במאי: טוד פיליפס
תסריט: ג'ון לוקאס, סקוט מור
שחקנים: בראדלי קופר, אד הלמס, זאק גליפנקיס, ג'סטין בראת'ה, הת'ר גרהאם
הוליווד יצרה לארצות הברית דימוי ליברלי ומרדני, אבל הרבה אמריקאים הם שמרנים שנאמנים למוסכמות. למשל, כשגבר ואישה מחליטים למסד את זוגיותם, מופעל על הגבר לחץ חזק לציין את האירוע באמצעות הטקס המסורתי, שעדיין נחשב מקודש: מסיבת רווקים פרועה. המדקדקים במסורת עורכים את אותה חגיגת כלולות (שנקראת כך על שם החשפניות שכלולות בה) בלאס וגאס.
יומיים לפני חתונה, ארבעה גברים יוצאים יחד לעיר החטאים. החתן המיועד, דאג המודאג, שואף בעיקר להגיע הביתה בשלום. חברו הטוב, פיל השחצן לא שם על אף אחד ורק רוצה לדפוק את הראש בכיף, בעוד שסטו, רופא שיניים שנרמס יום-יום ושעה-שעה על ידי חברתו המסרסת, יראה את הטיול כהצלחה כל עוד אותה חברה לא תגלה לאן באמת נסע. אלן, אחי הכלה, שמצוייד בסימפטומים של מאניה דפרסיה, הפרעת קשב ופרנויה, נסחב גם הוא לנסיעה, על תקן הטרמפיסט האוטיסט.
החבורה מגיעה ללאס וגאס ויוצאת לחגוג כמתוכנן. למחרת בבוקר הם מתעוררים עם אם כל כאבי הראש ובלי שמץ של זכרון מהלילה שעבר, ומגלים שחדר המלון שלהם נחרב כליל, שלא לדבר על תופעות אחרות, משונות בהרבה, בסביבתם הקרובה. למשל, מספר התינוקות, התרנגולות והנמרים בחדר שונה מהותית מזה שהם זוכרים מאתמול בלילה. באופן טבעי הם מסננים "או-או, שלושתנו בצרות…" – ואז אומרים "רגע, שלושתנו?!" כשהם מבינים שדאג נעדר. פיל, סטו ואלן פותחים במסע בלשי בחיפוש אחרי הארוס. עליהם למצוא דאג קטן בבריכה גדולה, וכפי שפוליטיקאים עילגים אומרים במצבי משבר, שעון החול מתקתק.
בניסיון לשחזר את צעדיהם בלילה הקודם, שלושת הרווקים החוגגים נודדים מבתי קזינו מפוארים ועד שטחי מדבר נטושים. בדרך הם פוגשים אחדים מאזרחיה הצנועים והטובים של לאס וגאס – רשם נישואין ממוצא דרום-ים-תיכוני חריף (טוב, ערבי), פמליה של אקס-סלבריטאי תוקפני, מאפיונרים סינים ערומים ורבים אחרים. כל כמה דקות קורה משהו מפתיע, שמפנה את הארועים לכוון חדש. לרבות מהדמויות האלה יש תירוצים קלושים בלבד לנוכחותם בסיפור (חוץ מ"זה מצחיק"), כך שברגעים שהבדיחות לא עובדות, העניין קצת מייגע – אם כי בסופו של דבר הרמזים בכל זאת מצטרפים יחד להסבר שפותר בצורה די סבירה את התעלומה.
יובהר מיד: 'ההנגאובר' – או כפי שהיה צריך לקרוא לו, לדעת מפיציו בישראל, "On the Way to the Wedding, You Stop at Vegas" הוא סרט שמוכן להבחיל כדי להצהיל. בין אם זה באמצעות אדם שמזיז את היד של תינוק כדי שיראה כאילו התינוק מאונן, או אנשים שחוטפים שוקים חשמליים בפרצוף. בולטת במיוחד סצנת עירום גברי שמתקרבת לקטע הדוחה ההוא מ'בוראט', שבה פציינט זקן ונפוח כסופגנייה עובר בדיקה רפואית בעירום לעיניהן המתפלצות של הדמויות הראשיות.
אבל לא רק הגעלות ומבוכות ינסו להצחיק אתכם בסרט. אחד הדברים המצחיקים בו הוא דפיקותם הכללית של הגיבורים, שאגב, די הזכירו לי בחיצוניותם קריקטורות של שחקני קולנוע מוכרים ומצליחים – פיל (ברדלי קופר) היה יכול להיות האח הקטן והפחות חתיך של מתיו מקונוהי, סטו (אד הלמס) דומה לבן דוד מכוער וממושקף של יו גרנט, ואלן (זאק גליפיאנקיס) נראה כמו קנת בראנה על תרופות פסיכיאטריות. שלושתם אמנם דמויות חד ממדיות, אבל הם ממלאים את החיפוש אחרי דאג במריבות משעשעות, כאשר פיל הוא התחמן שמסדר דברים, סטו תפקידו להיות לחוץ, ואלן, הדמות האהובה עליי בסרט, מאיים על קשישים מזדמנים, או פולט אמרות שפר מקוריות כמו "היה ממש מגניב אם הייתי יכול להניק", ו-"אני זאב בודד. כמו להקת זאבים של איש-אחד". טוב, תצטרכו לסמוך עליי שבסרט זה יותר מצחיק.
אם לסכם את הסרט, בערך שליש מהבדיחות לא עבדו עליי, שליש אחר גרמו לי לחיוך פנימי, ובשליש האחרון חייכתי חיוך רחב, שהפך כמה פעמים לגיחוך ואף לצחוק נלהב כך שבסך הכל, נהנתי מהסרט. אני חושב שכדי ליהנות מ-'הנגאובר', נחוצים כמה תנאים בסיסיים: צריך לאהוב הומור טיפשי, נוסח 'סופרבאד' או 'בתול בן ארבעים' ברגעיהם המפגרים. כדאי לראות את הסרט במצב רוח שטותי. ורצוי לצפות בחברת האנשים הנכונים: שמרנים אמיתיים, אלה שתומכים לא רק במוסדות אמריקאים וותיקים ומקודשים, כמו מסיבות רווקים וקומדיות דביליות, אלא גם בשילוב ביניהם.
סרט לפנים
הסרט מצחיק ברמות היסטריות- בין אם מצחיק בגלל הדביליות של הגיבורים ובין אם הוא מצחיק על אמת כי הבדיחות עבדו. אשכרא ישבתי בקולנוע שעתיים ולא הפסקתי לצחוק…
*משתין* STUPID TIGER *חוזר להשתין*- מן בדיחות מצחיקות כי הן מטומטמות הן חלק נכבד מהסרט והן אלה שהופכות אותו לכזה.
לגבי גיבורי הסרט: לא יכולתי להימנע מההשוואה למסודרים- סטו מזכיר את ארז עם הלחץ וחוסר הודאות.
פיל מזכיר את ברלד והיו לו כמה בדיחות שחשבתי שמאור כהן מספר אותם, ואלן מזכיר את תומר: בעל ביטחון מופרז שבטוח שהשמש זורחת לו מהתחת.
סה"כ נהנתי בסרט מאוד- הוא לא סרט שחייבים לראות בקולנוע, אפשר לחכות לדיוידי או אפילו חס ושלום להוריד אבל בהחלט סרט קליל להעביר איתו את ערב שישי בכיף.
הייפ מוגזם
אהבתי את הביקורת ובכך שלא הגזימה כמו שאר האמריקאים והחברים שלי.
סרט מצחיק,לרגעים אפילו מאוד אבל לא עד כדי כך שמגיע לו ההצלחה הענקית הזאתי.הרבה חברים שלי יצאו מהסרט מרוצים וחשבו שזה הסרט הכי מצחיק השנה ואילו אני חשבתי שזה סרט נחמד אבל לא מגיע לברכיים של בוראט או כדורגל שאולין(2 הסרטים שהכי הרבה צחקתי בהם).
אפילו התאכזבתי מהעלילה קצת בכך שכל התעלומות כמו התינוק והטגריס מקבלות תשובות קצת הזויות אבל לא פרועות ומצחיקות כמו שהיה אפשר לעשות וגם בכך שאין קשר אחיד בינהם.הסרט המפגר "אחי,איפה האוטו" לפחות עשה קשר בין כל הדברים המוזרים שקרו בסרט ולכן זה היה גם כזה מצחיק.
'סופרבאד' ו'בתול בן ארבעים'
דבר ראשון עוד לא ראיתי את הסרט אז אין לי מה להגיב עליו.
אבל 'סופרבאד' ו'בתול בן ארבעים' סרטים מצויינים וההומור שם ממש לא נחשב הומור טיפשי… דווקה להפך.
הומור טיפשי (או על גבול האוטיזם או האמת בכלל לא הומור אלה סתם פיגור) זה כל סרטיי ה"מת ל.."
האמת-לא ממש משהו
אולי אלו היו הציפיות המוגזמות, אבל בתכלס די התאכזבתי. הסרט היה מצחיק רק לפרקים, והיו ממש מעט סצינות שהוא ממש הצחיק. הדבר המעצבן ביותר בסרט, היה הצורך של הדמויות לחזור כל פעם על אותו משפט-"איבדנו את החבר הטוב ביותר שלנו" בכל פעם שהם פוגשים דמות. בקיצור, מומלץ, אבל רק בגלל ההיצע.
נחמד. ממש לא יותר.
כשעבר חצי סרט כבר הבנתי שהייתי אמור לבזבז את הכסף על צפיה חוזרת או ב"למעלה" או ב"הארי פוטר 6". ברגעיו הטובים ביותר הוא העלה על פניי חיוך קל, אבל רוב הזמן סתם אכזב. בדיחה באה, בדיחה הולכת, מצחיק? ממש לא. בנוסף, אחד הדברים שהכי אהבתי בסרט היה השירים, הם מעולים והם ממוקמים בסצינות המתאימות, רק מה? ה'עריכת קול' או 'מיקס קול' שלהם היה גרוע. כלומר, כשהתחיל שיר, הוא תמיד, אבל *תמיד* נקטע בפתאומיות ובצורה גרועה שהרסה את הכול, וכשאני חושב על זה, אז באמת שאף שיר לא נכנס לסרט בצורה טובה מספיק, למרות הפוטנציאל, מה שממש עצבן.
המעלה הכי גדולה של הסרט היא הרעיון. אהבתי את התסריט ואת הרעיון למרות שכפי שכבר נאמר, היו כמה דברים שהסברם לא היה טוב או פרוע מספיק, ובכל זאת העלילה הייתה מספיק מותחת כדי לא לשעמם.
מה שמביא אותי לשאלה, מה עם התרנגולת? לא שמתי לב לסצינה בה מסבירים איך היא באה.
מהביצה
לא, לא, את מתבלבלת.
אני כמעט בטוח שהביצה היא זו שבאה מהתרנגולת.
דרך אגב, מישהו יודע מה הסיבה
שגרמה להם לכוון לדירוג ה-R. הרי ידוע שהוא פחות רווחי, ולמע האמת, אם היו מוותרים על סצינות העירום הגברי הממש מיותרות הדירוג היה הרבה יותר עדין.
זה בגלל...
בגלל הקללות, אי אפשר לעשות סרט על חבורה של אנשים שדופקים תראש כל הלילה בלי איזה מאדר פאקר פה ושם
דרך אגב, מישהו יודע מה הסיבה
כי אז זה היה נהיה סרט מחורבן כמו
סרט מצחיק שהעלה בי חיוך רחב!!!
אין לי מושג מאיפה באות התגובות הפושרות הללו, אני אהבתי כל רגע, סרט בנוי נכון לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדיי אך גם לא מזניח את עצמו.
הבדיחות בו מעולות, ההומור בו קולע בול, העלילה עניינית ומקורית,דמויות מצחיקות ומגוונות, ואם יש בו חסרונות הם מעטים מאוד.
היו קטעים שלא יכלתי להפסיק לצחוק והאווירה בסרט פשוט דאגה בכל קטע נתון להשאיר בי חיוך רחב, זה סרט שגורם לך לרצות להיות חלק מכל מה שקורה בו.
סה"כ שווה צפייה בקולנוע ואני ממליץ עליו בחום.
לגבי פסקול הסרט
פסקול הסרט הוא ברובו אוסף של להיטי פופ רצנטיים בגרוש. אם היתה כאן הרכבה מודעת ומכוונת של פסקול על מנת לתאר את מצב הגבר האמריקני העכשווי אז הם עשו עבודה מבריקה – ניתוק מן העבר והצבתם של הגברים בסביבה מזוייפת (וגאס) כשהפסקול המקיף אותם דומה לחייהם: עכשווי, שטחי וילדותי. זו קומדיה מצחיקה אבל גם אחת שתורמת להגדרה העכשווית של החבר'ה מאמריקה.
(שלושה 'עכשיו-ים' בתגובה אחת, כל הכבוד)
מדריך האנרכיסט לגלקסיה
'ההנגאובר' מצליח לעשות רושם ראשוני של לא יותר מאוסף בדיחות סטלנים ודמויות מופרכות. קשה לי להאשים את מי שזו התרשמותו מהסרט, בהתחשב בכך שהוא אכן מכיל אוסף של בדיחות סטלנים ודמויות מופרכות: המסע של השושבינים מפגיש אותם עם מבחר של שוטרים סדיסטיים, מתאגרפי עבר ומאפיונרים אסייתים עירומים. טוב, רק אחד מהם עירום. ומאוד מצחיק. הוא גם מכיל תפניות עלילתיות מטופשות במתכוון, מהסוג שההשלכות המתקבלות על הדעת שלהן הן "יש טיגריס בשירותים". אבל בבסיסו, 'ההנגאובר' נאמן למבנה מאוד מוקפד ומחוכם של קומדיה אנטי-ממסדית.
אני מתכוון לאותן קומדיות חשבתי על האחים מארקס, אבל אולי עדיף לתת את סשה ב. כהן כדוגמא- שהעקרון הקומי שמנחה אותן הוא מציאת ייצוגים של הממסד החונק, הנורמות המכובדות שהחברה מכריחה אותנו לפעול לפיהם, ולחבל בהם בכל הכח. קצת כמו סרטי אסונות, רק שהמונומנט הוא ערך המשפחה, נניח, והמטאוריט הוא סטוץ עם זונה או הזנחת תינוק. הרעיון הוא שככל שהחברה שבה עוסק הסרט היא יותר ממוסדת, מכובדת, יוקרתית, כך האפקט הקומי בריסוק שלה יותר אפקטיבי. 'ההנגאובר', כאמור בנוי כולו מהניגוד הקומי הזה בין בוטות ועידון: זה מתחיל מכתוביות הפתיחה שנחלקות לפונטים מסולסלים ומנצנצים על רקע מפות לבנות ולכיתוב מחוספס וגס בסגנון מערבוני על רקע המדבר הצחיח, וזה ממשיך בניגוד בין דימוי ההתמסדות של הנישואין ודימוי חוסר המחויבות של מסיבת הרווקים, בבורגנים המצוחצחים שמוצאים את עצמם חבולים ומסומים ומעורבים במעשי פשע שונים בביבי נוואדה. וטוד פיליפס מצליח לא רק למצוא מספר ורסיות ודוגמאות לאובדן הערכים הזה, אלא מצליח להשתמש ברעיון ניגוד העולמות בדרכים מקוריות למדי. לפעמים האפקט הקומי נוצר מפעולה כמעט הפוכה- מעין מיסוד של האנרכיה. כמו מה שקורה כשלוקחים שיר היפ-הופ בוטה, שוביניסטי וברוטאלי והופכים אותו לשיר מתקתק ונעים של להקת שמחות. או כמו סצינה שלמה שבה אלן- שתפקידו רב הסרט הוא להוות את תפקיד הדביל האקסצנטרי והמטורף של הסרט- לא מדבר, זז, או עושה איזושהי הבעת פנים. וזה, בלי תחרות, הרגע הכי מצחיק בסרט כולו. בלי מתחרים.
על סמך המבנה הזה, הבחירה בווגאס כלוקיישן העיקרי של הסרט היא מבריקה. לאס ווגאס היא מקום מיוחד במינו בתרבות המערבית: היא גם מזוהה מאוד עם יוקרה, עושר, שמלות ערב ומלונות פאר. וגם עם מיניות נטולת עכבות, חוסר ערכים, שכרות וזוהמה. לאס ווגאס היא גם הכלי וגם המטרה בכרטיס אחד. היא פרה קדושה שעושה לעצמה חראקירי. והבחירה בה נותנת ל'ההנגאובר' עושר עצום של סיטואציות בהן החוק והיצר מתנגשים חזיתית.
רק מה? אין בה דמויות שאפשר להזדהות איתן. וזו מכשלה מאוד רצינית עבור קומדיה. אפילו אנרכיסטית ברוחה. 'ההנגאובר' מציג רק את הממסד הצבוע והרקוב, ולעומתו את הנגטיב המוחלט- כל סוגי הרפש האנושי בהן מתפלשות הדמויות. אני נהנה מאוד לראות מפגני החבלה האלה, אבל באף אחת מדרכי החיים כמו שהם מוצגים בסרט אין משהו שאני אוהב. זה לא שאני רואה משהו נכון בהתנהגות משוללת הרסן של הגיבורים בווגאס. זה לא שהם מעיזים להסחף להרפתקאות שהם תמיד חששו מהם. הם פשוט דופקים את הראש ומסתממים והולכים לזונות, כי זה כזה כיף. זה לא משהו שאני יכול לראות את עצמי עושה עם חברים. זה גם לא מסוג הסרטים שמלמדים את הדמויות שלהם שהכי חשוב זו משפחה. אנחנו לא רואים שום עדות לאהבה בריאה בין דאג וכלתו שצריכה לנצח כנגד כל הסיכויים. זה מרענן לכשעצמו, אבל התוצאה היא שהצפייה בסרט היא מנוכרת ומרוחקת. הסרט מציג שני עולמות שאין אליהם סנטימנטים, משסע אותם זה בזה, ואז מקבל את שניהם כעובדת חיים בלי לבחור או לתמוך באחת מהן. זה סרט עם מוניומנט ועם מטאוריט, אבל בלי איזה מדען חסון שצריך להציל את חיי משפחתו. בעצם, לא בטוח שזה כל-כך גרוע. עבורי הסרט היה מהנה למרות זאת. אבל זה בלי ספק מונע ממנו להיות הסרט הנפלא באמת שהיה לו פוטנציאל להיות.
ההייפ החיובי שצמח סביב הסרט במקביל להצלחתו המפתיעה בארה"ב גרם לי לצפות לסרט מטופש ששורד בזכות אנושיות שובת לב, במסורת הקומדיות שנוטות לשבור לאחרונה את קופות ארה"ב. אבל מסתבר ש'ההנגאובר' עונה פחות או יותר לתיאור ההפוך: זו קומדיה חכמה למדי, אבל די מנוכרת. אולי בגלל זה צריך לפעמים מאפיונרים אסייאתים עירומים בחיים. שיתבלו את מפגני הצביעות או המיזנטרופיה בקצת גניחות "פאק יווווווווווווווווווווווו" בריאות. אחרת כל האפקט הקומי הקלאסי הזה וכל זה, יכול להיות בסופו של דבר די מדכא.
לחוסר השיפוט החריג שאתה מדבר עליו יש שם.
קוראים לזה עצלות תסריטאית. כשסרט שלם מבוסס על הנוסחה ההוליוודית העבשה מכולן (התפרעות חתרנית שמסתיימת בשיבה אל המסגרת הנורמטיבית) ואף אחד לא טורח אפילו לשאול את עצמו מה הוא רוצה לעשות עם הנוסחה – לבקר אותה או לאשש אותה – יוצא מין סרט פיינט ביי נאמברס שכזה שאפשר להלביש עליו תילי תילים של משמעויות, אבל הוא עצמו לא מפגין מינימום אינטליגנציה שתצדיק מתיחה כה וירטואוזית של השריר הפרשני. וחוץ מזה, הדמויות באמת לא מעוררות שום סוג של הזדהות, כמו שאמרת. ועוד חוץ מזה, הסרט גם לא מצחיק, כמו שקייט אמר. וחוץ מכל אלה, העלילה שלו היא הסיפור הבלשי המרושל והמחופף ביותר שנתקלתי בו מזה זמן רב. במילים אחרות, חתרני בתחת. באנו בשביל "סופרבאד", קיבלנו "רוד טריפ".
אתה יכול לפרט לגבי החיפוף בסיפור הבלשי?
אני דווקא חשבתי שהוא נפתר בצורה סבירה בהחלט.
הפתרון סביר.
התעלומה הבלשית עצמה קלושה. בסיפור בלשי מתקבל על הדעת רמז אמור להוביל אותך לרמז עד שהפאזל מתחבר. במקרה של "הנגאובר" יש סדרה של אלמנטים שיוצרים אשליה של תעלומה מסקרנת, ואז נפתרים בצורה שרירותית בזה אחר זה. כך שבעצם, יש כאן רק מראית עין של סיפור בלשי, וזו לטעמי חולשה מאוד מרכזית של הסרט שלא התעכבו עליה כמעט – למעשה הוא חסר עלילה.
די כמו מה שחשבתי על ווטצ'מן.
די כמו מה שחשבתי על ווטצ'מן.
רק שבווטצ'מן העלילה הבלשית היא מגאפין. לא באמת מעניין מי רצח את הקומיקאי, מעניין מה אלן מור רוצה להגיד על הטבע האנושי.
אותי עניין מי רצח את הקומיקאי.
ולכן להתחיל את הסיפור בצורה שגורמת לקורא לחשוב שתעלומת הרצח היא העלילה של הספר, ואז לזנוח אותה כמעט לחלוטין אחרי שני פרקים ועד כמעט לפני הסוף-גרמה לספר להיות הרבה פחות טוב ממה שהוא יכל להיות, לדעתי.
אני מסכים לגבי הדמויות
הקטע הבא הופיע במקור בביקורת(נחתך בעריכה):
"מקור הבעיה העיקרית של 'ההנגאובר' הוא שיוצרי הסרט צייתו בשקדנות לחוק הברזל של הקומדיה נמוכת-המצח – דמות תלת מימדית זה רע, דמות די מימדית זה בסדר, דמות חד מימדית זה מצוין… כך שברגעים שהבדיחות לא עובדות, העניין קצת מייגע, וכל הזיגזגים של הדמויות ממקום למקום נהיים מעייפים."
כנראה שלא אהבתי את הסרט מהסיבות הלא נכונות
כי דווקא אני מוצא את הדמויות כקרן האור של הסרט. נכון, בסצינות מאוד מסוימות הן מתחילות להרגיז. אבל אם לתוך העלילה היו מרחיבים למשל את הקטעים המעטים שבהן הדמויות כאילו משתנות, האמת שהייתי סובל יותר.
אני לא אומר שאם היו מעמיקים את הדמויות, בהכרח הסרט היה משתפר
אולי הוא היה נפגע מהעניין.
אני קובע קביעה מצומצמת לגבי הסרט כמו שהוא: דמויות חד מימדיות + רגעים לא מצחיקים => אותם רגעים הם רגעים "מתים" בסרט.
מדריך האנרכיסט לגלקסיה
אם יורשה לי לחוות דעה, כביקורת סרט היא בהחלט טובה.
סרט קורע
ראיתי את הסרט בלי יותר מידי יומרות והופתעתי לטובה, כמו שהביקורות אומרות מדובר בסרט הקורע של השנה. מבחינת החוויה הוא העלה בי זכרונות מצפיה בהרולד וקומר, סוג של קומדית סטלנים עם בדיחות שמכוונות לכמה גבהים. כמו בכל קומדיה אמריקאית מהשנים האחרונות יש את הבדיחות פיפי-קקי ובנוסף יש לא מעט הערות מתוחכמות.
''הסרט הקורע של השנה'' הוא לא ציטוט מביקורת.
אלא הטאגליין שהדביקו על הפוסטרים, אני מניח.
התמונות של סוף הסרט
שנמצאו במצלמה: פשוט הפילו מצחוק! אתה פשוט מבין את מה שקרה להם הרבה יותר טוב ועל הדרך צוחק בטירוף! סרט פשוט גדול.
לא ממש נשמע כמו הז'אנר שלי...
אבל אם התוצאה היא ביקורת של העכרור – אני בעד
היה צריך לקרוא לסרט
"החמרמורת"
היה צריך לקרוא לסרט
"חמרמורת" היא מילה נוראית שנוספה לשפה העברית בכדי לתאר "hangover" ובמקור מתארת עצב כבד, כמו "נשבר לבי" אז יש "חמרמרו מעי". זה הפוך מרוח הסרט…
החוש התנכ"י שלי (נשך אותי תנ"ך כשביקרתי פעם בספריה בצ'רנוביל) מזדעזע רק מעצם המחשבה.
דווקא בערוץ הראשון
היה היום ספיישל על הסרט, ושם תרגמו את המילה "האנגאובר" לחמרמורת…
הערוץ הכי אנטי ממסדי
אכן, אין לצפות מהערוץ הראשון לאנטי ממסדיות. אין מה לעשות, נפל דבר בישראל, יש אקדמיה שחולשת על "לשוננו" והיא זו שמחליטה באילו מילים ישתמשו בערוצים ממסדיים.
אם היו שואלים אותי, אולי הייתי מתרגם ל"שכר-פגר" (שני סגולים) כמחווה לשלונסקי (שלונסקי: אמבולנס = שגר-פגר).
סרט היסטרי.נקודה.
וזה בא מבן אדם שבדרך כלל מתאכזב מקומדיות.
קומדיה נטו כפי שקומדיה אמורה להיות.
מה שמצחיק בסרט
זה ההרכב האנושיולמען ההגינות ההרכב האנושי לקוח מסדרה מוכרת בארץ…
מסודרים…
תחשבו על זה:
החתיך שחצן
החנון
הבחור ה"רגיל"
וכמובן השרוט…
מה שמצחיק בסרט
זב מה שאני אומר מתחילת הסרט ואף אחד לא מאמין לי!!! הם כל כך דומים לחברה של מסודרים XD
מישהו שומע רימייק?!
כן, כי מסודרים ממש המציאו את זה.
סרט מצחיק (חלקים ממנו לפחות) אבל אני מעדיף את המקור (ג'אד אפאטו)
וידוי – אני חייב להודות שלהפתעתי הקטע עם התינוק המאונן די הצחיק אותי (גם הומור ילדותי וזול יכול להיות מצחיק כשהוא עשוי טוב), וגם נאום הזאבים הבודדים ועוד מספר חלקים.
אבל חסר לסרט תיחכום או מסר או קצת ציניות או משהו טיפה יותר מורכב מההומור הנמוך שמאפיין אותו.
גם מבחינה עלילתית לא קורה הרבה. נראה היה שהתסריטאים כל כך התלהבו כשעלו על הרעיון – "בוא נעשה סרט על חבורת גברים שמשתכרים ולא זוכרים כלום! אהה.. ונשים להם בחדר טיגריס, ותינוק!", שהם לא ממש התמקדו בהמשך הסיפור, כמו איך הגיע הטיגריס למלון, והסיבה שמצאו לזה ולשאר האירועים די סתמית ובאה כאילו לצאת לידי חובה.
בעידן של קומדיות שמצליחות להיות מטופשות, מצחיקות וגם.. חכמות, נראה לי שאפשר לבקש יותר מ'האנגהובר', למרות בשביל סרט קליל, למסיבת רווקים אולי, (
), הוא עושה את העבודה.
סרט מצחיק (חלקים ממנו לפחות) אבל אני מעדיף את המקור (ג'אד אפאטו)
אחרי צפייה בסרט, מסכים בהחלט, ואם להשתמש בקלישאה שחוקה (שהיא מקורית בערך כמו הסרט) מהומה רבה על לא מאומה
הקולה (טוב, מים) נשפכה על המקלדת
שתי הפסקאות הראשונות שכתבת היסטריות
תיקון- שלושת הפסקאות
תיקון- שלוש הפסקאות
מסתבר שיש הבדל בין הקהל האמריקאי לישראלי
טוב, את הסרט ראיתי פעמיים בקולנוע, ושניהם היו בתי קולנוע אמריקאים (פעם אחת בג'רזי ופעם אחת באינדיאנה).
בשתי הפעמים האלו האולמות היו מלאים עד אפס מקום, ובשני המקרים הקהל לא הפסיק לצחוק עד בכי, כשאני אחד מהם.
הודעתי לחברי בארץ שירוצו לצפות בסרט כשהוא מגיע ארצה, אך כשהוא הגיע הוא זכה מהם לאותן תגובות שהוא פה ממרבית גולשי האתר- פושרות עד קוטלות.
אני לא יודע מה לא הצליח לעבור מעבר לאוקיינוס ובהבדלי ההומור, וזה באמת מסקרן אותי, אבל ברור לי שבארה"ב הסרט הזה לחץ על כל ההכפתורים הנכונים שיגרמו לצופה לצחוק בעוד שבארץ הוא בקושי מצליח לדגדג אותם.
אני בכל מקרה, מאוד מאוד נהניתי. בלי להכנס לביטויים כמו בניית הדמויות, אמינות העלילה (אני חושב שלחפש מה קרה לתרנגולת ואיך הגיעה לחדר כבר גובלת בירידה מביכה לפרטים) בסך הכל מאוד מאוד נהניתי. הסרט הזה הוא סרט קומדיה קליל מאוד, מצחיק מאוד, שצריך לקחת אותו בראש טוב.
צודק בהחלט
סיפרתי כבר (בדו"חקו) שראיתי את הסרט הזה בארה"ב יחד עם חבר ישראלי. הקהל האמריקאי התפקע מצחוק. אנחנו פחות.
בדרך לאילת עוצרים בבאר שבע
סרט ענק וגם התרגום יותר טוב מהמקור לדעתי. כי באמת בדרך לחתונה הם עצרו בוגאס.
?
שם של סרט הוא שם, לא תקציר עלילה. ל"וול-E" לא קראו "הרובוט מתאהב ברובוטית". ל"ג'ונו" לא קראו "אופס אני טינאייג'רית שנונה שנכנסה להיריון בטעות".
וחבל שלא.
אם בקריאת השם אני יכול גם לחסוך קריאת תקציר, הרי זה מבורך.
??
שם של סרט (או ספר או ציור או מאמר או בן אדם) לא בא כדי להגיד על מה הסרט מספר: בשביל זה יש תקציר, ואם לא בא לך להקדיש חמש עשרה שניות מזמנך בשביל לקרוא חמש שורות על הסרט, אתה יכול בהחלט להגיע לסרט טבולה ראסה. פגשת פעם בן אדם בשם "איש מאוד נחמד"?
דווקא גם אני אוהב את השם החדש
כי אחרי שצופים בסרט, מבינים שהוא תופס חלק מהקלילות המאפיינת אותו. "נו יאללה חברים, עוד שעתיים יש חתונה-אבל בואו נעצור בוגאס".
אני לא יכול להתווכח אם הוא קליל או לא,
אבל לסרט קוראים "ההנגאובר". שם פשוט, לא מונח ששגור בתרבות האמריקאית, כמו "Knokced up", אלא פשוט – הנגאובר. למפיצים הייתה עבודה קלה, והם קפצו מעל הפופיק. המפיצים *לא* אמורים להמציא שם חדש לסרט, הם אמורים לתרגם את השם הנוכחי במידת האפשר, ואת זה הם לא עשו.
אני לא יכול להתווכח אם הוא קליל או לא,
קצת חושומור לא יזיק פה…
ממתי שם מסורבל כזה מצחיק?
בספרדית הסרט נקרא
"מה קרה אתמול?"
לדעתי שם הרבה יותר קולע…
אז איך רצית שיקראו לו?
"ההנגאובר"? "החמרמורת"?
אישית, גם אני הייתי מעדיף משהו בסגנון "ההנגאובר", אבל אני מאמין שהשיקול לגבי כל אחד מהשמות הנ"ל היה פשוט – יש מספיק אנשים בארץ שלא יודעים עברית/אנגלית מספיק טוב בשביל להבין מה המילה הזאת אומרת, ולכן יפסחו על סרט עם שם בעל מילה אחת לא מובנת. אבל כן, ההחלטה להפוך את השם לבעל 4 מילים ארוכות גם היא לא נבונה במיוחד לטעמי. אני חושב שהשם הספרדי הוא פשרה לא רעה באמצע.
אני מניח שקהל היעד לפחות ידע מה זה הנגאובר.
(למרות ששם כמו "החמרמורת" היה יכול להיות משעשע עד מאוד, לדעתי)
השאלה היא
האם הוא מתעלה על "מפגר יושב על ספסל ומדבר על החיים"?
מעתה, במקום למעפ''ג אמור: למעמיעסוע''ח
מעולה. וזה גם קליט.
ניטפוק מיותר במיוחד
הם לא באמת עצרו בוגאס בדרך לחתונה. הם נסעו לשם במיוחד.
באמת הייתי רוצה לשמוע מה יש למי שאחראי על עבודת ה"תרגום" הזו לומר להגנתו.
ניטפוק מיותר במיוחד לניטפוק מיותר במיוחד
אני חושב שהכוונה היא לא למקום שבו התרחשה החתונה, אלא לאירוע החתונה עצמו.
כמו בדרך לחתונה קודם מכירים, אחר כך עוברים לגור ביחד, מתאהבים…
הערה על הביקורת
"עליהם למצוא דאג קטן בבריכה גדולה, וכפי שפוליטיקאים עילגים אומרים במצבי משבר, שעון החול מתקתק."
לאחרונה אני מרגיש צורך למחות כנגד (עריכת?) הביקורות בדג… אם הבדיחות היו מים הייתי מבקש גלגל הצלה כבר באמצע העמוד. אני מסכים עם הצורך להומור ונהנה מקריאת ביקורות שלא עונות לנוסח היבש או הנוסחאתי הסטנדרטי, אבל דאחקות ושנינויות והערות ציניות צריכות לשרת בצורה *כלשהי* את הקורא שמחפש מידע על הסרט – ולרוב זה מה שקורה, ובדר"כ זה בגדר הסביר; אבל משפטים כדוגמאת זה שלמעלה לא משרתים שום מטרה שהיא (ראשית או משנית) בכל הקשור לנושא הטקסט. אם אפשר, בבקשה, לקצץ קצת בבדיחות שבביקורות, אהיה אסיר תודה. :)
''עליהם למצוא דאג קטן בבריכה גדולה''
זה משפט שיש לו משמעות בהקשר של תיאור העלילה. הוא בעצם אומר שהם צריכים למצוא אדם אחד בתוך עיר גדולה.
"וכמו שפוליטיקאים עילגים אומרים במצבי משבר, שעון החול מתקתק"
גם למשפט הזה יש משמעות שמשרתת את תיאור העלילה. הם צריכים למצוא את דאג בזמן כדי להגיע לחתונה, ולכן הם נמצאים במירוץ נגד הזמן.
''שלושה מפגרים ותינוק''
כך הייתי מתרגם את שם הסרט.
כנראה שתזונה רוויית המבורגרים מגיל צעיר, שכידוע גורמת לניוון המוח, היא שנמצאת בבסיס הצלחת "קומדיות" מטופשות כ"כ בקרב האמריקנים.
''*ארבעה* מפגרים ותינוק''
מסכים לסיכום ובמיוחד עם ההערה האחרונה על "בוראט".
סוף סוף
קומדיה מפגרת שעשויה בצורה טובה. ראיתי את הסרט בסינמה סיטי באולם כמעט מלא וכל הקהל לא הפסיק לצחוק.
אבל הקהל שמגיע לסינמה סיטי
ירטיב את התחתונים מרוב צחוק גם אם יציבו אקווריום עם דג זהב מולם ויציגו את זה כקומדיה חתרנית…
מסקנה קצת כוללנית, לא?
אבל נתמכת ע''י נתוני הלמ''ס, השב''ס, ושמעון פרנס
ומגובה בעדויות אנקדוטיות למכביר.
ידוע שלמראה של מים יש לא מעט השפעה על השלפוחית.
לדגי זהב קצת פחות.
אבל הקהל שמגיע לסינמה סיטי
אני לא יכול שלא להרגיש שאתה חושב עליי כאדם שלא מסוגל להעביר דעה ביקורתית על סרט…
ולמה אתה נותן הגדרה לקהל של סינמה סיטי? אלה יכולים להיות המון אנשים שונים שהולכים למקום הזה בגלל שאומרים שהוא כל כך מיוחד וחדש, איזו זכות יש לך להגדיר אותם כסוג של קהל מפגר?
כי בהגדרה,
אם הוא היה חדש לפני 7 שנים, אז זה בדיוק מה שהם.
הסינמה סיטי קיים כבר 7 שנים?
מסתבר.
כתבה מספר 1262
אבל הקהל שמגיע לסינמה סיטי
1. אני לא שולל אף אחד (אפילו מפגרים, כמוני) מהעברת ביקורת על סרט/ים. אם למפגרים היה אסור להעביר ביקורת, היינו צריכים לפטר את רוב מבקרי הקולנוע "המקצועיים".
אז קח את הדברים בקלילות, למרות חום יולי אוגוסט…
2. בענין הקהל שמגיע לסינמה סיטי – מחקרים מכובדים הוכיחו מעל כל צל של ספק שהקהל שמגיע לסינמה סיטי מהווה אנומליה אבולוציונית (ואתגר לא קטן לחוקרי האבולוציה).
ב-2006 למשל, גילה לווין של נאסא סימן לחיים אינטיליגנטיים באולם, בפעם הראשונה בהיסטוריה. אולם לאכזבת החוקרים "הסימן" התגלה כצמד חיפושיות שהתנחלו במיכל פופקורן שהושלך מאחורי מושב 8 בשורה 12.
גשושית לא מאוישת שנשלחה לאולם בזמן הקרנת הסרט "כוח ג'י תלת מימד-מדובב" חזרה הרוסה לחלוטין מכוסה במסטיקים, פופוקרן וקולה ואי-אפשר היה להציל ממנה כל מידע שמיש.
ב-2012 (אם סוף העולם לא יגיע קודם) מתוכנן משלוח גשושית משוריינת הפעם, שתכלול גם מסרים מרגיעים ("אם אתה זורק עלי פופקורן, אני דוקר אותך"), למקרה שתתקל בחיים תבוניים (חלילה).
אז אם תקפיד לגלוש לאתר "עין הדג" – אשתדל לעדכן אותך בהתפתחויות (מחזיקים אצבעות)…
אבל הקהל שמגיע לסינמה סיטי
א. הגזמת על הלכלוך. האולמות דווקא די נקיים.
ב. זה באמת נשמע מופרך, אבל יש גם אוכלוסיה קטנה לא כל כך מפגרת שזה פשוט יותר נוח בשבילה ללכת לסינמה סיטי מלסוע לת"א. אבל כן, יס פלנט עדיף בהרבה.
ג. תיזהרו, הגשושית הקטנה עלולה לגרום בעצמה לשרשרת אירועים שתביא לסוף העולם. זה מסוכן.