תסריט ובימוי: זאק בראף
שחקנים: זאק בראף, נטלי פורטמן, פיטר סארסגרד, איאן הולם
אני יכול רק לדמיין את אנחת הרווחה שהשמיעו האנשים שמתרגמים את שמות הסרטים ברגע שהתקבלה ההחלטה שלא להביא את הסרט 'Garden State' לארץ. אחרי הכל, איך הם היו מתרגמים את זה? מדינת גנים? מצב הגינה? אמריקן גינה? הדבר הזה יכול ליצור רק בעיות. ועכשיו, אחרי שקיימתי את ההבטחה שהבטחתי לעצמי – למצוא דבר חיובי אחד בעובדה ש'גרדן סטייט' לא הגיע לארץ – אני יכול לדבר על הסרט עצמו.
'גרדן סטייט' הוא סרט עצמאי של זאק בראף, המוכר בתור השחקן הראשי מהסדרה הקומית המצוינת 'סקראבס'. זאק בראף ביים את הסרט, כתב אותו, שיחק בו בתפקיד הראשי ובחר לו את הפסקול. אם הוא היה יכול, ייתכן שהוא גם היה מצלם את הסרט ומגיש לעצמו קפה. בסופו של דבר, הוא גם השאיר כמה תפקידים נוספים לנטלי פורטמן (הזאת מטרילוגית 'מלחמת הכוכבים' החדשה, וגם מסרטים טובים יותר), איאן הולם (מאז 'שר הטבעות' אין צורך להציג אותו) ופיטר סארסגארד (שלא הופיע באף טרילוגיית ענק עד היום).
עד כאן החלק הקל. עכשיו אתם בטח מצפים שאני אשבור את המתח ואספר על מה הסרט, והאם הוא מספיק איכותי כדי להצדיק הלקאות חוזרות ונשנות של מפיצי הסרטים בארץ. אם באמת אנסה, סביר להניח שתיאור העלילה שלו יראה ככה: זאק בראף מגלם את אנדרו לרג'מן, שחוזר לבית המשפחה שלו בניו-ג'רסי בעקבות מות אמו, לאחר תשע שנים של ניתוק. בדרך הוא מחליט לקחת חופשה מתרופות האנטי-דיכאון שהפסיכיאטר שלו (שהוא גם אבא שלו, דוקטור איאן הולם) רשם לו, ופוגש את סאם (נטלי פורטמן). ההמשך ידוע.
אבל התיאור הזה לא ממש הולם את מה שקורה בסרט. כאן, למעשה, מגיע היתרון והחיסרון הגדול ביותר של 'גרדן סטייט'. כן, יש לסרט עלילה, אבל היא לא משמשת כיותר מקו מנחה. מה שמרכיב את רוב הסרט הוא אוסף של סיפורים קטנים וסיטואציות מוזרות, שרובם לא קשורים לשום דבר אחר.
דמויות יכולות להבזיק בסרט לסצינות של חמש דקות, לשקוע בדיאלוג כלשהו עם אנדרו בנוגע לנושא שולי לחלוטין, ואחר כך להעלם מהחיים שלו ומהסרט לחלוטין. השוטר שעוצר את אנדרו ברחוב אולי מספק דיאלוג משעשע, אבל הדמות שלו נעלמת לחלוטין לאחר מכן. אחיה של סאם מרים גבה או שתיים בסצינה בה הוא משתתף, אבל אין לו כל חשיבות לאחר מכן. אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית? בסרט הזה, הוא אפילו לא יוזכר.
לא כולם יאהבו את זה. כשהקרדיטים התגלגלו על המסך, היתה לי תחושה עזה של "נו, ומה עכשיו?". הרגשתי כאילו הנקודה העיקרית של הסרט נחתכה בעריכה. אבל האמת היא שזה לא פגם בהנאה שלי אפילו קצת, מכיוון שאם מסתכלים על הסרט כאוסף של סיפורים קצרצרים, אי אפשר להכחיש שאלה נעשו ביד-אומן. הדיאלוגים פשוט נהדרים ("שיחקת בטלוויזיה את רכז הפוטבול המפגר?" -"כן". -"אתה באמת מפגר?"), הצילום מעולה, וכל השחקנים, לא משנה עד כמה מוזרות הדמויות שהם משחקים, מקרינים המון אמינות. במיוחד נטלי. הו, נטלי.
אני יודע שזה לא ממש אובייקטיבי לכתוב כאן שבחים על אשתי לעתיד, אבל אם מישהו מצליח לגנוב לזאק בראף את ההצגה, זו נטלי פורטמן. עשר דקות אחרי שהיא מופיעה על המסך, אי אפשר שלא להתאהב בבחורה. גם פיטר סארסגרד, האלמוני יחסית, עושה כאן עבודה מצוינת בתור חברו הטוב של אנדרו, אבל אי אפשר להאשים אותו על כך שנטלי פורטמן גונבת לו את ההצגה: גם מכיוון שמתוך שלוש הדמויות הנורמלית (יחסית) סאם היא הדמות המוזרה ביותר, וגם… נו, זו נטלי פורטמן.
אבל אחרי שכל זה נאמר, נשאלת השאלה עד כמה 'גרדן סטייט' טוב? שוב, יש כאן בעיה קלה. כי כשמפרקים אותו למנות קטנות, מדובר בסרט נהדר. סצנות מסוימות פשוט גרמו לי להתמוגג מאושר בשעה שצפיתי בהן, ואלוהים יודע שזה בדרך כלל לא משהו שקורה לי אם אף אחד על המסך לא מרביץ או יורה במישהו אחר. כזה אני. אבל כמכלול, קשה שלא לחשוב שהסרט פשוט יצא ידי-חובה. הקישור בין סצינה אחת לשנייה חלש, העלילה בכללותה לא ממש מחזיקה סרט של קצת יותר משעה וחצי, וכל העסק פשוט תפור בצורה רופפת מדי. אפשר לשלוף מתוך הסרט סוג של תובנה עמוקה, או אפילו לנתח את המוטיבים המנחים אותו לכל ארכו, אבל ההרגשה היא כאילו אלה הוכנסו לשם רק כתוספת מאוחרת, מתוך תחושה של "מה אנשים יחשבו אם לא נשים את זה בפנים?".
אבל אל תרשו לעצמכם לקפוץ למסקנות כל כך מהר. 'גרדן סטייט' הוא עדיין משהו שכדאי לכם לראות, ולו רק בשביל הקטעים הקצרים הנהדרים שבאמצע. ההגעה של אנדרו לבית של סאם בפעם הראשונה; התעודות שמכסות כל חלקה טובה במשרד הרופא שאנדרו מגיע אליו – רגעים קטנים כאלה הם אלו שהופכים את 'גרדן סטייט' למה שהוא: מומלץ בחום.
- האתר הרשמי
- ה-DVD ב'אמאזון'
- הבלוג של זאק בראף
- זאק בראף
- נטלי פורטמן
- פיטר סארסגרד
- סקראבס
- מדינת הגינה
''ארץ גנים''
(על משקל "עיר גנים").
אהרו''כ
בהחלט סרט טוב, אהבתי את הכימיה שבין הדמויות.
ו… אני דווקא לא הרגשתי את "הכנסת הקטעים" הזו שכתבת עליה. הקטעים האלה נראו לי כחלק זורם של הסרט.
אגב, אחד המשפטים הטובים יותר של הסרט היה דווקא של האבא: "וחוץ מזה גברת לינקולן, איך היה הסרט?". פשוט משובח. :-)
אלהרו''כ
המשפט המדויק הוא "וחוץ מזה גברת לינקולן, איך הייתה ההצגה?" וזה היה הרגע הכי טוב בסרט לטעמי. עוד אוסיף ואומר שממש לא אהבתי את הסרט.
כמו שמישהו כבר ציין, הסרט מאוד דומה ל'אבודים בטוקיו'. סרט "אווירה" עם עלילה שלא ממש מתקדמת לאיזשהו מקום והרגשה כללית של "לא קורה כלום". לדעתי מי שאהב את 'אבודים' יאהב גם את הסרט הזה, ולהיפך (לפי מדגם מייצג מאוד של 3 אנשים).
אז''ש
אז זהו, שלא.
אני סבלתי קשות מאבודים בטוקיו ומאד נהניתי מהסרט הזה.
אבודים בטוקיו היה סרט מייגע ומעייף להחריד.
למען האמת, היחיד שעלה עליו בשיעמומו, היה "ג'רי" עם מאט דיימון וקייסי אח-של האפלק.
נ.ב.
לינקולן לא יצא לסרט באותו ערב? אז איך לי הארווי אוסוולד ירה בו?!
אז''ש
כנ"ל כאן.
לא סבלתי את אבודים בטוקיו וגארדן סטייט הוא סרט השנה שלי.
כנראה אווירה שונה שמדברת לאנשים שונים.
אממלהרו''כ*
משפט מצויין אבל הוא לא בדיוק מקורי. האבא פשוט מצטט בדיחה די מוכרת. הפעם הראשונה ששמעתי אותה הייתה ב"האדסון הוק", אבל לאור חוסר ההצלחה של הסרט ההוא אני מניח שהיא לא מוכרת בגללו.
* אני ממש ממש לא אני הראשון וכו'. ככה זה שרואים את הסרט (המקסים אך הבוסרי) יותר מחצי שנה אחרי הביקורת.
נורטון והמקרה המוזר של הסרט בשעת לילה מאוחרת
לא, לא ראיתי את הסרט. למרות שבאיזה שהוא שלב בשנה האחרונה, החלטתי שאני חייב לראות כל דבר שנטלי פורטמן עושה. (מה שמזכיר לי, אם נטלי אי פעם תהיה איתך, bs, זה רק בגלל שהיא בוגדת בי).
בכל מקרה, אני יודע שראיתי את הסרט הזה בספרית הוידאו שלי לפני שבוע. החלטתי לקחת סרט אחר במקום (בעיקר כי הייתי במצב רוח לשניים, ו"לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" די קרצו לי. אז דחיתי את גארדן סטייט למועד אחר.
רק שמאז, מסתבר שהסרט הזה פשוט נעלם מהמדפים. עובדי הספריה מעולם לא שמעו עליו (מצד שני, הם די דבילים). הסרט לא נמצא במקומו, (למרות ש"לפני הזריחה/שקיעה" נמצאים שם כל הזמן). ואני נאלצתי להסתפק בהרבה לימודים וקצת ספייק לי.
ועד כאן, רגע של בקשה נואשת לאמפתיה.
בזבוז זמן מוחלט.
מעניין שאתה אומר שהסצינות הנפרדות אמורות להיות מעניינות/משעשעות בפני עצמן. זה פותר לי את החידה של "מה לעזאזל בראף חשב כשהוא עשה את הסרט". אבל מה, אותי הן לא עניינו ולא שעשעו. כמו שכבר אמרתי בדף אחר – מה שאני ראיתי זה כל מיני טיפוסים הזויים שבאים, אומרים משהו סתמי, והולכים. מסביב לדמות המרכזית הכי פלגמטית ודורשת סטירה שראיתי בחיי.
*הוא* דורש סטירה?
היא! היא דורשת אגרוף!
נשברתי באמצע הסרט. די, כמה אפשר.
ואני כבר חשבתי שאני בודדה במערכה הזאת
היא as in נטלי?
בהחלט.
סטופ. עצרו שניה
יש גברים (או כל יצור אחר ממין זכר) באתר הזה שלא רוצים להתחתן עם נטלי פורטמן???
אני
היא חמודה מאוד, אבל לא סקסית במיוחד, לא שחקנית מדהימה במיוחד, ומשדרת ריחוק.
אני מדבר, כמובן, על השחקנית, לא הסטודנטית באוניברסיטה העברית. לה דווקא יש עיניים יפות.
1. אני נשוי כבר, תודה.
2. אני חושב שהיא שחקנית טובה, לפעמים טובה מאוד. ודי חמודה.
אבל זהו. ויש נמוכות לא פחות חמודות באוניברסיטה העברית (היו לפחות, בזמני). קורה.
3. בגרדן סטייט היא עושה תפקיד של טיפוסה מעצבנת לאללה (אם כי פחות מקייט בלאנשט ב'שמש נצחית'), ובהחלט עושה אותו בצורה מצויינת. ולכן היא מעצבנת לאללה עד עשר הדקות האחרונות.
קייט ווינסלט
צודק, תודה.
סרט נהדר
ראיתי את הסרט אחרי שחזרתי מ 'קרוב יותר' כך שהיו לי בערך 4 שעות של נטלי פורטמן כמעט ברציפות והעונג היה גדול.
הסרט עצמו הוא סרט קטן, אנושי, מצחיק ועצוב. לא שינה לי את החיים אבל העביר לי שעתיים בכיף גדול מאד. מומלץ!
גם 'קרוב יותר' מומלץ בחום. לא לדייטים ראשונים, רק לזוגות יציבים. אבל סרט מעולה.
צפיתי עכשיו בטריילר
והוא יפהפה
גם הביקורת על הבוקר וגם הטריילר עשו לי חשק חזק לראות את הסרט.
לכו על זה
http://www.apple.com/trailers/fox_searchlight/garden_state/internet_exclusive/high.html
נטלי הו נטלי...
סרט מרגש ועצוב, עם דיאלוגים שהם באמת מאד אנושיים, וכמובן נטלי פורטמן שתמיד כיף לראות אותה על המסך. העלילה אכן לא זזה כל כך, אבל זה לא ממש גורע.
אה כן, וגם הפסקול משובח.
עוד משהו קטן
מבחינת האווירה, הוא הזכיר לי מאד את אבודים בטוקיו. מלאנכוליות כללית עם קריצות הומוריסטיות פה ושם.
אחרי ציפייה ממושכת...
אני מסכים עם כל מילה בביקורת.
מאז הטריילר אני רק סופר את הימים עד שיצא לי לראות אותו, ובצירוף עם הפסקול המשובח, שמתנגן אצלי כבר מאז יציאתו… הציפיות די בשמיים.
קשה לי לומר שהסרט עמד בציפיות שלי, כי בסופו הוא לא מרגיש כל כך שלם. אבל הוא ללא ספק סרט חמוד מאוד שתמיד כיף לראות.
כמו שנאמר בכתבה, הוא מלא בקטעים מגניבים שלא ממש מגיעים לפואנטה מסוימת. אבל הם עדיין מגניבים, אז מילא.
הפסקול, לא רק שהוא מושלם, הוא גם מתואם עם הסרט באופן יוצא מן הכלל. השינס, יש לציין, תרמו לכן רבות.
די ברור שבראף עדיין מתחיל, אבל גם רואים שהוא מוכשר מאוד וכי יש לו פוטנציאל.
ונטלי, הו.. נטלי.
נ.ב.
אם כבר מדברים על סרטים שהטריילר שלהם מעולה ולא עומדים להגיע ארצה.. מישהו ראה כבר נפוליאון דינומייט?
כן. נורא ואיום.
אכן.
לא מסכים.
מה שמגדיר אותך כשגוי.
אני לא שגוי, אני סטיית תקן.
כן. נורא ואיום.
לא מסכים.
כלומר, מבחינתי זה סוג של סרט אקספירמנטלי קיצוני, שהמטרה שלו היא לגרום לך ללהיקרע מצחוק ולהתכווץ מיסורי מבוכה בו בזמן, עם דמויות שהן לא רק אפסים מוחלטים ואאטסיידרים, אלא שאין להן שום איכות גואלת, חוץ מזה שהן נורא נורא מצחיקות.
זה גם לא סרט מינזטרופי, כי הדמויות לא אמורות להיות מייצגות של העולם הרגיל, זה פשוט סרט על אנשים ממש מעוררי
רחמים ובוז , ולא יותר ממנת אמפתיה מינמאלית הכרחית. ושוב, מה שמצדיק את כל זה הוא שהסרט
כל כך, כל כך מצחיק.
כן. נורא ואיום.
אילו הוא היה מצליח להצחיק ולו לרגע, היית צודק. אבל הוא לא מצחיק. הוא מביך, הוא גורם לכאבי טחול, הוא מרושע. וכל זה, בדביל כלום.
כן. נורא ואיום.
טוב. אישית,כל מילה ומילה שנפוליאון הגה שלחה בי גלי צחוק בלתי נשלטים. כלומר, גם אם היו הרבה דברים שלא חיבבתי, המשחק שלו פשוט היה מפיל מבחינתי.
סרט מאג-ניב
הקול של נפוליאון פשוט היסטרי.
הוא גם יודע לרקוד, הפריק.
מישו צריך לומר לי..
איך כולם ראו את זה כבר? אני מת לראות את הסרט הזה כבר חודשים וכל פעם שמזכירים לי שהוא לא מגיע ארצה אני מת מחדש! אז מה, ניתן להשכיר אותו? אני בהחלט מודע לעובדה שיש סרטים שלא מוקרנים אך מגיעים לספריות הוידאו- הגם זה סרט כזה? ואם כן, מישו יודע אם הוא הגיע / מגיע / יגיע לבלוקבסטר?
כמה אפשרויות...
אני לא יודע אם הסרט הגיע לבלוקבאסטר או לא, אבל לאוזן הוא בהחלט הגיע. אפשרות אחרת היא פשוט להזמין אותו בדי.וי.די מחו"ל, אבל אז כדאי שתהיה בטוח שהוא יתאים לך. חבל סתם לזרוק 90 ש"ח (פלוסמינוס).
ויש את האפשרות הלא-חוקית
אבל על זה לא מדברים פה…
הבלוג של הבמאי !!!
http://gardenstate.typepad.com/
זהו ה BLOG של ZACH BRAFF הבמאי של הסרט (והשחקן הראשי של SCRUBS), מאוד מומלץ….
כן...
והלינק הזה אפילו מופיע ברשימת הלינקים שבתחתית הביקורת (השורות הכחולות האלה עם הפס למטה שמתחת לכותרת "לינקים").
כן...
יכול להיות… מזמן הפסקתי להסתכל עליהם :)
בכל מקרה, BLOG מעניין, גם האפשרות להוסיף COMMENT משלכם, והוא אומר שהוא קורא כל אחד מה COMMENTS !
כתבתי לו שיביא את הסרט לארץ :)
כן...
תגידו, שקלתם לנסות להזיז אותם למקום אחר בדף? דיס לוקיישן איז אובוייסבלי נוט וורקינג אאוט פור איט.
מה בדבר פופ-אפ ללא לחיץ סגירה?
מה בדבר פופ-אפ ללא לחיץ סגירה?
עם פותחני עיניים כמו בתפוז המכאני?
רק בתשלום נוסף.
לא התכוונת: רק בהעדר תשלום נוסף?
עדיף ךכתוב אנגלית כאנגלית ועברית כעברית כי לקח לי שעה להבין מה כתבת שם…
זה לא ממש משנה
בכל מקום שבו הם יופיעו, אנשים יפתחו כתם עיוור (זה בסדר, זה טבעי).
סרט שחפר לי עמוק בנשמה
אולי זה היה מצב הרוח של שבת גשומה בתוך השמיכה.
ואולי סתם מקריות, אבל גרדן סטייט התיישב לי עמוק עמוק בנשמה ולא רוצה לצאת.
ניגשתי אליו מבלי לדעת כלום. ונשאבתי פנימה. התחברתי לעלילה, לדמויות, לצילום, לקצבים המשתנים, לביזאריות של small town america.
לnumbness ולזעקה.
ריגש אותי ברבדים שכבר הרבה זמן לא חוויתי מסרט.
זהו סתם רציתי לחלוק עם הקבוצה
אם אפשר לעשות משאל קטן-
כמה מכם, מהנטייה המינית המתאימה, יצאו מהסרט עם קראש קשה על נטלי פורטמן?
נטלי פורטמן היא הוינונה ריידר החדשה.
ובמלים אחרות, כן.
וינונה ריידר היתה פעם הוינונה ריידר החדשה?
וואלה, יש לי זכרון עמום שבאמת היתה תקופה כזו. איך שהזמן רץ.
הגזמת
וינונה היתה וינונה, החל מביטלג'וס דרך הת'רס והמספריים, ועד בערך "נערה בהפרעה". כעשור של קסם.
אוקיי,
אז יש לי שאלה נגדית לשאלה של פלאי: מישהו ראה אחד מהסרטים האלה לאחרונה ויצא עם קראש על וינונה?
וואלה כן.
ראיתי את "בתולות הים" בחודשיים האחרונים, ווינונה היתה שם קראשבל לגמרי.
אוקיי,
כן, הת'רס.
אוקיי,
כן, ביטלג'וס.
אה.
ושים לב שאם הסרטים הנ''ל היו יוצאים היום
סביר שהיו מלהקים את פורטמן לתפקיד.
כמו שליהקו אותה לתפקיד הבת שמטפלת באמה ב"בכל מקום אחר", וכמו שאר התפקידים הגדולים/ בוגרים מכפי גילה האמיתי.
רק ביטלג'וס אני לא בטוחה שדווקא היא היתה מקבלת היום.
ביטלג'וס היה הולך לכריסטינה ריצ'י
או, אם מחכים כמה שנים, דיביי צ'ייס.
אופציות נוספות בשליפה: קלואי סביני, ת'ורה בירץ'. גם אלן מאת' מ-DLM (מתים במשרה חלקית) נראית לי כאופציה לא רעה.
על סמך החלטות הליהוק של ברטון מהעבר
כריסטינה ריצ'י לא הייתה נבחרת פשוט כי היא מבוגרת מדי. וינונה ריידר הייתה עוד בגיל תיכון בזמן הצילומים, כמו הדמות שלה. נטלי פורטמן השתתפה ב"הפלישה ממאדים" בגיל 15, פחות או יותר כמו בת דמותה. עושה רושם שמלבד שחקנים איתם הוא עובד באופן קבוע (כמו ג'וני דפ, כריסטופר ווקן, הלנה בונהם קרטר או ג'וני דפ), ברטון מעדיף ללהק שחקנים שמתאימים לדמות גם מבחינת הגיל. אם כבר, הייתי מנחש שהיה מלהק שחקנית אלמונית יחסית, כפי שעשה עם וינונה.
אני
מהי הנטייה המינית המתאימה ?
כי אני בכלל לא (בנטיה המינית המתאימה כלומר) ובכ"ז התאהבתי בנטלי ועכשיו אני רוצה לראות כל סרט בו היא משתתפת.
מה הקשר בין נטייה מינית
והתאהבות בנטלי פורטמן?
הבחורה יכולה להמיר את רו פול, פור גודס סייק.
הגינה מתה מצחוק
.. כמובן
אני גם לא בנטיה המינית המתאימה
אבל יש לי קראש על נטלי כבר מזמן… (הניק הגיע ממנה) מה לעזאזל יש בה בבחורה הזו?
הביקורת מעולה. והאמת היא שאני די מתוסכלת בגלל זה. אני כבר בטוחה ב-100% שאני אוהב את הסרט, אבל אין לי אפשרות לראות אותו כרגע.
מלבד זאת, אני בנטייה המינית המתאימה כדי שהקראש שלי על זאק בראף יהיה מוצדק. אגב – 'סקראבס' עדיין משודר כאן?
סקרבס עדיין משודר כאן?
שאלה מצוינת, שהתשובה לה היא "כן, בטח. מה?" וזה ציטוט של כמעט מילה במילה מטלעד, שמשדרים את הסדרה.
בכל אופן, העונה השנייה צפויה לעלות במרץ הקרוב. אנחנו מחזיקים אצבעות.
עכשיו תורי
במילה אחת: אהבתי. סרט באמת מקסים, שובה לב כמו שאומרים, אחד הטובים שראיתי השנה. והוא הרבה יותר מאוסף מקרי של סיטואציות מוזרות/מצחיקות שלא מתחברות לשום דבר שלם. הוא מהווה מייצג לדור שלם (טוב אולי לא דור, אולי רק שכבת גיל או אוכלוסיה מסויימת) ואני אתן דוגמאות מיד. אין לי מושג איך קוראים לדור הזה (דור ה-Y?), אבל הוא בעיקר דור שמנותק לחלוטין מהרגש שלו (ואני מקווה שאני לא נשמע כמו איזה דודה זקנה, בסופו של דבר גם אני שייך לשכבת הגיל הזאת…)
ולהלן פירוט:
1. הסרט ממחיש בצורה נהדרת את הנתק בין ההורים לילדים בחברה האמריקאית (וגם שלנו): אין תקשורת בכלל בין "מיסטר סקראבס" לבין אביו (או אמו כשהיתה בסביבה). והאמת שדי טוב להם ככה. בראף מאשים בנתק המוחלט הזה בעיקר את ההורים, שמאכילים את הילדים שלהם בתרופות, מנתקים ומרחיקים אותם מעליהם (דבר דומה אפשר לראות בסרט Prozac Nation), מלמדים אותם לא להרגיש. ההורים בוחרים בדרך הקלה לטיפול בבעיות של הילדים שלהם (כדורים, פסיכולוג) במקום לנסות לפתור את הבעיות בעצמם. הם מעדיפים להשקיע את זמנם בקריירה או בעיצוב חדרי אמבטיה ולהשאיר את הטיפול בילד למישהו או משהו אחר. אני קורא לזה "הפרטה של מוסד ההורות".
2. בראף גם מציג כתב אישום אל מול הצעירים של ימינו, שאין להם שאיפות גדולות או רצונות אמיתיים, וכל המעשים שלהם מבוססים על סיפוק רצונות מיידי ושיטחי, אולי גם נהנתני. (השוטר שבחר במקצוע הזה בשביל לעשות רושם על בחורות, הבחור העשיר שהמציא את הוולקרו והוא מייצג את השאיפה הגדולה של בני הדור הזה- לעשות את המכה הגדולה ולהנות מהחיים לאחר מכן, הסצינה במסיבה עם האקסטזי וכולי).
3. היחס לאהבה בדור הזה הוא שיטחי ומזוייף. אפשר לראות את זה בסצינה של משחק ה"אמת או חובה" או בסצינת הבריכה. שוב, אין חיבור לרגשות.
4. לכל אלה בראף מציג את הנגטיב, את המראה, את הדבר שהוא רואה כאמיתי, כנכון. וזאת כמובן נטלי פורטמן (איך לא) ומשפחתה. היחסים במשפחתה של פורטמן מאוד חמים וקרובים(האמא גאה בבת שלה ורוצה להראות את הוידאו שלה לכל אחד, החיבוק שהיא נותנת לה כל פעם שהן נפרדות). האמא מקיפה את עצמה במושאים לאהבה (הבית מלא בחיות מחמד, הבן השחור שהיא אימצה) ולא מפחדת לאהוב אלא להיפך – רוצה לאהוב כמה שיותר.
5. וכמובן פורטמן עצמה מהווה את הניגוד המוחלט לאדישות/חוסר הרגש של בראף: היא מרגישה עם כל הלב, היא אוהבת להרגיש, היא עושה מה שהיא מרגישה ואומרת מה שהיא חושבת ("אנחנו לא הולכים להתמזמז נכון?") ובגלל זה היא שובה בקלות את ליבו של בראף, שרק התחיל לפעול מחדש בימים אלו. היא גם מהווה את הפתרון לדור שלנו: לפתוח את הלב, להתחבר לרגש, לאדמה (הסצינה עם הקניון), לאנשים אחרים, לדברים האמיתיים (מומחש גם בסצינה שבו חברו הקברן של הגיבור מחליט להחזיר לו את התליון כי הוא יודע שיש דברים חשובים בחיים כמו זיכרון מאמא). אין דברים יותר חשובים מאלו.
(וסליחה אם יצאתי אובר-מתפלצן, פשוט הסרט הזה לא יוצא לי מהראש מאז שראיתי אותו לפני 3 שבועות…)
וגם תורי
אני דווקא קיבלתי רושם הפוך משלך מהסרט. כלומר, ציפיתי למשהו הרבה יותר קיצוני או "מתלהב" אם תרצה וקיבלתי במקום בימוי שהיה יוצא דופן אמנם, אבל לא אקסצנטרי כמו שציפיתי. מה שכן, לדעתי הדרך שבה הבמאי בחר להעביר את הדברים היא שהוסיפה לסרט את האווירה המיוחדת שלו. מה שחבל זה שאין לסרט הרבה מעבר לאווירה הזאת ובאמת יש הרגשה במקומות מסוימים שהסרט חלש מדי. אולי אני אהבתי את הסרט למרות זאת כי כן הצלחתי להזדהות עם הדמות הראשית.
בקשר למה שאמרת על ההישארות במקום של אנדרו – לא הרגשתי שהסוף היה דו-משמעי. אני חושב שהתחושה שהייתה אמורה לעבור היא שאנדרו נמצא במקום חדש עכשיו, מבחינה רגשית.
ונראה לי שבלוקבאסטר מפיצים את הסרט עכשיו בארץ, למי שהיה בטוח שאי אפשר להשיג אותו.
לא אמרתי
שאמרת שהבימוי היה אקסצנטרי.
הדמות של נטלי פורטמן הייתה די שולית בסרט, בשבילי לפחות. היא הייתה קיימת רק כדי להשליך על הדמות הראשית והסרט היה על אנדרו. מה שיצר את האמפתיה בשבילי היה משהו שאני לא יכול לשים עליו את האצבע (אולי רק אחרי צפייה חוזרת), ואין לו קשר לא למוזיקה ולא לנטלי.
וחזרה לנושא: אני מסכים עם רוב מה שאתה אומר, למרות שלא חשבתי על זה ככה ולא התעמקתי במה שהיה יכול להפוך את הסרט הזה מעוד אינדי חמוד ואווירתי לסרט יותר "חשוב" או מקורי או משהו. איך היית רוצה לראות את הסרט חורג מהתבנית שלו?
ושכחת את החולצת טפט.
חתיכת שטיק.
מה שמדהים בסרט הזה עכשיו כשאני חושב על זה שהוא הצליח להיראות לי אמיתי ואנושי למרות כל השטיקים הכמעט סוריאליטיים מצד אחד והאפאתיות של הדמות המרכזית מצד שני.
בדיוק כשהרגשתי שאנדרו לא בדיוק בן-אנוש, הוא אומר בעצמו שהוא לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא בכה. בדיוק כשאני חושב שהדמות של נטלי פורטמן פשוט הזויה לחלוטין אנדרו אומר את זה בעצמו כשהוא שואל אותה: "מי את?".
אז כן, הסרט בנאלי, קיטשי, לא מציאותי בעליל ומוקצן לפעמים, אבל אני תוהה האם כל זה לא נעשה מתוך מודעות עצמית של היוצר. או זה או שהוא סתם הצליח לעבוד עליי עם הסאונדטראק.
הסרט מצוין נטלי מדהימה
גם אצלי זה סרט השנה ואני מאחל לנטלי שתזכה באוסקר (למרות שהוא על CLOSER…)על הדמויות הנהדרות שהיא מגלמת ואני מצטרף לתומכי הכתבה והפרשנות על הקשר האנושי והאנושיות החמה של פורטמן
תפסיקו להסחף - סרט נחמד בלבד
למרות שהסרט לא יצא להקרנה בישראל
נהנו אני ואשתי יקירתי (לא, לא נטלי)
מהקרנה פרטית בקולנוע הבייתי המדוגם שלנו.
הסרט היה נחמד ומהנה..
אכן דמויות נחמדות , דיאלוגים נחמדים , ובסך הכל חבילה נחמדה
אם כי העלילה הכללית והסוף הקיצ'י ממש לא משהו בלשון המעטה.
לבראף מגיע THUMBS UP
סה"כ באמת כתב , ביים , שיחק , ערך את המוסיקה והכל בשני ידיים , ראוי להערכה.
לכל מי שאמר שהסרט ממש רע וכו', שימו לב שהקהל בעולם מאוד אהב את הסרט ואכן הסרט מדורג ב IMDB כאחד הסרטים היותר טובים של כל הזמנים !!!
מדורג במקום ה 182 ברשימת ה 250 הסרטים המוצלחים של כל הזמנים.
לדעתי זה סרט feel good מושלם
הוא מאוד בוסרי, וברור שלו היה לבראף יותר ניסיון בעשייה קולנועית הוא היה יכול להיות הרבה יותר, ובכל זאת, יצאתי ממנו סהרורית ועם המון טעם טוב בפה. מבחינתי, זה מספיק שסרט ייתן לי הרגשה טובה ויגרום לי לחשוב עליו ולדבר עליו אחר כך.
לא כל דבר בחיים צריך פואנטה.
והפסקול זוכה פרס הגראמי הוא..
גארדן סטייט!
כה ראוי. מומלץ.
נפלא
באמת סרט שעלה על הציפיות שלי. כמו מיליון דולר בייבי, גם כן ציפיתי להמון (מסיבה לא ברורה בכלל) ויצאתי עם הרבה יותר.
הקטעים הקטנים של הסרט מקסימים, הדיאלוגים שנונים, פורטמן מקסימה והפסקול- הו! איזה מוסיקה נהדרת, פשוט הנאה רצופה לאוזניים. מומלץ בחום, גם לאחר צפייה שנייה.
פששש...
יפה, הגיוני וטוב.
אני לא מסכים עם הביקורת
קראתי את הביקורת כשהיא נכתבה, וראיתי את הסרט לא מזמן. הביקורת יצרה את הרושם שלסרט באמת אין עלילה והוא מורכב בחלקו הגדול מקטעים שכל המטרה שלהם היא לשעשע את הצופה או להקסים אותו. אז נכון שלא כל הסצינות קשורות דווקא ל"עלילה" אבל לכולן יש מקום (לדעתי) באווירה של הסרט ובמה שהוא מנסה להעביר. קיבלתי בסוף הסרט הרגשה של יצירה מאוד שלמה ולא של אוסף של קטעים אקראיים.
ונראה לי שאני היחידי שחשב שהסוף היה ממש בסדר מכל הבחינות.
לך תראה את ''קרוב יותר''
הלו, דבר בנימוס
הסוף כאן
וואלה נשמע טוב..
ואהבה זה בהחלט דבר חזק
אז מה היה לו לחזור לשם מלכתחילה?
ההרגשה כי הוא "חייב"? כי זה ה"בית" שלו? על מי הוא עובד? הוא יודע טוב מאוד, בדיוק כפי שאנחנו יודעים, שאין לו מה לחפש שם. לא חברים, לא משפחה, לא קריירה. הוא התאהב, מצא בית, אז על איזה בסיס הוא מחליט לעזוב את זה ולחזור לכלום שמחכה לו בצד השני של הארץ?
אתה אולי מכיר את הסרט הזה :
http://imdb.com/title/tt0084549/ ?
כי התיאוריה שלך מתאימה לו בדיוק.
לסרט קוראים ב''עברית'' blind chance:
http://www.third-ear.com/p_prod.aspx?id=26562
סצינת הטיסה שלו מזכירה מאוד את סצנת הטיסה של בראף – ואם אני לא טועה שתיהן ממוקמות בתחילת הסרט. מעניין להשוות בין הסרטים הכול-כך שונים הללו.
אם אתה סטודנט, חפש מאמר של ז'יז'ק:
שמנתח את בליינד צ'אנס.
תודה!
ביקורת על garden state
לגבי הסרט garden state:
הסרט הוא פשוט על כלום. אני לא יודע איך ביקורת עין הדג סיימה את הביקורת לסרט זה ב-"מומלץ בחום". הסרט לא מצליח להציג סצינת דראמה אחת בעלת ערך (אולי למעט הסצינה שבה הגיבור מתאר את נסיבות מותה של אימו שגם שם אין חדש תחת השמש). אני אתאר בקצרה את כל חסרונות הסרט:
משעמעם
נמרח
קיטצ'י
לא מתפתח לשום כיוון מעניין
כבד
יבש
עוסק בפיטפוטים תפלים
חסר תוכן
לא מצליח לרגש בשום סצינה (ואני מדגיש בשום סצינה)
לא מחדש שום דבר
לא מגרה את השכל, להפך, מרדים אותו
אני מוכרח להודות שסבלתי מאוד במהלך הסרט. דבר חיובי אחד יצא מזה, אני יודע שאי אפשר לסמוך על ביקורת עין הדג.
צר לי, פישלתם !
ביקורת על garden state
איזה מין עולם אכזר זה שאנשים לא יכולים לסמוך על ביקורות שיקלעו במדוייק לדעתם האישית??
סרט מעולה
מאד אהבתי אותו!
אני מאד אוהבת את זק בארף ואני ממש מוקסמת מאיך שהוא הצליח לביים, לכתוב ולשחק בסרט זה ולעשות את זה כל-כך טוב! ועוד לקבל גראמי על הפסקול.
סרט מדהים, קסום ושונה מרוב הסרטים שראיתי.
משחק מעולה של רוב הדמויות.
מסכימה שזה באמת די אסופות כאלו של סיפורים אבל לדעתי זה מתחבר יפה מאד והקטע עם התעודות על הקירות ממש גאוני!
מהההה?!
הרגע סיימתי לראות את הסרט.. בעיקר בשביל נטלי…
ודרך אגב..
זה הכינוי של ניו ג'רזי..
כמו שניו יורק היא האמפייר סטייט
או פלורידה היא הסאנשיין סטייט.
וכן.. מזל שלא תרגמו את השם.
והקטע במטוס.. כולם כל כך חרדים לחיים שלהם רגע לפני ההתרסקות ואותו מעניין המזגן.. על זה מדבר החלום
מוזר היה לי גם שאף אחד לא התייחס לחדר שלו..
הסרט שלי לחלוטין!!
כל כך הרבה שנים אחרי ועדיין מאוהבת. סרט עשוי היטב, עם פסקול משובח. ליהוק נהדר ודיאלוג בוסרי וזה מה שקוסם בו. פותח לי את הלב ומצליח להחזיק אותו טוב טוב…