דיוויד לאורי הוא אחד מהשמות הכי מעניינים שעובדים כיום בסצנת האינדי האמריקאית: הוא התחיל עם סרט שהיה נראה כמו המשך ישיר לסוג הקולנוע שטרנס מאליק היה עושה ("נאהבים מחוץ לחוק"), זיגזג לרימייק לסרט פחות מוכר של דיסני ("חברי הדרקון אליוט", שאני ממשיך להתעקש שהוא הרימייק הכי טוב שדיסני עשו מאז שהתחילו עם הטרנד), קטף תשבחות על הסרט שבו, כן, באמת, קייסי אפלק הוא רוח רפאים ולכן הוא מסתובב עם סדין עם שני חורים עליו ("סיפור רוחות"), יצר סרט פרידה יפהפה לרוברט רדפורד ("הג'נטלמן והאקדח") ועכשיו הוא חוזר, מכל הדברים, באפוס ארתוריאני בשם "האביר הירוק". ואפילו אם שום דבר בפסקה הזאת לא היה לטעמכם, אתם חייבים לעצמכם לראות, לכל הפחות, את הטריילר:
לשמחתנו, הסרט יוצא ביום חמישי הקרוב בבתי הקולנוע – ואתם יכולים לקבל כרטיסים במתנה. אנחנו מחלקים 15 כרטיסים זוגיים למימוש בקופות רב חן ויס פלאנט (למימוש בימי א'-ה') וכל מה שאתם צריכים לעשות זה ללחוץ על הכפתור הזה שם למטה (יש מצב שתצטרכו קודם להירשם לאתר).
ההגרלה תסגר ביום רביעי ב-10:00 בבוקר.
בהכירי את הסיפור המקורי
שגם אהוב עליי מאוד, התקשיתי לזרום עם הטון של הטריילר.
המקור אפקטיבי בדיוק כי הטון הקל כביכול מכיל משמעויות עמוקות יותר. אם לשפוט על פי הטריילר לסרט הזה, בחרו ללכת לכיוונים אפלוליים וכבדים שהם אולי אופנתיים, אבל גם נמאסו כבר. העיצוב בטריילר מרשים, אבל הכל גווני אפור והכל מדכא למראה, בעוד הסיפור המקורי זוהר בצבעים כמו איור מאחד הספרים של ימי הביניים, וזה מבלי לצאת שטחי.
נראה שמה שהיה מקורי ב"מבוך של פאן" (יש איזה דמיון בעיצוב, נראה לי) וכבר נראה פחות מקורי אבל עדיין מעניין ב"אני קוטלת ענקים" ו"7 דקות אחרי חצות" מתחיל להעיק. האם כולם צריכים להיות מדכאים ואפורים כדי להעביר מסר?
מסכים עם כך שזו ברירת מחדל, אבל זה לא בהכרח מדכא.
ראשית ובצד, הדיסוננס עם המקור לא ראוי לצוין מיוחד בהתחשב באין-ספור העיבודים שנעשו לאפוס הזה.
לא אפריז ואגיד שנמאס לי, אבל בהחלט טיפה משעמם שכל סרט היסטורי ו/או פנטסטי לאחרונה הוא אפל יותר וקודר יותר. אנחנו זוכים לכל-כך מעט סרטים מוצלחים שכאלו, הייתי שמח לקצת יותר מגוון.
לגבי מדכא, האפלוליות והכובד בסרטים ובנופים כמו אלו נראים מדכאים ומעיקים לעין אחת, אך אחרת תמצא בהן חיות ושביעות רצון. אנודה למקום שם משברים ינאקו, וכיוצא בזה.
הצדק עימך
מה שאחד לא אוהב, יאהב אחר: -)
הי, לא אמרתי בשום צורה מה דעתי בנושא הנידון, אז נא לא לדבר בשמי ;-)
(ל"ת)
ללחוץ *על הכפתור
ולא *כל הכפתור.
ותודה על המבצע.
סרט שנעשה כאילו בשבילי.
דייב פאטל ואליסיה ויקנדר בתפקידים ראשיים – צ'ק.
עיבוד לאגדה ארתורית – צ'ק.
חיות מדברות בסטינג רציני – צ'ק.
הפקה אפילה עם וייב מרושע סטייל דארק סולס – צ'ק.
הפצה של A24 – נו, צ'ק.
בינתיים נראה שהביקורות ברובן נלהבות
אם כי צריך לשים לב לטון… הנה ציטוט לדוגמה:
The film is a slow, mournful rumination on our desires to live forever through story, song, and deed — a fitting adaptation from the director of A Ghost Story, another movie deeply interested in facing death head-on.
ממש אירוני במה שהיה לסיפור המקורי להגיד בנושא חשיבות עצמית.
אבל אנא עארף? אולי אוהב את הסרט
בעיכוב קליל
נשלחו הודעות לזוכים