המלצות לקראת פסטיבל חיפה 2022

פסטיבל חיפה יצא לדרכו במוצאי שבת הקרוב עם הקרנה חגיגית של "אל תדאגי, יקירתי", סרט שבשלב הזה שמו, הרוק שלו, ומכתבי הגירושין שלו הולכים לפניו. אבל חוץ ממנו, יש עוד כמה סרטים ששווה לבדוק בפסטיבל הבא עלינו לטובה. אז הנה המלצות (ואזהרות) על אלה שראינו, ועוד כמה מילים על אלה שמסקרנים אותנו.

התחרות הישראלית (שראינו)

שבעה סרטים ישראלים עלילתיים מציגים את בכורתם בחיפה – מתוכם אנחנו באתר לא צפינו רק ב"שכן שלי אדולף" המסקרן (על מישהו שחושב שהשכן שלו, הוא, ובכן, אדולף היטלר) ו"השמן" המסקרן-אבל-בקטע-פחות-חיובי (על זוג חברים שאחד מהם הוא, ובכן, שמן). זה משאיר חמישה שראינו: "בתולים", "ולריה מתחתנת", "הנפש הטובה", "הבשורה על פי יהודה" ו"ילדים של אף אחד". בנוסף אליהם, סוגר את הפסטיבל סרטו החדש של שמי זרחין, "השתיקה".

מבחינת איכות, אין ספק ש"ולריה מתחתנת" הוא המלצת הצפייה הדחופה ביותר: מדובר בסרט קטן ואפקטיבי שמצליח לקחת תרחיש אחד ולמתוח אותו בדיוק עד רגע לפני שנרגיש שהוא נמרח. בגיבוי הופעות נהדרות של רביעיית השחקנים הראשית, שמצליחים למצוא את הטוב והרע בדמויות שלכאורה נגזר על הקהל מראש לאהוב או לשנוא לפי השיוך שלהן, ועם אורך של פחות מ-80 דקות, אין ספק שמדובר באחד הסרטים הכי מומלצים בפסטיבל – ישראלי ובינלאומי כאחד.

לעומת זאת, אפשרי שאתם לא חפצים דווקא בחוויה הכי קוהרנטית אלא בטריפ לא אפוי שמספק הצצה לתוך מוחו של יוצר ללא אמצעים במקום שבו דווקא היה צריך איזה אמצעי או שניים. במקרה הזה, תנו לי להפנות את מבטכם ל"בתולים" (שנראה לי שאמורים לקרוא לו BATulim, לא Betulim, אם זה משנה) – סרט של שעתיים שכולו מסע של, כן, באמת, ילד בגילאי העשרה בערבה להצליח לעשות ביד. תוסיפו לזה כמה תפניות עלילה לא קשורות בעליל, ויש זוכה לסרט שאני לא יכול להמליץ עליו, או להגיד שהוא טוב אבל אי אפשר לקחת ממנו את הייחודיות שלו.

"הבשורה על פי יהודה" הוא סרטו החדש של היוצר הוותיק דן וולמן, שלצערנו באקלים הקולנועי בארץ כנראה לא אומר הרבה רק מעצם שמו. חבל – הוא ביים סרטים בשנות השבעים והשמונים כמו "מחבואים" או "מיכאל שלי" שמבוסס על ספרו של עמוס עוז, והנה עכשיו הוא חוזר עם עוד עיבוד לספר של עמוס עוז על סטודנט שמוצא עבודה כאיש שיח של קשיש (דורון תבורי בהופעה נפלאה. הקול שיש לבן האדם הזה הוא משהו אחר). קשה להגיד שמדובר ביצירה יוצאת דופן, אבל מדובר בסרט שדי עושה את העבודה.

"ילדים של אף אחד" (סרטו של ארז תדמור, ש"בחורים טובים" שלו עכשיו בקולנוע) ו"הנפש הטובה" הם שני סרטים שלמרות שהעלילה שלהם כאילו מתחננת שהם יהיו קומדיות הם, משום מה, דרמות – ושני הסרטים מפסידים מכך. "הנפש הטובה" מאוד, ו"ילדים של אף אחד" קצת, כי הוא כן מצליח להתאושש בכוחו הדרמטי בסופו של דבר.

לסיום, ישנו "השתיקה", סרט שעוד נדבר עליו כשיצא בסוף החודש. אני אתמצת את הסרט לשורת ביקורת אחת, אבל קחו בחשבון שזה לא הוגן כלפיו – מדובר בסרט שעושה כמה דברים באופן יפה מאוד (המשחק של הדמויות הראשיות) וכמה דברים באופן לא יפה כלל (פונטים, המשחק של אושרי כהן), והוא רומז ועוסק בהרבה דברים שצריך להרחיב עליהם את הדיבור – אבל אולי לא כרגע. (יהונתן צוריה)

לשון הרע | Speak No Evil

החליפה | The Outfit

אם הייתם שואלים אותי איך יהיה סרטו הראשון של גרהאם מור כבמאי, על סמך זה שהוא כתב את "משחק החיקוי", הייתי אומר שהוא בטח יהיה דרמה רצינית ומעצבנת שמנסה לרדד את חייו של אדם לכדי קמפיין אוסקר מושקע.

ובכן, אני שמח להגיד לעצמי שהייתי טועה, כי במקום זה קיבלנו את אחד הסרטים הטובים של השנה, ואחד הדברים הכי רחוקים מ"משחק החיקוי" שאפשר לדמיין (טוב, שניהם סרטים תקופתיים אבל פה נגמר הדמיון): סרט מתח של גנגסטרים שמתרחש כולו בחדר אחד וכולל תככים, יריות, ותפניות שלא יביישו את סקורסזה, טרנטינו או ריצ'י.

מארק ריילנס מגלם חייט שמוצא את עצמו באמצע מלחמת גנגסטרים, ודילן או'בריאן, זואי דויטש, סיימון ראסל ביל וג'וני פלין כולם נמצאים שם כדי לסבך אותו כמה שיותר. בקיצור, ממתק של סרט שאני שמח שמתאפשר לראות על המסך הגדול פה בארץ וכולי מקווה שאנשים יבואו לראות אותו. (יהונתן צוריה)

מלחמות חדי הקרן | Unicorn Wars

דובוני אכפת לי במלחמת וייטנאם.

ועכשיו שיש לי את תשומת הלב שלכם, בוא נדבר על "מלחמות חדי הקרן", סרט שבהחלט אפשר להיכנס אליו עם הלך הרוח של "אני בא לראות דובים חמודים מתחילים להתחרפן ולדמם בג'ונגל מלא סכנות" ולקבל את כל זה ואף יותר אבל הוא גם יותר מזה – תחת פרמיס מלא חדי קרן, דובונים, וסמי הזיה, מסתתר סרט ששואל כמה שאלות על האנושות, על המלחמה ועל טוב ורע.

אבל זה דיון שאפשר לעשות רק אחרי שרואים את הסרט, ואני לא בטוח שדיונים פילוסופיים בדיוק ממריצים אנשים לקולנוע, אז הנה זה שוב: דובונים חמודים מתחרפנים במלחמה נוראית. וכן, הסרט הזה מקיים את הקונספט הזה באופן נפלא. לכו לראות, ואז אחר כך בוא נדבר על מהו אדם. (יהונתן צוריה)

קירבה | Close

סרטו של לוקאס דונט ("נערה") מספר על ליאו ורמי, שני חברים קרובים בני 13 – אולי קרובים מדי, אם אתם שואלים את חבריהם לכיתה – שמוצאים את עצמם בתוך מערבולת של רגשות לקראת שנת הלימודים החדשה. הם היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם, והם מבלים בערך כל רגע ביחד, אבל בגיל 13, בעיקר בגלל התגובות של אנשים סביבם, הם מתחילים להבין שאולי עדיף להם לקחת כמה רגעים לעצמם. כלומר, רמי מתחיל להבין את זה לבדו, והוא לא ממש שואל את ליאו. שלא מבין למה לפתע הוא איבד חבר.

עכשיו, אם אני אגיד לכם שהסרט הקטן על החברות הזו יגרום לכם לייבב כמו ילדים קטנים, תאמינו לי? זה לא כזה בלתי אפשרי, בסך הכול – בכל זאת נוסטלגיה מעוררת הרבה רגשות באנשים מסוימים, אבל יש פה גם תמות הקשורות לגילוי מיניות בגיל צעיר, בריונות וקבלה עצמית בין היתר, ואיכשהו הסיפור הקטנטן הזה מצליח לרגש כמו הסיפור הכי גדול בעולם.

"קירבה" הוא מוצלח במיוחד, מרגש עד דמעות, משוחק לעילא ומהפנט. לוקאס דונט באמת הצליח לתפוס במצלמה חוויה ייחודית, שגם אם לא קרתה בדיוק לכולם, היא מספיק אוניברסלית בשביל לגעת בלבבות של הצופים. (קסם ברקוביץ)

הבוס הטוב | The Good Boss

בלנקו הוא בוס טוב. או לפחות, הוא היה רוצה לחשוב שהוא בוס טוב. בדרך, כמו תמיד בקומדיות מהסוג הזה, הוא מסתבך – ובדיוק רגע לפני שאמורים להגיע האנשים שיבדקו את המפעל שלו והאם מגיע לו פרס הבוס המצטיין. "הבוס הטוב" דחק, במפתיע, את אלמודובר מנציגות ספרד לאוסקר – ויש לציין שגם אם אני לא חושב שזאת הייתה ההחלטה הנכונה, בהחלט נהניתי לגלות את הקומדיה הקטנה והשנונה הזאת, סאטירה על מקום העבודה, על הדימוי העצמי ועל הרעיון של "בוס טוב", וכיף לגלות אותה שוב מופיעה בפסטיבל חיפה. (יהונתן צוריה)

ואלה שלא ראינו

על מה שפסטיבל חיפה מחסיר בסרטים "גדולים", הוא מפצה בסרטים מסקרנים, בין אם אלה סרטי קולנוע לב שנראים שיכולים לרומם את הנפש כמו "לחיות" (שמוקרן גם לצד הסרט "איקירו" של אקירה קורוסאווה, שמבוסס על אותו סיפור) או "למצוא את ריצ'רד", הסרט החדש של פול שרדר ("הגנן הראשי") שיעשה כנראה בדיוק את ההיפך, סרטי אנימציה מסקרנים כמו "נאיולה", "השכנים של השכנים שלי הם השכנים שלי" או "פרעה השחור, הפרא והנסיכה" או "אגדה" – סרט שמשתמש בטכנולוגיית דיפ-פייק כדי לדמות את מסעם של צ'ר'ציל, מוסוליני, סטאלין והיטלר לנסות להיכנס בשערי גן העדן.

התוכנייה המלאה כאן. הפסטיבל יתרחש בין 08.10 ל-17.10