טקס דג הזהב 2010, חלק שני

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 1 בינואר 2011Posted in: הגיגים
טריילר השנה, התלת-מימד הטוב והגרוע של השנה, הפתעת השנה, אכזבת השנה ועוד תארים חשובים

חלק שני! המתח עולה! המועמדים כוססים אצבעות! הקהל יוצא לשירותים בזמן השירים!

הדג המלוח להונאת הקהל של השנה: בלתי נשכחים

לפעמים מפרסמים יוצרים בטריילרים ובפרסומות רושם של סרט אחד, כשלמעשה מדובר בסרט שונה לגמרי. "בלתי נשכחים" היה סיפור קצת שונה: הפרסומות לא הבטיחו סרט איכותי. הן לא הבטיחו סרט אמין. אבל הן הבטיחו סרט עם סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר, ברוס וויליס, דולף לונדגרן ומיקי רורק – כולם על מסך אחד. הולי שיט – צירוף חסר תקדים כזה של כוכבי עבר (פלוס ג'ט לי וג'ייסון סטטהאם, ועוד כמה אנשים פחות מפורסמים) הוא ארוע קולנועי שאסור להחמיץ, אפילו אם הסרט לא משהו. מה שהפרסומות שכחו להזכיר הוא שוויליס ושוורצנגר מופיעים בסרט בסצינה אחת בדיוק (נטולת אקשן מסוג כלשהו), וגם רוב הכוכבים האחרים – מלבד סטאלון וסטטהאם – נותנים לא הרבה יותר מהופעות אורח. ההטעיה הספיקה כדי לגרום לסרט האייטיזי הטפשי הזה להצליח הרבה יותר מכפי שהגיע לו.

דג הזהב לטריילר השנה: התחלה

זו היתה תחרות לא פשוטה. בין סרטי השנה הבאה, "סאקר פאנץ'" מתבלט בזכות ריכוז מגניבות גבוה כל כך שהוא על גבול הגעה למסה קריטית וקריסה לתוך עצמו. גם ל"רנגו" יש טריילר מעולה. בין הטריילרים לסרטי השנה, קרה דבר מפתיע: בדרך כלל לאיכות הטריילר אין שום קשר לאיכות הסרט – אבל השנה, רשימת הטריילרים המצטיינים דומה מאוד לרשימת הסרטים הטובים ביותר. ל"סקוט פילגרים נגד העולם" היה טריילר כיפי להדהים (אבל תכלס, כמה קשה זה לעשות טריילר טוב מסקוט פילגרים?). "הרשת החברתית" קיבל את אחד הטריילרים הנדירים שהם יצירות אמנות בפני עצמן.

ולמרות כל אלה, את דג הזהב לטריילר השנה מקבל הטריילר של "התחלה", שבלי להסגיר כמעט כלום על העלילה של הסרט מבהיר היטב שאסור לפספס אותו. זאת בעיקר המוזיקה, אני חושב. זה לא חלק מהפסקול של האנס זימר – למרות שזה דומה – אלא קטע בשם Mind Heist של זאק המסי.

דג הזהב לסאונד השנה: הצליל הזה.

דג מלוח לשימוש הגרוע ביותר בתלת מימד: התנגשות הטיטאנים

2010 היתה השנה האחרונה שבה עדיין אפשר היה להתייחס לתלת-מימד כאל משהו חדש ומרגש. בתוך זמן שיא, האפקט הזה הפך מהקצה המרגש של הטכנולוגיה למשהו שגרתי לחלוטין, ולעתים קרובות מאוס. זאת היתה השנה שבה הכרנו, למרבה הצער, את התלת המזויף – זה ש"מודבק" על סרט שצולם בדו-מימד, באופן מחופף וזול, ושמטרתו היחידה היא לסחוט מהצופים כרטיסים יקרים יותר.

החלוץ בתחום היה "התנגשות הטיטאנים", שהתלת-מימד העלוב בו גרם לכל בני האנוש שבסרט להיראות כמו דמויות קרטון, לנופים – להיראות כמו ציורים שטוחים, ולסצינות שמתרחשות בלילה – לא להיראות בכלל (ברצינות, יש סצינות שלמות בסרט הזה שאין לי מושג מה קרה בהן).

למרבה הטרגדיה, "התנגשות הטיטאנים" לא היה האחרון, ותלת-מימד מחופף באותה המידה הודבק גם על "איירבנדר" ו"סיפורי נרניה: המסע בדורך השחר", בין השאר. ה-3D ב-"המסע בדורך השחר" גרוע ממש כמו ב"התנגשות הטיטאנים", אבל הטיטאנים זוכים בפרס בגלל זכות הראשונים וההשפעה האיומה שהיתה לסרט הזה על הקולנוע השנה. לפחות "הארי פוטר ואוצרות המוות" ניצל מהעונש הזה.

דג הזהב לשימוש הטוב ביותר בתלת מימד: אגדה עם כנפיים – השומרים של גאהול

מבין שמונים אלף (ואני מגזים) סרטי התלת-מימד שיצאו השנה, היו רק בודדים שבהם השימוש באפקט היה מוצדק, ושבהם הוא לא סתם לא הפריע אלא הוסיף מימד, פשוטו כמשמעו, לחווית הצפיה. המועמד המתבקש כאן הוא "טרון: המורשת", שהתלת בו היה בהחלט מוצדק, אבל הזוכה בפרס הוא דווקא "אגדה עם כנפיים" – סרט האנימציה בבימוי זאק סניידר, שהיה זניח לגמרי, אבל נראה יותר טוב מקייט בוזוורת על פרארי בשקיעה, ולא התבייש לזרוק דברים אל תוך חלל האולם, כשצריך. מתברר שינשופים נלחמים בהילוך איטי הוא דבר שתלת-מימד מאוד הולם אותו. ובנוסף, הוא הגיע עם סרטון של רוד-ראנר וווייל אי. קויוטי – נאמן למקור, מצחיק לאללה, ובזכות התלת- גם בתוך הפרצוף שלכם.

הדג המלוח לסרט שלא אהבתי כי אני לא מבין כלום: עוד שנה

את "עוד שנה" של מייק לי תמצאו ברשימות הסרטים הטובים של השנה של מבקרים רבים. אולי גם באוסקר. אצלי, תמצאו אותו אולי ברשימת הסרטים המשעממים של השנה, לצד "האצ'יקו" ו"דמדומים 3", דבר שמעיד על הרדידות האיומה שלי. אני יודע שזו פיסת-חיים ריאליסטית ומשוחקת מעולה. אבל, הנה מבזק: חיים ריאליסטיים הם בדרך כלל דבר מאוד משעמם. במהלך רוב הסרט, אנשים מנהלים סמול-טוק: שלום שלום, מה נשמע, איך היתה הנסיעה, מה עם חבר, ד"ש לדייויד – והדברים האלה משעממים אותי אפילו כשמדובר במשפחה שלי. זה משעמם אותי פי כמה כשאני אפילו לא מכיר את דייויד. לא כל סרט חייב עלילה – אבל זה בהחלט עוזר.

דג הזהב לדמות החדשה המגניבה ביותר: היט-גירל, "קיק-אס".
היתה אפשרות אחרת?

דג הזהב לסרט האנימציה הטוב ביותר שאינו של פיקסאר: הדרקון הראשון שלי

התחרות היתה קשה במידה מפתיעה. דיסני הציעו לא סרט נסיכות אחד, אלא שניים – "הנסיכה והצפרדע" ו"פלונטר", שהיו, בהתאמה, חביב וחביב יותר; "מגה-מח" של דרימוורקס היה שנון ואינטליגנטי במידה מפתיעה, ו"גנוב על הירח" היה חמוד לאללה.

אבל "הדרקון הראשון שלי" לוקח את דג הזהב, די בקלות. וזו הפתעה גדולה: זהו סרט של דרימוורקס שמהווה את ההיפך המוחלט מכל מה שסרטי דרימוורקס מייצגים בדרך כלל: במקום רצף מהונדס קשות של בדיחות ורפרנסים עם קולות של סלבריטיז קיבלנו סיפור טוב, עיצוב דמיות ייחודי ומופרע, ואפילו לא פארודיה אחת על סרט/שיר/ווטאבר.

דג הזהב להפתעת השנה: RED

"הדרקון הראשון שלי" היה מועמד מוביל גם בקטגוריה הזאת, מאותן הסיבות בדיוק. אבל היו גם מועמדים חזקים אחרים. לא היתה שום סיבה בעולם לחשוב שהרימייק ל"קראטה קיד" יהיה שווה משהו, אבל הוא היה סרט ילדים סבבה לגמרי; "איפה אליס" הגיע משום מקום, בכיכובה של השחקנית המעצבנת של השנה (יאללה, ג'מה ארטרטון, קבלי דג מלוח) והיה מצוין; "אני אוהב אותך פיליפ מוריס", שנראה כמו אחד מאותם סרטים שלא מוצאים הפצה בשום מקום ובצדק, התברר כקומדיה מעולה עם אחד התפקידים הטובים ביותר של ג'ים קארי אי פעם (וחצי שנה אחר כך, הוא זכה סוף סוף להפצה בארה"ב).

באשר ל-"RED", זהו סרט של במאי שסרטיו הקודמים היו בין בינוניים למשמימים ("הטיסה" ו"אשתו של הנוסע בזמן"), מככבים בו ברוס וויליס, מורגן פרימן וג'ון מלקוביץ' – שלושה שחקנים שאינם טובים בלהגיד "לא" לסרטים גרועים; והוא מבוסס בחופשיות רבה על קומיקס שלא שמעתי עליו. והוא התברר כאחד מסרטי האקשן הכי טובים, כיפיים ומגניבים של השנה.

הדג המלוח לאכזבת השנה: מבט מגן עדן

פיטר ג'קסון הוא אחד הבמאים שעצם נוכחותם בסט של סרט הופכת אותו לארוע שראוי לצפות לו. ועל העיבוד המתוכנן ל"העצמות המקסימות" שמענו כבר שנים – עוד מימי שר הטבעות. סירשה רונן עשתה רושם של שחקנית צעירה יוצאת מהכלל ב"כפרה". האפקטים בטריילר נראו חלומיים ומרהיבים. אבל זה לא עובד. מהרגע הראשון ועד לאחרון, "מבט מגן עדן" לא עובד. לא לגמרי ברור למה, אבל במקום לרגש ולהדהים, הוא רק יושב שם על המסך, משתדל ולא מצליח לגעת. נו טוב – כל עוד לא נגמרו ספרי טולקין שאפשר לעבד, ג'קסון עדיין בסדר.

מועמדים נוספים בקטגוריה זו: "אליס בארץ הפלאות", "Nine" שנכשל נחרצות בניסיון להיות "שיקגו" שני, ובמידה פחותה – "איירון מן 2", שאמנם לא עמד ברמה של הסרט הראשון המצוין, אבל עדיין היה כיף.

זהו, נגמרו המשחקים המוקדמים. בחלק הבא של הטקס – הסרט הטוב של השנה, הסרט הגרוע של השנה ו-15 הדקות הגדולות. בקרוב!

לחלקי הטקס האחרים
דג הזהב 2010: חלק ראשון
דג הזהב 2010: חלק שלישי

תגיות: