זהו, עכשיו זה באמת הסוף. של השנה. האלמקטעד"א גאה להציג – ובמקרים מסוימים, מובכת להציג – את הדגים האחרונים של 2010. קדימה.
סלמון הספק: סרט לבן
סלמון הספק הוא הפרס המוענק בכל שנה לסרט הכי טוב, כנראה, שלא ראיתי. והפעם זה חתיכת דג גדול. איך אני בכלל יכול לקרוא לעצמי מבקר קולנוע אם לא ראיתי את "סרט לבן"? הרי זה הסרט שהוכתר פה אחד על ידי מבקרי הארץ כיצירת המופת של השנה. מי שלא ראה את הסרט הזה, כמו לא ראה קולנוע בשנת 2010 בכלל. הוא גם נראה כמו תמצית הפלצנות השניצקליינית, מה שכנראה מסביר איך הצלחתי להמשיך ולפספס אותו באופן עקבי לאורך השנה כולה. אבל אי אפשר לשפוט סרט על פי כריכתו, או משהו. בכל מקרה, אם זאת באמת יצירת מופת כמו שאומרים, היא תישאר כזאת גם כשאני אראה אותה בשנה הבאה.
הדג המלוח לסרט הכי גרוע שלא ראיתי: פגוש את הפוקרס הקטנים
שוב, לא הוגן ולגמרי לא מקצועי לשפוט סרט עד שלא ישבת וראית אותו במו ישבנך ועיניך (בהתאמה). אפילו אם כל הסימנים המקדימים מעידים על סרט איום ונורא – אי אפשר לדעת, תמיד יש הפתעות. אבל במקרים מסוימים החלטתי שאני אאלץ פשוט לקחת את הסיכון הזה. מקרים כמו "פראי ועצבני", שהטריילר שלו נראה כמו פארודיה עצובה על הידרדרות הקריירה של ברנדן פרייז'ר. או "סקייליין", שהוקרן בארץ ובעולם למשך כשלוש דקות, וזה הספיק כדי שעשרות דיווחים אמינים יגדירו אותו כאחד מסרטי המד"ב הגרועים אי פעם. או שורה של קומדיות רומנטיות שנראות כולן זהות ומשמימות באותה המידה. השיא הוא "פגוש את הפוקרס הקטנים" – סרט שלישי בסדרה שאני מתעב ממילא, ושהטריילר שלו דוחה ברמות שקשה לתאר. לא, רגע, בעצם זה לא קשה בכלל: זה דוחה כמו לראות את בן סטילר חותך את עצמו ומשפריץ דם כמו מתוך זרנוק על משפחתו וילדיו. תודה רבה, אבל אין לי שום רצון או כוונה לראות את זה, לא על מסך גדול, לא על מסך קטן ולא בכלל.
הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה
כמה מהמועמדים הסופיים לפרס הנחשק:
הקופסה
אוי, ריצ'רד קלי. אוי. אני באמת לא יודע אם הבמאי והתסריטאי של "דוני דארקו" הכה אהוב עלי איבד את זה, או שבעצם מעולם לא היה לו את זה. כאן הוא לקח מעשיית "אזור הדמדומים" סבירה לגמרי, מתח אותה והוסיף לה מיליון פרטים לא נחוצים והפך אותה לעיסה דביקה ומוזרה של עלילה לא מתחברת, מסרים דתיים (או משהו) וחיקויים לא מוצלחים של דייויד לינץ'. אוי.
פרסי ג'קסון וגנב הברק
לכל אלה שהתלוננו על כך שסרטי "הארי פוטר" הראשונים היו צמודים מדי למקור הספרותי: עכשיו אנחנו יודעים שהיה יכול להיות יותר גרוע. הרבה, הרבה יותר גרוע. מתברר שכשנותנים לכריס קולומבוס לעבד ספר ילדים חביב ולא קושרים אותו אל הטקסט בשרשראות ברזל, הוא שוחט, מחרב ומשמיד אותו עד שקשה להאמין שהמקור היה שווה משהו.
האצ'יקו
בזבוז זמן במלוא מובן המילה. למה להשקיע שעתיים וחצי בסרט שהעלילה שלו היא באורך של משפט אחד?
דמדומים 3: ליקוי חמה
אז במי בלה תבחר? באדוארד או בג'ייקוב? אני כל כך במתח. אה, רגע, בעצם אני לא. היא בחרה באדוארד. זה היה לפני שני פאקינג סרטים. כמה זמן אפשר למרוח את המשולש המשמים הזה, כמה?! יאללה, תתחתנו כבר ותעזבו אותנו בשקט.
פיראנה 3D
זה שאתה מודע לכך שאתה עושה זבל לא גורם לסרט שלך להסריח פחות.
והזוכה בפרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה הוא:
אליס בארץ הפלאות
כשטים ברטון אמר "בואו נעשה את 'אליס בארץ הפלאות' אבל בתור אפוס פנטזיה עם קרבות", התשובה היתה צריכה להיות "לא", המלווה ב"אתה מפוטר", ואחרי פאוזה, "וטיפש".
יסלח לי מאוד הבמאי הנכבד, אבל מי שחושב שמה שהיה חסר ב"אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול זה קרבות חרבות ושדות קטל, לא הבין את הספר או שלא קרא אותו. וכשהוא דוחף פנימה מסרים כמו "יותר מדי דמיון זה לא בריא" ו"לפעמים להרוג זה דווקא בסדר", נראה כאילו הוא לא סתם במאי שלא מבין מהחיים שלו, אלא פשוט מרושע.
כל זה בסרט הרפתקאות משמים, עם עלילה בעלת אפס מקוריות ודמויות בעלות אפס עניין, שמבזבז צוות שחקנים מבטיח במידה מדהימה. סרט שמוצג בתלת-מימד סתמי שלא מוסיף לדבר מלבד למחיר הכרטיס, ובעיצוב שנראה בדיוק כמו מה שכל סטודנט שנה ראשונה לאמנות היה מצייר לכם אם הייתם מבקשים ממנו משהו בסגנון טים ברטון. "אליס בארץ הפלאות" של ברטון ודיסני הוא תמצית כל הסיבות שבגללן אנשים שונאים את הוליווד, והסרט הגרוע של השנה.
דג הזהב לסרט השנה
"סופר הצללים", "מטען הכאב", "הדרקון הראשון שלי", "קיק-אס" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ראשון" היו סרטים שמדורגים קרוב מאוד לצמרת. אבל מה לעשות, השנה אני לא עומד להפתיע אף אחד: ארבעת המועמדים הסופיים הם אותם ארבעה סרטים שכולם, פחות או יותר, ראו, אהבו ודיברו עליהם השנה.
הרשת החברתית
מה שמדהים ב"הרשת החברתית" הוא שזה סרט על אנשים שמדברים. רוב מוחלט של הסרט עובר בדיבורים. לא מסוג הסרטים החביבים עלי. אבל התסריט (ארון סורקין, אמן) הוא אחד המלוטשים שראיתי. עם סורקין, כל סצינה של שני אנשים יושבים ומדברים בחדר היא מבדרת יותר מכל סצינה של מרדף מכוניות או פיצוץ חלליות השנה. יהיו שיטענו שדייויד פינצ'ר מתבזבז כאן, אבל אני לא חושב שזה כך: הוא אמנם לא מתבלט, אבל לא כל במאי היה מצליח להפוך סרט שהוא כמעט תסכית – לא משנה עד כמה הוא מוצלח – לסרט ששווה להחזיק את העיניים פקוחות בשבילו. אה כן, וזה על פייסבוק.
צעצוע של סיפור 3
אז הסרט החדש של פיקסאר, כמו זה שבא לפניו ואלה שבאו לפניהם, הוא ממש טוב. וואו, הפתעה גדולה. האמת היא שסדרת "צעצוע של סיפור" אף פעם לא היתה מהמועדפות עלי, והייתי מעדיף לראות את פיקסאר עושים משהו מקורי. אבל "צעצוע של סיפור 3" היה כל כך טוב שהוא הפתיע גם אותי. יש פה אקשן מעולה, הומור נהדר, אימה (כן, אימה), וסצינה אחת שעם הדמעות שהנפיקה בבתי קולנוע ברחבי העולם אפשר היה למלא את הכנרת. זה כל מה שאפשר לבקש מסרט, וזה סיום מושלם לטרילוגיה, שהופך את כולה ליצירה שלמה יותר.
התחלה
אין חיה כזאת: בלוקבאסטר אינטליגנטי. פרויקט ענק-תקציב שלא מבוסס על שום דבר ודורש תשומת לב מלאה מהרגע הראשון ועד הקאט לשחור המפורסם ביותר השנה. סרט אקשן שפרנס מיליוני הודעות בפורומים של ויכוחים על משמעות הסוף שלו, שהפסקול שלו הכיל רמזים חשובים, ושאפשר לנתח – כפי שאכן נעשה, שוב ושוב – בהמון דרכים שבין פשר החלומות לבין דיון על מהות הקולנוע. סרט גדול בכל מובן אפשרי.
והזוכה בפרס דג הזהב לסרט השנה הוא:
האם מיסטר פילגרים והסקס-בוב-אומב (או בשמם העברי הרשמי, "האקסים של החברה שלי") באמת יותר טובים מ"התחלה", "הרשת החברתית" ו"צעצוע 3"? באמת שאני לא יודע. כנראה שלא. הוא לא עמוק כמוהם או עשוי באותה המידה של קפדנות, אבל בחיי שמאף סרט השנה לא נהניתי יותר. אתה לא יודע מאיפה תבוא לך הסצינה הבאה ב"סקוט פילגרים", הוא מעמיס על החושים כמעט יותר מדי, אבל חוץ מרמת המגניבות הגבוהה במידה מסוכנת והיותו סרט הקומיקס הטוב ביותר אי פעם הוא גם קומדיה רומנטית חמודה לאללה, עם דמויות שכל אחת מהן זועקת לסרט ספין-אוף משלה. וגם המוזיקה. וגם קיירן קאלקין בתפקיד וולאס. וגם האקס הטבעוני. וגם הלוגו של יוניברסל בהתחלה. וגם !WE ARE THE SEX BOB-OMB אה, כן, וגם הפטיש המפוקסל. וגם: "לסביות". ועוד כל כך הרבה גמים. מעולם לא הסכמתי יותר עם טאגליין של סרט: An epic of epic epicness.
ולסיום סיומת: 20 הדקות הגדולות של השנה
20. טיילור לאוטנר מסרב למדוד את החולצה, "יום האהבה"
19. חתול ביצות וגור משחקים משיכת חבל עם נחש, "ארץ בראשית"
18. המטוס: "אני לוקח אחריות על מה שיקרה עכשיו", "אינויקטוס"
17. ברוס וויליס יוצא ממכונית, "RED"
16. פגישה במסעדה, "האמריקאי"
15. עורך הדין שלך מחכה לך, "אני אוהב אותך פיליפ מוריס"
14. מוקשים היזהר, "כלבת"
13. רצח ראשון, "נביא"
12. מונטאז' פותח: שפץ ביתך, "איפה אליס"
11. משטרת הטבעונים, "סקוט פילגרים נגד העולם"
10. הגמל על האופנוע ואמא שלו, "טולפן"
9. הפצצה האנושית, "מטען הכאב"
8. היט-גירל בהופעת בכורה, "קיק-אס"
7. מתיו פאטל, אקס מרושע מס' 1, "סקוט פילגרים נגד העולם"
6. סצינת האיצטדיון, "הסוד שבעיניים"
5. סיפורם של שלושת האחים, "הארי פוטר ואוצרות המוות"
4. פריז מתקפלת, "התחלה"
3. דיאלוג הפתיחה, "הרשת החברתית"
2. הסביבון המתנודד, "התחלה"
1. משחק אחרון עם אנדי, "צעצוע של סיפור 3". קדימה, תקראו לזה קיטש. לא אכפת לי.
לחלקי הטקס האחרים
דג הזהב 2010: חלק ראשון
דג הזהב 2010: חלק שני
מעניין אותי מה תגיד על "סרט לבן".
הלכתי לראות אותו ב"לב" (חוויה נוראית בפני עצמה) ובמהלך כל הסרט לא נהנתי. יצאתי ממנו בתחושת אכזבה עזה ואת הסצינות שאהבתי יכולתי לספור על יד אחת.
עם זאת, מצאתי את עצמי מתדיין עם עצמי על המסר שלו במשך זמן רב, תוהה עד כמה אני מסכים עם הנקה ובאילו נקודות – ממש ויכוח סוער עם עצמי שנמשך עד עכשיו.
אני לא יודע – זה לא מה שמגדיר סרט כסרט טוב?! אני משתגע. מחד, הצפייה עצמה לא הייתה מהנה. מאידך, הסרט לא עוזב אותי!
מעבר לכך, מסכים לחלוטין עם הבחירות שלך (מלבד פגוש את הפוקרס, שנראה לי כקומדיה לא מזיקה).
אבל הייתי רוצה לדעת, למה הכוונה ש"שהפסקול שלו [אינספשן] הכיל רמזים חשובים"? איפה זה בא לידי ביטוי?
עוד על אינספשן: אני הייתי לחלוטין מאלה שתמכו בתיאוריה ש"אינספשן זה סרט על קולנוע", אבל אז נולאן אמר ש"האנלוגיה הזו אינה מכוונת" (כאן: http://www.wired.com/magazine/2010/11/pl_inception_nolan/) וזרק אותי לחלוטין.
אני צריך לראות את זה שוב.
ההסבר - בקטע הוידאו שקישרתי אליו בתגובה לביקורת:
http://www.fisheye.co.il/inception/?comNum=400036#li-comment-400036
וואו, תודה
המסקנה מכל זה היא שאני חייב לראות את "אינספשן" שוב, ולאסוף לי את כל התיאוריות והרמזים לפניי.
אני בטח במיעוט, אבל אני מסכים איתך לחלוטין על סרט השנה!
זה הסרט היחידי השנה שמיד כשסיימתי לראות אותו רציתי לראות אותו שוב, ואכן עשיתי זאת תוך כמה ימים ונהנתי ממנו לא פחות בפעם השניה.
טוב, אולי הוא לא היחיד, גם את "אינספשן" רציתי לראות שוב וגם אותו ראיתי בשנית ונהנתי. ההבדל בכל זאת נעוץ בכך שאת "אינספשן" אין לי כוח וסבלנות לראות בפעם השלישית, ולעומתו רק המחשבה על לראות שוב את "סקוט…" מעלה חיוך מטופש על פניי.
זה אחד הסרטים הכי 'קול'-יים שיצא לי לראות השנה, ובכלל. והוא בכלל סרט גיקי להפליא…
אחלה סיכום, כרגיל (וגם: רגעי הקסם שלי)
רד, שוב עשית את זה, וזה תענוג לראות את עין הדג חוזר בדיוק בזמן. אני מאוד אהבתי את הסיכום. וכמדי המסורת, הנה הרגעים שעשו לי את השנה. מכאן והלאה ספוילרים לעשרה סרטים:
10. אלוהים נופל על שידור חוזר של "חברים" – זוהי סדום
9. אל תחדול מלהאמין (או: ידי הקסם) – The Losers
8. המזבלה – צעצוע של סיפור 3
7. יש יותר מחוט אחד – מטען הכאב
6. היט גירל לומדת לחטוף כדור – קיק אס
5. קרב בלי כוח משיכה – התחלה
4. לילה ויום (או: ההצדקה הכי טובה שראיתי לתלת מימד) – צעצוע של סיפור 3
3. הו ילדים, הארי והרמיוני רוקדים – הארי פוטר ואוצרות המוות
2. Bass Battle – סקוט פילגרים נגד העולם
1. השקת Facemash – הרשת החברתית
זכור לי
שהתכוונת להכניס לרשימה גם את אהוד אולמרט ב"המדריך למהפכה".
חסר לי Up in the air
עצם העובדה שלא הוזכר לא כמועמד לדג זהב ולא לדג מלוח בשום קטגוריה, גורמת לי לחשוב שאולי בגלל שיצא כל כך מזמן בתחילת השנה, הוא פשוט נשכח… וחבל, כי זה סרט נהדר. אפילו ג'ורג' קלוני הכל-כך מרוצה מעצמו לא הצליח להרוס אותו!
===
חוץ מזה, אחלה של סיכום (ארוך מהרגיל.. היה קשה לחכות כל יום להמשך), אבל הפעם לא נראה לי שהופתעתי מהבחירות שלך. בעצם רק מסלמון הספק – באמת מפתיע שלא ראית את סרט לבן (בעיניי היה סרט טוב, אבל ממש לא כמו מה שעשו ממנו… לא קונה את הטענה שנחקרים בו שורשי עליית הנאציזם)
אפינדי אר לא יצא כבר בשנה שעברה?
לא שזה משנה, כי גם אם כן אז אני לא חושב שהוא ראוי היה לזכות בתואר קיים כלשהו. וזה לא שהוא היה סרט רע או משהו, הוא היה די טוב אפילו. המשחק היה מוצלח למדי, התסריט והעלילה היו סבירים אבל בעיקר היה בו צילום נהדר של שדות תעופה, טיסות, מטוסים, האנשים שבינהם והנוף הנשקף מהם.
אם היה לרדפיש פרס על צילום אז אולי היה מקום לשקול לו התמודדות (לדעתי, אני לא מורשה לדבר בשמו), אבל אין…
"תלוי באויר" היה סרט טוב
ו, אה, זהו. סרט טוב. נהניתי. לא השאיר עלי רושם ארוך טווח. כשעשיתי את הסיכומים לא הצלחתי למקם אותו בתור "הכי" משהו כזה או אחר השנה.
לצערי
אני לא שותף להכרעות של רד.
סקוט פילגרים מגניב. וזה ממש המעטה בערכו. אבל לטעמי משלב מסוים בערך באמצעו הוא התחיל לחזור על עצמו ודי מיצה את האפקט של עצמו.
אליס היה סרט גרוע אבל לומר שהוא הגרוע ביותר זה אולי קצת נובע מהציפיות האדירות שהתנפצו ולא מערכו העצמי.
אני חושב שרק מי שקרא ואוהב
את הספרים המקוריים של אליס יכול להבין עד כמה הסרט הזה נורא.
יש סרטים גרועים שהם סתם סרטים גרועים שאתה לא נהנה לצפות בהם, מתוך שיעמום/תת רמה. ויש סרטים גרועים שגורמים לך סבל, ושבא לך לשבור משהו אחרי שאתה רואה אותם. אליס הוא אחד כזה. הוא הפך את הספרים הכי מיוחדים בעולם לסרט הכי בנאלי בעולם.
וזה בדיוק מה שהופך את הסרט לאכזבת השנה
ואולי אכזבת העשור, או המאה. אבל לא לסרט גרוע עד-כדי-כך בפני עצמו.
עוד רגע ששווה איזכור
בעיני הוא ספויילר, אז אני לא אספר במפורש מה קורה בו. הכוונה היא להופעות האורח בד"ר פרנסוס – בעיקר הראשונה שתופסת את הצופה לא מוכן. כמובן שהקטע הזה ספויילר עד אימה בביקורות על הסרט (בשל הנסיבות הטרגיות שהובילו לפתרון העלילתי הזה), אז אני יכול רק לדמיין את עוצמת פגיעת הלסת שלי ברצפה אם לא הייתי יודע על כך מראש.
והקטע במזבלה בצעצוע של סיפור שאוזכר כבר הוא ללא ספק הקטע הכי טוב בסרט.
וסקוט פילגרם? אהבתי, משעשע – אבל משהו בסרט הזה מאוד נמרח בעיני. בעיקר קטעי הקרבות שקצת חזרו על עצמם.
ספוילר ליהוק
אם לא הייתי יודע מה הולך לקרות שם, זה היה מאוד מפתיע, אבל קשה להאמין שהרבה אנשים הלכו לסרט בלי לדעת מי משחק בו: זה מופיע בכל דף מידע על הסרט, הובלט בפרסומות, וסיפור מאחורי הקלעים של הסרט מפורסם יותר מהסרט עצמו.
רגע היסטורי
אם זכרוני אינו מטעני, זו הפעם הראשונה שסרט השנה של רד פיש הוא גם סרט השנה שלי. ממה שלמדתי בטקסים קודמים, רד פיש נוטה לבחור בסרטים בעלי אווירה חזקה, בעוד אני נוטה לאלה עם דגש על הסיפור. כנראה שבסקוט פילגרים יש מספיק משניהם בכדי שאסכים לחלוטין עם תוצאות דג הזהב.
מצד שני, אני לא מסכים עם הבחירה באליס בארץ הפלאות כסרט הגרוע של השנה. הוא לא סרט טוב במיוחד והתלת-מימד מיותר לחלוטין, אבל ממש לא סבלתי בו. הרגשתי שאם לא היה מתבסס על הדמויות המוכרות ומתרחש בעולם מקורי, היו מתייחסים אליו יותר בסלחנות. זה שמדובר בחומר גלם קלאסי (הספרים האהובים עלי, בהתיחסות למה שיובל המפוקס כתב) ובבמאי מאוד מוערך, הגביר את האכזבה. מצד שני, לצפות שטים ברטון יצמד לעלילה המקורית, זה בעיקר לשכוח שמדובר בטים ברטון. אני חושב שכסרט פנטזיה בפני עצמו, אליס הוא סביר בהחלט. בתור המשך בוגר-יותר-אפל-יותר לספרים, הוא מיותר.
המשך בוגר יותר לספרים?
אני ואתה ראינו את אותו הסרט? האם קראנו את אותם הספרים?!…
הסרט של ברטון לא היה בוגר, הוא היה בדיוק ההיפך מבוגר. אם יש לסרט הזה הישג (מלבד ההישג המוצדק לדעתי של הסרט הגרוע של השנה), הרי שהוא בהצלחתו של ברטון להרוס, לרדד ולשטח עלילה של ספר *ילדים* לכדי תסריט לסרט האיום שיצא לו.
אני לא מבין איך בתור חובב הספרים לא זזת בחוסר נוחות בכיסאך כשראית מול עיניך שארץ הפלאות הופכת לשדה קטל, שאליס הופכת מילדה קטנה ללוחמת, שהמלכה האדומה רק צועקת וצווחת כל הסרט (אגב, בהחלט ראוי להעניק להלנה בונהם קרטר את פרס המשחק הגרוע של השנה על תפקידה האומלל הזה) ושהכובען, במקום שיהיה מטורף וחסר היגיון לוגי, מוצג סתם כמטומטם.
ואם זה לא מספיק אז אפשר לדבר כמובן על מה שאין בסרט. איפה משחקי המילים וכפל הלשון? איפה הפילוסופיה שאפשר למצוא בספרים? איפה הקסם?
לדעתי הסרט נראה יותר כמו תוצאה של סיעור מוחות שערך טים ברטון עם ילדים בגן חובה מהם הוא ביקש רעיונות לסרט חדש. אחרת קשה לי להבין מאיפה הגיעו הרעיונות ההזויים (והבזויים) כמו הריקוד המטומטם של הכובען בסוף הסרט (קטע בו הכיסא שלי כמעט התפרק תחת אי-נוחותי…).
אז לא, לדעתי אין לתלות את האכזבה בציפיות של הצופים מהסרט, לדעתי האשמה נופלת על המרחק העצום בין הספרים שקרול כתב לבין הסרט שברטון רקח. ברטון פשוט הלך רחוק מידי. ונמוך מידי. ולכיוונים הלא נכונים.
ובכן, גם בספר המלכה רק צורחת כל הזמן
אבל כן, שאר הדברים שציינת הם אכן גרועים למדי וממחישים עד כמה הסרט לא קשור לספר. הסרט בעיקר נראה כמו מעשה ידיו של מישהו שקרא את הספר כשהיה קטן, פספס את כל הדברים המוצלחים באמת בו, ומאז לא טרח לחזור אליו. אולי הוא ראה את הסרט של דיסני כמה פעמים מאז.
אפל-יותר-בוגר-יותר
זה שם קוד לסרט שמנסה בכח להציג סיפור מוכר כהכל חוץ מסרט לכל המשפחה, גם במחיר עיוות משמעותי של חומר המקור.
לא זזתי באי-נוחות כי ידעתי מראש שהסרט לא הולך לעקוב אחרי עלילת הספרים. יוצרי ומפיקי הסרט הסבירו יותר מפעם אחת לפני כן שלא מדובר בעיבוד נאמן, אלא במעין המשך שרק יתבסס על רעיונות מהספרים וגם הטריילר הבהיר זאת היטב. כן התאכזבתי מהעדר האווירה שקיימת בספרים, שהיא מה שעושה אותם יותר מאוסף של שטויות, אבל באמת שלא חשבתי שסרט של ברטון יצמד לסיפור ולאופי המקורי של הדמויות. אפילו בסרט שמבוסס על חייו של אדם אמיתי (אד ווד), יש הרבה סיטואציות שהומצאו עבור התסריט. בסרט עצמו אומרים שאליס הבינה את ארץ הפלאות (בעצם הארץ התחתית) לא נכון, כי הייתה ילדה והדחיקה את המשמעות האמיתית של מה שחוותה. אם זה סרט טוב או לא, זה עניין של טעם, אבל היו מספיק סימנים מראש שזה לא הולך להיות עיבוד נאמן.
למעשה
לי הספיק לראות את התמונה מהסרט שרד שם כאן – הכובען המטורף על רקע חיילים ושמיים קודרים, מה שמעיד על קרב אפי קרב ובא, כדי להבין איזו קטסטרופה זו הולכת להיות. מכיוון שראיתי את זה זמן רב לפני שראיתי את הסרט והשתמשתי היטב בציפיותומט שלי, הסרט אפילו לא אכזב אותי והיה ככה-ככה נסבל.
כקוטן הציפיות כך גודל האכזבה.
לא ציפיתי להרבה, למעשה… ציפיתי לרע מאוד (ושמעתי הרבה דברים רעים לפני). לכן הופתעתי לטובה כשצפיתי בסרט. הוא לא היה כל כך רע כשצפיתי בו.
זאת אומרת, עד לחלק השני שלו.
ואז הגיעה סצינת הריקודריקא. רבות נאמר על הזוועה, בוא רק נאמר שעריפת ראש לשחקן, לבמאי, לצלם ולמי שעשה את המוזיקה ופס הקול – תהייה יהיה הקלה בעונש על הזוועה הזו.
האמת, הייתי צריך לצפות שהוא יעשה משהו מזעזע וגרוע בסוף הסרט. אבל הסצינות בקלימקס של אליס מצליחות להתעלות ברמת הזוועה והסתמיות שלהם מהסוף של כוכב הקופים, וזה כבר השג שלא חשבתי שברטון מסוגל לבצע.
שיהיה ברור, הזוועה היתה כל כך משמעותית שאני לא מסוגל בכלל לזכור מה קרה עד לסצינה הזו. הסרט הזה, מבחינתי היכול להקרא: "ג'וני דפ מבזה את עצמו לצלילי היפ-הופ".
לא יודע אם זה גרוע יותר או פחות
אבל זה גם לא היה ג'וני דפ.
http://www.aeromental.net/2010/03/19/futterwacken-the-mad-hatters-dance-was-by-david-bernal-kolla2001/
זה יותר גרוע.
לא בגלל מי שמבצע את הריקוד עצמו , זה לא משנה – התפיסה של הצופה היא שזה ג'וני דפ – ולקרוא לסרט "כפיל של ג'וני דפ מבזה את ג'וני דפ לצלילי היפ-הופ" זה קצת מסורבל מידי.
זה יותר גרוע בגלל שקישרת למקום שיש בו את הקטע האמור.
אוי. לא יכלתי שלא ללחוץ על הלינק. עכשיו אני עיוור. ופיסח.
נורא.
לשירותך ולשירות משפחתך. :-)
(ל"ת)
עכשיו לא תהיה כזו.
תוצאה נוספת לצפיה בזוועה הזו: עיקור.
כנראה שאגדות בגרסאות אפלות וילדים לא הולכים יחד
הרי עד כמה זה קשה לקחת אגדה ידועה ולשנות אותה לגרסא אפלה מבלי להפוך אותה להוליוודית מדי?
המשחק American Mcgee's Alice למי שלא מכיר הוא גם כן עליזה בארץ הפלאות בגרסה האפלה, רק שבניגוד לסרט – המשחק מצויין, ואפילו העלילה שלו יותר טובה מזו של הסרט (אם אני זוכר נכון, במשחק ביתה של אליס עולה באש, והיא מצליחה להנצל מהשריפה, אך הוריה נשרפו בתוך הבית, ואחרי הטרגדיה הזו היא מגיעה לבית חולים לחולי נפש, ואיך שהוא שאני לא בדיוק זוכר איך, היא מגיעה לגרסה פסיכוטית של ארץ הפלאות).
יש כמה ביקורות על הסרט שמשוות בינו לבין המשחק מפני ששניהם ניסו ליצור גרסא אפילה לארץ הפלאות, כשרק אחת מהן עשתה זו בהצלחה (בקרוב, אגב, מתוכנן לצאת משחק המשך למי שמעוניין).
אם כבר מדברים על אגדות בגרסאות אפלות, למי שיש לו קצת זמן פנוי, אני יכול להמליץ על סידרה של משחקי הרפתקאה ברשת של עמי ותמי (למרות שהחלק השלישי עוד לא יצא ויש לו עוד די הרבה זמן לצאת). במשחקים אלה אתם משחקים את תמי, שאחיה סובל מפיגור רציני, ושאמם החורגת אכזרית במידה כה קיצונית שהיא מתעקשת לנטוש אתכם בחלק המסוכן של היער (בניגוד להצעתו של בעלה – בחלק הידידותי יותר) וגם היא תבקע את ראשכם בגרזן אם תנסו להכנס לחדרם ללא רשות!
לא רק שהדרכים למות בסדרת המשחקים מאוד אכזריות, אלא שהמשחק עצמו גם מעודד אתכם למצוא את כל הדרכים להרוג את תמי (ולפעמים דמות חשובה אחרת), בעזרת צ'ופרים ומדליות (ואצ'יוומנטים למי שנרשם לאתר), ותאמינו לי שלא הייתם רוצים למצוא את מותכם באף אחת מהדרכים האלה!!
החלק הראשון: הבית והחיפוש אחר מטבעות לסימני הדרך – http://www.newgrounds.com/portal/view/515322
חלק שני: היער ומה שבתוכו – http://www.newgrounds.com/portal/view/550407
חלק שלישי: בבית המכשיפה (שעוד לא יצא)
אמריקן מקגי'ז אליס
משחק מדהים, עם סיפור מדהים [ואת זה אני אומרת בתור פאנטית אליס]! העיבוד של הצ'שייר קאט פשוט מושלם.
לפי הזכור לי היו שמועות [ואפילו עמוד בימדב] על סרט שמבוסס על המשחק [עם שרה מישל גלר בתור אליס-בעע], ולצערי זה לא קרה.
ומה שעוד יותר מצער אותי הוא התחושה שאין תקווה שסרט כזה אי פעם יתממש. אני מניחה שאחרי הזוועה הטים ברטונית, אף אחד לא ירצה לגעת במקל באליס-בוגרת-יותר-אפלה-יותר, לפחות בכמה עשרות שנים הקרובות.
אגב, אני עד כדי כך פאנטית של אליס, שאני מסרבת בתוקף לראות את הגרסה הברטונית. בד"כ אני משתדלת שלא יהיו לי דיעות על סרטים שלא ראיתי, אבל חבל לי לראות סרט שאני יודעת שיגרום לי לחתוך ורידים.
היי, ראיתי את ארבעת הפיינליסטים!
בפוסט סיכום השנה בקולנוע שלי לא כללתי את "הרשת החברתית", כי זה בלוג מד"ב (וסלולר), אבל לפי פליקצ'ארט (flickchart.com, האתר שאוכל לחובבי קולנוע את הזמן הפנוי) הוא מדורג אצלי חמישי. אחרי שלושת האחרים ושאטר איילנד. מה שמוזר, כי לא חשבתי שכל כך אהבתי את שאטר איילנד, אבל אם הוא היה עולה באחד על אחד מול הרשת החברתית, הוא כנראה היה מנצח.
אצלי Inception יצא מקום ראשון. וזה בהחלט דירוג שאני שלם איתו. פילגרים במקום השני, וצעצוע של סיפור 3 בשלישי.
שאטר איילנד היה נורא, ואינספשן מבחינתי הגרוע של השנה
לדעתי הצנועה כמובן (דעת מיעוט מזערי חסר משמעות, אני יודעת)
שאטר איילנד היה צפוי ומשעמם, עם עריכה מוזיקלית נוראית נוראית (ממזמן לא ראיתי סרט שבו המוזיקה כל כך לא התאימה לסצנות).
אינספשן היה משעמם וחסר דמיון חזותי לחלוטין, עם מיליון חורים בעלילה וסתירות פנימיות (אל תתחילו עם "זה חלום"). איפה קובריק, לינץ' וגונדרי כשמדברים על חלומות? הם עשו סרטי מופת. אינספשן הוא פשוט סרט רע.
אין על סקוט פילגרים וקיק אס :-)
רד פיש – אהבתי את 2 השורות הראשונות שלך על אליס :-).
לשני הסרטים אמנם חסרונות מאוד גדולים
שאטר איילנד היה אמור להיות סטייל החוש השישי, אך הפואנטה היתה ברורה כבר מאמצע הסרט, וכל שאר הסרט היה לחזק את ההוכחה. אך עדין הוא היה אלגנטי. ואת משפט הסיום הייתי מוסיף ל20 הדקות הטובות ביותר.
אינספשן, מלבד קיפול פריז, לא היה כמעט הרגשה שהם נמצאים בחלום, איפה האשליות, העולם הלא סימטרי, חפצים שבאים ונעלמים. הכל ניתן במסורה. אך לפחות זה היה אחד מסרטי האקשן המשובחים השנה, שגרם לי לחשוב ביציאה מהקולנוע.
ספוילר ל"שאטר איילנד" מעליי
אפילו ספוילר חמור. גם לי אמרו את זה לפני הסרט וזה ממש הרס לי.
איזה ספוילר?
אתה מחשיב את העובדה שיש בסרט טוויסט (כלשהו) לספוילר?
לא יודע, אני ניחשתי מה הטוויסט על סמך הטריילר.
נאיבי לא הסגיר שום דבר מלבד את סוג הסרט, ונכון שזה עשוי להיות מספיק לצופים מנוסים כדי להעלות ניחושים מלומדים, זאת בעיה של הסרט שאינו באמת מפתיע.
איזה ספוילר בדיוק?
אם אתה מתכוון לקיפול, אז זה מופיע בטרילר.
מבחינתי ספוילר זה אם הייתי מספר מה הפואנטה של הקיפול ומתי זה מופיע.
טעות מצידי, התכוונת לשאטר איילנד
אבל גם פה הסרט מוגדר כמתח/מיסטורין, ואפשר להבין מהטרילר שקיים סוד אפל.
לא יכולתי להסכים יותר לגבי ארבעת הפיינליסטים.
ארבעה סרטים אדירים, שאני לא אשכח כ"כ מהר.
אולי זו בכל זאת כן הייתה שנה טובה בקולנוע.
לגבי אליס (זו שבארץ הפלאות)
לפי מה ששמעתי, ברטון מעולם לא קרא את הספרים כשהוא ושנא את כל העיבודים שהוא ראה על כך ש "אליס פסיבית מידי" ו"העלילה חסרת הגיון"
אם זה נכון, טים ברטון הייתה האפשרות הגרועה ביותר לבמאי של "אליס בארץ הפלאות"
זה נכון לחלוטין, אגב, שהעלילה של הספר חסרת הגיון
בעצם אין לו ממש עלילה, זה רק רצף של מפגשים כמעט בלי קשר בינהם. וזה נכון גם שאליס מאוד פסיבית בספרים – קורים לה דברים מעניינים והיא פוגשת אנשים/יצורים מעניינים, אבל היא עצמה לא עושה שום דבר. לכן זה ספר שקשה מאוד לעבד לקולנוע. אבל כל זה לא מפחית שום דבר מהאחריות של ברטון לזוועה. אם הוא לא אוהב את "אליס" הוא היה יכול פשוט לעזוב אותו בשקט. אף אחד לא כיוון לו אקדח לראש ודרש עיבוד לספר.
קשה להגיד שאליס לא עושה כלום
חלק נכבד מהספר הוא דיאלוגים שלה עם שוכני ארץ הפלאות, וכל תשובה שלה שם ראויה לתואר "משהו שהיא עושה". היא לא מסתפקת בלהנהן ולהגיד "כן, כן" לכל מה שאומרים לה. היא גם מחליטה דברים על דעת עצמה – למשל, לנטוש את מסיבת התה כי הם מעצבנים אותה. זה נכון שהיא לא שולפת חרב סמוראים וקוצצת את כל מי שמרגיז אותה ושהיא לא מובילה את יצורי ארץ הפלאות להפיכה נגד המלכה, אבל אקטיביות לא חייבת להתבטא בזה. במובן מסויים, אליס מהווה בספר את קול ההגיון – והגיון שלא מתפשר ונכנע לחוסר ההגיון של ארץ הפלאות. זה לא פסיבי.
אם זה נכון
אז יכולת הדמיון שלו ושל דיסני את הפרחים המדברים זהה לחלוטין.
לדעתי צריך להבדיל בין גרוע למאכזב
קשה לי להאמין שמישהו יעדיף לראות את פרסי ג'קסון וגנב הברק או את פיראנה על פני ארץ הפלאות של ברטון (בבקשה – תקנו אותי אם אני טועה). מה שכן – התוצאה של ברטון+ארץ הפלאות היא קצת פחות מכלום לעומת הפוטנציאל שהיה קיים בשילוב שכזה.
לכן אני הייתי מגדיר את ארץ הפלאות כסרט המאכזב ביותר השנה, ו'גרוע' הייתי נותן לגנב ברקים או משהו כזה.
וברצינות – אפשר לקרוא 'גרוע' לסרט שיש בו את המילה 'גבריקא' או 'פטעוני'?
הסרט ה"מאכזב" הוא הסרט הגרוע ביותר
ישנם עוד מלא סרטים גרועים יותר מכל הרשימה של רד, כגון סרטי סוג ב' ו-ג'. אבל בשביל להחליט מי הכי גרוע צריך לבדוק את הפער בין ההשקעה והבאזז הציבורי לעומת התוצאה הסופית. במילים אחרות – מאכזב!
מה שבטוח אליס היה סרט יחסית טוב לעומת שני הסרטים חסרי המקוריות והמעוף שאפילו משיקים עלילה דומה:
הראשון הוא התנגשות הטיטנים (או כמו שאני קורא לו "רובוטריקים 1.1:ביקור במיתולוגיה היוונית")
והשני הוא פרסי גקסון, שלא הבנתי איך לא הזמינו את לזלי נילסן לפרודיה הזאת.
לא מסכים.
משער שתסכים שסרט שהיה רק 'בסדר' לאחר שזכה לבאז עולמי מטורף לא יוגדר על ידך כסרט הגרוע ביותר השנה, נכון?
בנוסף, אתה בעצמך הגדרת את פרסי ג'קסון והתנגשות הטיטנים כסרטים יותר גרועים – למרות שניתן ללא מאמץ רב מדי (מאמץ, אבל לא מדי) לטעון שסוללת אלו שניצחו על חגיגת האכזבה של ארץ הפלאות מרשימה בהרבה מהמתמודדים לכתר.
במחשבה שניה (שעדיין לא תגרום לי למחוק את ההודעה הזו :-)) אני חושש שקצת גלשנו לכיוון הסמנטיקה עם ארומה של 'על טעם וריח'…
ושוב: גבריקא! פטעוני! mimsy !borogoves!
אני חושב ש"אליס" לא היה רק מאכזב
ברור שגם הפספקטיבה והציפיות משפיעים פה, אבל לדעתי הוא סרט מחורבן (יותר מ"התנגשות הטיטאנים", אפילו יותר מפרסי ג'קסון) באופן אבסולוטי, גם בלי קשר אליהן.
אולי, אבל אני לא יודע איך אתה באמת יכול להגיד
שהוא היה יותר גרוע מ"איירבנדר".
שם לפחות היתה איזושהי עקביות ומשחק.
בעוד ב"איירבנדר" סצינות פשוט קרו, ובין השחקנים לא היתה שום דינמיקה. יותר מזה, אפילו לא היה נראה כאילו הם מדברים אחד אל השני או שהם נמצאים ביחד באותה סצינה. זה נראה כאילו הם סתם עשו פרצופים וחיברו אותם ביחד בעריכה.
כל הסרט היה מלווה בקריינות מעצבנת, ה"ריקודים" היו מביכים והיתה שם את אחת הסצינות הגרועות ביותר שראיתי באיזשהו סרט לא רק השנה אלא אי פעם (הסצינה בכפר האדמה).
איירבנדר היה צפוי שיהיה גרוע
בודדים הבמאים שיצליחו במשימה כזאת: להכניס עונה שלמה (24 פרקים) של סדרת הרפתקאות מצוירת לילדים לתוך סרט אחד באורך של שעה וחצי, עם דמויות בשר ודם.
איירבנדר הוא גם סדרה עם עלילה רציפה, לעומת G.I.JOE או רובטריקים שכל פרק עומד בפני עצמו, וגם הסרטים האלו לא התעלו על עצמם.
ב"אליס" הייתה עוד אנימציה ראויה (הפרחים, החיילים ועוד), וסיפור שהוא מעין "המשכון" של הסיפור המקורי.
"הטיטנים" ו"פרסי גקסון" ניסו להמציא מחדש את המיתולוגיה, אך לא היה שם רעיון מקורי אחד,
לדוגמה ב"טיטנים" קרב העקרב לקוח היישר מקרב העקרב הרובוטי ב"רובוטריקים".
אוואטר (AKA "איירבנדר") הייתה סדרה מעולה +.
יצירת מופת פשוט. יש בה את אחת הדמויות המורכבות ביותר בפרוייקט מצויר – הנסיך צוקו. וזה עוד בסגנון אנימה מועתק!
ממש רציתי ללכת לסרט שמבוסס עליה, עד ששמעתי את הביקורות הנוראיות. למעשה, כבר לפני זה ראיתי שאף אחד מהשחקנים לא נראה כמו הדמות שלו בסדרה (מה הבעיה להאריך לצוקו את השיער ולאפר צלקת?!), וגם בטריילר ציפיתי שלפחות בדיחה אחת תהיה, אבל לא. בסרה היה הרבה הומור, שהגיע מצידו של סוקה, אבל לא, הרסו גם את זה. הם בטח חשבו שהם אולי יוכלו להכניס את הסרט אוסקר אם כולם ישחקו אותה רציניים ו"מורכבים". אבל מה שבטוח, הם fucked up את צוקו. דמות כל-כך טובה שנהרסה. פשוט בושה.
ואגב, לעונה הראשונה יש 20 פרקים בלבד ולא 24 (ולמעשה לכל העונות).
סדרה מצויינת! אני בעונה 3 יחד עם הבן שלי.
ילדים זה תירוץ נהדר לראות סרטים מצוירים :)
זוקו*
סאקה*
:)
ל"הקופסה" נעשה עוול, הטירוף של הסרט היה מרתק ומזעזע. מדובר באחת היצירות היותר מעוררות וייחודיות שיצאו מהוליווד בשנתיים האחרונות.
דיאלוג הפתיחה ברשת החברתית, לגמרי
זה היה מדהים.
הסרטים הטובים של השנה
נתחיל בשני דברים שאני לא מסכים איתם:
התחלה הוא אמנם סרט טוב אבל לא *כזה* טוב. יש בו עומק רעיוני וחדשנות אבל הסיפור עצמו הוא לא הרבה יותר מבסדר.
אליס הוא כן סרט טוב – אולי לא ממש ברמת המקור הסיפרותי אבל עשוי היטב ומהנה. יחד עם זאת, הוא לא מהסרטים הטובים ביותר של השנה.
אז מהם הסרטים הטובים של השנה? היו השנה לא מעט כאלה והם מדורגים כאן:
1. וול סטריט 2
2. צעצוע של סיפור 3
3. סופר הצללים
4. איזה מין שיוויון
5. הרשת החברתית
6. גנב עירוני
7. תמרה דרו
8. מעבר לכל ספק
9. ג'ינדאביין
10. שנחאי
בנוסף יוזכר סרט טוב משלנו: התגנבות יחידים. צפייה מהנה ושתהיה לנו עוד שנה טובה כזו של סרטים.
אופס...
ואיך שכחתי את הארי פוטר…
ושכחתי גם את
כשתפגשי זר גבוה ומסתורי. וזה בניגוד לסרט השני של נעמי ווטס השנה – כשתפגשי זר גבוה ומסתורי.
סליחה.
בסרט השני התכוונתי כמובן למשחק הוגן.
זאת רשימה מקורית יותר משלי, זה בטוח
את "וול סטריט 2" לא ראיתי, האמת.
שתי הערות על הרשימה: "ג'ינדאביין" יכול באמת להיחשב פורמלית לסרט מ-2010, כיוון שהוא הופץ כאן השנה לרגע, אבל זה סרט שיצא במקור ב-2006. נדמה לי שזה השיא האישי של יונייטד קינג בחפירה בבוידעם והוצאת סרטים עתיקים לקולנוע – אפילו יותר מ"[Rec]" מ-2007 (אגב, "[Rec]" היה צריך לקבל מקום של כבוד בין הסרטים הטובים של השנה, אבל באמת שהיה לי קשה להתייחס לסרט שראיתי לפני שנתיים כסרט של 2010).
ודבר שני – "מעבר לכל ספק"? אתה מתכוון ל-"Beyond a Reasonable Doubt", הסרט עם מייקל דגלאס על ההוא שמפליל את עצמו ברצח? אם כן, אז קודם כל – זה לא סרט מהשנה, הוא יצא ב-2009; ושנית – זה היה סרט כל כך נוראי! הוא היה אצלי אחד המועמדים הסופיים לדג המלוח לסרט הגרוע של 2009, והיה זוכה בפרס העלילה האידיוטית של השנה אם הייתי נותן אז את הפרס הזה.
היום אני שופע טעויות.
התכוונתי לסרט של מייקל דאגלס אבל לא למעבר לכל ספק אלא לגבר מבוקש – דרמה נחבאת אל הכלים אבל מאוד טובה.
אוקיי, נרגעתי.
(ל"ת)
לא יכולתי לסבול את תמרה דרו.
הוא היה מעצבן ומציק, השחקנית דרשה שיזרקו עליו כפכף לפרצוף, והסוף, לכשנאות להגיע סוף סוף, היה לחלוטין מגוכח ולא קשור לכלום.
תוסיפו לזה זקנים מעצבנים שישבו מאחורינו כל הסרט ואי אפשרות לצאת החוצה באמצע [כי ככה זה כשהולכים עם משפחה] וקיבלת ערב מסוייט.
ממש סבלתי.
שכחתם את הרגע הקולנועי החשוב של השנה:
12 בדצמבר, עין הדג חזר!
קולנוע ישראלי
האם השנה היתה משמעותית מבחינת הקולנוע הישראלי? בכל מקום טוענים הקולנוע הישראלי "ביצר השנה את מעמדו", או משהו.
אני מאושר!
למה אני מאושר?! כי כל סרטי השנה שכתובים בכתבה ושבתגובות כולם הסכימו הם גם סרטי השנה שלי. אני חושב שהרשת החברתית זה הפינצ'ר הטוב ביותר שראיתי מאז מועדון קרב (המופלא!). התחלה – אין מילים פשוט סרט מושלם כל פעם שחיפשתי פאק בעלילה (ואני תמיד ועשה זאת בסרטים חכמים) מצאתי סטירה לסטירה השלישית ותמיד יצא לי הגיוני. צעצוע של סיפור 3 זה אולי הסרט (המצויר?) הטוב ביותר שראיתי – מרגש, עצוב, מצחיק, מפחיד בסרט 3 בטרילוגיה סבירה. סקוט פילגרים זה לא סרט השנה שלי אבל זה סרט שאפשר לנמק אותו במילה אחת – כיף! סקוט פילגרים נגד העולם זה סרט פשוט כיף! להגיד את זה שוב? כיף! את קיק אס מאוד אהבתי הייתה לי קצת בעיה עם ילדה שאבא שלה מאמן ותה לחטוף כדור בבטן, אבל סרט מאוד טוב.
את סופר הצללים מאוד אהבתי את הארי פוטר והדרקון הראשון שלי חיבבתי.
אני חושב שוול סטריט 2 יכול היה להופיע בסרט הגרוע של השנה, פשוט סרט (איך אני אגיד את זה?) – יבש! פשוט (ופה אני מספיילר קצת) גורדון גקו בוגד!, לא בוגד?, בוגד! ובסוף לא הבנתי בגד, לא בגד? WTF?
כמעט שכחתי את אליס בארץ הפלאות – איזה סרט נורא! פשוט משעמם! ג'וני דפ לא מככב – הוא מופיע אן התאווי כנ"ל. בקיצור אליס בארץ הפלאות (אגב למה לא עליסה?) זה אכזבת השנה שלי.
בקיצור הייתה שנה מעולה בקולנוע מינוס וול סטריט ואליס!
מה זאת אומרת "למה לא עליסה"? כי אליס זה השם שלה!
אני בדרך כלל מסכים
אבל במקרה הזה, זה עברות שמות. אין כאן שום דבר לא נכון, כמו שבישראל זה חנה ובאמריקה זה הנה, באמריקה היא אליס ובישראל היא עליסה…
אני מרגיש שהתגובה שלי נשמעת דיי בורית אבל אין לי זמן לנסח זאת אחרת
בשבילי היא תמיד תהיה עליזה...
(ל"ת)
10 הרגעים הקולנועיים שלי (אשמח לתגובות):
1. היט גירל מפעילה את הפליקר (קיק אס)
2. הדרקון צולל אל תוך האש (הדרקון הראשון שלי)
3. איך מחביאים תרמיל? (איפה אליס)
4. מה מחמם יותר, שמיכה או תה? או אף אחד מהם? (סקוט פילגרים)
5. קוב ואישתו בונים והורסים ארמונות בחול, והנוף משתנה בהתאם (אינספשן – שם מתאים: "רעיון")
6. "אני אביא את הבזוקה", "בזוקה?", "בזוקה?" (קיק אס)
7. איך מונעים הפרעות מהמשטרה RAMPAGE)
8. יריקה על העורף (שרלוק הולמס)
9. וואלאס: "תני לה בביצים!" (סקוט פילגרים)
10. ליסבת כועסת מאוד(נערה עם קעקוע דרקון/גבר ששונא נשים)
שנה מבאסת
שבה כמעט כל סרט שאני ו/או העולם ציפינו לו איכזב ברמות מאוד מאוד קשות. "הרשת החברתית" היה חביב אך בעייתי מאיזה מיליארד סיבות – אבל זה לא מפתיע כי פינצ'ר ממשיך פה מ"הקלון הנצחי של בנג'מין באטן". "התחלה" היה לוקח בקלות מקום ראשון אם היה טקס פרסי פרויד לסרט האנאלי של השנה. "סרט לבן" היה עשוי היטב, אבל פשוט לא ברמה של "מחבואים" או "שעת הזאב", או "משחקי שעשוע" הראשון. את סקוט פילגרים ראיתי בבית עד האמצע ונרדמתי – היה בסדר אבל פחות מתאים לאנשים שלא גדלו על משחקי מחשב. .חוץ מזה היה גם סרט כיף להפליא ומחורר להחריד של פולנסקי, סרט של רוברט רודריגז שהיה קצת יותר נסבל מהקודמים שלו, סרט שעוד לא הספקתי לראות של טוד סולונדז (אני מעריץ אז יש סיכוי שהוא יתברג מאוד גבוה) ו-וודי אלן בשפל חדש.
מה נשאר?
"צעצוע של סיפור 3" – אולי לא יצירת מופת, אולי לא מהפכני כמו הראשון או טורד מנוחה כמו השני, אבל יש מצב שזה הסרט הכי שלם של פיקסאר, בית הפקה שאני מאוד מנסה לאהוב ובד"כ לא כ"כ מצליח. גם הסנטימנט לדמויות (שהופיעו בסרטים היחידים של פיקסאר שנהניתי מהם באופן קונסיסטינטי) עשה את שלו, וכמובן שגם התסריט המעולה והאנימציה המוקפדת. אז לא היה השנה שום דבר שמתקרב ל"ממזרים חסרי כבוד" מהשנה שעברה – אבל כן היה סרט הוליוודי מצויין ממש אחד. כנראה שגם זה משהו.
צעצוע של סיפור השני "טורד מנוחה"?
בלי להיכנס כאן לספוילרים (עדיין), אני חושב שהשלישי היה הרבה יותר טורד מנוחה – הן ברמת החברה האלטרנטיבית שהצעצועים פוגשים, והן ברמת הסצנה המהוללת שכבר הזכירו כאן (לא זו שרד דיבר עליה) והייתה מפחידה ומטרידה ועצובה ועוכרת שלווה בצורה (טובה!) שאף פעם לא ציפיתי שאפגוש בסרט מצויר חביב לכל המשפחה.
השני היה טורד מנוחה ברמת המסר הסאדו מזוכיסטי
על יחסי צעצועים-ילדים (משהו שנראה כמו מטאפורה ליחסי הורים ילדים). גם הראשון אגב. השלישי היה אולי קצת יותר חזק ברפרנסים השואתיים, אבל בכל הקשר תמטי הרבה יותר עדין ואנושי, ונתן לגיבורים שלו את הכבוד שמגיע להם סוף-סוף.
אגב קטן – אחרי הרטרופקטיבה של אקירה קורוסאווה בסינמטק – ששם ראיתי את הסרטים הבאמת טובים שראיתי השנה – קלטתי פתאום שסדרת "צעצוע של סיפור" היא בראש ובראשונה המשך למסורת סרטי הסמוראים.
"באג לייף" התכתב עם המסורת הזאת באופן הרבה יותר ישיר
נדמה לי שאפילו היוצרים שלו טענו שמדובר במחווה ל-"שבעת הסמוראים".
אה -
גם פרנסוס היה בראויים. רחוק משיאו של גיליאם, אבל כמו שני הסרטים הקודמים שלו, לא קיבל מספיק קרדיט.
חיים בזמן מלחמה
הוא סרט מעניין מהרבה בחינות, ואם הייתי מוסיף פה רשימת דקות משלי, סצינת "סיגריה שאחרי" מסוימת ממנו הייתה מתברגת בה למקום מאוד מכובד. ועדיין, הוא לא מתחבר לי למשהו שלם. במילים אחרות, לא גרוע כמו שהביקורות טוענות, לא מבריק כמו שקיוויתי.
מה שכן, אם כבר מחפשים סרטים מצטיינים שקופחו, אני רוצה לתבוע את כבודו של 'החבר'ה האחרים'. פארודיה על סרטי משטרה, שעצם היותה אינפנטילית לחלוטין, לא גורע מהיותה פשוט מבריקה. אדם מק'י ('והרי החדשות', 'טלדגה נייטס') הוא אחד הבמאים הכי אנדרייטד שאני, אישית, מכיר. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיש לו את פרס בן-ארמדילו-וואטאבר הזהב על מפעל חיים.
לא ולא. אני חולק לגמרי. מה היה מבריק בסרט הזה?
"החברה האחרים" היה אינפנטילי, כדברייך, אבל זו לא הבעיה שלו. הבעיה שלו היא שהוא קומדיה שלא מצחיקה בכלל. כמעט כל בדיחה שם נטחנה לעפר מר – כשאפילו בפעם הראשונה זה היה מביך במקרה הטוב. כשבוראט יורד נמוך בהומור – זה קצת מגעיל אבל מצחיק. פה דוחפים הומור גס כל רגע וזה לא עובד בכלל.![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
)
והתסריט. והבימוי. ראית את "רעם טרופי"? שם הבמאי ידע להשתמש בכישורים הקומיים של סטיב קוגן, פה הוא פשוט ביזה את עצמו.
הבדיחה היחידה (שהיתה גם בטריילר) שהיתה מוצלחת (עד שטחנו אותה) היתה התגובה של וולברג לאישתו של פארל.
באמת אשמח לשמוע למה לדעתך זה היה סרט מבריק ולא מיותר (בלי
פסקולי השנה
אם יורשה לי, אני אוסיף פרס בקטגוריה נוספת, קרובה במיוחד ללבי, של פסקול השנה. אציין רק שמדובר בפסקול במובן של score, כלומר מוזיקה אורקסטרלית מקורית שנכתבה עבור הסרט (ולא לפסקול במובן של אסופת שירים אקראיים שמופיעים בסרט רק כי איזה עורך מוזיקלי החליט שהם צריכים להיות שם).
אז הנה הרשימה של מה שהם, בעיני, חמשת הפסקולים הטובים של השנה:
1. "הדרקון הראשון שלי" – ג'ון פאוול
2. "איירבנדר – כשף האוויר האחרון" – ג'יימס ניוטון הווארד
3. "אליס בארץ הפלאות" – דני אלפמן
4. "נרניה – המסע בדרך השחר" – דייויד ארנולד
5. "פלונטר" – אלן מנקן
כנראה לא הבנת על מה אני מדבר
קטע ההיפ הופ אכן מזעזע, אבל אני די משוכנע שלאלפמן לא היתה יד בעניין. אלפמן אינו עורך מוזיקלי אלא מלחין, וככזה הוא לא קובע דבר לגבי שימוש במוזיקה חיצונית (שהרי קטע ההיפ הופ הנ"ל אינו יצירה מקורית של אלפמן, מן הסתם). ובכל מקרה, התלונות במקרה הזה צריכות ללכת לאדם אחד בלבד – טים ברטון.
הבנתי. לא פרס על פסקול.. אלא על מוזיקה מקורית.
"אבל אני די משוכנע שלאלפמן לא היתה יד בעניין"
אתה טועה.
והנה ראיון עם אלפמן:
http://www.bluntinstrument.org.uk/elfman/archive/LATimes10.htm
"GB: What was the very last thing you finished on Sunday?
DE: It was this crazy dance that the Mad Hatter does. It's called the Fudderwacken. That was something we had tried many different approaches before we reached the one that is in the movie."
אוקי. אז הוא כן חתום על הזוועה הזאת. חתימה מאוד רועדת, אבל עדיין… הוא חתום על זה.
מה שכן – בדיסק פסקול של המוזיקה הקטע לא מופיע. http://www.amazon.com/Alice-Wonderland-Danny-Elfman/dp/B002ZTQVCA
וכמה הערות קטנות...
הראיון מאוד מעניין. שים לב מה יש לאלפמן להגיד על השימוש במוזיקה שלא מתאימה לזמן שבו הסרט מתרחש:
if I just played 19th century music it would get really boring really fast
Eventually, you're going to play the characters and you're going to play internally, and when you start playing internally there really aren't any rules
אתה יודע מה הבעיה עם הריקוד?
IT'S FUCKING EXTERNAL!!
זה מה.
בסדר, כך או כך, זו עדיין אשמת ברטון, גם אם אלפמן היה המוציא לפועל.
השורה התחתונה היא שהמוזיקה עצמה של אלפמן, להוציא הדקה וחצי האלו, היתה מקסימה וכובשת, ואחת העבודות הטובות שלו מזה שנים.
לגבי הסרט עצמו, אגב, אני מסכים לחלוטין עם פישלר.
אני מסכים שברטון אשם, בסופו של דבר, הוא בחר לביים את הריקוד כריקוד היפ-הופי באופיו. כנראה שלאלפמן לא היה הרבה מרחב תמרון.
מה לגבי הפסקול של טרון?
הוא אומנם לא אורקסטרלי אבל הוא מקורי, ומוצלח.
הוא בהחלט מוצלח
יש בו כמה וכמה קטעים טובים מאד. בפרט, אני אוהב את הקטע End of Line.
סקוט פילגרים הוא בהחלט מסוג הסרטים שיכולים לגרום להתקפים פסיכוטים גם אצל אנשים שאין להם נטיה מולדת, הקצב שלו כל כך מהר שאתה חייב לראות אותו פעם שניה כדי להיות בטוח שהבנת את כל הבדיחות…
לגבי אליס , ראיתי את זה בDVD עם סאונד דפוק (בגלל הרסיבר של חבר שלי) ואני מסכים שמבחינת העלילה והאקשן זה קשקוש מקושקש. אבל, העיצוב לא כזה רע וגם חלק מהמבקרים היותר ביקורתיים בארץ נתנו לו בכל נקודת זכות בגלל זה.
סרט לבן – סרט מדכא על הרוע האנושי, אין לי מה להגיד עליו יותר מזה…
בחירות מצויינות.
אבל אם תשאלו אותי דמדומים היה צריך לזכות ב"הסרט הגרוע ביותר". איך אני אמור לאהוב סרט שלישי בסדרה שבה רבע השעה הראשונה של הסרט הראשון חרפנו אותי?
פרסי ג'קסון לא היה כל-כך נוראי, אני די אהבתי. נכון, הם הגזימו עם השינויים, אבל הסרט עדיין כיפי ויש לו את האווירה של הספר בשילוב עם אווירה אחרת בלתי מוסברת. אבל עדיין, איך הם יכלו לשים שיר של AC/DC רק לחצי דקה, ולשים מונטזא' שלם עם ליידי גאגא?!
לגבי סרט השנה, המועמדים מצויינים, אבל לא יודע, יש לי תחושה מוזרה שסקוט פילגרים לא היה צריך לקחת. אבל עוד יותר מוזר שדווקא אין לי הצעות אחרות לזוכה. זה רק מוכיח את הטענה שלי שזו הייתה שנה מצויינת בטירוף לעולם הקולנוע.
אבל עכשיו עולות 2 שאלות:
1. מה פתאום "צעצוע של סיפור 3' הוא האחרון בטרילוגיה? האם היוצרים אישרו זאת? יש די הרבה דברים שאפשר לעשות עם הצעצועים אחרי שאנדי מסר אותם…
2. למה הטקס לא כלל דג זהב/דג מלוח לשחקן ולשחקנית?
אפילו אם היוצרים אישרו זאת זה יכול להשתנות
אבל אם לפיקסאר יש שכל ומצפון אמנותי כלשהם, הם יעצרו את הסדרה כאן, במקום המושלם בשבילה לעצור ואחרי שהם סיפקו לה את סרט הסיום המושלם. על פיקסאר אני יכול להאמין שיש להם שכל ומצפון אמנותי.
בדיוק.
זו המחשבה הראשונה שעלתה במוחי עם סיום הסרט – לעצור את הסדרה כאן זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות ל'צעצוע של סיפור' – לא ליפול לרוטינה המעצבנת של דיסני שהביאה לנו את מלך האריות 2, הקיסר נפל על הראש 2 ואלאדין 3 (לא היו בטוחים אם הסדרה מתה ב2 אז עשו לה וידוא הריגה)
למזלנו,
דיסני הביאו לנו את מלך האריות 3 הגאוני פלוס ("i love the smell of pumba in the morning") שמשום מה יצא רק לוידאו.
דווקא לדעתי יש הרבה דברים שאפשר לעשות עם"צעצוע" מנקודה זאת: נניח, אפשר להראות שאפילו בוני המתוקה מושחתת ע"י הטלווזיה והאינטרנט, ובמקום לשחק עם צעצועים מעדיפה לשחק במשחקי מחשב ולראות בראץ (בניגוד לסיפור על אנדי שהזניח את צעצועיו פשוט כי הוא התבגר עם השנים).
לא מציאותי, אתם חושבים? ממש לא. כשאני הייתי בן חמש הצעצועים היו הדבר היחיד ששיחקתי איתם. היום אני מכיר ילדים בני חמש (טוב הגזמתי, 6) שמשחקים במשחקים רוויי דם, או במשחקי הלבשה במקרה של הבנות וכשהם מתבגרים (10-11) כבר נהיים סוטי מין לחלוטין, או פקאצות שחולמות להיות דוגמניות אנורקסיות במקרה של הבנות.
יש אולי מה לעשות
אבל זה לא יהיה שונה בהרבה ממה שכבר ראינו – אז אנדי מזניח כי הוא התבגר ולא בגלל סוגי משחקים אחרים – ההתמודדות של הצעצועים עם זה לא תהיה ממש שונה… זה לא משהו שמצדיק המשך אחרי נקודה שסגרה את הכל כל כך טוב, ועדיף לפיקסאר לעשות את מה שהם כל כך טובים בו ולחקור רעיונות ודמויות ועלילות שונים לגמרי במקום להתקבע על אותו דבר מוכר.
פיקסאר כבר הוכיחו שהם לא יכולים לעשות משהו רע.
אני לא האמנתי שצעצוע של סיפור 3 יכול להיות טוב – והנה טעיתי בגדול, אז כל עוד יש להם רעיונות, למה לעצור?
ומה אתם חושבים על "מפלצות בע"מ 2" שיצא בכריסמס 2012? האם זה המשך מוצדק?
המשכונים אף פעם לא יהיו מוצדקים לגמרי.
כי הסיפורים של פיקסאר כ"כ מקוריים שאנחנו רוצים עוד. לא עוד מאותו סיפור- עוד ממיליון סיפורים. כמה שהמשכון יהיה מצוין- אם הוא בא על חשבון משהו חדש, זה חבל.
קצת מדאיגה העובדה שהוא יוצא בחג המולד
זה נותן הרגשה שהם לא אופטימיים במיוחד לגבי הסרט הזה אם מתחשבים בעובדה ששאר הסרטים שלהם בשנים האחרונות הוצאו לאקרנים בקיץ.
ממש לא קשור.
הרבה סרטים הרוויחו הרבה כסף, והיו איכותיים יצאו בחג המולד. בעצם, חוץ מהקיץ זו התקופה הטובה בשנה לשחרר סרטי ילדים שיהיו גם שוברי קופות. אם זה טוב להארי פוטר וסרטי שר הטבעות, זה טוב למיפלע 2.
פיקסאר לא מושלמים.
כן, רוב סרטיהם טובים, ואני נמנה עם עדת המעריצים שלהם. אבל היו להם כמה פלופים בשנים האחרונות. 'מכוניות' הידוע לשמצה ו'מוצאים את נימו' שלא מחזיק צפייה שנייה למרות שהוא מצחיק.
לגבי צעצוע של סיפור 4, אין סיבה ואין מטרה לעשות עוד סרט בסדרת הסרטים הזו. הסרט השלישי סוגר את כל הפינות בצורה מושלמת, ולצאת עם רעיון שטותי סתם בשביל לספר סיפור עם חבורת דמויות מוכרת נשמע לי טיפשי. לפי הרגשתי בסרט השלישי היה מדובר על תסריט שהרגיש כל כך טוב שהיו צריכים לתת לו אור ירוק, ולא בצע כסף. בסופו של דבר, לאחר ששלושת הסרטים ראו אור, אפשר להגיד כי היצירה שלמה רק עם קיומם של שלושת הסרטים יחדיו.
מפלצות בע"מ 2 זה סיפור אחר. כפי שכבר הזכרתי בכמה הזדמנויות באתר (וקיבלתי לינץ' על זה, למרות שזה הניסוח של ההודעה ולא התוכן), מיפלע הוא הסרט האהוב עליי ביותר של פיקסאר. העלילה זורמת, ומהודקת. הדמויות בעלות עומק ומעוררות הזדהות. והסוף, היה פשוט מושלם. !ספוילר! למפלצות בע"מ. כן, גם אני רציתי לדעת מה יקרה אחרי שסאליבן פותח את הדלת ושומעים את בו. יש משהו בקול שלה שיותר מבוגר. כן, אני חושב שיש לאן לפתח את הסיפור שיהיה טוב ומעניין. מצד שני, בתור יצירה אמנותית, אין סיום יותר מוצלח מהסיום שראינו, אין עלילה כמעט שהם יוכלו לעשות אשר לא תהרוס בקצת את הסיפור הראשון. ברגע הסיום כל מה שהיה לי היה גוש בגרון ולחלוחית בעיניים, פלוס גוד פילינג על האופטימיות של הסרט. ברגע שיצא הסרט השני, כל האפקט החזק של סיום הסרט, עם הסימפטיה לבו פשוט יתמוגג. הסרט השני יוכל להיות מעולה, אבל לא עולה בראשי שום דרך שהם יצליחו לשמור על הסוף המושלם.
כמובן ובמידה והם יתעלמו לחלוטין מקיומה של בו, והעלילה תיקח את סאליבן ומייק להרפתקאה חדשה, זה יהיה עוד יותר מטומטם, כי ראינו שבו השפיעה עמוקות על סאליבן בסרט הקודם וטיפשי יהיה לא להזכיר אותה כלל בטח לאחר שהוא מצליח לפתוח את הדלת בסוף הסרט. סוף !ספוילר!
אווף, סרט ראשון של פיקסאר שממש אין לי ציפיות ממנו ואני מפחד לראות.
דרך אגב
כנראה שהסרט הבא של מפלצות בע"מ יהיה פריקוול
!LOL!
זרקת עליי אבן והפלת אותי מהעץ במשפט אחד.
מו הה הה!
(ל"ת)
אה. וחוץ מזה שהאומטיקון של הספוילר לא עובד כמו באתר
הישן, שכחתי לסמן ספוילר למפלצות בע"מ.
מפלצות בע"מ היה הסרט
שהכי צחקתי ממנו אי פעם. מצויר או לא מצויר. אני אמנם לא זוכר ממנו כמעט כלום היום, אבל אני בהחלט זוכר שצחקתי.
צריך לראות אותו שוב מתישהו (בפעם השניה).
אגב, המלצה
גם אני מת על מפלצות בע"מ (הרבה זמן אני מתלבט בינו לבין וול E, מי ראוי לתואר הסרט הכי טוב של פיקסאר), וראיתי אותו כבר המון פעמים, אבל לראות אותו בHD היה כמו לראות אותו בפעם הראשונה. וואו, רואים כל שערה ושערה בגופו של סאלי, הדלתות מהממות, המפעל יפהייפה. הקטע בשלג עוצר נשימה. אם יש לכם אפשרות, נסו לראות את הסרט בHD.
לפי דעתי,
מפלצות בע"מ הוא סרט טוב יותר מוול-אי. לא שוול-אי גרוע, או לא טוב חס וחלילה, פשוט ההשתפכות עליו מוגזמת לפי דעתי ולמרות היותו סרט טוב הוא ממש לא יצירת מופת. ה-40 דקות הראשונות שלו הן אכן מופת לקולנוע אילם שמצליח הן לרגש והן להצחיק אך כל מה שבא אחרי זה הוא סטנדרטי מדי ולא חף מחסרונות. אודה שבכמה קטעים קצת השתעממתי והסרט הזה לא הצליח להחזיק אצלי צפייה שנייה. מפלצות בע"מ לעומת זאת, מלבד היותו מצחיק ולא משעמם, גם עומד יפה במשימת הצפייה השנייה, השלישית והרביעית. ואומנם אני לא ילד, אבל מהילדים שאני רואה איתם סרטים מדי פעם, מפלצות בע"מ הרבה יותר מעניין אותם ומלהיב אותם.
אבל הסיבה העיקרית היא שמפלצות בע"מ הוא הסרט הטוב מבין השניים היא הדמויות. וול-אי חמוד ומקסים, אבל לבו וסאליבן ומייק הייתה כימיה כל כך טובה שפשוט הזדהיתי איתם ורציתי בו כזו. ילדה קטנה! דבר שבדרך כלל אני שונא. וכמובן הסוף שהחניק אותי, והראה לי שפיט דוקטור פונה בעיקר לרגש, והוכיח את זה ב-10 הדקות הראשונות של למעלה. כרגע ההתלבטות שלי לסרט הטוב ביותר של פיקסאר היא מיפלע וצעצוע 3, שני סרטים שבסופם היו לי לחלוחיות של אושר.
אגב, לפני כמה ימים יצא לי לצפות *שוב* באלמנט החמישי, ולעזאזל איך הסרט הזה שיצא לפני 13 שנה מצליח להחזיק אותי עירני לחלוטין, צוחק מהבדיחות ונהנה מהאקשן פעם אחר פעם. הוא ללא ספק הסרט שצפיתי בו הכי הרבה פעמים, יותר מ-27 פעמים ועדיין כל פעם שאני מזפזפ אליו אני חייב לעצור ולראות עד הסוף. כמו שאמרתי, יצירת מופת!
תאמינו לי, באוסקר 2012 (שיתרחש ב-2013) "מפלצות"
ייקח את פרס האנימציה. no doubt.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
) וטינטין (אני לא בטוח אם זה אנימציה או לכידת תנועה).
ומועמדים חזקים בשנה הקרובה (2011) – מכוניות 2, ריו (הטריילר נראה מבטיח, והוא כנראה סרט הילדים הראשון שמכיל בחורות בביקני
לא בהכרח
ב- 2012 פיקסאר מתכוונת להוציא עוד סרט חוץ ממפלצות 2 וקוראים לו "Brave" . סביר להניח שהוא ייקח את הפרס וגם סביר להניח שהוא יהיה טוב יותר כי הוא לא המשך מאוחר (אני מעדיף סרטים מקוריים של פיקסאר, באופן אישי).
ולטינטין אין סיכוי כי הוא לכידת תנועה.
לפי מה שקראתי, brave הוא כמו "לב אמיץ" רק עם פיות...
(ל"ת)
קראתי את תיאורי העלילה בוויקיפדיה
חוץ מאיזור ההתרחשות (סקוטלנד) אני לא מוצא דמיון בין brave ל"לב אמיץ".
לכידת תנועה זו אנימציה
לא משנה מה חברי האקדמיה (המטומטמים) אומרים.
לדעתי יש פה קצת שנאת יתר לאקדמיה.
נכון, הם עשו מלא טעויות, אבל רוב הבחירות נכונות. (הרבה אנשים מתלוננים שהאוסקר צפוי, אבל כל עוד הזוכים הם טובים, מה זה משנה??) אפשר להגיד שחוץ מאי המועמדות של האביר האפל (אני לא מתייחס לוול-אי כי זה לא היה סרט כזה טוב) וכל המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר ב-1995, לא הייתה לי ממש בעיה איתם. נכון שהם שמרנים והעובדה שהאוסקר הוא הצגה אחת גדולה היא נכונה, אבל הם עדיין אנשים שכמו כולנו אוהבים קולנוע.
תגובה קצת באיחור:
עדיין, אתה (ואחרים) פוסלים את "צעצוע 4" מראש. אתם חושבים שאין לגמרי סיכוי שהסרט הזה יהיה טוב?
בוא נגיד את זה ככה
כששמעתי שעושים המשך שלישי לצעצוע של סיפור הרגשתי בערך "אוי ווי" ו"הם עד כדי כך נואשים שהם מקימים לתחייה את הסדרה הזו?" ו"זו פשוט רגרסיה לרמה שלהם לפני עשר שנים". ואז התברר שלמרות כל זה הם הצליחו לעשות את אחד מהסרטים הטובים ביותר שלהם אי פעם, להגביה את הרמה של הסדרה כולה ולסגור אותה בצורה מושלמת. עכשיו לא ברור לי איך *אי אפשר* היה לעשות את 3.
אז כשזה מגיע לפיקסאר, הם מפתיעים אותי כל פעם מחדש ואם הם יוציאו את 4, אני סומך עליהם שגם הוא יהיה טוב.
זה לא משנה את זה שאני לא רואה סיבה להמשיך את הסדרה אחרי שכבר סגרו אותה (הסרט השני, להבדיל, לא סגר את הסדרה) ושאני חושב שפיקסאר עצמם לא ינסו מלכתחילה לעשות סרט רביעי כי יהיה קשה לעשות סרט רביעי שגם יהיה טוב.
אז כנראה שפיקסאר מומחים ברגעים בלתי נשכחות
נתון מדהים: ב-3 מתוך 4 השנים האחרונות, זכה בדקות הגדולות בדג הזהב (ולדעתי הבחירות רובן היו גם דעת הכלל) סרט של פיקסאר, כשבפעם שבה לא זכה (וול אי) הוא סיים מקום שני.
חיכיתי שמישהו ישים לב לזה
כנראה שאני סאקר של פיקסאר, ושהם ממש טובים בייצור הדקות האלה.
דקה שלא הוזכרה ב-"20 הדקות של השנה":
כשסנייפ כן נמצא על המסך, הארי פוטר 7.
עוד טקס מוצלח
סקוט פילגרם היה פשוט ענק!! מאז שהוא יצא אני מתפלל שיהפוך לקאלט, יש לו כל מה שדרוש לזה: שירים מגניבים ודמויות הזויות, וחוץ מזה, לא תעדיפו להסתובב עם שיער ורוד וגלגיליות מאשר בגדי עור ונעלי עקב?
אליס בארץ הפלאות היה מחורבן כמו יום כיף בבית אבות. מאז ומתמיד הייתי בדעה שצריך לאסור על טים ברטון להוציא סרטים (למרות שהוא בעצם עושה את אותו הסרט שוב ושוב)
אני מתנגד נחרצות לראות את הרשת החברתית. כמעט הכרחתי את עצמי, אבל נכשלתי. אני לא רוצה ללכת לראות סרט על פייסבוק. זה לא מתוך איזה דעה פלצנית על האתר, זה פשוט… זה סרט על פייסבוק!!! כמה הנאה אני יכול להפיק מזה?!
גם אינספשן היה ממש מעולה, אבל יומרני… אוי, הוא היה כל כך יומרני.
לא הייתי מתפלא עם הדמויות היו מקבלות אורגזמה רק מהידיעה שהן כאלה חכמות ומבינות הכול, ולא אכלתי את הסיפור הזה של "חלום בתוך חלום בתוך חלום בתוך בלון בתוך חלום בתוך כבשה בתוך קופסה" אפילו לשנייה, חוץ מהמשחק עם הזמנים בין חלומות זה היה סתם בלבולי ביצים בניסיון להיות מתוחכמים. סרטי מיינד-פאק לא עובדים כשהם כל כך מתלהבים מהטוויסטים ומבליטים אותם.
לסיום: אני מאוד לא מסכים עם הטענה על ריצ'רד קלי. דוני דארקו לא יכול להיות סתם "פוקס", אתה יכול להגיד שהוא איבד את המוג'ו שלו, אבל בחייך, הוא פתח ביצת הפתעה והסרט חיכה לו בפנים? לא, הוא עבד עליו ובלעדיו לא בטוח שדוני דארקו היה כזה מעולה.
בפעם המאה (ואני מקווה שהאחרונה)
בפעם המאה (אני מתחיל להתעצבן מכמות ההסברים) הרשת החברתית זה לא סרט על פייסבוק (ריבונו של עולם!) זה סרט על תהליך היצירה של פייסבוק! ובאינספשן הדמויות יותר חכמות מהקהל בגלל שזה נושא דמיוני – שלא קיים ואנחנו (הצופים) בוּרים בו.
ואגב אני הפקתי המון הנאה בלראות את ג'סטין טימברלייק (הֶיי מי היה מאמין שהוא יודע לשחק – וטוב) את ג'סי אייזנברג (כן הילד מזומבילנד) בתור אחד התפקידים הדפוקים (אני מתכוון לטובה) והטובים של השנה, אנדרו גארפילד (זה ששיחק את בויA ואת הדמות כאפות במופע הפלאים של דוקטור פראנסוס) משחק פשוט מושלם את הדמות הטראגית של הסיפור ואת פינצ'ר ( מי היה מאמין שבסרט של הבמאי של מועדון קרב, שבעה חטאים וזודיאק) מביים בצורה מעולה סיפור בו המתח המצמרר – לא קיים.
בקיצור תראה, ומהר
נראה כאילו שאתה מאד רוצה שנדע מה אתה יודע על קולנוע
בכל אופן, תודה לאל שאני לא לבד בנושא האצ'יקו.
באמת שתיעבתי את הסרט הזה, עד כמה שהסרט מרגש זה דיי בלתי נסבל לצפות במשך 45 דקות באותה סצנה שחוזרת על עצמה עם אותה מוזיקת רקע… אולי אפילו עדיף לראות את מקגרובר, במחשבה שניה, אלוהים לא!
גם,
זה שאני מדגיש עד כמה הסרט הזה מפתיע בעזרת הידע שלי בקולנוע זה לא אומר שאני מתרברב בכך אבל אםזה מה שאתה חושב, תהנה
זאת לא המחשבה המהנה ביותר שעוברת לי בראש
אך כשאתה כותב פרטי קריירה ליד שמו של כל משתתף בסרט קשה להתעלם…
מתנצל
(ל"ת)
סלחתי
(ל"ת)
נכון,
זה שהן יודעות יותר מהקהל זה בסדר, אבל כל הדמויות שם כל כך גאות בחוכמה המתפרצת שלהן… זה מאוד מעצבן. וכן, הבנתי את העלילה, זה עדיין נשמע משמים
שאלה לשנה החדשה:
נודע שהבמאי ג'ייסון רייטמן (ג'ונו, תלוי באוויר) עומד לביים סרט בשם "young adult". האם למישהו יש סוג של פרטים, אפילו הכי קטנים, על הסרט הזה?
חוץ מזה שדיאבלו קודי כתבה את התסריט
ומה שכתוב בימד"ב (http://www.imdb.com/title/tt1625346/), לא.
מאוכזבת מהבחירה לסרט השנה
ההתחלה, הרשת החברתית וצעצוע של סיפור 3 היו הרבה יותר טובים ממנו. הוא לא היה נוראי, דווקא התלהבתי מהחצי שעה הראשונה של הסרט, אבל משם זה נהפך למשהו הזוי לגמריי שהיה יותר מביך ממגניב. מייקל סרה, עם כמה שהוא חמוד, לא הצליח להחזיק את הסרט.
הסכמתי פחות או יותר עם השאר – במיוחד עם אליס כאכזבת השנה. השילוב של טים ברטון ואליס בארץ הפלאות היה יכול להוליד מאסטרפיס, או לפחות איזושהו סרט ממש מגניב, או אפילו משהו סביר לצפות בו. התוצאה הייתה ממש מביכה. דיסני פגשו את טים ברטון ולא יצא מזה כלום.
מסכים לגמרי לגבי הבחירות לסרטים הטובים
אולי אני לא מספיק "גיק" בשביל להעריך את הסרט (לא נאמר באופן ביקורתי).
הסרט הגרוע שראיתי ביותר השנה
הוא לא "אליס". וכן, ריקודריקא הוא אולי הדבר הכי מזוויע, איום, נורא, מדכא, מעצבן, מרגיז, מכוער, טיפשי ומבחיל שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות, אבל אני לא זוכר סרט שבו ממש סבלתי כמו ב"אל תלחצי אני בדרך". לזכותו ייאמר שהאיכות של הסרט בכלל לא הייתה קשורה לזה. כן, קודם לכן רבתי עם מי שראיתי את הסרט. כן, זה אולי לא סרט מופתי, אבל בכל זמן אחר – אם הייתי רואה אותו בהקרנה אחרת הייתי צוחק, נהנה, ובתכלס הייתי שוכח הכל תוך 2 דקות. אבל הקהל של הסרט הזה היה הקהל האיום ביותר שראיתי איתו סרט. צעקו, צרחו, ולא הבינו כלום מהסרט. עד כה לא סבלתי ככה באולם קולנוע. כמה דקות קודם לכן ידידה שלי אמרה לי ש"קולנוע הוא חוויה בין אישית". בהפסקה שאלתי אותה מה היא אומרת על האישים שנתקענו איתם.
התסריט האהוב עלי השנה הוא של הרשת החברתית. הבעיה העיקרית בו היא שלמרות שזה תסריט חכם – והוא חכם. הוא גאוני. הוא מבריק – הוא חסר הזדהות. יש לו רובדים רבים מאוד, אבל הוא לא נתן לי מוקד הזדהות. הוא לא נתן לי רגש.
השחקנית האהובה עלי השנה הייתה קלואי מורץ ואמה סטון, על קיק אס ובאה בקלות בהתאמה. שתיהן יצרו דמויות שמצליחות לגרום לסימפטיה ולסגידה תוך שלוש דקות מרגע הופעתן על המסך.
גם לי יש רשימת דקות!
15. אליס נזכרת בביקורה הראשון. אליס בארץ הפלאות (מתוך ניסיון להנות הייתי מוכן לקבל כל סצנה סבירה)
14. דורון צברי מעשן ג'וינט בכנסת. המדריך למהפכה
13. שיעור משחק בשירותים – סצנה מבריקה בסרט מזוויע. אל תלחצי, אני בדרך
12. היט גירל מנשקת את אביה על המצח. קיק אס
11. המזבלה. צעצוע של סיפור 3
10. כניסה לשאטר איילנד. שאטר איילנד
9. האינטרנט לא כתוב בעופרת, הוא כתוב בדיו, מארק. אני עם החברים שלי. – הדמות הכי לא מוערכת השנה. הרשת החברתית
8. יום העצמאות. הדקדוק הפנימי
7. דע אותי/דקותיה האחרונות של סדום. זוהי סדום
6. היט גירל… היא קופצת… ויש הבהובים… והיא יורה! כפרה עליה. קיק אס
5. כל סצנה כלשהי, בתכלס. סקוט פילגרים
4. הסביבון – ויותר מזה, האולם כולו, ללא יוצא מן הכלל, זועק למסך "מה?!". התחלה
3. "האם אני ראוי לתשומת ליבך המלאה?" הרשת החברתית
2. אוליב ומריאן חברות ליום אחד. באה בקלות
1. אנדי אומר שלום. צעצו של סיפור 3
מסכימה עם רוב הבחירות לרגעי השנה
יופי של קטעים. הרשימה שלי דומה פחות או יותר לרשימה שלך.. אני עוד צריכה לבנות אותה.
3. הסביבון
מעניין, באולם שבו אני ראיתי כולם רטנו "אוי נו באמת…". אני רק חשבתי את זה.
אני חושב שזו היתה אחלה סצנת סיום, אבל היא היתה בעיקר גימיק, ולא באמת מתוחכמת.
סצנות המסדרון/המעלית חקוקות אצלי הרבה יותר טוב.
חמש עשרה הדקות שלי (מינוס אחד שאני לא רוצה לספיילר)
15.
14. בן אפלק יורה לפיט פוסטלווית' בביצים – גנב עירוני
13. מרחץ הדמים – מי היה יכול להאמין שכשפיראנות אוכלות עשרות אנשים זה יהיה בצורה מצחיקה כל כך – פיראנה 3D
12. קטטת גמדים – ג'קאס 3D
11. סצנת ה"סקס" – באה בקלות
10. ניפוץ המטבעות – כל סיום קרב בסקוט פילגרים
9. "הילדים בבית ספר" – "היום יום שבת" – שאטר איילנד
8. "תחזרי לחדר מותק שלי, אני תיכף מגיע" – מארק וולברג בסצנה הביזארית של השנה – דייט ליילי
7. סצנת הדיבור המהיר – הרשת החברתית
6. פריז מתפוצצת – התחלה
5. מר תפוד – "לא תאמינו מה עבר עליי" – צעצוע של סיפור 3
4. ניק קייג' יורה בהיט גירל – קיק אס
3. אדוארדו סאברין (סייברין, איך אומרים את זהב לעזאזל?!) מבין שמארק דפק אותו – הרשת החברתית
2. יש! רגע הכל היה חלום?! הוא היה בלימבו?! מה נסגר?! – התחלה
1. הצעצועים מבינים שהם הולכים להשרף – צעצוע של סיפור3
בדקת ה"דיבור המהיר" אתה מתכוון לכל ה-120 דקות שהן
(ל"ת)
אנטר ארור, הורס בדיחות סבירות לחלוטין
ב"דקת הדיבור המהיר" אתה מתכוון ל-120 דקות שהן "הרשת החברתית"?
קרוב
כשאני כותב דקת הדיבור המהיר אני מתכוון לסצנת הפתיחה – כולם קראו לזה סצנת הפתיחה, חשבתי לגוון. אם זה לא ברור, אני מתנצל.
אגב כשראיתי את הבדיחה צחקתי, למה קראת לה סבירה?
במיוחד כי היא נהרסה לחתולין בזכות האנטר.
הצחקת איש אחד משל הצחקת עולם ומלואו, לא?
זה תלוי
הצחקת איש יהודי(!) אחד משל הצחקת עולם ומלואו (בלי לפגוע במוסלמים, נוצרים, צ'רקסים, בודהיסטים, הינדואיסטים, בהאיסטים וכדומה)
טקס מצוין
לגבי הדג המלוח, אני מודה, לא ראיתי אף אחד מהמועמדים ואף לא את הזוכה. שיערתי שהם יהיו גרועים ומנעתי מעצמי. לכן, אני לא ממש מתווכחת על בחירת המועמדים (שכאמור לא ראיתי), אבל פרס החמצת השנה האישי שלי הולך לטרון המורשת.
כי זה היה יכול להיות סרט כל כך טוב, אילו מישהו רק היה משקיע כמה דקות מחשבה בסיפור ובתסריט.
דקת השנה שלי
I've got a pocket full of sunshine- "באה בקלות".
[וזו אפילו סצנה שהיא באמת באורך של דקה!]
הרגעים האהובים עליי מהשנה
בטוח שכחתי משהו, אבל..
בסדר אקראי:
– אנדי נפרד מהצעצועים (צעצוע של סיפור 3)
– הטיסה הראשונה (הדרקון הראשון שלי)
– סצנת המזבלה (צעצוע של סיפור 3). אפילו שידעתי שלא באמת יכול לקרות משהו, הסצנה הזו עוררה אצלי המון רגש.
– אוליב ומריאן חברות (באה בקלות)
– סצנת הפתיחה (הרשת החברתית)
– פריז "מתקפלת" (התחלה)
– קטע האנימציה של שלושת האחים (הארי פוטר)
– הטוטם נופל/לא נופל (התחלה)
– סצנת הסיום (הדקדוק הפנימי)
– חגיגת 1,000,000 כניסות לפייסבוק (הרשת החברתית)
– קטע האופנועים הראשון (טרון:המורשת, שהיה עוצר נשימה מבחינת עיצוב. אבל לא מעבר)
אז כן, אפשר להבין שצעצוע של סיפור 3, הרשת החברתית וההתחלה היו הסרטים האהובים עליי השנה. מעבר לזה יש פה ושם, ויש עוד כאלה שבטח ייקח לי זמן להיזכר, אבל אלה בכללי.
האמת שלא סבלתי ב'אליס',
ובריקודריקא פשוט לא הבנתי מה הקטע, אבל בטח שלא הגבתי בתגובות בחילה נזעמת כפי שמסתבר שהסרט גרם לחצי הנוכחים פה. מעניין.
גם אני לא ממש הבנתי מה הקטע
עבר זמן מאז שראיתי את הסרט וזכרתי רק במעורפל שהיה שם משהו כזה ושהוא לא כזה זעזע אותי.
אז ראיתי שוב ביוטיוב. ואוי ווי! נראה לי שפשוט הדחקתי את הזוועה הזו בנסיון להציל את שאריות הכבוד שלא היו לי לסרט…
ושוב החמצתי יותר מדי סרטים.
כמו בכל שנה. אבל יש כמה דברים איתם אני לא מסכימה, ובמיוחד:![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
סרט הקומיקס הטוב אי פעם? קיק-אס. קיק. אס. כל כך כל כך לגמרי מתאים לשמו. ווהו! ואיזה אקשן!
אכזבת השנה: היו לי שתיים. שניהם היו אמורים להיות זבל מהנה, בצורות שונות. שניהם היו כל כך גרועים שלא הצלחתי ליהנות מהם כלל. ואלה הם:
1. מצ'טה. אולי כבר נתקלתם בדעתי עליו, אז לא אפרט מעבר ללומר שזה היה עלוב, פתטי, רע, רע, רע, פורנוגרפי-למחצה, עם אקשן גרוע ונורא נורא מאכזב.
2. צוות לעניין. ליצירת מופת לא ציפיתי, בהתחשב בחומר המקור, אבל לכיף – ציפיתי ועוד איך. סרט שמצליח לחרב סצינה בה יורים מטנק בעודו נופל ממטוס (בעיקר, אך לא רק, בשל פיקסליזציית-יתר וחוש קצב מקרטע) פשוט חייב לשבור לבחורה את הלב. אה, וממש, ממש שנאתי את המסר במה שעשו לדמות של מיסטר טי (השם פרח מזיכרוני לפתע). אה, ומרדוק היה ממש לא משעשע. אז למה בכלל להסריט את צוות לעניין, אם מרדוק לא יהיה משעשע? פחח.
זאת בדיוק הנקודה שבה האתר ואני הולכים לאיבוד
'סקוט פילגרים' הוא סרט חביב, אבל סרט השנה? וקיק אס הוא, משהו, בכלל? שני סרטים מאד צעקנים ומאד "סופר מגניבים" שמפצים על לא יותר מדי בעצם מעבר לחגיגה של אלימות כאילו חתרנית. אני לא אתחסד ואגיד שללהק ילדה קטנה (בת 11!) לתפקיד של ילדה רוצחת זה משהו מושחת יותר מלשלוח ילדה בגיל הזה לתחרות יוןפי ולאפר אותה (אבל כולנו הזדעזנו כשצחקו על זה ב'ברונו' וב'מיס סאנשיין הקטנה'), אבל זה בטח לא משהו שצריך להלל. באותה מידה החגיגה סביב המגניבות של הטריילר של 'סאקר פאנץ". כאילו ששכחנו שזאק סניידר אלוף בלעשות דברים שנראים מגניבים ובסוף משאירים את הצופה עם טעם של קרטון תלת מימדי בפה. ואחרי כל זה, להגיד את מה שנאמר על 'עוד שנה'. אני מצטער. אולי אני טרחן זקן (או לא, אני בגיל הממוצע של כל שאר קוראי האתר), אבל אני עדיין מעדיף סרט אקשן אינטיליגנטי על זבלון תלת מימד, ומעדיף סרט ריאליסטי משוחק טוב על קומדיית נעורים קומיקס וואו סופר מגניבה שכל מטרתה היא למכור לי את הפסקול של עצמה. וזה מוזר לי בעיקר כי האתר הזה הוא אתר אינטילגנטי, ולא ציפיתי למצוא פה כל כך הרבה אוהדי מגניבות לשם מגניבות.
ואני מעדיף סרט לא ריאליסטי משוחק טוב.
מבחינתי אחד הדברים הכי גרועים שאפשר לומר על סרט זה שהוא "כמו החיים האמיתיים". אין לי שום רצון לראות את החיים האמיתיים בקולנוע, יש לי מספיק מהם בחוץ. כשאני בקולנוע אני רוצה לראות משהו אחר. בהינתן הברירה, אני כמעט תמיד אעדיף סרט שמתרחש בעולם אחר כלשהו על פני סרט מציאותי.
וזה כבר כמובן
עניין של טעם. תראה, כשאני רואה סרט אני מצפה ממנו לעשות אחד משני דברים. או שהוא יהיה בידור טוב מאד, או שהוא יגיד לי משהו על החיים, לא שלי, אלא בכלל. סרט ממש טוב עושה את שני הדברים ביחד (וזאת הסיבה שנאי למשל אהבתי את 'התחלה'). זאת נקודת המוצא של כל דיון לא רק על "קולנוע" מול "סרט" אלא של דיון על הפונקציונליות של אמנות, וזה דיון שחפרו עליו מספיק כאן, בשרת העיוור ובכל אתר ביקורת אחר. אתה נכיר אותו הרבה יותר ממני.
אבל בשביל להשאר באזור הכללי של מה שדיברנו עליו, סרט "ריאליסטי" יעניין אותי מאד, אם הוא ישתמש בסיפור שלו בשביל לחדד נקודה פילוסופית אם תרצה. זה בדיוק כמו ההבדל בין לקרוא ספר היסטוריה על מאורע מסויים, או לקרוא ספר על אותו אירוע. כי ההיסטוריה לוקחת אירוע פרטי ומנתחת אותו, וספר יתעסק באירוע הזה בשביל להשליך על נקודה יותר כללית, וזה מה שאני מפה מסרט ריאליסטי לעשות, בהנחה שהוא טוב.
ולגבי מוצר בידורי. אני לא פוסל את הזכות שלו להתקיים, אבל הוא בטח לא יימצא אצלי בראש הפירמידה של איכות. אני מגיע מעולם המוזיקה, אז אני אשתמש בו כדוגמא. בריטני ספירס עושה מוזיקה טובה, מבחינה טכנית. היא מביאה מוצר (ולא נכנס לשאלה אם היא יוצרת אותו או מישהו אחר) שהוא טוב על פי כל קריטריון נקי של איכות הפקה וכו'. אבל למוזיקה שלה יש ערך מוסף של מרגרינה. לעומתה, קח זמר שאתה מעריך כבעל מסר, נניח, לא יודע, מאיר אריאל. אפשר לבקר את האיכות הטכנית של המוזיקה שלו (שירה, לחן וכו'), אבל למוזיקה שלו יש ערך מוסף, כי היא אומרת משהו. עכשיו, הכל בעיני המתבונן וכו', אבל לא הייתי רוצה לחיות בעולם שבו אם שיר של כל אחד מהם יתחרה מול השני, השיר של ספירס יהיה שיר השנה.
אני חורג בהרבה ממה שהצבת כגבול גזרה לדיון לגיטימי באתר, אז אני אגיד רק את זה. סרטים כמו 'קיק אס', 'סקוט פילגרים' וכו' מבדרים אותי גם. אבל אני לא יכול להתנתק מהרעיון שלהם כמוצר ומההשלכות של זה (ועל העוות שבהצגת הילדה מ'קיק אס' כלא פחות ממשהו שצריך לשאוף אליו כבר דיברתי), ובעיקר אני מעדיף שסרטים מהסוג שלהם, מבדרים ככל שיהיו, לא יהיו בראש של שום ערימה, למעט הישגים בתחום הטכני. רות.
מה גורם לך לחשוב
שדמות הילדה בקיק אס היא לא סוג של ביקורת על אלימות בסרטים?
שוב
הבעיה שלי היא לא עם הדמות אלא עם התגובה שהדמות מחוללת. הריור של צופים בכל מקום שאומרים לעצמם "אה! מגניב! ילדה קטנה ורצחנית!". ואני די בטוח שהתגובה הזאת היא הסיבה העיקרית לקיום של הדמות הזאת.
הו, לא. הו, לא לא לא.
קיק אס וסקוט פילגרים הם לא בריטני ספירס; הם לא עוד מוצר לעוס ומשומש, גם אם עשוי היטב. הם מאוד מקוריים – גם בדמויות, גם בעלילה וגם בביצוע הטכני – אבל הם פועלים בתוך ז'אנר לא חתרני. הם, לצורך העניין, פופ ממש ממש טוב (נגיד Pretty Girls Make Graves ברגעי ההשראה שלהם). וכמו פופ טוב, הם נעשים מתוך אהבה – למשחקי מחשב, לקומיקס, לצבעוניות מהירה, ליכולת לספר סיפור, וכן, גם לאלימות – ולא כדי למכור מוצר. בהחלט יש להם ערך מוסף.
(אגב, גם ברמת הסיפור והדמויות הסרטים האלו עושים עבודה טובה מאוד)
אבל אני אוהב שמבדרים אותי.
אם אני הייתי צריך להופיע בפני 200 איש ששילמו כל אחד 37 ש"ח בשביל הזכות לשהות במחיצתי במשך שעתיים, הייתי מאוד מתאמץ כדי שכל דקה ודקה תהיה שווה את זה. לא הייתי עומד ושותק במשך ארבע דקות, ולא הייתי מתקשר לאמא על הבמה ומנהל איתה שיחת חולין על הגשם שירד אתמול. אין לי התנגדות עקרונית לסרטים מציאותיים (למרות שכאמור, אני מעדיף פנטזיה); מה שאני לא סובל במוסכמות של "סרטי איכות" הוא ההרגשה שהבמאי חושב שאני צריך לעבוד בשבילו, ולא להיפך. הזמן שלי מאוד יקר. אם אתה מראה קלוז-אפ באורך שש דקות על דלת סגורה, כדאי שיהיה לך נימוק ממש מוצלח למה עשית את זה, ואיזה מסר זה היה אמור להעביר. אם אתה עושה סרט ריאליסטי על אנשים שיושבים ומדברים, תן לי סיבה טובה שיהיה לי אכפת מכל משפט שהם אומרים. כל. משפט. אם מישהו אמר "גם אני" והמשפט הזה לא עושה לי משהו – מצחיק, מותח, מעניין, מפחיד, מרגש, משהו – אין סיבה שהוא יהיה בסרט והוא צריך לעוף החוצה. זה לא קל, אבל היי, ארון סורקין הצליח.
לרוע המזל, שעמום הפך למין תו תקן לאיכות. יש במאים שמרגישים שאם הם לא גרמו לקהל לבהות בצבע מתייבש, הם לא אמנותיים מספיק, ומה שיותר גרוע הוא שיש גם צופים שמאמינים בזה. "עוד שנה", שבו אני משתמש כאן כשעיר לעזאזל, הוא סרט איכותי. יש בו משחק באמת מעולה ודמויות אמינות בצורה בלתי רגילה. והוא סרט משעמם תחת, משום שהדמויות האלה לא עושות במשך שעתיים שום דבר מעניין.
אגב, לא כל סרט שאתה לא אוהב הוא "מוצר" בלבד. "אליס בארץ הפלאות" הוא מוצר. "רובוטריקים 2" הוא מוצר. "קומדיה רומנטית נוסחתית מס' 347" הוא מוצר. "סקוט פילגרים" הוא סרט עם סגנון מאוד ייחודי ויוצא דופן, שדורש חזון (ממש ככה, חזון), אומץ והשקעה (שמבחינה מסחרית, לא השתלמה – הסרט נכשל בקופות). מבין "סקוט פילגרים" ו"עוד שנה", "עוד שנה" הוא הנוסחתי, הצפוי, הקל לעיכול והבטוח יותר. אז מה, זה הופך אותו לבריטני ספירס?
אגב, יש לסקוט פילגרים סיכויי התאוששות?
כלומר, יש תקווה להצלחה כלשהי ב-DVD או משהו?
(אמנם, למרבה המזל, אין להצלחה חשיבות גדולה כל כך בהתחשב בכך שסרט המשך בכל מקרה לא אמור להיות, ובכל זאת חבל שסרט כזה נכשל).
ההימור שלי הוא שהוא יהפוך לקאלט ויפציץ בדיוידי
אבל זה מבוסס בערך כמו הומיאופתיה, זה סתם נראה לי סביר בגלל סוג הסרט שזה.
אני חושב שאתה קצת מגזים לכיוון השני
גם אני מעדיף סרטים שנוטים לדמיוני ולבידורי על פני סרטים שנוטים לריאליזם ול"איכות". ויש לי גם הרבה בעיות עם היומרה לריאליזם בכל מחיר, מאחר וזו בעיקר מלכודת שגורמת להם להראות בעיני מזוייפים בטירוף (כן, קן לואץ', אני מדבר אליך).
ועדיין, אני חושב שאתה נחרץ מדי ועושה עוול לקבוצה גדולה של סרטים "ריאליסטים" שיש בהם הרבה מעבר לריאליזם עצמו.
הדוגמא של "עוד שנה" היא דוגמא מצויינת לכך. בעיני לטעון ש"לא קורה בסרט כלום" זה פשוט עוול. הרבה קורה בסרט- בכל מה שקשור לדינמיקה בין דמויות וההתפתחות שלהן לאורך הסרט- ואותי הוא ללא ספק ריגש. יש שם דינמיקות אנושיות מורכבות ודי טרגיות שעוברות בשיחות "כאילו-מציאותיות", בסמול טוק, בארוחות משפחתיות ופחות באירועים דרמטיים שאפשר לשים עליהם את האצבע ולהגיד "וואו!". אבל הן קיימות שם ועוברות. הסגנון הזה הוא מחמיר, הוא מאתגר, הוא קשה. אבל הוא לא חסר ערך.
הפריע לי גם שאמרת שאתה בא לסרט קודם כל כדי שיבדרו אותך ושאתה "לא סובל שהבמאי חושב שאני עובד אצלו". סליחה, אבל מה עושה כריסטופר נולאן? ודארן ארונופסקי? וסטנלי קובריק? אצל כולם אתה עובד מאוד קשה, מנטלית ורגשית, במהלך הצפייה בסרט. במאים אינטיליגנטים, בין אם הם באים מהצד המסוגנן-פורמליסטי של הסקאלה (הנ"ל לדוגמא) או בין אם הם באים מהצד הריאליסטי של הסקאלה הסגנונית (מייק לי והרבה מאוד אירופאים, אבל גם קאסווטס או גאס ואן סאנט בטרילוגיית המוות שלו) זורקים בפני הצופים שלהם אתגרים. הם מנסים לאו דווקא "לבדר", אלא קודם כל לעורר אצלך תגובה- בין אם מחשבה, בלבול, ניכור או סתם פרובוקציה בתקווה שהיצירה השלמה תעורר בך גם אפקט רגשי. אז אתה כן מוכן "לעבוד" אצלם כצופה כי אתה מצפה שסרטים מסויימים יתנו לך משהו מעבר ל"בידור" (וזה לא משנה אם מדובר בסרט שהוא בבסיסו מותחן מדע בדיוני או דרמה ריאליסטית על שלושה אנשים בכפר).
בידור לא חייב להיות בידור מטומטם.
כשאני אומר שאני רוצה שיבדרו אותי זה לא אומר שאני לא רוצה לחשוב. אני לא רוצה לכבות את המח ולבהות בטמטום בצבעים יפים אגב הזלת ריר. גם אתגר אינטלקטואלי הוא בידור. ב"התחלה" צריך "לעבוד" מאוד קשה, וזה מצוין.
אבל סמול-טוק הוא לא אתגר אינטלקטואלי. שוטים ארוכים וסטטיים שהתפקיד שלהם הוא להיות ארוכים וסטטיים כי ככה זה בסרטים איכותיים הם לא חומר למחשבה. חלק מהעבודה של הבמאי (והעורך) הוא לברור את הקטעים המעניינים והרלוונטיים בחומר המצולם, ולזרוק את השאר. העבודה שלו, לא שלי.
אבל למה אתה מכליל?
כמו שזה מעצבן שיגידו משהו בסגנון כל סרטי האקשן הם סרטי תת רמה, שלא הושקעה בהם כל מחשבה וכל סיבת קיומם היא להיות בלוקבאסטר ולהכניס כסף, כך זה גם מעצבן לשמוע שסרט שמורכב משוטים ארוכים וסטטיים עשוי כך *רק* כדי להיות איכותי, ושהוא לא יכול לתת חומר למחשבה. אפשר לעשות סרט איטי ומהורהר עם שוטים ארוכים וסטטיים יפיפים שיתנו הרבה חומר למחשבה. אפשר לעשות סרט כזה בלי אג'נדה של להיות סרט איכותי שיזכה בהרבה פסטיבליים, כמו שאפשר לעשות סרט אקשן עטור אפקטים שהוא חדשני ולא מטומטם ולא מזלזל בצופים.
what he said
ולהוסיף: סמול טוק לשם הסמול טוק הוא אכן לא חומר למחשבה, אבל זה לא מה שקורה ב"עוד שנה" וברוב המוחלט של הסרטים הריאליסטים (אני חושב שהבמאי היחיד שאני מכיר שבאמת מתענג על סמול טוק הוא אריק רוהמר, ואכן מרבית סרטיו בלתי נסבלים בקיצוניות הפטפטנית שלהם). סמול טוק במרבית הסרטים הוא עוד אמצעי סגנוני שהבמאי מחליט להשתמש בו, כמו אלימות קיצונית או שוטים אקספרסיבים בשחור-לבן, שנועד להעביר משהו.
כנ"ל לגבי שוטים ארוכים וסטטיים. אם יש סרט שהשוטים הארוכים והסטטיים שם לשם עצמם, תקבל סרט של נשיונל ג'אוגרפיק או שומר מסך. אבל אני לא מכיר דוגמא לסרט, לא משנה כמה קשה הוא, שהשימוש בשוט איטי וסטטי הוא "לשם עצמו". זה שחלק מהסרטים האלה הם כמעט בלתי אפשריים לצפייה זה נכון. למרות שגם כאן זו שאלה של סנכרון. בדרך כלל, אחרי שרואים סרט אחד של טרקובסקי או בלה טאר (והצפייה הראשונה היא לרוב קשה מנשוא), מתרגלים ומתחילים להבין שאם מוכנים להסתנכרן לקצב של הסרטים האלה יש בסרטים האלה עוצמה בלתי רגילה. שוב- בטובים שבהם.
ולא אמרתי לרגע שבידור הוא דבר מטומטם
(ל"ת)
הצגת ניגוד בין בידור לבין סרטים אינטליגנטיים.
(ל"ת)
אז לא הובנתי נכון
אלה לא מילים שמהוות ניגוד: יש סרטים שהם מבדרים, יש סרטים שהם אינטילגנטים, ויש סרטים שהם גם וגם (או גם לא וגם לא- מרבית הסרטים מן הסתם). לא אמרתי לרגע שזה סותר את זה.
ברור שמבחינת הגעה למקסימום קהל יעד (לא במובן הקופתי בהכרח, אלא יותר במובן של חתירה לכמה שיותר סוגי חובבי קולנוע) אנחנו נוטים מראש להעדיף או להסכים על סרטי ה"גם וגם"- בין אם מדובר ב"התחלה" או ב"סנדק".
אבל אני גם לא חושב שכדי שסרט יהיה סרט טוב הוא חייב לשאוף קודם כל "לבדר" את צופיו. בעיני גם סרטים מורכבים ואינטליגנטים, ששמים לכאורה את ה"בידור" (מילה בעייתית- מה זה בידור בכלל?) במקום נמוך בחוויית הצפייה מספקים לרוב בסופו של דבר "בידור אינטלקטואלי" ולרוב גם רגשי. תראה לדוגמא את סרטיו של גודאר. הם קשים להבנה, לפעמים מעצבנים מאוד, אבל אם אתה מוכן ללכת קצת לקראתם, לרוב אתה תצא עם חוויה משלהבת ו-brain fuck שיישאר איתך זמן רב אחרי הצפייה.
אני חושב שה"אנטי" שלך לסרטים בעלי "ארומה איכותית", שאני בהחלט יכול להבין אותו, קצת הפך אותך לקיצוני מדי לכיוון השני. יש סרטים מהעולם ה"איכותי" שלא נעשו רק כי הבמאי נורא רצה לזכות בקאן או שיאזכרו בגיליון הבא ב"מחברות הקולנוע" בפריז, אלא כי לבמאי יש באמת מה להגיד- והוא עושה את זה בכלים אולי שלא מכוונים קודם כל למה שאנחנו קוראים "בידור"
אין לי שום ויכוח איתך, בעצם
אני מסכים עם כל מה שאמרת.
הדיון התחיל מההודעה של אלעד, שתקף אותי (בנימוס) על כך שאני מעדיף סרטים פופיים ומגניבים על פני יצירות "איכותיות", אבל סרטים פופיים, מגניבים, מבדרים ואינטליגנטים הם מה שאני אוהב, ואני לא מתכוון להתנצל על זה. אם אתה מעדיף סרטים מסוג אחר – זכותך ותפדל וברוך הבא, כל עוד אתה לא טוען שזה "לא נכון" לאהוב את מה שאני אוהב.
מעולה
ורק בקשה אחת אחרונה, בידידות: תראה בבקשה את "סרט לבן".- הציק לי כשאמרת שלא ראית אותו בדיוק בגלל כל מה שעלה בדיון הזה.
אז תראה בבקשה את הסרט לא כי זה סרט גרמני בשחור-לבן שזכה בקאן, לא כי שניצקליין אהב אותו, ואפילו לא בגלל שהסרט הוא "יצירת מופת טרנצנדנטלית ומדיטטיבית על רוע האנושי" (הוא לא). זה סתם סרט טוב. לא אדיר, אבל עשוי היטב ודי חכם (וגם מבדר לדעתי).
אהמ...
לא תוקף, חלילה, ולא פוסל את זכותך לאהוב מה שבא לך. בסך הכל ניסיתי להגיד שאני חושב שסרט כמו 'סקוט פילגרים', מבדר וחביב ככל שיהיה, הוא לא סרט השנה בשום צורה שהיא. אם כבר, הייתי באמת מצפה לראות על המדרגות את 'התחלה' שכפי שציינת מצליח להיות גם מבדר וגם מאתגר. רות.
(: what *she* said
(ל"ת)
כמובן שאני מכליל.
כמובן שזה לא נכון להכליל. כמובן שלא כולם כאלה, בשום צד. אלעד תקף בעזרת הכללה, והחזרתי באותה צורה.
מסכים.
אני לא מהאלו שטוענים שסרט צריך לגרום לך להרגיש טוב – כמובן, אם וכשאני אהיה במאי מישהו ייגש אלי ויגיד לי "הרגשתי רע ואז ראיתי סרט שלך והרגשתי טוב שוב" אני אהיה שמח עד ראש הגג, כמובן, אבל בראש ובראשונה, סרט צריך לעורר בי תחושה כלשהי. לא ראיתי את "עוד שנה" – אני אהבתי את "חופשייה ומאושרת", ככה שאני לא פוסל אותו, אבל הוא לא נראה כמו סרט שאני אשקיע בו 37 שקלים. על כל פנים, אם סרט הותיר אותי באותו מצב שבו הייתי שעה וחצי+ קודם לכן, הוא לא עשה את העבודה שלו. בגלל זה, לדוגמא, אני מחשיב סרט כמו "אליס בארץ הפלאות" או "ריקוד מסוכן" (רחמנא ליצלן) כיותר חשוב (לא טוב או מעניין – חשוב) בשבילי מ"איזה מין הורים" או מעוד סרט שבזבזתי תמורתו 37 שקל בלי שייתן לי שום דבר, בין אם זה הערכה וכבוד לסרט או שנאה יוקדת אליו.
לפני כמה שנים, כשהעברתי קורס על סרטי "מלחמת הכוכבים"
באיזה בית-ספר, תמיד הייתי פותח את השיעור הראשון בשאלה למה בכלל סרטי "מלחמת הכוכבים" הם משהו ששווה להקדיש לו קורס שלם. התשובה היתה (מבחינתי לפחות) ש-"מלחמת הכוכבים" הוא סרט הקולנוע החשוב ביותר שנוצר בעשרים ומשהו (עכשיו זה כבר שלושים ומשהו השנים האחרונות). לא בהכרח הסרט הכי טוב – על שאלות טוב ורע אפשר להתווכח מצאת החמה עד צאת הנשמה – אבל מאז 1977 לא יצא סרט חשוב יותר, כזה שדפוסים שלמים של הפקה וצפייה בקולנוע נקבעים על פיו.* זה בהחלט עושה אותו לסרט חשוב יותר מכל סרט אחר שיצא מאז אחריו, לרבות כל זוכי האוסקר וכל הסרטים שגרמו לשניצקליינים לגמור באמצע האולם.
* אני לא אהיה נחרץ מדי, כי עברה רק קצת יותר משנה, אבל יכול מאוד להיות שבמובן הזה "אוואטאר" הולך להחליף אותו.
בעניין הכוכבית
יש דוגמאות מובהקות כלשהן להשפעה האווטרית פרט לנטייה לתלתמד כל מה שזז?
הנטייה הזו לבדה היא חתיכת השפעה.
בהנחה שהיא תמשיך ותתעצם, יש סיכוי יותר מסביר שבעוד כמה שנים אתה לא תראה שום סרט – מגזרת הבלוקבאסטר לפחות – בגרסה שאינה תלת-מימדית. וכן, אני מודע לעובדה שתלת-מימד יש אופוזיציה (ואני חלק ממנה – העסק עושה לי מגרנות איומות), אבל האופוזיציה הזאת תלמד לסבול בשקט.
אין וודאות שזה יקרה, כמובן – תלת מימד הוא הרי פטנט די עתיק (גם "מלחמת הכוכבים", אגב, עשה שימוש בתשתית ש-90 אחוז ממנה היתה קיימת קודם) וצריך לזכור שגם לפני חמישים שנה פלוס-מינוס אנשים היו בטוחים שתלת-מימד הולך להיות הדבר הגדול הבא, לפני שהוא התפוגג לכלום. לכן סייגתי את דברי – בשביל למדוד את ההשפעה של "אוואטאר" נצטרך לחכות עוד כמה שנים טובות.
תגובת השנה!
עשרת סרטי השנה שלי
1. גרינברג
2. התחלה
3. החיים בזמן מלחמה
4. שאטר איילנד
5. מר שועל המהולל (גנוז)
6. כשתפגשי זר גבוה ומסתורי
7. עוד שנה
8. סרט לבן
9. צעצוע של סיפור 3
10. מטען הכאב
חיבבתי: כלבת, סול קיטשן, דייט לילי, הדרקון הראשון שלי, סופר הצללים, פעם הייתי, גברים שבוהים בעזים
בסך הכל- שנה די מבאסת. לחשוב שבשנה הקודמת היינו ביד עם "ממזרים חסרי כבוד", "יהודי טוב" ו"ארץ יצורי הפרא". וזה בלי לכלול את היבול של סתיו 2008. נו שוין, שנה הבאה נראית קצת יותר טוב
וגם
הרשת החברתית- לרשימת ה"חיבבתי", לא יותר
כשתפגשי במקום השישי...?
אני קצת מפחד לשאול, אבל… מה, זה לא היה הסרט הכי גרוע של וודי אלן (אולי חוץ מ"סוף הוליוודי")? או במילים אחרות – למה?
כי זה סרט
מהנה, חמוד ומצחיק, עשוי היטב ומרתק. זה למה. (לא, אני לא הבלתי נסלח.)
כן, הא?
אני יודע שאני בדעת מיעוט מטורפת לגבי זה. לא יודע, אני שומע את העולם אומר "הסרט הגרוע ביותר של וודי אלן…" ופשוט לא מבין. מבחינתי זה הסרט החזק שלו זה עשור: דמויות מאוד מדוייקות ומרתקות, דיאלוגים שנונים ומוסר השכל נוקב ומציק. שלא לדבר על זה שמדובר בסרט הראשון שוודי אלן עושה בלונדון ולא מרגיש מזוייף לגמרי כמו שאר סרטיו הלא ניו יורקים שכל סצינה בהם צרחה "היי, תראו, אני עושה סרט בלונדון/ברצלונה/זימבבואה!". אם הוא היה מוריד את הקריינות המעצבנת בהתחלה ובסוף אז בכלל הסרט היה קרוב לשלמות.
עשרת הרגעים שלי
די חופף את רשימת הסרטים:
10. ג'ורג' קלוני מדבר צרפתית. מר שועל המהולל
9. הרופא מתעמר בעוזרת שלו. סרט לבן
8. מירוץ צמוד. הרשת החברתית
7. יום הולדת עם מלצרים מזמרים. גרינברג
6. שותים טרופית במארב במדבר. מטען הכאב
5. משרפה בסרט של פיקסאר!? מה, זה באמת קורה? צעצוע של סיפור 3
4. אבא פדופיל בא לביקור. החיים בזמן מלחמה
3. השורה האחרונה של ליאו. שאטר איילנד
2. היא מקשיבה להודעות במשיבון. גרינברג
1. דו קרב במסדרון חסר גרביטציה, או: סצינת האקשן הכי טובה שלא הייתה ב-2001 אודיסאה בחלל. התחלה
הרבה מדברים על "גרינברג".
בהתחשב בעובדה שהסרט יצא השנה, האם יש לבן סטילר סיכוי למועמדות לאוסקר?
כן, אבל לא גבוה
הייתי אומר שהסיבה העיקרית לכך היא שסטילר עצמו לא מחזיק במוניטין של שחקן איכותי, אבל זה לא מנע מסנדרה בולוק לזכות באוסקר. האמת היא שפשוט אין לסרט מספיק באז לשום כיוון. הוא לא מעורר מספיק עניין ציבורי והאולפן לא משקיע כמעט כלום בקידומו בעונת הפרסים. בנוסף, שיטת ההצבעה מביאה לכך שכדי להיות מועמד, שחקן צריך לא רק להיות אחד מחמשת הטובים של השנה, אלא שמספיק אנשים יבחרו בו כמספר אחת (המצביעים מדרגים את הבחירות שלהם וקודם נספרים אלה שמדורגים ראשונים). יש כרגע יותר מדי שחקנים שסביר יותר שידורגו בפסגה, מאשר בן סטילר.
אני כנראה היחיד בעולם שאהב את "הקופסה"
אבל לא יכולתי להסכים יותר עם הבחירות שלך לסרט השנה ולסרט הגרוע של השנה.
למה רד צודק:
כי כל פעם שאני מדפדף בעמוד הזה ונתקל בתמונה הרלוונטית, בא לי לראות את 'סקוט פילגרים' עוד פעם.
מסכים
לצערי, בגלל השם הטיפשי שלו ("האקסים…") לא ראיתי אותו בקולנוע.
וזה הסרט היחיד שאני פשוט לא יכול למחוק מהמחשב.
סה"כ הרשימה שלי די דומה לרד, מלבד "הרשת החברתית" שעוד לא ראיתי (אבל בזכות ההמלצות פה אני בטוח אראה), ו"צעצוע של סיפור" די חיבבתי, אבל סצנת המזבלה, שהשאירה חותם עמוק על רוב האנשים, היה קשה לי לקבל.
בנוסף הייתי מכניס לרשימה את "הניסוי" ("The Experiment") שהיה מאוד חזק, ומבוסס על סיפור אמיתי.
מעניין שאף אחד לא הזכיר אותו.
ולשנה הבאה! (או יותר נכון, לעוד שנתיים)
פוסטרים מגניבים לסרטים שאני הכי מצופים… כנראה אי פעם:
http://themadbutcher.deviantart.com/art/quot-The-Dark-Knight-Rises-quot-Teaser-185252191?q=gallery%3Athemadbutcher%2F16060159&qo=3
http://themadbutcher.deviantart.com/art/quot-The-Avengers-quot-Movie-Poster-175584608?q=gallery%3Athemadbutcher%2F16060159&qo=5
http://themadbutcher.deviantart.com/art/quot-The-Avengers-quot-Poster-2-192161421?q=gallery%3Athemadbutcher%2F16060159&qo=0
(הפוסטרים לא אמיתיים, כמובן. אבל הם ממש מגניבים)
וואו, הפוסטר הזה של באטמן אדיר
הלוואי והיה אמיתי
דווקא האוונג'רס יותר מרשים בעיני.
עבודה מעולה.
האוונג'רס באמת מעולה
רק שהקפטן נראה מטופש
אני לא מתפלא
תמיד חשבתי שקפטן אמריקה יראה מטופש בלייב-אקשן.
הוא פשוט צ'יזי מדי ללייב-אקשן.
אבל אני בטוח שוויידון ידע איך לטפל בזה, למרות שאני מאמין ש(תודה לאל) לא יתנו לו את תפקיד המנהיג בסרטים, אלא לטוני סטארק מכמה סיבות.
בתוכנית המצוירת שאמורה לקדם את הסרט איירון מן המנהיג.
מארבעה יוצא אחד
סקוט פילגרים הוא סרט חביב שנגמר לו הקיטור במחצית הדרך, אהבתי את המוזיקה מ FAIRY FOUNTAIN
וג'ייסון שוורצמן סוף סוף בתפקיד שהוא נולד לו: מישהו שחובה לשנוא אותו.
התחלה הוא סרט מרשים ביותר שבהחלט שווה צפייה בקולנוע אבל נולאן נגס ביותר ממה שהוא יכל לבלוע ואם אתה מלהק את דיקפריו כגיבור ומקווה שהקהל יחוש סימפטיה אליו אז איחרת ב 17 שנה.
הרשת החברתית הוא סרט מצוין עם דיאלוגים מבריקים ומשחק משובח, מעבר של טימברלייק ממוזיקה למשחק יהיה מתנה לשתי האומנויות.
צעצוע של סיפור 3 הוא פשוט ברמה אחרת מכל שאר הסרטים שראיתי השנה.
מדהים מבחינה ויזואלית, בנוי לתלפיות מבחינה תסריטאית, עם הברקות קומיות נדירות ובעיקר מטלטל רגשית.
לא יודע איפה זה כבר פורסם פה
אם בכלל (למרות שנראה לי שראיתי על זה איפשהו פה)
אבל סרט מד"ב ישראלי קצר זוכה בתחרות סרטי מד"ב בירושליים מקבל די הרבה התייחסות בבלוגריה האמריקאית.
הנה למשל הסיקור של דווין פארצ'י:
http://www.badassdigest.com/2011/01/05/it-might-take-aliens-to-bring-peace-to-the-middle-east
הסיכום שלי
מבין הסרטים שראיתי השנה היו כמה שממש אהבתי ('תלוי באוויר', 'צעצוע של סיפור 3', 'הארי פוטר…', 'הרשת החברתית', ו'סקוט פילגרם'), היו סרטים שכולם אמרו לי שאני חייב לראות ואחרי שראיתי אותם לא הבנתי למה ('ההתחלה', 'שטאר איילנד') והיו סרטים לא טובים ('זוהי סדום', 'אליס בארץ הפלאות', 'טרון').
אם הייתי צריך לבחור את סרט השנה שלי, סביר להניח שזה היה הסרט האחרון שראיתי השנה, והכרתי כתוצאה מעין הדג. 'אני אוהב אותך פיליפ מוריס' הוא סרט שלא הייתי רואה אם לא הייתי קורא פה את הביקורת. כבר די התעייפתי מג'ים קארי, ועוד עלילה שנשמעת כמו שילוב של 'הר ברוקבק' עם 'שקרן שקרן'? לא תודה. אבל אחרי שראיתי שהרבה אנשים התלהבו החלטתי לנסות וגיליתי שמדובר בסרט עם נשמה, מצחיק, חכם ועוד סופרלטיבים.
אבל הדבר הכי חשוב בו ואחת הסיבות העקריות לבחירה שלי, הוא שהוא הצליח לעשות מה שאף סרט אחר לא הצליח לעשות בזמן האחרון. להפתיע אותי. בלי להשתחצן, אחרי כל כך הרבה סרטים שראיתי אני מאמין שאני יכול להריח טוויסטים בעלילה מקילומטרים. במיוחד בסרט כזה שהביקורות עליו רמזו מראש שמדובר בעלילה עם הרבה סיבובים. ולמרות הידיעה הזו, הוא תפס אותי לא מוכן. רק על זה מגיע לו את הבחירה שלי.
הרגעים האהובים עליי:
15. הרבה הארי פוטרים – 'הארי פוטר'
14. אדריכלות בפריז – 'ההתחלה'
13. הסיבה בגללה ג'ים קארי מקבל סטירה – 'אני אוהב אותך פיליפ מוריס'
12. "איזה פורנו אתה אוהב?" – מטען הכאב
11. הכניסה לאולם הארקייד – 'טרון'
10. ג'ורג' קלוני אורז מזוודה – 'תלוי באוויר'
9. מעשה בשלושה אחים – 'הארי פוטר'.
8. סקוט פילגרם מקבל חבילה בדואר – 'סקוט פילגרם נגד העולם'
7. ג'ים קארי, שני כלבים צי'וואה וחבר בשם ג'ימי – 'אני אוהב אותך פיליפ מוריס'
6. ג'ורג' קלוני וידידה מבקרים בבית ספר הישן שלו – 'תלוי באוויר'
5. הפרידה מראמונה (דווקא הקטע השקט בסרט) – 'סקוט פילגרם נגד העולם'
4. הבריחה הגדולה – 'צעצוע של סיפור 3'
3. סצינת החתונה – 'תלוי באוויר'
2. הסימנים – 'הדקדוק הפנימי'
1. שיחה במועדון עם ג'סטין טימברלייק – 'הרשת החברתית'
לפי נאס''ה, "2012" הוא סרט המד''ב שהסיכויים שיתרחש
אבסורדים (הא? ברצינות, מכל הסרטים, דווקא זה?!) בעוד הם החשיבו את "מה קרה בגטקה?" של אנדרו ניקול כשהכי אפשרי להתרחש:
http://www.slashfilm.com/nasa-2012-absurd-scifi-movie-gattaca-plausible/
ולעוד חדשות שבטח יעניינו פה כמה, כבר כמה זמן שטיזרים מסתוריים לאנימה חדשה למנגת המופת "ברסרק" הופיעו ברשת. הרבה אנשים היו בטוחים שמדובר בסדרת אנימה שתעבד הפעם את כל המנגה, אז מסתבר שהתוכנית היא באמת לעבד את כל המנגה, אבל לא מדובר בסדרת טלוויזיה אלא בסדרת סרטים:
http://www.animenewsnetwork.com/news/2011-01-05/berserk-project-to-be-theatrical-film
הכי* אבסורדים
(ל"ת)
Going Berserk
זה נשמע… מעניין. ספציפית – עד כמה הם הולכים להיות נעמנים למקור ש(מהמבטים שהגנבתי בחנויות קומיקס ומביקורות ברשת )הוא גרפי להדהים (או להבחיל). סידרת הטלוויזיה המדוברת הייתה עיבוד לחלק הראשון (והתמים יחסית) של המנגה והיא הכילה מספיק רציחות מדממות, אונס, שדים בגוון של סיוט ואת אחד הסופים הדיכאוניים שתראו.
אבל למי אכפת מכל זה… יש לי תירוץ נוסף לקשר ל- Berserk Abridged שמקצרת כל פרק לחמש דקות http://www.youtube.com/watch?v=Bc4L4ALkgdI
מה עם צוות לעניין
לדעתי הסרט הכי טוב שראיתי הנשה(לא ראיתי התחלה) הרבה אקשן יפה ומצחיק. פשוט סרט כיפי לצפיה.
"צוות לעניין" היה... בסדר
בגזרת האקשן האידיוטי-אבל-כיף, אני מעדיף את "RED".
RED מעולה. כל כך נהנתי בו!
בבקשה לא ל-misquote אותי בערב רוקבאנד הבא.
ברור לך שזו הרמה להנחתה...
(ל"ת)
גם אני הלכתי לאיבוד, כנראה
בהתחלה חשבתי על זה שחלק מהקונספט החדש של האתר תרם לזה(נו הארד פילינגס) ולזה שלי ולדורון כנראה פשוט אין את אותו הטעם, אבל יש פה תגובות כ"כ מהללות לסרטים שמאוד היה קשה לי לסבול.
אני בהחלט מסכימה עם רשימת הסרטים הגרועים, ובעיקר בביקורת על אליס. לא ברור לי איך לטים ברטון היה את חומר הגלם הכי מדהים שיכול להיות לו ביד ומשום מה מזה קיבלנו יצירה שגם בן 4 יכל ליצור. האמת היא שגם לא ממש הבנתי למה לא להיצמד לסיפור המקורי והנפלא. עוד סדרת סרטים שהייתי מוסיפה לשם היא העיבוד הקולנועי לטרילוגיה של לארסון, ובדף של נערה עם קעקוע דרקון כתבתי את דעתי המפורטת יותר.
אז אני יודעת שההיצע לא היה גדול במיוחד, אבל מה שאני עדיין לא מצליחה להבין זה איך צעצוע של סיפור 3 וסרטים כמו סקוט פילגרים הגיעו לרשימת הסרטים הטובים ביותר. צעצוע של סיפור 3 בתורו פשוט לא הצליח לרגש אותי בכלל(ודווא בסרטים זו באמת לא משימה גדולה מדי, היא פשוט לא צריכה להיות נדושה יותר מדי והכל יבוא על מקומו בשלום), וסקוט פילגרים זה פשוט סיפור משלו: שמעתי עליו המלצות בכל מקום ואולי קצת ציפיתי יותר מדי, אבל הקטעים היחידים שהוא הצליח להעלות חיוך על שפתיי הם אלה עם החבר הגיי. אמנם העיבוד מבחינת קולנועית כמשחק מחשב כן היה טוב, אבל אני מצאתי את הדמויות שטחיות, ריקניות, משעממות ולא ממש היה לי ברור למה הן עושות את מה שהן עושות(קראתי את מה שדורון כתב בתגובה לנמרוד שטעם את אותו הדבר, אם לא טעיתי בשם, בביקורת, אבל אני עדיין לא מסכימה). מה גם שהוא הרגיש לי קצת דחוס – הקטע הראשון מלא בדיבורים והשני עסוק בלהספיק את כל הקרבות.
מה"פ נהניתי מאוד, ואין ספק שאלך לקולנוע עוד כמה פעמים כדי לראות אותו… איך שעיבוד קולנועי נכון משפר פלאים (:
גם מההתחלה נהניתי, אבל לצערי ראיתי אותו בחו"ל ונראה לי שאני צריכה לתת לו עוד צ'אנס עם כתוביות.
למרות שני אלה לא ראיתי השנה אפילו סרט אחד שגרם לי קצת לחשוב טיפה יותר או שפשוט עשה לי משהו מבפנים, וזה בעיקר מה שאיכזב אותי. הסרטים היחידים שגרמו לי שוב להרגשה הזאת יו סרטים שכבר ראיתי בעבר ופשוט ראיתי שוב כי לא מצאתי דבר טוב יותר לראות.
בתקוה לשנה טובה יותר(ובהתחשב ברשימת הסרטים שעתידים לצאת כנראה שתהיה:).
איך שעיבוד קולנועי נכון משפר פלאים?
את רומזת שהסרט יותר טוב מהספר? כי את פותחת פה מלחמה עם גדוד הפוטריסטים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ידעתי שהסברתי את עצמי לא נכון
התכוונתי בהשוואה לסרטים האחרים בסדרה שבחלק מהם רציתי מאוד לעצום את העיניים. אני מהפוטריסטים בעצמי. (:
אגב, אני מקווה ששרשרתי טוב. הדפדפן שלי הלך לעולמו, אני חוששת.
כמה פעמים בכתבה אחת
אפשר לכתוב "משמים"? באמת.
זה כל כך משמים.
פעמיים?
כמספר הפעמים בתגובה שלך.
לא מסכים בכלל בנגוע להאצ'יקו.
כמו מרבית המבקרים, התעלמות לחלוטין מהשפעת הסרט על הקהל. מדובר בחתיכת טירג'רקר (Tear Jerker) שגורם לך לבכות כמו תינוק.
כשראיתי את הסרט לראשונה, הדמעות פשוט יצאו מעצמן, ללא שום אפשרות לשליטה בהן, כשרוב הקהל דומע גם הוא, חלקו מתפרק בבכי (והיה מדובר בקהל של אנשים בוגרים.).
לא הופתעתי כשראיתי ששאר הגברים שהיו באולם הזילו דמעות והיו צריכים טישו.
ראיתי אותו לאחרונה שוב, וכמו בפעם הקודמת, שוב הדמעות פרצו לבד.
אני אישית ממליץ לכל אוהבי החיות, בעלי כלבים ולכל מי שיש סוג של לב בתוכו, ולא לשפוט סרט שובר לבבות רק על פי דעה של מבקר שכנראה שכח את הלב בבית.
הצעה בנוגע לרשימת הדקות הגדולות
אפשר שכול שם של קטע יהווה קישור לקטע ביוטיוב (אם יש). ככה הקוראים יוכלו להיזכר בקטעים הללו.
לינקים זה מגניב, אבל דקות השנה נוטות להיות מספיילרות.
צריך להיזהר עם זה. ואם לא יוטיוב, אז בעתיד אפשר יהיה לקשר לאניקליפ (גילוי נאות וכו' – אני עובדת שם. אבל אני מאוד מחבבת את הקונספט של מנוע חיפוש שאפשר למצוא בו נו-את-הסרט-ההוא-שבו-להריסון-פורד-יש-שוט, או הרגע-ההוא-בו-הריסון-פורד-משתמש-בשוט, וזה שעות של הנאה, ואך ורק בגלל זה הנה לינק: http://www.anyclip.com ). הקונספט כאילו נוצר בדיוק בשביל דג הזהב: קליפים של עד שתי דקות מסרטים, שאפשר לחפש בערך בכל אופן העולה על הדעת – וזה חוקי, אז האולפנים לא יורידו את זה וכו'. כרגע עדיין אין שם את כל הסרטים (ואין כל כך סרטים ממש חדשים), אבל מאגר הסרטים הולך ומתרחב, ואולי אפשר יהיה לארגן משהו עד דג הזהב הבא…