תסריט ובימוי: דני לרנר
שחקנים: ענת קלאוזנר, אולי שטרנברג, סנדרה שדה
לכל אדם יש שם, שנתן לו הוא-עצמו, שנתן לו המסנג'ר שלו, ונתן לו הצ'אט. לא משנה מאיפה השיג את השם, לפחות הוא בדרך כלל יודע אותו, גם אם הצופים לא. כי בכל זאת, אדם צריך איזה אמצעי זיהוי בפני הסביבה, גם אם הסביבה יכולה בדרך כלל להסתפק ב"את שמוכרת טריפים", או "השכנה מקומה שמונה". הגיבורה של 'ימים קפואים' (ענת קלאוזנר) באמת לא מזדהה בשמה, ומוכרת סמי הזיה לפרנסתה. בין לבין היא פולשת לדירות ריקות וישנה בהן. מי שרוצה אותה לא צריך שם, רק את המספר של הסלולרי שלה. ו"תבואי לקפה וקרטון סיגריות" בתור קוד להזמנת הסמים.
בלילה שבו מתחילה עלילת הסרט, מוצאים אותה יותר אנשים משהיתה רוצה. החל במתווכת הדירות שבגללה היא נאלצת לעזוב את מקום משכנה הנוכחי, המשך בחוזר-בתשובה סטלן במיוחד שרוצה "בנועם" לקבל דגימה, שכן, כמו שכתוב, "לא יקנה חתול בשק לפני שיוודא, אה, שהחתול באמת בשק, את מבינה, אחותי?", וכלה בברנש הבלתי מזוהה שבדיוק גונב לה את הטוסטוס בעוד היא עסוקה בעסקת הסמים הכושלת. אפשר היה לומר שמצבה מעורר רחמים, אבל לא מדובר בבחורה סימפטית במיוחד. הגיבורה משוטטת ברחובות תל אביב השחורה-לבנה, ואז עוסקת בפעילות חברתית: משוחחת בצ'אט עם מישהו, ומסכימה – בעיקר כיוון שאין לה איפה להעביר את הלילה, כנראה – לפגוש אותו. היא מגיעה לביתו החשוך, רק כדי לברוח משם. ואז היא מתחרטת, וקובעת איתו להיפגש במועדון כלשהו.
ואז, בום! – החיים שלה משתנים.
בעקבות מאורע לא צפוי, היא מוצאת את עצמה עם חיים, נאמר, שונים במקצת. אדם שהיא בקושי פגשה הופך לציר שמסביבו מסתובבים חייה, דברים מוזרים קורים לה, ולפעמים היא מרגישה שהיא לא לגמרי בטוחה מי היא. וכל הדברים המוזרים האלה מפחידים אותה. מאד. וגם אותי.
'ימים קפואים', שהגעתי אליו בלי לדעת ולו פרט אחד על העלילה, הוא סרט ישראלי דל-תקציב אפילו במונחים ישראליים, אבל לא רואים את זה עליו; הצילום בשחור-לבן לא נראה כמו אילוץ שנבע מחוסר כסף אלא כמו בחירה מודעת, ונראה נהדר. הבמאי, דני לרנר, כנראה החליט שאם אין כסף, צריך לסמוך על העלילה, ואם אין לך יכולת להראות משהו מאיים – תאיים בכך שלא תראה שום דבר. אין אפקטים בסרט וכמעט שאין מראות שמעבר ליומיומי, אבל יש מין מועקה תמידית שמלווה את הגיבורה. הדברים הקטנים והבלתי מוסברים שקורים לה, הרמזים שמובנים רק לאחר הרבה זמן, ותעלומה שלאט-לאט מתבהרת, בונים מתח ואווירה מאיימת, גם כשלכאורה לא קורה הרבה.
בעניין הזה מגיע לשחקנית הראשית, ענת קלאוזנר, צל"ש. היא מתחילה את הסרט בתור דמות מעצבנת במיוחד, לא מעוררת הזדהות ואנטיפטית, ואחרי עשר דקות כבר לא סבלתי אותה. אבל מהרגע שהמהומה מתחילה, החרדה שלה ברורה ואמינה והדמות שלה מתחילה להשתנות. אחרי חצי שעה מתחילת הסרט כבר שכחתי את העצבנות הראשונית והייתי מרותק לקורותיה.
לאווירה הזו תורם גם שימוש חכם בטריקים קטנים, שבדרך כלל היו נחשבים לשחוקים קשות. למשל, לרעיון הרעש שנועד להקפיץ את הקהל בכיסאות יש כבר זקן ארוך, אבל פה הוא עובד. לא יודע אם זה קשור לפסקול – ברגעים ששמתי אליו לב לא במיוחד אהבתי אותו – אבל גם אפקט קולי צפוי עושה את העבודה שלו בצורה משכנעת.
הסרט מותיר אחריו הרבה שאלות, ולא הרבה הסברים. הוא לא מנסה להסביר איך קורה מה שקורה, אלא רק מה קורה; וטוב שכך, כי הסבר ההתרחשויות בסרט היה יכול להרוס אותו כליל, ולהפוך את המתח לפתרון מעצבן. לפעמים עדיף להישאר עם כמה סימני שאלה.
כמובן, לא הכל מושלם. פה ושם יש סצינה מיותרת, מפעם לפעם יש דיאלוגים שנשמעים קצת מלאכותיים ופחות מתאימים לשפת דיבור. החוזר בתשובה (אם כי מצחיק מאוד) מוקצן, וההפוגות הקומיות שלו לא לגמרי מתאימות לאופי הסרט. אבל בסך הכל מדובר רק בפגמים קלים בסרט מצוין, ובסך הכל מדובר בסרט מוצלח מאוד לצפייה, בלי קשר לארץ מוצאו או לשפה בה הוא מדבר, סרט מסקרן ומותח. וזה ממש לא "בסך הכל".
שאלה טכנית על הסרט:
"ימים לבנים" צולם הרי בוידיאו. בהתחשב בכך שכבר חולק פעם דג מלוח על סרט שצולם בוידיאו, האם יש השפעה של מדיום הצילום על התוצאה הסופית?
לא בהקרנה שראיתי.
אולי בגלל הש\ל, לא היה לזה רוב הזמן מראה של 'וידאו'.
ושאלה שקשורה..
אם הוא צולם בוידאו, אין מן הסתם שינוי בתקציב כשמדובר בשחור לבן.
יותר תהיה, אבל יכול להיות שהסרט בשחור לבן כדי (גם) להסתיר את הפגמים של הצבע בוידאו? (גרעיניות צבעונית הרבה יותר בולטת ומכוערת)
הימור שלי - אחת הסיבות.
Luminance Noise באמת יותר מכוער בצבע.
יש מצלמות שיש בהן מצב ש"ל לרגישות גבוהה במיוחד, בטכנולוגיות שונות (למשל, שכל פיקסל צבע מפסיק להעביר נתוני צבע ומעביר נתוני בהירות במקום, ואז אפשר לדחוף מאוד את הרגישות). ככה לפחות בכמה מצלמות סטילס יחסית ותיקות. לא יודע עם זה היה המצב פה.
ושלישית, למרות האפשרות לתיקוני White Balance, אם אין לך שליטה על התאורה, התוצאה הכי אחידה היא שחור\\לבן, שבו כל גווני התאורה לא משנים כהוא-זה.
(ההסבר הזה הוא לפי הידע שלי בצילום סטילס. לא יודע כמה הוא נכון לוידאו).
שחור לבן
מרבית הסרט צולם בתאורה קיימת שהיא ברובה כתומה ולכן תתקשה להחזיק סרט שלם.
ממש לא.
אני לא מכירא את המושגים הטכניים בדיוק, אבל יש וידאו, ויש וידאו. 'פיתוי' נראה נורא. 'ימים קפואים' נראה נהדר. ובסקאלה אחרת לגמרי של תקציב, גם 'הנוסע' ו'מיאמי וייס' צולמו בוידאו דיגיטלי (ובצבע), וגם הם נראים מצוין.
אפשר לעשות לסרט וידיאו
כל מיני דברים בפוסט (אחרי צילום הסרט) כדי שיראה טוב. פון טריר צילם את "הממלכה" (בין השאר) בוידיאו ואז צילם את הוידיאו בפילם מה שיוצר את הלוק הגרייני. אני מניח שהזמן הרב שעבר בין הזכייה בפסטיבל חיפה להפצה נועד לאפשר לתקצב את הפוסט ולבצע אותו כדי שהסרט יראה טוב על המסך הגדול.
שאלה טכנית על הסרט:
הבנתי שעשו לסרט המרה לאחר הזכיה בפסטיבל בחיפה. המרה שתקציב שלה היה כמו תקציב הפקת הסרט כולו.
שאלה טכנית על הסרט:
לאחר שנקנה להפצה מסחרית, עותק הסרט הומר לפורמט פילם
אחת ולתמיד - אנטיפטית או אנטיפתית?
אם אני לא טועה זה מגיע מ-th באנגלית, ולפיכך אמור להיות ב-ת'.
אני זוכר שפעם היה כאן דיון על זה.
אחת ולתמיד - אנטיפטית או אנטיפתית?
זה ממש לא משנה !
מילים לועזיות אפשר לכתוב איך שרוצים ולא לישגות. השימוש באות ט' זה הרגל בלבד.
למשל: טלויזיה = טלביזיה = תלויזיה (אם תרצה)
לא. יש כללים שנקבעו.
T = ט
TH = ת
טלויזיה.
קראתי בנתיים לפחות עוד שלוש ביקורות שונות
על הסרט – ב'ידיעות', 'הארץ', ו'מעריב' (טיים-אאוט לא ממש מגיע לאזורי), והקונצנזוס המלא שזה סרט מצויין מפתיע ממש. יש חילוקי דעות קטנים, אבל כולם מסכימים על המהות.
את יכולה לקרוא את טיים אאוט באינטרנט
הביקורת על "ימים קפואים" מופיעה בכתובת הזאת:
http://digital.timeout.co.il/activemagazine/welcome/timeout_199.asp
תודה, ואני 'אתה'.
עריכה
"אפשר היה לומר אומר" זה ספרותי אך מוזר, ו"שימוש חכם בטריקים קטנים שבדרך היו נחשבים" זאת אולי שורה משיר של נעמי שמר, אבל בעברית זה לא.
בקשר לצילום בווידאו
קודם כל אני הייתי רוצה לדעת על איזה פורמט זה צולם, יש כל כך הרבה פורמטים שונים שאפשר לקרוא להם "ווידאו" וכל אחד מהם עם 'מראה' שונה ולכן זה לא נכון להכליל את כולם תחת קטגוריה אחת אבל אפשר לחלק לשתי קטגוריות.
פורמטים אנלוגיים ישנים יותר אבל הם ידועים בתחושה 'חמיה' והם מכילים גרעיניות והרגשה שדומה יותר לזו של הפילם (הפילם חם, וגרעיני בגלל הסיבים), בפורמטים האלה נכללים S-VHS היי שמונה, BETA וכ'…
פורמטים דיגיטליים חדשים וכולם מתלהבים מהם, ידועים בתחושה 'קרה' ותמיד אפשר להבחין בסרט שצולם בפורמט דיגיטלי, התחושה שונה, תנועות המצלמה נראות חדות יותר, והתחושה היא פשוט דיגיטלית הפורמטים האלה כוללים את MINI-DV (חכמת הבייגלה), DV-CAM BETA DIGITAL.
הפורמט שעליו הוקלט הסרט יכול להשפיע רבות על ההחלטה להמיר את הצבע בעריכה לשחור לבן לכן אני שואל, מישהו יודע על איזה פורמט צולם הסרט?
ההימור שלי הוא
היות והצלם עושה חתונות, שהמצלמה היא מצלמת DVCAM עם עדשת 2/3. לצערי התמונה של המצלמה לא מספיק ברורה :(
מה זה קשור?
הוא לא הביא לסרט מצלמה מהבית.
היות וזה סרט עצמאי
אני מניח שהוא דווקא כן, כמו שאני הייתי עושה.
יותר זול מלהשכיר, אם כבר יש לך מצלמה.
אם הוא במקרה מתבלבל בין הפילמים,
יכול לצאת סרט חתונות מאוד מעניין.
"הנה אבא מסדר את החליפה. הנה הרב, כמה שילמתם לו? או, דוד יצחק. הנה הקטנים של לאה, איזה חמודים. הנה הומלסית ערומה באמבטיה. זה הדי-ג'יי, נכון? אמרתי לך שהשמלה הזו עושה לי תחת. אה, לא ידעתי שמאור כהן היה בחתונה. מה זה, טיפות עיניים?"
אני מניח שאתה מתכוון לקלטות
פילם זה יקר. מאוד יקר.
התכוונתי לדבר החום-שקפקף הזה בתוך הקלטות
גם זה הולך למות
אוטוטו. יהיו כרטיסים במקום.
זה עדיין לא פילמים
זה סלילים מגנטיים.
ההימור שלי הוא
קודם כל צילום חתונות זה בדרך כלל MINI-DV ולא DV-CAM ושנית זה שהוא צלם חתונות לא אומר שהוא השתמש במלצמה או שבכלל יש לו מצלמה, לפעמים שני צלמי חתונות מתחלקים על מצלמה אחת לך תגיד לי למי מהם יש בעלות על המצלמה.
אף אחד לא יודע בוודאות על איזה פורמט צולם הסרט?.
אל תהמר
בהערכה גסה 90 אחוז מצלמי החתונות בארץ עובדים עם DVCAM, פורמט ספציפי של סוני שקיים גם במצלמות של עשרת אלפים שקלים.
ההבדל היחידי בין הDVCAM לMINI DV הוא אורך הקלטת (למרות שיש קלטות DVCAM גדולות למצלמות מסוימות בנוסף לאפשרות לקלטות רגילות) מה שמשפיע גם על האיכות (על קלטת של 60 דקות אפשר להקליט 40 דקות בDVCAM).
את הסרט הזה צילמו אם אני לא טועה על HDV של סוני, לא סגור על זה – אני אשאל את הבמאי.
שאלת בור
הראיון – המצוין – העלה אצלי שאלה ישנה: מה כל-כך יקר בלעשות סרטים?
זאת אומרת, בהנחה שלשחקנים לא שילמו (שהיא אולי לא מבוססת), וגם לא לצלם, רוב הכסף בטח לא הלך על משכורות. ובכל זאת הסרט עלה 25,000$, דהינו, יותר מ-100,000 ש"ח.
אולי מישהו מהמקורבים לתעשיה כאן, או אפילו מר לרנר עצמו אם הוא קורא, יכול להעיר את עיני?
נדמה לי ששאלתי פעם, ושקיבלתי תשובה.
הרץ חיפוש על כל ההודעות שלי באתר אי פעם. זה מסתתר שם, באחת התגובות.
ראיתי- נהדר!
לקחתי היום את אחותי וידיד לראות את הסרט (ולבדוק בדרך את קומפלקס יס פלאנט החדש).
קודם כל- הסרט נראה ויזואלית נהדר.
מעבר למראה- העלילה חכמה, ואהבתי איך פרטים קטנים (במיוחד בדיאלוגים ובמה שלא נאמר בהם) משתלבים יפה עם מה שקורה אח"כ.
החלק עד שהדברים משתבשים הרגיש לי מעט "מרוח" תוך כדי (רציתי כבר שיקרה משהו), אם כי בדיעבד אני לא בטוחה מה היה אפשר לקצץ מבלי לאבד את המשמעויות של הדברים כאשר הם משתבשים.
לקראת הסוף, די ניחשתי את ההפתעה הסופית, אבל זה לא פגע במתח אלא להיפך- הייתי מתוחה דווקא לראות אם צדקתי, ואיך נראה את זה.
אחותי יצאה די מבולבלת, ושאלה "אז מה קרה שם?". לי זה לא הפריע שזה לא ממש מוסבר, אם כי במחשבה לאחור יש כמה חורים במעט ההסבר שכן נתנו.
בשורה התחתונה- שווה לראות ומומלץ.
הייתם בהקרנה של 21:15?
אם כן, חלפתם על פני. אני ואח שלי היינו ראשונים וישבנו ליד המעבר (לתומי חשבתי שהאולם יהיה מלא). אני רק מרחם על הזקנים שנכנסו באיחור ושאלו "התחיל לפני הרבה זמן?". הם כנראה לא ידעו מה מצפה להם (צחוק מרושע).
הייתם בהקרנה של 21:15?
לא, היינו בהקרנה של 17:15 (והופתעתי מכמות האנשים באולם בהתחשב בשעה המוקדמת).
מיאו, חתולה
סרט מאוד מרשים, במיוחד לאור הראיון שחשף את האמצעים הדלים בהם נעשה. את הסוף הצלחתי לנחש די בקלות, אבל עדיין נהנתי. הצילום והעריכה נהדרים ובאופן כללי, מגיע
גדול לדני לרנר. החשש העיקרי שלי היה מאהדת המבקרים לסרט, לאור חוסר החיבה שלי ל"אור" ו"עטאש". למרבה המזל, עושה רושם שאני והמבקרים מתחילים ליישר קו. בעקבות זאת, אפנה בשבוע הבא לסדנת רידוד, במהלכה יוחזר טעמי לקומדיות נעורים שטחיות וסרטים של ואן דאם, על חשבון "שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה".
הדבר המדהים בענת קלאוזנר הוא עד כמה היא נראית ונשמעת מוכרת, אבל אין לי מושג מאיפה. המשפט האחרון, אגב, בא להתכחש לכך שראיתי קליפ כלשהו של הראל סקעת. כלומר, רועי ורנר במאי קליפים נהדר והכל, אבל יש לי מוניטין לשמור עליו. ענת, בכל אופן, מוצלחת למדי. היו רגעים בהם הרגשתי שנגמר התקציב לפני שעשו טייק נוסף, מוצלח יותר, אבל בסופו של דבר, יש פה שחקנית עם עתיד. אגב, לאחר שצפיתי ב"למראית עין" מוקדם יותר השנה, אני בהחלט חושב שמותר כבר להכריז: סנדרה שדה היא כוכבת סרטי האימה הישראלית הראשונה. המבטא שלה מציק, היכולות הדרמטיות מוטלות בספק, אבל המבטים, אוי המבטים. זווית צילום נכונה אחת ואני מפחד שסנדרה תבוא אלי ותזמין אותי לישיבת ועד בית.
מיאו, חתולה
קלאוזנר נראית ונשמעת מוכרת כי היא נורא מזכירה את דנה מודן.
(כשכתבתי תגובה עם המילים "דנה מודן" בלבד, מישהו לא הבין ומחק אותה…)
לי היא מזכירה את ההיא מהפרסומת למפעל הפיס
זאת שנמלטת מהכלא, או משהו כזה. יכול להיות, אגב, שזאת באמת קלאוזנר.
ממש ככה
אמנם עוד לא ראיתי את הסרט, אבל ראיתי לפני כמה ימים תכנית על איך עשו אותו, וכל פעם שראיינו את הבחורה לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי "היא כזאת דנה מודן"
קומה 2
אני תוהה עם כולם פה ראו את אותו הסרט
אני מסכים שהרעיו לא רע אם כי כלל לא מקורי (לא אציין את הסרט הפופולארי שהוא הושאל ממנו כדי לא להרוס, אני חושב שכל מי שראה את שניהם ידע בדיוק למה אני מתכוון) אבל זאת לא עיקר התלונה שלי, אפילו התסריט והצילום בהרבה סצנות היו בסדר, אבל המשחק… אני לא חושב שראיתי לאחרונה סרט (אפילו ישראלי) שהיה בו משחק כה נוראי. היו סצנות שלמות שהשחקנים (כולל הראשיים) חייכו ללא סיבה בזמן שהם מקריאים את שורותיהם באיכות של הצגת תיכון. סצנת המשטרה במיוחד גרמה לי הרגשה זאת לדוגמא, אבל גם רוב שיחות הטלפון היו די גרועות בדיבוב שלהן.
לסרטי אינדי אני מוכן לוותר על הרבה דברים, אבל משחק כל כך גרוע? אין שום סיבה שזה יהיה כך. נכון שההפקה ישראלית אינדית ועד כמה שאני מבין רצון לעודד עשיה כזאת, אני פשוט לא מבין את ההתלהבות. האם לא ראיתם סרטים אינדים זרים באותו תקציב? זה כמו שמיים וארץ.(Clerks ו Cashback שתי דוגמאות אקראיות לכך, האחד ידוע השני פחות)
נב. מה הקטע של קולנוע ישראלי וערום מיותר? לא שהפריא לי אסטתית לראות את זה, אבל למה חייבים לדחוף כל כך הרבה ערום חסר תכלית לסרט? יכלו להראות את הגיבורה עוסקת במגוון פעילויות אחרות שהיו מגדירות את האופי שלה לא פחות טוב מאמבטיה. ספרים לדוגמא (או ניסויי פרצופים מול מראה – היה יכול להועיל לה יותר)
-האשף הדגול
הדבר היחיד שאני מסכים איתך בתגובה הזו,
הוא לגבי העירום המיותר לגמרי.
תאמין לי שלא היה לי ספק שהיא אשה
גם בלי התמונה הזו בהתחלה.
עירום?
הבחנתי בעירום בסצנת הפתיחה בלבד. היה עוד?
לא, אבל מה שהיה היה מיותר בהחלט.
יותר מיותר מכל דבר אחר בסרט?
הסרט כולו בנוי על גימיקים. העירום הוא עוד גימיק. אם יש רק שוט אחד קצר של עירום, קשה לקרוא לזה "כל כך הרבה עירום חסר תכלית".
שנתחיל שוב את הדיון על מקומו של העירום בסרטים?
לא.
ובכל אופן, ה'גימיקים' האחרים משרתים את הסרט. העירום – מיותר לגמרי.
הסרט משרת את הגימיקים
רק חלק מאוד קטן מהגימיקים משרתים את הסרט מעבר למגניבות לשם מגניבות. את מה משרתות שתי סצנות עסקאות הסמים? את מה משרתת הסצנה הארוכה מאוד של מיאו לוקחת טריפים? למה כל כך הרבה סצנות בבית חולים למרות שרובן לא מוסיפות כלום לסיפור?
רגע - מה, בעיניך, הוא הסיפור,
שמחוץ אליו יש רק גימיקים? כי לא ראיתי בסרט הזה עלילה מספיק קוהרנטית כדי שאני אוכל להגיד איזה חלקים של הסרט חיוניים עבורה ואיזה מיותרים. זה סרט אווירה, בעיניי. לטוב ולרע.
אם מסתכלים על זה כסרט אווירה
למה דווקא העירום מיותר והשאר נחוץ?
בדיוק.
כאילו, נכון שהעירום בעייתי כי הוא נדוש, אבל הוא לא האלמנט היחיד בסרט שאפשר להגיד עליו שהוא נדוש (גם את סצינת הטריפים כבר ראינו, וגם את השימוש בעולם הסלולרי והאינטרנט כדי לסמל ניכור), ומכיוון שלא מצאתי בסרט הזה משהו שנראה כמו מסר/פואנטה, אני לא יכולה להגיד אילו מהאלמנטים נדרשים ואילו לא.
רוב הסצנות שהזכרת יוצרות אוירה,
בגלל שהן מייצגות שלבים בתודעה שלה לגבי מה שקורה,
ושתי סצנות עסקאות הסמים נראות לי מהחשובות ביותר מבחינה עלילתית.
העירום – לא זה ולא זה.
כמו ברוב הסרטים הישראלים, אם יותר לי להכליל.
עסקאות הסמים
למה נראה לך שהן חשובות מבחינה עלילתית?
אכשהו, בדיעבד הן נראות די מיותרות. אני לא חושבת שהסרט היה מאוד משתנה אילו היו מורידים אותם.
מה פיספסתי?
סרטים קודמים של לרנר
מישהו יודע, במקרה, אילו סרטים קצרים לרנר ביים עד כה?
לא יודע
אבל מחר בהוט פריים משדרים כמה מהם
והם:
'Aftermath', 'אל תקרא לי גליה', 'חיים וגליה באמצע הלילה', 'באנג באנג' ו'דואט'.
באיזו שעה?
21:05.
אני דווקא לא הבנתי מיד.
הנחתי שזה האפקט שאמור להיות לקטע הזה – אימה סוריאליסטית הזויה ונהדרת, כשלא יודעים ממה פוחדים. זה היה אחד הקטעים שהכי מצאו חן בעיני בסרט.
איפור נחשב אפקט מיוחד?
בגדול כן
בגדול, לא.
איפור ואפקטים מיוחדים הם שני תחומים נפרדים (ולכל אחד מהם איגוד מקצועי משלו וקטגוריה משלו באוסקר).
כשמשתכלים על זה ככה
אז אתה צודק, אבל בראייה של במאי של סרטים קצרים, יש איפור "רגיל" ויש איפור של אפקטים, שהוא כמו שאר האפקטים המיוחדים.
גם ברמה של המאפרים
יש איפור רגיל ויש איפור "אפקטים מיוחדים". אולי באוסקר הם קטגוריה אחת, אבל יש הבדל בין מאפרים רגילים, למאפרים של FX.
למשל כמו הדמות של רולי טיילר (אני זוכרת נכון? ההוא שעושה מפלצות וצריך לברוח מהמאפיה?) שהוא בתכל'ס עושה עבודה של מאפר FX, כולל מסכות הלאטקס, חליפות השומן למיניהן והפאות (כמו האח של רובין וויליאמס בגברת דאוטפייר).
לא נעים לךי לשאול - מה זה סנל''ל ??
סנל''ל=ספוילר נוראי לא לקרוא.
רמה אחת מעל הספוילרים הרגילים, ספוילר שאחרי שקוראים אותו אין טעם לראות את הסרט שהוא מספיילר.
תודה!!
יפה!
מש''א
מש''א
אוקיי, אני שונא אתכם.
מזמן לא היה לי דחף חזק כל-כך לקרוא הודעה עמוסת סנל"לים.
אבל לא! אני חזק! אני אתאפק! אני פורץ בבכי!
מש''א
מש''א
משאשה''א
(מה שהוא אמר שהוא אמר)
סש''א, דש''א ואיגו''ר
ואוו, כל כך הרבה פירגון בפתיל אחד!
אה, וגם מש"א….
והנה עוד מש''א
אגב, זה רגע היסטורי:
לא מעט אנשים שלא מתים על פ"מ מגיבים להודעה שמבוססת על משהו שכתב ברנש לאקאניאני,
(ויש שיאמרו: שהודעה שמבוססת על משהו שכתב בר-נש לאקאניאני היא ברורה לגמרי).
עכשיו אתה כבר עושה בכוונה, נכון?
אותך לאדם.
נו, ו*עכשיו* מה אתה אומר?
*עכשיו* שמה?
ראה תגובה 269349.
שים לב במיוחד להטיית הפועל 'לאקאן' על כל צורותיו.
אה.
ראה הפתיל הבא: כתבה מספר 3466
שים לב במיוחד להטיית הפועל 'מש"א' על כל צורותיו.
אגב, זה רגע היסטורי:
בהקשר של הסרט הזה ז'יז'ק ממש חיוני, בגלל הסיבה הפשוטה שהסרט נעשה על פיו… ברור כשמש שהבמאי קרא את ז'יז'ק (כמו שהוא קרא את לינץ', כמו שלינץ' קרא את ז'יז'ק) הלוך ושוב.
יכול להיות,
אבל מעולם לא הבנתי את הטענה שאתה חייב לקרוא יוצר מסויים כדי לעשות משהו שתואם במידה מסויימת את רעיונותיו. מה גם שהם לא ייחודיים לו.
כמו שקיים הקטע של לרוץ עירום בשדה חמניות, אני מציע שהמילה ז'יז'ק תהפוך אוטומטית מעתה והלאה ל"הסיינטולוגיה שינתה את חיי".
לרנר אמר את זה במפורש?
כי אם כן, מדובר בהברקה.
אם כן, אני חושב ש''התחכמות''
הוא ביטוי מתאים יותר.
למה?
כי אם הוא היה קורא לדמות 'רוברט קפלן',
אז היה על מה לדבר. אבל לקרוא לה 'קפלן' זה לא רמז לשום דבר, גם למי שראה ח"י פעמים את 'מזימות בינלאומיות'. זה כמו לקרוא לגיבור ג'ון ולטעון שזה רומז לג'ון לנון.
אם הוא קרא לדמות של אלכס בשם המשפחה קפלן בהשראת 'מזימות בינ"ל', אז הוא עשה את זה רק כדי שיוכל להשוויץ ולומר "תראו, עשיתי משהו בהשראת היצ'קוק". וזו לא הברקה – זו התחכמות. באותה מידה אני יכול לטעון ש'אלכס' הוא רפרנס לתפוז המכני, ואפילו יהיה לי צילום עין לחזק את זה, אבל זה לא יועיל שום דבר לצופה.
כמובן, ייתכן שהוא סתם קרא לאלכס קפלן אלכס קפלן.
בהחלט היצ'קוק
לגיבור של "מזימות בינלאומיות" קוראים רוג'ר או. קפלן. החלק האמצעי – ה- O – מובלט בקלוז אפ משמעותי בסרט ומרמז אף הוא שקפלן הוא האיש שאיננו, האפס. אלכס קפלן כזכור מכונה בחיבה "אפס".
בכלל כמות הציטוטים והאזכורים בסרט מראה שמישהו הכין כאן שיעורי בית, ואם הוא לא היה עושה את זה כל כך טוב היה אפשר לטעון נגדו ברוגז על העתקה.
בהחלט היצ'קוק
ידעתי שהיה משהו לא נכון בשליפת המידע הזאת. לגיבור של "מזימות בינלאומיות" קוראים רוג'ר O ת'ורנהיל. זהו שמו האמיתי, ג'ורג' קפלן הוא הזהות שמושלכת עליו בעקבות טעות בזיהוי.
אחד הוא כלי ריק, השני לא קיים.
החלק הזה, לפחות, לא היה מתוכנן
דני לרנר סיפר שכינוי החיבה "אפס" היה אילתור של ענת קלאוזנר בזמן הצילומים.
החלק הזה, לפחות, לא היה מתוכנן
בלי קשר ל"מזימות", אני לא מאמין שהכינוי 'אפס' הוא אילתור מקרי של השחקנית. זה נשמע לי כמו היתממות (קצת מטופשת) של הבמאי.
החלק הזה, לפחות, לא היה מתוכנן
זה כמו שאודי אלוני אמר שלכלב שמופיע לשניה ב"מחילות" קוראים ז'יז'ק רק בגלל אילתור של איתי טיראן, שניסה לעקוץ אותו. נו באמת.
''נו, באמת''?!
כאילו, אם מורידים את את המילה "אפס" מהסרט, אז כל הקשר ל'מזימות בינלאומיות' הולך קפוט? הכל תלוי בכך שתעשה את הקישור הלגמרי לא מובן מאליו בין "אפס" לאות O?
נו באמת אתה בעצמך.
''נו, באמת''?!
היי, אמרתי "בלי קשר למזימות"! כשכתבתי ש'קפלן' זה ציטוט מהיצ'קוק, לא ידעתי בכלל על העניין עם ה-O. אבל לקרוא לאלכס "אפס" בסרט הזה, רק במקרה בגלל אלתור של השחקנית? אני לא קונה את זה. הכינוי הזה יושב יותר מדי טוב על הדמות של אלכס. לי נראה שדני לרנר אמר את זה פשוט כי הוא פחד להישמע פלצן.
אז דני לרנר לא מפחד למלא את סרטו במחוות פלצניות
למדי, אבל מפחד להודות בזה?
שמע, הוא כותב ביקורות קולנוע למעריב לנוער...
עניין של סטטיסטיקה
אם היא היתה קוראת לו "אלכסנדר ב. הופשטטר", שהוא גם שמו של גיבור סרטו המוקדם של היצ'קוק, הסיכויים שמדובר בצירוף מקרים היו מאוד קלושים. כאן אנחנו עוסקים ב*מילה* אחת כלשהי ש*מזכירה* לך (לא במפורש) אלמנט *אחד* מסוים מתוך סרט של היצ'קוק. צירוף מקרים?! בוא נגיד שדברים מדהימים מזה כבר קרו.
תצ'מע
אני דווקא חושב שהוכחת בצורה מספקת ש"קפלן" מתייחס ל"מזימות בינלאומיות" – אם הגיבורים של שני הסרטים נקראים באותו שם ועוברים פחות או יותר את אותו תהליך, זה מספיק מבחינתי.
לכן אני לא מבין את ההתעקשות הזו לגבי O. אם לרנר אומר שזו הייתה פליטת פה, איך תוכיח אחרת? ובכלל, מה ז'יז'ק היה אומר על ההתרכזות האובססיבית הזו ב-O? הרי אין ספק ש-O, כסימן מורפולוגי, מסמל את ההיעדר הרדיקלי שמכונן כול סובייקט באשר הוא, וההתעקשות שלך אינה ניסיון למלא את ההיעדר הזה, אלא כפי שכול לאקאניאני מתחיל יודע, מקבעת מסלול של איווי סביב ה-0, איווי שמכלכל את עצמו, למען עצמו. אין ספק בליבי, שה-0, ההיעדר עצמו, הפך מבחינתך לאובייקט a קטנה, או שמא יש לומר, אובייקט O קטנה. בקיצור זה קרב אבוד.
ולמקרה שתבין לא נכון,
בקולנוע, שום דבר הוא לא סתם אילתור.
מה שמופיע בסרט הוא לא הטייק הראשון של השחקנים קוראים את התסריט + אילתורים. יכול להיות שלאורך הצילומים היו עוד סטיות קטנות מהטקסט ואילתורים של השחקנים; חלק מתפקידו של הבמאי – והעורך – הוא לעבור אחר כך על החומר, להוציא את מה שלא מתאים, ולהשאיר את מה שכן מתאים. "אפס", כאמור, יושב בסרט מצוין. הבמאי אולי לא המציא את המילה הזאת, אבל זאת כן היתה החלטה מודעת שלו להשאיר אותה בסרט.
אכן
טובה סוחרת סמים פראיירית ממאבטח.
מדיניות הפצה
עד כמה שאני מצליח להבחין, "ימים קפואים" בהחלט זוכה לבאז חיובי, אפילו חיובי מאוד – הרבה כתבות בעיתונים, כתבת שער או שתיים לכוכבת, כמה הופעות בטלוויזיה וכדומה.
אז למה, לכל הרוחות, הוא מוקרן בשני בתי קולנוע בארץ? מה הרעיון? איך מישהו אמור לראות סרט ששלושה שבועות (נדמה לי) אחרי שהוא יוצא כבר לא מוקרן בשום מקום?
שמישהו יסביר לי, בבקשה, מה עומד בבסיס מדיניות ההפצה של סרטים ישראליים – כי את חציים אני לא רואה פשוט כי הם נעלמים מהמסכים באותו השבוע שהם יצאו.
נ.ב. – הופה! אני רואה שבמהלך סוף השבוע הצטרף קולנוע אחד בחיפה (עם הקרנה אחת ביום, אבל בכל זאת).
אולי זו רק אני,
אבל קראתי כאן את כל התגובות, ואת הביקורת, וביקורות אחרות, ואני מתחילה לחשוב ברצינות שנכנסתי בטעות לסרט אחר.
"ימים קפואים" שאני ראיתי היה די איטי ונמרח, עם משחק מאולץ של דמויות המשנה, והרבה פוטנציאל מבוזבז.
תשומת הלב לפרטים הקטנים הייתה נהדרת, והעלילה (למרות שלא הייתה לחלוטין מקורית) הייתה טובה. כל השאר היה די לוקה בחסר.
הדיונים שלכם בנוגע לסרט היו הרבה יותר מעניינים מהסרט עצמו.
אם הקישור ל''מזימות בינלאומיות'' התברר ככוזב
איך יודעים שהקישור ל"הדייר" הוא אמיתי?
הדמיון ל''דייר'' רב מכדי להיות מקרי
אם הקישור ל''מזימות בינלאומיות'' התברר ככוזב
היי, אל תגזים.
התברר שהכינוי אפס לא קשור למזימות, השם קפלן לעומת זאת עדיין בחזקת חשוד בציטוט.
וביתר פירוט
מילא אם היה רק את העניין של השתלטות על הזהות האישית, אבל הסצנות בבית חולים נראות כמחוות ברורות ל"הדייר".
ואחת מהסצנות עם השכנה
היא אחד-לאחד חיקוי של הסצנה עם החדרנית מ"מזימות בינלאומיות". עדיין, לפי טווידלדי, זה צירוף מקרים שלדמות קוראים קפלן.
זה כבר טיעון יותר טוב.
הגם שלי זה לא בדיוק נראה דומה, אבל היי – לא חיפשתי דמיון.
ההבדל הוא שאתה בונה תיאוריה על סמך דמיון (העתקה?) של סצנות, וזה נראה לי יותר מבוסס מלבנות תיאוריה על סמך שם לא נדיר של דמות.
קודם כל התנצלות.
כשהגבת ל'הדייר' זה היה בדיוק אחרי שהתנהל פתיל על עניין 'מזימות בינלאומיות', אז חשבתי שאתה מחקה את התגובות באותו פתיל.
שנית, לעצם העניין, רצוי לציין שכל העניין פה התחיל מהשאלה האם השם 'קפלן' מעיד בהכרח למחווה ל'מזימות בינלאומיות'.
מחווה בסצנות לסרט זה או אחר זה כמובן עניין אחר.
(את 'הדייר' לא ראיתי).
בהחלט
גם רתיעה נכון, איך שכחתי…
לדעתי ''ימים קפואים'' הוא בבירור העתקה של:
1. "מזימות בינלאומיות".
2. סלבוי ז'יז'ק.
3. "הדייר".
4. סלבוי ז'יז'ק.
5. טיסה 93.
6. סלבוי ז'יז'ק.
נראה לי שיש פה רעיון לסקר.
(אה, אגב: גם היצ'קוק הושפע מסלבוי ז'יז'ק, כמובן).
לגבי השחור לבן
לפי מה שאמר הבמאי, הם צילמו בשחור לבן פשוט כי זה היה זול יותר ולא היה להם תקציב.
לא מדויק.
בתכנית "מאחורי הקלעים" הוא טען שהם התחילו לצלם בצבע, ואז היתה תקלה שגרמה לזה לצאת שחור לבן והם ראו כמה שזה יותר מגניב והחליטו לעבור לשחור לבן.
עם זאת, יש קשר לעניין הכספי – סרט שמופק באמצעים דלים אכן נראה טוב יותר בשחור לבן (ע"ע קלרקס הראשון).
כוון לפרשנות
בצאתי מהסרט שמעתי את אחד הצופים אומר לרעהו, שהוא נזכר באגדת עם על בובה, שניתנת במתנה והיא עטופת קליפות. כשהילדה, שקבלה אותה, מתחילה לקלף קליפה ועוד קליפה ועוד, לא נשאר בסוף כלום…
אותי זה זרק לכאב הזה של העיסוק בחלום ובאשליות
ואפשר להרחיב.
מסכימים ?
אחלה אחלה סרט!!
והתגובות (שחלקן מוזרות והזויות לא פחות מהסרט עצמו) מראות בסופו של דבר עד כמה הסרט באמת מוצלח ועד כמה אי אפשר להישאר אדיש אליו.
עצם העובדה שבסופו של דבר נשארים עם איזשהי תעלומה לא פתורה ושניתן לנתח את הסרט מכל מיני כיווני אמיתות שונים מראה כמה התסריט חזק ואיזה עבודת מחשבה יפה נעשתה כאן.
ניתן רק לדמיין מה היתה יכולה להיות התוצאה עם תקציב גדול פי 4.
אולי בעוד 20 שנה יעשו לו גרסה מחודשת ואז נראה.
הסרט קובע לבמאי החדש ולשחקנית רף ציפיות גבוה מאד להמשך מבחינתי. הוא ברמה אחת גבוהה יותר מכל סרט ישראלי אחר שיצא בשנתיים האחרונות
באמת חבל ומוזר שבקושי יש בתי קולנוע שמקרינים אותו (3 בלבד ועוד פעמיים בשבוע). הסרט הזה יכול וצריך להיות להיט אז למה בולמים אותו ככה?
'ימים קפואים': הקרנות באוזן השלישית
כיוון שהסרט זכה להתעניינות גדולה כאן, וכיוון שלא כולם הספיקו לראות אותו בקולנוע (אני, למשל) –
בחדר ההקרנות של האוזן השלישית בירושלים, 'הקומה מעל', יש כמה הקרנות של הסרט במהלך חודש ינואר. אלו שנותרו:
– יום ד', 17.1, 21:00
– יום ה', 25.1, 19:30
– יום ד', 31.1., 21:30
אם אני לא טועה, עלות ההקרנה 20 ש"ח, ואין לי מושג אם אמורים להזמין מראש או לא (ב-02-5633093).
נ.ב. – הודעה זו היא שירות לציבור, לא פרסום מסחרי. אבל אם מישהו מהאוזן קורא, אני בהחלט מקבל מזומן.
ללא ספק, אחד הסרטים הישראלים המוצלחים שראיתי.
תסריט לא רע שמצליח לעניין אותי במשך רוב הסרט זה משהו שאני לא ממש מצפה לו כשאני ניגש לראות סרט דובר עברית. אני בדרך כלל גם מכין את עצמי מראש לכך שהמשחק ייראה מאולץ ולא טבעי כי "אנשים לא באמת מדברים ככה" ו"באנגלית זה נשמע יותר טוב".
אבל הסרט הזה היה שונה מרוב (אם לא כל) הסרטים הישראליים שיצא לי לראות. הרעיון של הסרט היה מעניין, הסיטואציות הרגישו לרוב די אמינות (פרט לחוזר בתשובה, שהרגיש לי לא קשור ומוקצן), וזה לא היה סרט על צבא ולא דרמה. זה היה סרט מתח (אולי בעצם דרמת מתח) וככזה הוא היה לא רע.
כל זה לא כדי להגיד שהסרט חף ממגרעות. הוא עדיין איטי מדי, מאולץ לפרקים, לא משכנע וצפוי, אבל היו בו כמה קטעים ששכחתי מכל זה ופשוט נהניתי מהסרט. וזה הרבה יותר ממה שאני יכול להגיד על כל סרט ישראלי אחר.
מש''א, בערך.
זאת אומרת, נדמה לי שחווית הצפייה הכללית שלי הייתה קצת יותר חיובית משלך, אבל גם לי הציקו אותן הבעיות.
אגב, זה מדהים עד כמה ענת קלאוזנר מצליחה להיות סקסית בחצי הראשון ועכבר רטוב ואומלל בחצי השני – וזה הרבה יותר מלבוש ותספורת, כמובן.