במקור: Hannibal
במאי: רידלי סקוט
תסריט: סטיבן זאליאן,
דייויד מאמט
מבוסס על ספרו של תומס האריס
שחקנים: אנתוני הופקינס,
ג'וליאן מור, גארי אולדמן,
ריי ליוטה, גיאנקרלו ג'יאניני
אין כמו רוצחים סדרתיים כנבלים קולנועיים. הם עושים ללא הנד אף עפעף מה שתמיד רצינו כולנו לעשות: לחיות מחוץ לחוק, ועדיין לפעול תחת אמונה או ידיעה עמוקה של משהו גדול, חשוב ומשמעותי. יש להם את הכוח, אבל משום מה הם עברו ל-Dark side of the Force, ואין סיפוק גדול יותר מליהנות ממפעליו של איש חזק, ואחר כך לראות אותו נענש על חטאיו. לפחד ממפלצות מהחלל החיצון זה לגיטימי, אבל מותנה בדמיון מפותח. לפחד מרוצחים סדרתיים זה כבר אלף-בית של היגיון בסיסי. לכו תדעו מתי תתאימו לסדרה של מישהו, שאמא שלו אהבה אותו יותר מדי.
הסיבה שלקולנוע יש חיבה עמוקה לרוצחים סדרתיים היא שהם מביאים איתם עסקת חבילה תסריטאית מושלמת: את דמות הנבל, את דמות הפרוטגוניסט (ובעברית: הגיבור הטוב) שב-99% מהמקרים יהיה איש חוק, את נקודות המפנה העלילתיות (הרציחות והגילויים), ואת הסוף ה"עמוק" (אה! בגלל זה הוא עשה את זה).
גם הסרט 'חניבעל' הבא עלינו לטובה, משתייך לז'אנר הרוצחים הסדרתיים. זה לא חדש לאף אחד שהוא המשכו של 'שתיקת הכבשים' שבא לעולם לפני כעשור. רק במזל נשאר שמו המקורי, ולא קראו לו כאן 'שתיקת הכבשים 2', 'שובו של הכבש' או 'הכבשים צורחות שנית'. לאחר צפייה בו אני תוהה אם לא היו צריכים לקרוא לו בעצם 'אוכל, שתיה – גבר, אישה', אבל אז מי היה בא לראות אותו. לא חבל?
בסרט הקודם, שנעשה לפני עשור, הגיבורה היתה קלאריס סטרלינג, צוערת FBI מרובעת, שרדפה אחרי באפלו ביל, הרוצח הסדרתי שאהב ללבוש נשים שמנות. ד"ר חניבעל לקטר היה רק דמות משנית מגניבה שגנבה את ההצגה, ועזר לקלאריס נמוכת הקומה לתפוס את מעצב האופנה השרוט קשות. ב'חניבעל' המצב הפוך, ולקטר הוא השלד, הלב והשרירים של הסרט. המרדף של קלאריס הלא-נשית במיוחד אחריו הוא רק המסגרת, ובמקביל צריך חניבעל להתמודד עם אויבים אחרים, יותר עצבניים (ובצדק) ממנה.
עלילת 'חניבעל' מסובכת לתמצות, כי המון התרחשויות קורות במקביל, אבל באופן כללי, חניבעל חופשי, ושוהה בפירנצה כפרופסור לאומנות/היסטוריה/ספרות. את זהותו האמיתית מגלה בלש מקומי חמדן, שבמקום להסגיר את לקטר לקלאריס סטרלינג הבוקית-מה, הוא בוחר להסגירו לאויבו המעוות והנכה של לקטר, שרוצה להמית אותו במוות מרושע ביותר, שייקח כמה שעות, ויגעיל את הצופים באופן מיוחד. כאן המקום לציין שהסרט כולל תמונות דוחות נורא של ביתורי אדם. בסרט הזה שופכים מעיים, חושפים מוחות של אנשים חיים, מאכילים חזירים בבני אדם, שופכים דם נגוע באיידס על תינוקות, ומדי פעם למישהו יש מזל והוא נהרג מירייה. אם אתם רגישי קיבה, חיסכו לכם 30 ש"ח.
את 'חניבעל' ביים רידלי סקוט הבלתי נלאה, שתרם לקולנוע את 'הנוסע השמיני' (המדהים) ו'בלייד ראנר' (האם יש עוד אנשים שחושבים שהתפאורה היא הצד החזק של הסרט?). שנות ה-90 היו שנות הפעילות המזעזעות ביותר שלו, אולי להוציא את 'תלמה ולואיז'. צופי 'ים של חברים', '1492', ו'ג'י איי ג'יין' סבלו לא פחות מקורבנותיו של ד"ר לקטר, וידוע לי ש'גלדיאטור' (2000) הינו שנוי במחלוקת. צריך לקבל את העובדה שיש אנשים מזוכיסטיים. אני שנאתי אותו, אבל לא באתי לריב. מי שאהב, שיבושם לו.
'חניבעל' מצליח להחזיר את רידלי סקוט (איזה שם טיפשי זה רידלי?) לקטגוריית הבמאים המעניינים. הוא שזר ב'חניבעל' המצאות והפתעות רבות, וביים את השחקנים, הצלם והעורכים באופן משובח ובכשרון רב. 'חניבעל' הוא סרט מעניין, מבדר, מותח, ובעל סטייל עסיסי ועקבי.
אנתוני הופקניס יכול לשחק את שייקספיר עד מחר. תפקיד חייו הוא ד"ר חניבעל לקטר, הקניבל המקובל עם המחסום על הפרצוף, הרוצח שהביא לשחקן את האוסקר. דמותו של חניבעל לקטר כבר הופיעה בסרט זניח משנת 1986 שנעשה על פי הרומן 'הדרקון האדום'. אז שיחק אותו בראיין קוקס (מי?) והעובדה שאף אחד לא מתייחס ללקטר ההוא, מראה על גדולתו של הופקינס.
אחת הסיבות שהסרט 'שתיקת הכבשים' היה מעולה היתה הופקינס, שכל סצינה שבה הופיע העבירה את הסרט שני הילוכים קדימה במתח, בחדשנות, בעומק המשחק ובעוצמה. זו הסיבה שהופקינס הוזמן לגלם את חניבעל פעם נוספת, כי לנעליים שלו אף אחד היה יכול להיכנס. אולי גארי אולדמן, אבל הוא כבר לוהק ב'חניבעל' כאויבו של לקטר: מייסון ורג'ר.
בניגוד להופקינס, ג'ודי פוסטר (שהביצוע שלה לסטרלינג חסרת חוש ההומור הביא גם לה את האוסקר) לא משתתפת בסרט. ג'וליאן מור היא קלאריס "כעבור 10 שנים", ולמרות שהיא שחקנית מצוינת, והדמות כתובה היטב, קלאריס 2001 מעניינת פחות מקודמתה. יש בה משהו גברי, קשיח, מריר, ו'חניבעל' מציג אותה כאישה לא חביבה, מבואסת ומבאסת, שאין לה מה להפסיד. סקוט יצר קלאריס חזקה מדי ורצינית, אולי כדי להצדיק את החרא שהוא מאכיל אותה לאורך כל הסרט. האם באישה הזו מאוהב חניבעל? למה בכלל?
הבעייתיות של יוצרי הסרט עם דמותה של קלאריס מודגמת בסוף הסרט, כשחניבעל (יחד עם המלבישה של הסרט) מלביש את קלאריס-מור בשמלת ערב חושפנית ליגה א'. השמלה הזו מעוררת גיחוך, בעיקר עם הצלקת הטרייה החשופה על כתפה. זה נראה לא נכון, כאילו חניבעל כלל לא מכיר את האישה שהוא אוהב.
אני אהבתי יותר את קלאריס הצוערת של פוסטר, שהיה בה משהו תמים, מפוחד, ולמרות כל חולשותיה האנושיות הצליחה להציל את המצב. אתם זוכרים את הסצינה שבה בפאלו ביל מחשיך את מרתף האימים שלו, וצופה במשקפי ראיית לילה בפוסטר העיוורת, מתנשפת מבועתת באפלה? חוץ מלונג ג'ון, מי לא רכן קדימה בדאגה כשהיד הירוקה נשלחה לכיוונה? זאת משום שקלאריס ההיא היתה נוגעת ללב. אם קלאריס של ג'וליאן מור היתה באותה סצינה, היא היתה שולפת בשלווה עוזי מקוצר ומרססת את האפלה לכל הכיוונים. פוסטר היתה קלאריס מושלמת. לא לחינם נקרא הסרט ההוא 'שתיקת הכבשים' שצרחתם היתה טראומת הילדות הבסיסית של קלאריס. היא היתה העניין, והיא היתה מעניינת.
קלאריס של ג'וליאן מור היא פחות אנושית, מופשטת, א-מינית כמו שרידלי סקוט אוהב את גיבורותיו. זיכרו את סיגורני וויבר-אלן ריפלי הגברית ב'נוסע השמיני'. זיכרו את דמי מור-ג'ורדן אוניל הסמי-לסבית ב'ג'י אי ג'יין'. קלאריס-מור היא אחותן הג'ינגית.
'חניבעל' היה במקור רומן של תומאס האריס, שהיה מאוהב בחשאי בקניבל המדופלם בשני הספרים 'הדרקון האדום' ו'שתיקת הכבשים', ויצא מהארון והכריז על משיכה ואהבה נצחית ליציר מעבד התמלילים שלו בספרו 'חניבעל'.
מי שקרא יסכים איתי שהספר אינו פאר היצירה, אבל מצליח לרתק. המניעים של הדמויות ברומן מפורטים, ושום נושא לא חופף. הסיפורים הקטנים מסובכים, והרשע מבוסס היטב. בסרט מעט מאוד מהדברים הללו נשארו, ובתכל'ס, הדמויות הקולנועיות עושות ואומרות את מה שהיה כתוב ברומן, רק שההסברים לפעולות שהיו ברומן נעלמו. האם אתם יודעים למה לקטר הוא קניבל? האם אתם יודעים למה הוא נמשך דווקא לקלאריס? האם אתם יודעים מה הביא למפגש הראשון בין חניעבל למייסון ורג'ר? מהן הכבשים הצורחות של חניבעל עצמו? התשובות היו בספר, אך לא תמצאו אותן בסרט.
לדעתי 'חניבעל' היה צריך להיות סדרת טלוויזיה, שם היה מצליח לרקוד על כל העוגות, ולאכול את החתונה שלמה.
ועדיין, 'חניבעל' הינו סרט מלהיב ביותר, ומהווה את אחת האטרקציות הבודדות שתמצאו היום בקולנוע. מומלץ.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- קנו את הספר ב'מיתוס'
- חברים מספרים על חני
- ריקוד הלקטר
- אוכל, שתיה
- קניבליזם – דרכי מניעה וטיפול
אני כבר לא יכולה לחכות...
רק לפני שאני רצה לקנות כרטיס: מה מומלצ לעשות קודמ? לקרוא את הספר, ואז לבוא לסרט ולדעת מה הולכ לקרות, או לראות את הסרט ואז לקרוא את הספר, כדי שישפוכ אור על נקודות לא מובנות?
יומ לא-הולדת שמח,
גל
נ.ב ביקורת נהדרת (דובר איפשהו על תחרות התחנפויות, לא?)
סתם הערה
הביקורת אכן משובחת להפליא, אבל התחרות המדוברת היא לא תחרות התחנפויות. אנחנו לא כאלה (באמת?).
בקרוב מאוד אותו מידע סודי ישוחרר לפרסום, וכיף גדול יהיה פה.
לא שווה.
נסי לצפות בספר לקרוא את הסרט ואז לשפוך אור על האנשים שעיצבנו אותך במיוחד השבוע.
עובד בכל פעם.
אני כבר לא יכולה לחכות...
שאלה טובה את שואלת. אני מצאתי יתרון בקריאת הספר, כי אז ידעתי פחות או יותר מתי יחתכו למישהו משהו, ויכולתי להתחפר בכתפו של שכני למושב מבעוד מועד, ולהפריע לצופים האחרים בקריאות "אל תיכנס לשם! אל תסתובב אחורה טיפש! אכל אותה" אני מאוד אוהב סרטי אימה, אבל כשאני רואה דם אני מתעלף, והפעם החזקתי מעמד, ללא בושות.
אני חושב שרק צופים שלא קראו את הספר, יכולים לעזור לך, אם הם חושבים שהעלילה אינה ברורה דייה, אזי הספר יכול לעזור. היות והספר אינו יצירת מופת, הסרט לא מצליח ליפול ממנו בהרבה, לדעתי.
אין לזלזל בג''וליאן מור
לצערי אני יכולה להגיד כי עדיין לא ראיתי את הסרט הנדון,
אבל למיטב ידיעתי, ג"וליאן מור
היא הבחירה הטובה שנעשתה(למרות שהייתי מעדיפה כי ג"יליאן אנדרסון היתה מקבלת את התפקיד הנכסף)לאור יתר המועמדות לתפקיד כמו שרה מישל גלר למשל.
לדעתי מור מביאה עמה משב רוח רענן במשחקה,למרות שפשוט התאהבתי בג"ודי פוסטר בתור קלריס סטרלינג הצוערת התמימה אך עם זאת מתוחכמת למדי.
חבל גם שג"ודי פוסטר לא המשיכה גם בסרט "חניבעל" אבל לדעתי מור
לקחה עליה את התפקיד כאתגר ונכנסת לנעליה של קלריס אבל זו כבר אינה אותה קלריס כמו בסרט הראשון.
אייג"נט סטרלינג הנה אשה מושכת,
ערמומית ולמודת נסיוןומור משחקת כקלריס כעבור עשר שנים,
כשהיא אינה אותה סטודנטית נאיבית, אלא אשה שהתבגרה במעט.
הכישרון של מר הופקינס
הממ… גארי אולדמן בתפקיד חניבעל לקטר, לא חשבתי על זה. למעשה לא חשבתי על אף שחקן אחר שאולי היה מתאים להחליף את אנתוני הופקינס בתפקיד. אבל גארי אולדמן. הממ… הרי הוא מזוהה בדר"כ בתפקידים של האיש הרע, לעתים גם סאדיסט. אז למה לא בעצם? הממ…
כמובן שמדובר בתהייה לא רלוונטית והיפותטית למכביר, אבל תחשבו על זה. קשה לקבוע אם תפקידו של אולדמן ב"חניבעל" הוא של האיש הרע. מצד אחד הוא הקרבן המסכן שלו, שמה שנשאר מהפרצוף שלו הוא הגועל בהתגלמותו. והוא גם משותק בכל גופו. מצד שני, מסתבר לנו שגם ככה הוא לא היה אדם שפוי במיוחד, ומוחו מעוות בערך כמו פניו.
טוב. אז נתפשר על האיש הרע עם יותר סיבות טובות להיות כזה.
ולענייננו.
תחושת אכזבה בלתי נמנעת ליוותה אותי בחציו הראשון של הסרט, שמתמקד בתהליך איתורו של ד"ר חניבעל לקטר וחייו החדשים. התחושה הזו נעלמה כאשר הגיעה נקודת השיא של החלק הזה (שאני כמובן לא אגלה מה קורה בה), וממנה ואילך הסרט התחיל לתפוס תאוצה ותחושת האי-שלווה בה הצטיין "שתיקת הכבשים" שבה ותופסת את מקומה. זה עוד אחד מאותם מקרים של לאט אבל בטוח, מפני שמדובר בצפייה ראשונה שלי בסרט (מן הסתם), ואני בטוח שתחושת האכזבה הזו לא תתעורר שוב בצפייה השניה בו, לכשתתרחש, כאשר אני כבר יודע מה עומד לקרות כל הזמן.
אחרי צפייה ב"חניבעל" המסקנה המתבקשת היא שלא סתם לקח לפרוייקט הזה הרבה זמן לצאת לפועל. ההשקעה ניכרת בתסריט שהשתדל לא להיות מנופח יתר על המידה, ובבימוי האכן מעניין של רידלי סקוט, שכל דבר טוב ורע שיש להגיד על הבמאי הזה יהיה נכון. הוא מציג לנו את חניבעל כדמות מרכזית הפעם (כיאות לדמותו בספר), שרוצה לחיות את חייו בשקט ולא פוגע באף אחד שלא מעוניין לפגוע בו. בערך.
וידוי קטן: מעולם לא קראתי לא את הספר שעליו מבוסס "שתיקת הכבשים", ולא את הספר שעליו מבוסס הסרט הזה. מה שכן, ידעתי את תקציר העלילה של הספר "חניבעל", וקראתי את הסוף שלו. מדובר בסוף אינפנטילי ופחות מתקבל על הדעת מהסוף של "מועדון קרב".
מזל, מזל שהוא שונה בתסריט, כי הסוף של הסרט הבהיר עוד יותר ששני דברים היו צריכים להיעשות כדי שזה לא יהיה מתכון לכישלון: דבר ראשון זה לשכתב את הסוף הזה, ודבר שני חייבים לשכנע את סר הופקינס לשוב ולגלם את ד"ר לקטר, כי בלעדיו זה לא זה.
אכן מדובר בשני צעדים נבונים שנקטו בהם יוצרי "חניבעל" הסרט.
וג'וליאן מור? היא סבירה. המבטא הדרומי של ג'ודי פוסטר היה יותר אמין משלה, אבל זה לא הפריע במיוחד לשחקנית שבמובן מסויים תרמה לאי-הריסת הדמות של ספיישל אייג'נט קלאריס סטרלינג.
לסיכומו של דבר, "חניבעל" הוא אכן נקודת אור מסויימת במצב המחפיר של הקולנוע הנוכחי. הוא ועוד איזה שניים-שלושה סרטים אחרים.
על עניין הגועל הויזואלי של הסרט מר נונו הנכבד הרחיב מספיק בביקורותו (הטובה מאוד לדעתי) וקטונתי מלהוסיף לדבריו.
לא היה לי ספק שהופקינס יהיה מעולה בבואי לסרט, ואכן ממנו לא התאכזבתי.
אבל זה אני…
גועל ויזואלי?
דווקא מזה היה לי חסר, והרבה. או בעצם, לא בדיוק.
כן, אאלץ להשוות את הסרט לספר. הספר היה הרבה יותר מגעיל. הרבה יותר דוחה. הרבה יותר מרתק. סביר להניח שזה קשור לדמיון שמעניק צבע וחיות לתיאורים, דבר שכל סמאח קולנוע יכול רק לשאוף להתקרב אליו. בעצם, סביר יותר להניח שזה קשור לעידון שעשו לתסריט.
(איפה המתכונים מהספר, איפה?!)
צודק אתה, אבירם, על כי עשו עמנו חסד כאשר שיפרו את הסוף. הסוף מהספר הוא טיפה לא ברור, ולא מאוד הגיוני. הסוף בסרט הוא ראוי ומתבקש ("מעל המפרק או מתחת למפרק?"). גם אם בתחילה הופתעתי ממנו, וזעמתי עליו, הרי שעשו כאן את הדבר הנכון.
וג'וליאן מור? איני יודע מה נונו רוצה, אך לדעתי היא אשה סקסית ביותר, נשית ביותר, מושכת ביותר (ונמוכה ביותר). יתרה מזאת, כפי שציין מבקר הקולנוע הנודע, מר ר. פיש, היא משחקת כאן נהדר את ג'ודי פוסטר.
יש מגבלות בעולם, חבר'ה. ישנם אילוצים. הם לא הצליחו להשיג את ג'ודי פוסטר. התחליף שהשיגו, מור, אינו פחות משובח.
לסיכום? סרט טוב. באמת. מעולה אפילו.
אבל התאכזבתי.
התאכזבתי כי הוציאו את החלקים הטובים מהספר. (בהא. רואים מעיים נשפכים. אז מה?)
התאכזבתי כי אין כאן בשורה גדולה מעבר לשתיקת הכבשים. כאילו הם שני פרקים באותה סדרה.
(באמת, מוזר למה ציפיתי שההמשך יהיה טוב יותר מהמקור, אבל באמת ציפיתי לכך, והתאכזבתי.)
הכישרון של מר הופקינס
הציעו למישל פייפר לגלם את קלריס ב"שתיקת", אבל היא סירבה.
מוטיב ה''בום''
גם אני הלכתי יחד עם המוני אנשים לראות ביום שישי (יום אחרי הבכורה) את הסרט חניבעל.
במהלך הסרט לא יכולתי שלא לשים לב למוטיב מאוד מעניין שעוד לא הבנתי מה הוא מסמל – מוטיב ה"בום" (או בשפת הרחוב- מוטיב המיקרופון).
אם ישאלו אותי, מי שקיבל הכי הרבה זמן מסך בסרט זה הוא הבום. כמעט בכל שוט הוא ביצבץ, כאשר בחלק לא קטן מהשוטים היה ניתן לראות בבירור גם את המוט שמחזיק אותו במלואו. במהלך הסרט הציע ידידי דביר משחק מאוד נחמד הנקרא "בום", שהוא על אותו עיקרון כמו "7 בום" רק שהפעם בכל פעם שרואים את המיקרופון אומרים "בום". משחק מומלץ.
שמתי לב שיוצרי הסרט לא קימצו במיבחר המיקרופונים, שהיה עשיר ביותר. מהעגול הרגיל ועד לארוך הפרוותי!
שלא תבינו לא נכון, אני מאוד נהנתי מהסרט! אני ממש אוהבת סרטים כאלה, אבל כפי ששמתם לב הקטע עם המיקרוםון ממש עיצבן אותי.
אני לא מבינה איך בסרט שהוציא לעצמו שם של משהוא גדול עוד לפני הקרנתו מצולם בכזאת חובבנות ורשלנות. זוהי רשלנות פושעת! (אני חושבת שאתם מבינים את הרעיון…)
אז זהו, סרט יפה, לא הכי מזעזע בעולם, צילום מעצבן וסוף כל-כך צפוי ( אני לא אגלה מה הוא, אבל, באמת… הוא אוהב אותה!)
6 מתוך 10 בסולם נועה.
בום שתיים שלוש ארבע
בדרך כלל, הכלל הוא זה: ראית בום יותר מדי – לך ודרוש את הכסף חזרה בקופת הקולוע.
עד כמה שזה יישמע מוזר, לא הבמאי, לא הצלם ולא העורך אחראים לכך שראית את הבום בכל תמונה שניה, אלא המקרין בקולנוע שבו ראית את הסרט, שהכניס אותו למסגרת הלא נכונה. רוב הסרטים מצולמים על שטח סרט גדול יותר ממה שאמור להראות אי פעם, ואם המקרין טועה, זה עלול לגרום לחשיפת אזורים מעל ומתחת לפריים המיועד (מה שנקרא "הפסים השחורים"), מה שגורם לחשיפת בומים אינטנסיבית. בפעם הראשונה זה קרה לי ב'מי רצח את קוקי?' ואחר כך במשך שבועיים שברתי את הראש בשאלה – מה רצה רוברט אלטמן להגיד בכל הבומים האלה? הרי לא יכול להיות שמקצוען כמוהו פישל כל כך הרבה פעמים. בפעם השניה זה קרה לי בהקרנה מצ'וקמקת במיוחד של 'החוש השישי', ושמעתי סיפורים מאנשים שזה קרה להם בהרבה סרטים אחרים. סרט כמו 'חניבעל' עובר כל כך הרבה ידיים ותשומת לב עד שהוא מוקרן, שזה כמעט לא מתקבל על הדעת שבום טועה יישכח בתוך הפריים. ובאמת, אני לא ראיתי ב'חניבעל' אף בום. בטענות יש לבוא למקרין.
הבהרות טכניות
המקל המחזיק את המיקרופון הוא אשר נקרא בום, ולא המקרופון עצמו אשר נקרא לרוב "מקרופון".
יש הטוענים שהבום נקרא בום בשל הנטיה שלו להיתקע בכל מיני חפצים בעת שמשתמשים בו.(בדר"כ כאשר עוקבים אחרי בן אדם הולך, ולא שמים לב שיש קיר מאחורי הקצה האחורי של הבום).
המקרופון הרגיל הוא דווקא ארוך וצר ולא עגול. (ונקרא קרבון).
היתרון שלו הוא שהוא מסוגל לקלוט סאונד גם מנקודה מרוחקת במידה והוא מכוון אליה כראוי.
המקרופון העגול לעומת זאת קולט סאונד בזווית של 360 מעלות מסביבו. דבר יעיל יותר כאשר יש דיאלוג עם מספר גדול של משתתפים.
והחלק השעיר הוא ציפוי בד למקרופון המחליף את הספוג ונועד למנוע מרעש הרוח להפריע להקלטה. ושמו בישראל הוא "חתול".
לעיתים מסוימות משתמשים בחתול המכסה על מעין בלון פלסטיק הנקרא "צפלין", שמונע רעשים גם מרוחות חזקות במיוחד.
בום שתיים שלוש ארבע
קרה לי אותו הדבר אתמול, בהקרנה של חניבעל בקריון (קרית ביאליק).
בהפסקה ניגשתי אל הסדרנית והתלוננתי ארוכות, עד שהנ"ל הבטיחה שהיא תלך מיד עם תום ההפסקה אל המקרין, ותשאל אותו על כך. כמה דקות וכמה עשרות בומים ומקרופונים אל תוך הסרט ניגשה אלי הסדרנית והודיעה לי בלקוניות כי הבעיה היא לא שלהם. כל נימוק הגיוני או בקשה לדבר עם המקרין נדחתה הנימוס. הסרט כבר הגיע אל שלבי הסיום שלו אז ויתרתי והלכתי הביתה משולל כל הנאה מהקניבל.
חבל, גארי אולדמן דווקא נראה שם לא רע…
ברכות!!!
נונו, זה רק אני או שאתה חדש?
אם כן ברכות על הכתבה ועל הצטרפותך, נהנתי ממנה מאוד.
מקווה שתמשיך כך, ברכות!
פיטר
זה רק אתה
הוא לא חדש (ע"ע בית האשליות).
הסרט-:-(
גם אני נהנתי, אבל...
לקראת צאת הסרט בישראל, החלטתי לקרוא שוב את "שתיקת הכבשים", וגם לראות את הסרט בפעם המאה. בקריאה שניה גיליתי כל-כך הרבה דברים שלא ראיתי בראשונה. כל דיאלוג, כל מחשבה של סטארלינג, כוללת כל-כך הרבה ניואנסים ועומק. הסרט- עליו אין מה לדבר. כל דיאלוג, יצירת מופת, כל צילום של ד"ר לקטר – אמנות.
כמו קוראים רבים, גם אני התאכזבתי מהספר חניבעל. אמנם, היה לו סטייל, מתח ועניין, אך לא היה בו את אותו עומק מדהים, את אותה תחושה שקיימת בשתיקת הכבשים, שבו ההרגשה בכל קטע בו מופיע חניבעל, היא כמו ללכת על קצהו של תער. כל אותו גועל, לפי דעתי היה מיותר.
כשהלכתי אתמול לראות את הסרט, הציפיות שלי היו בגובה הרצפה. ציפיתי שזה יהיה סרט מסוג ג'. לכן, כל-כך נהנתי כשהופתעתי לטובה. כמו בספר, אני חושב שגם בסרט החלק החזק הוא החלק שמתרחש בפירנצה. דרך אגב, אמרו לי שהשחקן שמשחק את פאצי, הוא מין עילוי איטלקי, מין גרסה איטלקית למשה אבגי. בכל אופן, כמו בספר, חשבתי שהגועל הוא מיותר. אבל, כמו שאמרתי לעצמי מאה פעם מאז שראיתי אתמול את הסרט: צריך להסתכל על הסרט בצורה נפרדת מהספר. זה מדיום שונה, הכל שונה. פעם אחר פעם, כשראיתי את פניו המעוותים של מייסון ורג'ר, שעוררו גועל בכל הקהל, חוץ מהמחלקה של גולני (הם ישנו), שאלתי את עצמי, מה התכלית של זה? למה הבמאי כל-כך רוצה להגעיל אותנו ולזעזע אותנו. לפי דעתי, זה לא תורם שום דבר לסרט, אלא רק מסיט את הדעת מהעיקר.
אני יודע שזה מעשה מטומטם להשוות בין שני הסרטים, אבל אני חייב לעשות השוואה אחת, בנושא האימה, הפחד והגועל. למרות כל האיכסה שהסרט עורר, כל אותם חלקי גוף, מוח, מעיים וכו' שהסרט רווי בהם, זה ממש כאין וכאפס לעומת האימה שמתעוררת בשתי הדקות שבהן לקטר בורח מהכלא, בסרט הקודם. זאת למרות שרואים הרבה פחות גועל.
בנוגע לסוף: אני לא אהבתי את הסוף ה"רע" של הספר, כי אני יותר בחור של הפי אנדינג. לכן, מאוד נהנתי מהסוף של הסרט. אבל, כמו שמישהו כתב באמאזון, הם שינו את הסוף מהספר, בגלל שלא היה להם האומץ ללכת עד הסוף עם הרוח של הסיפור. וזה מאוד חבל. למרות זאת, יש לסרט סוף מצויין.
משהו נוסף שהעציב אותי, זה שבחניבעל משתתפים רק שני שחקנים מהסרט המקורי: לקטר ובארני. לפי דעתי, היה מאוד נחמד אם היו לוקחים כמה שיותר שחקנים מהסרט הראשון. למה לא עשו את זה?
בכתבה שפורסמה לפני שבועיים בידיעות אחרונות, נכתב שמתוכנן צילום (נוסף) של סרט על-פי "דרקון אדום". הופקינס כבר נתן את הסכמתו להשתתף. הבעיה היא שחלקו של לקטר כל-כך קטן בספר זה. בטוח ישנו את הסיפור, כדי להגדיל את חלקו של לקטר.
איזה פחד
איזה?
כלומר, אני לתומי חשבתי ש'חניבעל' אמור להיות סרט אימה. אז נכון, היה הרבה גועל בסרט, אבל מה בדיוק היה מפחיד בו? 'חניבעל' הוא ממש לא סרט אימה. זה לא נראה כאילו שהסרט מנסה ולא מצליח להיות מפחיד – הוא פשוט לא מנסה. חבל, היה יכול להיות נחמד לבדוק אם עשרים ומשהו שנים אחרי 'הנוסע השמיני' רידלי עוד זוכר איך להפחיד.
ניסוח מחדש + שאלה
טעות שלי. באמת לא נכון להגדיר ככה את הסרט. אבל הכוונה שלי היית לתחושה החזקה והמדהימה שהצופה חש בקטע שבו חניבעל משתחרר ומכלה את תאבונו. וזאת, עוד כשהבמאי השאיר את הרוב לדמיון. אולי הנקודה מצויה בכך, ואולי היא מצויה בכך שזה, מבחינה מסויימת, רגע שיא בסרט. בכל מקרה, אף קטע אלים בחניבעל לא גורם לאותה הרגשה. יותר מזכיר את הרציחות בצעקה (יש שם גם אותה סכין, לא?).
בחניבעל (הסרט), קלאריס מזהירה את הבלש פאצי ואומרת לו שלקטר כבר רצח שלושה שוטרים בממפיס. אני זוכר רק את שני הסוהרים. אז מי זה השוטר השלישי?
דרקון דרקון, מה שלומך
כידוע (או שלא), כרגע התכנית היא לא סרט המשך, אלא לצלם מחדש את 'דרקון אדום', הספר שבא לפני 'שתיקת הכבשים' ושעובד כבר בעבר לסרט זניח בשם Manhunter. התסריטאי טד טאלי, שכתב את 'שתיקת הכבשים' עובד על תסריט, ודווח שלאנתוני הופקינס אין שום התנגדות להמשיך ולשחק את חניבעל.
כבר ידעתי את כל זה...
לא התכוונתי לזה, התכוונתי לכך שסופו של הסרט מרמז על סרט המשך – גם אם האריס לא יכתוב עוד ספר.
מה רע?
גם אם האריס יכתוב עוד ספר, יהיה קשה מאוד לבסס עליו סרט, כיוון שסוף הספר הנוכחי כל כך שונה מסוף הסרט. אבל לא אכפת לי לראות עוד המשך לסדרת חניבעל, אני רק מקווה שיחכו עוד עשר שנים (טוב, נו. חמש) לפני שיעשו עוד אחד: זה מוסיף לאפקטיביות של כל סרט. (או אולי בסרט הבא, 'בנו של חניבעל' יככב הילד מהסצינה האחרונה, שלא היתה בספר בכלל?)
משעשע-
חניבעל הצעיר יהיה זקן ב15 שנה מהזקן…
מישהו שיחק עם מכונת הזמן שלי?
לגבי הספר, אני ממש לא מסכימה.
רק לשם הבהרה – אני מסוגדי תומאס האריס עוד מגיל 14, כשקראתי לראשונה את "הדרקון האדום" (שלטעמי היה ונשאר הספר הטוב ביותר שלו). את שתיקת הכבשים ראיתי אחרי שקראתי את הספר, ואכן זה היה אחד הסרטים הבודדים באותה תקופה שאהבתי, אם כי היו לי השגות.
"חניבעל" הוא ספר מצוין. הוא סוגר את הסיפור בצורה מושלמת מבחינה פסיכולוגית, שומר על עקביות הדמויות בדרך שלא היתה שום אפשרות אחרת לעשותה, ובתוך כך מספר לנו כמה דברים שידענו אבל לא רצינו להכיר בהם על הדמויות שאהבנו כל כך.
אני חייבת לציין שדווקא בגלל התכונות הללו, לא מאד אהבתי את הספר בקריאה ראשונה. לקח לי זמן להסתגל לרעיונות הלא נוחים שהאריס שופך על ראש הקורא, ורק בקריאה שניה ושלישית, ומחשבה רצינית על הספר, הגעתי למסקנה שזו תוצאה לא נוחה, אבל התוצאה האמיתית היחידה מדרך בניית הדמויות עד אותו שלב. לקטר הוא מפלצת השעשועים של הקורא בספרים הללו, אבל הוא לא הרוצח היחיד שם (וזה עד כמה שאפשר להיות גלויה בלי בכל זאת לספיילר פה את כל מה שקורה בספר, דבר שאני מעדיפה להימנע ממנו).
הייתי מפרטת יותר (כבר היו לי כמה דיונים ארוכים מאד על הספר הזה), אבל אני מעדיפה להימנע מזה כי כל דיון כזה יכיל ערימת ספוילרים פראיים על הספר.
אולי את צודקת...
אני דווקא מעריץ את האריס מגיל 15. עם זאת, עד כה הספקתי לקרוא רק את שתיקת הכבשים פעמיים, אך היד עוד נטויה. בימים אלה אני מתכוון לקרוא בשנית את חניבעל. נראה לי שקלעת בדברים שלך בול להרגשה שלי על הקריאה הראשונה. איכשהו הרגשתי שהאריס חוצה את גבול הטעם הטוב, ושהדמויות הן אובססיביות מדי, מוגזמות ומעוותות להגעיל. אני מקווה שהרגשתי תשתנה.
דרקון אדום – אמנם זה ספר מאוד איכותי, ובכמה נקודות אף יותר טוב משתיקת הכבשים. אבל, איכשהו מבחינה רגשית הוא לא מצליח לגעת – הוא קר ומרוחק. אבל עוד פעם, קראתי את זה רק פעם אחת, אז אולי דעתי תשתנה.
כתבת על דיונים רבים – חיפשתי בכמה פורומים דיונים על חניבעל ולא מצאתי. אם תוכלי להפנות אותי לכמה דיונים, אני מאוד מאוד אשמח.
השחקנים בסרט
אני מסכים היה צריך לשלב כמה שיותר שחקנים מהסרט הראשון. האם מישהו שם לב לאן נעלם ג'ק קרופורד בסרט. בספר יש לו תפקיד די גדול. הסרט היה סביר אבל היה צריך להכניס לתוכו גם את הדמות של מרגו ורג'ר ולא לשנות את הסוף. זה ברור שהסוף שונה גדי שיהיה עוד המשך ועוד המשך עד שעוד כמה שנים נראה את שתיקת הכבשים 7: שובו של חניבעל
הביקורת
"אני מקדיש מחשבה עמוקה לאכול את אשתך"… הוי, כמה שהוא היה חסר.
כן, סוף סוף הוא חזר אחרי עשר שנים, והופקינס הזכיר לנו (כמו שנונו כבר כתב) שזהו תפקיד חייו.
הופקינס חוזר אל תפקידו כחניבל לקטר, ובעזרת תסריט טוב של הדמות שלו, הוא משפר אותה ומצמרר אותנו.
הסרט עצמו מנסה להחזיר אותנו אל אותה אוירה מתוחה ומצמררת, אשר היתה ב"שתיקת הכבשים" ולפחות בחצי הראשון של הסרט הוא אינו מצליח.
החלק הראשון אמנם מעניין, אך לדעתי כל ההתחלה בה אנו מתוודעים שוב ללקטר וחייו בפירנצה קיבלה נתח נכבד מדי בעלילה.
רוב המתח והריגוש אשר קיבלנו ב"שתיקת הכבשים", היה תודות לדיאלוגים הנפלאים, בין סטרלינג ללקטר, וזה היה חסר מאוד.
אבל לשמחתי, טיפה מאוחר אמנם, אבל זה הגיע- המפגש הראשון בין לקטר לחניבל והמתח הנפלא ביניהם ממשיך לעשות את זה.
בקטעים ה"דוחים" בסרט כביכול נראה שנעשתה יותר השקעה, אך לדעתי היא היתה מדי פעם טיפה מוגזמת.
ב"שתיקת הכבשים" הנפלא, התסריט תפס חלק נכבד יותר מהקטעים המצמררים כביכול. ב"חניבל" התסריט עדיין טוב, אך הוקעה בו לדעתי פחות מחשבה.
לסיכום, הופקינס כפי שכבר כתבתי, בלתי ניתן להחלפה. הוא מדהים והדמות שלו בסרט הזה ובקודמו תיחשב כאחת הדמויות הגדולות בקולנוע אי פעם.
גוליאן מור לא כושלת כקלאריס סטרלינג, אך עדיין, את האהבה שרכשה פוסטר ב"שתיקת הכבשים" מור לא הצליחה לקבל.
עוד דבר קטן שמאוד אהבתי היתה הדמות שגילם אולדמן ותרמה רבות, ושוחקה היטב.
בשורה התחתונה- אולי לא יהווה לכם יותר מדי חומר למחשבה, אבל המשחק גדול, סקוט הבמאי לא מאכזב, ובינינו, בקולנוע היום אין יותר מדי דברים אחרים לראות.
כמה זמן ייקח לדעתכם...
עד שדמותו של מייסון תופיע בסרט פארודיה כלשהוא (קרוב לודאי של בבימויו מל ברוקס או בכיכובו של לסלי נילסן, או אולי אפילו הנורא מכל שניהם ביחד)
חמש דקות.
מתי יוצא 'מת לצעוק 2'?
לפיוצ'רמאים שביניכם:
נכון, נכון שאם מייסון ורג'ר היה טיפל'ה יותר ירוק, הוא היה נראה בול כמו החייזר ההוא מ"פיוצ'רמה" (העוזר האישי של זאפ ברניגאן)?
לי הוא דווקא ממש הזכיר
את one eyed willy מה"גוניס" המופתי והזכור לטוב מאוד
'הגוניס' אכן זכור לטוב...
ואני חושב שתמצא עניין בלינק הבא, אבל קח בחשבון שכמו כל דבר באתר הזה, כל האמור שם הוא בבחינת שמועה:
http://www.aint-it-cool-news.com/display.cgi?id=7229
אני מתפלא עליך
הגוניס 2 יצא בשנת שמונים ושבע והוא היה משחק מחשב. אפילו ה"פוסטר" נראה ממש כמו העטיפה וכדי להוכיח סופית אני מזמין אותך להכנס ל:
http://us.imdb.com/Title?0186172
אוי אוי אוי.
אנשים לא קוראים. פשוט לא קוראים.
ואחר כך עוד מתפלאים עלי.
לא תמיד יש קשר בין התמונות לטקסט. ההפסד כולו שלך.
מודה, מתוודה, מתנצל
ומוכן להשפיל את עצמו בפומבי.
(לדעתי זה מכסה את הכל, אתה מוזמן להוסיף כאוות נפשך)
נמאס מהתנהגות הצופים.
האמת, אתה צודק. הסרט לא מותח. אבל גם משהו לא מותח אפשר לעשות בצורה יפה. אז נכון שהסרט הוא לא "כאילו וואו!", אבל אותי הוא גם לא אכזב.
אבל מה, מה שהכי הפריע לי היו הצופים: בשורה מאחורינו ישבו שורה של בני נוער, שאיכשהו מישהו הרשה להם להיכנס למרות הגבלת הגיל המוטלת על הסרט.
והם לא הפסיקו לזיין ת'מוח. בשלב כלשהו, בין חרחור ("איך עושה חזיר?") לבדיחה עבשה, ליושב לצידי עלה הדם לראש והוא איים עליהם שאם הם יפתחו ת'פה פעם נוספת, הוא יידאג להעיף אותם מהאולם. זה עזר רק עד להפסקה. ארררררררגגג…
* ואני מודה שאני לא מאלה יושבים בשקט במשך סרט שלם, ואם יש לי הערה "מחכימה" – אני לא שומרת אותה בבטן. אבל לפחות אני לא עושה חיקויי קולות מפגרים, ועל הצחקוקים וההערות אף אחד עוד לא העיר לי, אז כנראה שאני לא _עד כדי כך_ גרועה.
אבל מצד שני
את מאוד גבוהה. מה עם קצת התחשבות בילדים בשורה מאחורה?
''למרות'' הגבלת הגיל...?
את באמת מתפלאת…?
להגבלת גיל אין כל משמעות, מניסיון אישי.
לראיה, לסרט "שבעה חטאים" הייתה "אסורה" כניסה מתחת לגיל 16, ובכל זאת ראיתי אותו בקולנוע. בגיל 13. וללא כל שאלה.
ואותו סיפור לגבי "צעקה", בזמנו. גיל כמעט 14. היה מותר מגיל 16. וזה לא שנראיתי גדול מגילי באיזשהו שלב בחיי. באמת שלא.
אבל זה אני…
אוי, אבל הם היו נוראיים!
והם קיבלו את מה שיש על המסך ממש קשה, עד שלרגע פחדתי שמישהו מהם יקיא עלי. יאייקס!
ומכל חבורת הצופים – למרות הסבל ולמרות שכבר הייתי מוכנה להדגים את מעשיו של חניבעל על האידיוטים בשורה מאחורה – אני דווקא הייתי הכי צ'יקנעה וחשבתי שזה לא יפה/נעים להעיר להם.
* הפיסקה הבאה אסורה לקריאה ע"י מי שאינם בני 16 לפחות. אני יודעת שיש הרבה כאלה באתר, והכתוב מטה עשוי לפגוע בכם:
קיביניאמו-ערס, טינאייג'רים (במיוחד בשורה מאחורה) הם כזה דבר מיותר! והם עוד בטוחים שהגעיות שלהם זה הדבר הכי מגניב, ונורא In להיות תואמי ביוואס ובאטהד. ובדרכם הרעשנית, הם משוכנעים שהבדיחות המפגרות שלהם הם הדבר הבא בשוק הסטנד-אפ.
ובכלל, ילדים קטנים הם לא דבר חמוד. הם יצורים מגעילולים, צווחניים, וזבי חוטם, שכל תכליתם להכניס דברים מצד אחד של הגוף, ולהוציא אותם ריחניים ומבחילים בצידו השני.
וכמו שאני אומרת תמיד: למה שלא נלמד מאומה מתורבתת כמו סין? – אסור להביא ילדים לעולם. אסור!
אז מה שאת בעצם מנסה להגיד
זה שאין לך תיכנונים להביא ילדים לעולם בשום שלב בחייך…?
את מודעת לכמה לבבות שברת עכשיו?
ומה יותר כיף מלהיות אותם קבוצת טינאייג'רים מגעילולים וצווחניים (וכיוצא בזה) בשלב אחד בחיים, ולשנוא אותם ולרצות להרוג אותם בשלב קצת יותר מאוחר.
אחח… הנוסטלגיה…
אתה נשמע כמו אמא שלי
היא אפילו רמזה לי שכשהיא היתה בגילי, היא כבר היתה נשואה + 2.
אז מה?
אולי פעם, כשאני אהיה גדולה, אני אחליט לגדל איזה יצור קטן שהוא לא חתול. לכל דבר יש זמן, ות'שנים הכי יפות שלי (הכי יפות? לא יודעת. אולי אח"כ יהיו עוד מלא כאלה) אני מעדיפה לנצל להנאה, עבודה ולימודים (אמרה, תוך שהיא גולשת באתר במקום לסיים ת'עבודה שהיא צריכה להגיש מחר).
ותראה לי גבר בגילי שידבר על כמה הוא רוצה להנביט פרעושים קטנים זבי חוטם (יכול להיות שיהיו כאלה, אם הם יוצאים מנקודת הנחה שממילא האישה תגדל את הילד – הכל סטיגמות, אני יודעת).
הסינים מביאים ילד אחד -
הקנדים מבצעים ניתוחי עיקור לגברים בחינם.
הסינים מביאים ילד אחד -
אני יודעת שהם מביאים ילד אחד. ולדעתי זה פשוט נהדר – להטיל הגבלות כאלה על מספר היצורים שצריך להגיד עליהם "איזה קופיף חמוד יש לך".
ומה, הקנדים באמת מממשים את זכותם לעיקור חינם? תמיד הייתי תחת הרושם שלגבר קשה עד מאוד להיפרד מאשכיו.
לא נפרדים מהאשכים
ב-vasectomy רק מנתקים את תעלת הזרע, מה שמונע ממנו להפלט (ורק ממנו. גם סריסים יכולים לגמור, בתאוריה, אבל בתוצאה אין זרע).
ושאן (קנדית מקסימה) מסבירה כיצד היא עיקרה את בעלה:
http://shanmonster.bla-bla.com/rants/rant39.html
דווקא יש ילדים שלא
מפריעים בקולנוע (אני!! אני!!)
בעיקר כאשר אני הולכת עם חברה שלי שמוציאה להורג מי שמעיז לדבר באמצע הסרט.
חוץ מזה- ראיתי את הסרט 'אני עצמי ואיירין' -ח-ר-א -ס-ר-ט- !
זוועה חיה!!
בהתחלה הרצתי חצי מהסרט בוידאו, אבל אז החלטתי שזה לא פייר לשפוט ככה סרט, בלי לראות לעומק, אז חזרתי וראיתי שוב- עד שהפסקתי באמצע.
מה שרד פיש מרגיש כלפי 'פגוש את ההורים' לא מגיע לקרסולי מה שאני מרגישה כלפי 'אני עצמי ואיירין'!!
Xמנית, את לא פונקציה.
לפחות
את לא היית צריכה לשבת איתם. אני הלכתי לסרט עם חברותי, שחשבו שמדובר ב"צעקה שלוש" למתקדמים. בסוף יצא שאני, שונאת דם פחדנית שכמותי, הייתה היחידה שנהנתה מההצצה למוחו החולני והמעוות של חניבעל יקירנו, וכולם הסתכלו עלי מוזר כשאמרתי שאהבתי.
סקר להעלאת המוטיבציה
נראה לי שקצת איבדתם את הקו של הדיון, ואיך בכלל ילדים נכנסו לדיון על רוצחים סידרתיים? לעולם כזה בטח לא כדאי להביא ילדים, אלא אם בעצם חניבעל יחנך אותם לארוחות גורמה.
בכל מקרה השאלה העיקרית שעולה מהסרט היא האם חניבעל הוא יותר רשע או יותר מקסים? במיוחד ששמו רע יותר רע ממנו, שמאיים לנו על לקטר המקסים ואנחנו שונאים אותו במיוחד.אני הייתי מצטרפת אליו למסעות אוכל ברחבי העולם, חבל לדעתי ששינו את הסוף. ובכלל חבל שיש כל כך הרבה גועל, סתם מיותר לדעתי. הייתה לי תאוריה שאם, כמו בסיפור ב"אני והחברה", מישהו בקהל היה מתחיל להקיא (בארוחה של חניבעל) אף אחד לא היה יוצא מהסרט בלי להקיא. אז אומנם שברו שיאים חדשים, אבל זה היה מיותר לחלוטין.
בכל מקרה לסקר:
מה היית עושה בחניבעל
א. משאיר/ה שיהרגו אותו אחרים
ב. הורג/ת אותו בעצמי
ג. נותן/ת לו לחיות, כי טוב שהוא קיים בעולם
ד. מצרפ/ת אליו למסעו בעולם.
נא לרשום בפרוטוקול שאני הצבעתי ד.
בתאבון.
ילדים זו לא הסיבה לרוצחים סדרתיי
ם?
יש בעיה אחת עם הבחירה שלך:
את באמת היית רוצה לחיות עם גבר מתוך ידיעה שאולי הוא אוהב אותך מאוד, אבל הטעות הכי קטנה שתעשי, הציוץ הכי קטן שיביא לו את הסעיף – ובלי לחשוב הרבה, הוא ישר יאכל אותך לארוחת בוקר בלי מלח?
זה יהיה נורא רומנטי להגיד שאת עושה את זה בשביל ההרפתקאה, וכי הוא מקסים, אבל אישית, יש גבול לסיכונים שאני מוכנה לקחת.
לא התכוונת לומר...
"לעולם כזה בטח לא כדאי להביא ילדים, אלא אם בעצם חניבעל י ה פ ו ך אותם לארוחות גורמה." ?![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
ובהצהרה חגיגית זו..
ראיתי את הסרט לפני יומיים עם ציפיות מ"שתיקת הכבשים", וכגובה הציפיות, גובה האכזבות, הסרט היה כ"כ חסר.. חסר.. חסר.. נו.. איך זה נקרא.. (בחוסר ברירה אני אקרא לזה תחכום) תחכום! למרות שזה היה סיקואל (sequel), עדיין היו לי ציפיות מאוד מבוססות, הסצינות עם הגור (Gore) (ספירה חוזרת לאל גור!) היו מושקעות יותר, וקלקלו את התחכום העדין ה"היצ'קוקי" שזכרנו לטובה, יצאתי מהסרט בהרגשה של בזבוז. אכזבה ענקית.
הסיקואל היחיד שאני זוכרת לטובה הוא צבי הנינג'ה 2, שהייתי בת.. קטנה :)
ו.. אני אלרגית לשוקולד.
פינת הבדיחה המפגרת
שמעתי שהמציאו מתקן חדש שמצנזר אוטומטית תמונות של גועל, אלימות ומיני Gore מסרטים, ונקרא כמובן אל-גור.
הזימו בבקשה שמועה
שמעתי ממישהו שמתוכנן "חניבעל 2"- ושאפילו התחילו בצילומים.
אני יודע, זה בלתי אפשרי (אין ספר) וזה לא הולך לקרות, אבל אנא קיטלו את השמועה הזו בעודה באיבה,
יש כאלה שצריך לחסל כשהם קטנים…
אני מאוד מקווה, נונו,
שמכרת כבר את הפיץ' הזה למפיק כלשהו תמורת סכום נאה, אחרת אבוד לך. מישהו כבר יקרא את זה כאן ויפיק סרט לפי זה, ואחר כך לך תוכיח שאתה היית קודם ושאין לך אחות.
חניבעל - סרט גרוע!!!
לפי דעתי זה אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בשנה האחרונה חוץ מהמעקב שזה באמת היה על הפנים אבל כאן אני מדבר על חניבעל.
הסרט הזה היה ממש משעמם, אין פה שום קטע מעניין, זה לא אמור להיות סרט אימה כמו שהרבה חשבו אלא מותחן פסיכולוגי, אבל המותחן הזה היה כל כך גרוע, הסרט הזה לא שווה אפילו שקל, אני כמעט נרדמתי במהלך הסרט ואפילו רציתי לעזוב באמצע אבל חשבתי שאולי כדאי להישאר וטעיתי, זה סרט שממש הצטערתי שהלכתי אליו, מעייף ומיגע, אני הרגשתי מרומה ומנוצל מהסרט ואין לי מושג איך הסרט הרויח כל כך הרבה בשלושה ימים בארה"ב, רק בגלל שכולם ציפו לסרט ההמשך לסרט המצוין שהיה לפני 10 שנים, בכל מקרה אני לא ממליץ לכם ללכת לסרט המגעיל(לא במובן של דם), הזוועתי(כנ"ל), המשעמם והגרוע ביותר שיש בקולנוע כרגע, חבל לבזבז שעתיים מהחיים בשביל זה וגם חבל על הכסף, תמצאו סרט אחר אך רק אל!! תלכו לסרט הזה.
מארגו היא דמות מצויינת?
אני ממש לא מבין מה היא תרמה לסיפור, חוץ מגועל.
חניבעל הספר-מצוין הסרט-פחות
לאחר שקראתי את הספר חניבעל ציפיתי בקוצר רוח לראות את הסרט. הספר היה בין הספרים היותר טובים שקראתי והיווה המשך ראוי ל"שתיקת הכבשים" המצויין.העלילה בספר מפורטת מאוד ,מותחת,מעניינת,והדמויות כתובות באופן מרשים כולל רגשות לבטים ושאר תחושות שבסרט אי אפשר להעביר.הסרט עצמו הוא לא גרוע ומי שלא קרא את הספר יהנה ממנו מאוד, אבל למי שקרא את הספר ולא ראה את הסרט צפוייה אכזבה קלה.הסרט אמנם בנוי לפי הספר אבל בצורה חלקית,הדמויות שיטחיות,ופרטים רבים מאוד נחתכו ובמקומות מסוימים הסיפור עצמו שונה.בכל זאת הסרט מומלץ לצפייה גם בגלל השחקנים המצויינים -אנטוני הופקינס שממשיך במשחקו המדהים את דמותו של חניבעל ובאמת שאין שחקן אחר שהיה מציג את חניבעל באופן כה משכנע. ג'וליאן מור שמצליחה להיכנס לנעליה של ג'ודי פוסטר במשחק מצויין.
לסיכום הסרט טוב אולם אם קראתם את הספר צפו לאכזבה קלה.
בכנות ידעתי
וגם חברה שלי (שבדרך כלל היא לא נביאה גדולה) ענתה לי "ברור" כשלחשתי לה את זה מייד בסוף הסצנה
אז או שזה באמת היה ברור או שאנחנו רואים יותר מידי סרטים
מישהו יכול להגיד לי איך
הספר נגמר?
תגידו שאני טועה
נכון שהחניבעל נראה ממש ממש
זקן ובלוי באוסקר?
אולי גם הוא הבין שהסרט שלו ממש לא היה זה
דווקא הוא נראה דיי טוב בסרט
לבוש יפה וכאלה
אבל באוסקר הוא היה נראה על הפנים
נכון, נכון!
הוא נראה סמרטוטי כזה…
לדעתי זה פשוט בגלל שבסרט עמל עליו צוות מאפרים, ולטקס הוא הגיע כמות שהוא – בלי איפור, ואפילו בלי להסתרק.
מה ההתלהבות?
אני לא מבין על מה המאומה לגבי "חניבעל".מדובר בסרט מתח בינוני פלוס ובהמשך מאכזב מאוד יחסית "לשתיקת הכבשים".
"שתיקת הכבשים",בעיני,הוא אחד מסרטי המתח/אימה הפסיכולוגיים(או איך שתקראו לזה) הטובים שנוצרו בתולדות הקולנוע.
הדמויות מרתקות ועמוקות,האמינות גבוהה,קטעים פיוטיים מהפנטים,מתח גבוה.
"חניבעל"נופל מהמקור בכל האלמנטים.לדעתי הבעיה העיקרית בסרט הוא התסריט החלש.איך אתם מסבירים שעל אף שהסרט מתמקד בחניבעל דמותו פחות עמוקה מהמקור? המשחק פחות טוב? הבימוי? או אולי התסריט? אני הולך על התסריט.
הסרט גם סובל מגועל יתר כיאה לסרט שאין לו הרבה מה להציע מהבחינה התסריטאית או במאית.הרבה מאוד סצינות שגובלות במבוכה וגיחוך.איפה הסצינות המהפנטות מהסרט הראשון?
בעיני סקוט גמר את הסוס אחרי "תלמה ולואיז".לבן אדם פשוט נגמרו הרעיונות,והוא הולך על קלישאות בשפת הקולנוע.
איך אתם מסבירים את שוט הפתיחה והסיום של גלדיאטור? בעיני זה מביך…
נמרוד, רד, ניקי - קבלו את כניעתי.
אתם צודקים – עדיף בלי שלוש נקודות בכלל.
שלא לדבר על חמש.
12 שנים אחריי
משאלתך התגשמה וכיום יש סדרת טלוויזיה על חניבעל
זה נמצא פה רק בשביל הציטוט:
"לדעתי 'חניבעל' היה צריך להיות סדרת טלוויזיה, שם היה מצליח לרקוד על כל העוגות, ולאכול את החתונה שלמה."
נונו, הגם אתה בנביאים?