במקור: The Hitchhiker's Guide to the Galaxy
במאי: גארת' ג'נינגס
תסריט: דגלאס אדאמס, קארי קירקפטריק
על פי ספרו של דגלאס אדאמס
שחקנים: מרטין פרימן, זואי דשנל, סאם רוקוול, מוס דף, סטיבן פריי, ג'ון מלקוביץ', ביל ניי
אלה דברי 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' על עלילת תסכית הרדיו, הספר, סדרת הטלוויזיה, הקומיקס, המגבת והסרט: 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' עוקב אחרי ארתור דנט, בריטי מנומנם ושגרתי, שמגלה יום אחד שביתו המנומנם והשגרתי עומד להיהרס על מנת לפנות דרך לכביש ראשי. לא שזה משנה כל כך, כי כדור הארץ המנומנם והשגרתי כולו עומד להיהרס על מנת לפנות דרך לכביש על-חלל ראשי. למזלו של ארתור, חברו הטוב, פורד פרפקט, מתגלה כחייזר שנתקע בכדור הארץ בשליחות עיתונאית מטעם מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, הספר החשוב והנמכר ביותר ביקום (בעיקר בזכות העובדה שעל כריכתו כתוב בגדול "בלי פאניקה", ושהוא מדבר במבטא בריטי). פורד וארתור, חמושים בעותק של "המדריך" (זה האמיתי), תופסים טרמפ החוצה מכדור הארץ, ופורצים ברצף הרפתקאות הכולל, בין השאר נערה שארתור פגש במסיבה; שני עכברים לבנים; נשיא הגלקסיה הדו-ראשי והתלת-פאזי; זקן משוגע במקצת עם כמיהה לפיורדים; התשובה לחיים, היקום וכל השאר; ומגבת. לא בהכרח בסדר זה, או סדר כלשהו.
'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', הסרט, הוא לא עיבוד של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', הספר, סדרת הטלוויזיה או המגבת, אלא רק של הרעיון הבסיסי. עובדה זו טרחו להבהיר כל המעורבים בעניין שוב ושוב, בכל הזדמנות, ראיון וסיאנס אפשריים, והאמת, זה נשמע כמו תירוץ לכך שהסרט לא דומה לספר. העלילה עברה כמה שינויים, כמו הוספת דמויות משנה וכוכבי לכת, והגדלה משמעותית של חלקם של הווגונים בסיפור. לא ברור, אגב, אם שינוי זה נגרם בשל ההשקעה האנימטרונית העצומה ביצירתם של הווגונים, או שמא היא הושפעה מהעובדה שהם הקריאו שירה לדאגלס אדמס ממש לפני מותו, וגם קצת אחרי. בכל מקרה, את רוב השינויים בתסריט אפשר לפטור כמחויבי המציאות. סרט שיהיה מורכב רובו מהקראת טקסטים, מתאים להגדרה "סרט" רק אצל פלח מאד צר של האוכלוסייה, בדרך כלל אותו פלח שפורץ בזעקות "הם נתנו את השורה של זאפוד לטריליאן!".
אלה דברי "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על דברי מדריך הטרמפיסט לגלקסיה: בכל אחד מגלגוליו של הסיפור, בין אם מדובר בתסכית הרדיו, בספר או בסרט, העלילה עוצרת מדי פעם על מנת לפנות מקום לציטטה רלוונטית מתוך המדריך, המסביר את המושג או האירוע המתרחש לקורא, או לצופה, באופן מאיר עיניים ומצחיק מאוד. (בניסוי שערך שלמקו, בעל תואר ווגון של כבוד מהאקדמיה הגלקטית לחיקויי שירה, התברר כי ציטטות שכאלו נוטות להפוך ביקורות קולנוע לבלתי קריאות). בסרט מינון הציטוטים הורד, ועדיין הם נשארו הקבוע היחיד כמו בכל יתר גלגוליו של מדריך הטרמפיסט, מילה במילה כפי שאדאמס כתב אותם. בין אם המדריך מסביר על ווגונים או על הפעם בה משפט שאמר ארתור גרם לציי מלחמה מגלקסיה זרה להגיע לכדור הארץ, המדריך הוא ציטוט במבטא בריטי המלווה באנימציית פלאש פשוטה אך אפקטיבית. הבעיה העיקרית של קטעי המדריך היא שיש פחות מדי מהם בסרט.
למרבה המזל, רוח הספר שורה על הסרט לכל אורכו. מדובר באחד הסרטים המצחיקים ביותר שעלו על המסך בשנים האחרונות. מדובר בשילוב של הומור ציני ומושחז (הבירוקרטיה הווגונית מקבלת זמן מסך מוגבר, כפי שראוי לבצע עם כל תרבות שבה יש טופס הזמנה למרדף וטופס נשיאותי לשחרור אסירים שנידונו למוות במלתעות המפלצת מטראאל) והומור ויזואלי מרשים, שבו מנעל האוויר נמצא במקום הכי פחות צפוי ובאמצע הסרט מופיעה פרסומת סמויה לחוג סריגה ומקרמה של בתיה עוזיאל. הבדיחות שנשארו מהגרסאות האחרות של 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה', כמו גם אלה שנכתבו במיוחד לסרט, מצחיקות כולן. השחקנים, בתורם, מגלמים את הדמויות באופן מוצלח, במיוחד אלאן ריקמן: מעטים השחקנים שיכולים לדבב רובוט דכאוני ולגרום לו להישמע כל כך משכנע.
עבור מי שלא קרא את הספר, החיים קלים. המצב קצת יותר קשה למי שמגיע לסרט עם היכולת להשוות אותו לגירסאות קודמות. מצד אחד, העיצוב של הסרט מרשים במיוחד (אפילו למי שמכיר את 'מלחמת הכוכבים'): אצל הווגונים הכל מרובע, על 'ליבת הזהב' הכל כדורי, ובית החרושת לפלאנטות נראה מדהים. האווירה היא חייזרית, אבל מוכרת ביותר. מצד שני, הספר עבר קיצוצים כואבים: דיאלוגים מוכרים ואהובים מהספר מתחילים, אבל מסתיימים בפתאומיות כעבור שתי שורות (וכך, כשארתור מחפש את תוכניות הבנייה של הכביש שעובר דרך ביתו, הוא כבר לא צריך לפחד מהנמר). הדולפינים פוצחים בשיר, העלילה השתנתה, נוספו שתיקות רבות משמעות ומערכת היחסים בין ארתור לטרישה חוצה לפעמים את קו הקיטש. את כל השינויים ניתן להסביר, אבל מעריצי הספר ירגישו בכל בדיחה שהושמטה, וזה עלול לכאוב. הבעיה האמיתית תתחיל במידה ויופק סרט המשך. קשה להאמין שיש טיוטת תסריט של אדאמס לסרט על פי 'המסעדה בסוף היקום'. ובלי המגע של אדאמס, המצב יכול להפוך גרוע כמו שירה ווגונית מבוצעת על ידי דולפינים.
לזכות אותם דולפינים יצוין, שהם דווקא אחת מהקטעים המוצלחים ביותר בסרט, והם רחוקים מלהיות היחידים. וכשהדבר הרע ביותר שאפשר להגיד על הסרט הוא שהוא לא תואם לספר, אפשר פשוט לתת לבדיחות הנהדרות שעל המסך לחפות על כל השאר. אם יש דבר אחד שלמדתי מהסרט, הוא שדיכאון עובד רק אם הוא מסתתר מאחורי מבטא בריטי, וכמה שינויים כבדים הם לא סיבה להיכנס לפאניקה.
- אתר רשמי אמריקאי
- אתר ישראלי
- התצפית על הטרמפיסט
- אתר מעריצים
- מדריך הטרמפיסט אונליין
- מדריך הטרמפיסט המלא ב'אמאזון'
- מועדון המעריצים הרשמי
- גוגל עונה לשאלה הנצחית
- מדריך הטרמפיסט – הרפתקת הטקסט
- בלי פאניקה
- תחרות השירה הווגונית
טוב שהסרט טוב
כי זה כנראה כך אם אפילו הביקורת השלילית אומרת שהוא לא רע. מבחינתי זה אומר שאלך לראות אותו.
כיוון שאני מעולם לא הייתי ממעריציו השרופים .טרי פראטצ'ט הצליח בעשרות ספרים לעשות את מה שאדאמס הצליח רק בשתיים או שלוש – ז"א להיות שנון ומצחיק (לטעמי כמובן, כמו כל דבר אחר שאני אומר), ולכן אני מעדיף את עולם הדיסק (באנגלית כמובן) בתור סדרה למרות ששלושת הראשונים בסדרה של אדאמס אהבתי מאוד.
-האשף הדגול
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
יותר בדיחות טובות וחכמות ממה שטרי פראצ'ט (שהוא נחמד בפני עצמו) מכניס בספר שלם.
נכון
טרי בדרך כלל כל כך מתאמץ להיות ציני שהוא שוכח להיות גם מצחיק.
אבל גם לו יש הברקות גאוניות מפעם לפעם.
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
זה בגלל שבזמן שלקח לאדאמס לכתוב שני עמודים, פראצ'ט כותב ספר שלם.
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
לא לחלוטין מדוייק. את המסעדה בסוף היקום כתב DNA בחודש, נעול בחדר בית מלון , מקשיב לפול סיימון.
(טוב, נכון, היו התסכיתים וסדרת הטלוויזיה קודם..)
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
המדריך היה מצחיק מאוד. חכם? אולי קצת. הספרים שבאו אחריו היו מיחזור של אותן הבדיחות בשילוב של עלילה מבולבלת יותר ויותר. היא גם הפסיקה לגמרי להיות מצחיקה או מעניינת בשלב מסויים. לפרטצ'ט יש ספרים טובים בהרבה מכל ספרי ההמשך לטרמפיסט, וכמה ספרים לא פחות טובים מהטרמפיבט עצמו.
-האשף הדגול
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
אוף, איך אני תמיד נכנס לוויכוחים האלא במבנה "הספר שלי יותר טוב!" "לא ! שלי יותר טוב!"…
בקיצור שתיהם מצחיקים, אבל אני בספק אם יהיה סרט על עולם הדיסק (ודווקה אני מהמעטים שאהבו את הסדרה המצויירת)
-האשף הדגול
למה לא?
למה לא?
כי עולם הדיסק הרבה פחות "mainstream" מאשר הנ"ל, הוא הרבה פחות קשור למציאות ישירות ,ז"א אין שם נשיא גלקטיקה וכו אלא מוטיבים של פנטזי שמטאפורית מהויים את אותו הדבר אבל הקישור של אלא למציאות פחות טריוויאלי, דבר שעשויי להפחיד מפיצים פוטנציאליים. והסרט צריך תקציב גדול לפחות כמו המדריך גי עולם הדיסק צריך כנראה יותר אפקטים כי אין שם סצנות בסביבות ארציות בכלל, הכל פנטזי, וכמות הגזעים המשתתפים בעלילות בתור דמויות ראשיות גדולה יותר.
-האשף הדגול
איך היותו ''פחות מיינסטרים''
מסתדר עם העובדה שכל ספר חדש בסדרה מגיע לראש טבלת המכירות בממלכה המאוחדת?
(מה שאומר שאם יהיה סרט, לא מן הנמנע שהוא יהיה בריטי. יש להם חיבה מסויימת לפראצ'ט, אפשר לומר.)
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
דווקא הספרים של עולם הדיסק (אולי חוץ משני הראשונים) בנויים עלילתית בצורה הרבה יותר מסודרת (ועמוקה) ועם פחות בדיחות של שורות מחץ, ולכן אפשר לתרגם אותם די בקלות לקולנוע. רק שלא ברור מה יישאר מהעלילה בלי סגנון הכתיבה והבדיחות הקטנות שאי אפשר לתרגם.
דרימוורקס קנו את הזכויות
לסדרת הננסים של פראצ'ט לפני כמה שנים, מתוך כוונה לעשות מזה סרט אנימציה. בינתיים לא קרה עם זה כלום. מה עם עולם הדיסק אני לא יודע, אבל זאת סדרת פנטזיה מצליחה, לכן לא יכול להיות שזכויות ההסרטה שלה יישארו בלתי-רכושות עוד הרבה זמן.
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
זה יהיה דווקא מאוד משעשע אם יהפכו ספר כמו "Moving Pictures" לסרט (ולפי מה שאני זוכרת ממנו, זה אפשרי בהחלט).
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
אני חייב להסכים עם האשף הדגול בזה שהמדריך הראשון מצחיק בטירוף אבל בספרי ההמשך הגימיק ממצה את עצמו והופך להיות מייגע למדי. פראצ'ט, לעומת זאת, דוחס פחות פאנץ' ליינים בכל שורה ולכן, למרות שהוא פחות מצחיק, הוא מצליח להחזיק במשך יותר ספרים.
ודרך אגב, לכל אלה שתמיד קוטלים את התרגומים של פראצ'ט לעברית: אתם צודקים באופן עקרוני, ותמיד המקור יהיה יותר טוב מהתרגום, אבל בתור אחד שתרגם את אחד מספרי עולם הדיסק (מכשפות בחוץ לארץ) אני יודע שהעניין יותר מורכב מכפי שהוא נראה. אז תנו למתרגמים צ'אנס ואל תקטלו באופן חד משמעי וגורף.
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
זה לא אשמת המתרגמים – זו אשמת פראצ'ט, שיש לו המון בדיחות שמתבססות על משחקי מילים. איך אפשר לתרגם משהו כמו "There is such a thing as a free launch" (מתחילת הספר השני) בלי לפספס את העוקץ? (במקרה הזה, המחווה להיינלין/לביטוי באופן כללי).
דאגלס אדאמס מכניס בשני עמודים
אני מסכים איתך, וגם אמרתי את זה בחוט תגובות אחר. כיוון שבהגדרה התרגום מנסה להיות כמה שיותר דומה למקור, הוא יכול להיות רק פחות טוב. וככל שהמקור טוב יותר לשונית, ככה התרגום נראה פחות טוב, אפילו אם הוא מאוד מושקע.
-האשף הדגול
מאוד אהבתי את מכשפות בחו''ל
קראתי אותו בתרגום העברי, ונהניתי עד כדי כך שקניתי אותו. נראה לי שאחפש גם את המקור האנגלי.
מה שכן, מצאתי פעם את סיפורי טרי פראצ'ט באינטרנט, אבל בלי הערות השוליים יורד חלק גדול מהקסם.
יכול להיות שנמחק גם חלק מהשרשור
די זכור לי שהגבתי כאן, ואף נעניתי ברשימת המלצות לספרי פראצ'ט. חזרתי לחפש אותה (אני זוכר רק את ההמלצה לSmall Gods) והיא איננה איפה שהנחתי אותה. האמנם, או ששוב פיזור הדעת שלי בא לידי ביטוי והיא בכלל במקום אחר?
אהרן קרוגר
על סמך מדגם מייצג...
שכולל אותי (קראתי את הספר) ועוד שני אנשים (הם לא, ואחת מהם אפילו לא שמעה עליו) – דווקא מכירי הספר אהבו אותו יותר.
האמת שציפיתי לקצת יותר, אבל בסה"כ חיבבתי את הספר. הם, לעומת זאת, ממש לא אהבו אותו ובמידה מסוימת אני יכול לראות למה חלק מההנאה הולכת לאיבוד והופכת את הסרט לסתמי אם אתה מגיע ללא כל "הכנה" מוקדמת.
אופס...
צ"ל "חיבבתי את הסרט" ולא את הספר…
ביקורת מצוינת
תודה
גמני קראתי את הבקורת של רז קודם
הפילוסופיה של חדשות רעות לפני חדשות טובות אכן עובדת. אני נמצאת כרגע בדעה של "אז כנראה יהיה טוב למרות הכל", במקום בגישה של "לעזאזל אתם שהם הרסו את ה*^$%^$%^ ספר המעולה הזה!".
ובאמת איזה מזל שיש שתי כתבות. האיזון הביקורתי המקדים על הסרט שנמצא בראש שלי כרגע נותן הרגשה מושלמת של תקוה חיובית אך לא צפיה מוגברת ומיותרת לטוב באותו הזמן.
ייתכן וזאת פשוט התכחשות לשלילי (אופטימיות כפויה), או שהבקורת של שלמקו באמת היתה הרבה יותר משכנעת, אבל איכשהו יש לי בטחון מסוים בכך שאני הולכת להינות מהסרט. מאוד להינות מהסרט.
דרושה עצה
כמה אנשים הגיעו להקרנה עם מגבת? אני לא רוצה להראות ייחודי מדי (גם ככה יהיה לי קשה לשכנע את אשתי לצאת איתי מהבית כשאני עם מגבת).
בהקרנת הטרום-בכורה
היו המון אנשים עליזים עם מגבות וחלוקי אמבטיה, והיה שמח (אני הגעתי עם מגבת צהובה קטנה וייצוגית, מה שאיפשר לי גם לנזוף באלה שהגיעו בלי, וגם לא להיראות לגמרי מגוחך). אבל זו, אני מניח, לא דוגמה ייצוגית.
בהקרנת הטרום-בכורה
העניין מוסבר בסרט, או שאאלץ לספק הסברים?
נ.ב.: המספר של "גלובוספון" באתר שגוי, הם החליפו מספר (חייגו לישן כדי לקבל את החדש).
נ.ב.נ.: מסתבר שב"גלובוספון" יש "קוד" לכל קולנוע, ואם מכירים אותו אפשר לחסוך כמה שניות מזמן השיחה. יהיה נחמד אם תפרסמו את הקודים בדף של כל קולנוע. (לא יודע אם זה "חדש", לא השתמשתי במערכת שלהם שנתיים בערך).
נ.ב.נ.נ.: מה זה המחירים האלה!? במחיר של זוג כרטיסים אפשר להזמין את הדויד מאמאזון, כולל משלוח. הם פשוט השתגעו לגמרי.
בטיקטנט אפשר עכשיו להזמין כרטיסים לכל בתי הקולנוע של גלובוס
ובניגוד להזמנות הטלפוניות אפשר שם גם לבחור מקום ישיבה על מפת האולם. עדיף על ההזמנות הטלפוניות, כך נראה לי.
אתמול הזמנו כרטיסים ל"מדריך". מכיוון שאנחנו (בעיקר אישתי) בהריון, הזמנו בכוונה מקומות ליד היציאה ע"פ השרטוט באתר (למה? לא נפרט פה, אבל זה די הכרחי).
בכל אופן, התיישבנו בשיא הטבעיות במקומות שהזמנו, עד שהגיעו (באיחור) אנשים עם כרטיסים למקומות שלנו.
שימו לב: השרטוטים עלולים להיות הפוכים! איך אפשר לדעת? אי אפשר. בסיכומו של דבר, נאלצנו לשבת הכי רחוק מהיציאה.
אני באתי עם מגבת
הייתי היחידה בקהל, ומאחר שבכל הסרט לא הוסברה הפואנטה של המגבת, זה גם לא הביא שום תועלת הסברתית מאוחר יותר…
אני באתי עם מגבת
משהוא מוכן להסביר לי את העניין עם המגבת?
למה פורד כל כך מתלהב ממגבות?
תודה מראש.
מתוך הספר:
A towel, it says, is about the most massively useful thing an interstellar hitchhiker can have. Partly it has great practical value you can wrap it around you for warmth as you bound across the cold moons of Jaglan Beta; you can lie on it on the brilliant marble-sanded beaches of Santraginus V, inhaling the heady sea vapours; you can sleep under it beneath the stars which shine so redly on the desert world of Kakrafoon; use it to sail a mini raft down the slow heavy river Moth; wet it for use in hand-to-hand combat; wrap it round your head to ward off noxious fumes or to avoid the gaze of the Ravenous Bugblatter Beast of Traal (a mindboggingly stupid animal, it assumes that if you can't see it, it can't see youdaft as a bush, but very ravenous); you can wave your towel in emergencies as a distress signal, and of course dry yourself off with it if it still seems to be clean enough.
מתוך הספר:
WOW! תודה. (אני יודעת שכתבתי תודה מראש, אבל לא יכולתי להתאפק)
לא ידעתי שיש תאוריה שלמה סביב זה, אני לתומי העלתי השערה: שפורד פעם החליק באמבטיה,ולא היה לו במה לתפוס חוץ מהמגבת שהיתה תלויה על המסילה של הוילון…
עכשיו אני יודעת.
אפילו לא העליתי על דעתי
שאנשים ישאלו את עצמם "לשם מה המגבת?", גם לא אלה שלא קראו את הספרים.
ועכשיו נזכרתי שבאמת כל הקטע בו המדריך מסביר את חשיבות המגבת בעולמו של הטרמפיסט הממוצע לא מופיע בסרט, למרות חשיבותו האינטגרלית להבנה ולו המינימלית ביותר של העלילה הסוריאליסטית.
מצד שני, סצינת ה"בתיה עוזיאל" כל כך טובה, שאולי היא מכפרת אפילו על זה.
דרושה עצה
האנשים עם המגבות הגיעו לבכורה. אף פריק אמיתי של המדריך לא יבוא אחרי הבכורה, משמע – אף אחד עם מגבת לא יבוא אחרי הבכורה.
ואתה כמובן מכיר את כולם.
אני מסכימה חלקית...
ענייני תחפושות למיניהם נשמרים, באופן מסורתי, לבכורה.
את כנראה לא יודעת איפה המגבת שלך.
את כנראה לא יודעת איפה המגבת שלך.
כל מי שיודע איפה המגבת שלו הגיע לבכורה. מעטים הם אלה שיודעים איפה המגבת שלהם ויגיעו להקרנות הבאות (ומספרם פוחת מדי יום).
לצערי אני חייב להוסיף שוב שבגלל שאיחרתי לא זכרתי איפה המגבת שלי…
זה כמו ''שכחתי את פניו של אבי''?
דרושה עצה
אני רוצה למחות בשם כל האנשים שרצו לראות את הסרט מוקדם יותר ולא הצליחו, וגם הביאו בכל זאת מגבת.
אני ראיתי את הסרט רק היום, אבל בכל זאת הבאתי מגבת. אפילו הכרחתי עוד מישהו להביא אחת (אבל רוב הזמן היא היתה אצלו בתיק)
לעניין המגבות...
היית צריך לראות איך הסתכלו עלינו שם (אנו שהגענו לטרום-בכורה בחלוקים ומגבות) – ואילו בדיחות המצאנו על זה.
קראנו זה לזה "אחוות המגבת" , או כמובן The Two Towels.
מישהו אמר שצריך לשלוח לשלטונות הצבא תמונה של שלמקו בחלוק הפרחוני שהוא הביא, ואמרנו שאז ישחררו אותו לפי מדיניות
וכו' וכו'…
סיכמנו כבר
שהמדיניות היא Don't Ask, Don't Panic.
קבוצה של שישה עם מגבות ואחד בחלוק
אבל אנחננו לא נשואים אזאין אף אחד/ אחת שי/תסתכל עלינו במבט של הגט בדואר
לינקוק - ביקורת נחמדה בתפוז
http://seret.tapuz.co.il/movies/index.asp?OP=9&cid=596
אני תוהה.
יש סיכוי שיהיו מקמות במוצ"ש? או שהכל יהיה מלא? באיזה שעות. מי מכיר את סינימה סיטי במוצ"ש? עדיף רב חן?
מממממ.
אוי התרגום, התרגום...
תורגם כ:"יש כמה אפשרויות, וכולן מובילות למוות מסוים".
… ועוד כמה "פנינים" מסוג זה. הצילו!
נ.ב. הייתי היחיד עם מגבת. מצד שני, בערך 10% מהצופים באולם (ואני בכללם) היו עם מגבת, כך שנראה כי המדגם (הקרנה של 7 בערב) אינו מייצג.
אוי התרגום, התרגום...
לא הבנתי – אתה היית היחיד עם מגבת, אבל היו 10% אנשים עם מגבת? או שהיו עשרה אנשים בעולם, או שלא הבנתי…
אוי התרגום, התרגום...
היו 10 אנשים באולם.
ביקורת רביעית על ''המדריך''.
ביומיים האחרונים, קראתי כבר 4 כתבות על "המדריך", ובכולן היה כתוב בערך אותו דבר "סרט מצחיק ודבילי, הספר יותר מצחיק, דיסני הרבו את הסרט, שונאים אותכם דיסני".
בכולם הביקורות, היה כתוב על התרגום הטוב (בחלקו) של האנדרואידים בסרט.
אם ככה, מסתבר, שהסרט הוא אכן-"סרט מצחיק ודבילי, הספר יותר מצחיק, דיסני הרבו את הסרט, שונאים אותכם דיסני".
טוב, לא נורא לראות מדי פעם- "סרט מצחיק ודבילי…."
בריג'דט ג'ונס בחלל.
לא מצחיק !
אני לא נרגן, באמת – ונוטה לפרגן בדרך כלל.
אבל הסרט הזה פשוט גרוע !
הקסם של הספר הולך לאיבוד לגמרי.
בזבוז זמן משווע.
מה שכן,
לא משנה אם הסרט טוב או לא, הוא עשה מה ששרה"ט והארי פוטר עשו בצורה נפלאה – וזה יחסי ציבור לספר. אם אולפן רוצה להפיק סרט ולהבטיח את ההצלחה שלו – כל מה שהוא צריך לעשות זה לקנות את זכויות היוצרים עליו ולעבד ממנו תסריט. הגיקים כבר יעשו את שאר העבודה.
למשל אני לא ידעתי בדיוק מה זה המדריך לטרמפיסט לפני שהתחיל הבאז, חוץ מכמה חברים גיקים אמרו לי שזה ספר מעולה שלוקח את הארי פוטר בכיס הקטנטן.
אפילו לפני שיצא הסרט קיבלתי הסבר מלא של מה פשר הספר הזה, מה הקטע של המגבות, על מה נאמר "בלתי מזיק ברובו", "בלי פאניקה", "להתראות ותודה על הדגים, מהו סוג ההומור אטצטרה.
מה שאני מנסה להגיד הוא שצופי הסרט שלא קראו את הספרים ודאי יצפו בו עם ידע מוקדם והבנה יותר מכללית של הספר, מה שימנע בלבול וחוסר הבנה כשיראו את סוג ההומור ואת העלילה ההזוייה שלו.
וכדי שהתגובה תהיה קשורה איכשהו לביקורת – מגבת, בריטים, חתול.
מחד ומאידך
מחד, הליהוק של טריליאן פשוט נורא (טיינאג'רית מאנפפת? מה הם חשבו לעצמם?), פורד מצליח להיות נטול אופי לחלוטין, תקעו תת-עלילה מיותרת, והתרגום אגרסיבי; מאידך, הווגונים בדיוק נכונים, אין ספק שככה נראה ומתנהג ארתור, קטעי המדריך עשויים למופת ואף למעלה מזה, ובעיקר, הקטע עם הסריגה הוא המבריק ביותר שראיתי בקומדיה בעשור האחרון.
מצד שני,
יחסית לטריליאן של הביביסי, זאת פשוט מושלמת.
http://www.bbc.co.uk/cult/hitchhikers/gallery/tv/trillianmice.shtml
לא נכון.
טריליאן מושלמת באופן אבסולוטי. (טינאייג'רית? מאונפפת? באיזה סרט?).
מסכים.
זאת רק נראתה כמו הזדמנות טובה להראות פעם אחת ולתמיד מה טריליאן הייתה פעם ולמה עכשיו היא נהדרת.
ואללה, כנראה שראיתי את ההפקה האוזבקית
כי בסרט שאני ראיתי, היא היתה הרבה יותר מדי צעירה, הרבה יותר מדי מאנפפת, שחקנית מחורבנת, והליהוק הגרוע ביותר מאז ג'ייק לויד. גם הדמות שכתבו לה מעצבנת, אני מודה, כך שיכול להיות שלא הכל אשמתה.
זואי דשנל בת 25
ואף פעם לא מצוין בספר בת כמה היא. מי אמר שהיא צריכה להיות בת 40?
חוץ מזה, היא שחקנית נהדרת והדמות שלה נהדרת. שונה לחלוטין מהדמות שבספר, זה נכון, אבל זה בעיקר כי בספר (הראשון) אין לה דמות, אופי, ייחוד או היסטוריה, רק כמה משפטים שנונים עם המילה "אמרה".
בספר היא ''חכמה עד אימה'',
ויש לה דוקטורט באסטרופיזיקה. אינטליגנציה זה בהחלט אפיון. אבל כנראה לא אפיון שמתאים לדמות נשית בסרט.
נו, וטריליאן של הסרט לא אינטליגנטית?
לא רק שהיא הדמות הכי חכמה בסרט, היא הדמות הנשית הכי חכמה שראיתי בסרט כלשהו כבר הרבה זמן. אחת הסיבות העיקריות שלא טוב לה בחיים על פני כדור הארץ היא שהיא פשוט אינטליגנטית מדי.
לא, היא לא אינטליגנטית.
לא נשאר שום דבר מהחדות והשנינות שהיו לה בספר. כאן היא חמה, אימפולסיבית וחצי מטורפת. היא בולטת בגלל הרגישות שלה, לא התבונה, ואם היא יוצאת "ההיא עם הראש על הכתפיים" בחבורה זה רק בגלל שהשאר כל כך דבילים. היא לגמרי קלמנטיין מ"שמש נצחית". שוב, זה לא מונע ממני להנות מטריליאן של הסרט, אבל המהפך הזה מאוד בולט לי, בעיקר מכיוון שקלמנטיין היא איזשהו סטריאוטיפ של בחורה בעוד שהתכונות של טריליאן (מהספר) היו יוצאות דופן.
וההסבר בסרט לזה שהיא עזבה את כדור הארץ זה בגלל יצר הרפתקנות, לא עודף שכל. גם טריליאן בספר עושה את זה מאותה סיבה, אבל אצלה זה "למדתי אסטרופיזיקה, שאני אוותר על הזדמנות לראות את הגלקסיה?" – לא "שיואו, יש פה מכונה שעושה דונאטס".
קלמנטיין?!
מה הקשר? אני לא יודע אם קלמנטיין היתה חכמה במיוחד, אבל הייחודג' שלה היה אימפולסיביות ו"פראות". היא היתה בחורה מהסוג שתפצח פתאום בשיר או תעשה שפגט רק בשביל להוכיח שהיא ספונטנית, וזה בנוסף לעודף הידידותיות שלה. טריליאן של הסרט היא לחלוטין לא כזאת. היא היחידה בסרט שהיא הגיונית ומיושבת בדעתה, ומגיבה לפלאי הגלקסיה בסקפטיות בריאה, במקום ב"מה?!" או ב"מגניביישן".
מיושבת בדעתה? הבחורה שהמבחן שלה לבחורים
שמתחילים איתה במסיבות זה אם הם מוכנים לנסוע איתה למדגסקר בזה הרגע?
וזהו?
פעם אחת היא מציעה נסיעה למדגסקר, וזה כבר הופך אותה לקלמנטינה?
הכצעקתה - WTF?
…"אני מודה שיכול להיות שאני גם מושפע מזה שהאלמנט הגרוע ביותר בספר כרוך בה – סיפור האהבה האדיוטי."
יכול להיות שהתפלק לך ספר במקום סרט, וגם יכול להיות שאני עדיין עייף מאוד ולא מצליח לקרוא, וגם יכול להיות שבאופן כללי יכולות הבנת הנקרא שלי לא מספיק גבוהות, במקרה הזה אני אפנה אותך לשולמית אלוני שהייתה שרת החינוך כשהייתי בבית הספר (אני חושב, לא זוכר מי היה שר חינוך תחת שמיר).
אבל גם אם התכוונת לסרט ולא לספר, אני חושב שהתגובה שלי במקום – כי אף אחד אחר לא אמר את זה והגיע הפאקינג זמן.
זבולון המר? או שזה היה תחת ביבי? אולי גם וגם.
ביבי היה שר חינוך?
זה מסביר המון דברים (או שלא).
סליחה, אכן, טעות שלי. התכוונתי האלמנט המעצבן ביותר בסרט (שאחת הסיבות שהוא מעצבן כל-כך הוא חוסר הקשר המוחלט שלו לספר).
שיחת ''מדגסקר''
היתה גם בספר. אבל כמו המון פרטים בסרט, היא נדמתה כהרבה יותר מתוחכמת.
הרומן הפוטנציאלי בין ארתור לטריליאן קיים גם הוא ומוזכר בספר, אבל לא מפתחים אותו או מתמקדים עליו כפי שעשו בסרט. המתח והמרמור שהיה בינהם בספר היה הרבה יותר מעניין לדעתי.
''מדגסקר'' היה בספר?!
אני ממש לא זוכר את זה. אפשר מראה מקום?
צודקים. סליחה.
הייתי בטוחה שהיתה שיחת מדגסקר. המשפט ממש נשמע לי מוכר. משפט הפתיחה הצולע של זאפוד ("מה קורה בובה? אני מכוכב אחר…") כן היה שם, יכול להיות שערבבתי בין שניהם.
לאחר בדיקה: כתוב שארתור מאוד התרשם מטריליאן, אך בעיקר התעצבן והתמרמר מהעובדה שלא היתה לו ההזדמנות לבדוק אם יצליח לו או לא יצליח לו אתה. בין כה וכה – המצב הפגוע והמאוכזב של ארתור (עם כל הרצון הטוב) הרבה יותר מוצא חן בעיני מאשר שברון הלב והרגשנות שהוא היה שרוי בה בסרט.
בכל זאת – עדיין נדמה לי ששמעתי את ה"שיחת מדגסקר" הזאת לפני כן.
צודקים. סליחה.
גם אני הייתי בטוח ששמעתי את זה קודם. זה ממש מסתורי. למישהו יש רעיון?
דווקא יש רעיון.
למה ארתור ופורד הופכים בספר? לפינגווינים.
איפה יש פינגווינים פסיכוטיים? בטריילר של מדגסקר.
ולכן, יש מדגסקר במדריך הטרמפיסט.
רק פורד הפך לפינגווין.
אגב, אלמנט הפינגווין חוזר בכתביו של אדאמס גם ב'שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש' (זה היה שם, נכון?) שבו מתברר שהאדם משתמש רק ב-10% ממוחו, והשאר משמש לאחסנת פינגווינים.
ואדאמס גם ביקר במדגסקר
כחלק מכתיבת "הזדמנות אחרונה לראות".
ובעוף (!!) טופיק קטן.
אם כבר פינגווינים. ברשת "לב" יש טריילר לסרט צרפתי תיעודי כלשהו על פינגווינים. המסקנה העיקרית שלי היתה שפינגווינים ממש ממש מצחיקים, וגם נראים באופן מפתיע כמו בני אדם מזויות מסוימות.
מה, זה?
http://www.movie-list.com/trailers.php?id=marchofthepenguins
נראה כמו סרט נהדר. רק שהטריילר מספיילר קצת.
אוי..
דיסני עושים *בטעות* פרסומת מאוד-סמויה לדרים וורקס?
לא הבנתי את הנקודה שלך.
כן הבנתי את הרלוונטיות של המשפט.
מוזר, חשבתי שזה די ברור.
הנקודה שלי היא שאדאמס הבהיר בצורה הברורה ביותר מהי מערכת היחסים בין טריליאן לארתור. יותר נכון, מה טריליאן חשבה על ארתור.
מה שהופך את הרומן המתקתק בסרט לדוחה פי כמה.
הסרט רוקן מתוכן את הדמות של טריליאן ועיקר את המתח (הבפירוש לא מיני) שהיה בין טריליאן וארתור, ניצולי האנושות.
עצוב. אני חושב שעד כמה שהקאסט של פורד היה תמוה, הוא עדיין היה נסבל. אני בהחלט חושב שבלי הרומן, בלי ההחזרה של כדה"א, ובלי הומה קאלובה, ואולי עם כמה פסיכיאטרים ששלחו את הווגונים, הסרט היה סביר++ גם למי שקרא את הספר וגם למי שלא.
בעצם, כשחושבים על זה, הסרט היה טעון שיפור בהרבה מובנים, לא?
כן. מאוד.
ניטפוק: המשפט ''ליבת הזהב עוצבה בצורת נעל ספורט אלגנטית ויפהפיה
באורך 150 מטר" זכור לי מהמהדורה העברית של הספר.
הספר לא אצלי כרגע, אבל אני די בטוח שהיה משפט כזה. אם כך, זו לא הייתה מטאפורה, ו"ליבת הזהב" כן הייתה מעוצבת פיסית בתור נעל.
אני לא אומר שום דבר רע על העיצוב שלה בסרט, חוץ מזה שהיא דומה דמיון חשוד לראש של מרווין.
אני זוכרת ''נעל טניס'', אבל אתה צודק.
כך היא גם מופיעה על הכריכה העברית של הספר.
היה משפט כזה גם במקור.
אבל העיצוב השתנה. בדיוק מהסיבה הזאת, הראש של מרווין נראה כמו שאר הספינה- כי הכל בה עגול, באותה צורה עיצובית אלגנטית.
אבל הספר אינו המקור!
כדאי לכל מי שמנטפק על הבדלים מהמקור לזכור שהמקור הוא סדרה של תסכיתים (נהדרים) של ה- BBC. ובתסכיתים, למיטב זכרוני, *אין* שום תיאור של "ליבת הזהב".
רק ציינתי שהספינה *כן* מתוארת *בספר* כנעל ספורט
אין לי בעיה עם שינויים בין הספר לסרט.
גם אם היו מעצבים את הנעל בסרט בצורת ארטישוק עם פרופלורים, לא הייתה לי שום בעיה עם זה, כל זמן שזה היה נראה טוב (והעיצוב בסרט באמת טוב, לדעתי, למרות שהוא לא של נעל ספורט).
רק ציינתי שהספינה *כן* מתוארת *בספר* כנעל ספורט
נדמה לי שכתוב בספר באנגלית "A shape resembling a tennis shoe", או משהו כזה.
אני צריכה להסתכל על זה שוב.
הקץ לריבים:
וזהו.
כן. זה לא בדיוק סרט עם הרבה עומק פסיכולוגי.
התפקיד של הסצינה במסיבה הוא בין השאר לאפיין את טריליאן באופן מקוצר.
הוא מדבר על השבוע שהסרט עוקב אחריו
במלים אחרות, החל מהרגע שהוא פגש אותה מחדש ב"ליבת הזהב".
אינטלגנטית מידי לכדור הארץ
"עם תואר במתימטיקה ואסטרופיזיקה, מה רצית שאני אעשה. זה היה או זה או שוב ללשכת התעסוקה ביום שני בבוקר".
(עוד ציטוט שלא שרד את הפילטר)
פנצ'רץ' יותר חכמה
אהההההההה!
למה, למה, למה, למה שתעשה לי דבר כזה? אני פגעתי בך? אני הזקתי לך? אני טבלתי את גלגלי עיניך בזפת רותחת?
איה, איה, איה!
אתה לכלכת על זואי.
אלוהים אדירים, תזכיר לי אף פעם לא להרגיז אותך באמת.
וואו. שמעתי תיאורי זוועה, אבל אף פעם לא ראיתי תמונה.
היא בהחלט לא נראית כמו בחורה עם דוקטורט באסטרופיזיקה. אולי בחורה שמוצצת לאנשים עם דוקטורט באסטרופיזיקה. תמורת קראק.
הרי יש סיבה לכך
שלמרות הראש השני המזוויע של זאפוד, טריליאן היא הדבר הרע ביותר במיני סדרה…
אוי שכחתי באמת להגיד בתגובה הארוכה כנצח שלי
שפורד היה ממש גרוע. לא אכפת לי שהוא כושי, אבל הוא לא היה אמור להיות "מגניב". משום מה לא אכפת לי שזאפוד הוא Dude, אבל כשפורד הוא Dude, זה כבר מתחיל לעצבן.
הייתי שמה שם את האריסון פורד. מעניין למה זה השם הראשון שצץ לי בראש?
אני די בטוחה שפורד אמור להיות מאגניב.
יכול להיות שזכרוני ממש מטעה אותי?
פורד בהחלט אמור להיות מגניב.
לא באותה רמה של זאפוד, אבל גם הוא שוטט לא מעט ברחבי המסיבות של הגלקסיה.
הצדק איתכם
שוב, אחרי קריאה חוזרת של הספר, אני יכולה לראות בדיוק מאיפה הם שאבו את ההשראה. אני ראיתי אותו קצת אחרת, אבל פורד של הסרט הוא בהחלט פרשנות לגיטימית.
לא כל כך
פורד מגניב, אבל באופן שקול ורגוע יותר. הוא שם ברגעים הראשונים כדי "לתת סטירה" (מטאפורית) לארתור כשהוא מראה סימני פאניקה. הוא מגניב כי הוא יודע להישאר אדיש אל מול מצבים מטריפי מוח. הטירוף שלו נמצא יותר מתחת לפני השטח.
פורד בסרט לא היה כזה, הוא היה סתם עוד דמות במקום אחת המשענות החשובות שלו.
וזה בגלל
שבניגוד לספר, לסרט כמעט בלתי אפשרי להחזיק ארבע דמויות ראשיות מלאות. אם כבר, זאפוד עבר לקדמת הבמה על חשבונו של פורד. מצער אבל די הכרחי.
וזה בגלל
גם הספר לא ממש יכל. טריליאן, כפי שציינו כאן קודם, לא ממש יכולה להיקרא "דמות ראשית" בספר הראשון.
בספר יש שתי דמויות ראשיות
ארתור ופורד. הן מאזנות אחת את השניה, הן חושפות את הפנים השונים של היקום שהן פועלות בו והדינמיקה בינהן טובה.
אולי לא היו לי תלונות על קידום הדמות של זאפוד למרכז הבמה אילולא היו עושים אותה באופן גרוע מזה שעשו את הדמות של פורד.
''קצת?'' נסיון שני
אם הוא היה נראה טיפה יותר מטומטם בסרט, היו כולאים אותו במוסד למאותגרים שכלית.
זאפוד אמור להיות מבריק. מוזר, תמהוני, לא תמיד פועל בצורה שנראית הגיונית, אבל ממש לא טיפש. בסרט זה בערך הפוך.
לגבי הדמויות הראשיות בספר: ברור שארתור הוא דמות ראשית, רוב העלילה מסתובבת סביבו (לאו דווקא נוגעת בו, אבל הוא מצליח להיות בסביבה שלה רוב הזמן). בקשר לאחרים, אולי אפשר לחלק את הספר לקטעים. בראשון זאפוד עדיין איננו ופורד הוא החולייה המקשרת של ארתור לעולם המוזר של היקום עפ"י המדריך. בשני ארתור נהיה עצמאי יותר וזאפוד תופס מקום מרכזי יותר בסיפור. זה לא גורע מהחשיבות של הדמות של פורד, עד ההגעה לליבת הזהב לפחות.
ובכל מקרה, אם לוקחים את ההנחה שמרגע שהוא נכנס לתמונה, זאפוד הוא דמות ראשית – הסרט עשה פה עוול כפול בכך שנתן לו להתרוצץ חצי-בהכרה בקושי רוב הזמן.
מה גם שעכשיו, כשאני חושבת על זה, הסרט אפילו דחק יותר מידי הצידה את ארתור עצמו. הוא הרי הדמות שאני אמורה להזדהות איתה, להרגיש יחד איתה אבודה ומבולבלת מול העולם שהספר/סרט מנפנפים בו אל מול פרצופי. לדעתי לא היה צפוף מידי בסרט לשלוש דמויות שתופסות יחד את קדמת הבמה אילו לא היו מתעקשים לדחוס אליו אלמנטים מיותרים ובלתי משעשעים ו/או קשורים בעליל לעלילה, כמו היצור עם הרגליים (היה מוטב לוותר כבר על תיאור העולם ההוא, שיצא רע במיוחד) וכמו סגנית נשיא הגלקסיה (שכנראה הוסיפה לפן המיותר ביותר בסרט – הפן הרומנטי).
אוף, ממש לא בא לי לדבר יותר על הסרט הזה, זה מפריע לי לשכוח אותו.
בכל זאת חשבתי על זה עוד קצת
ועכשיו נראה לי שכל הנסיון להגדיר דמות ראשית למדריך היה הכנסת ראש לכוורת חולה, או משהו.
יש דמויות שמקבלות יותר או פחות "זמן מסך" ותפקיד כזה או אחר בעלילה. הגיבור הוא המדריך, או היקום, או חוש ההומור של אדאמס.
לא יודעת, אבל זה עבד בספר (ובתסכית) והיה יכול, בעיבוד קל, לעבוד בסרט.
מסכימה לגמרי לגבי ארתור
היינו אמורים להבין טוב יותר איך זה להרגיש שהעולם שלך נעלם.
ועוד משהו קטן,
כבר הסכמנו (אני חושבת) שבמדריך יש תחושה מאוד חזקה של אבדן, תלישות ובילבול שנובעת ממצבו של ארתור מחוסר כוכב הבית – תחושה שגם המשמעויות המתגלות לא מונעות. החזרה של כ-ל כדוה"א בדיוק כפי שהיה עם כל האנשים והדולפינים דווקא מונעת.
כולה קומדיה
זה מה שעצוב.
זה כל מה שיצא מזה בסוף.
תנו לי לשאול שאלה חנונית משהו… האם לדעתכם יש לספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה "מסר"? אם כן – מהו?
''הייקום יותר מוזר ממה שאתה חושב. קח מגבת''.
מה דעתכם על משהו בסגנון
"האנושות חטאה בשני חטאים בסיסיים שמשלימים זה את זה – גאווה וטפשות. בגלל החטאים הללו, עומד ליפול אסון על כדור הארץ. ראו הוזהרתם".
?
וגם קצת
"זה טיפשי לחפור ולחפש משמעויות לחיים, במקום פשוט לחיות אותם."
לא ראיתי שהספר אומר אף אחד משני הדברים האלה.
כן, אבל אין בזה שיפוט ערכי.
לפחות, אני לא מצאתי שהוא אומר "חיו כך ולא אחרת" (למשל "אין טעם להתפלסף"). להיפך, ראיתי בקטעים האלה בספר הכרה בבעייתיות, וסימפטיה גדולה (המוסווית ע"י עוקצנות). אולי ה"מסר" של הספר הוא: "החיים ממש מסובכים. איזו בעסה, הא? בוא נשתה משהו."
השיפוט מובלע.
בהגחכה שלהם הוא גורם לקרוא/מאזין/צופה לתהות. הוא לא מאכיל בכפית. ו"החיים מסובכים, בואו נשתה משהו" זה בערך כמו "אין טעם להתפלסף, עדיף פשוט לחיות את החיים".
אם זה היה ככה, זו *כן* היתה האכלה בכפית,
כי זה המסר הנדוש והמתבקש (והשטחי למדי). אני חושבת שעם כמה שהוא מציג את ההתפלספויות כמגוחכות, הוא גם מכיר בזה שאי אפשר בלעדיהן.
הגישה שאת מתארת בדיוק, מובעת בצורה חזקה ומפורשת בספר של אדאמס
"הזדמנות אחרונה לראות".
שם הוא באמת מביע ייאוש מההתנשאות והאכזריות של האנושות כלפי העולם שבו היא חיה..
ספר מעולה, ואגב, יצא לא מזמן בעברית. מומלץ בחום לכל מי שעוד לא קרא.
לא יודעת לגבי מסר,
אבל דרך הפרודיה על מדע בדיוני הוא נוגע בהמון נושאים שז'אנר המדע הבדיוני נגע בהם. הוא עושה את זה מהר ובהומור, אבל לאו דווקא ברדידות, וחלק מהם הם נושאים פילוסופיים מעניינים לאללה. אם מישהו יוציא פעם גרסה מוערת למדריך הטרמפיסט, היא תראה כמו קיצור תולדות המחשבה המערבית.
כולה קומדיה
שאלו את דאגלס פעם את השאלה הזו:
התשובה:
ונוסף עוד נדבך לרמת הגאונות של הבחור. זה מתוך don't panic ספר שמתעד את תולדות המדריך (עד לSO LONG) – שנכתב ע"י ניל גיימן בסוף שנות השמונים.
ניל גיימן!
ניל פאקינג גיימן!
את ה''ביוגרפיה'' (ברחה לי המילה הנכונה) של דוראן דוראן
שגיימן כתב, קראת?
נכון, ניל פאקינג גיימן,
אבל מדובר באחד מהדברים המשעממים ביותר שיצא לי אי פעם לקרוא. ואני קראתי את the scarlet letter.
מסכימה לגמרי לגבי ארתור
מסכים, ובסרט אין את אחד הדיאלוגים האהובים עלי ביו פורד וארתור בדיוק בנושא זה. (מצוטט מזכרון, עם אי הדיוקים – סליחה)
פ: כדור הארץ התאדה
א: אני די מזועזה מזה
פ: כן, הוא פשוט רתח ונעלם ביקום
א: יש לנו בכדוה"א מילה "טאקט"
פ: "היתה" לכם – כדאי שתדע להשתמש בהטיות זמן כמו שצריך.
אני מאד ממורמר שגורמים לי
להגן על סרט שלא מאד אהבתי, ושלא חשבתי שנאמן במיוחד לספר או לרוח הספר. אבל…
זה בדיוק אפיון שבפסקה אחת עושה את הדמות
ובגללו די קשה לבוא בטענות לתסריטאים בעניין זאפוד. נורא קשה, בסרט של פחות משעתיים עם 4 דמויות מרכזיות ועוד המון סוגים של חייזרים, לאפיין אחד שלפעמים עושה את עצמו טיפש ולפעמים הוא באמת טיפש ולפעמים הוא פשוט עצלן ורוצה שאחרים יחשבו במקומו?
או, פיכס.
אני מקווה שתסלח לי על התגובה הילדותית.
קודם כל – הסרט היה נורא ואני תמיד אמצא דרך להשמיץ אותו. אם תסגרו בפני את ההסברים הקטנים, אני אסוג ל"אווירה לא הולמת" ופשוט "לא מצחיק" ו"מטופש" עמומים ובלתי ניתנים לניגוח.
היה עדיף לוותר, דווקא בסרט כל כך עמוס, על הבדיחה הקטנה הזו כדי לתת לצופה איזה סיכוי קלוש להבין שיש משהו מאוד מעניין בדמות של זאפוד ובמניעים שלה, במקום שסתם יסתובב עם מסחטת לימון על הראש כל הסרט ויתרץ את הגעתו למגרת'יאה כ"אה, כן, רציתי את *ה*תשובה. לא, בלי סיבה מיוחדת".
LOL , על הכנות בדבר כלי הדיון.
אני רוצה להגיד משהו,
אם כי זה לא ימצא חן בעיניכם.
הסרט מוותר מראש על בנית עולם עם הגיון פנימי, על עלילה ועל דמויות עם אמינות.
התוצאה היא אמנם מצחיקה מאד אבל חלולה למדי. רצף של בדיחות, מבריקות לכשעצמן, אין בו די אם לא איכפת לנו מהדמויות ומהסיפור.
אני כן ולא
כן, הויתור על ההגיון הפנימי הוא הבעיה הגדולה ביותר בסרט. טעות עצומה, שנועדה להגביר את יכולת המכירה של הסרט, וסתם פוגמת בהנאה.
לעומת זאת, לא מצאתי חוסר אמינות בדמויות – במסגרת הסרט, כמובן (זאת אומרת, אני לא מכיר בנאדם עם שני ראשים, אבל זאפוד הוא אותו זאפוד לאורך כל הסרט), ודווקא יש עלילה, אם כי די מפותלת.
צודק
אכן הדמויות עקביות.אני אנסח מחדש:
במקום:
"…הסרט מוותר….על…עלילה ועל דמויות עם אמינות"
צ"ל:
"…הסרט מוותר…על…עלילה אמינה ועל דמויות שאכפת לנו מהן"
אני מסכים עם השינוים שנעשו בסרט
עם הדגשה חזקה שאי אפשר אף פעם להשוות את הסרט לספר ומי שבא לראות את הסרט אחרי שקרא את הספרים אין לו מה לחשוב לשניה שהסרט יתעלה מעל לספרים.
אבל אני ממש לא אהבתי על השאלות הלא ברורות שנענו בסרט רק בגלל שהוא סרט, לדוגמה בספר יש המון סתירות לגבי האם טריליאן היא בת אדם או חיזרית ובסרט נאלצו לענות על זה ויש עוד המון דוגמאות לדברים כאלה.
ועוד משהו, איך לעזאזל המדריך בסרט לא הסביר את החשיבות של המגבת? מי שלא קרא את הסרט לא יבין למה הווגונים בורחים וצועקים "יש לו מגבת!"
טריליאן היא בפירוש בת אנוש
זה נאמר בספר באופן מפורש לחלוטין.
אני מסכים עם השינוים שנעשו בסרט
מגבת היא הדבר השימושי המאסיבי ביותר שאפשר שיהיה לטרמפיסט הבינכוכבי. במידת מה, מפני שהיא בעלת ערך מעשי גדול. אתה יכול להתעטף בה ולחמם עצמך בעוברך דרך ירחיה הקרים של ג'אגלאן ביתא; אתה יכול לשבת עליה בחופי חולות השיש הבוהקים של סנטראגינוס V, בשואפך את אדי הים המשכרים; אתה יכול לישון, מכוסה בה, מתחת לכוכבים הזורחים זריחה אדומה כל כך בעולם המדבר של קאקראפון;להשתמש בה כמפרש למיני דוברה במורד נהר אש האיטי והעצום; להרטיבה לצורך שימוש בקרב יד-אל-יד, לכורכה סביב ראשך כדי להימנע מאדים מבחילים או ממבטה של "מפצפצת החרקים הרעבתנית מטראאל" (חיה מטומטמת עד אימה, המניחה כי אם אתה אינך רואה אותה, גם היא אינה רואה אותך – טיפשה כמו בלטה אבל מאוד מאוד רעבתנית). במקרי חירום אתה יכול לנפנף במגבתך כאות למצוקה, וכמובן, לייבש עצמך באמצעותה אם עדיין היא נראית נקייה די הצורך.
אך חשוב יותר הוא הערך הפסיכולוגי העצום של מגבת. מסיבות לא ברורות, אם יקבוע (יקבוע: שאינו טרמפיסט) נוכח שטרמפיסט זה או אחר נושא עמו את מגבתו שלו, מוכנית יניח שבבעלותו של אותו טרמפיסט גם מברשת שיניים, בגד רחצה, סבון, פחית ביסקוויטים, משקה, מצפן, מפה, תרסיס נגד חרקים, ביגוד למזג אוויר רטוב, חליפת חללוכן הלאה. יתרה מזו, היקבוע ישמח להשאיל כל אחד מהפריטים אלה, או עשרה פריטים אחרים שהטרמפיסט "איבד בדרך" לרוע מזלו. היקבוע יאמר בליבו, שכל אדם הנוסע בטרמפים לאורכה ולרוחבה של הגלקסיה , מסתפק במועט, מבקר בפרבריה, נאבק לנוכח סיכויים אפסיים, מנצח ועם זאת יודע איפה המגבת שלו, הוא בבירור אדם שאין לזלזל בו.
עם מגבת אפשר לעשות הרבה דברים; מה מאלה מפחיד ווגונים?
ההצלפות במלתחות.
ההצלפות במלתחות.
עשיתי את זה בפורים על המגבת שלי :-)
!ףוא!
ראיתי את הסרט עם שתי חברים שלא קראו את הספר (אני עצמי קראתי).
לא הבינו כלום.
יש למישהו מושג על מה ולמה...?
http://www.ticketnet.co.il/ticketNet/jsp/Cinema/movie_details.jsp?eventID=841&scriptBefore=8
לדעתי מישהו התבלבל.
לצערי, כן, יש לי מושג
הלינק הזה יכול להסביר את העניין, חלקית. מאוד מאוד חלקית.
http://www.imdb.com/title/tt0081874/plotsummary
לצערי, כן, יש לי מושג
אני יודע שהיתה מיני-סדרה כזאת ב-81'. אבל אני גם יודע שלא מקרינים אותה עכשיו בבתי קולנוע נבחרים בארץ (ואם מישהו יודע את ההיפך הוא מוזמן לתקן אותי).
זה הלך ככה:
איזה בור ועם הארץ שעובד בטיקטנט בטעות היה צריך לכתוב את תיאור הסרט "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". מה עושים? נכנסים ל-IMDb. שם, אותו בור נכנס בטעות לעמוד שעוסק בסדרה משנת 1981 (עובדה שכנראה לא הפריעה לו בכלל), העתיק את שמות הבמאי והשחקנים (שלא דומים בכלום לאלה של הסרט החדש), ו"תרגם" את תיאור העלילה של הסדרה שמופיע בימד"ב, באופן הכי מניח-רעפים-נוצרי שמתקבל על הדעת. לאף אחד אין כח לברר במילון מה זה "bypass", נכון? אז נכתוב "משהו". טריליאן זה בן או בת? למי יש כח לברר, נכתוב "אדם אנושי".
המילה "פאדיחה" לא מכסה את מה שקרה שם.
מישהו יכול לאשר?
שמעתי שיש עוד סצינה אחרי כתוביות הסיום. מישהו יכול לאשר / להכחיש ?
לא אחרי, בזמן.
לא אחרי, בזמן.
אפשר בבקשה לשאול מה קרה במהלך הכתוביות?
בניגוד למנהגי נאלצתי לקום מיד עם סיום הסרט.
טוב, אם אתה חייב לדעת,
ארתור גורם למלחמה בין גלקטית.
זה היה מבריק!
זה היה נהדר, ומצחיק, ושנון ואו, והו, אלוהים. זה לא איכזב אפילו בקצת.
זה התחיל בעשרה לעשר, כאשר נכנסו, שלוש חברות חובבות המדריך, לאולם הקולנוע, מלוות במגבת. ראינו עוד קבוצה של מגביסטים מתמקמת לה ברחבי האולם, מה שנתן לנו הרגשה נעדרת.
הכל היה כל כך נפלא, הכל בשיר הפתיחה המצוין, בארתור, בפורד, בטריליאן, ברעיונות שלהם, בווגנים שנראה בדיוק כמו שדמיינתי אותם.
אבל שיא הסרט, ללא שום ספק, היה מרווין.
אני בחיים לא אוכל לראות את הפרצוף של סנייפ ולשמוע את קולו ולא להיזכר ברובוט המאני-דפרסיבי שהוא דובב בצורה כל כך נפלאה.
זה היה אמין, זה עורר רגשות.
סרט נהדר, מומלץ ביותר לראות. עם מגבת.
סתם שאלה
מי הפסיכיאטר שאבחן אותו בתור מאני דפרסיבי? לשלול לו את הרישיון מיד.
הפרעה בי פולרית דורשת התקפים מאניים. למארווין בפירוש יש דיכאון מאג'ורי פשוט. הייתי רושם לו SSRIs אבל אני לא יודע אם יש משאבות ריאפטייק לסרוטונין במוח פוזיטרוני בגודל כוכב. אם מישהו יעז לרשום לו ליתיום זה פשוט יהיה malpractice.
אני מתערב אתכם שבתיכון בסיריוס סייברנטיקס הוא היה גותי.
בסרט
אומרים שהוא manically depressive, שזה אכן איבחון מוזר.
בסרט
לי זה נשמע כמו בדיחה. manically depressive= מדוכא בצורה מטורפת: בהתייחסות למובן הסלנג של המונח, לא למובן הרפואי. ואם מתייחסים גם למובן הרפואי, נוצר כאן משחק מילים קטן.
זה היה מבריק!
מאניה דיפרסיה אינה אבחנה נכונה של מרווין, משום שלפי המונח הרפואי, אדם בעל מאניה דיפרסיה הוא אדם שרגע אחד יכול להיות קופצני ומאושר, ורגע שני מדוכא ביותר.
למרווין יש דיכאון כרוני.
דיכאון כרוני? אל תדבר איתי על דכאון קליני!
מגבת?...
מכיון שבעוונותי טרם הספיקותי (והאמת המרה שניסיתי ולא תפס אותי – אוי! אוי! אוי! לא כ"כ חזק…).
אולי אם אראה את הסרט וימצא חן בעיני – אנסה שוב.
אז אשמח אם רק בשם האחוה יודיעוני בני החוג הפנימי מה פשר המנהג הנ"ל והלינק שלו לספר.
בתודה, אור נערב
הסרט הספר וכל השאר
הדבר הכי נכון בקשר לסרט הזה, שאני יכולה להיות בטוחה בו עכשיו ב-100%, הוא שעדיף קודם לראות את הסרט ורק אח"כ לקרוא את הספר.
ראיתי את הסרט עם שני אנשים שלא קראו את הספר, והם מאוד התרשמו מהשנינות הסרקסטית והבקרותית של כמעט כל משפט שני שאמרו הדמויות. התפוצצו מצחוק ומהפתעה לנוכח מרווין, והיו מוקסמים מסצינות החזרה לנורמליות. אפשר להגיד שהסרט מהווה מעין פרסום, טעימה קטנה ממה שאתה יכול לקבל מהספר.
הבעיה היא בכך שזוהי באמת רק טעימה קטנה.
אומרים שתמונה שווה 1000 מילים. אז באמת שלא היה לי מובן איך כל כך הרבה תמונות לא הצליחו להכיל את ה-150 ומשהו עמודים של הספר הראשון.
ניסו לדחוס המון המון פרטים לסרט, אבל איכשהו לא הצליחו להתמקד ממש באף אחד מהם לעומק. אפילו מרוין, שהיה דמות כל כך נערצת ואפילו עמוקה בספר היה רק סייד קיק שזורק משפטי מחץ פה ושם.
שלא תבינו אותי לא נכון – אני נהניתי מכל רגע. הסרט הצליח להיות מאוד מקורי, ומאוד יוצא דופן. להיות שנון ומצחיק (ובנאום של טריליאן אפילו מרגש). אבל הוא לא כמו הספר. אני חושבת שהספר מורכב ברובו ממשפטים שאמורים להיקרא, לא להיאמר. בראש שלי היו משפטים שנשמעו הרבה יותר טוב (כמו ההתלהבות של "אדי", למשל. הוא היה כל כך פתטי בסרט, וכל כך יוצא מן הכלל בספר).
היתה גם בעיה עם השחקנים. הם דווקא מאוד התאימו לתפקיד, אמרו את המשפטים בדיוק כמו שצריך, אבל האינטראקציה בינהם היתה קצת לקויה, לדעתי. ארתור היה קצת יותר מדי הגיוני, וקצת פחות מדי ממורמר. פורד היה קצת יותר מדי עסוק בלא להתבלט מכדי להיות דמות ממש מעניינת. טריליאן, ובכן, היא דווקא היתה ממש טובה. הרבה יותר טובה מהדמות שלה בספר, לפחות. אבל ההתעקשות לתת לדמות הנשית המרכזית היחידה בספר קצת יותר עומק היתה קצת כפויה לדעתי. והמאכזב מכולם – זאפוד. בטריילר הוא היה מושלם. סאם רוקוול נראה לי כמו הבנאדם היחיד על פני כדוה"א שבאמת היה מתאים לו לשחק את זאפוד. אבל בסצינות עצמן היתה לו בעיה רצינית: הוא התרכז כל כך בנסיון לזוז לקפוץ, להחליף בגדים ולנפנף את השיער, עד שהוא התעייף, ויצא שמרוב אנרגיה – כבר לא הרגישו שום אנרגיה אמתית שבהחלט היתה אצל זאפוד של הספר. זאפוד אולי אמור להיות מטורף, אבל הוא גם אמור להיות ממש חכם ושנון. סאם רוקוול החליט להתעלם מהחלק השני של המשפט הזה, ולבסס את הדמות שלו על הומור סלפסטיק והבעות פנים (החיוך הנהדר שלו דווקא כן עבד). לכן, אני נאלצת להודות שזהו תפקידו הגרוע ביותר של רוקוול שיצא לי לראות, וחבל. כי הוא היה יכול לעשות אותו כמו שצריך. פשוט נראה שנגמר לו הכח או משהו כזה.
אבל חוץ מזה – באמת סרט נהדר, וכל התשבוחות בהחלט מגיעות לו. ואם לרגע גם מצליחים להפסיק להשוות אותו לספר – אז הוא אפילו סרט מעולה.
ניטפוק קטנטן: בספר יש 143 עמודים
ואם תורידו מהמספר הזה 101 (כלבים דלמטיים) יתקבל מספר מאוד מיוחד.
תנוטפק אתה בעצמך:
לקחתי בחשבון שהשתמשו בסרט גם במספר אלמנטים מספרי ההמשך. חישבתי גם שאם מסכמים את כולם יחד אז יוצאת סטיה מדויקת של 7 עמודים מהספר הראשון. הא לך!
אה, ובדקתי. "למה? – 42." לא עובד.
הסרט הספר והתסכיתים
דווקא אדי של הסרט הזכיר מאוד את הקול והדמות של אדי מהתסכיתים, והיה מצוין. (אם משווים למקור, עדיף להשוות למקור האמיתי).
במח שלי הוא נשמע יותר טוב.
אם היית יכול להשכיר אותו בדי.וי.די הייתי מראה לך, אבל לצערי הרב, עדיין לא יצאה גרסה מתורגמת של מה שמתרחש לי שם.
טוב, זה היה צפוי
ידעתי שאתאכזב, אז באמת היה לא משהו. קודם כל העיצוב, שהיה כ"כ לא מרשים וכ"כ 70's. במיוחד היה בולט המדריך עצמו שאין שום הצדקה לעיצוב העלוב שלו. הוא אמור להיראות הרבה יותר משוכלל מהטכנולוגיה העכשווית, והוא נראה כמו פאלם בן 10. למה השתמשו באנימציה עבורו? ולה אנימציה כ"כ בסיסית? אי אפשר לעשות, נאמר, הולוגרמה או משהו כזה?
שנית, המשחק הרע של כל השחקנים הראשיים. ארתור נראה כאילו שהוא עוד לא התעורר כדי לשחק אדם שלא התעורר. פורד גם הוא שיחק מתוך שינה. טריליאן סתם הייתה טרחנית.
בקיצור, הייתה כנראה הזדמנות אחת לעשות את זה כמו שצריך, והיא התחרבשה לגמרי – חבל!
לא מסכים
אם יש דבר אחד בספר שעשוי בצורה יוצאת מהכלל, זה המדריך – החל מהקריינות הנהדרת של סטיבן פריי, דרך העיצוב שלו (פשוט ופונקציונלי), וכלה באנימציות הנהדרות. פשוט ללקק את האצבעות.
תיקון טעות: בסרט, לא בספר
לא מסכים
מסכים. המדריך היה נהדר, וחבל שלא היה עוד ממנו.
ונעימת המדריך... איזו נוסטלגיה מענגת!
ומקורה (מתוך הטריוויה של ימד''ב):
גם אני לא מסכים.
הטקסט בקטעים האלה היה לקוח ישר מתוך הספר, והוא טקסט דגול, אין ויכוח. גם הקריינות טובה. אבל הטקסט הזה נועד במקור להיות טקסט, וההמחשות הויזואליות, למרות האנימציה הנחמדה, היו פשוט מיותרות. הויזואליה לא הוסיפה כמעט שום דבר שלא היה כבר בטקסט – אז בשביל מה זה טוב?
היוצא מהכלל שמוכיח את הכלל: כשהמדריך מדבר על שלושת רבי המכר, 'היכן טעה אלוהים', 'עוד כמה מטעויותיו הגדולות של אלוהים' ו'מיהו האלוהים הזה בכלל?' הוא מציג גם את העטיפות של הספרים. הראשון נושא על העטיפה את הסימן ♀ (זה אמור להיות סימן הג'נדר לנקבה, למרות שכאן הוא נראה קצת כמו אחותי זרובבלה מציירת את אמא). השני נושא את הסימן ♂ (זכר). או אולי הפכתי את הסדר, זה לא משנה. בכל זאת, זה די מצחיק, וזאת בדיחה שהטקסט המקורי לא מכיל. אבל בכל שאר הזמן, המדריך רק מראה בדיוק את מה שהוא אומר. אז מה הטעם? אפשר פשוט להקשיב לו, או לקרוא אותו.
זה מדיום ויזואלי
ולהראות טקסט או רק לשמוע כתוביות היה מרגיש מאוד מוזר למרבית הצופים – בוודאי לאלו שלא קראו את הספר. בהתחשב בכך, הם בחרו בפתרון יוצא מהכלל:
הם לא מראים את מה שהמדריך מתאר קורה בפועל (למשל, סצנה עם סופר מפרסם ספר), מה שהיה מעלים לחלוטין את המדריך עצמו, אלא משאירים משהו מהטקסטואליות היבשה של המדריך בגרסה ויזואלית: אנימציה יבשה, אך משעשעת מאוד.
לא, זה לא מקורי להדהים – יש רק קטע אחד כזה בסרט – אבל זה משמר את רוח הסרט בכבוד אמיתי, מה שאי-אפשר להגיד כמעט על שום דבר אחר בסרט בפה מלא.
אני יודע שזה מדיום ויזואלי
לכן בדיוק אני מצפה שיקרה משהו בויזואליה שאני לא מקבל מה-אה, מהמימד הקולי, או משהו.
למשל?
החזון שלי למדריך
המדריך אמור להכיל המון המון המון מידע, לא רק את התיאורים הקצרים והקולעים האלה. לכן בכל רגע נתון המדריך (כלומר, אם אני הייתי מעצב אותו) היה נראה כמו אתר עמוס בלינקים לפיסות מידע אחרות. אם הוא מספר על הווגונים, אז בזמן שקולו של המדריך נותן את התיאור העיקרי, המדריך צריך להציג ויזואלית שטף מידע על מבנה הגוף של הווגונים, האבולוציה שלהם, מזונם, המבנה החברתי שלהם, יחסם עם דודתם והכותרת הראשית העדכנית של העתון "ווגספיר היום". מכיר את הקטעים ב'סימפסונס' שבהם מוקרנים על המסך במהירות רשימות בנוסח כל הסלבריטיז ההומואים, ורק בצפיה פריים-פריים אפשר לקרוא את כולם? ראית פעם את קליפ הפלאש הבלתי שפוי של 'יאטה', שמכיל המון ביזאריות וטקסטים שתוך כדי צפיה אפשר לקלות רק חלקית? משהו כזה בערך.
אני דווקא הצלחתי לקלות
והטוסט שיצא אחר כך…ללקק את האצבעות.
הגיוני אך בעייתי, ולהפך
כשאתה שט לך על נהר לבה בעזרת מפרש המגבת שלך, אין לך ממש יכולת לקלוט שום דבר מזה. יתרה מזאת, כשאתה קהל היעד הפוטנציאלי של המדריך, גם בסלון ביתך ואחרי שינה ארוכה וארוחה קלה אתה בקושי מסוגל לעקוב אחרי שני דברים בו-זמנית.
הויזואליזציה יכולה להוסיף דברים בצורה מאוד, מאוד פשוטה, ברורה וקלה לקליטה – כמו (נגיד) אנימציית פלאש. בנוסף, היא צריכה להיות צינית, משעשעת ומשועשעת מעצמה, כי ככה המדריך כתוב.
עכשיו, אני מסכים שהאנימציה שהציגו בסרט לא מוסיפה אינפורמציה ממשית (אם כי לינקים דווקא היו, אבל בתפריט ניווט), אבל היא כן פשוטה לעיכול והיא כן משעשעת. two out of three ain't bad
כן, (כה''ב)
למה להוסיף אלמנטים (מיותרים ולא מצחיקים) אם אפילו את מה שהצליחו להכניס מהמקור קיצצו באכזריות עד ליציאת המיץ?
מאוד נהניתי.
הרבה שינויים ביחס למקור, את טריליאן עיקרו לגמרי, המגבת לא הוסברה…
אבל היה נורא כיף. היה מצחיק, היה מרהיב והתינוקת לא בכתה כל הסרט.
(כן, בגיל שלושה שבועות העזנו ללכת להקרנת חמש בקניון בגבעתיים, מתוך ההנחה שלא יותר מדי יהיו שם כדי לסבול אם יהיה רעש, ושלא נדרוך על הבהונות של אף-אחד כשנצא אם היא תתחיל לבכות.
למרות שהם מקבלים רק מזומן, באמת קולנוע נהדר. רק מה? כרטיס נוסף לתינוקת, אמנם לא חריג אבל מעצבן.
בהתחשב בעצמת הווליום, אולי קולנוע נהדר מדי להליכה עם תינוקת…
בכל אופן, את נקמת הסית' אלך לראות שם. קל"ב ומצויין).
קח איתך את התינוקת לסית'.
כשהיא תגדל, אחיה (יהיה לה אח, נכון?) ישאל אותה:
"את זוכרת את 'פרק 3: נקמת הסית"?"
"כן, קצת. הוא היה יפה, אך עצוב".
או יותר סביר:
"כן, קצת. הייתי במנשא ולא ראיתי כלום, אבל איזה בומים!"
הגיון פנימי דווקא היה
כפי שכבר כתבתי, הדבר שהפריע לי ביותר בסרט הוא שהם לא טרחו לשמור על שום הגיון פנימי. אדאמס מעולם לא עשה דבר כזה בספרים. הדברים שהתרחשו היו אבסורדיים לעתים, אבל תמיד היה להם תירוץ – הוא לא זילזל באינטיליגנציה של הקוראים שלו. שסרט הנקרא "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" יהיה עלבון לאינטיליגנציה – ולו לדקה, ובטח לרבע מהסרט – זאת יריקה בפרצופם של חובבי הספר, ובמידה מסוימת, של צופי הסרט.
זאת הסיבה להתנגדות שלי דווקא לרובה: יותר מדי מהרוק שזלג מפרצופי בסוף הצפייה נבע מסצינות הקשורות בו ישירות.
לדעתי חוסר ההגיון ייראה טוב יותר, אם יהיה סרט המשך
אבל כרגע, יש חוסר היגיון, הצדק איתך (מי נוקם עכשיו, הה?)
מוזר שזה לא הפריע לי, כי בדרך כלל חוסר היגיון מציק לי. עובדה, זה מה שקרה. האידיוטומט עשה את מלאכתו נאמנה.
זאת בדיוק הבעיה
בסרט הזה לא הינו אמורים להיות זקוקים לאידיוטומט.
גם אם יהיו סרטי המשך
אני מאוד בספק אם הם יחזרו לחקור את פרשת הרובה (ובצדק – כשמעבירים סרט שלם בהמצאת תירוצים לחורים העלילתיים של הסרט הקודם, מקבלים 'נקמת הפנטום').
אם היו מכניסים את הבדיחות כמו שצריך...
היית יודע (נזכר) שדג הבבל הסיר מחסומי שפה ותרבות כמו ששום דבר לא עשה לפניו ובכך הביא על היקום מלחמות רבות ועקובות מדם יותר מכל דבר אחר. לא הייתי מצפה שגורלו של הרובה יהיה שונה.
הוכחה ל*אי*-קיומו של אלוהים, התכוונת.
שניהם.
אם היו מכניסים את הבדיחות כמו שצריך...
אף אחד לא השתמש ברובה עד עכשיו…
לכן גם אם יש לו השפעה דומה, הטענה ש"דג הבבל הסיר מחסומי שפה ותרבות כמו ששום דבר לא עשה לפניו" עדיין נכונה (דגש על לפניו). וכמו כן גם ייתכן שלאחר שהחבורה מוצאת את הרובה הוא לא מגיע לאף אחד אחר (מושמד בתאונה מסתורית או הופך לעציץ או משהו), ואז גם הטענה שהדג "הביא על היקום מלחמות רבות ועקובות מדם יותר מכל דבר אחר" נשארת נכונה.
(כן, ניטפוקי משהו, אבל אדאמס היה מאשר)
נראה לי שפיספסת את כוונתי,
העכרור טען שהרובה יביא לשלום ואחווה עולמי (או משהו, תבדוק בעצמך בתגובות) ואני הזכרתי לו מה עשה הדבר הקודם בעולם המדריך שהסיר מחסומי תקשורת. לא שאני רומזת שהוא אי פעם שכח.
נראה לי שפיספסת את כוונתי,
אכן, הצדק עמך, פשוט שייכתי בטעותל את התגובה שלך לרוח הכללית של השירשור.
במבט שני, העכרור אמנם לא דיבר על אחווה ושלום עולמי, אבל כן על לאכול גלידה במקום להילחם, שזה מספיק קרוב.
(מלחמות כבר לא קורות בקייץ? אולי אם נאכל גלידה לא יהיה לנו חם בשביל לשנוא?)
התיחסויות לספר
משהו שמציק לי:כשפורד וזפוד ניפגשים לראשונה הם עושים ריקוד קטן(תוך כדי שהם מדברים 3 שניות על המסך) האם זו התייחסות כולשהי לספר?
מישהו שם לב?
התיחסויות לספר
זה אומר שהם מכירים זה את זה הרבה זמן, שיש להם בדיחות משותפות, ושהם חברים ממש טובים.
בספר הם היו אמורים כל אחד להיות יותר ננושלנטי מהשני
כל אחד ניסה להתנהג כאילו הוא לא מופתע, כדי להוכיח קוליות-על.
זו מגבלה של קולנוע. קשה להראות מישהו שמצליח בניסיונו לא להיראות מופתע.
הגעתי לכאן במקרה..
התחלתי לקרוא את הספר פעם (לפני 5 שנים)
לא הצלחתי להתקדם ממש מעבר לפרק הראשון.
רציתי לראות את הסרט.
אבל חשבתי שזה יהרוס לי אם אני לא אקרא את הספר.
מישהו אמר לי שזה לא משנה.
הלכתי לראות את הסרט.
סיימתי אתמול לקרוא את הספר.
והאמת, נהניתי מהספר יותר אחרי שראיתי את הסרט.
הסרט עושה את העלילה קצת יותר הגיונית. לקרוא את הספר אחר כך פשוט מעשיר אותך בדברים נוספים שלא הלכו ככה בדיוק בסרט.
אני יותר אוהב את העלילה כמו שהיא בסרט.
נהנתי מאד
באתי לסרט אם ראש פתוח לחלוטין, שמעתי המלצות והשמצות, אז באתי ככה, פושר. בסופו של דבר קיבלתי סרט מצחיק מאד, ומהנה מאד. נכון שהוא לא מצחיק כל הזמן, אבל הקרקס הפסיכודלי שמרקד על המסך מפצה על זה, אז ברגעים שהוא לא מצחיק הוא עדיין מבדר ומהנה. ללא ספק לוקח מקום שני אצלי בקומדיה של השנה. ( הראשון עמוק במים, שגם הוא לא כזה מצחיק, אבל הוא כל כך יפה ומרתק שאי אפשר לא להנות. הכי טוב של אנדרסון.)
ובתפקיד אורח... מרווין, מודל 1981
אם אני לא טועה, באף תגובה עד עכשיו אף אחד לא ציין את הופעת האורח הקצרצרה של מרווין כפי שהוא היה נראה במיני-סדרה מ1981. הוא מופיע לשנייה בתור לפקידה הווגונית לשם שחרור טריליאן.
סתם היה נחמד להיות היחידי בקולנוע שזיהה זאת, או שזה בעצם היה סתם עצוב להיות היחידי…
בכל מקרהף אני מקווה שאני לא חוזר דברי מישהו קודם.
דווקא ציינו.
אי שם למעלה בתגובות.
זה היה מבחינתי אחד הקטעים המצחיקים בסרט – וזה כבר באמת עצוב.
דאגלאס אדאמס גאון- וזהו
אין לכם מה להתווכח בנושא, הסרט גאוני, העלילה משעשעת ומעניינת ובכלל מצחיק מאוד.
אזהרה! (מה שכתוב כאן לא ספוילר לסרט אבל אולי לספר):
אני מסכימה אם הכתוב ממקודם שהסרט יותר מהנה מהספר ונכון, הספר משעשע אבל פחות מעניין, ותסקיט הרדיו (או הקלטת המדברת [נמכרת בחנויות] של התסקיט) הרבה יותר נחמד, כאשר מזדמן לך לשמוע את נימת הקול, זו גם תוספת מצליחה בסרט, הספר עוקצני מידי, ולא מובן לקוראים ראשוניים של אדאמס.
אבל בסרט גם בכלל לא התקשרו לספר, הדמויות שונות והעלילה שונה במקצת.
טיפ: אל תנסו להשוות אפילו את הספר את התסקיט ואת הסרט, כל אחד מהם בנפרד וקיים בזכות עצמו. תהנו ממדריך הטרמפיסט לגלקסיה! כתוב נראה או נשמע!!!
הסכמה לא הסכמה
לא יודעת עם מה לעיל אני מסכימה ועם מה לא, אבל מה שכן – נהניתי. כמובן היו כמה דברים שהחטיאו את המטרה, או עיצבנו, אבל … אני מוכנה להתגבר עליהם ולהכריז כי זהו בהחלט סרט ראוי.
עניין אחד ששיעשע אותי במיוחד היה הפלאפון של ארתור, שמלכתחילה נחמד מאוד שהעיבוד משתמש באלמנטים של הזמן הנוכחי, אך הנפילה שלו בחלל, והרעש המרגיז הזה שהמכשירים הארורים עושים בקרבת רמקולים שהוא השמיע… משעשע.. כל כך!!
בלתי מזיק ברובו
לא מתעלה על הספר, אבל גם לא הורס אותו ומחרב את המורשת. יתרונו הברור של הסרט: כיוון שהעיבוד הקודם (לסדרת הטלויזיה) היה איום ונורא, העובדה שהסרט לא נופל לתהומות של הסדרה מייד עובדת לטובתו. יתרונו המהותי ביותר הוא בויזואליזציה שלו שהיתה מוצלחת מאד רוב הזמן, העלילה והדמויות ככה-ככה.
• הדמויות •
ארתור – הליהוק הטוב ביותר. בריטי טיפוסי, לא יפה במיוחד (אבל עובר מסך, תודה לאל). אכן חסרו בו בלבול ודיסאוריינטציה, וכמו כן היתה חסרה לי בו נרגנות בריטיות מסויימת, אבל סה"כ לא רע בכלל.
פורד – ליהוק סביר, אבל הפיכתו לשחור עשתה אותו "קול" מדי, מצד אחד (ולא באופן הנכון) והיסטרי מדי ברגעים אחרים (בלי קשר לצבע). מה שהיה חסר לי במיוחד זה אופי יותר סרקסטי, הומור מאד "יבש". מבחינה ויזואלית דמיינתי אותו מבוגר יותר, נראה קצת כמו שילוב בין ארתור גרפונקל לדמות של גרי אולדמן ב'המועמדת' רק עם שיער אדום (כמו שצויין בספר). הדיקציה שלו היתה איומה, אגב. בלי כתוביות אני בספק כמה הייתי מצליחה להבין ממה שהוא אומר.
זאפוד – מטורלל מדי, קלישאתי, שטוח, ולא מעניין. זה היה נראה טוב בדקות הראשונות, אח"כ זה היה סתם שטיק שחוזר על עצמו בלי שום הסבר הגיוני. הבדיחה עם המסחטה היתה איומה ומיותרת להפליא (היא היתה גם בספר? לא זכור לי דבר כזה). שני הראשים היו אמנם טובים יותר מאשר בסדרה, אבל זו לא ממש מחמאה. עכשיו קראתי גם שזה סאם רוקוול (משום מה לא זיהיתי בסרט) מה שמסביר לי הרבה דברים – אני שונאת את השחקן הזה, עוד לא קרה שאהבתי דמות אחת שהוא עשה.
טריליאן – שיהיה. העיקר שהיא לא בימבו בלונדינית כמו בסדרה. השחקנית נראית טוב, אבל גם היא וגם הדמות היו נטולות תחכום וציניות, והיא נראתה יותר מדי רגשנית ועם עיניים גדולות כאלה שהיא פערה כל פעם מחדש. אני מסכימה עם כל מה שניקי כתבה כאן על הדמות. סה"כ לא דמות רעה, אבל לא הדמות שבספר, וחבל.
סלרטיברטפסט – אחלה;
המדבבים עשו עבודה מצויינת:
המדריך, המחשבים (גם 'מחשבה עמוקה' בקולה של הלן מיראן ובעיקר אדי, שהיה פשוט מושלם לדעתי), וכמובן אלן ריקמן בתפקיד מרווין, ליהוק שכולם גמרו עליו את ההלל עוד לפני ששמעו אותו, ובצדק.
• העיצוב •
סה"כ טוב מאד. קצת הצטערתי שליבת הזהב (שתורגמה ל'לב הזהב' – רק לי זה הציק?) לא היתה מעוצבת כנעל ספורט, אבל זה בקטנה.
את העיצוב של מרווין ממש לא אהבתי – הקול ציני כנדרש, אבל הדמות עגולה מדי, עיצוב נאיבי מדי, ובעיקר הראש הענקי המגוחך הזה עם העיניים/שיניים בירוק (מה שזה לא יהיה) – פשוט לא עשה לי את זה.
הווגונים היו אחלה, אבל היה חסר לי הצבע הצהוב, שזכור לי מהספר שהיה אלמנט מאד מודגש אצלם, והלך לאיבוד בסרט. אהבתי שהכל אצלם היה מרובע, די הזכיר את 'הבורג' מסטאר טרק (רק שאצלם ההתנגדות היא useless ולא futile).
המדריך עצמו – אני מסכימה עם רד שהוא היה ויזואלי מדי, אבל אין לי תלונות מיוחדות. סה"כ אלה היו החלקים היותר טובים בסרט.
דג הבבל לא היה "דגי" מספיק לטעמי, אבל גם זה בקטנה.
מגרת'יאה – נפלאה;
ההברקה של הסרט: ההנעה האי-הסתברותית היתה פשוט נהדרת, מבחינתי היא לבדה היתה שווה את כל הסרט. רבות דובר על "בתיה עוזיאל", ללא ספק רגע קסום במיוחד.
• העלילה •
ככה ככה. מתחילה מאד דומה, אבל באמצע קורים כל מיני דברים מיותרים להפליא…
הומה קבולה – זה היה בספר? לא זוכרת דבר כזה. בכל מקרה, היה מיותר לחלוטין.
הרובה – מיותר;
הרומן בין ארתור לטריליאן – מיותר, קיטשי, דביק, מעיק… לא התאים לדמויות (בספר), לא התאים ליחסים שלהן בספר… בקיצור, לא התאים לשום דבר שקשור איכשהו לספרים.
העיקר שבסוף היתה קצת נחת ממגרת'יאה, לפחות זה.
קשה לומר שצחקתי בסרט – קשה לצחוק מבדיחות שאני כבר מכירה. כשקראתי בזמנו את הספר צחקתי, ובסרט רובן היו הרבה פחות מוצלחות (כפי שכבר כתבו לפני בהרחבה). היתרון של הסרט היה בויזואליות שלו, והפעמים הבודדות שצחקתי בסרט היה כשהיו כמה הברקות ויזואליות מוצלחות במיוחד (עליהן כבר כתבתי קודם).
אגב, גם הקהל בסרט (והאולם לא היה גדול, אבל היה כמעט מלא) לא צחק הרבה.
את השיר של הדולפינים לא אהבתי, ולכן גם יצאתי באמצע תוך כדי הכתוביות בסוף, ממש לא היה לי חשק להאזין לו שוב.
סה"כ – היה נחמד, אבל יש תחושה של פספוס. סרט אידאלי מבחינתי היה משלב בין הויזואלית הנפלאה ואפילו אותו ליהוק, לעלילה ודמויות שקרובות יותר לרוח המקור.
דקה אחרי סיום הסרט, דבר אחד שלא הבנתי
למה רוב החייזרים והיצורים בחלל נראים כמו בני אדם?
כנראה שאני אאלץ:
1.לראות שוב את הסרט, מחר.
2.לקרוא את הספר סוף סוף…
מכל הסרטים ביקום,
דווקא על הסרט הזה?
מכל הסרטים ביקום,
על הסרט הזה-מה?
מכל הסרטים ביקום,
דווקא על הסרט הזה אתה מלין.