במקור: Girl with a
Pearl Earring!ימין!
במאי: פיטר וובר
תסריט: אוליביה האטריד
על פי ספרה של: טרייסי שבלייה
על פי ציור של: יוהאנס ורמיר
שחקנים: סקארלט ג'והנסון,
קולין פירת', טום ווילקינסון,
ג'ודי פרפיט, אסי דייויס,
אלאקינה מאן, קיליאן מרפי
'נערה עם עגיל פנינה' הוא סרט המבוסס על ספר, המבוסס על ציור. ספרה של טרייסי שבליה היה רב-מכר עולמי בשנת 2001, ומבוסס, בצורה רופפת מאוד, על יצירת אמנות מאת הצייר ההולנדי בן המאה ה-17 יוהנאס (יאן, בפי חבריו, ואין לו כאלו) ורמיר. ביצירה, שהיא המוערכת ביותר של ורמיר, אנו רואים נערה המתבוננת עלינו בחצי-פרופיל, הבעה רכה לפניה העגולות ועגיל פנינה מבליט את חשכת צווארה. מי, שאלה וענתה שבלייה בספרה, היא הנערה המסתורית שצייר ורמיר?
אז הנה התשובה. גריט (סקרלט ג'והנסון) היא נערה הולנדית פרוטסטנטית, בת למעמד הנמוך, שמשפחתה נקלעה לזמנים קשים. בלית ברירה, היא נשלחת לעבוד כמשרתת ("עוזרת" לא ממש תופס את עומק ההשפלה) בביתה של חמותו (ג'ודי פרפיט) של הצייר ורמיר, השולטת בבית ביד רמה. חוץ ממנה ומהחמות, נמצאים בבית משרתת נוספת, שישה ילדים, ואשתו של הצייר, קתרינה (אסי דייויס). היחסים בין כל הנוכחים סבוכים: האשה מקנאת לבעלה, החמות מנווטת בין מצבי הרוח של בתה לצרכים כלכליים בוערים, הבת הגדולה (אלאקינה מאן המצוינת והמבהילה) מפתחת תיעוב מיידי כלפי המשרתת החדשה, פטרונו ההפכפך והנהנתן של הצייר, ואן רייבן (טום ווילקינסון), בוחש בקדרה בהנאה לא מוסתרת, וורמיר עצמו מסתגר בשתיקותיו, זועף ולא-ברור.
בנוסף לכל הצרות האלו, גריט מפתחת מערכת יחסים ("מתאהבת" לא ממש תופס את עומק הניכור) עם עוזר הקצב הנאה והרגיש (קיליאן מרפי, '28 יום אחרי'), אך הולכת ומתאהבת ("מפתחת מערכת יחסים" לא ממש תופס את כובד השתיקות) במעסיקה האפל, שרואה את אהבתה לציור ולצבע ומטפח אותה בעדינות מחוספסת.
זאת היתה יכולה להיות יצירת מופת: צוות השחקנים עושה עבודה יוצאת מהכלל, ומלוהק למשעי. ווילקינסון יכול לעשות מטעמים מכל תפקיד, אפילו קריקטוריסטי כמו זה שהוצע לו כאן, ואפילו קולין פירת' המעצבן (סליחה, בנות) מתאים לתפקיד כמו כפפת עור ליד מצולקת. במיוחד מרשימים ג'ודי פרפיט בתפקיד החמות קפוצת השפתיים שמבינה, למרות הכל, את הכל, ואסי דייויס הנהדרת, שמגלמת דמות השולטת בחלשים ממנה ביד רמה למרות חולשתה הנוראית. כן, גם סקרלט ג'והנסון בסדר, אבל מגוון ההבעות שלה בסרט – לא ממש באשמתה – הוא חד-ספרתי, והתפקיד דורש ממנה בעיקר לשתוק הרבה ולהיראות מבוהלת.
הסרט מצליח שלא לגלוש לקלישאות כמעט אף פעם, למרות הפיתויים העצומים, ולהיות מרומז במקום בוטה: לכולנו ברור שגריט, בעולם שוויוני יותר, הייתה יכולה להיות ציירת בזכות עצמה, ושבהולנד של המאה ה-17 אין לכך שום סיכוי. למרות זאת, המסר הפמיניסטי לא נאמר מפורשות בנאומים חוצבי להבות, כי אף אחד במאה ה-17 לא חשב ככה (מי אמר 'חיוך של מונה ליזה'?). אשתו של ורמיר, המאוהבת בו נואשות, יודעת שהוא אהב אותה בגלל יופיה, ושיופיה הולך ונמוג לאיטו, ומה יקרה אז? אבל הסרט לא אומר לנו את זה בשום דיאלוג או נאום, אלא העניין רק נרמז באיפור, בהבעות, בתאורה, ובמשפט וחצי שואן רייבן מפטיר לעברה.
אבל בעיקר, ומעל הכל, הסרט יפהפה. מאז 'פרידה' לא ראיתי סצינות רבות כל-כך שנראו כמו ציור שקם לתחיה, ובניגוד ל'פרידה' זה לא נעשה בצורה בוטה, או כתוצאה של איפור כבד. התאורה והתפאורה, ובעיקר הצילום, יצירת אמנות של הצלם אדוארדו סרה (המועמד בצדק לאוסקר) פשוט יפהפיים. ובזכות המשחק האיטי של הדמויות, שקופאות על מקומותיהן לעתים מזומנות – הן בגלל האוירה בבית המעיק הזה, והן בכדי לאפשר לצופים להעריך את הקומפוזיציה והצבעים – נוצר סרט אסתטי ביותר, ממתק מענג לעיניים. כלומר, בהנחה שאתם לא רואים אותו, כמוני, בבתי-הקולנוע הנוראיים בקריון, שם חצי מהמסך לא בפוקוס והחצי השני כהה מדי. במובן הזה, המובן הויזואלי, הסרט נאמן במידה שווה לציור של ורמיר ולספר של שבליה, וסצינות כמו הצגת חומרי הגלם מהם יוצרים צבעים הן פשוט עוצרות נשימה.
אבל, אויה, למרות כל אלה, 'נערה עם עגיל פנינה' אינו יצירת מופת.
ראשית, לעתים המרומזוּת של הסרט הופכת לבעיה, בעיקר ברקע ההיסטורי. מה ההבדלים בין קתולים ופרוטסטנטים בהולנד בתקופה זו? מדוע הילדים גרים עם המשרתות ולא עם ההורים? ומה מעמד הציירים? נכון, מבינים מה קורה גם בלי זה. אבל בלי הרקע ההיסטורי, הסרט היה יכול להתרחש גם מאה או מאתיים שנים לאחר מכן. אנחנו לא יוצאים מהסרט חכמים יותר לגבי מקורות ההשראה של ורמיר, מעמד האשה בהולנד אז והיום, או טכניקות ציור מקובלות.
עוד בעיה היא שקשה להזדהות עם מי מהדמויות בסרט, מסיבה פשוטה ועגומה: הן לא נחמדות. להוציא את עוזר הקצב ואמה של גריט, שתי דמויות מינוריות לכל הדעות, אין בסרט אפילו דמות אחת נחמדה – אפילו לא גריט. אבל הבעיה הקשה ביותר היא שלמרות החומרים דמויי אופרת-הסבון שתוארו לעיל, מעט מאוד קורה במהלך הסרט. וגם מה שקורה, קורה לאט. כמה לאט? דמיינו לעצמכם את הרגע בחייכם בו הפלתם חפץ יקר-ערך, והזמן קפא בעודכם מתבוננים בו נופל, כמעט לעד, לרצפה. ככה לאט, רק קצת יותר. כתוצאה מזה, הסרט משעמם, וסרט משעמם אפילו צילום מדהים לא יכול להציל.
אם מתחשק לכם סרט תקופתי או דרמה אפופת רגשות, או סיפור אהבה פואטי, או דיון מעמיק בטבעה של האומנות ו/או ביצירתו וחייו של יוהאנס ורמיר, או בעצם כל דבר שקשור באנשים או עלילה, 'נערה עם עגיל פנינה' הוא לא בשבילכם. אגב, גם אם אהבתם את הספר, הסרט לא בשבילכם. הוא הרבה פחות מעניין (אם כי גם פחות רדוד), וחותך, בלי סיבה נראית לעין, גם את ההקדמה וגם את הסיום. אם, לעומת זאת, אתם אוהבים ציורים או צבעים או קומפוזיציה, ויש לכם גישה לבית קולנוע שבו מכבדים את הצופים מספיק בשביל לדאוג לאיכות הקרנה נורמלית, הסרט בהחלט שווה צפיה. הוא ללא ספק הסרט האסתטי ביותר שתראו בקולנוע כיום, אבל לא יותר מזה.
השם שלה צריך להיות חריט.
ההולנדים מבטאים את האות G כח' (למעט בצירוף ing). נשמע מזוויע, אני יודעת.
חוץ מזה 2 ניטפוקים לשוניים קטנים: צריך לומר "רואה את אהבתה לציור ולצבע ומטפח אותה" (את האהבה) ולא אותן.
ופמיניסטי כותבים עם י' אחרי המ'.
תוהה אני...
זה באמת סתמי ומשעמם כמו שזה נשמע?
תוהה אני...
הספר או הסרט?
הסרט
מסכים ב 100%
ואם יורשה לי להוסיף, אין אף שחקנית היום שמגיעה לקרסוליים של סקרלט יוהנסן.
כן. שעמומון מחץ
אחח איזה חרופ ראוי דפקתי באותו סוף יום עבודה. ושלא תגידו שלא ניסיתי. מעל 60 דקות הצלחתי לסחוב אבל אז אפילו החן של ג'והנסון לא הצליח להחזיק אותי.
לא ראוי, לא אנושי ולא הגון לייצר סרטים כאלה. רוצים לראות ציורין "יפים" כל כך לכו למוזיאון. ודי כבר עם הקשקוש הזה של סרט ש"נראה יפה כל כך", בולשיט!
לא באתי לקונוע כדי לראות פריימים מעוצבים. באתי כדי שיספרו לי סיפור בצורה הכי מעניינת שאפשר. גם פריימים יפים זה צורה לספר סיפור, אבל איפה הסיפור?
קחו את "גיבור" ותראו את השילוב המופלא: צילום ופריימים יפהפים עד מדהימים, וסיפור מסקרן ומעניין.
מצחיק
"גיבור" היה אחד מהסרטים בהם הכי השתעממתי השנה, למרות הצילום היפה. לא ראיתי עוד את "נערה עם עגיל פנינה", אבל קשה לי להאמין שאני אשתעמם בו עד כדי כך.
הספר עצמו מרהיב,
וטרייסי שבלייה החליטה כנראה שספרים שמבוססים על ציורים הם הצד החזק שלה, כי הספר החדש שלה דומה מאוד ל"נערה עם עגיל פנינה".
''מבוסס, בצורה רופפת מאוד...''
עד כמה לא רופף יכול להיות קשר בין סרט לבין ציור של נערה עם עגיל..?
הכוונה היא
למיטב הבנתי, לומר שהסרט מבוסס באופן רופף על הסיפור האמיתי של הצייר.
סקרלט ג'והנסון
סקרלט ג'והנסון נהדרת. קשה מאוד להפיק משחק מרתק כשהדמות שותקת רוב הזמן. ישל המגוון רחב של הבעות פנים, כל אחת מהם יכולה להתפרש לכמה כיוונים. היא מעלה את הסרט בכמה דרגות, בולטת בין הופעות משחק מצוינות.
בשלוש מילים
משעמם ומצולם מדהים.
ב-4
למרות זאת,כדאי ללכת.
סקרלט הפנינה
הסרט ענוג ומקסים ולמרות שהסרט שקט מאו הוא יפיפה ואכן אחד הסרטים היפים שראיתי ושובים ביותר תענוג אמיתי וסקרלט כל כך יפה ממש כמו ציור
נשמע כמו אופרת סבון.
הוא מאוהב בהיא שמאוהבת בו שמאוהב בהוא…
לעניין הקתולים והפרוטסטנטים, הולנד הכילה את הסוג השני. לאחר שמרדה בספרד הקתולית והשתחררה משילטונה, הורשו להתיישב בה מגורשי ספרד ופורטוגל והאנוסים ולחזור לדתם. אחד מהם היה ברוך שפינוזה. (בש' שמאלית, כמו ספילברג וסיינפלד.)
ההפך מאופרת סבון.
כל יחסי האהבה הם עניין של פרשנות הקהל,מעט מאוד קורה,רק הרבה מאוד מתח מיני שכמעט אף פעם לא ממומש. זה מה שיפה בסרט.
אתה סגור על זה?
משום מה היה לי ברור שאומרים שפינוזה. לא ספינוזה.
אתה בטוח?
כן.
זו טעות נפוצה בגלל צורת הכתיבה.
כן.
בהולנדית אין ש רגילה (כמו במילה שמיים). אין להם אות כזו, כמו שבאנגלית אין, ויש להם די מעט צירופים שנועדו ליצור אותה (כמו sh, tio, cio, sio באנגלית) וגם הם לא ממש ש' אמיתית.
כך שזה בהחלט ספינוזה.
סרט יפיפה
הופתעתי מעד כמה שנהניתי בו. מומלץ מאוד לכל אוהבי האמנות. כמו שאמרו לפניי – סרט מקסים ויזואלית, כל פריים נראה כמו ציור של ורמיר בפני עצמו. מה גם שהסרט בכלל לא שיעמם אותי, בניגוד לאחרים, להיפך – כשהמסך הוחשך שמחתי שזאת רק ההפסקה ויש עוד חצי סרט לראות…
ומלבד התפאורה והתאורה, גם גריט כל כך יפה, ונראה לי שגם אמא שלי נדלקה על ורמיר.
לא לנרדמי קולנוע כרוניים, אך בהחלט גם למי שבדרך כלל מעדיף קצת אקשן ישן וטוב (כמוני).
נונין – זה סרט בשבילך!
מה עושה המילה ''אקשן''
בהודעה הזאת?
מה עושה המילה ''אקשן''
נדמה לי שהכוונה הייתה שגם מי שלרוב מעדיף אקשן עשוי בכל זאת להנות מהסרט הזה, כל עוד הוא לא נרדם כרונית.
כלומר, הוא לא רק למי שאוהב את הסרטים שלו ממש איטיים תמיד.
עלית עליי
כל ההודעה הזאת היתה חלק ממזימתי החדשה לבלבל את קהל הקוראים הבלתי חושד, ולגרום למעריצי שוורצינגר לרוץ בהמוניהם לקולנוע! אך אויה, הקנוניה סוכלה לאחר הודעה אחת בלבד. אין צדק בעולם.
או במילים אחרות – נראה לי שפלאי גרייצר הסביר את זה כמו שצריך…
הוי, אני כל כך שמחה שכתבת את ההודעה שלך.
אני מאוד רוצה ללכת לסרט הזה, אבל לאחר קריאת הביקורת, פחדתי להתאכזב. אהבתי את הספר, וסרטים על-פי ספרים הם בדרך כלל פחות טובים מהמקור.
כבר קראתי בעוד הרבה מקומות, שהסרט משעמם, אבל לאחר קריאת ההודעה שלך, נראה לי שאני אאזור עוז, אקח את אחותי ואלך לצפות בסרט הזה.
אני מגיב פה, כי אני בדיוק במצב ההפוך
כלומר, לא נהניתי מהספר, מצאתי אותו ארוך מדי, טרחני ומכיל אלוהים-יודע-כמה תיאורים של כביסה ועבודות מטבח. עם זאת, חשבתי שהרעיון מצוין, ושהמון פעמים אדם שואל את עצמו מה עמד מאחורי הציור אותו הוא רואה, וכל מי שביקר במוזיאון בטח נתקל בקבוצת הילדים המשועממת, ובמדריכ/ה שמנסה לגרות אותם לדמיין מה עושה/חושבת הדמות בתמונה. עם כל הרצון הטוב, הספר לא עושה את זה כמו שצריך, והדמות של ג(ח)ריט פשוט לא מספיק כובשת בשביל להפוך לגיברה ראויה (במיוחד זכור לי לרעה הקטע בו היא מסתכלת דרך החלון, ו-וורמיר מנסה להראות לה שבשמיים יש יותר צבעים מאשר רק כחול ולבן. היא הייתה כמעט מופתעת עד שהיא כמעט צעקה. וואו) .
לאור כל הנסיבות, האם עליי ללכת לסרט? האם יש סיכוי שהגרסה הקולנועית חתכה את כל סצינות הנקיון והכביסה? האם ג(ח)ריט דמות מעצבנת בסרט, או פשוט שתקנית? ומה בדבר קורניליה (הדמות היחידה שרכשתי לה חיבה בספר)?
אני מגיב פה, כי אני בדיוק במצב ההפוך
אז ככה – אין הרבה סצינות של כביסה ושטיפות (מה שמפתיע, כי זה מצטלם יפה וגם משעמם), וגריט הרבה פחות מסתמכת על וורמיר – הוא מצביע לה על השמים, אבל היא זו שמציינת את צבעם המורכב.
גריט היא דמות די מעצבנת, כן, אבל יש גרועות ממנה בסרט – למשל, לצערך, קורניליה, שמוצגת כמפלצת מוחלטת.
אכב, למעירים – אולי צריך לקרוא לה חריט, אבל בסרט קוראים לה גריט. מי אני להתווכח עם אמנים?
אני מגיב פה, כי אני בדיוק במצב ההפוך
הגרסה הקולנועית לא חתכה את סצינות הכביסה.
בכלל לא.
אם לא אהבת ת'ספר, בהחלט לא תאהב את הסרט.
הסרט היה פשוט ביזבוז של השעה וחצי שישבתי לראות אותו.
כמעט עשית לי חשק ללכת,
בגלל הצילום.
אבל הספר היה ממש, ממש גרוע.
סקרלט ג'ונסון מהממת....
אמנם העלילה קצת דלה והדמויות באמת לא נותנות לנו להזדהות איתן, אבל בכל זאת אני חושבת שהסרט יצא די בסדר והרבה פחות גרוע ממה שהוא יכל להיות! סקרלט ג'ונסון בתפקיד גריט יצאה מהממת ודומה בהחלט לתמונה. הצילום יפהפה. אבל, מה שלא אהבתי זה הפרצופים המעצבנים של קולין פירת' והיחס של הדמות שהוא משחק בסרט לילדים שלו. בקיצור, חכו לוידאו.
סקרלט ג'ונסון מהממת....
היחס של קתרינה, אשתו, לילדים לא נראה לי שונה בהרבה – כולם מתייחסים אליהם כמו אל מטרד שאסור לו להפריע לחייהם הנוחים יותר מדי, ולכן הילדים (הילדות, זאת אומרת) מסתובבות עם המשרתות כל הזמן.
איך סקלט ג'והנסן יצאה כל כך דומה לתמונה?
זה נורא מוזר, לא? שהשחקנית הצעירה המדוברת ביותר בתקופה הזו דומה דמיון לא קטן לתמונה מלפני 200 שנה, שבדיוק רצו לעשות עליה סרט?
אגב, קראתי את הספר, ומאוד לא אהבתי אותו.
יחד עם "זכרונותיה של גיישה", הוא נראה לי שייך לז'אנר "אני מערבי בן המאה ה=21, שלא באמת יודע מה עבר לנשים במוח אז/שם, אז אני פשוט אשעתק את הסיפור על יחסי הכוח במשרד שבו עבדתי, לתרבות אחרת, במיסוך דק, וכך זה יהפוך לרב מכר".
היא לא כל כך דומה.
הפנים שלה הרבה יותר צרות מאלה של הנערה בתמונה.
יש בזה משהו, אבל העיניים נורא דומות.
יש בזה משהו, אבל העיניים נורא דומות.
עיניים זה לא בעיה לשנות, כידוע וזה גם לא כל כך בעיה לשנות את כל המראה הכללי ע"י איפור, תלבושות וכו'
כמה דברים שהפריעו לי במהלך הצפייה בסרט:
• העיסוק המוגזם בשערה של גריט. למה היא מסתירה אותו תמיד? למה היא לא מסכימה להראות לפיטר את השיער? למה היא מתביישת כשוורמיר כן רואה אותו?
• אשתו של ורמיר, שהייתה דמות ממש מעצבנת לדעתי. במשך כל הסרט היא נראית על סף בכי, ומעבר לקנאה המוגזמת והולדת עוד ועוד ילדים, אין לה ממש תפקיד.
• פיטר – בהתחלה חשבתי שהוא ממש נודניק, ולא ברור למה בכלל הוא התאהב בגריט ("כשהיא אמרה שהבשר לא טרי, החלטתי שאיתה אני רוצה להתחתן"). לאט לאט התחלתי לחבב אותו וממש רציתי לראות את התפתחות הרומן בינו ובינה, אלא שלא הראו אותו מספיק וכך הוא נשאר סתם דמות משנית עם פוטנציאל לא ממומש.
• המוזיקה בסרט – זו רק אני או שאותה מנגינה חזרה על עצמה שוב ושוב במהלך הסרט, לא משנה מה קורה באותו רגע על המסך? ומילא אם המנגינה עצמה היתה נחמדה, אבל היא לא.
כמה דברים שאהבתי במהלך הצפייה בסרט:
• את כל, כמעט כל צוות השחקנים. החל מסרקלט ג'והנסון שנכנסה לתפקיד גריט בצורה מעולה (ולא משנה שרוב התפקיד שלה הוא "לשתוק הרבה ולהיראות מבוהלת" כמאמר הביקורת); וכלה בקולין פירת', שהמפגש הקודם (היחיד) שלי עימו היה ב"בריג'ט ג'ונס", ואם לא הייתי יודעת שזה הוא, לא הייתי מזהה. אבל מתעלה על כולם אלקיאנה מאן, שמשחקת את קורניליה, הילדה הקטנה המרשעת, אותה תיעבתי וחיבבתי בו זמנית לכל אורך הסרט.
• את הצילום. כל הכבוד לצלם אדוארדו סרה שהצליח ליצור אווירה כזו רכה וחמה בסרט, עד כדי כך שנראה כאילו אנחנו באמת צופים בציור של ורמיר. תשומת הלב לפרטים ומשחקי האור והצבע גרמו לי להתענג כמעט על כל שוט ולבחון אותו כמו ציור במוזיאון…
• את העלילה. לא קראתי את הספר מעולם ולכן לא ידעתי בדיוק למה לצפות, ולמרות שהכל מתרחש באיטיות רבה (אם מתרחש), לא השתעממתי לרגע.
• את קורניליה. מחיפוש בימד"ב גיליתי שהיא שיחקה גם בסרט "האחרים", והתמונה הזו שלה רק מזכירה לי כמה היא מפחידה. אני צופה לה גדולות, אם תמשיך כך.
?path=gallery&path_key=0230600
לסיכום – אפשר לומר שזה הסרט שהכי נהניתי ממנו בקולנוע לאחרונה (וראיתי לא מעט). ואם אני כבר כותבת פה הודעה לראשונה מזה חצי שנה, הרשו לי לפנות באוף-טופיק קטן לעורכים: תודיעו לי במייל כשיש קון, טוב? תודה!
השיער
תחשוב על תפיסת השיער אצל דתיים אורתודוכסים. הם לא המציאו את זה שהשיער הוא אינטימי וראוי שישאר מוצנע – גם בהולנד בזמנו של ורמיר זה היה קיים.
וזה משהו שמופיע בספר המון.
זו הסיבה שיש לה את הבדים הצבעוניים על הראש: הכיפה שלה עצבנה אותו, והיא לא הסכימה שהוא יצייר אותה כשהראש שלה גלוי.
זה, אגב, מופיע אצל אורתודוכסים
הרבה לפני הולנד בזמנו של ורמיר…
ואני יודע שהמונח ''אורתודוכסים'' לא היה קיים אז.
חשבתי על זה במהלך הסרט
ואף דסקסתי עם שותפתי לצפייה את האפשרות שהשיער הוא איבר צנוע, כמו אצל האורתודוקסים (או איך שלא קראו להם אז…). אבל אם זה כך – מדוע אשתו של ורמיר כן הולכת עם השיער גלוי? האם היא אתאיסטית? או שאולי הדבר נקבע לפי מעמדות? (נדמה לי שרוב הנשים המכובדות בסרט הלכו בלי כיסוי ראש, לעומת גריט והמשרתת השנייה שהלכו עם).
חשבתי על זה במהלך הסרט
שלום.
רציתי להגיד שככל הנראה זה שייך לנישואים, כמו אצל האורתודוכסים, אבל אז נזכרתי שאצלהם זה הפוך- דווקא נשים רווקות הולכות בשיער גלוי ונשואות מכסות אותו… אז אולי זה באמת קשור בכללי לבוש ע"פ מעמדות ו/או כללי צניעות של אותם הזמנים בהולנד (שאיני מתמצאת בהם כלל).
אפשרות אחרת
אולי זה קשור לזה שג/חריט פרוטסטנטית ואישתו של ורמיר קתולית?
כמה דברים שהפריעו לי במהלך הצפייה בסרט:
אני לא בטוח שזה לעניין לפרק סרט לגורמים כאילו היה ארוחה במסעדת גורמה ולהגיד "תפוחי האדמה היו קצת מלוחים מידי והקינוח לא הריח מספיק ממי וורדים. הסטייק לעומת זאת היה מדוייק ועסיסי…." (טוב אני קורא הארץ..). בכל מקרה, סרט הוא משהו שלם, וצריך לקבל אותו עם הרע והטוב. לא? ונגיד שאפשר להתלונן על חסרונות מסויימים בסרט, דבר שאני בטוח עושה לא מעט, אבל לבקש לפרט משהו שבכוונה תחילה הושאר צנוע ומינורי? (כגון השיער ואו הרומאנים). זה משהו שהבמאי והתסריטאי החליטו, והוא כ"כ בסיסי ביצירה של הסרט שאי אפשר להתייחס אליו כאל משהו "שמפריע".
כמו שאי אפשר להגיד שמנת כנפי עוף בשוקולד (אכלתי דבר כזה, נשבע) הייתה לא מוצלחת, רק כי אתה לא אוהב את זה. אם המנה נעשתה בצורה הנכונה, הבעיה היא בך, ולא בה. כלומר, אל תזמין את המנה הזאת, ואל תלך לראות ת'סרט.
אבל
אם אתה נגד לפרק את הסרט, לדבר על החסרונות והיתרונות ולדון בבעיות שהתעוררו לדעתך בתפקיד מסוים, בתסריט או בפסקול נניח… אז למה להכנס לאתר הזה מראש? או סתם למה לקרוא את התגובות?
התגובות הן בדיוק המקום לתת דעה אישית על כל הדברים האלו.
פעם לימדו אותי איך צריך לתת משוב
משוב טוב אמור להתחיל בכל הדברים הטובים שרוצים להגיד (אחלה פעולה! הנושא מרתק!), להמשיך עם כל הדברים הרעים והפחות נעימים (נושא מרתק אבל אף אחד לא הקשיב לך), ולסיים בכמה מילים טובות (למרות הכל, אני צופה לך הצלחה בהמשך ועתיד מזהיר).
אז אמנם הפכתי פה קצת את הסדר של הטוב והרע, אבל הקפדתי להשאיר את המילה הטובה בסוף, ובסך הכל כל מה שרציתי לעשות הוא באמת לתת משוב.
האנלוגיה שלך לכנפי עוף בשוקולד (גוועלד!) היא חסרת הגיון. "אם המנה נעשתה בצורה הנכונה הבעיה היא בי"? ומי קובע שהמנה נעשתה בצורה הנכונה? הטבח? הבמאי? את?
ואיך הייתי אמורה לדעת שהמנה לא טעימה, אם לא הייתי מזמינה אותה?
ובין התעמקות בפרט קטן אחד למשנהו, כנראה לא שמת לב שאמרתי שממש אהבתי את הסרט. לפי התגובה שלך, נראה כאילו לא ראית את הסרט בעצמך.
לנשום
לנשום זה טוב ויפה ולשחקנים מותר לנשום אבל למה זה צריך ליהיות כל-כך בולט לאוזן (יש קטעים שזה מתאים כדי להדגיש את המתח של גריט (או חריט) אבל נון-סטופ?!?! ראבק!!!)
חוץ מזה סרט דגול
אי אפשר לראות את הסרט אם ל א קוראים את הספר
קראתי את הספר, ודיי רציתי לראות איך יעבדו אותו לספר,
והאמת…התאכזבתי.
הסרט לא הצליח ללכוד את מה שהספר מתאר, הוא התמקד רק ביחסים של עם הצייר, למרות שבספר זה לא היה הסיפור העיקרי.
הם כל כך פיספסו, אם בלכידת צבעים ועד האישיות של חריט.
אז במילה אחת: אכ-ז-בה!
הפנינה
סקרלט כל כך יפה בסרט הזה שאי אפשר לא להביט בה כל הזמן
ראיתי גם את אבודים בטוקיו שהוא יחסית סרט משעמם והרבה פחות מעניין מזה ושם דווקא היא לא ניראת זוהרת ויפה כל כך זה לא שהיא הפכה בין רגע לשחקנית החמה עכשיו וכולם מתלהבים ממנה בגלל שיש לה שני סרטים שאחד מהם הצליח נורא אז נורא מתלהבים
''אוף טופיק'' קטן לאתר
כאן אני עוצרת לשנייה את הדיון הסוער ומוכרחה להחמיא לאתר.לאחר קריאת ההודעות כאן אני מוצאת את עצמי מתלהבת מחדש מהאתר על: איכות ההודעות,
על איכות הכתבות,איכות הציניות,והתעמקות אמיתית בסרט,וצפייה מצורות שונות,
אין ספק זה אתר מיוחד!
(מצטערת אם זה יצא ממש לא קשור)
לספר:
אם אין רומן או חתונה בסוף הסרט, זה אומר שהורידו את זה, כי בסוף הספר היא מתחתנת עם פיטר (ככה קראו לו? אני לא זוכרת), והופכת לקצבית בעצמה.
הספר נישמע
בהרבה יותר יפה מהסרט! הסוף של הסרט ממש הרגיז!
הביקורת...
מעולה (יודע שלקח לי זמן לנגיב עליה כי רק היום ראיתי את הסרט), מסכים עם כול מילה ממה שנאמר בה! הסרט נטול רגשות שזה פשוט לא יאומן,ארוטי במידה מסויימת ומדהים מבחינת צילום, כול סצנה בסרט ניראתה כמו ציור!
סרט מעצבן מבחינת עלילה אך עושה, בהחלט, טוב לעיין!
אני לא חושבת כמוך!
טוב קודם כל אני חושבת שהסרט (וגם הספר) נהדרים, בסדר העלילה קצת איטית אבל שווה, אני חושבת שהסרט היה שווה כל דקה!
אולי אתה אוהב דברים מהירים, אז אם אתה אובה דברים מהירים תראה, מטריקס או מהיר-ועצבני, אבל אל תשפוט כי הסרט עשוי בטעם רב, וצוות השחקנים מצוין! כל אחד מהם….
למה כשמישהו לא מסכים עם ביקורת
תמיד שולחים את הכותב לראות סרטים של פון טרייר וקוסטוריצה (כשמבקרים סרט פעלולים), או את מהיר ועצבני (כשמבקרים סרט "איכותי"*)?
*שלא תבינו לא נכון, אהבתי את נערה עם עגיל פנינה. סקרלט שולתת!!!1.
לא הבנתי כלום
אוקי האוירה התלבושות והכל סבבה….
אבל מה קורה בעלילה ? כלום.
הקטע הכי "דרמטי" בסרט הוא כשהיא לובשת את העגיל.. ואז מה?….
לא נהנתי משהו… למרות שהיו אנשים שממש אהבו אותו..(לכו תבינו)
בקיצור תראו ותשפטו בעצמכם.
שאלה על התוכן
של הסרט: זה רק אני, או שככל שהיחסים שלה ושל ורמיר עולים דרגה "רוחנית", כך גם היחסים שלה ושל פיטר עולים דרגה פיזית? היחסים עם שניהם תלויים אחד בשני. אני חושבת שאת הביטוי הפיזי לרגשותיה לורמיר היא מוצאת ביחסים עם פיטר. לדעתי גם העגילים בסוף קשורים לזה- הם מהווים תזכורת למשהו שלא יכול היה להתקיים, ובזמן אחר ומקום אחר, ללא הבדלי מעמדות, אולי גריט הייתה מממשת את אהבתה לורמיר וזוכה להיות בעלת עגילי הפנינה- כמו אשתו של ורמיר. גריט רק נגעה בחלום, באשליה.
מעניין אותי מה אתם חושבים.
אני ממש נהניתי מהסרט- מהמתיחות וההקבלות ביחסים.
מאקסימ.
נהנתי מהספר..הרבה יותר מהסרט למרות שכל אחד מהם בא והדגיש פן אחר ודגשים שונים..הספר[דגש על גריט-מספר על] הסרט [דגש על יחסים,מתח מיני]..
טרייסי שבלה משתמשת בהרבה צבעים חמים בייחוד האדום..הדם אצל פיטר והצבע של הציורים של ורמיר..שני מערכות היחסים ניזנות זו מזו..ומשלימות..במערכת היחסים שלה עם פיטר היא פורקת את הלבידו שלה..ובמערכת יחסים שלה עם ורמר היא ניזונה מהמתחים המיניים,המבטים והדיאלוגים הקצרים שמעלים בה יסודות אירוטים רבים וחשק מיני עז.
כמו כן,עיצוב התיפאורה והתלבושות התאמה מוחלטת לציור של ורמיר..כל סצנה מגלמת תמונה בפני עצמה..עניין המעמדות אדון ומשרתת שיודעת את מקומה..ומאבדת את האיזון בן שני העולמות כאשר היא ניסחפת לעולמם של אדונייה ומתייחסת למשפחה שם כאל משפחתה שלה..
אין ספק שנהנתי מכל רגע.
מומלץ בחום.
עזרה...
רק עכשיו סיימתי לקרוא את הספר ( ביומיים) ונהנתי מכל שניה. לא יכולתי להפסיק לקרוא. טוב לדעת שיש גם סרט ואני מתכוונת לחפש אותו בכל ספריית DVD בארץ כי נראה לי שהוא מדהים כמו הספר. מישהו יכול לעזור לי?
''האוזן השלישית'' - רשת ספריות וידאו ותיקה:
http://www.third-ear.com/
פרטי הסניף בתל אביב:
ספריית וידאו תל-אביב – רח' קינג ג'ורג' 48, תל-אביב 64337
video@third-ear.com ,טל': 6215200-03, פקס: 6215219-03
הסרט הוקרן בקולנוע, וכמו שאפשר לראות מתאריכי התגובות הראשונות בביקורת – זה היה בתחילת 2004.
לא צריך להרחיק עד האוזן.
זה לא איזה סרט זניח. הוא קיבל מספיק תשומת לב וכל ספריית דיוידי הכי מעפנה אמורה להחזיק עותק-שניים-יותר שלו.
מה הסוף???
בואו רק נגיד שפיספסתי את הסוף.
ראיתי עד שהיא "שלפה" את פיטר מהמסיבה אז אני מאוד אשמח אם תגידו לי מה בדיוק קרה אחרי זה..
תודה.
תוכלי למצוא את זה כאן:
http://www.themoviespoiler.com/Spoilers/girlwithapearlearring.html
תוכלי למצוא את זה כאן:
אין לך מושג כמה שאני מודה לך…
רק היום ראיתי את הסרט,שידרו אותו ב- yes.
ואני ניסיתי למצוא את המידע באינטרנט ולא מצאתי, אז אני ממש מודה לך שענית לי ועוד ממש מהר תודה.