-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
פורסט גאמפ
Forrest Gump
סיפור חייו של פורסט גאמפ, אדם פשוט בעל פיגור שכלי, הנקלע לשורת אירועים היסטוריים אמריקאיים.
עמוד הסרט בחסות ליאור קדרון
תאריך הפצה בארה"ב: 23/06/1994
תאריך הפצה בישראל: 30/09/1994
meh.
לא מתעלה על פורסט גאמפ.
אני עדיין מקפיד לראות את הסרט
פעם בשבוע :-)
מאסטרפיס.
וכל מילה נוספת מיותרת.
הסרט הגרוע ביותר שראיתי
וכל מילה מיותרת. קיטש סחוט, סרט נטול כיוון, דמויות שבלוניות ועלילה קלישאתית. אומנם ראיתי אותו לפני שנתיים +, אבל הגיע הזמן לדון עליו- מה כ"כ טוב בסרט הזה? הוא גובל ברמת הקיטש שלו בדמדומים.
אחד הסרטים הכי טובים שראיתי
וכל מילה מיותרת. מרגש ומחמם לב, סרט מסועף בעלילותיו, רוב הדמויות נהדרות ויש בהן הרבה יותר מהראה לעין, וסיפור מרתק. אומנם ראיתי אותו לפני 5 שנים +, אבל הגיע הזמן לדון עליו. מה כ"כ רע בסרט הזה? הוא גובל ברמת הרגש שלו לכמעט כל סרט אחר שאי פעם נוצר בסגנון הזה.
(כן, אני יודע. כתבתי פעם את התגובה הזאת. אני עדיין חושב ככה, אבל מצד שני התגובה הזאת של יובל המפוקס לאותו משתמש מוכיחה שאולי זאת דרך יעילה להראות ל-Revigoren/רווית שהדרכים בהן הוא מבטא את דעותיו על סרטים יכולות להיות בלתי נעימות לפעמים)
לא נעימה?
סליחה, סרט, לא התכוונתי לפגוע.
אממ...רגש?
אתה אומר שלשים מניפולציות בשקל עם מוזיקת אורגן ונוצות מתנפנפות או צילומים סטריליים ודמעות (שאפילו הן עשויות מטירס-סטיק והן מזוייפות) נקראות רגש? לא ידעתי.
הסרט הזה לא מספיק אמין בשביל לרגש. כל אפיזודה שלו יותר מגוחכת מהקודמת. רוצה סרט מרגש? תראה דודס קודאן, ניצוד, מגנוליה, חיות הדרום פראי… סרטים שמרגשים בזכות סיפור אמין ודמויות אנושיות שאפשר להזדהות איתן בלי קיטש ומניפולציות בשקל.
"פורסט גאמפ" הוא סרט שכולו מההתחלה עד הסוף מסחטת דמעות מלאכותית שאני לא מבין איך אפשר להתחבר אליה, אלא אם אתה מאלה שרואים 2 סרטים בשנה.
כן, יש בסרט הזה רגש.
אני בכלל תמיד ראיתי את פורסט כייצוג של התמימות והרגש הכי כנה שיש בעידן שבו אנשים התחילו לאבד אותה. הוא אדם מפגר שכלית, כלומר, אחד שיגיד לך בדיוק מה שהוא חושב ומרגיש בלי לתת חשבון, כי הוא לא מבין את הקונספט של ציניות, שקרים וזיוף – והוא חי דווקא בעידן שבו הדברים האלה נהיו מיינסטרים. מלחמת וייטנאם, ההיפים, תקשורת ההמונים – כל אלו הובילו לנטישת התפיסה שהעולם מחולק לשחור ולבן פשוטים, ורק פורסט, בגלל שהוא לא באמת מבין כלום, נשאר בשלו. הוא מדבר בכנות, בזמן שאנשים מזייפים את עצמם. הוא סנטימנטלי בזמן שכל האנשים מסביבו ציניים ועוקצניים להפליא. בזמן שהעולם מנסה לחפש את עצמו ולהבין מה הוא לעזאזל, פורסט יודע טוב מאוד מי הוא, וגם יש לו חותמות לכל אחד בסביבה. בקיצור, זה סרט על הרגש הטהור, כזה שיש לנו בגילאי הילדות, אשר פוגש את העולם הקר והציני והאכזר של ימינו. וזה הופך את הסרט, לדעתי, לשילוב קטלני (במובן החיובי) של רגש וחוכמה. ואלה אגב, מגיעים מהכתיבה ולא מה"נוצות" וה"אורגן" (רחמים על המלחין ועל האורצ'סטרה השלמה שלו, שאתה מחליט לתייג פתאום בתור רק "אורגן").
"לא מספיק אמין כדי להיות מרגש"? פה תצטרך לפרט כבר. כמובן, אני לא טוען שהסרט ריאליסטי לגמרי. הרי במציאות (וסליחה אם זה יישמע לא טוב), אנשים כמו פורסט לא באמת מגיעים מאותו , אבל אולי הסרט לא זכה סתם בפרס סאטורן בקטגוריית הפנטזיה. הוא בבירור סאטירה די מוקצנת, הוא בבירור טיפונת מיתולוגיה אמירקאית קטנטנה, וכמו שאמרתי – הסרט הזה הוא בבירור משל פילוסופי. או שאתה מדבר על "לא אמין" בקטע אחר? באיזה מובן? חורים בעלילה? משהו במערכת היחסים שלו עם ג'ני / באבא / לוטננט דן אינו אמין לטעמך? מחשבה לגיטימית. אבל עצה, לבוא לפה ולפזר הצהרות כאלה מבלי לפרט או להסביר או להביא דוגמאות לא בדיוק ישפר את המוניטין שלך כאדם בר שיח.
ואחרי כל זה, אתה יודע, אולי קצת ברור למה לא אהבת את הסרט הזה. הרי הוא סרט שיוצא נגד עוקצנות וציניות וחוסר רגש, אז מה הפלא שאדם ציני ועוקצני כמוך עשה שנא אותו? כן, אני יודע, אני נשמע ממש מרושע כשאני אומר את זה, אבל כתבת פה באתר הזה מספיק תגובות שאומרות עליך (לא על עצמך האמיתי, אלא על פרסונת האינטרנט שלך) דבר או שניים. בעצם, אפשר לסכם את כולן ב-3 התגובות שכתבת רק בדף הזה.
תראה, אין לי עם זה שלא אהבת את הסרט. אדרא-פאקינג-בא, תשנא אותו אם בא לך, לגיטימי לחלוטין. אבל אתה לא עושה רק את זה, אלא יותר מזה. אתה רואה את הדעה שלך כקובעת היחידה. אתה פוסל לחלוטין את דעתם וטעמם של אנשים שלא הסכימו איתך. מתנשא עם הטעם שלך כאילו אתה יודע כל (אני מת על "ניצוד", מת על "חיות הדרום" ומת על "פורסט גאמפ". מסתדר לך?). אתה מרשה לעצמך, בעקבות דעתם על סרט מסויים, להתחיל להניח הנחות על חייהם ואופיים של אנשים שאתה לא מכיר ("אם התחברת לסרט הזה אתה כנראה מאלה שרואים רק 2 סרטים בשנה". איך זה מסתדר עם העובדה שאני, וסביר להניח שרוב האנשים שהתנגדו כאן לדעתך, רואה 50+ סרטים ובכל זאת התחבר לסרט הזה ומחשיב אותו לאחד האהובים עליו? הא? הא?). וברצינות, מילא אם היית כותב את זה פה פעם ראשונה, אבל כבר עשית את זה לא פעם ולא פעמיים, ולא רק בעין הדג.
וכמובן, הפנינה האמיתית, ממש תגובה אחת מעל האחת שהגבתי לה – "סליחה, סרט, לא התכוונתי לפגוע". אז לא רק שאתה מסתובב באינטרנט ומשמיץ, פוסל ומתנשא מעל כל אדם שדעתו שונה משלך – אתה אפילו לא מודע לזה ברמה הכי מינימלית בעולם. אתה ברצינות חושב שאנשים פה התעצבנו על התגובות שלך בגלל שהן מעליבות סרט מסויים? ולא בגלל שאתה מתנשא, משמיץ, או מעליב, או פוסל דעות של *בני אדם* אחרים? ברצינות, בנאדם, אני ממש ממליץ לך לנסות לחשוב פעמיים לפני כל דבר שאתה כותב. תאמין לי, זה יעזור.
Ravigoren כתב כאן תגובה היום
שבה הוא תקף את שנאוצר חזרה. מכיוון שבתוך שעה וחצי התגובה הזאת לא אושרה לפרסום, הוא כתב הודעה נוספת שבה הוא תקף אותי (למעשה לא אותי אלא את "עין הדג", אבל אני מניח שהכוונה אלי) בטענה שפסלתי את התגובה שלו רק משום שהוא הביע דעה שונה משל שנאוצר (מה שלא נכון, כמובן). לאחר שגם ההודעה הזאת לא אושרה בתוך (Literally) שתי דקות, הוא הוסיף הודעה נוספת שבה כתב "עין הדג, אתה בן אדם אינפנטיל".
מובן מאליו שאף אחת מההודעות האלה כבר לא תפורסם, אבל רק כדי להבהיר למה באמת ההודעות האלה לא פורסמו: ravi, ההודעה הראשונה שלך לא אושרה מיד מכיוון שאני לא נמצא באתר 100% מהזמן. ההודעות האחרות לא פורסמו כי כאן לא גנון.
גם אני חוויתי זאת כך
לגבי הרישא של דברייך: מסכימה עם הפרשנות שלך – גם אני חוויתי את הסרט בעיקר במימד של הניגוד בין הטוהר והתמימות של פורסט למה שקורה סביב, וזה עיקר הכוח הרגשי שלו. יש בסרט מימד מכוון של גיחוך ואף סוריאליזם וזה מקשה לעתים על הזדהות רגשית, ואפילו ממש הפוך לקיטש סנטימנטלי.
לגבי הסיפא: לא כדאי לקחת ללב ביקורת לא מוצדקת וצינית. מי שציני ולא רואה – ההפסד כולו שלו. אפשר לחלוק בלי לקחת את זה לפסים אישיים או רגשיים.
אני בהחלט מסכים
עם משפט אחד בתגובה שלך וביחס אליה: כל מילה מיותרת.
הילדה ההיא, בזמנו, צדקה.
סטטיסטית, הסיכויים שסרט כלשהו יתעלה על "פורסט גאמפ" די נמוכים (אני יכול לחשוב על שישה כאלה, אולי). מצטער, גורן, מכבד את הדעה שלך, אבל הייתי חייב לפרוק את זה כבר הרבה זמן, והתגובה שלך הייתה אחלה זרז בשבילי:
יש את המלט, יש את אגם הברבורים, יש את יוליסס, יש את Bohemian Rhapsody, ויש את פורסט גאמפ. סופרלטיב מהסוג שאני מנסה להימנע ממנו בערך מאז נובמבר שעבר, אבל אני חושב שאני עומד מאחוריו בלב שלם. "פורסט גאמפ" מצליח להיות שני דברים שבדרך כלל אמורים לסתור אחד את השני (כמו השקפות העולם של לוטננט דן ואמא של פורסט) – סאטירה נשכנית על התרבות האמריקאית ועל כל מאפייניה, וסרט מרגש ומלא אהבת אדם, שרק מחבק ומאמץ את החלום האמריקאי לחיקו. סרט אחד אומר "אנחנו חיים במקום שנשלט על ידי מפגרים", וסרט אחר אומר "אנחנו חיים במקום שבו גם האיש הכי טיפש ותמים יכול להצליח". ושני הסרטים האלה חיים יחד, בכפיפה אחת. זמקיס עוטף את הסרט הכואב והמבריק שלו בסרט מקסים ומרגש, ומוכר אותו להמונים, ובכך הופך אותו לסרט הכי מצליח של שנת 1994 (למען השם, מדובר בסרט שיצא באותה שנה יחד עם "מלך האריות". כבוד). עצם העובדה שהוא מצליח להיות שני סרטים כל כך שונים, לנשוך את היד שמאכילה אותו ולנשק אותה בעת ובעונה אחת, בלי שום זלזול בקהל שלו ובלי שום התנשאות מעליו.
קיטש? כן. כנראה. אולי. נוטים לבלבל בין קיטש לסנטימנטליות, והשד השני, בעיני, לא נורא כל כך. קיטש אמור להיות משהו שנעשה כל כך הרבה פעמים, תמונות וסיפורים שראינו כל כך הרבה פעמים לפני כן, שהסיכוי להתרגש מהן באמת שואף לאפס. בשבילי, לפחות, זה ההפך הגמור מ"פורסט גאמפ", שהוא אחד מהסרטים הכי מרגשים שראיתי (בעיקר בזכות ההופעה הכבירה של טום הנקס – כל שחקן מתחיל צריך לראות לפחות פעם אחת את הסצנה שהוא פוגש לראשונה את הבן שלו. אני חושב שזה קשה מאוד לראות את הרגע שהוא שואל את ג'ני אם הבן שלו… אמ, הוא… חכם, כן?). סרט שמצליח בצפייה הראשונה למחוץ לך את הלב מבלי לזלזל באינטליגנציה של הצופה שלו לשנייה. הלוואי עלינו קיטש כזה כל שנה.
המלט. אגם הברבורים. פסל דוד. יוליסס. Bohemian Rhapsody. פורסט גאמפ. עד כמה שאני אוהב את "חומות של תקווה" ו"ספרות זולה", אני יודע למי הגיע האוסקר באותה שנה (נו, ברור. "ארבע חתונות ולוויה אחת").
מחזק
סרט מבריק. ראיתי אותו לראשונה בסביבות גיל 14 וחשבתי שהוא סרט מרגש ומצוין שנוגע ברגישות בהמון נקודות קטנות שסרטים מסוגו מפספסים.
בצפייה השנייה הוא פתאום נראה לי כמו סאטירה נשכנית נורא על החלום האמריקאי, שמשתמשת בנקודת מבט מסוימת מאוד בצורה כמעט מרושעת. לא הייתי בטוח מה לחשוב על זה, וחשבתי שבצפייה הבאה אני ממש אשנא אותו על זה. כשהיא הגיעה פתאום ראיתי שוב את הסיפור המרגש מהצפייה הראשונה.
ראיתי אותו כמה פעמים. לפעמים אני רואה רק את הסרט הראשון, לפעמים רק את הסרט השני, ולפעמים את שניהם בו זמנית. אין לי מושג איך הוא עושה את זה.
ובנוגע לתגובה של revigoren – רק דבר אחד באמת הפריע לי – חסר כיוון? זה אחד הסרטים האחרונים שאני יכול לומר שהרגשתי שהם חסרי כיוון, ובגלל זה הוא מחזיק אותי טוב אחרי כ"כ הרבה צפיות.
וואו, לא זכרתי ששנת 1994 הייתה כזו מוצלחת
בכל סוגי הסרטים. גם דרמות מעולות (פורסט גאמפ, חומות של תקווה, ארבע חתונות ולוויה), גם פריצת הדרך של טרנטינו בסרט החשוב ביותר שלו (ספרות זולה), גם סרטי אקשן מצוינים (ספיד, שקרים אמתיים), גם קומדיה מצליחה (המסיכה, שהוא הסרט שהביא את ג'ים קארי למעמדו), גם אנימציה קלאסית של דיסני (מלך האריות), גם סרטי נוער טובים ולא נוסחאתיים (ראיון עם הערפד, יצורים שמיימיים), גם סרט מוצלח של טים ברטון וגו'ני דפ (אד ווד), וגם קאלט בועט (פריסיליה מלכת המדבר).
מזל שבאותה תקופה הלכנו יותר לקולנוע.
אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בחיי!
מדהים!
אוי הזוועה!!
מי החליט שצריך רימייק לסרט הזה? ועוד עם ג'ונה היל?
http://www.theportlygazelle.com/2015/09/21/forrest-gump-remake-starring-jonah-hill-confirmed-for-2016/
מתיחה מטופשת וחסרת טעם.
(ל"ת)