וזהו, אחרי זה אין יותר סיכומי 2012 בכלל, כן? כלומר, חוץ מסקר סרט השנה של עין הדג. וסקר הופעת השנה.
בפרקים הקודמים:
דג הזהב 2012: חלק ראשון
דג הזהב 2012: חלק שני
סלמון הספק: היו זמנים באנטוליה
בושה. זאת הרגשתי לגבי מספר הסרטים שחייבים לראות, ובכל זאת לא ראיתי, השנה. "בושה" הוא גם אחד מהם, וייתכן שזאת הסיבה היחידה שבגללה מייקל פאסבנדר הוא לא שחקן השנה שלי. פספסתי, לצערי, גם את "סערת רוחות", "על אחריותכם בלבד", "סוף המשמרת" ו"ניצוד". אבל אין ספק שיצירת המופת הגדולה ביותר (או לפחות, ככה כולם אומרים) שלא ראיתי היתה "היו זמנים באנטוליה". נראה שהמחלוקת היחידה בעניינו היא האם זהו סרט השנה של 2012 או של 2011 (אחרי שהוקרן בפסטיבלים בשנה שעברה ויצא בארץ רשמית רק השנה). טוב, אני לא אתווכח. זה כנראה הסרט הגדול של השנה שלא ראיתי.
הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה
כמו בכל שנה, צריך להבהיר שרשימת הסרטים הגרועים שראיתי היא חלקית עוד יותר מרשימת הסרטים הטובים. הרבה מאוד סרטים שנחשבים לגרועים במיוחד לא יצא לי לראות, ואני ממש בסדר עם זה. לא הקדשתי מזמני היקר כדי לצפות ב"זה הבן שלי", "זאת מלחמה", "גוסט ריידר: רוח של נקמה", "פיראנה 3DD" או "חטופה 2". ייתכן בהחלט שפספסתי את החוויה הגרועה ביותר שאפשר היה לעבור בקולנוע השנה. גם את "ג'לי טרזן" לא ראיתי, אבל זה כנראה עומד להשתנות בקרוב. לעזאזל.
מבין הסרטים שכן ראיתי, כמה מהבולטים בגריעותם הם:
האמת, אולי זה לא פייר. הרבה סרטי פילר יצאו השנה, וייתכן ש"המדריך לאהבה" הוא לא יותר או פחות חסר ערך מסרטים רבים אחרים, אבל הוא היה זה שאותו ראיתי. ג'אנק טלוויזיוני במקרה הטוב, שהשאלה היא לא למה הוא נעשה, אלא למה הוא מבזבז מקום בבית קולנוע בארץ. ועד לאן הדרדר רוברט דה נירו.
הרגע המייאש ביותר השנה היה שאחרי שעתיים ומשהו של סרט, כשהסמטוכה האלימה, המעצבנת והרוויה-מדי הזאת סוף סוף הואילה בטובה להסתיים, התברר שהסרט רימה ובעצם זה לא היה הסוף ויש עוד רבע שעה לפנינו.
הסרט הזה של דובר קוסאשווילי הוא טרול. הוא מנסה בכח להרגיז כדי למשוך תשומת לב. מכיוון שאני לא אוהב להאכיל טרולים, כל משפט שאכתוב על הסרט הזה יהיה משפט אחד יותר מדי, לכן רק אסכם את רגשותי כלפיו באופן הבא: איכס.
אם אתם רוצים סיכום ממצה של כל מה שרע בתעשייה ההוליוודית, מעיבוד של מותגים מופרכים (כמו סרט המבוסס על משחק לוח) ועד בוהק עדשה מוגזם, מהשנה אתם יכולים לעשות זאת בעזרת סרט אחד בלבד: "באטלשיפ". מוצר מסחרי שלא מכיל דבר פרט לשומן, חומרים משמרים ומונוסודיום גלוטמט.
והזוכה בפרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה הוא:
במחשבה ראשונה היה לי לא נעים. בכל זאת, סרט ישראלי, עצמאי, צעיר, ז'אנר לא שגרתי וכל זה – למה להעליב? לא עדיף לתת את פרס הסרט הגרוע ביותר למשהו שמייצג את התעשייה הדפוקה, כמו "באטלשיפ"? אבל אם להיות כן עם עצמי, אין באמת שום תחרות: לא ראיתי באולם קולנוע השנה שום דבר שהגיע אפילו קרוב לרמת החובבנות של "חתולים על סירת פדלים". "באטלשיפ", עם כל חוסר הערך התזונתי שלו, לפחות היה עשוי במקצועיות טכנית, דבר שלגמרי אי אפשר לומר על "חתולים". חוץ מזה, הסרט הזה כל כך מתלהב מהעליבות של עצמו, שיוצריו בטח יקחו את הדג המלוח הזה ויתלו אותו על הקיר בגאווה. שיצטטו אותי על עטיפת ה-DVD מצידי. "הסרט הגרוע של השנה!" – רד פיש, עין הדג
דג הזהב לסרט הטוב ביותר
כמה סרטים שלא הזכרתי, או לא הזכרתי מספיק, עד עכשיו: החצי הראשון של "הבלתי אפשרי" היה מדהים. באופן שונה לחלוטין, גם החצי השני של "הנוקמים" ."האישה בשחור" היה מפחיד וכיפי. "פארנורמן" גם. "זה בוודאי המקום" היה מוזר ונהדר. "הארטיסט" היה סימפטי לאללה, אבל כרגיל, לא הבנתי את הצורך לתת לו אוסקר.
והיה גם הסרט ההוא, "עלייתו של האביר האפל", אבל אתם לא צריכים אותי כדי לספר לכם שהוא היה לא רע.
אבל מלבד כל אלה, זאת בטח היתה שנה טובה, כי יש לא פחות משבעה סרטים שהיו יכולים מבחינתי לקבל את פרס סרט השנה בלי שהייתי מרגיש שיש כאן התפשרות כלשהי:
לחובתו של "הפשיטה" אפשר להגיד שחוץ מאקשן, אין בו כלום. אבל זה קצת כמו להגיד שהחסרון של שוקולד הוא שאין בו שום דבר חוץ משוקולד. את מה ש"הפשיטה" עושה – שזה להכות, לבעוט, לירות, לכסח ולשסף – הוא עושה הרבה יותר טוב מכל סרט אחר השנה או בשנים האחרונות. כל כך חבל שהוא לא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ באופן סדיר, כי זה סרט שצריך לראות עם קהל. ההקרנה החד-פעמית של הסרט בארץ, שבה נכחתי, היתה, נדמה לי, ההקרנה הכיפית ביותר השנה. אנקות הכאב של הקהל הורגשו היטב.
איך למדתי להפסיק לפחד ולאהוב את ווס אנדרסון. אף פעם לא הייתי מעריץ של אנדרסון והסגנון הבובתי שלו, אבל "ממלכת אור הירח" כל כך מתוק ויפה שאי אפשר לא לאהוב אותו.
מבחינת הברקות קולנועיות לדקה, "לופר" עולה על כל סרט אחר שיצא השנה. הוא מתחכם, הוא מותח, הוא מבריק, הוא עושה הכל חוץ מקפה ותאורית מסע בזמן עקבית.
סרט הג'וס ווידון הטוב של השנה, למרות "הנוקמים". "Cabin in the Woods" הוא לא סתם סרט אימה מודע לעצמו: הוא כל סרט אימה אי פעם. אחרי הצפיה בסרט הזה אי אפשר שוב להסתכל על סרטי אימה נוסחתיים באותה דרך. בפעם האחרונה שבה סרט אחד פירק ככה את הצורה לז'אנר שלם, קלינט איסטווד קיבל על זה אוסקר. והוא גם מאוד מצחיק, וכולל סצינות בלתי נשכחות באמת – אבל לזה עוד נגיע.
הסרט הפיקסארי השנתי, עם כל החן והאהבה והעלילה המתוחכמת והאנימציה המבריקה שכרוכים בכך. נכון, הוא לא הגיע מפיקסאר, אבל מה זה משנה?
הסרט הכי קשה להגדרה, והסרט שלא מספיק אנשים ראו השנה, הוא גם סרט ריאליסטי על חיי עוני מרוד בסביבות ניו-אורלינס וגם פנטזיה סוריאליסטית עם מפלצות ענק. וגם ילדה אחת ענקית.
– אבל לכל אחד מהסרטים האלה יש מספיק אנשים אחרים שיבחרו בו לסרט השנה, אני חושב. אז מהסיבה הזאת אם לא מכל סיבה אחרת, אני חושב שאתן את דג הזהב לסרט שלא ראיתי מקבל את תואר "סרט השנה" בשום מקום אחר – אולי משום שהוא נראה קטן מדי. ביחס למפלצות הענק הגרנדיוזיות של השעתיים וחצי שיצאו השנה, 83 דקות באמת נראה קצת קטן, אבל דווקא בגלל זה, הזוכה בדג הזהב לסרט השנה הוא:
(או "כרוניקה בזמן אמת" אם אתם מתעקשים).
מה פתאום כרוניקה? הנה התשובה המתוחכמת: כי אין סרט יותר 2012 ממנו. כי אי אפשר היה לעשות אותו לפני חמש שנים, וכנראה שגם לא בעוד חמש שנים. כי הוא לוקח את ה-Found Footage, סגנון חדש שאנשים עדיין מנסים ללמוד איך לעשות אותו כמו שצריך, ומחבר אותו לעולם גיבורי העל, הטרנד הקומיקסי שנמצא בשיאו, והחיבור הזה יוצר משהו שאי אפשר היה להשיג בשום דרך אחרת. משום שאת התנהגות המצלמה בסרט הזה אפשר היה לעשות אך ורק בסרט הזה, עם התסריט הזה. כי הוא משתמש בכלים חדשים כדי לספר סיפור ישן באופן שלא סיפרו אותו עד היום. כי זאת הוכחה שהיום חוסר בתקציב זה לא תירוץ: עובדה שבמאי שאיש לא שמע עליו (ג'וש טרנק) ושחקנים כמעט אלמונים עשו ב-15 מיליון דולר, גרושים במונחים הוליוודיים, סרט עתיר אפקטים שנראה הרבה יותר טוב מסרטים שעולים פי עשרה מזה. כי הדמויות של התיכוניסטים בו, והמצבים שאליהם הם נקלעים, נותנים הרגשה אותנטית יותר מעשרה סרטי אינדי דברניים.
והנה התשובה הלא מתוחכמת: כי הוא נורא מגניב.
ולסיום סוף הסוף: הדקות הגדולות של השנה.
ואם זאת היתה שנה טובה לסרטים, זאת היתה שנה מעולה לדקות.
25. חיסול בסלו-מו, "השופט דראד"
24. ולסיום: ריקוד הודי, "מראה מראה: הסיפור האמיתי"
23. שווארמה, "הנוקמים"
22. מכונת החטיפים והזומבים, "פארנורמן"
21. הנה ג'וני, "רחוב ג'אמפ 21"
20. מרדף הפתיחה: ג'יפ, טרקטור, רכבת וחפתים, "סקייפול"
19. כיסא הנדנדה, "האישה בשחור"
18. כותרות הפתיחה וה-Immigrant Song, "נערה עם קעקוע דרקון"
17. מאחורי הקלעים של המסע אל הירח, "הוגו"
16. סצינת הפתיחה: חטיפת מטוס, "עלייתו של האביר האפל"
15. היכרות עם סלינה קייל (עם פנינים), "עלייתו של האביר האפל"
14. היכרות עם נטשה רומנוב (עם כסא), "הנוקמים"
13. פגישה בדיינר בלי מפיות וקשיות, "לופר"
12. קרב בשוט ארוך מולטי-הירואי, "הנוקמים"
11. האיש שבקיר, "הפשיטה"
10. המסע במעלית, "בקתת הפחד"
9. סיוט קולי, "הארטיסט"
8. סיד מתפוצץ, "לופר"
7. טיסה ראשונה, "כרוניקה בזמן אמת"
6. אתה חבר שלי כאילו, "חיות הדרום הפראי"
5. כשהענק פגש את לוקי, "הנוקמים"
4. רעם ביום בהיר, "הבלתי אפשרי"
3. חידות באפלה, "ההוביט: מסע בלתי צפוי"
2. עונשו של לופ שסרח, "לופר"
1. דינג!, "בקתת הפחד"
דינג! אינדיד
אני מסכים פה עם ה-מ-ו-ן דברים.
It goes without saying (אבל בכל זאת אגיד זאת) שכדאי לך לראות את "סערת רוחות" ו"בושה". לא סתם המייקלים קיבלו את פרסי ההופעה שלי עליהם. וגם "סוף המשמרת" מעולה.
אף פעם לא הבנתי מה יש לאנשים נגד "פיראנה". הסרטים האלה פאקינג כיפיים! דם ו gore ועוד דם ועוד gore ואיבר המין הצף של ג'רי אוקונל. מה עוד צריך? גם "זאת מלחמה" לא כזה נורא, אם מתעלמים מריס ווית'רספון. "חטופה 2" הוא כמו "האנגאובר 2" – אותו דבר אבל פחות טוב. ולהגיד ש"זה הבן שלי" גרוע זה כמו להגיד ש"באטמן ורובין" גרוע.
חוץ מ"חיות הדרום הפראי" ו"ממלכת אור הירח" שלא ראיתי, כל הסרטים שציינת נכנסו לעשיריית / חמישיית השנה שלי. לגבי "כרוניקה", בשבילי הוא לא סרט השנה, וגם לא בטופ 5, אבל אני יכול להבין את הנקודה שלך. רק למה לעזאזל ג'וש טראנק האדיר הזה עובד עכשיו על ריבוט ל"ארבעת המופלאים"?! מה קרה ל Shadow of the Colossus?
לגבי הסצינות:
לדעתי ברחוב ג'אמפ היו קטעים יותר טובים (הפיצוצים, טריפ הסמים וקוריאן ג'יזס למשל).
נראה שלסרטים עם דניאל קרייג יש אחלה פתיחים.
במקום סלינה קייל הייתי מכניס את הקרב הראשון של ביין ובאטמן. כשרואים את זה באיימקס אפשר כמעט להרגיש פיזית כל מהלומה. פאקינג אפי.
חוץ מהקטע (הגאוני) בדיינר, לא ממש מבין את שאר הסצינות של "לופר" שציינת. עלי הן לא עשו ממש רושם. אהבתי יותר את המונטאז' או את סצינת הסיום ("ואז ראיתי את זה").
ולסיום, דינג. כל-כך, כל-כך דינג. הדינג הזה היה הדבר הכי יפה בקולנוע השנה, וגרם לי להתאהב רשמית בג'וס ווידון. צליל הדינג לעולם לא ישמע לי אותו הדבר.
אם להיות * כן * עם עצמי
Honesty is such a lonely word
יש!
"כרוניקה"!
אני מאושר, כי זה ממש סרט השנה שלי ואני לא יודע, אני נורא אוהב אותו. ראיתי אותו יותר מ5 פעמים וכל פעם לא נמאס לי ואני מתרגש ממנו ועצוב ממנו והוא מותח אותי כל פעם מחדש. השחקנים מעולים, התסריט גאוני ואני פשוט מתחבר אליו ברמות.
הייתה שנה אדירה, מעניין איך תהיה עכשיו 2013.
לא מסכים עם הסרט השנה
אולי זה קשור לעובדה שראיתי אותו על מחשב בחרא רזולוציה אבל לדעתי הוא היה נחמד ולא יותר
אפשר להשוויץ במשהו?
http://www.fisheye.co.il/?p=19338&comNum=472645#li-comment-472645
אני לא מבין את ההתלהבות מלופר
בעיני זה היה סרט כל כך סתמי, החורים בעלילה שלו עיצבנו אותי ממש, והאיפור של גג"ל שהיה אמור לגרום לו להיראות כמו ברוס וויליס אמנם הצליח אבל הוא גם גרם לו להיראות מגוחך ברמות. ואני די בטוח שבכל העשרים דקות הראשונות של הסרט הוא נראה רגיל ורק אז הם נזכרו לאפר אותו ככה.
ובזיגזוג קיצוני עלייתו של האביר האפל היה פשוט הדבר שהכי נהניתי ממנו בקולנוע השנה ובכלל (!), למרות שהיו לו פגמים די ברורים בעלילה, בדיאלוגים, ובכריסטיאן בייל.
במיוחד אהבתי: ביין: "אז חזרת למות עם העיר שלך!" באטמן: "לא. חזרתי כדי לעצור אותך."
באמא שלכם?
ובכל זאת. this isn't a car,
סרט גדול.
|כן| עלייתו פגום, מבולבל, לא אמין
ונפלא.
ודאי
בטח שלא באמא של באטמן.
בחירה מעולה
הוא לא סרט השנה שלי, אבל אני יכול להבין את הבחירה בו.
הסצינה של השנה בשבילי היא ללא שום ספק: סיד מתפוצץ – לופר.
עוד דקה
סצנת התנור ב"למלא את החלל" – אתנחתא קומית נפלאה בסרט מאוד רציני.
אני באמת סקרן מה היית חושב על "היו זמנים באנטוליה". הוא בקלות היה מתמודד על תואר סרט השנה שלי, אם רק היה מסתיים שעה מוקדם יותר. הרגשתי שהוא נמשך הרבה מעבר לנקודת הסיום הטבעית שלו. אם הסרט היה קצר יותר, הוא היה בחמישיה הפותחת אצלי.
דינג!
כרוניקה נחמד, אבל אני חושב שיש יותר טיעונים בעד סקייפול
סקייפול גם סרט מעולה. הוא גם הסרט הכי טוב בסדרה. הוא גם סרט שמצליח לחדש ולהיות רענן בסדרה בת 50 (!) שנה. הוא גם לוקח את הסדרה (ואת הדמות) למקומות חדשים ועמוקים יותר. הוא גם סיום מעולה של הטרילוגייה שהתחילה בקזינו רויאל.
והוא גם סרט שכל כך היה כיף לראות (ואחרי קוונטום של נחמה זה לא מעט…).
אז איך לא מגיע לו?
ואיך לא ראית עדיין את סערת רוחות (הארוך מאוד אך הכל כך
משובח) ואת בושה (הנהדר שאני חייב לראות שוב) ?
תתבייש לך רד, תתבייש!
חייבת להזכיר את סצינת השנה (שלי) מ"בושה"
הסצינה המנצחת שלי השנה היא לחלוטין קארי מוליגן שרה את "ניו יורק, ניו יורק" (של פרנק סינטרה):
http://www.youtube.com/watch?v=xdMXvFBOlmE
אין אזהרת ספויילר, כי יש פה בסך הכל את השחקנית הראשית שרה בהופעה.
אפשר לאהוב את הסרט, לשנוא או להיות אדיש, אבל קשה שלא להתאהב בסצינה המופלאה הזו. כל כך הרבה קאברים נעשו לשיר הזה, חלקם מוצלחים יותר ופחות. ומה שיפה פה זה לא השירה במיוחד (אם כי היא זמרת לא רעה) אלא עוצמת המשחק. זו בוודאי הגרסה הכי מלנכולית ועמוקה של השיר שאי פעם נעשתה שבהרבה מובנים די חושפת את המציאות שמאחורי השיר והתקוות והשאיפות שלנו. כל כך הרבה רגש ומצד שני אין פה אפילו טיפה אובר-אקטינג. והכל משתלב ברקע צילום תקריב יפהפה…
נ.ב. איך חידות באפלה (ההוביט) לא מקום ראשון, איך? (:
נ.ב. 2 – יש כמה סצינות פי אלף יותר טובות לטעמי ברח' ג'אמפ 21 מאשר סצינת ג'וני (שלדעתי הייתה אחד הקטעים החלשים בסרט, כמה שחבל לי להגיד את זה). המעצר הראשון שלהם למשל היה priceless.
נ.ב. 3 – צר לי, אבל לדעתי לופר סרט בינוני לחלוטין עם תסריט גרוע וסוף טיפשי, וחורים ששום דבר לא יכול לפצות עליהם. הנוקמים סרט אקשן חביב שכיף לראות, אבל בערך זהו.
הצלחתי לא להתאהב
"בושה" הוא אחד הסרטים שפחות אהבתי השנה. הרגשתי שהוא כתוב בצורה מרושלת, משוחק באדישות ומבויים בחוסר השראה וסצנת השיר, היא אחת הסיבות לכך. שחקנית שיותר מחוברת לדמות, הייתה עושה מטעמים מהשיר הזה. תסריטאי יותר מודע לעידון, היה מחליף אותו בשיר שלא מאכיל בכפית. במאי טוב יותר, היה לוקח שחקנית אדישה ובחירה מוזיקלית נדושה ולפחות לא גורם להם להראות ככה.
באופן כללי, לבצע גרסה איטית ומלנכולית כביכול לשיר מפורסם, זה לא הדבר הכי מקורי שאפשר לחשוב עליו. אם נותנים לדמות לשיר, אז לפחות לבחור משהו שלא גורם לה להראות שטחית.
אמרתי שקשה לא להתאהב
לא אמרתי שזה בלתי אפשרי. הסרט בהחלט לא לכל אחד, וגם כתבתי את זה בזמנו בביקורת הקטנטנה שלי עליו. יש בסרט הרבה פגמים, ורובם בתסריט, אם כי לדעתי הסצינה הזו לא פחות ממדהימה.
מה שכן, כתבת כל כך הרבה מילים שלדעתי עושות עוול עם הסרט וגורמות לי לתהות האם ראינו את אותו סרט. מאכיל בכפית? דמות שטחית? משוחק באדישות ומבויים בחוסר השראה?
קשה לי לחשוב על המילים האלה בקשר לסרט או לדמות או לסצינה.
ברור שזו בחירה מוזיקלית נדושה. זה כל הקטע…לקחת את אחד השירים הכי מוכרים בעולם ולשיר אותו בצורה כנה, מפוכחת ומחוברת למציאות. אני לפחות התרגשתי.
אני חושב...
שבקתת הפחד וחיות הדרום הפראי הם סרט השנה שלי. על הראשון אני חושב עד עכשיו, והשני מרגש אותי עד עכשיו, וכל פעם כשאני נזכר בפסקול המכשף שלו ובסצנת הסיום שלו יש לי קצת מלוח בעיניים. הראשון גרם לי להאמין בסרטי אימה והשני גרם לי להאמין בקולנוע עצמאי. שניהם סרטים מדהימים.
הסצנות שהכי השפיעו עלי השנה הן ללא ספק סצנת הפיתוי מסקייפול (היא הייתה כל כך מצחיקה שאשכרה לא יכולתי לצחוק), המכות בקפיטריה מ"כמה טוב להיות פרח קיר" (עזרא מילר ממגנט. אני הייתי על סף עילפון), הוואנשוט מ"הנוקמים" (נקודת השיא של הסרט המצוין הזה. כל האקספוזיציה המתישה שלו הייתה שווה את הדקה וחצי הללו, שמדגימות את ההישג העצום של ווידון – שבע דמויות שעובדות בינוני בנפרד אבל כשהן במסך אחד הן פשוט עושות קשם), כתובית הפתיחה של "בקתת הפחד" (קשה לבחור סצנה ספציפית מהסרט המבריק הזה, אבל אני זוכר איך הבנתי שאם אתה קופץ בכיסא שלך בגלל כותרת של סרט כנראה שהוא משהו מיוחד מאוד), הריאיון מ"המאסטר" (פשוט הפסקתי לנשום), סצנת הסיום של "נערה עם קעקוע דרקון" (עם ז'קט אחד ופסקול יפהפה פינצ'ר מצליח ב-45 שניות לרגש יותר מכל 160 הדקות של "בנג'מין באטן"), הרגע שבו חברים שלי הורידו את הכיסוי מהעיניים שלי והראו לי שאני רואה את הסרט שחיכיתי לו כבר חודשיים, מתוך "רחוב ג'אמפ 21", השעון ב"הוגו" (ככה משתמשים בתלת מימד – בלי לנקר עיניים, בלי לתת לצופים מיגרנה ובלי תנועות מצלמה פסיכיות, סקורסזה פשוט שם אותך על מגדל שעון בפריז של 1930, ואתה שם. מושלם), המונולוג של טיפאני אחרי המשחק ב"אופטימיות זה שם המשחק" (רגע סיטקומי מושלם שנראה כאילו נשלף ישר מהעונה השנייה של "חברים" – נשמתן של מוניקה, פיבי ורייצ'ל התגלגלה אל תוך גופה של ילדה בת 22 שנתנה את אחת מתצוגות המשחק האהובות עלי השנה), הנשיקה שתפסיד שלא בצדק לאדוארד ובלה בטקס פרסי ה-MTV מתוך "עלייתו של האביר האפל", ולבסוף – כתוביות הסיום של "חיות הדרום הפראי". אחרי מילות הסיום של האשפאפי, המוזיקה האדירה הזאת פשוט גרמה לי לבכות. חד וחלק. סרט מדהים.
אבל עם כל הכבוד, הסרט שהכי השפיע עלי השנה לא הופיע בשביעייה של רד, או בחמישייה שלי (או של כל אחד אחר באתר הזה) – הסרט שהכי שינה לי את תפישת העולם הקולנועית השנה היה, בקידום עצמי חסר בושה עליו אני מתנצל מראש, "תלמידה מצטיינת". הוא אפילו לא מתחיל להתקרב באיכותו לאף אחד מהסרטים שהוזכרו כאן (אולי חוץ מ"סקייפול". חוץ מהצילום, בארדם וג'ודי דנץ', הוא סרט די משעמם בסה"כ, ואין בו אפילו שיר אחד של הפיקסיז), אבל מבחינתי הוא פיסת הקולנוע החשובה ביותר של השנה. צפו לקראת סוף החודש לקבל את הפרויקט השלישי שלי במגמה :)
מסכים עם הרוב
אני ממש חייב להשלים את כרוניקה, וממלכת אור הירח, ועוד איזה 20 סרטים שלא ראיתי השנה.
נ.ב. לא ראיתי וכנראה גם לא אראה את בקתת הפחד, אז אפשר הסבר על כל ה׳דינג׳ הזה?בכל זאת, מקום ראשון.
"דינג" היא ההוכחה
שמקומו של ג'וס (ודרו) הוא בקולנוע, על מסך גדול. כי אם הוא היה צריך לתכנן עסק אמיתי, כזה שיש בו עניין של יעילות ובטיחות ולא רק שואומנשיפ, הוא היה נאכל חי.
ומה שהופך את החצי השני של בקתת הפחד
ליותר מגוחך וחסר היגיון מסקייפול, שזאת לא משימה קלה.
לא ממש מסכים
אולי כי יש ברשימה שלך מספר סרטים שלא ראיתי, אני צריך להשלים את "ממלכת אור הירח" ו"בקתת הפחד"
מצד שני, מאוד הופתעתי לראות ש"עלייתו של האביר האפל" בקושי מוזכר, סרט השנה בשבילי!
אני מאוכזב מעצמי!
ראיתי השנה ממש מעט סרטים (בכל זאת, צה"ל), אבל אפילו מהמעט שראיתי אני לא זוכר הרבה, מסתבר. מה היה הקטע עם הלופ שסרח?
אני לא יודע אם הייתי בוחר את 'כרוניקה' כסרט השנה שלי (בעצם, אני לא ממש יודע מה כן היה סרט השנה שלי), אבל אין ספק שהוא היה מצוין. אה, רק חבל שלא ראיתי את הסוף, כי הדיוידי הדפוק היה שרוט. (בכל זאת, צה"ל).
אבל כל התלונות מופנות אלי- הסיכום הוא מצוין! אהבתי מאוד את ההשמטה היחסית של בלוקבאסטרים וסרטים עתירי-ממון מהכתבה, והיה מפתיע ומרענן לראות שהזרקור הופנה לסרטים אחרים. כמו כן, אני ממש מזדהה עם הנימוק המתחכם לבחירת סרט השנה- סיבות די זהות (אבל מצד שני, כל כך שונות!) לבחירתו של אווטאר אי אז ב2009.
אה, והכיסא נדנדה. כל כך צפוי, כל כך.. הממ.
חפתים! כל כך חפתים!
אבל מהארטיסט לגמרי הייתי לוקחת את סיפור האהבה עם המעיל – אחד הדברים הכי מקסימים שראיתי בקולנוע. וואו, השנה היתה ממש טובה לבגדים בקולנוע.
הפרס לסרטים הכי מיותרים ל2012
דינג!
פעמיים השנה הקולנוע אפשר מסע בזמן עשור אחורה בלי שום חור עלילתי-
הפעם הראשונה הגיעה מהבמאי שהביא לנו את גג"ל ותווה עלילה סביב דשנטל- ספיידרמן המופלא שזה לא יאמן.
סרט שראיתי אותו למזלי בדו מימד- בעיני הוא היה חסר טעם- מהנה אך לא מעבר -ואכזב אותי מאוד בגלל זה. הוא גרם לראשון להראות ממש ממש טוב קצבי וכיפי- בעוד כאן לא התחברתי לספיידי-
הבעיה הכי חמורה בעיני שזה היה בתנאים של 2012- רק שלא חידש כלום באפקטים ובנועזות- דהיינו יכלו להפיק אותו כבר ב2002 -רק חבל שעשו זאת בצורה יותר טובה…
והסרט העוד יותר 2002 של השנה- וזה ממש לקח קטעים מהסרט הראשון בסדרה ושם אותם שנרגיש מחוברים לאווירה- ורק הדגיש עד כמה הסרט החדש לוקה בחסר- הוא מורשת בורן (או זהות באלסקה, או זהות אהרון) סרט שפשוט כל רגע ממנו מדגיש כמה (שוב) המקור של 2002 כל כך הרבה יותר טוב-
ולא מביא שום דבר חדש לשולחן, זולת תזכורת למצבו המדרדר של אדוארד יש-לי-טוויסט-בסרט-לפני-שהחוש השישי היא-מגניב נורטון
סיד מתפוצץ? לרגע חשבתי על דמות מעידן הקרח….
מה שמוביל אותי לעוד סרט מיותר- רד פיש אמש את זה קודם אבל-
עידן הקרח 4- כמו סטפ אפ 4- זה מסוג הסרטים שישודרו עוד 30 שנה בבוקר של ערוץ דומה MGM
ואנשים יגידו- בטח לא היה להם כסף לזכויות של הסרט המקורי
אין שום דבר רע בעידן הקרח 4- הוא מעביר שעה וחצי
וכעבור חודש אני לא זוכר ממנו כמעט כלום-
הכי נחמד בסרטי ילדים שעל ההתחלה אומרים מה הבעיה- "אני לא מסכים שתצאי עם הממותה הזו, אני עדיין מגונן עליך כי את הילדה שלי
וכעבור שעה וחצי אחרי שיש כל מני הרפתקאות- "אה, אוקי, אני צריך לתת לך מרחב וביטוי אישי- את ידלה גדולה כעת ועצמאית
טקס נהדר, כרגיל.
את הבחירה שלי לסרט השנה אני כבר אחשוף בסקר, ופה אני אשאיר את עשרים ושניים (כי לשנה המצויינת הזאת מגיע) הרגעים שעשו לי את השנה:
25. אומגה, "הדיקטטור"
24. הרגע ההוא עם איירון מן שבו חשבתי ש"הנוקמים" באמת יכול להיות משהו מיוחד. בסוף זה לא התגשם, אבל הרושם הטוב מהחלק הראשון של הסצינה נשאר, "הנוקמים"
23. חיפוש לוקיישנים בלב טהרן, "ארגו"
22. חייו ופועלו של ז'ורז' מלייס
21. בראד פיט ספוילר את ספוילר, "הורג אותם ברכות"
20. Mabool, "חיות הדרום הפראי" (אני מרגיש ממש פטתי שאפילו על הסרט הזה הכנסתי בדיחת מטאל)
19. מבקר הנוסטלגיה פוגש את דאג ווקר, "To Boldly Flee"
18. מהיום אפשר לנגן את "עשר אצבעות לי יש" ליד דוקטור קונורס בלי להרגיש חסר טאקט, "ספיידרמן המופלא"
17. המשחקים מתחילים, "משחקי הרעב"
16. דוקטור, תציל אותי, "לופר"
15. שרליז ת'רון ופאטון אוסוולט בכנראה סצינת הסקס הכי מדכאת שאי פעם נוצרה, "לא בוגרת"
14. "הרבצת לי כי אני הומו?" "לא… הרבצתי לך ואז התברר בדיעבד שאתה הומו", "אני הייתי הומו כשהרבצת לי!", "רחוב ג'אמפ 21"
13. בוא, לגולס, "הנוקמים"
12. 11 בספטמבר 2012, "הדיקטטור"
11. Knightfall, "עלייתו של האביר האפל"
10. נסי רואה פורנו, "העולם מצחיק"
9. מרדף נפיץ במיוחד, "רחוב ג'אמפ 21"
8. ערב על החוף, "ממלכת אור הירח"
7. אימת הסאונד, "הארטיסט"
6. אני חזיר סוטה, "נערה עם קעקוע דרקון"
5. שילכו לעזאזל הנוקמים, סצינת האקשן של השנה היא סיקוונס הפתיחה של "ארגו"
4. חידות באפלה, "ההוביט: מסע בלתי צפוי"
3. מדרגות ל(ממש לא) גן עדן, "לופר"
2. המסיבה, הסערה והלוויה, "כרוניקה בזמן אמת"
1. עלייתו של האביר האפל, "עלייתו של האביר האפל"
15: ב'בושה' יש מתמודדת ראויה לסצינת הסקס המדכאת ביותר
(ל"ת)
כל הפאקינג סרט הזה הוא סצנת הסקס המדכאת בהיסטוריה.
(ל"ת)
הדקות שלי
לא יכול לדרג, אז אני פשוט אעשה דקה אחת מכל סרט שראיתי השנה:
ג'אמפ סטריט- מעצר ראשון
עלייתו של האביר האפל- פירנצה
כרוניקה- טיסה ראשונה
חיי פיי- ספינה טובעת
ראלף ההורס- הריסת המכונית
ספיידרמן- מכות ברכבת התחתית
הנוקמים- מפגש האחים (ת'ור ולוקי)
משחקי הרעב- 3.2.1 המשחק מתחיל
טד- שיר הברק
העולם מצחיק- הכבשה
אמיצה- הדובה נגד בעלה
הדיקטטור- כותרות סיום
מסכים כמעט בהכול.
רק שאלה לי אליך: בעלייתו של האביר האפל, על איזה פירנצה בדיוק אתה מדבר? היו שתיים.
כמובן
קיטשי, אבל עשוי היטב.
תיקון טעות
הסצנה האהובה עליי ב"עלייתו" ובכלל האהובה עליי השנה היא סצנת הפוטבול (עם ההשתלטות על העיר ברקע). זה היה כזה "וואו… הוא הלך רחוק… אבל… זה די אדיר".
אכן.
הסצינה שמבהירה למי "דשא=באסה"
(לשחקני פוטבול בגות'אם)
הייתי מוסיף גם
10. פסטיבל של מוזיקה, צבעים וזיקוקים- חוות החיות הפראית.
9. קסטה תקועה מהעבר, קרדיטי הפתיחה של – תקועה.
8. הכניסה לתוך המשחק של ראלף – ראלף ההורס.
7. "הוא עץ!" – מחוברים לחיים.
6. מדריך הצופים אדוארד נורטון מגלה בריחה סטייל "חומות של תקווה" מהמחנה – ממלכת אור הירח.
5. סיפור אהבה ילדותי תחת פילטר אינסגרם – ממלכת אור הירח.
4. "איך לעזאזל אתה מכיר את השיר הזה?" – גברים בשחור 3
3. הבהלה לסוכר (https://www.youtube.com/watch?v=XZTtRfRW94U)- ראלף ההורס.
2. הסצינה שלכל מישהו שיש לו אפילו שמץ של פחד מטיסות אסור לראות – הטיסה.
1. a russiain affair, סצינת הפתיחה של – הארטיסט.
גם אני כותב עשרים דקות !
1. חיות הדרום הפראי – סצינת הסיום
2. היורשים – בוכים בבריכה
3. הארטיסט – נוצה כבדה במיוחד
4. משחקי הרעב – צרעות
5. לופר – עונשו של לופר
6. הוגו – סרטים ישנים
7. ממלכת אור הירח – שיחה חשובה ליד טרמפולינה
8. היו זמנים באנטוליה – מחשבות בקור
9. בקתת הפחד – המעליות הגיעו
10. ראלף ההורס – הכנת אוטו
11. חייבים לדבר על קווין – trick or treat
12. חיות הדרום הפראי – girls girls girls
13. למלא את החלל – סצינת הסיום
14. פרידה – אבא או אמא ?
15. הדיקטטור – טיסה נעימה
16. בקתת הפחד – חד קרן
17. כרוניקה – סופרמרקט
18. נערה עם קעקוע דרקון -לד זפלין
19. העולם מצחיק – תקפוץ כבר תקפוץ
20. ממלכת אור הירח – היכרות עם המשפחה
פרסי תום שפירא לאנשים שקוראים להם תום שפירא.
טוב – הדג נתן את כל הפרסים החשובים, הגדולים והראויים, אבל אני חושב שאסור לנו לשכוח שיש עוד קטגוריות ראויות שאסור להתעלם מהן:
פרס ה-זה-היה-השנה? לסרט שראיתי ושכחתי מקיומו עד הסקר:
משחקי הרעב. ג'ניפר לורנס. סטנלי טוצ'י. דונאלד סאט'רלאנד. וודי פאקינג הארלסון. איך זה שכל אלו לא מופיעים ביחד בסרט טוב יותר?
פרס הקטע-הטוב-ביותר-לסצנה-מסרט-שכיח-לחלוטין:
הקליפ פתיחה של נערה עם קעקוע דרקון. הרגע הטוב ביותר ביצירה דרג ב' (או אפילו ג') שזוכה לטיפול כאילו היא דרג א' פלוס – מצד אחד טוב, מצד שי כל מה שמתרחש אחריה מרגיש כמו התדרדרות.
פרס הקהל-משמיע-קולות-סימפטיים-של-כאב-לרגע-הכי-ברוטלי
הקטע בפשיטה שבו פותחים למישהו את הרגל עם סכין (אאאאאאאווווווץ')
פרס סצנת האשן הכי טובה בפשיטה:
הקטע ההוא שבו הבחור מרביץ לבחור האחר. אתם יודעים על מה אני מדבר.
פרס סצינת האקשן הכי טובה בסרט שהוא לא הפשיטה:
הקרב הסופי בנוקמים.
פרס סרט האקשן עם הכי מעט אקשן:
בלתי נשכחים 2: חברה – תסתמו את הפה ותתחילו לירות באנשים ולפוצץ דברים. אתם לא מצחיקים ואם אי פעם הייתה לכם כריזמה היא עברה מזמן.
פרס הסנטר הטוב ביותר:
קארל אורבן. השופט דרד.
פרס הבחורה-שמכחסת-את-כולם:
ג'ינה קראנו. בגידה כפולה.
במקום השני – קייט בקינסייל בזיכרון גורלי (שזוכה גם בפרס – הדבר הכי טוב בסרט המשמים הזה).
פרס הדברת-האין-סופית לסצינה שמרגישה ארוכה מגלות ישראל.
הסצנה האחרונה בקוסמופוליס. לא ראיתי את דמודומים אבל עכשיו אני שונא את רוברט פטינסון כמו כל האנשים שכן ראו. וגם את פול ג'אמטי אני מתעב – וצריך הרבה מאמץ כדי לגרום לי בנאדם ששיחק בג'ון אדאמס ו-באמריקן ספלנדור.
פרס ה-מה?-זה-הכול? לאכזבת השנה:
ג'ון קרטר. תגידו – אנשים שמעורבים ביצירת הסרט – אתם יודעים שסרטי הרפתקות מד"ביים אמורים להיות מהנים, כן? אתם מבינים שהקהל צריך להרגיש עילוי כשהוא רואה אותם? למה בדיוק כל הדמויות (ובמיוחד הגיבור) מתנהגות כאילו הן בקליפ לשיר אימו גרוע במיוחד? למה השחקן הראשי מפגין כריזמה של בול עץ? ולמה אני לא זוכר את השם של הנבלים (שלא להזכיר את המניעים, הכוחות והכוונות שלהם) עוד באמצע הסרט?!
באתם לעשות מלחמת הכוכבים (טרילוגיה המקוריץ) ויצא לכם מלחמת הכוכבים (הטרילוגיה החדשה).
פרס מיוחד לסרט תיעודי שאורכו עולה על עשר שעות.
למרות התחרות העזה בקטגוריה הזו The Story of Film מנצח. אני מתכנן לסיים לראות אותו מתישהו במילניום הקרוב.
ולסיום: רגעי השנה שלי:
15. הסוף. סוף המשמרת.
14. "הופעת עם ג'אגר!" "ג'גאר הופיע איתי.". זה בוודאי המקום.
13. הפתיחה. פרומיתאוס.
12. "הקלפים היו בארונית שלו". הנוקמים
11. הבית רועד. לופר
10. הענק נותן צ'פחה. הנוקמים.
9. "לא רציתי להעיר לך על הקסדה". השופט דרד.
8. בקבוקים שבורים. חלקם של מלאכים.
7. הסוף. בקתת הפחד.
6. מאד דוג מדגים את כישוריו. הפשיטה.
5. כתוביות סיום. ראלף ההורס.
4. הלידה הלא נוחה בהיסטוריה. הדיקטטור
3. הקאמו. רחוב ג'אמפ 21
2. איך להרוג דגים. חיות הדרום הפראי.
1. מכת ברק. ממלכת אור הירח.
אוי, הקטע ההוא שבו הבחור הרביץ לבחור האחר היה ענק
(ל"ת)
חתולים על ענן אטלס..
דורון הנכבד, מדוע נתת את פרס הסרט הגרוע לסרט "עצמאי, צעיר, עם ז'אנר לא שגרתי" ורגע אח"כ (או שמא לפני?) מזלזל בביקורת על "ענן אטלס" בעיתון 'טיימס' על שבחר כהסרט הגרוע של השנה סרט אחר שגם הוא, בדרכו, עצמאי, צעיר ועם ז'אנר(ים) לא שגרתי(ים)?!
ואם ההצדקה שבבחירה ב"חתולים על סירת הפדלים" לסרט הגרוע של השנה היא כי הוא 'חובבני', אזי אולי לא חשבת על כך שגם בעיתון 'טיימס' חשבו כך על "ענן אטלס"? כי אני ראיתי רק את הסרט הזה מבין השניים, ואני בהחלט יכול להבין כיצד מישהו יכול לחשוב דברים כאלה עליו.. זה סרט מבולגן, עם כמה סיפורים ממש חובבניים (כמו זה על הזקנים) ועיצוב עתידני לא מי יודע מה מלהיב לדעתי, וממש מאכזב בכלל אם משווים אותו לאלה של "מטריקס" ו"ונדטה".
אין מה להשוות
אם לא ראית את "חתולים", אז תראה אותו (אם כי אישית אני לא ממליץ על זה) ואז תדבר. אפשר לטעון שהעיצוב ב"ענן אטלס" היה "לא מי יודע מה מלהיב", בסטנדרטים של סרטים הוליוודיים בתקציב של מאות מיליוני דולרים. "חתולים על סירת פדלים" לא עומד בסטנדרטים המינימליים שנדרשים כדי להיקרא "סרט". לא בחרתי בו לסרט הגרוע של השנה בגלל שהוא שאפתני או חריג, בחרתי בו כי הוא מאוד מאוד גרוע.
את "חתולים על סירת פדלים" (ואין לי שום כוונה לראות, אף פעם), אבל התיאור שנתת ל-"חתולים" הולם ביותר את סרטם הקודם של הוואשובסקים, "ספיד רייסר" – סרט זה לא. אחת הסיבות, אגב, שאני מתעכב עם הצפייה ב-"ענן אטלס" – אחרי אותה מקבילה קולנועית לרצח-עם, אני קצת חושש להכנס לעוד סרט של הצמד-חמד, אפילו שנאמר לי שמבחינה טכנית לפחות הם חזרו לעצמם.
2012 - אחלה שנה לסוף העולם, אחלה שנה לקולנוע
אני מאוד מאוד שמח עם הבחירה במקום הראשון שלך רד, בניגוד מוחלט לבחירה שלך לבחירה בשנה שעברה. 2012 הייתה שנה ממש טובה בקולנוע, ובהחלט תיקנה את הרושם הרע שהשאירה 2011 אחריה.
כרגיל, הנה רגעי השנה של ה-Dude:
20. סקייפול – כתוביות פתיחה
19. הפיראטים! – לאברמטוסיס – תשדיר שירות לטיפול בדיבור
18. בושה – סקס בחלון
17. אשת הברזל – פולקלנד
16. ממלכת אור הירח – החתונה
15. ארץ יבשה – דרשה בכנסיה/אמבטיה לרגליים
14. בקתת הפחד – חדר הקוביות
13. עלייתו של האביר האפל – הדשא של האצטדיון. באסה
12. פאראנורמן – מכונת חטיפים, עדר זומבים, מתח!
11. סקייפול – חיסול בהונג-קונג
10. ארץ יבשה – מותו של קריקט
09. הנוקמים – Puny God
08. הדיקטטור – אדוארד נורטון
07. הפשיטה – קרב בוס
06. כרוניקה בזמן אמת – פוטבול בשמיים ואז מטוס
05. ארגו – "מר סיגל, למה קוראים לסרט "ארגו"? "-ארגו פאק יורסלף!"
04. לופר – סיד נופל במדרגות
03. טד – פלאש גורדון (אההההההההההההה!)
02. כרוניקה בזמן אמת – אנדרו והעכביש
01. זה בוודאי המקום – נאצי עירום צועד בשלג
כאמור, שנה מאוד עמוסה. נקווה ש-2013 תעמוד בציפיות.
רק רוצה להוסיף על 11
הצילום של סצינת הקרב בהונג-קונג היה מהיפים והמקוריים יותר שראיתי השנה.
וגם יש ב"סקייפול" את מה שלדעתי אחת מסצינות ה WTF של השנה – לפלרטט עם מישהי בקזינו זה משהו אחד, אבל להיכנס עירום למקלחת שלה אחר כך? לא אכפת לי כמה קסם אישי יש לבונד, אני בספק אם יש אישה שהייתה מחשיבה את זה כמעשה נורמלי.
אה, אתה מאלה שמחפשים הגיון בסרטי ג'יימס בונד?
כן, אז תפסיק.
בדיוק
אני מאלה שחושבים שלקפוץ מבולדוזר לקרון רכבת ולסדר את החפתים זה ריאליסטי לחלוטין. רק ציינתי שזה די מגוחך. מזל שלא אמרתי כלום על הארי פוטר או משהו, אחרת כנראה היו חושבים שאני מאמין בקסמים.
אפשרות אחרת: התסריטאי לא שם לב.
זה נראה לי הרבה יותר הגיוני מאשר 'הוא שם לב, הוא כתב בכוונה סצנה שבה בונד יוצא אנס, והוא קיווה שאף אחד לא ישים לב לזה'.
אופס! ספויילר רציני לסקייפול בתגובה למעלה.
(ל"ת)
נה, "בונד יצא אנס" זה בערך כמו להגיד שהוא ירה במישהו.
(ל"ת)
מוסיפה עוד כמה דקות ומשפטים שלא הוזכרו
(אם הוזכרו אז סליחותיי), אין סדר מסויים:
*עלייתו של האביר האפל – סצינת שרשרת הפנינים, בית המשפט.
*זה הבן שלי – וואסאפפפפפפ (עוד שבועיים אחרי הסרט זה לא יצא לי מהראש).
*הדיקטטור – יידיש, המסכה, אחמדינג'אד ועניבות (every day in Iran is casual Friday?).
*ההוביט – בוקר טוב.
*דימדומים 5 – קריסטין סטיוארט מקבלת (בתור בלה) שיעורי משחק איך להיות אנושית, 4 סרטים מאוחר מדי.
*רח' ג'אמפ 21 – the not so slim shady, הקטע שהם דוחפים אצבעות אחד לפה של השני ומנסים להקיא את הסמים.
*פרומתאוס – דיוויד על רקע מופע אור קולי יפהפה, ראש בתיק.
*שיטה מסוכנת – For a long time now, our relationship has been hanging by a thread, and a thread moreover, mostly consisting of past disappointments. We have nothing to lose by cutting it.
*סקייפול – שכחו אותי בבית, הסצינה בבניין והאורות.
*פיץ' פרפקט – I set fires to feel joy.
ראיתי בסופש את גוסט ריידר:רוח הנקמה , ובאמת שזה סרט טוב . גוסט ריידר והבמאי של גוסט ריידר לא לוקחים את עצמם ברצינות, ונותנים לניקולס קייג' להתחרפן כמה שהוא רוצה. הקטעי אקשן דיי טובים והצילום הcrank-י מאוד מתאים ובאופן אישי דיי עשה לי את
בקיצור, זה פשוט שעה וחצי של ניקולס קייג' מתחרפן ואנשים מתים, ולא צריך יותר מזה
זה שעה וחצי
של ניקולאס קייג' עושה פרצופים למצלמה, צילום גרוע ואקשן גרוע. לעזאזל, הסרט הזה היה אפילו גרוע יותר מהסרט הקודם של גוסט ריידר, וזה בהחלט הישג.
אני רק שאלה:
רד פיש, בכמה מסיכומי השנה הבחירה שלך של "סרט השנה" השתוותה לבחירה של גולשי האתר בסקר סרט השנה?
רק פעם אחת
ב-2007, בחירת הקהל והבחירה שלי היו שתיהן "חיים של אחרים". במקרה או שלא במקרה זה היה גם סקר סיכום השנה שהוכרע בהפרש הקולות הקטן ביותר. הבחירות האישיות שלי נוטות להגיע למקום גבוה-מאוד-אבל-לא ראשון בסקרי השנה של הגולשים.
גם אני שאלה
קרה פעם שהתחרטת על בחירה שלך לסרט השנה?
בטח, כל יום שני בערך
כל בחירה או דירוג של סרט היא שרירותית במידה מסוימת והרבה פעמים אני לא יודע אם עשיתי את הבחירה ה"נכונה" או אם בעצם אהבתי או שאני מעריך יותר סרט אחר באותה השנה. כמו שכתבתי למעלה, אפילו השנה אני לא בטוח בבחירה שלי. אבל ברוב המקרים אני די מרוצה מהבחירות שלי,
קטגוריה קמפיינים
היה יכול להיות ממש מגניב אם יוסיפו קטגוריית 'קמפיין הפרסום הטוב ביותר' השנה היו 2 קמפיינים מגניבים. האחד של הדיקטטור הגדול כשסשה הופיע במלא תוכניות אירוח עם התלבושת של הדיקטטור. השני של כרוניקה ("בזמן אמת ><") כשהטיסו 3 טיסנים וסידרו אותם כדי שייראו כמו 3 בני אדם שעפים בשמיים.
יש קטגוריה כזו, קוראים לה "הסרט הטוב ביותר".
אם להיות יותר רציני, יש טקס פרסים שלם שמוקדש לטריילרים. קוראים לזה Golden Trailers Award והוא כולל כמות מתישה של קטגוריות. זה לא בדיוק מה שהתכוונת, אבל אני לא מכיר פרס שמתייחס להשגים בפרסום באופן כללי. מעניין איך נראים הקמפיינים לטקס כזה.
לא לזה התכוונתי XD
לא התייחסתי לטריילרים ולדברים הרגילים שעושים כדי לפרסם סרט. אני מדבר על דרכים אחרים ויצירתיים (כמו האלה שכתבתי למעלה) כדי לפרסם את הסרט. יש אולפנים שמשקיעים המון על קמפיין פרסום מקורי, למה לא להתחרות על זה? :)
רק עכשיו יצא לי לקרוא את כל הטקס הזה.
אז הנה הדקות שלי, לא מדורגות ומחולקות לפי סרטים:
למלא את החלל-סצינת הסיום אם נהיה עדינים, לא סבלתי את הסרט הזה. ובכל זאת, בסצינת הסיום הנהדרת הזו, מצאתי את עצמי על סף דמעות, ואני בכנות בקושי בוכה בסרטים.
משחקי הרעב-האסיף, המשחקים מתחילים.
הנוקמים-נטאשה, וואן שוט, ולסיום, בוא נתקע איזו שווארמה.
כרוניקה-מופע כישרונות, סופת ברקים ומה שקרה אח"כ, סצינת הסיום.
רחוב ג'אמפ 21-פיטר פן, עצירה ראשונה, ישו קוראני, מרדף עם כמה פצצות, הסצינה עם ההוא-איזה ג'וני כלשהו…
נערה עם קעקוע דרקון-תאונת דרכים (שתיהן), מה קורה כשמריצים תמונות מהר, במרתף
סקייפול-פתיחה, כתוביות פתיחה.
ארגו-לוקיישנים, שדה תעופה.
אופטימיות היא שם המשחק-דיינר, פוטבול (הכל), ריקודים.
חיות הדרום הפראי-הסיום ובערך כל מונולוג של האשפאפי.
ההוביט-חידות באפילה, במחילה באדמה, שם חי לו הוביט, לא מחילה מלוכלכת, מלאה בתולעים ובריחות רעים. היה זה ביתו של הוביט,ומשמעות הדבר, אוכל טוב, אח חמימה וכל הנוחיות של בית.
חיי פיי-דגים, ספינה מתרסקת, בלי להסתכל לאחור
עלייתו של האביר האפל-פוטבול, פתיחה (כולל הנאום), סיקוונס הסיום, יציאה מהכלא, היכרות עם סלינה, סלינה, פלאפון, ראש מאפיה ועוד במסעדה אחת.
לופר-ואז ראיתי את זה, מדרגות, דיינר, סיד מתפוצץ, ליטוף מעל האוזן.
הוגו-שעון, רכבת, תחילת הידידות בין הוגו לפאפא זורז', חייו ופעולו של ז'ורז' מלייס.
פרומתאוס-מייקל פאסבנדר (כל רגע איתו), 'חדר' ניתוח
ולקינוח-העולם מצחיק-הקפיטריה בטבריה, פתיחה, כל אחד מהסיפורים שם (ויש הרבה), הסצינה ההיא של יחזקאל לזרוב שאני באמת לא יודע איך להגדיר אותה בלי ספויילר, נסי רואה פורנו+מה שקרה אחר כך, איך אתה יכול להיות כזה אדיש? , ראיון לטלוויזיה, הצעת נישואין, בליינד-דייט (שניהם), סקס, עירום ומוות, יואו הנה שייקה, שולה מעפולה, ואני די בטוח שיש עוד, שאני פשוט לא זוכר.
סרט השנה שלי, ואחד מהאוהבים עלי באופן כללי.
טקס פרסי אדון האופל 2012
כמו בכל שנה, אני מבצע מין טקס פרטי דומה. לרוב אני לא מפרסם אותו בשום מקום (כי למי אכפת איזו תפאורה הכי הרשימה אותי השנה חוץ ממני?) אבל לפעמים כן בא לי לשתף :)
אני עושה את זה כי זה כיף וכי זה גם עוזר לי לשים לב לפרטים השוליים בסרטים לפעמים.
הסיבה שרק עכשיו אני מפרסם את זה היא שרק אתמול סיימתי סוף סוף לראות את כל סרטי 2012 שרציתי לראות. ואפילו לא את כולם, היו כאלה שפשוט ויתרתי עליהם או שלא הצלחתי להשיג. הסרטים הכשרים להשתתף הם כאלה שיצאו בארץ מולדתם בשנת 2012 (ולכן סרטים כמו "וואג'דה" ו"ניצוד" שייכים ל"טקס" זה ולא כמו באוסקר ל-2013).
צפיתי ב-76 מסרטי 2012.
הבה נתחיל :
תסריט המקורי הטוב ביותר
ג'אנגו ללא מעצורים
הדיקטטור
לופר
ניצוד
שבעה פסיכופטים
נימוק : העלילה של "הדיקטטור" לא מבריקה במיוחד ואפילו די נוסחתית, הדמויות לא מורכבות במיוחד ומקוריות היא לא הצד החזק שלו. אבל בחיים שלי לא צחקתי כמו שצחקתי בסרט הזה. קצת לא נעים לי לתת לסרט כזה לזכות בקטגוריה חשובה זו אבל מגיע לו.
התסריט המעובד הטוב ביותר
אופטימיות היא שם המשחק
ברני
חיי פיי
כמה טוב להיות פרח קיר
מראה מראה – הסיפור האמיתי
האפקטים המיוחדים הטובים ביותר
ג'ון קרטר
ההוביט : מסע בלתי צפוי
הנוקמים
חיי פיי
ספיידרמן המופלא
עריכת הקול הטובה ביותר
אור לאחר החשיכה
ארגו
הורג אותם ברכות
ג'אנגו ללא מעצורים
הטיסה
השיר המקורי הטוב ביותר
אמיצה – Noble Maiden Fair (A Mhaighdean Bhan)
ג'אנגו ללא מעצורים – Ancora Qui
ההוביט : מסע בלתי צפוי – Misty Mountains
סקייפול – Skyfall
Ishq Shava – Jab Tak Hai Jaan
נימוק : כמו תמיד, הקטגוריה בה אני הכי מתקשה לבחור את המועמדים. כי שירים אפשר לשמוע מתי שמתחשק וכמה שרוצים (כי הם קצרים) ובכל פעם להתאהב באחר. אבל זהותו של השיר הזוכה אף פעם לא הייתה בספק. Ancora Qui הוא אחד השירים הכי יפים ששמעתי, ולא רק מסרטים. ולמרבה ההפתעה מי שהלחין אותו הוא לא אחר מאשר אניו מוריקונה הכה אהוב על טרנטינו.
הפסקול המקורי הטוב ביותר
אמיצה
אנה קארנינה
חיי פיי
ענן אטלס
רובי ספארקס
האיפור הטוב ביותר
גברים בשחור 3
ההוביט : מסע בלתי צפוי
מנועים קדושים
ענן אטלס
שלגיה והציד
הסרט בשפה זרה הטוב ביותר
ההתחלפות – ישראל
חמש מצלמות שבורות – ישראל
מנועים קדושים – צרפת
ניצוד – דנמרק
רחמים – דרום קוריאה
העריכה הטובה ביותר
דמדומים : שחר מפציע – חלק 2
הורג אותם ברכות
חיי פיי
חלודה ועצם
סמסרה
עיצוב התלבושות הטוב ביותר
אנה קארנינה
ההוביט : מסע בלתי צפוי
מנועים קדושים
מראה מראה – הסיפור האמיתי
ענן אטלס
הצילום הטוב ביותר
הורג אותם ברכות
חיי פיי
סמסרה
סקייפול
עלובי החיים
עיצוב התפאורה הטוב ביותר
אנה קארנינה
ג'ון קרטר
מראה מראה – הסיפור האמיתי
ענן אטלס
עלובי החיים
סרט האנימציה הטוב ביותר
אמיצה
מדגסקר 3
ראלף ההורס
השחקנית בתפקיד משנה הטובה ביותר
ג'ניפר לורנס – אופטימיות היא שם המשחק
נעמי וואטס – הבלתי אפשרי
ג'וליה רוברטס – מראה מראה – הסיפור האמיתי
אן האת'אווי – עלובי החיים
זואי קאזאן – רובי ספארקס
השחקן בתפקיד משנה הטוב ביותר
כריסטוף וולץ – ג'אנגו ללא מעצורים
ליאונרדו די קפריו – ג'אנגו ללא מעצורים
סאמואל ל.ג'קסון – ג'אנגו ללא מעצורים
אנדי סרקיס – ההוביט :מסע בלתי צפוי
דווייט הנרי – חיות הדרום הפראי
השחקנית בתפקיד ראשי הטובה ביותר
קירה נייטלי – אנה קארנינה
קוונזאני וואליס – חיות הדרום הפראי
ג'סיקה צ'סטיין – כוננות עם שחר
קוסמינה סתרתאן – מעבר לגבעות
מארי אליזבת' ווינסטד – Smashed
השחקן בתפקיד ראשי הטוב ביותר
בראדלי קופר – אופטימיות היא שם המשחק
סשה ברון כהן – הדיקטטור
חואקין פניקס – המאסטר
דניאל דיי לואיס – לינקולן
קולין פארל – שבעה פסיכופטים
הבימוי הטוב ביותר
אור לאחר החשיכה
אנה קארנינה
ג'אנגו ללא מעצורים
חלודה ועצם
סמסרה
הסרט הטוב ביותר
(מסודרים מהטוב ביותר)
הדיקטטור
סמסרה
שבעה פסיכופטים
ג'אנגו ללא מעצורים
לופר
ניצוד
חיי פיי
אומנויות חופשיות
חמש מצלמות שבורות
"הדיקטטור" הוא אפילו לא הסרט שאני הכי ממליץ עליו השנה, היו סרטים שהם בטח טובים יותר ועם הרבה יותר כישרון מאחוריהם אבל כנראה שראיתי אותו בזמן הנכון ובתנאים המתאימים כך שהוא זכור לי בתור חווית הצפייה הכי מהנה של השנה האחרונה.
רציתי גם להוסיף 'הדקות הגדולות של השנה' אבל אין לי מושג איך רד עושה את זה. זה בלתי אפשרי לנסות להיזכר בדברים כאלה חודשים אחרי הצפייה בהם.
בלי להעליב,
לא נראה לך חסר טעם לפרסם דירוג על סרטים של שנה שעברה, כשעוד שנייה כולם מסכמים את השנה הנוכחית, בלי לנמק שום בחירה בשום קטגוריה? אין פה שום פתח לדיון, פשוט ערימה של שמות של סרטים לא חדשים. מציע שתכניס קצת בשר לעניין, אחרת זה מיותר.
אני מסכים שנימוקים יהיה יותר מעניין
אבל בעיקר מסכים עם הבחירה במארי אלזיבת' וינסטד על מחוקים. הופעה נהדרת בסרט מושלם.
אתה צודק, כמובן.
האמת היא שכשכתבתי את ההודעה לראשונה הוספתי נימוק לכל אחת ואחת מהקטגוריות. הבעיה הייתה שההודעה נהייתה ענקית מדי (היא גם ככה גדולה מאוד). בנוסף, אני לא בהכרח חיפשתי לפתוח דיון בעקבותיה (זו לא צריכה להיות המטרה של כל תגובה) פשוט רציתי לשתף.
אבל שוב, אני מסכים אתך. אפילו לי היא יכולה להיראות כמו ערימה של סרטים. הנה, אפילו נתתי לך פישלייק :)
רק לא הבנתי מה הבעיה עם לסכם את סרטי 2012. אז מה אם עוד רגע נכנסת 2014. אף פעם לא מאוחר מדי להמליץ על סרטים ישנים יותר. ואם למישהו יש סיכומים ל-2012 או לשנים קודמות אין לי בעיה לקרוא. תמיד מתפספסים להם סרטים טובים שנחמד למצוא בסיכומים של אחרים, לא משנה לי מתי.
בקשר לפסקה האחרונה שלך-צודק.
בוא אני אחדד: הדיעה שלך על הסרטים של 2012 מעניינת מאוד. לדעת רק *איזה* סרטים אהבת-פחות.
אני דווקא אני חושב שזה רעיון טוב לעשות סיכום 2012
לקראת סוף 2013. להסתכל על שנה במבט מרחוק יותר ממוקדת מלעשות סיכום שנה בסוף השנה כשהבאזז של הסרטים האחרונים של השנה מלווה אותך והסרטים בתחילת השנה קצת נשכחו. גם לדעתי עשית בחירות נועזות ומעניינות כמו הדיקטטור לדוגמה.
תוכל לפרט קצת על הסרט "סמסרה"?
סקרנתה אותי (:
עבר הרבה זמן מאז אבל אני אנסה :
"סמסרה" הוא סרטו השני של הבמאי רון פריקה אשר ביים בעבר את "ברקה" ועבד כצלם על הסרט "קויאניסקאצי". בדומה לשני הסרטים הללו גם 'סמסרה' הוא סרט הבנוי כולו משוטים שונים של כל מני דברים וכל מני מקומות שהיוצרים צילמו במשך שנים (חמש שנים, במקרה הזה) בכמה וכמה מדינות ברחבי העולם. אין קריינות בסרט ומלבד הפסקול המוזיקלי אין סאונד בכלל. השוטים מרהיבים ביופיים, כמובן. והכל ערוך באופן כה מושלם ביחד עם שימוש מבריק ב-time-lapseים שמצליח לחדש על אלו שהוצגו בשני הסרטים האחרים. כך שלמרות שאין בסרט עלילה או נרטיב כלשהו הוא אינו מרגיש אטי בכלל. ואינו מסוג הסרטים הדורשים סבלנות, לדעתי. הוא קצבי, מהיר ועובר מסיקוונס מרהיב אחד לשני בצורה מעולה.
הסרט מציג לא רק ויזואליה מרהיבה אלא גם דברים בעולם שלא הייתי מודע לקיומם. הוא עושה סיבוב די מקיף ברחבי העולם ומביא תמונות ממפעלי נשק, מפעלי אוכל, תערוכות, בתי-כלא, שבטים, מקדשים, סופר-מרקטים, רובוטים והוא עוד גורם לכולם להיראות פוטוגניים ויפים.
אז "סמסרה" הוא בעיקרו חוויה ויזואלית, אך לדעתי גם כזו שאנשים שמחפשים סיפורים בסרטים שלהם יכולים להתרשם ממנו. הוא מאוד יפה, הוא מאוד מושקע ומה שעושה אותו לכל כך טוב הוא הקצב שלו שלא מותיר למוח לנדוד בשעמום, כי אין בו רגע דל אחד.
אם הייתי צריך למצוא משהו להתלונן עליו אז הייתי מתלונן על הפסקול המוזיקלי. הוא נהדר ועובד מצוין עם הסרט (שזה חשוב מאחר והוא 100% מהסאונד) אבל כשיש למלחין(ים) 100 דקות בלי דיאלוגים שיפריעו למוזיקה שלו או סצינות קצרות במיוחד הייתי מצפה ממנו להתפרע קצת. חבל שהם לא הלכו על פיליפ גלאס שיצר פסקול כל כך מדהים ל"קויאניסקאצי".
ראיתי את הסרט,
ואתה צודק, בהחלט מדהים!
אני מורגל בסרטים איטיים – סרטי פסטיבלים – אבל לדעתי גם חובבי מהיר ועצבני יהנו מהסרט. בקיצור מומלץ! הסרט עוד מוקרן מידי פעם בסינמטק ת"א ולמרות שאני ראיתי אותה בבית לדעתי בקולנוע הסרט יהיה אפילו יותר חזק.
חוץ מזה לדעתי הסרט נותן לך יותר מחוויה ויזואלית. בכך שהוא פשוט מציג את הדברים כביכול בצורה נייטרלית – כפי שהם – הוא גרם לילחשוב המון על כל מה שהוא הראה. על מלחמות וייצור בשר והמפעלים בסין וכו'.
בקשה
אתה יכול להפוך את הדירוגים שלך בימד"ב לציבוריים? אני אוהב להשוות את הדירוגים שלי עם כאלה של אחרים. (הנה לינק לפרופיל שלי, התחלתי לדרג רק בשבוע שעבר אז יש שם רק 285 סרטים למרות שכנראה ראיתי יותר)
אני לא ממש מדרג סרטים בימד"ב.
קצת קשה לי עם שיטת הדירוג שלהם שכוללת רק עשרה מספרים (למה לא 1-100?). אני כן, אומנם, משתמש בפליקצ'ארט, אם זה מעניין אותך.
אגב, אלה לא סרטים אבל יש לי כמה רשימות שבהן דירגתי פרקים מסדרות שונות.
נ.ב – עיינתי בדירוגים שלך (וכמובן שספרתי כמה מתוכם ראיתי וכמה עוד לא) ועניין אותי לדעת, מה פתאום הסרט של 'בארני' מקבל 10!? אני גם חשבתי אם לצפות בו בשביל השלוש שניות שבהן מופיע ג'וש ראדנר אבל הנחתי שזה לא יהיה שווה את המאמץ. עכשיו אני מתחיל לשקול זאת מחדש.
לסרט של ברני נתתי 10 קצת בצחוק
אני לא זוכר ממנו כלום, אבל ההורים שלי טוענים שזה הסרט הראשון שראיתי בחיי. חוץ מזה הוא בBottom 100אז רציתי קצת לשפר את התדמית של סרט שמבוסס על סדרה שמאוד אהבתי בגיל 3-5.