תקשיבו, 2013 היתה אדירה. בעיקר בקצוות. נכון שבאמצע היתה בטן די ארוכה, הקיץ היה מלא בסרטים בסדר שעברו ונעלמו ולא היה מה להזכיר בסיכומים, אבל סרטי תחילת השנה (או סוף 2012, תלוי איך מסתכלים על זה) וסוף השנה (או תחילת 2014, אם אתם רוצים), וכמה סרטים טובים שבכל זאת הגיעו באמצע, סיפקו כל כך הרבה דברים מגניבים שרשימות הסיכום מתפוצצות. וזה עוד בלי לספור את הסרטים המצוינים שיצאו על הגבול, וייכללו בסיכומי השנה הבאה.
אז, באיחור אופנתי ובכיף, התכנסה שוב האקדמיה למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים על כל חבריה כדי לעשות בחירות. זאת הפעם ה-13 שאנחנו עושים את זה (את ההיסטוריה של כל בחירות האקדמיה – וגם את בחירות הקהל באתר לסרטי והופעות השנה – אפשר לראות כאן). למען מי שחדש לתהליך, נבהיר שוב: פרסי דג הזהב והדג המלוח נבחרים על פי דעתה האישית של האקדמיה בלבד – כלומר, דעתי שלי. אני לא מתיימר לייצג אף אחד אחר מלבדי, ואם אתם לא מסכימים איתי – אחלה. קהל הגולשים באתר מוזמן להביע את דעתו בבחירת סרט השנה של עין הדג, שהוא פרס נפרד, שבדרך כלל לא תואם לדעתי. וטעם הקהל בטח טוב יותר משלי.
ועכשיו:
דג הזהב להפצה: סרטי אורלנדו
האם יש הצדקה כלכלית להקרין בארץ את "אפסטרים קולור", סרט מוזר כל כך שגם אנשים שאוהבים אותו מאוד לא לגמרי בטוחים מה בדיוק העלילה שלו? או את "זרים על שפת האגם", סרט שאין בו סצינה שהיא לא סצינת עירום גברי מלא? סביר שלא. אבל סרטי אורלנדו, חברת הפצה קטנה וחצופה, הוציאה את הסרטים האלה בכל זאת. הם הוציאו גם את "פרנסס הא", "סיפור משפחתי", "אור לאחר החשיכה" ו"הלקחנים". אולי לא כל הסרטים הם בדיוק כוס התה שלי, אבל אני מעדיף בהרבה לחיות במקום שבו סרטים כאלה, שנמצאים מהמיינסטרים שמאלה ושם תשאל, עשויים להגיע להקרנות סדירות על מסך גדול במקום להיות בטוח שאפשר להשיג אותם בפורמט ביתי בלבד. אז מגיע לסרטי אורלנדו כבוד על האומץ. אם כי לא בטוח שמגיע להם פרס על שפיות פיננסית.
צל"ש נוסף בתחום ההפצה: למי שהצליח ליזום ולהפעיל את היום שבו כל הסרטים, בכל הרשתות, עלו עשרה שקלים.
הדג המלוח להפצה: רק עברית
"הקרודים" היה סרט חמוד וכיפי נורא. ראיתם? אם אין לכם ילדים, אני מנחש שהתשובה היא לא. כי הסרט הוקרן באנגלית במשך משהו כמו חמש דקות. אותו הדבר נכון לגבי "לשבור את הקרח". תראו, רוב הקהל של סרטי אנימציה הם ילדים. ברור. רוב הסרטים האלה לא מוקרנים בגירסה האנגלית בכלל, ולא חסרה לי האפשרות לראות את "לעוף על הזמן" בשפת המקור. אבל זה באמת רעיון כל כך מופרך שגם אנשים שכבר יכולים לקרוא תרגום ירצו לראות את הסרט החדש והמעולה של דיסני, שהכניס 250 מיליון דולר בארה"ב? אם בעבר סרטי אנימציה הוקרנו באנגלית באופן מצומצם יחסית, השנה נדמה שהמפיצים הפסיקו אפילו לנסות. ועל הסיכוי למצוא סרט אנימציה בשפת המקור וגם בדו-מימד אני אפילו לא מדבר.
(כמובן, אתם מוזמנים לראות את "לשבור את הקרח" בגירסה האנגלית בסינמטק חולון ב-9.1. עד כאן פרסומת עצמית).
דג מלוח לסרט הטוב ביותר שלא הופץ בארץ: סוף העולם
לא, כאילו ברצינות, מי הדביל שהחליט על זה? אני באמת רוצה לדעת, מה ההגיון? "אפסטרים פאקינג קולור" מוקרן בארץ, ו"סוף העולם" לא? המחשבה היא שאנשים בארץ לא אוהבים קומדיות? לא אוהבים דברים בריטיים? (כן, כי אף אחד לא צופה ב"דוקטור הו"). או אולי הם פשוט לא אוהבים דברים טובים מדי? אולי זה פשוט עניין של מסורת: אחרי ששני הסרטים הראשונים בטרילוגית הקורנטו לא הופצו בארץ, אולי המפיצים חששו שאנשים לא יבינו את העלילה. זה, כמובן, הסבר מטומטם לחלוטין, אבל גם ההחלטה לא להפיץ את זה בארץ מטומטמת באותה המידה.
דג הזהב לנושא הדיון של השנה: ייצוג נשי בקולנוע
אולי זה רק אני, אבל נדמה לי שב-2012 יכולת לעבור 11 חודשים בלי לשמוע אפילו פעם אחת את צירוף המילים "מבחן בכדל". ופתאום, ב-2013 – לא רק שכולם יודעים על זה, אף אחד לא מדבר על שום דבר אחר. נדמה שהשנה נכנס לתוקף "חוק בכדל": כל דיון, על כל סרט מכל ז'אנר ומכל תקופה, אם הוא יימשך מספיק זמן, יגיע בסופו של דבר לשאלת הייצוג הנשי בסרט. כולם יודעים מה זה, כולם מתווכחים על זה, כולם דנים האם "כח משיכה" עובר את המבחן (לא) ואז מתווכחים על השאלה האם זה בכלל משנה (לא) והאם עצם העובדה שהם דנים על השאלה האם זה משנה היא משמעותית (כן). מבחן בכדל הוא לא חדש. נושא הייצוג הנשי (המועט מדי) בקולנוע הוא לגמרי לא חדש – בעצם, הוא היה קיים מאז שהיה קולנוע. אבל פתאום השנה הוא היה בכל מקום. זאת, כמובן, התפתחות חיובית לחלוטין – הנושא הוא חשוב והדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בנושא הוא לדבר על זה – אם כי בנקודות מסוימות השנה הוא עבר את הגבול אל חשיפת היתר. אם הדבר היחיד שמעניין אותך ב"כח משיכה" הוא האם הוא עובר את מבחן בכדל – זה הזמן להחליף גישה.
דג הזהב לדבר שאשכרה משנה את האופן שבו סרטים נעשים השנה: מימון המון
הסרט "ורוניקה מארס" ייצא במרץ 2014, אחרי שגייס מיליוני דולרים בקיקסאטרטר. גם הסרט הבא של זאק בראף. גם הסרט הבא של ספייק לי, למרות שאחרי שאנשים צפו ב"שבעה צעדים" יש מצב שרבים מהם יבטלו את התרומה. זה לא יפסיק כאן. אם אתם אופטימיים, אפשר להכריז שמעכשיו, יוצר שיש לו מספיק מעריצים יכול לגייס כסף גם בלי להתחנף לאולפנים – וזאת חתיכת מהפכה.
דג הזהב לשם הטוב ביותר לסרט
"ג'ון מת בסוף". (זהירות, ספוילר).
הדג המלוח לשם העברי הגרוע ביותר
הכי פשוט היה לתת את הפרס הזה ל"אקס-פטריוט", אבל זה טרולינג. השם הזה הוא הרי הסיבה היחידה לכך שמישהו היה מודע לקיומו של הסרט. יותר מעצבנים אותי מקרים שבהם סרטים עם שמות טובים קיבלו בארץ שמות בלתי זכירים לחלוטין, שאי אפשר להבדיל בינם לבין עשרות סרטים זהים: "The Way Way Back" שהפך ל"העולם על פי דנקן" (שם בעל תוכן אפסי לחלוטין, שאומר לנו רק שבסרט יש מישהו שקוראים לו דנקן), או גרוע מזה, האופן שבו סרט ששמו המקורי היה "אמריקן בולשיט" הפך בקולנוע בארץ ל"חלום אמריקאי" (דרך "American Hustle"). גועל נפש.
אבל אם בוחרים שם אחד השנה שהתבלט בביזאריותו, זה חייב להיות הפיאסקו "האויב בתוכנו סטארטרק". שם שמצליח בתוך שלוש מילים להיות לא נכון מכל כך הרבה סיבות. הבנתי שג'יי. ג'יי. אברמס עצמו אישר את השם הזה. נו, טוב, זאת לא בדיוק ההחלטה השגויה היחידה שהוא קיבל בקשר לסרט הזה.
דג הזהב לשם העברי הטוב ביותר
הסרט הזה היה אמור לצאת בארץ ונדחה, או בוטל, או ייצא בשנה הבאה או משהו, אבל לא משנה: בפעם הראשונה שבה שמעתי את השם העברי "חרא סבא" צחקתי בקול רם. מהסיבות הנכונות. זהו, נסגרה התחרות, אפשר ללכת הביתה.
עוד שם אחד שצריך לקבל מין דג זהב במי מלח או משהו כזה הוא "הנגאובר 3: חוזרים לוגאס". משעשע אותי שאחרי התעקשות לאורך שני סרטים על אחד השמות הגרועים ביותר אי פעם, המפיצים פשוט נכנעו ובאמצע הסדרה החליפו בחזרה לשם שבו היא היתה צריכה להיקרא מלכתחילה, כאילו לא היה "בדרך לחתונה עוצרים בוגאס" מעולם. אולי יש תקווה: עדיין לא מאוחר מדי לקרוא לסרט הבא בסדרת "סטאר טרק" פשוט "סטאר טרק".
דג הזהב לפוסטר הטוב ביותר
כמה מהפוסטרים הכי טובים שנתלו על קירות מולטיפלקסים השנה: ל"איש הפלדה" היו כמה פוסטרים מצוינים, פשוטים אבל חזקים, שכמעט והצליחו לשכנע אותי שזה יהיה משהו מיוחד; הטיזר-פוסטר של "גודזילה" עדיין משכנע אותי, ומקווה שאני לא אתאכזב; ואני לא יודע מה בדיוק הולך ב-"Enemy", אבל לג'ייק ג'ילנהול יש עכביש בראש.
אבל הזוכה הוא "משחקי הרעב: התלקחות". סרט ההמשך של "משחקי הרעב" לא היה צריך להתאמץ. הוא היה מרסק קופות בכל מקרה, גם אם אף אחד מהפוסטרים לא היה מציג שום דבר מלבד ג'ניפר לורנס עם קשת. או בלי קשת. ווטאבר. ואולי דווקא בגלל שצוות השיווק של "משחקי הרעב" ידע שהסרט הוא הצלחה בטוחה בכל מקרה, הם הרשו לעצמם לעשות דברים לא מובנים מאליהם בכלל: לפרסם פוסטרים שמושפעים מפרופגנדה פאשיסטית וגם מאמני הרנסנס. אבל השיא היה היצירה המטורפת הזאת. אם הם ימשיכו ככה, אני מצפה לראות את הפוסטרים של הסרט הבא בסדרה. (הקליקו כאן כדי לשוטט בפוסטר בגודל המלא על כל מאות פרטיו).
הדג המלוח לפוסטר הגרוע ביותר
מעניין, למה הקומדיה השנונה והנהדרת והכנה "דון ג'ון" לא הצליחה בארץ? אני לא יודע, אבל אולי זה קשור לכך שהפוסטר שלה נראה כאילו הורכב באמצעות חיפוש בגוגל תמונות? שהוא לא אומר שום דבר – אפס, כלום, גורנישט – על תוכן הסרט? שכל רמז לשנינות שאי פעם היה בטאגליין אבד בתרגום? שאם איכשהו יקרה המקרה שמישהו ישתכנע ללכת לסרט על סמך הפוסטר הזה, הוא יצפה לקומדיה רומנטית גנרית ולכן מובטח לו שישנא את הסרט? שיעור בשיווק: כך תהרוס את סיכויי הסרט שלך, בתוך חצי דקה בפוטושופ.
דג הזהב לסרטון הויראלי של השנה: כריס סטארק מראיין את מילה קוניס
וזה לא היה קל. בין המתחרים החזקים האחרים היה הסרט של ספילברג על אובמה, וכל משפט שג'ניפר לורנס אמרה השנה. אבל הראיון המופלא של מילה קוניס עם המראיין הנרגש והבלתי מאופס היה הקומדיה הרומנטית של השנה. ובלי שום ספק הדבר הטוב ביותר שיצא מ"ארץ אוז".
דג הזהב לסרט הקצר של השנה: Cargo
טוב יותר מ"מלחמת העולם Z", וקצר יותר.
דג הזהב לשיר השנה: "?Do you want to build a snowman"
"Let it Go" מתוך "לשבור את הקרח" יהיה השיר שיזכה באוסקר השנה, ולא תהיה לי שום תלונה על כך, אבל לטעמי הזוכה הוא דווקא שיר אחר מאותו סרט – זה שמגיע ממש בדקות הראשונות של הסרט ובדיוק שנכנס לי משהו לעין, אוף המשקפי תלת-מימד המעצבנים האלה.
ואנחנו רק מתחממים. טקס חלוקת פרסי דג הזהב ימשיך מחר – הפעם עם פרסים לסרטים.
סיכום 2013 בעין הדג:
סקר סרט השנה
סקר הופעת השנה
דג הזהב, חלק ראשון
דג הזהב, חלק שני
דג הזהב, חלק שלישי
20 הדקות הגדולות של השנה
פישקאסט: 2013 עם אהרון קשלס
ההיסטוריה של סיכומי השנה באתר
למי שאהב את פוסטר האיימקס של מה:ה, מומלץ לבדוק את העבודות של קריס קוקסי, שהיוו השראה לפוסטר:
http://kuksi.com/artworks/sculpture/
כמו כל השירים מלשבור את הקרח
אני לא מצליח להיזכר איך "Do You want to Build a Snowman" הולך. אני זוכר איך הסצנה נראית ומה ההקשר שלה, בדומה ל-"Let It Go", אבל צריך לחפש ביוטיוב כדי להיזכר אפילו בשורה אחת מהפזמון.
אני זוכר את הנעימה משמיעה ראשונה.
(ל"ת)
כמה, אם בכלל, שיר השנה קשור ליצירת המופת
"בוא נבנה איש שלג!" מקניבל:המחזמר? ( עיצוב מתקדם לא עובד. קישור: http://www.youtube.com/watch?v=JQ1ZOFNBL68 )
לגבי הסרטון הויראלי – אני מצטער, אבל אני מכריז שטויות. הסרטון הויראלי הקשור לקולנוע היה ותמיד יהיה סטיבן מרצ'נט, ג'ימי פאלון וג'וזף גורדון לוויט עושים קרב ליפ סינק לשירים מוכרים. ( מרצ'נט היה המתחרה הכי טוב, אבל הגירסה של יוסף גורדון לוויט לשיר השני שלו זה בהחלט השיא של הסרטון )
http://www.youtube.com/watch?v=R4ajQ-foj2Q
טוב, השם המלא של הקטגוריה הוא
"הקטע הויראלי הטוב ביותר שקשור איכשהו לקולנוע ולא זה שג'וזף גורדון לויט שם זה לא מספיק".
אה, זה מסביר.
(ל"ת)
כתמיד, כיף לקרוא.
(ל"ת)
לא מסכים בנוגע לאי ההפצה של "סוף העולם"
כלומר, חבל שהסרט לא הופץ, אבל אני בספק אם הוא היה מוצא הרבה קהל בארץ. חובבי קורנטו/דוקטור הו/הומור בריטי בכלל הם קהל מאוד "בולט" ברשת הישראלית, אבל לפחות נדמה לי שהוא מאוד קטן. קשה לי לחשוב על הרבה קומדיות בריטיות שהופצו בארץ בשנים האחרונות (אני מצליח להיזכר ב"חופשה נעימה" וב"שומר חוק"), ולא מצליח להיזכר באחת מצליחה. ההשוואה ל"אפסטרים קולור" לא מוצדקת. אורלנדו הם סוג של סינימטק, וסרט אומנותי בן יותר משנה אפשר לקנות בזיל הזול. כדי להצדיק את הרכישה של "סוף העולם" צריך שהוא יעבוד סביר גם במולטיפלקסים. אם חצי מה"ג'אד אפטואים" לא מגיעים לארץ (ואלו שמגיעים לרוב לא שוברים קופות), אני מבין למה המפיצים נמנעים מסרט כמו "סוף העולם".
ובכלל, הטעם הישראלי מאוד שונה מזה האמריקאי או העולמי (כמו שאפשר לראות בפוסט שיאיר רווה פרסם על הסרטים הנצפים ביותר ב-2013 בארץ – יש קשר מאוד רופף לטבלאות האמריקאיות):
http://cinemascope.co.il/archives/16749
אני לא חושב שחייבים להאשים רק המפיצים בארץ על הפוסטר של דון ג'ון.
הם בכל זאת די עקבו אחרי מה שהפוסטר האמריקאי של הסרט עשה. אם כבר אפשר להאשים אותם במשהו זה שהם לא הבינו לבד שהחומר שהביאו להם גרוע ולא ניסו לעשות משהו יצירתי יותר.
בהחלט, זו לא היתה רק אשמתם.
הפוסטרים של הסרט בכל העולם היו נוראיים. העמוד של הסרט ב-IMPawards הוא פשוט גלריה של חוסר השראה ושיעמום, עם הבלחות של אסונות ממש, כמו זה למשל. מתברר שג'וזף גורדון לויט מגלם בסרט הכלאה של אדם ומקבוק שגולש בתמונות של סקרלט ג'והנסן וג'וליאן מור.
הפוסטר הראוי היחיד של הסרט הוא זה – שגם הוא לא בדיוק מבריק, אבל אפשר לפחות להבין ממנו על מה הסרט.
איך מימון המונים משנה משהו בתחום הסרטים?
הקמפיין של ורוניקה מארס נעשה אך ורק כדי למדוד את רמת העניין בסרט (אלא אם מישהו באמת חושב שהם היו יכולים לעשות אותו בשני מיליון). רק שימו לב למספר העלוב של מדינות שבהם ניתן להשיג את הסרט, הורדה תינתן לאחר התחלת ההקרנה הקולנועית, ויותר יקרה מכרטיס קולנוע.
זאק בראף היה יכול לעשות את הסרט שלו בעצמו והוא רק רצה להקטין סיכונים.שאלה מה FAQ:
Why aren’t you offering a Digital Download or DVD reward?
I wish I could give you all everything you want. Unfortunately, giving away the movie could scare off the good distributors for movies like this, because the theater chains insist on having the “first run”.
כן, חתכתי את התשובה בשביל להעצים את הטענה שלי, בדיוק כמו שכל הפרויקטים הללו מספרים הכל.
גודל העמוד המקסימלי בKICKSTARTER לא מספיק בשביל להכיל את האגו של ספייק לי, וגם הוא לא רוצה שיראו את הסרט שלו לפני שהוא מגיע לקולנוע; DVD ב 50 דולר ועוד תוספת למשלוח ואין אפשרות להורדה.
מי שכבר הצליחו בתעשייה משמשים במימון המונים להקטנת סיכונים ושיווק. הם אפילו לא רוצים (או לא מסוגלים) לתת הנחה משמעותית במחיר לסרט שלא ידוע עליו כמעט כלום, ללא ביקורות, ויתכן אף שלא ייצא.
אי אפשר לעשות סרט בשני מליון? קריסטין בל דווקא השתתפה באחד
Hit & Run, שלא במקרה עשה בעלה.
מן הסתם ורוניקה מארס יעשה בתקציב גבוה יותר, אבל עדיין לא מדובר בעקרות מליונים להפקה עצמה. הנקודה היא שסרטים צריכים שיווק, וגם סרט דל תקציב כזה שנעשה בשני מליון מצריך כמה עשרות בשביל לשווק אותו – ובשביל זה פונים למפיצים בקולנוע.
אבל אף מפיץ בקולנוע לא ישפוך מליונים על סרט שכולם כבר יכולים לראות באיכות גבוהה בביטורנט, ולכן גם מי שהצליח לממן את עלויות הסרט בקיקסטארטר עדיין ירצה לא להבריח את המפיצים.
אבל למה בכל זאת יש פה מהפכה? כי למפיצים אתה ניגש רק אחרי שיש לך מימון בשביל לפחות להתחיל את ההפקה, יש לך קהל עצום שמגבה אותך, ואתה מרוויח בזכות זה חופש אמנותי שבחיים לא היית מקבל אם היית הולך בדרך המסורתית (למעט כמה סופרסטארים, וגם זה לא בטוח). זה ההבדל
יאי, פרסים!
הפצות: מסכים לגמרי. ממש מרתיח שמביאים לפה ג'אנקנימציה בשפע או את הסרט של ג'סטין ביבר בלי לחשוב פעמיים, אבל סרט בריטי איכותי של במאי גאון? חלילה. גם באסה לגבי הגניזה של "The Spectacular Now".
בנוסף, כדאי לציין את את פרוייקט "סרטים מחוץ לזרם" של אתר "סריטה" וקולנוע "לב". לא יצא לי להיות נוכח אישית באחד המפגשים (לחלק לא יכלתי להגיע, חלק לא עניינו אותי) אבל בהחלט מגיע להם ח"ח על היוזמה.
ה-נושא בשמות הסרטים של השנה: קור. "אגדת שלג", "אדמה קפואה", "לשבור את הקרח", "אייסמן", "מלכת השלג". אם לא הייתי מצונן כבר, הייתי חוטף עכשיו צינון.
*ועוד נושא: תעופה. "לעוף מהתרגשות", "לעוף על הזמן", "עף על הקרנף". להגנתם, זה יותר טוב מ"ליפול בסגנון על הזמן".
בלבול שמות 1: White House Down – "וושינגטון על הכוונת". Olympus Has Fallen – "המטרה: הבית הלבן".
בלבול שמות 2: Jack the Giant Slayer – "ג'ק צייד הענקים". Hansel and Gretel: Witch Hunters – "קוטלי המכשפות".
סרט-שנשמע-כמו-המשך-של-משהו-אבל-לא: "לדפוק התמחות". זה שווילסון ו-ווהן ביחד שם לא אומר שצריך לדפוק שוב את השם של הסרט.
סרט-שנשמע-כמו-משהו-חדש-אבל-בעצם-המשך: "חדשות בהפרעה". (כן, הוא יוצא שנה הבאה, אבל עדיין. דה פאק?).
סרט-שהחליף-שפה-באמצע: "מטאליקה Through the Never". מזל שתרגמתם את מטאליקה, אחרת בחיים לא הייתי מבין.
סרט-שהשם-העברי-שלו-לא-היה-קשור-במקור-ועכשיו-אפילו-פחות-קשור-כי-גם-האנגלי-לא-קשור: "שבעה צעדים".
ואני אישית חושב ש"חרא סבא" זה חרא שם. לא מבין מה בדיוק מצחיק בזה..
הפוסטר הכי טוב: מסכים לגבי "איש הפלדה" ו"משחקי הרעב" הנ"ל, ומוסיף גם את
" rel="nofollow">זה (וגם זה של מגניטו). נפלא.
הפוסטר הכי גרוע:
" rel="nofollow">הסרט הזה שבטעות נכלל בסדרת "מת לחיות". כי אם כבר להחריב את הפרנצ'ייז, אז עד הסוף. Yippee Ki-NAY!
פוסטרמאניה: לא ספרתי, אבל אני ממש לא אופתע אם "גטסבי הגדול" הוא לפחות בטופ 5 של סרטים שיצאו להם הכי הרבה פוסטרים השנה. בעמוד שלו ב Impawards יש לפחות 20 פוסטרים וכרזות שונים.
שיר השנה: Loaded, "סוף העולם". We wanna be free!
כן, הפוסטרים של האקס-מן מצוינים.
פיצוי על הטיזרים של "אקס-מן: ההתחלה", שקיבלו את הדג המלוח לפוסטרים הגרועים ביותר לפני כמה שנים.
אבל "Yipee Ka-yay Mother Russia"? גאוני!
נסכים שלא להסכים.
(ל"ת)
ובעניין גטסבי
אני מבין שלא ראית את הדף של ההוביט.
היי, אמרתי טופ 5
כן, ל"הוביט" יש קצת יותר אבל "גטסבי" עדיין בדירוג מכובד. כנראה שחשבתי ככה בגלל הפרסומים. בזמנו אני זוכר שפורסם פוסטר חדש ל"גטסבי" ב ComingSoon כל יומיים בערך, ואילו ב"הוביט" ראיתי בפחות תדירות. אולי הם באו בנגלות.
עוד כמה שיצאו להם לא מעט – "גנוב על המיניונים", "המשחק של אנדר", "יחידת גנגסטרים" ו"ג'י. איי. ג'ו".
כמו כן, למרות שטרם צפיתי, אני ממש מחבב את הטאג-ליין של "התנתקות", בהקשר לתקציר שלו.
אה, ושכחתי את פרס בזבוז השם – מי לעזאזל החליט לתת לסרט אנימציה שלא נראה כזה מעניין את השם Epic? כאילו, באמת? זה לא שם שאפשר סתם ככה לזרוק.
Like על כל מילה!
מש"א לגמרי.
הפוסטר של מגניטו היה לדעתי הטוב ביותר
פשוט כי איאן מקקלין ומייקל פסבנדר ממש ממש דומים. מעבר לזה מסכים עם הכול. וגם אני לא מבין את חרה סבא
מצחיק
אבל בפעם הראשונה שראיתי את לשבור את הקרח, השיר שהכי פחות אהבתי היה "את רוצה לבנות איש שלג".
שיר מצויין אבל אני חושב שהכניסה לשיר הזה הייתה פחות מוצלחת מאשר "לעזוב" או "סוף כל סוף" , או אפילו מ"קומבינטור (השיר של הטרולים)".
אני עצמי נורא אהבתי את השיר של הטרולים. זה מרגיש כמו גרסת כיסוי לשיר שסבסטיאן שר בבת הים הקטנה, כדי שיתאהבו..
פרט מעניין
במהלך התחקיר בדקתי את רשימת 75 השירים שהוגשו לאוסקר, שמתוכם ייבחרו המועמדים. היא כוללת, בין השאר, ארבעה שירים מסרט בשם "קמה סוטרה 3D" (לא להתבלבל עם "סודות הסקס והזן 3D", זה בטח סרט שונה לגמרי) ועוד המון שירים מסרטים שבחיים לא שמעתי עליהם. וגם שיר אחד בדיוק מ"לשבור את הקרח". "Let it Go", וזהו. הסרט הזה היה יכול בקלות להשתלט על שלושה-ארבעה מועמדויות, כמו שקרה עם "נערות החלומות", אבל כנראה שבדיסני הלכו על בטוח עד הסוף, ופשוט לא הגישו לפרס אף אחד מהשירים האחרים בסרט. שלא יהיה שמץ של סיכוי לפיצול קולות, או משהו כזה.
חשבתי שאני היחיד ש "do you want to build a snowman"
היה השיר האהוב עליו מהסרט :)
אם כבר "?Do you want to build a snowman", הנה שיר מעריצים מרגש שלדעתי היה מאוד מתאים לסרט
http://www.youtube.com/watch?v=2OoWsy7H-Mc
וואו
מדהים
אם כבר מעריצים
(מתנצלת מראש אם זה מצחיק רק אותי)
סדרת ויינים (VINE) שבה שני חברים משחזרים את השיר
תהייה:
לסדרת ויינים לא קוראים פשוט קליפ?
"I see fire"
שיר הנושא של ההוביט הוא ללא ספק שיר השנה.
אגב, איך הוא משתלב בסרט?
מסכים שהשיר מצוין. רק זכור לי שרבים התלוננו שהוא לא מרגיש הוביט-י בכלל. הוא עובד טוב עם הסרט בסופו של דבר ?
שיר השנה שלי הוא "Ancora Qui". טרנטינו כמעט אף פעם לא השתמש בשירים מקוריים בסרטיו (בעצם בכלל לא, חוץ מהעיבוד של רודריגז ל'Malaguena Salerosa' ב"להרוג את ביל, פרק 2") עד שג'ון לג'נד הציע להלחין שיר ל'ג'אנגו' (מה שהוביל ל-Who Did That To You המצוין), טרנטינו באופן מפתיע הסכים ופתאום עוד ועוד מלחינים קפצו על ההזדמנות וכתבו שירים עבור הסרט. אחד מהם היה אינריקו מוריקונה שייצר את השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה (הוא פשוט מתאים לכמעט כל מצב רוח, מה שאי אפשר להגיד על מרבית השירים) והיפה ביותר.
מקום שני 'Become The Color' מ"סטוקר".
אמרו את זה לפניי
לגבי השיר: השיר פתאום מרגיש אחרת לאחר הצפייה בסרט, אני מבין את הטענה שהוא לא כל כך משתלב כמו השיר הקודם אבל זה דווקא משהו טוב וקצת מכניס חידוש לא חייבים תמיד נעימות הירואיות לסרטים כאלו.
"Everybody loves a happy ending"
אם אני הייתי המתרגם של הטאג ליין, אני חושב שלא הייתה לי ברירה אלא לשנות אותו ככה שהוא יכיל את המשמעות הפורנוגרפית יותר והייתי הולך על משהו כמו: "כולם אוהבים סיפור שגומר טוב" (טוב.. אולי פחות דבילי).
אגב, ראיתי באיחור את הסרט, וחוץ מזה שזה סרט מעולה (ואני אומר את זה בתור מישהו שלא התלהב מגג"ל יותר מדי לפני והסרט הזה גרם לי להעריך אותו מחדש לטובה), יש בו גם התייחסות לHappy ending אמיתי, כשהדמות של סקרלט ג'והנסון מצפה לסוף טוב בסרטי קולנוע שהיא רואה, אז אני חושב שכן היה מתבקש להשאיר אותו, כי הוא טאג ליין טוב, אבל היו חייבים להפוך אותו לדו משמעי (כמו שהוא היה אמור להיות), כדי לא להטעות את הצופים.
"כולם רוצים לגמור טוב"?
(ל"ת)
אפשר פשוט לא לתרגם את זה,
כי זה היה טאגליין די מעפן גם במקור.
אתם הנוער והרעיונות המוזרים שלכם.
(ל"ת)
אני בעד לתרגם את הטאגליין ל"כל אחד רוצה להיות ברווז".
כי אם כבר, אז כבר.
בקשר למבחן בכדל, לפי סלאש פילם השנה היו יותר סרטים מצליחים שעברו את המבחן משנים קודמות!
http://www.slashfilm.com/infographic-movies-that-passed-the-bechdel-test-made-more-money-in-2013/
אה, ואיך שכחנו...
פרס ה-משהו המלוח לפרודוקט פלייסמנט ה-WTF-י של השנה: סינמה סיטי.
שנת 2013 הייתה מבחינת הקולנוע הישראלי לא רק שנת המפנה מבחינת התוכן והסגנון, אלא גם בצד המסחרי של הסרט ובשנה אחת קיבלנו פרסום סמוי ישר לפנים כבר בסצינה הראשונה בשני סרטים שונים: ב"שש פעמים" האקט הראשון מתרחש בסביבת ובתוך מתחם הסינמה סיטי בגלילות. ב"הנוער" הסרט נפתח בצילום מבחוץ של אותו אזור ממש ומלווה פנימה אל תוך המתחם דמות (כי האח הצעיר מבין השניים עובד שם) ובמשך כל הסרט האחים מסתובבים עם חולצות שמוטבעות עליהן שמות של אלף ואחד סרטים (בעלי קונצנזוס גורף לגבי גריעותם יש לציין, למעט "בן של אף אחד" אולי) שבמקרה גם הופצו ע"י יונייטד.
עכשיו, זה לא שהפרסום היה בוטה מדי או שהוא תלוש מדי ברמה שמפריעה לזרימה הטבעית של הסרט*, זה פשוט שצרוף המקרים והסמיכות שבה יצאו שני הסרטים יצאו שהופכים את העניין למוזר וטיפה בעייתי.
*טוב, למעשה ב"הנוער" זה טיפה הפריע לזרימה של הסרט כי אחרי שזיהיתי דפוס מסוים הייתי מרוכז בעיקר בתהייה "איזו חולצה ילבש כל אח בסצינה הבאה ומה הסיכוי שלא יוטבע עליו שם של סרט שהופץ ע"י יונייטד?" ופחות בעלילת הסרט.
הרי שום דבר לא באמת קרה
אם אין מישהו שיתעד אותו ויעלה לרשת בליווי פונט מכוער וצבעים צעקניים. אז כמה סרטי יונייטד יש ב"הנוער"?
וכמה פעמים אומרים "קוקה קולה" בסרט?
(ל"ת)
מה אני חושב שקרה כאן
לא נראה לי שהכוונה המקורית היתה למלא את הסרט בשמות של סרטים כל כך נידחים שהם נראים כאילו המציאו אותם בשביל הסרט (אבל זה לא באמת המצב). האחים בסרט הוגים תכנית שנשמעת "כמו בסרטים", לכן, כנראה, מראש הכוונה היתה למלא את הדירה שלהם (והחולצות שלהם) בפוסטרים וציטוטים מתוך סרטי פשע, כדי להמחיש שהם חיים בסרט. אני מנחש שהכוונה המקורית היתה לבחור יותר בסרטים כמו "פני צלקת" ו"ספרות זולה", ולא בסרטים כמו…אה… מה שלא היו הדברים האלה. אבל אז האחים אדרי לקחו חסות על הסרט, ואמרו: למה להסתבך עד צוואר עם הזכויות לסרטים ידועים? יש לנו מחסן עצמום וגדול של סרטי חברת מילניום ונו-מדיה, קחו פוסטרים וחולצות חופשי משם ואף אחד לא יתבע אתכם על כלום. וכך היה.
אם מתעקשים אז אפשר למצוא איזשהו היגיון
האח הצעיר עובד בסינמה סיטי, אז הגיוני שהפוסטרים והחולצות שזמינים לו בחינם (כי כסף הרי אין בבית) הם כאלו שמוצגים במקום העבודה שלו.
מה שאידן אמר
שכאמור, נאמר כבר בהודעה שפתחה את הפתיל. אם זה היה נובע מאילוצי זכויות יוצרים זה היה פוגע קשות באווירה הריאליסטית המוצקה של הסרט ואילו ההסבר השני דווקא משרת את הריאליזם הזה.
אגב, מתחת לפוסטר של "ג'ון רמבו" (שממוספר 5) אפשר לראות על הקיר גזיר עיתון עם הכותרת "1978" ותמונה של משהו שנראה כמו כריסטופר ריב והצלע הנשית של אותו "סופרמן", שכידוע, היה הסרט המשמעותי הראשון שיונייטד הפיצו. יכול להיות שגם "הנוער" הוא בעצם סיפורם של האחים אדרי?
זה גם וגם, כמובן
ההסבר מבחינת העלילה הגיוני לגמרי, אבל הסינמה סיטי לא מקרין *רק* סרטי זבל זניחים. בתור חובבי קולנוע הם היו לוקחים מדי פעם גם איזה פוסטר של סרט לא-לחלוטין-זניח-שלא-הופץ-על-ידי-יונייטד-קינג.
אני מוחה. "מלך קליפורניה" היה יופי של סרט.
(ל"ת)