נהיה קשה יותר ויותר לדמיין מצב שבו "הרשת החברתית" לא גורף את האוסקרים, אחרי שבנוסף לכל פרסי המבקרים הקיימים, הוא לקח גם את גלובוס הזהב לדרמה הטובה ביותר, ובדרך גם את פרסי הבמאי, התסריט והפסקול. אם "נאום המלך" לא הצליח לזכות אפילו בגלובוס, הסיכויים שלו באקדמיה נראים קלושים.
חוץ מזה? אפס הפתעות. רבים מהזוכים כאן יהיו הזוכים גם באוסקר.
הסרט הטוב ביותר – דרמה: הרשת החברתית
הסרט הטוב ביותר – קומדיה או מיוזיקל: הילדים בסדר
הבמאי הטוב ביותר: דייויד פינצ'ר, הרשת החברתית
התסריט הטוב ביותר: ארון סורקין, הרשת החברתית
השחקנית הטובה ביותר בדרמה: נטלי פורטמן, ברבור שחור
השחקן הטוב ביותר בדרמה: קולין פירת', נאום המלך
השחקנית הטובה ביותר בקומדיה: אנט בנינג, הילדים בסדר
השחקן הטוב ביותר בקומדיה: פול ג'יאמטי, הסיפור על פי בארני
שחקנית המשנה הטובה ביותר: מליסה לאו, פייטר
שחקן המשנה הטוב ביותר: כריסטיאן בייל, פייטר
הסרט הזר הטוב ביותר: בעולם טוב יותר, דנמרק
סרט האנימציה הטוב ביותר: צעצוע של סיפור 3
הפסקול הטוב ביותר: טרנט רזנור ואטיקוס רוס, הרשת החברתית
השיר המקורי הטוב ביותר: "You Haven't Seen the Last of Me", מתוך בורלסק
שאהיה הראשונה להגיד משעמם?
אם כי נראה לי שאין הרבה מקום לטעויות פה, המועמדים היו ראויים וכל מי שהיה נבחר היה בסדר.
הרשת החברתית אכן ראוי, אם כי אני תוהה אם הוא היה יוצא בשנה אחרת עם סרטים יותר חזקים האם הוא עדיין היה לוקח הכל.
המתחרים שלו לא חלשים בכלל
"הרשת החברתית" סרט מצוין, אני לא אתלונן אם הוא ייקח גם את האוסקר. אבל בדרך כלל בעונה הזאת יש מין כדור שלג כזה, כשנדמה שכל מחלקי הפרסים למיניהם מיישרים קו אחד עם השני, ומה שהתחיל לקבל פרסים ממשיך לקבל פרסים והופך למועמד המוביל ומשם למועמד הבלתי נמנע. אצלי נוצר רושם, אולי שגוי, שכולם בוחרים בסרט הזה בעיקר כי כל האחרים בחרו בו. כשזה קורה לסרט טוב כמו "הרשת החברתית", זה קצת משעמם אבל בסך הכל סבבה. כשזה קורה לסרט לא ראוי כמו "נער החידות ממומבאי" זה מעצבן מאוד.
אם זה כמו שאתה אומר זה דווקא קצת אירוני
שבוחרים בסרט על פייסבוק רק בגלל שזה מה שכל השאר בוחרים.
לחץ חברתי?
בכל מקרה, אולי מישהו יכול להסביר לי מה כל כך טוב בסרט "הרשת החברתית"?
נראה שהסרט היה יכול להראות אותו דבר בדיוק אם היית מחליף את "פייסבוק" בכל סטרט אפ אחר.
כן, יש להם כך וכך מיליוני כניסות ביום.
כן, יש להם סכסוכים פנימיים.
איפה פה בדיוק הסיפור?
איפה התהליך שהדמויות עוברות?
איפה ההשפעה של הדבר הזה שנקרא פייסבוק על העולם שבו אנחנו חיים?
שום מילה על "צדקתי בשש מתוך שבע הניחושים"?
(ל"ת)
זאת באמת לא היתה חוכמה גדולה.
(ל"ת)
סייג אחד מתבקש
"הר ברוקבק" שבר בזמנו את שיא הזכיות בפרסים לסרט כלשהו (בין השאר בגלל האינפלציה במספר הטקסים), אבל דווקא את האוסקר לסרט הטוב ביותר לא הצליח לקחת. ציפיתי ש"נאום המלך" יזכה בגלובוס הזהב, כי זה באמת יותר מתאים לסגנון המיושן והבטוח שחברי תא העיתונאים הזרים אוהבים. אחרי הכל, אלה אותם אנשים שהעדיפו את "כפרה" על פני "ארץ קשוחה". מצד שני, אף פעם אי אפשר לדעת מתי הם מצביעים לסרט שבאמת הכי טוב לדעתם ומתי מנסים ליישר קו עם שאר הטקסים הקודמים לאוסקר.
אני שמח בשביל כריסטיאן בייל
עברה עליו תקופה לא מוצלחת מאז "האביר האפל", עם הכישלון היחסי של "שליחות קטלנית 4" ו"אויבי הציבור", בנוסף לשערוריות בחייו האישיים, מגיע לו לזכות.
ואני בשביל מליסה לאו (-:
שאהבתי אותה מאוד עוד מימי "רצח מאדום לשחור".
עכשיו כשעונת הפרסים החלה את תקופת השיא שלה
הנה תחזית מעודכנת לאוסקר 2011:
סרט: "הרשת החברתית"
במאי: דייוויד פינצ'ר, "הרשת החברתית"
שחקן: קולין פירת, "נאום המלך" או ג'סי אייזנברג, "הרשת החברתית"
שחקנית: נטלי פורטמן "ברבור שחור"
שחקן משנה: כריסטיאן בייל, "פייטר"
שחקנית משנה: היילי סטיינפילד, "אומץ אמיתי". זו הקטגוריה היחידה בה שום דבר לא בטוח, אז נלך על הפייבוריט שלי.
תסריט מקורי: "התחלה"
תסריט מעובד: "הרשת החברתית"
סרט אנימציה: "צעצוע של סיפור 3"
סרט זר: "ביוטיפול", מקסיקו
צילום: "אומץ אמיתי" (הידד לרוג'ר דיקינס)
עריכה: "אומץ אמיתי"
עצוב תלבושות/עיצוב אומנותי: "נאום המלך"
פסקול: טרנט רזנור, "הרשת החברתית"
שיר: למי אכפת?
אם זה לפי הפייבוריטים
אז אני מהמר על קלואי מורץ מקיק אס. היי, כל כמה שנים הם נותנים מועמדות לילדה (סירשה רונאן), וכל 10 שנים הם נותנים מועמדות לשחקן מסרט מיינסטרים לא קשור (ג'וני דפ משודדי הקאריביים). כן, לא סביר במידות קיצוניות, אבל כל אחד יכול לחלום.
נו צ'אנס.
שיחקה טוב, אבל אוסקריה עוד לפניה. סטיינפילד פשוט שיחקה בסרט אוסקרים מובהק של הכוהנים, ולכן יש לה הרבה הרבה יותר סיכויים. קיק אס היה קצת יותר מדי וולגרי, וגם (אל תתלו אותי) די ממוצע, ואני לא חושב שהאקדמיה תאהב את זה. קלואי מורץ תיקח אוסקר עד גיל 25, אבל לא השנה. חוץ מזה כל המקומות בטקוגריה תפוסים על ידי: סטיינפילד, אמי אדמס, מליסה ליאו, מילה קוניס והלנה בונהם קרטר.
למעשבה יצרתי מתוך שעמום מסמך וורד של כל המועמדים והזוכים בכל קטגוריה (לפי דעתי) אבל אחסוך מכם את זה.
היי, הפינגווין עשה (ועושה) את זה כל שנה.
לי לא תהיה שום בעיה שתפרסם את זה.
ברור שהסיכוי הוא אפסי, אבל היא הייתה מעולה בזה. למרות שלא נראה לי שהמיקום של מילה קוניס בקטגורייה יותר מדי הגיוני – גם אם על הבאת ג'קי ברקהרט לעולם מגיע לה פרס נובל לכלכלה.
גם לדעתי קוניס לא מתאימה,
הרבה אומרים שהיא שיחקה טוב אבל לא עד כדי כך. אבל כבר יש סביבה כל כך הרבה באזז שלא יתעלמו ממנה.
להיילי סטיינפילד יש גם יתרון אחד- היא יפהפיה.
בטריילר לאומץ אמיתי היא נראית די גברית.
המועמדות של סטיינפילד נראית די הגיונית עכשיו, כן. אני רק אומר שאני אהיה מאוד מאוד מאושר אם קלואי מורץ תהיה מועמדת לאוסקר.
אבל הנה היא במציאות,
(אם אפשר לקרוא לתכנית של ג'יי לנו "מציאות"):
http://www.youtube.com/watch?v=FEm2g-NJLt8
זה לא ג'יי לנו, אבל הבתי את הרעיון...
(ל"ת)
לא נראה לי שזה אפשרי
גם בגלל שהאולפנים לא מקדמים אותה למועמדות.
(כן כן, צריך לשלם הרבה כסף בשביל לקדם מישהו למועמדות לאוסקר. כמה עצוב. רק מראה לך יותר כמה הטקס ההוא לא באמת משנה שום דבר)
אני כל כך מקווה שהתחזית הזאת לא נכונה
לפחות בקטגוריות החשובות שהן לא משחק, מעבר לעובדה שדיי קשה לי להבין מה כל הבלגן סביב "הרשת החברתית" (לא שלא אהבתי, פשוט לא הרגיש לי מעולה כמו שבערך כל העולם אמר שהוא) אני גם דיי רוצה הפתעות, לדוגמה שברבור שחור יזכה בסרט ושסוף סוף ייתנו לנולאן אוסקר! כבר עשור שלם שהוא מביא סרטים שנחשבים בידי כמעט כל אחד איכות טהורה והוא לא מקבל את ההערכה שמגיעה לו על כך (לפחות award wise….). אה, שכחתי בעצם שיש את קטגורית התסריט המקורי…
לא החכמה שבתגובות
אבל בתמונה ג'סי אייזנברג נראה ג'ינג'י.
תגובה עוד יותר לא חכמה:
דווקא גלובוס הזהב עושה בחירות נכונות לפעמים.
אין לי כותרת אז פשוט אקרא לזה: תגובה לכתבה קצרה...
קמתי בשלוש (בול!) כדי לראות את הטקס. לא הייתה שום הפתעה! שמחתי מאוד מזה שרוק 30 ומד מן לא לקח שום פרס, אחרי שנים של מונופול(אוף טופיק?). אבל קפצתי מאושר וכמעט הערתי את כל הבית שסטיב בושמי סוף סוף זכה להוקרה על משהו! שמחתי שפינצ'ר לקח את הבמאי אבל חשבתי שאינספשן זה סרט יותר מדי טוב בשביל לצאת מהטקס בלי כלום, הייתי אופטימי בנוגע לטוויסט בסרט הטוב ביותר, ושאינספשן יקח, אבל לא, שיט! טוב נו. העיקר שפינצ'ר ובושמי לקחו. רגע אבל מי שם על גלובוס הזהב?
אגב, אנדרו גארפילד, מסכן.
בושמי מקבל פרס דווקא על (אאל"ט) בורדווק אמפייר?
סדרה טובה, אבל הוא עשה דברים הרבה יותר טובים בעבר. למה אפילו אין מועמדות על פארגו?
מה, ואף מילה על ריקי?
ריקי ג'ארוייס היה פשוט מבריק: עוקצני, ארסי, התנהג כאילו אין לו אלוהים בטקס שאמור להיות שמרני יותר אפילו מהאוסקר. נראה לי שהוא כבר לא ינחה יותר פרסים בארה"ב – אבל לפחות בדרך הוא נתן לנו שואו כמו שצריך.
נוטה לא להסכים לגבי ג'רביס
אתמול הוא היה הרבה יותר זחוח והתנצל על עקיצות רבות. אבל אני עדיין מודה שיש לבן-אדם הזה ביצים של שור, להגיד דברים בצורה הכי לא פוליקיטלי קורקט זה משהו שרק בריטי כמוהו יכול.
ולהגיד בחיוך 'אמרתי להם' אחרי מונולוג הפתיחה.
(ל"ת)
מחשבות:
הרבה אמרו שאם הרשת החברתית ייקח אוסקר הוא בפירוש לא ייקרא "סרט אוסקר רגיל" כי הוא לא דרמה תקופתית.
השאלה היא כמה זמן יצטרך לעבור עד היום בו נוכל לקרוא ל"הרשת החברתית", או למעשה לסרטי אוסקר אחרים כמו "השתולים", "ארץ שחוקה", "מטען הכאב" או "התרסקות" בשם "דרמות תקופתיות"?
10, 20, אולי בכלל 5 שנים?
כמובן שמבחינת אנשים מסוימים המועמדות של "הרשת" כבר הייתה נראית מוזר – הסרט היחיד שאיכשהו מתקרב להיות סרט אוסקר טיפוסי הוא "נאום המלך" שאני לא מבין מה הבאזז הגדול סביבו. נראה כמו גרסה גברית של "המלכה". קצת מאחוריו נמצא "אומץ אמיתי", אבל אלה הכהנים. תנו לי סרט אחד שלהם שהוא סרט אוסקר טיפוסי.
הארווי וויינסטיין מסכים איתך
http://carpetbagger.blogs.nytimes.com/2011/01/13/sympathy-for-the-academy/
משהו שנתקלתי בו יותר מפעם אחת
כשמנסים להגדיר "סרט אוסקר", הרבה פעמים מציינים סוף טוב, או לפחות מספק, כאחד המאפיינים החשובים. ממבט על זוכי האוסקר בעשרים השנים האחרונות, אני באמת לא מבין מאיפה הטענה הזו נובעת.
מאכזב אך לא מפתיע - ההתעלמות מהתחלה מרגיזה
התאכזבתי לשמוע שהרשת החברתית זכה , אני לא מבין את ההתעלמות מהתחלה. סרט מקורי מקצועי ומאתגר שללא ספק יחרט בזכרוננו יותר מכל סרט השנה.
חשוב לי לציין שדיויד פינצ'ר הוא אחד הבמאים המועדפים עליי אך יש לו סרטים הרבה יותר איכותיים שלא זכו להתיחסות שכזו.
זה קצת מזכיר את מה שקרה עם מאטריקס – הסרט המשפיע ביותר בתעשייה בעשור שלו שלא זכה בשום פרס.
חשוב לציין שברבור שחור הוא סרט מצוין שלדעתי אף טוב יותר מהרשת החברתית.
למרות שזה אתר של סרטים הפרס המוצדק ביותר הוא של סטיב בושמי שנתן הופעה מהפנטת העונה באימפריית הטיילת. ממליץ למי שטרם צפה.
יש פה פרדוקס, אני מאמין.
ההתעלמות מ"התחלה" בגלובוסים ובטקסים אחרים נובעת מזה שהם מנסים לחזות איזה סרט יזכה באוסקר. זו הסיבה היחידה ש"הרשת" זכה.
ואני מאמין, לפי השנים האחרונות בהן נראה כאילו חברי האקדמיה הזדקנו יותר מדי וכבר אין להם כוח אפילו להחליט על דעת עצמם, שהם בוחרים בסרטים שזוכים בכל הטקסים המוקדמים האלה. מבין איך נוצר פה הפרדוקס?
דווקא בעבר כשהגולובסים לא היו מה שהם היום חברי איגוד העיתונאים הזרים הראו שיש להם טעם. הם אפילו נתנו ל"צעצוע של סיפור 2" מועמדות לקומדיה.
אני באמת חושב שאם הם היו הולכים לפי גישה שונה ובוחרים את הסרטים ש*באמת* היו נראים לטעמם אנשים עוד היו יכולים לעבור מלבוז להם לאשכרה לכבד אותם יותר מהאקדמיה האמריקאית לקולנוע.
להשוות את התחלה למטריקס זאת כבר הגזמה פראית, סליחה
אני מבין את ההשוואה בין "אווטר" ל"מטריקס", אבל "התחלה"? אפילו מי שאוהב אותו לא טוען שזה סרט נורא חדשני מבחינת טכניקה קולנועית.
דוקא מבחינה תמטית יש דמיון רב בין התחלה למטריקס
שניהם עוסקים בגיבורים שמנווטים בעולם שבנוי ממחשבות, ושאותו ניתן לשנות באמצעות אותן המחשבות. ההשוואה בין שני הסרטים גם מלמדת הרבה על אומנות כתיבת התסריט. התחלה אולי סרט יותר אינטלגנטי (וגם זה בעיקר מכיוון שמטריקס כל כך נבוב) אבל ברמות של בניית סיפור, יצירת דמויות שככל שהן שבלוניות הן גם זכירות וסימפטיות, ויצירת מתח אצל הצופים, מטריקס מנצח אותו בגדול.
ההשוואה נעשתה מבחינת השפעה על הקולנוע
אני מאד אופתע אם סרטים אחרים ייקחו משהו מ"התחלה". לעומת זאת, זמן קליע וקונג פו מופיעים עכשיו בכל סרט אקשן.
מבחינה חזותית נכון שאין חידושים רבים בהתחלה
ולמעשה הוא גם גונב קצת ממטריקס (אם כי הגניבה מפולטרת דרך סרטים רבים אחרים שצצו בעשור שמפריד ביניהם) אבל הטענה שנולאן ותומכיו מעלים היא שהצלחת הסרט סוללת דרך לסרטים מאתגרים, אינטלגנטים, ובעלי מימד מד"בי יותר מתוחכם מרובוטריקים או חייזרים כחולים. ימים יגידו.
אין לי ספק שזה מה שנולאן טוען
אבל זה עדיין מאד יהיר מצידו. אפילו אם מסכימים שהתחלה כתוב היטב או מעורר מחשבה, הוא ממש לא הראשון מסוגו. אז מה, לדחוף אקשן שמבוים בצורה לא טובה עושה את ההבדל?
ספציפית מד"ב הוא דווקא ז'אנר מאד מעורר מחשבה. זה ששוחטים את היצירות בו ומבזים את הז'אנר חדשות לבקרים, זאת כבר בעיה אחרת. יתרה מזאת, התחלה הוא לא מד"ב אלא פנטזיה עם אצטלה מדעית.
במדיום הקולנועי מד"ב אינו ז'אנר שמעורר מחשבה
הסרטים שמצליחים הם יורשי מלחמת הכוכבים למיניהם – אקשן מוצלח במקרה הטוב (שליחות קטלנית, סרניטי), התקפה על החושים עם אמירות נבובות במקרה הרע (רובוטריקים, אוואטר). ההצלחה של התחלה (שניתן להתווכח על המד"ביות שלו – בעקרון אני מסכימה אתך אבל יש הרבה סרטי מד"ב שעונים לתיאור פנטזיה עם אצטלה מדעית) מייצגת קבלה של הקהל של סרט שרעיונותיו המרכזיים הרבה יותר מורכבים מ"טובים נגד רעים עם הרבה התפוצצויות" ושמבצע הרבה מהדברים שמד"ב כתוב עושה אותם כבדרך אגב – בניית עולם חלופי, שינוי כללי הטבע, אתגור האקסיומות הבסיסיות של הקיום. הוא לא עושה אותם בצורה טובה, אבל רק העובדה שהם נעשים ושלמרות זאת הסרט היה הצלחה היסטרית היא אולי אינדיקציה שטעמו של הקהל מתוחכם יותר משאולפני הוליווד מאמינים.
מה פתאום? מד"ב מעורר מחשבה אולי אינו שובר קופות,
אבל בהחלט יש הרבה סרטי מד"ב מעוררי מחשבה. כמה דוגמאות מהשנים האחרונות: מה קרה בגאטאקה, Moon, מחוז 9, הילדים של מחר, השומרים, דו"ח מיוחד, 12 קופים, דוני דארקו, סולאריס.
ויש כמה שהם אכן שוברי קופות.
(ל"ת)
בעצמך אמרת: אלה לא סרטים שוברי קופות
מתוכם רק מחוז 9 נחשב הצלחה (הילדים של מחר היה, למיטב זכרוני, הצלחה צנועה ואולי אפילו כשלון, וכל האחרים כשלונות מהדהדים). ייחודו של התחלה הוא שהוא לא רק הצליח אלא היה אחד מהסרטים המכניסים של 2010, ולכן מעורר את התקווה שאולפנים הוליוודים ישקיעו בסרטים דומים לו, ושנראה שינוי משמעותי בסוג הבלוקבסטרים המד"ביים שיוצאים מלב הוליווד.
מה עניין שמיטה להר סיני?
כתבת "במדיום הקולנועי מד"ב אינו ז'אנר שמעורר מחשבה". האמירה "שוברי קופות היסטרים אינם ז'אנר שמעורר מחשבה" היא כבר משהו אחר לגמרי – ואין לה שום קשר למדע בדיוני.
ואז בגוף ההודעה הבהרתי שמדובר בסרטים מצליחים כלכלית
כמו התחלה
12 קופים דווקא היה הצלחה גדולה,
ודאי ביחס לכמות הכסף המזערית-יחסית שהושקעה בו. אבל זה היה לפני 16 שנים, אז מידת הרלוונטיות לדיון אולי מוטלת בספק.
לא מד"ב?
אני מכיר מעט מאוד הגדרות של הז'אנר שהיו שוללות את התחלה – אני מבין למה לא לשים את מלחמת הכוכבים (פנטזיה עם חלליות וחרבות מלייזר) או מסע בין כוכבים (אין בעיה שלא ניתן לפתור בטכנובבל).
אבל התחלה עובד בדיוק כמו סיפור מדע בדיוני קלאסי – כך לך המצאה טכנולוגית שלא קיימת בעולם כרגע וחקור מה יהיו ההשפעות שלה על החברה. זה היה בתבנית הז'אנר מימי פרקנשטיין (החיית המתים), דרך מכונת הזמן (מסע בזמן), דרך טלפורטציה (פני מועדות לכוכבים).
איך בדיוק התחלה הוא לא מד"ב?
באופן שלא נעשית בו שום חקירה של הטכנולוגיה
מה אתה יודע עכשיו על החברה האנושית, כשיש טכנולוגיה לחלימה משותפת / יצירת תוכן לחלומות? שחברות גדולות עושות עם זה שיגועים, וזהו. זה משמש כמכשיר עלילתי ואין שום דיון על החברה האנושית בהנתן זה. איפה האומנות שנעזרת בזה? איפה הפסיכולוגיה? הרי לטכנולוגיה כזו במציאות תהיינה המון השלכות. "התחלה" משתמש בטכנולוגיה הזאת באותה רמת העמקה ש"תא קטלני" עם ג'ניפר לופז הגיע אליה, ואני באמת מקווה שאתה לא טוען שגם זה מד"ב.
בסרט הטכנולוגיה לא הופצה לקהל הרחב. אם זיכרוני אינו מטעני, היא פותחה כטכנולוגיה צבאית, והיא דלפה לחוגי הפשע ולתאגידי ענק שמשתמשים בה בלי שתיחשף, היא עוד לא הגיעה לשלב בו היא משנה את כלל החברה, רק את חוקי המשחק של אוכלוסיה מאוד מצומצמת – ועל כך מעידה התגובה של אריאדנה, שמבחינתה מדובר בטכנולוגיה בלתי אפשרית.
הסרט משתמש בקבוצה של פושעים, מפתחים ואילי הון כמעין מיקרוקוסמוס לעסוק בהשפעות על האנושות שתהיה לטכנולוגיה (ערעור המציאות, התגוננות בתוך ראשך פנימה, סוג חדש של פשע וניצנים של סוג חדש של אמנות…), הוא לא מדבר על העולם הרחב כי העולם הרחב עדיין לא רלוונטי.
כן, "תא קטלני" הוא מד"ב
כל סרט/סיפור שנשען על המצאה טכנולוגיות שעדיין לא קיימת במציאות הוא מד"ב. לא כל מד"ב הוא מד"ב חברתי, ולא כל מד"ב הוא מד"ב טוב.
לא יודע מנין ההגדרה הזו
זו שאני מכיר אומרת שמד"ב היא יצירה העוסקת בהשפעה של טכנולוגיות עתידיות על החברה האנושית. "אנוכי הרובוט" הקולנועי הוא לא מד"ב למרות שהספר שעליו הוא מבוסס הוא כן.
אז מה "אנוכי הרובוט"? ריבה?
בקיצור, ההגדרה שלך לא נכונה. מד"ב הוא מד"ב. מד"ב חברתי הוא סוג של מד"ב.
אני לא כ"כ מבין את ההגחכה
מבחינת מבנה לא ברור לי הטיעון, מעבר לתוכן. בוא נניח שבאמת אין לי תשובה לאיזה ז'אנר לסווג את "אנוכי הרובוט". האם זה אומר שהז'אנר שאתה מציע חייב להיות הנכון? זה טיעון בריאתני במקרה הטוב. זה א'. ב', אנוכי הרובוט הוא סרט אקשן / מיסתורין עם טאץ' דתי מיותר.
ג', ההגדרה "שלי" למד"ב מופיעה לדוגמה בוויקיפדיה, שמצטט ממילון מיריים-וובסטר. היכן מופיעה ההגדרה "סרט מדע בדיוני הוא סרט שבו יש שימוש בטכנולוגיה עתידנית"?
הכותרת שלי היתה בדיחה, לא טיעון רציני.
בכל אופן, לפי ויקיפדיה:
Science fiction is a genre of fiction dealing with the impact of imagined innovations in science or technology, often in a futuristic setting.
ההגדרה הזאת לא טוענת שההשפעה צריכה להיות חברתית דווקא. בין תת-הז'אנרים שנמנים בהמשך המאמר מצוין גם "מד"ב חברתי", שמתאים להגדרה שנתת – אבל יש גם תת-ז'אנרים רבים אחרים, ויצירות רבות וטובות שאינן מתאימות לקטגוריה הזאת. "שליחות קטלנית", "12 קופים", "אווטאר", "מטריקס", "הנוסע השמיני", "בחזרה לעתיד" – כולם סרטי מדע בדיוני, גם אם אף אחד מהם אינו חברתי במיוחד.
ההגדרה שלך אינה זו מוויקיפדיה.
בוויקיפדיה נאמר שמד"ב הוא סוגה שעוסקת בהשפעה של המצאות טכנולוגיות מדומינות, לרוב בהקשר עתידני.
ספציפית, ההגדרה הזאת נופלת בדיוק באמצע בין ההגדרה שאתה הצעת (שבה יש תוספת של "על החברה") לבין זו של רד (שמדברת על קיום ההמצאות, ולא אומרת כלום על ההשפעה).
עוד יותר ספציפית, ההגדרה של וויקיפדיה נשענת על זו של מילון קיימברידג' (שבו נאמר רק "מה שקורה בעתיד, בדרך כלל בהקשר של מסע בחלל"), זו של אנקרטה (שזהה כמעט בדיוק לזו של וויקיפדיה) וזו של מרים-וובסטר, שהיא המעניינת מבין השלוש: "סוגה העוסקת בהשפעה של מדע אמיתי או מדומיין על פרטים או החברה, או שעיסוק במדע הוא חלק משמעותי ממנה".
אבל אם נפסיק למדוד לרגע מי מסתמך על יותר מקורות, מה שנראה לי לא חשוב במיוחד בכל מקרה, למה אתה חושב ש"אני, רובוט" (למשל) הוא לא מדע-בדיוני? או ש"התחלה" אינו מדע-בדיוני? לא בדיוק הצלחתי להבין את ההסתייגויות שלך עד כה.
סליחה, התכוונתי להגדרה מוויקיפדיה
ההסתייגויות שלי נובעות מההגדרה שאני מחזיק בה, אז נתחיל משם. בעיני מד"ב מציין ז'אנר שבו הטכנולוגיה היא שחקן בפני עצמה, ולא אמצעי להשיג משהו אחר. ניסיתי לתת קודם דוגמה קיצונית אבל זה לא עבד, אז אני אנסה עם דוגמא אחרת: יש סרט של ג'קי צ'אן בשם "הטוקסידו" שבו יש טוקסידו שמי שלובש אותו הופך ללוחם על, הוא לוקח אותו בטעות ואז רודפים אחריו אנשים שמנסים להשיג את הטוקסידו. הטוקסידו מתואר שם בצורה טכנולוגית לעילא, אבל כל תכליתו היא לתת איזה שלד עלילתי לסרט מכות. זה לא סרט מד"ב בעיני, כי הטכנולוגיה בו היא סתם אמצעי. הסיבה שזו אבחנה חשובה בעיני היא הסיבה שבגללה בכלל מסווגים סרטים לז'אנרים. כשאני אומר "מד"ב" זאת לא מילה נרדפת ל"טוב", זאת פשוט דרך לאפיין את סוג הסיפור בסרט כדי לעזור לאנשים לבחור. אם ההגדרה שלך למד"ב זה פשוט "סרט שיש בו טכנולוגיה שאין לנו כיום" אז לא באמת לומדים כלום מההגדרה של סרט כמד"ב. לעומת זאת אם ההגדרה היא "סרט שהטכנולוגיה בו משחקת תפקיד מרכזי ועוסק בהשפעה שלה" אז כן אפשר פחות או יותר לדעת למה לצפות כשבאים לראות את הסרט, בדיוק כמו אם שומעים "אקשן" או "אימה".
אני חי בשלום עם הגדרה עמומה,
אבל אני מוכן לקבל את החשיבות של ז'אנרים כדרך לצפות למשהו מסרטים. יחד עם זאת, נדמה לי שהגדרה מדויקת יותר פשוט תוסיף "ו/או": יש עיסוק משמעותי בהשפעה של טכנולוגיה ו/או הסרט מתרחש בעתיד.
לדוגמה, 'פיץ' בלאק' הוא סרט שאין בו עיסוק משמעותי בטכנולוגיה, אבל הוא בהחלט סרט מדע-בדיוני – הוא מתרחש בעתיד ובחלל. הוא גם סרט אימה וסרט מתח, אבל זה פחות חשוב בעיני (סרטים לא נופלים רק לתוך קטגוריה אחת).
יחד עם כל זה, אני עדיין מתקשה להבין למה 'התחלה' ו'אני, רובוט' אינם סרטי מדע בדיוני בעינייך. אפילו אם נתעלם מהאלמנט של העתיד – שהוא משמעותי מאוד מאוד ב'אני, רובוט', והרבה פחות ב'התחלה' – בשניהם ההשפעות שיש לטכנולוגיה חדשה על פרטים ועל החברה הן חלק מרכזי ביותר מהעלילה. יתרה מזאת, בשניהם ההשפעות הללו עומדות בבסיס העלילה כולה. זה ש'אני, רובוט' הוא גם סרט אקשן לא נראה לי משמעותי – הוא סרט אקשן מדע-בדיוני.
אני ממש לא מסכים לגבי אנוכי הרובוט
יש בו רובוטים בעיקר כדי שיהיה למי להרביץ. באותה מידה היה אפשר להחליף את הרובוטים בחברי תנועת הצופים והסרט היה עדיין עובד.
לגבי "התחלה" זה יותר בעייתי כי אני לא בטוח בתור מה בדיוק הייתי מסווג אותו. בלי הטכנולוגיה הספציפית שם הוא לא היה עובד, אז אולי באמת אפשר לקרוא לו מד"ב למרות שכאמור, הייתי מצפה שטכנולוגיה כזו תשפיע בצורה הרבה יותר רחבה ממה שמוצג בסרט.
ההגדרה שלך מצמצמת מדי.
לדעתי, אם אתה מוצא את עצמך עם הגדרה אנליטית שמביאה למצב שבו השדה האמפירי שלך מצטצמצם בעשרות אחוזים, אתה בבעיה. אם להיות יותר ברור, הרי שלפי ההגדרה שלך, לפחות חצי (ואני נדיב) מסרטי וספרי המדע הבדיוני אינם חלק מהז'אנר – וזה לא משנה מה אומרים הסופרים/הבמאים, הקוראים/הצופים, המקטלגים בספריות או מחברי הקטגוריות באמזון.
"אני, רובוט" הוא סרט שעוסק ברובוטים. הוא עושה את זה רע להפליא והוא נוסחאתי וקיטשי – אבל הוא עדיין עוסק ברובוטים, והוא עדיין בעתיד. הבמאי חשב שהוא עושה סרט מדע בדיוני. התסריטאי חשב שהוא כותב סרט מדע בדיוני. המשווקים שיווקו אותו כסרט מדע בדיוני. הצופים הלכו אליו כסרט מדע בדיוני.
לגבי השפעה רחבה יותר על החברה, חשבתי שכבר הסכמנו שזו לא ממש הגדרה שמקובלת על אף אחד, לא?
אני לא רואה את הבעיה
בוא נגיד שבאמת חצי ממה שכיום מקוטלג כ'מד"ב' הייתי מקטלג אחרת, למה זו בעיה? אין לי בעיה לאמץ "מד"ב אמיתי" או "מד"ב חברתי" או "מד"ב קלאסי" (עוד שם לזה ששמעתי פעם) אם זה יחסוך בלבול כשאני מדבר עם אנשים באינטרנט, הנקודה היא שסתם סרטים שיש בהם טכנולוגיה (כמו הטוקסידו) אין טעם לקטלג כמד"ב, בדיוק כמו שאין קטגוריה לסרטים שיש בהם מזמרות או לסרטים שהגיבורה בהם בלונדינית. זה סיווג לא מעניין, סתם "יש שם טכנולוגיה" או "זה קורה בעתיד", כי זה לא אומר לך שום דבר על הסיפור ובפרט על התמות המרכזיות שתהיינה בו.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
"אנוכי הרובוט" הסרט (וזו תגובה לתגובה שכנראה תופיע מתחת לזו אם הבנתי נכון את הקינון) לא מכיל שום תהיה על מעמד הרובוט אל מול האדם שאני זוכר. רובוטים הם שם כיצורים עם חשיבה שתראה לנו מאיימת שנראים זהים, וכאמור אפשר להחליף אותם בקומוניסטים לצורך העניין, העלילה באמת הייתה נשארת קוהרנטית. אם כן היה שם עיסוק כמו שיש לדוגמה בAI, אז אני מושך את התנגדותי ומוכן לסווג את זה כמד"ב רע, אני פשוט זוכר שהעיסוק ברובוטים היה לגמרי "אני שונא רובוטים" "אבל למה רובוטים זה סבבה" "חה צדקתי, קבלו מכות, רובוטים!" (אני מקווה שלא הייתי צריך להחשיב את זה כספוילר
לגבי "התחלה" כאמור, בהחלט ברור לי למה לסווג את זה כמד"ב.
כי חשוב איך החברה מגדירה מד"ב.
הגדרות וז'אנרים נועדו לאפשר תקשורת – אם לכולם זה נראה מד"ב ואתה מחליט שזה לא, יקרה אחד (לפחות) משניים:
1. אתה תתאכזב הרבה מאוד מהליכה לסרטי מד"ב שמבחינתך פורסמו בצורה שקרית, כי המשווקים מכוונים להגדרה הכללית ולא לשלך.
2. אתה תטעה אנשים שאיתם תדבר, כי לא תשתמש במונחים המקובלים.
הז'אנרים של מד"ב ופנטסיה מציינים יצירות שבהן מופיע משהו שזר למציאות כפי שאנחנו מכירים אותה – שובר את המגבלות שבחיי היום-יום, באופן יותר או פחות מבוסס (למשל במד"ב צריך לכבד את חוקי הטבע ולפחות לתרץ את שבירתם, בפנטסיה גישה החוקי-הטבע-מה-זה הרבה יותר מקובלת). אם עושים עם זה משהו מעניין זו כבר שאלה אחרת, שלא קשורה לז'אנר – הז'אנר רק מגדיר לנו את מגרש המשחקים: There be monsters. אולי הן מפלצות מאוד ישנוניות, והדבר היחיד שהן עושות זה להתהפך מפעם לפעם ולהפנות צד אחר לשמש בעודן מנמנמות. אבל הן עדיין מפלצות, מישהו היה צריך להגות אותן ממוחו הקודח ולשנות את העולם כדי לאפשר את קיומן, ולכן זה שייך לנו.
כאמור, לא ממש אכפת לי איך קוראים לזה
אם זה יקל על להבין אותי, אין לי בעיה לעבור לקרוא לזה "מד"ב חברתי" או "פלגז כימרי". כל שטענתי הוא שההגדרה ה"מקובלת" לא ממש מאפשרת לחזות מה תקבל, אם היא מאפשרת לסרטים כמו אנוכי הרובוט, סולאריס, אווטר והנוסע השמיני לדור בכפיפה אחת.
לא מבין את ההסתייגות
"אני הרובוט" עוסק בין היתר (למיטב זכרוני) בשאלות של מעמד הרובוט אל מול האדם, השאלה אם לרובוט יש זכות עצמאית לפעול לטובתו ואם יש אפשרות שהחברה האנושית תנוהל יותר טוב על ידי רובוטים מאשר על ידי האדם. אני אמנם מסכים עם האמירה שהוא עושה את כל זה בצורה גרועה ומקדיש אולי יותר דקות מסך לנעלי האולסטאר של וויל סמית' מאשר העמקה בשאלות הללו, אבל זו גם טעות להגיד ש"הרובוטים שם רק כדי שיהיה למי להרביץ" ובאותה מידה אלה היו יכולים להיות ברוני סמים תאילנדים או קישואים מעופפים.
כאמור- גם מד"ב שטחי וגרוע הוא עדיין מד"ב (ואני אפילו לא מתייחס לספר של אסימוב -שאותו לא קראתי – עליו הסרט מבוסס לכאורה, ונחשב למיטב ידיעתי לאחד מאבני היסוד של ספרות המדע בדיוני)
כמו שרד כתב למעלה
ההגדרה שלך היא של מד"ב חברתי, שזה סוג מצוין ומכובד של מד"ב. אבל הוא לא היחיד. יש עוד סוגים.
התחלה הוא לא מד"ב חברתי, אבל הוא מד"ב. ובהחלט יש בו השפעה של הטכנולוגיה על חייהם של כל המעורבים גם אם *עדיין* לא על החברה. כמו שמאץ' ציינה, הטכנולוגיה פשוט עדיין נדירה וסודית מכדי להשפיע על החברה (למרות שהם בהחלט השפיעו על פרטים שיש להם השפעה על החברה).
לא יודעת לגבי אני רובוט כי הקפדתי לא לראות את הסרט, כך שאני לא יכולה לחוות דעה אם הרובוטים שם הם יותר מתפאורה או לא.
אני מחלקת סרטים וספרים למד"ב אמיתי – זאת אומרת, כל יצירה שבה לטכנולוגיה יש משמעות בסיפור לבין מד"ב מחופש – טכנולוגיה שהיא רק תפאורה לסיפור מיינסטרימי שיעבוד בדיוק באותה צורה גם בלעדיה.
התחלה לדעתי שייך לסוג הראשון, כך שללא צל של ספק הוא מד"ב. אבל הוא לא מד"ב חברתי.
בסך הכול מרוצה
בשנה אחרת אני לא חושב שמישהו היה מתלונן על הזכייה של הרשת החברתית (וזה לא כאילו מישהו התלונן יותר מידי גם ככה), כי בסך הכול זה סרט מעולה, אבל היו השנה הרבה סרטים שהיו פשוט מעבר לזה, אז קצת חבל שהם לא קיבלו את תשומת הלב המגיעה להם.
ומצד שני, לא באמת ציפיתי למשהו אחר, על כן, בסך הכול מרוצה
שאלה:
נטלי פורטמן תהיה ככל הנראה הישראלית הראשונה שתזכה באוסקר, והרביעית שאני יודע שמועמדת – לפניה היו חיים טופול (כנר על הגג) אורון מוברמן על התסריט של "השליח" וסער קליין, העורך של "כמעט מפורסמים". מישהו מכיר עוד ישראלים שהיו מעמדים לפרס הנחסף?
![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
אגב, לפני 4 שנים פורטמן התארחה ב"סטודיו למשחק" וכשג'יימס לפיטון שאל אותה, כמו תמיד, "מה הקללה האהובה עלייך?" היא הביאה לנו גאווה ישראלית – "כוס אמק". ומה התרגום, לפיה? "your mother's vagina". זה רק מוכיח שהיא לא ישרלאית לשעבר לגמרי. הלוואי שהיא תגיד משהו בעברית גם באוסקר.
נראה לי שכוס אמק זה יותר קללה בערבית מאשר בעברית, אבל אין ספק שזו קללה שדי שגורה בסלנג העברי.
ובכלל אני גם מקווה שהיא תזכה, ואני גם בעד שהסרט יזכה , עם כל אהבתי לפינצ'ר ,ברבור שחור היה הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה.
כוס אימך = כוס אמק
(ל"ת)
למעשה, פות אימך (או הורתך, אם מאד תתעקש)
(ל"ת)
מן התנ"ך: "ערוות אמך".
(ל"ת)
זו לא קללה ישראלית, זו קללה ערבית.
בדיוק כמו שסלט קצוץ דק הוא ערבי ולא ישראלי, כמו שחומוס זה מאכל ערבי ולא ישראלי וכמו שהשיר do you love me, do you הוא שיר בערבית ולא של שרית חדד!
התרבות הערבית
היא חלק אינטגראלי מהתרבות הישראלית (לא היהודית, לא העברית, הישראלית) יש הרבה ערבים בישראל, יו נואו.
כן, אבל הדברים האלה לא הגיעו מערביי ישראל.
אם כבר אפשר להגיד שהתרבות הישראלית היא נספח של התרבות הערבית. ואגב, כוס אמק בתרגום מדוייק זה בדיוק your mother's vagina. גם אני וגם חבריי שאלנו את עצמנו לא פעם מה הקללה פה בדיוק, ומדי פעם היינו לוקחים את זה למצב קיצוני וכשהתעצבנו היינו אומרים "אנף כ'אלאק" שהתרגום שלו זה אף דודך. על אותו משקל.
חבר'ה, אפשר להרגיע עם ה
?
זו רק בקשה אישית שלי, אבל אני בא לאתר הזה כדי לדבר ולקרוא על קולנוע. זה מאוד ישמח אותי אם יעשה מאמץ משותף שאלו אכן יהיו נושאי השיחה כאן.
תודה.
כל כך תומך
(ל"ת)
גם פורטמן ציינה שזו קללה בערבית אבל משתמשים בה בישראל.
(ל"ת)
פורטמן מדהימה.
היא יודעת עברית יותר טוב מהרבה ישראלים לשעבר שאני מכיר – פגשתי מישהי שבגיל 9 עזבה את הארץ, ופורטמן נשמעת כמו אבשלום קור לידה. עברית טובה, היא לא מגמגמת כשהיא מדברת, ויש לה מבטא קל מאוד. סחתיין עליה (וכמובן על ההורים שלה, שדיברו איתה עברית כל השנים).
דוגמא –
http://www.youtube.com/watch?v=n-PDArBZrz8&feature=related
סליחה, זאת דוגמא יותר טובה -
http://www.youtube.com/watch?v=-Apwv89WXTE&feature=related
אני קצת מאוהבת.
(ל"ת)
לגמרי.
גם אני!
ופורטמן עוד עזבה את הארץ בגיל 3.
אבל היתרון שלה הוא שכנראה היא ביקרה בארץ הרבה. אני עדיין מופתע מכך שאף אחד לא כועס שהיא לא עשתה צבא, אבל מה זה משנה עם היא תזכה (ואלי תגיד "Vetoda Lehorai she heviooni ad halom").
גם סאשה ברון כהן (עלי ג'י, בוראט) יודע עברית שוטפת
כבוד!
נו, אז?
לא מבין את ההשתפכות הזו על כל שחקן שיודע עברית. נטלי פורטמן לא ישראלית, ההורים שלה ישראלים לשעבר. אני אוהב אותה כי היא שחקנית טובה, לא בגלל שהיא למדה סמסטר באוניברסיטה העברית.
אולי זו לא השתפכות הוגנת...
אבל למיטב זכרוני, עברית היא השפה השניה הקשה ביותר ללימוד בעולם (אין לי מושג איפה שמעתי את זה ואיך אני עדיין זוכר את זה, אבל זה תקוע אי שם בראש שלי).
ומה השפה הראשונה?
(וברצינות – עברית? בחייך).
אין לי מושג לגבי הראשונה
בטח ימצאו דרך להפיל אותי על כל דבר שיכתב בתגובה הזו, אז בכל אופן: המקור של העברית הוא לא פשוט כל כך כמו זה של שפות אירופאיות ואני יכול להגיד מניסיון ששפות אסייתיות לא מסובכות כפי שהן נשמעות (טוב נו, לפחות יפנית). אין לי מושג מה השפה הראשונה, ודרך אגב, כתבתי לימוד, לא דיבור.
אני שב ומבקש: אפשר קצת פחות
?
(בזאת הפסקתי לנדנד, אבל רציתי לנסות עוד פעם אחת ודי)
ושלומד סינית אני יכול להבטיח לך שכל אחת מהשפות האלה הרבה יותר מתוסבכות ללמידה מעברית.
עברית היא יחסית שפה קלה, אם אתה שואל אותי. מכיוון שרוב המילים בשפה נכתבות כמו שהן נשמעות.
אבל בסינית זה רק קנג'י לא?
כך שבעיקרון חלק גדול מהבנת הכתב כרוך בישיבה ליד מילון… תקן אותי אם אני טועה (וסביר מאד שאני טועה).
מילים בעברית אולי נכתבות כמו שהן נשמעות, אבל ממש לא נשמעות כמו שהן נקראות. הכתב העברי הוא כתב של עיצורים. כל המידע באשר לתנועות (שזה בהערכה גסה כ-50% מהמידע לגבי המילה) פשוט לא נמצא שם.
מי שמתעניין במדרגים כאלו יכול לחפש מידע על אורתוגרפיה עמוקה, לעומת אורתוגרפיה רדודה\שטחית. כמובן שזה לא הסולם היחיד לעד כמה שפה קשה, מה שהופך את כל הנסיון למדרג אובייקטיבי לדי חסר תוחלת.
יותר מסינית, יפנית, קוריאנית וויטנאמית?
איכשהו… קשה לי להאמין.
"השתפכות". בוא נגזים עוד קצת.
זה פשוט טוב לי לראות ישראלי לשעבר שעבר לארצות הברית בגיל 3(!), ויודע עברית מצוין. זה לא דבר מובן מאליו. בנוסף לכך, מדובר בשחקנית שלא הייתה צריכה להוכיח יותר מדי, אבל בכל זאת, אחרי שסומנה ככוכבת מבטיחה, היא הלכה ולמדה. סמסטר אחד שמסמסטר אחד, זה גורם לי לא רק להתפעל ממנה כשחקנית, אלא ממש לכבד אותה.
סמסטר אחד?
לפחות תואר ראשון.
ומעבר לכך, היא אחת מבני האנוש היחידים על הפלנטה עם מספר ארדש-בייקון.
http://en.wikipedia.org/wiki/Erd%C5%91s%E2%80%93Bacon_number
מספר ארדש-בייקון זה באמת כבוד
הרבה יותר מאיזה מדינה הוציאה את הדרכון שלה.
היא יותר ישראלית מהרבה שחקנים ישראלים
שעברו לחו"ל, אם אתה שואל אותי.
בעוד הם מנסים להתרחק מהישראליות שלהם היא מנסה להתקרב אליה.
היא נולדה פה, ועברה לארה"ב בגיל צעיר, אבל היא יודעת עברית, היא למדה כאן (שנה, אז מה?), היא עשתה סרט ישראלי, היא מדברת הרבה על ישראל, הקללה האהובה עליה היא ישראלית :P
ואם סיימנו את הדיון על אברי רבייה נשיים...
אז הישראלי היחיד שזכה באוסקר, ככל שידוע לי, הוא משה מזרחי שזכה באוסקר לסרט הזר על "כל החיים לפניו" ב-1977 (סרט צרפתי דווקא, ולא רע בכלל)
גם הוא לא באמת זכה
האוסקר לסרט בשפה זרה מוענק רשמית למדינה ולא לאדם מסוים. תקנון האוסקר מציין ספציפית שהבמאי הוא זה שעולה לבמה במקרה של זכיה, אבל לא כזוכה יחיד, אלא כנציג של כל הנפשות הפועלות ביצירת הסרט.
ואם זה אכן כך
אז בהחלט ייתכן שתיעשה היסטוריה, ונטלי פורטמן תהיה האדם הראשון שמחזיק גם דרכון ישראלי וגם פסלון אסוקר בבית.
המממ... צודק
אבל שווה לציין שלפני כמה שנים ראיתי בסרט תיעודי שנעשה על מזרחי שהפסלון המוזהב המדובר עדיין נמצא במקום לא בולט במיוחד על שידה ישנה בבית שלו בתל אביב. אז אפשר אולי להתפשר על הנוסח: האזרח הישראלי הראשון והיחיד בינתיים שמחזיק בפרס אוסקר בביתו :). גם לא רע