-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מאחורי המספרים
Hidden Figures
סיפורן של שלוש נשים שחורות שעבדו בנאס"א מאחורי הקלעים על הטסת האסטרונאוט האמריקאי הראשון לחלל.
תאריך הפצה בארה"ב: 06/01/2017
תאריך הפצה בישראל: 02/02/2017
דרמת-אוסקר נעימה, כתובה לא רע, משוחקת טוב, ולא זזה מילימטר מאזור הנוחות של אף אחד. סטנדרטי.
שווה צפייה
כל מי מחברי ששמע במה הולך לעסוק הסרט הרים גבה בגלל הסיפור יוצא הדופן, והסרט, אל אף שהוא באמת לא יוצא מנוסחאות סרטי הביוגרפיה מצליח להעביר את הסיפור מסוים.
כמו כן בשונה מדרמות רבות אחרות הוא לא מדכא וכבד אלא משלב לא מעט בדיחות ורגעים קלילים שהופכים אותו לנגיש לכולם.
ביקורת קצת יותר ארוכה:
https://gal015.wordpress.com/2017/02/02/hidden-figures/
כדאי ללכת, סרט מוצלח שמספר סיפור שכדאי לדעת.
כמו שכבר נכתב, הסרט אמנם נופל מעט לקלישאות הידועות של הקיטש האמריקני, אבל בכל זאת לא בהגזמה. יש נאומים חוצבי להבות, יש "אתם כל כך אטומים", יש ביקורת סמויה וזעזוע גלוי על החברה האמריקאית של פעם – בדיוק כמו שהוליווד אוהבת. אבל זה פשוט משוחק טוב, מסופר יפה ומצולם נהדר.
סיבה נוספת ללכת לסרט, היא רק כדי לחוות כיצד רק לפני לא יותר מ-60 ומשהו שנה, בדמוקרטיה הגדולה בעולם עוד הייתה אפלייה כל כך בוטה בין שחורים ולבנים. חלק מהסצינות יזעזעו את מי שלא הכיר את המציאות הזאת.
לא משהו
זאת אומרת לא גרוע, פשוט לא חזק מספיק. הסרט לא עדין במיוחד עם המסר שלו וחוזר עליו שוב ושוב כאילו הוא לא מצפה מאיתנו להבין שגזענות זה רע. הדמויות שם לא מפותחות מספיק, יש שם דמויות שמסמלות את הטוב המוחלט ויש שם דמויות שסתם נמצאות שם בשביל להיות גברים לבנים ועצבניים. אין כמעט פיתוח דמויות, ופתרון כל הקונפליקטים שלהם נפתר די בקלות לא מכניסים אותי לישיבה, אז פונים לקווין קוסטנר והוא יטפל בזה.
מסתירים ממני מידע מסווג, קווין קוסטנר יעזור לי. אני צריכה למצוא שרותים קרובי, אז קווין קוסטנר יפתור את המצב.. ובוא נתעלם מזה שקווין קוסטנר לא פיתח לעצמו בכל השנים האלה שום קריזמה.
חוץ מזה הסרט היה די נחמד, ולא יותר מזה.
יש משהו מוזר בסרט הזה מבחינה פוליטית
בנאס"א עובדים שני סוגי אנשים בתפקידים חישוביים שראויים להערכה על פי הסרט: גברים לבנים ונשים שחורות.
כל פעם שהסרט נכנס אל חדר שבו אמורים להיות חישובים, אפשר למצוא נשים שחורות או גברים לבנים. אז מה יעשו בינתיים גברים שחורים ונשים לבנות? יזלזלו בנשים השחורות, בעוד שהגברים הלבנים (בתפקיד המושיע הלבן קווין קוסטנר) ידעו להעריך אותן כראוי.
וזה.. מוזר. לא כל סרט צריך לייצג כל מגדר וכנראה שבאמת זה היה המצב בנאס"א פלוס מינוס אבל איכשהו יצאתי מהסרט בתחושה שנשים שחורות יכולות להיות חכמות, גברים לבנים יכולים להיות חכמים וכל השאר שם כדי לצפות.
קראתי איפשהו
אולי אפילו במקור בסיסי כמו ויקיפדיה, שנעשו הרבה עיגולי פינות עלילתיים כדי להעביר את המסרים הפוליטיים שהסרט חפץ להעביר. מסתבר שהפרדת השירותים והמטבחים ללבנים ושחורים הופסקה כמה שנים טובות לפני הטיים ליין של הסרט. והיו עוד כל מיני דוגמאות, כולל הקבלה של אחת משלוש גיבורות הסרט לתפקיד של מהנדסת בזמן מוקדם יותר.
הדברים האלו גורמים לי לחשוש קצת מלצפות בסרט, יש לי המון ביקורת על הבחירה לנפח דברים שמבוססים על סיפור אמיתי כדי להעביר מסר פוליטי. אני חושבת שעדיף ששני שלישים מהקהל יפספסו חצי ממסרים הפוליטיים בסרט על פני העברה של מסרים לא נכונים. ביחוד במקרים כל כך קשים כמו היחס לשחורים בארה"ב בשנות השישים.
בינתיים ויתרתי על הסרט ואצפה בו בבית כשיגיע למסכים הקטנים.
הביקורת שלך מתחברת מכיוון אחר לאותן בעיות, כי מרוב רצון ליצור מסר פוליטי ולרכב על העניין של יצוגי מיעוטים וכו', יצרו סיפור על מושיע לבן (אתה לא היחיד שהעלה את הנקודה הזו, מכיוון שלא צפיתי בסרט אין לי איך לדעת).
הספר שעליו מבוסס הסרט (ושבו לא חלו אי הדיוקים הנ"ל ואחרים) נכתב ע"י בת או נכדה של אחת מגיבורות הסרט. על העיבוד לתסריט עבדו בחורה בלונדינית ובחור לבן.
אישית, אני מעדיפה לשמוע סיפורים מאנשים שמסוגלים להבין אותם ולהזדהות איתם, קצת קשה לי עם הגישה שהיצוג יותר חשוב מהמיצג. בעיני זה בד"כ מביא לתוצאות כאלו, וזה עוד במקרים שאני (או אחרים) יכולה לשפוט. לא יודעת מה פספסתי בסיפורים אחרים.
צר לי לבשר שאת צודקת לגבי הסרט
ברור לחלוטין שהסיפור, האופן שבו או מסופר או הדמויות לא עניינו אף אחד מהאנשים שעבדו עליו.
אחרי שראיתי אותו צפיתי בקצת ראיונות עם השחקניות/הבמאי, וזה שקוף לחלוטין – הסרט הזה קיים כדי להיות race-bait ו-oscar-bait ותו לא. אני גם ממש לא אתפלא לגלות שהוא מנפח (או ממציא) את המציאות כדי שתתאים לאג'נדה שלו, זו מסורת בסרטים מהסוג הזה.
יותר מדרמת אוסקר, זה סרט פיל-גוד
אני לא כל-כך מבין את התייחסות להצלחה של הסרט הזה בתור משהו מפתיע או יוצא דופן. זה סרט שנועד לעשות לצופים נעים – וכפי שיש צופים שסרטים על מכות ואקשן עושים להם את זה, או כאלה שסרטים על רומנטיקה והפי-אנד עושים להם את זה, יש כאלה שסרטים על נצחון הרוח האמריקאית עושים להם את זה. "מאחורי המספרים" הוא סרט מהסוג האחרון, והוא עושה את העבודה שלו כמו שצריך. אוסקר לא יהיה כאן – אפילו בהשוואה לדרמת-אוסקר סטנדרטית לחלוטין כמו זו שזכתה בשנה שעברה, "מאחורי המספרים" הוא סרט חסר-שיניים, לא משהו שהאקדמיה תיתן לו פרס. כן, הסרט מציג את נושא ההפרדה הגזעית בנאס"א כמשהו שהיה קיים בערך עשור אחרי שהוא כבר לא, ובאופן אירוני מוציא את הגוף הזה הרבה יותר רע מכפי שהוא היה במציאות, אבל הוא עושה את זה בנימה כל-כך אופטימית סטייל "יש בעיה אבל אפשר להתגבר עליה עם קצת רצון ויכולת", שהביקורת שלו על הנושא די מדוללת.* אבל באופטימיות הזו יש משהו מדבק – בעיקר בגלל שהגיבורות שלו מוצגות לרוב כחזקות, בטוחות בעצמן ולעיתים רחוקות נגררות לרחמים עצמיים. יש פה מסר חשוב, מעבר להיבט הגזעי, על החשיבות של השכלה לא רק לקריירה אלא גם לטיפוח של אישיות ולהתגברות על מכשולים חברתיים. כשמסיימים בהצטיינות תואר במתמטיקה או פיזיקה, הנכונות לספוג בולשיט מאנשים שממעיטים בערך שלך יורדת פלאים. כאמור, מסר חשוב.
* אם אפשר לבקר את הסרט על ייצוג מחמיא-מדי של נאס"א באותה תקופה, זה דווקא בהצגת דמותו של מדען הטילים היהודי הבכיר שמשפחתו נספתה בשואה. הדמות הזו היא א) פיקטיבית ב) מבוססת באופן רופף-עד-לא-קשור על מישהו אמיתי שאמנם היה פולני, אבל עד כמה שהצלחתי לברר לא היה יהודי וגם לא היה כזה בכיר והכי חשוב ג) מדיפה צחנה עזה של טיח שהסרט מנסה למרוח על העובדה שהמדען הבכיר בתכנית הטילים של נאס"א היה דווקא אחד, וורנר פון-בראון שבימי חלדו פעל בשירות אלה שדחפו יהודים לתאי הגזים (והסרט מתעלם, בחוסר-אלגנטיות, מקיומו).