ביקורת מתגלגלת: המוסד, עונה 2

נו, ספויילרים וזה.

פרק 1 – בצילו של סלדון

בעונה הקודמת של "המוסד": העיבוד לטלוויזיה של אפל של סדרת הספרים הקלאסית של אייזיק אסימוב, קורא ותיק של הספרים החליט לערוך ביקורת מתגלגלת ועמוק לתוך העונה הוא גילה שלסדרה יש קשר מצומצם לספרים ובעיה עקרונית עם נושא של מרחקים בחלל. אבל כפי שניבאה הפסיכוהיסטוריה – לכל סדרה מוערכת תהיה עונה שנייה.

העונה השנייה מתחילה עם הקיסר קליאון, הפעם קליאון ה-17 שנמצא במיטה עם עוד נערת הרמון קיסרי… רגע, זאת דמרזל הרובוטית! לא ידעתי שזה חלק מהגדרת התפקיד שלה. ומזל שהיא הייתה שם, במקרה, כי החדר הפך לזירת התנקשות עם נינג'ות חסרות עיניים, וקליאון מגן על עצמו עם הראש של הרובוטית. האבטחה בטרנטור ממש התדרדרה ב-150 השנים האחרונות. אבל אין מה לדאוג, קליאון זה קליאון, והוא יוציא להורג את כל מי שמעורב.

על כוכב סינקס, גייל וסלבור חולקות רגע של אקספוזיציה לטובת מי ששכח מה קרה בסוף העונה הקודמת, ומגלות שהן אם ובת ושכל החזיונות שהיו להן בעונה הקודמת הם כנראה משהו גנטי. כעת הן תקועות יחדיו על סינקס שבעבר היה ביתה של גייל בו גדלה בתור אאוטסיידרית מוחלטת וכעת הוא אוקיינוס אחד גדול ונטוש מתושבים. אבל אין מה לדאוג, כי חוץ משתיהן ומלהקה של טריגונים חזאי מזג אוויר שמדווחים על הוריקן שמתקדם לעברן, בקרקעית הים שוכנת הספינה של סאלבור. סאלבור יודעת להתניע אותה וגייל יודעת לצלול ממש טוב, כך שלא נדרש אלא קצת שיתוף פעולה של אם ובת כדי להפעיל את הספינה ולטוס להמשך העלילה.

בין לבין, הארי סלדון, ממציא הפסיכוהיסטוריה שמת בפרק השני של הסדרה אבל למה שזה יעצור אותו, משתגע לאיטו בתוך עולם מוזר ובעזרת פלאשבק מתקופת ילדותו מבין שהוא למעשה ייצוג תלת-מימדי בעולם ארבע-מימדי (כי מסתבר שמתמטיקאים מוכשרים לא מבינים גיאומטריה רב מימדית בלי הורים מתעללים). אחרי שיטוטים בעולם שהוא תלת מימדי לחלוטין רק עם כבידה בכיוונים משתנים, ושיחות עם דמות שהיא האווטאר של המתמטיקה הרב מימדית, סלדון מגלה שהוא היה קבור כל הזמן הזה בתוך המכשיר המיוחד שמכיל את כל הפסיכוהיסטוריה, ואנחנו מגלים שגייל כלאה אותו שם כי… סיבות.

בחזרה על טראנטור, שגידל כמה טבעות מסלוליות מאז העונה הקודמת (כמו שאמר קליאון – כשרוצים להפגין כוח, לא חוסכים בהוצאות. אני מסתכל עליכם, אפל), אנו מגלים את תכניתו המרושעת של קליאון-יום: חתונה? אחרי 17 דורות של שיבוטים ושל קליאון שחר-יום-דמדומים, הוא החליט פתאום שרבייה א-מינית זה לא בשבילו והגיע הזמן לחזור לשיטה הקלאסית של נישואים מלכותיים. תראו מה שסקס עם רובוטים יכול לעשות לאנשים.

על טרמינוס, כוכב רחוק שכבר אין עליו פרצוף מוכר מהעונה הקודמת, אזעקות מצפצפות – הכספת, זאת שבעונה הקודמת גילינו שמכילה גרסה נוספת של הארי סלדון, מתעוררת לחיים. זה אומר שאנחנו מתקרבים למשבר סלדון נוסף.

על גבי עולם סינקס, גייל מגלה לסאלבור את הקונספט של משברי סלדון: צריך מישהו מיוחד שיודע לתפעל אותם. סאלבור הייתה במשבר הראשון אבל ההיסטוריה המשיכה בלעדיהן, והמשבר השני בפתח ואחריו עוד שרשרת משברים. והמשבר הקרוב הוא שהאימפריה מגלה את עלילות העונה הקודמת ומחליטה לבדוק מה זה המוסד הזה שסלדון הותיר אחריו.

העונה הראשונה מאוד מבולבלת למי שקרא את הספרים, והיא מערבבת סיפורים שונים על התפתחותו של המוסד עם דברים שסותרים את הספרים לחלוטין. אבל נראה שהעונה השנייה היא סוג של ריבוט. היא מדלגת על החלקים שטרם ראינו מהספר הראשון ועוברת ישירות לעלילת הספר השני – המלחמה של המוסד בקיסרות. בספר המקורי המלחמה נגמרת בהתפרקותה של הקיסרות אבל מן הסתם הקליאונים ימשיכו לעונה השלישית, אז אני ממתין מראש לשינוי נוסף.

את העונה הראשונה סיימתי בתחושה מעורבת. הפרק הראשון של העונה השנייה התייחס היטב לקפיצת הזמן, התמודד לא רע עם הקונספט של שחקנים קבועים בסדרה שעלילתה אמורה להמשך על פני אלף שנים, והותיר אותי הרבה פחות מבולבל מהעונה הקודמת. אני רק מקווה שהעונה תמשיך להיות הגיונית וללא סצינות של הארי סלדון קופץ מאחורי הספה וצורח.

פרק 2 – מבט חטוף באפילה

מה שנחמד בביקורת מתגלגלת זה שאפשר להתמודד עם הציפיות שלך ולעדכן אותן בהתאם כשמגיע הפרק הבא והופך את כל מה שחשבת ללא רלוונטי.

בזמן הצפייה בפרק כבר התחלתי לבנות בראש את הביקורת לפרק (כלומר, זאת ארוחת ערב עם כוריאוגרפיה מאוד יפה, אבל זאת עדיין רק ארוחת ערב), ותכננתי להתייחס בהתנשאות לדמויות כי אני מזהה שמות שרצים בחטף ויודע מה התפקיד שלהם, וככה אני יכול לספיילר לדמויות מי זה בל ריוז ומה החשיבות של הכוכב סיוונה ואיך הולך להיפתר המשבר השני וספוילרים על גבי ספוילרים כי אני קראתי את הספר.

ואז בא הפרק ואומר לי: אה, אתה חושב שאתה יודע מה הולך להיות בעתיד? אתה חושב שאתה איזה סוג של הארי סלדון, שיכין תוכנית לאלף שנים בעתיד שתתממש לה לאיטה? מה פתאום. בספר זאת הייתה הפתעה, אבל בסדרה זה כבר ידוע שעומד להיות מוסד אחר שישחק בעלילה. אבל לנו יש משהו אחר – לנו יש דמות על-חושית, שיכולה לראות את העתיד, ולעשות ספוילרים לעצמה. איך נראה לך הספוילר לספר הבא, אה?

אבל לפני הספוילר לעתיד, נדבר על החלק מהפרק שמסתבר שהוא החלק הכי שפוי ורגוע – הקיסר קליאון. לאחר שיחה נונשלנטית עם דמרזל שמזכירה לנו שיש לקיסרות יכולת לערוך לחלוטין זכרונות של אנשים (הרבה יותר קל לחסל אותם, כמובן, אבל יש כאלו שזאת פרוצדורה להחליף), מגיעה ארוחת הערב. לאחר אימון עם חנה בבלי גלקטית – אחרי הכל, זאת הפעם הראשונה באי אלו מאות שנים שמגיעים אורחים – נפגשות משפחות המחותנים. כלתו המיועדת של אימפריה היא מלכת הדומיניון, שעלתה לכתר אחרי שאחיה שאומנו לשלטון נהרגו בתאונה טראגית והשאירו את האחות הארטיסטית כמלכה, כך שהדרך הכי טובה בשבילה למלוך היא נישואים קיסריים.

אבל לכל אורך הסצינות שלה, נראה שהמלכה החדשה לא חסרת אונים כפי שהיא מציגה את עצמה. היא גילתה על ניסיון ההתנקשות; היא מצליחה לגרום לקליאון לקחת אותה לראות את הרזרבות-קליאון, ולדבר על השמדה שלהם אחרי הנישואים וסיום שושלת הקליאונים המשובטים; והיא שואלת שאלות מאוד חכמות לגבי דמרזל, שקליאון מצליח להדוף בינתיים. בסך הכל, נראה שצד הסדרה שעוסק בתככים מלכותיים בונה משהו להמשך העונה.

בחזרה למוסד, אנחנו מקבלים השלמה של כמה התפתחויות עלילה מהספרים שדילגנו עליהן. המוסד הפך להיות ארגון מיסיונרי, שולח שליחים לעולמות רחוקים ומפיץ את תורת הנביא סלדון בעזרת הרבה טכנולוגיה שנראית כמו קסם. על כוכב הלכת סיוונה (סוג של כוכב מערב פרוע. בינתיים הסדרה הולכת בשיטת לוקאס לזיהוי כוכבי לכת על סמך מאפיין גיאוגרפי אחד), שלושה מיסיונרים מנסים להפיץ את תורת סלדון. אחד מהם מוצא את מותו, אחת מהם היא פרח כהונה נרגשת עם חיית מחמד שרק אמא יכולה לאהוב, ואחד מהם הוא פולי וריסוף, האדם החי היחיד שראה את התגלות סלדון הקודמת, כשהיה ילד בעונה הראשונה ולא נראה היום כמו בן ה150 עם היסטוריה של שימוש בחומרים משכרים שהוא באמת.

לאחר תצוגת תכלית, צמד לובשי האדום נקראים לחזור לטרמינוס במהירות כדי לחזות בפתיחתה של הכספת בפעם השנייה. לאחר מספר דיונים פוליטיים וכיפופי ידיים, ניגשים כל מנהיגי טרמינוס אל הכספת, שם השומר של טרמינוס (מחליפה העתידי של סאלבור) מתנהג כאילו הוא מלך וכוהן ונביא ומנסה לעשות סצינה מול הכספת. מה רבה הפתעתנו שבמקום הארי סלדון אקס מאכינה, הכספת לא מסבירה שום דבר, רק משתמשת בשומר כבובת גרב חד פעמית ומבהירה שמי שהיא מחפשת זה את הובר מאלו. מי זה הובר מאלו?

בסיפורי המוסד האחר, סלדון וגייל רבים. סאלבור מפשרת. סלדון פותר בקלות את הבעיה שהייתה בספינה. סאלבור פותרת קצת פחות בקלות את הבעיה הנוספת שהייתה בספינה, בסצינה יפה מאוד שמעלה שאלות האם זה דבר חכם לעלות ספוגת מים גבוה מעל העננים. ואז הם נתקעים, כי מכשיר הפסיכוהיסטוריה הנייד מגלה שיש עכשיו משבר, ואין את המוסד האחר שייתקן אותו, ואף אחד לא יודע איך לעשות את זה.

ואז לגייל עולה רעיון. אם היא יכולה לצפות בעתיד, למה שהיא לא תבוא משם עם ספוילרים? גייל נכנסת לטראנס ומוצאת את עצמה בעונה 3 150 שנה בעתיד, שם היא פוגשת טרמינטור בשם הפרד ומגלה שלושה דברים חשובים:

1. את הקיסרות ניצח הובר מאלו
2. את מיקום כוכב הבית של המוסד האחר (במקרה, כוכב מאוד קרוב להיכן שהם נמצאים עכשיו)
3. שבעוד 150 שנה הפרד יהרוג את גייל וסאלבור

תשמעו, לא צריך לומר לי להמשיך לצפות בסדרה, יש לי ביקורת מתגלגלת להשלים, אבל הסצינה הזאת מהווה טריילר מאוד רציני להמשך העונה ואולי אפילו לעונה השלישית, תלוי האם הקצב המהיר של שני הפרקים הראשונים יישאר או שבאמצע נוריד הילוך. חבל שאין לי אפשרות לראות את הביקורת של כל העונה ולגלות.

פרק 3 – מלך ופשוט עם

פרק שלישי. העימות בין המוסד לאימפריה עומד להתחיל, והפרק מניח על זירת הקרבות את שני הלוחמים המרכזיים של משבר סלדון השני.

בפינת האימפריה, בל ריוז. גנרל נאמן, אמיץ, שרמנטי. איש משפחה מסור שכולם אוהבים ונאמן עד מוות (ולא רק של עצמו) לקיסר.

בפינת המוסד, הובר מאלו. רמאי ותחמן, חלק לשון וזריז ידיים, שרמנטי, גנב שאפילו מי שמכירים אותו לא סובלים אותו.

ובפינת השופט, הארי סלדון. גרסה חדשה עכשיו עם הקובץ.

אימפריה: השבוע לקחנו הפסקה מתכנון החתונה המלכותית וההשפעה שלה על שושלת קליאון והתרכזנו בסיפור אחד – גיוסו של הגנרל המהולל בל ריוז למלחמה במוסד.

על מושבת עונשין שהיא כוכב מלח, דמרזל מגיעה לגייס את בל ריוז, הגנרל שקיבל עונש של עבודות פרך על כך שסירב פקודה ובמקום זה ניצח את הקרב. אנחנו זוכרים שיש לה הנחייה מקליאון לגייס או להרוג אותו, אבל היא משאירה אותה כמשתמע ופשוט נכנסת איתו למשא ומתן. המשא ומתן פחות או יותר מסתיים כשמסתבר שבעלו של בל, שחשב שהוצא להורג לפני שש שנים, לא באמת מת אלא שהודעה על מותו הייתה עונש נוסף, ואנחנו חוזרים לטראנטור בשביל להיפגש עם קליאון לסדרה של מבחני אומץ ונאמנות (אם אתה לא מרביץ לקיסר שלך אתה לא באמת נאמן לו!). בסוף, המפתיע, מסתבר שאכן בעלו של בל ריוז חי, ובניגוד לכל מה שלמדנו להכיר מהקליאונים, כולם נשארים חיים עד לסוף הפרק. קצת מוזיקה מרגשת, ומשפחת ריוז המלאה עולה על ספינת מלחמה קיסרית וקופצת אל השקיעה.

מוסד: הפרק הקודם נגמר בשאלה "מי זה הובר מאלו?". אז מסתבר שפולי הכהן הזקן יודע. מדובר בפרח כהונה לשעבר וסוחר תחמן ושרמנטי בהווה שנמצא על כוכב קורל (כוכב עירוני, פאשיסטי ופאשניסטי) (אין קשר לתחמן השרמנטי הקורליאני האחר). אנחנו פוגשים את הובר מאלו כשהוא באמצע משא ומתן עם הקומודור העריץ של הכוכב, למכירה של צמיד הצרחה מיוחד שמאפשר טלפורטציה והחלפת מיקום בין שני אנשים, אבל בעצם מדובר רק במזימה על מנת לגנוב את היהלום המאד-מאד-מאד חשוב שהשליט מחזיק.

עכשיו, אם זה היה סתם סיפור מדע בדיוני, הייתי אומר "למי אכפת מסתם יהלום, יש לך מכשיר טלפורטציה בידיים! זה הרבה יותר חשוב!", אבל בספר המקורי של אסימוב הופכים ברזל ממש לזהב ולא מתייחסים לזה בהמשך כי מה שחסר בטרמינוס זה ברזל. אז אני מניח שלא נשמע בעתיד על המוסד שמחליף גופים של אנשים.

התוכנית של הובר מאלו נכשלת, ופלוגה של חיילות סער פורצת לחללית שלו. העונש – הוצאה להורג על ידי גיליוטינה בצורת מחט למרכז הגוף. אתה רואה, אילון מאסק, יש דברים עוד יותר גרועים שאפשר לעשות עם X. שני הכהנים שלנו כמובן לא מוכנים שכל המלחמה עם האימפריה תכשל בגלל שהנבחר מסתובב עם חור באמצע החזה, אבל כל תחנוניהם לא עוזרים והובר מאלו נקשר לכסא ההוצאה להורג, שרמנטי עד הסוף… ואז מתחלף עם הקומודור, גונב את היהלום ואת כלי הרכב שלו, ואץ בשביל לגנוב את ספינת המוסד.

שני הכהנים מספיקים לעלות ברגע האחרון על הספינה ולגנוב אותה בחזרה מידי הובר מאלו (כולל פולי, שלהזכירכם הוא אדם בן 150 עם עבר של התמכרויות, אבל מסוגל לרוץ מהר יותר מספינת חלל). האח קונסטנט עוד מספיקה לתת להובר את אחת מזריקות הגמילה המפורסמות שלה, והגיע הזמן להגיע לטרמינוס, לראות עד כמה נוכל שרמנטי יכול להפיל את האימפריה אם אין לו ווקי לידו.

מוסד אחר: אחרי נחיתה קשה בכוכב המדבר, הארי סלדון מחליט לגלות שהם לא איפה שהם חשבו כי הוא שולט על הספינה והחליט לעשות עיקוף בדרך. אחרי ריב ארוך בין סלדון וגייל, עם סאלבור כמפשרת באמצע, העיקוף הזה מתברר כמתמטיקאית המפורסמת שסלדון וגייל מעריצים, שמסתבר שעדיין חיה ונושמת למרות שאנחנו כמה, 300 שנה מאז תחילת הסיפור?

גייל משאירה את הארי עם זוגתו וחוזרת לספינה. אחרי דיון קצר גייל וסאלבור מסכימות שהגיע הזמן לברוח מכוכב הלכת, כל זאת לא רגע מאוחר מדי מכיוון שמתחילים לתקוף אותם עכבישי לייזר ענקיים. באמת, עכבישים מכניים ענקיים עם קרן לייזר על הראש. הבריחה כמעט מושלמת כאשר הספינה מגלה עוד גוף חי אחד על כוכב הלכת… הארי סלדון.

אני מתחיל לחשוב שהמטרה של עלילת המוסד האחר היא לספק לנו דבר אחד בלתי אפשרי בסוף כל פרק, גם כששאר הפרק הוא התקדמות עלילתית סבירה ותואמת לספרים. אז עכשיו יש לנו את הארי סלדון בגוף חם וזז. הישארו איתנו לשבוע הבא שבו יסתבר שסאלבור יכולה לבצע קפיצות על חלל עם צוקהרה לאחור או משהו כזה.

אז מה היה לנו? הפרק השלישי של העונה היה כמעט שגרתי. שתי דמויות חדשות הוצגו, אלו שאמורות להחזיק את העלילה בפרקים הקרובים. אני בספק שעלילת המוסד והקיסרות תצליח להחזיק עונה שלמה, ואני מרגיש שנראה את הפרד שוב, אבל בינתיים שמנו את הכלים המרכזיים על הלוח. הם מן הסתם לא יכולים לשחק את המשחק מהספרים, בהתחשב בכך שבל ריוז והובר מאלו שייכים לסיפורים אחרים לגמרי, אבל אם שאר העונה תדאג להשאיר את הדברים המוזרים כחלק מעלילת המוסד האחר, ותשאיר את שאר העלילות יותר ניתנות לחיזוי מראש, הולך להיות לנו עונה הרבה פחות מבלבלת מהקודמת.

פרק 4 – היכן שהכוכבים מפוזרים בדלילות

מעניינים חייו של כותב ביקורת מתגלגלות. בשבוע שעבר עלה לי רעיון למבנה חדש לביקורות – כל הפרקים עד עכשיו היו מפוצלים לשלוש עלילות, בשלושה גופי שלטון נפרדים, אז למה לא לחלק את הביקורת לשלוש – קיסרות, המוסד והמוסד האחר. המבקר מתכנן וסלדון צוחק, אז כמובן שבפרק הזה לא היו בכלל סצנות של המוסד האחר. אולי המטרה היא ליצור מתח לקראת פענוח של מה שהתרחש בסוף הפרק הקודם? יכול להיות. אם רק הייתה זאת תעלומה מותחת.

פרק רביעי, וההפתעה הראשונה מגיעה כבר בכותרות הפתיחה. רשימת השחקנים הקבועים קצרה באופן חשוד. מסתבר שבפרק זה הסדרה מעבירה לאש קטנה את הסיפור הכללי ואת קווי העלילה ששייכים לדמויות ה"קבועות" ששרדו מהעונה שעברה ומתמקדת בדמויות החדשות ועלילת המוסד והקיסרות העונתית.

לאחר הכותרות, אנחנו חוזרים לרכיב שנראה שכבר שכחנו – ווייס אובר של גייל. כל אדם ביקום הוא תוצר של סט מאד ספציפי של זיווגים, גייל אומרת, ולפסיכוהיסטוריה לא אכפת מזה בכלל. באופן נוח, היא שוכחת שכל העונה הראשונה מבוססת על סאלבור שקיבלה גנים על אנושיים מאמה, אבל היא אומרת מה הנושא של הפרק הזה: זיווגים.

על טראנטור, הפלירטוטים מגיעים לרמה חדשה. על פניו, נראה שחברות המשפחה החדשות הן מתוחכמות יותר. יש להן מטרה לגלות האם האח קליאון-יום היה אחראי לחיסול האחים של המלכה על מנת להעלות לכס את המלכה חסרת הניסיון שתוכל לקבל את ההזמנה לנישואים. המלכה מעלה הצגה של אישה רגשנית וחלשה, ומפלרטטת עם האח קליאון-בוקר הצעיר, בניסיון לפתות אותו לגלות את סודות האימפריה. לכאורה זה אמור לעבוד, בעונה הקודמת האח בוקר היה החולייה החלשה; אבל זה כמובן לא אותו אדם, ואני חושב שהוא לא כל כך תמים. במקביל, שומרת המלכה מפלרטטת עם האח קליאון-ערב, ומסתבר שיש להם היסטוריה – היא הייתה חלק מההרמון כשהוא היה הקיסר, ולמרות שכל מי שחולקת את מיטתו עוברת מחיקת זכרון – עצם הבחירה בה הספיקה בשביל להפוך אותה לאדם מאד חשוב. קליאון-ערב ישמח לסיבוב שני, והיא לא תתן להזדמנות הזאת להתבזבז. לסיכום הסיפור על טראנטור, מסתבר שלדומיניון יש יכולת לשחק במשחקי הזכרון של האימפריה, והמלכה משתמשת בכך כדי לגייס שומר קיסרי שיגלה את סודות האימפריה. והסוד הכי גדול, נראה, הוא הדרך שבה קליאון שרד את ניסיון ההתנקשות – דמרזל.

על סיוונה, כוכב המערב הפרוע, בל ריוז, גנרל האימפריה, יוצא למשימת איסוף מודיעין עם בעלו (כפי שרומזת גייל ברמז בעובי של פיל – לא כל זיווג נועד להתרבות). מה יש לנו שם? צניחה ממסלול, נחיתה רכה מהשמיים, רובים מתקפלים, ערכת חילוץ שיש עליה סמל גדול של האימפריה למרות שרק עשר שניות קודם נאמר שצריך לשמור על חשאיות, כוכב מפגר שבו יש לכולם בעיות דנטליות כאילו באמת היה מדובר במערב הפרוע, וקרב פנים אל פנים לא מתוכנן שגורם לריב זוגי, כי אחרי הכל יש שש שנים של נתק שצריך להשלים.

מטרתם של שני קציני האימפריה היא ביתו של שריף אימפריה מזדקן, עמוס בספרי מיתולוגיה מצוירים. הוא מתדרך אותם בעלילות הפרקים הקודמים ובהתקדמות הטכנולוגית שהמוסד השיג – כמו הילת הגנה קיסרית וספינות על-חלל אוטומטיות. התדרוך נגמר עם המון זועם בשער ועם בל שיורה בראש השריף לבקשתו, וצמד הקצינים משתגר בחזרה לספינה בדרכם להמשיך בחיפושים אחרי המוסד.

על טרמינוס, צמד הכהנים והובר מאלו יוצאים מתרדמת חלל. קונסטנט והובר מתחילים ברצף פלירטוטים בעזרת בקבוק יין שגדל בעולם עם צד שפונה תמיד לשמש (דרך אגב, לא הדרך הנכונה לגדל ענבי יין, או כל דבר חי, בעצם). הובר מאלו פוגש את שמו החרוט על הכספת ונשאב פנימה. שניים קפצו אחריו מיד, ואנחנו מגלים שהכספת גדולה יותר מבפנים וגם שבפנים הזמן זז בקצב אחר. בפנים אנחנו מגלים את הארי סלדון השני, זה שהוא עדיין בינה מלאכותית, שמגלה לנו כמה דברים:

1. הוא ביקש את הובר מאלו כי השמועות עליו הגיעו עד לטרמינוס.
2. הוא חיסל את שומר טרמינוס כי אלוהים צריך להיות אל נקמות מדי פעם (וזה כל כך סלדון העצבני).
3. לצמד הכמרים יש משימה בטראנטור – להתחיל בשיחות דיפלומטיות ולמכור את הרעיון של המוסד לקיסרות.
4. להובר מאלו יש משימה אחרת, שכרגע מוגדרת סודית.
5. למנהל המוסד יש יופי של חליפה.

שני הכמרים יוצאים למשימתם הגלויה והובר לוקח את הספינה שלהם ואת חיית הגיהנום החמודה שבה, למשימתו החסויה. לכאורה נראה שהובר מאלו הפיל עוד נערה תמימה ברשתו, כשקונסטנט מתוודה על התאהבותה; אבל הפלירטוט ממשיך עוד הלאה, ואנחנו מסיימים את הפרק כשהובר מאלו המתרחק מביט בנערתו שנשארה מאחור… והאם זה עצב לא רק בעיניה אלא גם בעיניו?

אנחנו מסיימים את הפרק כשאף אחד מהזוגות בו לא שינה לכאורה את מצבו. בל ריוז ובעלו התחילו קצת לריב, קונסטנט והובר מאלו התחברו ונפרדו, ומלכת האימפריה לעתיד מנסה לתמרן את כולם בשביל להבין מה עומד מאחורי זיווגה עם קליאון. אבל בכולם, מי שמסיים ביתרון הוא בן הזוג הדחוי והחלש: בעלו של בל ריוז מהווה פעם אחרי פעם מצפן מוסרי. המלכה מתמרנת את כולם ונמצאת, לכאורה, שלב אחד קרוב יותר לגלות את סודות האימפריה. וקונסטנט, הנזירה הקטנה, נכנסה להובר מאלו ללב.

מבחינת העלילה, הדומיניון התקרב קצת לגלות את סודותיו של הקיסר; האימפריה התקרבה קצת לגלות את סודותיו של המוסד; המוסד הולך להופיע על דלתה של האימפריה בסופו של השלב הדתי שלו; והובר מאלו התחיל את משימתו, שלפי הפרד תצליח-הצליחה לדקור את האימפריה בצידה. מה שלא היה בפרק הוא התייחסות למוסד האחר. אני בטוח שזה אומר שבשבוע הבא זה כל מה שיהיה בפרק.

פרק 5 – הנצפים והנראים

והנה פתאום, הגענו לאמצע העונה. מה זה אומר? זה אומר שאם בסוף הפרק הראשון נראה היה שהסיפור המרכזי של העונה יהיה המוסד מול האימפריה, ואחרי שבפרק שעבר העלילה הזאת התקדמה בשיא הקצב, הגיע הזמן לשים לה ברקס. אז השבוע קיבלנו פרק שעוסק בכל מה שהוא לא מוסד וקיסרות; ובאופן ספציפי, ענייני זכרון.

על גבי טראנטור, אנחנו מקבלים עלילה וחצי.

העלילה המרכזית עוסקת בכלה החדשה של האימפריה. יש לה שתי תעלומות לפתור – הקטנה מביניהן, וזאת שהביאה אותה לשם באופן רשמי, היא החיסול של בני משפחת המלוכה. בשביל זה יש את האיש שלה בפנים, למרות שהוא לא מצליח לגלות כלום (אם כי האימפריה מאד התדרדרה, אם יש מישהו בפנים שיכול לגשת ופשוט לבקש חומרים מסווגים). אבל תוך כדי חקירה עולה שאלה אחרת – איך בדיוק הקיסר הצליח להתחמק מהמתנקשים הכי קטלניים בגלקסיה שנכנסו לחדר השינה שלו? אולי הוא בכלל לא שרד, ומדובר בעוד העתק שלו?

על מנת לגלות מה קרה בחדר השינה של הקיסר, צריך לקבל הזמנה מהקיסר (או הושטה של שרביט הזהב, גם יכול לעבוד). ולכן המלכה לעתיד נוקטת בשיטה מאד לא קונבנציונלית, ומציעה שהקיסר והיא יממשו מראש את נישואיהם. זה מוביל לסצינה הכי מצחיקה בפרק – הקיסר, האיש החזק ביותר ביקום, מסתבך ומתבלבל כשנכנסת למיטתו מישהי שלא מחויבת לחלוטין לעונג שלו, ולא מצליח לתפקד. אולי זה בגלל שהוא עדיין מאוהב בדמרזל. הסצינה נגמרת בריב שהוא בעצם טקס אירוסין מלכותי. קליאון נשאר בחדר השינה כשחצי תאוותו בידו (בשביל זה יש דמרזל), והמלכה העתידית עוזבת כשתאוותה באה על סיפוקה – היא גילתה שמישהו כן דימם בחדר השינה במהלך ניסיון ההתנקשות. אם לא ניתן לגלות מי היה זה שדימם, אפשר לגנוב זכרונות של מי שטיפל בו ולראות מי הציל אותו. התשובה, כצפוי, היא שדמרזל היא רובוט. לקח רק חצי עונה לגלות את זה.

בחדר אחר בארמון, האח ערב מתאחד מחדש עם רו, שומרת המלכה ואחת מנשות ההרמון האהובות עליו. הם מעבירים ערב מהנה של נטפליקס וצ'יל, ובנטפליקס אני מתכוון לצפייה במפגש הקודם שלהם, שהוקלט ונשמר בארכיון הזכרונות של הקיסרות, כשהיא הייתה צעירה והוא נראה כמו לי פייס. רו חושפת עד כמה עמוק מתבצעת מחיקת הזכרונות של האימפריה – לא רק שלא זוכרים, גם לא מודעים לכך שמשהו חסר. האח ערב מתחיל להעלות שאלות לגבי הזכרונות שלו. בטוויסט מפתיע עבורו, מסתבר שהאח קליאון-יום, למרות היותו עקרונית זהה לשני אחיו, הגביל את הגישה שלהם לעריכת זכרונותיהם. הם מנסים לקבל עזרה מהבינה המלאכותית ששומרת את זכרונותיו של קליאון הראשון, המקורי והלא משוכפל, אבל ללא הצלחה. ואז הם משנים טקטיקה: אם אין להם גישה ספציפית למידע של הזכרונות שלהם, יש גישה למטא דאטה! וכאן יש תגלית – אם חייו של קליאון כלשהו מספקים מספיק זכרונות לשמונים ג'יגה-באבל, אז לקליאון הראשון היו פי שלושה זכרונות! מה קורה פה?!

(זה לא ציני. זאת באמת שאלה מעניינת. אבל היא לגמרי תלויה במה תהיה התשובה, אז נשאיר אותה להמשך).

מחוץ לטראנטור, על כוכב איגניס, באמצע יער דמוי אנדור, נוחתים סלדון, גייל וסאלבור. אם מישהו ציפה להסבר איך סלדון נהיה פתאום בן אדם (כלומר, יצור חם ונושם, מבחינת אופי הוא נשאר עדיין אותו דוש), אחרי קליף האנגר של פרק שלם – שיחכה קצת, כי קודם צריך עוד הזייה של מפגש עם רייש. תזכורת – רייש, הבן של סלדון, היה אמור להרוג אותו , לברוח, לחזור לתחייה אחרי מאה שנים ולבנות את המוסד האחר; במקום זה, הוא נתן לגייל לברוח במקומו והוצא להורג. סלדון עדיין לא מרוצה מזה.

איך סלדון חי? הוא שיבוט. למה הוא שיבוט? עדיין לא ידוע. עד כמה אכפת לכולם מהתשובה? מעט מאד.

על כוכב הג'ונגל, שאמור להיות עשיר בחיים ונטול בני אדם, החללית מתרסקת. סאלבור יוצאת לסריקות, ומוצאת שם את הוגו – החבר שלה מטרמינוס, זה שאמור להיות מת כבר 150 שנה, אבל כנראה פשוט עשה העתק-הדבק לתא ההקפאה שלה והגיע להיפגש איתה. הם חוזרים לספינה, אבל סלדון עדיין לא מרוצה – משהו לא מסתדר. הוגו לא מתאים לנתונים השמורים, ולמרות שזאת הספינה שלו, הוא לא מצליח להיכנס בכוחות עצמו.

מה שעוד לא מסתדר זאת חבורה של אנשים שפורצת לתוך ספינת החלל ומעלפת את כל חברינו במחשבה. סלדון ושות' מתעוררים בחדר ריק, הולכים בעקבות לחישות שרק סאלבור שומעת לתוך אולם כנסים, שם הם פוגשים את אלת השמש המקומית. סלדון לא מרוצה מההצגה, והוא משתמש בכוחותיו המתמטיים כדי לגלות שיש כאן מקרה של הקוסם מארץ עוץ, והוא חושף את הטלפתית שמאחורי הוילון. הילדה היא אכן דמותה של הטלפתית כילדה, אז אכן התייחסו אליה כאלה – "אל תעריצו ילדים, זה דופק להם את החיים" היא ממליצה.

לא סתם גייל מהעתיד גילתה שהמוסד האחר נמצא על גבי איגניס. מסתבר שזוהי מושבת מחסה של טלפתיים, מנטליים, "נצפים" כפי שהם קוראים לעצמם. הם מזמינים את חברי המוסד האחר להצטרף עליהם, אבל בעצם רוצים להרוס את התוכניות של סלדון ולמנוע את התפתחותו של המוסד האחר.

אני מניח שסלדון, מתמטיקאי גאון אבל הלא-טלפת היחיד על כוכב הלכת, לא מרוצה.

הפרק הזה היה לא מספיק מעניין. הוא פותח עלילה חדשה לגבי הטלפתים של המוסד האחר, עלילה שיכולה בהחלט למלא את החסר בין חללית של שלושה אנשים ובין המושא לחיפושיו האלימים של הפרד; אבל בכיוון עלילות המוסד האחר אני לא מתרגש מעשרה דברים בלתי אפשריים לפני ארוחת הבוקר – שיזרקו שם מה שיזרקו, בסוף העונה נראה כמה מתוך זה היה הגיוני וכמה היה רק מילוי זמן. כנ"ל לגבי טראנטור – המלחמה הפסיכולוגית שקיימת בין האימפריה לדומיניון לא מפתיעה. לסיכום, זה פרק אמצע עונה שלא מוסיף הרבה. אם לצטט בינה מלאכותית חכמה, תביאו לי את הובר מאלו!

פרק 6 – הסיבה שבגללה האלים יצרו יין, פרק 7 – מוות הכרחי

לזה לא ציפיתי כשהתחלתי לכתוב ביקורת מתגלגלת על העונה השנייה של המוסד. בעונה הראשונה היה כל הזמן מתח בין הסיפור הקלאסי והמוכר לבין מה שהתרחש על המסך. היו עלילות משנה חדשות, זה ברור, אבל היה הסיפור הבסיסי של משבר סלדון הראשון, והייתה השאלה עד כמה הגרסה הטלוויזיונית שלו תהיה דומה למקור הספרותי.

היא הייתה מאד שונה. ואז הסדרה התפזרה עוד מחומר המקור, ואת העונה השנייה התחלנו כאשר הדמויות הראשיות עדיין מסתובבות ועובדות למרות שהיו אמורות להיות כבר חלק מההיסטוריה. עוד נאחזתי במילות קוד שנלקחו מהספרים – בל ריוז, הובר מאלו – אבל נראה שבדיוק כפי שגייל מגלה בתחילת העונה שתוכנית סלדון התבלבלה לגמרי, ככה קרה גם לתוכנית אסימוב. היא עוקבת אחרי הספרים רק בשמות, אפילו בהם היא לא משתמשת כמו שצריך והסדרה עוד לועגת לקוראי הספרים – "חשבתם שיש לכם ספוילרים לעתיד? את העונה עצמה אנחנו נפתח בספוילר".

וזה הפך את הסדרה למשהו שונה – סדרה עם עלילה ליניארית. כבר כמה פרקים שאנחנו עוקבים אחרי הדמויות הראשיות כשהן מתקדמות בעלילה ממקום א' למקום ב'. דווקא הפרק שבו היה השינוי הגדול מהסדר הליניארי, הפרק השישי שחלק מרכזי ממנו הוקדש לפלאשבק של סלדון, היה זה שכל השאר בו היה ליניארי לחלוטין ובלי שום דבר מעניין לומר עליו. ולכן אדבר עליו ביחד עם הפרק השביעי, שביחד איתו הם מהווים כמעט פרק כפול.

אז עברו שני שליש מהעונה, מה אנחנו כבר יודעים ואיפה אנחנו נמצאים?

א. האריטון "הארי" סלדון הוא בן אדם נורא.

טוב, אפשר להבין למה – קודם כל, הוא היה ילד מוכה. זה כבר מספק בסיס פסיכולוגי לאלימות שהוא מפגין כלפי כמעט כולם, לא גופנית ברובה אבל כן צריך לזכור שהוא שרף מישהו בלי סיבה טובה. מהפלאשבק שלו נראה שהוא התבגר בתור מתמטיקאי מזהיר עם ריבים צפויים עם הבוס מטעם האימפריה, אבל אובדן אהבת חייו ושותפתו לפיתוח הפסיכוהיסטוריה השימושית שבר אותו. זה לא רק הרצח של האחראית הישירה למותה; השנאה שיש לו לאימפריה היא עכשיו אישית, לא רק תוצאות המתמטיקה. הפירוט של חייו של סלדון בפלאשבק כמעט ומצדיק את כל הסצינות הסתומות בתחילת העונה בהן הוא צעק על דמויות לא מוכרות דאז.

כנראה שאובדן אהובתו והמצפן המוסרי שלו הפך אותו לאדם שמתייחס לאנשים כאל משוואות. צמד הפרקים מדגישים עד כמה הוא משתמש באנשים בהתאם לצורך שלו. את רייש הוא הפך לרוצח (והתוכניות שלו התקלקלו, שוב, בגלל אהבה). את פולי הוא הפך לאדם שבור שנאחז באמונה שלו בזמן שהוא סובל יסורים עבור הנביא. את קונסטנט הוא הפך ללא יותר מאשר חמור משא שנועד להביא אותו לשיחה ישירה עם הקיסר. ובגייל הוא משתמש בבסיס לתוכניות המוסד האחר, ללא שום התחשבות ברצונה.

זה הנביא שאיתו רוצים להחליף את האימפריה הקורסת?

ב. התוכניות של סלדון והמוסד משתבשות בקצב מהיר.

כלומר, זה ברור שבשלב הזה של העונה נראה שהכל הולך לעזאזל, זאת תסריטאות בסיסית לקראת המערכה השלישית, אבל את פרק 7 סיימנו כששום דבר לא עובד.

הובר מאלו, שהיה אמור להיות האס בשרוול של סלדון, הציע לחללאים שיתוף פעולה שיתן להם חופש משליטת האימפריה, והם פסלו את ההצעה לחירות והסגירו אותו.

המשלחת הצבאית של האימפריה בדרך לטרמינוס. הדבר היחיד שבל ריוז לא הצליח בו הוא לתפוס את הובר מאלו ואת החלליות נטולות החללאים של המוסד, אבל הוא יודע איפה טרמינוס. הוא קיבל הוראות מפורשות לתקוף שם, והוא אומר בפירוש שהוא לא יכול להפר את הוראות הקיסר (בפעם השנייה), כי המחיר יהיה גבוה מדי (תזכורת לימים בהם קליאון היה מומחה בעינויים מורכבים ולא רק צועק על כל מי שמעצבן אותו). בהתחשב בכך שמשבר סלדון השני אמור למנוע מלחמה, זו לא בשורה טובה לטרמינוס.

המשלחת הדיפלומטית לטראנטור נתפסה, קיבלה שימוע בפני קליאון, והסתיימה בטענה של קליאון יום "הנה, טענת שהבעיה של האימפריה היא השושלת הגנטית, החלטתי לסיים אותה בעצמי". כמו כן קונסטנט קיבלה טייזרים מכל הכיוונים ופלא שהיא תשרוד לפרק הבא.

והכי גרוע, על כוכב המוסד האחר (כוכב שקיבל שני מאפיינים גיאוגרפיים – ג'ונגל וחופים – מה שאומר שהוא בהחלט חשוב), מתרחשת מלחמה על ליבה ושכלה של גייל. המנטלית הראשית טלם מאמינה לחזיון של גייל על עתיד שכולל את הפרד ומאמינה שהטלפתים שלה לא יכולים להישאר ספונים בכוכב המקלט שלהם אלא צריכים להתכונן. היא פשוט לא מאמינה שהדרך הנכונה לכך היא להפוך את הכוכב שלה למוסד האחר.

עד כמה שהארי סלדון הוא אדם רע, טלם מוצגת כמו מפלצת. היכן שסלדון משתמש בפסיכולוגיה בשביל לגרום לאנשים לעשות את רצונו, טלם חודרת להם לראש וגורמת להם לעשות פיזית את רצונה. והיכן שסלדון הרג מישהו בשביל להוכיח נקודה, טלם הורגת כי "יש מוות הכרחי". עם מספיק משחקי מוח, שמלווים באפקטים של קפיצות זמן וטשטושי רקע כדי שנדע שיש משחקי מוח, היא מצליחה לשכנע את גייל ללכת לכיוונה, להפוך למנטלית הראשית ולזנוח את תוכנית סלדון. מה שהיא לא מצליחה זה לשכנע את סאלבור, החושדת תמיד, מה שמוביל את סאלבור בסוף הפרק השביעי למות בפעם השנייה העונה.

בנקודה זו יש להזכיר שבסוף הפרק החמישי עלתה השאלה איך הארי סלדון חי. התשובה לכך כנראה פשוטה – שיבוטים גנטיים זה משהו שקיים בשפע בעולם – אבל עולה השאלה למה? תשובה שבתוך הסדרה כנראה לא נקבל, אבל התשובה התסריטאית פשוטה מאד – הארי סלדון צריך מוח אורגני בשביל שטלם תוכל לשחק בו, והתסריטאים צריכים סלדון חי בשביל שניתן יהיה להרוג אותו ולהציג את הפלאשבקים שלו. בזבוז של קליף האנגר. בשלב הזה אני בטוח שיש את העותק המקורי של סלדון איפשהו, בדיוק כפי שאני בטוח שסאלבור לא תישאר מתה בפרק הבא, אבל כרגע התוכניות שלו נראות די על הפנים. כמו סאלבור.

ג. הקיסר… מצליח.

גם אם נתעלם מהפסיכוהיסטוריה, עלילות טראנטור העונה שונות מבעונה שעברה. חוץ מפלאשבק קצר, כל העונה – ובתוכה עלילות האימפריה – מתרחשת באותה תקופת חיים. זה אותו קליאון-יום. והתוכניות שלו מצליחות. הוא ארגן התנקשות באצולת דומיניון – וקיבל כלה חסודה לשליטתו. אם בפרקים הקודמים נראה שיש לה תוכניות משל עצמה ושיש לה מנוף על קליאון, בפרק השישי היא עושה את הטעות הקלאסית של לדבר אל העם מעל לראשו של הקיסר, והמחיר מגיע בפרק השביעי: מושפלת, על כסא גניקולוגי, היא מגלה שאין לה שליטה על מה שמתרחש ושבהסכמתה להתחתן עם קליאון היא הפכה את הביציות שלה לרכוש האימפריה. המוות של משפחתה הפך לנקודת לחץ פסיכולוגית. אפילו ההצלחה הגדולה שלה, המרגל שגילה שדמרזל היא רובוטית (היו פעם הרבה רובוטים! והיו להם שלושה חוקים! והם עברו פוגרום ועכשיו לדמרזל יש רק חוק אחד!), מתפוצצת לה בפרצוף – דמרזל מודה, ומבטיחה להשתמש בדיוק הרובוטי שלה בשביל לשמור את המלכה בתלם.

למלכה נשאר רק מסלול פעולה אחד – קליאון-בוקר. היא עשתה לו עיניים מההתחלה והיא מנסה לנצל אותו ככלי נגד קליאון יום בהבטחה שהוא יהיה האב האמיתי של הקיסרים החדשים. חבל שלא סיפרו לה שבפעם הקודמת שניסו לנצל את קליאון-בוקר למרידה באימפריה זה לא נגמר טוב.

קליאון יום ניצח את המלכה והפך את מזימותיה לכלי ריק. הוא ניצח את אחיו, הפך אותם ללא חשובים ושולט על הזכרונות שלהם. הוא עומד לנצח את טרמינוס עם צי קרבי. והוא ניצח את סלדון, כששינה את כיוון האימפריה והפך את הפסיכוהיסטוריה ללא חשובה. וזה עוד הקיסר שמשכיב רובוטית. בקצב הזה בעונה הבאה כבר יהיו לנו קיסרים חדשים ומעורבבים גנטית ולי פייס יצטרך לחפש עבודה אחרת.

אז בסוף פרקים 6 ו-7 אנחנו נמצאים בשפל של תוכנית המוסד. המוסד עומד בפני התקפה כשהשליחים שאמורים למנוע אותה נמצאים במעצר או במנוסה. המוסד האחר עומד בפני השמדה עוד לפני שנוצר כשגייל שטופת מוח וסלדון שטוף ריאות. והכי מטריד שזה לא נראה לי כמו דבר רע, כי כל הרעיון של המוסד הוא תוצר מוחו של אדם רע ומניפולטיבי, לא פחות מהקיסר שאותו הוא רוצה להחליף.

זה בדיוק הזמן לבצע מהפך תסריטאי. לדעתי הדמות שהכי הרוויחה את ההובלה שלו היא קונסטנט.

פרק 8 – הקיסרית האחרונה

פרק 8 הוא פרק הגילויים והתשובות לתעלומות העונה השנייה. נכון, היה לנו קצת מזה בפרק 6, כשהפלאשבק של הארי סלדון החי-אך-לא-לזמן-רב גילה לנו כל מה שצריך לדעת עליו ועל מה שהוביל אותו להיות כזה דוש; אבל רוב השאלות המתינו בסבלנות והתפוצצו בפרק אחד.

עכשיו, זה בדיוק השלב בעונה שבו אנחנו אמורים להפסיק להציג שאלות ולהתחיל לקבל תשובות. ותשובות אכן קיבלנו. אבל זה גם גרם לפרק להתמקד כמעט רק במענה על שאלות ולזנוח את ההתקדמות העלילתית. נקווה שבפרק הבא נקבל גם סיפור שילך עם המידע החדש.

השאלה הראשונה: למה טלם כל כך רוצה להעביר את גייל לצידה ולבטל את התוכניות למוסד האחר?

זה היה ברור שמשהו לא מסתדר עם טלם. יותר מדי סצינות רלוונטיות אליה באיגניס לוו באפקטים של טשטוש רקע או חיתוכים מהירים. אבל, כמו גייל, רציתי להאמין בסיפור שלה – כוכב המנטלים צריך הנהגה לקראת בוא הפרד, וגייל חוזת העתיד היא בדיוק המחליפה שמתאימה לטלם.

אבל טלם לא רצתה מחליפה. בצעד שהופך אותה לנבלית גרועה כמו חלק מהקליאונים, היא חושפת את עצמה כערפדית: כשהיא מזדקנת, היא מעבירה את מודעותה לגוף חדש תוך כדי סיפוח הכוחות המנטליים החדשים, בעוד התודעה המקורית של הגוף הולכת ודועכת. היא לא רצתה את גייל בתור היורשת שלה, היא רצתה את הגוף הצעיר ואוהב הצלילה שלה ואת כוחות חיזוי העתיד שנמצאים בתוכו, וגייל היא סתם תודעה מיותרת שמפריעה לה. זאת בדיוק הנקודה שבה הארי סלדון היה יכול לומר לגייל "אמרתי לך", אם, כמובן, שניהם היו שורדים.

אה, כן, הארי סלדון. הארי סלדון של המוסד האחר, זה שהיה שמור כתודעה בכל מיני מחשבים בדרך עד שהפך ברגע אחד לאדם חי, אכן מת ואיננו עוד. ייתכן שבעתיד נגלה שהעותק שממנו שובט הסלדון החי אכן נשמר היכנשהו, אבל כרגע יש רק הארי סלדון אחד בעולם – העותק ששמור בתוך הכספת בטרמינוס.

ועכשיו השאלה השנייה: איך הארי סלדון של המוסד ידע שהוא צריך את הובר מאלו?

סלבור אמרה לו. כן, סלבור לא מתה, למרות שסיימה את הפרק הקודם עם ראש בתוך המים. טלם הצילה אותה וכלאה אותה בתוך כלא מנטלי. אבל זה לא כלא שמור במיוחד והיא נמצאת שם עם המה-שמו הפסיכוהיסטורי שהיה מוחבא במעיל שלה, אמור כנראה להיות מוסתר היטב אבל בעצם מחופש ללוח מתכת עם סימני "קפל כאן ליצירת מה-שמו תלת מימדי."

סלבור, שהקשיבה בשיעורים, יודעת שהמה-שמו הוא בעצם מחשב קוואנטי ויוצרת קשר עם הארי סלדון של הכספת. ההארי הזה, להזכיר לכם, הוא זה שצלה איש תמים בלי אזהרה והוא הרבה יותר רגוע, שקול ונחמד, יודע לנחם אב דואג ומבין באופן אנליטי את מצבו. וכאן עולה השאלה – אם הארי סלדון האחר רצה שסלדון של הכספת לא ידע את כל התוכנית, האם הוא צריך להישאר עם ידע חלקי? סלבור כמובן לא מתעסקת בשאלות פילוסופיות ומגלה לסלדון את הכל, כי לא צריך לתת למוסר שלך למנוע ממך לעשות את מה שנכון. סלדון שגילה את מקומו בתוכנית, מחליט להתחכם ולרשום את השם הובר מאלו לכל רוחב הכספת, וככה, ילדים, הוא גילה את החשיבות של הובר מאלו לתוכנית – עם ספוילרים מהעתיד!

אז הובר מאלו.

שאלה שלישית: למה בדיוק התכוון הפרד כשאמר שהובר מאלו ניקב את צידה של האימפריה?

באופן מילולי, הוא הקפיץ את הספינה שלו ישירות לטראנטור ובדרך גם פצע קלות את הקיסר.

"בוא נבטיח להשתתף תמיד בהוצאות להורג אחד של השני", אומרת קונסטנט בפרק, אחרי שהובר מאלו הציל אותה בשידור גלקטי חי ממפגש עם שילוב של הולה-הופ וגיליוטינה. הם בורחים מטראנטור בעור צווארם, וכמובן שמנצלים את הבריחה לממש את הכימיה שלהם. מאלו כמעט והצליח לנחש את שמה האמיתי של קונסטנט… כשלתוך עירומם הפיזי נכנס עירום מטאפורי, בל ריוז תופס את החללית ואותם עם המכנסיים למטה.

קליאון יום, שהמפגש השאיר אותו מדמם, מחליט לעשות את מה שקליאונים טובים עשו לפניו – ובמקום להורות על השמדת טרמינוס מהמסלול, עם עידוד קל מכלתו התככנית, הוא טס לשם לדיון על תנאי הכניעה. הוא משאיר את קליאון בוקר כאחראי (מה שמשאיר לו הרבה זמן לעשות קליאונים קטנים עם גיסתו לעתיד), ולוקח את פולי כשותף לשיחות ואת דמרזל כשותפה ל… קצת פחות שיחות.

הגענו לדמרזל. את זה שהיא רובוטית ידענו כבר מהעונה הקודמת, אבל עכשיו הזמן לענות על השאלה הרביעית – מה תפקידם של רובוטים בעולם של המוסד, בדיוק?

ספוילרים – בסדרת הספרים, דמרזל היה בעצם הרובוט דאניל אוליבאו, אשר ליווה את המין האנושי עוד מימי כדור הארץ, כפוף לשלושת חוקי הרובוטיקה, ומעליהם חוק האפס – רובוט לא יפגע באנושות.

בעולם המוסד, הרובוטים ובני האדם נלחמו על זכויות רובוטים, מלחמה שהתחילה מהתנקשות קיסרית בניגוד לחוק הראשון, עד שבני האדם השמידו את הרובוטים, כולם מלבד דמרזל. הפרטים לא סודיים, הם מתוארים בציורי קיר בארמון הקיסרי, מתחת לסמל של שמונה כוכבי לכת, אבל בעצם ציורי הקיר הם דלת סתרים. קליאון ערב מנצל את הידע שלו בציורי הקיר הזזים, ונכנס עם רו לחדר הסתרים, שם הם מגלים…

השאלה החמישית והגדולה ביותר: מה בדיוק העניין עם דמרזל. שאלת בונוס – מה בדיוק העניין עם הזכרון החסר של הקליאונים?

קליאון ערב ורו אהובתו הישנה-חדשה משחקים משחקי חתול ועכבר. לא ברור האם יש כאן אהבה אמיתית או עדיין משחקי שליטה, אבל רו מנצלת את הקרבה ביניהם לגלות שלדומיניון יש דרך לטפל במחיקות הזכרון של האימפריה… ושלקליאון ערב יש חור בזכרון בצורה של דמרזל, שתמיד הייתה שם ותמיד תהיה. החיפוש אחרי התשובה מביא אותם לחדר הסודות והפרק מסתיים במסקנה הבלתי נמנעת שדמרזל, שהייתה עם הקליאונים מאז הקליאון הראשון, זאת שהפכה את קליאון ערב לקיסר חלש שמתבונן בשקט על קריסת האימפריה ואת קליאון יום לגבר הורמונלי, דמרזל היא לא רק העוזרת של הקיסרים, אלא היא הקיסרית האמיתית מאחורי כולם. ועכשיו נשאר רק להבין למה.

הפרק נגמר כשקליאון קופץ לטרמינוס, בהרדמה כמו כל בני האדם, ואנחנו נשארים עם השאלה – מה יש בקפיצות שאפשר לראות אותו רק אם אתה חללאי מהונדס, או רובוט?

אה, כן, וגם איך ייגמר הנושא הקטן הזה של משבר סלדון השני כשחלליות קרב קיסריות מרחפות מעל טרמינוס. יש לנו שני פרקים למצוא לזה תשובה. בקטנה.

ובעצם, אני מסיים את הפרק הזה עם שאלה אחת משלי, כזאת שכנראה לא נקבל עליה תשובה עד סוף העונה – מה הסיפור שהסדרה מנסה לספר העונה? בעונה הראשונה זה היה פשוט יותר – רק ההבנה של מה מתרחש בעולם החדש הזה (ומה לעזאזל השתנה מהספר) הספיקה. אבל בעונה הזאת רק הסיפור של מלחמת המוסד והאימפריה לא מספיק, במיוחד מכיוון שכבר קיבלנו ספוילרים לעונה הבאה. האם גילוי האמת של דמרזל הוא באמת המטרה של העונה? עוד שני פרקים ונדע.

פרק 9 – לפני זמן רב, לא הרחק מכאן

יש אמרה מפורסמת בטרמינוס, מיוחסת לגרסה זו או אחרת של סאלבור הארדין: "אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת".

ובספרים, זאת אמירה הגיונית לחלוטין. אסימוב היה כותב של רעיונות, לא של אקשן. הוא תמיד העדיף את הפתרון שידרוש הכי הרבה שיחות והכי פחות מכות, וכך גם הגיבורים שלו. הובר מאלו מפורסם בתור מי שניצח במלחמה שבה לא נורתה יריה אחת.

אבל אנחנו עכשיו בטלוויזיה. ובטלוויזיה שיחות זה משעמם ואנחנו מצפים לקבל אקשן. אז אקשן בהחלט קיבלנו.

כלומר, לא בזווית של דמרזל, זאת שנתנה לפרק את שמו. כאן אנחנו מקבלים את סיפורו של קלאון הראשון ואת סיפורה של דמרזל, ואנחנו מקבלים אותו בקריינות ובדיאלוגים. אבל זה החלק הראשון של הפרק, ואחריו נלך ישירות לאקשן.

וסיפורה של דמרזל הוא… מעניין. נראה לי.

כלומר, כן, היא כבר נמצאת שתי עונות על המסך, אז זה הזמן לגלות איך רובוטים משתלבים באימפריה (הם לא. דמרזל היא שבוית מלחמה שחיכתה אלפי שנים עד שקליאון הילד יגלה אותה). איך דמרזל שרדה עם חצי ראש בתחילת העונה (היא שרדה אלפי שנים בצורת פרוסות, אז מה זה כמה דקות בלי ראש). ואנחנו מגלים למה היא כל כך נאמנה לקליאונים (קליאון הראשון שיעבד אותה עם דונגל שמחייב נאמנות מוחלטת לו ולצאצאיו הגנטיים). אבל הסיפור האיטי והמהורהר לא משתלב עם המשך הפרק. אולי נחזור אליו בפרק הבא.

עלילת המשנה בפרק עוסקת במוסד האחר. בפרק הקודם השארנו את גייל מחוברת לשולחן העתקת המוח של טלם ואת סאלבור שמצאה דרך לברוח, בפרק הזה קיבלנו סצינת חילוץ נועזת של גיבורת האקשן של הסדרה, קרב פנים אל פנים מול מנטלי עם פרצוף של חבר שמת כבר יותר ממאה שנה (עד כמה זה רומנטי שסאלבור עדיין לא מסוגלת לעכל שזה לא החבר שלה שהיא מכסחת?), קרב מוחות אחרון בין שתי המנטליות הגדולות של הכוכב, הצצה לעתיד שרק מגדילה את האיום שנשקף מהפרד ואחד דאוס אקס מאכינה.

אלימות היא מפלטו אחרון של חסר היכולת, אומר הפתגם, וטלם בעלת היכולות המנטליות הבלתי מוגבלות מסיימת את חייה בפרץ אלימות פיזית מצד לא אחר מאשר הארי סלדון.

כן, הארי סלדון חי. אחרי שבעונה שעברה הוא היה דאוס אקס מאכינה באופן מילולי, עכשיו הוא עבר לחלק המטאפורי יותר ופשוט מופיע ברגע האחרון בשביל להציל את גייל וסאלבור. האדם הזה עובר מחיים למוות לחיים יותר מאשר פרקים של הסדרה נמתחים מעבר לשעה.

ועכשיו עיקר הפרק, טרמינוס והעימות הגדול של העונה.

מצד אחד: כוכב המדענים, עם ספינת חלל אחת עצומה בת אלפי שנים ומאה חמישים שנים של הכנה למלחמה.

מהצד השני: כל כוחה של האימפריה, ספינות קרב בשפע, גנרל מהולל וקיסר עצבני.

לא משתתפים: הובר מאלו וקונסטנט, לבושים, חיים ובמעצר. כנראה שהאימפריה לא הולכת לפי חוקי סלאשרים. יש משהו מוזר על פרק ידו של הובר שבל ריוז מנסה להוציא ובכל פעם נעצר. האם זה רמז מטרים?

על המגרש: הוד רוממותו הקיסר קליאון-יום. הוא מנצל את כוחו העדיף ולוקח סיור מודרך בטרמינוס ובכנסיית המדעיות, מוכן לקבל את האנציקלופדיה שהובטחה לו אך לעולם לא נכתבה. הוא מקבל הצגה מיסיונרית פרטית מפולי, עם הופעת אורח של המכשיר-שהופך-ברזל-לזהב, אחד הקטעים שהכי עצבנו אותי בספרים אבל בשלב הזה הוא אפיקומן נחמד. קליאון לא מתרשם. אנשים נדקרים ומתים.

בהמשך הסיור המודרך, קליאון מגיע לבקר את מדען הבית. סלדון (ההעתק הממוחשב) מזמין אותו למשרדו אבל מדבר בעיקר מעל ראשו ישירות עם דמרזל. קליאון מציע לסלדון כניעה, אבל סלדון, דוש גאה כרגיל, לא מוכן להודות בתבוסה, גם אם זה אומר השמדת טרמינוס. לסיכום, קליאון מקבל ניתוח פסיכולוגי קצר – כיוון שדמרזל הייתה עסוקה בטיפול בקיסרות המתפוררת, היא לא הייתה שם בשביל לאלף אותו, קליאון התפתח בצורה בלתי צפויה, כזאת שאפילו חלוקת מיטה עם דמרזל לא הצליחה לרסן. האם זה מספיק בשביל להסיט את הפסיכוהיסטוריה ממסלולה?!

מעל האטמוספירה, קרב חלל קלאסי (היו חסרות לנו סצינות בחלל העונה, לא?). האינוויקטוס היא אכן ספינה מאד חזקה, אבל באופן מפתיע לחלוטין, טייס חללית התקיפה היחיד שאנחנו מכירים מצליח להשבית אותה. אויה, החללית שלו נפגעת והוא נוחת נחיתת אונס. ושורד. מה שהופך את המשימה של בל ריוז ליותר קשה – לא רק שהוא צריך להפיל את האינוויקטוס על כוכב הלכת ולהשמיד את כל האוכלוסייה האזרחית שם, הוא גם צריך לעשות את זה לבעלו. וזאת הסיבה שלא ממליצים על מערכות יחסים במקום העבודה, חברים.

אלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת. אלא אם כן יש להם יכולת מיוחדת באפקטים גרפיים, במקרה זה תביאו אלימות כמה שיותר ספקטקולרית.

וכך הגענו לסוף הפרק הלפני אחרון בעונה ולסיומה של תוכנית סלדון. האימפריה, עם כוחה הגדול באופן לא פרופורציונלי, השמידה את פלנטת טרמינוס כולה, ועליה כל אנשי המוסד למעט כמה מדענים שנחטפו וכמובן, הובר מאלו וקונסטנט.

זה השלב שבו הייתי אמור להיכנס ללחץ, לכסוס ציפורניים ולראות איך בדיוק אפשר להגיע לסוף המשבר השני כשכל טרמינוס הושמד. אחרי הכל, אנחנו צריכים להאמין שתוכנית סלדון תעבוד – זה הרעיון הבסיסי של כל המוסד – אבל יהיה לה קצת קשה לעבוד כשלא נשאר מוסד. וכל העלילה הזאת בנויה על כך שנרצה לחשוב שאולי באמת יש בעיה עם תוכנית סלדון – ראינו קודם בפרק את הפרד, דמות כל כך מפחידה שאפילו סלדון חושש ממנה. כל ההתייחסות לקליאון היא כאל מישהו שהתפתח באופן עצמאי ובניגוד לתוכנית – הוא מתכנן הרי לעצור את השושלת הגנטית, הוא הגיע לבקש כניעה במקום פשוט להפציץ את טרמינוס, הוא רק נראה כמו קליאון ובעצם הוא משהו אחר לגמרי.

רק שאני לא במתח. והסיבה היא משהו אחר שקרה קודם בפרק. והמשהו הזה הוא חזרתו של הארי סלדון מהמתים, אחרי שראינו את גופתו צפה במים. זה דאוס אקס מאכינה אחרון בסדרה של טוויסטים שליוו את שתי העונות האחרונות, ובשלב הזה ברור שמעבר לתוכנית סלדון להמשך המוסד, יש את תוכנית דיוויד גויר, והיא אומרת שהמוסד צריך להמשיך ולא משנה האם הסיפור הגיוני, מקסימום נמציא פתרון אחר כך.

בשלב הזה, אני מוכן לקבל כל תשובה לגבי איך שרדנו את ההשמדה המוחלטת של טרמינוס – מסע בזמן, המצאה חדשה של טרמינוס, כל הסיפור היה אשלייה שסלדון הכניס לראשו של קליאון, או שבכלל האשלייה היא של גייל מהעתיד שהקרינה את המחשבות שלה לעבר. אנחנו יודעים שהפרד יגיע, ואנחנו יודעים שתהיה עונה שלישית. אז לפחות קיבלנו פרק מרהיב אחד לפני הפתרון.

נשאר עוד פרק אחד לסיום העונה. אז חוץ מגילוי הפתרון העלילתי למשבר סלדון, זה יהיה זמן טוב לדבר על מה שנראה כרגע כמו התמה של העונה – מה זה להיות לא אנושי בעולם של בני אדם. בינתיים, אל תהיו חסרי יכולת, אל תנהגו באלימות.

פרק 10 – מיתוסי בריאה

קודם כל, מסתבר ששיקרתי לעצמי בשבוע שעבר. כתבתי ש"אני מוכן לקבל כל תשובה לגבי איך שרדנו את ההשמדה המוחלטת של טרמינוס", אבל לא הייתי מוכן לכך שאמנם טרמינוס אכן הושמד לחלוטין אבל המוסד ניצל על ידי טארדיס. אחרי סוף העונה הקודמת הייתי אמור לצפות לכך ששום דבר מהספר לא קדוש, אבל המוסד בלי טרמינוס… אולי באמת בעונה הבאה אני אצליח לשכנע את עצמי שמדובר ביצירה נפרדת לחלוטין מחומר המקור. ועכשיו, לשאר הביקורת על סוף העונה השנייה של המוסד:

פסיכוהיסטוריה היא המדע אשר נועד לחזות את התנהגות המין האנושי בכל הגלקסיה. היא זאת שחזתה את נפילתה של האימפריה ואת הקמתה מחדש על ידי המוסד.

רק שלפסיכוהיסטוריה יש בעיה אחת – היא נועדה לחזות את פעולותיהם של בני אנוש. ומה שלמדנו בעונה השנייה של הסדרה היא שאת ההיסטוריה מנהלות, מאחורי הקלעים, התבונות הכי לא בנות אנוש בגלקסיה.

על גבי טראנטור, אנחנו פוגשים את התבונה הותיקה ביותר, דמרזל הרובוטית. בפרק הקודם גילינו את הדחף המרכזי שלה – שימור השלטון הגנטי של קליאון הראשון, והרצון הכפוי להרגיש אהבה לכל מה שקליאוני. זאת משימת על שהיא לא יכולה להתחמק ממנה, אפילו שהיא מודעת לכך שמדובר במניפולציה עליה, אפילו אם זה אומר להרוג את קליאון-ערב בגלל שגילה את הסוד.

עלילת העונה השנייה של דמרזל עסקה בהמשכיות של שושלת קליאון. בעקבות חוסר תשומת לב בצעירותו, קליאון-יום הנוכחי החליט לעצור את השושלת ולהתחתן. מאחורי החתונה היו מספר שכבות של תוכניות ותחמונים וגילויים מפתיעים, אבל התוכנית של דמרזל הייתה פשוטה – להפליל את כלתה לעתיד בניסיון ההתנקשות שפתח את העונה ולעצור את התוכנית. מה שהיא לא לקחה בחשבון זה את הרגש האנושי הזה הקרוי אהבה (או, לפחות, אהבה של יצור חי ולא מת מזמן). קליאון-בוקר, שקיבל רמז ירוק על התוכנית, חוטף את הכלה של אחיו המבוגר, מכניס אותה להריון ובורח מדמרזל לכוכב לכת אחר, כנראה הדומיניון, בתור קיסר גולה ואביו של הקיסר החדש.

דמרזל, שאיבדה בבת אחת שלושה קליאונים, מוזגת גרסאות תקינות שלהם, נקיות מכל ההפרעות שהכניסה העונה לתוכנית שלהם. אפשר להירגע: גם בעונה הבאה, שתתרחש 150 שנים בעתיד, נמשיך לראות את אותם הפרצופים המוכרים והמפורסמים על כס השלטון. השאלה היא רק איך יראה העולם הפוליטי, שבו יש שתי שושלות מלוכה לגיטימיות באימפריה שלפי סלדון כבר הייתה אמורה לקרוס.

על גבי איגניס, אנו פוגשים את התבונה הצעירה ביותר, גייל והמנטלים שלה. לכאורה גייל היא אנושית לחלוטין, אבל כושר ידיעת העתיד והספוילרים שלה הופך אותה לאויבת אפשרית לפסיכוהיסטוריה – מי שיודע את העתיד, מוציא את ההגיון הסטטיסטי של הפסיכוהיסטוריה; ומי שיכול לשחק במוחותיהם של אנשים, יכול לעצב את העתיד ככל שירצה.

וגייל, בהחלט, יכולה לשחק במוחותיהם של אנשים. היא גרמה לשומר של סלדון למות במקומו. היא גרמה לכל אנשי איגניס, טלפתים בזכות עצמם, וגם לצופים, לחשוב שהגופה הצפה בים היא סלדון עצמו, והיא הצליחה להסתיר את סלדון מגילוי עד הרגע שבו יוכל להפעיל קצת הרבה אלימות. קצת האלימות הזאת שחררה את כוכב המנטלים – מסתבר שטלם הייתה חתיכת נבלית ששולטת על כוכב שלם. בכל פרק גילינו יותר ויותר כמה מנטלית חזקה יכולה לנצל את כוחה לרעה, מה יקרה אם גייל תחליט שלא ללכת בעקבות הפסיכוהיסטוריה אלא לשרוף את הגלקסיה, כמו הפרד?

עלילת העונה השנייה של גייל היא השיפור המרכזי לעומת העונה הראשונה. כן, היו הרבה טוויסטים ורגעים לא ברורים בדרך, אבל הכיוון היה ברור – מהרגע שבו גייל גילתה את הסיכון שיהווה הפרד בעתיד, היא רק הייתה צריכה למצוא דרך להכשיר כוכב שלם של טלפתים כדי להילחם בו. בדרך היא הפכה מילדה מעצבנת למנהיגה, שזה חיובי מאד בהתחשב בכך שאת המנהיגה האמיתית, הבת שלה, הסדרה הורגת רגע לפני סוף העונה.

את הפרק אנחנו מסיימים עם גייל וסלדון קפואים ומוכנים להמשיך לנהל בשלט רחוק את תוכנית סלדון ולהתמודד עם המשבר הקרב – פרד אחד שמוכן לשרוף את הגלקסיה. באפילוג לעונה אנחנו מגלים שהוא עושה את זה בחיפוש אחרי גייל, ויהיה מעניין לראות איך יתפתח ההיגיון המעגלי הזה.

מעל צבר הסלעים שהיה פעם טרמינוס, התבונה הלא אנושית שהיא רוחו של הארי סלדון מגיעה לסיכום משבר סלדון השני. טרמינוס הושמד, והקיסר קליאון-יום מוכן ללכת ולהשמיד בקטנוניות את כל כוכבי המוסד האחרים; ברגע זה בל ריוז, האלמן הטרי, מבין שזה המקום שבו אין לו מה להפסיד אלא את כבודו ומסרב לקיסר, ששכח בינתיים את המגן האישי שלו. קליאון, שיכור כוח, לא עושה את הדבר ההגיוני ואומר לשומרים שלו לירות בבוגד; במקום זה הוא מפעיל בלי כוונה את המכשיר שעל ידו של הובר מאלו, זה שבפרק הקודם קיבל יותר מדי תשומת לב, שהוא בעצם תוכנית השמדה עצמית לכל ספינות החלל הקיסריות. קליאון המתוסכל מתחיל בקרב אגרופים, שאותו מנצל בל ריוז בשביל להשתמש בצמיד ההצרחה הבלתי סביר של הובר מאלו ולזרוק את הקיסר דרך מנעל האוויר.

הדבר שמאפיין את כל פתרון משבר סלדון השני הוא שקיבלנו את כל הרכיבים לפתרון במהלך העונה, והיה צריך רק להרכיב אותם. מכשיר הצרחה, עסקה עם החללאים, שיחות נפש על אתיקה קיסרית, כספת שגדולה יותר מבפנים מאשר מבחוץ – כל אלו משתלבים לפתרון המיידי של משבר סלדון השני: על מנת לאיין את הסיכון שהאימפריה מהווה למוסד, יש למשוך את כל הכוח הצבאי שלה למקום אחד ולזרוק בפנים את הובר מאלו שיכול לדבר את עצמו כמעט מכל צרה. נוכחות קליאון שם באמת לא רלוונטית והתוכנית הייתה מתנהלת אותו דבר בלעדיו, ההבדל היחיד הוא שהמוות של קליאון דרש מדמרזל להוציא מהצנצנת את כל השלושה בבת אחת.

סלדון הממוחשב מביט על סיום המשבר השני כהצלחה. האימפריה חושבת שהמוסד הושמד, ובכל מקרה – בלי כל הספינות שהושמדו בדרך, ובלי החללאים שהכריזו על עצמאות, דמרזל לא תוכל לרדוף אחרי סלדון למשך הרבה זמן. יחסית מעט מאוד אנשים מתו בדרך, אפילו לא אבא של קונסטנט שדימם כמעט למוות, והמוסד ימשיך במקום אחר אחרי שכל תושביו הנוכחיים ימותו מזקנה, ואפילו – הידע שיש סלדון אחר שעוזר מרחוק לא יכול להזיק. אבל עדיין, מה שפתר את משבר סלדון השני היא לא הפסיכוהיסטוריה, אלא תבונה כמו-אבל-לא אנושית אחת, שקיבלה ספוילר מהעתיד ושלחה אדם אחד למשימה שרק תחמנותו הייחודית יכולה היתה לבצע.

עלילת העונה השנייה בגזרת המוסד הראשון הייתה המהודקת מכולן. זה כמעט נובע מהמבנה של הסדרה – במוסד הראשון אין שחקנים קבועים והדמויות מתחלפות כולן בין עונה לעונה. העלילה גם הייתה זו שהיה צריך ליצור בה הרבה פחות מסתורין, אלא פשוט לבנות תוכנית עם קונפליקט, רמזים מטרימים ופתרון. בנוסף קיבלנו הרחבה של סלדון הממוחשב, דמות שהפכה להיות שונה לחלוטין מסלדון הקפוא ולטעמי מעניינת יותר דווקא בגלל שהוא יודע רק חלק מהתמונה. 

וכך הגענו לסוף העונה השנייה. בניגוד לראשונה, היא התרכזה בפרק זמן אחד, עם עלילות יותר מובחנות אחת מהשנייה. הייתה מעט ירידת מתח באמצע, אבל היא טרחה לענות על כל השאלות ולסגור את כל קווי העלילה החשובים.

על גבי טרמינוס ז"ל התרכזה רוב העלילה, וכל העלילה שקשורה איכשהו לספרים. היא הייתה מהנה, והפתרון שלה היה טוב.

על גבי איגניס קם המוסד האחר, בעזרת ספוילרים. לזכות עלילה זו אומר שגייל הרבה פחות מעצבנת עכשיו מאשר בסוף העונה שעברה, וסלדון סיים כדמות הרבה יותר עגולה גם אם עדיין דוש.

ועל גבי טראנטור קיבלנו עלילת דמרזל. החלק הזה היה הסטייה הגדולה ביותר מחומר המקור, ולמעט הקליאון הגולה, הסתיים עם תחושה חזקה מדי של חזרה לאותו המצב. אבל היא סיפקה מנה יפה של תככים וטוויסט אחד או שניים, ודמרזל היא עכשיו הדמות השנואה עלי ולכן יהיה מרתק לראות מה יקרה איתה בעונה הבאה.

אני מוכן לעונה השלישית. בעקבות השיפור שחל בעונה השנייה מול הראשונה, בחוסר הצורך לבנות מסתורין על חשבון העלילה, יש למה לחכות. רק נשאר לקוות שהסדרה לא תיפול חלל לתוצאות השביתות.

מי ייתן והרוח הגלקטית תשמור על איגוד התסריטאים.