אם זה לא ברור – ספויילרים נוראיים לפרק החדש של משחקי הכס
החורף כבר כאן, ומעט אנשים זוכרים חורף כמותו. באמת, אומרים שזאת פעם ראשונה שיש כזה הרבה שלג בחודש אפריל מאז 1917, כמה אנשים יכולים להגיד שהם זוכרים את זה? בימים חורפיים שכאלה אני, כמו צמד פרקי הפתיחה של העונה החדשה, אוהב להיות נוסטלגי ולפתוח את ספר הציטוטים הגדול של הסדרה. למשל, בעונה השלישית רמזי בולטון ימח שמו אומר לת'יאון משפט שהוא יכל להגיד גם תוך כדי מבט למצלמה: "אם אתה חושב שיש לזה סוף שמח, כנראה שלא שמת לב".
גם הפרק השני של העונה האחרונה לא ממהר לשום מקום, והוא פרק נהדר ואכזרי בו-זמנית. נהדר כי הוא מזכיר לנו שזאת לא רק סדרה של "דרקונים וציצים", אלא גם דמויות עם קשרים ורגשות ומערכות יחסים. ואכזרי כי הוא מזכיר לנו כמה אנחנו אוהבים את הדמויות האלה (לפחות את חלקן) בזמן שהוא משחיז את הסכין, כשבפרק הבא נראה שכמה וכמה מהן ימצאו את מותן, וזה הולך לכאוב. בהנחה שהוא לא יסתיים באפוקליפסת זומבים, חלק מהדמויות לא יחיו כדי לחוות בתהילה של הקרב על ווסטרוס, אך הן מוכנות להצטרף אליו בשמחה. וכשהילדים שם יספרו את הסיפור שלהם, הם יספרו את הסיפור של הלילה הזה.
בפעם האחרונה שבה ג'יימי ודאני היו באותו מקום יחד, הוא ניסה לשפד אותה על חנית וכמעט הפך מלניסטר ללניסטייק. אני מניח שזה נותן לה סיבה לכעוס עליו, וזה לפני כל הקטע הזה שהוא רצח את אבא שלה. ובכלל, קבלת הפנים של ג'יימי לא בדיוק חמה: בראן ממשיך להיות קריפי ומהדהד לג'יימי את המשפט שג'יימי אמר לו לפני שדחף אותו מהחלון בפרק הראשון. קודם כל, אדון בראן, גם אני ראיתי את ה"בפרקים הקודמים" שהיו הרגע, לא צריך להיות עורב עם שלוש עיניים כדי לזכור את זה. דבר שני, קוראים לזה סאבטקסט, אתה לא צריך לומר כל מה שעולה לך לראש. טוב, לפחות מישהו הכניס אותו פנימה, בשבוע שעבר חששתי שהוא יחטוף שפעת. להגנת ג'יימי, אחרי שבפרק הקודם היא רק עמדה ברקע עם מבט חמוץ, בריאן משמיעה את קולה ואומרת שאולי ג'יימי לא יככב ברשימת "עשרת הצדיקים הגדולים של שבעת הממלכות" (מספר 7 ידהים אתכם!), אבל יש לו את הרגעים שלו.
כשג'יימי שואל את בראן איך יראו היחסים ביניהם אחרי הקרב הגדול שמתקרב, בראן אומר אולי את הדבר הכי חכם עד כה בעונה הזאת: "איך אתה יודע שיהיה 'אחר כך'?". נראה שהוא וג'ון היחידים שמבינים: ויכוחים ומזימות לגבי מי ישב על הכס או מי פונה למי באיזה תואר נראים קצת מגוחכים כשמתקרב אליכם צבא ענקי של זומבים. זה כמו שבסרטי סלאשרים יש לפעמים זוג שמוצא זמן לנהל ויכוח של "יחסינו לאן" בזמן שפסיכופט עם מצ'טה מתרוצץ ביניהם. למשל, דאני נוזפת בטיריון על הכתיבה הגרועה של הדמות שלו בזמן האחרון, והוא אומר לואריז וג'ורה שאחד מהם כנראה יחליף אותו בתפקיד בקרוב. יודע מי עוד עשוי להחליף אותך? זומבי! שישמש בתור יד המלך של זומבי אחר! קצת סדר עדיפויות, אנשים.
דאני וסנסה ממשיכות ביחסי האהבה-שנאה שלהן. "משפחות הן מסובכות", אומרת סאנסה, במשפט שיכול לשמש בתור הסלוגן של הסדרה. יש ביניהן רגע חמוד קטן של פתחון לב, כשדאני אומרת לסאנסה שג'ון הוא האדם השני בחייה שהיא מאמינה בו בלב שלם. האדם הראשון? "מישהו גבוה יותר". וכלומר, לנו זה מרגש ומצחיק כי אנחנו צופים בסדרה, אבל סאנסה לא יודעת מי זה. מבחינתה זה עשוי להיות "כלב הציד". או טורמונד. או אני! אבל אז סאנסה, מחריבת המסיבות הרשמית של הצפון, חייבת להרוס את המצב-רוח עם עוד שאלה של "מה יקרה אחרי?". אני מניח שהסדרה מתרחשת בעולם שבו עדיין לא הומצא הביטוי "כשנגיע לגשר, נחצה אותו". אז אני מציע חלופה בצורת "אחרי שנשרוד קרב מול צבא ענקי של מתים-חיים פלוס דרקון, דבר/י איתי". בקצרה – "אחרי המתים".
טורמונד ושות' מגיעים גם הם לווינטרפל וחברי "משמר הלילה" זוכים לאיחוד משלהם. בדרך הם היו צריכים לעקוף כמה זומבים, אז ג'ון מניח שהם יודעים מתי צבא המהלכים צפוי לדפוק בדלתות שלהם. "לפני שהשמש תעלה מחר", טורמונד עונה. אוקיי, מעורפל משהו, אין לך הערכה קצת ספציפית יותר? אפילו טכנאים של "בזק" נותנים טווח שעות. למי שציפה לאקשן כבר השבוע במהלך הצפייה, השורה הזאת די מבססת את זה ששאר הפרק יהיה רק הכנות אחרונות לקראת הסוף. זוכרים שהסדרה הזאת פעם הייתה מפתיעה? הייתי נותן לפרק הזה מאה נקודות בונוס אם אחרי שג'ון היה שואל "כמה זמן יש לנו?" פתאום הייתה נשמעת צווחה אדירה ומלך הלילה היה מסתער על ווינטרפל עם הדרקון שלו. אבל יש להם עוד כמה שעות, שבמהלכן נראה שטורמונד מתכנן להמשיך בחיזוריו אחר בריאן כי גם הוא מבין שאולי מחרתיים ישאר ממנה רק שלד מאוד ארוך. או משהו גרוע יותר.
ואז, סופ-פאקינג-סוף, החבר'ה בווינטרפל מתפנים לדבר על אסטרטגיה, שזה קצת חשוב לפני קרב שיכריע את גורל היבשת. בראן אומר שמלך הלילה ינסה להרוג אותו אישית, מה שנשמע די מופרך והתירוץ הקלוש שסאם מחרטט לא עוזר. אני מניח שזה פשוט עוד כלי תסריטאי שעזר לכותבים בקרב, כמו הקטע הנוח הזה שאם מלך הלילה מת, כל שאר הזומבים מתים איתו. בזמן שכולם נראו מוטרדים מבראן מאז שהתחיל לקרוא לעצמו עורב ומעדיפים להמנע מהמבט הקריפי שלו, טיריון סקרן לגביו ורוצה לשמוע את הסיפור שלו. טיריון אמר עוד בעונה הראשונה שיש לו נקודה רכה בלב כלפי "ממזרים, נכים ודברים שבורים" ונראה שזה עדיין נכון. חוץ מהתכנון הרעוע הזה, יש גם שיחה שחוזרת על עצמה כמה פעמים בפרק, כל פעם בין דמויות שונות: הדמות הראשונה אומרת לשניה להתחבא במערת הקבורה והשנייה אומרת "אבל אני יכול/ה להלחם!". אוקיי, בסדר, הבנו.
בינתיים, באיזה חדר חמים איפשהו, מתאחדות להן כמה דמויות בשביל מה שיהיו כוסות היין אחרונות – לפחות בשביל חלק מהן. הרי זה לא אפשרי סטטיסטית שכולן ישרדו עד סוף הסדרה. הסדרה היא אולי לא מה שהייתה פעם, אבל זאת בכל זאת "משחקי הכס". הסצנה הזאת מרגשת כי מה לעשות – כל צופה אוהב לפחות אחת או שתיים מן הדמויות כאן, והמחשבה שאלה הרגעים האחרונים שלהם פשוט עושה משהו.
חוץ מלשתות, נראה שיש לנו גם זמן ל"למי יש גדול יותר" בין טורמונד וג'יימי, אבל רק מהצד של טורמונד. ואם להאמין לו, הוא זה שיש לו יש יותר גדול כי גידלו אותו ענקים. בסיפור שהוא יותר מפוקפק מהבטחות של סרסיי, טורמונד טוען שהרג ענק כשהיה בן 10 ואז נכנס למיטה עם אשתו, שהניקה אותו. רק היה חסר שיסתיים ב"ואז כל הענקים מחאו כפיים והכתירו אותי בתור מלכם החדש".
בסצינה המרגשת של הפרק, ג'יימי מכתיר את בריאן בתור אבירה ועכשיו אני מבואס אפילו יותר שלא נתנו לה ספין-אוף כי אם היא תמות בפרק הבא זה ישבור לי את הלב. המסיבה נגמרת בשיר של פודריק עם וייב "שר הטבעות"-י, של אחת הלהקות הפופולריות בווסטרוס, "פלורנס אנד דה משין". מניח שזה עדיף על משהו של מייקל ג'קסון.
אה כן, בזמן שכל זה קורה, לאריה נמאס לחכות שגנדרי ישאל אותה אם אמרו לה פעם שיש לה משהו עצוב בעיניים, אז היא עושה מהלכים משלה בשביל לא להשאר הבתולה היחידה בסדרה כשסוף העולם מגיע. גם באותו זמן, הסדרה מזכירה לנו שתולע אפור ומיסאנדיי קיימים, כשהם מהטיפשים האלה שמדברים על מה שהם מתכננים אחרי שהכל יגמר. אני כבר רואה איך בפרק הבא הוא מוציא תמונה שלה בשדה הקרב ואומר לחייל שלצידו שהיא מחכה לו בבית והוא צריך לחזור אליה. ואז, ככל הנראה, החייל הזה יבהל ממש כי הוא מעולם לא ראה תצלום ויחשוב שזה איזה כישוף לכידת-נשמה או משהו ויברח משם בבהלה.
כמו שבפרק הקודם האמת על ההורים של ג'ון נחשפה בפניו במערות הקבר, הוא מחליט להשתמש באותו לוקיישן כדי לספר על זה גם לדאני, שמבינה מיד שג'ון קרוב משפחה שלה ושמה שהם עשו באנייה ההיא לא הכי נהוג אצל (רוב) המשפחות ביבשת. אה רגע, לא, שכחתי על מי אני מדבר. מה שהיא מבינה מיד זה ההשפעה שיש לך על הזכות שלו לכס הברזל. אבל האזעקה מחזירה אותם למציאות – האויב בדלת. אחרי שגם ג'ון וגם דאני ישרדו קרב מול צבא של מתים-חיים פלוס דרקון, דברו איתי.
זה היה פרק מוצלח – מהבולטים לטובה מבין העונות האחרונות – שהוא ממש ההגדרה של "השקט לפני הסערה": פחות רגוע מהפרק הקודם אבל עדיין לא כאוס של קרב. לפי הדיווחים, צפוי לנו קרב שיגרום לאחד של נקרת הלם מ"שר הטבעות" להיראות כמו קטטה בארגז חול. אגב, האזכור שאריה עושה למליסנדרה גורם לי לתהות מה איתה. עד כמה שידוע לנו היא עדיין חיה לה איפהשהו. בעונה הקודמת היא אמרה שתפקידה היה רק להפגיש בין ג'ון ודאני, אבל שסיימה להציק להם. מצד שני, היא גם אמרה לואריז שהגורל של שניהם הוא למות בווסטרוס. האם היא תחזור בשביל הגראנד פינאלה? נחכה ונראה. יהיה מנחם לדעת שיש בסביבה מישהי שיכולה להחזיר אנשים לחיים.
אז עכשיו שאריה עשתה מה שעשתה
והאינטרנט צוהל/מוקרפ מזה, שאלה: יש *איזשהי* דמות נשית משמעותית בסדרה הזאת שלא ראינו בעירום?
קייטלין.
(ל"ת)
זכרתי אחרת, אבל אין לי דרך לוודא את זה כרגע אז אסמוך עלייך
סבתא טיירל גם לא הופיעה בעירום, אני מניח. זה אומר שפשוט המפיקים נתנו פטור לכל מי שבת 45 ומעלה?
אם כבר מרטין, כי גם בספרים אין ממש סצינות עירום של נשים מבוגרות.
טכנית לקייטלין היו שני קטעים כאלה בספרים – אחד תיאור קצר ולא ממש נחוץ לעלילה סקס שלה עם נד, ממש בתחילת הספר הראשון, וטכנית, אחרי החתונה האדומה בני פריי מפשיטים את הגופה שלה לזורקים לנהר, ואח"כ לגופה הזאת יש עלילות משלה בפני עצמה. על סבתא טיירל אין מה לדבר.
אבל תכלס, היוצרים כן הראו את מילסנדרה בת ה-400 ערומה, אז טוב, קרדיט גיבן וור קרדיט איז דיו, אני מניח.
הדמות בת 400, השחקנית רק באמצע הסדרה נהייתה בת 40
ועל כן המפיקים ולא הכותבים.
עד כמה שאני זוכר גם סאנסה
ויארה אם היא נחשבת
כן
את סאנסה ובריאן (בריאן אני לא בטוח)
בריאן הופיעה בעירום, אבל לא פרונטלי.
(ל"ת)
גם פרונטלי לדעתי
עם ג'יימי שהוא מספר לה על איך שהוא הרג את המלך
אוקיי, אזעקת המוח הילדותי שלי:
אז הסדרה עושה בילד אפ של פרק וחצי לנשק הבלתי ברור הזה, מעין מוט עם קצה קהה שעשוי מזכוכית דרקון (אובסידיאן) שאריה מפצירה בגנדרי להכין עבורה. בסוף הפרק הזה, הוא מביא לה את אותו מוט מוארך, היא בוחנת אותו, טוענת שהוא "יעשה את העבודה", ורגע אחר כך היא מחליטה לשכב עם גנדרי על תקן "אכול ושתה כי מחר נמות".
השאלה היא, אנחנו עדיין בטוחים שמה שהיא ביקשה ממנו זה נשק?
וידוי: אני ומתן ישבנו לא מעט על השאלה איך לנסח את מאורעות אריה.
הניסוח המקורי היה ברוח הדברים שאתה מתאר פה.
לטעמי דיי ברור למה נועד הנשק
בייחוד בשילוב עם כישורי הקליעה למטרה שאריה הפגינה קודם – חנ"ד – חנית נגד דרקונים.
חנד"ז
חנית נגד דרקונים זומבים
איך נהניתי מהפרק הזה
איזה יופי של פרק. כמות סגירת הקצוות, חיבור העלילות והקתרזיס הרגשי שהפרק הזה הכיל הייתה מטורפת, בטח עבור הסדרה הזו שבמשך כל כך הרבה עונות רק הפרידה אנשים ויצרה קונפליקטים.
והנה בפרק אחד אנשים מתאחדים, נפגשים לראשונה עם קרובי משפחה רחוקים או קרובים, מקבלים את משאת נפשם (בין אם זה חרב מפלדה וולריאנית, תואר אבירות או אובדן בתולים) ועוד ועוד מכל הטוב הזה.
זה היה מצד אחד מספק רגשית בצורה מדהימה, ומצד שני מעורר חרדה בגלל שהרי ברור שכל סגירת הקצוות הזו מבשרת את הסוף הקרב. כל מי שקיבל בפרק הזה סגירת מעגל עם סרט לקישוט, היה יכול על הדרך לקבל גם כרטיס ברכה שעליו כתוב "RIP".
אני לא יודעת מי ישרוד את הפרק הבא, אבל ברור לי שזה יהיה פרק כואב ומדמם במיוחד. הסוף קרוב ו(כמעט) אף אחד לא בטוח. היחידים שמרגיש לי שסביר שישרדו הם אלו שנפתח ביניהם קונפליקט שעוד מצריך פיתרון עתידי, כמו דאני וג'ון למשל, או סאנסה שלא קיבלה מענה לדילמת "הצפון לאן".
והסיום של הפרק עם השיר החדש Jenny of Oldstones – איזה יופי. ואיזה כיף שפינקו אותנו גם בגרסה מלאה של פלורנס אנד דה מאשין. בתור מישהי שיכולה לשמוע את Rains of Castamere בלופ, אני מעריכה את השיר החדש שאפשר עכשיו להוסיף לפלייליסט.
עניין מערות הקבורה כנראה יתנקם בהם אבל..
זה אכן המקום הכי מוגן מתוקפים אנושיים ואין להם באמת דרך לדעת שמלך הלילה יכול להקים מתים מרחוק.
קודם כל אפשר לשער את זה
וג'ון ראה אותו מקים את המתים לתחייה בהארדהום. זה לא נראה לי שונה…
פרק מוצלח מאוד
למרות כל הסיפור עם אריה וסצנת הסקס שהרגישה לא מאוד קשורה, זה היה פרק מעולה בעיניי. אלו בדיוק הדברים שאני זוכר ממשחכס לטובה – לגרום לי להקשר לדמויות, ואז להכניס אותי לחרדות של "אלוהים אדירים הם הולכים להרוג לי אותו". כל מה שהתרחש אל מול האח המבוערת היה בבחינת זהב מבחינתי.
לא צופה בסדרה, אבל אני מסופקת מהרפרנס להמילטון.
אני מניחה שבמהלך צפייה אפשר לעשות הרבה רפרנסים סטייל הם רוצים שאני אנהיג וright hand man
"מסופקת מהרפרנס להמילטון"
לא עבר לידי שזה גם רפרנס להמילטון.
כן, הא?
הרפרורים להמילטון פשוט באים בלי הפסקה.
יפה, אתה לא מחמיץ הזדמנות.
(ל"ת)
טעות בשרשור, סליחה
יועד לקרקר כמובן, סליחה.
בהקשר זה – אשמח להציע אחרי שנים של התופעה הזאת, אולי להפוך את כל חלונית כתיבת התגובה בתחתית שרשור התגובות לחלונית drop-down, ככה שלא תתפתה לכתוב בה במקום להגיב בתגובה שהתכוונת רק בגלל שהיא שם מלכתחילה.
כל כך הרבה רפרנסים להמילטון
אני רוצה להיות בשרשור שבו זה קורה.
אנחנו בדיוק עובדים על אחד, אבל יכול להיות שתצטרך לחכות עבור זה
(ל"ת)
ופגי.
(ל"ת)
עונה 6-8 מרגיש לי כמו
דקסטר אחרי עונה 4.. מושכים את הסדרה כי התאהבנו בדמויות ורוצים לדעת איך זה ייגמר.
הציפייה היא שמפרק 3 נקבל ערמות של דם ואקשן טהור.
כן יהי רצון.
רק לי לא ברור למי דאנריס התכוונה?
כשהיא דברה על ה"מישהו הגבוה יותר"… ג'ורה, זה שלפני כמה עונות היא גירשה אותו, או חאל דרוגו, שלפני שהם היו זוג יונים, טוב… הנישואים האלה הצריכו עבודה. או מישהו אחר ששכחתי?
אני חושב שדרוגו
הוא היחיד לאורך כל הסדרה שנראה שהיא באמת מפתחת רגשות רומנטיים כלפיו (גם שאין קצת אבל לא ממש והוא גם די נמוך).
בהחלט מוזר הקטע הזה שהיא מתאהבת בו ככה, מבחינתי זה מראה שפה ושם גם בעונות הראשונות התפלק איזה כשל תסריטאי…
אה, לא הייתי אומרת את זה
היא הייתה מאוד מפוחדת בהתחלה. הוא לא אנס אותה, היא נתנה לו רשות, אבל לקח לה קצת זמן להתאהב בו.
היא לא היית בת 13?
(ל"ת)
כן.
זו גם אחת הסיבות לכך שלא הייתי אומרת שהיא "עפה עליו". היא הייתה ילדה מפוחדת בת 13 שאח שלה מכר אותה למי שנראה להם כמו פרא אדם אכזרי. זה לא שהיו לה הרבה ברירות. אבל דרוגו כן ביקש את רשותה בעקרון והיא הסכימה, אז זה לא אונס במובן ה"קלאסי" של המילה.
על כל פנים, לא יודעת איך זה הוצג בסדרה, לא ראיתי, אבל לא הייתי אומרת שבספר היא עפה עליו כבר מההתחלה. היו דברים בו שמצאו חן בעיניה (והפתיעו אותה) כבר בהתחלה, כמו הסוסה הכסופה שהוא נתן לה במתנה וזה שהוא ביקש רשות בפעם הראשונה. אבל שוב, ברירה לא הייתה לה, ובהתחלה היא די סבלה מהמין האנאלי הכוחני (שנעשה תחת כיפת השמיים וכל אחד היה יכול לראות) שלו. רק בהמשך היא התחילה להנות מזה ולהתאהב בו.
כל יחסי מין עם בת 13 הם אונס במובן הקלאסי של המילה.
(ל"ת)
העולם של משחקי הכס הוא לא עולם שהיית מגדיר כקלאסי.
(ל"ת)
הטרמינולוגיה בפתיל הזה מאוד מבלבלת
(ל"ת)
לדעתי טעות
זה לא היה מין אנאלי. הוא ניסה לעבר אותה, וגם בפעם הראשונה בה מתואר המין ביניהם זה לא היה אנאלי (היא שמה את האצבע שלו בין הרגליים ואמרה לו כן).
לא שזה איזה פרט משמעותי מדי, אבל בסדרת ספרים בה אקטים מיניים מתואריםבאריכות ודי ברור מה נכנס לאיפה אני נותן כבוד לפרטים D:
לא, המין האנאלי זה פרק אחר כך
או בפרק אחרי הפרק הזה. קראתי מזמן, אבל הפרט הזה עדיין זכור לי. אולי אשלוף את הספר לבדוק מתישהו…
אני מתארת לעצמי שבשוטף הם בטח החליפו בין השניים לסירוגין![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
דאינריז ודרוגו
לדעתי דאינריז התכוונה לדרוגו,
גם בספרי ההמשך אפשר לראות שהיא אוהבת ומתגעגעת לדרגו- גם דרך הסוסה הכסופה וגם דרך פרוות האריה הלבן שדרוגו הביא לה (בספר האריה היה זה שפצע אותו ולא ריב עם חאל אחר)
הסדרה חוטאת לחלוטין לדרוגו בליל הכלולות עם דאינריז. בסדרה אפשר לראות (מן הסתם) את הפחד והחשש שלה ואלו רק מתגברים עם כל פעם שדרוגו אומר לה 'לא'. לעומת זאת בספר- השימוש שלו במילה 'לא' למעשה נועד להרגיע אותה ואף לתת לה במידה מסויימת את השליטה על מה יקרה ואיך יקרה. דרוגו מתקדם יחסית בעדינות ורכות (ואומר 'לא') עד שהיא מכוונת אותו לבין הרגליים שלה ואומרת 'כן'.
אין בין דאני לבין דרוגו מין אנאלי. מדובר ביחסים רגילים למטרת רבייה בתנוחת דוגי. התנוחה חשובה כי התנוחה הזו בעצם מדמה רכיבה. הוא רוכב עליה, בהמשך היא תהנה מהרכיבה הזו.
ואחרי שהיא תתחזק וגם תלמד איך- היוצרות מעט מתהפכות והיא תרכב עליו.
השינוי הזה- מפחד וחשש להנאה ועד מהפך שהיא רוכבת עליו בעצמה-
נחוץ למעשה לתאר את השינוי שדאני עוברת.
אפשר לראות את זה בסדרה אבל יותר טוב בספרים.
הספר מתאר הרבה יותר טוב איך מתפתח הקשר בין דאני לבין דרוגו-
הסוסה הכסופה נותנת לה כוח, הרכיבה עליה מחזקת אותה ונותנת לה כוח. ביצי הדרקון נותנות לה כוח.
הרכיבה על הכסופה מלמדת אותה על ההנאה שברכיבה- כלומר ביחסים עם דרגו-
המעגל נסגר שדוריאה מלמדת אותה על הגוף והמיניות שלה ואיך להפוך את היוצרות במיטה עם דרוגו ואז היא רוכבת עליו.
ובשורה התחתונה- איך היא הופכת מילדה בת 13 שנמכרה, לחאליסי בעלת עוצמה וכוח (במידה מסויימת כמובן).
טוב, אני לא ממש זוכרת
אם זה היה דוגי או מין אנאלי. מה גם שקראתי את הספר בגיל שבו אני לא בטוחה שידעתי בכלל את ההבדל… בשורה התחתונה היא לא נהנתה מזה בהתחלה.
על כל פנים, תגובה מעניינת ויפה. נהניתי לקרוא.
בסוגריים אמור להיות כתוב דאריו
אין לי מושג איך התיקון האוטומטי הגיע לזה…
ובכן, האם מישהו שם למד תו"ל?
https://www.israelhayom.co.il/article/653303
מישהו ממש השקיע מאמץ בלנתח את הקלאסטרפאק הטקטי הזה?
(ל"ת)
הוא:
א. מח"ט שריון במילואים,
ב. ליצן בפני עצמו,
ג. שותפי בעבר להדרכה בפו"מ.
לפיכך זה היה מתבקש לגמרי.
טוב, זה היה מאכזב כמו הפרק.
(ל"ת)
וואו מה עשית לי
בזבזת לי עכשיו כמעט 4 שעות מהחיים בחיפוש אחר טקטיקות הוליוודיות.(אם כי יכול להיות שזה השעה).
מתברר – כמה מפתיע – שבנוסף לכל הדברים שבהוליווד לא מייצגים נאמנה, גם לוחמה לא מטומטמת(להלן: לל"מ) איננה מקבלת ייצוג הולם.
האמת, ששמתי לב זה לראשונה רק לפני כמה חודשים, לאחר צפייה ב"מלחמת האינסוף" כשתהיתי למה הוואקנדים רצים להילחם בקרב פנים אל פנים אחרי שראינו שיש להם כלי נשק שאפשר לירות בהם מרחוק (aka רובים) בנוסף לעליונות אווירית בניגוד גמור לאויבים שלהם, שהנשק הכי חזק שלהם זה שיניים.
כאילו בחייאת, לוחמת חפירות פשוטה ממלחמת העולם הראשונה היתה פותרת לכם חצי מהבעיות.
(ואולי אפשר לטעון שעקב התבודדותה של וואקנדה הרמה האסטרטגית שלהם הייתה מאוד פרימיטיבית עקב חסך במלחמות, אבל איתם היו גם קפטן אמריקה, וור משין, ופלקון – 3 אנשי צבא בעברם, ואף אחד מהם לא חשב על זה? לעזאזל, הקפטן והפנתר רצו עם החיילים כשהם אפילו לא טורחים לשמור על מבנה אחיד.), אבל אני סוטה מהנושא.
בכל מקרה, אחרי התגובה שלך התחלתי להתרוצץ ברחבי האינטרנט בחיפוש אחר עוד דוגמאות כאלו, של התעלמות מעקרונות הלל"מ, כמו יחידות פרשים שמתרסקות אל תוך כידונים בסרטי שר הטבעות, או שני צבאות עם רובי לייזר שפשוט מתקדמים אחד מול השני בלי אחד אפילו שמנסה לתפוס מחסה בסרטי מלחמת הכוכבים, אם כי ב"האימפריה מכה שנית" המורדים לפחות מתחפרים (רק כמה חבל שהאימפריה לא טרחה לייצר כלי נשק עם נקודות תורפה קצת פחות פשוטות, עקב אכילס כזה טיפשי לא נראה מאז הסרט הקודם בסדרה.), או נרניה, שזורקים את העליונות האווירית שלהם לפח כשהם עפים מספיק נמוך בשביל שקשתי האויב יפגעו בהם(שמשום מה מעורבבים ומסתערים עם החיילים הרגילים? מה?) או הרגע הזה ב300, בו מבנה מסודר של פלנקס זורק את כל היתרון שלו מהחלון ונותן לפרסים להשמיד אותו.
אבל כמובן, לא רק סרטי פנטזיה חוטאים בזה, לל"מ נדיר מאוד גם בקרב סרטים שמתיימרים לקרות בתקופות היסטוריות כמו הנחיתה מהים ב"מפרשים שחורים" או בHelen of Troy שלא חסרו בו השטויות.
אה, וגם זה.
טוב, די
בקיצור, פתחת פה קופת שרצים.
אוי, שכחתי מקישור לסצנה ההיא מ300
אז כשאמרתי שהיוונים מביאים למותם באופן דבילי, התכוונתי לזה.
האמת שמתישהו אני רוצה לכתוב לאתר על הטקטיקה והאסטרטגיה במלחמת הכוכבים.
התמצות הוא שהמורדים הם חבורה של לא-יוצלחים חסרי כל מושג בלחימה, שהדבר היחיד שמציל אותם הוא כנראה העובדה שאיזה בוגד שכפל את הלוחם הגרוע בהיסטוריה כבסיס לחיילי האימפריה, ואז הציב בראשם קצינים שלא היו צריכים להיות מוסמכים לניגוב ישבנם ללא עזרה.
ייאי! מחכה לזה בקוצר רוח :).
(למרות שאם להיות הוגנים כלפי המורדים, הם בסה"כ מיליציה לא מאורגנת, מה הם כבר יודעים על טקטיקה? כמובן, לחיילי האימפריה אין שום תירוץ וכל זה רק מעלה עוד שאלות בנוגע לחוסר היכולת שלהם למחוץ את המורדים.)
הקרב הארוך בתולדות הקולנוע?
אני ממליץ על ״מלחמה ושלום״ הרוסי מ-1966, שיש בו קרב אחד של שעה רצופה ועוד אחד שמגרד את השעה וארבעים דקות.
(הסרט הוא 7 וחצי שעות ושווה כל דקה – מומלץ!)
בפרק הזה
הבימוי הנהדר כמעט והצליח לנצח את התסריט המטומטמם, אבל אז באה התאורה וארגנה סמטה חשוכה בשביל שהתסריט בכל מקרה יכסח לו את הצורה.
זו שאלה אבל
כמה קרוב הצופה צריך להיות לדבר האמיתי. אני אוהב סצינות קרב אבל לא בהכרח הייתי נהנה אם היו משפדים אותי כדי שארגיש איך זה קרב
לו ניתן היה לעשות זאת טכנולוגית
בלי להרוג אותך באמת, אני בטוח שהיו הרבה early adaptors שהיו קופצים לנסות את הגאדג'ט החדש.
כן אבל
מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים הקולנוע (והאחות הקטנה הטלוויזיה) לא נצמדים למציאות בכוונה, והצמדות למציאות בכל מחיר היא לא בהכרח דבר טוב. בזמנו ראיתי את ההרצאה של פישלר והוא דיבר על זה שלמשל קרבות חרבות במציאות נגמרים מאוד מאוד מהר אבל כדי ליצור סצינה מעניינת נותנים לנו מעין ריקוד כדי לבנות מתח. בגלל זה אני אומר שאם החשיכה בפרק באה על חשבון היכולת שלנו לראות מה קורה בסצינה, זו לא עשייה קולנועית ריאליסטית, אלא סתם תאורה גרועה.
תחושה ריאליסטית של קרב שאתה לא נמצא בו עלולה להיות די משעממת.
ולגבי ייצוג טלוויזיוני של לחימת לילה – דיינו לומר 'אחים לנשק' כדי שיהיה ברור שאפשר לעשות את זה טוב ועדיין הצופים יבינו מה קורה.
שאלה, ברשותך
קישרת למעלה לניתוח של הטקטיקות בפרק. 'אחים לנשק' נמצאת ברשימת הצפיה שלי כבר המון זמן, והתור שלה מגיע ממש עוד מעט. אז אשמח לשמוע איך הסדרה הזו במובן הריאליסטי של הלחימה – כמו 'טוראי ראיין'? כמו 'משחקי הכס'? או שבכלל ההנגדה שעשיתי ביניהם לא רלוונטית מאיזושהי סיבה?
אחים לנשק ריאליסטית ומדוייקת היסטורית ככל שסדרה טלוויזיונית יכולה להיות.
(ל"ת)
אז אני מניח שחבל שHBO לא למדו מעצמם,
או שזה שונה כי 'אחים לנשק' מתבססת על קרבות אמיתיים שהיה צריך רק לשחזר או משהו כזה?
אני מניח שזה שונה כי 'אחים לנשק':
1. מתבססת על קרבות אמיתיים (אין דבר כזה 'צריך רק לשחזר', לא הרבה יותר קשה לשחזר קרב אמיתי מקרב דמיוני אם אתה מתייחס אליו כשאלה טקטית),
2. נעזרה בהיסטוריונים צבאיים כדי להקפיד על דיוק,
3. היה לה סטיבן ספילברג,
לעומת זאת, 'משחקי הכס' העסיקה כיועץ צבאי היסטורי את חאן ט. ריש.
שתדע שמר ריש הוא צאצא ישיר של ג'ינגס חאן
אז לא לזלזל, כן?
אויש, מודה שלקח לי רגע לקלוט את השורה האחרונה שלך
LOL פרוע.
ותודה על התשובות.
הזדמנות טובה לשאול אותך שאלה לגבי זה.
אני מתאר לעצמי שבמסגרת המקצוע שלך יצא לך מן הסתם לקרוא את הספר של סטיבן אמברוז שעליו מתבססת הסדרה, ואולי גם עוד עבודות שלו.
עכשיו, לא מזמן נתקלתי בראיון הזה עם אד שיימס, קצין יהודי* בפלוגת איזי שאפילו קיבל ייצוג בסדרה בסצינה המצחיקה שבה ווינטרס תוהה מי יכול להיות מחליף טוב לדייק (ככל הידוע לי, מאז פטירתו של דונלד מלארקי לפני שנה וחצי, הוא איש איזי היחיד שדמותו אשכרה הופיעה בשמה בסדרה ועדיין נמצא בין החיים).
https://www.haaretz.com/jewish/.premium-parachuting-into-normandy-1.5250924
ובה הוא אומר על אמברוז, ועל הסדרה –
“He is one of the biggest anti-Semites in history. 'Band of Brothers' is garbage.”
עכשיו, את החלק השני אני יכול להבין כי הוא כנראה לא חיבב את האופן בו הציגו אותו בסדרה, אבל יש לך מושג מאיפה ולמה ההאשמה שלו באנטישמיות? יש לך רעיון על מה זה מבוסס?
* שלא נאמר, *ה*יהודי התורן של הפלוגה, כי הצגתו של ליבגוט בסדרה כיהודי, מסתבר, הייתה רק חצי נכונה ונבעה מאי הבנה שמעולם לא תוקנה או נבדקה.
האמת שאני לא יודע.
בביוגרפיה שלו על אייזנהאואר הוא קצת מחליק לו את חוסר חיבתו ליהודים, וההצגה של קפטן סובל היא אכן שלילית למדי, אבל מצד שני נראה שהאיש היה באמת בעייתי בלי קשר להיותו יהודי. לא יודע למה הוא חושב ככה, אבל לא ראיתי תימוכין בספרים של אמברוז להצגתו כאנטישמי פרוע. (אין לי גישה לכתבה).
אם לא יהיה משהו ממש בלתי צפוי
משחקי הכס מסתמנת כעוד סדרה שנופלת לקלישאות הוליוודיות מיינסטרימיות מצוצות מהאצבע.
נקווה לטוב ב-3 הפרקים הנותרים.