אפריקה! ארץ נהדרת, אפריקה. איפה אפשר לראות נופים מדהימים? באפריקה! איפה הילידים ידידותיים ומעניינים? באפריקה! איפה נוסעים ברכבת קיטור מזמרים בקצב אחיד? באפריקה! איפה אפשר לרדת לחוף ומיד לראות טיגריס בנגאלי ופיל הודי? באפריקה! איפה נחשי האנקונדה כשנים עשר וחצי מטר, עם שתי שיניים ארוכות? ונצואלה! טוב, לא משנה. בכל מקרה, אפריקה ארץ נהדרת. לא סתם אמר ההיסטוריון הרומאי פליניוס הזקן "אפריקה תמיד מביאה משהו חדש". ואפילו פליניוס הזקן לא היה יכול לשער בדעתו משהו חדש כמו סרט דובר אנגלית של הצמד מנחם גולן ויורם גלובוס, בבימויו של בועז דוידזון (הבמאי של 'אסקימו לימון', 'צ'רלי וחצי', ועוד), המבוסס על 'קופיקו' של תמר בורנשטיין-לזר.
ב-"קופיקו" (Going Bananas באנגלית, מקרה נדיר בו השם בעברית עדיף על המקור), סרט המבוסס, כאמור, על 'קופיקו' (שלדעתי גם כתב את התסריט), שולח הסנאטור מק'נאמרה את בנו היקר בן (דיוויד מנדנהול), לחופשה באותה אפריקה ממש, בלוויית עוזרו (של הסנאטור, לא של בן) ג'ו הופקינס (דום דה לואיז, פיצה ההאט מ"שגעון בחלל").
פרט טריוויה על הדמות הראשית: ב-1988 זכה מנדנהול פעמיים בפרס פטל הזהב, הלא הוא הראזי: פעם אחת כשחקן המשנה הגרוע ביותר, ופעם שניה כתגלית הגרועה ביותר. אף אחת מהזכיות האלה לא הייתה על "הליכת בננות". הסיבה העיקרית: הסרט שבו הוא כיכב, סרט האקשן "מעבר לשיא" של גולן-גלובוס בכיכובו של סילבסטר סטאלון, יצא לפני.
בכל מקרה, השניים מגיעים לחוף באיזו גיגית רעועה הנושאת את השם 'מלכת אפריקה' (אני בטוח שמתחת לשם הצלחתי להבחין בעקבות של שמה הקודם של הספינה, "הדבר הצף הזול ביותר שהצלחנו למצוא") עליה מפקד קפיטן עצבני שלא הייתי נותן לו אפילו לפקד על ברווז פלסטיק באמבטיה. בחוף הם פוגשים במדריך הטיולים האמיץ והמיומן מוזמבו (ג'ימי סי. ווקר), שחוץ מנשק, וג'יפ, ודוד רופא שיניים שכמוהו לא ראיתם יש לו גם חיוך גדול ומצב רוח טוב מדי, ויוצאים לספארי ברפובליקה של טונגולה, המורכבת לפי כל הסימנים מחוף אי שם באפריקה ושני פארקים לאומיים בזימבבואה. אגב, בליבריה יש מקום בשם טונגולה. הסרט לא מתרחש בליבריה. טונגולה היא כנראה גם שם המדינה וגם שם עיר הבירה. יש שם גם בטח וילה טונגולה בשכונת טונגולה בעיר טונגולה שברפובליקה של טונגולה ובתוכה גר איש ירוק, אבל זה מסיפור אחר.
מוזמבו לא סובל את ג'ו 'הגדול והרע' (חצי נכון, איזה חצי?) אבל מחבב מאוד את בן, וזה הדדי. האמת, קשה מאוד לסבול את ג'ו, שבהוראות התסריט שלו היה כנראה כתוב באותיות מודגשות "תצעק!" על כל שורת דיאלוג, ופה ושם גם "תהיה היסטרי", לגיוון.
ג'ו חושש לשלומו של בן, ובצדק. לא משנה מה הסרט מספר לכם, העובדה שהסנאטור מק'נמארה שולח את הילד שלו עם ג'ו לאנשהו מעידה על רצון להיפטר מהילד, כי ג'ו הוא לא יוצלח גמור. אבל לא! הסרט לא יספר לכם את זה! מבחינת הסרט, זה נורמלי שמדריך טיולים חביב ונחמד ייצא לבד לטיול באפריקה עם החושם המגודל והילד זוכה-הראזי-לעתיד-ואני-יכול-להבין-למה-זכה!
ואכן, תוך זמן קצר יוצאים גיבורינו מהעיר, ומגיעים לפארק, שבו יש את כל מה שתצפו לפגוש בסרט דל תקציב על אפריקה, ובנוסף לכך שוטרים שלא מדברים מילה אנגלית בכניסה אבל למדו אנגלית עד ליציאה (וכולם לבושים משום מה במדים קולוניאליים בריטיים עם קסדות שעם), אריות שיושבים על הג'יפ, ו-אתם מופתעים רק כי לא הקשבתם לפני חמש דקות, כשמפקד המשטרה המושחת של טונגולה (הרברט לום, קפטן דרייפוס מסרטי הפנתר הורוד) קיבל נאום מבעל הקרקס ובו נאמר "אם תביא לי קוף מדבר" – קוף מדבר.
טוב, הוא עדיין לא מדבר. לקוף, ששמו יתגלה כבונזו, יש חיבה יתרה למשחקים ומתיחות, נטייה להבהיל את ג'ו-הגדול-והרע-והנבהל מכל דבר, ושיקול דעת לקוי שמוביל לכך שבסופו הוא מסתנן לג'יפ של גיבורינו ומגיע יחד איתם חזרה לעיר, ושם הם מוצאים את עצמם בתוך מזימה אפלה שכוללת את בעל הקרקס, מפקד המשטרה, נחש או שניים, וכל משהו שהיה נראה אפריקאי באולפן ולא היה תפוס לצילומים של משהו אחר.
ל"בננות הולכות" יש ציון מרשים בגריעותו באתרי הדירוג, כגון ימד"ב או רוטן טומייטוס, ואפשר להבין למה. על הסרט שורה אווירת חאפ-לאפ מתחילתו ועד סופו. קטעים כגון עקביות או הגיון מופיעים ונעלמים לפי הצורך, ובערך בשני-שליש הסרט הקוף מגלה יכולת למידה לשונית כל-כך מרשימה, ואז יכולת תפעול כלי רכב מדהימה, לא רק בשביל קוף, עד שלהערכתי בתוך שנה הוא יקפוץ כיתה ובתוך ארבע שנים כבר יסיים את האוניברסיטה של טונגולה (הנדסת מכונות) ויעבוד בפייסבוק בתור הממונה על בדיקת עובדות.
חלק מהסרט מתנהל בתוך קרקס, וכולל מרדף שלא החליט אם הוא רוצה להיות מרדף רציני ומותח או קטע סלפסטיק משנות העשרים, לפני המצאת הסרט המדבר, אז הוא מערבב את שניהם. נקודת בונוס מיוחדת מגיעה לכוח המשטרה של טונגולה, שמגיע לכל מקום במהירות הבזק – הלוואי על משטרת ישראל – אבל ברגע שהוא מגיע, הוא מתנהג בכזו שלומיאליות וחוסר יעילות עד שנראה שאת כל ההגיון והוראות הפעולה שלחו בנתיים בדואר ישראל. טוב, לאיזה תוצאות בדיוק קיוויתם כשהעמדתם בראש המשטרה את הקפטן המשוגע מ'הפנתר הורוד', או לפחות מי שגילם אותו?
גם השחקנים, בחלקם, לא מאוד מצטיינים. בן אולי לא ראוי לראזי אבל גם לא מרשים במיוחד, ודום-דה-לואיז ממש, אבל ממש מביך. הרברט לום, זה שמשחק את קפטן מקינטוש, המפקד המושחת של משטרת טונגולה, בסדר כזה, ואת השאר אני פשוט לא זוכר, חוץ מהשומר בכניסה לפארק שהספיק ללמוד אנגלית בין זמן הכניסה של גיבורינו לפארק, שאז נבח עליהם בשפה לא מוכרת, לזמן היציאה, שאז נבח עליהם באנגלית. בונוס מיוחד מגיע לסצנת השיא הרגשית של הסרט, שיש לומר עליה את מה שנאמר על אחת מסצנות המוות אצל דיקנס: רק אדם חסר לב מסוגל לצלוח אותה בלי לגחך.
מצד שני, אם תפתחו את יוטיוב, תוכלו לראות לא מעט תגובות מתלהבות ונוסטלגיות לסרט. כמובן, נוסטלגיה היום היא לא מה שהייתה פעם, ובכל זאת – גם את זה אפשר להבין. כי למרות הדירוג הגרוע של הסרט, לא הכל שחור. יש בו כמה בדיחות לא רעות ("אדוני, יש חוקים בארץ הזו. אסור לקבל טיפים", "זה לא טיפ, זה שוחד!", "אה, זה שונה"; "מאיפה לך המשרוקית, מר מוזמבו?" "עוברת בירושה מאבות-אבותי הקדמונים"), וידידנו מוזמבו (ווקר), הדמות המוצלחת ביותר בסרט, אמנם זכה לטקסט שסובל מאותן צרות כמו שאר הסרט – לאמור, חוסר הגיון כללי וכתוב לא משהו – אבל יש לו חוש קומי מוצלח ותזמון מצויין, שבגללו סצנות צפויות לגמרי – למשל, הטיפול בג'ו אצל דודו של מוזמבו, רופא השיניים הטוב באפריקה, המצוייד בכל, אבל כל הציוד המודרני ביותר של רופאי שיניים, אבל בגרסה שבטית מקורית במיוחד – מצליחות לעבוד. וגם בסצנות, ובכן, לא משהו – פה ושם יש משהו שעובד, כמו חצי מצוות הלוליינים שמתעקש להמשיך בענייניו כאילו כלום כשמסביבו הכל לא כמתוכנן.
זה לא סרט מוצלח, חלילה, רחוק מכך; והתלונות שהוא אולי צולם באפריקה אבל נראה כאילו צולם בחצר אחורית כלשהי נכונות רוב הזמן (אשמח לקבל בחצר האחורית שלי את מפלי ויקטוריה וגבעות מאטובו, תודה). אבל כשהפרסומות המקוריות לסרט ויתרו על מבקרי קולנוע (בצדק!) והביאו ציטוטים אמיתיים-או-לא בשמם של ילדים, הן ידעו מה הן עושות: ילדים בהחלט יכולים ליהנות מהסרט. כמובן, אני אליטיסט קצת כי בזמני ראו קלאסיקות כמו 'הרכבת נכנסת לתחנה' ו'מסע אל הירח' ולא כל הדברים שהיוענגרמענשע"ן האלה רואים, זאת אומרת אם נתעלם מכך שזמני הוא בדיוק הזמן בו יצא 'קופיקו' הנ"ל אבל לא היה לי וידאו אז לא ראיתי אותו בזמן אמת ואני לא ממורמר בכלל.
'קופיקו בארץ ההוליוודים' הוא בהחלט לא קלאסיקה, אבל הוא לא גרוע מספיק כדי להפוך קאלט, ולא נורא. הוא מסוג הסרטים שלא הייתי נותן לילדים לראות מיוזמתי, אבל אם הם במקרה כבר התיישבו לראות אותו – נו, מילא, שימשיכו, יכול היה להיות גרוע מזה. למשל, יכולתם לעבור טיפול אצל רופא השיניים בסרט. עם הרדמה מקומית. וכשאני אומר "מקומית" אני מתכוון כמובן לאפריקה. ארץ נפלאה, אפריקה.
קופיקו ואני
איכשהו, מבלי להתקרב לסרט הזה, יצא לי לשמוע עליו די הרבה בכל מני נסיבות מוזרות.
* הפעם הראשונה היתה בעיתון הילדים "צ'ופר", בתקופה שבה הוא עדיין צורף כמוסף ילדים במגזין "את" אותו נהגה אמי לקרוא. יחסית לעיתוני הילדים של תקופתו (אמצע-סוף שנות ה-80) "צ'ופר" התהדר בכמות גדולה של עמודים שהודפסו על נייר איכותי, רק מה – אפילו בהשוואה לעיתוני הילדים האחרים של אותה תקופה, שסטנדרטים עיתונאיים גבוהים לא בדיוק אפיינו אותם, הוא היה זונה של יחצ"נים. לא היה זבלון קולנועי לילדים, מ-"דובוני 'כפת לי 3" ועד "חבורת הזבל: הסרט" (לא ממציא את זה) שלא קיבל שם כתבה מפרגנת, שבבירור נכתבה על ידי עובד מסכן באיזה משרד יחסי ציבור עם מכסת-מילים ואפס הבנה לגבי איך כותבים לאוכלוסיית היעד. וכך, הפעם הראשונה ששמעתי על הסרט הנדון בביקורת היתה בכתבה של שישה או שבעה עמודים שהופיעה בעיתון הנ"ל לקראת צאתו. באותה תקופה התחלתי לקרוא גם דברים שהופיעו בעיתונים של גדולים, במיוחד ביקורות קולנוע, ולעומת אותה כתבה מפלצתית ב-"צ'ופר", הביקורת שהופיעה ב-"ידיעות אחרונות" היטיבה לסכם את הסרט בשתי מילים:
"רע, מגוחך".
אפשר לומר שמהביקורת הזו הבנתי שני דברים: שמהסרט הזה צריך להתרחק, ואיך לכתוב ביקורת קולנוע.
* "צ'ופר", אגב, עבר כמה וכמה גלגולים מאז, והפך ברבות הימים לעיתון עצמאי שנקרא "מעריב לילדים". מכתבה ב-"העין השביעית" נודע לי כי בשלב כלשהו נכנס לעיתון עורך חדש, שביקש לחדול מפמפום ההבלים היחצ"ניים לקוראים הצעירים, ולהביא להם תוכן איכותי במקום. צעד ראשון בכיוון היה להעניק לקוראים פוסטר של אורנג-אוטנג. סגירת מעגל, אני מניח?
* כמה שנים אחרי שנתקלתי בכתבה ההיא מ-"העין השביעית" קראתי גם ראיון עם בועז דוידזון, בו הוא סיפר שהתכנית המקורית עבור הסרט שנדון פה בביקורת היתה ללהק קוף מאולף אמיתי, שכבר הופיע בסרט עם קלינט איסטווד (סרט שכל המעורבים בו, ובמיוחד איסטווד, היו כנראה מעדיפים לשכוח). אחרי שהקוף נשך באודישן את הכוכב הצעיר של הסרט החליטו לרדת מהרעיון, וללכת על שחקן בחליפה של קוף. הצילומים של אותו שחקן בחליפה נערכו בג'ונגל, כשקופים אמיתיים בוהים במחזה מהעצים מסביב, ותוהים איך לעזאזל היצורים האלו הצליחו להקדים אותם במירוץ האבולוציוני.
* ואחרון-אחרון חביב: בימיו המוקדמים והפרועים של "עין הדג", התפרסמה בו כתבת "מה יהיה" פרי מקלדתי על סרטי אנימציה ממוחשבת שנמצאים בהפקה, כשאנימציה ממוחשבת היתה אז עדיין דבר חדש ומסעיר. אחד מאותם סרטים היה עיבוד ממוחשב לספרי "ג'ורג' הסקרן" האמריקאים אודות תעלוליו של קוף שובב, אבל דורון, או אולי עינת (אף אחד מהם לא היה מוכן לקחת אחריות) החליטו להוסיף לתצפית הנ"ל משפט שתיאר את הסרט בתור "הגרסה האמריקאית לקופיקו".
כמה חודשים אחרי פרסום התצפית הנ"ל נוחתת במייל שלי הודעה מתמר בורנשטיין-לזר בכבודה ובעצמה (אני מדגיש: סיפור אמיתי לחלוטין) שבו היא שואלת אותי מי לעזאזל מפיק באמריקה סרט אנימציה על פי הספרים שלה בלי לבקש ממנה רשות. לקחתי על עצמי להסביר לה את אי-ההבנה, למרות מייל זועם שבו הסברתי לדורון מה קורה כשמתעסקים עם יצירות המופת שאני כותב.
וואו, ממש לא הייתי מתאר את "ג'ורג' הסקרן" כגרסה כלשהי של "קופיקו"
מצד שני, נחשפתי אליו רק בגיל מאוד מאוחר, אז יכול להיות שהייתי עושה טעות דומה.
אז העורכים אפילו הוסיפו שם חטא על פשע
אם כי להגנתם – זו היתה כתבת תצפית, הסרט טרם יצא.
ג'ורג'
אגב ג'ורג' הסקרן התפרסם בארץ בתחילת האייטיז בסדרת טלוויזיה וספרים תחת השם חוני הסקרן
אפשרי מאוד
ועדיין נחשפתי אליו רק בגיל מאוד מאוחר
דווקא Going Bananas נשמע לי כמו שם גאוני
(ל"ת)
הוא שם נחמד בערך, אילולא שברור שהרציונל הוא 'קוף... בננה... בוא נמצא משהו'.
אבל יכול להיות שבגלל הסרט אני שופט גם את שמו בחומרה.
לא אכנס כאן לויכוח עתיק היומין - האם מבוסס על קופיקו או שמא על צ'יפופו - אבל:
כתבה שלמה על קופיקו באפריקה, בלי אף איזכור של Toto??! על מחדלים הרבה פחות חמורים עפו פה ראשים!
בתור מעריץ של טוטו, אתה באמת רוצה שהם יהיו קשורים לנצח עם 'קופיקו'? בוש והיכלם!
(ל"ת)
אם כבר קופיקו ואפריקה
אז זה…
"מלכת אפריקה"
ניטפוק של מעריצה מושבעת של האמפרי בוגארט וקת'רין הפבורן (שבעוונותיה אפילו לא ראתה את הסרט המבוקר):
יכול להיות ששם הסירה הרעועה הוא מחווה לסרט בשם זה משנת 1951 בו כיכבו מושאי הערצתי המוזכרים מעלה, אשר בתורו קיבל את שמו מהספינה בה הם שטים בסרט (ומעיון קצר בויקיפדיה אני מגלה שגם הוא מבוסס על ספר…).
השם קפץ גם לי בעת העריכה
אבל נראה שמעבר למחווה לאותו סרט, אין יותר מדי קשר או צורך להדגיש את הנקודה הזאת. מסוג הרפרנסים הטיפה יותר מעודנים שהיו עושים פעם.