"לאפשר לילדים לראות ולחוש דברים משונים": קצת על מוזיאון ג'יבלי

יש תיירים שיחזרו מיפן ויספרו על יעד קסום ומלא שלווה. התמונות שלהם יציגו פארקים ירוקים, סיורי מקדשים או ארמונות עתיקים, מסעדות שבהן יושבים על הרצפה ואוכלים מטבח נזירי טבעוני עתיק וכנראה גם מעיין חם או שניים. תיירים אחרים יספרו על מדינה כאוטית, צבעונית ומשוגעת ויציגו מסלול של יעדי חובה לגיקים – 15 קומות של אקשן פיגרז בשכונת אקיהברה, דיסנילנד ו/או דיסניסי, חנויות רשמיות ופחות רשמיות של מוצרי פוקימון. אם התיירים המסוימים האלה הגיעו ליפן ממש החודש, הם כבר תפסו את הפארק החדש של סופר מריו ביוניברסל סטודיוז. אם נציב את שני סוגי התיירים האלה בדיאגרמת ון, בחתיכה הקטנה באמצע בין שניהם צריך לכתוב "מוזיאון ג'יבלי" – יעד שהוא גם חובה לגיקים אבל גם, אם נצטט את האתר של המוזיאון עצמו – "מעניין ומרגיש את הנפש".

המוזיאון הקטן והמדויק של סטודיו ג'יבלי נפתח בשנת 2001 בפרבר של טוקיו. מוזיאון "פופיים" הם לעיתים קרובות שם נרדף למלכודות תיירים שבהן אפשר לעשות סלפי עם דמויות מוכרות על רקע צבעוני, אבל ג'יבלי כמו ג'יבלי לא מרשים לצלם בחלק הפנימי של המוזיאון. זה מתחם שהוא יפה, מעשיר, מעורר השראה וגם מרגש, אבל לא הכל זה אמנות גבוהה ויש גם כמה פינות למעריצים – נגיד, טוטורו ענק בדוכן מכירת כרטיסים בכניסה וחנות מזכרות גדולה. כל זה קורה בתוך מבנה שנראה בעצמו כמו משהו מתוך סרט שלהם – צבעוני, מלא אור, מקושט בפרטים קטנים שאפשר לחפש ומכוסה בצמחייה.

אין מסלול קבוע שבו צריך לעבור במהלך הביקור, והמטרה היא שהקהל יסתובב חופשי בין חלל לחלל כרצונו. תצוגת הקבע בקומה הראשונה כוללת חמישה חדרים תחת הכותרת "איפה נולד סרט", ומוקדשת לתהליך היצירה של אנימציה קלאסית. בחדר אחד הוא חדר עבודה עם קירות מלאים בסקיצות, עיצובי דמויות, רקעים מצוירים, ספרים וגלויות. חדר אחר מוקדש לדגמים מכניים דמויי מסרטת קולנוע שמחברת מספר ציורים לדמות נעה אחת. יש במקום גם תערוכה מתחלפת. כשביקרתי שם לפני שנה וחצי התערוכה הוקדשה לצביעה ולגישה של מייסדי האולפן לצבע. כרגע מוצגת במקום תערוכה לציון 20 שנה לפתיחת המוזיאון, עם הצצה לתהליך התכנון והיצירה של המקום.

ישנם שני חדרים שמיועדים ספציפית לילדים – האחד מכיל בובת פרווה ענקית בדמות החתול-אוטובוס מ"השכן הקסום שלי טוטורו" שילדים יכולים לקפוץ, לשחק ולנוח עליו, השני הוא חדר מלא בספרי ילדים בהמלצת הייאו מיאזאקי וצוות המוזיאון. אם לצטט שוב מאתר המוזיאון, "החדר נוצר מתוך רצון של המוזיאון לאפשר לילדים לראות, לגעת ולחוש דברים משונים ומסתוריים דרך הספרים".

למוזיאון יש אולם קולנוע קטן משלו, שמציג רק סרטים קצרים באורך כרבע שעה. הסרטים המוקרנים נוצרו על ידי סטודיו ג'יבלי במיוחד עבור המוזיאון ומתחלפים מפעם לפעם, אפשר לבדוק באתר מראש איזה סרט יוצג בביקור שלכם. על גג המוזיאון יש גן נעים וירוק שכולל גם פסל בגובה חמישה מטרים של הרובוט מהסרט "הטירה שבשמיים". הרובוט הוא כנראה התמונה הכי מוכרת מהמוזיאון, פשוט כי הוא אחד הדברים היחידים שמותר לצלם שם. על הגג יש גם בית קפה מתוק ברמות קיצון בשם "קפה כובע הקש", שמגיש משקאות, כמה מנות צהריים וקינוחים חמודים.

הייתי רוצה להגיד שמדובר בחוויה שאף חובב אנימציה לא יכול להרשות לעצמו לפספס, אבל יש קאץ' בכל הסיפור הזה והוא שלהשיג כרטיסים זה די סיבוך. הכרטיסים למוזיאון זמינים לרכישה רק פעם בחודש וצריך להזמין מראש לתאריך ושעה מסוימים. כדי להשיג את הכרטיסים שלנו היינו צריכים לקום בחמש בבוקר ולרפרש את אתר מכירות הכרטיסים עד שהצלחנו לתפוס לעצמנו ספוט, שכמובן לא היה ביום שאשכרה תיכננו להגיע בו. ועוד היה לנו מזל, כי לא כולם מספיקים לקנות בזמן. בתקופות עמוסות הכרטיסים לכל החודש יכולים להיגמר תוך חצי שעה. יש אפשרות "לקנות מחדש" כרטיסים דרך חברות תיירות, שירותי רכישת כרטיסים וספסרים, מה שכמובן ייקר קצת את עלות הכרטיסים שברכישה ישירה עולים כ-9 דולר (כרטיס למבוגר).

סביר להניח שהטקסט הזה יהיה רלוונטי יותר לחיים שלכם רק עוד כמה חודשים, כשיהיו שוב טיסות לחו"ל. בעצם, יש מצב שאתם קוראים את זה מהעתיד, ואם כן – סליחה שהרסנו לכם את האקלים. כך או כך, אם אתם מתכננים טיול ליפן נסו מראש להתארגן על כרטיס ליתר ביטחון. זה באמת מקום מיוחד ובלתי נשכח, שמתאים גם למשפחות עם ילדים. קשה להבהיר בלי תמונות כמה יפה ומרגש המקום הזה, אז תצטרכו לסמוך על המילה שלי. הוא אולי קצת משחק אותה קשה להשגה, אבל הוא שווה את זה.