במאי: דייויד סלייד
תסריט: בריאן נלסון
שחקנים: פטריק ווילסון, אליוט פייג', סנדרה או
ואם אסון יהיה ונתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל, כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.
– שמות כ"א כ"ג-כ"ד
גבר פוגש אישה. הוא בן 32, היא בת 14. ג'ף הוא צלם מבוקש, היילי היא תלמידה מצטיינת. הם מכירים דרך האינטרנט. היא מפלרטטת, הוא מתחנף. היא מזמינה את עצמה אליו הביתה, הוא לא מתנגד. היא רוצה שהוא יצלם אותה כמו דוגמנית, הוא נענה.
עכשיו ג'ף אמור לשים משהו במשקה של היילי, והיא אמורה להבין מאוחר מדי שפסעה הישר לתוך מלכודת. אבל היילי היא לא בת טיפש-עשרה ממוצעת. מי שמוצא את עצמו כפות וחסר אונים הוא ג'ף – הוא עומד למשפט. האשמה: פדופיליה. התובעת, השופטת והתליינית: היילי.
החל מנקודה זו מתפתח מאבק נפשי ופיזי בין הנערה והגבר. מהר מאוד הוא גולש לפסים אלימים מאוד, בואכה סדיסטיים. היילי, כפי שהיא מצהירה בריש גלי, מתכוון לגרום לג'ף לשלם על כל ילדה שבה פגע; ג'ף, מצידו, טוען שהיילי עושה טעות ענקית ושהוא לא מי שהיא טוענת שהוא.
'Hard Candy' ('סוכריה קשה') מתרחש ברובו בקונדו האובר מעוצב של ג'ף. הקירות שטופים בצבעים עזים – כחול וירוק ואדום. הריהוט מינימליסטי, והתריסים המוגפים למחצה מפיזים אור חם ונוגה. היילי מוודאת שביקור הנימוסין שלה יחפוף את החופשות השנתיות של השכנים, כך שאיש לא יפריע להשתובבויות שלה ושל ג'ף. יש להם את כל אחר הצהריים – אחר-צהריים קליפורני יבש ולוהט – לעצמם.
מיעוט השחקנים ואחדות המקום מאפשרים לדיוויד סלייד, במאי הסרט, לסחוט משני השחקנים שלו הופעות מרשימות. פטריק ווילסון, כג'ף, מצליח לשמור על אמביוולנטיות לאורך רוב הסרט. מצד אחד, הוא משדר נועם כל אמריקני; מצד שני, כבר בסצינה הראשונה בסרט הוא מפלרטט בבוטות עם ילדה בת 14. אף על פי שהוא מוצב בעמדת הקורבן חסר הישע, המשחק של ווילסון גופני ומחוספס. האמביוולנטיות הזו לא מאפשרת לשנוא את ג'ף לחלוטין, אבל גם לא מרשה להיות לגמרי לטובתו, וחלק מהמתח שנצבר במהלך הסרט נובע מהניסיון שלנו, כצופים, לברר את האמת לגביו.
עם זאת,עיקר משקל הסרט מונח על כתפיה הצנומות של אלן פייג'. פייג' (קיטי פרייד של 'אקס מן 3') מצוינת בתור ילדה בת 14 שמחקה בשלות מינית. היא מגלמת את דמות הנערה השנונה, שאינה מודעת למיניותה, בטבעיות מעוררת הערכה. אלא שעידן התמימות של היילי נמשך בערך עשרים דקות. מהר מאוד היא משילה את עור הכבש וחושפת שיניים חדות כתער. מודת הפסיכופט של פייג' טבעית הרבה פחות; ברגעים הרעים שלה, המשחק של פייג' מוגזם ושבלוני. ברגעים הטובים היא מצליחה לשלב בין פטפטנות ילדותית ורצחנות מקפיאת דם.
התסריט של בריאן נלסון אשם בתנודות הללו במשחקה של פייג'. מצד אחד, הטריק הבסיסי של 'הארד קנדי' – היפוך התפקידים בין הקורבן למקרבן – אפקטיבי להחריד: אף על פי שהפלירטוט בין היילי לג'ף נגמר מהר מאד, הוא נשאר איכשהו תלוי באוויר, ונספג באווירה הקשה מאד בין הגבר והילדה. בשום רגע אי אפשר לעשות הפרדה ברורה בין מין ואלימות: צריך רק לזכור שרוב הזמן ג'ף עקוד לכיסא בעוד היילי חגה סביבו, והיא עטויה בקוצר גופייתה ובבשר הרך ובזיעה מרוגשת. העירוב הזה כל כך נפיץ שהוא לבדו שומר על רמות האדרנלין של הסרט בשמיים. במובן הזה, 'הארד קנדי' הוא כמו פור-פליי ממש ממש טוב.
מצד שני, דמותה של היילי לא מצליחה להיות יותר מחיבור גס של שתי קלישאות: דמות המתבגרת הרגישה ודמות הרוצח הסדרתי הפורטיני. היילי סובלת ממעברים חדים מדי בין שני הפנים הללו של אישיותה, ובנוסף על כך, נאומי התוכחה שלה שטחיים ולא משכנעים יחסית לגאונה הקטנה שהיא. לזכותה של פייג' יאמר שלמרות הקוטביות החדה שמאפיינת את הדמות שלה, ואולי בגללן, היא הופכת את היילי לאחת מהילדות הכי מפחידות שנראו על מסכי הקולנוע זה זמן רב. היא רבת תושייה ומבריקה, ובעוד ילדות קריפיות אחרות מסתייעות בתורת הנסתר או בכישוף שחור, היילי חמושה במידה שווה של חוש צדק פמיניסטי וידע כירורגי.
ושוב, התסריט של נלסון תוקע מקלות בגלגליה של פייג'. הוא כותב את היילי כסוג של נבלת-על בלתי מנוצחת. יכולות התכנון והאלתור שלה גורמות לחניבעל לקטר להצטייר כחובבן. ג'ף הוא לא ממש יריב ראוי להיילי, וחוסר האיזון הזה מעקר את משחקי הכוח ביניהם. למזלו של נלסון, ולמזלנו, הבימוי המהוקצע של סלייד מכפר על התסריט הבעייתי.
סלייד החל את דרכו כבמאי קליפים, ועקבות ניסיונו ניכרים ב'הארד קנדי'. מדובר בסרט אסתטי להפליא, מצולם היטב ומעוצב בפדנטיות. זהו סרט אלים מאד, אבל רואים בו מעט מאד אלימות. נעשים בו דברים קשים, אבל הם נותרים מחוץ לפריים. במובן מסוים, סלייד מפלרטט עם הצופה, חושף טפח ומכסה טפחיים, מבטיח מראות נפלאים ונוראיים ותמיד כמעט מקיים, משום שהוא יודע שהצופים יתפתו לתחבולותיו עד שיראו סוף-סוף הכול. ההתגרות של סלייד אפקטיבית להפליא, והסרט מותח לכול אורכו, לפעמים באורח בלתי-נסבל. בשליש האמצעי, כשהקלישאות התסריטאיות פחות בולטות, ישבתי כרוך ומפותל סביב הכיסא שלי ובהיתי במסך בצימאון בלתי ניתן לרוויה. האופן שבו סלייד גורם לנו להתאוות למה שאסור בשום פנים ואופן להראותו גרם לי לשאול את עצמי לאיזה מין סוטה סלייד הפך אותי.
'הארד קנדי' סובל ממחלות ילדות לא קלות. שני הסימפטומים החמורים ביותר הם חוסר האמינות של היילי, וטיפול קלישאתי במגוון שלם של סוגיות מוסריות שעולות מן הסרט. המשחק של וילסון ופייג', והבימוי התזזיתי והמחוכם של סלייד הופכים את 'הארד קנדי' לסרט טוב. לצערי, המגבלות התסריטאיות של נלסון הופכות אותו ליצירת מופת מפוספסת. בכל מקרה, מדובר בסרט מותח ואפקטיבי, לעיתים עד כדי אי נוחות פיזית. המהדרין יוכלו להפוך בשאלות המעניינות שהסרט שואל על מציצנות ומוסר; מי שמעדיף שלא, יוכל להתענג על ההצצה ש'הארד קנדי' מספק לתוך עולם מפתה ואלים.
...ומה ששכחתי לכתוב
זה שהיותו של הסרט כה מינימליסטי, מתרחש כולו (כמעט) במקום אחד, עם (כמעט) שני שחקנים בלבד, ממש כמו הצגת תאטרון – והצלחתו לרתק אותי בכל זאת, היא הצלחה מרשימה בעיני.
מזמן לא צפיתי בסרט שמצליח כל כך, בעזרת תסריט טוב, עיצוב מצויין ומשחק מעולה, לפצות על החוסר המוחלט באפקטים או התרחשויות "גדולות". (מאז "מנדרליי" ו"דוגוויל" לפניו, שעל אף השוני בטכניקה ובסגנון הם דומים לו מעט – אם כי עולים עליו בהרבה – גם בהצלחתם ליצור מורכבות מוסרית).
העלמה והמוות
לא ראיתי את הסרט אבל הסיפור הבסיסי נשמע דומה ל"העלמה והמוות".
סרט מרגיז
למרות רגעים של מתח וחוסר נוחות,הוא לא מאפשר להזדהות עם אף דמות וגם הסוף השאיר אותי אדיש
אולי אתה לא יכול להזדהות
אבל מישהי שכן חוותה הטרדה מינית כזו או אחרת בכל גיל יכולה להזדהות עם היילי.
ואני מדברת מניסיון, שונאת פדופילים והלוואי שישרפו כולם.
סרט שלא היה צריך להיעשות
המשפט הזה בביקורת:
"האופן שבו סלייד גורם לנו להתאוות למה שאסור בשום פנים ואופן להראותו גרם לי לשאול את עצמי לאיזה מין סוטה סלייד הפך אותי"
מתאר לדעתי הרבה יותר מידי מהאנשים שצופים בסרט הזה, או מתאר אנשים שרוצים ללכת ולצפות בו.
בואו נשים את הדברים על השולחן: ההבטחות המרומזות, בטריילרים לפחות, פונות אל אחד המקומות היותר שפלים בגבר, מעוררות יצרים שיש לכל אחד, משתמשות בהם למניפולציות (שאחת מהן היא עצם משיכתו לקולנוע). אלא שמדובר ביצרים לא חוקיים, ואני מוכן לשים כסף על כך שאחרי הסרט הזה רבים מצופיו הלכו לבדוק, בכמה קליקים, מה הם בדיוק הפסידו במגבלות הצנזורה…
הא?!
אני אנסה לפרט:
הא?!
שיט, לא הלך.
הא?!
איזה חלק בהודעה שלי אתה מתקשה להבין? הציניות שלך תמיד חמודה אבל אני אשמח לקבל תגובה שמסבירה איפה לא הייתי ברור או למה טעיתי.
לא יודע אם טעית, אני פשוט לא מבין
דיסקליימר: לא ראיתי את הסרט.
זה מה שלא הבנתי בהודעה שלך:
"אני מוכן לשים כסף על כך שאחרי הסרט הזה רבים מצופיו הלכו לבדוק, בכמה קליקים, מה הם בדיוק הפסידו במגבלות הצנזורה…"
אתה מוכן לשים כסף שהסרט הזה יהפוך גברים נורמלים לפדופילים? איך הוא עושה את זה – שטיפת מח?
לא יודע אם טעית, אני פשוט לא מבין
קודם כל, אם זה לא היה ברור- גם אני לא ראיתי את הסרט, רק ראיתי טריילרים וקראתי עליו, כך שיכול להיות שאני עושה עוול לסרט.
לשאלתך,
Damn it, man, אתה באמת חושב שצריך כ"כ הרבה ("שטיפת מוח") בשביל לעורר בגבר יצרים שהוא מנסה להדחיק?
לא מספיק לגשש על הגבולות האסורים במשך שעתיים בשביל להדליק את הסקרנות?
הבנת הנקרא שלי עד כדי כך גרועה?
תסביר לי אחרת את המשפט הבא:
"ישבתי כרוך ומפותל סביב הכיסא שלי ובהיתי במסך בצימאון בלתי ניתן לרוויה. האופן שבו סלייד גורם לנו להתאוות למה שאסור בשום פנים ואופן להראותו"
כמובן אין בכך שום כוונה לפגיעה בכותב, הטענה שלי היא עקרונית- לא צריכים לעשות סרטים שגורמים לרגשות כאלה, לפחות (דעתי עוד הרבה הרבה יותר שמרנית מזו, אך במצב הנתון) כל עוד פדופיליה אסורה חוקית.
לא כך פירשתי את מה שנמרוד כתב.
כפי שאני קראתי את זה, ההתאוות שלו היא לא להיות פדופיל, אלא רק לראות את מה שמסתירים מהצופים. כמו ילד קטן שמשתוקק לראות את מה שההורים אוסרים עליו לראות (ואפילו תהא זו סדרת טלוויזיה תמימה, שנאסר עליו לראותה רק בגלל השעה המאוחרת) – בלי קשר ליצרים, רגש או גבולות אסורים. הנקודה היא רק *לראות* את מה שאינו מוכר לך ושאוסרים עליך לראותו, ולעשייה אין כל נגיעה בעניין. העשייה משנית ובדרך כלל לא קורית בכלל (כי מרגע שהילד משיג את מבוקשו הוא מגלה שההבטחות קסומות ומתעלות על המציאות הלא מאד מעניינת/מעוררת, ומתאכזב).
וחוץ מזה,
מהביקורת לא בהכרח משתמע שהדבר האסור הוא פדופיליה. לפי מיטב הבנתי (מהביקורת, לא ראיתי את הסרט), מסתירים מהצופים גם התרחשויות לא-מיניות שיכולות לסקרן (למשל התרחשויות אלימות).
וכמו שציינו כאן, יש הבדל גדול בין להתאוות באופן מעורפל למשהו שמופיע בסרט שהשחקנית המעורבת בו איננה בת 14 לבין ללכת ולממש דחפים פדופיליים.
זהו? אז אין שום בעייתיות מוסרית?
יש הבדל בין לעשות סרט פאשיסטי לבין לרצוח אנשים בשם הפשיזם, אז סרט פשיסטי זה סבבה?
(וגם לי ההבנה הראשונית של דבריו של נמרוד היא כמו שצדק כתב).
סרט פאשיסטי מעודד פאשיזם מעשי
לפי מה שהבנתי, הסרט המדובר ממש לא מעודד שום סוג של פדופיליה.
איך סרט יכול לעודד פדופיליה, לעזאזל?
יש אנשים שנמשכים לילדות קטנות (וחבל). רובנו לא. רובנו גם יודעים את זה לפני שאנחנו רואים את הסרט. אני באמת לא יכול לחשוב על שום דבר שסרט יראה לי שיגרום לי לחשוב שאולי בכל זאת יש משהו בפורנו ילדים, ולחפש תמונות באינטרנט. ואם כן – האם סרט יכול לעורר אצל צופה גם משיכה מינית לכרוב?
אתה מתווכח עם הבנאדם הלא נכון,
אני בצד שלך. בגלל זה אמרתי שהסרט *לא* מעודד פדופיליה.
וחוץ מזה, להבניות תרבותיות יש תפקיד די חשוב בלקבוע למי אתה נמשך. נכון שסרט אחד לא יכול לשנות כלום, אבל תרבות שלמה כן.
בתקופתו של לואיס קרול, למשל, גוף האישה נחשב לדבר מסוכן המדיח לדבר עבירה, ואילו ילדות קטנות נחשבו לסמל הטוהר והתמימות. לכן זה לא מקרי שרבים ניתבו את התשוקות והיצרים (הטבעיים והנורמליים) שלהם לכיוון המעוות הזה (גם אם לא למימוש מעשי של מעשים פדופיליים).
אני מניח,
בגלל שלא הכל שחור-לבן בחיים, והגבול בין להימשך למישהי בת 18 שנראית צעירה לגופה לבין להימשך למישהי בת 15 שנראית בת 15, הוא די דק.
ולפי ההנחה של צדק (וכמו שאמרתי, בקריאה ראשונה זו הייתה גם הפרשנות שלי לדברי נמרוד) הסרט יוצר מצב בו הוא מעודד את הצופים הגברים להימשך למישהי שאמורה להיות בת 14. בת 14 מבחינה פיזית איננה בהכרח 'ילדה קטנה'.
מבחינה טכנית בגיר ששוכב עם בת 14 איננו בהכרח פדופיל, אם כי הוא בהכרח עושה מעשה לא חוקי ובעיני לא מוסרי. לא במקרה דוגמניות בנות 15 כבר מופיעות בקמפיינים שקהל היעד שלהם הוא מבוגרים – בגלל שהגבול בין *ההופעה* עשוי להיות דק מאוד.
גם לוליטה עשה משהו די דומה, רק יותר קיצוני כמובן (איך לא הזכירו אותו עדיין?) ולמרות שהוא נחשב בצדק ליצירה ענקית, זה עדיין לא הופך אותו לבלתי-בעייתי-מוסרית.
אבל זה דבר *טוב*
אני עונה לתגובה הזו כי לא מצאתי בדיוק תגובה מתאימה יותר בפתיל. אבל אני לא מבין – מה הבעיה הגדולה? לפי הביקורת של נמרוד (כן – גם אני לא ראיתי את הסרט[1]. אבל הוא הצטרף לרשימה), הסרט בהחלט גורם לצופה להתאוות לילדה בת 14. הסרט, מצד שני, בהחלט דן בהשלכות של התאווה הזו.
כפי שכתבתי כמה פעמים על גבי האתר, לתפיסתי – יצירת אמנות היא מוצלחת בדיוק כשהיא מצליחה לעורר בצופה את הרגשות המודחקים שלו[2]. כשהיא גורמת לו להתמודד מחדש עם הדחפים האפלים שלו, או עם התפיסות הבעייתיות שיש לו. ולכל אחד יש כאלו.
כפי שסרט המציג גנבים לא הופך אף אזרח נורמטיבי לגנב (למרות שכולנו רוצים עוד כסף), הרי גם סרט המציג פדופיל לא הופך אף אזרח נורמטיבי לפדופיל. הכללים החברתיים (ותהליך החברות בכללו) הם אלו שתפקידם למנוע את מימוש התאוות הביולוגיות הללו.
אבל יצירת אמנות תפקידה לא חייבת לבנות מחדש את הכללים החברתיים. היא במיטבה דווקא כשהיא מזעזעת את התפיסה של הצופה, ומכריחה אותו לאמץ נקודות מבט חדשות.
[1] או אפילו שמעתי עליו עד עכשיו.
[2] זהו כמובן לא המדד היחידי ליצירת אמנות גדולה, ויצירת אמנות יכולה להיות מופתית גם ללא האספקט הזה בכלל.
אני רק אציין,
שבין "לעורר את הדחפים" לבין "להתמודד איתם" מפרידה תהום תיאורטית.
לא לחלוטין מדויק
ההתמודדות עם הדחפים נובעת מתוך העובדה שהצופה הוא חלק ממערכת חברתית מאורגנת, בה הדחפים הללו הם מגונים. ההתמודדות נכפית עליו בהיותו חלק מאותה מערכת ומכך שהוא תוצר שלה ומקבל אותה במידה רבה (כאמור – אנחנו מדברים על צופה נורמטיבי, לא על פדופיל).
ובמאמר מוסגר – אולי אני טועה, אבל אני חושב שמגיעה לי התייחסות יותר רצינית משורה לקונית בודדת.
אני חושב שאתה טועה.
קודם כל, כי צדק טען שהטריילר חוטא ברמיזות של פדופיליה ברורה כדי למשוך את הצופה לסרט, ולכן הצופים שיגיעו לשם עשויים לבוא מסיבות בעייתיות. זאת אם הבנתי את הטיעון שלו נכון, וכמדומני שמזה התעלמת (לעצם העניין, לא ראיתי את הסרט וגם לא את הטריילר, אז כל הדיון שלי פה הוא במה-יהיה-אם הטיעון נכון).
שנית, אם הדחפים האלה הם מגונים, וכולנו יודעים שהם מגונים, יכולים להיות כמה דברים:
1. הצופה מתמודד עם הדחפים.
2. הצופה מעודד: "ההרגשה שלי יותר נורמטיבית משחשבתי"! (אני מכיר די מקרוב ספר שחולל תחושה כזו בקרב כמה אנשים שהכרתי. זה אמנם לא בקשר למשהו שלא נראה לך נורמטיבי, אבל באותה חברה – בהחלט).
3. כמו שאלן בלום אמר פעם לאותו פרופסור שהכיר, "בסדר, אז אתה הורס את כל מה שהם מאמינים בו. מה אתה נותן להם במקום"?
גם אני חושב שאתה טועה.
עם הטיעון "הצופים שיגיעו לשם עשויים לבוא מסיבות בעייתיות" אני לא מתמודד משתי סיבות: א. אני לא מבין אותו לחלוטין (מי שיגיע הוא פדופיל? זה סרט שהוא בעצם בשיתוף פעולה עם המשטרה?) ב. הוא נראה לי לא כל כך מעניין – המיני דיון שהתפתח פה העלה נקודה שיותר מעניינת אותי.
אבל לעיקר – אני חושב שאתה מאוד מפחית מהכח של הטאבו החברתי ושל השפעת החינוך והחברה על הדחפים. מבחינה ביולוגית גרידא, אין שום סיבה שגבר לא יימשך מינית לאשה החל מהרגע שהיא פוריה. מבחינה ביולוגית גרידא, אין גם שום סיבה שנרתע מלאכול בשר אדם. שני האיסורים הללו נובעים מתוך מערכת נורמות חברתיות (שלא כל החברות האנושיות בהיסטוריה היו שותפות להן). קשה לי להאמין שמישהו יראה את חניבעל לקטר וירגיש שההזדהות שהוא מרגיש איתו פירושה שאכילת בשר אדם היא יותר נורמטיבית.
תחושה כמו "ההרגשה שלי יותר נורמטיבית משחשבתי!" היא רלבנטית אם הצופה מראש הוא על סף פדופיליה (ולכן לא נורמטיבי. ולכן גם הסרט הזה הוא כנראה הפחותה שבבעיות שלנו).
ושכחתי נקודה חשובה נוספת
חוזקה של יצירת אמנות שבוחרת בגישה עליה אני מגן נבחן גם ביכולת שלה להביא להתמודדות של הצופה עם הדחפים. ביכולת שלה להצליח לשלב בין ההזדהות שחש הצופה עם הגיבור הלא-מוסרי ובין ההקפדה על ההצגה של מעשי הגיבור כלא מוסריים. נתתי כבר בדיון אחר את "השור הזועם" כדוגמה ליצירה כזו. אני חושב שגם ב-"בדרך למטה" יש לא מעט רגעים כאלו.
כללים חברתיים הם עניין מורכב
כפי שטווידלדי העיר, להגיד שהחברה שלנו מגנה פדופיליה באופן אבסולוטי זה לא מדויק. מבחינת אידיאלים של יופי וגוף נשי, היא דווקא מעודדת פדופיליה (לפחות במובנים מסוימים). לכן טיעון בסגנון "הומו סאפיאנס סאפאינס רוצה לשכב עם כל אשה פוריה; בן אנוש מערבי מחוברת שלא לרצות לשכב עם קטינות" הוא לא מדויק.
אגב, גם האנלוגיה שלך לקניבליזם אינה רלוונטית, משתי סיבות: ראשית, החברה שלנו באמת לא מעודדת לקניבליזם; שנית וקצת יותר קטנוני, אי-אפשר להגיד שסרטי חניבעל לקטר מציגים קניבליזם כמפתה או את לקטר כדמות שיש להזדהות עם תשוקותיה.
אוקיי
אז על אחת כמה וכמה יצירת אמנות שדנה באמביוולנטיות הזו היא רצויה. לא?
גם אם הטיעון שלי לא מדויק, הרי ברוחו הוא עדיין נכון, לדעתי. לטעון שהמוסכמות החברתיות הן כה שבריריות עד שסרט פרובוקטיבי יערער אותן בכזו קלות נראה לי עוד פחות מדויק.
אין לי התנגדות לרוח הטיעון שלך
רק רציתי לדייק בפרטים (ניטפוק, בלע"ז).
אם כי נדמה לי, אגב, שטווידלדי לא טען שהמוסכמות שבריריות; אלא שאין מקום לערער אותן כלל, כי כל ערעור יכול לגרום רק נזק. אבל הוא יודע לכתוב יפה מאוד לבד, בחורנו יפה הבלורית, אז אני אניח לו להתבטא בעצמו (מה גם שזה לא טיעון שאני מסכים איתו).
אבל זה דבר *טוב*
אני רק רוצה להגיד שראיתי את הסרט "13" לפני חצי שנה והייתה שם סצינה שדמות שמאוד הזדהיתי אתה חתכה את עצמה ורציתי לחתוך את עצמי בערך מאז … לפעמים זה ממש עובד ככה, למרבה הצער.
איך סרט יכול לעודד פדופיליה, לעזאזל?
בלי אופנס, אתה חי בסרט (אח, איזה הומור)
ההשוואה לכרוב היא דמגוגית. לא צריך "להמציא" אצל גבר משיכה לנערות (בדומה לכרוב), היא כבר קיימת, אלא שמסיבות כאלה ואחרות (שמאד מעניין באמת לדון מה הן) הוא מדחיק את הדחפים האלה. כל מה שהסרט צריך לעשות הוא לגעת בכמה נקודות רגישות, מודחקות, להעלות אותן על פני השטח והנה, הערנו את המפלצת.
מה ההתממות הזו?
שעתיים של נערה בת 14 סגורה בבית עם גבר בן 30, מהתמונות רואים שהלבוש שלה לא מי יודע מה מכסה את גופה והסרט במהותו אמור לעסוק בחשדות\רמיזות לפדופיליה. אם זה לא מעורר סקרנות מינית, מה כן?
אני חוזר על ההתערבות שלי, אני מוכן לשים כסף על אחוזים נאים של צופים שבפעם הבאה שהתחברו לאינטרנט אחרי הסרט, החליטו לבדוק מה הסתירו מהם כל הזמן…
אם אכן המשיכה של גברים לנערות צעירות היא טבעית,
ומצויה אצל רוב הגברים – כפי שניתן להסיק מההתערבות שהצעת – אז לא מדובר בסטייה אלא בהעדפה המינית של קרוב לחצי מאוכלוסיית העולם, ואין שום סיבה מוסרית להעניש את הפדופילים.
אתם מערבבים בין שני דברים.
פדופיליה, למיטב ידיעתי, היא משיכה לילדות שלא הגיעו לבשלות מינית (נניח ילדות בנות 7 או 9), והיא מוגדרת כסטייה לכל דבר.
לעומת זאת, הימשכות לנערות שהגיעו לבשלות פיזית, אבל מבחינה נפשית הן עדיין ילדות (למשל ילדות בנות 14, לצורך העניין), היא הרבה יותר מורכבת, והיא לא נכללת תחת ההגדרה פדופיליה (אם כי היא בעייתית מוסרית לא פחות).
למשל, יש סיכוי סביר יותר שגבר בריא בנפשו ונורמטיבי יימשך לנערה בת 14 מאשר לילדה בת 9.
נראה לי שהדרך הכי טובה להבהיר את ההבדל היא לומר שבעוד המקרה הראשון (פדופיליה) בעייתי גם מבחינת המשיכה עצמה וגם מבחינת הוצאת המעשה לפועל, הבעייתיות של המקרה השני היא בעיקר בהוצאה לפועל. קשה לבוא בטענות למי שנמשך לילדה בת 15 שנראית כאילו היא בת 19 (ולא חסרות כאלה), כל עוד הוא יודע את הגבולות. הגילאים הקבועים לעניין זה בחוק (16 או 18, תלוי לאיזה צורך) נועדו לשים גבול במקום ההגיוני ביותר, ולא לקבוע ש"מישהי בת 15 ו-355 יום היא בהכרח ילדה לעומת מישהי בת 16".
כמו שטענת, הבעיה עם אנשים צעירים
היא לא ביולוגית, וגם לא פסיכולוגית במובן הצר של המילה. לפי הבנתי בבסיס הענשת פדופילים מסתתרת ההנחה שילדים עד גיל מסוים הם לא סובייקטים משפטיים, דהיינו אין להם את היכולת הנפשית להבין את פירושה של הסכמה לאקט מיני, ולכן כל אקט פדופילי הוא בהכרח אונס. ואם אני צודק, אז השאלה היא לא אם זה בסדר שאנשים מבוגרים יכולים לקיים יחסי מין עם אנשים צעירים, אלא מאיזה רגע אנשים צעירים יכולים להסכים לקיים יחסי מין.
אני חושבת שהבעיה העיקרית היא
שיש פער בין בשלות גופנית לבשלות נפשית. יש לי חברה טובה שהיא אישה נשואה בת 26, והיא נראית כמו ילדה בת 14 במקרה הטוב. אז מה, בעלה הוא פדופיל? לעומתה, יש ילדות שנראות בנות 18 או 19, ואולי אפילו אם תשאל אותן הן יגידו שהן מרגישות שהן בוגרות לגילן, אבל זה *לא* משנה את זה שהן לא בשלות נפשית לקבל החלטות מסוימות.
אני חושבת שבמקרה הזה החוק מוצדק לחלוטין, וגם אם קיימות כמה ילדות בנות 14 שמוכנות פיזית ונפשית לקיים יחסי מין, עדיף למנוע את זה מהן מאשר לגרום לפגיעה ברוב הילדות בגילאים הרלוונטיים.
אבל החוק לא מונע מילדות לקיים יחסי מין,
הוא מעניש את הפרטנרים שלהן, אם הם מבוגרים מדי.
נכון,
האחריות היא על הצד הבוגר, מכיון ש, כאמור, מערך השיקולים שלו מאוזן יותר, יש לו יותר כוח באינטרקציה ביניהם, והוא נחשב לסובייקט משפטי.
זו ראציונאליזציה נחמדה,
אבל יש בה בעיה. מגיל 16 ואילך, הסובייקט המשפטי יכול לקיים יחסי מין עם כל סובייקט משפטי אחר, כל עוד זה בגילו או מבוגר ממנו (וזו הבהרה די מיותרת, משום שהסובייקט המשפטי בהגדרה בן 16 או יותר).
עכשיו, החוק אכן עוסק בפערי גילאים כאשר הוא מחליט איזה מפגש מיני הוא לגיטימי. הבעיה היא שהתחשיב הזה מפסיק כאשר שני הסובייקטים בני 16 או יותר. זאת אומרת שמרגע זה השפעת פערי הגילאים בטלה ומבוטלת.
זה יהיה מטופש לטעון שלהפרש הגילאים בין בת 17 ובן 14 יש יותר השפעה מהפרש הגילאים בין בת 20 ובין 60. אבל את הזוג השני לא מענישים. מכאן אני מסיק שהפרש הגילאים לא עומד בבסיס הענישה של עברייני מין, אלא הוא משמש ככלי לרגולציה חברתית גרידא.
יטענו נגדי שיש הבדלים עצומים בין ילדה בת 14 וילד בן 17. אני אשיב שהם צודקים כמובן, וזו הסיבה שלהבדל של שלוש השנים בין שני אלה יש פן משפטי, ולהבדל בין האישה בת העשרים והזקן בן השישים לא. מבחינה פסיכולוגית, הפרשי הגילאים במקרה שני יכולים להיות חמורים הרבה יותר, *אבל מכיוון שהאישה כבר בוגרת* זה לא מעניין את החוק. מתוך כך, שוב, אני מסיק שהתנאי הבסיסי, אחרי שמנקים את כל הספיחים – ושאלת גילו של התוקף יותר היא ספיח – לענישה של מי שהורשע בתקיפת קטין, הוא מעמדו המשפטי של הקטין. כל השאר הן שאלות של נורמה חברתית, וזו עשויה מחול.
זו ראציונאליזציה נחמדה,
סתם ניטפוק, אבל למיטב ידעתי החוק דווקא מתיר לבן 17 ובת 14 לקיים יחסי מין. במקרה של שני קטינים או לקטינ/ה ומי שהוא/היא כמעט קטינ/ה, יש עניין של פער גילאים מקסימלי שלדעתי הוא 3 שנים. כלומר, בגיל 19 לא תישלח לכלא אם החברה שלך בת 16, ולדעתי זה תקף גם לגבי 17 ו-14.
אתה מבלבל קצת את עניין גיל ההסכמה.
במקרה שהקטין הצעיר יותר הוא מעל גיל 14 ומתחת לגיל 16, והפער בין הבוגר יותר לצעיר איננו עולה על שלוש שנים. ז.א., במקרה של זוג קטינים המקיימים יחסי מין שבו הצעיר הוא בגיל 13.5 והבוגר יותר בן 14.5 – הצד הבוגר יותר חשוף להליכים פליליים (תיאורטית, לפחות), בעוד שכשיש בת 14 ובן 17, למשל – הם אינם חשופים להליכים פליליים.*
מישהו בן 20 (וגם יותר)שישכב עם מישהי בת 16 או להיפך לא ייענש, אלא אם כן הדבר נעשה במסגרת ניצול יחסי מרות (הנה, בדיוק עכשיו הורשעה מורה במעשה מגונה בקטין בן 16, הפעם הראשונה בישראל כמדומני שאשה הורשעה לפי הסעיף הזה. אם היא לא הייתה המורה שלו, היא לא הייתה מגיעה לדין).
*אגב, לא תמיד זה תיאורטי. בארצנו למרבה המזל עוד-לא הגענו לדרגת ההתפתחות המוסרית של כמה מדינות מערביות נאורות, אבל באנגליה היה לא מזמן מקרה בו התגלה שילדה בת 11 נמצאת בהריון. חקירה והליכים נפתחו נגד האבא-לעתיד, שהיה בן 12 בזמן המעשה.
אני מתקשה לטעון שיש הבדל מהותי בין ה'הסכמה' שלה ל'ידיעה' שלו.
תביא בחשבון,
שמבחינת החוק יש הבדל בין בגיר שמקיים יחסי מין עם קטין, לבין קטין שמקיים יחסי מין עם קטין שגילו דומה, לקטין שמקיים יחסי מין עם קטין שגילו שונה, וגם פה יש כמה תת-ניוואנסים…
זה מוזר בעיניי. האם מין בין אנשים בגילאים דומים מוסרי יותר?
אני חושבת (ואולי טווידלדי יודע טוב יותר)
שמין בין שני קטינים נחשב לפחות גרוע מכיון שהסיכוי שמדובר בניצול מיני הוא קטן יותר (למרות שאני לא בטוחה שאני מסכימה עם הטענה הזו).
מה הקשר?
פעם אחרונה שבדקתי, "טבעי" איננו מהווה הצדקה בחוק הפלילי. ואפילו אם ימומש האיום והפדופיליה תוסר סופית ממחלות הנפש ב-DSM, זה עדיין לא יהפוך אותה חוקית או מוסרית יותר.
בירה נשר שמחזיקה נערה צעירה בידיה בעודה מישירה מבט מפתה למצלמה
נמרוד לא דיבר על חוק, הוא דיבר על מוסר ועל סטייה. סטייה היא עניין נורמטיבי, לא חוקי: אם מרבית האנשים עושים משהו[1], הוא אינו סטייה.
אגב, פה אני כבר מהמר, אבל נדמה לי שההגדרה שלך ושל נמרוד למוסר שונה מאוד: שלו חברתית, שלך אבסולוטית.
1 – אם כי נמרוד דיבר על "חושבים/רוצים" משהו, וזה כבר עניין אחר לגמרי.
לבירה נשר אין ידיים.
(זה
מארץ הקרשים, אני יודע).
קרש מטריד במיוחד לציור מנטלי, אני חייב להגיד.
(ומזכיר לי באופן אידוסינקרטי למדי את 'אשה תפוז' המבריק של החברים של נטאשה)
באמת אין סיבה מוסרית להעניש את הפדופילים.
רוב הפדופילים אינם בוחרים להיות כאלה, ומהבחינה הזו לא שונים מהומוסקסואלים, סאדו-מזוכיסטים ושאר טיפוסים צבעוניים. הסיבה להענשת פדופילים, או יותר נכון – אנשים המבצעים מעשים פדופיליים, היא חברתית גרידא – הגנה על הנשים לעתיד.
אין סיבה...?
העובדה שאתה מתאווה לעשות מעשה הפוגע באנשים אחרים – אפילו אם זה מוטבע לך בגנים – אינה נותנת לך צידוק מוסרי לעשות זאת.
הומוסקסואלים וחובבי S/M עושים זאת _בהסכמה_. אין כזה דבר פדופיליה בהסכמה, מסיבות שכבר נדונו כאן מספיק.
יש גם יש סיבה מוסרית להעניש את הפדופילים.
הוא דיבר על אנשים שחושקים בילדים.
אתה מדבר על אנשים שמבצעים.
לא, הוא לא.
הוא הרי אמר שהסיבה להענשת אלו הבוחרים ל*בצע* מעשים פדופיליים היא חברתית בלבד. אני לא מסכים – היא גם מוסרית.
לגבי המשפט הראשון שלו, "הרי אינם בוחרים להיות כאלו", נדמה לי שהכוונה אינה "אינם בוחרים לפעול על-פי הדחפים שלהם", אלא "הם לא בחרו להיוולד בעלי דחפים כאלו, זה פשוט עניין גנטי". אבל מקס יודע יותר, ובוודאי ישמח להאיר את עינינו.
בקריאה חוזרת של הדיון הזה
ובעיון קצר בוויקי, גיליתי שאיננו מדברים על אותה נקודה.
אתה מדבר על פדופיליה, אני על אפבופיליה.
ייתכן שמשיכה אל ילדה בת 6 כן דומה למשיכה לכרוב ומה שאתה טוען הוא שסרט לא יכול למשוך לשם.
אוקי, קיבלתי, משיכה כזו היא כבר בהחלט חולנית.
אני מדבר אל מה שקשור לסרט, משיכה לנערה בת 14 (לא משנה בת כמה היא באמת, משנה איך היא נראית\מוצגת ולי היא נראית בת 14) היא הרבה יותר קרובה לכל אדם (אני בטוח ששיטוט קצר בגוגל יראה לך עד כמה)
והיא בכלל אינה מוגדרת לפדופיליה.
ציטוט:
פדופיליה (מיוונית: παιδοφιλια, פדו = ילד, פיליה = אהבה) היא פאראפיליה שבה מתקיימת משיכה ארוטית של אנשים מבוגרים לילדים ולילדות שטרם התפתחו מינית. (משיכה מינית של מבוגרים כלפי נערים ונערות מתבגרים מכונה בשם אפבופיליה (ephebophilia)).
אוקיי
זה כבר נשמע יותר הגיוני. אלא מה, כאן אנחנו עוברים לנקודה אחרת. דוגמניות בימינו מתחילות את הקריירה בגיל משהו-עשרה, ולעתים קרובות מוצגות כאובייקטים מיניים. ההבדל בין גיל 14 ו-16 לא עקרוני כאן – העניין הוא שזה דווקא די מקובל בחברה שלנו להציג לראווה את מיניותן של נערות מתבגרות (ויעיד כל מי שהעריך אי פעם תמונה של האחיות אולסן, או אפילו אמה ווטסון). אתה יכול לטעון שגם זה לא בסדר, ואולי אתה גם צודק – זה עניין לויכוח אחר. אבל למה להיטפל דווקא לסרט? מה ההבדל בין הסרט הזה לבין דוגמנית צעירה מאוד בקטלוג של פוקס? למה שדווקא הסרט הזה יגרום לאנשים לנסות לממש את הדחפים הבלתי חוקיים שלהם?
אוקיי
קודם כל אני בהחלט טוען שבאופן כללי זה לא בסדר. בסרט ספציפית אני עוסק מכיוון שהבנתי (מסתמן שבטעות) שהסרט מבצע מניפולציה על הצופה וגורם לו לדחפים שהוא, באופן טבעי, אמור להדחיק. כל העיסוק בפרי האסור…שעתיים של "כמעט"…נצחון ברור.
עכשיו אם תגיד לי שבפורנו באינטרנט של נערות מתבגרות אין בעיה חוקית ו\או מוסרית, הדיון סגור. אז אני מניח שגם לדעתך יש בעיה ואני ממשיך. אני טוען שמכיוון שזה כ"כ נגיש וכ"כ מכוון למקום א-רציונלי, אתה גורם לאדם לעימות מיותר עם עצמו. עימות שיכול להכשיל אותו בקלות בחטא חוקי\מוסרי וזה לא דומה לסרטים שמעודדים אלימות, אפילו לא קרוב.
קשה לי לומר את זה (כי אני לא מאמין בזה, כפי שאמרתי, מאד שמרן) אבל על סרטים שמבצעים מניפולציות כאלה בנוגע לנשים בוגרות- אני לא יכול לבוא בטענות דומות.
ושוב אני מגיב לעצמי
בהודעה הקודמת כתבתי שכנראה טעיתי בנוגע למניפולציות שהסרט מבצע על הצופה…לאחר קטע קצר ביוטוב אני מכריז שבהחלט לא טעיתי.
הסרט הזה מגרה גברים לפורנו של נערות בנות 14 נקודה. הוא עושה זאת בכוונה מלאה וברצון רב, כחלק מבנית הסרט. עד כאן עובדות, אני מוסיף השערה לא תמימה בכלל שהסרט משחק סביב הנקודות האלה לא רק בגלל שהוא רוצה לשים על השולחן בעיות מודרניות, אלא כחלק מהמשוואה פרובוקטיבי יותר- מושך יותר קהל.
זה לא בסדר ואם אצטט את עצמי מהיום בבוקר- "הסרט הזה לא היה צריך להעשות".
לפני שאתה טוען טענה כל כך קיצונית כמו
"הסרט הזה לא היה צריך להעשות", לא כדאי שבאמת תראה אותו? קטע קצר ביוטיוב זה לא מספיק בשביל טענה כזו.
אבל אם הוא יראה את הסרט הוא עלול להתגרות,
ואז מי יודע מה יקרה.
העובדות שונות מאד מהתיאוריה שאתה מציע
הסרט הרוויח מיליון דולר בארה"ב, לאחר שהופץ ב-152 קולנועים. מושך קהל זה לא.
ההשערה שלך נכשלת גם מבחינה אחרת: דווקא כשסרטים מציגים משהו מעורר מחלוקת, למפיצים יש נטייה להיות הכי שמרנים שיש כי הם מפחדים שהקהל ירגום אותם באבנים, והסרט נדחק למספר זעום של בתי קולנוע, כדי שחס וחלילה אף אחד לא ישים לב שהוא יצא.
אתה לא חושב שאתה קצת מגזים?
מהתגובה שלך משתמע שכל הגברים נמשכים בכל מצב ובכל תנאי לכל נערה שהיא ונדרשים לעבודה קשה מאד כדי להלחם בכך, כשכל הפרעה הכי קטנה תגרום להם מיד להפוך למפלצות ולאנסים נוראיים. הגישה הזו אמנם מתאימה לרחוב החרדי (נשים חייבות להתלבש צנוע פן הגברים יביטו בהן ויתפתו, רבניות מרחיבות את בגדיהן פן יתגלה חלקו של קימור מותן ותלמידי הרב ישפכו זרע לבטלה מיד באותה שניה), אבל לא מתאימה למציאות החילונית. לא כל הגברים אונסים כל בחורה בבגדים קצרים שעוברת בטווח העין שלהם, לא כל הגברים בכלל מתעניינים בנערות כאובייקט מיני או יתגרו מהן, לא כל הגברים יטרחו לחשוב על משהו מעבר להבעת דעה על החיצוניות של אותן נערות, לא כל הגברים מתייחסים למין כאל יותר מדבר מה אגבי, לא כל הגברים יחליפו כליל – או חלקית – את מלאי סרטי הפורנו שהם שומרים במחשב רק בגלל שמישהו הזכיר פדופיליה, לא כל הגברים חושבים שרמזים לפדופיליה הם דבר מעורר (לא ברור לי למה דווקא זה מעורר ולא סקס עם חיות). נכון, יהיו כמה שיחפשו באינטרנט סרטים מסוג זה, ואז הם יסמנו V ביומן שלהם וימשיכו הלאה בחייהם.
גם נשים, אגב.
אני חושש שאת קצת מגזימה.
בתגובה שלך אליו יש בעיקר סטריאוטיפים ופרשנות שחור-לבן קיצונית של מה שהוא אמר, הרבה יותר ממה שהפרשנות שלו קיצונית.
במקור זו היתה תגובה לתגובה מס' 281068
יופי של דמגוגיה.
נכון, זה בדיוק מה שאמרתי, אסור להציג בסרטים נשים, הדברים נובעים בוודאי מזה שאני חרדי, בטח אני תלמיד של רב והופ עוד שניה בורח לי זרע לבטלה רק כי אני מדבר איתך בכלל.
עכשיו נחזור למה שכן אמרתי, בלי כל ההגזמות האלה (בתמציתיות כי אני עייף):
1.פורנו של בנות 14 הוא אסור ע"פ החוק ופסול מוסרית.
2.פורנו של בנות 14 הוא נגיש.
3.בסרט הנ"ל יש לפחות קטע אחד שמיועד בברור לגרוי הצופה ויצירת דחף מיני כלפי נערה בת 14. זו לא "הפרעה הכי קטנה" זה סרט שיקבל R על "תוכן מיני הכולל בת נוער" והוא קיבל את הדרוג בזכות ולא בחסד (אני מניח שיש קטעים נוספים באותה הרוח)
האם בהרבה סרטים זכית לצפות בנערה בת 14 מתפשטת בסקסיות לצלילי מוזיקה?
4.סביר לדעתי מאד, שהיו צופים רבים שאחרי שצפו בסרט ונחשפו למשהו שמאד מסקרן אותם מינית, משהו שעד אז הם השאירו "מחוץ לגדר", פנו להשלים את מה שהפסידו במגבלות הסרט, תוך 4 שניות הם שם (2). ולא, לא כל אחד עושה זאת, יש כאלה ששולטים בעצמם יותר טוב.
יוצא מזה שהסרט גרם להם ל(1).
זה חוקי, אבל לפי המוסר שלי, זה מסריח. זה כל מה שאמרתי. יש דרכים אחרות להעביר את אותם מסרים, אבל לדעתי הם פחות מידי פרובוקטיביים בשביל היוצרים.
אז מזה שראית ביו-טיוב קטע קצר מחוץ להקשרו,
אתה משליך על כל הסרט?
ראה את תגובתו של DMB לעניין: כתבה מספר 3681
גם אם נגיד שכן,
למה שאותו מישהויחשוב שעין הדג הוא המקום המתאים לחשוף זאת?
אני מבין ששניכם לא ראיתם את הסרט.
בתור אחד שהיה מצביע לסרט בתור סרט השנה אילו היה מופיע ברשימת המתמודדים באתר, אני אומר לכם חד וחלק: הסרט הזה יגרום לכם להרתע מפדופיליה, לא להימשך לזה.
נכון, אלן פייג' די מושכת, אבל האם כל פעם שראיתם נערה מושכת בסרט (אפילו אחת מפותחת -כמו אמה ווטסון בסרטי ה"פ האחרונים) אז החלטתם לשקול את ההעדפות שלכם?
או קיי היא מושכת. אבל זה בדיוק כמו שמי שרואה סרט עם אנג'לינה ג'ולי לא מחליט להתגרש מאשתו.
חוץ מזה היילי לא מושכת רק פדופילים, היא רק ילדה קטנה מדי בשביל שיהיה לה את השיקול דעת הדרוש כדי להסכים לקיים יחסי מין, וזה הפשע היחיד של ג'ף. (הוא לא אשם בזה שהוא נמשך לנערות צעירות, ובודאי לא על זה מגיע לו הטיפול המזעזע והמשפיל שהוא מקבל מהיילי.)
הסרט גורם להרתע מהתעסקות עם נערות צעירות למרות שהן מושכות (כל אחד, לדעתי. אם הן מספיק מפותחות), על ידי זה שהוא מעצים את חומרת המעשה ואפילו רק המשיכה הזאת – מעבר לכל פרופורציה. הסרט מציג את המשיכה לנערות כדבר שהופך אותך לאפס אפסים, חלאת אדם, דוחה, פתטי ודביל ומה לא. תאמינו לי אחרי הסרט הזה אתם לא תרצו להתקרב לנערות. ולו בשביל לא להיות אפס וכו'.
אולי הסרט יכול לעורר אצל אנשים מסוימים
משיכה עמומה כלשהי לנערות בנות 14. עדיין, שלפי התיאור בהודעה שעליה אני מגיבה, זו לא הכוונה וזה לא מה שקורה ברוב המקרים.
צדק – במקום להילחם בסרט שבפירוש *לא* מתכוון לעודד יחסי מין עם קטינות, ולדרוש למנוע את הקרנתו גם בפני מי שחסין בפני השפעתו ה"הרסנית" (נשים סטרייטיות, גברים הומואים), לא עדיף להשקיע את האנרגיות שלך במלחמה ברעים האמיתיים (מפעילי אתרי פורנו קטינות, מפיקי סרטי פורנו פדופיליים, סוחרים בנשים, סרסורים לזונות קטינות והרשימה עוד ארוכה…)? לא עדיף להתחיל את עשיית הצדק מהמקומות המסואבים באמת?
הבהרה – תגובה זו מתייחסת להרבה מאוד תגובות שקדמו לה, וההיצמדות לתגובה של DMB היא די מקרית….
אבל... היא בת 18 או 17 בזמן צילומי הסרט.
למה זה הופך את היצרים שמתעוררים בגברים שונים לשפלים יותר מאשר צפייה בתאומות אולסן כשעוד היו בנות 15 (והרבה פעמים שידרו מיניות הרבה יותר בוטה ומוחצנת) בריטני ספירס, ג'סיקה סימפסון וכן הלאה?
למעשה, מה ההבדל בין בחורה בת 18 לבחורה בת 20 ומשהו, 30 ומשהו וכן הלאה? למה זה יותר או פחות שפל?
הרגשות האלה עשויים להיות בעייתיים כשהם מתעוררים במישהו שרואה "הארי פוטר" וחושב מה הוא יכול לעשות להרמוני למשל, או לכל מיני צופי דקוטה פאנינג האדוקים שחושבים על לבקר אותה.
אפילו לראות ילדה שהיא כבר מספיק נשית (דומיניק סוויין בלוליטה למשל) שמתנהגת בפאם פטליות ולקבל איזו התעוררות יצרים זה הגיוני ובריא. כל עוד – אתה יודע – אתה לא הולך ומממש את הדחף לשכב עם קטינה. בטח לא בכפייה.
סרט וולגרי וצעקני
המשתמש בכל האמצעים כדי לגרום אי נוחות לצופה.
כל זה היה נסבל לו היה עומד איזה מסר הומני מאחורי כל זה, אבל לא.
סתם סרט מגעיל עם שחקנים מעולים.
נ.ב (לטעמי הביקורת מספיילרת ומסגירה את הטוויסט החזק ביותר בסרט)
ראיתי את הסרט, מספר פעמים, לפני לא מעט זמן. אבל הוא עדיין חקוק לי בזיכרון כאחד מהסרטים היותר טובים שראיתי השנה. ניסיתי לכתוב איזה ביקורת בזמנו, אבל לא יצא לי לסיים, ומכיוון שעבר כל כך הרבה זמן, יהיה ממש טיפשי לנסות להמשיך. בכל זאת, כשאני אגיע הביתה אני כנראה אעלה לכאן את הגרסה שלי.
אז הנה:
היילי בת ה-14 (אלן פייג') וג'ף בן ה-32 (פטריק ווילסון) משוחחים מזה שלושה שבועות בחדרי צ'אטים, האחת בתור thonggrrrl14 (ילדת חוטיני) והאחד בתור lensman319 (איש עדשה, בהתאם להיותו צלם מקצועי). בשיחתם האחרונה, זו שפותחת את הסרט, מחליטים השניים להיפגש פנים מול פנים בבית קפה קטן לקפה ועוגה. נחמד, לא? השניים מגיעים למקום ומתחילים לנשנש ולשוחח, ואט-אט נחשפים האחד לדמותו של האחר. היילי, מסתבר, לא נערה צעירה טיפוסית- היא לא נראית כמו אחת, ובטח שלא מתנהגת במו אחת. היא קוראת זיידי סמית', שומעת גולדפראפ והיא כולה בוגרת יותר ומלאת יותר בטחון עצמי מהצפוי לגילה. ג'ף, לעומתה, יושב מנגד ומשתף פעולה, אך מציג איפוק מסוים. הוא, בניגוד להיילי כנראה, מבין את הבעייתיות שבסיטואציה, ועל כן אינו תוקף מיידית את החזית. דבר אחד מוביל לאחר, והיילי מציעה שהשניים יחזרו לביתו של ג'ף. מטורפת, לא? אבל כפי שהיילי ממהרת לומר, 4 מתוך 5 רופאים מסכימים שהיא אכן מטורפת, ועל כן היא מחויבת להישאר נאמנה לעצמה.
השניים מגיעים לביתו של האשון ומתחילים לשחק זה בזה: כשאר מציע ג'ף משקה להיילי, היא מסבירה כי לימדו אותה כי אין עליה לקחת משקה שעורבב על ידי אם אחר ומעדיפה שהיא תכין את המשקאות. הזהירות הפתאומית הזאת דיי מפתיעה לנוכח העובדה שהיא בכל זאת הובילה את עצמה לסיטואציה בה היא מבודדת בביתו של אדם שיכול להיות אביה; והבלבול ממשיך כאשר היא מדליקה מוסיקה ומתחילה להוריד בגדים לקצב הצלילים, תוך כדי התחננות שג'ף יצלם אותה. השאלה של כיצד ילדה אינטליגנטית ומתוחכמת שכזו מצליחה להכניס את עצמה לסיטואציה כה מסוכנת נפתרת במהרה כאשר ג'ף נופל חסר הכרה ומתעורר למצוא את עצמו קשור לכסא. חיש קל אנו מבינים, יחד עם ג'ף, כי להיילי מניעים נסתרים, ושהיא בכלל לא הילדה המתוקה והטובה שחשבנו שהיא. היא קשוחה, בעלת כוח רצון רב, ובמטרתה להשיג בדיוק את מה שהיא רוצה. כלבה נקמנית של ממש.
הסרט, מתחילתו ועד סופו, אינו סרט קל. הוא מתחיל בשיחה ארוטית משהו בין ילדה קטנה לצלם (צלם אופנה וטבע, כמובן) ומגיע למצב של ניתוחים ביתיים. כשג'ף מנגב משפתיה של היילי שוקולד ומלקק את אצבעו בתאווה; כאשר השניים מבודדים במעלית וג'ף מחייך בצורה ערמומית בעודו מסתכל על הילדה הצעירה שלידו, אי אפשר שלא להתפתל בכסא ולקוות שמה שיקרה על המסך זה לא הזוועות שאנו מדמיינים לעצמנו בראש. ומלבד לכמה רגעים בודדים של זוועה ויזואלית, רוב הסרט אכן מוביל אותנו בתחושה שהזוועות האמיתיות קורות אצלנו בראש. זה מתחיל מהמראה הויזואלי של הסרט: יש לו מראה מאוד נקי ואסטטי, כאילו הוא מנסה לכסות את הכיעור שמשתרר בו. הצילום עדין ונעים לעין, עם משחקים קלים של פוקוס אשר מעבירים את תשומת הלב אל נקודות שונות במסך. המשחק הצבעוני גם הוא מעורר שלווה, עם רקעים שונים של צהוב, אדום, ורוד, טורקיז, המשתלטים על הכול. בזמן שאנחנו מרגישים לא בנוח ורוצים רק שכל דמות תכניס קצת הגיון לראשה ותפסיק את מה שהיא עושה, קשה שלא לבהות במסך ולהרגיש מהופנטים.
הדמויות גם הן מנסות להרגיע את כולם עד הרגע האחרון. גף', על אף שאנו יודעים ומרגישים כי הוא אינו בדיוק דמות מודל לילדים, מנסה להסתיר זאת ולהתכחש לזאת עד הרגע האחרון. מהרגע הראשון אנחנו לא יכולים שלא להרגיש סלידה לאיש הזה, אך הוא בכל זאת מנסה להציג את עצמו כאינטלקטואל הוגן אוהב אדם, בצורה התקינה. אנחנו מרגישים שאנחנו יודעים הכול עליו ושופטים אותו בהתאם, בניגוד לעובדה שהוא כמעט ולא נותן לנו דבר על פיו לשפוט.
היילי מוצגת בצורה כמעט והפוכה- היא מציגה את עצמה כאשת העולם הגדול, כאחת שיודעת הכול על הכול ונותנת לג'ף ולנו לא מעט פרטים על עצמה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מההרגשה שאין לנו מושג מי זאת הילדה הזאת, ומה לכל הרוחות היא עושה. ברגע שאנחנו חושבים שהבנו אותה, היא תלך ותפעל בצורה הפוכה. כשאנחנו חושבים שסוף סוף יש לנו קצת אינפורמציה עליה, היא תפיל הכול לקרשים. עם הילדה הזאת, הכול יכול לקרות.
לשחקנים היו נעליים לא קטנות להיכנס אליהן. אין לנו כאן את הדמות הטיפוסית של פדופיל הרעב לבשר צעיר וילדה קטנה וחסרת אונים, אין את המערך הטיפוסי של טורף וקורבן. במהלך לא מעט פעמים בסרט, אי אפשר שלא לתהות עם מי אנחנו בעצם מצודדים, מי כאן הצודק ומי כאן החוטא. לא רק שאלו דמויות מעניינות, אלא בסרט שכזה, בו יש בסך הכול חמישה אנשים (שלשלושתם יש מזל אם הם מקבלים חמש דקות מסך), משקל כבד מוטל על שני השחקנים הראשיים. את פטריק ווילסון כבר הכרתי מ"פנטום האופרה" ו"מלאכים באמריקה", והוא כבר הוכיח לי את יכולותיו ב"מלאכים". ושוב, הוא עושה עבודה נהדרת, כאשר בזמן שאתה רוצה לברוח ממנו כל עוד נפשך בך, אתה לא יכול לתהות מיהו ומה סיפורו. את היילי משחקת אלן פייג', שאולי מוכרת לכם בתור קיטי (אקס-מן: המפלט האחרון). אך אל דאגה, זאת בהחלט לא אותה ילדה (לא זיהיתי בכלל שזאת היא עד שלא עשיתי קצת מחקר פוסט-צפייה). פייז משחקת כאן ילדה ערמומית ומסתורית, בצורה כה משכנעת שאני באמת חושב שאפשר לתת לה את התואר הילדה הקריפית ביותר ללא כל בעיה. אתם ממש לא רוצים להסתבך עם הכיפה האדומה הזאת.
ונא לזכור, זוהי ביקורת לא גמורה
תגובת הזדהות
לא ראיתי את הסרט וגם רוב הסיכויים שלא אראה אותו (אלא אם כן השמיים יפלו לי על הראש). התגובה שלך על פטריק וילסון מעניינת מאד. רק בשישי שעבר סיימתי לצפות בטלוויזיה בפרק האחרון של "מלאכים באמריקה", בפעם השנייה. פטריק וילסון משחק בצורה מדהימה, ממש. אגב, מה דעתך על השיחוק שלו ב"פנטום" ועל הסרט עצמו? חוץ ממני ומקרוב משפחה שראה לא נתקלתי באנשים שראו את הסרט וחבל. לדעתי השיחוק שלו שם היה אנמי למדי כך שהופתעתי לגלות שהוא זה ששיחק את ג'ו ב"מלאכים".
'פנטום האופרה'
זה פה: כתבה מספר 2482
סרט גאוני לגמרי
יגעו להם התסריטאים וחשבו, כיצד מיישבים את הסתירה הברורה שעומדת בבסיס העלילה של הסרט הזה, לעומת הדברים שאותם הם מנסים להשיג. כלומר, כיצד הם מצליחים מצד אחד לעורר את האמביוולנטיות שהם רוצים, את הדיונים האינסופיים האפשריים בין טוב, רע, גבולות הטוב והרע והאפשרויות הטמונות בהן, כיצד הם משחקים על החוט הדק שבין קרבן למקריב והפוך תוך שההזדהות לעולם אינה מלאה, ותוך כדי שהמחשבה התמידית של הצופה (כלומר, אני) סבה סביב משחקי הזדהות, הפכים, אמת ושקר, חוזק וחולשה, היכולות והאתיקה שבענישה.
ומצד שני, כיצד עם כל הדברים האלה ניתן לתת עומק משמעותי לדמויות, ובעיקר לדמות המרכזית והרלבנטית – היילי. כיצד מישבים את הסתירה שבין אופי דמויות מגובש ועגול לבין רבדים שונים בנושא המדובר עצמו.
יגעו וחשבו כאמור, והגיעו למסקנה. מה שהסרט צריך הוא במאי מספיק יעיל, כך שיוכל מצד אחד לספק סרט שלם (כמעט) ובמרכזו עומדת הדילמה (או דילמות) מוסריות, וכך שהדבר שהצופה ייקח איתו לאחר הסרט הוא עוצמת אותן דילמות, והמחשבה האקטיבית עליה שאותה הבמאי מעורר דקה אחר דקה למשך הסרט כולו.
ומצד שני, במאי שיוכל לספק את הטוויסטון שבסוף כדי לעגל באבחה אחת או שתיים דמות אמיתית, נוגעת ורגישה. את מבוקשת הם מצאו במר סלייד שעשה עבודה אסתטית ונקייה, עם השפעות "הנקה"יות מובהקות, וגם תוך שימוש יפהפה ב"סלואו מושן" כך שהוא מביא לכדי קיצוניות את שתי המטרות הברורות של הסרט מבלי להזניח אף אחת.
חשבו עוד יוצרי הסרט, כיצד ניתן לאפשר למערך העלילתי של הסרט משענת, למרות השימוש ב-2.02 שחקנים בלבד. כיצד ניתן ליצור הזדהות עם האנדרדוג שהוא גם האפרדוג, וכיצד ניתן לשמור את המתח שבגילויים על הדמות בסוף הסרט, למרות שבמשך סרט שלם אנו לא יודעים כלום. יגעו וחשבו ומצאו את גב' פייג', שלעומת נמרוד, דעתי היא כי המשחק שלה הוא ללא דופי. לכל הפחות אחד מחמשת מפגני המשחק הטובים ביותר של השנה. (דווקא ווילסון היה קצת פחות טוב, וקצת יותר חד הבעה, אם כי הוא היה לא רע בכלל כשלעצמו).
התוצאה בעיניי מפעימה. אמנם לא מדובר בסרט מושלם, שכןיש בו איזו דקה או שתיים בעייתיות (סנדרה או? בשביל מה זה היה טוב?) ובכל זאת מדובר לדעתי בסרט השנה.
התמונה האחרונה בסרט, זאת שמעלה אסוסיאציות מכוונות ל"כיפה אדומה", גם היא מספקת טאץ' נאה לסיום.
אתה לא טועה...
בגרסא שאני ראיתי קרה בדיוק מה שהוברט תיאר.
והנה אני מגיבה לעצמי...
גם ויקיפדיה וגם ימד"ב מאשרים את טענתי ואף אחד מהם לא מציין את קיומה של יותר מגרסא אחת לסרט…
זה מה שקורה כשמורידים סרטים מהאינטרנט...
פטריק ווילסון לא חורס(חתיך הורס) מדי בשביל פדופיל?
חורס?!
ממש לא (והכוונה לשילוב המילים, ולא לעובדה המוצקה שווילסון מגה חתיך)
סליחה, מה את מנסה להגיד בעצם?
שסטיות מין הן פועל יוצא של מראה של בן אדם?
שפגמי אישיות הם פועל יוצא של מראה של בן אדם?
מה?
הוא אכן נראה מאוד טוב, והיילי גם מציינת את זה: אתה לא נראה כמו אחד שצריך את האינטרנט בשביל להכיר בחורות.
לי זה צעק בקולי קולות (גם אם לא הייתי יודעת על מה הסרט לפני כן) שמשהו פה מסריח. הוא באמת יפה מדי, מקסים מדי ומוכשר מדי בפלירטוט בשביל להשתמש באינטרנט למציאת קשרים. אז מה, לעזאזל, הקץ'?
הוא השתתף פעם אחת בחוג קדרות בעברו והוא לא התמחה בחרסינה..
ספק אם זה מצדיק את התואר.
מה קהל היעד של הסרט?
אמנם זאת נראית כמו שאלה סתמית ואמנם כמעט אף אחד מהמשתתפים בדיון לא ראה את הסרט בפועל אלא רק את הטריילר, אבל אני חושב שהיא רלבנטית.
אפשר להתחיל מזה שהקהל הוא לא פדופילים או אפבופילים. היילי אמנם מורידה את החולצה (ונשארת בגופייה!) אך בשום שלב היא לא מוצגת בצורה מפתה או פרובוקטיבית. היא מתנהגת בצורה שמגרה את ג'ף, כי הסרט *אומר* לנו שהיא לוחצת לו על הכפתורים הנכונים, אבל לא בצורה שעלולה לגרות גבר ממוצע.
תודה!
זו *בדיוק* השאלה שחיפשתי תשובה אליה.
לדעתי אם לוקחים את הסרט כפשוטו, מדובר בסרט מרגיז ודל עלילה – אם תרצו מין הכלאה בין המתח של "שכחו אותי בבית" והסדיזם של "לשחות עם הכרישים".
אבל, אם רוצים – בהחלט אפשר למצוא משמעות נסתרת (היות והתסריט צורם להגיון בריא).
לדעתי מדובר בסערת רגשות אשם של פדופיל (גם להם יש רגשות). מבחינת מבנה, משהו באותו הלך רוח של החלק האחרון של "מולהולנד דרייב": החלק עד ההתעלפות מציאות – מההתעלפות מסע אשמה הרסני.
ברור לכל כי כיפה אדומה אינה אמיתית – היא הסיוט של כל פדופיל (פמניסטית חזקה וביקרותית בגוף של ילדה יפה). ובמקרה של ג'ף – נציגת אשמה ותיעוב עצמי.
סיום של הסרט מרמז שזאת כוונת התסריטאי.
בכל זאת לטעמי מדובר בסרט מחורבן שטוב רק לחינוך עברייני מין.
לפני הכל, הערה לשונית:
קונדו זו דירה בתוך בניין דירות מפואר, שהיא בבעלות חלקית של הבניין וחלקית של הדייר, או דירה בבניין מפואר שבו כל בעלי הדירות יחד מרכיבים את קבוצת בעלי המניות של הבניין.
ג'ף לא מתגורר בקונדו, אלא בבית פרטי.
סתם, להשכלה כללית.
הייתה מחאה נגד ליאון.
אכן, וסצינות גבוליות הוסרו (והוחזרו לגרסת הDirector's Cut מ2005)
בעקבות הדיון שהתפתח פה
עכשיו סיימתי לראות את הסרט, וקראתי את כל הדיון, וכל מה שכתבת מדויק. מרבית המגיבים כאן לא ראו את הסרט ודנים אותו ברותחין ממש בלי לדעת על מה הם מדברים.
סרט מרשים ביותר.
סתם בגלל שחודש הדיון במתמשכים, אני רוצה לציין..
שלא מזמן ראיתי את הסרט הזה ואסכם אותו בקצרה:
פאטתי, מביך, מבוים רע, כתוב רע, משוחק רע.
באיזשהו שלב (אחרי 10 דקות) הוא יורד לרמה תסריטאית כל כך נמוכה וירודה שזה (באמת ובתמים) מצחיק לגמרי. בקשר לאלן פייג', היא חמודה והיא כריזמטית אבל שחקנית ממש גרועה למרות שגם שחקן ממש טוב היה מתקשה להעביר באמינות את הטמטום המשתפך מהתסריט.
בקשר לדיון שהיה על הפדופיליה, אני אמנם בעצמי עוד לא חוקי אז יכול להיות שאיו לי זכות דיבור, אבל הסרט הזה מעודד פדופיליה? ממש לא.
סתם בגלל שחודש הדיון במתמשכים, אני רוצה לציין..
שבירת המיתוסים לבדה יכולה להסביר את גאונות הסרט. זה תלוי מה המודל שחקוק בראש שלך.
סליחה?
אני חושב שאתה די מגזים. התגובה שלך מאוד קיצונית.
נכון שפייג' היא סתם שחקנית-חביבה-מאוד-שאף-אחד-לא-יזכור-בעוד-חמש-שנים (כן, כן, ומצידי אתם יכולים להוציא את הדלוריאן שלכם לסיבוב), אבל מכאן עד ל"משוחק רע"?
"כתוב רע"? על איזה חלק אתה מדבר בדיוק?
מה שכן, אני מסכים עם השורה האחרונה שלך. 'הארד קנדי' מעודד/מעורר פדופיליה בדיוק כמו ש'כוכב נולד' מעודדת יצירתיות.
הי חבוב
יצאתי לסיבוב. מצבה של פייג' לא רע בכלל.
ראיתי עכשיו את הסרט
ואני חייב להגיד דבר אחד.
אחרי שראיתי את "ג'ונו", רציתי להתחתן עם אלן פייג'.
אחרי הסרט הזה.. אני קצת מפחד ממנה.
מה קורה פה?
זה מותחן פסיכולוגי טוב, טוב מאוד בחלקיו השונים, הזוכה להופעות מחשמלות של פיגי' ו-ווילסון.
למה כל השרשור הארוך הזה מדבר על גיל ההסכמה וכו' ואין לו שום קשר לסרט?
חשבתי שאמצע פה דיון ארוך ומרתק על מהלכי הסרט והתאכזבתי :(
Hard Candy רחוק מיצירת מופת!!!
Hard Candy
הביקורת אמנם יפה ומעניינת אבל אינני מסכים כלל שעקב פגמים בתסריט הסרט איננו יצירת מופת, הוא רחוק מזה!
אני לא מדבר על פגמים רבים בכול תחום, יצירת מופת לדעתי חייבת להיות ישרה ומדודה ולא נקמנית ואישית כמו סרט זה, דבר שעושה אותו לא רלוונטי, לעלות על העגלה של לשרוף את כולם בלי לבדוק כלום מתאים לעם הארץ ולא יותר.
לא הייתי קורא לו גם דרמה. הייתי משאיר אולי את ה"מותחן" אבל איפה בדיוק הפשע פה? זה לא תיכנון שוד או מרדף אחרי רוצח. "מותחן נקמה" נראה לי הדרך הכי טובה.
וכן, לא נהניתי מאי.טי בכלל והוא עצבן אותי לא מעט.
הדברים שג'ף והיילי עושים בסרט הזה נראים לך חוקיים?
(ל"ת)
גם הדברים שג'ין הקמן עושה במשפחת טננבאום לא מאוד חוקיים
זה לא הופך את זה ל"קומדיית פשע"
גרמת לי עכשיו להיזכר בשוברות הלבבות עם ג'ניפר לאב יואיט וסיגורני וויבר.
תתבייש לך.