דברים לעשות בשנת 2007:
א. ללמוד לכתוב טוב יותר, ויותר חשוב – ללמוד לכתוב בזמן.
ב. להשיג קולנוע ביתי נורמלי. עם מקרן. היי-דפינישן, אם אפשר. וסראונד כמו שצריך, ורצוי גם כורסאות מתכווננות כאלה. אם אני כבר מתפרנס מלראות סרטים, עדיף שאני אראה אותם כמו שצריך, נכון?
ג. להשלים את החורים העצומים בהשכלה שלי. לראות את 'שדרות סאנסט'. לברר מי זה גודאר.
ד. לברר פעם אחת ולתמיד איך אפשר להרוויח כסף מאינטרנט בלי למכור את נשמתך לשטן או לארח פרסומות לניתוחים להגדלת חזה.
ה. להחליט מה לעשות עם רד פיש. אחרי שבע שנים בהן רד פיש היה האישיות השלטת, ועל דורון פישלר כמעט אף אחד לא שמע, בזמן האחרון היחסים קצת מתערערים. אני שוקל להוציא את רד להפסקה (כמו ג'וליה רוברטס, שתפסה כבר את העסק) ולעבור להיות דורון באופן יותר אינטנסיבי. מי שיעז להגיד 'מועדון קרב' הלך עליו.
עד כאן הקטע האישי, ומעכשיו בגלובלי. בכל שנה מתכנסת (הנה זה בא שוב!) האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים, כדי לחלק את פרסי דג הזהב והדג המלוח לאירועים הקולנועיים החשובים, הלא חשובים, הטובים, הגרועים, המתוקים והמלוחים של השנה. אז הנה זה שוב.
בתי קולנוע
שאני אתן שוב את פרס הדג המלוח לרשת גלובוס? בשביל מה? הרי גם בלי העידוד שלי הרשת הזאת מצטמקת מרגע לרגע. כמה בתי קולנוע הם סגרו השנה? ארבעה? חמישה? בינתיים, תיאטראות ישראל לפחות צועדים עם הזמן, והשנה המשמעות של זה היתה 'יס פלאנט' בקניון איילון. נכון שהמגה-פלקסים האלה נראים לפעמים קצת גדולים מדי, מסחריים מדי ומנוכרים מדי, אבל כשהמסך ממש גדול, הכיסאות ממש נוחים, הסאונד ממש טוב והשיפוע ממש משמעותי – אפשר לסלוח להם על זה.
הפצה
דג הזהב: 'שורטבאס', כנראה הסרט הפורנוגרפי הכי חמוד שנעשה מעולם, נראה בדיוק כמו אחד הסרטים האלה שבחיים לא יגיעו לארץ, אבל הוא הגיע – ומאז ממלא אולמות, לילה אחרי לילה אחרי לילה, בסינמטק תל אביב (כי בירושלים אסור, קדוש מדי שם). על האומץ להביא אותו לארץ – ומהר – המפיצים כבר קיבלו תמורה, ועכשיו הם מקבלים גם דג זהב.
היה גם מאוד מפתיע ונחמד לגלות את 'הילדים של מחר' בארץ, שלושה חודשים לפני הקרנתו בארה"ב, ועוד כשהוא מקבל יחס של שובר קופות.
דג מלוח: את זה שהרבה סרטים, גם טובים, לא מגיעים להקרנות בארץ – אנחנו כבר יודעים. אבל מה אנחנו מקבלים במקומם? זה לא התחיל השנה, אבל השנה זה הפך למגפה אמיתית: מבול של סרטים זניחים, גרועים, שלא מעניינים אף אחד, סרטים שבכל מדינה מתוקנת יוצאים מקסימום לוידאו, ואצלנו מבזבזים אולמות יקרים. ראיתם את 'אדיסון'? או את 'איזה מין הורים', 'לבבות בודדים', 'אפקט הפרפר 2', 'החוזה', 'הכלה של החבר שלי' או 'המתנקש'? אם אף אחד מהסרטים האלה לא מזיז לכם את קצה הזרת – אתם לא לבד. ומהצד השני, בדג המלוח לסרט שהכי היה חסר בבתי הקולנוע בארץ השנה (ואולי עוד יגיע, לכו תדעו) – 'המבוך של פאן'. וגם 'The Descent','Inland Empire' ו'סורק אפלה'.
ז'אנרים וטרנדים
דג הזהב: זאת היתה שנה אדירה לסוכנים סמויים. ג'יימס בונד, שכבר התייאשתי מלקוות שייצא ממנו משהו טוב אי פעם, הגיע עם 'קזינו רויאל', אולי הסרט הטוב ביותר בסדרה, ובוודאי החריג ביותר. טום קרוז, מרוב הטום קרוזיות שלו, הצליח לגרום לכולם לשכוח ש'משימה בלתי אפשרית 3' היה סרט טוב עוד יותר. והיו גם מאט דיימון, לאונרדו דיקפריו ולהיפך ב'השתולים'. אף פעם לא היה כל כך כיף להיות סמוי.
דג מלוח: זה לא היה מפתיע. ראינו את זה מגיע. וזה עדיין היה כאוב. השנה יצאו יותר סרטי אנימציה באורך מלא מבכל שנה אחרת בהיסטוריה – וזאת היתה שנה נוראית לאנימציה. מוצר תעשייתי אחד אחרי השני עלו על המסכים, והחיות המדברות עלו לכולם על העצבים. אפילו שתי החברות בעלות המעמד האלוהי – פיקסאר ואארדמן – החליקו ויצרו סרטים ('מכוניות' ו'חיים בזרם') שהם, כאילו, בסדר. שלושה סרטים בודדים הצליחו לגרום לי להאמין שעוד יש תקווה לאנימציה: 'מעבר ליער', 'מפלצת של בית' ובעיקר 'תזיזו ת'רגליים'.
טריילרים
התחרות על פרס דג הזהב לטריילר הטוב של השנה היתה קשה. שלושת המתמודדים הראויים היו הטריילר הראשון של '300', הטריילר השני של '300', והטריילר השלישי של '300'. השלישי ניצח, אבל זה באמת היה צמוד. בפעם האחרונה שבה סרט הפך במחי-טריילר ממשהו שאף אחד לא שמע עליו לאחד הסרטים הנחשקים ביותר של השנה הבאה, זה היה 'עיר החטאים'. וצריך רק לקוות שבמקרה של '300', הסרט גם יעמוד בציפיות. אה, וגם הטריילר ל'אקס-מן 3' היה לא רע בכלל.
את הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה מקבל 'דומינו'. האמת, הוא היה טריילר די בסדר, חוץ מבעיה רצינית אחת: הוא ארוך מדי. 127 דקות זה קצת הרבה בשביל טריילר, אתם לא חושבים? היה אפשר כמעט לחשוב שלא מדובר בטריילר אלא בסרט ממש, אילו הוא לא היה ערוך באופן כל כך היסטרי, מבלבל וקופצני.
פוסטרים
דג הזהב לפוסטר הטוב של השנה: 'הבושם'. צל"ש מקבלים גם 'הצד שלו, הצד שלה', 'Tideland', 'Hard Candy' ו'נחשים על המטוס'.
הדג המלוח לפוסטר הגרוע של השנה: 'הדברים שמאחורי השמש'. בטח ראיתם את זה ברחובות: קוביה מכוערת של תמונות סתמיות, על רקע צהוב-שתן, עם אפקט פוטושופ זול של "תנופה". מה זה צריך להביע, ומי חשב שזה אסתטי?
הדג המלוח להחלטה העסקית הדבילית של השנה
תיקו. אני לא מצליח להחליט מה היה אידיוטי יותר: ההחלטה של ניו-ליין לוותר על פיטר ג'קסון, האיש שהפך את 'שר הטבעות' לפרוייקט הקולנועי המצליח ביותר בהיסטוריה, ולחפש במאי אחר ל'ההוביט' – או ההחלטה של כמה מפיצים בארץ להחרים מבקרי קולנוע שלא יסכימו לפרסם את הביקורות שלהם באיחור של שבוע, החלטה שלא הזיזה ל'שודדי הקאריביים', אבל הרגה כמה סרטים קטנים שהיו צריכים את הביקורות כדי שהציבור יידע על קיומם. יש סימנים לכך שבשנת 2007, אם תרצה אמה תומפסון, שני הרעיונות המפגרים האלה יבוטלו.
דג הזהב לשיר הטוב ביותר
הסרט האוסטרלי הקטן 'דג קטן' הוא כל כך נידח שהייתי צריך להחזיק את האינטרנט הפוך ולנער אותה היטב כדי למצוא את 'Flame Trees' בביצוע שרה בלסקו, התגלית המוזיקלית הכי יפה שמצאתי השנה בסרט. במקום השני: נחשים! על המטוס! זה היה השיר הכי טוב בעולם למשך 23 שעות בערך.
משחק
לפניכם הצהרה לא מפתיעה: סשה ברון כהן בתפקיד בוראט הוא ההופעה הכי מדהימה השנה של שחקן, והוא זוכה בדג הזהב לשחקן השנה. להצחיק – אפילו להצחיק מאוד – זה דבר אחד; אבל לאלתר יותר טוב מלואי ארמסטרונג ולגרום לקהל לשכוח שבכלל יש שחקן מתחת לשפם, זאת כבר גאונות. והכי מדהים: כשבוראט כמה לפמלה אנדרסון, או ננטש על ידי המפיק שלו, זה אשכרה עצוב ומעורר הזדהות. סאחתיקה, סאשה.
הדג המלוח לשחקן הגרוע של השנה הולך לרוברטו בניני על 'כשתראי נמר בשלג…'. פיגור שכלי זה לא חמוד.
שונות
דג הזהב לטאגליין המשכנע של השנה: "בבקשה, אתם באים לראות סרט שלי. אם הוא לא הצלחה, אני להיות יוצא להורג" – 'בוראט'.
דג הזהב לצילום הטוב ביותר: כיוון שאין לי מושג איך בדיוק עשו רבות מהסצינות ב'הילדים של מחר', אני לא בטוח ש"צילום" הוא המושג המתאים פה. אבל בהנחה שזה אכן צילום – אז כן, עמנואל לובצקי ראוי לפרס הזה יותר מכל אחד אחר. וגם 'העולם החדש', 'סיילנט היל' ו'ימים קפואים' לא רעים בכלל.
דג הזהב לסרט הכי מושמץ שלא בצדק: 'הפנתר הורוד'. תשמעו, אני לא אטען שהוא יצירת מופת. אבל הוא לא היה גרוע. הוא היה ממש מצחיק, והוא היה התפקיד הטוב ביותר של סטיב מרטין מאז אני לא יודע מתי. אז הוא לא פיטר סלרס, אז מה? גם אתם לא.
דג הזהב לסרט עם הכי הרבה זוחלים על כלי תחבורה אווירי: בפרס זוכה 'נחשים על המטוס'. עדיין לא המציאו שם לדבר הזה ש'נחשים על מטוס' היה השנה (תופעה תרבותית? בדיחת אינטרנט? סרט קאלט בלי הסרט?), אבל מה שבטוח, הסרט הזה – או יותר נכון, השם שלו – סיפק הרבה מאוד בידור אינטרנטי, הרבה לפני שהוא יצא. גם הסרט היה די בסדר, בייחוד הקטע עם הנחשים. על המטוס.
הדג המלוח לשום כלום של השנה: 'צופן דה וינצ'י'.
הדג המלוח לדבר שהכי חבל שעדיין אין בארץ: איימקס. כן, שוב איימקס. תלת ממד, אם אפשר. במקום קצת יותר קרוב מאילת. שוב ושוב אנחנו שומעים על כך שסרטים הוליוודיים יוצאים – ומצליחים – בגרסאות איימקס, לפעמים בתוספת של תלת ממד. אבל כל עוד אנחנו כאן שרים, והם שם, אנחנו יכולים רק לשמוע על זה. אני רוצה לראות את סצינת המטוס ב'סופרמן חוזר' בתלת ממד, לעזאזל! אני רוצה לראות את 'מפלצת של בית' בשלושה ממדים! אני רוצה את 'תזיזו ת'רגליים' בממש ממש גדול! טוב, אולי בקיץ אני אטוס לאמריקה.
הדג המלוח על מפעל חיים, עכשיו תעזוב אותנו כבר בשקט: וודי אלן. הוא נדנד השנה פעמיים, ב'נקודת מפגש' שהיה בעיקר משעמם, וב'סקופ' שהיה בעיקר לא מצחיק. יאללה, או שתתחיל להתאמץ או שתפסיק לעשות סרטים.
הדג המלוח לזלזול המדהים ביותר באינטליגנציה של הצופים: הנער התם אראגון בוהה בתימהון בעוד האבן הכחולה והיפה שלו מתחיל לנוע, לזוע, להיסדק, להתבקע, להישבר, עד שמתוכה יוצא, הפלא ופלא, גוזל דרקונים קטן! רק אז, נזכר אראגון להסביר, כי אולי לא הבנו: "זו לא אבן! זו ביצה!". מה אתה אומר, שרלוק.
הסרט הגרוע של השנה
לא חוכמה לעשות סרט גרוע. סרטים גרועים יש הרבה. 'אראגון', 'הסופר אקסית שלי', 'אפקט הרעם', 'רומנטיקה וסיגריות', 'מגדלי התאומים', 'אין כמו בבית', 'בקרוב יקרה לך משהו טוב', 'פליקס מסביב לעולם' – אל תתנו לעובדה שהם נאלצים להסתפק במועמדות לדג המלוח לסרט הגרוע של השנה, ולא לזכות בו, להטעות אתכם: כולם סרטים מחורבנים. אבל ממש. ובכל זאת, הדג המלוח מגיע לסרטים שלא סתם נעשו בחוסר כשרון, לא סתם חסרי השראה או מעצבנים, אלא כאלה שגרמו לי סבל של ממש בזמן הצפייה. המועמד הטבעי ביותר כאן הוא 'אפוקליפטו', אחד הסרטים הכי דוחים שראיתי אי פעם, ומי שעשה אותו (מל, זה אתה) צריך טיפול. העובדה שבכל זאת יש ב'אפוקליפטו' שחזור היסטורי מעניין וכמה סצינות מרשימות מצילה אותו מהפרס, ולכן הזוכה הוא 'כשתראי נמר בשלג…', הידוע גם כ'כשתראי את רוברטו בניני צורח כמו אידיוט במשך שעתיים ותרצי להביא לו מכות רק שיסתום כבר…'.
סרט השנה
לעזאזל, כל כך הרבה סרטים שעוד לא אמרתי עליהם מילה. 'השתולים' היה סרט אדיר. וגם 'תזיזו ת'רגליים'. וגם 'טיסה 93' ו'תודה שעישנתם'. אהבתי גם את 'מעבר ליער', 'בריק', 'הר ברוקבק', 'ג'ארהד', 'חיים בין השורות', 'מעבר לכל דמיון' ו'המדריך לחיים בכפר'. וגם את 'בוראט' – אחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי בקולנוע, כאילו, Ever. סשה ברון כהן הוא המונטי פייתון של ימינו, וכמו מונטי פייתון, בטח יצפו בו ויצחקו ממנו גם בעוד עשר שנים.
אבל דג זהב יש רק אחד, ובוראט כמעט השיג אותו, אבל לא. הזוכה בדג הזהב לסרט השנה הוא 'הילדים של מחר', ואני נרשם בזאת למועדון המעריצים של אלפונסו קוארון. אני מוכן להחליף מידע עליו תמורת מכתביות ופוסטרים של סמנתה פוקס. קוארון הזה, לא רק עשה את סרט 'הארי פוטר' הטוב ביותר עד היום (מה ששמעתם), עכשיו הוא עשה את סרט המדע הבדיוני הכי אמין, מותח ומפחיד בשנים האחרונות, והוא מצולם כמו שאף סרט לפניו לא מצולם. הסרט ירד מהאקרנים לפני שהספקתי לצפות בו בפעם השניה, אבל אני חושב שאני עוד אחרוש עליו בדי.וי.די.
בונוס ספיישל: דברים שגורמים לך לעשות "איו" – חמשת הרגעים הכי מטרידים, מזעזעים והאנטי-סקסיים של השנה:
5. מאות אנשים פושטים את בגדיהם ופוצחים באורגיה המונית ב'הבושם', שכנראה שבר את שיא העולם בכמות העירום בסרט, ובכל זאת מצליח להיות מאוד לא ארוטי.
4. הרגע שבו מתברר שלכל הפרים, הגברים, בעלי הקול העמוק, ב'בלגן בחווה' יש עטינים מתדלדלים. והם שותים חלב כל הזמן. ככל שחושבים על זה יותר, זה יותר מטריד.
3. לעיסה נמרצת של אשכי טפיר שבזה הרגע נתלשו מגופו, 'אפוקליפטו'.
2. "כוס אחותך הצולעת", או: בוראט ואזמט נאבקים בעירום.
1. הזה שבהתחלה בפה של עצמו. 'שורטבאס'.
ולסיום, כתמיד: 20 הדקות הכי טובות, הכי מלהיבות, הכי בום-טראח של השנה.
20. מגנטו לוקח גשר, 'אקס-מן 3'
19. ג'וני והירקות, 'שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת'
18. הטבעת נפלה, 'נקודת מפגש'
17. סצינת המוות של אוזי האופוסום, 'מעבר ליער'
16. וירטואוזיה ורבאלית, 'ונדטה'
15. בדיחות קרש, 'המדריך לחיים בכפר'
14. פגישה עם סוס בלילה בוער, 'ג'ארהד'
13. כמה זה כבר 100 הרוגים בשנה? אפשר לחשוב. 'תודה שעישנתם'
12. האמי מקבל קפאין והעולם עוצר את נשמתו, 'מעבר ליער'
11. הדקה האחרונה של 'The Descent'. אתם יודעים, סרט האימה המשובח ההוא שלא הוקרן בארץ בכלל.
10. איפה A11? הרגע הוא היה פה. 'טיסה 93'
9. קלייב אוון קונה קפה, סצינת הפתיחה של 'הילדים של מחר'.
8. בונד במרדף אחרי כדור הגומי האנושי, 'קזינו רויאל'
7. שנה חיכינו לרגע הזה: "נמאס לי מהמאדרפאקינג נחשים על המאדרפאקינג מטוס הזה!"
6. אתה רוצה לומר לי שהאיש שדחף לי אגרוף מגומי לתחת היה הומוסקסואל? 'בוראט'
5. מנוער או מעורבב? 'קזינו רויאל'
4. אוליב מנחמת את אחיה, 'מיס סאנשיין הקטנה'
3. פיליפ סימור הופמן סופר עד עשר, 'משימה בלתי אפשרית 3'
2. רגע של שקט באמצע הקרב במחנה הפליטים, 'הילדים של מחר'
1. חטיפה על ידי חייזרים, 'תזיזו ת'רגליים'.
רד, אתה גדול.
עזוב אותך מלהסמיק
מתי אתה פותח מפלגה\מועדון מעריצים ?
הוא לא כבר פתח מפלגה?
http://corky.net/may/
מי זה גודאר?
מה ההבדל בין רד פיש לדורון?
חשבתי שאלה סתם שמות נרדפים.
'הילדים של מחר' יצא כבר בDVD? אני באמת צריך להשלים אותו.
הפוסטר של הבושם לא כזה מרשים, קצת סתמי, לא? של הארד קנדי הרבה יותר מוצלח.
(ולמה לעזאזל הגבתי למל גיבסון
ולא בתגובה חדשה?)
הילדים של מחר
יוצא על דיוידי בחודש הבא.
דורון פישלר שולט!
זה הרבה יותר רישמי, עיתונאי, מעורר כבוד, פחד ואימה.
ובקשר לצילומים של הילדים של מחר.
הענין שם זה העיבודים, זה לא הצילום שמרשים.
אני די מזדהה עם הבחירה לסרט השנה. הילדים של מחר סרט מעולה.
אצלי אגב המודד לסרט טוב הוא סרט שהצלחתי להנות ממנו למרות שהוא לא מצחיק, מפחיד או מותח. (אני לא צריך להסביר את עצמי, כן?
משום מה הייתי בטוחה ששם המשפחה זה פישנזון...
לגבי הדורון, הפתעה גמורה
דורון פישלר - עמוק יותר, בוגר יותר, אפל יותר
אדום יותר.
עדיף שלא.
המעבר מ"עין הדג" ל"עין ה[מה בעצם? מה זה פישלר?]" עלול לכרוך יותר-מדי שינויים גרפיים ובלגנים אחרים.
הלב של רבים לא יעמוד בזה.
טקס מצוין!
נהניתי מכל שורה, גם מאלו שלא הסכמתי איתן…
בעיקר התחברתי לעניין גודאר (אחרי הכל, יצאתי פעם מהסינמטק באמצע סרט של קוראסווה, כך שאני יודעת על מה אתה מדבר…)
או, רד. Never stop.
כלומר, אל תפסיק להיות כזה שנון ונפלא. ולא משנה אם תהיה כזה כרד פיש או כדורון פישלר, שניהם טובים באותה מידה.
בקשר לאיימקס… נראה לי שכבר מאוחר מדי. כלומר, גרסת התלת מימד של "הסיוט שלפני חג המולד" כבר יצאה מזמן. )=
וידוי
בוראט לא הצחיק אותי.
טום גרין דווקא מאוד הצחיק אותי.
ואיך אפשר לסכם שנה בלי להזכיר את הפנינה האמיתית של השנה בקולנוע – גברת האדסון גאה להציג? כרגיל אני בדעת מיעוט.
נ.ב.
וכו' וכו'.
סרט מאוד נחמד
לא אחד מסרטי השנה שלי, אבל חביב. ג'ודי דנץ' מלכה (טוב, זה לא חדש).
אחלה טקס, כרגיל.
למרבה הצער, הוא רק מזכיר לי, שוב, כמה סרטים טובים פספסתי השנה.
לא בוראט, לא השתולים, לא הילדים של מחר, לא קזינו רויאל. גם לא חיים בזרם, תזיזו ת'רגליים, הר ברוקבק או טיסה 93 – נראה שאף אחד מאלה לא יופיע ברשימת סרטי השנה שלי לשנה הזו.
מועדון קרב!
ולגבי בוראט- להכניס רק קטע אחד לרשימת הכי טובים: זאת עבודה קשה!
אני הייתי ממש נקרע בהתלבטויות. פשוט כל אמרה שלו היה מצחיקה.
פייט קלאב!
אני הייתי מכניס במקום השני של הרגעים הטובים: 2. "כוס אחותך הצולעת", או: בוראט ואזמט נאבקים בעירום.
השפם שלי עדיין מסריח
מהביצים שלך…
ברגע הזה נשמתי עצרה לכמה שניות, והשתחררה בפרץ צחוק מטורף שבטח היה מקפיץ את כל יושבי השורה שלי בקולנוע אם הם לא היו באמצע אחד משלהם.
יש לי חבר שעדיין מצטמרר כשאומרים לו את השורה הזאת.
ואומרים לו.
מה?! אני לא פיטר סלרס?!
שיט…
בכל אופן, אחלה טקס כרגיל רד. אני לא מאוד מסכים עם הכל, אבל אני מסכים אתך בנוגע לסרט השנה שלך. "הילדים של מחר" הוא באמת מהטובים שבסרטי השנה ואחד מסרטי המד"ב הטובים שראיתי בכלל. אין יל זמן, אני חייב לזוז לבית ספר, אז על רגעים והופעות אני כבר ארחיב אחר כך.
ועכשיו, הרגעים:
בסדר אקראי לגמרי:
20) סצנת הנשיקה היפה של השנה, "אדמה משוגעת".
סנל"ל ל"הילדים של מחר"):
19) אוליבר ובן קינגסלי בבית הכלא, "אוליבר טוויסט".
18) האקס האובדני פוצח בשיר, "אמריקן דרימז" (כנראה הסצנה המצחיקה של השנה בסרט שהוא לא בוראט).
17) "!I'm the Gagernaut, BITCH", "אקס מן 3".
16) בוראט בקרב הענקים של השנה, "בוראט".
15) ג'ט לי נלחם בפעם האחרונה (כן, בטח) בסוף הסרט, "ללא פחד".
14) אד מורו יוצא נגד מקרת'י לראשונה, "לילה טוב ובהצלחה".
13) ארוחה משפחתית בבורלי הילס. אם רק היו עוד קטעים כאלה ב"כל מה שבחורה רוצה".
12) הדקה האחרונה של "כשהרוח נושבת". חזק.
11)הזמן נעצר, "מעבר ליער".
10) הקארקאן פותח פיו, "שודדי הקאריבים 2".
9) חטיפה מתוכננת היטב, "משימה בלתי אפשרית 3".
8) לויס מקבלת טיסת לילה פרטית, "סופרמן חוזר".
7) גן עדן לאגוזים, "עידן הקרח 2".
6) הפיצוץ, "סוריאנה".
5) (
לידה בשוט אחד.
4) המרדף בתחילת הסרט, "קזינו רויאל".
3) Helf life בשוט אחד. "הילדים של מחר".
2)הסוס נופל. עם כל הכבוד ל"הילדים של מחר", זו הסצינה הווירטואוזית של השנה. "שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה".
1) הסרת התחבושות, "ימים קפואים".
אח, אכן סיכום נהדר....
… לשנה שפשוט פספסתי בקולנוע. ככה זה כשרואים רק תשעה סרטים: רק אחת מעשרים הדקות של רד היתה לי מוכרת…. זוועה.
העוד עשרה רגעים הכי טובים...
… של שנת 2006
10. המופע של בני היל (בערך), ונדטה.
9. אני צריך לדבר עם אבא שלך ילד, האיש שבפנים.
8. כל העולם כולו גשר מופצץ מאוד, משימה בלתי אפשרית שלוש.
7. בבקשב בבקשה תנו לנו להרוג אותו, ג'ארהד.
6. הבלש דיגנם מציג את עצמו, השתולים.
5. התרבות האנושית בחמש דקות או פחות, מעבר ליער.
4. קלרק קנט הצעיר מגלה את כוחותיו, סופרמן חוזר.
3. ברוך הבא למוזיאון, הילדים של מחר.
2. בוקר כואב במיוחד, משפטו של ג'קי די
1. בוראט VS. אזמט, בוראט
נייס.
איך שכחתי את אכזבת השנה
זה ציפור?
זה מטוס?
לא- זה שידור חוזר של הסרט הראשון רק עם עודף דרמטיות, אנטי-קליימקס ובלי הכיף של הסרט הראשון.
משעמם יותר מסופרמן 3.
עלוב יותר מסופרמן 4.
זה סופרמן- כן סופרמן חוזר.
לאחר יותר מעשור בגיהנום הפיתוח חזר הגיבור האדיר לכדור הארץ עם מטרה אחת- לשעמם את הצופים עד מוות ולמסמס גם את מעט הרגעים הטובים שהיו בו.
שום דבר לא עלוב יותר
מסופרמן 4.
שום דבר לא עלוב יותר
רוקי 5
שום דבר לא עלוב יותר
אבל לסופרמן 4 לא היה את בראיין סינגר, קווין ספייסי, יותר מעשור לפתח תקוות וציפיות ותקציב של מדינת עולם שלישי.
היו כמה רגעים טובים- הפתיחה והסיום (למרות שכל דבר עם הנעימה הזאתי מקבל אוטומתית בונוס הם עדיין היו עשויים יפה), הצלת המטוס, הדיילי פלאנט המתפרק, קלארק קנט הצעיר (רגע פואטי ויפיפה ששם את רגע גילוי הכוחות של ספיידרמן בכיס הקטן)- שהוקפו בהררים של שעמום.
היה לסרט כל כך הרבה פוטנציאל וכמה רעיונות מקוריים- לקס לותור כפרומיתאוס- אבל בסוף סינגר החליט לעשות רימייק לאהבת ילדותו במקום לעשות משהו חדש. חבל.
שום דבר לא עלוב יותר
אחד הדברים שאהבתי ב"סופרמן חוזר" זה שנראה שמישהו שם טרח לעשות קצת תחקיר 'מדעי' (נגיד) בתכנון של האפקטים. לא זוכר מה בדיוק, אבל למשל האפקט שבו חרטום המטוס מתעקם בצורה גלית מהלחץ שמפעיל עליו סופרמן בנסיון לעצור אותו… בתור מהנדס (נגיד) זה מצא-חן בעיני מאד.
ובנושא אחר לגמרי (כדי להרוס את הרושם הטוב)- לסופרמן מגיע הפרס על ביזבוז השחקנית הכי סקסית בתפקיד הכי קטן: פיטה וילסון ("ניקיטה") שמופיעה לכמה שניות בתור דיילת במטוס של לואיס ליין…
יאללה, תנו הצעות לשם עבור הפרס הזה – יכולה להיות אחלה קטגוריה בנוסח MTV Movie Awards. "פרס בוראט" למשל?
איזה מזל שיש לי תשובה מוכנה לראש לאמירות כאלה:
מצור ימי 2. על רכבת. במדבר.
(או להשתדרג וללכת על "על קרקע בוערת", שהוא אמנם לא המשך של שום דבר, אבל הוא הרוויח את מקומו בראש רשימת סרטי האקשן הגרועים של כל הזמנים בזכות ולא בחסד)
בזכות סטיבן סיגל ולא בחסד מייקל קיין?
עיקר שכחתי:
למה סרטים לא מגיעים מהר יותר לdvd
כיף לקרוא כאן מאמרים ותגובות גם אם אני לא מסכימה איתם.
מה רע ב"אין כמו בבית"? זה היה סרט מעולה לראות במוצאי שבת עם המשפחה בסלון. לעומת זאת, "עד שהמשפחה תפריד ביננו" זה סרט אחד ששכחת להוסיף לרשימה של הסרטים הגרועים. זה דרמה? זה קומדיה? לא! זה סרט שהוא פשוט משעמם!
שמישהו יסביר לי פעם אחת ולתמיד מה טוב ב"חיים בין השורות", כי אז אולי אני ארגיש שפחות בזבזתי את הזמן…
ועוד כמה רגעים טובים:
1. הצילום הקלסטרופובי במעלית ב"צופן" (שהודגש עוד יותר בגלל הסתמיות של כל שאר הסרט)
2. תן לי דקה להתרגל אליך שוב ב"מישהו לרוץ איתו".
3. הקלאוז-אפ על היד של מת'יו מקפדיין ב"גאווה ודעה קדומה" (לא הרשים אתכם? לא נורא. תשמרו נגיעה לכמה זמן ותבינו.)
4. אנג'ל באקס מן 3 (אבל למה לא לתת לו עוד זמן מסך?)
סיכום מצוין, כרגיל...
הנהנתי בהסכמה כמעט עם כל מה שאמרת, חוץ מהסעיפים שמדברים על סרטים שלא ראיתי. ובכל זאת, כמה דברים שאני לא מסכים איתך עליהם:
1. ההחלטה העסקית הדבילית של השנה – חרם המבקרים לוקח בגדול.
2. כמו כולם, גם אני הייתי מכניס את קרב העירום של בוראט לרשימת הדקות.
3. עוד קצת 'ילדים של מחר': סצנת הנסיעה במכונית, ואז הנסיעה ברוורס – היא כנראה הדבר הכי מוצלח בסרט המוצלח בכל-מקרה הזה.
4. קיס קיס בנג בנג היה צריך לקבל איזשהו דג זהב על הקריין הטוב ביותר של השנה, לא? בכלל, אם כבר היה אפשר לתקוע בקטגוריה הזו גם דג מלוח, ולתת אותו ל'זכרונותיה של גיישה', או משהו.
5. ולבסוף: זה אולי היה סרט מחורבן, אבל לא מגיע לחרב המחליקה-מצד-לצד של "7 חרבות" איזה אזכור קטן ברשימת הדקות? אולי "דג הזהב לחרב השנה"? משהו?
7 חרבות
נכון – וגם הקרב בסימטה המאוד צרה היה קרוב להיכנס לרשימת הדקות.
בקשר להאבקות של בוראט ואזמט – תשמע, זאת היתה אחת הסצינות הזכירות וה… אה… מרשימות של השנה, אבל לדעתי, זה פשוט לא היה עד כדי כך מצחיק. לא לעומת דברים אחרים בסרט, לפחות. יותר התפעלתי מזה שהיה להם אומץ להכניס סצינה כזאת לסרט מאשר צחקתי.
רוב הסרטים הם של סוף השנה.
מוזר שרוב הסרטים המוזכרים בכתבה יצאו בסוף השנה.
מה קרה לכל סרטי תחילת השנה שעברה?
רוב הסרטים הטובים השנה
יצאו בשלושת החודשים האחרונים שלה. זו לא אשמתי, זאת הצורה שבה הקולנוע האמריקאי עובד.
20 הרגעים הטובים שלי.
1. הקליימקס של "השתולים".
2. כותרות הסיום של "כרוניקה של אקדח" (לדעתי כותרות הסיום היפות והטובות ביותר שראיתי אי פעם).
3. הקראקן עולה שנית, "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת".
4. "כן, הו כן! תמשיך ככה" (או לחילופין: סצינת העינויים), "קזינו רויאל".
5. בוראט vs אזמאט, "בוראט".
6. הקרב במחנה הפליטים, "הילדים של מחר".
7. משחק הוקי ברוטאלי במיוחד, "כרוניקה של אקדח".
8. אי הקניבלים (ממש כל הסיקוונס), "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת".
9. מסתבר שבריטים אוהבים קפה עם הרבה "חלב", "הילדים של מחר".
10. השורה האחרונה של דניאל קרייג ב"קזינו רויאל".
11. פגישה של שתי חפרפרות, "השתולים".
12. בוראט רוצה האמר, "בוראט".
13. הקראקן מקנח את אפו על ג'ק, "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת".
14. מגניטו "מגשר" פערים, "אקס מן: המפלט האחרון".
15. בוראט באכסניית היהודים, "בוראט".
16. משחק הקזינו האחרון ב"קזינו רויאל".
17. ליל המסיכות, "ונדטה".
18. ג'ון וויין נורה, "כרוניקה של אדקח".
19. דבריה האחרונים של פוקהונטס, "העולם החדש".
20. סילא פוצח ביריות על רקע נאומו של איאן מק'קלן ב"צופן דה וינצ'י".
אפשר כבר להוריד את הטוקסידו?!
… מקונג-פו האסטל…
מתי ההמשך?!
בוראט
תהרגו אותי אבל אין לי מושג איך סשה ברון כהן הפך תוך שנה לאישיות בכירה בעולם. הוא זכה בכל כך הרבה פרסים ובכל כך הרבה משאלים שזה פשוט מדהים אותי.
זה לא שאני חושב שבוראט היה סרט רע. הוא ללא ספק הסרט הכי מצחיק של השנה.
אבל.. אני הכרתי את סשה עוד הרבה לפני, בתור עלי ג'י בעיקר וגם בתור בוראט מהמופע שלו ביס. הוא עשה שם את אותם קטעים ואותו סגנון שלפיו הוא עשה את הסרט. אם הייתי רואה את הסרט לפני שהוא הופץ, לא הייתי נותן לבוראט שמינית מההצלחה שלה הוא הגיע. בלי להשתחצן, אני חושב שהרבה פעמים אני יכול להבין איך סרט הצליח, גם אם אני באופן אישי לא אוהב אותו. אבל פה.. פשוט קשה לי להבין את זה..
הסרטים שהכי אהבתי היו: ג'ראהד (אבל לא יותר מעוד סרט טוב), נקודת מפגש (לא משעמם בכלל לטעמי ואחד הטובים של וודי אלן), ונדטה (שהיה מצויין בעיניי), גברת קרן שמש הקטנה שממש אהבתי, ובבל שיכל להיות הסרט שהכי אהבתי השנה אם לא הייתי רואה את השתולים.
הסרט הכי גרוע שראיתי השנה היה מת לדייט שחצי שעה ממנו הספיקה לי אז אולי הוא יצירת מופת לאחר מכן. שאר הסרטים הם יותר סתמיים ולא הייתי מגדיר אותם כגרועים. מה לעשות, אני משתדל לא ללכת לסרט שנראה לי גרוע (מה שישתנה כשאני אתחיל ללמוד קולנוע שנה הבאה, אני מניח…)
אני מנחש שאם הייתי רואה את 'מת לדייט'
הוא היה נכנס למקום מכובד מאוד ברשימת הסרטים הגרועים של השנה שלי. לשמחתי, לא ראיתי אותו.
אבל מן הסתם אתה בטח נחשפת להרבה סרטים גרועים
בתוקף תפקידך כמבקר קולנוע. לי אין סיבה (חוץ מבמקרה של "מת לדייט" שפשוט היו לי כרטיסים בחינם) ללכת ולבזבז 30 ומשהו שקל על כרטיס לסרט שאני יודע שרוב הסיכויים שהוא ייצא גרוע או שקיבל ביקורות נוראיות. לכן הבחירה שלי בסרט הגרוע של השנה לא מדוייקת (אני בטוח שיצאו מלא סרטים גרועים שלא ראיתי).
יצא לך במקרה לראות את רנט?
מכל הסרטים שאני איתי השנה בקולנוע (ואולי בכלל), הוא ללא ספק הגרוע ביותר.
מה שעצוב זה שהוא מבוסס על מיוזיקל ממש טוב.
הוא מבוסס על כריס קולומבוס. 'Nuff said
הוא - לא.
הסרט בויים ע"י קולומבוס ולמרות זאת הוא עדיין מבוסס על מיוזיקל מעולה שאפילו קולומבוס לא הצליח לרצוח לגמרי. ולכן הציון שלו סביר לחלוטין. הרוב שם זה המוזיקה והשחקנים הם ברובם הקאסט המקורי של המיוזיקל.
השחקנים הם ברובם הקאסט המקורי של המיוזיקל *הזה*?
כי גם אני וגם ידיד שלי יצאנו בתחושה שמורין מאוד מוכרת לנו, ואז גילינו שזו השחקנית ששיחקה את אלפבה במיוזיקל "Wicked".
חוץ מזה, זה שיש בסרט כמה דברים שהם לא ממש מחורבנים, וכולם מקורם במיוזיקל, לא מראה שקולומבוס עשה משהו טוב. להיפך, זה רק מראה כמה המיוזיקל טוב.
נכון
לזה בדיוק התכוונתי.
ו-כן, השחקנית שמשחקת את מורין היא מהקאסט המקורי. את התפקיד של אלפבה היא קיבלה מאוחר יותר. כמעט כל הקאסט הוא מקורי מהמיוזיקל *הזה*.
נכון
גילוי נאות – ראיתי את המיוזיקל בשלב די מאוחר של קיומו (ב-2004, כמה שנים אחרי שהוא יצא), ולכן אני רואה בעיני דימיוני קאסט אחר לחלוטין (למרות שאני יודעת שהקאסט מאוד קרוב לקאסט המקורי), עם יוצא דופן אחד: השחקן שמגלם את בני, שלפי השמועות נמצא שם מאז ומעולם ויישאר לנצח.
לא
השחקן המקורי ששיחק את בני הוא טיי דיגס שמשחק גם בסרט.
יצא לך במקרה לראות את רנט?
שמעתי שהוא גרוע אבל משום מה בימד"ב הוא קיבל ציון סביר יחסית, 7.1.
ראית את "מת לדייט"? אם זה היה הסרט היחיד שהייתי רואה בחיים, הייתי סולד מהדבר הזה שנקרא קולנוע. הוא באמת גרוע. ועשוי רע. ולא מצחיק. ממש סבלתי בו (ושוב הייתי בו רק 30 – 40 דקות אז אולי הוא משתפר בהמשך..)
והוא קיבל בימד''ב 2.7 אז יכול להיות שכולו גרוע.
אני בטוחה ש''מת לדייט'' יותר גרוע, אבל לא זה העניין.
"מת לדייט" נועד להיות גרוע. רק מהשם שלו אני יודעת שלא הייתי הולכת לראות אותו (ואני מניחה שגם אתה הלכת רק בגלל הכרטיסים חינם…).
"רנט", לעומת זאת, מבוסס על מיוזיקל מצליח מאוד, שהוא גם המיוזיקל הטוב ביותר שיצא לי לראות. לפני שהלכתי לסרט שמעתי שהוא לא משהו, אבל חשבתי לעצמי: "כמה רע זה יכול להיות?"
ובכן, אחרי שבברודווי בכיתי וצחקתי עם הדמויות, וברב-חן בעיקר נחרתי וקיללתי את עצמי על כך שהחלטתי לראות את הסרט, קיבלתי תשובה…
מדהים איך התגובה שלי ל'רנט' הייתה שונה לגמרי משלך.
אני לא קיללתי את עצמי, אלא את יוצרי הסרט.
זה ידוע שלנשים יש נטייה גדולה יותר לשנאה עצמית,
בעיקר אם הן כותבות שירה.
לא, ברצינות:
בהחלט היה בסרט הזה פוטנציאל למחזמר טוב, אבל הוא ירד לטמיון. אני אישית האשמתי את התסריטאי: העלילה פשוט עשתה קולות בלתי ברורים (כמו ברווז נכה), התנדנדה לה ממקום למקום (כמו ברווז נכה), ואז צללה באגם ולא עלתה עוד לפני השטח (את יודעת כמו מה).
אם ראית את המחזה, אולי את יכולה להגיד אם זו באמת הייתה אשמת התסריטאי, או שגם במחזה הייתה בערך אותה העלילה, רק ששם זה איכשהו עבד.
העיקרון הוא אותו עיקרון במחזמר ובסרט, רק ש
א) כנראה שזה עיקרון שיותר מתאים למחזמר.
סנל"ל המוות של אנג'ל), היו ממש סתמיים בסרט.
ב) הבימוי והמשחק יותר טובים במחזמר.
ג) בסרט הורידו את כל הקטעים המוזיקליים הטובים (למשל ההודעות המולחנות במשיבון של מארק) והשאירו רק את השירים הקיטשיים. למעשה, הסרט לא החליט אם הוא מוזיקלי או לא.
ד) איכשהו, קטעים שבמחזמר היו מרגשים (
אני רואה את זה להיפך:
סאשה ברון כהן (גאון קומי לדעתי) סוףסוף מקבל את ההערכה המגיעה לו.
זה הכל.
אני מסכים אבל
אכשיו חובתו להוכיח שהוא גם מסוגל לכתוב סרט עלי ג'י טוב (לפחות) במקום הדבר הזה שקיבלנו ב_2002.
לכולם יש מעידה בקריירה.
עלי ג'י לא היה סרט גרוע. הוא היה נחמד אבל לא טוב וגם לא גאוני. כנראה מעין ניסיון של כהן למכור את עצמו לקהל הרחב.
דווקא הדמות עצמה של עלי ג'י כפי שהיא מופיעה בסדרה היא מצוינת ובאמת יש לה פוטנציאל לסרט שלא יהיה פחות טוב מבוראט.
אוי!
הילדים של מחר כבר ירד מהאקרנים? כל כך הרבה זמן רציתי לראות את זה, וכל כך הרבה זמן משכתי את זה, שעכשיו אני אצטרך לחכות לדויד…
בכל מקרה, טקס נהדר, כרגיל, והרבה דברים איתם אני מסכים: הפוסטר של Hard Candy הוא מבין הטובים שראיתי מזה הרבה זמן, ואת המבוך של פאן אני מאוד מאוד רוצה לראות בקולנוע. מאוד.
יש לינק לפוסטר של Hard Candy ?
נראה לי שהוא מתכוון לזה:
ואיך שכחתם את...
הר ברוקבק:
ג'ק (ג'ייק ג'ילנהול) מבקר בבית של אניס (הית' לדג'ר) – הסצנה המרגשת ביותר השנה.
תגובה
-הילדים של מחר זה סרט בריטי. או שלמפיצים בארץ לא אכפת מזה?
-דג מלוח להפצה, מבחינתי, זה כבר דבר נדוש. אם עד שמגיע אליי ה-DVD הסרט עוד לא מראה סימני יציאה בארץ אז מוותרים על הקולנוע. The Descent היה סרט טוב, אגב. וגם את סורק באפלה אהבתי. (תזכורת עצמית: לך תקרא את הספר).
-בהחלט מגיע צל"ש על כל האווירה של 'הילדים של מחר'. כמו שכבר אמרתי, זה פשוט סרט שיושב עלייך כמו סופגנייה מעופרת יצוקה.
-'הפנתר הורוד'? מושמץ בהן צדק. ראיתי אותו באחד האוטובוסים שלקחתי מכאן לשם בארה"ב. ניסיתי להתמיד בצפייתו רק כדי שאוכל להחליט בעצמי אם הוא טוב או רע. הוא לא היה מצחיק. הוא היה מאוד דבילי. הספר שלי הצליח להשיג את רוב תשומת הלב. את הסוף בכלל לא ראיתי כי הנהג הלך ולקח את הקלטת אבל לא הצטערתי וזה עדיין לא מפריע לי.
-לעומת זאת מהנחשים… שעל המטוס נורא נהנתי.
הרגעים הכי טובים.
20. Freaking Awesome! עד שהוא מגיע למשפט הנוראי.
17. Rosebud… כנראה התפקיד הכי טוב של שאטנר להיום.
16. And he stand Vivified! צריך לראות את הסרט עוד פעם אחרי הקומיקס.
14. ראשונה ברשימת סצינות ה-WTF של השנה.
12. We don't have time! Hemmy! יותר מדקה שאני ואחי לא הפסקנו לצחוק.
11. גם צריך לראות עוד פעם.
8. בונד רודף אחרי Freerunner! ומצליח להשיג אותו! ענק!!
5. "נראה לך שאכפת לי?" עוד רגע של צחוק שכנראה שאר הקהל לא הבין.
3. בטריילר זה היה יותר טוב.
2. אווירה. המון אווירה.
ועל תזרוק את הכינוי. הנוסטלגיה, הימים בהם רד פיש הייתה יישות נעלמת שלא נראית בציבור ומציאת שמו האמיתי הייתה משימה המשתווה בחשיבותה, בקושייה ובערכה לפתירת חידות חמיצר…
איך אפשר להיפטר מהם בכזאת קלות?
הערות על הערות
5. הקהל לא הבין?! איזה קהל הולך לסרט של ג'יימס בונד בלי לדעת את המשפטים הקבועים שלו?
3. אני לא חושב שזה בכלל היה בטריילר.
הערות על הערות על הערות
5. לא נעים לי להגיד את זה אבל הצופים איפה שאני צופה הם צופים באותה מידה שיש 'צופים' לתאונות דרכים. הם שם, יש, אז 'צפו'.
כשאנחנו היינו היחידים שצחקנו, זה אישר לי שאם מישהו 'באמת' ראה את הסרטים הקודמים אז הוא לא זוכר אותם.
3. זה היה בטריילר אבל בצורה אחרת.
מקסים
30 רגעים שלי
30. מחבואים – אולי
ההתאבדות
29. המדריך לחיים בכפר- הרגע המוות של אחד מכוכבי התוכנית
28. מיס סאנשיין הקטנה- סבא מתכונן לשינה
27. אביבה אהובתי – הבת מודיעה על בחירה בקרירה
26. מישהו לרוץ איתו- התקווה
25. מדעי החלום- להחזיר את הזמן שנייה לאחור
24. הדברים שמאחורי השמש- משולח פיצה למישהי מן העבר
23. חיים בין השורות – נשיקה ראשונה (לא הנשיקה הראשונה האחרונה ברשימה שלי)
22. הילדים של מחר- תינוק עוצר את הקרב
21. טרומן קפוטה- הפתיחה
20. הדליה השחורה – קרב יריות משולב עם גילוי גופת הדליה השחורה.
19. מישהו לרוץ איתו – שוב
18. נקודת מפגש – משחק פינג-פונג
17. הילדים של מחר- פינג פונג
16. שנת אפס- הכלב נדרס
15.מדעי החלום- הסיום
14. לחזור- כרמן מאורה מאזינה לשיר מן האוטו
13. בריק- עימות החארון עם הפאם-פאטל במגרש ריק
12. שיחות עם אישה אחרת – השיחה על הגג
11. אדמה משוגעת- הנשיקה הראשונה
10.חיים בין השורות -השיחה המודיעה על הגירושין.
9. לחזור- ביקור בקבר האב
8. בוראט- הכפר של בוראט
7.מדעי החלום – שכתוב לוולוט אנדרגראונד
6. לבי החסיר פעימה- שיעור בפסנתר (יש כמה, כולם מתאימים)
5. בוראט- רודיאו
4. המדריך לחיים בכפר – סצנת הסיום
3. הדברים שמאחורי השמש- מה היה היום בבית הספר
2. הילדים של מחר- ג'פרי נפרד מאשתו
1.מדעי החלום – שילוב בין אמבטיה, חלום וכתיבת מכתב
אחרי מס' 18 ו-17
ציפיתי ש-16 יהיה:
16. בוראט – פינג פונג
…
ההוביט ניצל!
אולי, זה לא אומר שיהיה במאי טוב.
אבל שום דבר טוב לא היה יוצא מההפקה הגרנדיוזית של פיטר ג'קסון.
עם כל הכבוד, ולא חסר כבוד לתכנון הקרבות, האפקטים האנטים, התפאורה, הצילום והאורות, הוא די ייבש את "שר הטבעות"..
כן, חבל שלא נתנו את שר''ה לכריס קולומבוס.
אל תרגיז את הדגים.
פה אסור להגיד מילה רעה על שר"ה. (או לשבח סרט פנטזיה אחר)
אהה.
כתבה מספר 2426
וואו.
שר הטבעות באמת מנצח בכל סקר שהוא משתתף בו.
החלטה לשנה החדשה
לחלק יותר מחמאות: דורון, זכית להיות הראשון
וואו, אני כל כך שמח שירדת חזק על ''כשתראי נמר בשלג..''
מעט סרטים שראיתי השנה עיצבנו אותי יותר.
כל הסרט הזה הוא כמו גרסה ארוכה יותר וגרועה בהרבה של "החיים יפים".
ואני בכלל רציתי לראות אותו בגלל ששמעתי שטום ווייטס שם! (והקטעים איתו באמת טובים כי הוא מגניב לא משנה מה. חבל רק שהם מהווים משהו כמו חמש דקות מהכולל.)
בכל מקרה, אכזבה גדולה באופן כללי, וכל השמצה שהסרט הזה מקבל מגיעה לו בצדק.
אחלה דג זהב, חזייק ואמייץ.
(ומה שאני אישית הייתי עושה: להתחיל לייצג את עצמי בכל מקום שאינו עין הדג בתור דורון פישלר. אם נניח שאתה מתחיל עכשיו, אז עוד שנה אנשים בטח כבר יתרגלו לזה. אולי תנסה איזו תקופת הסתגלות קצרה בתור "הכותב שהיה ידוע בעבר כרד פיש". אבל בחיית זומזום, תישאר פה רד פיש, שלא יתבלגן לנו הראש.)
ותודה לעין הדג שהביאני עד הלום.
אחלה סיכום שנה
ואם אתה רוצה את "שדרות סאנסט", זרוק מילה . לא סתם בילי ויילדר הוא הבימאי האהוב עליי, ויש לי את רוב סרטיו בבית.
[בשנים האחרונות אני מתאהב שוב דווקא ב"אחת שתיים שלוש" האנרכיסטי-סלפסטיקי משהו שלו, שמוקרן לעתים קרובות ב-TCM או MGM ]
אוי, ''אחת שתיים שלוש'' הוא באמת סרט מקסים.
אני גיליתי ממש לאחרונה את חייו הפרטיים של שרלוק הולמס.
ולו בשביל הדיאלוג הבא:
כל כך… בריטי.
אני גיליתי ממש לאחרונה את חייו הפרטיים של שרלוק הולמס.
השמועות אומרת שזהו הסרט הכי אהוב על ויילדר עצמו, ואחד הפחות מצליחים שבהם. הוא גם קוצץ באכזריות ונדמה לי שהחלקים אבדו ולא קיים עותק "גרסת במאי" אמיתי.
דווקא לא התלהבתי ממנו כל-כך, אבל החלק האהוב הוא הבדיחות על היחסים ההומוסקסואליים לכאורה בין הולמס לווטסון ("אילו שמועות נוראיות! חייבים להזים את זה… אנחנו צריכים להתחתן!" , "אז *באמת* ידברו!").
לפי הספר ''Aיחות עם וילדור'' של קמרון קרואו
וילדור טוען שאין לו מושג איפה נמצאים כ-30 אחוז מן הסרט, שהוא הצליח רק למצוא כמה גלגלים בלי תמונה או בלי סאונד. הוא הגדיר את הסרט כ"סרט הכי אלגנטי שלי" אבל ממש לא אוהב את הגרסא הקיימת.
אגב, באותו ספר הוא אומר ש"קשר חוץ" הוא הסרט הכי אישי שלו, ולגבי הסרט הכי טוב שלו: בבחינת סרט ללא פגמים זה"הדירה" ומבחינת התוצאה הסופית "חמים וטעים"ו"שדרות סנסט".
תודה על המידע!
ככה זה כשקראתי רק פרק אחד מהספר :-) .
רק תיקונים קטנים: "ויילדר" ולא "וילדור" (זה נשמע כמו ערבוב עם קינג וידור, במאי גדול אחר בן תקופתו…).
לסרט Foreign Affairs קראו כמדומני "יחסי חוץ" בעברית.
ומאחר ואין ביקורת (עדיין?) הנה קישור מעניין על ''אפוקליפטו'':
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3347733,00.html
יאיר רווה מפסיד אמנם בויכוח, אבל מעלה כמה טיעונים משכנעים לגבי למה הסרט היה יכול לתפקד נהדר כתעמולה נאצית, ולמרות זאת עדיין מדובר ביצירת אמנות מרשימה.
ההשוואה לריפנשטאל קצת צרמה לי,
מכיון שריפנשטאל היתה קולנוענית מוכשרת פי כמה מגיבסון (לא ראיתי את אפוקליפטו, אני שופטת לפי סרטים אחרים שהוא עשה).
ניטפיק - ''אינלנד אמפייר'' יוצא בפברואר
כך לפי ה"לא סופי", אפשר לעדכן בנוגע להפצת הסרט בסיכום שנה.
בתור מי שניסתה לגלוש בשמה...
זה פשוט לא שווה את זה. פתאום יופיע עוד איזה דורון פישלר, ואז לך תסביר לו שלמרות שגם הוא, אתה היית כאן קודם, ואז צריך לעשות ריגשי, ולהסתובב באתר ולחפש תגובות מטופשות שנכתבו בשמך ולהסביר שזה לא אתה כתבת… רד פיש, לעומת זאת, תמיד יהיה רק אחד.
למען האמת (פסקה זו מיועדת למי ששאל למעלה), רוב האנשים שאני מכירה, כולל אותי, קצת שונים באינטרנט מכפי שהם בחיים. כשיש כינוי, זה בהחלט נוטה לפצל אותך לשתי דמויות שונות (אפשר הרבה, אפשר גם רק טיפונת בדרכים מאוד מעודנות).
אב בעצם השאלה היא אם אתה באמת מוכן להרוג את רד פיש סתם כדי לחזור להיות דמות אחת. לא חבל? בתור צמחונית אדוקה, אני נאלצת לקרוא לך לתת לדגים לחיות.
הערה קטנה
לגבי הטרנד של השנה, עם כל הכבוש לבונד ושות', נדמה לי שהטרנד שלה השנה הוא במאים לטיניים לוהטים שעושים סרטים באנגלית (קוארון, אינאריטו, דל טורו). בהקשר של קוארון, אגב, חייבים לציין שאני ייסדתי כבר את מועדון המעריצים שלו בארץ עוד בימי 'ואת אמא שלך גם', ולכן קוראנו הנאמן ר. פיש (או ד. פישלר, מה שתרצה) מוזמן להעביר אלי באופן מיידי את דמי החבר במועדון.
הטרנד של השנה הקרובה, אגב, הוא כמובן הפוך – במאים דוברי אנגלית שעושים סרט בשפות זרות, אם זה איסטווד (יפנית) או גיבסון (מאיה). כמובן, תמיד אפשר לומר ש"בוראט" הקדים את זמנו (בגלל השימוש שלו בעברית).
זה הטרנד של השנה בחו''ל
היר אין יזראל, בבל הגיע רק עכשיו ועתידו של המבוך של פאן לא ברור.
אבל זה לא ממש התחיל השנה
קוארון, אינאריטו ודל טורו עשו כבר סרטים באנגלית. השנה, כששלושתם שחררו סרטים מאוד מצליחים (ביקורתית, לפחות), זה באמת בטח נראה לאמריקאים כמו כיבוש מקסיקני מאורגן, אבל אצלנו, עם סרט אחד שהגיע לפני כמה חודשים, אחד ממש עכשיו ואחד אולי בעתיד הלא ברור – זה פחות נראה כמו תופעה.
(דמי החבר יועברו אליך, כמובן).
יש לי מילה אחת עבורך:
פינגווינים.
אולי זה לא התחיל השנה, אבל זה בהחלט הגיע השנה למצב שבו כמעט הצליחו להמאיס על הציבור (להלן אני) אחת החיות האהובות עליו…
איפה הפרס ע''ש מניח רעפים נוצרי?
יש סיכוי שמתרגמי ארצנו השתפרו עד כדי כך השנה שהפרס בוטל?
אני לא יודע בקשר למתרגמים
אבל בעניין שמות סרטים – באמת היתה שנה די בסדר. לא היו סרטים קטלניים, לא היו סרטים מתים מצחוק, ו'תיבה של איש מת' זה אמנם קצת עילג, אבל טוב הרבה יותר מ'חזה של איש מת'. בקיצור, שמות מביכים ממש כמעט ולא היו.
הי, ואם כבר מדברים על פרסים עלומים-
מה הסיכוי שיהיה פרס על תאורה? כי לא חשבתי שיש ממש צורך בפרס כזה, עד שראיתי אתמול את "בריק".
מה עם סרטים דוקומנטריים. יצאו כמה מצויינים השנה. כמו אנרון – האנשים הכי חכמים בחדר.
'אנרון' יצא בשנה שעברה (בארה''ב)
ובכלל לא (אצלנו). גם השנה יצאו באמריקה כמה סרטים תיעודיים שמקבלים הרבה הערכה, אבל הם לא הגיעו לארץ. אהבתי מאוד את 'The War Tapes' שהוצג בפסטיבל ירושלים ואת 'סובנירים' הישראלי (ואומרים שגם 'מועדון בית הקברות' מצוין. לא ראיתי).
ואם כבר...
מישהו יודע משהו על סרט חדש של גיתאי, דוקומנטרי שנקרא 'חדשות מהבית' או משהו כזה?
אנרון (בעיני) לא היה כזה סרט מצוין.
הפרשה מעניינת, הביצוע היה קצת פחות מוצלח.
אנרון (בעיני) לא היה כזה סרט מצוין.
"הפרשה* מעניינת, הביצוע היה קצת פחות מוצלח"?
* חברה בשווי שוק של 60 מיליארד דולר פשטה את הרגל תוך שלושה חודשים.
מעניין מה ההגדרה שלך לכשלון.
ב''ביצוע לא מוצלח'' מיכל לא התכוונה לביצועים של אנרון,
אלא לסרט שנעשה על הפרשה (שהיתה מעניינת, לדבריה).
אגב, כתבה מצויינת.
קצת באיחור..
סיכום פשוט מקסים..
מסכים כמעט עם כל מילה..
אה.. ותישאר רד פיש…
נדרשו לי כמה רגעים כדי לצאת מההלם על כך שאתה "נרשם בזאת למועדון המעריצים של סמנתה פוקס" ולהבין שבסך הכל דילגתי על שורה.
___________
העלמה עפרונית, נושמת לרווחה וחוזרת לסמינריון
הסרט הגרוע של השנה?
"כשתראי נמר בשלג" קבל תגובות ממש קיצוניות לטוב ולרע.
להלן כמה מהתגובות היותר חיוביות:
נחום מוכיח אומר עליו: "יצירת קולנוע מושלמת. לא להחמיץ." http://www.habama.co.il/newscomplete.asp?id=2457&subject=MainIssue&PageName=index.asp&nimg=1
קרן פלס (הזמרת) אומרת שזה הסרט הטוב ביותר שראתה. http://tarbut.nana.co.il/Article/?ArticleID=397599&sid=123
גידי אורשר די מרוצה:
"הוא משאיר טעם של מתקתקות ערבה שבנתונים מסויימים יכול, בהחלט להיות גם ערב לחיך. "כשתראי נמר בשלג" – 8 בסולם אורשר"
http://glz.msn.co.il/glz/culture/critics/movies/04347AB2C2E14627B15AF66BFD2D38DA.htm
אני מסכים עם אורי קליין שכותב:
"כשתראי נמר בשלג" הוא פשוט בעייתי. … אי אפשר שלא … להשתומם מן המופרכות של הסרט וגם להתפעם מרגעי החסד שמופיעים בו והופכים את הצפייה למטוטלת רגשית, שנעה בין רתיעה לאהדה."
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=752919&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
ההערכה שלי לקרן פלס
ירדה מאוד הרגע.
ההערכה שלי לקרן פלס
מעולם לא היתה גבוהה. מדובר בלא יותר ממוצר פופ מאוהב בעצמו.
אבל עכשיו, אחרי ששזפתי את עיני בכישורי הכתיבה שלה, שעומדים בערך באותו קו של פינת ההמלצות ב"מגאזין" השבועי של רב-חן, נו, שום דבר לא השתנה.
אאל''ט, הם מאייתים את זה מגה-זין
נשמע כאילו קרן פלס היא לא האדם היחיד שמאוהב בעצמו
מה דעתכם על הרשימה הבאה בהקשר של בניני?
מרץ מוגבר, פעלתנות וחוסר-מנוחה
מצב-רוח טוב בהגזמה, אופוריה
רגזנות יתר ואי-שקט
מחשבות מתרוצצות ודיבור מאוד מהיר, קפיצה מרעיון אחד למשנהו
חוסר ריכוז
צורך במעט מאוד שינה
אמונה לא מציאותית בכוחות או יכולות
שיפוט לקוי
בולמוס בזבוז
התנהגות שונה מהרגיל לפרק זמן מתמשך
דחף מיני מוגבר
שימוש בסמים, בעיקר קוקאין, אלכוהול וכדורי שינה
התנהגות פרובוקטיבית, מתפרצת. או תוקפנית
הכחשה שמשהו לא בסדר
הרשימה הנ"ל לקוחה מהאתר הבא:
http://www.sahar.org.il/bipolar.asp
לגבי 'הילדים של מחר',
אמנם לא ראיתי את הסרט עצמו, אבל אני חייבת לציין לרעה את הפוסטר הישראלי שלו כפי שהופיע על שלטי חוצות (קטנים). למי שלא יצא לו לראות את הזוועה: מדובר בכרזה ללא כל צילום/ציור, שכתוב עליה בענק "הסרט החזק של השנה" ואת שם הסרט. בדיוק מסוג הדברים שגורמים לך *לא* לרצות לראת סרט.
תלוי בפונט
בעיניי, גרסת ה "נו בולשיט" היתה דווקא יעילה מאד.
עכשיו תורי
באיחור קל, הנה כל הזוכים בפרס פינגווין הזהב לשנת 2006:
http://my.area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=478499&postid=1163057773656016315
אותך לדני.
אז זה מה שקרה לפרסומות...
כל הכבוד רד.
צוות העורכים.
לא אני.
תעשו משהו עם החלל הריק הזה
ברקע הצהוב הזה למעלה. מעל "ביקורת קולנוע לאנשים שלא סובלים..". יש שם חלל ריק.
גם אתה מתבלבל בין כחול לצהוב?
טוב לדעת שאני לא היחיד.
זה כחול??
שיט! עכשיו אני לא אוכל להטיס מטוסי קרב! לאאאא!11
למען האמת..
אם באמת היית עיוור צבעים היית קורא לצבע הצהוב – כחול ולהיפך. פשוט היית רואה אותו בצבע השני.
היו שלום ותודה על הדגים
אכן טקס מרגש שקלע לטעמי, אולם זו הרשימה שלי:
על המשחק: ארוחת בוקר על פלוטו
תלבושות: ארוחת בוקר על פלוטו
פסקול: ארוחת בוקר על פלוטו
השחקן הטוב ביותר: קיליאן מרפי (ארוחת בוקר על פלוטו)
הסרט האירי ביותר של השנה: ארוחת בוקר על פלוטו
הפלא של השנה: לארוחת בוקר על פלוטו אין ביקורת בעין הדג
סוחט הדמעות: טריסטאן ואיזולד
סרט טוב שאיכשהו נשכח ע"י כולם.
ראיתי אותו בדי וי די ומאד נהניתי.
איזה מסר?