במקור: Sweeney Todd
במאי: טים ברטון
תסריט: ג'ון לוגן
על פי המחזה מאת סטיבן סונדהיים ויו מילר
שחקנים: ג'וני דפ, הלנה בונהם קרטר, אלאן ריקמן, טימותי ספאל, סשה ברון כהן, אד סנדרס
כשהסרט נגמר והכתוביות, כדרכן, התחילו לרוץ מלמטה למעלה, הבנתי שזה אבוד: השירים האלה לא יצאו לי מהראש בקרוב. ובאמת, שבועיים אחר כך, אני עדיין מזמזם אותם. אני חושב שאני הכי אוהב את 'Science Fiction Double Feature', אבל גם 'Dammit Janet' פורץ מבין שפתיי לעיתים קרובות. אני מדבר, כמובן, על השירים מ-'מופע הקולנוע של רוקי', שאותו ראיתי בטלוויזיה לפני שבועיים. בשירים של 'סוויני טוד' לא הייתי מצליח להיזכר גם אם מטורף רצחני היה עומד מאחוריי ומאיים לשסף את גרוני בתער.
אך כמקובל בתוכניתנו 'שירים ותערים', נחזור לתחילת המשחק.
על מימי התמזה האפורים מחליקה בעדינות אוניה. היא גולשת אל המזח הרטוב, ועל סיפונה מלח צעיר ופעור עיניים, ואדם חיוור בעל פנים ידועי סבל, אשר פס לבן דקורטיבי מעטר את שערו השחור. האיש, בנג'מין בארקר, משוחח בקדרות עם המלח, אשר הציל אותו מן הים (למה, באמת? לפי הפרצוף שלו, בארקר היה מעדיף לטבוע). בתשובה לשאלת המלח, שר בארקר שיר המגולל את עברו הטראגי: לפני שנים רבות, היה ספר מצליח ומאוהב, נשוי ואב לבת קטנה. אך רצה הגורל האכזר, ואשת הספר משכה את תשומת ליבו של שופט רב עוצמה וזדוני. להוט לבצע באישה את זממו, זמם השופט מזימה: הספר האומלל הופלל בפשע מעורפל, הורשע, ונשלח לגולה למשך שנים.
לאחר שבידר את המלח הצעיר בסיפור עליז זה, הספר-לשעבר בנג'מין בארקר (ג'וני דפ) פוסע אל סמטאותיה האפלוליות של לונדון המאה התשע עשרתית. אין בצעדיו חדווה, ציפייה או תשוקה, רק אותה נוקשות מוכנית של אלה הסובלים מייסורים נפשיים קשים (או מעצירות). הוא מגיע לדירתו הישנה ברחוב פליט, שם שוכנת כעת מסעדת פשטידות הבשר של מיסס לאבט (הלנה בונהם קארטר). מיסס לאבט פרועת השיער מספרת לבארקר מה ארע במהלך היעדרותו הממושכת. אשתו איננה עוד, ואילו השופט המרושע, טרפין (אלאן ריקמן), "אימץ" את בתם, ומגדל אותה כאסירה. בארקר מחליט לנקום, ומיסס לאבט הרעה והבודדה, שנמשכת אליו, מסכימה לעזור במלאכה. בארקר מסתיר את זהותו מהשופט ומכל אדם אחר שעלול לזכור אותו, ומכנה עצמו מעתה 'סוויני טוד' (אכן, שם אידיאלי לאדם שלא רוצה להתבלט. יותר טוב מ-"ג'ון סמית", נגיד). נקמתו של סוויני טוד, הספר השטני מרחוב פליט, תהפוך לאגדה! או לפחות, למחזמר ידוע בברודוויי, ואחר כך גם לסרט של טים ברטון.
כבר הרבה זמן שאני לא רוחש לטים ברטון הערצה עיוורת, וגם ג'וני דפ, עם כל אהבתי אליו, לא תמיד פוגע. בכל זאת, שימו בסרט את שניהם יחד, הוסיפו כמה שחקני משנה ראויים, את לונדון הויקטוריאנית, פזמונים רצחניים והרבה דם – ויש פוטנציאל. אבל עד כמה שכואב לי להציג באור שלילי סרט על רוצח סדרתי מזמר, 'סוויני טוד' לא ממלא את ההבטחה הגלומה בו.
השירים, עבורי, היו הנפילה האמיתית. אם יש משהו שלמדתי מ-'סוויני טוד', זה שגם אם מעמידים שחקנים טובים ונותנים להם לשיר טקסט שמתחרז, עם מוסיקה ברקע – זה עדיין לא אומר שיוצאים מזה שירים טובים. אני זוכר אמנם שנהניתי מהשיר על סוגי הפשטידות השונים, אבל חמש דקות אחרי סוף הסרט גם הוא פרח מראשי. זה ודאי לא עזר שרוב השחקנים, ובראשם ג'וני דפ, לא ניחנו בכישורי זמרה מפותחים. היוצאת מהכלל היא הלנה בונהם קארטר.
לגבי כישורי המשחק שלהם דווקא אין לי טענות. זה לא מקרה שאלאן ריקמן מקבל הרבה תפקידי נבלים; מספיק שיסתכל על המצלמה ויאמר "פעמיים קפוצ'ינו, בבקשה", ואני אשתכנע שהוא מתכנן פשע מזוויע. בתפקיד עוזרו המפוטם והמחליא מופיע טימותי ספאל, וגם הוא לא חדש לתפקידי עוזרו הנאלח של הנבל (למשל פיטר פטיגרו ב'הארי פוטר'). סשה ברון-כהן מגחיך למדי, אם כי לא היסטרי, בתפקידו הקטן כספר איטלקי שמתחרה בסוויני טוד. הלנה בונהם קארטר היתה היחידה שממש ריגשה אותי, וגרמה לי לרחם עליה ולהזדעזע ממנה באותו זמן. ככה נראית אישה רצחנית, שבסך הכול גם עורגת לקצת אהבה.
יש כמה דמויות משנה, כמו המלח הצעיר וג'ואנה, בתו של סוויני טוד, שבעולם מושלם היו נעצרים ונזרקים מהתסריט בעוון שוטטות חסרת הצדקה. הרומן ביניהם הוא מסיפורי האהבה המיותרים בהם נתקלתי – התעצבתי מכל דקה שתפס בסרט. אבל גם בתחום המשחק, האכזבה הראשית היא מג'וני דפ. בתור אדם שאיבד את כל היקר לו, והפך לרוצח שמשסף גרונות בדם קר, מדהים עד כמה סוויני טוד משעמם ולא מרגש. אחרי חצי סרט, בכל פעם שהופיע על המסך עם פניו הקפואים, דעתי נדדה והתחלתי לדמיין לעצמי דברים (הידעתם? סוויני טוד הוא, בעצם, אותה דמות שג'וני דפ שיחק ב'המספריים של אדוארד', אחרי עשרים שנה שבהן היה כלוא בטירה גותית, והתחרפן. הכול רומז לזה – החיוורון, התסרוקת המוזרה, וכמובן החיבה ללהבים).
עוד נקודת חולשה מרכזית של הסרט היא העלילה. גם עבור רוצח מעורער בנפשו, סוויני טוד מתנהג בצורה תמוהה וחסרת הגיון. אחרי שעבר חצי עולם כדי להשיב לשופט טרפין כגמולו, חוסר היוזמה של סוויני טוד ממש פתטי, ועם המכשול הראשון, הוא מוכן לוותר. זאת מוטיבציית נקמה, זאת? כיוון שמסע הרצח של סוויני טוד הוא הכוח שמניע את הסרט, כולו הופך לא אמין.
מבחינה ויזואלית, ברטון עומד כרגיל בציפיות, ובונה עולם מפורט, שרובו בגוונים חומים או אפורים, וצללים שחורים הולמים. כאשר סוויני טוד מתחיל את מסע ההרג שלו, הדם מזנק אדום בוהק לתוך צבעי האפור, ולהבות האש הצהובות תורמות את תרומתן לאווירת הגיהינום עלי אדמות, כפי שרואה סוויני טוד את לונדון. פרצי האלימות האלה אפקטיביים, ולעיתים קרובות ההמתנה ביניהם מותחת. העובדה שהגיבור הוא בעצם "הרע" מעניינת למדי, בפני עצמה, גם אם לא מנוצלת כמו שצריך לשום תבונה פסיכולוגית.
בסך הכול, הייתי ממליץ על 'סוויני טוד' לאנשים שאוהבים במיוחד את טים ברטון, את השחקנים, או אלימות אסתטית, ומוכנים להנמיך ציפיות. אחרי הכול, אם מתעלמים מרוב השירים ומהעלילה, זה סרט מהנה למדי – אבל כמו שאומרים, אם לסוויני טוד היו גלגלים, הוא היה אוטובוס, ולא ספר רצחני שלא יודע לשיר.
- האתר הרשמי
- השירים החסרים
- סוויני טוד האמיתי?
- המחזמר
- גירסת ג'רזי גירל
- שיר הפתיחה של המחזמר
עכרור טועה ומטעה.
'סוויני טוד' הוא נהדר. לא ראיתי את המחזמר המקורי כך שאני לא יכול להשוות, אבל נורא נהניתי מהסרט.
נכון בהחלט שרוב השירים בסרט הם לא קליטים, אבל אם קליטות היתה מדד לאיכות, האירוויזיון היה פסגת ההישגים האנושיים. המוזיקה בסרט מסובכת, לכן אני מניח שהיא הופכת למהנה יותר בצפיה שניה ושלישית. ג'וני דפ והלנה בונהאם קרטר הם לא זמרים ענקיים, אבל הם שרים מספיק טוב, ואין לי שום תלונות על המשחק של דפ. גם כל היתר – אלאן ריקמן, טימותי ספאל – עושים את התפקידים הקבועים שלהם, אבל כמו שאמרו בסקר, הם עושים אותם כל כך טוב שאין סיבה לדרוש מהם להפסיק. סשה ברון כהן נורא הצחיק אותי.
אחלה סיפור, אחלה מוזיקה ואחלה עיצוב. אחלה סרט. אחד מהכי טובים של טים ברטון, לטעמי.
טועים טעות טעינו
אני לא מסכים עם הדעה של העכרור על העלילה ועל המשחק של ג'וני דפ, אבל כן מסכים איתו לגבי השירים. שירים במחזמר לא צריכים להיות המנוני פופ קליטים, אבל כולם התפוגגו מזכרוני בתום הצפיה. גם לא תמיד ברור איזה שיר שומעים. חלק מהזמן השחקנים פשוט מזמרים את העלילה, כשפתאום נכנס פזמון של שיר מלפני עשר דקות ואז, קופצים לשיר הבא. סצנת החוף הייתה נפלאה בעיצוב ובהלנה, אבל תהרוג אותי אם אני זוכר איזה שיר זה היה. "סוויני טוד" מוגדר כמחזמר, אבל הוא יותר מזכיר אופרה, כאשר במקום לזמזם את המנגינה בחיוך שובב, הקהל מתבקש להביט בשקט ולהקשיב טוב טוב למילים, כי סוויני לא מתכוון לחזור עליהן.
זה לא סוד שאני מעריץ את טים ברטון. בעיני, "סוויני טוד" נראה מבחינה חזותית בדיוק כמו שסרט של ברטון אמור להראות. ההתחלה חלשה, אבל המצב משתפר כשהדם מתחיל להישפך והסוף… נהדר. צילום ועיצוב יפהפיים, אווירה מקברית, דמויות מעניינות ותודה לאל, לא חסכו בדם. אם רק היו מוותרים על השירים, הייתי באמת יוצא מרוצה.
לפי דעתי אתם מנתחים את הסרט יותר מידי
די ליפול לטיעון השחוק של הרציונליות , לא כל דבר צריך להיות "הגיוני" ,רוב הסרטים הם לא הגיוניים בצורה זו או אחרת ורוב הסרטים הטובים הם לא הגיוניים, זה לא פוגע באיכות הסרט.
אז נכון העלילה היא לא הצד החזק של הסרט.
אבל לא צריך לקטול אותו בגלל זה
יש לסרט הרבה צדדים חיוביים : עיצוב ,משחק טוב(אולי לא של ג'וני אבל של השאר בטוח)
השירים טובים(גם אם לא זוכרים אותם),הוא מצחיק בהרבה סצינות
ואני אישית אהבתי את הסיום.
אז מה עדיף?
פשוט לא לשתף מה שמרגישים לגבי הסרט ולהסתפק ברשימות מכולת?
''רוב הסרטים הטובים הם לא הגיוניים''?
איך בדיוק הגעת לקביעה העובדתית הזו?
הכוונה הייתה לא הגיוניים במידה
לא שחור ולבן הגיוני /לא הגיוני.
כמעט תמיד יש דמויות שמתנהגות בצורה "תמוהה" לא עקבית .(שמטרתה קידום עלילה )
לדוגמא סרטי אקשן/מתח אם יש גנגסטר/רוצח/פושע כלשהו, שהוא גאון בתחומו ,הוא בהרבה מקרים יעשה איזה טעות של ילד קטן כדי שהגיבור יוכל לעלות עליו.
נכון שלאחרונה יוצאים סרטים שלא מזלזלים בצופים (מר ברוקס למשל) אבל רובם עדיין משתמשים באיזשהי התנהגות לא עקבית/לא הגיונית של הדמויות כדי לקדם עלילה, או במקרה של סוויני למלא זמן מסך.
התנהגות לא עקבית היא בסדר גמור
ויכולה להיות מאוד אמינה – גם בחיים האמיתיים אנשים כל הזמן מתנהגים בחוסר עקביות.
השאלה היא אם חוסר העקביות מוצג בצורה שמרגישים שהוא נובע מהאופי של הדמות בסרט, ולא שהוא נכפה על העלילה כדי לקדם אותה בכיוון מסוים. אם ניקח את הדוגמה שלך: כשפושע גאון עושה טעות של ילד קטן ובגלל זה עולים עליו, זה עדיין יכול להראות אמין, אם הטעות של הפושע נובעת מהאופי שלו כמו שהוצג במהלך הסרט, לדוגמה אם הוא שחצן או חמדן. אבל בהרבה מקרים אחרים זה יראה טפשי ומופרך, כי ההתנהגות לא מוסברת היטב – לא בונים את הדמות של הפושע כמו שצריך, וכשהוא מתנהג בצורה לא עקבית, קשה להבין למה. ההתנהגות של סוויני טוד שייכת לסוג השני.
(וסליחה על התגובה המאוחרת)
אני חושב שאראה את הסרט שוב מתישהו
בבית אם לא בקולנוע, ואז אשים לב לקטע הזה ואראה אם אני משנה את דעתי לטובה.
אני עם רד פיש.
סרט מעולה שאפילו תפס אותי ברגשות.
"סוויני טוד" הוא סרט על בן אדם שאין לו מה להפסיד ולדעתי ברטון תפס את הקונספט הזה בצורה הכי טובה מיתר סרטי הנקמה.
רגע, כשאתה אומר שרוב השירים לא קליטים,
אתה מסכים איתי שגם המילים שלהם בלתי זכירות למדי, או שאתה מתייחס רק ללחנים?
אחלה ביקורת
בכמה מקומות פשוט התפוצצתי מצחוק (בביקורת כמובן, לא בסרט).
ו"ג'ון סמית" זו מחווה לספר "אבא ארך רגליים" או שזה יצא במקרה?
יכול להיות
אבל קראתי באיזשהו מקום ש"ג'ון סמית" זה השם הפופולרי ביותר באנגליה
באתי בלי ציפיות ומאוד נהנתי
מסיבה בלתי מוסברת,
גרם לי לפרץ צחקוקים בלתי נשלט.
היה בזה משו נורא מגוחך כשחושבים על זה..
כמה משונה
אחרי שראיתי מספיק מיוזיקלס בחיי, החלטתי שזה לא כוס התה שלי והתבאסתי לשמוע שבסווני טוד הם אכן שרים, והרבה.
אך אני גאה להודות שממש נהנתי מהסרט, חרף העובדה שאנשים מחליטים לפרוץ בשירה במקום פשוט .. לדבר.
הציפיות שלי לא היו גבוהות ולא התאכזבתי – העיצוב של הסרט היה טימברי להפליא, השחקנים היו מקסימים (פרט לטימותי ספאל, שמחליא אותי ולזוג האוהבים הצעירים המאוס), והיה דם. הרבה דם
והשירים? כמו שציינתי, הם לא הפריעו לי. אמנם הביצועים לא מדהימים אבל כמו שאמרתי, לא באתי עם הרבה ציפיות.
בסהכ סרט מהנה ביותר, משעשע, לא לבעלי רגישות לדם ולאלימות (חברתי כנראה לא ציפתה לזה והייתה דיי מזועזעת) ובהחלט הייתי הולכת לראות שוב, אם רק התקציב היה מאפשר P:
אני חושבת שחובבי ברטון\\ג'וני לא יתאכזבו 8)
____________________
משום, דווקא יומיים אחרי הצפיה, אני שרה כל היום 'אייל סטיללל יוווווו ג'והאנההה'.
וזה מרגיז אותי, כי אני לא אוהבת את ג'והאנה.
מהרגע שקראתי את ההודעה הזאת
לא הפסקתי לזמזם את השיר הזה. כנראה זה מדבק.
ביקורת נהדרת.
מצחיקה, שנונה, זכירה וקליטה. עכשיו אני רק צריך לראות את הסרט ולהחליט אם אני מסכים.
יכול להיות שראיתי סרט אחר?
אז זהו ש… עשרים דקות אחרי שחזרתי מהסרט כבר היה לי את הפסקול ואני נהנה ממנו מאוד.
גם אני...
מיד לאחר הצפיה בקולנוע כשהגעתי הביתה(עוד מזמזמת את השירים)
השגתי לידי עותק של הסרט ואת הפסקול שלו.
סרט נהדר, מקאברי, עם סוף לא צפוי בעליל- משלב את העצבות הקיומית של "מספריים" עם סיפור מזעזע(שיש הטוענים שהוא הרבה יותר מסתם אגדה)וגורי לחלוטין, שקחנים מוצלחים מאוד ואווירה מהממת ומדויקת לשנים המדוברות.
אהבתי.
בקשר לפסקול
גם אני חושב שהוא ענק, ולפי דעתי שירי "סוויני טוד" זה הדבר שהכי כדאי לשיר בזמן שיעור ביה"ס משעמם, עוד לא ראיתי את הסרט, אבל כבר יש לי בזיכרון שני שירים מלאים (EPIPHANNY ו NOT WHILE I'M AROUND) ועוד הרבה משפטים משירים שונים.
יכול להיות שראיתי סרט אחר?
לגבי השירים והאימיול… יש לך קצת טעות (:
היי! אני לא פקאצה!
תאמת, אכזבה מרה..
באתי לסרט בכאלה חששות, שעוד שניה הכור האירני מפוצץ תל – אביב.
מה לעשות, אני פחדנית בנשמתי, וטים ברטון ג'וני דפ, הלנה בואם קרנטר ואלן ריקמן בסרט אחד על רוצח אכזרי בלונדון, לא מבשר טובות.
הגענו לסרט 5 בנות, אני ועוד אחת, משקשקות משו פחד.
ואז התחיל הסרט, וויזואלית היה יפה מאוד כל הצגת הכתוביות,
ואז הגיע ג'וני, ואני חייכתי,
ואז הוא התחיל לשיר.
מה אני אגיד, לא פחדתי כבר, היה סתמי שכזה, והנה עוד שיר, ושורת דיאלוג, ועוד שיר ואז גיחוח [השיר של מיס לאבט על תיאור הפשטידות של המתחרה].
ועובר לו הזמן, ואז "סופסוף" רציחה. ממש לא מפחידה, בלי יותר מידי דם, עוד משהו סתמי בסרט.
והפסקה, הסתכלות על השעון "מה? שעה עברה בסרט עד הרציחה הראשונה מזה פה?"
מאז , כל שאר הסרט, המשיך להיות סתמי, רק שבמקום לשקשק מהרציחות, רק חיכיתי שהם יגיעו כבר, כי די התפוצצתי מצחוק כל פעם שזה קרה.
ויצאתי מאוכזבת, רציתי לצאת יותר מפוחדת, יותר מורשמת מהסרט.
ג'וני היה בתפקיד הרגיל, העיצוב היה מדהים, אלן ריקמן פשוט צעק סנייפ בכל משפט ותנועה שלו [לפחות בעיניי], והשירים ממש לא משהו.
נחכה לשילוב הבא שלהם..
התאכזבתי מ'רשימת שינדלר'. לא מצחיק בכלל.
מה כל הקטע הזה של "לא מפחיד"? זה לא סרט אימה, זה לא אמור להיות מפחיד.
לפי מה שאני ידעתי
זה אמור להיות סרט אימה.
באתי בציפיה לסרט אימה..
טעות שלי מסתבר.
אז זו בטח לא אשמת הסרט.
אולי זו אשמת המפרסמים (לא ראיתי פרסומות לסרט, יכול להיות שניסו למכור אותו כסרט אימה. דברים כאלה כבר קרו, וזה תמיד מעצבן).
לפי הטריילר, זה בכלל לא סרט מוזיקלי
אז זו בטח לא אשמת הסרט.
ברגע שידעתי שזה סרט אימה [לא משנה אם טעות שלי,של המפיצים או לא יודעת של מי]
ציפיתי לסרט אימה ומזה התאכזבתי
אולי, וכנארה שאם לא הייתי חושבת שזה סרט אימה הייתי נהנת הרבה יותר..
אני לא מחופרים, אז זה יהיה קצר.
זה הסרט שאני הכי אוהבת נכון לעכשיו. הוא כל כך יפה.
אהבה משוחדת, שמסתכמת בהרבה מעבר
הגעתי לסרט עם מטענים רבים. גם אני, כמו רבים שכתבו כאן, משוחד מהרבה בחינות. טים ברטון, וג'וני דפ, והלנה בונהם קרטר, ואלאן ריקמן. עיצוב ויקטוריאני-גותי, ומיוזיקל, וסטיבן סונדהיים. מרגע תחילת המוסיקה, ועוד הרבה לפניה, ישעתי שלא יהיה מה להתדיין איתי. עם ההתמכרות שלי כבר למדתי להסתדר, וכבר ניסיתי להגמל ממנה. אבל בסופו של דבר הסתבר, שמעבר לכל השטיקים, שאותם אני כל כך אוהב, הגעתי לידי החלטה שבאמת מדובר בסרט טוב, מאוד.
אני לא יודע איך זה עבד בסופו של דבר. יכול להיות שהאהבה עיוורה אותי, שאני באמת עד כדי כך לא אובייקטיבי, אבל כשהסרט נגמר, כשהתמונה האחרונה ריצדה על המסך, יצאתי מרוצה, מבחינות רבות.
עם כל הכבוד שאני יכול לתת לג'וני דפ, ויכולות השירה שלו (לא רע הבחור בעיניי), הלנה בונהם קארטר הצליחה להוכיח שוב עד כמה היא באמת מופלאה. כי היא באמת שרה נפלא, והיא באמת דפוקה על כל השכל. היא סיפקה הופעה מהפנטת בעיניי, דבר שהגיע לשיאו שפנטזיה הקטנה והכה נפלאה שלה.
השירים אולי לא תפסו בחוזקה, לא נשארו קליטים, אבל היה בהם קסם רב. המוסיקה עצמה בעיניי היתה מסחררת, והיו כמה שירים שעשו לי רק טוב (שירו הראשון של טובי דווקא העביר בי גל נוסטלגיה לאוליבר ודומיו). משהו שמסתמן יותר כאופרה מאשר מיוזיקל באמת מצליח לקלוע בעיניי להגדרה קצת יותר מדויקת.
על ההיבט הויזואלי אין לי מה להרחיב, כי באמת שאין מה. יופי, טופי, ושאר סוכריות. תנו לי להתמוגג במשך שעתיים מול לונדון אפרורית, מלאה בדם זרחני ופשטידות בשר משובח, ואני עם שלי סיימתי.
סרט פשוט מדהים
אל תחשבו פעמיים,רוצו לצפות.
מופע האימים של רוקי כמדד לאיכות מחזמר?
חשבתי שהוא רק מוקד לנונקונפורמיסטים שדוגלים באנרכיה להרגיש 'ביחד' ו'כמו כולם' ולדבוק במוסכמות.
מה קרה, כבר אין אקוואריוס?
אני לא ממעריצי רוקי הגדולים,
אבל עדיין – השירים שם מוצלחים מאוד.
וגם להיות אנרכיסט קונפורמיסט נשמע טוב.
מש''א
אני לא אוהב לראות את "מופע הקולנוע של רוקי". המשחק גרוע, התסריט אידיוטי ואם מישהו מתחבר לדמויות, הוא מתבקש לשמור ממני מרחק רב ככל האפשר. מצד שני, השירים בסרט הם תענוג. כל שיר, בונבוניירה.
אם רק היו לוקחים את השירים מרוקי ומשלבים אותם עם המשחק והבימוי של סוויני טוד, היה יאמי.
מש''א
רוקי אמור להיות סרט דבילי, וכייפי. אתה יודע מה אומרים, לראות רוקי בטלוויזיה זה כמו לעשות ביד, כיף, אבל לא הדבר האמיתי.
אל תקח את הסרט יותר מידי ברצינות, אתה מפספס את כל הפואנטה. ולך לקולנוע כוכב. רמת השרון, יום שישי האחרון של כל חודש.
אבל רוקי לא כיפי.
הוא כיפי בערך כמו סירוס כימי.
זה שאנשים נהנים ממנו, שיבושם להם.
יש גם הרבה אנשים שאוהבים לאכול במקדונלדס.
אני יודע שהוא אמור להיות דבילי וכיפי
הבעיה היא שהשירים הם הדבר היחיד שנהנתי ממנו וכל השאר היה די משעמם בעיני. פחות או יותר ההפך הגמור מהתחושה שלי לגבי סוויני טוד.
חצי OT - אם יעשו סרט מחזמר שמבוסס על
Beethoven's Last Night זה יהיה המחזמר הכי טוב אי פעם.
ובואפן מפתיע למדי, דווקא הביקורת הלא-הכי-מחמיאה הזאת גרמה לי רצון לראות את הסרט משום מה, למרות שאני חושב שברטון הוא אוברייטד.
אם כבר התחלת
אז לגבי הנושא- האם ברטון אוברייטד.
אני חייב לציין שבעיני לפחות, ובאופן עיקבי, כמעט כל הסרטים שלו נראים הרבה פחות מוצלחים ממרחק של שנים. (יוצא דופן הוא אדוארד).
לאחרונה ראיתי לדוג' את באטמן הראשון (שאותו זכרתי מילדות כסרט מדהים) והופתעתי לגלות שמדובר במוצר בינוני לחלוטין.
לדעתי זה נובע בעיקר מהיכולות הוויזואליות הגבוהות שלו שמחפות על חולשות בולטות, כמו כתיבת תסריט. וממרחק השנים שאנחנו כבר מכירים את המראה של הסרט, אז הוא הרבה פחות טוב.
אם כבר התחלת
aye, בדיוק מ שאני חושב.
מה גם שאפילו המראה שהוא יוצר הוא אוברייטד, ברטון מאוד מצועצע.
הוא אומנם עושה את זה טוב, אבל זה עדיין מצועצע.
בעיני השירים היו החלק המיוחד
ברוב עוונותי אני חובב מחזות זמר. אני יודע, זה דבר נורא, אבל ככה זה. "סוויני טוד", בניגוד למחזות זמר אחרים ומוכרים יותר, אינו קליט, אבל מלא בהפתעות הרמוניות, אקורדים צורמים (שבדר"כ מופיעים בשיר אחד, במקרה הטוב, במחזות זמר "רגילים"), ובחזרות מפליאות בין שיר לשיר…
לגבי כשרון השירה- אני חושב שגם השחקן הצעיר, הילד המסייע, שר לא רע בכלל, וכך גם גו'אנה.
לגבי דביקות השירים- אישית, השיר "ליד הים" (תרגום חופשי) לא יוצא מהראש שלי בכל השבוע האחרון, מהרגע שראיתי את הסרט.
בשורה התחתונה, על אף מגרעותיו, אני חושב ש"סוויני טוד" הוא בהחלט סרט נפלא, וכלל אינו נפילה של ברטון (לעומת "סליפי הולו", למשל).
מסכימה עם כל מילה
מיסטר פוטר!
אני רק רוצה להוסיף שזאת כבר הפעם השלישית שטימותי ספאל עושה את אותה דמות, ואת זה יאשרו כל צופי "מכושפת"
מיסטר פוטר!
גם אני ראיתי מכושפת ונכון שהוא עשה את אותה דמות גם שם אבל משום מה בסוויני טוד זה יותר הציק לי
אלאן ריקמן, בעיקר עם קצף גילוח,
נראה לי בעיקר כמו דונלד סאת'רלנד.
חשבתי שרק אני (וזוגתי) שמנו לב
בהחלט!@
לגבי השירים
אני אישית חובבת מיוזקל גדולה, אבל בשלב מסויים של הסרט כבר התחיל להמאס לי מכל השירים ורציתי שהם כבר יסתמו את הפה.
היו כמה שירים נחמדים, וגם כמה שאני אפילו זכרתי בע"פ מהמחזמר, אבל בגדול, אולי היה יותר טוב אם היו עושים זאת סרט רגיל ולא מחזמר.
אבל זה רק אני
זה בהחלט נותן את התחושה..
.. של הלחנה מאולצת ופלצנית (לא שמעתי אף פעם על מושג כזה אבל ככה זה אכן נשמע..)
לגבי השירים
אני חייבת להודות שעכשיו, כשבוע אחרי, אני המכרתי קשות לכמה שירי מפתח בסרט, הורדתי את הפסקול ולמרות שהשירים מרובי מילים גדולות באנגלית בריטית עתיקה אני עדיין מאוד נהנת מהם.
אז אני מניחה שאני לוקחת בחזרה חלק ממה שאמרתי על השירים.
טרם הספיקותי לראות
אבל עניין אדוורד סיזורהנד זה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשראיתי את הפוסטרים.
חביב
המחזמר המקורי מדהים, שתי הגרסאות, גם זו המקורית וגם התחייה של 2005, השירים מדהימים- סונדהיים גאון, והסיפור נהדר (נא לא לשכוח שהסיפור הוא אחד שנכתב בתחילת המאה ה20 במחזה ונלקח משם, סונדהיים אחראי לכתיבה המחודששת והמוסיקה במחזמר של סוף שנות ה70)
שאלות שוליות כגון "למה הוא לא פשוט הלך להרוג את טרפין" הן קטנוניות ומעצבנות.
אבל באשר לסרט, הוא מגניב מאוד, ואני מרוצה מהמשחק של כולם למען האמת, אבל זה סרט שהוא בסך הכל אנמי למדיי, וככל סרטיו של ברטון קצת לוקה בכימיה בין הדמויות. גם הדמויות עצמן קצת עייפות. אני למשל לא מסכימה בכלל עם המיס לאבט האומללה והעבשה של ברטון, מקסימה ככל שתהיה.
סרט לא מדהים, אבל זה לא מונע ממני לראות אותו שוב ושוב בזמן האחרון.. יש בו משהו מושך.
המוזיקה הזאת..
דני אלפמן (אני לא טועה נכון??) עם המוסיקה הזו.. למה סרטים מוסיקליים של טים ברטון לא יכולים להשאיר את הרושם כמו שנגיד טאקאשי קיטאנו או לארס פון טרייר מצליחים לעשות??
(אגב.. בלי שום קשר מדהים כמה יהודים יש בתעשיה הזו: אלפמן ופון טרייר)
המוזיקה הזאת..
זה בכלל לא דני אלפמן הפעם, אלא סטפן זונדהיים, שכתב את השירים והמוזיקה למחזמר המקורי.
אני חושב שהבעיה המרכזית של הסרט זה שניסו לעשות אותו כמיוזיקל ולא כאופרה. אם היו מגדירים אותו בתור אופרה אני חושב שזה היה נותן לכולם, הבמאי השחקנים והצופים, יותר חופש לשחק עם סוגית הפתוס של סרטים מהסוג הזה. זה היה יכול למסגר את הכל יותר נכון, ולתת יותר כבוד לתפאורה המדהימה של הסרט. בכל מקרה במהלך כל הסרט אין אף דיאלוג של יותר משלוש שורות.
(ד"א הסצנה של הים ממש מגניבה)
כמה דברים שכתבתי...
פעם, על סמך הטקסט של המחזמר עצמו ( הרבה לפני שהסרט יצא) :
http://johari-m.livejournal.com/16683.html
הקישור כולל ספויילרים
אני בן 14,
והלכתי עם חבר שלי לסרט. הקופאית טענה בתוקף שהסרט הזה הוא לא לגילנו וממש לא הראתה דרך כלשהי שהיא תתן לנו להיכנס.
זה הגיוני? הסרט לא נראה לי כזה נורא.
אני בן 14,
הסרט (בחלקו השני) עמוס בקילוחי דם מתיזים, אבל הכל כל כך קומיקסי שאין כאן שום דבר נורא "באמת". מה שכן, הרעיון שבבסיס הסרט (שלגלות במדוייק יהיה ספוילר, למרות שכולם פה חוזרים עליו שוב ושוב) הוא עוכר שלווה למדי – אבל גם אותו כבר ראינו בסרטים, ואפילו כאלו ללא הגבלת גיל.
זכור לי סופר (אריך קסטנר?) שלעג לכך שלא נתנו לשירלי טמפל להיכנס להקרנה של סרט בכיכובה שכן היא הייתה צעירה מדי; במדינה שלנו, שבה תמונות זוועה מפיגועים הן עדיין לא זיכרון רחוק, אבסורדי לחלוטין שלא נותנים לאנשים להיכנס לסרט כמו סוויני טוד מסיבות "גיל".
כן, זה היה אריך קסטנר.
בטח גם הילד ששיחק את טובי לא יכול לראות את הסרט הזה.
אין מצב שהוא בן יותר מ12.
בטח גם הילד ששיחק את טובי לא יכול לראות את הסרט הזה.
אד סנדרס חגג את יום הולדתו ה-15 בתחילת פברואר.
ברצינות?
הוא מסורס או משהו? WTF
ברצינות?
הוא נער מקהלה. זה כמו סירוס זמני.
הרעיון הזה הופיע בפרק של סאות' פארק
מהמפורסמים שבהם, כמדומני. מחמת ספוילר לא אסגיר אפילו את שם הפרק. בכל אופן, אני לא זוכר איזשהי הגבלת גיל על תוכנית שמראש מכוונת לבני עשרה.
18+ זה מגוחך. אם ילד בן 14-15 לא יכול להבדיל בין אלימות מדומה על מסך לאלימות אמיתית, בין דם לקטשופ, לא יעזור אם תמנעו ממנו לראות סרט או לא. הוא גם ככה דפוק. ממתי ילד בן 14 הוא תינוק שצריך להגן על נפשו העדינה? כשראיתי את התפוז המכני בגיל 13, הזדעזעתי ממנו בדיוק כמו כל מבוגר. כמו כל אחד אחר שראה אותו בגיל צעיר. כמה ילדים שראו אותו רצו להיות אלכס? כמה מהם היו עושים זאת בכל מקרה? ועם כל הכבוד, אי אפשר להשוות את קיל ביל או סוויני טוד לקלוקוורק.
אבל קל לשלול חירויות של רוב נורמטיבי בגלל כמה מופרעים. אם אלו היו בגירים בעלי זכות הצבעה, מישהו היה מתרעם – כמו הזעקה שקמה אחרי שאישרו את חוק האינטרנט בקריאה ראשונה אתמול. לשלול לכולם חוץ מכמה או לאפשר לכולם חוץ מכמה? תלוי באוכלוסיית הגיל. אבל, לצערי, מדובר בבני נוער, שלמרות שחלקם קצת יותר מפותחים מהרבה מבוגרים שאני מכיר – קל לפסול את ההבנה שלהם על בסיס גילם בלבד.
אני באמת לא מבינה בעניני צנזורה
או בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי החלטות כאלו או אחרות, אבל אם אני לא טועה, מעבר לשיקולי "אנחנו לא רוצים לזעזע את הילד" יש שיקולים הפוכים לגמרי, אם אני לא טועה מחקרים הראו שחשיפה לאלימות גרפית וקשה בקרב צעירים דווקא מקהה את הרגשות והופכת את כל עניין האלימות והמוות לפחותה.
אולי זו סיבה להגבלת הגיל של סווייני טוד, כי אכן יש שם התייחסות די נונשלנטית לשיסוף גרונות וכדומה..
היה על זה דיון ארוך להחריד כאן באתר,
ובסופו הבאתי אסופה של מחקרים המראים שלמרות שיש מחלוקת בקשר למידת ההשפעה על ילדים קטנים, אין ממש מחלוקת שבגיל ההתבגרות כבר *אין* השפעה.
אני מתנצל שאין לי כוח לחפש איפה הדיון הזה היה, אבל הוא איפשהו בסביבה.
לא, דווקא לא.
למה לא מגייסים אותך לצבא בגיל 14? לא רק בגלל יעילות פיזית נמוכה. בגלל שאתה עדיין לא בוגר. מה לעשות, ככה זה.
וכן, אם הקופאי היה טורח לספר לי ש'בעל זבוב' הוא לא סרט מתאים לילד בגיל 13, הייתה נחסכת ממני טראומה רצינית בהחלט. ואתה יודע מה? דווקא נחשבתי לילד בוגר לגילי.
זה לא מספיק: יש דברים שעדיף לחכות איתם, וכיוון שאי-אפשר להעביר מבחן בגרות נפשית בקופת הקולנוע, הגבלת מינימום של הגיל היא דווקא רעיון לא רע. תמיד יש טעויות לכאן ולכאן, אבל דברים כאלה נבנים על הממוצע, לא על הטעות.
ההקבלה בין צבא לסרט קולנוע עדיין מופרכת
הגבלת סרטים מגיל מסוים עלולה להיות מוטעית, כל ילד שמגיע בכוחות עצמו לבית הקולנוע רשאי לקחת אחראיות לצפייה בכל הסרטים המוצגים על המסך. כוח השיפוט של ילד בן 14 (למשל) מתון הרבה יותר לצפייה בסרט אימה מאשר כוח השיפוט של ילד בן 14 לשירות בצבא- זה מובן מאליו.
ולי מובן מאיליו,
שילד בן 14 עדיין איננו כשיר לקבל החלטה כאילו הוא בגיר. החברה לא מתייחסת אליו ככזה, אין לו זכות הצבעה, אין לו אחריות פלילית ואסור לו להתחתן עם חברתו בת ה-14, גם אם הוא יביא אישור ממנהל שלוותא שהוא שפוי ביותר. למעשה, אפילו לא נותנים לו תעודת זהות בגיל הזה.
אז אתה חושב שמובן מאליו שצבא זה דבר שמתאים לגיל 18 פלוס? ומה לגבי 17? ו16.5? לפי איזה כלל אובייקטיבי אתה שם את הגבול?
אין כלל כזה. זו החלטה חברתית – כמו שבארצות מסויימות אתה לא נחשב בגיר לעניין שתיית אלכוהול עד גיל 21. ובארצות אחרות בגיל 12 יכולים לתת לך רובה ביד. זה לא ימנע ממני לומר דברים לא נעימים על אותן ארצות, אבל ההנחה המוטמעת שלך שאין מגבלות כמעט, היא – מוטעית.
בסופו של דבר צריך לשים גבול
אני לא משוכנע ששירות בצבא מותנה בהכרח לגיל 18 ומעלה אבל צריך לקבוע את הגיל אחרי הכל והשיקול ההגיוני הוא שנער שמסיים לימודים מתחיל מסגרת של צבא.
לעומת זאת הילדים היום חשופים בכל מקרה לסרטים מסוגים שונים בטלוויזיה ובאינטרנט כך שהגבלת גיל בכניסה לסרט ממילא מיותרת. זה לא שאני אומר שצריך להגביל סרטים מגיל 10 ולא מגיל 14, לא צריך להגביל סרטים בכלל.
לא, דווקא לא.
מה שאתה מדלג עליו כאן בקלילות הוא המעבר הזריז מ"יש דברים ש*עדיף* לחכות איתם" אל "*הגבלת* מינימום של הגיל". מהצעה ידידותית אתה קופץ אל כפייה.
אז כן, היו צריכים להזהיר אותך מפני בעל זבוב, אבל למה דרך האזהרה הזו צריכה להיות עקומה כל כך שתמנע ממני לראות את הסרט אם סתם אזהרה לא עושה עלי רושם?
באופן כללי, הגבלות ואיסורים מבוססי-ממוצע הם דבר רע. כדי לשמור על רוח האתר – ע"ע "גאטאקה".
כי מניחים שאין לך או לקופאית את הכלים לקבל את ההחלטה.
אני לא חושב שאף אחד מערער על כך שיש נערים בוגרים מספיק לראות את 'בעל זבוב' בגיל 14; אבל אין שום דרך לגלות מי הם.
אתה רוצה לראות את 'בעל זבוב' בגיל 14? לך לספרית וידאו ובהצלחה. אבל על החברה למנוע נזק פוטנציאלי במתחמים הנמצאים בשליטתה; כל השאר הוא באחריות ההורים שלך.
אני לא יודע אם כך בארץ, אבל ניסיתי
פעם לקנות מחנות סרטים סרט המדורג R והמוכר לא הסכים. זה גם בחנויות?
'בעל זבוב'?
לא ראיתי את זה ברשתות הגדולות לאחרונה – זה קצת ישן – אבל בהחלט יתכן.
בכל מקרה, אני בהחלט עם טווידלדי בעניין הזה: לא מדובר בסרט שכדאי לראות בגיל צעיר, זה די מזעזע.
'בעל זבוב'?
אני ראיתי אותו ב*ביה"ס* בכיתה ג' כחלק משיעור חברה (לא שיעור חופשי אלא שיעור שעוסק בחברה, תקשורת או וואטאבר …זה היה מזמן)
אז כנראה שיש מורים שלא מסכימים איתך, זכור לי שזה באמת זיעזע חלק…רוב הבנות מצאו את עצמן מתחת לשולחן- חוץ ממני![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
(הבנים שהזדעזעו נאלצו לזייף קשיחות אני מניחה)
אבל אותי זה לא הטריד במיוחד ובאופן כללי אני נגד צנזורה של סרטים או סדרות לילדים- זה תלוי בהורים ילד יכול להיכנס מבחינתי לכל סרט שההורים שלו מרשים לו, וההרשאה מתבטאת גם בלתת לו ללכת לבד לקולונוע.
יש הבדל בין ''מורים שלא מסכימים איתך''
למורים שגורמים טראומה לילדים. גם אני צפיתי בבעל זבוב במסגרת חינוכית כלשהי, בכיתה ה', ועד היום (15 שנה אחרי) לא התגברתי על הזוועה הזו.
זה שיש מורים חסרי אחריות במערכת לא אומר שהגבלת גיל זה דבר גרוע. בדיוק להיפך.
יש הבדל בין ''מורים שלא מסכימים איתך''
אני נגד הגבלת גיל בלי קשר, קודם כל אני חושבת שככלל, על המדינה להימנע עד כמה שניתן מחוקים פטרנליסטים (חגורות בטיחות חובה זה בסדר, אבל צנזורה ל"טובתי" לא ולא)
אני בת 22 ואני עוד זוכרת מה זה להיות מתחת לגיל 18\16
וגם בילדות המוקדמת יותר תמיד כעסתי על ההגבלות כי הסרטים אף פעם לא זיעזעו\הרסו את התפיסה שלי לגבי אלימות מין וכו'.
אבל לונג צדקה ומקרים פרטניים זה לא מוכיח כלום (מה גם שאני מקרה קיצון אני ראיתי "אוז" כבר בגיל 11)
אבל כעיקרון כמו שאמרתי, האחראים על מה שילדים רואים או לא רואים הם ההורים שלהם, הם אמורים לפקח וזהו. אין סרט שקולקטיבית לא מתאים לילדים מתחת לגיל מסויים – הורה שמרשה לבן ה-14 לצאת לבד (ותאמיני לי שזה גם בטח היה להצגה של עשר בלילה כי בשבע וחצי זה ילדים בכיתה א' בימינו) לקולנוע מבחינתי אישר לו לראות כל סרט שמוצג כרגע.
בגילאים הנמוכים, ילדים במילא הולכים בליווי הוריהם ואז בטח שלמדינה אין זכות להתערב, אם אני רוצה לקחת את הפעוטה שלי לראות רמבו 55 בקולנוע – זכותי.
וכל זה בלי לדבר על האספקטים הפרקטיים שדובר בהם כבר- שגם ככה יש אינטרנט ודויד וכל ילד יראה מה שבא לו, רק באיכות פחות טובה.
אבל יכול להיות שאת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, לא?
לגבי סוויני טוד, אני דווקא חושבת שההגבלה לגיל 18 ומעלה היא די מגוחכת, אבל זה לא אומר שאני לא חושבת שצריכה להיות הגבלה גילית בכלל על סרטים. יש סרטים שלא מתאימים לרוב בני ה-14, או ה-10, או השנתיים.
ההורים אומנם אחראים על הילדים שלהם, אבל יש גבול לרמת האחריות, או השליטה שיש להורה על הילד שלו. אם ילד בן 15 אומר להורים שלו שהוא הולך לסינדרלה ובמקום זה מגיע לקולנוע ומזמין כרטיסים לסרט פורנו, אין להורים הרבה מה לעשות. במצב כזה, אני כן מצפה מהקולנוע לשמש כמבוגר האחראי.
אבל יכול להיות שאת היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, לא?
אז כאן נקודת אי ההסכמה בינינו, וכנראה היא נובעת ממידת הנזק שאתה חושב שסרטים יכולים לגרום.
תראה, מן הסתם, אני מסכימה לאי אילו הגבלות שיוטלו על ידי המדינה ולא ע"י ההורים בלבד- למשל אלכוהול או נהיגה.
אבל באלכוהול- מוצר ששימוש לא מבוקר בו יכול לגרום נזק רב לילד עצמו והן לאחרים
כנ"ל נהיגה.
לעומת זאת סרטים לדעתי לא יכולים לגרום נזק אם רואים אותם בגיל "לא מתאים" ולכן הגבלה עליהם לא צריכה ולא יכולה לנבוע מה"קולנוע" או המדינה או איזה מבוגר על אחראי.
אלא רק מהחינוך של כל הורה שיתכן ולא מעוניין שילדו יחשף לתכנים מסוימים. (ואני מכבדת את הזכות הזאת של הורים לקבוע לילדיהם עד גיל מסוים)
למשל הורה דתי לא ירצה שילדו יחשף לתכנים אפיקורסים בקולנוע.
והורה פציפיסט אולי לא ירצה שילדו יראה סרטי אקשן, אולי, לא בטוח.
יש הורים שחושבים שדווקא טוב להרחיב אופקים.
בכל מקרה זאת החלטה רק של ההורים, ואם מפרים אותה, הנזק שנגרם לא גדול-אני מאלה שלא חושבים שחשיפה לתכנים אלימים מעודדת התנהגות אלימה- ושוב כמו שנאמר כאן אלימות יש גם בחדשות.
אבל דעתך לא קובעת.
באותה מידה היית יכולה לומר שלדעתך צריכה לא מבוקרת של אלכוהול לא תגרום נזק לאחרים ולכן לא צריך להגביל שתיית אלכוהול.
אבל דעתך לא קובעת.
אוף אבל נקטתי בפעולת מנע לשאלה הזאת :P (על האלכוהול)
אלכוהול – מוכח באינספור מחקרים שגורם נזק *חמור* *פיזי* למשתמש הלא מבוקר ולעיתים גם לסביבתו.
כמו כן זה מוכח שהנזק לילדים חמור יותר (בדר"כ פשוט כי הם קטנים יותר פיזית וכמות קטנה יותר של אלכוהול יכולה להביא אותם למנת יתר, אבל גם קשור במוח המתפתח של ילדים ועוד)
לעומת זאת סרטים בוודאי לא גורמים לשום נזק *פיזי* מיידי הניתן למדידה.
וגם המחקרים הלא רבים שנעשו הנוגעים לנזק מנטלי אותי לא משכנעים ויש מחקרים סותרים.
לכן זה אפילו לא מתקרב להיות באותה רמה, ולטעמי המדינה צריכה להתערב רק שזה קריטי.
זה תמצית הטיעון כמובן שמותר לא להסכים איתו, אבל לא לפסול אותו.
אז אני אציק שוב:
ואם יהיו מחקרים סותרים שאומרים שאלכוהול לא גורם נזק פיזי?
ברור שקשה יותר לכמת נזק נפשי מפיזי. זה לא אומר שצריך לנפנף אותו כאילו הוא לא קיים.
(אבל התגובה הזו כבר היתה סתם לשם הויכוח)
ברור שיכול להיגרם נזק נפשי כתוצאה מצפייה בסרט בגיל צעיר מדי
ואני לא מדברת כאן על לראות את סוויני טוד בגיל 17, אלא על דברים קצת יותר קיצוניים. אני מכירה הרבה אנשים (כולל עצמי) שסבלו מסיוטים נוראים משום שראו בילדותם סרטים כמו התפוז המכני, שתיקת הכבשים או בעל זבוב.
השאלה היא עד איזה גיל ההגבלות האלו הגיוניות. יכול להיות שלהגביל מישהו בן 16 או 17 זה מיותר. להגביל ילדים קטנים זה ממש לא מיותר, לדעתי (אם כי ברור שעדיף שההורים יקחו על כך אחריות ולא המדינה, אבל זה לא תמיד קורה).
ברור שיכול להיגרם נזק נפשי כתוצאה מצפייה בסרט בגיל צעיר מדי
השאלה היא האם ההגבלות הגיונית בכלל, או שעדיף פשוט להזהיר את הילדים לפני הצפייה. את רצית בכוח לראות את בעל זבוב?
בואי ניקח מקרה קיצוני.
נגיד שאנחנו לוקחים לדוגמה ילד חמוד בן 5. ונגיד שאנחנו לוקחים את הילד החמוד הזה, נותנים לו במבה ביד אחת ומיץ פטל ביד שנייה, מושיבים אותו מול מסך הקולנוע ומקרינים לו את ה"מסור". או את "שורטבאס". את לא חושבת שיכול להגרם לו נזק נפשי? נזק שנגרם בגלל שהוא צעיר מדי לעכל ולהבין את מה שהוא ראה?
אם את אומרת שכן, אז סימן שאת כן חושבת שיש מקום להגבלת גיל ואת רק מתווכחת על "המחיר". מאיזה גיל ועל אילו סרטים. אם כך, הויכוח הוא שונה לגמרי: לא "לא צריך להגביל בכלל כי גיל כרונולוגי לא אומר כלום", אלא "נראה לי שעל הסרט הזה או האחר, לא צריכה להיות הגבלה גילית".
אבל יש דברים מעבר לגיל.
אני מכירה מישהו שהושיב את אחיו החוזר בתשובה מול "היום השלישי", בקטע שמחריבים את ניו יורק, והאיש סבל מסיוטים בעקבות הסרט.
(הסיבה להקרנה, אגב, הייתה כדי לנסות להמחיש לו מה קרה באירועי ה-11 בספטמבר, כי עקב היותו חרדי הוא לא ראה טלוויזיה ולא ידע מה הלך שם.)
יש גורמים מעבר לגיל שמשפיעים על ההשפעה של סרטים על הנפש.
ברור, ברור
כמו שאם תשימו אישה בוגרת כמוני מול סרט אימה, תגלו בתום הסרט יצור מפוחד שלא מוכן לישון בלי אור במשך שבוע.
בכל זאת יש דברים שגיל כן משפיע עליהם ומה מומלץ לראות בסרט, זה משהו שפחות או יותר יכול להיות מושפע מזה.
אבל יש דברים מעבר לגיל.
יש נקודה שאני לא בטוח אם העלו כבר. למה בעצם גיל מבוגר יותר אמור, לכאורה, להכין את הצופה לסרטים קשים יותר? מה ההבדל? האם ההבדל נעוץ בכך שעד גיל 18 הצופה כנראה ראה יותר סרטים קשים מאשר עד גיל 12, ולכן הוא "התרגל"? למה אדם מבוגר יותר יהיה "מוכן יותר" לראות את האלימות של סוויני טוד?
אדם בגיל 18 אחראי למעשיו
ויכול להחליט לבד אם מתאים או לא מתאים לו לראות סרט (או לקפוץ באנג'י).
לאדם מבוגר יותר יש כלים להתמודד.
הוא מסוגל להבין שזה "רק סרט", להבין שמה שרואים בקולנוע לא הולכים לנסות בבית, ושאם סופרמן יכול לעוף, לא כדאי לקפוץ מהגג ולבדוק אם גם אתה יכול.
אצל אנשים צעירים יותר (או ילדים ממש) ההפרדה בין קולנוע למציאות מטושטשת.
אגב, נכנסתי לדיון הזה באמצע, ולא הבעתי את דעתי על הסוגייה המקורית: לאחר צפייה בסרט, אני לא מבינה למה הוא מוגבל מגיל 18.
לקריאה נוספת
ערכנו פעם (ממש מזמן) סקר, והרבה דיונים, בנושא הזה:
כתבה מספר 1196
לאדם מבוגר יותר יש כלים להתמודד.
אבל זה בדיוק מה שאני שואל – מאיפה מגיעים ה"כלים" הללו? מה הם ה"כלים" הללו? "כלים" זו מילת גג שמשתמשים בה המון, אבל כמעט אף פעם אי אפשר להבין ממנה משהו קונקרטי.
מה שכן, אני רואה שרד רומז לנו בעדינות להתחפף, אז אפשר לענות לי גם במייל, ואני בכל מקרה גוזר על עצמי תענית כתיבה בביקורת הזו.
'בעל זבוב'?
לדעתי מדובר בסרט שחשוב מאוד לראות דווקא בגיל צעיר (לנו הראו אותו בבית הספר בגיל צעיר יחסית), דווקא בגלל שהוא כל כך קשה ומזעזע.
נכון,
באמת מאוד חשוב לגרום סיוטים חוזרים ונשנים לילדים בגיל צעיר. אם הם יראו אותו בכיתה ח' במקום בכיתה ג' זה כבר לא יהיה מספיק אפקטיבי.
אחרי המילים *חנות סרטים* תוסיפו את המילה ''בלונדון''
תודה.
בדיוק.
זה הגיוני מאד.
זה הגיוני מאד.
וכי למה?
כי כל הטיעונים שאתה העלית,
כמו אפקטים קומיקסיים, דברים שראינו כבר בהרבה סרטים אחרים ולכן זה בסדר, החיים הקשים בישראל מוכת הטרור – הם בסך הכל תירוצים.
לא אתה תחליט מה מתאים לילד בן 14 ומה לא. עם כל הכבוד, לך אין את הכישורים הדרושים כדי לקבל החלטה כזו וגם לא לי (ואני אעריך מאד אם לא תנסה לטעון בחזרה שלצנזורי ארצנו גם אין כישורים מתאימים כי א. זו תהיה סטייה מהנקודה; ב. מישהו צריך בסופו של דבר להחליט וזה לא אתה; ג. זה בסך הכל עוד תירוץ שנועד להכשיר את השרץ).
רגע אחד
את יכולה להסכים או לא להסכים עם הלמינג, אבל זה לא רציני לפטור את הנימוקים שלו בתור תירוצים, ואין סיבה להתחיל לענות לטיעונים שהוא בכלל לא העלה.
אני חושב שצריכה להיות ל-'סוויני טוד' הגבלת גיל, אבל לפי האתר של רב חן ההגבלה היא מגיל 18 ומעלה, וזה כבר מוגזם. כמו שהלמינג אמר, באלימות של 'סוויני' יש רגעים קומיקסיים, וגם אם לוקחים בחשבון את הקטעים הבאמת מפחידים בסרט – אני מוטרד יותר, למשל, מהצורה שבה אלימות מוצגת בסרט כמו 'ג'ון רמבו', שלפי האתר של רבחן, מוגבל מגיל 16 בלבד.
כי כל הטיעונים שאתה העלית,
למה תירוצים? אלו המאפיינים של הסרט, וזה המאפיין של הקהל. אני לא חושב שהסרט צריך להיות מוגבל בכלל; אבל אם כבר מגבילים, חובת הנימוק צריכה להיות על מי שמגביל, ולא צריך לקבל את מה שהוא אומר כתורה מסיני.
אפשר למצוא מדד אובייקטיבי פחות או יותר – השוואה לסרטים אחרים שהוגבלו, כמו שעכרור אמר. במה "ארץ קשוחה", שהוגבל מגיל 16 ומעלה, גרוע *פחות* מסוויני טוד עם ה-18 שלו? האלימות שלו הרבה יותר ריאליסטית, יש בו קלוז אפים על גופות נרקבות ופצעים פתוחים, והוא הרבה יותר "רע" מבחינת מהלכיו העלילתיים. אז אולי יש הגיון שמנחה את הצנזוריסטים, אבל הוא נפלא מבינתי; אלא שמה לעשות, שאלו אותי (ואת שאר באי האתר) שאלה, ואני עונה כמיטב בינתי. הייתי מעדיף שכשאת עושה זאת, תנסי גם לנמק, ולא רק להגיד לי להאמין לאח הצנזור הגדול.
אגב, מה ה"שרץ" כאן? מה רע בסרט? למה להגביל אותו בכלל? השרץ פה, לדעתי, הוא ההגבלה התמוהה הזו.
תבדיל בין שני מקרים.
בראשון מישהו אומר לך משהו, ואתה מטיל ספק בהיגיון של דבריו בינך לבין עצמך, או בינך לבינו, או באיזשהו פורום אחר – זה מקובל.
במקרה השני, מישהו שואל האם דבריו של צד שלישי הגיוניים, ואתה אומר שלא, מבלי לציין כמה עובדות מהותיות אחרות, ואז מעלה הסברים משלך שלכאורה קוראים לשואל לחפש קולנוע אחר, אליו יוכל להכנס למרות האיסור.
במקרה הזה, הנער שאל האם דבריה של הקופאית היו הגיוניים – והם הגיוניים, כי לסרט יש הגבלת גיל. ייתכן שהשיקולים מאחורי הגבלת הגיל אינם הגיוניים, אבל הקופאית לא אשמה בזה. אתה פנית לנער ולמעשה אמרת לו "בולשיט, הסרט הזה מתאים לך" – גם מבלי שאתה מכיר אותו (כך שאינך יודע האם הוא רגיש במיוחד ומתעלף למראה דם, קומיקסי ככל שיהיה).
וסליחה, אבל להגיד "אנחנו מדינה מוכת טרור לכן הגיוני שכולם חסינים נפשית הרבה יותר" זו בעיני הנחה לא מבוססת; ולהגיד "ממילא כל הסרטים האחרים מראים דברים גרועים יותר" שקול בעיני ל"אבל כולם נוהגים כשהם לא חגורים, לכן אני לא צריך לקבל דו"ח".
אז כן, אני מסכימה שהשיקולים שמנחים את הצנזורים תמוהים לעיתים, והבעיתיות הזו בולטת במיוחד כשמשווים בין שני סרטים (אני, אגב, יכולה להעלות השערות למה 'סוויני' קיבל הגבלת גיל מחמירה יותר, אבל ה
הזה ארוך מדי גם ככה). אבל אני מאמינה שאם מישהו שואל שאלה פשוטה, לא לנו לסבך אותו שלא לצורך, במיוחד כשבשורה התחתונה, דבר מהנאמר כאן לא יועיל לו. הגבלת הגיל לא תרד פתאום (ויודע מה, אפילו אם פתאום יורידו את הגבלת הגיל לגילאי 16 – הוא בן 14. זה עדיין לא יעזור לו), והקופאית – גם אם תשמע את הצהרותיך בדבר חוסנם הנפשי של האזרחים – עדיין לא תכניס אותו לסרט.
(ונכון, אני מודה שלא הייתי טובה יותר. אמרתי שדבריה של הקופאית הגיוניים ולא הסברתי מדוע)
תבדיל בין שני מקרים.
אני חושב שאת נטפלת לזוטות. לא אמרתי "הדברים של הקופאית לא הגיוניים" – מה שהקופאית אומרת לא מעניין אותי – דיברתי ישירות על האיסור (שהוחלט עליו מגבוה) על הכנסת בני מתחת ל-18 לסרט. גם לא אמרתי שהסרט מתאים לשואל הספציפי, ובטח שלא בצורה שאת "מצטטת" במרכאות.
הבחור בסך הכל שאל אם זה הגיוני. אמרתי לו שלדעתי לא (כן, ה"לדעתי" היה מובלע) ונימקתי. מה הבעיה כאן?
אגב, גם ב"כולם חסינים נפשית" את "מצטטת" דברים מופרכים שבכלל לא אמרתי. פשוט הצבעתי על האירוניה בכך שמנסים למנוע בכוח מאנשים להיכנס לסרט בגלל הזוועות שיש בו, בזמן שזוועות גרועות יותר משודרות בטלוויזיה לכל צופה.
אני מעריך אותך כאחת מהכותבות הבולטות באתר, ודווקא בגלל זה אני לא מבין מה עוללתי שאת מתנפלת עלי ככה ומייחסת לי דברים שבכלל לא ניסיתי לומר.
אם יצרתי הרגשה שאני משתלחת בך - אני מתנצלת עמוקות
לא זו היתה הכוונה.
בעיני חשוב מאד להתייחס לדבריה של הקופאית כי זה מה שבן ה-14 שאל עליו. הוא שאל האם זה הגיוני שהקופאית תגיד שהסרט הזה לא לגילו, לא האם האיסור הגיוני בעיניך.
בוא נשאל את זה ככה: האם אתה חושב שהסרט מצדיק הגבלת גיל *כלשהי*?
אם יצרתי הרגשה שאני משתלחת בך - אני מתנצלת עמוקות
הגיוני שהקופאית תחשוב שהסרט לא מתאים לבני 14, בהתאם לתפיסה מסויימת שלה של "בני 14", ושל האלימות שבסרט.
לטעמי הסרט לא מצדיק שום הגבלת גיל (כלומר, איסור גורף על מי שצעיר מהגיל המסויים לראות את הסרט). הוא כן מצדיק אזהרה למי שקלחי דם ניתזים, ואלימות קשה עוד יותר (אך מרומזת) עושים לו רע, בלי קשר לגיל שלו, ולהורים שחוששים להשפעה רעה שכזו על הילד שלהם (אם הוא עדיין לא יודע מה טוב לו).
מה שכן, עד כמה שאני זוכר את עצמי בגיל 14, זה כבר הרבה מעבר לשלב שבו סרטים כאלו גורמים נזק (בגיל 10 "שתיקת הכבשים" לא עשה לי טוב).
הקופאית לא אמרה את מה שהיא חשבה,
אלא, כפי שכתב בן ה-14: "טענה בתוקף שהסרט הזה הוא לא לגילנו" – היינו: אכפה את הגבלת הגיל שניתנה לסרט (הגם שנראה שהיא לא אמרה שיש הגבלת גיל, אלא רק אמרה "אתם קטנים מדי, אתם לא יכולים").
לולא היה מדובר בהגבלת גיל רשמית, היא היתה יכולה אולי להמליץ מה דעתה, אבל לא לסרב בתוקף למכור כרטיסים.
דיונים על איך אנשים זוכרים את עצמם בגילאים שונים ואיזה סרטים הם ראו באותה תקופה היו לעשרות. מבלי לפגוע בכבודך, אני אחזור על מה שאני תמיד אומרת: הפרט לא מעיד על הכלל.
הקופאית לא אמרה את מה שהיא חשבה,
נו, אם אנחנו חוזרים לכך שהקופאית רק ממלאת פקודות ובעצם אין הבדל בינה ובין רובוט מהבחינה הזו, אנחנו חוזרים בדיוק לסיבה שבגללה דיברתי מלכתחילה על ההגיון של ההחלטה עצמה ולא של הקופאית (וזה מה שחשבתי שהוא דיבר עליו).
הפרט בוודאי לא מעיד על הכלל (אם כי, מן הסתם, לא הייתי מביא את עצמי בתור דוגמה אלמלא הכרתי עוד הרבה פרטים וראיתי שאני דוגמה מייצגת שלהם, באספקט הזה); כאמור, אני בסך הכל מביע כאן את דעתי, לא חוות דעת מומחים שעשו מחקרים בנושא.
על מסך ענק הסרט אמור להיות יותר מפחיד.
בקשר להגבלת גיל בסרטים...
למרות שהתגובה הזאת די ישנה (3 שנים בערך),לדעתי אין טעם בהגבלת גיל בסרטים מכול סיבה שהיא. אני לדוגמה ראיתי את הסרט הזה בגיל 11 ובאותה שנה גם סרטים בסגנון כמו קיל ביל, ספרות זולה(ועוד סרטי סטייל טרנטינו למינהם) ואני נורמלית…( בערך).
מה שבעצם ברצוני לומר זה שאין צורך להגביל סרטים לגיל כזה כמו 18+, צריך קודם לתת את השיקול לילדים, רק הם יודעים אם הם בנויים לזה או לא, ואם לא אני בטוחה שהם לא יעשו זאת לעצמם( לפני שבוע אבא שלי הציעה לי לראות את "התפוז המחני"(אני בת 13 היום), אמרתי לו שאני עוד לא מוכנה לזה לדעתי) לפני שנתיים קרע דבר עם סרט אחר "האביר האפל" שאמי לא הייתה בטוחה שאני אוהב והיא נתנה לי לבחור).גם אותי קטע הרצח הראשון קצת זיעזעה… אז מה? מעכשיו אני פריק מוזר מלונדון שמשסף ראשים?
דיי! זה רק סרט!!!
אההה… ועוד דבר, יש לי את הדי וי די ואני די בטוחה שכתוב בו 8+ אבל עדיין…
לפני שרואים סרט, לא יודעים מה יש בו.
כך למשל, לפני שראיתי את בעל זבוב בכיתה ו' או ז', לא ידעתי שאצא ממנו בהיסטריה מוחלטת.
לא מסכימה עם...כולם בערך.
1. לדעתי השירים היו מאוד מהנים ואחרי הסרט הורדתי את הפסקול כדי לשמוע אותם שוב.
2. ג'וני דפ מאוד הפתיע אותי ביכולת השירה שלו ואני לא מבינה למה אומרים שהוא שר גרוע, בשיר my friends הקול שלו מקסים והדואט שלו ושל הלנה עוד יותר.
3. זהו לא סרט אימה! אנשים שבאו בציפייה לצאת מפוחדים מהסרט התאכזבו באשמתם בלבד. הסרט מבוסס על מחזמר ולכן האלמנט המרכזי בסרט הוא השירים ולא הדם, הרציחות וכו', אלו משניים.
ולאלו שהתאכזבו מהשירים עצמם – השירים נלקחו מהמחזמר המקורי ואי אפשר להאשים את ברטון, ג'וני או התסריטאים על שהם "לא קליטים", הרי אם הם היו כותבים שירים חדשים זה כבר לא היה ממש עיבוד קולנואי למחזמר "סוויני טוד", נכון?
לא מסכימה עם...כולם בערך.
*קולנועי
לא מסכימה עם...כולם בערך.
גם אני מצטרף למסנגרי השירים. ראיתי את הסרט אתמול. היום הם עדיין תקועים לי בראש. אולי זה לא "קליט" במובן אחד שאליו כולם כאן מתכוונים, אבל זה בהחלט קליט.
שני השקלים שלי (במטבע אחד!)
השירים של סוויני טוד הם קליטים. לדעתי לפחות.
מה שחסר בהם זה איכות "פופית" ועל כן אני אומר: ישתבח שמו.
כל הכבוד, עכרור
תיארת כמעט בדיוק את מה שהרגשתי כשראיתי את "סוויני טוד" – ולהלן מחשבותי לאחר הסרט: " הנה ג'וני שאני כל-כך אוהבת להחשיב את עצמי כגרופית שלו – עושה סרט יותר גרוע מ"שאיפות" (ולא חשבתי שאני אראה את זה קורה) – ועוד סרט של טים ברטון. "
גם אני יצאתי מהספר המטורף מרחוב פליט עם תחושה חזקה של דז'ה וו, הנוטה לכיוון האדוארדי, ועם צורך עז להפוך לצימחונית.
וואלה? אני לא האנטיסוויני היחיד כאן?
טוב לדעת, קאמפית, תודה על הצטרפותך לאופוזיציה.
למען הסר ספק, גם אני לא חושב שזה סרט רע
רק שהוא מאכזב.
למען הסר ספק, גם אני לא חושב שזה סרט רע
אכזבה היא תלוית ציפיה, כמובן; למה ציפית?
(אני מאוד אוהב את טים ברטון וג'וני דפ, אבל אחרי "צ'רלי ומפעל השוקולדה", הדבר היחיד שאני ציפיתי לו הוא סיום דביק; לשמחתי, הפעם התבדיתי).
אם זה לא ברור מהביקורת,
ציפיתי לשירים שימצאו חן בעיניי , לעלילה סבירה ולמשחק טוב של ג'וני דפ. בתחומים האלה, למשל, התאכזבתי.
גם אני תומך
לא היו לי ציפיות גבוהות במיוחד, כי באופן כללי אני מעדיף את הסרטים שלי נטולי שירה – אבל אם כבר הדמויות מתעקשות לפצוח בשירה, רצוי מאד שלפחות חלק מהשירים יהיו כאלו שאני אוכל להנות מהם, וזה בהחלט לא היה המצב כאן. עזבו את סוגיית הקליט/לא קליט – לא היה שם אפילו שיר אחד שהיה מוצלח בעיני. אני תומך ביצירת רימייק נטול שירה.
מה שכן, אחרי שצפיתי ב"סימנים של כבוד" יום קודם לכן, נראה לי שהכפלתי או שילשתי בתוך יומיים בלבד את הכמות המצטברת של גרונות משוספים שזכיתי לראות בקולנוע.
אה, ו"שירים ותערים" היתה הברקה מצוינת, אהבתי. וזה אפילו לא מתחרז.
המממ
לא מתחרז. כן. סימן מס' 594 שהגיע הזמן ללכת לישון. או לתת לעכרור לביים את הרימייק.
ממש לא היחיד
מזל שלא התפתיתי לראות את זה בקולנוע.
היה לי שלט שיכול היה להזיז קדימה מהר כל מיני קטעים מיותרים (כמעט כל הסרט, תכל'ס)- בעיקר את הקטעים עם המלח וג'ואנה. כולי תודה על כך.
אני לא יודעת אם השירים עצמם היו איומים כמו שהם הושמו בפי זמרים בלתי מקצועיים (או בלתי זמריים) בעליל – או שזה שילוב.
ייתכן שזמרים טובים היו יכולים לעזור. בסך הכל – כשטובי שר – השיר נשמע כמעט יפה. אז מצב שאלו השחקנים שזימרו והרסו.
סשה ברון כהן היה הדבר הטוב היחיד בכל הסרט, בעיני. אפילו המבטא הקזחי שלו (ואם לא קזחי – בטח לא איטלקי) לא הצליח להרוס לי את הדמות שלו. הוא היה משב רוח רענן בים של דיכאון.
הלנה בונהאם קרטר- אני מתעבת את השחקנית הזו. יותר ויותר.
גם מטים ברטון כמעט נמאס לי סופית בעקבות הסרט הזה.
כל הסרט – ובעיקר סופו – היה צפוי, מעיק ומעייף. קיוויתי לשינוי. ייחלתי לשינוי. התפללתי שיקרה משהו שיציל את הכל.
זה לא קרה.
שבריר השניה שבו טוד מרגיש את טובי מאחוריו עם התער ומחליט לא לעשות כלום כדי להצטרף לאשתו היה נפלא. אבל מעט מדי, מאוחר מדי.
וכן, היה כל כך שקוף שזו אשתו.
ושהוא יהרוג אותה.
איכ.
דווקא אצלי זה קצת הפוך…
אין דקה אחת ביום ששיר מהמחזמר לא עולה לי בראש. את הפסקול כבר שמעתי אינספור פעמים ואפילו הוספתי מס' שירים לאמ פי…
תקשיב צוציק!
(אנחה)
אני לא מבינה מה לא היה טוב במשחק של ג'וני, מספיק לראות את המבטים שלו עם המוזיקה וזה כבר עושה את הסרט (לדוגמא "במספריים של אדוארד"
כל מה שהוא אומר בסרט זה "שלום" אל תלכי" ו-"אני לא יכול" וב"סוויני טוד" לא היה צורך במילים למרות שהוא שר (לא מדהים) אבל טוב מספיק כדי לרגש אותך עם המוזיקה.
אני חושבת שמבחינת עיצוב גראפי (הידד לdreamworks)
מבחינת תפאורה, מוזיקה,בימוי,משחק ובחירת שחקנים, זהו אחד הסרטים המוצלחים של טים ובאמת חוץ מסיפור האהבה התקוע בין המלח לג'והנה הכל היה מושלם!!!
אהבתי את מה שכתכת על אלן (זה היה מצחיק ונכון)
נורא נהינתי מהסרט ואני מקווה שבסרט הבא טים לא יבגוד בדני אלפמן ויגייס אותו.
''בגד'' בדני אלפמן?
הייתה לטים סיבה מאוד טובה לא לעבוד עם דני על הסרט הזה. הסרט מבוסס על מחזמר עם פסקול משלו, היה עדיף לעבד את אותו פסקול לקולנוע מאשר ליצור פסקול חדש לגמרי. אני בטוחה שאם לא יקרה שום דבר יוצא דופן, טים ודני יעבדו יחד על הסרט הבא.
ואני סוף סוף ראיתי את הסרט (+ חוויות מהצפייה בסינמה סיטי)
ואני יותר עם רד מאשר עם העכרור. המוסיקה נפלאה והלנה בונהם קרטר עושה יופי של תפקיד (בניגוד לציפיותיי הראשוניות). גם דפ. ובמיוחד סשה.
אגב, תהליך רכישת הכרטיסים בסינמה סיטי, שם ראיתי את הסרט, היה משעשע במיוחד. התקרבנו לקופה וכבר מרחוק ראינו שלטים באותיות מאירות עיניים שהתייחסו רק לסוויני טוד (להזכירכם: מוצגים שם עוד עשרים ומשהו סרטים) ולכך שהסרט מוגבל מגיל 18 ומעלה, באותיות קידוש לבנה. ואם זה לא הספיק, ברגע שביקשנו זוג כרטיסים מהקופאית – נערה חייכנית בדרך כלל – מיד העלתה זו ארשת רצינית על פניה ואמרה לנו בקול חמור: "אתם יודעים שזה מחזמר"? כן, אישרנו לה, ורק אז היא הואילה לשחרר שני כרטיסים לסרט האמור. טוב שלא החתימה אותנו על טופס שאומר שהצפייה במחזמר היא על אחריותנו בלבד.
כנראה שהארשת הזו עבדה. הסרט הוצג באולם מספר 7, אחד הגדולים בקומפלקס, אבל האזהרות עבדו מעל למשוער כיון שהיינו שני הצופים היחידים באולם. מדוע היא התעקשה לשחרר לנו רק את שורה 8 באמצע נפלא מבינתי. (אבל התפרענו: כשהכסאות האחרים לא הרגישו עברנו לשורה 6 באמצע). וזה עוד לא הכל: עם סיום הסרט נעמד לו הסדרן ליד פתח היציאה (כנראה כדי לכוון את ההמונים הצובאים מהאולם) ושאל: "איך היה הסרט"? בכל סרט אחר הייתי מתייחס לכך בשוויון נפש מסוים, אבל כאן כבר קראתי כוונות נסתרות ותהיתי אם כוונתו לא היתה בעצם: "נו, עכשיו אתם מתחרטים שהלכתם למחזמר"?
וחוץ מזה נורא נהנינו. גם מהסרט.
רגע.
מה ענית לסדרן?
זה יכול להיות סיפור בהמשכים
מותחן פסיכולוגי על מסעותיו של רני ב'סינמה סיטי'.
"רני והכיסאות המתקפלים"
"רני ואגדת הפופקורן השרוף"
תמיד היתה לי חיבה עזה להקרנות פרטיות
וכאן קבלתי אחת במחיר שווה לכל נפש. כמובן שעניתי לו שנהניתי מאד. בפעמים הקודמות שיצא לי להיות לבד באולם קולנוע (בדיוק פעמיים עד כה) זה היה באולמות קטנים מאד. הפעם קבלנו את אחד האולמות הגדולים של הקומפלקס, הקרנה משובחת (לא דבר של מה בכך בסינמה סיטי) ואולי גם חבר פסיכולוגים שעמד דרוך מחוץ לאולם במידה והצפייה במחזמר היתה גורמת לנו לטראומה בלתי הפיכה. מה רע.
תמיד היתה לי חיבה עזה להקרנות פרטיות
הרשו לי לדבר בשם הקופאים והסדרנים של הסינימה סיטי לרגע-
בקשר לקופה- מכריחים אותם להגיד את זה. כשאני עבדתי בקופות בדיוק רץ היירספריי והעניין היה זהה, לי אישית זה נורא הפריע שהייתי צריכה "להזהיר" אנשים שהסרט שהם הולכים לראות הוא מחזמר, אני בטוחה שהמצב דומה אצל שאר הקופאים.
הסדרנים- מהכרותי האישית עם הרוב הניכר של הסדרנים אני מאמינה שהכוונה לא הייתה "התחרטתם כי זה היה מחזמר?". סוויני טוד הוא פשוט סרט שנוי במחלוקת מבחינת התגובות שאנחנו מקבלים עליו. חוץ מזה- אם הייתם השניים היחידים באולם אני בטוחה שהוא פשוט היה שמח שהוא לא צריך לנקות ולכן החליט לשאול בשלומכם :)
היי, לא התלוננתי, רק שועשעתי רבות
והסדרן בסוף ההקרנה היה מאד נחמד, השאלה קצת הצחיקה אותי משום שישר קישרתי אותי לחווית הרכישה בקופה, אבל מאד יתכן שזה לא מה שהוא התכוון אליו – וגם אם כן זה בסדר.
אגב: האם נהוג להזהיר בסינמה סיטי גם אנשים שקונים לסרטים מסוג אחר?
נגיד:
"אתם יודעים שזה סרט אלים מאד שבו כורתים אברים לאנשים על המסך?"
או:
"אתם יודעים שזו קומדיה מטופשת במיוחד?"
או:
"זה מערבון, אתם יודעים את זה?"
ואולי:
"הסרט הזה מאד ארוך ומשעמם".
כי אם זה טרנד – אז עד הסוף. אבל אם זה רק בנוגע למיוזיקלס, אז אני תוהה במה זכו דווקא מחזות הזמר לאזהרה החביבה הזו בשעה שסרטים אחרים לא.
אני מניח שהיו לא מעט אנשים
שלא היה להם מושג שזה מחזמר, ובטח היו גם כמה מתלוננים.
לא חושב שלבתי קולנוע יש משהו נגד הז'אנר.
אני מניח שהיו לא מעט אנשים
מה שהוא אמר.
זה מזכיר לי משהו שקראתי לפני כמה זמן
מסתבר שבארה"ב היו מספר צופים מאוכזבים שרצו לתבוע את בתי הקולנוע והמפיצים, כי הצופים הללו לא ידעו שסוויני טוד הוא בעצם מחזמר והופתעו לגלות זאת בסרט עצמו.
ובכן, יש בזה מן הצדק.
הטריילרים לסרט היו מטעים מאד.
ובכן, יש בזה מן הצדק.
כן, לראות את ג'וני דפ פוצח בשירה בלי שום קשר לחיים ממש לא קשור למיוזיקל.
מספיק עם השטויות.
בטריילר דפ פצח בשירה רק לשבריר שניה.
אם ללכת לפי דבריך אז גם ניתן היה להסיק ששיבת המלך הוא מחזמר אם היו מראים קטע מסצינת השירה של פיפין בטריילר של הסרט.
הטריילרים של סוויני טוד היו מטעים. הם ניסו ליצור תחושה אצל הקהל שזה הולך להיות סרט אימה ושאם יהיו בו שירים, אז הם יהיו מעטים מאד.
אני יכול להבין איך אנשים התעצבנו מזה.
הסרט הזה הוא הכי טוב בכל הזמנים. עד שאראה אותו, כמובן.
למה אני אומר את זה? כי יש לי ציפיות. יש לי ציפיות בנוגע לסרט הזה, ואפילו התקציר שלו עושה לי טוב על הנשמה.
במאי: טים ברטון (
)
), הלנה בונהם קרטר (
) ואלן ריקמן (
).
) על ספר לונדוני (
) שרוצח את לקוחותיו.
שחקנים: ג'וני דפ (
מחזמר אפל (
הקאסט עצמו הוא אחד מהאהובים עלי, והסרט האהוב עלי הוא "שיקגו", שגם הוא סרט על רוצח(ות), וגם הוא מחזמר אפל.
נכון, תגידו שסוויני ורוקסי רחוקים כמזרח ומערב, אז מה, יש להם את אותו ז'אנר, כן?
בשונה משאר המאוכזבים שציפו לסרט, אני לא מצפה לזוועתון גרפי. אני מצפה למחזמר אפל משוחק היטב עם ג'וני והלנה. אני מרשה לעצמי לקרוא להם ככה, זה נותן לי הרגשה שאני סחבק שלהם.
לפי מה שראיתי, שזה כמה סרטונים מיוטיוב+הפסקול, ששוכן מולי ברגעים אלה ממש, זה הולך להיות אחד מהסרטים הטובים של השנה, ובמקרה הרע, הסרט יהיה סתם לא רע.
בגלל שאני הרבה מתחת לגיל המותר (שבע שנים, לא צחוק) אסור לי לראות את הסרט. אבל לא אכפת לי; הצלחתי לעקוף את הגבלת הגיל יחד עם אבא שלי ב'ארץ קשוחה', אני אצליח לעקוף את ההגבלה ב'סוויני'. אה, ולמגיבי "אבל האלימות תהרוס לך את הילדות!", ראיתי את ארץ קשוחה. וזה לא הפריע לי. חוץ מסצינת האמבטיה. והמבין יבין.
לא אכפת לי שיש שם דם (ראיתי את התמונה שבה המאבטח איבד שלוש אצבעות), לא אכפת לי שיש איברים כרותים (ראיתי את העין הנמחצת של דריל האנה). פרנקלי מיי דיר, לא אכפת לי. אני כאן בשביל הטוד.
אז מארק מיי וורדס, אבריבודי. כי עד ה-31 במרץ, סוף העידן בו אהיה בן 11, אני אראה את סוויני טוד. ותאמינו לי, זה יעשה לי טוב על הנשמה.
הוא מבטיח ללהבים דם
אבל לא אומר שהדם יבוא מהמון קורבנות אקראיים. אני הבנתי ששם הוא עוד מדבר רק על השופט.
ובהתחלה, הוא עדיין לא יודע בכלל שאשתו מתה, אז לא בטוח שהוא עדיין מתכנן אפילו רצח אחד. הוא הרי אומר שהא חיכה 15 שנה כדי לחזור לאשתו ובתו, ולא מזכיר בכלל נקמה.
אני רואה אותו בתור האדם התמים שהוא תיאר את עצמו בשיר, שהשלה את עצמו במשך 15 שנה שהכל יהיה בסדר, ועוד מעט הסיוט ייגמר והא יחזור הביתה. הרי אולי השופט בכלל כבר לא ירצה מישהי שהייתה יפה לפני 15 שנה, והוא יעזוב אותם בשקט.
ואז הוא מגלה שאשתו מתה, ושבתו אצל האדם שהרס את חייו, והוא פשוט נשבר, ומהרגע הזה הוא לא רואה ולא חושב על כלום חוץ ממה שגב' לאביט אומרת. ההגיון עף מהחלון מהרגע שהוא מדבר איתה.
סוויני טוד
סוף סוף ראיתי!
הסרט "סוויני טוד" לפי דעתי מחולק לשני חלקים, החלק הראשון הוא כל מה שקורה לפני השיר EPIPHANNY והחלק השני הוא מה שבא אחריו, לפני השיר הזה הסרט לא עושה רושם טוב, כשהדבר החשוב בסרט, כלומר השירים, לא באים טוב זה אחרי זה, כלומר, פתאום בא שיר עצוב, אחר כך מוזיקה קופצנית ואז שיר מצחיק ואז שוב שיר שקט והכל קורה מהר, ואי אפשר כך! כל מה שבחלק השני לפי דעתי הרבה פחות טוב ממה שיש במחזמר, שבו לפי דעתי החלק הראשון הוא הכי טוב. החלק השני, דווקא משתפר, ומתעלה על המקור, תפאורה נחמדה,איפור טיפה מוגזם אבל עוזר להיכנס לאווירה והשירים משתפרים, גם הסוף בסרט מדהים הרבה יותר מזה שבמחזמר.
את השירים EPIPHANNY וזה של העוגות בהתחלה היו טובים יותר במחזמר, אבל את כל השאר אהבתי יותר בסרט.
המשחק דווקא היה להפך, את כל אחד מהדמויות אהבתי יותר במחזמר, ברטון עושה את הדמויות לאפלות ומרושעות, לביט כבר לא האישה החייכנית עם הבדיחות הגרועות וסוויני לא נראה מטורף מספיק, גם טובי היה מעצבן ואני חייב להתלונן על גובהו המוגזם, לעזאזל הוא גבוה.
אני לא חושב שהסיפר הרומנטי מיותר, הוא דווקא היה הכי נחמד והשירים שלו נפלאים.
בקיצור סרט מעולה עם שירים מטורפים ובלה בלה בלה…
תיקון טעות
בשורה הרביעית-יותר טוב הכוונה, ולא פחות טוב!
לא יודע, אני פשוט התאהבתי במיסס לאביט.
או שזה היה ברטון שנתן לדמות את השורות הכי טובות, או המשחק הכובש של הלנה בונהם קרטר. היא פשוט הייתה מדהימה. ודמות שגורמת לי, אחרי שבועיים, לצייר אותה במחברת אנגלית ראויה לאהבה.
קור הרוח שהיא החזיקב ברשותה כנגד הרציחות של סוויני, סצינת הים המופלאה והשיר של טובי ללאביט יצרו את אחת מהדמויות הטובות ביותר שראיתי.
הקטביות של האופל וההומוריסטיות שלה בפרט ושל הסרט בכלל שבה את לבי.
דווקא ראיתי את כל המחזמר (באינטרנט, בכמה גרסאות)
אהבתי *מאוד* את הגרסה עם ניל פטריק האריס כטובי (אוי, כמה שאני אוהבת את ניל), וגם הגרסה עם אנג'לה לנסברג כלאבט לא רעה בכלל… למרות שהעובדה שהיא דיבבה את הגברת פוטס ב"היפה והחיה" הוציאה אותי משלוותי.
ועדיין, נורא נהניתי מהסרט ולא חשבתי שהוא נופל מרמתו של המחזמר.
פשוט לא!
אני ממליץ לך לא להתקרב למחזות ששייקספיר כתב ולא מתוייגים תחת "קומדיה".
אי אפשר להשוות למקור
עם כל אהבתי וסגידתי לטים ברטון והלנה בונהם קרטר, אני חושב שהמחזמר המקורי של ברודווי פי 1000 יותר טוב מבחינת הכל! בסרט, למי שלא ידע, הם קיצצו מלא שירים והורידו שירים יפים מהתוכן של הסרט. לי יש בבית את הסרט של המחזמר המקורי משנת 82' שהוא עם שני כוכבים בברודווי- אנג'לה לנסבורי וג'ורג' הרן (או משהו כזה) אשר היו גברת לאבט וסוויני טוד, ולי היה יותר קל להתחבר לאנג'לה מאשר להלנה בונהם קרטר. בקיצר- לכו לאוזן השלישית ותזמינו את סוויני טוד משנת 82! זה מדהים!
אני אהבתי את הסרט יותר
ראיתי ביוטיוב קטעים מהמחזמר (לאחר שנדבקתי בסרט וראיתי אותו כול יום), אני רגילה לכך שהמקור תמיד יותר טוב אבל דווקא בסרט הזה לדעתי זה הפוך, טים ברטון נתן לו שינוי מרענן וגם השחקניים היו מופלאים! מאוד התאחזבתי כשראיתי את המחזמר של 82'
לכבוד 60 שנה לגוני דפ יס החזירו את הסרט הזה שכבר שכחתי ממנו
ואני ממליץ לכל מי שיש לו יס ומי שאין לו לראות בדרכים אחרות- אם לא ראיתם אז ברור ואם ראיתם אז לראות שוב .
אחד הסרטים האחרונים הטובים של טים ברטון
אחד הסרטים האחרונים של גוני דפ
משחק מעולה אלן ריקמן,ֶבנוהם קרטר וטימותי ספול מהארי פוטר
תפקיד משנה מצוין של סשה בראון כהן
טוויסט מפתיע ממש
רמת מבע קולנועי מהגבוהות שיש (כל העניין עם החושך והאור)
השירים האמת באמת לא משהו,ֶבטח שאלו שירים של סונדהיים שכתב מחזמרים טובים בהרבה מבחינת שירים
אני לא אומר שהוא הסרט הטוב ביותר של טים ברטון כי התחרות גבוהה אבל בכל זאת אחד הסרטים הטובים שלו