אז ישנו הסרט הזה, "Get Out", והוא אחד הסיפורים המדהימים ביותר של השנה בקולנוע האמריקאי. בזמן ש"מונלייט" – סרט בתקציב קטנטן – עשה את הבלתי-יאמן וכבש את האוסקרים, הסרט הזה (השם העברי שלו הוא "תברח") עשה פחות או יותר את אותו הדבר, אבל בתחום המאוד לא-אוסקרי של סרטי מתח/אימה ושבירת קופות. זה הסרט הראשון של ג'ורדן פיל, המוכר כחצי מהצמד קי & פיל. הוא הופק בתקציב מדווח של 4 וחצי מיליון דולר. והוא זכה לתשבוחות ביקורתיות שלא רואים הרבה מחוץ לעונת האוסקרים. מדד העגבניות שלו עמד על 100% במשך זמן רב (עכשיו, אחרי 177 ביקורות, דווקא נמצאה ביקורת שלילית אחת, מה שמוריד את הציון שלו ל-99%). והוא גם מצליח: אחרי פתיחה מפתיעה של 33 מיליון דולר, הוא ספג ירידות מזעריות, ועכשיו הוא כבר עם יותר מ-100 מיליון דולר הכנסות ומקום מובטח ברשימת סרטי האימה המצליחים אי פעם.
ובמקרים כאלה נשאלת, כמובן, השאלה, והיא נשאלה שוב ושוב: מתי אצלנו?
בדרך כלל התשובה לשאלה כזאת היא אף פעם. סרטי אימה לא מאוד מצליחים בארץ, סרטים על שחורים לא מגיעים לכאן בכלל אם הם לא מועמדים לאוסקר (ולפעמים גם אז לא. מה קורה עם "גדרות"?). אבל "Get Out" הוא כל כך יוצא דופן שאי אפשר היה להתעלם מזה. אז כן, הסרט ייצא בארץ – ב-27.4. אבל זה עוד המון זמן. מי בכלל יכול לחכות כל כך הרבה. אז במקום זה אתם יכולים פשוט לראות אותו השבוע.
יום שלישי, 14.3, שעה 20:30 בסינמטק הרצליה: "תברח".
וזה מגיע עם בונוס: עוד סוג של טרום-בכורה – 12 דקות מתוך "הרוח במעטפת", הרימייק האמריקאי לסרט האנימה הקלאסי, עם סקרלט ג'והנסון. בתלת מימד.
וגם עם איזו הרצאה קצרה של אני (היי דורון פישלר).
שימו לב: הסרט מוקרן ללא תרגום. מצטער, זה מה יש.
אפשר לקנות כרטיסים כאן (ב-25 ש"ח בלבד).
דורון - עשית לי את היום! :-)
שמעתי וקראתי על הסרט הזה כל-כך הרבה בשבועיים האחרונים, ולא האמנתי שבאמת יצא לי לראות אותו בקולנוע בארץ.
אררררררג
הייתי מזמין תוך רגע אבל יום שלישי זה היחיד בשבוע שבו אני עסוק בערב. כנראה שאאלץ לחכות חודש וחצי :(
(אגב, מה קורה עם לגו באטמן? אם אפשר שהוא לא יהיה על שלישי…)
לגבי "הרוח במעטפת"
יחולקו במקום משקפי תלת מימד בשביל ההקרנה של הקטע מהסרט?
הכרטיסים כבר נרכשו. תודה ענקית!
(ל"ת)
מזל אז שהוא יצא לאקרנים באמריקה אחרת לגמרי
אלא אם כן את חושבת ששמונה שנים של אובמה וגזענות זה משהו של העשור הקודם?
אמן שתהיה עוד הקרנה לא ביום שלישי הקרוב!
(ל"ת)
אוווף
הייתי מת ללכת,במיוחד לאור זה שיש לי זכות מהכה את האוסקר,אבל העובדה שזה בלי תרגום הופכת את זה לבלתי אפשרית עבורי.כנראה אחכה שזה יצא בקולנוע
למי שהיה - איך הסרט?
(ל"ת)
מ-ע-ו-ל-ה-!
אני לא חובבת גדולה של סרטי אימה באופן כללי, אבל וואו, איך שנהניתי מהסרט הזה.
מומלץ בחום, ומומלץ במיוחד לצפייה עם קהל. הסרט הזה הוא חוויה קולנועית ולדעתי האימפקט היה הרבה פחות מהנה אם הייתי צופה בו לבד בבית.
ותודה ענקית לעין הדג על ההקרנה הזו!
מפחיד?
(ל"ת)
יותר מותח ממפחיד
כלומר זה לא סרט אימה שיצאתי ממנו בתחושה שאני צריכה לישון עם אור דלוק או משהו כזה.
אבל בהחלט אפקטיבי בסוג האימה שהוא מציג.
מסכים עם כל מילה של Gallofy
גם אני לא חובב סרטי אימה, אבל הסרט הזה היה מעולה. חכם, מצחיק ומפחיד במקומות הנכונים, וגם עשוי מעולה.
סרט מצויין.
אני לא זוכר מתי ראיתי סרט עם המינון הספציפי הזה של קומדיה, אי-נוחות, וסאטירה חברתית.
לא בטוח שהייתי בכלל יודע שהדבר הזה קיים ללא ההקרנה, אז תודה לדורון ולסינמטק.
אז איך היו ה-12 דקות מ"הרוח במעטפת"?
(ל"ת)
תלוי...
הדקות הראשונות, שבהן הרכיבו את סקרלט, היו משמימות וארוכות מדי. מרובוקופ והאלמנט החמישי ועד ווסטוורלד, ראינו כבר אלף פעמים תהליכים דומים, ולא היה כאן משהו חדש או מעניין, זה פשוט נמרח ונמרח.
החלק השני, בו היה הרבה אקשן, היה מגניב הרבה יותר, והאפקטים מרשימים מאוד.
אני עדיין מסויג מהסרט, ולא סביר שאלך לצפות בו בקולנוע, אבל זה עניין של טעם אישי. אני פחות מתחבר לאקשן מטופש, וזה נראה כמו אקשן מטופש, למרות סיפור מעטפת כביכול אפל ומתוחכם יותר.
ואיך היה התלת-מימד?
הבנתי שהדקות האלה הוקרנו בתלת נכון?
אכן
לא יכול לומר שנפלתי מהשימוש בתלת מימד בדקות הנ"ל. בטח לא בדקות הראשונות. בסצנת האקשן האפקטים, ובכללם גם התלת מימד, היו כאמור מגניבים יותר.
נראה מיותר.
אני כבר לא זוכר עד כמה זה נאמן למקור, אבל אני חושד שיותר מדי – תחושה ממוחשבת מדי של הסביבה שבמקרה יש בה גם דמויות אנושיות.
המלצה למי שעוד לא ראה את הסרט: אל תצפו בטריילר
מגלים שם הרבה יותר מדי פרטי עלילה ממה שהייתי רוצה שיגלו.
ממש! ראיתי אותו רק היום
והייתי המומה מכמות הפרטים שנחשפים שם משלבים מאוחרים יחסית בסרט. מומלץ להימנע ממנו ולהיכנס לסרט הזה עם כמה שפחות מידע מוקדם.
אוף טופיק- "החדר": הסרט
עוד סרט שיוצא עם מומנטום חזק מפסטיבל SXSW, חוץ מבייבי דרייבר, הוא The Disaster Artist של ג'יימס פרנקו, הסרט על יצירת הסרט הנורא הכי טוב בכל הזמנים (באנגלית זה נשמע יותר טוב). כרגע עומד על 100% ברוטן טומייטוז אחרי 10 ביקורות כשהרבה מן התשבוחות הן לג'יימס פרנקו שחוץ מלביים גם נותן את הופעת חייו בתור טומי וויזו (כשלתפקיד של גרג ססטרו, מארק, הוא ליהק את אחיו דייב).
אמנם זה רק ההתחלה ומדובר במבקרים שבאו לפסטיבל בגישה חיובית מלכתחילה, אבל יהיה מצחיק לראות סרט שמבוסס על אחד הסרטים הגרועים בכל הזמנים רץ חזק בעונת הפרסים, כמו אד ווד לפני 20 שנה.
https://www.rottentomatoes.com/m/the_disaster_artist_2016
טריילר: "האדם המוקדם", הסרט החדש של אארדמן, הראשון בבימויו של ניק פארק מזה הרבה שנים, וככל הנראה התחרות הרצינית של פיקסאר על אוסקר האנימציה בשנה הבאה
https://www.youtube.com/watch?v=ZEcBmgFsw4Y
כצפוי, נראה חמוד להפליא. אבל מה יש לניק פארק מארנבים רצחניים?
וגם טיזר ל-Wolfwalkers, הסרט החדש של טום מור ("שיר הים")
https://www.youtube.com/watch?v=UHaoXiZZlCk
למרבה הצער, הטיזר הזה לא מבשר על צאת הסרט בעתיד הקרוב – מדובר עדיין בסרטון proof of concept שנועד לגייס כספים להפקה.
יש טריילר ארוך יותר וסרטון מאחורי הקלעים.
http://www.cartoonbrew.com/feature-film/first-look-wolfwalkers-tomm-moores-new-feature-trailer-exclusive-149399.html
הוא כנראה ייצא בשנות העשרים.
האם מור רומז שזה יהיה סרט הפולקלור האירי האחרון שלהם?
ועוד סרטון - שמדגים את העבודה על Wolfwalkers
https://www.youtube.com/watch?v=_NW2QZJSglQ
"הרוח במעטפת" - הקרנה של המקור
לפני שהרימייק מגיע – הקרנה של סרט האנימה המקורי תיערך ב-3 לאפריל באוניברסיטת תל אביב, עם הרצאות מקדימות שלי ושל ד"ר איילת זהר. הכניסה חופשית, על בסיס מקום פנוי.
https://www.facebook.com/events/382258515493665/
ושבועיים אחר כך – עוד הרצאה שלי, בכנס עולמות, לכבוד 100 שנות אנימה.
https://www.facebook.com/events/183751552130387/
קול!
אף פעם לא ראיתי את המקורי, נשמעת כמו הזדמנות טובה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
15 שנה בערך אחרי 'פנטסיקון'... מעניין אם הדור הנוכחי זוכר
(ל"ת)
קצת אוף טופיק- בואו נדבר על סדרות חדשות
הרי ממילא כשהעונות נגמרות, מישהו כותב "בואו נדבר על ווסטוורלד" ונוצר דיון. אז בואו נעשה מצווה, ונעזור לי למצוא משהו מעניין לראות. עולם הסדרות התיבש איכשהו, וזה מאוד מוזר כשהתקציבים כל כך גבוהים וההפקות כל כך מושקעות שפשוט אין מה לראות.
אני אתחיל בליג'יון- הסידרה הזו פשוט גרועה!!!
במקור היתה אמורה להיות סרט, לא התעמקתי בסיבות שהובילו להסבה לסידרה קצרה (10 פרקים?). הפרק הראשון היה שומט לסתות, מבטיח, מהמם ויזואלית, מרתק- נראה כמו סיפור אוריג'ין מעולה. מאז עברו עוד 5 פרקים, רק באחד מהם קרה משהו וגם אותו יכלו לקצר. את האחרון ראיתי בפאסט פורוורד מרוב שלא קרה בו כלום מעניין. בכל פרק יש הקדשה של רבע מהזמן לפלשבקים שכבר נראו (בפרק הראשון, למען השם). חוץ מזה, שהסצינה הכי יפה שם בכלל מועתקת מאקסמן, אז בפעם הראשונה הם קיבלו הנחת סידרה/שינוי קונספטואלי, אבל אי אפשר להראות את אותו פלאשבק לפחות פעם אחת בפרק, ולבנות על כך שהוא ימשיך להרשים.
נעבור לסידרה שלא ראיתי- סנאץ'. מישהו ראה אותה? הציונים שלה ברוטן טומטוס וימד"ב מחרידים, ככל הנראה זה פלופ היסטרי.
ניסיתי את האפיפיור הצעיר, דווקא עשתה רושם מעולה, אבל אחרי פרק 3 שכחתי לחזור אליה ולא בוער לי (אני מפסידה?).
אז מי יהיה הווסטוורלד/בלש אמיתי/דה מיסינג הבא? מה יכול להעביר את הימים שלי עם קצת שלווה ועניין? כל כך הרבה יצרני תוכן משקיעים כל כך הרבה כסף ומביאים כל כך הרבה שחקנים וצלמים ובמאים מהליגה הראשונה- חייב להיות משהו עד כדי כך טוב. איפה הוא מתחבא?
אני יודעת שהאמריקאים חזרה, מאוד שמחה, אע"פ שכרגע אפילו היא מתקדמת מאוד לאט וקצת מזייפת עלילתית (למה פייג' כבר לא דבוקה לכומר?). אני יודעת שסטריינג'ר ת'ינגס אמורה לחזור עכשיו, אבל לא עפתי על העונה הראשונה.
יש סדרה חדשה של ריאן מרפי
על היריבות בין בטי דייויס לג'ואן קרואפורד. עוד לא התחלתי לראות, אבל ראיתי ביקורות טובות. קוראים לזה "Feud".
ראיתי בינתיים רק את הפרק הראשון של "ליג'ן", אבל כן, שמעתי שהרמה יורדת אחריו וחבל, כי הוא נראה קצת כמו "קן הקוקיה" אם דני בויל היה עושה אותו.
כמו כן, התחילה עכשיו "איירון פיסט", על הגיבור החדש ביקום המארוולי של נטפליקס. ראיתי בינתיים 5 פרקים אבל היא מסתמנת בתור החלשה ביותר מ-יקום הגיבורים הזה בינתיים (אפילו פחות מעניינת אותי מ"לוק קייג'", וזה אומר משהו). די מבאס שהרמה ירדה ככה אחרי העונות הראשונות הנהדרות של "דרדוויל" ו"ג'סיקה ג'ונס". די מוריד את ההתלהבות מעונת הקרוס-אובר.
התחלתי לראות גם את "אהבה" בהפקת נטפליקס, שעלתה עכשיו העונה השנייה שלה. במהלך כל העונה הראשונה שאלתי את עצמי למה אני ממשיך לצפות, כי לא ראיתי בה משחק מדהים או דיאלוגים מבריקים או וואן שוטים מרהיבים. ואז הבנתי שזה לוא דווקא הדברים הגדולים שעושים אותה, אלא הקטנים. מה שבולט בה לטובה זה כל מיני סצינות קטנות כאלה, לפעמים אפילו בלי הרבה חשיבות לעלילה, אבל הן היו כל-כך מעוררות הזדהות בשבילי, בדרך כזאת או אחרת. בשביל זה אני צופה בה. טוב, זה וג'יליאן ג'ייקובס הנהדרת.
אני קצת מפחד לראות את "סנאץ'". הוא נמצא גבוה ברשימת הסרטים האהובים עלי ומניסיון הסדרות-מבוססות-על-סרטים הן סבירות במקרה הטוב…
סטריינג'ר ת'ינגס חוזרת רק באוקטובר (האלווין), וכן, העונה ההתלהבות מהעונה הראשונה די מוגזמת. מה שכן, "Master of None" המבריקה חוזרת עוד חודשיים. אז יאי.
טוב, העונה החדשה של "פארגו" עולה ב-19 באפריל.
העונה הקודמת היא הדבר הכי טוב שהועלה על טלוויזיה אי פעם, ככה שאני לא חושב שחיכיתי לעונה כלשהי כמו שאני מחכה לזה, וזה מוזר כי תכלס העונה הראשונה היא דווקא זוועת עולם אז כאילו היוצרים כאן מאופיינים בחוסר עקביות. ועדיין, עם קאסט שכולל את יואן מקגרגור, מארי אליזבת' ווינסטד, קארי קון, דייוויד ת'יוליס, סקוט מקניירי ומייקל סטולברג? אני כ"כ רוצה את זה כבר.
וואו איך אני מחכה לזה
ואני דווקא חושב ששתי העונות הראשונות מדהימות
וואו, אני כל כך לא מסכימה איתך לגביי Legion
בעיני זו סדרה מדהימה, ואני לא חושבת שהייתה בכלל ירידה ברמה, להיפך. מבחינתי כל פרק רק הולך ומשתפר.
כן, הפרק הראשון היה מהמם באופן מיוחד, אבל כל פרק שעבר מאז רק העלה את הרף מבחינתי. זה גם ניכר בביקורות ב-RT, שם פרקים 3-5 זכו כולם ל-100%.
הפרק הראשון שבו חלה, לטענת חלק מהמבקרים, ירידה, היה פרק 6 (האחרון ששודר). אני לא מסכימה עם זה. מדובר ב-bottle episode ואכן לא הייתה בו הרבה תנועה קדימה בעלילה, אבל אני ממש אהבתי אותו. הוא סיפק כמה סצינות פשוט מדהימות, בעיקר בעשר דקות האחרונות שלו.
לגביי הביקורת של ״לא קורה כלום״ – זו סדרה שמתרחשת ברובה בתוך המוח של אדם שהוא ספק סכיזופרן ספק מוטאנט (וכנראה שניהם). העלילה שלה נחקרת דרך זכרונות, ביקורים במישורי תודעה חלופיים והזיות. אין ספק שההתקדמות כאן היא לא לינארית או סטנדרטית אבל זה חלק מהקסם ומהייחודי של הסדרה. הפרק היחיד שבאמת תקע את העלילה, כאמור, היה האחרון.
זו לא סדרה שתעניין או תלהיב את כולם, היא משונה, היא לא מסבירה כמעט כלום, היא מתמקדת בלחוות את העולם והדמויות ולא בלהגיע מנקודה א׳ לב׳.
בעיני זה הדבר הכי מעניין שיש בטלוויזיה כרגע.
לגביי סדרות אחרות
אני מחכה בקוצר רוח לעונה החדשה של פארגו שתעלה בקרוב, וגם לעונה השלישית של Better Call Saul. בהמשך השנה יש את העונה השנייה של Stranger Things שמאוד אהבתי בעונה הראשונה, ואת משחקי הכס ביולי כמובן.
התחלתי לראות את האמריקנים ממש לאחרונה אז אני רק בעונה 2 כרגע אבל בינתיים היא לגמרי מצדיקה בעיני את הסופרלטיבים. לעומתה מהומלנד מתחיל להימאס לי בעונה הנוכחית ואני שואלת את עצמי אם אולי הגיע הזמן לפרוש.
יש סדרות שאני עוד לא צופה בהן וקיבלתי המלצות לגביהן. אם מישהו צופה ב-Leftovers, Mr. Robot, Riverdale ויכול להמליץ (או לא), הייתי שמחה לשמוע חוות דעת אם הן שוות את ההייפ.
יכול להעיד על Mr.Robot
עונה ראשונה מופלאה, עונה שנייה פחות, פשוט כי היא מרוצה מעצמה יותר מדי; העלילה דורכת במקום והטוויסטים נהיו גימיק זול (והדמות האהובה עלי היא MIA רוב העונה). מקווה שהעונה השלישית תשפר את המצב.
גם אני מחכה ל-Better Call Saul. היא אולי לא בקליבר של "שובר שורות", אך למדתי לאהוב אותה בזכות מה שהיא. Stranger Things גם היא סדרה שמאוד אהבתי את העונה הראשונה, אבל דווקא ממנה קיבלתי רושם כי כל המוסיף גורע; אני לא רואה מה יכול לקרות בעונה הבאה שיכול להשתוות לזו הראשונה. מקווה שהם יוכיחו לי אחרת.
ופרשתי מהומלנד בסוף עונה 3. אני מבין שעשיתי בשכל :)
חבל לשמוע כאן ובביקורות שאיירון פיסט לא-משהו, אבל אני לא מופתע: מהרגע שהודיעו כי השואו-ראנר שלה זה אותו אחד שאחראי על האסון שנקרא 'עונות 6-8 של דקסטר', כל הציפיות שלי ממנה נשטפו באסלה. זו הסדרה הראשונה של מארבל-נטפליקס שלא אמרתן בסופ"ש הראשון.
מצטרפת לחוסר האהדה של מיסטר רובוט
העונה הראשונה היתה סבבה לגמרי, לא יותר (כי הטוויסט זרק אותי ישר לאחד הסרטים האייקוניים ביותר ביקום בערך), העונה השניה היתה סתם בינונית.
אני מאוד אוהבת את better call saul. יש משהו מאוד נחמד כשמגיעים לסידרה שמכירים בה כבר את הדמויות ורק צריך להכנס לסיפור- מאפשר לדלג על הרבה מההקדמות.
לגבי stranger things, חוץ מכל מיני דברים קטנים שאני לא אוהבת בסיפורי פנטזיה פסאודו מדעיים, גם התחלתי להיות מודאגת מהנהירה לעלילות אייטיז. זה פשוט פתרון תסריטאי נורא נוח, משום שבימינו עם קפסולת אינטרנט וGPS טלפונית שכל אחד סוחב בכיס, כבר אי אפשר לכתוב תעלומות קלאסיות, או תקלות חברתיות קלאסיות. נדמה לי שבמקום להתמודד עם העולם הטכנולוגי החדש והקונפליקטים החדשים שהוא מיצר, ההפקות השונות חוזרות בכח לניינטיז ולאייטיז כדי שיוכלו לכתוב את אותם סיפורים. אז זה כתוב נהדר, יופי, אבל לי- שזו נוסטלגיה עבורי- כבר נמאס לראות את האייטיז על המסך.
דווקא הומלאנד הגיעה לשיאה בעונה 4.
כלומר בלי הג'ינג'י. אבל זהו. 5 ו-6 כבר לא זה ומקוה מאוד שלא תהיה 7.
לגבי Leftovers, הנותרים בעברית
העונה הראשונה די טובה, אבל לקראת הסוף קצת איבדתי ענין וקצת מיציתי את האוירה הדכאונית.
ואז הגעתי לעונה השנייה בלי הרבה ציפיות ו – הפתעה הפתעה – העונה השנייה אדירה.
וזה לא מקרה פארגו ששתי העונות שונות לגמרי – כאן חלק ניכר מהדמויות ואירועי העונה הראשונה ממשיכים.
אבל שינוי הלוקיישן והאווירה מאד מורגשים, ויש קווי עלילה חדשים ודמויות חדשות. ותצוגות המשחק מצויינות.
בקיצור, אני ממליץ בחום.
ועדכון לגבי העונה השלישית
עם עוד פרק אחד לסיום, אפשר כבר לדווח שגם העונה השלישית מצוינת. בתור סדרה שהסוריאליזם לא זר לה, היא מהאנושיות ביותר שאפשר למצוא.
טוב, ניהלנו את הדיון הזה לגופו של ווסטוורלד
ולדעתי של עוד סדרות, כלומר כבר די ברור לי שאני ואת לא מתרשמות מאותם דברים.
אני חושבת שזה ברור מהפרק השני שדיויד מוטנט ודי נרמז מפרק 2, וברור מפרק 3 שדיויד סכיזופרן עם אופציה לדיסוציאטיביות. טוב, עניין פיצול האישיות עלה בפרק 5 כשניסו להבין איך הוא יכול לשלוט בכוחות שלו והתסריט שם בפיהן של כמה דמויות את השאלה "איך אנחנו גורמים לו לעשות X" כשבתגובה קפצה דמות כזו או אחרת והוא פתאום עשה את אותה פעולה רצויה.
אני לחלוטין חולקת עלייך בעניין ההסברים, כלומר הסידרה לא אומרת כלום באופן מילולי, אבל כשמציגים את אותו הפלאשבק שוב ושוב ושוב ושוב והדמויות נתקעות על שאלות שבתגובה אליהן רואים דבר כזה או אחר שאיתו התשובה, זה בערך לצעוק את התשובה לכל שאלה פסיכולוגית שעולה שם. בהתחלה התרשמתי מהרעיון לשחק בשאלה האם הוא משוגע או מוטנט. יחד עם זאת התשובה לשאלה הגיעה מאוד מהר, רק הדמויות לא מצליחות להשלים את הפער כי הן עושות הפסקות לא הגיוניות בחיפושים והחלטות בלתי רציונליות לחלוטין. בעיני זו לא דרך בלתי לינארית, אלא חפירה מסביב לנקודה.
ובכן
המלצה חמה שלי היא לצפות ב-Preacher; העונה השנייה תעלה ביוני וזה זמן טוב להדביק פערים. יש פרקים שהם לטעמי יצירת מופת, לא פחות. וסיום העונה הוא אחד מרגעי השיא של הטלוויזיה שנה שעברה.
סדרה נוספת שנמצאת מתחת לרדאר היא Bates Motel, פריקוול (אבל מתרחש בימינו) ל-Psycho של היצ'קוק. קאסט מרשים של שחקנים ובראשם ורה פרמיגה כנורמה בייטס. 3 העונות הראשונות הן לא רעות, אבל החל מהעונה הרביעית העבירה הסדרה הילוך ומאז היא מסרבת להאט. העונה החמישית (והאחרונה) משודרת כיום, והיא למעשה עיבוד נהדר של פסיכו.
על The Crown של נטפליקס אני לא יכול להמליץ מספיק. וסדרות ישראליות הולך? כי העונה השנייה של "בתולות" נהדרת, טובה בהרבה מהראשונה שהייתה ככה-ככה. סוף סוף מותחן בלשי ישראלי כמו שצריך.
וכמובן פארגו.
לא בדיוק חדשה, אבל אני לא זוכר שדיברו עליה באתר
"דוקומנטרי עכשיו!" היא יצירת הפארודיה הטובה ביותר שנעשית בימינו. עלו לה כבר שתי עונות והשלישית בדרך.
כל פרק הוא פארודיה על יוצר/סרט/סדרה/ז'אנר דוקומנטרי אחר, ורמת הדיוק של השיחזור מדי פעם מרתיעה. השחקנים הראשים היידר וארמיסן נכנסים לעור של כל אחת מעשרות הדמויות שהם עוטים על עצמם (היידר, כמובן, טוב בהרבה).
אפשר לצפות בפרקים גם בלי לצפות בדוקומנטרי קודם (לפחות ברובם) אבל צפייה עם הידע הפארודי משפרת אותם פלאים. רוב הפרקים מספיק משחזרים סגנון עקרוני כדי שהצפייה תעבור חלק גם בלי הידע הקודם, או שמה שנתפס כבדיחה אותנטית של הפרק מתגלה לאחר מכן כשיחזור אותנטי של הסרט המקורי ( "גריי גרדנס" הוא סרט מוזר). הסדרה משמשת גם כמקור טוב לרשימת צפייה של סרטי דוקו: מ"הקו הכחול הדק" עד "תפסיקו לעשות הגיון", זה מקום טוב להתחיל להכיר את הז'אנר על כל עקרונותיו.
ואם זה לא מספיק, הלן מירן מציגה כל פרק.
פרקים מומלצים:
Juan Likes Rice And Chicken
Dronez (ולו בגלל האפשרות לשמוע את הלן מירן אומרת "Ballz to the wallz"
Sandy Passage
The Eye Doesn't Lie
Parker Gail's Location Is Everything
ראיתי את הפרק הראשון של סנאצ'
והיא אחלה אך לא יותר מזה. הבעיה שלה זה שהיא פשוט לא סנאצ' – כמעט כלום לא שרד מהסרט, שחקנים גרועים ומצועצעים ותסריט בינוני. אפשר לוותר.
אז מה כן לראות?
מפרשים שחורים המצוינת מגיעה עוד שניה לסיום,זה סוג של פריקוול לאי המטמון בהפקת מייקל ביי שבאופן די מפתיע לא כולל כמעט פיצוצים ומעדיף במקום זה דברים כמו "תסריט טוב" ו"פיתוח דמויות" שזה נהדר.
man seeking woman הנהדרת סיימה עונה שלישית ומצוינת שבוע שעבר. תשלימו – זה שווה את זה.
והפ ולאונרד עכשיו התחילו עונה שניה אחרי עונה ראשונה כמעט מושלמת.
בגזרת הסדרות החדשות – making history נורא מוצלחת עם הומור הנונסנס שלה, gap year גם מצוינת והפרק פיילוט של trial & error גרם לי לצחוק בקול.
טוב, לאי המטמון אין תחרות
כל כך אהבתי את הספר! קראתי אותו עשרות פעמים בילדות, ולפני כמה שנים קניתי גם באנגלית אבל עוד לא יצא לי לקרוא. אני מקווה שלונג' גון לא יאכזב.
תודה (לכולם, למען האמת- הרבה הצעות שהכרתי, הרבה הצעות חדשות)
בתום 2 פרקים, מפרשים שחורים ממש קשה
אני חושבת ששמתי לב בעבר שאין אף אישה באי המטמון אבל לא הפריע לי מידי, במפרשים שחורים הלכו על כל קלישאת נשים (זונות, מנהלות כושלות, פועלות רק מהרגש, תחמניות, תככניות ובלתי נאמנות). גם העלילה כל כך כבדה (!). כשכולם אמרו שג'וני דפ המציא את ז'אנר הפיראטים מחדש, לא הבנתי על מה הם מדברים כי מבחינתי ג'ק ספרואו הוא התגלמותו הקולנועית של לונג ג'ון סילבר. זה לא ממש מה שהולך במפרשים שחורים, האספקט הקומי של הדמות לא קיים והכל כל כך קודר ורציני.
נראה לי שאני ממשיכה הלאה, אבל היתה התנסות מעניינת (ומאכזבת).
העונה הראשונה של "מפרשים שחורים" לא משהו
אבל מעונה 2 היא נהיית מצוינת. הרמה עולה פי כמה.
בינתיים חיפשתי חוות דעת פמיניסטיות על הסידרה
(להבין כמה זה רע בהמשך) ואיכשהו זה הוביל אותי לאתר ניאונאצי. לא יודעת מה עשיתי לא נכון בגוגל, רק שלא יתחילו לדחוף לי פרסומות לצלבי קרס.
וראוי להוסיף את The OA
היא משונה ומעוררת מחלוקת, וגם אני יצאתי ממנה ברגשות מעורבים. אבל יש בה משהו מהפנט ולא שגרתי, סצינות בלתי נשכחות ואווירה ספוקית (בשורוק) לגמרי. וללא ספק היא עשויה היטב. בהחלט שווה נסיון.
מסינימקס תבוא הישועה
Quarry מדהימה. אפילו מופתית.
דרמה אכזרית ואפלה, עם דמויות צבעוניות שכתובות ומשוחקות מצוין. כל אספקט קולנועי בה עשוי בצורה נהדרת, צילום, עריכה, כתיבה, פסקול, ומה לא. אלה שמונה פרקים שמגוללים סיפור עמוק, רגיש, וחכם יותר מכל סדרת דרמה בעלת פרופיל גבוה שיצאה שנה שעברה.
Horace and Pete של לואי ס.ק. היא גאונות צרופה. היא יותר הצגת תיאטרון מסדרת טלוויזיה(ומופצת באינטרנט, מה שיוצר מיקס אולי מכוון של ישן-חדש) והיא הדבר הכי יוצא דופן, קורע מצחוק, עצוב עד מוות, ומרגש עד דמעות שראיתי בשנים האחרונות.
זאת סידרה עמוסת כוכבים(לואי הנ"ל, סטיב בושמי, אידי פאלקו, אלן אלדה, ג'סיקה לאנג ועוד ועוד) ועם זאת נטולת אגו ומלאת אהבה לדמויות שמכילות אותה.
היא לא סידרה קונבנציונלית, ובטח שהיא לא תדבר אל כולם, אבל לדעתי כולם צריכים לבדוק אותה.
אפרופו לואי, גל סדרות הקומדיה-דרמתית/דרמה-קומית שהוא התחיל ממשיך להביא דברים נהדרים.
Better Things(חריפה ומדויקת) Crashing(חייו של קומיקאי מתחיל. מלאה בטוב לב) ו-Baskets(הזויה, אומנותית ונוגה), כולן מצחיקות וחכמות ומביאות משהו ייחודי לז'אנר(אנטי-ז'אנר?) הזה.
לגבי לואי סי קיי
אני משתדלת להמנע מתוצרת של עברייני מין :)
אמצעי מניעה: יודעת שהוא לא הורשע בשום דבר, לא הכתבתי לאף אחד מה לעשות, אנא חיסכו ממני.
אני מאוד אוהב את ליגיון
שבירת המציאות שם פשוט מדהימה.
הפרק האחרון אמנם היה קצת חלש והיה אפשר לקצר אותו אבל עדיין זה סוג חדש של טלוויזיה.
זה הקטע שאני הכי אוהבת
הסדרה הזו כל כך שונה ומיוחדת מסדרות אחרות שנמצאות על המסך. אני אף פעם לא יודעת לאיזה כיוון הם ילכו הלאה. היא לא צפויה ומשונה ומהממת בעיני.
אחרי הפרק הראשון, היו הרבה אנשים שאמרו שבטח הסדרה תהפוך להיות הרבה יותר סטנדרטית ביתר הפרקים כי איך אפשר להחזיק עונה שלמה על כזה סוריאליזם. אבל איכשהו, נואה האוולי הצליח לעשות את זה – היא רק הולכת ונהייתי יותר מוזרה ויותר מיוחדת עם כל פרק שעובר.
אני לא חושבת שאפשר לשפוט אותה בכלים של סדרות אחרות – כי היא משהו שונה. השאלה אם זה תופס את הצופה או לא, אם מעניין אותו לקחת את המסע הזה עם הדמויות האלו – וזה משהו אינדיווידואלי. אני נהנית מכל רגע – המשחק המדהים (בעיקר של דן סטיבנס ואוברי פלאזה), הבימוי, עריכת הסאונד, שבסדרה הזו הפכה לאמנות ממש. הסדרה הזו לא מפסיקה להפתיע אותי.
זו גם אחת הסדרות היחידות שאני צופה בכל פרק שלה לפחות פעמיים, ומרגישה שאני מגלה משהו חדש בכל צפייה. זה שחוזרים לאותם זכרונות או אפיזודות, זה לא חיסרון או נקודה לרעת הסדרה, מבחינתי – כל פעם נחשף משהו חדש לגביי המשמעות של הזכרונות האלו ומה המציאות שעומדת מאחוריהם. מהבחינה הזו היא מזכירה לי קצת את הסרט "שמש נצחית בראש צלול".
אני ממש מחכה שיס יתעוררו כבר מהתרדמה ויעלו אותה לאוויר בארץ. לא ברור לי למה לחכות חודשים עם סדרה שיש לך זכויות בלעדיות עליה. בינתיים מאוד משמח לדעת שהיא כבר חודשה לעונה שנייה שתעלה בתחילת שנה הבאה.
למי שאהב את לגיון - נסו את אוטופיה. זה המקור הבריטי
ומצער שלא שמרו על הרמה כמו בבריטית – כי לטעמי אחרי פ.4 של לגיון הרמה ירדה (מרגע שהיה ברור מי הוא מי. אגב 'פארוק' – מן הסתם מרמז על פרדי מרקיורי ו'דה גרייט פריטנדר'. יש עוד רמזים כאלה).
לא ברור מה הכוונה ב"מקור"
לגיון לא מבוסס על אוטופיה. אם יש נקודות דמיון סגנוניות או אחרות (לא יודעת, לא צפיתי באוטופיה) זה לא הופך אותה ל"מקור".
הפרקים האהובים עליי באופן אישי היו פרק 5 ופרק 7, אז מיותר לציין שאני לא מסכימה שהרמה ירדה אחרי פרק 4. פארוק הוא דמות מתוך הקאנון של האקס מן בקומיקס. לא בטוחה מה הקשר בינו לבין פרדי מרקיורי.
ההמלצה שלי: The Replacement
אבל לפני כן הקדמה: איזו סדרת ערפדים מהפכנית עלתה לשידור בסוף שנות ה-90? "באפי", תגידו. נכון מאוד. אבל בדיוק שנה אחריה עלתה בבריטניה סדרה מהפכנית לא פחות בז'אנר: היא נקראה Ultraviolet* והיא נכתבה ובוימה על ידי ג'ו אהירן, שעיקר הניסיון הקודם שלו היה בפרקים של הדרמה This Life. שום דבר לא הכין את המבקרים או הקהל ל-Ultraviolet: מלבד הטוויסט המד"בי שהיא נתנה לכל נושא הערפדים, היא גם הראתה איך, אחרי הרבה שנים של שיממון טלוויזיוני בז'אנר, אפשר להשתמש בנופים העירוניים הבריטיים כדי לעשות דרמת מד"ב מלאת אווירה, עם גיבורים פגומים עד היסוד אבל כובשים לא-פחות (אידריס אלבה היה אחד הכוכבים של הסדרה, זמן קצר לפני הפריצה שלו בהוליווד). במידה רבה, הסדרה בישרה על גל המד"ב הטלוויזיוני המחודש ששתף את בריטניה כמה שנים אחרי השידור שלה, שגם בו לאהירן היה חלק חשוב (הוא ביים את הפרקים הראשונים בגלגול המחודש של "ד"ר Who", עם כריסטופר אקסלטון).
Ultraviolet הסתיימה אחרי שישה פרקים, ואהירן החליט שלא מתחשק לו להמשיך מעבר לזה והוא רוצה לעשות דברים אחרים. הוא עזר, כאמור, להתניע את גל סדרות הז'אנר הנוכחי בטלוויזיה הבריטית, ביים שתי סדרות בז'אנר המותחן העל-טבעי (לא-רעות, אבל אף אחת מהן לא הגיעה לשיאים של UV), כתב וביים את סרט הטלוויזיה "טראנס", קומדיית-שודים משעשעת (דני בויל ביים את גרסת המסך-הגדול, שהיתה הרבה פחות קומדיה והרבה פחות משעשעת), וכתב כמה חוברות קומיקס למרוול, בין היתר.
ועכשיו, כמעט עשרים שנה אחרי Ultraviolet, הוא מביא את יצירת המופת השניה שלו. קוראים לה The Replacement, מיני סדרה (שלושה פרקים, כל אחד בערך שעה) והיא בכנות אחד הדברים הכי מפחידים שראיתי בחיי. הגיבורה היא אדריכלית מצליחה, שבדיוק אחרי שהצעה שלה לפרויקט מתקבלת על ידי לקוח חשוב במשרד שבו היא עובדת, מגלה שהיא בהריון. המשרד מקבל לעבודה אדריכלית אחרת שתחליף אותה בזמן חופשת הלידה, בהתחלה בתמיכה מלאה של הגיבורה, אבל לאט-לאט אותה מחליפה מתגלה כיעילה מדי, באופן מפלצתי אפילו.
לפני כל דבר אחר, The Replacement היא סדרה שכל הקלישאות שנאמרות על סרטי וסדרות אימה נכונות לגביה, במיוחד "צריך מדי פעם ללחוץ על כפתור ה-Pause כדי להירגע". מדובר בסדרה מלחיצה בטירוף, שמתחילה בתור דרמת מקום-עבודה ומהר מאוד הופכת למותחן-זוועות שנכנס לצופים עמוק-עמוק מתחת לעור. וזה נעשה עם שימוש מינימלי-עד-לא-קיים באלימות ברוב הפרקים: העינוי שהגיבורה עוברת הוא בעיקר נפשי, לא פיזי (אפשר להשוות את הסדרה במובן הזה ל-"ברבור שחור" או "Perfect Blue") כשהקטסטרופה שהיא חווה סוגרת עליה באיטיות מכל הכיוונים. במקרה שלא הדגשתי מספיק את הנושא: זו סדרה מפחידה. מאוד.
לפחד הזה תורמים גם אתרי הצילום, וכאן אהירן חוזר לאחד הדברים שסימנו אותו כהבטחה גדולה ב-Ultraviolet: היכולת לתת לנופים העירוניים, הבורגניים של אנגליה (או ליתר דיוק סקוטלנד; הסדרה מתרחשת בגלזגו) מראה מנוכר ומחניק – החל מחלל-העבודה של הגיבורה, שמורכב כולו מקירות זכוכית שקופים ועד לבתים המהודרים אבל גם קרים ומעוקרים-רגשית שבהם גרות הדמויות בסדרה.
ולבסוף ישנו צוות השחקנים, ובראשו מורבן כריסטי בתור הגיבורה הסובלת וויקי מקלור בתור הפסיכופאתית. שתיהן נותנות הופעה אדירה. מקלור, במיוחד, צריכה להכנס להיכל-התהילה של הרשעים הגדולים של הטלוויזיה בכל הזמנים (והסדרה אפילו גורמת לצופים לסמפט אותה, בדרך מעוותת).
מומלץ מאוד, אם העצבים שלכם יכולים לעמוד בזה.
* שום קשר לאשפתון ההוא עם מילה ג'ובוביץ', במקרה שהיה ספק.
מקלור אגב גם קבועה ב'ליין אוף דיוטי' הסבירה פלוס
וגם שם אין מצב שהיא מחייכת…
תודה על ההמלצה. הבריטים תמיד בחזית.
ואגב רז - שקול לפתוח קבוצה בפייס'. אין איפה לדבר היום על TV וקומיקס
(ל"ת)
בעצם כבר יש... אבל הרחבת הנושא מעבר למיאזאקי תוסיף
(ל"ת)
זו לא בדיוק קבוצה, אבל אני מחזיק עמוד שבו אני מרכז ביקורות והתרשמויות שלי על סרטים, טלוויזיה, קומיקס, משחקים ועוד.
https://www.facebook.com/pg/raz.greenberg.space.oddities/posts/
איפה כל אלו שהיו בזמנו באיל הקורא?
(ל"ת)
המסך המפוצל כמובן! מה קורה איתי??
בני 40 עם משכנתא + שלושה ילדים + לברדור
(ל"ת)
צ'אק ברי מת
וזה עצוב ומצער (וגם סביר, בניגוד לחלק מהמיתות ב2016, הבן אדם היה בן 90).
האינטרנט בתגובה: *אלפי בדיחות לגבי בחזרה לעתיד*
מקור
נראה שזה העמוד לאוף טופיק.. אז המלצה חמה!
the fury of a patient man
מומלץ מאוד, אם אני לא טועה זה זכה באוסקר הספרדי או משהו כזה, ממש אחלה סרט מזכיר קצת את נקמה כחולה(סרט שאני לא אהבתי) מותח אלים ומעניין מומלץ בחום.
זמין בnetflix עם תרגום לאנגלית.