אין הרבה יוצרים שאני ממש-ממש מחכה לסרט הבא שלהם; שאני רושם לי מתי הוא יוצא, ואני יודע שבסבירות גבוהה אצא לראות אותו בקולנוע באותו שבוע, או לחילופין אכנס לשירות הסטרימינג התורן כשלידי ערימת חטיפים.
האחים רוסו נמצאו במקום גבוה ברשימה הזו, ומסיבה מובנת: הם האחראים לחוויית הקולנוע הכי מטורפת שהייתה לי בחיים וביימו את מה שהוא – אובייקטיבית – הסיום הכי גדול והכי מצליח אי פעם, אז ברור שארוץ לראות כל מה שהם יעשו, נכון? נכון???
אז בסדר, לא כל כך אהבתי את "צ'רי", אבל דרמה על חייל לשעבר שמתדרדר נפשית ומתמכר לסמים היא לא ממש כוס התה שלי. אבל "האיש האפור"? מותחן אקשן מהבמאים והתסריטאים שמאחורי "קפטן אמריקה: חייל החורף", שהוא ככל הנראה עדיין סרט האקשן הטוב ביותר שהונפק אצל מארוול? הם היו אמורים לעשות את זה בהליכה לאחור עם ידיים קשורות. אז איך הם פישלו באופן יסודי כל כך?
מאיפה להתחיל? אולי מתיאור העלילה. זה מקום טוב, כי הוא כל כך גנרי עד שלולא השמות המעורבים הייתי מדלג על הסרט בלי להביט לאחור: סוכן של מיזם חשאי בCIA (ריאן גוסלינג) מגלה קונספירציה שמערבת בכירים בסוכנות, ובגלל הגילוי הזה הוא נרדף על ידי אותם בכירים וצריך להילחם על חייו ועל חייהם של עוד כמה מעורבים חפים מפשע. מה אני אגיד, חדשני.
גם כשיורדים לפרטים זה לא משתפר: יש לנו את הסוכן המגייס (בילי בוב תורנטון) שהוא דמות אב, דמות הילדה (ג'וליה באטרס) שהוכנסה לעלילה כדי לבזוק קצת רגש ואכפתיות, הדרגים הבכירים והאינטרסים הסותרים שלהם שהסרט חותך אליהם ואל פניהם המודאגות פעם בכמה דקות, ועוד כמה קלישאות. אין לי התנגדות עקרונית אליהן, אבל כשמתבססים על קלישאות צריכים להשקיע את מיטב המאמצים כדי לבצע אותן, ו"האיש האפור" מעביר את הקלישאות שלו מתוך שינה.
גם המשחק רחוק ממופתי. זה מתחיל בדמות הראשית: אני לא זוכר מתי ראיתי את ריאן גוסלינג, שחקן מוצלח לכל הדעות, כבוי כל כך. יש לו הבעת פנים (משועממת) אחת בדיוק במשך כל הסרט, ולא משנה מה קורה סביבו – קרב לחיים ולמוות או חיבוק אוהב מילדה.
זה ממשיך בדמויות המשנה. אנה דה ארמס נמצאת כאן בתפקיד העזר כנגדו – סוכנת שבעצמה חושדת במה שמספרים לה וקצת מסייעת וקצת מפריעה לגיבור הראשי. היא גנבה את ההצגה בתפקיד די דומה ב"לא זמן למות", אבל כאן היא אנמית לחלוטין. בילי בוב ת'ורנטון נראה כמי שמקריא את הטקסטים שלו בפעם הראשונה. ג'סיקה הנוויק, שאפילו במוצר מהונדס כמו "מטריקס: התחייה" הצליחה לזרוח, לא עושה פה כלום. פשוט כלום. מה הפלא, כשהדמות שלה מיותרת לחלוטין גם מבחינה עלילתית ולא תורמת דבר חוץ מעוד טיזינג מרגיז לסרטי המשך.
נקודת האור היחידה בנגזרת הזו היא כריס אוונס בתפקיד הסוכן הרע שרודף אחרי גיבורינו האהוב ומנסה להרוג אותו. אוונס הוא כנראה היחיד שלא קיבל את המזכר להגיע לצילומים אחרי לילה נטול שינה, ובמקום זאת גם שדרג כנראה עם כמה פחיות של משקה אנרגיה. הוא לוקח את תפקיד הדוּש המוצלח שלו מ"סקוט פילגרים", נועץ שיניים בתסריט הדל שקיבל ומצליח להנפיק הופעה נהדרת ומהנה. אוונס באמת כיפי לצפייה, ולא פלא שהוכרזה כבר סדרת ספין-אוף עבור הדמות שלו (כי צריך יקום קולנועי, כמובן).
גם התסריט לא מתאמץ להעמיד פנים שאכפת לו. הסרט צפוי להחריד, דבילי כשהוא מדלג שוב ושוב (ושוב) בין מדינות ללא סיבה, מטופש כשהוא מכניס פלאשבק ארוך למדי במקום לחתוך כמה שנים מיותרות ולהציג את כל העסק בסדר כרונולוגי, מעצבן בכמה שהוא דוחה את ההתמודדות עם הנבלים בחלונות הגבוהים למועד מאוחר יותר, ומרתיח ממש כשהוא מכניס פתאום שכיר חרב מיומן שחמש דקות אחר כך נעלם מהסרט, כנראה גם הוא כדי לחזור בעתיד.
ואם תהיתם לגבי מעורבותם של צמד התסריטאים מרקוס-מקפילי, אז חדשות רעות: היא לא מתבטאת בניסיון להפוך חלק מהרגעים לפחות צפויים או בהענקת משקל רגשי למה שקורה על המסך. נראה שהם בעיקר דחפו כמה פאנצ'ים לפה ולשם במטרה להצחיק, וגם בזה – לא יודע איך, כנראה בגלל ההגשה הכבויה של השחקנים – הם נכשלו.
אז טוב, קלישאות, בסדר. שחקנים משועממים – אפשר לחיות עם זה. אבל מה לגבי האקשן?
ואלו החדשות הרעות באמת: האקשן לא טוב מספיק. הוא מצליח להיות "לא טוב מספיק" בכמה רמות: למשל, החלטות בימוי משונות, כמו סצנת המכות בתחילת הסרט, שאי אפשר להבין ממנה כלום כי היא מתרחשת בין תותחי זיקוקים ענקיים שפועלים כל הזמן. בחיי שזה הסט-פיסינג המטופש ביותר שראיתי לאחרונה. מה הקטע לחתוך עשרים פעם בסצנה קצרצרה אחת לעוד שוט של זיקוק מתפוצץ? זה אומנותי או משהו?
גם בסצנות שבהן אפשר להביט על המסך בלי להסתנוור, מגלים ש: א. עדיין קשה לעקוב ולהבין מה בדיוק קורה, ו-ב. מה שקורה לא מעניין במיוחד. אולי אפשר להאשים בחלק מהבעיות את העורך והצלם שהם לא אלו שליוו את האחים רוסו אצל מארוול. אולי. אבל בשורה התחתונה, הגיאוגרפיה של הקרבות מתגלה כבעייתית להבנה שוב ושוב, והסצנות בפני עצמן לא מחדשות כלום מבחינה כוריאוגרפית או מכל בחינה יצירתית אחרת. ולא, אורות צבעוניים מהבהבים ברקע לא הופכים משהו למעניין.
יוצא הדופן הוא סיקוונס האקשן המרכזי של הסרט – מרדף גדול בפראג שמחריב כמה רחובות, וכן מזכיר מבחינת האנרגיות שלו את תחושת הזרימה הנפלאה שגרמה לי לצפות בסצנת האקשן ההיא מ"חייל החורף" עשרות אם לא מאות פעמים. אבל למרות שזה סיקוונס טוב הוא עדיין רק מזכיר את הליגה של הגדולים, וחוץ מזה, בסרט של שעתיים ורבע זה פשוט מעט מדי. גם אי אפשר להכחיש שהאדישות כלפי הדמויות המעורבות ממש גורעת מהריתוק למסך.
ובכלל לא דיברתי על הסוף, שהוא אנטי-קליימטי כמעט בכוח ומגיע אחרי מערכה אחרונה ארוכה וצפויה הרבה יותר מדי, הן מבחינת הסיפור והן מבחינת הקרב הסופי.
והכי מבאס? שעם כל האכזבה מהמשחק, מהתסריט ומהאקשן, אני פשוט לא זוכר מתי יצאתי לאחרונה מסרט עם התחושה הדומה אך הכואבת יותר: תסכול. כל המרכיבים הנכונים כאן, זה היה אמור להצליח, זה היה יכול להיות סרט השנה שלי (באמת), אבל זה אפילו לא היה קרוב. וכך נמחק לו עוד שם מהרשימה.
חשבתי שכבר הפסיקו להחשיב את חייל החורף כסרט אקשן מוצלח.
נכון, יש לפעמים כיאוגרפיות נחמדות של hand to hand combat (מעלית, ספינה) אבל את זה יש גם בהאיש האפור, והבימוי המקרטע של האחים לא ממש נותן לקרבות האלו לפרוץ. ברצינות, זה אחד הקרבות הכי מתסכלים שראיתי במארוול לדוגמה, שנראה כאילו מישהו שיכור צילם וערך. אפילו אני לא יודע להבין אם הייתה כיאוגרפיה כלשהי בקרב הזה. האחים תמיד מרגישים לי כמו חיקויי פול גרינגהאס פחות מוצלחים. לזכותם ייאמר שאני פחות זוכר קרבות כאלו בנוקמים שלהם, אבל מצד שני רוב הקרבות בנוקמים תוכננו לקפידה עוד לפני שהם הגיעו לפרוייקט מסתבר.
רוב סרטי מארוול הם פחות סרטי אקשן ויותר סרטי אפקטים ומשום שחיל החורף יותר קרוב בהוויתו לסרט אקשן מסורתי נהוג להזכיר אותו כאחד מהמוצלחים של מארוול. עם זאת בעיניי האקשן חצי הראשון של שאנג צ'י ובשומרי הגלקסיה עדיפים. ולזכותם אציין שממה שזכור לי האקשן במלחמת האזרחים היווה שיפור (דווקא לא סצנת הנמל תעופה אלא השאר). הם טובים אבל בצורה סבירה, ברמה שסרט דיוויד לייץ' ממוצע ( כלומר שהוא אפילו לא ג'ון וויק) עדיין יעקוף בקלות.
ראיתי שוב את חייל החורף לא מזמן.
הוא באמת לא סרט מדהים אבל הוא בערך פי 22 טוב יותר מהאיש האפור והאקשן לא כזה מקוטע וגם אין עומס בצילומי רחפן.
עם זה אני לא מתווכח, הוא טוב מהאיש האפור גפ בגזרת האקשן וגם בגזרת עלילה ודמויות.
וכן, זה לפני שהאחים גילו את השימוש בצילומי רחפן. בכל מקרה הטענה היא לא שהוא פחות טוב מהאיש האפור אלא סתם שהאקשן שלו לא באמת כזה טוב. ר
אני חושב שבאספקט הזה יהיה מעניין לראות כמה שונים יהיו שני סרטי הנוקמים הבאים, שיבויימו בידי אנשים אחרים. אם הם יהיו מאוד דומים אחד לשני, ויותר מזה אם הם יהיו דומים לשני הנוקמים של האחים רוסו, הקרדיט שלהם ימשיך לרדת רטרואקטיבית.
כלומר אני חושב ששני הנוקמים שלהם הם סרטים מצוינים, השאלה היחידה שנשארים איתה בסרטי מארוול (בטח ה-סרטים של מארוול), היא עד כמה הבמאי באמת שינה משהו באיך שהסרט נראה בסוף.
אני יודע שזו דעה מאוד לא פופולארית, אבל מאז ומתמיד אני חושב ש"חייל החורף" ו"מלחמת האזרחים" הם שני האוברייטדים הגדולים של מארוול. לחלוטין לא סרטים רעים או משהו, אבל בעוד ש"מלחמת האזרחים" פשוט היה קצת מאכזב בעיניי ביחס לפרמיס שלו, "חייל החורף" כבר ממש לא ברור לי.
הסיפור הוא מארוול קלאסי ולעובדה שהוא אחד הבודדים שלוקחים את עצמם ברצינות גמורה בגזרה הזו יש יתרונות, אבל גם חסרונות. והאקשן? הרבה יותר מקורקע אולי, אבל ממש לא משהו לכתוב עליו הביתה ולהלל את כל הסרט רק בזכותו. אני זוכר שכשהוא רק יצא ישר השוו אותו ל"האביר האפל" כסרט קומיקס שנותן לו פייט. ו… וואו, כל כך לא.
בכל מקרה אני לא מנסה סתם לרדת עליהם, את "האיש האפור" בכלל לא ראיתי עדיין וככה או ככה לכל במאי יש איזה סרט גרוע. אם הקונצנזוס הוא שהם תותחים גדולים על מה שהם עשו עם קפטן אמריקה אז אולי אני זה שמפספס פה משהו. אבל מעולם לא ממש התחברתי אליהם, ומאוד מעניין אותי לראות את סרטי הנוקמים (המצוינים) שלהם ביקום המקביל שבו לא הם עשו אותם.
*כוריאוגרפיה
(ל"ת)
נכון,תודה
(ל"ת)
לא יודע מי זה "הפסיקו"
הוא עדיין מופיע ברשימות כאלו ואחרות, ולדעתי האישית את הזרימה של סצנות הפעולה שם מארוול לא הצליחו לשחזר מאז. זה סרט פשוט מסעיר מהבחינה הזו.
חייב להודות
אני דווקא די נהניתי, לא ברור לי השליליות הקולקטיבית כלפי הסרו החביב הזה, אולי ציפיות מוגזמות מהאחים רוסו
סרט לא משהו אבל לא גרוע.
כן, העלילה צפויה והדמויות די קרטוניות. אבל בסך הכל מעביר את הזמן בסבבה.
הבעיה שלי הייתה עם ראיין גוסלינג, שהוא שחקן שאני לא מצליחה לחבב. יש לו הבעה קבועה על הפנים שדי עולה לי על העצבים.
אבל חוץ מזה, אוונס היה ממש בסדר, האקשן היה סביר ובימים חמים וקשים אלו – שרק רוצים לכבות את השכל- הסרט עושה את העבודה.
RE: "הבעה קבועה על הפנים"
"בלשים בע"מ" מראה שכבמאים מבקשים מגוסלינג הבעות פנים, יש לו אותן בכל המגוון.
(אם כי צריך להודות – כן, גוסלינג בהחלט יודע ליפול לבור הזה של פרצוף חתום כדמות סטואית מלאת עומק שלא עובד גם לי).
אני חושב שכל הקריירה שלו הובילה אותו אל "בלייד ראנר 2049", עכשיו כשזה כבר כמה שנים מאחורינו אפשר כבר ללמד אותו הבעות פנים.
(טוב אני מגזים, יש לו כמה סרטים עם חצי חיוך כמו שציינת ובסך הכל אני חושב שהוא שחקן טוב, אבל אין ספק שהוא נולד לשחק רפליקנים).
גם בלה לה לנד היו לו כמה.
אבל גם בהופעות ״הבעתיות״ יותר הוא לא משאיר רושם עמוק במיוחד. אמה סטון וראסל קרואו זרחו על גבו בשני הסרטים מ2016 לדוגמה.
המלצה: תראו אמבולנס במקום.
כן, אין הרבה דמיון בינו לבין האיש האפור אבל הרוסוז האפורים מאד אוהבים צילומי רחפן, שנראים רע ופשוט הוציאו אותי מהסרט.
אמבולנס של מייקל ביי, לעומת זאת, הוא מופת של צילום אקשן ומרדפים, ובכללי מגיש לצופים סרט אקשן מותח גם אם מפוזר וארוך מדי. אבל זה מייקל ביי, אז זה לא יכול להיות מושלם. ועדיין עדיף בהרבה.
אגב, זה מדהים כמה ג׳ייסון בורן השפיע על הוליווד, עד לרמה שאפילו הפרנצ׳ייזים של בונד ומשימה בלתי אפשרית עברו בורניפיקציה קלה. בכל מקרה, בין הבונדים של קרייג, סרטי מב״א של כריסטופר מקווירי ואפילו סרטי בורן האחרונים, לאיש האפור אין שום דבר להציע ושום שביב של ייחוד. עד כדי כך שרואים שאנה דה ארמס ובילי בוב פשוט משועממים בסרט הזה. דווקא גוסלינג ואוונס נותנים עבודה אבל הם רחוקים מלהציל את הסרט מהשילוב הלא קדוש של תסריט גרוע וביום חס מעוף.
ולסיום, הערה קטנה לגבי צ׳רי – סוג הסרטים הזה דווקא מאד מדברים אלי אבל האחים פשוט לא מביימים טוב מחוץ למארוול. אמנם שתי פסילות זה לא נורא ואיום, אבל בהחלט מראה על מגמה לא טובה.
מכה אפורה
מהסרטים הגרועים של השנה בלי שום תכונה גואלת אחת, כולל כריס אוונס. הכל אפרורי ומשעמם. ואני אוהב את "חייל החורף" אבל האקשן שם – ספציפית סצינת המעלית – הוא בדיוק מה שבעייתי בסצינות אקשן, באופן כללי ואצל הרוסו'ס בפרט. כל הזמן קאט, קאט, קאט. כן, יש סצינות אקשן גרועות יותר, אבל לא הייתי שם את הסרט הזה בתור רף כלשהו. בהחלט לא חסרות טובות יותר ב-MCU.
כמו שאמרו מעלי, צילומי הרחפן פה מאוד אקראיים ולא טובים ונעשו הרבה יותר טוב ב"אמבולנס". וזה בגדול הסרט הזה: אוסף של דברים שנעשו טוב יותר בסרטים אחרים, אז באמת שאין סיבה לבזבז עליהם זמן פה. קיוויתי שאולי ה"פרנצ'ייז" הזה ימות לפני שיתחיל כמו "היקום האפל", אבל מסתבר שהרוסו'ס וגוסלינג יחזרו לעוד אחד. ובכן, fool me once וכו'. שיהיה בהצלחה למי שיבחר שמשום מה ימשיך לעקוב אחרי זה.
אף פעם לא הבנתי
איך אפשר לקשר בין האיכות של הסרטים שהאחים ביימו תחת מארוול, לאיכות שלהם כבמאים באופן כללי. הרי עיקר החוזק של הסרטים שהם ביימו זה התסריט, נראה לי שלפחות בנוגע לסרטי 'הנוקמים' זה די מוסכם. את התסריט הם לא כתבו, ואין להם גם את נקודת ה-'הוא הבמאי אז הוא המנהל של כל זה', כי יש יותר מיסוד סביר להניח שאת המשבצת הזאת קווין פייגי מילא, בפרט בסרטי הנוקמים. אני בספק גדול כמה יד חופשית הייתה להם בכל הפרויקטים האלה, ולכן מבחינתי הם ממש לא הוכיחו את עצמם עד היום, והם אפילו לא ראויים למקום בסינמונדיאל.
מצד שני, אלו אותם תסריטאים של הסרטים שלהם, ומהם באמת היו לי ציפיות. לא ראיתי את הסרט, אבל אם הוא גרוע – זו לחלוטין אכזבה מהתסריטאים, שלחלוטין כבר הוכיחו שהם יודעים איך מספרים סיפור.
תראה, גם התסריטאים עבדו עם חומר אחר במארוול.
היה להם יקום שלם בתור ארגז חול. הם התמודדו עם זה יפה מאד, בצורה יוצאת דופן אפילו.
אבל פה אין יקום שלם, פה אין ארגז חול. יש ספר כלשהו מז׳אנר הספרים שאבא של כולנו קונה בדיוטי פרי. הם צריכים לקחת משהו פחות מוכר (עם 28 אלף דירוגים בגודרידס – לא מספר מרשים) ולהפוך אותו לפרנצ׳ייז. זה גם קצת שונה.
התנאים בהם נעשו אינפיניטי וור ואנדגיים הם ייחודים לתעשייה – בעיקר כשכוללים את העובדה שסצינות האקשן נבנו כשלוש שנים לפני, והמעורבות של הרוסוז בבימוי היא לא אבסולוטית. אז גם מבחינת התסריט אלה לא באמת אותם תנאים.
בגלל זה אני גם סקפטי לגבי שחזור של הצלחת ה-MCU מחוץ ל-MCU. זה מירוץ עקר ואני לא חושב שאפשר לחקות את זה.
אבל זו בדיוק הנקודה -
הם הוכיחו כשרון, כשרון נדיר. התנאים היו ייחודים, אבל במובן שלחלוטין רק הפך את העניין להרבה יותר מסובך, והם התמודדו אתו בצורה מדהימה. זה מוכיח בראש ובראשונה שהם מבינים מצוין מה הם עושים. הם מבינים איך מספרים סיפור, איך בונים אותו, איך מתמודדים עם הצורך לשלב בין הרבה נתונים שהיו מוכרחים להיכנס לסרט ועדיין להישאר עם עלילה קוהרנטית.
בעיני, מול האתגר שהיה להם בנוקמים, להפוך ספר בנאלי לסרט טוב זה משחק ילדים.
אני חושב אבל שיש איזה התרגשות סביב גיבורי על
שדיי ברור מה אמור לצאת בחומר הסופי, במיוחד שיש אינטרקציות ופסגות, כביכול יותר ברור המניעים ותפקידים של כל דמות. לעומת, סרט אקשן 'רגיל' שצריך לגעת אליו מאפס ובצורה יותר מורכבת, כשאתה מחפש את החותם האישי שלך. כאן הן הראו בעיקר שאין להם חותם.
הנקודה שלי היא שיש הרבה גורמים בשני סרטי הנוקמים האלה שלא בהכרח תלויים באחים רוסו או בתסריטאים האלה. יש תכתיבים, יש יחידת CGI שפוטרת אותם מחלק מסצינות האקשן, יש קווין פייגי ועוד.
באיש האפור הם מנסים לבנות פרנצ׳ייז מאפס בהתבסס על סדרת ספרים לא מאד מוכרת. אני לא יודע מה אמור להיות קל יותר או מה נחשב להישג גדול יותר – הכוונה שלי שקשה להשוות.
סרט נורא, המשחק וההיגיון העלילתי הוא משהו שלקוח מסרטי שנות ה 90 ולא מהטובים שבהם. כריס אוונס בתפקיד עלוב עם שפם שאלוהים יודע מאיפה הביאו אותו.
כמו שכתבת יפה אנה דה ארמס אנמית לחלוטין (איפה זה ואיפה התפקיד שלה בלא זמן למות).
איזה בזבוז של זמן וכסף של נטפליקס. ולמה לעזעזל הם לא מצליחים להוציא סרטים טובים. למה?
״פרוייקט אדם״ הוא סרט מאוד נחמד שנטפליקס הוציאו השנה
(כלומר, יש עוד הרבה סרטים טובים של נטפליקס, אבל אני מניח שהתכוונת לסרט טוב בסגנון בלוקבאסטרי, ופרוייקט אדם הוא די כזה. יש בו בעיות, נכון, אבל הוא עדיין סרט מוצלח ביותר)
פרוייקט אדם קצת פחות גרוע
אבל עדיין גרוע.
בהחלט לא הייתי קורא לו מוצלח, לפחות האיש האפור גרוע מספיק כדי שכבר יהיה מצחיק.
פרוייקט אדם
הוא פרוייקט שאני מתערב שההפקה אמרה: "יש לכם שבועיים פרה פרודרקשן, שבועיים צילומים וחצי שנה פוסט פרודקשן. מה שיצא אני מרוצה".
אני לא מרוצה.
אני לא אוהב למהר להוריד קרדיט
אבל ככל שהזמן עובר, נראה שהאחים רוסו שירתו את מארוול כמו שצריך? והם תרמו את חלקם בצורה טובה בתוך המכונה המשומנת. מחוץ למארוול הם מראים כשאין להם שום יד מכוונת, יוצא קישקוש. זאת אומרת זה עניין אחד לא לצלוח, אבל עניין אחר לגמרי לראות שהם מלאים בבחירות שגויות רק בסרט הזה. אני עדיין חושב שהם יכולים לעשות את סיקרט וורס מעולה -אבל- למה בעצם? אני מרגיש שאני יודע איך הסרט שלהם יראה בתוך המכונה של מארוול. אפרופו בחירות האחים סיפרו שקווין פייגי במקור רצה להרוג את 6 האוונג'רס המקוריים באנגדיים והם התנגדו בטענה 'שהקהל לא יוכל לשאת את זה'. תחליטו אתם אם זה היה עושה את הסרט ליותר או פחות טוב, אבל זה מראה שאפשר לערבב משהו שונה בתוך הנוסחה.
אז אם יש מכונה ונוסחה והבמאים משרתים חלק מסוים. למה בעצם לערבב את הנוסחה עם אותו חומר צפוי ללא חותם (או החותם שהוא משתלב טוב במארוול?) ולא להשתמש בדסטין שהביא חותם משלו לפחות בחצי הראשון של הסרט ובראיין קוגלר שנראה שרק השתפר מבלאק פנתר הראשון. הטריילר של וואקנדה פוראבר השפיע עליי מאוד וכטריילר הוא היה הכי מוצלח של מארוול עד היום לדעתי, במבנה בצילום בסאונד. ופשוט יותר סינמטי. אז אני שואל את עצמי לאחר הכישלון של האחים רוסו מחוץ למארוול וראיין שהצליח גם לפני מארוול בקריד ובז'אנר של מארוול הוא מציג קפיצה כזו גבוהה, למה שלא יהיה הוא זה שמתערבב בתוך מארוול הלאה? אולי האחים רוסו הציגו את השיא שלהם שהיה שובר שיאים כמובן, אבל הדבר הבא זה בכלל קוגלר שיביא את החותם המיוחד שלו. נראה בעוד 3 חודשים.
וסליחה, ראיין גוסלינג שחקן מוצלח לכל הדעות?
הוא לדעתי אחד השחקנים שהכי קשה לי לראות על המסך, יחד עם ג'ארד לטו. גם בקופות הוא לא כזה מוצלח, יש שיטענו שהוא אפילו מרחיק את הקהל הרחב מהקופות.
הסרט האפור
גם אנחנו חשבנו שזה סרט די גנרי, עם כמה קטעי פעולה טובים אבל בסך הכל לפי הנוסחה ולא מאד מעניין. אהבנו את הסצינה בפראג וחשבנו שיש הרבה פרטי עלילה טיפשיים…
מוזמנים לשמוע את הפרטים בפודקאסט שלנו:
https://sites.google.com/view/sarcastim/%D7%A1%D7%A8%D7%A7%D7%90%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D/grayman?authuser=0
ביקורות ארסיות, כן, הספר טוב יותר
"סרט שהוא הטריילר של עצמו"
"בכל פעם שיש רעש של פיצוצים, אפשר להרים את הראש מהמסך השני"
ויש גם ביקורת שממליצה לזנוח את הסרט לטובת הספר.
ובצדק. הסרט מחמיץ את כל הסיבות שבגללן הספר בולט לטובה משאר ספרי המתח שפורסמו בשנים האחרונות. (ולכן גם זכה לעיבוד קולנועי)
פיספוס ענק בעיבוד של המקור. כדאי לקרוא את הספר. אם אהבתם את ג'ק ריצ'ר ויתום X תהנו מאוד מהסדרה.
מקריאה זריזה של תקציר הספר
הוא נשמע הרבה פחות מטומטפ מהסרט (לא שזה קשה). אבל הוא עדיין נראה כמו ספר נתב״ג. ואני מחשיב גם את ספרי ג׳ק ריצר לספרי נתבג אז אם לא אהבתי את האחד שיצא לי לקרוא אני מניח שזה לא טוב בהרבה.
וזה שוב המקום להמליץ על הסדרה ריצ'ר באמזון
אם הספרים הם בערך באותו הז'אנר והרמה: אז הסדרה היא עיבוד מצוין. עזבו את האיש האפור ותראו אותה במקום. זה לא יצירת מופת, אלא פשוט אחלה סיפור מתח בלשי עם נגיעות אקשן. יותר טוב גם משני הסרטים עם טום קרוז.
מלמדת לא להסתכל בקנק… ג'ריקן, אלא במה שיש בו.
חופשי. בידור מיינדלס עשוי היטב.
(ל"ת)
מומלצת
למי שמשתעממת מאקשן על המסך הקטן?
יש את סצנת האקשן האחת המנדטורית בכל פרק לזכרוני
גם אם קצרה. לרוב גם הצדיקו את קיומה.
אחד הקטעים בסדרה הוא הגודל של הגיבור ושכדאי להימנע מעימות איתו. מי שיאהב את הפרק הראשון, יאהב את הסדרה. הרמה מאוד אחידה: מין שוורצנגר שרלוק הולמס (לא בקטע אירוני).