פרסי דג הזהב 2014: חלק שלישי

החלק האחרון של פרסי השנה על פי האקדמיה למבקרים קולנוע שהם דגים אדומים, עם סרט השנה, הסרט הגרוע ו-25 הדקות הגדולות של השנה בקולנוע

אוקיי, סיכום הסיכומים. בחירת סרט השנה שלכם, כאן. החלק הראשו של פרסי דג הזהב, כאן. החלק השני, פה. הרגעים המטומטמים של השנה, כאן. ועכשיו, הסוף:


סלמון הספק: נימפומנית

אני רואה די הרבה סרטים, אבל אני לא יכול לראות את כולם, ותמיד קורה שאני מפספס גם סרטים חשובים ומעניינים. מן הסתם, אילו הייתי רואה את כל הסרטים שיצאו בעולם, רשימת סיכום השנה שלי היתה שונה. סלמון הספק הוא הפרס לסרט שלא ראיתי שהיה אולי, כנראה, מי יודע, משנה את הבחירה שלי אילו הייתי רואה אותו. את השנה הזאת נדמה לי שצלחתי בלי חורים גדולים מדי ברשימת החובות התרבותיות שלי. סרט מעניין אחד שלא ראיתי הוא "נימפומנית", והאמת, גם זה לא נראה, על פניו, כמו הפסד גדול: קל מאוד לפסול את לארס פון טרייר, שכבר ויתרתי עליו והכרזתי כפרובוקטור חנטריש בלי כיסוי. אלא מה, הסרט האחרון של החנטריש הזה היה "מלנכוליה", שאותו דווקא די אהבתי. אבל כנראה שלא מספיק בשביל לתת צ'אנס לארבע שעות של פורנו אמנותי.


הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה

סרטים גרועים שלא ראיתי דווקא יש הרבה, ואין לי בעיה עם זה. כמו כמעט כל שנה, הדברים שנראים הכי רע הם זוועות האנימציה שמשוחררות לבתי הקולנוע בכל חג, אבל אני לא רואה אותן כי אני לא חייב. גם מבין הסרטים שכן ראיתי, רבים היו בזבוז זמן מוחלט. הנה כמה מהבולטים שבהם:

צבי הנינג'ה
מאוד התפתיתי לתת ל"צבי הנינג'ה" את הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה רק כדי להתנקם על העניין הזה של הציטוט. אבל אם להיות כן, זה לא באמת היה הסרט הגרוע ביותר שראיתי השנה. סתם סרט מחורבן.

גרייס ממונקו
די ציפיתי להשתעמם ב"גרייס ממונקו", סרטים כאלה בדרך כלל לא מאוד מעניינים אותי, אבל לא הייתי מוכן לתשדיר תעמולה למען מדיניות מיסוי. או לחוסר הכישורים ו/או האכפתיות המדהים שהפגינו התסריטאי והבמאי ביצירת התשדיר הזה.

אני, פרנקנשטיין
בואו נאמר את זה ככה: הסרט הזה גורם ל"דרקולה: ההתחלה" להיראות טוב.

התעלות
אנשים אוהבים לרדת על "לוסי" כי הוא סרט כל כך טפשי, אבל "לוסי" לפחות היה מבדר. "התעלות" היה קרוב מאוד אליו בקרב על תואר הסרט המטומטם של השנה, הוא כשל באופן מוחלט וטוטאלי בניסיון לטפל באופן אינטליגנטי בנושא הסינגולריות והאינטליגנציה המלאכותית – אבל הפשע הגדול יותר שלו היה שבנוסף לכל זה הוא גם היה נורא, אבל נורא משעמם.

פומפיי
בולשיט של אופרת-סבון בסנדלים ואפקטים ממוחשבים של הר געש, שאפילו לא נראים כאילו הם קשורים זה לזה בצורה כלשהי.

חבלה
לא סרט גרוע פשוט, אלא כמה סרטים גרועים מסוגים וז'אנרים שונים לחלוטין שהתנגשו זה בזה ואז התיישב עליהם שוורצנגר.

ואתם יודעים… היו עוד המון. אבל דבר אחד משותף לכל הסרטים האלה: אף אחד מהם לא נמשך שלוש שעות. אז נכון שזאת המטרה הכי קלה והבחירה הכי צפויה, אבל מה לעשות, כשמגיע מגיע. זוכה הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה הוא:

transformers

רובוטריקים 4

היו כבר שלושה סרטים בסדרה הזאת וכולם היו גרועים, אבל אף אחד מהם עוד לא קיבל את הדג המלוח. כי תמיד היו דברים גרועים יותר. הפעם, מצטער, ככל שאני חושב על סרטי השנה אני לא מצליח לחשוב על שום דבר גרוע יותר מ"רובוטריקים 4". כי הוא כל מה שגרוע בסרט אחד: הוא מטומטם (מאוד). הוא משעמם. הוא רצף של השמת מוצרים לא מוסתרת וחסרת בושה. הוא מצליח להרוס אפילו את הקונספט של טי-רקס חייזרי יורק אש. הוא, לפרקים, פשוט מרושע. ויותר מכל: הוא נמשך פאקינג שלוש שעות. אין שום סיבה בעולם שהדבר הזה יימשך שלוש שעות. לא אכפת לי שזה מתבקש וצפוי, לא בא לי להיות מקורי: "רובוטריקים 4" הוא הסרט הגרוע ביותר של 2014.

וזה גם הסרט המכניס ביותר של 2014, עם הכנסות של מעל מיליארד דולר. וזה בלי לספור את ההכנסות מהפרסומות.


דג הזהב לסרט הטוב של השנה

אוקיי: "שומרי הגלקסיה" הוא כיפי כמו לונה פארק וגלידה ביחד. "קצה המחר" היה גם הוא כיף אדיר. "טווח קצר 12" מעולה. "מתחת לעור" בדרכו האיטית והחידתית היה מהמם. "רכבת הקרח", אם שמים רגע בצד את חוסר ההגיון, היה פשוט משובח, ואני לא חושב שאני יכול לחדש הרבה בשבחים ל"אפס ביחסי אנוש".

אבל מעל כולם, מבחינתי, נמצאים שלושה. שלושה סרטים שלכל אחד מהם הייתי מוכן בשמחה לתת את התואר "סרט השנה", וזה היה מגיע לו. ממש מפתה לרמות, להגיד "אני לא יכול להחליט" ולתת את הפרס לשלושתם. סרטי השנה הם:

וויפלאש

כששמעתי שבפסטיבל סאנדנס זכה סרט על מתופף והמורה שלו, זה כנראה עשה עלי קצת פחות רושם מהשמועה השבועית על "מלחמת הכוכבים". אני לא מתעניין במיוחד בסרטים על מתופפים והמורים שלהם. גם בהמשך, כשהמון אנשים סיפרו כמה שהסרט הזה טוב, נשארתי אדיש. אני פשוט לא בקטע של סרטים כאלה. עד שראיתי את הסרט הזה, וגיליתי שאני בהחלט ולגמרי בקטע של סרטים על מתופפים והמורים שלהם, כשהם עשויים כל כך טוב. המילה "מושלם" חוזרת וצפה לי בראש כל הזמן כשאני מנסה לתאר את הסרט הזה. הוא מפוקס, מרוכז, יודע בדיוק מה הוא רוצה ולא מבזבז דקה בדרך לשם. אני לא יכול לחשוב על דרך טובה יותר לעשות את מה שהוא עושה. זה סרט על תיפוף שעושה יותר להאצת הדופק מכל מרדף או סצינת אקשן השנה. מי זה דמיאן שאזל ואיך אפשר לגרום לו לעשות עוד סרטים, אתמול, אם אפשר?

באבאדוק

אימה, אולי יותר מכל ז'אנר אחר, היא עניין אישי. לכל אחד מפלצות משלו ושדים משלו, ומה שמפחיד אותך לא בהכרח מפחיד אותי. "באבאדוק" הוא כנראה סרט האימה שנתפר במיוחד עבורי, כי הוא גרם לי לשקשק כמו ששום סרט לא עשה לי מאז שראיתי לראשונה סרט אימה בקולנוע, בגיל 13. אבל אתם לא חייבים לפחד כדי להתרשם מהסרט. "באבאדוק" הוא בו זמנית סרט על אישה שמגינה על בנה ממפלצת, וגם סרט פסיכולוגי שנוגע בדיוק של אזמל מנתחים בנקודות האפלות ביותר במח של כל הורה. הוא מבוים (ג'ניפר קנט) ומשוחק (אסי דייויס) באופן שומט-לסתות. ההשפעה הפיזית של הצפיה ב"באבאדוק" עלי היתה כזאת שאם לא הייתי כולל אותו בין הרגעים הגדולים של השנה בקולנוע הייתי עושה צחוק מהעבודה.

(הערה: ויש מצב שלמרות הכל תוכלו לראות אותו על מסך גדול, אם תרצו. המתינו).

ובכל זאת, מכיוון שחוקי האלמקטעד"א גוזרים עלי לבחור רק סרט אחד בכל שנה, אני נאלץ בצער רב (כי, ברצינות, ל"וויפלאש" ו"באבאדוק" כל כך מגיע) להצהיר שהזוכה בפרס דג הזהב לשנת 2014 הוא, כלומר, היא, כלומר, אתם יודעים:

her

היא

בייסיקלי, זה סיפור האהבה הכי מרגש שראיתי בקולנוע מזה אני לא יודע מתי.
וראיתי הרבה. המון. בכל סרט, פחות או יותר. אבל "היא" פשוט עושה את זה טוב יותר. העובדה שהוא גם אחד מסרטי המדע הבידיוני הטובים שנוצרו אי פעם היא בונוס. "היא" לא מנקר עיניים: הוא לא מרסק אסטרואידים על העולם, או משוויץ בבניינים גבוהים וברובוטים ובחלליות. הוא מתאר עתיד קרוב אמין, מדויק, יפה ולא-רחוק, ועוסק באינטליגנציה מלאכותית באופן שמדלג בקלילות מעל שטויות כמו "התעלות". חואקין פניקס נמצא על המסך כל כך הרבה זמן שהסרט כולו תלוי בשרירי הפנים שלו, וההופעה שלו היא אחת הטובות ביותר שראיתי מאז ההופעה הקודמת של חואקין פניקס בסרט ("המאסטר"). הוא מצחיק, והוא יפה, אבל לפני הכל זה סיפור אהבה. אני אוהב את "היא".


ולסיכום הסיכום, 25 הדקות הגדולות של השנה בקולנוע:

‏25. דראקס מנחם את רוקט, "שומרי הגלקסיה"
‏24. קאט לצ'לו, "התו האחרון"‏
‏23. מרדף בונציה, "הפינגווינים ממדגסקר"‏
‏22. איפה את פרנצ'סקה? "יפה לנצח"‏
‏21. רעידת האדמה בטוקיו, "הרוח העולה"‏
‏20. טום קרוז נדרס על ידי ג'יפ וזה מאוד מצחיק, "קצה המחר"‏
‏19. מישהו פה מזייף, "וויפלאש"‏
‏18. גודזילה מבצע הנשמה מפה לפה, "גודזילה"‏. לו רק היו יותר רגעים כאלה בסרט.
‏17. תגובתו של חודורובסקי לחולית של לינץ', "חולית של חודורובסקי"‏
‏16. תהיות קיומיות, "הקופסונים"‏ – הסצינה שבמהלך הקרדיטים
‏15. המעבר דרך חור התולעת, "בין כוכבים"‏
‏14. קרון הכיתה, "רכבת הקרח"‏ רגע חינוכי עם אליסון פיל
‏13‏. כותרות הסיום של "רחוב ג'אמפ 22"‏
‏12. איוון לוק מקבל מבנו תקציר של משחק הכדורגל שהחמיץ, "לוק"‏
‏11. מתחת למים, "מתחת לעור", המקום שבו גברים נעלמים
‏10. באט-מן והאמר-גירל, "הפשיטה 2"‏, סצינת האקשן של השנה‏
‏9. לג'נקו נופל האסימון, "רחוב ג'אמפ 22"‏
‏8. נוהל מעצר חשוד, "אפס ביחסי אנוש"‏
‏7. לאונרדו תחת השפעת לימונים, "הזאב מוול סטריט"‏‏
‏6. מה שמתחת לעור, "מתחת לעור": פרצופה האמיתי של סקרלט
‏5. בריאת העולם על פי ארונופסקי, "המבול"
‏4. קוויקסילבר, "אקס-מן: העתיד שהיה". הסצינה שבשבילה הסרט הזה קיים
‏3. קונצרט לסיום, "וויפלאש"
‏2. ‏And when you see what's underneath‏, "באבאדוק"‏
‏1. הסיפור על התמנונה והכריש, "טווח קצר 12"‏.