במקור: Hable con ella
תסריט ובימוי: פדרו אלמדובר
שחקנים: חוויאר קמארה, דאריו
גרנדינטי, רוזאריו פלורס, לאונור
ווטלינג, פז וגה
בעדינות, בזהירות רבה, כמו בליטוף, מעביר בניגנו את הספוג על גופה היפה של אלישיה. במסגרת תפקידו כאח מקצועי (כזה שעובד בבית חולים, בניגוד, למשל, לג'ואל כהן) הוא דואג לרחוץ בקפידה את האישה שלא חזרה להכרתה מזה ארבע שנים…
בעדינות, בזהירות רבה, כמו בליטוף, מושך אותנו פדרו אלמודובר להתמסר לו. בהתחלה הוא מהפנט אותנו בקטע מחול מודרני של פינה באוש, בו נחבטות שתי נשים בעיניים עצומות בתוך חדר מלא שולחנות וכיסאות, שגבר מבוגר מזיז אותם כל הזמן, שלא יחסמו חלילה את דרכן של הנשים הנעות בכל כיוון. דואג להן, כמו שבניגנו דואג לאלישיה. ואז, כשהקטע המוזר מסתיים, אנחנו מחליקים אל תוך הסיפור:
מעשה במרקו, עיתונאי בעל מבט עצוב, המחליט לראיין את לידיה, לוחמת השוורים המפורסמת ביותר בספרד. התקשורת כמובן רודפת אחריה, יורדת לחייה הפרטיים ומנסה בכל דרך לחטט ב"איך זה להיות לוחמת שוורים בעולם של גברים", אבל מרקו נחוש בדעתו להגיע אל האלילה. ואכן, השניים נפגשים, מפלרטטים, מתאהבים, יוצאים למסע הופעות בספרד ולפני שאפשר להגיד 'טוריאדור' כבר חוטפת לידיה מכה נוראית משור זועם, מאבדת את הכרתה, והופכת לצמח.
מי שמכיר את אלמודובר יודע שמהלך העניינים הזה, שיכול לפרנס בבטחה סרט הוליוודי וחצי, הוא רק ההתחלה של ההתחלה (מצד שני, מי שמכיר את אלמודובר בטח כבר הלך לסרט בלי ההמלצה שלי). בבית החולים נפגש מרקו, היושב ליד מיטתה של לידיה, עם בניגנו ואלישיה. בין שני ה"זוגות" האלו, המורכבים מאישה חסרת-הכרה וגבר המטפל בה, נוצר קשר מורכב ההולך ומתפתח לכל אורך הסרט. אולם למרות תפניות העלילה המהירות בפתיחה, ולמרות שמדי פעם נחשפות לצופים הפתעות שאף טלנובלה לא הייתה מתביישת בהן, הסרט לא מרגיש כמו מרוץ חסר נשימה בתוך מפעל מכוניות (נניח) אלא כליטוף נינוח, איטי ומתמשך.
זו, אגב, כבר הפתעה גם לאוהדיו הותיקים של הבמאי: אלמודובר ידוע באהדתו לז'אנר המלודרמה, המערב דמויות רבות, רגשות העולים על גדותיהם, סצינות מוגזמות וסטיות מיניות למכביר. בסרטיו המוקדמים קשה היה לעבור חצי שעה בלי איזו התייפחות קורעת לב, סצינת סקס הזויה או קרב צעקות בין הדמויות, והצבעוניות הזו, לטוב ולרע, הפכה כמעט לסימן ההיכר שלו. ב'הכל אודות אימא', סרטו הקודם, החלה המלודרמה להתמתן מעט, והפעם נראה שהתהליך נמשך: הרגשות החזקים מפעפעים מתחת לפני השטח, הזהויות המיניות יוצאות הדופן מופיעות באופן מרומז בלבד, ובכל שולטת תחושה של שקט המונח על פני סערה. וזה טוב. זה אפילו מצוין. כי בסרט הזה, אלמודובר מצליח להגיד את כל מה שהוא רוצה על הצדדים המציקים והחבויים של המושג 'אהבה' בלי לצעוק לנו את זה בפנים.
אהבה? כן, אהבה. בניגנו אוהב את אלישיה: הוא מדבר אליה ובטוח שהיא שומעת אותו ומבינה כל מילה. מרקו חושב שבניגנו קצת מטורלל, וגם אנחנו לא כל-כך בטוחים בשפיותו, אבל זה לא משנה את העובדה שאהבה יש כאן, והרבה. וכשבניגנו מספר לאלישיה את עלילת הסרט "סיפורו של המאהב המתכווץ", מכניס אותנו אלמודובר אל תוך הסרט הקצר, האילם, והשחור-לבן, ומפגין במדיום הזה אותה מקוריות ורגישות ששולטות בסיפור החיצוני.
וכאן המקום להגיד, אם עוד לא הבהרתי קודם, שמדובר בסרט מצוין, אולי הטוב ביותר של השנה. מי שמחפש סרט שיתפוס אותו בכתפיים ויטלטל אותו, יכול להפסיק לחפש. עם זאת, בניגוד לסרטים כמו 'מועדון קרב' שכבר מההתחלה תוקפים אותך ברעיונות מעניינים, 'דבר אליה' מעדיף למשוך את קורבנותיו בעדינות, ואז להנחית להם נבוט על הראש.
קשה להחליט מה בדיוק הוא האלמנט המהפנט את הצופים – האם אלו הרגעים בהם דקה וחצי של סרט יוצרות עלילת משנה שלמה ומרתקת? האם זהו העיצוב המוקפד עד לפרטים הקטנים ביותר, כולל יצירת חוף ים שנראה כאילו הוא במרוקו כדי שיופיעו בסרט פחות משלושים שניות? ואולי זה הרבה יותר פשוט: אלמודובר מצליח, בלי מניפולציות רגשיות מיותרות, לגרום לנו להזדהות עם בניגנו ועם מרקו, ולהרגיש את האהבה שלהם לנשים השרויות בקומה. הישג קטן, אבל כביר.
וכל זה בלי להזכיר את השחקנים, רובם אלמונים עבורנו, שדואגים ליצור את ההזדהות החשובה כל-כך: חאבייר קאמארה (בניגנו) עובר בין 'מקסים', 'נוגע ללב', 'מוזר' ו'מבהיל' במיומנות שמפחידה כמעט כמו הדמות שלו בסרט. ראויה לציון גם ג'רלדין צ'פלין (בתו של) המשחקת את המורה לריקוד של אלישיה ומקשרת היטב את העלילה לקטעי הריקוד המרשימים הפותחים ומסיימים את הסרט.
אולי הספקתם כבר לקרוא ביקורות מיופיפות ומעייפות על הסרט (ואם לא, עשיתם בשכל: נסו להימנע מכך גם להבא). אין מה לעשות, הסרט הוא גן עדן למבקרים מפרשנים ומתחכמים. אכן, אפשר להוציא מ'דבר אליה' מספיק פרשנות סמלית כדי לפרנס שני סמסטרים שלמים בקורס 'נצרות וקולנוע'. אפשר גם להדביק אליו פירושים פסיכואנליטיים במידה שהייתה מביאה את פרויד לאורגזמה הראשונה שלו מזה שנים. אפשר, אבל לא רצוי. עדיף לתת לסרט פשוט לדבר אלינו, כמו שבניגנו מדבר אל אלישיה הנתונה בתרדמת: בשקט, ברכות, בביטחון מוחלט שהקול אכן מגיע אליה. וכך גם קולו של אלמודובר, המדבר אלינו, הצופים, ומעניק לכל מי שירצה לשמוע חוויה מרגשת ומטלטלת (וכמה שאלות קשות על אהבה, אמונה, וכל השאר).
- האתר הרשמי (בספרדית)
- אלמדובר – אתר רשמי
- אלמדובר – אתר מעריצים
- חוויאר קאמרה
- מלחמת שוורים
- נשים לוחמות שוורים
- waiting.com – קומה
אחחחח... איזו ביקורת יפה.
ממש עושה חשק לראות את הסרט. שיחקת אותה.
לפני כמה שנים, ידיד שלי אמר לי "בחיי, ראיתי סרט שאת בטוח תאהבי! איזה קוסמטיקאית, ואיזה מציצן, וכוכב פורנו, ועוזרת בית לסבית, ורצח, ובלגן…" בקיצור, הוא ניסה להמליץ לי על קיקה. ואז ראיתי את קיקה, וקלטתי שבעצם כבר ראיתי פעם סרט של אלמודובר – את "נשים על סף התמוטטות עצבים" (שאותו ראיתי עם החבר הקודם שלי, דובר הספרדית, על תקן של "סרט בספרדית כי זה מה שאנחנו דוברי הספרדית מעדיפים לראות"…) ומעולם לא קלטתי שזה *ה*אלמודובר.
וזהו, מאז נשביתי. ולפי הביקורת הזו נראה שזה הולך להימשך.
אגב, השם שלו "בניגנו"??? בחיים לא שמעתי שם כזה.
סי, אם שמעתי נכון הם
אכן מבטאים אותו "בנינגו".
עניין השם.
אכן הייתה לי תחושה חזקה שאין שם כזה. וכשיצאתי מהסרט הייתי די בטוח שהם אומרים בנינגו, למרות שחברתי טענה שזה בניניו. הלכתי לימד"ב, ושם השם של הדמות כתוב כ Benigno. מיטב ידיעותי בספרדית היא שאין שום סיבה שיקראו את זה אחרת מ'בניגנו'.
הערה נוספת (
):
)
התחושה שלי היא שאלמודובר יצר את השם במיוחד. Benigno מתחבר לי לשורש של המילה Benign (באנגלית) שפירושה נעים, נדיב, לא מסוכן, טוב-לב. לי זו נראית כאמירה של אלמודובר, שלמרות מעשיה הנוראיים הדמות הזו היא בסופו של דבר בעלת לב טוב (וכשיהיה לי יותר זמן אכתוב תגובה ארוכה ופלצ"נית על קווי הדמיון בין הסרט הזה ל 'לשבור את הגלים' של פון טרייר)
(סוף
עניין השם.
אכן יש מילה כזו גם בספרדית – benigno – לפי מילון הכיס שלי "לבבי, מתון, רחב לב".
במקרה לגמרי ראיתי הערב
את הסרט הזה בדיוק.
סרט מופלא, מרגש, חכם ומה לא.
כן, הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה.
אלמודובר שולת!!!1
אני מקווה שזה שווה משהו, אבל...
הדבר היחיד שיש לי להגיד (אפילו שכנראה הוא לא ממש מקורי) – זה שהביקורת הזו "דיברה אליי".
הכרזה של הסרט התחילה כבר לעצבן אותי (מה זה לעזאזל "אלמודובריה בשיאה"?!)
אבל עכשיו אני בהחלט מתכנן לראות אותו.
תשבוחות וכובעים
תהיתי איך אפשר יהיה לתאר את "לדבר אליה" לאדם שלא צפה בסרט. ניגשתי מתוך חשש מסוים לקריאת הביקורת, אבל כבר הפיסקה הראשונה הצליחה להעביר בצורה כל כך מדויקת את רוח הסרט, עד שלא נותר לי אלא להסיר את כובעי בפני נונין.
סחא נונין
מזמן לא קראתי ביקורת יפה ורגישה כזו שמצליחה להגיד דברים עמוקים וחדי אבחנה מבלי להיסחף לניתוחים אקדמיים מיגעים שסוחטים את הסרט עד תום.
כל הכבוד!
הו פדרו, חבק אותי...!
קודם כל, סחתיין לנונין על הביקורת הנהדרת. אכן, הדבר הכי חשוב שצריך להגיד על הסרט הזה, הוא שהוא מקסים. ונפלא. ופשוט שווה צפיה ביותר. הייתי כותב שאלו היו 33 שקלים שההשקעה בהם היתה שווה במיוחד, אלמלא הלכתי לזה באמצעות הזמנה לקולנועי לב.
אכן, יצא לי לשמוע כל מיני ביקורות על הסרט, שהזכירו מונחים כמו "השיבה אל הרחם" וכד'. אבל כשראיתי את סצינת השחור-לבן בעצמי, כל מה שחשתי היה שהיא יפה, ומלאת תשוקה. ואם נזכרתי במשהו, אולי, זה היה בספר של אריך קסטנר, "האיש הקטן".
בעניין חוף הים: הכיתוב בסרט מספר, שמרקו נמצא בחוף ים בירדן. לפי האטלס שלי, לירדן יש חופים רק לים אחד, הוא הים האדום. הים בסרט היה סוער ומלא גלים, ולמיטב זכרוני, אין גלים כאלו בים האדום, והוא גם לא ממש נראה ככה. סתם, מחשבות שעברו לי בראש, במהלך שלושים השניות של הסצינה הזו.
בין שאר הדברים, אהבתי בסרט את האופן שבו הוא מקרב אלינו את השונה. אנשים רבים היו מכנו את בניגנו במילה הפשוטה, מופרע. אבל במהלך הסרט, גם הם ילמדו לקבל אותו. אלמודובר לא משאיר להם הרבה ברירות. כמו ב"הכל אודות אמא", גם כאן הוא עוסק באנשים ששונים מאלו שאנו פוגשים בד"כ, ומדגיש לנו עד כמה גם הם (או – במיוחד הם), בני אדם כמו כולנו.
(ולגבי השם שלו – אני שמעתי "בניניו" כל הזמן).
והערה טיפשית לסיום – האהבה בין מרקו ללידיה, מצאה חן בעיני במיוחד, מכיוון שלידיה, הממ, מכוערת, ולא מושכת במיוחד, לפחות בעיני. זאת אמת גלובלית, שבניגוד למתרחש בעולם האמיתי, רואים מעט מאוד נשים לא יפות בקולנוע, שלא לדבר על נשים לא יפות שנאהבות בעוצמה. אני מצאתי את זה פשוט נהדר (בלי
).
''נשים לא יפות שנאהבות בעוצמה''
מאפיין לדעתי בערך כל סרט של אלמודובר.
וידעתי שטעיתי בקשר לחוף הים. הייתה לי תחושה חזקה שזה לא מרוקו, ועכשיו תיקן אותי הקוסם. נו שויין.
האם השם בספרדית הוא לא
Habla con ella? (עם a, ולא עם e?)
האם השם בספרדית הוא לא
לא, בציווי בפעלים שמסתיימים בar שמים בסוף e.
לכן – hablar -> hable
אם אני זוכרת נכון
(מעולם לא למדתי דקדוק ספרדי בצורה מסודרת), hable זה הרשמי יותר ו- habla זה היומיומי יותר.
ידיעותי המועטות
בדקדוק ספרדי אומרות ש- hable הוא מה שמכונה subjuntivo, צורה שלא נמצאת בעברית, ושמופיעה במשפטים טפלים בלבד (למשל במסגרת של דיבור עקיף, משהו בסגנון: ואז אמרתי לו שידבר אליה). עם זאת, במקום היחידי שהמשפט נאמר בסרט הוא מופיע באופן מבודד, ולא כמשפט טפל, כך שיכול להיות שהפרשנות של בוג'י היא המדויקת יותר.
רגע של דיקדוק
זו צורת ציווי פשוטה בספרדית. אם אני רוצה לאמר למישהו "דבר אליה" אני אומרת לו hable con ella. אם אני רוצה להגיד "הוא מדבר אליה" אני habla con ella. זה הכל. זאת דווקא צורת הטייה מאוד בסיסית ושימושית. כמו שאני אומר למישהו "סיים לדבר" termine hablar. (הפועל הוא terminar)
או. קיי., בדקתי את זה
ואת חצי-צודקת. בספרדית יש גוף שני (אתה) ו"גוף שני מנומס" ( usted) שבו משתמשים כשפונים בפניית כבוד או למישהו שלא מכירים עדיין מספיק טוב. במקרה כזה משתמשים בגוף שלישי. hable, בנוסף להיותו הצורה שכתבתי לעיל, הוא צורת הציווי בגוף שלישי – כלומר בצורה המנומסת הנהוגה בין זרים – ולא בגוף שני, בצורה הנהוגה בין חברים ותיקים. בגוף שני זה habla.
אאל"ט, בניגנו אומר את המשפט למרקו כשהם עוד בקושי מכירים ולכן הגיוני שישתמש בצורה המנומסת.
(ותודה ל'תקציר הדקדוק הספרדי' במילון העברי ספרדי של קומיי-ירדן)
עוד משהו בנוגע לכותרת
אותי הרגיז שתירגמו "אליה" ולא – "איתה"!
זו המשמעות של CON בספרדית.
והרי זה בדיוק פיספוס של המשמעות של הסרט!
בנינו אומר לו לדבר איתה, למרות המצב בו היא נמצאת, וזה נראה למרקו קשה ומוזר. לדבר אליה, ככה הוא מרגיש שהוא עושה אבל בפירוש הכוונה של בנינו היא שמרקו צריך לדבר איתה ולא אליה!!! ככ מרגיז שלא השקיעו יותר מחשבה בתירגום.
ביקורת מדהימה
לפני כמה ימים חזרתי מהסרט וממש רציתי לכתוב ביקורת. הסרט פשוט נגע ללב שלי בכל האופנים שאפשר לדמיין ואף מעבר לכך. אבל בחיים לא הייתי כותבת כזו ביקורת נפלאה. כל מה שרציתי לאמר ועוד הרבה יותר. רציתי לציין את הפסקול שהיה מצויין לדעתי. נורא נורא עצוב ומשתלב נהדר עם האווירה הכללית. היה שם קטע אחד שזמר שר שיר אהבה בפורטוגזית. שיר עצוב כזה. ואני פשוט יבבתי לי אל מול המסך. דווקא הסצנה עצמה לא דרשה דמעות, אבל משהו בי פקע.
יו לאב מי! יו רילי לאב מי!
אני אקח את ההזדמנות הזו כדי להודות לכל מי שנתן מחמאות לביקורת. די קיפצתי מול המחשב כשראיתי את התגובות שלכם, והן חיממו לי את הלב.
אני חייב להגיד שאחרי שצפיתי ב'דבר אליה' הרגשתי באמת שלא ניתן לכתוב ביקורת שתעביר את ההתרגשות שלי מהסרט ולא תספיילר אותו למוות או תיכנס לביטויים מפוצצים. תשאלו את רד פיש, בהתחלה הצלחתי לכתוב רק חמש פסקאות ושלחתי…. אבל אחרי עצות טובות מאוד מצד הדג'ירף (תודה) הסתבר שכנראה אפשר לכתוב גם על הסרט הזה.
ושוב תודה.
אני לא נוהג להגיב לגופה של
ביקורת, אבל הביקורת הזאת היתה… נאצלת? 'נאצלת' זאת מילה טובה? או אולי 'נאדרת'?
בכל מקרה – היה אחלה. עכשיו צריך לראות את הסרט.
אכן.
אחרי קריאת הביקורת המרגשת, הסרט עבר אצלי מהרשימה של "סרטים שאני אראה כשיצאו בווידיאו, אולי" לרשימה של "סרט שהייתי הולך אליו בבית הקולנוע, אם היה לי זמן, לכל הרוחות".
ואצלי
הסרט עבר מרשימת "סרט של במאי שאני לא סובל" לרשימת "סרט שהייתי הולך אליו בבית הקולנוע אם היו טורחים לתרגם סרטים זרים בצ'כיה, לעזאזל". כיפאק נון!
אתה רוצה להגיד
שמדובבים סרטים זרים לצ'כית?
או שפשוט יש רק תרגום לצ'כית ולא לאנגלית.
בכל אופן, קח אותו בדויד כשיצא. אז תוכל לבחור את שפת התרגום.
(או שפשוט תלמד ספרדית)
ואם כבר אנחנו בעניין, הייתי שמח לשמוע את דעתך המלומדת בדבר אלמודובר ולמה אתה לא סובל אותו…
לא לא לא!
בצ'כיה סרטים מוקרנים בשפת המקור שלהם, עם תרגום לצ'כית. ובדיוק בגלל זה לא ראיתי את "אמלי" או כל סרט זר אחר שיצא בשנה האחרונה.
אגב, דווקא סרטים צ'כיים נבחרים עולים לפעמים עם תרגום לאנגלית. תרשמו המלצה דחופה לראות את "Fireman's Ball", מסרטיו הראשונים של מילוש פורמן ("קן הקוקיה", "לארי פלינט", "אדם על הירח"), שהוא כתב אישום חריף ומצחיק להפליא נגד הקומוניזם.
אין לי דיעה מלומדת על אלמודובר. הוא פשוט לא עושה לי את זה. מה שראיתי עד כה נראה לי וולגרי, צעקני, מלודרמטי, מצועצע. נראה, אולי כאן משהו ישתנה.
''נשף מכבי האש''. כך קראו
לסרט בארץ. והוא כל הדברים שאמרת.
ועכשיו, אחרי שראיתי...
סרט יפה. יפה מאד. טיפה איטי מדי בחלק האמצעי שלו, אבל מאד יפה. אם כי, הוא לא עשה לי שום דבר, מלבד להזכיר לעצמי שצריך אהבה.
וכיון שבתגובה שלי קודם
התייחסתי רק לסרט, ולא לביקורת, הנה תגובתי עכשיו:
לא רק שהיא כתובה היטב ונפלאה, היא מעבירה מאד במדויק את רוח הסרט.
הסרט נפלא, כך גם הביקורת.
אלמודובר והקולנוע הישראלי
הסרט מקסים ויוצר לי מעין תחושת החמצה גדולה לגבי הקולנוע הישראלי. איכשהו כל הזמן ניקרה בי התחושה שדב ושי מהחמישיה הקאמרית יכלו לשחק בכיף בדמויות הראשיות, אבל איפה הבמאי שיביים בכזאת עדינות, בכזה ביטחון, בכזאת דייקנות כמעט אובססיבית של כל סצינה?
אז תגידו, מה לעדינות ולמזג הישראלי החם, ואני אומר, יא אהבלות (no pun intended) לספרדים יש מזג חם יותר.
מה לעשות שזה מרגש לקרוא את זה גם בפעם השניה, ונוכח ערנות המגיבים, אני חייבת להוסיף עוד משהו.
בדרך כלל אני דווקא מחבבת מאוד רבדי עומק לסוגיהם, זה חלק ממה שעושה קולנוע גדול שמאפשר להלביש אליו מבנים רעיוניים שונים, אבל קראתי עכשיו ביקורת על הסרט בוואלה (של קורנית סטולר) שהצליחה להרגיז אותי. עם דגל פמיניסטי מתלהם קורנית הזו עושה מאלמודובר שונא נשים, וזו כבר קריאה רדודה של הסרט. לפעמים כשפורטים דברים לפרוטות לא נכונות יוצא סילוף של ממש. מה שיפה פה בביקורת של נונין ובדיבור שנהיה מסביב, זה שכולם הרגישו דברים דומים אשכרה בתחושות, ובלי לפרוש תכנית פרשנית כללית. אני בטוחה שכמה צפיות חוזרות וכמה תיאוריות היו מניבות פרשנות כוללת יותר, אבל איכשהו נראה לי שתחושות הבטן שאחרי דבר אליה ישארו איתי הרבה יותר זמן מכל תיאוריה חובקת כל. תודה נונין, שהזכרת לי איך צריך לכתוב על קולנוע..
זה של שהוא
זה לא שאלמודובר שונא נשים כמו שהוא אוהב גברים
עוד לא פגשתי מישהו
שלא אהב את הסרט הזה.
פעם חשבתי שזה בלתי אפשרי.
כששמתי לב לתופעה, רציתי לא לאהוב את הסרט רק למען המקוריות, אבל לא הצלחתי. למרות המיינסטרימיות הגורפת, זה סרט מקורי ומעניין.
אכן, קונצנזוס
זה ממש מפתיע אותי. הסרט זכה ל- 4-5 כוכבים ב*כל* עיתון ולביקורת אוהדת בכל כלי תקשורת שאני מכיר. גם כאן עדיין לא ראיתי תגובה שלילית עליו. מעניין.
אה, תשמע...
אלו שהלכו לסרט הזה מראש, בלי לקרוא את הביקורת, הם מן הסתם חובבי אלמדובר, חובבי קולנוע איכותי או באופן כללי אנשים שלא יכולים לאהוב את הסרט (אם הבנתי נכון, והסרט פשוט טוב). אנשים שיכולים לגשת לסרט ולא לאהוב אותו, והחליטו ללכת לסרט רק בגלל שאמרת שהם יכולים לאהוב אותו, טרם הספיקו ללכת לסרט ולנסות לא לאהוב אותו…
יופי של בקורת!
מעניין שאף אחד לא הזכיר (או שסתם לא קראתי מספיק בעיון), שדרור קרן למד ספרדית, וזה כבר התפקיד הארגנטינאי השני שלו (אחרי הסדרה "סיפורי גן החיות").
מי זה דרור קרן?
מי זה דרור קרן
זה לא הקרח חלקית שהיה ב"שערוריה" וב"של מי השורה הזו?-הגרסה הלא משהו (כלומר הישראלית)"?
מי זה דרור קרן
הוא גם שיחק בMADE IN ISRAEL.
אבל מה הקשר שלו לאלמודובר?
או לסרט הזה?
או למשהו?
לא יודע.
לא אני התחלתי את הפתיל הזה.
הוא נראה בול
כמו השחקן הראשי בדבר אליה.
גם אני הופתעתי בהתחלה מהדמיון המדהים.
אם מדובר על השחקן
שתמונתו מופיעה בעמוד הראשי (דאריו גראנדינטי), אז ילדי ישראל המכורים לערוץ הילדים כבר מכירים אותו טוב מאוד: הוא משחק בתפקיד הראשי בסדרה 'קטנטנות'. (אני?…מאיפה אני יודע את זה?…אני מכחיש כל קשר…זה…אחי הקטן אמר לי…כן…)
וואלה?
אני הנחתי שהשחקנים כ"כ אלמונים עבורנו עד שטרחתי לבדוק רק את השחקן שמשחק את בניגנו (הוא משחק גם ב'סקס ולוסיה', אבל פרט לכך – יוק). איך לא חשבתי לבדוק גם את מרקו.
לגמרי לא הישג מדהים.
המשחק היה מוגזם. כן, המשחק בסרטים אילמים הוא תמיד מוגזם, אבל כאן זה הפך לקריקטורה. 'המאהב המתכווץ' נראה כמו קומדיה. זה מה שהוא היה אמור להיות?
הפעלולים היו טובים מדי (איזה משפט מוזר). בשום סרט אילם לא תמצא התאמה כזאת אמינה בין שתי תמונות.
ודבר אחרון – איכות התמונה לא היתה אמינה. היה איזשהו ניסיון לתת לסרט אווירה של סרט משנות העשרים, אבל לא הלכו עם זה רחוק מדי. הוא נראה כמו סרט מודרני שהורידו ממנו את הצבעים, לא כמו סרט אילם.
לגמרי לא הישג מדהים.
כן, יש בעיה טכנית עם לעשות את זה. וודי אלן אמר בראיון שאי אפשר לצלם היום בשחור לבן, כי אף אחד כבר לא יודע איך לפתח, הסטוקים לא מתאימים וכו,. אז מצלמים בצבעוני ומורידים את הצבעים. אפשרות אחרת היא לצלם בוידיאו לעשות אפקטים ש"יישנו" את התמונה. בכל מקרה התוצאה היא לא זה.
או שאפשר לצלם סרט עם צבע,
ואז להצמיד פנס לעין אחת, ולראות הכל בשחור לבן.
אני היחיד?
אני לא אהבתי את הסרט.
הוא באמת מאוד אינטיליגנטי והרעיונות שאלמודובר מעלה בו, הם מאוד מקוריים ומרשימים. בכלל, מעט במאים מתעסקים עם הנושאים האלה, ובטח בצורה כל כך מפתיעה.
אבל לקרוא לסרט הזה אינטיליגנטי, זה לא נחשב בשבילי מחמאה. זה מסמל זה, וההוא היה מעוצב מאוד, אבל בתכלס היה נורא משעמם, נורא נפוח.
הסרטים הקודמים שלו היו, כמו שאומרים בפרסומות לשמפואים, מלאי חיות וחיוניות. מאוד חבל לי שלאחרונה הוא עושה סרטים בשביל המורה שלי לספרות.
אתה היחיד בינתיים.
אבל ממש טוב שהגעת. קונצנזוס מושלם הוא אף פעם לא דבר טוב. האמת, צפיתי שיהיו עוד כמוך – מעריצי אלמודובר שאהבו את התקופה הפרועה שלו ומרגישים שהוא איבד משהו כשהתמתן. אני לא מרגיש ככה, כפי שמראה הביקורת, אבל אני מבין מאיפה זה בא: קשה להשוות את האנרגיה החצופה של 'קיקה' או 'נשים על סף התמוטטות עצבים' לקצב הרגוע של הסרט הזה.
ובכל זאת, אני לא השתעממתי. האם זה אומר משהו עלי? עליך? על אלמודובר? על הקולנוע? אין לי שום מושג.
אני היחיד בינתיים.
לפעמים נדמה לי שנולדתי בשביל לדאוג שלא יהיה אף פעם קונצנזוס מושלם. במקרה הזה, אני פשוט ממלא את תפקידי…
כמה אפשר!
חברה הרימה אליי טלפון לפני איזה זמן ואמרה לי "הציעו לי בעבודה לראות את הסרט החדש של ההוא שעשה את הכל אודות אמא,וישר חשבתי עלייך".
יופי,אמרתי לה,אני באה.
ככה תמיד אני אומרת כשמציעים לי ללכת לסרט בחינם.
בעיקר כשזה סרט שבחיים לא הייתי הולכת אליו בכסף.
בדרך הבנתי על מה הסרט ושלפני הסרט איזה מבקר קולנוע יתן סקירה קצרה על עבודתו של הבמאי המהולל.
וכך-גם-היה.
מבקר קולנוע(אל תשאלו אותי מי,אני לא זוכרת שמות),סקירה,מהולל-ואז הסרט.
1. אולי היו לי ציפיות(למרות שלא ראיתי שום סרט שלו עד-כה,וכשהלכתי לראות את הסרט הוא היה בטרום בכורה-כך שלא הייתה עדיין ביקורת).
2. אולי אני טמבלית
3. אולי אני לא מבינה בקולנוע.
4. טמבלית כבר אמרתי?
אבל הסרט היה ז-ו-ו-ע-ה!!
אני יכולה להיזכר בצפיה בסרט טיטוס מלפני מאה שנה,גם אז רציתי לעזוב באמצע-אבל כבר שילמנו.
הפעם לא רציתי להעליב את חברתי ש"ישר נזכרה בי" כשהציעו לה את הזבל הזה ועוד בחינם!
אני לא בטוחה אם יש צורך להלאות אתכן בסיבות,זאת בשל ההתלהבות היתרה שבאה לידי ביטוי בביקורת(המצויינת,אגב,ללא קשר לסרט)ובתגובות שלאחריו.
כמו כן,אני טובה יותר בלשכנע אנשים לאהוב סרט מאשר לשנוא אחד.
אבל אומר משו קטון אחד,שדפקא נאמר ע"י המבקר ההוא.
הבמאי(עד עכשיו הצלחתי לא לכתוב את שמו,זה בטח אומר משו,לא?)הוא הומוסקסואל ודתי(הולכ ביחד,מסתבר),
כך שהוא בפחד מתמיד שייצאו לו סרטים הומואיים מידי,או שמרניים מידי מכל בחינה שהיא.
לכן האוונגרד בסרט (אולי גם בכל סרטיו האחרים,אין לי מושג)שולט,המיניות נשפכת ללא ערך ובעומס-יתר,דבר המוציא את כל העוקץ מהמציצנות והטוהר של המין.
הסיפור,שם ללעג את הקדושה של הטלנובלה,ומראה כי ניתן לעשות סרט שלם מטלנובלה אך מפספס וצוחק על עצמו ולא רק על הטלנובלה.
התסריט עצמו,לעיתים קרובות משעשע,מעניין ואפילו מותח,והמשחק (במיוחד ההיא שמשחקת את דמות הלוחמת שוורים)מצויין,אולי בשל היותם(לפחות בשבילי)לא מוכרים.
אז בעצם,אולי אני באמת טמבלית?
יש תסריט טוב לפרקים,ומשחק מצויין של השחקנים,והצילום והעיצוב של התלבושות והאביזרים והתפאורה -כולם-כולם מצויינים.
אבל הדרך שעוברים כל הרכיבים הנפלאים האלה מהאריזה שלהם לכדירה,וממנה אל הצלחת שלי,היא פתלתלה וכנראה שמשאירה הרבה יותר מידי חלקים מחוצ לצלחת,ומשאירה אותי בטעם של "לא-עוד".
הסרט ,בחלקים מסויימים, הזכיר לי סרט פורנו.
בהתחלה הסקס והעירום ממש מעניין ומצחיק,אבל אח"כ הוא סתמי-ואם הבמאי לא מדביק ישר משמעות או מסר לעירום-העירום נשאר עירום ותו-לא.
יותר מכך,העירום הוא בעיקרו של גופה שלא זזה,רק פוקחת עינים מפעם לפעם.
ההתהפכויות בעלילה אמנם מצליחות להחזיק אותה לקטעונים קצרים והמוסיקה מגבירה את התשוקה,אבל בתום ההקרנה (בכורה,כך הבנתי) המיצ לימון שניתן בתחילת ההקרנה הפכ מתוק לעומת החומר שבקע מהמסך,והשאלה שצפה באוויר המכונית הייתה-"שנים את רוצה לראות את הכל אודות אמא-נוכח הסרט הזה,האם יש טעם?"
השאלה התחדדה עוד ועוד נוכח הביקורות המהללות מכל גווני הקשת הפוליטית בארצ.
אני לא אהבתי.
אז מה,זה לא ימנע מעוד מבקר להלל את הפדרו(הנה אמרתי את זה).
את "הכל אודות" אולי אראה בטלוזיה כשיבוא.
את הטעם המבחיל שהסרט הזה השאיר לי,הצליח לחזק עוד יותר הסרט הבא שראיתי שבוע אחרי זה-"בוגדת".
הקולנוע לא חבר טוף שלי לאחרונה.
או שזו אני?
טלנובלה?
הלוואי והייתי רואה טלנובלות שהפן האסתטי בהן כל כך מודגש. אפשר לראות בסרט סימנים לעיצוב האלמודוברי (טפטים סרי טעם ורצפות מקושקשות), אם כי העיצוב כאן ממש מאופק לעומת הכל אודות אמא ונשים על סף התמוטטות עצבים.
חוצ מהעיצוב הלא קיטשי בעליל (בחדר של הפסיכיאטר היו רהיטים של הזוג אימס), אפשר להצביע על הרבה דימיון לטלנובלות:
העלילה הלא לגמרי הגיונית, התפניות הבלתי צפויות בעלילה, האהבה החזקה מעבר לכל הגיון, חלק מההתרחשויות קורה בבית חולים והאבא מתנגד לקשר.
אבל, למרות כל הנ"ל, לא הרגשתי שמדובר בטלנובלה, אלא בסרט עדין ורגיש, איטי במקצת, אבל מבוים ומצולם נפלא. 2 השחקנים הראשיים שיחקו באופן אמין ומרגש, עד כדי כך ש
ממש רציתי שתימצא איזו פרצה בחוק שתאפשר לבניגנו לצאת מהסבך. וזו אחת הגדולות של הסרט – שגם האיש הרע, לכאורה, מעורר הזדהות וחמלה.
סוף
ככה שלדעתי, למרות שהסרט דובר ספרדית, זו אינה טלנובלה, וגם מי שלא מחובר לערוץ ויוה – כדאי לו ללכת לראות.
אין כמו אלמודובר
את הסרט הראשון של אלמודובר ראיתי לפני משהו כמו שבע שנים אם אינני טועה, קשור אותי אהוב אותי. אחר כך נמשכתי לסרטים שלו כמו מגנט, מבלי בכלל לדעת שהכל נובע מאותו יוצר. את קיקה אהבתי במבט ראשון, ונשים על סף התמוטטות עצבים רק המשיך לי את השושלת הנפלאה הזו.
שנים ניסיתי לחשוב מה כל כך עושה לי את זה בסרטים שלו, ואני יודעת מה התשובה: זה העיצוב שלו בסרט. החל מהכותרות של תחילת הסרט דרך הפרטים הקטנים ועד כמובן לעיצוב המושלם של הדמויות.
קשה לי לתאר מה אלמודובר עושה לי אבל תדעו דבר אחד:
אני, את המטבח שלי, אעצב כמו בסרטים של אלמודובר.
דווקא את קשור אותי
לא אהבתי. איכשהו, נושא פיקנטי ועם פוטנציאל נפלא יצא ממש משעמם.
כן אבל העיצוב, העיצוב...
אני חושבת שכולם יסכימו איתי שבין אם אפשר להתווכח על יכולותיו כבמאי וכאמן להביע את עצמו בססגוניות כל כך גדולה ולהעביר מסרים…(מה שמסגיר את עמדתי בוויכוח ההוא..) מוכח מעל לכל ספק הן בין תומכיו והן בין שונאיו כי הוא מעצב שלם ומלא עניין.
ו...?
אין ספק שמשהו לא בסדר איתי.
מסתבר שאני פשוט לא אוהב את אלמודבר.
לא שסבלתי. לא שהסרט היה גרוע. אני לא יכול להצביע על שום אלמנט בסרט שהיה רע. לא שאני אפצח בקמפיין נגד אלמדובר, לא היה לי ועדיין אין לי שום דבר נגדו. אבל לא התרגשתי מספיק, לא היטלטלתי, והכתפיים שלי בסדר גמור. אולי בגלל שהגעתי עייף.
והכי גרוע, התגובה שלי ל'הכל אודות אמא' היתה זהה. כנראה שאלמדובר פשוט לא בשבילי.
וזאת בדיוק הסיבה
שלא מתחשק לי ללכת לראות את הסרט הזה. התחושה הזאת ש"אלמודובר פשוט לא בשבילי". זה הוכיח את עצמו גם ב"הכל אודות אמא".
כל מילה בסלע
גם בי משהו לא בסדר!
הצטרפו למועדון!
סרט טוב, סיום אדיר (סצינת הסיום היא בעצם היחידה שהלהיבה אותי – אבל גם זה בעצם לא באופן רגשי אלא יותר בעניין של התרשמות מהטריק הקולנועי), ובכ"ז – משהו בי לא… התלהב.
כלומר, אם השאלה היא אם כדאי ללכת, התשובה היא בהחלט. אבל בחיים לא הייתי מנחש שזהו הסרט שקיבל אך ורק חמישה כוכבים בכל העיתונים וכולם מסכימים על שלמותו הבלתי מעורערת. אם אני מציב השוואה לעוד כמה סרטים שהביקורות פחות או יותר שיבחו לאחרונה (גוספורד פארק, מלהולנד דרייב), הסרט הזה הזיז לי הרבה פחות.
אחרי צפייה בשני סרטים של האיש (זה והכל אודות אמא – אני יודע שזה לא מייצג, ובכל זאת), אני יכול להגדיר איכשהו את הבעיה. התחושה המשונה שלי היא שיש המון רגש בתוכן הסרטים של אלמודובר – הדמויות עוברות משיאים לשפלים, מהרים לגאיות וגו'. אבל יש משהו באסתטיות שלו, שכולם כל כך מתלהבים ממנה בפתיל הזה, שמרוב שהוא מוקפד ומדויק, הסרטים שלו יוצאים מנוכרים. הצופה (או אני לפחות) רק בוחן מהצד את השיאים והשפלים, לא חווה אותם. יש משהו בסגנון הקולנועי של אלמודובר שחוצץ ביני לבין הדמויות.
לא מי יודע מה ברור אבל זה מה שהיה לי לומר.
נקודה מעניינת לגבי הכוכבים
הציונים הגבוהים שקיבל "דבר אליה" בעיתונים כה רבים מציבה בפני דילמה. מצד אחד גם פארק גוספורד ומלהולנד דרייב קיבלו ציונים מרשימים ביותר ובשניהם סבלתי לאין קץ. מצד שני, גם האיש שלא היה שם קיבל ציונים קרובים ואותו דווקא אהבתי. מה לעשות? מה לעשות?
(דופק את הראש בקיר)
אל תתייחס לכוכבים.
תתייחס למה שאנשים פה אמרו ותחשיב את דעתם של האנשים שאיתם את חולק את הטעם בסרטים.
זו בדיוק הבעיה
יש בערך שני אנשים בארץ שאני חולק איתם בודאות את אותו הטעם ואת שניהם לא פגשתי כבר כמעט שנה.
חשבתי שאני אוכל להסתמך על טבלת דירוג הסרטים של עכבר העיר לפיה הסרטים הטובים ביותר הם אלה שאורי קליין נותן להם שני כוכבים ומטה (בהם אמלי שמאוד אהבתי) ושגידי אורשר נותן להם ציון גבוה. הבעיה היא שאורי קליין נתן ציון גבוה להאיש שלא היה שם שכן אהבתי ושגידי אורשר נותן כרגע ציונים גבוהים לכל מי שמוציא סרט חדש (חוץ מלחתונה היוונית שלי שאיגוד המבקרים החליט לשנוא משום מה).
שני אנשים שאתה חולק איתם טעם
בודאות?
אני יכול רק לקנא.
לא נראה לי שיש אדם אחד בעולם הזה שאני חולק איתו טעם בודאות.
אני.
אני חולק איתי את אותו טעם. רוב הזמן.
(
– גונקל, ברכות על כמעט איש השנה).
תודה תודה
תראה מה זה – רק בן 16 וכבר הספקתי שישאלו עלי "לאן הוא נעלם?". אני נזכר בערגה בימים בהם הייתי הבטחה…
ולענייננו – קנאתי הרבה נתונה לך. איפשהו בשנתיים האחרונות איבדתי את היכולת להסכים עם עצמי, וכל דבר שאני חושב, אני חושב להיפך.
זה מעניין.
שאלה קטנה לפתיחת דיון: מה היית תגובתך לפון טרייר ('לשבור את הגלים', למשל?)
[אחרי שתענה אסביר למה אני שואל ומה הקשר]
תגיד עכשיו!
לא רוצה להשתתף בניסויים שאני לא יודע את מטרתם. מה אני, עמרם מצנע?
פון טרייר נראה לי במאי טוב למדי. לצערי לא לגמרי זכיתי לראות את הסרטים שלו כמו שצריך (הקרנות מחולקות לשני חלקים בבית הספר), והסרט היחיד שכן ראיתי כמו שצריך הוא "האידיוטים" – כשמו כן הוא, סרט אידיוטי. אבל נאמר לי שהוא מהגרועים שלו.
אין קשר למצנע.
העניין הוא כזה:
לדעתי גם אלמודובר וגם פון טרייר עושים סרטים מלודרמטיים, מניפולטיביים, 'היפר-רגשיים'. פון טרייר הואשם פעמים רבות במניפולציות-יתר, שגורמות לאנשים לסלוד ממנו. אלמודובר, בסרטיו הראשונים (ולמעשה בכל סרטיו לפני 'הכל אודות אימא') היה גם קצת היפר-אקטיבי, ולכן רק קהל מסוים של חסידים הלך אחריו. בשני הסרטים האחרונים הוא התעדן מעט, וזכה לאהבת הרוב הגדול של מבקרי העולם (המעריצים הנאמנים אמנם בשוק, אבל הם הלכו אתו). והנה אתה מגיע ואומר שאלמודובר אסתטי מדי, מעודן מדי, מרוחק, וזה מוזר לי מאוד – כי הוא תמיד הואשם בדיוק בדברים ההפוכים.
תהיתי, לפיכך, אם אתה אוהב סרטים יותר 'גסים' בדרך שבה הם סוחפים אותך (כמו למשל סרטיו של פון טרייר) – ואז הייתי שולח אותך לסרטיו הראשונים של אלמודובר לפני שתחרוץ עליו דעה – או שיש משהו אחר, ספציפי, שמפריע לך ב'דבר אליה'.
אז אני לא יודע
כי ההיכרות שלי עם פון-טרייר בעייתית.
חדש! ביקורת תפורה לטעמו של הקורא
מאד מצא חן בעיני הניתוח שלך, והמסקנות האופרטיביות שאפשר לגזור ממנו.
בפעם הבאה שאתלבט לגבי סרט – אפשר גם?
ודאי!
שירות חדש בעין הדג: תפירה אישית של סרטים, כולל גזירה למידות הקורא.
חייטנו הנוניני ישמח לעזור לך בכל בעיה על סמך נסיונך בעבר. עם זאת, את עלולה למצוא את עצמך בטעותבצ'יק פליקס עם נטייה אמריקנית קשה. אבל הסיכון שווה את זה.
חיזוק
אכן, סרט פנטסטי, וביקורת נהדרת. חזקו ואמצו.
סרט חזק, מדהים ומקסים.
אני ממש ממליצה, הוא עורר בי הרבה מחשבות אחר כך.
השחקנים מצוינים, ובקיצור הסרט הטוב ביותר שראיתי זמן רב!
והביקורת ממש טובה :)
קו קו רי קו קו פאלומה
מחפשת בנרות את מילות השיר שהושר בסרט דבר אליה
אם אפשר תרגום לעברית ואם לא את המקור בספרדית
נורית
קו קו רי קו קו פאלומה
קו קו רי קו קו פאלומה
והתרגום המבהיק לאנגלית, באדיבות גוגל בע"מ –
קו קו רי קו קו פאלומה
כאילו דה?
מה זה התרגום הזה, שכולל יותר מילים בספרדית מאשר התרגום?
בוג'י, מייפל, אניוואן – יש מישהו שמוכן לתרום מכשרונו הטבעי, ככה שיצא משהו יותר קוהרנטי מגוגל?
ו-קיפוד, יצאת גדול בכל מקרה.
קו קו רי קו קו פאלומה
אני אנסה לתרגם את התרגום האנגלי לעברית. הצלחה אינה מובטחת, אבל אני מנסה. יש כמה מילים שלא ידעתי לתרגם אז השארתי אותן כשמות, או שיניתי טיפה את המשפט. בכל אופן, התרגום לא מדויק, אז בלי עגבניות בבקשה.
קו-קו-רו-קו-קו יונה
אומרים כי לילה בלילה
נומאס הלכה אליו בוכיה, טהורה
אומרים כי לא שתקה
נומאס הלכה לדבר אל מרה
נשבעים כי גם השחקים
קדרו כשנשמע קול קינה
כמו סבלו איתה
בשמוע המוות לוקח אותו ממנה
אי-אי-אי-אי שרה
אי-אי-אי-אי צורח
אי-אי-אי-אי שרה
על מות אהבה בת-נצח
ויונה עצובה
תשיר לו לעולם בת-שמיים
הבית הבודד קטן
אך כנפיה אמתיים
נשבעים כי זו הציפור
אינה אלא נשמת אותה אומללה
המחכה שם עדיין
לשוב אהובה, לסוף הקללה
קו-קו-רו-קו-קו יונה
קו-קו-רו-קו-קו אל לך לבכות
האבנים לא שומעות, יונה
הן יודעות הכל על אהבות
קו-קו-רו-קו-קו קו-קו-רו-קו-קו
קו-קו-רו-קו-קו יונה, הפסקת לבכות
וואו.
!
מצטער להרוס לכולם
אבל באמת אין לי מושג מה ההתלהבות הגדולה מהסרט. לא קיים סרט בהיסטוריה שיש עליו קונצנזוס כזה ולכן כנראה שמדובר באנשים שמפחדים להודות שהסרט נמתח כמו מסטיק או שסיפור האהבה עם לוחמת השוורים הוא תמוה ולא מתפתח לשום כיוון.
זה שבסרט מראים באיטיות מישהו מעביר ספוג סחוט במים על מישהי באיטיות באיטיות לא הופך את הסרט לאיכותי או לבעל עומקים ורבדים נוספים.
מיותר לציין גם ששלישו הראשון של הסרט משעמם ותפל להפליא .
לשם איזון אציין שבחציו השני הסרט משתפר במקצת אך לא מאפיל לגבהים של , לדוגמא, סרטו הקודם-"הכל אודות אימא" שעל אף שהיה מלא ברגשנות יתר הוא גם היה מלא בסרט, עלילה דמויות וענין.
זה מה שאמרתי
אם כי, בכל מה שנוגע לאלמדובר, אני רחוק מלהיות בר סמכא. אבל אותי השעמום של החלק הראשון חיסל.
אתה לא לבד
גם אני לא מבין על מה ההתלהבות. הייתי כותב על זה תגובה, אבל לקח כל-כך הרבה זמן מיציאת הסרט, עד שלמעשה ראיתי אותו, שכבר שכחתי שיש עליו ביקורת.
קצת הגזמת לגבי הקונצנזוס
אחרי הכל, יש מספיק סרטים שמדורגים מעליו בימד"ב, הוא אפילו לא מועמד לסרט הטוב ביותר באוסקר, וגם בספרד מולדתו החליטו לא לשלוח אותו לאוסקר.
והאמת, כשראיתי את הסרט לא חשבתי שיהיה כזה קונצנזוס, בעיקר בגלל האיטיות של הסרט. כן, זה לא אוטומטי להיכנס ל'טראנס' של הסרט. אולי זה גם עניין של טעם אישי. מבחינתי הסרט נכנס ל'טראנס' שלו, לקצב שלו, כבר בסצנה הראשונה-ראשונה – מופע הריקוד עם שתי הנשים הנחבטות בשולחנות.
מבחינתי, אותה היקסמות איטית, היא ההנאה מקולנוע. כמובן שאחרים יכולים להינות מסרטים אחרת ממנו, ואז הם לא יאהבו אותם סרטים כמוני. קורה.
————————–
נונין, מופתע מאוד להיות קונצנזוס
ראיתי את הסרט והוא מעולה!
פשוט מדהים!
זה הסרט הטוב ביותר שראיתי בחיי!
ואתם ודאי שואלים למה? אז מכמה סיבות מאוד פשוטות ונכונות:
1. דריו גרנדינטי בעל העניים העצובות והמדהימות מקסימות בתערובת של מושלמות אלוהית!
יש לו גוף מדהים ופנים יפות והוא משדר כמות אדירה של ביטחון עצמי(תאמינו לי יש לו סיבה לכך) והוא שחקן מצויין ומהמם שלי אבל בנות הוא שלי אז לא………
2. הבמאי המעולה שיוצר אבירה מדהימה!עם סרט חכם ומעניין המסע התמידי של הגברים לעולם הנשים! ממולץ לאנשים חכמים בלבד!
רוצו לקולנוע ותיראו את הסרט עכשיו!
תהנו
שתי הערות
1. בעברית, מסיימים משפט על ידי נקודה (.) ולא על ידי סימן קריאה (!).
2. הסרט כבר מזמן לא מוקרן בקולנוע, אך ניתן להשיגו בספריות הוידאו.
הכל עניין של טעם אישי ומידת הרגישות האישית
לסרט יש כמה רבדים, אבל לא כולם יודעים תמיד להסביר למה הם אהבו כ"כ את הסרט הזה או שנאו אותו.אולי כי הוא נותן מכה בבטן אבל בעדינות. אני חושב שאנשים פחות רגישים ו/או כאלה שהתרגלו יותר מדי לסרטים אמיריקקים הוליבודים מתקשים להתחבר לסרטים כאלה ולאיטיות שלהם .
לא חושב שיש קונצנוס גורף על הסרט הזה…אבל עובדה שהסרט עושה משהו לאנשים שלא רגילים כ"כ לסרטיו של אלמודבר…
למה תמיד מערבים את הוליווד?
אם לומר את האמת, כל האמת ושום דבר מלבד האמת, לא אהבתי את "דבר אליה". הסיבה הראשונה לכך היא שהסרט היה לי משעמם (ולא, אני לא מחפש סרטי אקשן עם וין דיזל) והעלילה נדושה. עוד סיבה היא שכל סצנה שנייה נראית כמו תירוץ להראות שחקנית ערומה (וכן, אני כן מעוניין לראות את "פרידה"). לא שיש לי חלילה משהו נגד שחקניות ערומות, אבל כשסרט בא בטענה שהוא עמוק ומלא רבדים, אני מצפה לנימוקים קצת יותר סבירים לכל-כך הרבה קטעים אירוטיים.
לגבי התסריט, אני עדיין לא יודע ממה מתלהבים. תשעים אחוז מהסרט ניחשתי עוד בתחילתו והמשפט "איזה חרבון דפקתי" לא תורם לי לאמינות שלו.
הנטייה להשוות כל סרט שלא כולם מבינים או אוהבים לסרטים הוליוודיים נראית תמיד מוגזמת ולא מתאימה. זה שסרט נעשה בהוליווד לא הופך אותו לגרוע וזה שסרט לא נעשה בהוליווד בטח לא הופך אותו לטוב.
טוב, סוף-סוף כתבתי את דעתי על "דבר אליה". סרט כל-כך פופולארי שממש לא אהבתי. עכשיו אפשר לחזור לשגרה ולקטול את מתקפת המשובטים
.
מה לא בסדר בי
שאלמודובר אף פעם לא מצחיק אותי? ושאת רוב סרטיו אני לא מבינה?ושהקטע בשחור לבן עם הבחור שהופך לטמפון לא ריגש אותי? ושהריקודים נראו לי סתמיים? ושכשאנשים מדברים על זוויות הצילום המדהימות בסרטיו של הגאון, אני לא מבינה מה הם שחים, ותוהה אם הם בכלל מבינים (מה הם שחים)?
מה שכן, הסרט מצויין כמותחן, ובאמת כואב הלב על כל הדמויות, כך שגם דרמה יש שם. וזהו.
מה לא בסדר בי
מישהו כבר השתמש בכותרת זהה! לא-מתים-על-אלמודובר- התאחדו!!!
הם התאחדו כבר מזמן.
כתבה מספר 1701
הם התאחדו כבר מזמן.
לחצתי על הלינק. אהבתי. הרשו לי להתחנף/לפרגן/פשוט להיות כנה-אני מתה על עין הדג! גם הסקרים שאתם עושים, גם הרעיון לסמן ספוילרים, גם האומץ לא לנשק בתחת לסרטים "איכותיים"- מגניב!
וסתם מתוך סקרנות- לונג ג'ון- מה מקור הכינוי/שם? ובת כמה את?
אוי, רגע. זה קצת ארוך:
אני קרויה ע"ש בובה של ג'ירפה, שקיבלה את שמה בעקבות פאב תל אביבי (שנסגר כבר מזמן) בשם זה. הפאב קרוי (אני מנחשת) ע"ש הויסקי, שקיבל את שמו (זה עוד ניחוש) מלונג ג'ון סילבר, זה מ'אי המטמון' של סטיבנסון.
ואמנם לא שואלים אישה לגילה (
) אבל אחרי כמה חודשי הכנה נפשית, בינתיים אין לי בעיה להתמודד עם זה שתיכף אני בת 29.
כנראה שהדיון לא ילך רחוק מדי.
מה שלא ברור בעיני, הוא מדוע האקט לא נגלה לנו בסרט? כאמור אני מסכים עם הקביעה שכנראה בניגנו אנס את אליסיה. אך אני חושב שאלמודובר נתן לנו שמץ של אמביוולנטיות בנושא.
נכון
אני באמת צריך שיאייתי לי את הכל, בגלל שאני כל כך טיפש ודביל. sue me.
לא ציפיתי לסצינה של זיון בין בניגנו לאף אחד, בסך הכל אמרתי שיש כאן אמביוולנטיות מסוימת מכוונת. בניגנו לא הודה במעשה, לא ראינו כלום (עזוב זיון, גם לא ראינו את בניגנו מפנטז בקונוטציות מיניות על אליסיה, שלא לדבר על התחלה של אקט, אמירה של משהו, גם בקיל ביל לא ראינו זיון, אבל שם לא היתה שמץ של אמביוולנטיות).
חוץ מזה, כאמור, הסרט בהחלט מורה על כך שבניגנו אנס את אליסיה, בזה אין ספק, ולא התווכחתי על זה לרגע. אני רק טוען שהאמביוולנטיות חותרת למשהו.
אבל כנראה היית צריך שאני יאיית לך את זה.
מה שהוא אמר
ולכן אני יעמיק יותר.
בסופו של דבר, ואחרי כל הדיונים המתמשכים והתזות המוצגות, השאלה היא מהו התכל'ס שעומד בשורש הענין. מהי הפואנטה.
בוא נניח, שהרעיון הוא, הצגת הוכחה לעליונות החד מיניות (אלמודובר כאמור). הצגת הוכחה לעליונות כזו, היא בראש ובראשונה, מוטעית, שכן גם בהנחה שאלמודובר יצליח להוכיח את העליונות הזאת. הוא עדיין לא יכול להתמודד עם המשיכה של ההטרוסקסואל למין השני. או במילים אחרות, הצגת תזה סותרת לסטרייטיות עפ"י משנתו של אלמודובר יכולה להתייחס רק ליתרונות הפרקטיים שביחסים הומוסקסואליים. ולא כאופוזיציה ליחסים הטרוסקסואליים, שהרי בהצגת אופוזיציה כזו, אלמודובר בעצם סותר תחושות סובייקטיבות של כל סטרייט באשר הוא.
אי לכך, הרי שמטרת הסרט אינה להבהיר את הרוע שביחסים הטרוסקסואליים, אלא רק את המורכבות שביחסים כאלה. ואת העובדה שבסופו של דבר שני הפכים אכן מתנגשים כאן. המטרה היא לא לשלול, אלא רק להוכיח את היתרון של הצד השני.
ולאחר האקספוזיציה הזו…
בניגנו – אליסיה. לאור העובדה כי אלמודובר לא יכול לשלול יחסים סטרייטיים, הרי שאלמודובר לא יכול לשלול מיחסים שבהם הפן היה דיבור (הפן הנשי יותר), ולמנוע ממנו לחלוטין את הפן האחר (הסקס במקרה הזה). הגאולה, של אליסיה, לא רק באה מהצד הגברי של בניגנו, אלא היוותה גם אקט גואל מצדו כלפיו. סקס ודיבור באופן טבעי חייבים לבוא לידי ביטוי ביחסים בין גבר ואשה, שהרי ביחסים כאלה קיים גם הפן הגברי וגם הפן הנשי. הטענה היא רק שהתוצאה אינה מושלמת, שכן ההרמוניה אינה מושלמת בין הרצונות של האחד לרצונות של האחר. דיבור כאקט משחרר כלפי האשה אינו מושלם, ולו משום שגבר מבצע אותו בחוסר שלימות (לעומת אשה למשל, שיתכן, שהיתה מבצעת אותו בשלימות). הסקס מבוצע בשלימות, ובאופן טבעי מוליך לגאולה של האשה. אך (וכאן נכנס היתרון ההומוסקסואלי) מוביל להרס הגבר, מכיון שהפתרון אינו אידיאלי, הפיתרון האידיאלי היה דיבור נשי אל בעיה נשית. לא סקס גברי אל בעיה נשית שמהווה רק פיתרון חלקי, לא מספק, ומוביל בסופו של דבר להרס.
בהעמקה נוספת, הסיבה להרס תהיה גם פילוסופית, שהרי הגבר ביצע את האקט הגואל באשה, בשם האגו הגברי, ובשם הרצונות שלו. או במילים אחרות, אקט שאינו מושלם ואידיאלי (דיבור נשי במקרה הזה). הוא בעצם מעשה עם צדדים אגואיסטיים. (גם אם במקרה הזה אין לו ברירה אחרת, שהרי בניגנו הוא גבר). אם תרצה, תתייחס לתוצאת המעשה כלפי בניגנו, כעונש במובן פילוסופי. אם תרצה, תתייחס אליו כפי שכתבתי בפיסקה הראשונה, כתוצאה אוטומטית של אקט לא מושלם.
מרקו ולידיה.
עלי לציין שאני מעריץ את היכולת שלך לזכור דיאלוגים מהסרט, הלוואי עלי. בכל מקרה, מרקו אכן מייצג פן דיבורי לעומת אל ניניו, אך גם אל ניניו בסרט, (לאחר הקומה של לידיה), לא אונס אותה, ובכך לא מיישם את האקט המשחרר, של מיצוי הנתינה הגברית ביחסי הגבר/אשה. אי לכך ומכיוון שאל ניניו הוא הרבה פחות נשי ממרקו, הרי שמותה של לידיה הוחש. כאשר מרקו היה עם לידיה, הרי שהפן הנשי לא היה שלם, אך בא לידי ביטוי כלשהו, ברמה המקסימלית שאליה מרקו היה יכול להגיע. אל ניניו הגברי היה יכול להגיע להרבה פחות, וממילא המוות של לידיה.
נכון
מכיוון שאני מסכים עם הסיבה לאי המצאות סצנת מין מפורשת יותר כפי שנונין כתב, ומכיוון שנסוגת מהמילה אמביוולנטיות ביחס למבצע המעשה עצמו – אחדול מ"התקפתי" לגבי חלק זה.
אבל ברצוני להתחיל התקפה בחזית אחרת לגמרי. אמרת כי לדעתך בסרט האילם אין כלל רמז לרצון לחזור לרחם. ובכן שוב אני חולק עליך. האם נמצאת בסרט באופן ברור ומשמעותי ועל כן האופציה הזאת אינה יורדת מהפרק באופן כה מוחלט.
אימו של בניגנו הייתה כל עולמו – הוא סיפר אותה, רחץ אותה, האכיל אותה. ההתנתקות היחידה שלו ממנה ומהבית בה גרו שניהם הייתה במבט מחוץ לחלון. עד שמושא תשוקתו נכנסה לקומה ומאז הוא זנח את אמו והתחיל לטפל בבחורה החדשה – רחץ אותה, סיפר אותה וטיפל בה.
גם הגיבור המתכווץ בסרט האילם היה קשור לאמו. הוא ברח אליה לאחר שהתכווץ ורק כאשר אהובתו חטפה אותו בחזרה הוא נחלץ. לכן הכניסה לגופה הייתה הן במובן המיני והן במובן האימהי, של היישות הנשית הגדולה שבגופה אתה יכול לטבוע.
האזכורים הרבים לסרטי היצ'קוק ("חלון אחורי", "ורטיגו", "פסיכו") גם הם משרתים את הרעיון הזה כיוון שהיצ'קוק היה אחד הבמאים הפרודייאניים ביותר וההתעסקות שלו עם דמות אם דומיננטית הייתה ידועה. ולבסוף פרט הטריוויה הביוגרפי – זהו הסרט הראשון של אלמודובר לאחר מות אמו.
כל זה לא סותר את התיאוריה שלך על התשוקה הבסיסית והגברית לכוס. אך התשוקה הזאת נובעת ממניעים שונים ובהם הביטול הגברי והתשוקה לחזור לרחם האם.
באיזכורים
להיצ'קוק, אני מעדיף להגיד שרק בפסיכו ראינו כמיהה דומה ואובססיה אדיפלית. לא ראינו כזו בורטיגו או בחלון אחורי שדנו בעיקר ביחסים התלות בין גברים לנשים, כמו בסרט הזה.
בגדול, אני נוטה להסכים לרמזים כאלה ב"דבר אליה". אם כי הרעיון שלך לא ברור לי לחלוטין, וכך איני מבין את התלות בין הכמיהה לכוס, לבין הכמיהה לאמא (בעיקר, אם נעזוב את פרויד בצד). לא ברורה לי ההקבלה שעשית. ואודה לפירוט.
שמונה שנים אחרי
שראיתי את הסרט בפעם הראשונה והשניה, ראיתי אותו שוב. וממרחק הזמן אני חייבת לומר שהוא נפלא ויותר מזה.
טעות, שש שנים אחרי
אבל התגובה אותה תגובה.