במקור: Harry Potter and the Goblet of Fire
במאי: מייק ניוול
תסריט: סטיבן קלובס
על פי ספרה של ג'. ק. רולינג
שחקנים: דניאל רדקליף, רופרט גרינט, אמה ווטסון, מייקל גמבון, רייף פינס, מירנדה ריצ'רדסון, ברנדן גליסון, אלן ריקמן, פרנסס דה לה טור וזה לא נגמר
אילו הייתי לומד בהוגוורטס, בית הספר לקוסמים, הדבר שהיה הכי מעצבן אותי לא היה רשלנות המוסד המכובד בכל הקשור לבחירת סגל המורים. וגם לא העובדה שרמת האבטחה לקויה, ושנה אחרי שנה התלמידים מוצאים עצמם בסכנה. מה שבאמת היה מעצבן אותי זה שכל דבר מעניין שקורה בבית ספר, כל דבר, חייב תמיד להסתובב מסביב למשקפופר הזה מגריפינדור, הארי פוטר.
הארי הגיע להוגוורטס בתור סלבריטי, בגלל איזו תקרית שאירעה כשהוא בכלל עוד היה תינוק. הוא הצטרף לנבחרת הקווידיץ' כבר בשנה הראשונה, ומאז, כמובן, מככב שם. ואם יש בסביבה איזה חדר סודי, רוצח מטורף, או היפוגריף, אתם יכולים להיות בטוחים שזה יהיה קשור איכשהו להארי. בשנה הרביעית שלו הוא כבר עובר כל גבול. פעם אחת, לשם שינוי, בית הספר מארח אירוע מרתק שהארי לא יכול להשתתף בו: טורניר הקוסמים המשולש, בו נציג הוגוורטס אמור להתחרות מול שני נציגים מבתי ספר קסומים אחרים, בתחרויות מגניבות: האבקות מול דרקונים, חילוץ תת-ימי, וכאלה. ההשתתפות בטורניר מוגבלת לגילאי 17 ומעלה, אבל – איך לא ניחשנו – הפוטר הנודניק הזה בכל זאת משתתף בו. ואחר כך הוא עוד טוען שהוא בכלל לא נרשם לתחרות, ושזה הכל איזו קונספירציה אפלה. אפילו החברים שלו מתחילים להתעצבן.
אם הייתי לומד בהוגוורטס, הייתי מבין למה דראקו מאלפוי לא סובל את הארי.
'הארי פוטר וגביע האש' הוא סרט אפל ובוגר מקודמיו. כן, אני יודע ש"אפל יותר, בוגר יותר" היא סיסמה שמלווה כל סרט של 'הארי פוטר' מאז הראשון (ובעצם, כל סרט המשך שנעשה בשנים האחרונות, אולי חוץ מ'איזו מין שוטרת 2: חמושה ומהממת'). אבל מה לעשות, זה גם נכון. 'חדר הסודות' היה איב"י מ'אבן החכמים', 'האסיר מאזקבאן' היה איב"י מ'חדר הסודות', ו'גביע האש' הוא האבא של האיב"י. על הוגוורטס עוברת שנה קשה מבחינת מזג אוויר. כמעט תמיד היא נמצאת תחת מעטה עננים קודר, שחלק גדול מהזמן מלווה בגשם מעיק. גם מבחינת העלילה, העולם של הארי פוטר כבר מזמן לא העולם הצבעוני והחמוד, שבו אין דבר שפלסטר קסום לא ירפא. סיריוס בלאק אומר להארי, "אנשים מתים בתחרות הזאת!". זה לא איום – זאת הבטחה.
טורניר הקוסמים המשולש כולל, כאמור, הרבה סכנות. ממוחשבות, בעיקר. חלק גדול מהסרט ומתקציב הפעלולים שלו, מוקדש לביצוע המשימות בתחרות. הזנבקרנית ההונגרית עשויה בהחלט להיות הדרקון הבוגר האמין ביותר בתולדות הקולנוע, וזו חוויה לראות את הארי מתעמת איתה מעל גגות הוגוורטס. ובכל זאת, קשה לי להתרגש מזה יותר מדי, ולו משום שאני יודע שגם הסרט הבא בסדרה ייקרא 'הארי פוטר ו…', ולכן סביר שהארי ישרוד את המפגש. תמיד אפשר לסמוך על סרטי 'הארי פוטר' שיספקו מראות עוצרי נשימה (לוקח את הקופה דווקא האצטדיון שבו נערכת אליפות העולם בקווידיץ'). אבל עבר הזמן שבו התרשמנו מפעלולים סתם.
הדבר הכי כיפי בסרט אינם הדרקונים, בני הים, או הקסמים מעוצמה רביעית. מהנות הרבה יותר הסצינות שבהן הסרט הופך למין קומדיית תיכון: מי מזמין את מי לנשף, מי אוהב את מי אבל לא מגלה, ומי רוקד עם פרופ' מק'גונגל. כל זה לא היה כל כך כיף, אם אלה לא היו אותם ילדים שאנחנו מכירים כבר מזמן. יש לי כמה טענות לליהוק הסרט הראשון בסדרה, אבל אני חייב להודות: הרעיון לצלם את סדרת הסרטים כמעט בזמן אמיתי – ארבעה סרטים בחמש שנים – כשאותם שחקנים חוזרים לאותן דמויות, היה פשוט מבריק. אפילו את דניאל רדקליף (בתפקיד הארי), תאמינו או לא, שמחתי לפגוש שוב – הוא משתפר מסרט לסרט, וכבר לא כואב לראות אותו. נכון שמפגן המשחק האמין ביותר שלו הוא בסצינה בה הוא נדרש להגיר מים מפיו, אבל היי, זאת התקדמות. רון (רופרט גרינט) כבר לא מבלה את כל זמנו בעשיית פרצופים מסכנים, ויש לו כמה שורות נהדרות. את הרמיוני (אמה ווטסון) אין צורך לשבח – היא היתה ונשארה מצוינת. ולראות את כולם שוב מזכיר מפגש משפחתי, רק בלי המועקה. אף פעם לא הרגשתי כל כך כמו דודה מעצבנת: "אוי, האריל'ה, תראה כמה הולמת אותך גלימת-הטוקסידו הזאת. והרמיוני! איך את גדלה לנו מול העיניים! תגידי, זה נכון שיש משהו בינך לבין רון? אוי, היא מסמיקה, המסכנה. נוויל? זה אתה?! אלוהים ישמור, איך גבהת. איך מזג האוויר שם למעלה?". שמישהו יעצור אותי לפני שאני אצבוט למישהו בלחי.
הייתי רוצה לראות יותר מקומדיית בית-הספר של הוגוורטס, אבל לסרט אין זמן. בספר יש דמויות, עלילות משנה ופרטים בכמות כזו שלגמרי בלתי אפשרי להכניס, אפילו לסרט ארוך (ו'גביע האש' סרט ארוך). מעריצים, שמרגישים כאב חד במצח בכל זיהוי סצינה מהספר שנחתכה , עדיף שיחסכו לעצמם את הסבל ולא ילכו לסרט: זה לא הספר, זה בקושי תקציר שלו. משפחת דארסלי לא מופיעה; באליפות העולם בקווידיץ', המשחק עצמו בכלל לא נראה; טונות של עלילות משנה לא מוזכרות ברמז. אפשר היה לחשוב שבגלל הטורניר, כל שנת הלימודים בוטלה: בקושי רואים את תלמידי הוגוורטס בשיעורים, מדי פעם. אין זמן.
הפעם החוסר הזה באמת מורגש, אפילו עבור מי שלא קרא את הספר לפני הצפייה בסרט – כמוני, למשל. זה לא שהעלילה בלתי מובנת. העלילה הבלשית הבסיסית נשארה בסרט, ברורה ולא רעה בכלל, אבל חוסר הפירוט גורם להרבה דברים בה להיראות סתמיים ומוזרים. מאיפה הגיע לסביבות הוגוורטס מבוך-צומח ענק? מה זה בדיוק "פריורי אינקנטטום"? בספר בוודאי יש לשאלות האלה תשובות טובות, בסרט לא. מעבר לכך, הסרט מציג אחת אחרי השניה דמויות חדשות, כל אחת עם ליהוק מוקפד והרבה פוטנציאל – וכל אחת מהן מקבלת דקות מסך מצומצמות: ויקטור קרום, ריטה סקיטר, ברטי קראוץ'… וזה בלי להזכיר את הדמויות מהסרטים הקודמים: האגריד, סנייפ, דמבלדור, התאומים וויזלי, צ'ו צ'אנג, והייתי יכול להמשיך. הדמות היחידה שמקבלת זמן מסך רצוף ומשמעותי היא וולדמורט, שסוף סוף מקבל תפקיד של ממש, בביצוע שחקן של ממש (רייף פיינס). הוא בסדר, וולדמורט. הוא מפחיד, אבל האמת שהוא מוצג כרשע די רגיל. אחרי שקיבלנו עליו בעיקר רמזים מעורפלים במשך ארבעה סרטים, ציפיתי למשהו יותר יוצא דופן.
אין לי פתרונות טובים לבעיות האלה. צוות ההסרטה של 'הארי פוטר' עושה עבודה אדירה. באמת קשה לקוות לעיבוד קולנועי טוב יותר של הספר, לפחות לא בלי לסטות ממנו באופן שאין עליו מחילה. ספרי 'הארי פוטר' הם פשוט לא הסוג שמיתרגם היטב לסרטים, וזה רק נעשה בולט יותר עם התקדמות הסדרה. חייבים להשלים עם העובדה שכנראה לעולם לא נקבל סרט 'הארי פוטר' שיהיה מושלם, בתור סרט, ולא בתור תקציר של ספר. אבל מי מתלונן? הלוואי עלי כל יום תקצירים כאלה.
- אתר רשמי
- אתר ישראלי
- הארי פוטר ואבן החכמים
- הארי פוטר וחדר הסודות
- הארי פוטר והאסיר מאזקבאן
- דניאל רדקליף
- רופרט גרינט
- אמה ווטסון המלכה
- הוגוורטס – משחק תפקידים
- מדע הדרקונים
- גביע עץ – פרופיל אישי
תלמידות
אם אני לא טועה, בבובאטון מאמינים כי התלמידות יותר מוצלחות, יותר מבנים לפחות, וגם מי שקרא את הספר אולי זוכר שלמנהלי בית הספר ממש לא אכפת מהתלמידים האחרים, אלא רק מהתלמידי המופת שלהם, לכן אולי הם הביאו רק בנות שיהיה לפלר דלקור יותר נוח, ושיהיה סבבה באפטר פרטי.
או שזה ב''יס לבנות
אוקיי, הפרט הזה באמת לא משנה כמעט כלום
זה לא קשור לדבר המרכזי שניסיתי להגיד – שאפשר היה לוותר על ההצגות האלה, ובמקום זה, לדוגמה, לתת לפלר ולקרום כמה משפטים יותר, שיציגו גם אותם וגם את בתי הספר שלהם.
נ.ב. מחקתי לך את התגובה שספיילרה (קשות) את "הארי פוטר ומסדר עוף החול", כי לא היה כתוב בה בשום מקום שמשם הספוילר.
בספר הגיעו גם בנים מבובאטון
אני מיצטער להגיד לך אבל קראתי את הספר 4 פעמים ויש רק בנות בבובאטון
(זה נחמד להגיב לתגובות ישנות)
לפי הסרט מובהר ששני בתי הספר המתארחים מגדריים. דורמשטרנג הוא בית ספר לבנים בלבד ובובאטון הוא בית ספר לבנות בלבד.
נכון, זה לא היה כך בספר, אבל זה חלק מן החירות (המוגבלת כמובן) של הבמאי לתת משלו לסיפור ע"י שינויים קטנים.
לא רק בנות
בבובאטון אין רק תלמידות, חוץ מבסרט. בספר דווקא יש בנים, וגם אחד מהם הזמין את פרוואטי לרקוד כשהארי ורון ישבו בצד. בסרט זה תלמיד מדורמנשטרנג, אבל בספר זה אחרת.
אבל אני דווקא חושב שזה נחמד שהפכו בסרט את שני בתי הספר הנוספים לבית ספר לבנים ובית ספר לבנות
קודם כל, כי זה נחמד לראות שגם בעולם הקוסמים יש גישות שונות. יש שמרנים ויש ליברלים.
וזה גם הופך את בתי הספר למוגדרים בצורה ברורה יותר. מי שצופה בסרט וודאי שוכח בשלב מסוים איך קוראים לכל בית ספר והוא פשוט זוכר שיש בית ספר לבנים ובית ספר לבנות וכך הוא מבדיל. כצופה בסרט זה עוזר. בספר זה כבר משהוא אחר…
כיפי? סליחה, אמרת סרט כיפי?
חיכיתי, ציפיתי (כלומר, אמירה כזו די מרמזת בדרך כלל על רצון עז לדבר המצופה, והלוא לו היה בי רצון עז לא הייתי צריכה לחכות שהסרט יגיע למסך הטלוויזיה שלי, ובכל זאת…) – ופשוט סבלתי.
זיפזפתי קדימה עם השלט, הצצתי בשעון. עצרתי את הסרט כדי לערוך הפסקות התרעננות מוח, והלכתי לאיבוד בכל פעם שעברנו סצינה כמעט, כי בלי לזכור את כל פרטיו של הספר – הסרט פשוט לא עושה היגיון ולא ממש מתחבר לעצמו.
הדברים היחידים שאהבתי היו ארגז המטען המצווח של מודי, וטענתו להארי "אני אפילו לא אטרח להגיד לך מה יש שם, כי ממילא לא תאמין לי." שמוכיח בפעם האלף שהשקר הכי יעיל הוא בעצם להגיד את האמת, ואיך בכל פעם שהוא (מודי) במתח, הוא מוציא את הפלאסק שלו ומרביץ לגימה. עניין שמקבל משמעות שונה לגמרי בסוף. נהדר.
חוץ מזה – שיממון המחץ, אבל לגמרי.
בהחלט לא חכם
תזהרו לא ללכת לסרט בשעות מוקדמות או בערב שישי!
מצאנו את עצמנו מוקפים בשכבה שלמה של ילדי חטיבת ביניים שכנראה חשבו שהם בטיול שנתי (וזה כולל מלחמת פופקורן ענקית).
גם אחרי שנגמרו מחיאות הכפיים ההיסטריות וצעקות ה"ישששששש!!!" בכל פעם שהארי הופיע על המסך, עדיין היינו צריכים להתרגל לצעקות "הארי פוטר ההומו" ולשאגה קולקטיבית אדירה כשהכתוביות נעלמו לכמה רגעים.
ואחרי כל הסבל הזה אפילו לא שילמו לנו בייביסיטר. אל תעשו את הטעות הזאת.
ואילו אנחנו
למדנו את הלקח וצפינו בהצגת חצות, בהקרנה סבירה, עם מעט מאוד אנשים באולם ושקט מופתי. והיתה חוויה משובחת בהתאם.
ואיך הסרט? אחלה. באמת. מאוד אהבתי את מדאם מקסים שלרגעים הזכירה לי את סי ג'יי מ"הבית הלבן", מירנדה ריצ'רדסון בתפקיד ריטה סקיטר היתה פשוט נפלאה, ואני מסכים לגבי המשחק המשופר של הילדים. היחיד שאני ממש לא מרוצה ממנו גם בסרט הזה לצערי הוא דמבלדור, שעושה אותו עצבני מדי, נמהר מדי, בלי הדרת הכבוד שאמורה להיות לו וקצת חבל לי על כך.
יש כמובן מספר נכבד של שינויים והשמטות בסרט, אבל הם עשויים בצורה טובה שלא פוגעת במקור.
ועוד דבר קטן, ואולי
קטן לסרט: אני חייב לציין לטובה את השיר ההיסטרי בנשף שפשוט קרע אותי מצחוק. תוספת משעשעת ומגניבה למדי. זהו. בגדול אני מסכים גם עם רוב מה שרד כתב בביקורת.
ואילו אנחנו
אם הייתי משכיל לעשות רישיון בהקדם האפשרי הייתי יכול ליסוע להקרנה של חצות, אבל נכון לעכשיו אני תלוי בחברים, וה***-**** לא רצו הקרנה מאוחרת יותר.
במקרה שלי
משני הצדדים שלי ושל חברה שלי ישבו ילדים בני 12 בערך, אבל בסך הכל הם לא עשו יותר מדי בעיות. היה כיף לצחוק איתם ועם כל האולם, שהיה כמעט מלא, מהבדיחות בסרט (אין ספק שזה היה הסרט שבו צחקתי הכי הרבה בסדרה כולה). ודווקא חברה שלי, שקראה את הספר ממש מזמן ולא זכרה כלום כל הזמן דרשה שאני אסגור לה קצוות…
מה שהכי נגע לליבי היה זוג הורים וילדה בת 10 בערך שישבו בשורה מאחורינו. למרות שאני עברתי את גיל עשר כבר לפני עידנים, גם אני הייתי רוצה שההורים שלי יהיו חובבי הארי פוטר והיינו יכולים ללכת ביחד כל המשפחה. מה חבל שההורים שלי רחוקים מהארי פוטר כמרחק דמבלדור מוולדמורט.
ואני כל הזמן חשבתי איזה כיף היה אם ספרי וסרטי ה"פ היו יוצאים בתקופה שאני אהיה כבר אמא לילדים…
איזה שיר?
זה של ג'רוויס קוקר והשניים מרדיוהד?
מעניין כמה מוזר הם התלבשו, וכמה מוזרים היו כלי הנגינה שלהם.
מזכיר לי את ההתרעמות
של להקת "אחיות הגורל", על כך שכעת יגיעו אליהן להופעה אנשים שבכלל יחפשו את החבר'ה מרדיוהד
מש''א
בזמנו התחלתי לקרוא את הספר הרביעי אבל בשלב מסוים הפסקתי ולא יצא לי לחזור אליו. לא הרגשתי חסכים והסרט היה עשוי היטב וזרם והיה מהנה עד מאד. בקצב ההשתפרות הזו הסרט השביעי עוד יהיה יצירת מופת עם שלל פרסי אוסקר על המדף.
באשר לתנאי ההקרנה אצלי, כיוון שלסרטי "הארי פוטר" אני הולך עם אחייני נאלצתי להתפשר על שעת הקרנה מוקדמת (18:15) ועתירת זאטוטים. אלא שבניגוד לסרט הקודם בסדרה שבו נאלצתי לסבול רעש אימתני וילדים פרועים שיכולים בנקל לככב בפרסומת למניעת ילודה, הילדים הפעם היו שקטים יותר, יחסית, וההקרנה עברה בשלווה. לטובת אולם גלובוס 1 באשדוד אציין שהיה סראונד, היתה הפסקה אבל בסרט כזה ארוך זה מתקבל על הדעת ובקופת האולם צויין שיש כ-20 דקות של פרסומות לפני הסרט. לא התעצלתי ושאלתי את הקופאית כמה זמן *באמת* אורכות הפרסומות, היא ענתה שכרבע שעה אבל מומלץ להכנס כעשר דקות לאחר שהסרט התחיל. נכנסתי לאחר כרבע שעה וגם זה בעיקר עקב התור במזנון ולא סבלתי מפרסומות, הגעתי ישר לטריילרים (קינג קונג והשמועה אומרת ש.. עם ג'ניפר אניסטון, למי שתוהה). הדבר היחיד שממשיך להפריע לי באולם זו האקוסטיקה שבה כל צעד של זאטוט בן 5 שחוזר מהשירותים/מזנון משמיע תהודה כאילו הענק הירוק צועד שם.
אני מבינה אותך
אם אני משלמת 35 שח לכרטיס אני לפחות מצפה שאני אהנה מהחוויה של לראות סרט.בהתחלה התמונה הייתה מרוחה,ואז התשתנתה והתכווצה,ואחר כך ל15 דקות מהסרט לא היה סאונד-בקושי שמעתי מה הדמויות אמרו.ובהפסקה לא הדליקו את האורות אז כמעט אי אפשר היה לראות לאן הולכים.ואולי זה לא קשור-האולם היה מלא בערסים,סוג של אנשים שאתה לא מצפה לראות בסרט של הארי פוטר.
תשמע, עם כל הכבוד לספרים
אורך הסרט 157 דקות – שזה, בלשון העם, פאקינג שעתיים וחצי. ושבע דקות. סרט ארוך להחריד אם כי אין לי ספק שהוא מצדיק את זה (עוד לא היה לי העונג).
אבל אני מסכימה איתך במאה אחוז – סרט שמבוסס על ספר כמו "הארי פוטר וגביע האש" חייב להכיל עלילה שלמה, מלאה ובעלת עומק בדיוק כמו הספר, אם הוא רוצה לעמוד כסרט בזכות עצמו ולפנות גם לקהל שלא שמע על הארי פוטר מעולם. נו, בתיאוריה, אלא מה.
או במילים אחרות – צריך למצוא לסרט הזה תסריטאי שמסוגל לסכם חומר ביעילות ועם זאת לשמור אותו מעניין ומושך.
וכשחושבים על זה ככה, תלמידות תיכון משקיעניות זה עם שאין להקל בו ראש בנושאים שכאלו… אהמ… אני במקרה פנויה כרגע… יש קונים?
אמנם ארוך...
אבל לא היה מזיק עוד איזה חצי שעה בכדי לעגל את הסרט לשלוש שעות.. ובשביל לתת זמן לדמויות משנה, להוסיף עלילות משנה די חשובות, ולתת הסבר לדברים בשביל אלה שלא קראו את הספר…
תשמע, עם כל הכבוד לספרים
שעתיים וחצי זה לא ארוך להחריד כשמדובר בעיבוד קולנוע לספר עמוס כל-כך, אבל כן, זה גם לא קצר.
אני לא יודע אם דרוש תסריטאי מדהים, במאי בעל-חזון או סתם אדם פשוט שמבין שבשביל שסרט יהיה טוב הוא צריך לעמוד בפני עצמו בתור סרט. "היט" הוא סרט ארוך להחריד, אבל אם היו מקצצים בו הוא היה מעניין, מבדר וחזק הרבה פחות. הבעיה עם סרטי הארי פוטר אינה רק שהם אינם מעניינים, מבדרים וחזקים כמו הספרים (הכל יחסי). הבעיה האמיתית היא שכמו שאמרתי, הם בכלל לא עומדים בפני עצמם בתור סרטים מבחינה עלילתית והגיונית.
נ.ב.
תלמידות תיכון משקיעניות צריכות להמשיך להשקיע בלימודיהן, יהיה להן זמן לחשוב על עניינים זניחים כמו קריירה ורימייקים לסרטים המבוססים על ספרים לאחר שהן יוציאו את תעודת הבגרות הנכספת =)
לא, לא, פספסת אותי קצת
לא התכוונתי שהסרט צריך להיות קצר יותר; כמו שכבר אמרתי, הוא בטח מצדיק את עובדת היותו ארוך. התכוונתי שבתוך השעתיים וחצי האלה צריך להכניס את העלילה העמוקה, המלאה וכו' שתגרום לסרט לעמוד בפני עצמו. אורך של סרט מתחיל להיות בעיה רק כשהוא גורם אי-נוחות לצופה (ולא הכוונה להתמלאות השלפוחית) – כל עוד הוא מרתק את הצופה למסך, מצדי שיעשה את זה גם במשך יממה שלמה.
נ.ב.
תלמידות תיכון משקיעניות שקיבלו שכר נאה תמורת קריירה של רימייקים לסרטים המבוססים על ספרים יוכלו בקלות לשכור לעצמן מישהו שישקיע בלימודיהן במקומן ויוציא עבורן את תעודת הבגרות הנכספת =)
לא, לא, פספסת אותי קצת
אני לא חושב שאפשר להכניס בשעתיים וחצי את העלילה בצורה טובה, כך שבמקרה של הספר הזה חובה היה ליצור אותו אורך יותר, לכן מבחינתי הוא קצר מדי.
זה לא שלא הבנתי אותך, פשוט רציתי להרחיב את דעתי, כנראה בעיה בהתנסחות או בחוט המחשבה שלי.
נ.ב.
תסכימי איתי שאם תלמידות תיכון משקיעניות קיבלו שכר נאה עבור רימייק הן אינן צריכות את תעודת הבגרות הנכספת כלל וכלל
לא, לא, פספסת אותי קצת
כמובן שאצלי זה הכל באוויר – לא ראיתי את הסרט ככה שאני לא באמת יודעת על מה אני מדברת.
בכל אופן, כן קראתי את הספר פעם או פעמיים ואם זכור לי נכון, היו כמה אירועים שבהחלט ניתן לוותר עליהם. הם היו משעשעים וכיפיים לקריאה אבל באמת לא חובה להכניס אותם לסרט. לעומת זאת היו אירועים גדולים ו/או חשובים שלמיטב שמיעתי לא הוסרטו (אליפות העולם בקווידיץ'?), וזה באמת לא בסדר. יכול להיות שאם הסרט היה מתארך לשלוש שעות היה עדיף, אבל הרבה יותר חשוב ויעיל פשוט לדעת לקצץ במקומות הנכונים.
נ.ב.
הממ. גם נכון. אני לוקחת את זה לתשומת לבי. אתה חושב שתוכל לכתוב על זה פתק להורים שלי?
תשמע, עם כל הכבוד לספרים
דווקא הסרט הרביעי, בניגוד לכל אחד משלושת קודמיו, בהחלט עומד בפני עצמו מבחינה עלילתית והגיונית. ובדיוק בשביל זה היה שווה לקצר את הספר.
מה שאתה מדבר עליו זה עניין שעולה בכל סרט מחדש. אני חושב שהגיע הזמן להפסיק להשוות ולבדוק האם הסרט מתאים לספר מספיק, ולהתייחס לסרט בפני עצמו.
תשמע, עם כל הכבוד לספרים
זה ממש לא עניין של להשוות בין הסרט לספר, מבחינתי שהסרט יהיה שונה מהספר אבל יהיה סרט.
הלכתי עם חברים לסרט, חלקם לא ראו, הם לא הבינו איפה הסרט…
כבר הסברתי את עצמי, אם אתה רוצה אתה מוזמן לקרוא את התגובה שלי שוב (ואם לא התנסחתי טוב אז התגובה הזאת כבר מסבירה את עצמי יותר טוב אני מניח)
אלוהים ישמור
כמה חורים בעלילה (אני לא מתכוון לפרט!!) של הסדרה הזאת
מה קרה?
הם נתנו את השורה של מודי לוולדמורט?
התסריטאים יכולים פשוט להוציא אותה מהסרט החמישי לגמרי.
עד כמה שזכור לי (קראתי את הספר החמישי מזמן) התפקיד שלה בספר גם ככה קטן.
לאו דווקא חיוני
אבל זאת הייתה יכולה להיות חתיכת סצנה ענקית. אחח, אמה'לה…
ובגלל זה
אני חושב שהעיבוד הבא של הארי פוטר צריך להיות לסדרת טלוויזיה (רצוי מצוירת), עם עונה לספר.
אם זה יקרה, אנחנו נוכל להנות מהאירוניה המתוקה, שסדרת ספרים שאמורה היתה להפריד את הילדים מהמסכים תדביק אותה אליהם שוב.
לדעתי זה יהרוס וישחיט טוטאלית את הסדרה..
המופלאה הזאת של הספרים, זה ימשכר אותה, ויעוות אותה! מה שכן יכולים לפצל כל סרט לשני חלקים, או פשוט להאריך אותם אין ברירה…
לדעתי זה יהרוס וישחיט טוטאלית את הסדרה..
מה זה "למשכר"?
לא ברור למה לעשות דבר כזה (שנראה לי בתור הדבר הכי הגיוני, למען האמת) יעוות את הספרים. העיוות נכפה דווקא על *הסרטים*, בגלל מסגרת הזמן המצומצמת שלהם. כסדרת טלוויזיה, העיבוד יכול להיות נהדר (אם כי עונה לספר זה לא טוב – הספרים הראשונים קצרים יותר מהאחרונים, אז חלוקה אחידה לא במקום).
למסחר?
סדרת טלוויזיה עשויה לעבוד, אבל יהיה קשה מאוד לגרום להכל להיראות ריאליסטי.
למסחר?
סדרה על בית ספר לקוסמים? ריאליסטי זה לא בכל מקרה.
כוונתך ב"ריאליסטי" היא ככל הנראה "יהיה קשה מאוד שהאפקטים יהיו מגניבים". אם מה שמעניין אותנו בהארי פוטר זה האפקטים ולא העלילה, אפשר באמת להסתפק בסרטים.
למה?
דמויות ועלילה בסדרת פנטזיה לא יכולות להיות ריאליסטיות?
למה?
תלוי מה כוונתך ב"ריאליסטי". אולי אתה מתכוון ל"אמינה במסגרת ההנחות של הסיפור". דמות של מישהו שיכול ליצור אור באמצעות אמירה של מילת קסם היא לא "ריאליסטית", אבל בהתחשב בעובדה שסיפור העלילה מניח את קיומם של קוסמים, היא בהחלט יכולה להיות "ריאליסטית" ביחס לאותו עולם.
אבל במקרה כזה, מה הבעיה בסדרת טלוויזיה? למה היא לא תהיה ריאליסטית ואילו סרט כן? אני חשבתי שכוונתך הייתה לאפקטים – מכיוון שבסדרות טלוויזיה בד"כ משקיעים פחות מאשר בסרטים, הרמה של האפקטים תהיה נמוכה יותר והדרקון שרודף אחרי הארי ייראה הרבה פחות "מציאותי".
התכוונתי גם לאפקטים
ב"ריאליסטי" התכוונתי פשוט ל"אמין". סדרת פנטזיה יכולה להיות אמינה באותה מידה של כל סדרה אחרת, בלי קשר לשאלה האם הדברים יכולים או לא יכולים להתקיים במציאות.
קשה לי לדמיין סדרת טלוויזיה שתגרום לשימוש בקסם להיראות טבעי כמו בספרים, אולי בגלל שלא ראיתי אחת כזאת. זה שיהיה קשה לגרום להכל להיראות אמין בסדרה לא אומר שבסרט זה קל. האפקטים יכולים להוות בעיה, אבל עונה של סדרת טלוויזיה בהחלט יכולה לעלות כמו סרט קולנוע.
התכוונתי גם לאפקטים
כן, אבל עונה של סדרת טלוויזיה היא הרבה יותר ארוכה, מבחינת מספר השעות, מאשר סרט קולנוע. סדרה שבה פרק ממוצע הוא 40 דקות משיגה תוך חמישה פרקים גם סרטים ארוכים במיוחד.
לא כל כך ברור לי למה לדעתך יש איזו בעיה אינהרנטית בטלוויזיה שתגרום לסדרת הארי פוטר להיות פחות ריאליסטית מאשר סרט. להגיד "כי זו טלוויזיה" זה לא מספיק. מה לדעתך יכול לפגוע באמינות?
תראה,
לא אמרתי שסדרה תהיה פחות ריאליסטית מסרט, ובטח לא שיש בעיה אינהרנטית בטלוויזיה. אמרתי רק שקשה לי לדמיין שסדרה תתאר את העולם הזה בצורה ריאליסטית במיוחד, ושזה עשוי להיות קשה לביצוע, בלי שום התייחסות או השוואה לסרטים (אלה שראיתי דווקא לא תיארו שום דבר בצורה מוצלחת במיוחד) או לקולנוע כמדיום. ברור שסדרה יכולה להיות הרבה יותר מוצלחת מסרט מכל הבחינות, ולהיפך, כך שאני מסכים איתך.
אם תקרא שוב את ההודעה הראשונה שלי – אמרתי שסדרה דווקא יכולה להיות רעיון טוב. אני מניח שזה מה שקורה כשלא קוראים דיונים ברצף. =)
תראה,
אני חושב שמיני-סדרה מושקעת של הBBC (כמו שכבר צוין) בהחלט יכולה להיות הסרטה הולמת של הספרים, אם הם מצליחים להסריט את דוויד קופרפילד או סיפור כמו הרונבלואר בצורה אמינה אין סיבה שהם לא יוכלו להסריט את הארי פוטר, בהנחה שיהיה להם תקציב מתאים לאפקטים המתאימים כמובן.
תראה,
אני חשבתי שאני מגיב ל-Mr.Pink, זה שאמר ש"זה יהרוס וישחיט טוטאלית את הסדרה… ויעוות אותה!"
הרושם מההודעה הזו היא שהבעיה היא אינהרנטית בטלוויזיה.
נראה לי שהבעיה היא לא בהכרח בלא לקרוא דיונים ברצף, אלא בשמות משתמש שלא ברור מהם עם מי מדברים.
למה בכלל צריך ריאליזם?
כל הכיף בפנטזיה הוא היכולת להתנתק מהמציאות. הארי פוטר הוא לא שר הטבעות הכבד, המפורט והגיאוגרפי. הוא קרוב יותר ברוחו לאליסה, לארץ עוץ ולסיפור שלא נגמר.
בגלל זה אני חושב שזו צריכה להיות סדרה מצוירת. כך הקסמים והיצורים יראו טוב יותר (בפחות תקציב), ואפשר יהיה ממש להתחרע עם ההרפתקאות ההזויות של הארי וחבריו.
היתרון של סדרה על סרט הוא שייחסך הצורך לרוץ דרך ספר שלם בשביל לדחוס הכל לשעתיים וחצי. אפשר יהיה להתקדם בקצב נינוח בהרבה, ולתת מספיק זמן גם ללחימה בכוחות האופל, גם לחקירה ולמידה על עולם הקוסמים, וגם לדרמת "צעירי הוגוורטס".
הכוח הגדול של ספרי הארי פוטר היה תמיד בעושרו של העולם ובריבוי הדמויות המעניינות, ובסדרה אפשר יהיה להעשיר אותו אפילו יותר – להרחיב אירועים שהוזכרו בספרים רק בקצרה, ואף להוסיף דמויות ואירועים חדשים שלא קשורים ישירות לעלילה המרכזית (תלמידים נוספים ושיעורים משונים). כמו כן אפשר לתת יותר תשומת לב לדמויות שראשי התיבות שלהן הן לא HP. אולי אפילו לעשות פרקים שבהם הארי כמעט ולא מופיע.
החיסרון הוא שסיפור שלם שמקוצץ לחלקים גם ירגיש ככה. המבנה של בניית מתח לקראת נק' השיא בסוף יגרום לפרקים להיות לא מאוד מאוזנים, ולאורך כל הסיפור תהיה תחושה מעיקה של "המשך יבוא". כדי להימנע מזה, יהיה צריך לארגן את הסיפור לאפיזודות קטנות, וליצור בסיפור שינויים שיטרידו מאוד פוטריסטים מושבעים.
כמובן,
שכשהסיפור יסתיים תמיד אפשר ליצור ספין-אוף בשם "Marauders".
למה בכלל צריך ריאליזם?
אחרי ההצלחה הגדולה של "24" ודומות לה, לא ברור לי מה הבעיה עם בניית מתח ותחושת "המשך יבוא" מתמשכת.
זה יתאים לספר החמישי
שבו יש הרבה עליות ומורדות קטנות והרבה סיפורים קטנים.
אם יש ספר מהסדרה הזו שמתאים שיעשו ממנו סדרת טלויזיה או עונה בסדרה זה החמישי.
מיני סידרה של ה BBC
זה הפתרון. והצוות צריך להיות מבוסס על החברה שעושים את ד"ר הו החדש.
מההתחלה טענתי שהדרך היחידה להסריט את גביע האש היא לפצל אותו לשני סרטים בני 3 שעות כל אחד. אני לא מבינה למה לא עשו את זה, היו מקבלים שני סרטים במחיר של אחד וחצי ובטוח שהקהל היה בא לשניהם.
גם אני תומכת בזה.
תנו את הארי פוטר ליפנים והם יעשו ממנו סדרת אנימה אפלה ומצויינת. כמובן שיש לזה מחיר של מערכות יחסים הומוסקסואליות, אבל ממילא להיות הומו כיום זה ה-דבר.
???
עדכני אותי בבקשה – מה לאנימה ולגאווה?!
ברוב סדרות האנימה,
אפילו בקודומו, יש רמזים מובהקים יותר ומובהקים פחות למערכות יחסים הומוסקסואליות.
נכון
מכל הסרטים שהתבססו על ספרים רק שניים מהם היו כמו הספר: טרילוגיית שר הטבעות וצ'רלי בממלכת השוקולד החדש (למרות שגם בסרט הזה האחים וורנר לא התאפקו ועשו לזה סוף מקורי משלהם, כדי לסגור קצוות, כנראה שצ'רלי ומעופפלית הזכוכית לא מצאה חן בעיניהם…), לכן אתה בהחלט צודק כשאתה מזהיר את קוראי הספר לא לבוא, הסרט לא נועד בשבילם וגם לא בשביל מי שמעוניין לקרוא את הספר בלי לפתוח אותו, הסרט מיועד כדי שנוכל *ליהנות*, ולא כדי שנקבל את הסיפור על המסך, נתחיל בכך שאם היו עושים את זה ככה היינו מבלים יום שלם בקולנוע, עם 9 הפסקות, לכן אני חושב שמי שרוצה ללכת לסרט רק בשביל להשוות אותו לספר-מבזבז את זמנו, אבל את זה יכולתי להגיד אחרי הסרט הראשון כבר.
לא נכון
מכל מאות הסרטים שאי פעם בוססו על ספרים רק שניים נצמדים למקור? הממ.. לא מדויק באופן פושע.
בכל מקרה גם סדרת שר"ה לא הכי קרובה למקור, ומכל הסיבות הטובות (לא להלאית את הצופים ב 5.5 שעות כל סרט)
אני דווקא מקבל ברוח טובה הרבה עיבודים של ספרים קלאסיים של נצמדים למקור , פשוט מכיוון שהפורמט הקולנועי לא דומי לפורמט של ספר, הן מבחינת רוחה העלילה (שבסופו של יום צריך לדחוס לסרט של שעתיים), הן בגלל כלים ספרותיים שלא עוברים טוב קולנוע (ע"ע פלאשבקים, הסברים של העלילה מנקודת מבט של מספר , ובעיות בכרונולוגיה שבד"כ מופיעים בספרים).
ובאופן כללי אני מעדיף סרטים שיזכירו רק במעט את הספרים , אבל יהיו מקוריים ומוצלחים בפני עצמם.
בסדר
אני מתבסס על מה שאני יודע בקשר למספר הסרטים שמתבססים על המקור, וזה מה שאמרתי בסוף: הסרט לא נועד לתת לנו לקרוא את הספר בלי לפתוח אותו, הוא נועד בשביל ההנאה בלבד.
מזהיר את קוראי הספר לא לבוא?
תקנו אותי אם אני טועה, אבל רוב הקהל של צופי הסרטים גם קרא את הספרים. אחרת מאיפה באה ההצלחה של הסרטים והאהבה אליהם? אז נכון, במידה רבה זה מתכון לאכזבה, אבל אפשר להנות אם מנסים לצפות בסרט במנותק מהספר.
דווקא מהסרט השלישי יצאתי בתחושה הרבה יותר קשה של אכזבה וחורים בעלילה. בסרט הזה דווקא הייתה יותר היצמדות למקור וסגירת קצוות מוצלחת יותר, במובן של זה שאמנם השמיטו הרבה, אבל מה שכן היה, נשאר פחות או יותר כמו בספר.
לדעתי
צריך לקרוא את הספרים כדי שנבין מי, מה ולמה. אחרי זה לראות את הסרטים כדי לראות איך זה נראה ולהנות. או כדי להמחיש. או סתם כדי שיהיה על מה לריב עם כולם.
מזהיר את קוראי הספר לא לבוא?
עדיין, לסרט הקודם היתה תחושה של עומק ואופל. לסרט הזה יש תחושה של איזו קומדיית נעורים עד כמעט הסוף (בסוף הוא מתאפס בקושי ונותן איזה קטע אפל ופוטוגני אבל גנרי למדי).
אני חושב ששווה יהיה לתת לאלפונסו קוארון לביים את הסרט החמישי. פשוט ברור הוא יעשה עבודה טובה יותר.
הביקורת הזו משאירה אותי מבולבלת
מה זאת אומרת "הסרט מהנה אבל מפוספס"? אני לא כל כך מבינה איך אפשר להגיד את שני הדברים האלה ביחד. ובנוסף, מה השורה התחתונה? ללכת או לא ללכת?
אהבתי את איב"י. נראה לי שצריך להכניס את זה למילון.
הביקורת הזו משאירה אותי מבולבלת
אם תשאלי אותי, ואני מעריצה גדולה של הספרים- ללכת.
אני לא קראתי לסרט מפוספס.
את זה עכרור אמר.
לא קשור לתפקיד בספרים.
דמויות כמו דובי מוסיפות הרבה אופי לסרטים. הן מצד אחד מקדמות את העלילה ומצד שני מאוד הומוריסטיות. לווינקי השיכורה ולסצנה במטבח היה אחלה פוטנציאל להיות נקודת אור משעשעת במבול האירועים בסרט. כל האתנחתות הלא ממש קשורות הן מה שעושות את הספרים לכ"כ טובים.
היה אפשר להוריד את שיעור הריקוד עם מקגונגל ולקצץ מהריב בין הארי ורון ולהכניס את זה.
יכול להיות
שאני לא מאוכזב מזה בגלל שאני ממש לא אוהב את גמדוני הבית (אל תגלו להרמיוני), לא בספר ולא בסרט.
משה''א
עם כל הכבוד, הגמדונים הם לHP מה ש ג'אר-גא'ר לSW. אני רואה את המבול מתקרב, רגע, אני נותן קרדיט גם לדובי וגם לוונקי, הם מקדמים את הסיפור וכו' אבל הם מ-ע-צ-ב-נ-י-ם אותי.
משה''א
איך אפשר להשוות בין ג'אר ג'אר לדובי ו-ווינקי? הם לא מופיעים כ"כ הרבה בספרים כמו שבינקס בSW. הם בסה"כ מקדמי עלילה ואתנחתות קומיות. בנוסף לזאת, רולינג השכילה לא להשתמש בהם יותר מדי, רק כשהארי צריך לגלות משהו.
אני אישית לא סובלת את ג'אר ג'אר בינקס (יותר טיפוס של צ'ובאקה).
מסכימה איתך.
הם לא מופיעים בכלל, אפילו לא לרגע? אין דובי, ווינקי, כלום? זהה ממש באסה, כי על אף שבסרט השני עשו את דובי דיי מעצבן, בספר הם היו מבדרים.
בקשר לאייזקס:
מעניין אם הוא מגיע לבקר את ההורים מדי פעם… אף פעם לא שמעתי שהוא היה בארץ.
הוא מגיע לביקורים
אבל בלי פרסומת ויחצנות.
אז מאיפה אתה יודע?
יש לי קרובי משפחה
מלצרים במסעדות בת"א והם ראו אותו לא פעם.
אוי, אני רוצה!
אין לך קרובי משפחה?
אוי, אני רוצה!
כן, תצטרפי לרשימה…
הוא היה כאן לפני
שבועיים…
בא לבקר את ההורים. הוא לא ממש מעוניין ברעש תקשורתי.
בן אדם נחמד
הוא היה כאן לפני
די, מאיפה אתם יודעים את כל זה?
או שכלאו אותה במרתף של הוצאת הספרים
והכריחו אותה להמשיך לכתוב.
להסבר, נא לקרוא את Barry Trotter and the Unauthorized Parody.
פשוט סרט מגניב.
מסכימה פחות או יותר עם מה שהיה לך להגיד…
אבל (!!!)
נכון שוולדי היה צריך להיות יותר זקן ושבסה"כ הוא נראה כמו סתם נבל, אני ממש ממש ממש אהבתי אותו! לדעתי, זה מצויין שהוא "בן אדם" ולא רק רעיון של רוע כמו הסוהרסנים. וולדמורט שבסרט בהחלט יכול לבצע את הדברים שנאמרו עליו בעבר (נו, באמת, טוב שהוא לא שם את הרגל שלו על הפרצוף של סדריק) ואת הדברים שעוד יאמרו עליו בהמשך.
אני מסכימה +++ עם זה שלג'ייסון לא נתנו מספיק זמן מסך. אמא שלו (והיא אכן גרה בהרצליה) אמרה לי (כן, אני מכירה אותה :]) שאמרו שיתנו לא תפקיד יותר גדול ב- 5 במקום – ככה שיש למה לצפות.
לוציוס מאלפוי – הרשע הכי מושלם מאז וולדמורט. חוצמזה, הם דיי מזכירים אחד את השני בצורת הדיבור שלהם, אתם לא חושבים? לוציוס הוא הנציג הראשון העדיין-אפל שאנחנו פוגשים בסרטים.
מאוד אהבתי את הסצנות שבעצם נתנו את ההרגשה של פנימיה אנגלית כמו שהיינו חושבים שהיא. הקטע עם סנייפ, רון, הארי והרמיוני היה פשוט גאוני!!!
אני בהחלט חושבת שהסרט עומד בפני עצמו, כסרט. גם אם נגיד שקשה להבין אותו בלי לקרוא, תמיד יהיה מישהו שימלא את החורים בשביל מי שלא קרא – לא סתם ה"פ הוא אחד הבסט סלרים שיש…
אני בטוחה שבלטריקס תבוא יפה יפה לידי ביטוי בסרט הבא
רון היה ממש דומה לגולום בסצנה שאומרים להארי שהוא חלק מהמתחרים. המבט שלו ממש דומה לזה של גולום/סמיגול
דניאל באמת השתפר… יש לו מה ללמוד מהחברים שלו והכל אבל בסה"כ אני חושבת שהוא עשה עבודה בסיידר גמור
וכמובן שהתכוונתי:
לו
"שיתנו לו"
אוף… אני עייפה
לא הגיוני?
ממתי משהוא צריך להיות הגיוני בעולם שלהם? אנחנו מדברים על קסמים אחרי הכול. ודרך אגב, את המבוך גידל האגריד, ואני מניח שאיזה שהוא קוסם שיגר אותו לאמצע בית ספר.
אפשר היה אולי...
לשקול חלוקת הסרט ל-2, כמו ב'קיל ביל'… ושטרנטינו יביים…
אפשר היה אולי...
לפי איך שהספרים נעשים אפלים קודרים ואלימים יותר, הרעיון שטרנטינו יביים את השביעי נשמע דווקא סביר.
לא מבין על מה המהומה
סרטי הארי פוטר הם עיסה לא מובנת של אפקטים, דמויות משמימות בעלות שטיק מגוחך וחוסר קוהרנטיות תסריטאי מובהק. צפיתי בכל הארבעה והנוכחי מדגיש במיוחד את כל מה שכתבתי לעיל בצורה ברורה.
ואתה עדיין מקפיד
לצפות בכל סרט בסדרה ואפילו בהצגות טרום בכורה.
לזה קוראים מסירות (או מזוכיזם).
טעות בידך!
הורדתי אותו מהאינטרנט.
למה אני לא מופתע?
צעד קדימה, שניים אחורה, סקובי-דו
סרט בסדר, אבל קשה להתעלם מתהליך הריגרסיה שעבר על הסדרה מאז הסרט השלישי. 'גביע האש' מזכיר יותר את צמד הסרטים הראשונים- אמנם לא רע, אבל קצת ארוך מדי, משעמם מדי, ילדותי מדי, מבולגן מדי וחסר סגנון מדי. ושוב אנחנו מקבלים את העלילה שלב אחר שלב, מינוס הרגש: אבדה-קדברה, הכישוף החזק ביותר בעולם, מתגלה כאן כסתם אור ירוק; חוסר הנעימות במעמד שהארי נקלע אליו נמצא שם לרגע רק כדי לצאת מידי חובה; הפוטנציאל של הנשף והמשימה הראשונה מבוזבז על צילום חובבני; הקסמים החדשים מוצגים בצורה אדישה וחסרת מעוף שמסתכמת לרב ב"בוהק בגוון מסוים".
ההחלטה של קלובס להתמקד הפעם בסיפור הכללי על חשבון הפרטים הקטנים, כקונטרה מוחלטת ל'אסיר מאזקאבן', מוטעית לדעתי. סיפורי המסגרת בספרי 'הארי פוטר' הם סתם סיפורי מסגרת. לא מבריקים, סוחפים או מיוחדים באיזה אופן. כוחו של פוטר ברגעים הקטנים, והם בהחלט בולטים בחסרונם הפעם.
עדיין, לא סרט רע. סתם עוד גרסה לספר. אבל אני כמה ליותר. אלפונסו קוארון, בתור התחלה.
ארוך מדי? ילדותי? מבולגן?
הממ… ראינו את אותו הסרט? כי בסרט שאני ראיתי, הייתה הצדקה לכל דקה. הוא ממש לא היה ארוך מדי. שעתיים וחצי, כן, אבל העלילה קולחת וזורמת (בניגוד לסרטים הראשונים) והזמן עבר לי מהר מאוד.
וזה היה סרט בוגר בהחלט. מבחינת קהל היעד, התסריט, האווירה והארועים כפי שהם מוצגים בסרט. היה הרבה מאוד רגש, שלא היה מי יודע מה מורגש קודם.
ואתה אהבת את העיבוד של קוארון, אבל מתלונן על בלגן? העלילה ב"גביע" הרבה יותר מהודקת והגיונית מאשר ב"אזקבאן", החורים הרבה פחות מורגשים. בשלישי היו המון סצנות שנראו לא קשורות אחת לשניה. ובאילו פרטים בדיוק קוארון התמקד?
ארוך מדי. ילדותי. מבולגן.
שיעמום לא חייב לנבוע מעודף סצינות. הוא יכול לנבוע גם, למשל, מסצינות לא מעניינות. האווירה של מרבית סרטי הסדרה, מלבד הפרק השלישי, היא של סימון 'וי' על כל נקודת הציון העלילתיות ומעבר הלאה. כל משפט מגיע כדי להוביל למשפט שאחריו, בלי שום יחס או השקעה מינימלית במשפט הנוכחי. אותי, מה לעשות, זה מתחיל לשעמם מהר מאד. שעתיים וחצי הן פרק זמן סביר עבור סרט, לא עבור רשימת מאזכרים.
באותו אופן, "ילדותי" לא חייב להיות "פונה בעיקר לילדים", אלא גם "עשוי בצורה פשטנית שמאפיינת חשיבה של ילדים". למען האמת, אני לא ממש זוכר מה בדיוק הפריע לי בזמן אמת, אבל אני מניח שזה קשור לתגובות המפוקפקות של אוסף הדמויות למצבים שהן עומדות בפניהם. לקראת סוף הסרט, הוא באמת נעשה יותר בוגר, או לפחות אנושי. ועדיין, אותי זה לא מספק.
אילו פרטים קטנים היו בסרט של קוארון? ובכן, קודם כל, בעוד הוגוורטס של קולומבוס וניוול היא טירה מכושפת, הוגוורטס של קוארון הוא בית-ספר. זאת בעיקר בזכות קטעים קצרצרים ששובצו שם במיוחד כדי ליצור את ההווי המתאים והיחס ההולם. ומה חוץ מזה? הרגעים השוליים לכאורה אך מעניינים באמת זוכים לטיפול מושקע ומוקפד- סצינת הבוגארט, לדוגמה, פשוט מבריקה מכל בחינה: המוזיקה, הצילום, הקצב. זה יותר ממה שאני יכול לומר על פריים בודד מ'גביע האש'.
אנחנו חלוקים בנוגע למשמעותה של מילה מסוימת
אני רק לא בטוח אם זו "פרטים", "השקעה" או "גדול".
אני פשוט אוהבת אותך, שתדע.
אתה ממש מצחיק אותי.
תיזהרי. נראה לי שהוא קטין.
סרט נהדר.
הסרט הראשון של הארי פוטר שיצאתי ממנו בהרגשה של "היי, זה היה סרט!" ולא סצנות שיא מהספרים יחד עם קישורים תפורים.
לפחות לדעתי, רואים שהבמאי הפעם כן טרח לקרוא את הספרים, ושהוא אפילו אוהב אותם. הבדיחות הויזואליות שהוא הוסיף היו מאוד רולינגיות בהומור שלהן. פעם ראשונה שהעלילה הייתה מאוד מובנית, והיו קיימים רמזים מטרימים בסרט (!) עצמו. ואין ספק שהיו אינסוף מחוות למעריצים, כמו השיר שהרמיוני, האגריד ורון שרים ביער, שהוא ההמנון של הוגרווטס מהספר הראשון.
המון דברים שיכלו להתפקשש, כמו ריטה סקיטר, יצאו נהדר בסרט הזה. גם עלילות המשנה שנחתכו, נבחרו בחכמה. נכון למעריץ הממוצע היה מאכזב לגלות שחלקים שלמים מהספר נשארו בחוץ (כמו האלרג"ה של הרמיוני) – אבל ככה הסרט באמת היה סרט, עם עלילה ראשית, ולא סתם המון עלילות משנה שכדי לדחוף את כולם עיוותו אותן ושמו שניה מכל אחת. עדיף לוותר על משהו, אם אתה יודע שלא תצליח לעשות אותו טוב. ואין ספק שהסרט הפעם באמת היה ברור והגיוני יותר מקודמיו.
והדבר האחרון – הסרט שמר על שילוב מצוין בין סרט מתח לקומדיה. חצי מהסרט התגלגלתי על הרצפה (בעיקר מזוג התאומים, ומסצנות בלתי נשכחות כמו פילץ' רוקד עם החתולה שלו), ובחצי השני אתה מתחיל להבין שהעניינים בהוגרווטס רציניים. ואני מודה שעמדו לי דמעות בעיניים בסצנת הסיום (כשקראתי את הספר, אגב, לא זכור לי שהתרגשתי ממנה).
דבר אחד שהפריע לי – את אמה ווטסון אני אוהבת נורא. רק מה? בסרט הזאת היא הייתה מעט דרמטית מדי. אני חושבת שהבמאי התלהב שיש לו שחקנית שהיא כזאת כשרון, עד שהוא החליט שכל משפט שהיא אומרת חייב להכיל מטען רגשי מאחוריו. זה הגיע למצב שבו אם היא ביקשה שיעבירו לה את המלח, זה היה תוך כדי בכי היסטרי, צעקות ותנועות ידיים.
מה שכן, הפעם הארי היה הרבה יותר נסבל, ורון נהיה הרבה פחות אתנחתא קומית.
בסך הכל, באמת סרט מצוין. אחד הסרטים היותר מצחיקים שראיתי בזמן האחרון (וטוב שכך. סרט כזה ארוך, חסר לו שלא יהיה קליל). האפקטים באמת היו מדהימים, וגם העיצוב של הסרט היה נהדר (למרות שזה לא חדש, סרטי ה"פ תמיד היו יפיפיים. ובכל זאת, החל מריטה סקיטר וכלה בבית המשפט – הכל היה מוקפד לפרטי פרטים). ואין ספק שהדברים הקטנים שהבמאי הוסיף ויכלו להשתלב טוב רק בגרסה הקולנועית ("אוי אלוהים, הרגתי את הארי פוטר!") תרמו המון. ככה אני רוצה את סרטי הארי פוטר שלי, שיהיו ורסיה *קולנועית* לספר. שיוסיפו את כל מה ששינוי המדיה יכול להוסיף.
תזכירו לי למה הבמאי לא ממשיך לסרט הבא?
מסכימה עם כל מילה.
וזה באמת הסרט הראשון של הארי שהייתי רוצה שישאירו את הבמאי.
מייק ניוול
הודיע שהוא מוכן לביים את הסרט השביעי אם יציעו לו.
http://www.pottercastmedia.com/podcasts/pc051129.mp3
(הראיון מתחיל מהדקה ה-34).
אין לי שום התנגדות
מבין כל אלה שביימו עד עכשיו? בהחלט. אבל למה לא את השישי?
וצריך לראות עוד מה יעשה הבמאי החדש.
ניחוש שלי:
כי השישי הוא עוד ספר/סרט בסדרה. השביעי זה מה שסוגר הכל עם פינאלה מרשימה, והוא זה שייזכר לנצח נצחים.
גם לי זה עושה רושם כזה
אף אחד לא מסכים לחזור לחמישי או לשישי אבל על השביעי כולם יילחמו.
לדעתי- מי שיעשה סרט טוב- יזכרו אותו
בלי קשר למספר הסידורי שלו.
יש רק בעיה קטנה אחת
שני הספרים האחרונים, כמו שאמרה רולינג וכמו שאפשר להבין מהקריאה בשישי, הם שני חלקים של ספר אחד: השישי לא ממש עומד בפני עצמו, ולסוף שלו יש הרגשה של "נחתך באמצע".
מהסיבה הזאת, אני מאוד מקווה שאת שני הסרטים האחרונים יביים אותו במאי. זה יעשה צדק לסדרה. אני מעדיפה שזה יהיה הבמאי הטוב ביותר שהיה לסדרה עד עכשיו (קרי ניואל או החדש) ואם לא אז במאי חדש לגמרי, אבל לא ייתכן שלשישי ולשביעי יהיו סגנונות שונים.
אם הוא יטרח קצת להאריך קצת סצנות חשובות, בהחלט הייתי רוצה שניואל יביים את שני האחרונים.
קרי ניואל? זה לא מייק ניואל?
קרי ניואל? זה לא מייק ניואל?
קרי עם שווא על הק', במשמעות של "כלומר"
קרי ניואל? זה לא מייק ניואל?
ו
במשמעות של בדיחת קרש.
אבל בכל אופן תודה על הנכונות לסייע.
קרי ניואל? זה לא מייק ניואל?
אוקיי, בפעם הבאה אדע מה משמעות האייקון הזה…
לא ידעתי שהבמאי לא ממשיך.. חבל..
מש''א, מילה במילה
לעשות עבודת הכנה?
כדאי לחזור על הספר לפני שאני ניגש לקולנוע?
בכוונה לא קראתי את הרביעי במשך זמן דיי רב לאחר הנסיון הרע שהיה לי בסרט השלישי (שהגעתי אליו מייד אחרי שקראתי את הספר ובמשך כל הסרט הייתי עסוק בלשים לב ש"זה ממש לא כמו בספר"…)
אבל מצד שני אני חושש שאני פשוט ארגיש שאני לא מבין את העלילה לעומקה, למשל בסרט השלישי היה את כל הקטע של רך-כף, ירחוני ושות' שאלמלא באתי לאחר חזרה על הספר לא הייתי זוכר מאין הם באו ולאן הם הולכים.
לעשות עבודת הכנה?
קרא קריאה מהירה ומרפרפת פרקים עיקריים בספר, כי כפי שכבר כתבתי בהודעתי הראשונה, לעניות דעתי הסרט לא עומד בפני עצמו בתור סרט שלם, וקריאת הספר בשנית לפני הצפייה בו תקל על הבנת המתרחש.
מוזר..
לא יצא לי להתקל במי שטוען שמי שקורא הארי פוטר הוא "חנון ילדותי". כולם מסביב עושים את זה. ולא זכור לי מישהו שהתבייש או התגונן.
ילדים בני 14 הם אכזריים.
הם חושבים שהרצון לקרוא זו מחלה, ושהרצון לקרוא סיפורים על משקפופר בשם הארי שעושה קסמים הוא חנוני עוד יותר.
אהבתי את הביקורת שלך.
לעזאזל, אני מסכימה איתך בהכל! מה חשבת על ברטי קראוץ' ג'וניור?
אגב, את אחות של עינת? הכרתי אותה מפהפ"נ.
לא מספיק זמן מסך.
אין את הסיפור, וזה די חסר לי, אבל בואי נגיד שאני לא בכיתי על העובדן של הקטע. דווקא את העיצוב של הדמות אהבתי, למרות שדמיינתי אותה קצת יוצר צעירה ופסיכותית, אבל הקטע עם הלשון היה מגניב.
זו כבר הפעם השנייה אני חושבת ששואלים אותי, ולא, אני לא אחות של עינת. מי שהיא לא תהיה.
תימצא עינת שתשמש כאחותה של החסידה וישא''ק!
בפעם הראשונה לא ענית לי.
אוקיי, אז את לא אחותה. תודה.
אם זכור לי נכון,
מטעמי בטיחות, הם בכלל לא אמורים לעבוד בהוגוורטס (נדמה לי שזה מוזכר בספר החמישי, בו רולינג קצת מרמה לקראת הסוף), כך שזה לא שהוא יכול לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו.
א. ספוילר לספר החמישי מעלי,
ב. אמרתי שהוא (או יותר נכון, רולינג) מרמה.
אם זכור לי נכון,
דמלבדור לא משתמש במפתחות קסמים
הוא משתמש בקסם אחר
וגם נראה לי שלרוב מפתחות מעבר צריכים אישור ממשרד הקסמים ובזה דמבלדור בטח לא מבקש אישור.
אלה מפתחות מעבר
אחרי שדמבלדור עושה מפתח מעבר פאדג' מתעצבן עליו ואומר, הנה כמעט ציטוט: " דמבלדור, אתה לא יכול לעשות מפתח מעבר בלי רשות ממשרד הקסמים!"
ורשות מרגע ודודלי?
וולדי רצה שזה ייראה כמו
תאונה מצערת.
קודם כל, וולדי לא ארגן את זה.
זה כבר מסביר כמה דברים. אני אחזור ואתלונן יותר אחרי שאני אקרא שוב את הספר.
''אז הוא הלך על בטוח''
*זה* בטוח?
ההשערות שאת מעלה נשמעות כמו נסיון מאומץ לחפות על כשל די משמעותי בעלילה. ייתכן שהנסיון הזה מסוגל להיות משכנע, ברמה זו או אחרת, אבל עצם העובדה שיש צורך לעשות אותו מעידה על בעייתיות רצינית בעלילה.
(השם ישמור, הקונספירציה שמאחורי "הטיסה" יותר משכנעת מזה. תוכנית עם מטרה כל-כך חשובה, שמימושה אורך שנה שלמה, מבוססת על כל כך הרבה הנחות והשערות וצירופי מקרים? נו, באמת)
אין לקוסמים האלה איזה נתיחה לאחר המוות?
כנראה יש, אבל בטח אפשר לטשטש את כל זה. והם לא חייבים להרוג אותו בעזרת אבדה קדברה.
הוא לא מפשל, הוא סמך על וולדמורט!
נדמה לי שצריכים
להיות מכשפים כדי שזה יפעל,
אחרת סתם מוגלים יתחילו להיעלם כל הזמן.
נשאלת השאלה
האם גופה יכולה להיות מכשף.
לא אמרתי שההסבר חסין ניטפוקים
בהחלט יש חורים בספר הזה.
זה פשוט ההסבר הכי טוב להשתלשלות העניינים הקצת הזויה שהיתה בספר.
עד כמה שאני הבנתי את זה
(ועד כמה שאני זוכר מהספר), אין דבר כזה מפתח מעבר חד-כיווני. מפתח מעבר הוא בסך הכל מעין דלת קסומה כזאת, ש"כוחה" פג אחרי זמן מסוים. אם עברת באמצעות מפתח המעבר ממקום א' למקום ב' בזמן נתון, אז כל עוד הזמן של מפתח המעבר לא פג, אתה יכול לעבור חזרה מאותו מקום ב' למקום א'.
לא יתכן
חזור וקרא שוב את הקטע הרלוונטי. הם עוברים לאליפות העולם. ואז מוסרים את המפתח המשומש לאנשים שמשליכים אותו על ערימה של מפתחות מעבר שבעזרתם הגיעו אוהדים אחרים לתחרות.
אם זה היה כפי שאתה אומר, אז הם היו עוברים הלוך ושוב עד שהיה פג הזמן, והם היו נותרים בנקודת המוצא או בנקודת היעד באופן אקראי. או שהם היו צריכים להיות מאוד עירניים ולשמוט את המפתח בדיוק בשבריר השניה כשהם בנקודת היעד ולפני שהקסם במפתח מושך אותם שוב לנקודת ההתחלה.
בקיצור – יש פה בהחלט איזה חור עלילתי. רולינג לא חשבה על נושא מפתחות המעבר עד הסוף.
לא יתכן
למה? מה הבעיה כאן? המפתח פועל את פעולתו, וברגע שמגיעים אל היעד מופעל "שסתום בטחון" ובמשך פרק זמן כלשהו (חצי דקה? דקה?) המפתח זמנית לא מעביר לשום מקום. זה לא נראה כמו חור משמעותי במיוחד.
ובכל מקרה - הם חזרו עם מפתח אחר מזה שהם הגיעו איתו.
אפרופו הטורניר,
זו לא בעיה בסרט אלא בספר.
אין צידוק עלילתי להרבה קטעים בסדרה, נלך בצורה קיצונית לספר הראשון (ספויילר למי שלא קרא אותו…)
אבן החכמים, החפץ שיכול להחזיר את הקוסם החזק והמרושע ביותר לחיים, אמור להשמר במקום הכי שמור בעולם, והנה, איזה פלא, חבורת ילדים בני 11 מצליחים לעבור את כל המכשולים וההגנות שנועדו לעצור את הקוסמים הבוגרים החזקים ביותר?
דו מי א פייבור.
יש הסבר
אבל נדמה לי שהוא מופיע בספר החמישי ולכן
לספר החמישי.
התוכנית של וולדמורט היתה לחזור בלי שהדבר יוודע ללציבור הקוסמים.
אני לא מתכוונת לפרט יותר מזה כי יש פה בעיית סיספונד מסויימת ולכן זה דיון ששייך לפורומי הארי פוטר ולא לכאן.
וואו.
הה, בהתחלה חשבתי שכתבת "להיות פוטוריסטי בימינו זה קשה", מה שגרם להרמת גבה.
וואו.
אם עכשיו מתלוננים שוויתרו על הרבה מהקטעים הטובים בספר תארו לכם מה יהיה בסרט החמישי אם לא יאריכו את הזמן או יחלקו לשניים.
המעריצים(כמוני) יפסיקו לבוא לסרטים.
בדיוק אותו הדבר (לחלק לשניים, לא יבואו) אמרו גם על הסרט הרביעי.
אז אמרו.
וואו.
דווקא בחמישי אפשר לוותר על כל מיני דברים, כי לא קורה יותר מדי בספר… חוץ מ"חיי בית-הספר"
מסכים,
החמישי סתם מנופח. אבל בשישי אני לא מצליח לראות איך אפשר לוותר אפילי על חצי פרק. טוב, אני גם לא רואה את ה"ניו-דאמבלדור" מבצע את תפקידו בצורה טובה, אבל זה כבר סיפור אחר.
אפשר
אבל בגלל שכל הקווי עלילה קשורים אחד לשני בדרגה כזו או אחרת, הם יצטרכו לוותר על כמה עלילות משנה חשובות, או לעשות סרט סופר-דחוס של שלוש שעות.
זה לא היה רעיון שלי
וכל העניין הוא מאוד באווירת "שניים אוחזין", אבל הנה בכל זאת:
טונקס מופיעה בקרון של מאלפוי ערב הנסיעה להוגוורטס, וזה מזל מבחינת הארי כדי שהיא תוכל להסדיר עניינים ולהכניס אותו לבית הספר. הוא מניח מאותה נקודה שטונקס היא חלק מההגנה הנוספת, למרות שזה לא מאומת בשום מקום אחר.
גם הפעמים הבאות שהוא רואה אותה לא מסבירות למה היא שם, ובפעם האחרונה, הוא מוצא אותה משוטטת במסדרונות בית הספר ליד חדר הנחיצות.
בהתרחשות הזו מצויין, פחות או יותר במילים האלו "הארי פתאום שם לב שטונקס, כמו מאלפוי, נראתה רזה ועייפה מאוד.".
כלומר, הוא פוגש אותה שם, אין לה שום סיבה באמת טובה להיות שם, ומאלפוי מוזכר ברמיזה.
בקיצור, לא הייתי שמה כסף על העניין, אבל בקריאה שניה של הספר הנוכחות שלה באמת לא הכי ברורה שם, כך שאי אפשר לדעת.
כן, למרבה העוגמה
הסרטים יכלו להיות כר נרחב לאנימציות של יצורים צעצועיים ומתוקים, אבל באופן כללי עושה רושם שזה לא הכיוון.
אתמול ראיתי את הסרט...
לי נראה שהוא דומה יותר לאוסוולד מוסלי.
טום פלטון בסרט הרביעי
ממש דומה לקרייג פרגוסון.
ולראייה:
טום פלטון בסרט הרביעי
דומה לו? מה דומה ביניהם? לא יודעת איך הגעת למסקנה הזו…
הכל נעוץ בשפם
אתה לא יכול לעשות שפם מאורך, צר, סמיך וכהה, על פנים מבוגרות וארוכות, בלי שיחשבו שאתה דומה להיטלר. תוריד לקראוץ' את השפם ולא תצליח להבין למה חשבת שהם דומים.
מזל שלא קראתי את הספר
עוד לא ראיתי את גביע האש אבל אני מככה. אבל אני רוצה לדבר על הסרט השלישי שבו קראתי גם את הספר וממש לא שווה לראות את הסרט אחרי שקראת את הספר (רק אם אתה ממש לא זוכר הרבה חלקים טובים) כי כשראיתי את האסיר מאזקבן היו הרבה קטעים שכל-כך צפיתי שיהיו כגון קטע שבו הארי רון והרמיוני רצים במעלה המדרגות כאשר מוביל אותם אביר בתוך התמונות ורק אז הם מגיעים אל שיעור 'גילוי העתיד' וגם בכלל לא היה זכור על זה שהיא הגיעה באמצע השיעור.
לכן אני לא מתכוון לקרוא את הספר של גביע האש(כי יש לי רק שניים ואתם כבר יכולים לנחש איזה ספרים) ורק מקווה לראות את הסרט
סרט מצוין
העלילה טובה,דניאל רדקליף בפעם הראשונה משחק יותר טוב,רק חבל שהרבה קטעים חתכו,ועוד דבר-למה בני הים כל כך מכוערים?
הם מכוערים גם בספר.
רייף
ויאדה על גארי אולדמן ואלן ריקמן
דווקא אני חושב שהחמישי לא יהיה כזאת בעיה.
נו, וזה מביא אותנו בדיוק לבעייתיות של שני הספרים הראשונים. המון סיפורים קטנים –> סרט יותר מפוזר –> פחות כיף.
בקשר למוות
אני לגמרי מסכים איתך. אני מרגיש ככה כבר הרבה זמן. באמת נדמה שרולינג הורגת דמויות ראשיות רק כדי "להוכיח שזה רציני", וכדי לזעזע את הקוראים בכוח. הבעיה היא שזה נראה מלאכותי מדי, ולכן לא עובד, ובפועל זה די מביך ומגוחך.
הגיחוך רק מתגבר כשמסתכלים על שלושת הספרים האחרונים שיצאו. כל אחד ואחד מהם נגמר במוות של דמות ראשית (מעניין, קוסמים מתים רק בחודש יוני? והם מתים אחד-אחד?), ואפשר ממש לצייר גרף לינארי של רמת חשיבות הדמות שמתה, ביחס לספר בסידרה.
אולי, אם היה לי אכפת מהדמויות, או אם רולינג הייתה מצליחה לעורר אמפתיה לדמויות האבלות סביב אותן מיתות קבועות, הייתי מרגיש אחרת. אבל היא פשוט לא מצליחה לעשות את זה, היא לא מצליחה לגעת.
בסרט, לעומת זאת, סצינת המוות בהחלט נוגעת ללב, המוות נראה מאוד טראגי ודניאל רדקליף מצליח ממש להתעלות על המקור במשחק שלו.
עבורך היא לא מצליחה.
(
אפשרי לספר הרביעי)
עבור מיליוני קוראים אחרים, כן.
בספר הרביעי הארי לא ממש מכיר את הדמות שנהרגה. לכן זה אולי מרגיש חסר משמעות בספר, אבל זה מה שזה, מוות חסר משמעות.
בקשר למוות
תגיד, קראת את השישי? את הפרק האחרון? אין אמפתיה?! כי אני בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי מספר. בחמישי אמנם בכיתי פחות, אבל זה תואר גם כן בצורה מאוד כואבת.
אני לא חושבת שהיא לא מצליחה לגעת, ופוטרת את נושא המוות כלאחר יד בספרים.
לא נעים לי להרוס,
אבל אני ממש אשמח אם הדיון הזה ייחתם פה. זה מקסימום הספיילור שאני אהיה מוכנה לקבל לגבי הספרים החמישי והשישי. במיוחד השישי. אני אמנם קראתי אותו, אבל הרבה אחרים עוד לא, ויהיה ממש לא לעניין להרוס את זה לפני שהוא הופך ממש לשיחת היום. אנא, בלי רמיזות נוספות.
אבל בשביל זה כותבים
, לא?
כדי שאנשים שלא קראו ולא רוצים להתספיילר פשוט ידלגו על התגובה.
יש ויש.
עקרונית את צודקת, אבל:
א. יש אנשים שקוראים ברפרוף את מה שכתוב בהודעה המספילרת, בין אם מתוך סקרנות ובין אם כי הם לא חושבים שזה כל כך נורא (עד שמאוחר מדי);
ב. תמיד מגיע השלב של ספוילרים בני שורה-שתיים, מהם *הרבה* יותר קשה להמנע. אני יודעת. ככה הרסו לי את החלק הרלוונטי בספר החמישי, ועוד פה באתר;
ג. והכי עקרוני: תמיד יהיה זה שבסוף ישכח לסמן ספוילר, ודווקא בקטע הכי נוראי.
בכל מקרה, כן, לסמן ספוילר עוזר, אבל כשזה למשהו מאד חדש, בכל זאת עדיף שלא להכנס לזה בכלל. אם הביקורת מדברת על 'הארי פוטר וגביע האש', הספוילרים אמורים להתייחס אליו, ולא לספילר את כל סדרת הספרים.
—–
אני יודעת שזה מתסכל. כבר הרבה מאד זמן אני תקועה עם מלא דברים להגיד על הספר השישי ולא יכולה, כי זה יהרוס את זה לרד, שעוד לא קרא. בינתיים אני מחזיקה מעמד בגבורה רבה ואפילו לא רומזת כלום.
אבל בשביל זה כותבים
, לא?
ואיך אני אמור לדעת למה הספוילר?
ובעקרון, ספוילרים כאלו אינם נחוצים. מי שקרא, הרי כבר יודע אותם. מי שלא, לרוב יעדיף לא לדעת.
שאלה
ניתן לצפות בסרט (ולהבין אותו ולהינות ממנו) אם צפיתי בראשון מזמן (וגם קראתי את הספר, אבל עוד יותר מזמן) וזהו? או שבלי להתעדכן במה שקרה בנתיים אין טעם?
הביקורת הנלהבת מכל כיוון עושה לי חשק, למרות שלא התלהבתי מהספר\סרט הראשון.
נראה לי שאת הרוב אפשר יהיה להבין.
הבעייתיות היחידה שאני יכולה לחשוב עליה תהיה בגזרת "מי זה סיריוס בלאק", אבל ממילא התפקיד שלו בסרט קוצץ למינימום.
הפריעו לי שני דברים בסרט
גם אותי זה ממש עיצבן. זכרתי את המשימה הזאת כ-ה-משימה, אחד הדברים המגניבים בספר, ואילו כאן זה כאילו קוצץ לפחות ממינימום (כמו עוד הרבה בסרט). איפה באמת כל הדמויות, כל הגיוון והיופי שאמור להיות בקטע הזה?
לא שוכחים
ואפילו מבינים. זה עדיין מבאס.
והדעה שלי...
בסרט פשוט לקחו את המבוך למשהו אחר לגמרי. דמבלדור אומר בהתחלה (בסרט) ש"אנשים לא יוצאים מהמבוך כמו שהם נכנסו אליו". הוא עובד על קטע של קלסטרופוביה והתמודדות עם פחדים אישיים עמוקים של פחד מהנסתר, המשתנה והלא נודע.
לעומת זאת בספר זה סתם מבוך ששורץ יצורים קסומים שאותם צריך לעבור כדי להגיע לגביע.
לי זה היה נראה
כאילו הם ניסו למצוא משהו אחר קשה במבוך, במקום הספינקס וכל מה שהיה שם, כשהם נכנסים דמבלדור אומר להם -תזהרו לא לאבד את עצמכם… (זה היה מנוסח מן הסתם אחרת- ויותר טוב)
אז הם ניסו למצוא איזה שהיא הצדקה להעדר כל סקרוט ספינקס או עכביש ענק. (שאני דווקא ממש חיכיתי לו.. מאז שר"ה אני מתלהבת מעכבישים גדולים.)
פוטריסטים - אנא, אל תיכנסו
כל השאר:
http://www.giantitp.com/cgi-bin/GiantITP/ootscript?SK=253
ושכחתי:
וכדאי שאחזור על דבריו של אדם קליין, בשביל שכולם יפנימו- אם את/ה פוטריסט/ית, אל תיכנס/י ללינק. זה יעשה לך התקף לב.
למה שלא ייכנסו?
אני חושב שיש בזה ערך מוסף לאלו שכן קראו את הספרים…
ב'פוטריסט'
הכוונה היא למעריצי הארי פוטר פנאטים.
אני אישית יותר מודאג מזה שהם נורא ייעלבו אם הם ייקראו את זה ואז ישפכו את זעמם פה.
ואני אישית מעריך שהם לא חסרי הומור.
ואני אישית מעריך שהם לא חסרי הומור.
אה, כן, אופציה כזו נלקחה בחשבון
תגדיר פאנאט, בבקשה?
תגדיר פאנאט, בבקשה?
אוי, זה יפה
תגדיר פאנאט, בבקשה?
מישהו שמעריץ דבר מה באופן עיוור, ואינו סובלני כלפי דיעה שונה או שלילית ביחס לדבר זה.
אין הכוונה, כמובן, שמפני שאת מכנה את עצמך 'פוטריסטית', אז את אוטומטית נחשבת ל"פנאטית". ברור לי שיש הרבה מעריצי הארי פוטר שאינם פנאטים. כשרשמתי 'פנאטים' הנחתי, שמי שאמר שלא מומלץ לפוטריסטים להיכנס לשם, התכוון למעריצים פנאטים. פוטריסטים-פנאטים שיקראו את הקומיקס כמובן יעלבו מאוד, וסביר להניח שהם יצטעקו פה.
אני לא חושבת
שמעריצי הארי פוטר לוקחים את עצמם ברצינות כמו הטולקינאים או הטרקים. אפילו אנחנו צוחקים ביננו לבין עצמנו (בפורומים ובשיחות אישיות) על תופעות מגוחכות בספרים, ויש הרבה.
המוזיקה של פטריק דויל
אני לא יודע אם המוזיקה היתה יותר או פחות טובה מבסרטים הקודמים, אבל אני דווקא שמחתי על כך שהשימוש בנעימת הנושא של הארי פוטר, שיצאה מכל החורים, היה מינימלי.
יצא מכל החורים אבל
שאר רצועות הקול (במיוחד בסרט השלישי) היו פשוט נהדרות.
לעומת זאת פטריק דויל לא עושה שום דבר יוצא דופן בסרט הזה. סתם עוד פסקול שאפילו לא בולט מעל שום דבר אחר.
ונ.ב. הקונספט של המבוך בסרט היה אפילו טוב יותר מזה שבספר.
יצא מכל החורים אבל
דפקא המוזיקה לא היתה נוראית.
ברגע הראשון, הם הוסיפו לה המון כינורות, מה שעיבה אותה ויצר אצלי התרגשות לא נורמלית, או שזה לא המוסיקה אלא אני.
עזבו.
המבוך
(ספוילר לספר, פחות או יותר…)
אני הצטערתי על זה שלא שמו את הספינקס. אני מתאר לעצמי שזה בגלל מגבלות זמן וכו', אבל דווקא קיוויתי לראות אותו בסרט.
מכל מקום, המבוך בהחלט היה מגניב.
המבוך
אותה P=
המבוך
יש לי זיכרון חלש, כנראה.
המוזיקה של פטריק דויל
זה (היציאה מהחורים) כן, אבל עדיין וויליאמס זה מצויין, וחבל שלא היה.
למה באמת לא היה?
סרט מעולה!
הטוב ביותר עד עכשיו.
הורידו מה שצריך, אני שקראתי את הספר הזה לפחות פעמיים בקושי שמתי לב מה הורידו…
אכן נהניתי מאוד!
מתנשף ומזיע.
אזהרה! התגובה הבאה מלאה בחויה שעברה עליי הערב, לא רק ביקורת על הסרט, מי שלא מעוניין…
אני מהסוג של האנשים שטריילרים מטריפים אותם, ואכן, עשרות המגבייטים של טריילרים ופרומואים למינהם על הסרט עשו הייטב את העבודה- קמתי היום בבוקר בצפיה שבערבו של יום אני אהנה מחוויה בלתי נשכחת.
עוד ביום רביעי ניצלתי כהרגלי את מבצע סלקום (ישתבח שמו) והזמנתי כרטיס לפריים (עשרה ל8), לצערי לא יכולתי להזמין לשעה מאוחרת יותר מפאת אילוצים של מי שבא איתי.
דברים החלו להשתבש כשההרצאה שהייתי בה נמשכה יותר ממה שהיא הייתה אמורה להמשך .בעשרה ל7 קפצתי כנשוך נחש ,זינקתי אל המטאטא-רכב והתחלתי בנסיעה פרועה ומאד לא בטיחותית אל קניון מלחה שבירושלים.
הגעתי אל הקופות בשבע ועשרים, מתנשף ומזיע, בצפיה לאסוף את הכרטיסים המוזמנים ולנוח במשך הזמן שנותר לי עד הסרט.
למה אני כ"כ תמים?
אני לא יודע מי מכיר את קולנוע גלובוס בקניון מלחה שבירושלים, אבל אין שם יותר מידי שטח לפני הקופות מה שיצר אנדרלמוסיה רבתי, במקום תור ארוך פשוט הייתה דבוקה עצבנית של בני-אנוש להוטים לראות את הסרט, כמובן שכולם נופפו בפלאפונים ונדחפו אל הקופה היחידה (מתוך 4) ששירתה את נצלני סלקום.
אני לא אכביר בתאורים על 40 הדקות הבאות, אני רק אציין שהן היו צפופות, עצבניות ומזיעות.
בשעה 8, 10 דקות לאחר תחילת הסרט, עברתי בשערי הקולנוע ודידתי, עדיין מתנשף ומזיע, אל אולם 8.
למרבה שמחתי הסרט עוד לא החל ועל המסך ראיתי בטשטוש שימפנזה ענקית ובחורה בלונדינית.
מבט מהיר ומטושטש בכרטיס- שורה 8, כיסא 16 והופ! האורות כבים והלוגו של WB כבר מופיע במלוא הדרו.
כמובן שהמקומות שלי היו תפוסים.
סדרנית עייפה נגשה אליי, שלחתי אותה לגרש את החמסנים עזי המצח.
כמובן שבקולונע הירושלמי אפשר להכנס לשורה רק מצד אחד כך שהיא הייתה צריכה להקים את כל השורה ולעורר גל טרוניות.
מה לא עושים בשביל הארי.
אני כבר התחלתי לצפות בוולדמורט מתחיל לקלל אנשים כשהסדרנית חזרה.
"זה המקום שלהם", היא טוענת בחוצפה אופיינית, "תראה לי שוב את הכרטיס"
במבט מלא בוז ושאט-נפש הושטתי לה את הכרטיס.
"זה בכלל שורה 13, כיסא 16"
*מצמוץ*
אופס.
בבושת פנים ניגשתי הפינה השמאלית עליונה של האולם, מתברר שהזמנתי כרטיסים כ"כ מוקדם וקיבלתי את המקומות הראשונים, לא את ה"הכי טובים".
נפלאות הקונסטרוקציה (כך כותבים את זה?) במלחה גרמו לכך שצפיתי המסך הזעיר (בערך חצי ממסך ממוצע) באלכסון, כל הסאונד בא מקדימה והוא היה חלש למדיי. הדבר היחיד שהיה טוב במיקום זה שכל בני הטיפש-עשרה הרעשניים וחסרי הטאקט שהיו חייבים לתקוע את השורה שלהם איפהשהו היו לפני, באזור שלי היה יחסית שקט.
ולחשוב שאני עוד שמחתי ש"הארי פוטר" מוקרן בגלובוס ולא ברב-חן.
בסביבות שמונה ועשרה התחלתי לצפות באמת בסרט, בד"כ קשה לי לבקר סרט באותו יום שבו אני רואה אותו, יש לי מן "הלם סרט"
אבל מהתרשמות ראשונית אני יכול לומר שהסרט, כמוני, היה מתנשף ומזיע, אני לא חושב שיצא לי לראות בימי-חלדי סרט כ"כ צפוף, הסרט הזה פשוט זועק "שני סרטים!".
כולם אוהבים לקטול את שני הסרטים הראשונים, לטעמי היה בהם משהו כובש ומוצלח יותר משני אחיהם הבוגרים שהיו תקצירים מקוצרים ביותר של הספרים, הסרטים הראשונים נתנו לצופה את הזמן, יכולנו להקשר לדמויות, להבין יותר טוב, בקיצור יכולנו להכנס לאוירה של עולם הקסמים המופלא של רולינג לקראת רגעי השיא העלילתיים של הסרט. העלילה הייתה בנויה הרבה יותר נכון. הסרט השלישי החל את השינוי וברביעי המצב כבר ממש קטסטרופלי. אני לא רציתי לקבל תקציר מבוים של הספר! אני רציתי לראות סרט! באתי צמא למפגש הדו-שנתי עם עולמה של רולינג ויצאתי צמא, לטעמי שני סרטים היו הולמים הרבה יותר, אפשר לספר (לא למרוח! לספר) הרבה יותר על הספר מאשר העבודה שנעשתה.
קצב ההתרחשויות כ"כ מהיר ודחוס, ההרגשה היא כאילו מישהו הראה לך סרט שלם בFAST MOTION.
הסרט לא השאיר בי כלום, שום סצנה שנחרטה בראשי.
אבל, ופה מגיע האבל, לעזאזל, זה היה תקציר משובח, לא סרט שעומד בפני עצמו כסרט טוב, אלא כמו טריילר מוצלח וארוך במיוחד.
אין ספק, ייתכן שלאחר שאצפה בסרט פעם שניה (את סלקום כבר הזכרנו?), ברוגע, אני אוהב אותו הרבה יותר.
ביקורת שחקנים מרכזיים:
הארי- שמתם לב שהוא דיבר מעט מאד? ממש כלום ביחס לסרטים הראשונים, בסה"כ הוא היה בסדר, דיי אחלה למעשה.
רון- מעולה.
הרמיוני- כבר כתבו את זה, עודף מוחצנות בצורה מטורפת, כאילו היא אף פעם לא מבצעת פעולה מסוימת בלי להמחיש לכל העולם את רגשותיה. היא האכזבה של הסרט מבחינתי, לאחר שבשלושת הראשונים היא הייתה המצטיינת.
דמבלדור- בושה וחרפה, בזיון, זה לא דמבלדור! ייתכן שזה בהשפעת שני הסרטים הראשונים, אך דמלבדור צריך להיות זקן שליו ורגוע.
זה שאין לנקוב בשמו- לא, ממש לא מרשים, סתם נעבח מכוער ועצבני, לא מתנהג כמו הקוסם החזק ביותר בעולם. ציפיתי לדמות הרבה יותר "סנייפית".
מודי- פיצוץ, כוכב הסרט שלי. קצת שמן מידי ביחס לדמיון שלי אבל בקטנה.
עכשיו כשאני חושב על זה, לאן נעלמו כל שאר הדמויות? בסרט הזה היו הרבה יותר דמויות מבסרטים הקודמים ולמרות זאת כולם נעלמו,כולל גיבורי הסרטים הראשונים- מאלפוי, סנייפ, מקגנוגל, האגריד וכו'
ממש מש''א.
אני ראיתי באולם 8, אולם 1 עדיף בהרבה. הימרתי שאת האולם הטוב יתנו להקרנה של 8, טעיתי.
גם הבוקר אני מרגיש שהסרט התאפיין בתחושת "אין לי זמן", כל הזמן יש ארועים, אין דיאלוגים נייחים.
אבל הבוקר אני גם מרגיש שאני חייב לראות שוב.
גלובוס ירושלים. אותו יום, אותה שעה, סרט אחר.
גם אני ממזמיני סלקום שנאלצו, לאחר שנגמרו הכרטיסים לה"פ, להכנס לזוג משמיים במקום. דווקא סרט נחמד. ההקרנה דווקא התחילה בזמן, ללא פרסומות, ומול אולם מלא עד אפס מקום, באמצע הטריילר של קינג קונג, המקרן כבה לפתע. הדבר סודר לאחר כדקה, ללא כל הסבר לצופים. המשכנו. כעשרים וחמש דקות לאחר תחילת הסרט, נכנסו אל האולם חבורה של מאחרים אשר חיפשו את מקומם בכרטיסים. המקום, כמובן, היה טפוס. ההקרנה -הופסקה- והאורות הודלקו, כדי לגלות לצופים שיש יותר באים לאולם מאשר מקומות. הסדרנים טענו שאנשים לא ישבו במקומותיהם המסומנים, מה שהתברר כנכון, ובילו עשר דקות בשינוע הצופים ברחבי האולם. לא להאמין, אבל כעבור כעשר דקות, זה קרה שנית. הפעם לפרק זמן ממושך יותר. אין לי מושג אם הבעייה הייתה במכירת הכרטיסים, ביותר מדי עותקים מהמבצע של סלקום או סתם בעובדה שאנשים התפלחו לאולם, אבל רבע שעה אחר כך, כיצאנו להפסקה, לא קיבלנו כל תשובה על מה שקרה.
בחצי השני של הסרט כבר לא היו הפרעות.
גלובוס ירושלים. אותו יום, אותה שעה, סרט אחר.
אה, זה נשמע מוכר. גלובוס ירושלים, אותו יום, אותה שעה, סרט אחר לגמרי. זו הפעם האחרונה שאני באה ביום הבכורה של סרט של הארי פוטר בלי להזמין כרטיסים. בעצם, זו הפעם האחרונה שאני באה ביום הבכורה של סרט של הארי פוטר בכלל. הדוחק בתור הרג אותי. ואני חשבתי שבימי חמישי רגילים זה נורא.
בסוף השלמתי עם העובדה שאני אצטרך לראות את הסרט ביום אחר וקניתי כרטיס לחתונת רפאים. אין לי מושג למה, רק טיפש יילך שוב לראות סרט שהוא לא נהנה ממנו בפעם הראשונה. אבל בסוף זה היה רעיון טוב, לתת לסרט הזה צ'אנס נוסף. הוא עדיין לא נייטמר או צ'ארלי, ויש לו חסרונות, אבל בסך הכל הוא ממש נחמד. אז אפשר להגיד שהארי פוטר סייע לי לרכוש מחדש את אמוני בשילוש הקדוש (ברטון, אלפמן ודפ). לפחות זה.
שאלה קטנה
בקולנוע זה מצונזר?
שאלה קטנה מדי
לא הבנתי. מה מצונזר?
הסצנה
המורחבת עם מירטל באמבטיה. היא תצא בגרסת ה-unrated של הדיוידי.
סצנה? מורחבת? עם מירטל באמבטיה?
תהיה אחת
הייתי בסרט ואני חייב להודות שדי נהנתי , הסרט לא היה מותח במיוחד לטעמי, אבל הוא העביר שעתיים וחצי בצורה משעשעת.
אבל דבר אחד ממש לא הבנתי: הסוסים המעופפים שותים רק סינגל מאלט, איך הם עפים ישר?
והאם זה בטיחותי לשתות ולעוף?
(אי אחראיות).
סרט נפלא.
עוד נידבך בסידרת הסרטים הטובה ביותר.
וכל שאר הדברים שיש לי להגיד עליו, הלא הם כתובים בביקורתי:http://www.sf-f.org.il/story_806
מה שאותי עיצבן
זה שהרבה פעמים מראים אותם בהוגוורטס בלי גלימות… פשוט עם בגדי מוגלגים רגילים!!
מה שאותי עיצבן
גם את בתדודתי, איתה צפיתי בסרט, זה עיצבן.
כמה פעמים היא שאלה "למה אין להם תלבושת?!"
ניסיתי לתרץ ב"שבת. יש להם חופש מתלבושת" 8\ לא חשבתי על דבר אחר. באמת שברוב המקרים אין להם שם סיבה להיות בלי תלבושת. פושטקים.
יותר מזה
בספרים מודגש היטב שהקוסמים פשוט לא לובשים בגדי מוגלגים. הם אפילו לא במאה אחוז בטוחים איך ללבוש אותם. ויש לזה גם הדגשה בספר הרביעי, כשבאליפות העולם מראים קוסמים שמנסים להתלבש כמו מוגלגים והתוצאה מגוחכת.
פשוט שכחו מזה בסרט השלישי ונראה שגם ברביעי. לי זה מאוד הפריע בשלישי.
אני לא בטוח ששכחו מזה בשלישי.
נראה לי שלקוארון היתה מגמה לעשות את הגיבורים – עם כל הסביבה הקסומה – כמה שיותר טינאייג'רים רגילים, עם כל מה שעובר על טינאייג'רים רגילים.
התלבושת השונה היתה עלולה להפריע.
אבל זה כל כך מנוגד לרוח הספר
הם טינאייג'רים רגילים, אבל יש להם תרבות של עולם הקוסמים ולא התרבות שלנו.
וזה מה שהכי מעצבן אותי בסרטים האלה – אין את רוח הספר.
עם זאת, טרם ראיתי את הרביעי…
נכון. זה מנוגד לרוח הספר.
על כן את השלישי שנאתי מכל.
אממ..
היו לי כל מידי דברים להגיד, אבל כבר אמרו את הרוב. גם אני בסך הכל נהניתי, גם אני הרגשתי שוולדמורט לא מספיק מפחיד.
נשאר רק דבר אחד:
סדריק דיגורי, תעשה לי ילד!
זה הכל. תודה על שיתוף הפעולה.
אה, ועוד דבר
אני חושבת שהסרט מתאים בעיקרון לילדים בני 12- 13 (רגע, אבל אני בת 13.7. משהו כאן מוזר
) או לכאלה שלא קראו את הספר. אפילו את האגריד בקושי הראו. מוזר שבקרדיטים הוא היה הדמות הרביעית או החמישית שנכתבה.
בקשר לקרדיטים
זה בגלל שחוץ משלושת השחקנים הראשיים, הקרדיטים של המשחק הם לפי סדר אלפבתי (שמות משפחה)
אה, ועוד דבר
למה? אני בן 23, קראתי את הספר (די מזמן, אמנם) ומאוד נהניתי מהסרט.
את האגריד ראו די הרבה בסרט, אני חושב שיש לו זמן מסך זהה פחות או יותר לזה של שאר דמויות המשנה. בכלל, למרות שהרבה טוענים אחרת, התחושה שלי הייתה שבסרט הזה נותנים הרבה *יותר* זמן מסך לדמויות המשנה מבסרט השלישי. התאומים, למשל.
מה? לא. הארי פוטר זה ברט לחנונים.
בנות לא יהנו מסצנת חג המולד במיוחד כי הן בנות. היא גם לא הייתה כזו מוצלחת, בעיני.
עם כבר, רוב הנוער של היום, ברמתו הנוכחית, יחשוב שהסרט טיפשי בדיוק מהסיבות הללו- אפקטים שכוללים דרקון וילד עם זימים? בחייך.
הארי פוטר הרביעי הוא לא סרט לילדים. הוא סרט לבני נוער, אם כבר, ומולץ לצפיה מעל גיל 13 מסיבות מאוד נכונות.
לא יודעת עם מבוגרים יהנו ממנו יותר מבני נוער, זה לא תלוי גיל. זה הרבה יותר תלוי הלך מחשבה.
כי ילדים בגיל שציינתי
נראה לי שאת מכלילה יותר מדי – גם על אנשים בשכבות גיל מסויימות, וגם על בנים ובנות.
סרט טוב מאד חוויה מאד מהנה
אהמ אהמ,
מה סוטה בסרט השלישי? אחרי צפיה חמישית, לא הבחנתי בדבר כזה.
איב"י כמובן, עם תסיסה הורמונלית מבטיחה, אך הוגוורטס עדיין מקום מלא דשא וטללים פורחים – סצינות "האביב חולף והקיץ קרב" הן מהנאיביות שראיתי.
סרט טוב מאד חוויה מאד מהנה
סוטה לא במובן הרע, אלא במובן הטוב, סוטה כמופרע וחולה, לא יודע כל הקטע הזה עם הליצן עשה לי רע, בכלל יש אווירה מסוייטת שכזאת.
( אגב יש אנשים שחושבים שבסרט יש ניחוחות עזיפם של פאדופילה, אבל האנשים האלה יותר מבוגרים ממני…)
ליצן?
פדופיליה?
פדופיליה.
אם רמוס היה לוקח עוד פעם אחת את הארי לטיול ביערות השקטים והחביבים של הוגוורטס (אגב, מתי בדיוק הם הספיקו להישתל? בחופש הגדול שבין הסרט השני לשלישי?), הייתי מתלוננת למועצה לשלום הילד.
פדופיליה.
היער האסור הופיע גם בשני הסרטים הראשונים. בשלישי בסך הכל שינו לו קצת את הלוק.
הם טיילו ביער האסור?
יפה להם. אף פעם לא דמיינתי אותו כיער ירוק ופורח עם נחלים וציפורים מסבירות פנים. מצד שני, גם בסרט הרביעי אנשים מטיילים ביער האסור בלי שום סיבה נראית לעין. מסתבר שהמקום יותר רומנטי משחשבתי.
גם אני לא דמיינתי אתו ככה.
אבל קוארון הרי היה חייב לדחוף לכל חור את ה"אמנות" היקרה שלו.
ומהספר הראשון דווקא זכור לי שהיה שם איפשהו מעיין.
בהחלט סרט נחמד
גם לדעתי מדובר בסרט הטוב בסדרה – שני הראשונים היו של קולומבוס, ולכן זה לא מפתיע שהם היו אוסף של קטעים לא ממש קשורים ואנימציות מחשב מחורבנות. השלישי היה מעניין, אבל ניסה להפוך את הסדרה למשהו מבוגר, אפל ואומנותי מדי. הרביעי, לעומת זאת, פשוט מנסה להיות סרט פנטזיה-הרפתקאות לבני הנעורים, ועושה את זה לא רע בכלל. בהחלט נהנתי.
אגב, לדעתי פיינס נותן הופעה מבריקה (ומאוד פיזית), ודווקא הרמיוני די עלובה עם הסצנה המאולצת בסוף הנשף.
סרט בעייתי
יש שתי דרכים להתייחס אל הסרט:
1. בתור "תחליף" לספר, כך שגם אנשים שלא קראו את הספר יוכלו להנות ממנו.
2. בתור המחשה לספר, כמו בונוס כזה למי שכבר קרא אותו, כך שהוא יוכל להנות יותר.
הדרך הראשונה לא פועלת. באתי לשם עם שני חברים שלי והם לא ממש הבינו מה קרה שם. למשל: הכרכרות המעופפות של בובוטון והספינה של דורמשטרנג – אנשים שלא קראו את הספר לא יוכלו להבין למה הם מופיעים בסרט (במקום זה, הם תורמים להרגשה של "אני לא מבין מה הולך פה"). או כמו שציינו פה קודם, אף אחד לא יכול להבין מה זה לעזאזל "פריורי אינקנטטום".
הדרך השניה גם לא כיפית, כי הספר עצמו הוא בעייתי. כל הסיפור על איך שצירפו את הארי לטורניר הוא תמוה ולא אמין. וגם הטורניר עצמו – זה נראה לי מאוד אכזרי שמסכנים את החיים של כמה תלמידים, רק בשביל ששאר תלמידי בית הספר יוכלו להריע.
הסרט עצמו היה מאוד יפה מבחינת עיצוב. סצנת גביע העולם היתה מקסימה, אבל למה לא הראו את המשחק עצמו? הקיצוץ בקווידיץ' מהווה מגמה מדאיגה בסרטים – וזה חבל כי הוא מצטלם כל כך יפה.
וגם הפכו את מירטל המיללת לנודניקית חרמנית.. בסרט הקודם היא היתה יותר מעוררת סימפטיה. עצוב מאוד.
סך הכל, לא משהו.
וזה לא הולך להשתפר.
לגבי הקווידיץ'
הקווידיץ' אמנם סיפק כמה מהסצינות היפות בסרטים הקודמים, אבל כמה אפשר…זה די התחיל לחזור על עצמו, אפילו רולינג בעצמה הגיעה למסקנה הזאת כי בספר הרביעי אין קווידיץ' בכלל (בתירוץ מפוקפק משהו)
מפוקפק מאוד
אם אני הייתי לומד בהוגוורטס הייתי מאוד מתעצבן: עם כל הכבוד לטורניר הקוסמים המשולש, מדובר בשלושה ארועים שלוקחים גג חצי יום כל אחד. אי אפשר להכניס במשך *שנה* גם את זה וגם את טורניר הקווידיץ'?
תשמע, תראה
להיבחר לטורניר זה פונקציה של פופולריות בלבד, ובדומה לתיכון אמריקאי ממוצע, גם כאן שחקני הקווידיץ' הם הפופולריים ביותר. עכשיו, תאר לך מצב שבו הקפטן של האפלפאף לא יוכל לשחק כל השנה כי הוא נבחר לטורניר. ייווצר מצב שבו אחד מהבתים מקופח קשות בתחרות השנתית בין הבתים. אם היית בבית המקופח לא היית מתעצבן כלל על ביטול הקווידיץ'.
הסיבה האמיתית היא שרולינג שונאת לכתוב קווידיץ' ושמחה על ההזדמנות (גם בספר השישי הארי מפספס משחק או שניים כדרך אגב).
בדיוק כמו שאמרת,
שחקני קווידיץ' הם פופולריים ופופולרי להיות שחקן קווידיץ'. הקפטן של הפלפאף לא יכול לבצע את תפקידו השנה? אני בטוח שיהיו הרבה תלמידים מאותו בית שישמחו למלא את מקומו. בכלל, אין להם שחקני ספסל בקווידיץ'?
זה הדבר הכי מוזר מבחינתי...
קל לשישי
הם בריטים אחרי הכל. הם מכירים כדורגל. למה אין להם שחקני ספסל? ואין להם (ע"ע הספר השישי).
הרי בספר השישי הארי הוא הקפטן והוא צריך לבחון שחקנים. אז למה הוא צריך לבחון שחקנים מחדש אם מישהו יוצא לו? למה אין לו שחקני גיבוי למקרה שמישהו לא יכול לשחק בין אם זה מחלה, שבירת עצמות, מוות או שסתם לא בא לו?
זה הדבר הכי מוזר מבחינתי...
קל לשישי
לזה בדיוק התכוונתי. אבל למה אין להם שחקני גיבוי? למה להסתכן בצורך לאמן מישהו מאפס אם שחקן לא יכול לשחק קרוב למשחק, או יותר גרוע, באמצע המשחק?
בדיוק כמו שאמרת,
אם היו שחקני ספסל היה צורך להכניס עוד דמויות ולפתח עוד מערכות יחסים – לפחות סביב המשחק. ביננו? עדיף לא להרחיב עוד את נושא הקווידיץ'.
למה הוא לא יוכל לשחק כל השנה?
זה לא שהוא שקד יומם וליל על פתרון החידות, בלי לעשות שום דבר אחר.
ברור שיכול
השאלה היא לא אם זה אפשרי טכנית להשתתף גם גם בטורניר וגם בקווידיץ' אלא האם זה הוגן. התשובה היא לא, כשהבית נאלץ לוותר חלקית על אחד השחקנים הטובים שלו, וכשלכל עניין הקווידיץ' והתחרות השנתית הכללית בין הבתים יש חשיבות משמעותית בעיני התלמידים… יכול להיות שהיה הסבר יותר סספינד בספרים, אבל הרושם שנוצר הוא שלהיות תלמיד בהוגוורטס זו גם ככה עבודה במשרה מלאה, בעיקר אתה משתתף בכמה אימוני קווידיץ' בשבוע. אישית אני לא מאמין שהיתה איזושהי סיבה ממשית בספרים מעבר ל"יש טורניר, אז אין קווידיץ', ככה זה".
כמו שרד אמר, אפשר היה להחליף אותו בשחקן אחר.
וזו לא הצעה כזו מופרכת – באחד הספרים הארי מפסיד לפחות חצי עונת קווידיץ', והוא הרי נחשב למחפש הכי טוב שיש, בטח שבגריפינדור. מבחינת הקבוצה (כמו גם מבחינת השחקן) זה לא הוגן, אבל אם הם רוצים ליגה, צריך לשבור כמה ביצים.
תשמע, תראה
רולינג שונאת לכתוב קווידיץ'? מה פתאום שונאת. אם כך היה הדבר היא לא הייתה מכניסה את המשחק לסדרה מלכתחילה.
היא אמרה, לא אני.
תשמע, תראה
היא לא שונאת. היא אמרה שפשוט נגמרים לה הרעיונות למשחקים מותחים אז היא צימצמה את כמות המשחקים שהיא צריכה לתאר. בספר האחרון כבר לא יהיו משחקי קווידץ'.
מפוקפק מאוד
חבל להתעצבן כשאפשר לשחק כדורגל במקום. קוסמים קוסמים, אבל בכל זאת בריטים
אולי כיוון שהמבוך צומח על מגרש הקווידיץ'?
אולי כיוון שהמבוך צומח על מגרש הקווידיץ'?
לא זוכרת איך זה בספר אבל בסרט זה נראה דיי מחוץ לבצפר…
בספר זה בתוך,
אבל לא לוקח לו שנה שלמה לצמוח.
מה הטעם לשחק קווידיץ',
אם גם ככה תשומת הלב של האנשים היא בעיקר לטורניר המשולש, וגם ככה בזמן שאמור להיות הגמר, צמח המבוך הזה?
זו כנראה אחת הסיבות שהם היו מחוממים על הארי
בספר הרביעי משחקי קווידיץ' בהוגוורטס.
ולראייה: "It is also my painful duty to inform you that the Inter-House Quidditch Cup will not take place this year."
רולינג אמרה בראיון שהיא באמת לא אוהבת לכתוב את משחקי הקווידיץ'. היא אמרה שקשה לה לשמור על משחקי הקווידיץ' מעניינים (ואכן בספר השישי הם היו די משעממים).
אין, נו.
מאלפוי
נכון שמאלפוי כ"כ חסר בסרט הזה?!.. מראים אותו רק פעם אחת!
הסרט עצמו לא משו בכלל.. נראה כבר איך יהיה החמישי..
היה מחסור רציני במשפחת מאלפוי
גם עם האבא, במיוחד עם הבן…
נקווה שבסרט הבא יהיה יותר. צריך בכל זאת לחמם מנועים לקראת השישי, אתם יודעים…
הסרט השלישי
השלישי היה ממש טוב והוכיח שזה אפשרי לעשות אדפטציה קולנועית לסיפרי הארי פוטר. הוא לא ניסה לחקות את הסרט ובכ"ז העביר את הדרמות וההתבגרות כמושצריך!
ראיתי אתמול
כשחזרתי הביתה, בדקתי בספר וכפי שחשדתי, הקטע עם מירטל הרבה פחות מטריד במקור. הסצנה הזו לבדה מספיקה לדרוג PG-13.
חוץ מזה, אכן סרט מוצלח, גם אם הרבה עלילות משנה מהספר פשוט נזנחו. זה לא ממש הולך להפריע למי שלא קרא את הספר, הדברים העיקריים ברורים. מה גם, אין מה לעשות. יש לסרט מגבלת זמן וכדי להצדיק את ההשקעה בו, צריכים להכניס כמה שיותר קטעים יפים לעין על חשבון נאומים והסברים מפורטים. מי שלא אהב את אמה ווטסון כהרמיוני עד עכשיו (ועל כן, ראוי לבוז), ישנא אותה בסרט החדש. זה לא שהדמות מעצבנת, אבל היא מקבלת זמן מסך לא מבוטל המבוסס על היותה נערה מתבגרת.
תלונות מתקטננות:
מירנדה ריצ'רדסון היא אחת השחקניות האהובות עלי. הופעתה כריטה סקיטר בשתי סצנות קצרות בלבד, ללא כל קו העלילה המלווה אותה, הייתה טובה, אבל חבל שקיצצו דווקא ממנה. בספר, מדובר בדמות נתעבת שגילוי הסוד שלה בסוף רק מוסיף לתחושות המעורבות בסיום. בנוסף, השנאה של הרמיוני כלפיה הייתה עוברת יפה בסרט, במקום עוד בהיה של אמה ווטסון אל המרחב.
הקטע עם השרביטים בסוף באמת היה ראוי להסבר מעבר לכשפבאבל של דמבלדור.
בחייאת, מה עם טיפה יותר זמן מסך לג'רוויס קוקר ולהקתו?
הלהקה שולתת!!1
*מפזמת את השיר עם ההיפורגיף*
כל האולם נראה לי היה בהלם איך שהופיעה הלהקה ואז התחיל פרץ צחוק מוזר.
הם צריכים להוציא קליפ לטלביזיה.
ראיתי אתמול
אהמ אהמ,
למען הדוסים בחבורה שלא מכירים להקות (טפו טפו)
(זו רק אני – )
איזו להקה שרה את השיר הזה? ללא ספק, הדבר הטוב ביותר מאז יוסלה רוזנבלט.
הלהקה בסרט היא ''אחיות הגורל''
להקה מאוד פופלארית בעולם הכשפים. לפי ימד"ב, הלהקה בסרט (ובפסקול) מורכבת מחברי רדיוהד ופאלפ.
כמובן שאלה הן אחיות הגורל,
(חסודות מאד, לדעתי).
השאלה היא אם זו להקה אמיתית גם בעולמינו המוגלגי, ומה שמה בישראל ובאומות העולם.
הלהקה הורכבה במיוחד עבור הסרט
מצד שני, השיר Do the Hippogriff כשיר למועמדות לאוסקר. מי יודע, אולי עוד נזכה לראות אותם מבצעים אותו בהופעה חיה.
אפרופו השיר,
מישהו יודע איפה אפשר להוריד אותו באינטרנט, ואיפה אפשר למצוא את המילים?
השיר מופיע בפס הקול של הסרט.
את המילים שלו אפשר למצוא כאן:
http://chaosemeraldhunter.deviantart.com/journal/7039651/
השיר מופיע בפס הקול של הסרט.
תודה.
השיר מופיע במלואו
בדיוידי במסגרת הסצנות הנוספות.
ברטה ג'ורקינס
סחתיין. הסבר קצת מאולץ, אבל מספק. תודה!
על לא דבר
הממ… אבל למה מאולץ?
הם לא ממש עושים קאמבק פומבי.
הם זורעים בהלה, אבל מקפידים להשאיר את פניהם מכוסות (מה שבבתי ספר בארץ נוהגים לתרץ כ"מעשה קונדס", גם אם התוצאות נוראיות במיוחד).
מש''א
לא נראה לי שזה צרוף מקרים שהמצנפות של אוכלי המוות נראות (אאז"נ) כמו אלה של ה-KKK. האינטרס של אוכלי המוות המאמינים בשובו הקרב של זה שאין לומר את שמו, הוא לעורר בהלה בקרב הקהל הרחב ובכך להזכיר מי הם ובמי הם מאמינים. הפעולה שלהם בתחילת גביע האש היא סוג של מתקפת טרור פוליטית. לא מדובר בסתם התפרעות של אוהדי קווידיץ' שיכורים, או כמה בני נוער עם הורמונים שמכוונים לדבר הלא נכון. אוכלי המוות מבצעים "מעשה קונדס" שכזה כדי שלא ישכחו מהם.
גם מדגישים בספר שזה היה מעשה טיפשי,
לא מתוכנן ולא קשור לוולדמורט. סתם חבורת אוכלי מוות שהיו שיכורים מכוח, לא התקפה מתואמת.
אוי, אתה כל כך צודק..
בתור חובבת הארי פוטר נלהבת, אין דבר שיותר מתסכל אותי מלנסות לסספנד את העלילות. ככל שהסדרה מתקדמת הן הולכות ונהיות יותר ויותר קלושות וצריך הרבה איפוק כדי להגיד: "אבל למה הוא פשוט לא עשה…" או "או.קי, חוקי הפיסיקה לא תמיד נכונים," או פשוט "מה?!"
למרות זאת, עם קצת דמיון ועם הרבה רצון טוב אפשר למתוח את כל החורים בעלילה ולגרום לה להיות הגיונית (פחות או יותר). אני הצלחתי. (בערך)
אני פשוט לא מנסה.
יאללה, אלו ספרים, למען ה'!
ואלו ספרים שבאים לעשות כיף נטו. אף אחד לא אמר שהם חייבים להסתדר עם חוקי הפיזיקה או עם ההגיון. יש עלילה סבירה לגמרי, מעניינת, מלאת הומור, בדיחות פנימיות, פרטים ואוירה מיוחדת.
בגלל זה ספרים מוצלחים, ולא צריך לנסות למצוא הסבר מוצלח להכל.
כל עוד המניעים של הדמויות מובנים, אני לא מרגישה מורך להתלונן על חורים טכניים בעלילה.
יאללה, קבלו את זה כמו שזה.
טולקין היה, אחרי הכל, רק אחד. וככה זה גם ישאר.
טולקין היה אחד.
סופרים טובים? היו הרבה.
טולקין היה אחד.
התכוונתי מבחינת החורים בעלילה. כי עד כמה שידוע לי- טולקין כתב 28 ספרים ואין חורים או סתירות בניהם.
הם לא מתקדים כאוכלי המוות של וולדמורט.
הם עוד לא יודעים על החזרה שלו [שעליה יודעים רק פיטר וברטי] והם שיכורים מכוח. הרי משרד הקסמים מגלה אוזלת יד בטיפול בהם כבר עשור, אז מה אכפת להם?
מאיפה להם לדעת שזה מקלקל את התוכניות של האדון שלהם? בעבורו, רובם ממילא בוגדים.
תסלחו לי, אני עובר לניגריה.
ידינו הארוכה תשיג אותך גם בניגריה
לדעתי הגדולה של רולינג היא בדיוק בכך שאנחנו לא נעצרים באמצע הספר וצועקים – "רגע, זה לא סספינד". אפילו כשזה באמת לא סספינד, אנחנו מרגישים בזה רק אחר כך. זה פשוט לא מפריע לקרוא.
אני מאוד רגישה לבעיות הגיון פנימי בספרים/סרטים, וזה פשוט לא מפריע לי בספרי הארי פוטר. אני חיה בשלום גם עם ההסברים הכי דחוקים ומחוררים. הספרים הם פשוט כיף טהור, עם תיאורים נפלאים ודמויות אמינות שכתובות היטב ועם המון דמיון.
יצירת מופת? בשום אופן לא. אבל כיף טהור כן, ורק כך צריך לקרוא אותם.
יעל היקרה,
אני מייצג את מר אומטו שומבימטו, ראש הממשלה הגולה של ניגריה.
לפני שסולק – בידי וונדלים נטולי מוסר, כמובן – מן השלטון, מר שומבימטו הצליח לשמור בחשבון בנק בשוויץ עשרים אלף עותקים של "הארי פוטר והקרב האחרון", הספר השביעי בסדרה המפורסמת. בשל אש הצלפים וטרטור להבי המסוק לא הצליח מר שומבימטו להתרכז דיו בקריאה, וכל שניתן לומר בשלב זה הוא שבספר מתברר שכל סדרת הארי פוטר הייתה בעצם אלגוריה לאחרית הימים הבודהיסטית, ושוולדמורט הוא בעצם כחיחליששש… בררמחחחח.. עם האוגר…. חיחליחליח.. בעזרת עין ימין… כלךחךלח (=שיבושים בקליטת הדוא"ל) בחזקה שלישית!
ממשלת ארצות-הברית, בהשפעה ברורה של גברת רולינג (אשר אף עומדת מאחורי ההפיכה בניגריה), הצליחו לחסום את חשבון הבנק של מר שומבימטו. כאן, יעל היקרה, נכנסת את…
יש!1! זכיתי!1!
כמה כסף להעביר ולאן?
ולאיפה לשלוח את הכתובת שלי?
אתה רוצה גם את המפתח כדי שתוכל להכניס את הספרים?
אני בהחלט מסכימה.
יש הרבה דברים רקובים בממלכת הוגסמיד, אבל נראה לי שבזמן האחרון, להיות שונא של סדרת הארי פוטר [או סתם מזלזל בה] נהפך להיות ממש טרנד.
לא יודעת עם זה המקרה כאן, אבל היה חשוב לי [ולשאר הפוטרסטים] להראות שלא הכל הוא סתם חורים ושיש דווקא קטעים שבהם יש הסברים ואמינות. חבל שהסרט לא מראה אותם.
היי, זה לא הוגן
אני לא אהבתי את הארי פוטר מהיום שבו סיימתי לקרוא את הספר הראשון. רק קיוויתי שזה משתפר, ומסתבר שזה לא (באלמנט ההוא שמפריע לי, כוונתי).
אני בהחלט מוכן להניח שהספרים אמינים יותר – יש בהם יותר מקום לאפולוגטיקה ו/או הסברים הגיוניים, אבל יש לי תחושה שגם כמות החורים בהם גדולה יותר – יש בהם יותר מקום לסצנות מוזרות, דמויות לא קשורות, ופליק-פלאקים לוגיים לאחור. מצד שני, כאמור, לא קראתי את מרבית הספרים, אז אין לי באמת זכות לדבר – ולכן ביקשתי כאן הסבר לדבר התמוה ביותר בעיני בסרט (ומסתבר שיש, אבל שהוא לא אמין).
הרגע, לא הואשמת בדבר.
ואני מוכנה לקבל האכזבה שלך מהספרים, למרות שהחל מהספר השלישי, הסדרה משתפרת פלאים.
חורים? חורים יש המון. בכמויות. אפשר לבנות בתוכן ערים שלמות. השאלה האמיתית היא, האם ספר מסוגל לתפקד ולהלהיב מיליוני קוראים על אף החורים המטופשים והבלתי הגיוניים להחריד שלו?
התשובה היא כן. וכאן גם טמון הרבה מהקסם של הסדרה.
לתפקד ולהלהיב? בוודאי.
להיות יצירת מופת? לא.
אבל אני חייב להודות שהקביעה הזאת מריחה באופן חשוד כמו כניסה לדיון על מהות האומנות וערכה, ושומר נפשו ירחק.
בלי להיכנס לדיון על מהות האמנות
אתה יכול בבקשה להסביר מה בדיוק מונע מה"פ להיות יצירת מופת לדעתך? חוץ מה"חורים" כביכול, שלהם אפשר למצוא פתרון או פשוט לשאול את רולינג – ביצירה בסדר גודל כזה אי אפשר שלא יהיו חורים.
הוא פשוט לא מספיק טוב כדי להחשב יצירת מופת.
אבל יש בו קונפליקטים ויחסי אב ובנו!
אל תספיילר את הספר השביעי!
אבל יש בו קונפליקטים ויחסי אב ובנו!
איזה קונפליקט בדיוק? יכולים להיות כמה.
הוא פשוט לא מספיק טוב כדי להחשב יצירת מופת.
מה זאת אומרת, לא מספיק טוב? מי קובע מה מספיק טוב להיחשב ליצירת אמנות? ולפי מה בדיוק אתה קובע את זה?
ועל פי איזה קריטריונים את קובעת שהוא יצירת מופת?
ועל פי איזה קריטריונים את קובעת שהוא יצירת מופת?
זו הזמנה לדיון די ארוך. בוא נגיד שעבורי זה הרבה יותר מאשר סדרה כיפית לקריאה.
ובעיני עוד הרבה אנשים חכמים ומשכילים ממני.
ובעיני אחרים לא.
"על טעם וריח", וכו'.
יש אפשרות אחרת, שמנטרלת מעט את הטעם והריח הפרטי שלי, והיא כניסה לקאנון הספרותי.
וה"פ עוד לא נתקבל בקונצנזוס כיצירת מופת, כמדומני.
הוא פשוט לא מספיק טוב כדי להחשב יצירת מופת.
זאת אומרת שהוא לא מספיק טוב. יש הבדל, לפחות בשפה העברית, בין המונחים "ממש כיף לקרוא", ובין "יצירת מופת". משמעותם אינה זהה.
אה, ומי בדיוק אמר שהוא לא יצירת אמנות? כמובן שהוא כן. אפילו די טובה.
אה? את רוצה את כל החבילה או שתסתפקי בדוגמאות נבחרות?
שבלוניות חסרת גבולות, לדוגמא.
דמויות סטריאוטיפיות שעוביין כעובי קרטון, לדוגמא.
חורי עלילה שאפשר להעביר דרכן דרקון, לדוגמא.
דמות ראשית מעצבנת, יללנית, שהקורא לא מתחבר איתה, לא מגלה כלפיה שום רגש פרט לרצון עז לראות אותה ננשכת בידי סקרוט פוץ תחת?
שלא תביני אותי לא נכון. אני פוטריסטית, אני אוהבת את הספרים וחושבת שיש בהם מין הגדולה.
אבל לטעון שזו יצירת מופת?
פחחחח.
ואו. אני חסיד שוטה שלך.
אה? את רוצה את כל החבילה או שתסתפקי בדוגמאות נבחרות?
אני אסתפק בדוגמאות נבחרות. אז תני בבקשה דוגמאות לשלוש הטענות הראשונות.
בקשר לרביעית: עד כדי כך את שונאת את הארי? איך את יכולה להנות מהספרים אם הוא מעורר בך כזאת סלידה?
הרמיוני לא מנהיגה חברתית
* צ"ד? אני מתייחסת לדבר הזה עם גמדוני הבית, בו היא בדיחה מהלכת ולא מצליחה לגייס אף אחד לשורותיה.
אה. בעצם אני חושבת שהבנתי. זה בגלל שאת החמישי קראתי באנגלית. אבל ככל הזכור לי, הארי היה המנהיג שם. כשאגב, בכל הספרים הקודמים נאמר שהרמיוני היא המוכשרת שיודעת לעשות כשפים הכי טוב והארי בינוני מינוס. אבל בחמישי פתאום הוא מרביץ בה – ובאחרים – תורה (השישי לא נחשב. סתם רמאי).
הרמיוני לא מנהיגה חברתית
בעניין אלרג"ה, לא היא הייתה בדיחה מהלכת אלא האגודה וכל הניסיון לשחרר את גמדוני הבית.
כשאני אומרת שהיא מנהיגה חברתית, אני מתכוונות שבספר החמישי היא מדריכה, היא הרבה יותר מקובלת, והיא למעשה המייסדת של צ"ד – היא משכנעת את הארי לגבי הקונספט, היא מארגנת את הקבוצה ושומרת על חשאיותה. הארי הוא "רק" המנהיג בפועל.
לא קראתי את השישי.
יתוקן בעוד… אה… 21 דקות בדיוק.
אז אני אגיב רק על הפסקה האחרונה, ברשותך.
"דמותו של הארי: היית מעדיפה שהוא יהיה הגיבור המושלם, העשוי ללא חת, טוב הלב, הצדיק, הסבלני, החכם, יפה התואר, הכריזמטי, המנהיג, מלא הביטחון, שאף פעם לא תראי אותו מאבד שליטה או בוכה?"
סליחה, אבל זה בדיוק מה שהוא. הארי פוטר תמיד צודק, הארי פוטר הוא תמיד הדמות הטובה וההגונה שכעשר כבר קורה משהו, זה תמיד באשמת מישהו שמתנכל לו הוא פועל נגדו – כך זה היה עם כל תוכניותיו של וולדמורט ועם ההכחשה של משרד הקסמים בע"ח. הוא תמיד עשוי ללא חת, תמיד מנהיג, תמיד יוצא מהסכנות האימתיות שרודפות אותו, כשהוא לא מתייחס לדברים כמו היגיון או חוקי פיזיקה או ססטטיסטיקה. כולם סביבו מתעלמים מהעובדה שהוא פשוט ילד קטן, לא בוגר נפשית, שעושה שטויות בקצב ומסכן את עצמו ואחרים, שמותח את הגבולות ולי אישית נראה שיש לו מחסור חמור בתשומת לב.
אה? את רוצה את כל החבילה או שתסתפקי בדוגמאות נבחרות?
אני קורא עכשיו מחדש את הספר הראשון (שנחשב, ועד כמה שזכור לי בצדק, כאחד מן החלשים בסדרה) ומאוד נהנה, ודווקא די מחבב את הארי. אני גם לא חושב שהדמויות הראשיות כל כך סטריאוטיפיות.
בכלל, קל מאוד להגיד על דמויות שהן סטריאוטיפיות, גם אני עשיתי את זה הרבה. אז קראתי את "מלחמה ושלום" שאמור להתהדר בדמויות עמוקות (ולדעתי הן אכן עמוקות) וניסיתי להסביר לעצמי למה הן עמוקות ודמויות "סטריאוטיפיות" הן לא. לא הצלחתי. מאז אני נזהר יותר.
אולי, אבל זה שמעריץ של ספר חושב שהספר מופתי,
עדיין לא הופך את הספר לכזה. בעיני הפוטריסטית 'הארי פוטר' מושלם, והכל בו מתוכנן לפרטי פרטים ומלא משמעויות נסתרות. אני לא קונה את זה, כי ברור לי מראש שזה מה שמעריצי הספר יגידו, וזה מה שהם רואים בספר.
מי שטוענים ש'הארי פוטר' אינו ספרות מופת הם לא אנשים שמתעבים את הסדרה, אלא קוראים חיצוניים, שלא נפגעים באופן אישי מכל הערה על הספרים.
הבהרה
אני לא אמרתי שהסדרה מושלמת. יש בה טעויות וחורים פה ושם, נכון, ולפעמים אני לא מרוצה מהדרך בה רולינג מפתחת דמויות ומערכות יחסים. אני משתדלת לבחון את הסדרה באופן ביקורתי, ובטח שאני לא נפגעת באופן אישי כשמותחים עליה ביקורת (אם כבר אז רולינג אולי תיפגע, למה אני?).
ועם כל זאת עדיין אני חושבת שהסדרה מופלאה וכן, אני בהחלט חושבת שהכל מתוכנן ומלא משמעויות נסתרות. בזה יבחין לדעתי כל אדם עם אייקיו תלת ספרתי שיקרא את הספרים קריאה שהיא יותר משטחית.
וחבל שאת חושבת שהדעה שלנו מעריצי הסדרה היא צפויה כל כך. תיכנסי לפורום או שניים או תנהלי דיון (ולא במחשב) עם פוטריסט ותגלי שגם אנחנו מותחים ביקורת, ומתווכחים עם הכתיבה של רולינג. וזה עדיין לא הופך את הסדרה למופתית פחות בעינינו.
נו, באמת
עשית את זה מאוד בעדינות, אפילו בנימוס, אבל לא, לא כל מי שחושב שספרי הארי פוטר הם גרועים/לא-מופלאים הוא טיפש.
זה לא מה שהיא אמרה
היא אמרה שלדעתה, כל אדם אינטליגנטי שיקרא את הספרים, יחשוב שהם מתוכננים מראש ובעלי משמעויות נסתרות.
זה בדיוק מה שהיא אמרה
קראתי חלק מהספרים. מצאתי אותם לא מתוכננים מראש ונטולי משמעויות נסתרות (לפחות משמעותיות, הא הא). משמע, אני לא אינטיליגנטי.
נו, באמת
אני אבהיר את עצמי.
יש הרבה אנשים לא חכמים במיוחד שנהנים מהסדרה פשוט בגלל שהיא מהנה. מצד שני יש אנשים איטליגנטיים שלא אוהבים אותה, וזו זכותם.
מה שהתכוונתי זה שאנשים אינטליגנטיים ובוגרים מסוגלים להתעמק ברבדים נוספים שאולי לא נראים לעין בהתרשמות ראשונית של קורא בספרים, "וואו, איזו סדרה כיפית".
זאת כבר טענה לגיטימית
אם כי נראה לי שאותם האנשים גם יסבלו יותר מהעדר ההגיון וההמשכיות ברבדים אחרים/אותם הרבדים, לפחות בחלק מהמקרים.
אני מסכימה.
אני אוהבת את הסדרה אבל כמו שאדם אמר, רולינג כותבת סצינות ולא קו עלילה שלם.
אפשרי לכל הספרים בסדרה:
למשל, זה שבשורה התחתונה, התפנית העלילתית של הספר הראשון והרביעי היא אותה תפנית (מורה "לגיטימי" בבית הספר נשלט על ידי מישהו מכוחות האופל, בין אם ישירות ובין אם ע"י החלפת זהות ושליטה מרחוק). או זה שבכל ספר, למעט השישי, הארי צווח שוולדמורט חוזר ואף אחד חוץ מדמבלדור לא מאמין לו (אוקיי, אז יש את מסדר עוף החול. אבל זה עדיין לא שאר עולם הקוסמים). וכן, גם אני קיבלתי את ההרגשה שהיא הורגת אנשים כי זה הכלי הכי מהיר לעורר דרמה. ואני לא אוהבת בריחה לפתרונות מהירים.
ולכמה רמזים שוליים שלא הופכים למשמעותיים
מאוחר יותר שמת לב? מן הסתם, אין ספור. לא שמת לב אליהם, כי אין להם משמעות. השיטה ידועה כשיטת ניל גיימן. מפזרים כמה שיותר עוגנים, ובסוף בוחרים אילו מהם לקשור יחד לרשת מאוגדת אחת.
לא ברורה לי הטענה שלך
מה, אתה מתמרמר שאין משמעות לכל כוס שוקו שהארי שותה, או לכל בדיחה שרון אומר?
אם כל הפרטים בספרים היו בעלי משמעות לאירוע עתידיים (נגיד שאפשר לכתוב ספר ככה, למרות שאי אפשר), אלה לא היו רמזים. היית יודע מראש לאלו עובדות לשים לב, ואי אפשר היה ליהנות מהתגלית שדווקא פרט מסוים הוא בעל משמעות עמוקה יותר ממה שנראה היה בתחילה.
לא ברורה לך הטענה שלי
מה שאתה מצביע עליהם כעל "רמזים", אינם כאלו. הם בסך הכל פרטי מידע, מעולם עשיר למדי שרולינג יצרה. אם בספר השביעי יסתבר שוולדרמוט עומד מאחורי עיתון "הנביא היומי", אז לפי אותו הגיון, הרי שהיא תכננה את זה מראש! היא ידעה כל הזמן! הנה, היא הזכירה את הנביא היומי כבר בהתחלה!
אלה ''רמזים'' במובן שבזמן הקריאה הם נראים כסתם פרטים,
אבל מאוחר יותר הם מתגלים כבעלי משמעות עמוקה יותר, ומלמדים על מאורעות גדולים יותר ממה שנדמה בהקשר המיידי שבו הם נאמרים.
הדוגמה שלך לא מכילה קישור אמיתי מהסוג הזה, ולכן היא לא נראית לי קבילה. אם בגיליון הראשון של "הנביא היומי" שהאגריד קורא להארי בספר הראשון, היה מוזכר שהעיתון מוצא לאור בחסות תאגיד רידל, ואז היה מתגלה שוולדמורט בעל השפעה בו – *אז* זה היה רמז מהסוג הזה (אני יודע, דוגמה מעפנה. נו, אני לא רולינג).
לצערי אין לי זמן להתערב ממש בדיון, אבל בכל זאת - אני מסכים איתך
לא רק שרולינג תכננה את כל הסדרה מהתחלה (בפגישה הראשונה שלהם, כשהציעה לו את הספר הראשון, היא סיפרה למו"ל שלה איך תתפתח כל הסדרה, ואפילו על הספר השביעי. אלא אם כן הוא משקר).
לטעמי היא גם עשתה את זה במיומנות מעוררת הערכה, והשכילה לשבץ מצוין פרטים קטנים, שמקבלים משמעות מאוחר יותר. כמו השם של סיריוס בלק, שמוזכר "אקראית" בפרק הראשון של הספר הראשון, כדי להיעלם ולצוץ מחדש רק בספר השלישי. או בספר השני –
ל"חדר הסודות" – האגריד, שרועד מאימה כשהוא שומע שישלחו אותו לאזקבאן, למרות שבכלל עוד לא שמענו את המילה סוהרסן. ואפשר להמשיך עוד ועוד.
אולי, אבל זה שמעריץ של ספר חושב שהספר מופתי,
מסכים, אבל ספר לא צריך להיות "מושלם" (מה זה? לא ראיתי עד היום ספר כזה, למרות שכמה התקרבו) כדי להיות מופתי. אני לא יודע אם ספרי הארי פוטר הם "מופתיים" (קודם שיצא השביעי ויעברו כמה שנים, שנקבל פרספקטיבה) אבל הם בהחלט מתבלטים לטובה, ולא לרעה, למרות הפגמים שיש בהם.
אגב, קראתי רק את ארבעת הספרים הראשונים, אבל כבר עכשיו די ברור שהסדרה באמת טיפה יותר מתוחכמת משנראה במבט ראשון, שיש בה קצת תכנון קדימה ושיש הרבה עבודת רקע מאחורי השמות והדמויות שבספרים.
כמה עבודת רקע היתה מאחרוי ''רמוס לופין''?
כמה עבודת רקע היתה מאחרוי ''רמוס לופין''?
כמות העבודה שצריך כדי להכיר את סיפור רמוס ורומולוס, ואת משמעות המילה lupine (או lupus). זה אולי לא הרבה, אבל זה יותר משבהרבה ספרים מוקדש לשמות של הדמויות, וככה זה עבור רוב הדמויות שבספרים (והלחשים, והיצורים, והמקומות).
אתה צוחק, נכון?
אתה צוחק, נכון?
לא, ואני לא אוהב הודעות שזה הטקסט היחיד שיש בהן.
צודק, סליחה.
זה באמת לא היה מנומס מצדי.
ראשית, ראה הודעתה של ניקי. בעולם האמיתי לאנשים לא קוראים בשמות לפי קווי האופי שלהם. אם זה ככה בעולם של ה"פ, צריך לתרץ את זה, מה שרולינג לא עושה.
אבל, שנית ובעיקר, לדעת ש"לופין" זה "זאבי" ושרמוס ורומלוס ינקו משדיה של זאבה זה לא רקע עמוק. זה משהו שכל אדם מבוגר שנחשף חשיפה שטחית לחלוטין לקאנון התרבותי במערב מכיר. זה שלא כל הילדים יכירו את זה לא אומר שרולינג עשתה עבודה טובה, אלא שהיא מזלזלת (או, במקרה העגום ביותר, מכירה היטב) בקהל היעד שלה, או שהיא לא מסוגלת לתחקיר מעמיק יותר / חשיבה מקורית יותר.
אתה יודע מה? דוגמא. בוא נניח שאני כותב ספר על רב-מאגים יהודיים, ונכנסת לסיפור דמות ששמה הלל בן שחר. עשיתי עבודת תחקיר רצינית, או דחפתי לקורא בפרצוף את קווי האופי של הדמות? אם השימוש שלי בשם אירוני או מודע לעצמו, ניחא; אבל לא זה המצב אצל רולינג.
צודק, סליחה.
לופין הוא דוגמה קלה – יש שמות פחות נפוצים ממנו. כמעט כולם מכירים את רמוס, אבל פחות מכירים את ניקולס פלמל, וכנראה עוד פחות ידעו מאיפה הגיעו "ארגוס פילץ"' והגב' נוריס. זו לא חוכמה, בהתחשב בזה שאצל רולינג כמעט לכל שם יש משמעות, להיטפל לאחד מהשמות הכי מיידיים ולהגיד שזה מראה שרולינג מוצאת רק דברי מיידיים.
לדעתי רולינג בכלל לא מכוונת לכך שהילדים לא יכירו את השם, אלא ההפך.
וראה את תגובתי לניקי ולקיפוד בקשר לכך ש"בעולם האמיתי לא קוראים בשמות לפי קווי האופי שלהם". לדעתך רולינג לא יודעת את זה? נראה לי שיותר משרולינג מזלזלת בקוראים שלה, הקוראים שלה מזלזלים בה.
יש אנשים(בנות) שקוראים להם
הרמיוני, או שזה שם שהמציאה רולינג?
יש
http://www.imdb.com/find?q=Hermione;s=all
וזה רק בימד"ב
והמשמעות
http://www.behindthename.com/php/search.php?nmd=n&terms=Hermione
לא יודע.
והארי פוטר? וצ'ו צ'אנג?? וגב' מקגונגל? נראה לי שדווקא השמות 'בעלי המשמעות' הם במיעוט, ולא מתוחכמים במיוחד.
לא גב' מקגונגל
אלא מינרווה מקגונגל. כמו אלת השלום הרומאית (נראה לי. אני די בטוח באלת השלום, אבל רומאית? יוונית? סלובקית?)
מינרווה
אלת החוכמה והמילחמה במיתולוגיה הרומאית. זו למעשה אדפטציה רומאית של האלה היוונית אתנה. האלה היוונית לעיניני שלום נקראה אירנה.
רומא, שהיתה אומה צבאית, נטתה לרומם את המלחמה ולא החשיבה במיוחד אלים סמולנים ויפי נפש, כך שלא נראה לי שהם אימצו גם את אירנה לחיקם.
תודה על התיקון
לגב' מקגונגל באמת יותר מתאים מלחמה מאשר שלום.
כמה עבודת רקע היתה מאחרוי ''רמוס לופין''?
זה דווקא משהו שאהבתי בה"פ, אז נכון, גם בספרים אחרים יש התייחסות שכאלו, אבל בה"פ זה נותן לעולם עושר רב יותר מכרגיל. חלק יחשבו שזה זול ושטחי, אני אישית אוהב את זה
אולי ספרים אחרים מכבדים את הדמויות שלהם
יותר מדי מכדי לתת להם שמות שצועקים "אני לא דמות אמיתית, אני בדיחה מהלכת עם עומק של דיקט". שמות עם פירוש שמשמעותי לעלילה הם תמיד על גבול המגוחך, ותמיד גורעים מהאמינות של הסיפור. צריך להשתמש בהם בעדינות.
אולי ספרים אחרים מכבדים את הדמויות שלהם
מגוחך זה עניין של טעם, אבל בוודאי שקשה לומר שהם "גורעים מהאמינות" כי הם מדברים ישר אל הקורא ואין להם לרוב חשיבות ישירה בספרים (הרי זה לא שהארי או הרמיוני אמרו "היי, שימו לב לשם שלו! כנראה זה אומר שהוא…"). באותה מידה אפשר היה לקרוא ללופין "אבנר ברכה" וזה לא היה משנה בכלום את העלילה, ולכן לא ברור מה הבעיה של ה"אמינות" כאן. חוסר אמינות מופיע רק כשברור שהייתה סיטואציה מהסוג של "ההורים שלו ידעו שהוא יהיה כך וכך, ולכן הם קראו לו כך וכך ושינו את שם המשפחה בהתאם" או "בגלל השם שלו הוא הפך לכך וכך".
ומכיוון שאני לא חושב שהדמויות בהארי פוטר הן בדיחות מהלכות עם עומק של דיקט, אני לא מסכים גם עם המשפט הראשון.
אגב, אני ממש לא חושב שאפשר להגיד שבחירת השמות פירושה שרולינג לא מכבדת את הדמויות שלה. לדעתי זה דווקא מעיד על המחשבה שהיא משקיעה בהן. נחמד איך שאפשר לפרש את אותה עובדה בשתי דרכים שונות.
סצינה מתוך הספר השביעי.
נכנס לכיתה המורה החדש להגנה מפני כוחות אופל.
"שלום תלמידים. קוראים לי בליעל בן זדון. טוב שכולכם טיפשים ולא מכירים את השפה שלכם, כי אחרת הייתם חושדים בי. כן? הרמיוני, נכון? כן, אני יודע שאת חושדת בי. אבל אל תדאגי. זה סתם שם שההורים שלי נתנו לי. הוא לא אומר שום דבר. באמת."
סצינה מתוך הספר השביעי.
זה בדיוק הפוך ממה שאמרתי. לדעתי אפשר להסתכל על זה ככה: השמות שרולינג נותנת הם (בעולם של רולינג) צירופי אותיות חסרי משמעות. בעולם של רולינג "בליעל בן זדון" ישמע תמים בדיוק כמו "ג'ון סמית"'. רק לנו, הקוראים, זה ישמע לא תמים. כמובן שאם היא תקרא למישהו "בליעל בן זדון" והוא יתגלה כרע, זה כבר יהיה מטופש למדי.
טוב, על מי אני עובד, "ג'ון סמית"' לא נשמע תמים.
מה? מי?
העולם של ה"פ הוא העולם שלנו, עם עולם _נוסף_ מוצמד אליו. אתה טוען שבעולם של ה"פ לא היו, לפני מאות שנים, אנשים שדיברו לטינית? שבעולם הזה אין אנשים שמדברים ספרדית או צרפתית?
סצינה מתוך הספר השביעי.
אתה מסבך את עצמך. אם השומת הם צירופי אותיות חסרי משמעות (נניח), אז מה ההצדקה לשימוש בהם?
סצינה מתוך הספר השביעי.
כדי לקרוץ לקורא. זה עד כדי כך לא ברור?
לרולינג יש אחת משתי אפשרויות: היא יכולה לתת לכל הדמויות שמות חסרי משמעות, או שהיא יכולה לתת להם שמות עם משמעות ואז להתמודד עם זה שלשמות יש משמעות לא רק עבור הקוראים, אלא גם עבור הדמויות שבספר. הדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם זה היא להתנהג כאילו אין לשמות משמעות בשביל הדמויות שבספר – הרי מה זה משנה?
נראה לי שמה שאתם לא מוכנים לקבל הוא את זה שרולינג מנסה לרמוז ישירות לקורא משהו, מבלי שתערב את הדמויות שבספר באופן אקטיבי בזה. לא ממש ברור לי מה הבעיה. אם היינו משנים את השמות של כל הדמויות לשמות חסרי משמעות, זה היה משנה משהו מהספר חוץ מכך שהרמיזה הייתה נעלמת? אם לא, מה הבעיה כאן?
סצינה מתוך הספר השביעי.
אני לא צריך שהסופרת תקרוץ לי. בשביל זה הוקם עבורי מועדון מעריצות(*). אני כן מצפה שבסיפור תהיה עקביות פנימית. ואת העקביות הזאת השמות הללו מפוררים.
======================
(*) לא מאוחר מדי להצטרף!
סצינה מתוך הספר השביעי.
אני לא אתווכח איתך. זכותך להרגיש שזה פוגע בספרים. אני דווקא אהבתי את זה, ותמוה בעיני שמישהו מציג דווקא את זה בתור בעיה של אמינות. מילא, שיגיד שזו קריצה מיותרת או חוכמולוגיה של הסופרת. אבל בעיה של אמינות?
לאפשרות השנייה יש יתרון
לא צריך לחשוב על שמות נורמליים לדמויות.
זה קשה…!
סלח לי, אני לא קונה את זה.
בעולם של ה"פ, יש לשמות בלאטינית הרבה מאוד משמעות לתלמידים: למעשה, כל הקסמים הם בעצם מלים בלטינית!"אקספקטו פטרונום", "פריורי אינקנטנום", "אצ'יו" – זה *הכל* לטינית. אתה רוצה לומר לי שדווקא 'לופין' לא עבר מהלאטינית לשפת הספרים? קלוש.
נדמה לי שהוא מתכוון למשהו הפוך:
עבור התלמידים, גם ל"אציו" או "אקספקטו פטרונום" אין משמעות.
אז זה ממש מצחיק.
בספרים (וגם בסרטים) כולם מדברים *אנגלית*. הרבה שמות, גם של קוסמים בני קוסמים, הם שמות בריטיים קלאסיים (הארי, פרד, ג'ורג', ארתור, לילי, נוויל, רון…) או שמות 'אתניים' שמתאימים למקור (הסינית נקראת צ'אנג, ההודית פארבאטי, הצרפתיה פלר והבולגרי ויקטור). למעשה, הספרים דוחפים באופן מובהק את העובדה שהעולם של ה"פ הוא העולם שלנו, עם עוד 'עולם קסמים' מודבק אליו (כל הספר/סרט הראשון – עם הדרסלים – מבוסס על כך). להחליט שכל השמות בלטינית לא מובנים זו קצת בדיחה, כי לא מדובר באיזו שפה עתיקה ונידחת, אלא בשפה שעליה מבוססת כל התרבות המערבית, ובין השאר גם השפה האנגלית. רוצים דוגמא? המילה 'לופין', למשל, היא לא רק מילה בלטינית; גם באנגלית, אם רוצים לומר על משהו שהוא 'זאבי', אומרים lupine.
ודרך אגב, האם גם השם 'בלאק' אמור להיות לא מובן לה"פ וחבריו?
אז זה ממש מצחיק.
טוב, מה שאתה עושה נקרא "ניטפוק". זה כל כך קטנוני שאין לי חשק להמשיך בזה.
הרעיון הבסיסי הוא ששמות שהמשמעות שלהם מעידה על האופי או המהות של הגיבור, ולא לא יהיו ברורים לדמויות. לא מקבל? בבקשה, אבל אין טעם להיכנס לויכוחים אינסופיים על זה, זה גובל בפתטיות.
בעיניי זה לא ניטפוק בכלל.
זו אחת הסיבות שלא אהבתי את הספר כשקראתי אותו: הוא מעליב את האינטליגנציה. למה לא לגיטימי להעלות את זה בויכוח על איכותו של הספר?
אינטליגנציה של מי?
קהל היעד הוא ילדים בגילאים 9-12. כמה מבינהם יודעים לטינית?
אינטליגנציה של מי?
קהל היעד הוא גילאי 9-12? אתה בטוח בזה?
כן.
נראה לי שזה היה קהל היעד בהתחלה
אבל עכשיו הספרים כבר יותר בוגרים. במיוחד השישי. אני לא אגיד למבוגרים ממש (למרות שגם הם נהנים מזה וזה אחלה מצידי) אבל זה נראה לי מיועד יותר לגילאי 15- 16 כזה.
אם זה קהל היעד...
לא מפתיע שעולם המבוגרים לא תופס את הספר כיצירת מופת, לא?
לא מפתיע בכלל.
רק שעולם המבוגרים כן תופס את הסדרה כיצירת מופת, בערך. ממש אחרי שהספר השישי יצא קראתי כתבה של מבקרת מסוימת שאמרה שרק עכשיו נזכרו המבקרים הספרותיים האמריקאים לפרוץ את הילת הקדושה ולהתחיל לציין את החסרונות של הספרים, ושהמבקרים הבריטים התחילו לעשו את זה כבר מזמן.
במקביל קראתי ביקורת על הספר השישי של המחבר הצעיר מאוד של "אראגון" (נדמה לי) שהייתה חיובית ומעריכה מאוד כלפי הספר השישי. ואז קראתי גם שטרי פראצ'ט, מעין קדוש בעצמו, האשים את סדרת הארי פוטר בכך ששאר ספרי הפנטזיה לא מקבלים תשומת לב מספיקה.
הספר השני של פאוליני,
לא השישי. ופראצ'ט לא האשים את סדרת הארי פוטר בשום דבר.
http://www.neilgaiman.com/journal/2005/07/storms-and-teacups.asp
הספר השישי של רולינג.
את הביקורת עצמה כתב פאוליני על 'הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם'. השתמשתי בניסוח מטעה משהו, סליחה.
פראצ'ט נשמע אפילו יותר מתנשא ממה שזכרתי בכתבה שקישרת אליה. אני זוכר בבירור שקראתי שהוא מתלונן שספרות הפנטזיה לא מקבלת מספיק תשומת לב בגלל הארי פוטר, אבל אולי אני טועה.
בעיניי זה לא ניטפוק בכלל.
כשזה מגיע להיעלבויות אי אפשר להתווכח עם הטעם האישי, אבל לא ברור לי איך אפשר להתקדם מכאן: אני אגיד שאת האנטיליגנציה שלי זה לא העליב למרות שהרמיזה הייתה ברורה לי, ומה עכשיו?
אולי כדאי לנסות ולהבין מה בדיוק זכאי לתואר "עלבון לאנטיליגנציה", ולמה.
לא בדיוק.
'הארי פוטר', בגרסתו הראשונית, היה ספר ילדים מוצהר וקהל היעד העקרי שלו היה ילדים. ככזה, אני לא רואה בו עלבון חמור לאינטליגנציה של אף אחד. רב הילדים בגילאי 9-12, כפי שכבר טען כאן מישהו, לא אמורים להכיר את חלקו של רמוס במיתולוגיה היוונית או את המקור ההיסטורי לאבן החכמים. ובאשר למבוגרים, הם יכולים להנות מ'הארי פוטר' כ*ספר ילדים*. באותו אופן שבו את נהנית מ'נרניה'.
הבעיה נוצרה ברגע שרולינג התחילה לכתוב את הסדרה למבוגרים, מתוך אמונה מוטעית שהסדרה שלה עמוקה, קודרת ורבת רבדים. היסודות של הוגוורטס נבנו עבור ילדים, וכשהיא בונה עליו עלילות למבוגרים הספר יוצא עקום.
תשמע, זו הגדרה חדשה לניטפוק
כפי שכבר כתבתי כאן כבר, העולם של ה"פ הוא העולם שלנו, עם עולם *נוסף* שנמצא במקביל אליו. האם יש לך תימוכין לטענה אחרת?
תשמע, זו הגדרה חדשה לניטפוק
לא, אני גם לא מנסה לטעון אחרת. אני בסה"כ טוען שרולינג בחרה במודע להתעלם מכך שגם הדמויות בספר שלה צריכות לשים לב למשמעות שיש לשמות של חלק מהדמויות, ושלהיטפל לעובדה הזו זה ניטפוק.
למה ניטפוק? כי ניטפוק, על פי המילון, זו "היטפלות לפרטים קטנים ולא משמעותיים".
למה השם של הדמות הוא פרט קטן ולא משמעותי? כי אין לו רלוונטיות לעלילה. במקום "רמוס לופין" אפשר היה לקרוא לדמות "משה כהן" ושום דבר בעלילה לא היה משתנה. רק הרמיזה הייתה אובדת. לכן, מה החשיבות של השם פרט לרמיזה שבו? אין.
מתי שם של דמות הוא כן משמעותי? למשל, במקרה של טום רידל.
אה, כן. רידל=חידה. ממש עמוק.
ובשביל זה לא צריך אפילו לדעת לאטינית.
במפורט=במפורש
(רק כדי שלא יתחילו להתלונן על זה שזה בכלל לא "מפורט" אלא בדיוק שתי שורות, ושרולינג היא מה-זה שטחית).
ובחזרה לדיון
השאלה לא הייתה האם ספרי ה"פ הם ספרים גרועים. מעט מאוד אנשים כאן (לא אני) טוענים שזה המצב. השאלה הייתה האם הם יצירות מופת. אתה חושב שהם נחמדים? גם אני. אתה חושב שהם נהדרים? אני לא. במהלך הדיון כאן כמה פעמים כבר הגנת על העמדה השניה, אבל נסוגת לעמדה הראשונה כאשר היה לך נוח.
ובחזרה לדיון
אני באמת חושב שהם נהדרים, אבל זה לא בגלל השמות. אגב, אני לא יודע אם זה הופך אותם ל"יצירות מופת". בשביל יצירות מופת צריך, בראש ובראשונה, פרספקטיבה. צריך לראות אם היצירה שורדת את מבחן הזמן. גם אני לא אוהב הכתרה של סדרת ספרים שכתיבתה אפילו לא הסתיימה בתור "יצירת מופת".
לא, זה אומר שהארי וחבורתו קצת טפשים
כי הם לא קלטו משמו שהוא איש זאב מהשנייה שהגיע.
ברור לי שרולינג זורעת בכל ספר רמזים
לספרים הבאים. או אפילו סתם שמות (מקומות או אנשים) שהיא חוזרת אליהם בהמשך. אבל כמו שאמרת – כדי לקבוע שספר מסוים מופתי, צריך לחכות כמה שנים כדי לראות אותו בפרספקטיבה רחבה יותר, ואת זה אין כרגע לסדרת 'הארי פוטר'. כך שעם כל הכבוד לה, אל למעריצים להתפלא שהסדרה לא מוכרת כיום על ידי ההמונים כאבן דרך בספרות.
ברור לי שרולינג זורעת בכל ספר רמזים
אני מסכים, ואני לא חושב שצריך לקרוא לה "יצירת מופת" (ואני די בספק אם אי פעם יקראו לה. לסדרת נרניה קוראים "יצירת מופת"?), אבל די מתמיהה אותי העוינות הגדולה שיש לספרים כאן. קוטלים אותם באכזריות די גדולה, ובטיעונים שאני חושב שהיו קוטלים גם ספרים קלאסיים עם קבלות.
באמת רוב הקוראים כאן בני מזל עד כדי כך שספרי הארי פוטר הם מהגרועים ביותר שהם קראו?
אני לא חושב שיש פה קטילה של הספר
אנחנו מדברים על הסרט, הרי. בסרט יש בעיות. אני לא חושב שאם לסרט היו קוראים, נניח, "הטיסה", אז היו מתעלמים מכשלים עלילתיים כמו העובדה שיש כאן תוכנית קונספירציה בלתי סבירה להדהים.
ומהסרט אנחנו מגיעים לספר. וכשמתחילים לדבר על בעיות בספר, זה לא נגמר.
הארי פוטר זה ספר מצליח בצורה מדהימה שנתפש ע"י רבים כבינוני בלבד. מהסיבה הזו, הם מרגישים צורך לאתגר את מעריצי הסדרה להסביר להם איך ספר שיש בו כל כך הרבה בעיות יכול להיות כל כך מוערץ. זה לא שהוא גרוע במיוחד. זה שהוא בולט במיוחד. אז הוא מושך אש.
מכל מקום, אני לא ראיתי פה אף תגובה שטוענת ש"הארי פוטר גרוע". אני חושב שסך הכל יש פה אהדה לספר.
אני אישית קוטלת את הארי פוטר
(הספר הראשון בסדרה – זה היחיד שקראתי) כי הוא גרוע לאללה מכל מיני בחינות. אני מאמינה בטיעונים שלי, אני לא אומרת אותם סתם, ולא הייתי אומרת אותם על ספר "קלאסי עם קבלות" אלא אם גם הוא היה גרוע בעיניי.
אבל למה יש כל כך *הרבה* תגובות כאלה (כאן או בכל מקום אחר), אתה שואל? אולי זה כי יש כל כך הרבה *שיחות* על הארי פוטר, שהמעריצים מתחילים. או שמא מותר לפי החוק רק לשבח את הארי פוטר, וכל מי שלא חובב צריך להקשיב בשקט ותו לא?
אני אישית קוטלת את הארי פוטר
"או שמא מותר לפי החוק רק לשבח את הארי פוטר, וכל מי שלא חובב צריך להקשיב בשקט ותו לא?"
אני לא מבין את הנימה הזו. עשיתי לך משהו רע? רמזתי שאסור לקטול את הארי פוטר? בדיוק על תוקפנות מהסוג הזה אני מדבר. כזו התעוררות יצרים לא ראיתי מאז הדיון על צ'רלי והשוקולדה.
רמזת שזה *מוזר* שקוטלים את הארי פוטר,
ושעומד מאחורי זה משהו. אתה עדיין אומר את אותו הדבר, למעשה.
רמזת שזה *מוזר* שקוטלים את הארי פוטר,
נכון, ואני עדיין חושב ככה: זה באמת מוזר שקוטלים אותו על בסיס בעיות שבדיונים על ספרים אחרים לרוב מתעלמים מהן. זה לא אומר שזה אסור, זה אומר שנראה שיש סיבות לקטילה שלא מבוססות רק על הבעיות שיש בו.
אתה רומז שיש אמוציות?
כי אין צורך לרמוז; כולם כבר אמרו את זה, כמו שכולם כבר אמרו את הכל. ברור שכשמתווכחים איתך על הארי פוטר, מתווכחים בעצם עם חברים מהלימודים, חברים מהעבודה, אנשים בתחנת האוטובוס, ונדמה לי שגם כמה מהעצים ברחוב שלי מרשרשים לי במוח על כמה שהארי פוטר מגניב ומרתק. אם זה לא היה כזה נדנוד אינסופי ומעצבן, אז אכן לא הייתי טורחת לענות, ולמעשה הייתי שוכחת מקיומה של הסדרה ממש מזמן. כל זה לא מפחית מהרצינות של הטיעונים שלי. משחקי המלים של רולינג דביליים בעיניי, והייתי אומרת את זה גם אם הם היו מופיעים בספר אחר, עם פחות הייפ ויותר איכות.
אני מבולבל...
לפני כמה הודעות התלוננת על כך שלזלזל בספרי הארי פוטר נהיה אופנתי, ומייד לאחר מכן פנית לפירוט זריז של כל הסיבות מהן הספר ראוי לזלזול…
בטח שלזלזל בהארי פוטר זה אופנתי, אתה לא יכול להיות כל כך מצליח בלי שכולם ילגלגו עליך בכל פעם שאתה עושה משהו. ודאי וודאי כשיש לך כל כך הרבה מגרעות.
למען האמת, הארי פוטר הוא תעלומה בעיניי. קראתי את כל הספרים, נהניתי מהם, בעירבון מוגבל (יש לזכור שהתבגרתי *ממש* במקביל להארי), אבל אני עדיין מתקשה להבין כיצד זה הפך לספר כל כך מצליח. כלומר, אני מסוגל לראות מה אנשים מוצאים בו, אבל ההיסחפות אחריו היא לחלוטין לא פרופורציונלית לאיכות שלו.
אני מבולבל...
נראה לי שעיקר ההצלחה באה בזכות מסע הפרסום האינטנסיבי, פלוס העובדה שאלו באמת ספרים מאוד נחמדים שקורצים לרוב הקוראים. מעניין אם ספרי נרניה יצליחו באותה המידה עכשיו, משהסרט נותן תמריץ פרסומי. אני משער שלא.
ספרי נרניה הם הצלחה גדולה
הם מה שנקרא "סטדי סלר" כבר הרבה מאוד שנים (ספרים שנמכרים בעקביות וחוזרים ומדפיסים מהם עוד ועוד מהדורות).
בביקור בבארנס & נובלס במנהטן, ראיתי ארון שלם מוקדש לספרי נרניה, עם מהדורות שונות ומשונות. מצאה חן בעיני במיוחד מהדורה מהודרת ומאויירת של כל הספרים. משהו נפלא. עלה מעל 200$.
אמנם מהדורה של הארי פוטר היא היום 10 מליון עותקים, שזה המון, אבל צריך לראות מה יהיה עוד חמישים שנה, אם זה עדיין יהיה פופולרי באותה מידה.
לדעתי – דרך אגב – כן. אבל צריך לחכות ולראות.
לי יש מהדורה באנגלית של כל הסדרה מ-98, עם האיורים שיש גם בספרים בעברית, שכתוב עליה מחיר של 30 פאונד (טוב, 29.99. שייחנקו הנודניקים האלה). כלומר כ-240 שקל במחירי היום.
מה שגורם לי לתהות – ממתי המהדורה ההיא? או – מה מקנה לה את מחירה היקר? (הכריכה מקושטת בפרווה של אסלן, או משהו?..)
ה_פרווה_ של אסלן?!?
כנראה שכן. הארי פוטר הוא הספר השלישי המצליח ביותר בכל הזמנים.
ואתה כמובן זוכר מה היה הספר השלישי המצליח ביותר
בכל הזמנים לפני מאה שנה, נכון?
אין לי סיכוי ''לזכור'' כי זה היה לפני 100 שנה. למה אתה יודע?
אין לי סיכוי ''לזכור'' כי זה היה לפני 100 שנה. למה אתה יודע?
לא. אני לא זוכר. וזאת בדיוק הנקודה. לא ניתן לצפות מה אנשים יזכרו בעוד מאה שנים מהיום.
ואתה כמובן זוכר מה היה הספר השלישי המצליח ביותר
זה בכלל לא קשור למקום ברשימת רבי המכר.
נרניה ושר"ה יצאו לפני עשרות שנים, ובעוד חמישים או מאה שנה עדיין יזכרו אותם, לא?
אז מה הנקודה שלך?
אז מה הנקודה שלך?
שסדרות פנטזיה קלאסיות לא מכרו כמו הארי בזמנן, ובכל זאת הן נשארו איתנו וישארו עוד הרבה שנים.
מה שאני אומרת שבעוד מאה שנים לא יעריכו את ה"פ לפי איזה מקום ברשימת רבי המכר הוא היה, אלא לפי איכותו ומידת השפעתו על הספרות והתרבות בכלל.
אני יודע שזו תהיה טעות להיכנס לזה,
אני יודע שזה רק לעורר את הויכוח הזה מחדש,
אבל כשאני רואה משפטים כאלה,
אני פשוט לא יכול להתאפק.
בסדר, הארי פוטר ספר מאוד מצליח, ספר מאוד מבדר, ספר מאוד פופולרי. על זה אין ויכוח.
אבל השפעה על "הספרות והתרבות בכלל"? איזו השפעה יוצאת-דופן בדיוק יש להארי פוטר?
אם כוונתך היא לאופן שבו הוא הצליח, כספר, לזכות להצלחה מהסוג שסרטים רגילים אליה, אני אולי מסוגל להבין את הנקודה שלך. אני אמנם לא מצליח לראות איזו השפעה לטווח הרחוק יש כאן, כיצד "הספרות והתרבות בכלל" אמורה להשתנות בעקבות זאת, אבל יש לך נקודה. ועדיין, הוא לא יחיד סגולה בעניין הזה: גם "צופן דה-וינצ'י" הצליח פחות או יותר באותו האופן, ובטח לא חסרים ספרים שעשו זאת ושאני לא זוכר או לא מכיר.
אבל אם כוונתך היא לסגולותיו הספרותיות, לאופן שבו הוא עשוי מבחינה ספרותית, אז אני מצטער מאוד, אבל אני פשוט לא מסוגל להבין על מה את מדברת. גם אם אני אכיר בכל התכונות המופלאות שאת ושאר המעריצים מייחסים לסדרה, הוא עדיין לא עשה שום דבר מיוחד שלא נראה באף ספר אחר. יכול להיות שלא נחשפת למספיק ספרות, או למספיק ספרות איכותית, כדי להבין איך נראה ספר ששינה והשפיע משהו על הספרות או על התרבות. גם יכול להיות שבגלל היותך מעריצת הסדרה, את נוטה לנפח את הערך שלו מעל ומעבר.
מכל מקום, אם אני טועה, את מוזמנת לנסות לשכנע אותי. אבל אם הטענות שלך הן דברים שכבר נאמרו כאן (כמו, לדוגמה, נושא התכנון לטווח רחוק), עדיף שתוותרי מראש.
ואם התגובה שלי היא סתם הערת הויכוח המתיש הזה מחדש, את מוזמנת להתעלם, והעורכים מוזמנים למחוק את התגובה שלי. אני אמנם אצטער, כי העניין הזה באמת מסקרן אותי, אבל אני אקבל את זה בהבנה.
השפעה יוצאת דופן.
הדבר הפעוט שהארי פוטר עשה, בסך הכל, היה לגרום לאנשים לקרוא. מכירות ספרות הילדים בשנים האחרונות זינקו באחוזים רבים, מעבר לכל יחס לנישות ספרותיות אחרות. כן, גם אם מוציאים מהמשוואה את הספרים של הארי עצמו. לא שמעתי שום הסבר לזה פרט לתופעת "הארי פוטר", ואני לא מאמין שיש הסבר אחר.
האם זאת השפעה יוצאת דופן על התרבות? כן, בהחלט. האם זאת השפעה ארוכת טווח? נקווה שכן, אבל אי אפשר לדעת. סך הכל, מהעלייה הזאת בקריאה כולם מרוויחים.
השפעה יוצאת דופן?
אני מצטער, אבל לי זה נשמע כמו אובר-אסטימייטינג מופרז לחלוטין.
קודם כל, את הטענה לגבי הקפיצה במכירות ספרות הילדים אני לא אקבל עד שאני לא אראה מספרים ממשיים.
שנית, הייחוס הזה ל"הארי פוטר" נשמע לי די מופרך. אני לא חקרתי את הנושא כלל, ועדיין אני מוכן להמר על כך שעלו עוד כמה הסברים ל"זינוק" (הגרשיים הם מחמת הספקנות) במכירות ספרי הילדים. יכול להיות שהארי פוטר תרם לעניין, אבל אין שום סיכוי שהוא סחב אותו על גבו.
ככלל, זה בלתי אפשרי להסביר תופעה מסויימת בצורה כל כך פשטנית. "הארי פוטר היה ספר ילדים, הוא מאוד הצליח, אז בגלל זה ספרי ילדים התחילו למכור" זו פשטנות שהיא גם לא מבוססת בעובדות וגם מתעלמת בגסות מכל דבר אחר שקרה בעולם בשנים האחרונות.
אגב, אני בספק אם לכך התכוונה הפוטריסטית בדבריה.
היה נדמה לי שזה קרה בהשפעת הפרסומת של בנק הפועלים.
(
)
אל תזכירי לי אותה !
קפצתי לשמחתי הרבה עם בתי,בת השבע, לסניף סטימצקי לקנות לה כמה ספרים "מהפרסומת". לא אתחיל לפרט כאן את החוויה הטראומטית, רק אספר שאין שום דבר שווה במבצע. לא, "הנסיך הקטן" הוא לא חלק ממנה, למרות הפירסום.
למה?
אולי סתם בשביל הפרובוקציה, אולי בגלל השעה, אבל אני באמת מתקשה להבין למה מעליה בקריאה (בלי קשר למה קוראים) כולם מרוויחים.
בסדר, לא כולם ירוויחו.
פונדמנטיליסטים ומחרחרי-עוני לא יהיו ברשימת הנהנים, אני סבור.
אני שואל ברצינות
פונדמנטליסטים דווקא דואגים יפה-יפה שקהל היעד שלהם ידע לקרוא; הם רק מגבילים את חומר הקריאה.
ולעניין: יופי, אז הילד יודע לקרוא. אז מה? בהנחה שאתה בעד הרבה ידע כללי (נגיד), האם קריאה להוטה של סדרת 'צמרמורת' תספק את זה יותר מצפייה בערוץ 23, או משחק ב'איתמר מטפס על קירות'?
אני מוכן לקבל שהרבה מאוד שכיות חמדה של התרבות המערבית – כולל התרבות המערבית לנוער – נמצאות כרגע בפורמט של ספר. אבל זו מקריות היסטורית, ואני לא ממש רואה יתרון עצום במדיום עצמו על פני מדיומים אחרים.
ואם הטיעון הוא "יתחילו בהארי פוטר [או בכל דבר אחר], ימשיכו במיכאל אנדה, יעברו לדוסטוייבסקי", הרי אותו הדבר יכול להיות נכון לגבי כל מדיום.
אז, שוב, למה זה עניין חיובי שילדים חוזרים לקרוא?
נכון. אבל ככל שאתה קורא יותר,
כך יש יותר סיכוי שתפתח טעם ותחכום ספרותי. אם אתה לא קורא בכלל, אין סיכוי בכלל. קראתי המון טרזנים וג'ינג'ים וחסמבאות לפני (ובזמן) שקראתי ספרות טובה, ובלי זה לא הייתי מפתחת יכולת לזהות ספרות טובה ולעכל אותה.
במקרה הכי גרוע, ילד שקורא אבל לא מפתח טעם, סה"כ יצרוך עוד קצת תרבות פופולרית חוץ ממה שיש בטלוויזיה, בקולנוע וברדיו. לא נורא.
אבל זה נכון לכל מדיום
ככל שאתה צופה ביותר טלוויזיה, כך תפתח טעם ותחכום טלוויזיוני, למשל. או שאת אומרת שההבדל הוא שאחרי שפיתחת טעם וייחוד בספרות, המבחר שממנו תוכלי לדגום עשיר בהרבה?
ובקשר למקרה הכי גרוע – אני לא רואה שום דבר רע בקריאת ספרים. אבל אני גם לא רואה בספרות מדיום נעלה על מדיומים אחרים.
אתה לא יכול לראות סרט קולנוע מימי הביניים.
תאורטית אתה יכול לראות סדרת טלוויזיה מנפאל או מפינלנד, אבל בדרך כלל לא תינתן לך האפשרות הפרקטית. אין שום סיבה להתווכח איזה מדיום יותר טוב, כי יש מקום לכולם, ואת המלה "נעלה" אני בכלל אשאיר למיקה. ספרים מציעים כמה דברים ייחודיים בקטע של הרחבת אופקים, זה הכל.
קיבלתי
אוף, הפרובוקציות שלי לגבי ה"פ עובדות הרבה יותר טוב.
ועוד משהו לגבי חשיבות הקריאה
להבדיל מצפיה בטלויזיה או בקולנוע שהיא חוויה יחסית פסיבית, ודורשת ממך שימוש ביכולת הבנת דיבור אותה תינוק בריא רוכש עד גיל שנה וחצי בערך, קריאה דורשת שימוש ביכולת הבנת כתב, שהיא דבר יותר מסובך שצריך יותר תרגול.
ככל שמתרגלים יותר בגיל צעיר, כך השליטה במיומנות הזו טובה יותר בגיל מבוגר.
כשהייתי בכיתה ו' נחרדתי לגלות שעדיין יש לי ילדים בכיתה שלא מסוגלים לקרוא רצוף אלא, בהברות בודדות. כשאני קראתי שוטף בקול רם כבר מאמצע כיתה א'.
אדם לא צריך לתרגל צפיה בטלויזיה. אבל אם הוא לא מתרגל קריאה, הוא חוסם לעצמו חלק גדול מאוד מהתרבות. גם אם הוא מתרגל מאוחר יותר קריאה של חומרים טכניים לצורכי פרנסה, לעתים רחוקות הוא יכנס לספרות ממש. הוא לא תרגל את זה אף פעם.
מעניין, לא חשבתי על זה
אגב, אני לא חושב שהבנת כתב היא יכולת מסובכת יותר – היא דווקא נראית לי פשוטה יותר – אבל היא ללא ספק נלמדת בצורה פחות אינטואיטיבית (כי אנשים מתקשרים בעל-פה, ולא בכתב).
אז צריך לקרוא ספרים כדי לדעת לקרוא,
וצריך לדעת לקרוא כדי לקרוא ספרים? זאת טאוטולוגיה והיא גם לא נכונה. כלומר, אולי יכולת קריאה היא אישו בעייתי בימינו, ואולי לימוד קריאה הוא הצד החיובי בתופעת הארי פוטר, אבל ספרות טובה, בכללי, זה *לא* כדי ללמד קריאה. להיפך. הרי זאת הפשלה הגדולה של בתי הספר, עם כל התקצירים והעיבודים והקשקושים: הם מנמיכים את הספרות מאמנות דגולה לרמה של אמצעי, כלי ללימוד הקריאה, כך שילדים לא מצליחים להבין מה המטרה – *למה* הם אמורים לדעת לקרוא טוב.
ומי אמר שלא צריך לתרגל צפיה בטלוויזיה? לאחרונה אני מוצאת שסדרות טלוויזיה רציניות די קשות לי לצפיה, ודורשות יותר ריכוז מקריאת ספר. גם צפיה בעלילה מוסרטת ומעקב אחרי מה שקורה מפרק לפרק זה כישור נרכש, ואצלי הוא חלוד.
אז צריך לקרוא ספרים כדי לדעת לקרוא,
לא. צריך לקרוא ספרים כדי לתרגל את הקריאה ובייחוד את ההבנה של מה שקוראים.
כדי ללמוד לקרוא משתמשים במקראה. כדי לתרגל את מה שלמדנו משתמשים בספרות. כמובן, קוראים כדי להנות וללמוד ולהתפתח, אבל אם לא עושים את כל זה בגיל צעיר, בגיל מבוגר עלול להיות מאוחר מדי.
למה?
זאת אומרת, ברור שקריאה של ספר שכתוב בעברית יפה עם אוצר מלים נאה תשפר את יכולת ההבעה (בכתב יותר מאשר בעל-פה) של הקורא. אבל גם צפייה בתוכנית טלוויזיה שמדברים בה כמו שצריך – בין אם מדובר בתוכנית ילדים (ושימי לב לקרדיט "ייעוץ לשוני" שיש במרביתן), בין אם מדובר בשעשועון שבו צריך להשלים מלים, ובין אם מדובר במחזות של חנוך לווין.
שוב, למדיום עצמו אין שום יתרונות.
למדיום אין שום יתרונות???
אני באמת לא יכול להבליג יותר.
כמו שציינת בעצמך (נדמה לי), ספרים שונים ממדיה פופולריים אחרים, ולכן גם, בהכרח, יש להם יתרונות ייחודיים.
בין השאר (וגם את זה אאל"ט ציינו כאן), יש להם את היתרון, שקריאת ספרים היא במהותה פעולה אקטיבית יותר מבחינה מנטלית. משום שבה האדם צריך להתמודד עם טקסט כתוב – שהוא באופן בסיסי דבר מופשט. בקריאה של ספר סביר, ילד (או כל אדם אחר) מקבל מושגים על דקדוק ואיות נכונים בשפה, שהוא לא יקבל משום מדיום אחר, ודאי שלא תכנית טלויזיה. וגם התרומה ליכולת הניסוח והביטוי שלו בכתב תהיה הרבה יותר גדולה. טקסט כתוב הוא גם הדרך המרוכזת ביותר להעביר תכנים ומידע, כך שכמות הידע שאדם יפיק מקריאת ספר במשך שעה, סביר שתהיה גדולה בהרבה מכמות הידע שיפיק מתוכנית טלוויזיה של שעה, מבחינת היכולת של המדיום לרדת לפרטים (אם כי אני לא אבטל את הערך של טלוויזיה בהעברת רשמים ורגשות).
ואני לא מתייחס בכלל לכל הטענות על כך שבגלל אופי המדיום, קריאה – בניגוד לצפייה בטלוויזיה – מפתחת אצל הקורא סבלנות ויכולת לדחות סיפוקים, ומיומנות לעקוב אחרי דברים בצורה ליניארית.
רק לגבי המשפט האחרון.
במה זה שונה מסרט שהוא לא ממנטו או בלתי הפיך?
לא, לא ממש
טלוויזיה יכולה ללמד אנשים גם אם הם לא לגמרי מרוכזים, היא לרוב תוצר קולקטיבי ולכן נגישה יותר, היכולות שלה להאיר דברים בעזרת דוגמאות (מצולמות או סתם גרפיות) הן עצומות, ואני בכלל לא בטוח שקריאה של שעה (30-60 דפים, נגיד) תורמת יותר אינפורמציה מסרט טוב של שעה. הכל תלוי בסרט או בספר.
לגבי דחיית סיפוקים ויכולת למעקב לינארית – את השני גם סרט מלמד (כמו שניקי טענה כאן), את הראשון לומדים יופי בחיים, בצורה הרבה יותר אפקטיבית דרך ספרים.
לגבי יכולת הבעה בכתב – כבר ציינתי שאכן, ספר מעניק אותה יותר מכל מדיום אחר. זה הרבה הגיוני – אתה נהיה יותר מיומן במדיום מסוים באמצעות חשיפה לאותו המדיום. אבל מי אמר שיכולת הבעה בכתב היא עניין חיובי כל-כך? כן, זה חביב – אבל נראה לי שיכולת הבעה בעל-פה חשובה יותר כמעט בכל קנה מידה.
במידה מסוימת אני מתווכח להכעיס כאן, אבל במידה רבה אני חושב שהטיעונים שלך (ובכלל בזכות הקריאה) מנופחים מעבר לכל פרופורציה. נראה לי שאנשים שנהנו מספרים בילדותם (כמוני, למשל) נוהגים להתבונן על ספרים במבט נוסטלגי. נוסטלגיה זה טוב ויפה (טוב, האמת שאני לא ממש סובל את הרגש הזה, אבל לשם המליצה), אבל בינה לבין טיעונים רציונליים אין הרבה.
נקודה מעניינת שקראתי פעם
כשאנשים צופים בטלוויזיה, מהר מאוד הופך רישום גלי המוח שלהם לצורה הרבה פחות פעילה – משהו שדומה לשינה, או למצ של אחרי לקיחת סמים.
נקודה מעניינת שקראתי פעם
אגב, גם בקולנוע?
זה מפני שאנשים משתמשים בטלויזיה כדי להפיג שיעמום
לא בא להם לעשות כלום, אז הם מתיישבים מול הטלויזיה ומתחילים להחליף ערוצים. והם יכולים לבלות ככה במשך שעות. הם לא באמת רואים משהו, הם לא מפעילים את המוח, ובאותה מידה יכלו לבהות בקליידוסקופ.
לעומת זאת כשהולכים לקולנוע, זה מצריך להתלבש, לצאת מהבית, ללכת לקולנוע, לקנות כרטיס, להתיישב במקום – אחרי X זמן זה נגמר, וצריך לצאת. כל ההתעסקות סביב זה היא עניין הרבה יותר אקטיבי מאשר רביצה מול הטלויזיה והפעלת השלט.
בדרך כלל אחרי שאנשים השקיעו את המאמץ והלכו לקולנוע, הם באמת יתעמקו במה שהם רואים. המוח שלהם יעשה משהו.
מול הטלויזיה אפשר לבהות בלי להפעיל תא אפור אחד.
אני למשל – כשגרתי בדירה הקודמת והיתה שם טלויזיה עם כבלים, כשהייתי חולה הייתי מתיישבת מול ערוץ AXN ובוהה באיזו תוכנית מטומטמת שמורידה את ה IQ. שום מאמץ מחשבתי.
אם אני מגיעה לקולנוע ויש סרט באותה רמה, אני אכעס מאוד, כי זה יראה לי בזבוז זמן וכסף. אבל בבית זה לא נתפס ככה.
היום אין לי בכלל טלויזיה כי מה שיש לראות לא מצדיק את העלות הגבוהה של כל העסק.
נא לא להסיק מסקנות מרחיקות לכת
זה שאני מעריצת ה"פ, זה לא אומר שאני מנפחת את הערך שלו מעל ומעבר. קודם כל, אתה אולי לא רואה בסדרה ערך רב, אבל אנשים אחרים מעריכים אותו יותר. שנית, מאיפה לך שאני לא מוכנה בשום אופן לקבל אף מילת ביקורת על הסדרה? זה קצת מעליב ולא הוגן מצידך לטעון כך.
כמו גם לטעון שאם אני מעריכה את הספרים אז כנראה שלא קראתי יותר מדי בחיים שלי. גם כאן אתה טועה מאוד.
באשר להשפעה של הסדרה על הספרות, את זה נראה בעוד כמה שנים כשההמולה סביבה תשקע. אני חושבת שגם בעתיד הלא כל כך קרוב יקראו את הספרים והם ייחשבו לציון דרך בספרות הפנטזיה המודרנית.
לגבי היתרונות של הסדרה ולמה היא מיוחדת, כבר הגבתי על זה בהודעות די ארוכות בעמוד הזה (וגם מישהי בשם סופי), ואין לי ממש זמן וחשק לחזור על זה עכשיו.
אז מה הנקודה שלך?
העובדה ש"יש ספרים שמכרו פעם היטב, והם עדיין פופולריים", לא ממנה ניתן להסיק ש"כל ספר שמוכר היטב יהיה פופולרי בעתיד", וכמובן שלא ש"ספר מסויים שנמכר היטב יהיה פופולרי גם בעתיד".
ובוחן קצרצר. על אילו מספרי הפנטסיה הבאים יצא לך לשמוע?
הבאר בקצה העולם – וויליאם מוריס
Mistress of Mistresses – אי. אר. אדיסון
יורגן – ג'יימס בראנץ' קייבל
כנראה שכן. הארי פוטר הוא הספר השלישי המצליח ביותר בכל הזמנים.
חשבתי שהשני, אחרי התנ"ך, לא?
נדמה לי שהספר השני הוא הספר האדום של מאו
מי השלישי? אין לי מושג.
אולי הקוראן?
והנה גם לינקים, למי שלא מאמין:
לינק שמספק לא רק רשימה אלא גם מרחיב על הספרים: http://www.askmen.com/toys/top_10_60/62_top_10_list.html
לינק שנותן את הרשימה בלבד, אך מפנה גם לרשימות מקבילות (ספרי ילדים, וכו'): http://www.ipl.org/div/farq/bestsellerFARQ.html
רשימת ספרי הילדים מהלינק הקודם (שימו לב שהמיקום הכי גבוה אליו הגיע ספר מסדרת 'הארי פוטר', הוא המקום החמישי. ה'הארי פוטר' הבא נמצא במקום העשירי): http://www.publishersweekly.com/index.asp?layout=article&articleid=CA187127
בקיצור, שהשתן לא יעלה לכם למוח.
כמה לא מעודכן
כמה לא מעודכן?
רק שיהיה ברור, אני לא דיברתי על מכירת מספר גבוה של עותקים
דיברתי על מכירה קבועה של עותקים לאורך שנים. המשמעות היא שכשאוזלת מהדורה, מיד מדפיסים עוד אחת כי יודעים שהיא תימכר, וזה נעשה באופן קבוע במשך הרבה שנים.
לזה קוראים "סטדי סלר" (אני לא זוכרת איך קוראים לזה בעברית). להבדיל מ"רב מכר" שמשמעותו מכירת מספר גבוה של עותקים, אבל לפעמים כשההייפ יורד, אז מפסיקים לקנות אותו בכלל והוא נעלם.
להארי פוטר עוד לא היה מספיק זמן כדי לבחון את זה. לנרניה כן. (כמו גם לשר הטבעות למשל).
אני יודעת על מה את דיברת.
אבל ג'ו אס והפוטריסטית דיברו כבר על מכירות גבוהות באופן כללי.
ואגב,
אם תסתכלי ברשימה, יש שם כמה ספרים ממש ישנים. מה שאומר, שהדפיסו מהם עוד ועוד מהדורות ושבמשך כל הזמן הזה הם מכרו – ומוכרים – כמו פעם.
והנה גם לינקים, למי שלא מאמין:
מה שבאמת מעניין הוא שהספר השלישי ברשימה הוא לא ספר דתי ולא ספר תוכן, אלא… ספר איות אמריקני משנת 1783! הא?! לא יכול להיות שזה *עד כדי כך* מרתק…!
בכלל, איך זה שהקוראן לא מופיע שם? מה, מוסלמים לא אוהבים לקרוא? מיליארד מוסלמים ועדיין ספר האיות מביס אותם?!
עוד דבר מעניין הוא ש"הארי פוטר" מוזכר רק בתור ה*סדרה* עם שיא המכירות בשנה אחת.
וגם יש שם סופרת בשם ביאטריקס פוטר. והיא השיגה את רולינג במכירות. ורולינג לא מופיעה ברשימה הזו בכלל.
בחיי, זה מפריך את כל מה שנהוג לחשוב על מכירות הסדרה.
זה לא סתם ספר איות
זה המילון, בהא הידיעה, של וובסטר, אחד מאנשי המפתח בהיסטוריה האמריקנית. המילון הזה בעצם קבע את הסטנדרטים של השפה האנגלית המדוברת באמריקה.
וגם לי מוזר שהקוראן בכלל לא ברשימה. אולי מפני שקשה למדוד מכירות בארצות מוסלמיות?
כנראה שכן. הארי פוטר הוא הספר השלישי המצליח ביותר בכל הזמנים.
התקשורת מאוד אוהבת לספר את זה. גם אני חשבתי ככה עד שראיתי את הקישורים של לונג. כנראה שזה היה בעיקר פטפטת יחצ"נית.
נראה לי שפספסתם משהו קטן.
כשמחברים את המספרים בהם נמכרו העותקים של כל כרך וכרך בסדרה, מגיעים למספרים מרשימים בהרבה. ואאל"ט, זה החישוב שהיחצ"נים עשו.
נראה לי שפספסתם משהו קטן.
על אותו העיקרון אני יכול לקחת את סך כל המכירות של ספרי טולקין, לדוגמה (וזו בהחלט דוגמה בלבד, מפני שלא חסרים סופרים שמכרו הרבה) ולסכום אותם. משהו אומר לי שהארי פוטר לא יצליח להשיג אותם, במספר השנים הקצר שלו. אבל אנחנו מביעים פה דיעות על עובדות, מה שהופך את העסק לדי מטופש.
אם נתייחס לדיון הזה כאל דוגמה ייצוגית, זה לא יהיה מופרך לומר שלכולם ברור שפוטר הוא מספר שתיים אחרי התנ"ך, רק שאף אחד לא בטוח באיזו דרך ומאיזו זווית כדאי לסדר את הנתונים כדי שזה יצא ככה.
לא, ההשוואה שלך לא נכונה.
הארי פוטר זה ספר אחד שמחולק להרבה ספרים קטנים, מטעמים של נוחיות והגבלת רווח. כי ככה נוח יותר. אבל כשמתייחסים להארי פוטר, מתייחסים לסך הכולל של כל הספרים, כי אף אחד מהם [אולי חוץ מהראשון] לא עומד לבדו. אתה רוצה השוואה? יש לך אחת כזו בהישג יד.
"שר הטבעות."
לגמרי לא.
טולקין כתב *קודם כל* את כל שר-הטבעות, ורק אחר כך חילק אותו לכרכים, שנמכרו במקביל ובאותו סט.
אם רולינג לא הייתה מוכרת כל-כך הרבה עותקים מהחלק הראשון, לא היית זוכה לקרוא שום דבר מהחלקים המאוחרים יותר. שר הטבעות הוא ספר אחד שחולק לכרכים; הארי פוטר הוא סדרת ספרים.
יכול להיות שלא הסברתי את עצמי נכון.
גם הארי פוטר וגם שר הטבעות, עומדים כספר אחד, רחב ידיעה. סדרה, כן, אבל כזו ששומרת על קו זמן רציף ושכרך אחד בה מוביל לאחר. וכמו ששני הצריחים לא עומד לבדו [כלומר, מי שיקרא רק אותו, סביר להניח שלא יבין דבר] כך גם הארי פוטר. מי שיקרא, נניח, רק את הספר החמישי, לא יבין מה רוצים ממנו. אז אולי ספר אחד הוא לא ההגדרה הנכונה, אבל בהחלט גוף שלם אחד.
אני לגמרי לא מסכים איתך
אבל ממש אין לי כוח לחזור על זה שוב. אז אני פשוט אקצר ואומר שככל שאני מבין את זה, אין שום דמיון בין הסדרות, בטח לא בהקשר הזה. זה מאוד נוח להדגים באמצעות הספר החמישי, כי הוא היחיד בסדרה (פחות או יותר) שהעלילה שלו אינה עומדת בפני עצמה, אבל אם תקחי את הספרים אחד עד ארבע ותקראי אותם בלי שום קשר לכלום, את תסתדרי יפה מאוד. לכל אחד מהם יש עלילה נפרדת לחלוטין, בנוסף לעלילה הראשית.
''הארי פוטר'' זה לא ספר
"הארי פוטר" הם, נכון לעכשיו, שישה ספרים פלוס שני ספרונים (ואם רולינג כתבה עוד משהו בנושא אתם מוזמנים לציין).
על כן, "הארי פוטר" לא יכול להיות הספר השלישי המצליח ביותר בכל הזמנים. אני לא יודע מאיפה הבאת את הנתון הזה, אבל רק מהנוסח שלו אפשר לדעת שהוא לא מדוייק. בבקשה, השתדל להסתמך על עובדות או על טענות הגיוניות ומבוססות. משפטים כמו זה שבהודעתך, כשהם מפורסמים בלי כל הפניה למקורם, הם בעיקר דמגוגיה.
אם אתה מתכוון
לחיות הפלא והסודות של הוגוורטס או איך שלא קוראים להם, אז רולינג לא כתבה אותם אלא סופר או סופרים אחרים.
אם אתה מתכוון
רולינג כן כתבה אותם.
הם ספרים מעולם הקוסמים שלכאורה נכתבו בידי סופרים מהעולם הזה. אבל מי שכתבה אותם זו רולינג.
לא, ציינתי כמה סיבות שמונעות מהארי פוטר להפוך ליצירת מופת.
וזה דבר שונה לחלוטין.
כן, אני חושבת שלהארי פוטר יש כמה חסרונות גדולים. מצד שני, אני חושבת שזו גדולה ענקית שיש לרולינג לגרום לי להתעלם כמעט לחלוטין [אולי חוץ מבספר החמישי] מכל הבעיות ופשוט להנות מהספר.
למה הוא כל כך מצליח?
הוא ספר שכיף לקרוא, הוא פשוט יחסית והקורא הממוצע לא צריך ממש להתעמק בו בקריאה שטחית. הוא מלהיב, והעולם שרולינג יצרה הוא קסום ומרתק וכל כך עשיר, שפשוט כיף לשקוע בתוכו.
כבכל סדרת ספרים רחבת יריעה,
ברור שיש דברים שלא מתפתחים ולא מקבלים התייחסות. ב"שר הטבעות" הדמויות עמוקות יותר מבהארי פוטר? במלחמת הכוכבים? תעשי לי טובה. בסדרת ספרים רחבת יריעה אי אפשר להתמקד בכל דמות ודמות ולכסות את כל החורים. גם בשר הטבעות יש חורים גדולים (בלי להתייחס לזה שהספרים משעממים).
האם ניתן להחשיב את זה כיצירת מופת? לדעתי, כן. במסגרת גבולות הז'אנר שלו הארי פוטר עושה דברים נפלאים. ההומור נפלא, העלילה זורמת, העולם מפורט, על ההגיון הפנימי אוכל לדבר שעות, הספרים לא משעממים, התאוריות רבות והכי חשוב – הדמות הראשית לא מושלמת. למרות שהארי די טיפש ומשתמש באקספליארמוס החל במריטת שיער מהמפשעה וכלה בלוחמה בוולדורט, הוא גיבור שניתן להזדהות איתו.
ברור שהקוראים לא מזדהים בכל צעד, אבל האם בחיים האמיתיים יש מישהו אחד שאת תמיד מסכימה איתו? שאת תמיד פועלת כמוהו? הרשי לי לענות – לא.
לסיכום, רולינג כתבה סדרת ספרים מבריקה להפליא. עצם העובדה שהארי זוכה להצלחה עקבית בביקורות ובמכירות ומצרף לשורותיו עשרות (אם לא מאות) מעריצים חדשים כל יום – הופכת אותו ליצירת מופת לטעמי. ספר שמצליח להשפיע בצורה גדולה על תרבות הפופ מצד אחד, ולא מאבד מקסמו, טיבו ואיכותו מצד שני, בטוח עשה יותר מדבר טוב אחד.
פרטי, בבקשה
את החורים ב'שר הטבעות', כמו גם את הדמויות השבלוניות. תתחילי בפרודו, אם לא אכפת לך.
לגבי 'מלחמת הכוכבים', אני בהחלט מוכן לקבל את ההשוואה – מדובר באופרת סבון (טובה מאוד, אבל עדיין).
צודק, הדיון באמת נהיה טפשי
אם לא היה כזה מההתחלה.
רק מה, את הדיון ב'שר הטבעות' אתה הזמנת, כשהשתנקת ונפלת שדוד למשמע הרעיון שב'שר הטבעות' יש חורים. רגע, בעצם את כל הפתיל המפלצתי הזה אתה התחלת. אדם חשדן היה עשוי לחשוב שאתה מעורר פרובוקציות בכוונה.
אין כמו טעויות מקלדת
השתנקתי ונפלתי שדוד כי פרוותו של אסלן הוצגה לראווה על-ידי העכרור – אחר-כך סתם שכחתי לשנות מחדש את השם.
חשבתי על הסיבה לעצבים שלי אתמול, ויש שתיים:
1) הטריק של "עכשיו מי אפולוגטי" באמת לא נראה לי כלגיטימי.
2) הטיעון שלכם, בקיצור, הוא "אתה אומר שה"פ גרוע כי יש בו חורים; אבל אתה חושב ששר הטבעות טוב; גם בשר"ה יש חורים; מסקנה, גם ה"פ טוב, או, לפחות, תודה שיצירה יכולה להיות יצירת מופת למרות שיש בה חורים".
אני לא מקבל את הטיעון הזה. אחד הקריטריונים המרכזיים שלי להערכת ספר היא העדר חורים וקיומו של הגיון פנימי. לא הייתי יכול להנות משר"ה אם הייתי חושב שיש בו חורים וההגיון הפנימי בו לקוי – כל מנגנוני הסיספונד שלי היו מפסיקים לעבוד. לכן לא, אני לא חושב שבשר"ה יש חורים, ולא, אני לא חושב שיצירה יכולה להיות יצירת מופת (בשבילי, בשבילי) אם ההגיון הפנימי בה (בעיני, בעיני) לקוי וקיימים בה אלמנטים לא מוסברים רבים.
לא שאני רוצה להמשיך את הוויכוח – כמו שאמרת, הוא נהיה טיפשי – אבל לא רציתי לסיים בנימה אמוציונלית.
הטענה הוותיקה:
רולינג נורא אוהבת סצנות, ואפילו בונה אותן לא רע. הבעיה היחידה היא שהקישורים שלה בין הסצנות רופפים (במקרה הטוב), ושסצנות נוכחיות (במקרה הרע) סותרות סצנות קודמות.
מישהו יודע אם יש מצב שתצא גירסה מורחבת ל DVD?
של 'הארי פוטר'? לא סביר.
לאף אחד מהסרטים הקודמים לא יצאה גירסה מורחבת, אלא אותה הגירסה מהקולנוע, מקסימום עם כמה סצינות שהורדו בעריכה במסגרת התוספות המיוחדות.
תודה
סוף סוף הסבר הגיוני.
לא משנה את כל מה שאמרתי בכל מקרה.
גם אני רוצה ללמוד בהוגוורטס!!!
נראה לי נורא כיף ללמוד בפנימייה…
ככה, רחוק, רחוק מהבית…
אהה…
כן, טוב, בקשר לסרט:
אהבתי.
העיצוב!!!
העיצוב!!!
אני רוצה ללמוד בהוגוורטס!!!
לא ראיתי את הסרטים הקודמים (לא עד הסוף בכל אופן) אבל קראתי את ביקורות והתגובות והלכתי לקולנוע עם חשש מסוים- שחלילה יתנו את השורה של רון להרמיוני!
בסופו של דבר מסתבר שהתסריט לא נורא בכלל. בתור מעריצה של הספרים כמובן ששמתי לב לכל השינויים שנעשו בסרט, אבל הם לא באמת קריטיים ואפשר להבין אותם- ספר של 500 עמודים שצריך לדחוק לשעתיים.
והייתה הרגשה שהסרט מנסה מאוד לצאת לקר את הצופים שלא קראו את הספרים. בכל פעם שקרה משהו, אחת הדמויות סיפקה שורה או שתיים של הסבר (חוץ מהקטע בסוף, עם השרביטים ששכחו ממנו מסיבה כלשהי).
מה שכן עצבן אותי בסרט זה אמה ווטסון והשחקנים ששיחקו את דמבלדור ומודי.
את אמה ווטסון הפכו לסנובית שתלטנית ואיכשהו היא הופיעה כמעט בכל סצינה עם הארי… הארי מדבר עם ריטה סקיטר- היא בצד, הארי יורד במדרגות- היא אחריו. ויש עוד המון דוגמאות ולאף אחת מהן אין הסבר. היא לא *כל כך* מעניינת…
את דמבלדור ואת מודי פשוט הרסו.
דמבלדור אמור להיות חכם ונבון ומעל לכל מנהיג אבל הוא הוצג בתור גבר זקן, עייף שמתלונן בפני ילד בן 14!
ואת מודי הפכו לאלכוהוליסט עצבני שצועק הרבה. במקום שיעריכו אותו בגלל הידע שלו והעוצמה הפנימית שלו, מפחדים ממנו כי הוא צועק על כולם…
מי בדיוק הצליח "לתפוס את המהות הפנימית של הדמות", זה מה שאני רוצה לדעת…
בכל אופן, הסרט טוב. היו קטעים שבהם ממש התרגשתי ואפילו הסצנות הממוצאות (כמו -ספוילר?
המרדף של הדרקונית
סוף ספוילר?)
לא הפריעו לי יותר מדי.
ומישהו יודע איך קוראים לשיר ששרו בנשף ואיפה אפשר למצוא אותו? הוא ממש מצחיק גם אם קצת מוגזם- לרקוד עם דרקונים ולקפץ כמו היפוגרף זה טוב ויפה אבל נראה כאילו מי שכתב את השיר לקח את כל היצורים האגדתיים שהוא מכיר והכניס את כולם רק כדי להראות שהוא מכיר אותם.
השיר נקרא Do the Hippogriff
וכפי שכבר נכתב, ניתן למצוא אותו (באופן חוקי, לפחות) בפסקול הרשמי של הסרט.
הבעיה המרכזית של הסרט בעיני
אולי אתה יכול לעזור לי בעניין הזה: איך מבדילים בין דמויות עמוקות ושטוחות? אין לי שום כלל אצבע שעוזר לי בעניין הזה.
הצעה לכלל אצבע
דמות שטחית היא דמות סטאטית שאינה מתפתחת המאופינת ע"י תכונה אחת בולטת מאד.
דמות עמוקה היא דמות דינאמית ומתפתחת. זו דמות מורכבת, בעלת תכונות רבות, שחלקן אף סותרות, ובעלת קונפליקט פנימי.
הצעה לכלל אצבע
כלל האצבע נשמע די טוב. בוא נראה אם אפשר להחיל אותו למקרה של הארי פוטר.
מה מאפיין את רון? האם הוא לא מתפתח?
כנ"ל להרמיוני, אבל זה פחות מעניין.
הצעה לסדר
במקום חקירה מובילה אולי תכתוב מה דעתך?
הצעה לסדר
אני באמת לא יודע. לא באה לי אף תכונה בודדת שתתאר את רון. מה, "נאמן"? "פחדן"? "לוזר"? "סיידקיק"? "בדיחה"? לא נראה לי שמשהו כאן ממש מתאים לו.
מסכים איתך
אולי אפשר להגיד שמה שמאפיין אותו זה שהוא דמות ממוצעת.
הוא לא מצטיין בכלום ולא בולט בכלום (אני מתיחס לדמותו רק בסרט הזה).
מסכים איתך
זה לא בהכרח אומר שהוא לא עמוק. הספרות מלאה בדמויות "ממוצעות" שהיה להן הרבה עומק (ניקולאי רוסטוב מ"מלחמה ושלום", למשל).
אבל אני מסכים איתך שהסרט לא מקדיש הרבה זמן לרון (או לאף דמות, למעשה), ודי קשה לי בעצמי להפריד בין הספר לסרט (שאותו אני רואה כהמחזה של חלקים מהספר, עם שינויים מינוריים).
אני לא מסכים
אתה מדברת על דמויות 'שטוחות' ודמויות 'עגולות'. לזה ולעומק אין שום קשר.
דמות יכולה להיות סטאטית לאורך כל הספר, ועדיין להיות עמוקה עד אין קץ. למעשה, הסטאטיות יכולה להיות חלק מהעומק שלה במקרים מסויימים.
אני גם לא חושב שדמות צריכה להיות בעלת קונפליקטים פנימיים כדי להיחשב עמוקה. האם אדם שלם עם עצמו הוא בעיניך אדם שטחי בהכרח?
זה לא הגיוני. אם ההגדרה של דמות עמוקה תלוייה ברמת הלבטים שלה, הרי שאתה דן 99.9% מכלל דמויות הקולנוע לשטיחות. יתרה מכך: אפילו בסרט "אינטליגנטי", זה יהיה בלתי אפשרי לשלב יותר מדמות משנה אחת או שתיים אשר עומדות בסטנדרטים שלך ל"עומק", מפני שיש גבול לכמה קונפליקטים פנימיים אפשר להציג ביחס לכל דמות במסגרת סרט או ספר. אם כך הדבר, הרי שהתלונות על כך שדמויות המשנה הן שטחיות הן לא הגיוניות.
לדעתי, בקולנוע זה קשה יחסית להגדיר מתי דמות היא עמוקה ומתי לא, וזה מאוד תלוי בצופה.
מכל מקום, אני מגדיר דמות עמוקה כאשר אני מרגיש שיש לה אישיות אוטונומית ומפורטת. דמות שאני יכול להגיד במילה אחת, או לחלופין, דמות שהסרט לא צריך להציג בפניי כדי שאני אדע מי היא, מפני שהיא מוגדרת ע"י אחד הסטראוטיפים המוכרים לרוב האנשים, תהיה דמות שטחית.
לא חושב שנולדה
או שיכולה להיוולד הדמות הקולנועית, שלא תוזן לפחות בחלקה גם מהסטריאוטיפים של הצופים.
אין ביננו ויכוח עקרוני
בוא נסכים שלא מדובר בשתי אפשרויות בלבד אלא בסקלה או מרחב עם הרבה אפשרויות.
בקצה אחד (נגיד ימני) תהיה דמות שטוחה לחלוטין (זו לא עמדה פוליטית), ובקצה השני דמות רב מימדית (או עגולה). באמצע תהיה דמות עמוקה. כלומר דמות עגולה היא דמות עמוקה פלוס קונפליקט פנימי פלוס התפתחות.
לא שמתם לב!
נו, אז?
א-הא! בעיית המשכיות!
אחותי רואה עכשיו את "הארי פוטר והנסיך מאזקבן" בחדר השני. זה סוף הסרט עכשיו, כלומר, סוף השנה השלישית. להארי פוטר ולרון יש שיער די קצר!
ב"הארי פוטר וגביע האש", שמתחיל בסך הכל חודש אחרי סוף השנה השלישית, יש לשניהם כבר רעמה מרשימה, כזו שלא ניתן לגדל בחודש!
א-הא!
נו, באמת.
כבר אין קסם "רעמתוס שמשונוס" בעולם?
נו, באמת.
טוב, אה, אז בספר זה לא הוזכר
וגם בסרט, אגב…
מכל מקום, זו הייתה הודעה מבודחת. אני אגב מעדיף את התסרוקות החדשות שלהם. יותר הולמות אותם.
הם קוסמים
מה הבעיה לגדל שיער בעזרת כישוף? (להם עדיין אסור, אבל יש קוסמים בוגרים במשפחת ויזלי שיכולים לעשות את העבודה).
אז למה ארתור ויזלי מקריח?
כי הוא אוהב את זה
בטח.
בגיל שבע עשרה הוא כישף לעצמו על הראש חצי קרחת נצחית.
לא רע.
הפעם (לראשונה) ראיתי ספר ה"פ אחרי שקראתי את הספר, ובאמת לא הפריע לי רוב מה שירד. היה נחמד אם היה יותר רקע באליפות העולם בקווידיץ' – אפשר היה לעשות את זה מאוד מרשים, וזה קצת טס מהר מדי. כנ"ל המשימה הראשונה – אאל"ט בספר ספרו לנו מה כל אחד מהמשתתפים עשה מול הדרקון, וקיוויתי לראות זאת. כל עניין גמדי הבית לא היה חסר כלל – עד שקראתי את התגובות שכחתי בכלל שהורידו את זה.
לא רע, בקיצור.
השעתיים וחצי הכי מהירות בחיי
הסרט, כפי שכבר כתבו מעלי, עובר במהירות הבזק על האירועים, ובעצם מראה כמעט רק את טורניר הקוסמים. לא שאני מתלוננת, כי היה סוחף וכייפי, אבל שטחי למדי. זה היה קצת כמו לקרוא את הספר ב- fast forward.
למרות שבאתי עם חששות (הספר השלישי, שהיה הכי טוב, הוסרט לסרט הכי פחות טוב), בסך הכל נהניתי, וזה הכי חשוב.
כ"כ ציפיתי לסרט וכ"כ התאכזבתי כשראיתי אותו! כמו שכתוב בביקורות, זה אפילו לא תקציר של הספר!!
כל הסרט זה בלאגן אחד גדול. בסך הכל מראים שם את המשימות וזהו. אם לא הייתי קוראת את הספר לא הייתי מבינה כלום ממה שהולך שם. ומה שהכי עיצבן אותי סרט זה שבסוף דמבלדור אומר "אה כן, פריורי אינקנטטום" למה להזכיר משהו בכלל בלי לפרט אותו?!
וגם הדמבלדור הזה ממש מעצבן! מי שקרא את הספרים יודע שדמבלדור הוא הטיפוס הכי רגוע ושלו שקיים בעולם ובאחד הקטעים בסרט הוא כמעט רצח את הארי. מה קורה פה?
אכזבה גמורה יחסית לקודמים שלו!
את כזה צודקת!
את ממש ממש צודקת!
דמבלדור בסרט היה כ"כ עצבני וכל הזמן צעק…השחקן שעושה אותו ממש גרוע!
הרי כולם יודעים שדבמבלדור ממש אוהב את הארי אז מה פתאום הוא צועק עליו וחונק אותו כמו איזה לא יודעת מה?!!?
זה היה קטע מעצבן ממש…
וחצמזה..הסרט קצת מאכזב…כאילו..למה כל הקטע שהזנבקורית משתחררת? היה אפשר לסכם את כל המרדף הזה בדקה- שתיים ובמקום זה להוסיף עוד כמה שורות לקרום, פלר וסדריק שבקושי הוציאו מילה כל הסרט…
מאכזב..:( טעון שיפור..
את כזה צודקת!
היה לי גם לא ברור איך המשיכו לתת לזנבקרנית להסתובב במקום לעצור הכל או לקשור אותה מחדש- היא כמעט הרסה חצי טירה! שלא נדבר על מגרש הקווידיץ'!
(את התלמידים אני לא מזכירה כי ככה לפי העלילה אין לחייהם חשיבות מיוחדת..)
*כי גם ככה*
איך הדיבוב לעברית?
של הסרט?
שמעתי שהוא עם מלא כוכבים?
הדיבוב לעברית
מטריד.
אני לא יודעת אם להיות מאוכזבת או לא.
כי סך הכל נהנתי מהסרט, אבל יש כמה דברים שהיו פשוט מתחת לכל ביקורת.
נגיד, מודי.
או: "מה אתה חושב שהוא שותה שם?" "זה בטח לא מיץ דלעת!"
ו, אמ, זאת רק אני או שאין קשר בין סצינה אחת לשניה בכלל?
אם סוקרים את כל עלילת הסרט, למה לא לפחות לסמן
?
אויש
ובקיצור: "למה זה לא כמו שדמיינתי?"
איזה מזל
שהם מסריטים סרטים ולא ספרים.
זבל.
"הארי פוטר וגביע האש" נראה כאילו התסריטאי העתיק כל מלה עשירית בספר והגיש את התוצרת כתסריט מוגמר. הגיון עלילתי? זובי. איך יהיה הגיון, אם עלילה יש בקושי?
הדיאלוגים? בכלל. סוף. איפה ראיתם בני אדם מדברים כך? איפה הבשר? הדיאלוג מורכב כמעט אך ורק ממשפטים שנועדו לקדם את העלילה הדלוחה באופן ישיר. הסצנה של הנשף, עד כמה שזכור לי (הדחקתי בערך חצי מהסרט. מה לעשות, מוחי ביצע פעולת הגנה עצמית בסיסית), יוצאת מן הכלל, אבל זהו יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. שאר הסרט מתייבש בציית הדיאלוג הענייני.
הרכש הטרי? דרעק. במקום עין הזעם מודי, הביאו לנו איזה קרימינל משבעת הימים. רק תוכי היה חסר לו. במקום פלר, היפהפייה המעלפת שאף אחד אינו מסוגל לעמוד בפניה, קיבלנו – איך להגדיר זאת בצורה שאיננה משתמעת לשני פנים אך שעדיין איננה וולגרית מדי? – כונפה.
זה סרט זה? זה ג' בתעודה, זה מה שזה.
__________________________
כפי שאתם יכולים להבין, הרוסי הקטן איננו במצב רוח טוב במיוחד. נראה שהוא לא יופיע הרבה באתר בזמן הקרוב, ונראה שהוא חולה בנגיף ארור כאשר הקיץ כבר דופק בדלת. שיהיה לכם חג עצמאות שמח.
אמילי פרקינס מושלמת.
בצפייה חוזרת הסתבר לי שטעיתי.
רשותי נתונה לך לשחוט אותי.
בקון הבא, אם ירצה השם, נזבח אותך כקורבן בתפילה לשנת סרטים טובה.
אתה יכול לבחור למי ברצונך להיות מוקרב – בין טים ברטון, טרנטינו והאחים כהן.
חלק אותי לשלוש והקרב כל חלק לבמאי אחר.
אבל מי יחלק את החלק של האחים כהן?
הם באים על תקן במאי אחד.
נביא להם סכין גדול.
עוד משהו (ממילא אתם תקראו הכל בבת אחת. מי ער עכשיו?):
גם מדאם מקסים אכזבה אותי. ציפיתי למישהי גדולה, עבה וסמכותית. נגיד, קווין לטיפה. מה, אפשר להצמיח אותה עוד קצת עם עזרה מידידנו המחשב.
כמו שרד כתב בביקורת,
בעית העלילה היא בעיה שקשה מאוד להתמודד איתה, אם כי אני מסכים (כתבתי את זה בתגובת האהרו"כ לביקורת, אפילו) -צריך היה לוותר על קצת מהקטעים האחרים, לטובת הבנת הסיפור של קראוץ'.
נ.ב. באמת התפלאתי לאן נעלמת. גופך ניגף בפני נגיף, הה? הגף את החלונות ולך לישון, עם איזו פוגה נעימה ברקע, עד שזה יפוג.
פוגה?
זה לא מטוס קרב?
גם, אבל לא רק.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%94
אוי וי, שוב עשיתי את זה.
לא חשבתי שממש תטרח לקשר לוויקיפדיה. מצטער.
בגפו, או תוך כדי גיפוף?