ברוכים הבאים ל"שעון חורף", הסקירה השבועית של "עין הדג" של מה שנשאר לנו מ"משחקי הכס". אני לא דורון פישלר, אבל מי שרוצה את הסקירה שלו יכול למצוא אותה בטמקא. זהו לא ניסיון להכנס לנעליו של דורון – מהסיבה הפשוטה שאיני יכול לעשות זאת, מטאפורית או מילולית – אלא פשוט מקום שבו אוכל להביע את דעתי על הפרקים החדשים, ואתם תוכלו להביע את דעתכם. אזכיר את זה בכל שבוע, אבל מן הסתם הסקירות האלה יכללו ספוילרים. אם נכנסתם אליהן, אני מניח שזה כי ראיתם את הפרק. אז אחרי הפסקה מאוד ארוכה, בואו נחזור לווסטרוס. כאמור:
***ספוילרים לפרק מכאן והלאה***
הרבה סדרות נעשות נוסטלגיות לקראת הסוף, ו"משחקי הכס" אינה שונה. אם בפרק הראשון של הסדרה אריה סטארק הקטנה שניסתה להשיג נקודת תצפית טובה על השיירה של המלך רוברט, הפעם אריה צופה מהצד על ילד שמנסה לעשות אותו דבר עם הגעת השיירה של ג'ון ודאנריס. למעשה, אם שכחתם כיצד אתם אמורים להרגיש כלפי חלק מהדמויות, הבעות הפנים של אריה בסצנה הזאת בהחלט שימושיות.
אוקיי, היה להם הרבה מאוד זמן לעבוד על העונה הזאת, שזה אומר גם לשכתב כל פרק עד כדי שלמות. אנחנו בישורת האחרונה, לכל משפט יכולה להיות משמעות גורלית, אולי המילה הראשונה שתיאמר תהיה גם המילה האחרונה בסדרה, כבר לא יכול לחכות לראו- זאת בדיחה על אשכים. הדבר הראשון שנאמר בעונה האחרונה של "משחקי הכס" זאת בדיחה על אשכים. לא שהסדרה הייתה ריקה מבדיחות כאלה עד כה, אבל השם ישמור, אולי אל תפתחו את העונה האחרונה ככה. וזאת אפילו לא בדיחת האשכים היחידה בפרק!
האיחוד הראשון שאנחנו מקבלים הוא בין ג'ון שלג (הידוע גם בשמו אאיגון טארגאריין, ג'ון סנואו וג'ון צנון) לבראן, שלא התראו מאז העונה הראשונה. זה איחוד שמטרתו להזכיר לנו שמה שבראן עושה עכשיו זה להיות קריפי ולהגיד לאנשים דברים שגורמים להם להצטער על כך שהם פתחו איתו בשיחה. ג'ון גם מתאחד עם סאנסה, אחרי שנפרדו לא כזה מזמן בסדרה, אבל וואו, זה מרגיש כמו כמעט שנתיים. ברקע אפשר לראות את בריאן ופוד, שלמרבה הצער להיות ברקע זה כל מה שהם יעשו הפעם. עובדים עכשיו על איזה שלושה ספין-אופים לסדרה הזאת, לא יכלו לתת להם אחד? חוץ מאיחודים יש פה גם פגישות ראשונות, כמו זאת של דאנריס וסאנסה, שעושה רושם שיהיו ה-Frienemies הכי טובות. מוזר שדאנריס נותנת לג'ון להציג אותה בלי כל 803 התארים שלה. אולי זה כי כמו שבראן אומר: "אין לנו זמן לכל זה!"
אחרי עורבים וזאבים, הפעם בראן מתעל חלק מהצופים של הפרק ומזכיר לכולם שאיחודים זה נחמד והכל אבל יש צבא של זומבים שמתקרב ויש רק שישה פרקים לטפל בהם ועל הדרך לסגור לפחות שלושים קווי עלילה. מצד שני, בראן פלוס מינוס יודע הכל עכשיו, הוא לא יכול פשוט לספר לכולם איך זה נגמר ונתקתק את זה בשעתיים במקום שבע שעות? לא? נו, טוב.
ג'ון וסאנסה מכנסים ישיבה שבה אנחנו פוגשים שוב את נד אומבר. הוא הופיע בעונה שעברה יחד עם אליס קרסטארק (שגם תגיח ברקע בהמשך), כששניהם נשבעו אמונים לג'ון לאחר שאבותיהם – שלחמו לצד ראמזי בולטון – מתו ב"קרב הממזרים". ליאנה מורמונט – שאם מישהו צריך לשבת על כס הברזל בסוף הסדרה, בחיי שזאת היא – מטילה ספק בנאמנות של ג'ון. בינתיים, סאנסה מעלה תהיה לגיטימית של מה לעזאזל הצבא הסופר-דופר-גדול הזה אמור לאכול בזמן שכולם בצפון הלא-בדיוק-פורה ומה הם בכלל אוכלים, הדרקונים האלה? כנראה שלא טופו.
במעלה המלך, סרסיי מקבלת את החדשות על צבא הזומבים ברוגע מחשיד. היא הרבה יותר מצוברחת מכך שהצבא ששכרה הגיע בלי פילים. נאמר לה שזה כי פילים "לא מותאמים למסעות ארוכים בים", אבל האנשים האלה בבירור לא מכירים את סיפור תיבת נח (ברצינות, חפשו "תיבת נח" בגוגל תמונות, אין לי מושג על מה הם מדברים, נראה שפילים לגמרי סבבה עם לשוט בים). יורון גרייג'וי מראה שהוא לא מאמין בלשמור מחשבות לעצמו ומצהיר בפני כל מי שנמצא באיזור שהוא מעוניין להיות האבא של הילד הבא של סרסיי, אבל הוא נראה לי פחות כמו טיפוס אבהי ויותר כמו הדוד הזה שמגיע לארוחות משפחתיות ומשתכר וגורם לכולם להרגיש לא בנוח. אפרופו, האחיינים שלו, תיאון ויארה, מתאחדים גם הם אבל לא להרבה זמן: היא רוצה להשתלט מחדש על איי הברזל והוא רוצה להמשיך צפונה ולעזור עם עניין הזומבים. הם נפרדים בלבביות:
"מה שמת לעולם לא ימות."
– "מה שמת לעולם לא ימות."
"אבל תהרוג את הממזרים בכל זאת."
הסצינה נגמרת רגע לפני שתיאון כנראה שואל אותה "אוקיי, אבל רק כדי שנהיה ברורים, את לא מדברת על ג'ון, נכון?"
בינתיים, נראה שברון מקבל מסע משלו בעונה הזאת: להיות זה שהורג את ג'יימי וטיריון במקרה שהזומבים לא יצליחו. וזה כנראה הדבר הכי תמוה בכל הפרק הזה. להזכירכם, בעונה הקודמת שני האחים של סרסיי התעמתו איתה בנפרד ובשתי הפעמים היא יכלה לחסל אותם בקלות אך נתנה להם ללכת. מה פשר ההתחרטות הזאת פתאום? כמו כן, ברון נלחם לצד טיריון כמה פעמים ובעונה שעברה הציל את חייו של ג'יימי. כמו כן 2, טיריון הציע במפורש לברון שאם מישהו יבוא להרוג אותו הוא יכפיל את ההצעה על מנת שלא יעשה זאת. אני מקווה שהתסריטאים לא חושבים שהצופים כל-כך טיפשים בשביל להיות במתח של "האם הוא יעשה זאת או לא?" ושנראה איזה טוויסט בסיפור הזה בעוד פרק או שניים.
ג'ון ודאנריס מטיילים להם בווינטרפל כשפתאום דאני פולטת "אחותך לא אוהבת אותי", בשביל הצופים קשיי-התפיסה שלא הבינו את מה שעד עכשיו הועבר יפה מאוד דרך מבטים. הם יוצאים לרכיבת דרקונים משותפת, והולי שיט, זה נראה כל-כך מזוייף. אל תטעו, אין לי ספק שהשקיעו הרבה כסף בסצינה הזאת, ובכל זאת, כשדאני וג'ון עולים על הדרקונים אני בעיקר מדמיין את הכסא שלהם מול מסך ירוק. בזמן שהוא ודאני מתמזמזים אחר כך, ג'ון קולט את הדרקון נותן לו מבט שהוא או "וואי, איזה מדליק זה" או "אם תשבור לה את הלב אני הופך אותך מג'ון שלג לג'ון שלולית".
לקראת סוף הפרק, נראה שהתסריטאים סופסוף מקשיבים למה שבראן אמר קודם. אם היו לנו עוד עונה או שתיים מלפנינו, יכול להיות שדאני הייתה מתחבטת עכשיו עונה שלמה ב"האם לספר לסאם שהרגתי את המשפחה שלו או לא?", אבל במקום זה, אין זמן, אז היא פשוט מספרת לו. וזה אפילו כואב יותר כי בהתחלה הוא חושב שרק אביו מת אבל לפחות אחיו נשאר בחיים. אה, לא? טוב, לפחות שתגיד לו שהכלב שלו או דג הזהב שלו שרדו. בנוסף, במקום להשאיר את שאלת ה"מתי ג'ון יגלה על ההורים שלו?" תלויה מעל הראשים שלנו, גם זה קורה כבר עכשיו. כאמור, זאת העונה האחרונה ואין לנו זמן לכל זה. דרך מעולה לסיים את הפרק.
רק שהוא לא נגמר! בבית אומבר, מסתבר שטורמונד והחברים שרדו את המתקפה על החומה בסוף העונה הקודמת. הם מגלים….רגע, הכנתי כמה בדיחות: הם מגלים קישוט שמלך הלילה הכין במו ידיו. נראה שהוא השתמש בחומרים יד שניה. נתנו לו יד חופשית מבחינת העיצוב. הא? הא? אוקיי, סיימתי. במרכז התצוגה המטרידה הזאת נמצא נד אומבר, שראינו בתחילת הפרק. לאנשים שקרויים נד אין מזל בסדרה הזאת. ברגע צפוי למדי, גם הוא מתעורר בתור זומבי וישירות משופד שוב, הפעם עם החרב הבוערת של בריק. האש מבעירה גם את הלוגו(?) של מלך הלילה, שמאיר על הדמויות כמו אות אזהרה גדול לסכנה המתקרבת. בום, קרדיטים. מה, עדיין לא? באמת? זה כבר מקום שני שממש טוב לסיים בו! נו טוב, עוד משהו אחרון.
התחלנו עם רפרנס לפרק הראשון של הסדרה וזה רק הולם שגם נסיים עם אחד בצורת איחוד – או יותר נכון, מבט – בין ג'יימי ובראן, שלא נפגשו מאז אותה דחיפה גורלית מהחלון. אני לא יודע מה, אם בכלל, קורה בין ג'יימי ובראן בספרים לאחר מכן. אבל גם אם ג'ורג' ר. ר. מרטין עדיין לא הגיע לפה, זאת מרגישה כמו פגישה שמחכה לקרות כבר הרבה מאוד זמן. וכזאת שלא תיגמר טוב, לפחות בשביל אחד הצדדים, אבל בתקווה שעם פחות גילוי עריות הפעם.
למרות שהזמן קצר והמלאכה מרובה, "משחקי הכס" לא נפתחת עם חיפזון. זה עוד פרק פתיחה מסורתי שמציג לנו איפה כל דמות נמצאת, אילו חשבונות נותרו פתוחים ומה כל אחת מתכננת בפרקים הקרובים. בהתחשב בכך שלמלך הלילה יש דרקון-זומבי הייתם מצפים שהוא יספיק כבר להגיע לווינטרפל בזמן כל האיחודים האלה, אבל ראינו כבר שמרחב הזמן-חלל בווסטרוס לא הכי אחיד. כנראה שהוא מחכה בסבלנות לקרב הגדול של פרק 9. שיט, רגע, אין הפעם פרק 9. אז של פרק 5? אה, ושכחתי להזכיר את גורלה של אחת הדמויות החשובות ביותר: אד "אדי" שירן. מסתבר שאין לו עפעפיים עכשיו. עכשיו אנחנו מוכנים לעונה החדשה. החורף כבר כאן.
ווהו! אחלה סיכום
קנית אותי לגמרי עם הרפרנס לרובין הוד גברים בגטקעס.![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
לנעליים של דורון לא צריך להיכנס (שמחה שהוא מפרסם, גם אם זה לא פה), אני מאוד נהניתי מהסיכום שלך מתן. כיף לדעת שיהיה למה לצפות באתר הזה אחרי כל פרק!
אני באופן אישי ממש אהבתי את הפרק ונהניתי מכל רגע, החל מכותרות הפתיחה המחודשות וכלה במפגש המחודש של ג'יימי ובראן. חייבת להגיד שנתקלתי בלא מעט תגובות שהתלוננו על חוסר אקשן בפרק של אתמול, והתלונה הזו לא לגמרי ברורה לי.
מבחינתי, הכניסו בפרק הזה המון התרחשויות, פשוט אלו היו התרחשויות שידענו שאמורות לקרות. אבל מה, אני מחכה למפגש מחודש של ג'ון ואריה מהעונה הראשונה. זו התרחשות משמעותית עם אימפקט רגשי. אני באופן אישי הזלתי דמעה במפגש הזה, מודה. או הגילוי של ג'ון על הזהות האמיתית שלו? זו הרי התפתחות שמעלים ספקולציות לגביה כבר עונות ארוכות.
בקיצור, לא השתעממתי לרגע. מבחינתי קרו המון דברים, ולשמחתי כמעט הכל הרגיש אורגני, טבעי ולא Rushed, שזו הייתה בעיה רצינית בעונה הקודמת. החלק היחיד שלא אהבתי במיוחד היה זה של סרסיי ויורון, אבל נראה לי שזה בגלל שהדמות שלו פשוט מעצבנת אותי ומרגישה נורא שטחית וחד מימדית. בסדרה שבה גם הנבלים הגדולים וגם הגיבורים הם דמויות עגולות ומעניינות, הוא אנומליה משמימה למדי מבחינתי.
כולי תקווה שיהיו לסרסיי במהלך העונה הזו שותפים קצת יותר ראויים לסצינות, כי היא דמות ענקית והיא לא ממש זרחה בפרק הראשון.
בסופו של דבר, זה היה פרק פתיחה מצויין בעיני, ואני לא יכולה לחכות ליתר העונה. זה יעבור ממש ממש מהר, ואני באופן אישי מתכננת להנות מהמעט שנשאר.
התכוונתי לסמן כספוילר
אפילו ש… מניחה שמי שנכנס לתגובות לכתבה שהיא ספוילר אחד גדול מצפה לספוילרים גם בתגובות?
ספויילרים לפרק עצמו אפשר לא לסמן
מי שיחזור לפה אחרי הפרקים הבאים – נא לסמן ספויילרים לפרקים העתידיים הנ"ל.
תודה!
לדעתי תמיד כדאי לרפרר לסרט הזה כשמתאפשר.
גם אני חיבבתי את הפרק. לא קרה בו יותר מדי plot-wise, אבל היו כל מיני אינטראקציות נחמדות, והרבה דברים שעברו דרך מבטים בלבד (בעיקר של אריה). וכן, ליורון אין פה הרבה אישיות מעבר ל“אני סדיסט חרמן”. הבנתי שבספרים הוא יותר מפותח.
נראה לי שבראן רואה רק את העבר וההווה
ולא את העתיד
רק אני חושב
שהדיאלוגים בפרק הזה היו ממש צפויים ולא משהו בכלל?
הרגשתי כאילו יכולתי לצפות ולכתוב בעצמי את רוב הדיאלוגים, והתגובה של ג'ון לגילוי הייתה מאוד אנטיקלימטית בעיניי. אני לא חושב שהמפגש בין ג'יימי לבראן אמור להיות מספיק דרמטי בשביל להיות הכאילו cliffhanger של הפרק, אבל ניחא.
לדעתי זה היה פרק מאוד מאכזב, אבל יכול להיות שהוא באמת אמור להיות צפוי ולא לחדש כדי להכניס מחדש את כל הצופים הפחות אדוקים לעניינים.
וכן, זה שכולם בניחותא ואנשים הספיקו להגיע לווינטרפל לפני שהווייט ווקרס עושים משהו אחרי שהם פרצו את החומה עם פאקינג דרקון זה קצת הזוי, אבל כבר התרגלנו…
ממש לא מסכים לגבי האפקטים
בסצינת התעופה של הדרקונים שרקתי בהתפעלות (זאת אומרת, אם הייתי שורק אז זה היה בהתפעלות. נראה לי שהפה שלי היה מלא בביסלי או משהו). הם כל כך מפורטים שאומייגאד, הם מלחיצים כמו סמאוג, שהופק בתקציב גבוה פי עשר.
חוץ מזה – אחלה סקירה. קראתי כבר איזה שישה סיכומים ברשת, ואני מודה שניגשתי לנוכחי בסקפטיות מה. הצלחת עדיין לחדש ולבדר, ואפילו להוציא ממני כמה גיחוכים קלים. מעכשיו אני מחכה לסקירה שלך כל שבוע.
שתי הערות לסיום: 1. אהבתי מאד את הצורה שבה הפרק הסתיים. המשחק של קאסטר וואלדו בסצינה הקצרה הזו היה מעולה ממש.
2. ואם מדברים על משחק טוב – מבחינתי יש כבר זוכה לאמי של השנה, על סצינה של פחות מחמש דקות: ג'ון בראדלי. בלי כמעט לדבר הבנאדם דפק את הרגע הכי אותנטי ב'משחקי הכס' מאז אני לא זוכר מתי. זה היה משחק פנטסטי של דמות, שהיא אפילו לא אחת הראשיות. כל הכבוד.
האמת נהניתי הרבה יותר ממה שציפיתי
גם אני ממחנה "עונה 7 הייתה פשוט גרועה והשאירה טעם סופר רע בפה", אז יכול להיות שהציפיות שלי פשוט היו נמוכות במיוחד, אבל באמת נהניתי מהפרק ואני חושב שיש פה התפתחות, בעיקר שלילית ובעיקר של דאינריז שממשיכה להיות כלבה לכולם ולצפות שיאהבו אותה, משהו שאחרי עונה 7 כבר חשבתי שלא יקרה ואני שמח לראות שהתבדיתי. השאלה היא האם באמת יהיה להם אומץ ללכת עם זה עד הסוף.
יש מחנה אחר?
(ל"ת)
זו גישה די מתנשאת
וטיפשית לחשוב שלא ושכולם חושבים כמוך
וואו, זה התדרדר מהר
בכנות לא פגשתי בן אדם אחד שחשב שעונה 7 הייתה טובה, אבל יכול להיות שאני חי בתיבת תהודה. אני אשמח לפגוש ולהתחיל דיאלוג עם אנשים מהמחנה הנגדי.
LIKE על השימוש בביטוי תיבת תהודה
(ל"ת)
.It got its ups and (a lot of) downs. But you can't deny the view though
הפרק הזה, כמו כל פרק ראשון בעונה של משחקי הכס, היה מאכזב עם כמעט שום התקדמויות מבחינה עלילתית, ועם רמת כתיבה בינונית עד נמוכה שגורמת להתגעגע לעונות הראשונות, אבל עדיין, נראה ששווה להשאר.
נתחיל, איך לא, מהרע.
הקטעים בווינטרפל (שזה גם השם של הפרק) היו נוראיים.
נראה כאילו היוצרים של הסדרה בטוחים שהצופים פשוט מתים על כל איחוד של דמויות, ולכן הם מעמיסים עלינו כאלה לאחרונה. באמת שלא היה אכפת לי מכמות כזו של איחודים, ובאמת יש בזה משהו מיוחד לראות דמויות שהיו כל כך רחוקות אחת מהשנייה, למשך כל כך הרבה זמן נפגשות סוף סוף, אבל לעזאזל, אם הכותבים של הסדרה לא יודעים לכתוב איחודים כאלה בצורה שיהיה אפשר לצפות בהם בלי שיהיה לי דחף חזק להסיט את העיניים במבוכה, פשוט אל תעשו אותם. או שפשוט תעשו אותם בלי דיבורים, זה באמת יהיה יותר טוב.
כל האיחודים של ג'ון בווינטרפל היו נוראיים. אחרי שחמש שנים הוא לא רואה את אחותו הדבר הראשון שיש לו לומר חה כשהוא רואה אותה סוף סוף זה: "איך התגנבת לפה?", והדבר הראשון שיש לאחותו לומר לו אחרי חמש שנים ואחרי המשפט הקודם זה "איך שרדת מלא דקירות?". ואז הם מחייכים ומתחבקים. אם היו מורידים את הדיאלוג הנורא הזה לפני החיבוקים והנשיקות, החיבוקים והנשיקות לא היו נראים כל כך לא במקום. אבל בבוף נשארנו עם זה.
וכמו שהמפגש עם אריה היה מביך, כך המפגש עם בראן היה מביך. באמת, אני לא יכול להסתכל על הפרצוף שלו בלי לרצות לתת לו כאפה. לפחות המפגש הזה נשאר מביך ברמה סבירה סך כל ועבר בלי שבראן יגיד משהו כמו: "התחת שלך נראה ממש יפה כששכבת עם דודה שלך".
כמוכן, כל הקטע הזה שהצפונים אומרים לג'ון שהוא בוגד וכו' נראים ממש לא מעניינים, והרבה יותר מזה שהם לא מעניינים – למי יש זמן לזה? יש לכם 6 פרקים לסיים את הסדרה כשיש צבא של זומבים שכל הסדרה הזהירו מפניו במרחק של חצי יום הליכה (או חודש, תלוי כמה זמן הכותבים ירצו זה ייקח), ויש לו דרקון, ואתם מבזבזים זמן על "בגידה" שכזו? אני לא רואה איך העניינים האלה לא או יפתרו בשנייה, או שפשוט כולם יעמידו פנים שזה לא קרה ויהפכו את כל זה למיותר, בזמן שנותר לסיום הסדרה.
וברצינות, די עם בדיחות על מסורסים. במיוחד כאלה שפשוט היה אפשר, כמו שעשו לאשכים של נושאי הבדיחה, לחתוך החוצה. שיט, גם אני נפלתי לזה! אתם רואים למה אתם גורמים?
אבל, לשמחתנו, לא הכל היה רע בפרק הזה והיו כמה רגעים טובים.
קודם כל, הפתיח החדש ממש יפה, ועכשיו, אחרי הרבה
זמן שלא שמעתי את נעימת הפתיחה של הסדרה, כששמעתי אותה שוב נזכרתי כמה שהיא יפה, וביחד עם הפתיח החדש, זה באמת היה תענוג. חוץ מהפתיח היו כמה סצינות טובות כמו הסצנה עם הלוגו של מלך הלילה, וכמה מפגשים שדווקא כן היו מוצלחים כמו המפגשים שבהם סאם היה מעורב. אני חושב שבניגוד לאיחודים שלא כללו את סאם, הם באמת צלחו את המפגש של סאם וג'ון ששם ג'ון מגלה שהוא לא ממזר. למרות שכבר ידענו את זה, התגובה של ג'ון הייתה אמינה והייתה קפיצת רמה מהאיחודים הקודמים בפרק. וכמובן המפגש השני של סאם, שבו דאינריז מספרת לסאם שהיא הרגה את המשפחה שלו, שסיפק את הבדיחה הטובה בפרק:
דאינריז: נאלצתי להרוג את אבא שלך כי הוא לא כרע ברך.
סאם: *מזיל דמעה* נו טוב, לפחות אח שלי ינהל את הממלכה כמו שצריך.
דאינריז: בנוגע לזה…
אני לא חושב שזה היה אמור להיות מצחיק, אבל זה לא משנה, כי זה ממש הצחיק אותי, ולמרות שהם לא ניסו להצחיק, זו באמת סצנה טובה.
אבל מעל כל הדברים האלה הייתה סצנה אחת שהתעלתה על הכל, שלמרות הכל פיתחה אצלי המון ציפיות לעונה הזו, ציפיות שאני לא רואה סיבה שלא יתגשמו.
הולי שיט, הדרקונים האלה. אמנם אני נאלץ להסכים עם מתן, ואומר שהשילוב של הדמויות האנושיות והדרקונים הממוחשבים לא עובד כל כך טוב ובהתחלה כשג'ון ודאינריז התהלכו ליד הדרקונים, זה באמת נראה רע, אבל מהרגע שהדרקונים האלה מתרוממים, לא נותר לי אלא להתענג מהמופע הויזואלי הזה.
הם פשוט עושים את הדרקונים האלה כל כך טוב. עם sense of scale מדהים, שנעשה בעזרת מודלים מפורטים להפליא ותשומת לפרטים קטנטנים באנימציה כמו האור שחודר דרך העור של הכנפיים ואיך שהרוח גורמת לקשקשים להתנפנף, והתנועה האיטית והמרהיבה של הדרקונים, שבאמת גורמים להם להרגיש כמו יצורים ענקיים וחיים.
עם מבט אחורה אל קרב הממזרים שהוכיח את היכולות של הסדרה ליצור סצינות אקשן מרהיבות, הסצנה הזאת גרמה לי להבין שלא משנה מה, הקרב הבלתי נמנע בין צבא הזומבים לצבא בני האדם, ששם ישתתפו דרקוני האש ודרקון הקרח, הולך להיות הדבר הכי אפי שנראה אי פעם על המסך. גם בטלוויזיה, וגם בקולנוע. סצינת אקשן שלא נראתה כמותה מעולם, ושתיזכר לעוד הרבה זמן. אמנם זה ממש לא מה שגרם לסדרה להחשב לטובה מלכתחילה (מזה נראה שאפשר לשכוח. כנראה שלא נראה את זה יותר), זה הולך להיות שווה את 7 העונות שהובילו אותנו לכאן.
בוז (אבל לפחות בוז קונסיסטנטי)
הסדרה הפכה לסדרה של צחוקים. והסקירות הפכו לסקירות של צחוקים.
"הפכו"?
אני כמעט בטוח שבין הסקירות הראשונות יש את המערכון עם הסוחר פינים על חוף הים. הסדרה אולי הדרדרה ברמה, אבל הסקירות מטרתן תמיד היו צחוקים, עם כמה אבחנות והבחנות.
אתה עוד מצטדק?
(ל"ת)
"והחרב הקסומה אורטל!"
(ל"ת)
פרק מאכזב
אין לי בעיה עם היעדר האקשן או הלבנים המהלכים (הלוואי שהיו הורגים את מלך הלילה בהפתעה בסוף העונה הקודמת ומשאירים את עונה שמונה למשחקי הכס) אבל הפרק הרגיש לי שטוח בטירוף. טעויות כמו שג׳ון עשה (ועושה) באסיפה בווינטרפל הן בעבר היו שיא הדרמה של הסדרה ועלו לדמויות אחרות בחייהן, אבל עכשיו זה מרגיש כאילו הצטמצמנו ל״אנשים לא מרוצים, ג׳ון דופק נאום, דאנריז תיתן איזה שואו וכולם יצופפו שורות״.
אפשר לראות את זה הפער הזה בדמות של סנסה. מצד אחד הסדרה מנסה להציג אותה (כבר כמה עונות) בתור איזה מאסטרמיינד, קו עלילה שאני סך הכל מחבב למרות שעדיין חסר שסנסה תדפוק מהלך באמת מרשים, אבל מצד שני כל התנגדויות שלה לדנאריז מוצגות כאיזה צרות עין, מין ״פוליטיקה ישנה״. מרגיש שהמתח קצת התפוגג ואני כבר לא מאמין שקווי העלילה האלה ילכו באמת למקום מעניין. הלוואי שאני טועה.
והפרק החדש (2) מתוח יותר מדי.
אם לא היינו יודעים שבפרק הבא יגיע כל האקשן, ייתכן שכל הדרמה העשויה לא רע היתה עובדת, אבל במקום זאת צופים בפרק בתחושה ברורה של קוצר רוח. חבל.
ואכן, בפרק הבא יגיע כל האקשן – הקרב על ווינטרפל, בבימויו של אולי במאי הטלויזיה הכי טוב שעובד היום: מיגואל ספוצ'ניק, מי שהיה אחראי ל"הארדהום" ול"קרב הממזרים". הוא, אגב, מביים גם את הפרק החמישי, מה שמבטיח שבו תתרחשנה כנראה סצינות הקרב המשמעותיות לקראת סיום הסדרה. יש למה לחכות, אני מניח.
זה בדיוק הקטע
אני גם חושב שהפרק היה טוב. אבל לא יכולתי שלא להרגיש את קוצר הרוח ואת הידיעה שכל זה הקדמה. כמו שכתבתי, הדרמה היתה עשויה טוב, אבל דווקא הידע שלי על מה שצפוי קלקל אותה. אני מבין היטב מה היוצרים רצו לעשות, אבל בדיעבד הייתי מעדיף לצפות בפרק שבוע הבא, כשההמתנה לקתרזיס לא ארוכה כל כך (ואף מילה על 'מלחמת האינסוף', אוקיי?)
ראיתי כבר כתבות ברשת ששיבחו את הפרק מאד. ושוב, הבנתי אותן היטב, אבל אני יצאתי קצת מאוכזב. תחושות כאלו הן לגמרי סובייקטיביות.
אולי ארחיב עוד כשתעלה הסקירה של מתן.