במקור, סיכום חצי השנה היה אמור להיות משהו קליל וחביב שמאפשר לדבר על חצי השנה החולפת שבה כולנו ראינו כמות סבירה לחלוטין של סרטים. לצערי, אני ראיתי איכשהו משהו כמו 60 סרטים מחצי השנה האחרונה, וכן, למרות ההיגיון הבריא של "לא חייבים להזכיר כל סרט וסרט" – אני הולך להזכיר כל סרט וסרט. אז שימו חגורות, תלגמו לגימה מהקפה, ובואו נצא לדרך.
נתחיל בהתנצלות לכל הסרטים שלא הספקתי לראות, מסיבות טובות יותר או פחות. יש הרבה מהם (יוצאים הרבה סרטים בארץ, וזה עוד לפני הסטרימינג), אבל נציין כאן את "מהיר ועצבני 10", "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה", "נעדרת", "מייגן", "קריד 3", "בוקר יפה אחד", "שקרים קטנים", וכל סרטי השבוע האחרון של יוני.
הפצה
פרס ה"אם על כל פעם השנה שזה היה קורה היה לי שקל היו לי שני שקלים, שזה לא הרבה אבל מוזר שזה קרה פעמיים" #1 – סרטי יום תום: בהפרש של כמה חודשים יצאו "ימי תום" ו"ימים של תום", מה שבכלל לא מבלבל כשמנסים לדבר עליהם, מה פתאום. זה תרגום חצי סביר במקרה של סרטו של ג'יימס גריי (במקור "Armageddon Time") וגם שם סבבה לסרט התיעודי של גיא דוידי, אז זה לא שמדובר בקלישאה חדשה (אם כי אם עכשיו יקראו לכל סרט "הימים של תום", "ימי התום", "יומו של תום" ועוד זה יהיה מאוד משעשע ומאוד מבלבל), ועדיין – מוזר. הסרט של גריי עדיף, אם היה ספק, ובכלליות הוא סרט טוב מאוד שקצת נעלם, כמו כל סרטיו של גריי, וחבל.
פרס ה"מה נזכרתם?" למפיצי הקולנוע, מקצה בינלאומי: "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי" הוא סרט סביר מינוס שהיה מועמד לאוסקר בשנת הקורונה הגדולה של 2020. זאת אומרת שהוא יצא בארץ לא אוסקר אחד אחרי שהיה רלוונטי (כי בכל זאת, קורונה), אלא שניים. ולא תגידו סרט זוכה אוסקר כמו "גדרות" (שלא הופץ) או "נשים מדברות" או מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר. לא, סרט שהיה מועמד לשחקנית, הפסיד, נשכח, ועכשיו יצא. למי זה טוב?
פרס ה"מה נזכרתם?" למפיצי הקולנוע, מקצה ישראלי: "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם". להלן סיכום מצב הקולנוע הישראלי: בקרוב נגיע לנקודת רתיחה שבה אבסלוטית יהיו יותר סרטים ישראליים מצופים מישראלים שמעוניינים לצפות בהם. זאת לא אשמת אף סרט ("מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" הוא בסך הכול אחלה סרט), אבל זה יוצר מצב שבו סרטים ישראליים בגדול פשוט נבלעים פה בלי להשאיר חותם או – כמו במקרה של "מותו של הקולנוע" – מחכים שלוש שנים בשביל לצאת… ואז נבלעים פה בלי להשאיר חותם.
פרס ה"שקרים ארורים בפרסום": לא ראיתי "דאבל דייט", ולכן הבחירה בו לא באה להגן על כבודו, אלא על כבוד הצופים – שהובטחה להם בטריילר ובתקציר הישראלי קומדיה רומנטית חביבה על זוג שיוצא למסע פרוע. תקציר סבבה, רק שהוא משמיט אלמנט אחד חשוב בכל העניין הזה, והוא ש"דאבל דייט" הוא סרט מד"ב שנקרא באנגלית "Robots", ועם סיבה טובה. זה מהלך כל כך חצוף ובזיוני שאני מודה בעיקר שאני מקווה שהם ינסו לשכפל אותו לעוד סרטים, רק כאלה גדולים יותר. דמיינו את זה: "עסקה עם אהבה", סרט על מיליארדר שמרגיש ריקנות בחיים ולפתע בפגישה לילית מפתיעה פוגש את מי שיכולה אולי לספק לו את מה שהיה חסר לו כל החיים. ורק אז מגלים שהשם באנגלית הוא "The Batman".
פרס ה"רגע, מה, שנייה, זה הופץ פה?!": "סוזומה" הוא סרט אנימה. כזה שעובד בלי פאנדום כלשהו של סדרה עם מלא מעריצים, אלא פשוט סרט אנימה של במאי מוערך. לרוב סרטים שכאלה מגיעים לפסטיבל ירושלים להקרנת צהריים שצריך להזיז פגישות ולוויות בשביל לראות אותה. אלא שהפעם אפשר היה פשוט לקנות כרטיס ולראות בבתי הקולנוע. שאפו לכל המעורבים בדבר.
פרס ה"בבקשה תפיצו את זה": "סיסו" (Sisu). מה אוהבים ישראלים? סרטי אקשן ונאצים מתים. אז למה, בתקופה שבה בכל סוף שבוע יוצאים איזה חמישה סרטים שאף אחד לא מכיר, לא מביאים אלינו (עדיין, אני מקווה) את "סיסו", 91 דקות כיפיות שבהן אדם אט אט מחסל מחלקה של נאצים? זה מעבר ל"תביאו סרטים טובים" – זה "תביאו סרטים שבבירור יש עוד הרבה אנשים שצריכים להכיר כי הם ייהנו מזה".
פרס ההברקה על תרגום שמות: "גאוות יחידה". זה מעבר ל"גיחי גיחי הומואים גאווה": השם של הסרט הזה אומר כל כך הרבה יותר על הסרט – גם בלי משחק המילים – מאשר "הבדיקה" המקורי והריקני באנגלית. סרט סבבה, אגב.
פרס השם הכי טוב: "השכן שלי אדולף". יש עוד הרבה מעלות לסרט הזה, אבל אני באמת לא בטוח שמישהי מהן מתעלה על שם שמצליח להכניס לתוכו עלילה שלמה (שהסרט לא בדיוק כפי שהוא רומז, ובכל זאת).
פרס השם המבאס: "החבר השמן שלי". תקשיבו, גיבור הסרט הוא פשוט יותר מסתם אדם שמן, וחבל שהסרט גורם לזה להישמע כאילו זה איזה מרתון בדיחות שומן כשהסרט עצמו הוא יותר מזה.
ז'אנרים
פרס הווס אנדרסון על שם ווס אנדרסון: "אסטרואיד סיטי". אני מאוד מאוד מאוד אוהב את "אסטרואיד סיטי", ועומד מאחורי הרעיון שהסרט דווקא מוצא את אנדרסון מנסה לפרוץ את הגבולות של עצמו – אבל אולי דווקא בגלל זה, הסרט הזה הוא אחד הווס אנדרסונ-יים ביותר, ומיועד אולי בעצם רק למי שעדיין לא נמאס לו מהבמאי. למשל, אני.
דירוג כל הסרטים שהיו בשורטליסט של האוסקר לסרט הבינלאומי הטוב ביותר ואז הופצו פה, מהנמוך לגבוה:
7. "קורסאז'": כמה רגעים כיפיים בתוך גלולת שינה של סרט.
6. "אי-אה": זהו אכן חמור.
5. "קירבה": מצטער, מסתבר שאין לב.
4. "הצגת הקולנוע האחרונה": ילדים הודים חמודים אוהבים קולנוע, מה יש לשנוא?
3. "עכביש קדוש": קשוח, אכזרי, קצת ארוך מדי.
2. "הבוס הטוב": סאטירה כיפית וחביבה שחבל שלא זכתה ליותר תשומת לב.
1. "החלטה לעזוב": מבריק, מתבשל טוב במוח אחרי הצפייה, עדיין קצת ארוך מדי.
דף הוויקיפדיה הכי ויקיפדי של השנה: "סיפורו של אמט טיל". וואו, איזה סיפור. מישהו חייב לעשות מזה סרט.
פרס ה"היה צריך להיות קומדיה": "הנפש הטובה". אם אתם לא זוכרים שהסרט הזה יצא השנה, אתם לא לבד. אני לא משוכנע שהבמאי שלו זוכר את זה. מדובר בסרט על הפקת סרט שמצמיד מפיקה פמיניסטית לוחמנית ובמאי שהיה בעבר הולל ומאז חזר בתשובה שרוצה לחזור לעשות סרט אחרון. על פניו, מתכון לסאטירה – או לכל הפחות קומדיה – משובחת. בפועל, משום מה, דרמה רצינית להחריד ובינונית ומטה. חבל.
הפרסומת המושקעת ביותר: נייקי, "אייר". כלומר, לאו דווקא השתכנעתי לקנות נעלי נייקי, אבל וואו איזה השקעה בפרסומת, תראו איזה שחקנים הביאו.
סרט הילדים של החצי-שנה: "המכתש על הירח" (Crater). מתגעגעים לתקופה שדיסני עשתה סרטי מקור לילדים שנוגעים לנושאים שרלוונטיים אליהם אבל לא באופן מטיפני, אלא ברובד מטאפורי שאף פעם לא חודר לעלילה בצורה כפויה? או, נו, סתם לסרטי מקור של דיסני בלייב אקשן? אז מסתבר שהם עדיין עושים כאלה. וחלקם אפילו טובים למדי.
סרט האימה של החצי-שנה: "כאילו אין מחר". אני מניח שטכנית ניצן גלעדי יגיד ש"כאילו אין מחר" הוא יותר מתח מאימה, ואז נצטרך להתפלפל בהגדרות, אבל את תחושת האי-נוחות בואכה טרדה קיומית שהסרט הזה גורם לה אי אפשר להכחיש. דירה אחת, מספר קטן של אנשים, קשר למציאות הולך ומידלדל, והכול בסרט שמתמודד בגאון על התואר "פולנסקי הדור הבא".
הקומדיה הרומנטית של החצי-שנה: "ריי ליין" (Rye Lane). לא שהיו מלא אופציות, ובכל זאת "ריי ליין" הוא סרט מקסים-מתוק-נחמד-מאוד עם צמד גיבורים שקשה לא להיות בעדם.
ה"ארגו" החצי-שנתי: "טטריס". נו, אתם יודעים – סרט למבוגרים על מקרה אמיתי שבעיקרון היה מגניב ומותח גם כמו שהוא, אבל זאת הוליווד אז הם מכניסים עוד כמה אלמנטים שלא היו בשביל לעשות את הכול קולנועי יותר ומסעיר יותר, ואתם מסיימים את הצפייה ואומרים לעצמכם "אחלה סרט, לא קשקוש כמו כל הפאנץ'-מנים האלה" ומגלים שאתם אבא בן 45. ארגו של סרט.
הסרט החמוד של החצי-שנה: "איש ושמו אוטו" הוא מרצה קהל (או כמו שאומרים הנוער של ימינו "קראודפליזר") בלי יומרות גדולות, אבל עם טום הנקס ומריאנה טברינו וסיפור בסיס שפשוט עושה את העבודה (…למרות פלאשבקים מיותרים למדי).
סרט התעודה הישראלי הטוב ביותר: "המדרשיה". ראיתי בערך 11 סרטי דוקו במסגרת פרסי אופיר, ובהתחלה חשבתי לדרג אותם אבל אז הבנתי שיש מעט מאוד שאנחנו מרוויחים מלהגיד בחצי משפט מה לא עבד בסרט כזה או אחר. אז במקום זה בואו נשבח את המצטיין – "המדרשיה". מקום שני: "הפרטיזן עם מצלמת הלייקה".
לא הכול טוב
העריכה הגרועה ביותר: "ויטני – I Wanna Dance with Somebody". יש הרבה דברים מעפנים וגרועים בסרט על ויטני יוסטון – השם שמשלב עברית ואנגלית, חוסר ההנאה מהשירים של ויטני יוסטון, הפחדנות מלגעת בדברים קשים – אבל כל אלה הם דברים שאפשר לקבל תוך "טוב, זה פשוט לא הסרט שרצו לעשות" ו"מפיצים ישראלים מנסים דרכים חדשות להרוס שמות של סרטים"; אבל זה שהעריכה של הסרט היא קשקוש מבלבל שאין לך מושג מה קורה בו – זה לא אמור להיות בכל גרסה שהיא.
פרס ה"אם על כל פעם השנה שזה היה קורה היה לי שקל היו לי שני שקלים, שזה לא הרבה אבל מוזר שזה קרה פעמיים" #2 – במאים ישראלים שחוזרים לסרט שני מאכזב טיפה שחלק מהסיבה שהוא נופל הוא שחקן ראשי לא טוב: זה לא ש"אמריקה" או "הדרך לאילת" הם סרטים נוראיים, ויש להם כמה וכמה זכויות – ועדיין השורה התחתונה היא כפולה: משמח שהבמאים האלה ממשיכים לעשות סרטים, ומאכזב שהסרטים האלה פחות טובים מסרטי הביכורים שלהם, וחלק ניכר מהסיבה שהם לא עובדים הוא השחקנים הראשיים (מיכאל מושונוב והאח רוזנקיאר, בהתאמה).
המערכה השלישית הכי מאכזבת: "בריכת האינסוף". הייתי כל כך בקטע של הסרט הזה למשך השעה הראשונה והפסיכית שלו, ואז איפשהו באמצע הוא החליט לא להיות יותר מדי מעניין או מופרע והפך למשהו צפוי יותר וכזה שמתמקד בפסיכולוגיה במקום בסוציולוגיה, וחבל.
סרט ההמשך שפחות טוב בכל היבט מהמקור: "שהאזאם! 2: זעם האלים". עדיין חמוד, אבל פשוט בספר דברי הימים קצת מיותר בהשוואה לסרט הראשון.
הסרט הכי מכוער: "הפלאש". אני אוהב הרבה דברים בסרט המוזר והמסורבל, ויש לו כמה דברים שהוא עושה נהדר, והוא כנראה סרט גיבורי העל הטוב של התקופה האחרונה. אבל אין שום סיבה שסרט בתקציב כזה יהיה עד כדי כך מכוער. וכן, הבמאי אמר שזה בכוונה, אני יודע. היי, אני מניח שזה אומר שהוא גאה בפרס הזה.
הליהוק הכי מפוספס: חואקין פיניקס, "בו מפחד". פיניקס יודע לעשות הרבה דברים, אבל לשחק לוזר – לוזר לוזר כזה? זה מעבר לו. הוא מאוד משתדל, ורואים שהוא מנסה, אבל זה כמו ללהק את רוברט רדפורד ל"בוגר". יש תפקידים שאנשים מסוימים פשוט לא מצליחים עד הסוף לעשות, אפילו אם הם שחקני עילית.
הסרט הנפוח של חצי השנה האחרונה: כמו מישהו ששם חצוצרה בישבנו ואז מנגן בזכות האוויר שבוקע משם מנגינה, זה לא שאין ל"בבילון" רגעי חן, ואי אפשר להכחיש שמישהו השקיע מאוד בפרויקט הזה – אבל בסופו של דבר, ככל שעובר הזמן, ובייחוד לקראת הסוף, מתבהרת ההבנה שזה פשוט פלוץ ארוך.
השחקן הכי גרוע של החצי-שנה: חוואייר בארדם, "בת הים הקטנה". האם בכלל אפשר להגיד על בארדם שהוא "גרוע"? זה לא שהוא ניסה. בארדם כאילו בא במטרה אחת, והיא לבדוק כמה מעט אפשר לעשות בסרט ועדיין לקבל עליו משכורת עתק. התשובה: מעט מאוד.
הסרט הגרוע של חצי-השנה: "כולם מחכים רק לי". אקי אבני אוסף עוד אבן אינסוף של סרט גרוע באופן בולט בדרך לכפפת האינסוף שלו של סרטים-ישראליים-הכי-גרועים לצד "ללקק את התות", "השיבה מהודו", ו"ההסדר". (ובשביל לא לצאת רק נאחס: "צריך לדעת גם את מי לא לזיין" זה משפט טוב שמבוצע אחלה).
סצנות
שיר החצי-שנה: "פיצ'ז", "האחים סופר מריו: הסרט". הסיבה היחידה שהוא כנראה לא ישרוד ל"שיר השנה" היא רק כי זה מרגיש באופן בוטה שהוא חצי-שיר ולא שיר שלם, אבל עד שתבוא תחרות טובה יותר – וואו, איזה שיר.
סצנת האקשן של החצי-שנה: השעה האחרונה של "ג'ון וויק 4". מטומטם? לא סביר? שריון עלילה? חורים בעלילה? כן, כן, כן, כן, תסתמו את הפה ופשוט תבהו בבלאגן המרהיב שקיאנו ריבס ושות' מארגנים לכם פה. כמעט-מקום-ראשון: "לא ישנים עד ברוקלין", "שומרי הגלקסיה: חלק 3". לא מתקרב אפילו, אל תתחילו: השוט "הרציף" מ"טיילר רייק: חילוץ 2".
סצנת הריקוד המוזרה ביותר: "שומרי הגלקסיה: חלק 3". אחלה בחירת שיר, אפס סינכרון בין השיר למה שקורה על המסך.
בדיחת החצי-שנה: חמש שאלות, "מבוכים ודרקונים: כבוד בין גנבים". בכלליות – סרט כיפי ואולי הבלוקבאסטר הכי מהנה של התקופה האחרונה. מקום שני: המכתב, "שהאזאם! 2". מקום שלישי: פאנץ' הסיום, "הפלאש".
מונולוג החצי-שנה: יו גרנט, "מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה". מתרחשים הרבה דברים ב"מבצע פורצ'ן", ואולי לרגעים אפילו יותר מדי דברים. ולכן יש משהו מרענן בסצנה שבה כל מה שקורה זה רק יו גרנט מדבר ומבהיר למה למרות שסרט שלם בילינו בהסתכלות עקומה על הבן אדם, הוא לא מישהו ששווה להתעסק איתו.
סצנת המוות הכי גרוטסקית: כלומר, יש כמה וכמה סצנות ב"חומר דוב" שמתמודדות על הפרס הזה, ובכל זאת סצנת האמבולנס היא ככל הנראה זאת שהכי גרמה לי לחוש את הכאב של המשתתפים בה.
עוד דברים אקראיים
היקום הקולנועי שאני הכי נהנה ממנו: "שין אולטרהמן" (Shin Ultraman). "מה אם הדרך לנצח איומים קיומיים היא ביורוקרטיה ועבודת צוות?", שאל הידקו אננו אי אז ב-2016 עם "שין גודזילה", וטוב לראות שהוא ממשיך לענות על השאלות הללו עם "שין אולטרהמן", סרט מופרך, מטומטם, ונפלא.
פרס ה"לא הבנתי למה כולכם עפים על זה": תיקו בין "המנצחת" ל"אחרי השמש". אף אחד מהם לא רע, אבל אני גם מודה שאף אחד מהם לא התגבש בעיניי לאותה יצירת מופת כפי שהיא הצטיירה בביקורות רבות. סבבה גמור של סרטים.
פרס ה"אם על כל פעם השנה שזה היה קורה היה לי שקל היו לי שני שקלים, שזה לא הרבה אבל מוזר שזה קרה פעמיים" #3 – סרטים שנקטלו אבל לא הגיע להם, וכמו כן יש שם תפקיד משנה אחד נהדר שראוי לשבחים: "עיניה התכולות" ו"מבוקש מספר אחת". שני סרטים שהגיעו בעיקר לתוך ז'אנרים עמוסים עד לעייפה, אבל הצליחו לבצע את השטיק שלהם (קאמפ גותי ומסתורין וסרט רוצח סדרתי מהורהר, בהתאמה) באופן שמכבד את כל המשתתפים. האם אלו קלאסיקות שבבוא השנים אנשים יגלו ויגידו "איך הו איך פספסו אותן בזמן אמת"? לא. האם הם סרטים טובים, ושווים צפייה למרות שלא מחדשים המון? כן. כמו כן, שמישהו יתן תשבוחות להארי מלינג ובן מנדלסון, הם נהדרים.
השימוש הכי טוב במוזיקה: "רנפילד". מוזיקת סקא היא לא מגניבה. חלק מהאתוס שלה, בשלב הזה, הוא שזאת מוזיקה לא מגניבה. לכן, הכמות ההולכת ועולה של רפרנסים לסקא ביצירות אמריקאיות משמחת אותי מאוד, ואפילו ואני כנראה קהל היעד היחיד שמבין את הבדיחות לעומקן – והבדיחות סקא ב"רנפילד" היו פשוט נהדרות. וכן, יותר טובות מכל הפסקול של "שומרי הגלקסיה: חלק 3", שהוא במקביל אחלה וגם החלש ביותר בטרילוגיה.
פרס ה"אם על כל פעם השנה שזה היה קורה היה לי שקל היו לי שני שקלים, שזה לא הרבה אבל מוזר שזה קרה פעמיים" #4 – רימייקים אירופאיים סבבה לחלוטין לסרטים יפנים: "לחיות" ו"קאט!". "לחיות" ו"קאט!" מצליחים, כל אחד בדרכו, לקלוע לרוח סרטי המקור ("איקירו" ו"מתים בחתיכה אחת") בתוספת ניחוח אירופאי קליל. סרטי המקור עדיין יותר טובים, אבל לעמוד בקצב שלהם זאת משימה לא פשוטה בכלל, וכל הכבוד להם שהצליחו בה.
הסרט הכי יפה, לייב אקשן: "שמונה הרים". לא שזה הכי הוגן – הרי איטליה תמיד מצטלמים נהדר – אבל כן, נו, אין סרט שהיה יפה יותר עד כה השנה מ"שמונה הרים". מקום שני: "החלטה לעזוב".
הסרט הכי יפה, אנימציה: "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש". אפשר למצוא מה לא עובד ב"ברחבי ממדי העכביש" אבל אי אפשר לקחת ממנו את זה שהוא פשוט נראה מדהים, כש"מדהים" זה וואחד לשון המעטה, כן?
פרס ה"בחיי, אני לא מוצא מה להגיד עליך, סרט": "הבשורה על פי יהודה". אין שום דבר גרוע מדי ב"בשורה על פי יהודה", ויש כמה דברים טובים – למשל, דורון תבורי – אבל קשה להגיד שיש משהו בולט מאוד בסרט הזה לכל כיוון שהוא. סבבה של סרט.
פרס ה"לא המצאתי את הסרט הזה, הוא קיים, אני נשבע!": "Murder, Anyone?" סרט קטן על זוג מחזאים שמנסים לכתוב מחזה (או סרט) על רוצח סדרתי (או שלא?) וכיוצא בזאת הוא מעין תרגיל מטא ארוך וחביב שאין שום צורך לרוץ ולחפש אותו, אבל הוא חביב מאוד וקצר אז למה שלא תראו אותו בעצם.
השיפור הניכר ביותר: דארן ארונופסקי, "הלוויתן". זה לא ש"הלוויתן" היה סרט כזה טוב, אבל הוא היה סולידי, שזה אלף אלפי מונים מעל דבר כמו "אימא!" או "המבול".
הכי טובים
צוות השחקנים של החצי שנה: "ולריה מתחתנת". כל אחד משחקני "ולריה מתחתנת" לוקח דמות לא פשוטה ומצליח לגרום לצופים לראות אותה משלל צדדים – חיוביים, שליליים, בוגרים, ילדותיים, אנושיים וספרותיים. כן, הטקסט והבימוי עושים הרבה עבודה אבל אי אפשר לקחת מהשחקנים את העבודה שהם השקיעו, אז גם לא נעשה זאת.
הסרט הכי טוב (שלא הופץ): "הנערה המלאכותית". נו, די, כולכם הולכים לדבר על בינות מלאכותיות ואף אחד לא הולך לשבת ולראות את אחת מהאמירות הכי יפות לגביהן שנעשתה השנה (ואולי בכלל)? אתם לא רציניים.
הסרט הכי טוב: "רוחות אינישרין". בלי אוסקר, בלי קופות, סרטו של מקדונה סוחב את עצמו הלאה על בסיס דבר אחד פשוט – הוא סרט די מושלם. מצחיק, טרגי, אנושי, חכם, טיפשי כשצריך, ספציפי באופן שהופך אותו לאוניברסלי ועוד. עם שרשרת ציטוטים שכל סרט אחר רק יכול להתקנא בה, מדובר בסרט הטוב ביותר שיצא עד כה השנה, וסרטים אחרים יצטרכו לתת חתיכת מאבק בשביל לנצח אותו.
מבט לעתיד
ונסיים במבט לעתיד שמשקיף על הסרטים הכי מעניינים (בעיניי) שעתידים לצאת פה (אז כלומר, רק סרטים עם תאריכי הפצה בארץ):
"העיר הזאת" – טכנית אני מרמה כי ראיתי את הסרט הזה, ואם היו לי פחות עקרונות הייתי דוחף אותו כבר בסיכום החצי-שנה במיקום גבוה למדי. אבל מכיוון שהוא יוצא רק בשבוע הבא, נשחק את המשחק ונתלהב ממנו כאילו לא ראינו ממנו פריים אחד.
"הם שיבטו את טיירון" – יש לי חולשה לסרטי בלקספולטיישן, ולפארודיות בלקספולטיישן עשויות היטב – ועל פי הטריילר, זה בהחלט המצב עם "טיירון".
"טירה רדופה" – ג'סטין סימיאן הוא מבחינתי ברצף של סרטים מצליחים, והטריילר לא הראה שום סימן שהוא הולך לעצור.
"מסכנים שכאלה" – רק שיהיה יותר "המועדפת" ופחות "להרוג אייל קדוש" וזה מועמד טבעי לסרט השנה.
"רוצחי פרח הירח" – לא להישמע יותר מדי כמו שפוט של סקורסזה או משהו, אבל כזה – כן, זה החדש של סקורסזה, זה אוטומטית הופך לאחד מהסרטים הכי מסקרנים של השנה.
מוזמנים לשתף את הסיכומים החצי-שנתיים הקולנועיים שלכם, להתווכח עם הבחירות שלי, או כל דבר אחר שקשור לנושא בתגובות.
הז'אנר המפתיע של השנה: סרטי דודות
גם ב-"מייגן" וגם ב-"סוזומה" (שני הסרטים האהובים עלי מהשנה עד כה) יש ילדה שההורים שלה נהרגו והדודה שלה לוקחת על עצמה לגדל אותה. בשני הסרטים זה לא עובד הכי טוב בעולם. באחד מהם, הדודה היא הגיבורה והיא צריכה להתמודד עם הילדה שלא משתפת פעולה, בשני הילדה היא הגיבורה והיא צריכה להתמודד עם הדודה שלא מבינה אותה. וכל סרט, בדרכו, הוא כאמור סרט השנה שלי עד כה.
למה לחכות: פירטתי בפוסט בתחילת השנה – "מייגן" כבר יצא, אני עדיין מחכה ל-"כאן" (של הצוות במאי-תסריטאי-כוכבים שעשו בעבר הרחוק את "פורסט גאמפ") ול-"הממציא" (סרט אנימציה על לאונרדו דה-וינצ'י בסטופ מושן עם קטעי דו-מימד של טום מור). אבל דווקא סרט די זניח פתאום תפס את תשומת הלב שלי – Retribution שמהטריילר (הגרוע והמספיילר, אל תראו) שלו אמנם עושה קצת וייב של "עוד סרט אקשן עם ליאם ניסן", אבל הנוכחות של הבמאי נמרוד אנטל גרמה לי להתעניין בו. אנטל הוא במאי מוכשר; מעבר לסרט ההופעה של מטאליקה שהוקרן פה לפני כמה שנים, הוא גם עשה את "הטורפים" (*ככה* עושים סרט מוצלח ביקום של "הטורף", לא הדבר הדלוח הזה מדיסני+ שכולם התלהבו ממנו בשנה שעברה, משום-מה) ולאחרונה הפך לחלק מהצוות הקבוע של "דברים מוזרים". ולפי ימד"ב, הוא עובד כרגע על סרט מדע בדיוני ביחד עם הבמאי הקוריאני של "וידויים של רוצח". מחזיק לו אצבעות.
חידשת לי לגבי הסרט של אנטל
את "הטורפים" ראיתי רק בזכות המלצות עבר שלך פה, ואפילו את הסרט ההונגרי "קונטרול" שאיתו הוא פרץ לתודעה. מעניין מאד.
סוזומה היה אחל׳ה בצפייה בקולנוע, אבל מצד שני הוא נשכח מהר ולא עולה לי בשליפה כשאני חושב על סרטים מהחצי שנה האחרונה
סרט אחל׳ה להעביר איתו את הזמן בקולנוע, אבל בלי יותר מדי דברים שנשארים איתך הרבה אחרי.
וחבל לי, כי רציתי שזה יהיה קצת יותר מזה.
יש אנשים שבאמת נמאס להם מווס אנדרסון?
אני כנראה החריג, אבל אני פשוט לא אהבתי את הסרטים המוקמדים שלו. הדארג׳לינג לימיטד היה הראשון שלו שבאמת אהבתי, והראשון שלו ש*ממש* אהבתי היה מר שועל המהולל ושם הקריירה שלו באמת התחילה בעיני – והוא רק משתפר. חוץ מהכרוניקה הצרפתית שהיה הכי פחות טוב שלו מאז הדארג׳לינג אבל עדיין ממש סבבה.
מעניין, הדרגילינג לימיטד בדרך כלל נחשב מסרטיו החלשים. הוא גם מהפחות האהובים עלי
והרצף של ראשמור, משפחת טטנבאום ועמוק במים (כמה שהסרט הזה כיף ואנדרייטד. התפקיד משנה הכי כיפי של וילם דפו שנוהג להגיח בסרטי אנדרסון) נשאר החזק בקריירה שלו לדעתי.
הוא ניסה לקחת כיוון מעניין בדרגילינג, לספר סיפור שהרגש מתפרץ ממנו באופן קצת יותר אגרסיבי, יציאה מבית הבובות לבימוי קצת יותר משוחרר וסרט מסע במדינה ״אקזוטית״ ושום דבר מזה לא עבד עד הסוף. אני לא מופתע שלאחר מכן חזר לסגנון שיותר עבד לו בעבר.
אני חושב שזה בא לו בתקופות
את הסרטים המוקדמים שלו לא אהבתי (המירוץ לצמרת של מקס פישר ומשפחת טננבאום, את פשיעות קטנות לא ראיתי).
אחרי זה הוא המשיך עם עמוק במים, רכבת לדרג'ילינג ומר שועל המהולל, 3 סרטים אחלה, מהנים, אבל לא משהו יוצא דופן.
ואז הוא הגיע לשיא שלו עם ממלכת אור הירח, מלון גרנד בודפשט ואי הכלבים, 3 סרטים נהדרים והכי טובים שלו בפער.
ועכשיו הכרוניקה הצרפתית ואסטרואיד סיטי, שניהם טובים מאוד, מהיותר טובים שלו, אבל לא הכי טובים.
אפשר תזכורת למה מתרחש בסצינת האקשן שהוזכרה משומרי הגלקסיה חלק 3?
כי היות וראיתי רק פעם אחת את הסרט, קצת קשה לי לזכור על איזה סצינה מדובר רק על סמך אזכור השיר שהיה ברקע.
כמו כן, לא ממש הבנתי מה דעתך על טטריס.
זה לא היה ברור אם זה חיובי או שלילי או משהו אחר.
סורי, לא ראיתי את ארגו, כך שאני ממש לא מבין מה זה אומר ״הארגו החצי שנתי״.
בתור מישהו שראה את ארגו,
אני מניח שהוא התכוון לסרט ״מבוסס על״ הוליוודי מהוקצע ומתוקתק אך לא יצירתי, מעניין או עם ערך מוסף. בידור הוליוודי אפקטיבי ושטוח.
כן, זה נשמע כמו ארגו, טטריס וגם כמו אייר.
ועדיין, שלישיית סרטים מאד מבדרת.
במבט לעתיד - יולי השנה נראה מדהים
"העיר הזאת" (שגם ראיתי כבר אז מרמה), "משימה 7", "אופנהיימר", "בארבי", "טירה רדופה" (שאני כנראה היחיד שמחבב את זה של אדי מרפי, וזה גם המתקן האהוב עליי בדיסנילנד) – כל אלה רק בבתי הקולנוע הרגילים.
ואז יש את התוכנייה פסטיבל ירושלים, "טיירון" בנטפליקס, ועל תחילת אוגוסט "צבי הנינג'ה" ו"חיים שלמים"?
יש מצב שאשבור שיא של עצמי של הליכה לקולנוע ב-5 שבועות. לא זוכר חודש כל כך עמוס בסרטים, שעוד בטח ארצה לראות חלק יותר מפעם אחת.
מזעזע. מב״א 7, Past Lives, אופנהיימר וצבי הנינג׳ה והכל תוך פחות מחודש.
אני מת על השפע אבל רחמים על החרדה שלי מקצב החיים המודרני.
אני עדיין מקווה שפיצ׳ז יצליח להיות מועמד לאוסקר לשיר הטוב ביותר
כל מה שצריך זה שנה חלשה מבחינת שירים, והאוסקר יסכימו לתת מועמדות לשיר למרות היותו שיר קומי.
אגב, שמעתי שלמרות שהשיר קצר, הוא עומד בקריטריונים של האוסקר, כך שניתן לשלוח אותו.
רק דמיינו את זה: ג׳ק בלאק מועמד לאוסקר.
ומבחינתי סרטי החצי שנה הם שניים, האחד מהקולנוע והאחר מהסטרימינג, האחד אנימציה והשני לייב אקשן, האחד סרט לכל המשפחה והשני סרט R, או בקיצור: ספיידרמן ברחבי ממדי העכביש וטטריס.
שניהם סרטים שאני חושב שבסוף השנה יכנסו לחמישייה שלי בסקר פה באתר, אם כי זה תלוי כמובן במה הולך לקרות בחצי השנה הקרובה.
לגבי המשך השנה, מפתיע אותי מאוד שלא הוזכר חולית חלק 2, שהוא בעיני הסרט המשמעותי ביותר שהולך לצאת עוד השנה.
מלבדו, אני גם מאוד מצפה לצבי הנינג׳ה טירוף המוטנטים, וממש לא מבין איך אחרי כל הטריילרים האדירים ואחרי ההצלחה האדירה של ספיידרמן במ״ה אני עדיין מרגיש שאני היחיד שמאוד מצפה לסרט הזה.
אגב, כבר היה שיר-שהוא-בעצם-רק-חצי-שיר שזכה באוסקר לשיר הטוב ביותר
ואני מדבר על remember me מתוך קוקו.
כך שטכנית גם חצי שיר יכול לזכות באוסקר.
סיכום שלי של החצי שנה האחרונה
אני רוצה קצת להוציא קיטור בתור חובב סרטים וחיפשתי איפה,
אני מאוכזב ממש מהחצי שנה האחרונה בקולנוע האמריקאי נכון שהסרטים הטובים לרוב יוצאים מיולי והלאה ,אבל בדר"כ יש כמה סרטים שמצליחים להפתיע בחצי שנה הראשונה . רוב הסרטים שיצאו בקולנוע או בסטרימינג היו בינוניים או גרועים.
הוליווד נהייתה מכורה לסרטי אקשן גנריים , לא אהבתי בכלל את מבוכים ודרקונים , סרטים כמו ghosted או טיילר ריק 2 מקדשים את האקשן והעלילה כאילו נכתבה ע"י בוט. קומדיות האולפנים מתות וזו בדר"כ התקופה שלהן , דוב קוקאין שאמור היה להיות אחד כזה , היה סרט סופר חלש וגם אקשן גרוע. אני מרגיש שכל התעשייה תלויה בסרטים של 10-5 במאים שכולם מחכים לראות את הסרטים שלהם . מה קרה לקומדיות , לסרטי רומנטיקה, לסתם סרטי גוד וייב כאלה ?(טטריס למשל) , כמעט אין אותם . גם נמאס לי שיצאו כבר 80 סרטי גיבורי על בתקופה הזו , רובם מאוד ירדו ברמה. מזלי שיש סרטים זרים שאני יכול להשלים כמו אלה שציינת , שיש להם יותר עלילה ויותר נשמה מרוב הסרטים בהוליווד כרגע.
מצחיק התזמון שבו אתה מדבר על כך שקומדיות האולפנים מתות שממש עכשיו יצא האחת כזו עם גניפר לורנס, שאפילו קיבלה ביקורות חביבות ומצליחה לגרוף הישגים נאים בקופות.
אומנם הסרט הוא זן נדיר בימינו אבל מתות הן לא.
מחזק לגבי רוחות אינשרין
ובלי להיכנס לפוליטיקה ושאר העניינים שמטלטלים את המדינה בחודשים האחרונים, לטיימינג שבו ראיתי אותו כנראה יש חלק לא מבוטל ברושם העצום שהוא השאיר עליי.
סתם קופץ על האזכור
של רוחות אינשרין כדי לשאול: לא הפריע לכם שפארל וגליסון די משחזרים את התפקידים שלהם מברוז'?
בעקבות סקר הסרט האהוב של עין הדג השלמתי את ברוז'. הוא סרט ראוי לכל שבח, אבל הדמיון בין התפקידים שלהם בשני הסרטים ממש הפריע לי. העלילה אחרת לגמרי, אבל הדמויות שהם מגלמים די זהות. ואם כשמדברים על כל אחד מהם בפני עצמו עוד אפשר להצביע על הבדלים, המהות של הדינמיקה ביניהם בשני הסרטים היא בדיוק אותו דבר. חוץ מזה, קולין פארל משתמש באותם טריקים בדיוק כדי ליצור אמפתיה לדמות שלו.
חוץ מזה שניהם סרטים מדהימים.
זה המחזור שהפריע לך?
מה עם… כל התסריט? באופן אישי לא אכפת לי שבמאי ממחזר אלמנט טוב מסרט אחד לאחר
כל התסריט מדהים בשני המקרים.
בעקרון אני מסכים עם המשפט שלא נורא שבמאי ממחזר אלמנט טוב מסרט אחד לאחר. בכל זאת כאן זה הפריע לי.
אני תוהה מה היתה הבעייה לללהק שחקנים אחרים, או לפחות שחקן אחד אחר. מצד שני – הם עשו עבודה כל כך טובה, שלא בטוח שזה היה משתלם.
אני לא בטוח שאני מסכים עם הזהות
כלומר, אני יכול לראות את זה – זה עדיין שני חברים שהם פארל וגליסון. אבל אני באמת מפריד מאוד בין הדמות מאינשרין והדמויות מברוז'. אבל אולי זה כי אני נכנס מאוד לרזולוציות.
אבל הדינמיקה!
גליסון האינטלגנט, ההומני, הבוגר. פארל האידיוט, החשוף, הגולמי, שלוחץ לנו על כל בלוטות האמפתיה דווקא בצורה בה הוא מגלם את הדמות שלו.
ואז הצורה בה הם פועלים כשהם ביחד. תחושת העליונות המסויימת של גליסון, שגם מביאה אותו לחמלה ולתחושה מסוימת של אחריות על פארל.
זה ממש לא רק 'שני חברים שהם פארל וגליסון'. מה זה בכלל להיות פארל וגליסון? פארל גם היה הפינגווין וגרלט גרינדלוולד. גליסון היה מה שזה לא יהיה בלב אמיץ וטרויה או קצה המחר, ופאקינג אלאסטור מודי. אלו שחקנים עם טווח דמויות רחב, לא טום קרוז או גל גדות (כפרה על שניהם).
אפשרי שאשנה את עמדתי כשאראה שוב את "ברוז'"
אבל גליסון ב"ברוז'" מנסה… אה.. להרוג את פארל, כן? "הומני" לא נכנס לפה. בנוסף, ממש לא ברור שהוא אינטליגנט ב"ברוז'" – להיפך, הסרט לועג במובן מסוים על השאיפות התיירותיות הבסיסיות שלו. הוא כן הבוגר, אבל זה, נו, עניין של גיל. גם פארל לא אידיוט גולמי ב"ברוז'". הוא אדם שעשה טעות, אכול רגשי אשמה, מתוסבך בעצמו – אבל לא אידיוט (גולמי אני אצטרך איזשהי הרחבה, כי גם ב"אינשרין" אני לא מזהה גולמיות). יש בפארל של "אינשרין" תום ופשטות שאין בפארל של "ברוז'" שכולו מגניבות, ייסורים, אינטלקטואליות, שנינות, וכו'. מערכת היחסים בברוז' היא כזאת שבה פארל בז לגליסון – הן הוא כי הוא בז להכל, בגלל המצב, והן כי נהנה לקנטר אותו. פארל של אינשרין לעולם לא היה מתנהג ככה לגליסון של שם.
ובכן..
'הומני' כוונתי לכך שהוא נמשך לאומנות. באינשרין בנגינה בכינור, שלמענה הוא פורש מהחברות. בברוז' הוא משתוקק ללכת למוזיאונים, ומגלה כבוד אדיר למוצגים. לפחות בצורה בה אני חוויתי את זה, החלק הזה באישיות שלו פשוט יושב בול באותה צורה בשני הסרטים.
הוא אינטליגנט בברוז'. שוב, כשאני חושב על זה לעומק אני לא יכול להוכיח, אבל התחושה שלי כל הזמן היתה שהוא 'יודע דברים'. הוא מסביר לפארל כל הזמן. על הסביבה. על המוזיאון. (יתכן שהסרט לועג לו. אני לא הרגשתי ככה).
פארל אידיוט בברוז'. זו לפחות החוויה שלי. אפילו המבע שלו (שזהה להפליא להבעה שלו באינשרין) הוא אידיוטי כזה… אני מסכים שבאינשרין הוא יותר אידיוט, אבל זו גרסה קיצונית של אותו רעיון.
במילה 'גולמי' השתמשתי בעיקר כדי להעביר איזה רעיון שלא בדיוק הצלחתי לנסח. משהו לא מפותח רגשית שמצליח להוציא ממנו כנות שובה. זה עיקר היופי בדמות שלו הן בברוז' והן באינשרין.
לא שמתי לב שיש בפארל של ברוז' אינטלקטואליות, וגם לא שנינות מודעת. וגם הוא לא ממש בז לגליסון, יש לו כל הזמן הערצה בסיסית כלפיו, אותה אחת שיש לו באינשרין.
טוב, אם החוויה שלך שפארל אידיוט בברוז' אני מבין את תחושת המחזור
אבל זאת ממש אלא הייתה החוויה שלי ממנו כדמות בסרט. התובנות שלו, הפאנצ'ים שלו, הדברים שהוא עושה – זה לא אידיוטיות כמו הפשטות ה"מרוצה מלדבר על חרא של כבשים לשעתיים" של אינשרין.
אבל גם גליסון לא ממש באמת מבין דברים ב"ברוז'"
טוב, לא יודע. אני באמת לא רואה את הדמיון.
מה? מה פתאום?
הוא בבירור מבין כל הזמן את הדברים, לפחות ברמה הבסיסית שלהם. הוא יודע מתי הם מאויימים, מה אסור להם לעשות, למי הם אמורים לציית. יש לו רעיונות, פתרונות, התלבטויות איך להתנהג. לא יודע אם הוא גאון גדול, אבל בשונה מפארל הוא בהחלט תופס כל הזמן את המציאות. למעשה, הוא מסביר לפארל כל הזמן את המציאות.
אבל אני מסכים שאין כל כך טעם להמשיך בדיון. תחושת הדמיון היא בבירור עניין של חוויה אישית. (למרות שהיה מעניין לקרוא את הפרשנות שלך לדמויות בברוז', ששונה מאוד מהפרשנות שלי.)
תגובות על חלק מהפרסים
הליהוק הכי מפוספס: חוואקין כן שיחק "לוזרים". "הלוזר" הכי רלוונטי להשוואה הוא תיאדור מהיא (2014) ולמרות שחשבתי שהמשחק שלו היה מועלה בשניהם זה תמיד היה ביחס לחומר שנתנו לו ובשניהם יש מנעד רגשות נמוך מאוד לדמות הראשית ובשנהם מצפים ממנו להגיב לדברים הזויים לחלוטין (בתוספת של בניית עולם לא משהו ב"היא"). ההבדל הוא שבו מפחד מודע לזה שזו קומדיה שחורה והיא באשליות שהוא סרט דרמה אז המשחק שלו מפריע לי יותר בהיא אבל בשני המקרים זה לא באשמתו.
פרס אלטרנטיבי:"זה היה יכול טוב עם ארי אסתר לא היה ארי אסתר" או "איך אפשר לאהוב את הג'וקר ולשנוא את זה בו זמנית?"
ה"ארגו" החצי-שנתי:כן, לא באמת הבנתי למה היה צריך להכניס את האלמנטים הולוודים את המתורגמנית הבנתי אבל השאר? חוץ מזה באמת אחלה של סרט
פרס אלטרנטיבי:"יותר מדי קווי עלילה במטבח"
סרט התעודה הישראלי הטוב ביותר:אני ראיתי את הסרט לא מזמן וההוא כן מרתק אבל נראה לי שכדאי שנעשה עליו חושבים. אפילו מבלי לדעת את זה מראש זה דיי ברור שחצי סרט הוא הקדמה החצי האחר הוא 10 השנים האחרונות ואי שום דבר באמצע זה מרגיש שלסרט חסרה עוד חצי שעה שתמעמיק על הנושא הזה.
פרס אלטרנטיבי:"הסרט הכי המ… של החצי שנה"
פרס ה"בחיי, אני לא מוצא מה להגיד עליך, סרט":למה דווקא יש המון מה להגיד. הסרט רגיש במיוחד, מאוד צנוע, בעל יחסים ודעות פוליטות שנות מהשיח המודרני (ככל הנראה אני לא מלומד מספיק), מערכות יחסים שונות וכו'. זה סרט שהאיכות שלו מתגנבת אליך כי מרוב צניעות היא לא ניראת מיד לעין, לפחות כך אני הרגשתי.
פרס אלטרנטיבי:"אל תחמיר עם עצמך, אתה נהדר"
הסרט הכי 🤢 הסרט הכי 🤢 הסרט הכי טוב :…. אתם יודעים אני לא ממש אוהב את "צוות אמריקה" למעשה אני דיי שונא אותו. כל הסרט מרגיש כמו ניסיון דיי מתנשא שלהסביר לאוכלוסיית "lowest common denominator" מה המשמעות וההשלכות של "lowest common denominator" "בשפה" שהם חושבים שבה מדברים ה"lowest common denominator". ובתור בן אדם ואחד שמכיר אנשים העלולים להחשב כחלק מאוכלוסיה זו אני מוצא בזה זלזול מוחלט באנטיליגנציה האנושית וברגשות בכלל. ובתור קומדיה זה גורם לכל הנסיונות של הסרט בקומדיה לא לעבוד כי תחושת הזלזול הזאת עוברת לכל פריים בסרט והורסת את האפשרות שאני אוכל לצחוק או להזדהות עם הבדיחות. זה לא שהסרט רע במיוחד, הוא עשוי מספיק טוב וליוצרים יש הבנה על איך פרודיה עובדת אבל המחשבה על לצפות בסרטים כמו אלו או לגלות שאנשים אלו זוכים להצלחה גורמת לי לבחילה נוראית ותקווה שיהיו כמה שפחות דברים כאלו בעולם או שמישהו יצנזר אותם מתישהו על עלבון למין האנושי.
פרס אלטרנטיבי:"חשבתי שאתם טובים יותר מזה אבל מסתבר שלא"
דווקא לוזר זה ממש לא תלוש מתפקידים שהוא עשה. בקדימה, דקיצה הוא קצת לוזר, היא כמו שציינת וכמובן הדוגמה הכי מפורסמת היא הגוקר שהוא מאד אינסל לוזר.
(ל"ת)
יש סיבה ש"לוזרים" נמצא במריכאות
זה מה שהוליווד חושבת שזה יצוג טוב של אטיפיקלים. כשבו מפחד נמצא בראש הרשימה ליצוג טוב וגם אז זה מוגזם אז אנחנו במצב רע מאוד. בסצינת האינדי ואפילו חלק מ a24 דווקא עושים את זה לא רע
"נעדרת" פשוט פנטסטי
ויש סיכוי טוב שהוא סרט החצי שנה שלי. הוא מתעלה על "חיפוש" המוצלח בפני עצמו, כולל טוויסטים נהדרים ושוזר אותם בתדירות הראויה ובמקומות הנכונים בעלילה, ומרוויח נקודות רבות נוספות על הופעה מצויינת ממש בתפקיד הראשי. מומלץ בחום רב מאד.
הנאבק הנוסף על התואר הוא כמובן "שומרי הגלקסיה: חלק 3", שהרחבתי פה בכתב ובעל פה על מה אני אוהב בו כל כך.
ראויים לציון: הצמד "סיסו" ו"דם וזהב" שאני מקווה להרחיב עליהם בקרוב, ו"sharper" באפל טיוי+ שגם הביקורת עליו תגיע מתישהו. סרט נוכלים מצוין ומומלץ.
בפינת "אני ויהונתן ממש לא מסכימים זה עם זה": האקשן של "חילוץ 2" אדיר ומביט לג'ון וויק 4 בלבן של העיניים, ו"בבילון" הוא שלוש שעות של כיף שטסו לי במהירות וכוללות את הפסקול הכי טוב של 2023 עד כה, פסקול שהיה אמור לנקות את שולחן האוסקרים אבל האקדמיה מטומטמת וכמו כן השמש זרחה הבוקר.
המצופים ביותר לחצי השנה הבאה: "משימה בלתי אפשרית 7", "אופנהיימר", ובגלל ששניהם כבר אוטוטו פה אז אביט רחוק יותר אל "המארוולס" ואל "הגול הבא מנצח".
הלוואי היו יותר פלוצים בהוליווד כמו בבילון. מוגזם, מבולגן, שטחי ומגוחך? כן אבל גם מרהיב, מצחיק, כיפי בטירוף, לעיתים חכם ומלא בנשמה.
זה יותר ממה שאני יכול להגיד על רוב הסרטים שיוצאים מתעשיית האולפנים.
ובעולם מושלם פי.ג'יי. ביירן היה מקבל מועמדות לשחקן משנה
(ל"ת)
זה באמת הסרט שאני הכי לא מבין את הביקורות החלוקות עליו בשנים האחרונות.
אחלה סרט. הופעות חזקות של רובי, פיט וטורס, פס קול וצילום מרהיבים.
לא מדהים, לא מופת, ארוך מדי אבל המסר שלו אשכרה עובר ועובד. ובכל מקרה מדובר בשלוש שעות מרהיבות שברובן זורמות.
יותר מזה:
זה סרט עם המון יומרות. נכון, חלק מהן מתרסקות על הרצפה, אבל דמיאן שאזל כבר הוכיח שיש לו סיבה להיות יומרני.
אני מעדיף את הנסיון המובהק לעשות משהו מדהים ולהיכשל, מאשר עוד סרט גנרי מצליח.
אני ממש מחכה לסרט נוסף שלו.
אני מקבל את ה"עדיף ניסיון מקורי מאשר משהו גנרי"
אבל זה לא משנה שדמיאן שאזל מפספס באופן כל כך עמוק פה, שזה לא מחפה על זה. סרט פחדני, וואנבי, פוזאיסטי, שלא מבין את העבר שהוא מתרפק עליו, שלא מבין את הצביעות של עצמו, שמתיימר לאהוב קולנוע אבל הסיבות היחידות שהוא נותן לכך הן שאפשר לעשות סמים וסקס, חיקוי חיוור של סרטים טובים יותר, ופשוט לא מעניין.
לא מצחיק, לא כיפי, ופשוט לא טוב.
טוב, כאן אנחנו נהיה כבר מוכרחים
להתייחס לכך שאני חולק פחות או יותר כמעט על כל מילה שכתבת.
כן, זה ברור לי
אני פשוט חושב שחלק מהדיון פה הוא מעין "אוקיי, ברור שהוא קצת ארוך וקצת דבילי אבל בגדול יש בו מעלות". זאת אינה העמדה שלי (ואפילו וגם אני יכול, וציינתי, דברים שעובדים בו).
טוב, דמיאן שאזל אף פעם לא ממש הצליח להרשים אותך.
אם הוא לא עשה את זה בשתי יצירות המופת שלו, בסרט הזה לא היה לו בדל של סיכוי.
כל מה שכתבת לגיטימי אבל אין כאן שמץ של צביעות.
המסר של הסרט הוא לא שדקנציה היא רעה והוליווד היא איכס.
המסר קל הסרט הוא שהוליווד דקדנטית, רעה ונצלנית *ולמרות הכל מי שנשאר שם עושה את זה מאהבה גדולה למדיום*.
זה מספר פשוט ויפה, ומחובר למציאות. וגם ממש לא צבוע.
זה לא איפה שאני חושב שהסרט צבוע
אבל הקלטנו על זה פרק שלם (שישוחרר עוד מלאאאא זמן) ואני כרגע מתרוצץ מפה לשם.
יאללה, סיכום
הבמאי המוצלח הכי ככה-ככה: גאי ריצ'י. חיבבתי את "מבצע פורצ'ן" ול"חוזה" היו את הרגעים שלו, אבל נראה לי שבסיכום סוף שנה אני אעבור על הלטרבוקסד, אתקל בהם ואחשוב "אה, נכון, הם יצאו השנה". חבל.
המערכה השלישית הכי מאכזבת: "מייגן". הרימייק הנשי ל"משחק ילדים" היה קאמפי ומבדר רוב הזמן, אבל אז במקום להגביר ל-11 בשיא, הוא נגמר בצורה די גנרית. חבל.
הסלאשר הכי טוב: "חולה" ("Sick"). כמו כן, אולי סרט הקורונה המוצלח היחיד שראיתי בינתיים.
הדוקו הכי טוב עם השם הכי אירוני: "Running With Speed" הוא דוקו מעניין ומוצלח על ספיד-ראנינג (לסיים משחקי וידאו כמה שיותר מהר) שנמשך 95 דקות, אבל אז יש עוד שעה שמרגישה מאולצת בקטע של "כבר צילמנו את זה, אז נכניס, שיהיה".
המטאפורה הטובה ביותר: "בבילון" נפתח עם שוט POV של פיל מחרבן על מישהו, דוגמה לאיך שירגיש הקהל בסרט המתיש והנוראי הזה (יש כאן איזו בדיחה עם "קקה-פוניה" איפהשהו) אחרי "וויפלאש" ו"לה לה לנד" הנהדרים, המניות של שאזל אצלי קצת ירדו אחרי "האדם הראשון" הבינוני ועכשיו הן התרסקו לחלוטין בתאונת הרכבת הזאת.
לא הבנתי למה כולם עפים על זה: "Skinamarink" – ראיתי הרבה שבחים באינטרנט שהעלו לי ציפיות, אבל זה פשוט סרט משעמם בקטע אחר, מה יש לכם?!
החיה הכי מפחידה: דובים. גם "חומר דוב" וגם "פו הדוב: דם ודבש" מראים שלא כדאי להתעסק איתם.
הפרנצ'ייז שחזר לסורו אחרי הסרט הקודם: "ג'ון וויק 4". אחרי שהשלישי הראה שהמותג הזה יודע גם לא לקחת את עצמו ברצינות, הרביעי חזר להיות קיאנו ריבס יורה באנשים בכל מיני מקומות כשהוא חסין לליטרלי כל דבר. יש בסרט הזה בדיוק סיקוונס מגניב אחד, כל השאר אותו שיעמום של שני הראשונים.
הפרנצ'ייז שהשתפר מאז הסרט הקודם: "מהיר ועצבני 10". היה מאוד הגיוני לסיים את הסרטים האלה אחרי השביעי, אבל הם המשיכו עם השמיני הלא-מלהיב ואז התשיעי ו"הובס ושואו" הנוראיים. העשירי לא ייזכר כאחד הבולטים בסדרה אבל הוא בהחלט שיפור, בעיקר בזכות הנבל של ג'ייסון מומואה.
הסרטים הכי טובים בכיכוב שחקן בשם כריס (ועם ביסטי בויז בפסקול): "האחים סופר מריו" ו"שומרי הגלקסיה 3".
הסרטים הכי גרועים בכיכוב שחקן בשם כריס: "מבוכים ודרקונים" – ילדותי, צפוי, לא מצחיק ולא מעניין / "Ghosted" – מסוג הסרטים שנותנים לי תקווה, כי אם אפל מוכנים לתת תקציב אפילו לזבל כזה, אולי גם התסריט שאני אכתוב יום אחד יתקבל אצלם.
הציטוט הכי טוב: "I'm from Waterloo, WHERE THE VAMPIRES HANG OUT" ("בלאקברי". ולמי שרוצה הסבר – אין).
פרס ה"זה כנראה היה נראה לי סופר-מגניב לפני עשרים שנה": "היפנוטי". שלמרות השוואות ל"ממנטו" ו"התחלה" בכלל הזכיר לי סרט אחר שגם הוא עם בן אפלק (סוג-של ספוילר אז מסמן – "צ'ק פתוח")
הסרטים הכי טובים שהשלמתי משנה שעברה: "החתול של שרק 2" (או הספיידרוורסיפיקציה של עולם האנימציה) ו"מונה ליזה וירח הדם" (מה שנקרא "סרט וייב").
הסרטים הכי טובים שראיתי בחצי השנה הזאת:
6. "חומר דוב"
5. "רנפילד"
4. "להעיר את השד" / "צעקה 6"
3. "שומרי הגלקסיה: חלק 3"
2. "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש"
1. "העיר הזאת" (יש פה שישה בשביל מי שלא מחשיב את זה כי יוצא רק שבוע הבא וכו')
הסרטים הכי גרועים שראיתי בחצי השנה הזאת:
5. "שהאזאם 2" / "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה"
4. "מבוכים ודרקונים"
3. "דפיקה בדלת"
2. "הפלאש"
1. "Ghosted"
הסרטים הכי מסקרנים בחצי השנה הקרובה: "משימה בלתי-אפשרית 7", "ברבי", "המסור 10", "Landscape with Invisible Hand", "כסף מטומטם".
דפיקה בדלת הסרט הכי גרוע של השנה וכנראה גם שנה לפניה.
מספיק עם זבל שאלמאני.
אז המכתש על הירח באמת טוב?
כשהוא יצא חשבתי לנסות אותו, אבל הביקורות הלא מי יודע מה בעגבניות והעוד יותר לא מי יודע מה בימד״ב, בנוסף לעובדה שדיסני בחרו לשחרר אותו ישירות לדיסני פלוס במקום לקולנוע (שזה בדרך כלל לא סימן טוב), כל זה גרם לי לוותר.
אז האם באמת יש משהו בסרט הזה?
כי העובדה שהוא סרט הילדים של החצי שנה, כשבין סרטי הילדים האחרים של החצי שנה נמצאים גם ספיידרמן ומריו, אומר משהו.
אז אשמח לחוות דעת נוספת, אם יש פה עוד מישהו שראה, האם שווה לצפות בסרט?
ג'ואקין פניקס ולוזריות
אה?
האיש שיחק בהצלחה מרובה לוזר ב ג'וקר
ובאופן כללי הוא נראה לוזר ב 80 אחוז מהתפקידים שלו כולל גלדיאטור
ג׳ואקין?
(ל"ת)
בוודאי
ג'ואקין פונקיס
הוגים את השם חואקין. זה שבספרדית joa יכול להישמע כמו ח׳ לא אומר שאפשר לחפש אותיות מקבילות בעברית ולפיכך לתרגם את השם, הרי אין שום מילה בעברית שרצף האותיות ג׳ו נהגה כ-ח׳
(ל"ת)
ההגדרות שלנו ל"לוזר"-יות שונות
תקף גם לבחור מ"היא", למי שכתב את זה למעלה.
*אורח החיים
(ל"ת)
הא? לא, בו הוא לוזר. וחואקין משחק אותו פחות טוב
מדמויות שיש בהן חן, או עוצמה פנימית כלשהי – כמו דמויות ב"ג'וקר" או "היא".
הסמל של החברה הוא הסממן הכי ברור
MW שמופיע בכל מקום זה הסמל של החברה של מונה וסרמן.
איזו "עוצמה פנימית" הייתה לת'יאדור? ואיזה "חן" היה לג'וקר?
הדמויות בסרט היא דיי התחנפו אליו (מאיזושהי סיבה, אולי סאטירה מוגזמת על יחס של אנשים לדיכאון). ומבחינתי האנשיות של הדמיות בג'וקר והיא זהה לאנושיות בבו מפחד שזה נאדה. בכל שלושת הסרטים חווקיאן פיניקס צריך להגיב לבובות דמויות אדם שמהוות בפניו "לקחים" או " "מכשולים" האמורים לפתח את הדמות שלו ואין שום מערכת דינאמית שחוואקין פיניקס זוכה להשפיע על האנשים שמסביב (ולא החברה הכי טובה בהיא ממש לא נחשבת, היא כבר נשבתה בקסמי הדמות הראשית, איכשהו, כאילו שהיא נוצרה עבורו). מבחינתי זה נס שהוא הצליח להוציא משהו מהמשחק שלו בסרטים הללו .
עם היתי מדרג את איכות המשחק שלהם בו מפחד אכן היה במקום האחרון אבל לא בהפרש כזה גבוה (זה ההבדל ממשחק טוב בבו מפחד, למשחק טוב+ בהיא , למצוין אך מוגזם בג'וקר).
וורנר קראו את הכתבה הזאת והתרעמו על כך שחולית 2 לא מוזכר בתור אחד הסרטים המצופים לחצי שנה הקרובה
אז הם הוציאו טריילר חדש באורך שלוש דקות, בתקווה שבכל זאת תשקלו להתייחס לחולית כאחד הסרטים המשמעותיים ביותר שאמורים לצאת בהמשך 2023, אם לא המשמעותי ביותר.
אני גם לא בטוח אם למישהו אכפת מהטירה הרדיפה, רימייק לסרט שגם ממנו לאף אחד לא אכפת.
אומנם הבמאי יצר סדרה חביבה בנטפליקס (וסרט אימה קצת פחות חביב מאז) אבל לי כבר נמאס מהמעבר של במאי אינדי לסרטי דיסני/ מארוול בינוניים כמו מקרה הנצחיים וקלואי זאו. יש מצב יהיה פרוייקט חביב ואחלה אבל קשה לי להאמין שהוא יהיה סרט שמישהו ידבר עליו עד סוף 23
זה די ברור, לא רק שקשה להאמין - אפשר מראש להבטיח שזה מה שיהיה.
וחולית 2 נראה מדהים, אם כי מספיילר כמעט עד הסוף את הסרט.
כן לפי הביקורות אף אחד לא ידבר על טירה רדופה
(ל"ת)
מצד שני
זה לפחות שיפור ניכר מהעיבוד הקודם למתקן, אז לפחות משהו.
הרשימה היא מן הסתם לא אובייקטיבית, כן?
אחרת לפני "חולית", היה צריך להיות שם ברביהיימר.
וגם אחרי הטריילר, לא רואה אותו לוקח כרגע מזיז משהו משם (גם אם בבוא הזמן אפשרי שאתלהב יותר ממנו). לגבי "טירה רדופה", שוב – אני מאוד אוהב את ג'סטין סימיאן ואחרי באש ובמים וכו', גם אם זה רימייקים של דיסני. אצל לאורי, נניח, זה עבד חצי מהפעמים.
למה אתה לא מצפה לברבי, בגלל הטריילרים?
בעקרון הציפיות שלי מברבי היו בשמיים בגלל שהתסריטאים שלו הם שני אנשים מוכשרים מאוד, שהוכיחו את עצמם בפרט בסרטים האחרונים. הייתי בטוח שהם יקחו את הפרמיס ויעשו איתו משהו ממש מעניין. בינתיים בטריילרים זה נראה גנרי, עם סיפור צפוי מראש כמעט כמו אלמנטלי.
ועדיין, כל עוד לא יוכח אחרת, אני אמשיך להאמין שגרוויג ובאומבך לא יפלו.
כן, הטריילרים
זה תקף גם ל"אופנהיימר" (אם כי אצלו הטריילרים עושים עבודה קצת יותר טובה) – הטריילרים נראים כמו סרטים מסקרנים, אבל יחסית לכמות ההייפ של שניהם הטריילרים הם חלק מאוד קטן בזה.
וגם – אני סקרן לראות את המפגש בין באומבאך וגרוויג את ברבי, אבל עדיין מזמזם בראש העובדה שאפשרי מאוד שזה יסתיים כפרסומת מאוד ארוכה, חיקוי ל"סרט לגו", שניהם ועוד שלל דברים שאפשר ליפול בהם. (וגם וגם – אני מחבב את גרוויג, אבל ממש לא מחכה בציפייה לפרויקט הבא שלה מעצם זה שהיא גרוויג).
האמת שעלילתית הטריילר נראה נורא לא מעניין
הטובים נלחמים ברעים, הכל חום אז הרעים קרחים כדי שנזהה אותם. ויש הרבה פיצוצים. נו שוין
את העלילה אני משאיר לסרט עצמו
מה שהטריילר עשה, והוא עשה את זה מצויין, זה להראות כמה זאת הולכת להיות חוויה חזותית נפלאה לא פחות, אם לא יותר, מהראשון.
מניח שכבר עכשיו אפשר להתחיל להמר על אפשרות שחולית 2, בדומה לחולית 1, יקח את האוסקר לצילום הטוב ביותר.
הערה לגבי "דאבל דייט"/ רובוטס
האמת שהטריילר שאני ראיתי לסרט הזה הראה שמדובר בבני אדם שיש להם רובוטים שניראים כמוהם. זה לא ספויילר, כי זה היה ברור מהטריילר שזו קומדיה רומנטית מד"בית.
(הטריילר קפץ לי ביו טיוב, לא בעברית)
ואיך הסרט? לא משהו אבל גם לא נורא. חביב, קצר, והשחקנים הראשיים די חמודים.
סיכום מעולה
סימנתי לעצמי כמה סרטים (שאני כנראה לא אמצא זמן לראות בשנים הקרובות)
אני לא כל כך מסכים שהפוסטר של "דאבל דייט" ('רובוטס') הוא פרסום מטעה
רק מעצם זה שלא אומרים שהם/יש להם רובוטים. כי גם אם הדמויות הן רובוטים זה לא בהכרח אומר שהסרט לא יכול לתפקד תחת השבלונה של הז'אנר ולשמור על אותה חוויה שמצפים מקומדיה רומנטית בסגנון. לא ראיתי אותו אבל אני די בטוח שמדובר בקומדיה רומנטית גנרית כמו רוב הקומדיות הרומנטיות הגנריות וזה שהוא מתעסק ברובוטים לא כזה משנה משהו לא באווירה ולא במבנה העלילתי שלו. מה שכן, הפוסטר העברי נורא סתמי אבל לפחות לא מכוער כמו האמריקאי/בריטי.
מסרטי '23 לא ראיתי כמעט כלום (בדיוק חמישה כששניים מהם סרטי הופעות). הייתי עסוק בהשלמות. כלומר כן ראיתי סרטים ש-"נחשבים טכנית" לסרטי 2022 אבל יצאו בארץ בתחילת השנה אבל אין לי דרך לדעת באיזה סרטים מדובר בלי לשבור את הראש. ואם לא להתייחס לשנת הייצור/יציאה של סרטים ורק לדבר על סרטים שראיתי בחצי שנה האחרונה אז היו כמה וכמה פנינות נהדרות כשבראשן 'Cha Cha Real Smooth' שהוא יותר מסתם פנינה אלא ממש הסרט שהכי אהבתי מסרטי שנה שעברה והכי טוב שראיתי בחצי שנה הזו. מסוג הסרטים שאתה מרגיש שנכתבו במיוחד עבורך ושאתה רואה את עצמך בדמויות ובדילמות שלהן ואולי בגלל זה הוא עבד עליי כל כך טוב. גם סרטו הראשון של קופר ראיף, 'Shithouse', אותו השלמתי קצת אחרי, היה כמעט באותה רמה. מה שהופך את קופר ראיף לאחד היוצרים שאני הכי מצפה לפרויקט הבא שלהם.
אוי לא, סיכום חצי שנתי
ובו אני מצטמרר מהרעיון של בחירה בין ״ברחבי הספיידרוורס״ ובין ״שומרי הגלקסיה 3״ כסרט השנה ואז נזכר שהיו עוד לפחות ארבע יצירות מופת נוספות שאני צריך להתחשב בהן גם. האימה.
וברצינות, הרגשתי שזאת (בינתיים) שנה ממש חזקה לקולנוע. גם אם פתאום היו נגמרים הסרטים ולא היה יוצא שום דבר חדש עד דצמבר, זאת כנראה הייתה אחת השנים האהובות עליי בקולנוע בזמן האחרון. או לפחות האחת שקלעה הכי טוב לטעם שלי. היו כל כך הרבה סרטים טובים שלהרכיב רשימה באמת נראה לי קצת מאיים, וזה משעשע כי סך הכל ראיתי רק 21 סרטים, מתוכם 5 מהם פעמיים או יותר, שזה לא כזה הרבה. אבל ננסה.
5. ״אחרי השמש״ – היו הרבה סרטים ׳גדולים מהחיים׳ בחצי השנה האחרונה, שעשו המון והיו עמוסים ויזואלית ותוכנית. ויהיו עוד כמה כאלה בהמשך השנה. אבל אני מקווה שגם בסיכום השנה אזכור דווקא את הסרט הקטן הזה, הראשון שראיתי ב2023, שעשה כל כך הרבה עם כל כך מעט. זה סרט נוגה, מקסים ומלא בכנות אנושית, והוא מילא אותי בהמון אהבה ומחשבות. יש בו משחק מופתי של פול מסקל, וכמה סצנות לקראת הסוף שבאמת צמררו אותי. ראוי לכל השבחים.
4. ״טטריס״ – ואם כבר הזכרתי סרטים שהיו עמוסים, טטריס אחד מהם. הוא מתפקע מרעיונות מקוריים, רפרנסים איזוטריים והחלטות מופרכות, והכל בתוך חבילה צבעונית וכיפית של סרט שבכלל אמור להיות מבוסס על סיפור אמיתי (והוא כן, אבל עם הרבה חירויות אמנותיות). הוא הפתיע אותי, שעשע אותי והלהיב אותי הרבה יותר משציפיתי. טארון אגרטון פשוט נהנה בתפקיד והסרט מצליח לסחוף אותך עם השילוב של בימוי מוצלח, תסריט יצירתי והרבה לב, גם בתוך הכאוס. נהדר.
3. ״רוחות אינישרין״ – הסרט המקורי האהוב עליי בחצי השנה האחרונה הוא פשוט מופת של קולנוע, בלי התחכמויות ובלי טריקים. סרט פשוט אבל אפקטיבי, מהודר בהופעות פנטסטיות של כל אחד מחברי הקאסט, תסריט חד ובימוי מדויק. קשה למצוא על מה להתלונן בחוויה כזאת שלמה, הייתי בתוכה מההתחלה ועד כתוביות הסיום. גם בלי להכיר את סיפור הרקע אליו הסרט מרפרר, זה סיפור אנושי כואב ומרתק שעובד נהדר גם בפני עצמו, והרבדים החיצוניים הנוספים האלה רק מוסיפים לו. סרט שהמשכתי לחשוב עליו גם הרבה אחרי הצפייה.
2. ״שומרי הגלקסיה 3״ – סגירת מעגל מושלמת לאחת הטרילוגיות הקולנועיות האהובות עליי. התרגשתי כמו שלא התרגשתי כבר הרבה זמן בקולנוע. צרחתי, הזדעזעתי, הזלתי כל כך הרבה דמעות. ג׳יימס גאן לקח את אחת מהקבוצות האהובות עליי בקולנוע ונתן לה את הסיום הראוי שהגיע לה. כל אחת מהדמויות שאני אוהב כל כך קיבלה יחס ומקום להביע את עצמה. הדינאמיקות התחזקו והכימיה נשארה נפלאה. היו המון רעיונות מהנים בסרט, אבל בסופו של דבר זה הלב שלו שזוהר הכי חזק – רוקט והסיפור הטראגי שלו, שהופך את הצפייה לקשה אבל מאוד מספקת בסוף. חוויה קולנועית שלא אשכח. תודה על הכל.
1. ״ברחבי הספיידרוורס״ – בסופו של דבר היה לי ברור שזה יהיה המקום הראשון שלי. שומרי הגלקסיה היה סרט אישי יותר עבורי, חוויה שידעתי שהיא ספציפית, אבל ספיידרוורס זה כבר סרט שראוי להמלצה רחבה יותר, הרבה מעבר להנאות האישיות שלי. זוהי יצירת מופת קולנועית באנימציה, שדוחפת את גבולות המדיום למקומות חדשים ויוצרת שפה ויזואלית שמעולם לא ראיתי בסרט. הסרט מלא בתשוקה ואהבה של אנשים שרצו ליצור משהו מיוחד, ומרגישים את זה בכל פריים.
וגם מעבר לויזואליות, הסיפור של מיילס ושל גוון סופר בדרך יפהפייה, שהביאה את הדמויות למקומות חדשים באמצעות האנימציה. אני אוהב כל אחת מהדמויות, כל אחד מהלוקיישנים, כל סצנה וסצנה. זה סרט שלא רק הרשים אותי, אלא ממש הימם אותי. יצאתי מהקולנוע בפה פעור. לא יכול להמליץ עליו מספיק – אני בספק שיהיה סרט שיתעלה על זה השנה.
אז זאת החמישייה, אבל היו כמה סרטים נוספים שחשוב להדגיש:
״החלטה לעזוב״ (פרס ״הסרט הזר הטוב ביותר״) היה קולנוע מתוחכם ומרתק, שיצאתי ממנו עם המון מחשבות לא רק על העלילה, אלא גם על המדיום עצמו והאפשרויות בו;
״ג׳ון וויק 4״ (פרס ״סרט האקשן האינטנסיבי ביותר״) היה 4 שעות של נשימה עצורה בזמן שקיאנו ריבס מחסל כל אמן פעלולים באזור הוליווד, ולא יכולתי לבקש יותר מזה לסוף הקוואדרולוגיה;
״אל ינקוביץ׳ המוזר״ (פרס ״הסרט המוזר ביותר״, כמובן) הצליח להיות הרבה יותר מסתם מוקומנטרי והרגיש שהוא עושה את זה בלי להתאמץ בכלל. צחקתי לכל אורך הסרט;
״בבילון״ (פרס הסרט ״הפסקול הכי מוצלח״) ניסה לעשות הרבה ולא ממש קניתי את מה שהוא מוכר לחלוטין, אבל אני יכול לזהות את הכוונה ומעריך את הניסיון;
״אסטרואיד סיטי״ (פרס ״סרט הקומדיה הטוב ביותר״) היה אולי הסרט הכי מצחיק של ווס אנדרסון, וכנראה אחד האהובים עליי. סוף סוף הוא מצליח לגעת בנושאים שאני יכול להזדהות איתם, בדרכו;
״העיר הזאת״ (פרס ״הסרט הישראלי היחיד שראיתי״) היה משהו חדש בנוף הקולנוע הישראלי שמאוד שמחתי לקבל, וגם אם לא היה מושלם, נעשה בהרבה חן ומקוריות;
״סוזומה״ (פרס ״סרט האנימה הטוב ביותר״) היה הצלחה גדולה של שינקאי, שאמנם לא מתעלה על סרטו האהוב עליי אבל מצליח להביא משהו שונה מהבמאי, וסיפור מסע מוצלח שהצליח לגעת בי;
ו״האחים סופר מריו״ (פרס ״סרט האנימציה שהוא לא אנימה הטוב ביותר״) היה כל מה שרציתי לקבל מהסרט הזה ויותר, חגיגה צבעונית ומשמחת של נוסטלגיה שעשתה לי טוב וסיפקה אותי לחלוטין.
מעבר לסרטים האלה, היו עוד כמה הצלחות, וסך הכל חצי שנה נהדרת. היו אמנם אכזבות (אני מסתכל עליך, ״הפלאש״. הייתי מתבאס אם הייתי צריך לשלם עליך), אבל הן ממש לא מזכירות את הכישלונות של שנים קודמות, שממש השאירו טעם רע בפה בסוף השנה.
יש לי גם עוד כמה סרטים שממש ארצה להשלים לפני סוף השנה, כמו ״מבוכים ודרקונים״, ״רנפילד״, ״דוב קוקאין״ ונוספים. מחכה גם להמשך השנה ולסרטים כמו ״משימה בלתי אפשרית 7: חלק 1״, ״ברבי״, ״אופנהיימר״, חולית: חלק 2״ ועוד שיוכלו לתת פייט לסרטים המצוינים שכבר היו בחצי שנה האחרונה ואולי אפילו לערער את הטופ 5. מצפה לסיכום השנתי!
איך מריו הוא ״סרט האנימציה שהוא לא אנימה הטוב ביותר״ אם ספיידרמן במ״ה הוא הסרט הטוב ביותר של החצי שנה?
(ל"ת)
כי ספיידרוורס מתעלה מעל אנימציה...!
(הייתי צריך לתת לו מקום שני, התגובה הזאת היא עבודה של כמה ימים ופספסתי)
עשית לי חשק לראות המון סרטים. תודה!
(ל"ת)
שיר החצי שנה
עם כל הכבוד לפיצ'ז ולג'ק בלאק (ויש המון כבוד – אין עוד אנשים שיכולים להתלהב כל כך מעצמם בלי להפוך לפתטים ועוד לסחוף את הקהל)
שיר החצי שנה שלי הוא Fearless Hero. (החתול במגפיים 2).
הקצב, העריכה, האינטראקציה עם הקהל – יהיה ממש נחמד לדמיין את אנטוניו בנדראס שר את זה על במת האוסקר, עם ספל חלב ביד.
שיר נהדר, אבל של 2022
(ל"ת)
בנוסף האם זה נחשב לשיר?
3/4 מהשיר הוא דיבור מהיר והשאר זה who is the greatest fearless hero