המסע של פליסיה

במקור: Felicia's Journey
במו ותסריט: אטום אגויאן
ע"פ ספרו של וויליאם טרבור
שחקנים: בוב הוסקינס,
אליין קאסידי

"אטום אגויאן" נשמע כמו מושג בפיזיקת קוואנטים, אבל הוא לא. הוא במאי, ואפילו טוב. יש לו שם מצחיק רק משום שהוא קנדי ממוצא ארמני שנולד במצרים. הוא היה יכול להיות אחד הבמאים הגדולים בעולם, לדעתי, אם הוא רק היה פחות איכותי.

"איכותי" במובן הלא פופולרי של המילה. אטום אגויאן הוא שם שמכירים רק מי שנוהגים ללכת לאולמות קולנוע קטנים, בעלי צורה משונה, מספר ראשוני של כסאות וחוסר משווע בסראונד. וטוב לו שם. שלא כמו קולנוענים איכותיים אחרים, לא נראה שיש לו כל כוונה לפרוץ אל הקניונים ואל הקהל זולל הפופקורן והפלאפונים, ואין לו שום כוונה לביים סרט באטמן בעתיד הקרוב. וזה לא שהוא לא יכול. תאמינו לי שהוא יכול. שני הסרטים האחרונים שלו שהוקרנו בארץ, "אקזוטיקה" ו"המתיקות שאחרי" היו כל כך טובים שאפילו הקהל שלא יודע באיזה קומה של דיזנגוף סנטר נמצא קולנוע "לב" התחיל להביע התעניינות. אם להודות על האמת, ל"אקזוטיקה" היה יתרון אסטרטגי מסוים בכך שהוא מתרחש במועדון חשפנות, וערום לא חסר בו. אבל כל קשר בין העובדה הזאת לבין ההצלחה של הסרט מקרי בלבד, נכון?

עכשיו, איש האטום – שעשה סרטים כמעט עשרים שנה עד שמישהו שם לב אליו -היה יכול להביא אותה סוף סוף בסרט שיפיל את הקהל לקרשים, ושיהפוך אותו לפופולרי באמת. "המסע של פליסיה" היה יכול להיות סרט מתח מצוין. יש בו כמה סצינות מתח אדירות, שימוש מדהים במוזיקה משונה ובזויות צילום קיצוניות. מצד שני, יש בו גם דקות ארוכות של מצלמה עוברת לאיטה על פני מה שנקרא בקרב מביני עניין "נוף אורבני מדהים" ובקרב אלה שאינם מבינים (אנחנו) – "בניינים מכוערים". בדיוק מה שהיית מצפה למצוא בסרט אמנותי פלצני. בשביל מה זה טוב? אולי כדי להרחיק את הקהל שאיננו שוחר איכות מהסרט.

גם הרבה עלילה אין במסע של פליסיה. לספר את העלילה בלי ספוילרים זה לא לספר כלום. פליסיה, נערה אירית תמימה, נוסעת לאנגליה כדי לחפש את ג'וני, החבר שברח. במקום את ג'וני היא מוצאת את הילדיץ', גבר בריטי עד מאוד ותמהוני, שמפתח כלפיה מעין אובססיה. עוד חצי משפט צפוי מראש ותארתי לכם את כל עלילת הסרט מההתחלה ועד הסוף, וגם בחצי המשפט הזה קל יהיה להתקל בביקורות בעלות כוונה טובה על הסרט. וכיוון שהסיפור פשוט כל כך, הוא נמתח ונמרח קצת יותר מדי כדי למלא את הסרט כולו. גם במאי המתח הדגול בתבל לא יכול לעשות סרט מתח טוב בלי עלילה.

אטום אגויאן ידוע כמי שחי בקו זמן משלו, שתואם את זמן שאר העולם רק לפעמים. "אקזוטיקה" ו"המתיקות שאחרי", היו בנויים כמו פאזל: הסצינות לא באות בסדר כרונולוגי, אלא בקשר אסוציאטיבי כלשהו שברור, אם בכלל, רק לבמאי. הצופה המסכן חייב להבין לבד – עניין לא פשוט – מה בא לפני מה, ואיך הסיפורים השונים משתלבים ביחד. ב"המסע של פליסיה" זה לא כך. יש אמנם מספר בלתי מצוי של פלאשבקים מסוגים שונים, אבל הסרט מתחיל בהתחלה, ממשיך קדימה עד שהוא מגיע לסוף, ושם הוא מפסיק. כמה מיושן.

אז סרט מתח זה לא, וניסוי קולנועי זה גם לא. מה זה כן? מה אטום מנסה להוכיח, לעצמו או לנו? אם אני מבין את אטום (וזה בכלל לא בטוח), מה שהוא מנסה להוכיח זה שאין אנשים רעים. קל נורא להסביר למה ד"ר רוע מנסה להשתלט על העולם: הוא איש רע. הרבה יותר קשה לתת את הצד שלו ולהסביר למה הוא באמת נהיה כזה. בסרטים של אטום אין אנשים רעים אף פעם, אבל הפעם הוא עשה לעצמו חיים קשים במיוחד. "המסע של פליסיה" הוא לא על פליסיה, הוא על הילדיץ', והילדיץ', לא לוקח זמן רב לגלות, הוא לא איש נחמד. הוא איש שעושה דברים מאוד לא יפים ולא חינוכיים. הסרט מנסה להסביר למה הילדיץ' הוא כזה. אני לא מאלה שחושבים שצריך לסלוח לאנשים רעים כי היתה להם ילדות קשה. גם להילדיץ' אני לא סולח, אבל לראות את "המסע של פליסיה" לא גורם לנו חשק להרוג את הילדיץ', אלא לעזור לו להתגבר על זה. אוי, אני נשמע כמו אחות רחמניה. אני מגעיל את עצמי!

הרבה מהקרדיט על האמינות של הילדיץ' מגיע לבוב הוסקינס, כמובן. האיש העגלגל שהתמחה בדודים נחמדים עושה הפעם איש ממש לא נחמד שמתחפש לדוד נחמד, ועושה את זה מצוין ובמבטא מצחיק שהזכיר לי כל הזמן את וולאס (זה מגרומיט). הילדיץ', כמו כל הבריטים האמיתיים, הוא אדון מנומס באופן קיצוני ואדיב באופן שגובל בסטייה. תמיד טענתי שצריך להזהר מאנשים כאלה. פליסיה, לעומתו (אירית קטנה וחמודה בשם איליין קאסידי) משכנעת מאוד בלהיראות אבודה ומפוחדת במשך כל הסרט, אז או שהיא שחקנית טובה, או שהבמאי ארגן איש צוות שיעשה לה "בו" פעם בדקה.

ככה שאני תקוע. אני רוצה להמליץ על "המסע של פליסיה", אבל אני לא יכול לעשות את זה בלי להשמע כמו סנוב גבה-מצח. כך שלא נותרה לי ברירה אלא להמליץ במקום זאת על "אקזוטיקה". "המסע של פליסיה" הוא בהחלט סרט טוב, הוא פשוט איכותי מדי.