עדות שבורה

מאת
מרווין
– פורסם ב 19 במאי 2007Posted in: ביקורות

במקור: Fracture
במאי: גרגורי הובליט
תסריט: דניאל פיין, גלן גרס
שחקנים: אנתוני הופקינס, ראיין גוסלינג, רוזמונד פייק, דייויד סטרטהיירן

טד קרופורד, מהנדס אווירונאוטיקה מצליח, רצח את אשתו. אין כאן שום מקום לספק. לא זו בלבד שהוא נתפס ליד הגופה עם אקדח ביד ומסר הודאה מרצון, כל היושבים באולם הקולנוע גם צפו בו בשעת המעשה.

עורך הדין ווילי ביצ'ום עומד לסיים את ימיו בשירות הציבורי. רגליו עוד במשרדי התובע המחוזי, אבל הראש נמצא כבר במשרתו החדשה והנכספת בפירמת הענק של ווטון, אימפריה של משפט מסחרי. רגע לפני שהוא עוזב הוא מקבל את המקרה הפשוט הזה, בסך הכל דיון מוקדם בעניינו הסגור מראש של קרופורד. עניין של כמה שעות.

טוב, אם זה היה כל כך פשוט, לא היה סרט, נכון? מר קרופורד הממהר להתוודות, שאף מוותר על שירותי עורך דין ומייצג את עצמו בבית המשפט, מתגלה כאדם שלא משאיר דבר ליד המקרה, ומתכנן את כל מהלכיו מראש. התיק הקל הופך מסובך: מתברר כי השוטר שעצר את קרופורד בזירת הרצח עסק בשעות הפנאי בניאוף. בדרך כלל זו אינה סיבה למנוע משוטר לגבות הודאות, אלא שבמקרה הזה הגופה גופא היתה שותפתו לחטאו של השוטר, ופריט מידע זה, אם יתגלה, מספיק כדי לפסול את הודאתו של הבעל בקטיעת הקדנציה של אשתו. ווילי השחצן, שעד עכשיו הצליח לשמור על 97 אחוזי הרשעה, מוצא את עצמו מתמודד מול נאשם ערמומי ומתוחכם ממנו, ורשת הראיות שחשב שמצויות בידו נפרמת במהירות.

ד"ר חניבעל לקטר, המגלם את קרופורד המחושב, הקר והאכזר, עושה עבודה מצוינת, שנופלת ברמתה רק מתפקידו הזכור בסדרת הסרטים הידועה בה גילם את השחקן הבריטי הוותיק סר אנתוני הופקינס. הוא מדבר בלחש מצמרר, מנתח את נקודות התורפה של הסובבים אותו, ונראה שכוונתו לאכול את ווילי בלי מלח. נתקלתי בתלונות לפיהן לקטר חוזר כאן במדויק על התפקיד שביצע ב'שתיקת הכבשים', אבל בחיי שאני לא מבין אותן – הרי זה מה שאנחנו אוהבים בו, למה שיעשה משהו אחר? בן זוגו לטנגו, ראיין גוסלינג, מרשים גם הוא, בין בתפקיד עורך הדין היהיר בפתיחתו של הסרט, ובין בתפקיד עורך הדין המוכה אך הנחוש שבהמשכו.

הסרט בנוי על מאבק המוחות המתנהל בין הפרקליט המבריק והמהנדס התככן, שלא מהסס לנקוט באמצעים בלתי שגרתיים ולהשתמש בתכסיסי לוחמה פסיכולוגית להתשת יריבו. כך, למשל, מגלה ווילי כי קרופורד מנצל את זכויותיו על מנת לשלוח בעקבותיו בלש פרטי. קרופורד גם יודע בדיוק על אלו מכפתורי הטוקסידו של ווילי עליו ללחוץ, שכן הוא מבין כי נקודת הכוח של ווילי – אבל גם החולשה שלו – היא שהוא חייב לנצח בכל מחיר. הבנת המניעים הזו נכונה כל כך, שבמהרה ווילי הגא זונח את האדישות שלו כלפי התיק ושוקע בפרשה באופן אובססיבי יותר ויותר.

עבור ביצ'ום זו התלבטות כפולה מרובת מאבקים פנימיים: מצד אחד הוא מונע בידי הרצון להישאר ממונה על התיק, עד שיוכיח את אשמתו של קרופורד. מצד שני, הוא מסתכן באובדן הג'וב החדש והנוצץ. יוצרי הסרט השכילו ליצור סיטואציה מסקרנת ומותחת מאוד, כיוון שלא ברור כיצד, בסופו של דבר, יתגבר ווילי על יריבו. אך לאחר שהובהר מה המצב ומיהם הצדדים הלוחמים, הסרט נתקע מעט: ווילי זקוק לראיות נוספות ולא יודע מה לעשות בעניין, ווילי עדיין זקוק לראיות נוספות ולא יודע מה לעשות בעניין, לווילי אין ראיות נוספות ואין לו גם מה לעשות בעניין. כמה פיתולי עלילה נוספים לא היו מזיקים, לדעתי.

אף על פי שהסרט הוא ביסודו מותחן, ההתנגשות בין ווילי לקרופורד מאופיינת בשורות מחץ משעשעות וסצינות קומיות למדי, כאשר ווילי זוכה לכינוי "ג'יימס בונד" ואילו קרופורד, התמים וחסר הידע המשפטי כביכול, מגשש את דרכו בבית המשפט, בגולמניות מזויפת כמו שטר של שלוש מאות שקל. הדבר מוביל לכך שלעיתים שוקע הסרט עמוק בתוך הדיון המשפטי, ואף מבסס כמה מהתפניות שלו על עקרונות משפטיים. יכול להיות שאירועים אלו לא יהיו ברורים דיים למי שמושגים כמו "פירות העץ המורעל" אינם אומרים לו הרבה. למרות זאת, האווירה המתוחה נשמרת בהצלחה רוב הזמן, וגם ברגעים האיטיים יותר מצליחות הנגיעות הקומיות והכימיה בין שתי הדמויות העיקריות למנוע שעמום.

הבעיה היא שלאורך רובו של הסרט מוביל קרופורד על פני התובע הצעיר. למעשה, היתרון שלו משמעותי כל כך, שכאשר מנסה הסרט לאזן את התמונה לטובת ווילי, התוצאה פשוט אינה אמינה. לא שמדובר במהלך בלתי הגיוני מבחינה לוגית (אם כי מבחינה משפטית אני עדיין תוהה על מידת נכונותו). אבל לאחר שהסרט משכנע בהצלחה שקרופורד ערמומי יותר מויזיני ובעל מוח יצירתי יותר משל וילי וונקה, קשה לקבל את האפשרות שהוא ייכשל או יחמיץ משהו.

בסופו של דבר נהניתי מהסרט, שמשלב מותחן בית משפט רציני עם נגיעות הומוריסטיות, למרות הצלצול המוזר של הצירוף. עם זאת, קשה להימנע מהרגשה של פספוס מסוים, שנובעת בעיקר מהסוף הנפול. התחושה היא שעם צמד שחקנים משובחים שכאלה, כתיבה מהנה כזו ובימוי מותח כזה, יכולנו לקבל תוצר סופי עוד יותר מוצלח.

תגיות: