הרבה השתנה מאז הפעם הקודמת, לא באתר כמו שמדינה, ועדיין אין סיבה אמיתית שלא ננסה לאתגר את עצמנו גם השנה לצפות בכמה סרטים חדשים לאורך שישה (או שבעה, למי שרוצה) שבועות, ואז לחזור לפה ולהגיד את דעתכם עליהם.
למי שצריך יותר פירוט: למטה תוכלו לראות את 7 הקטגוריות שבחרנו לאתגר הנוכחי. כל מי שרוצה להשתתף באתגר או לפחות מתעניין יבחר 6 סרטים באורך מלא שהוא עדיין לא ראה ושעונים על הדרישות של כל שבוע, ויפרסם אותם פה, בקבוצת הפייסבוק שלנו (בפוסט ייעודי, לא ככה סתם) או בלטרבוקסד של האתר כרשימה משל עצמכם (או בכולם, זה לא משנה).
בכל שבוע למשך החופש הגדול אנחנו נפרסם בקבוצת הפייסבוק ופה בתגובות תזכורת על הנושא של השבוע. לאחר מכן, תגובות נבחרות יפורסמו כאן כחלק מלקט נבחר של השבוע.
אם יש עוד שאלות בנושא, נשמח לענות. ועכשיו, בואו ניגש לעניין.
שבוע 1 (23 ביוני עד 29 ביוני): ההופעות הטובות ביותר
כמיטב המסורת – פותחים את האתגר במגרש הביתי שלנו. ונחגוג הפעם את הרשימה של "ההופעות הטובות ביותר" של האתר – 200 הופעות מתוך 187 סרטים שנבחרו בעשרים השנים האחרונות כעשרת ההופעות הכי טובות של אותה שנה. מדובר ברשימה עם סנכרון מסוים עם רשימת הסרטים הטובים ביותר אבל לא פעם יש שם הפתעות וטעם יותר "אוסקר"-י מהטעם העין דגי הסטנדרטי יותר. בכל מקרה, בשבוע זה עליכם לראות סרט אחד שלא ראיתם מהרשימה הנ"ל.
שבוע 2 (30 ביוני עד 6 ביולי): זהירות, ספוילר: הטוויסטים הגדולים בתולדות הקולנוע
יש הרבה תפניות והפתעות בסרטים, אבל נשאלת השאלה מה הם אלה הכי טובים? אתר The Playlist בחר לעצמו 50 סרטים עם הטוויסטים הכי טובים, ועליכם לראות סרט אחד משם שלא ראיתם. אם ראיתם פה את כל הסרטים, אז אתם יכולים ללכת לרשימה הזאת או הזאת ואז לחזור ולהגיד איך זה לראות סרט עם טוויסט כשיודעים שאיזשהו טוויסט עומד להגיע.
שבוע 3 (7 ביולי עד 13 ביולי): זה חוקי? סרטים שנמצאים ביוטיוב
האינטרנט בצורתו החדשה מהווה אתגר מוסרי יומיומי לצרכני סרטים – למשל: אם סרט נמצא ביוטיוב במלואו ובחינם, האם חוקי לצפות בו?
לפני שתמהרו להגיד "לא", תזכרו שיש לא מעט יוצרים שמעלים את הסרטים שלהם חינם שם (או בוימאו), ולפני שתמהרו להגיד "כן", תזכרו שיש גם מי שלא. אנחנו, בכל מקרה, נתחמק מההיבטים החוקיים והמוסריים (כאמור, יש את הקצה החוקי של הנושא) ונבקש מכם לראות בשבוע הזה סרט שלא ראיתם ונמצא במלואו ביוטיוב (או וימאו). אפשר להיעזר ברשימה המועילה הזאת, אם כי לדעתי המספר האמיתי גבוה בהרבה (וזאת רשימה שבעיקר מאגדת סרטים אסייאתים).
שבוע 4 (14 ביולי עד 20 ביולי): זוכי פרס אופיר לסרט הטוב ביותר
די פשוט: לראות סרט שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי אופיר שעוד לא ראיתם. ואם ראיתם את כולם, אז סרט שזכה בפרס אחר בפרסי האופיר ולא ראיתם עדיין.
שבוע 5 (21 ביולי עד 27 ביולי): אוי! סרטים יהודים
מה זה "סרט יהודי"? מה זה "סרט"? מה זה "יהודי"? במקום להסתבך בשאלות, תראו סרט שלא ראיתם מהרשימה הזאת. או הרשימה הזאת, שכף רגלה לא תדרוך ברשימה האחרת. לא מספיק מחלוקת בשבילכם? אפשר גם מהרשימה הזאת. אחר כך מוזמנים להתפלסף על כמה יהודי היה כל העסק.
שבוע 6 (28 ביולי עד 3 באוגוסט): טיימי-ויימי
מסע בזמן יכול להתרחש בשלל צורות בקולנוע: מלולאות זמן עד לחזרה שיוצרת צירי זמן מקבילים ועד לכל מיני שטויות מוזרות. חלק מהפעמים המסע בזמן הוא גילוי טוויסט בסוף הסרט, מדי פעם הוא הפרמיס עצמו אבל בכל מקרה האתגר השבוע הוא לראות סרט עם מסע בזמן שלא ראיתם עד כה. רשימה לעזרה למי שאין משהו בשלוף, אבל קחו בחשבון שחלק ממנה כולל ספוילרים בעצם היותם של סרטים שם ושהיא מדברת על "מסע בזמן באופן מטאפיזי" אז יש שם כמה בחירות תמוהות.
שבוע בונוס (4 באוגוסט עד 10 באוגוסט): להוריד את האבק: לראות סרט שיש לכם במדיה פיזית
למי ש-6 שבועות לא מספיקים, ולמי שיש כל מיני סרטים שהוא מתחמק לראות ובוהים בו באופן מאיים מהמדף, השבוע הזה בשבילכם: הזדמנות לראות סרט שלא ראיתם ויש לכם עותק פיזי שלו. למי שאין בכלל, אפשר אצל ההורים, ולמי שאין גם אצלם אז אפשר סרט ששוכב על המחשב, ולמי שאפילו את זה אין – לא יודע, תראו סרט עם מיקי מאוס או משהו.
שנה חמישית כבר? דאם
שבוע 1 – "המתאבק". סרט שאני רוצה לראות כבר הרבה זמן ולא מגיע לזה אף פעם. למעשה, בחרתי בו גם באתגר הראשון של האתר וגם אז לא הגעתי אליו בסוף. אבל הפעם כן!
שבוע 2 – "כפרה". סרט שיצא לי להיתקל בשם שלו פה ושם ולא ממש ענין אותי, אבל עכשיו כשראיתי שיש לו טוויסט, הסתקרנתי.
שבוע 3 – "תופסת" היפני. לא יודע, בתקציר היה רשום משהו על רוחות רפאים ואיש עם פרצוף של חזיר, מה עוד צריך?
שבוע 4 – "בית לחם". אין סיבה ספציפית, סתם סרט ישראלי שלא ראיתי.
שבוע 5 – "ריקוד מושחת". ראו שבוע 1.
שבוע 6 – "הנערה שקפצה בזמן". בהתחלה בחרתי פה ב"פלזנטוויל", שאת הפרמיס שלו אני מכיר, אבל אחרי קצת מחשבה החלטתי שהוא לא ממש סרט מסע בזמן בעיניי. כלומר, יש דמויות שעוברות לתקופת זמן אחרת, אבל זה דרך "מעבר" לתוך מדיה, לא לנקודה שונה בזמן. גם ב-"Final Girls" יש משהו כזה ולא הייתי קורא לו סרט מסע בזמן. אז החלטתי להחליף, ואחרי המלצות בוואטסאפ העינדגי, בחרתי באחד הזה.
שבוע 7 – "Detention". שבוע קצת מוזר כי אני לא יודע אם יש לי מדיה פיזית שלא ראיתי כבר. אולי היו קלטות או DVD שההורים קנו לאחיות שלי ולא ראיתי, אבל לך תזכור עכשיו. אבל בכל מקרה לא בטוח שבכלל יהיה לי זמן לשבוע הזה, כי בתחילת אוגוסט אני ואשתי עושים רילוקיישן לארה"ב. SO YEAH.
והנה הרשימה בגרסת לטרבוקסד.
הסרטים שמועלים ביו-טיוב הינם באיכות די גרועה.
(ל"ת)
תלוי איזה
יש ערוצים רשמיים שמעלים סרטים באיכות גבוהה כחלק משימור ארכיון.
אולי אצליח השנה לראות אפילו סרט אחד מהרשימה
שבוע 1: "רעם טרופי" – לא ראיתי אותו ואני מרגישה שעם כל הפעפוע התרבותי כבר הגיע הזמן למלא את החורים בין הממים.
שבוע 2: "כוכב הקופים" – כבר הרבה זמן רוצה לראות ועוד לא הייתה לי הזדמנות קונקרטית.
שבוע 3: "The Last Blockbuster" – תכלס פשוט נכנסתי ליוטיוב לראות מה יש שם וראיתי את זה, שמעתי פרק פודקאסט מעניין בנושא לפני שנים אז קנו אותי.
שבוע 4: "פוקסטרוט" – לא יודעת, אני סמולנית או משהו.
שבוע 5: "מצחיקונת" – לא ברור איך לא ראיתי את זה עדיין.
שבוע 6: "שודדי הזמן" – נראה כיף, יאללה. גם נתכונן לחידוש של טאיקה וואיטי שאין ספק שאראה וכנראה מוכתם בסיפורי התעמרות לא נעימים.
שבוע 7: "קרנבל" (1999) – הייתה לי פעם קלטת שלו, אבל מכשיר הווידאו מת עוד לפני שקיבלתי אותה, אז לא ראיתי את הסרט הזה כנראה מתחילת שנות האלפיים. אני בספק שאצליח להשיג אותו במקום כלשהו, אבל הולכת לנסות. סרט מוזר ומפחיד עם אנימציה קצת מעפנה שהוסיפה איכשהו לתחושת הלחץ.
אנצל את ההזדמנות להמליץ על סרטים לשבוע השני ולשבוע החמישי שמשום מה לא נמצאים באף רשימה
שבוע שני (סרטים עם טוויסט): כשמארני הייתה שם.
סרט נפלא של ג׳יבלי שגם היה מועמד לאוסקר (וזה די מיוחד בהתחשב בכך שלא ביים אותו שם גדול כמו מיאזאקי או טקהאטה, אלא במאי צעיר ולא מוכר שזה היה סרטו השני בסך הכל).
הטוויסט שבו עובד מצוין ויש מצב שבסיום הסרט, לאחר שתגלו את הטוויסט, תרצו לצפות בו שוב מההתחלה.
ובאופן כללי אחל׳ה סרט ומומלץ ביותר.
זמין בנטפליקס.
שבוע חמישי (סרטים יהודים): הרפתקאותיו של רבי יעקב.
איך אפשר לפספס את פיסת הנוסטלגיה הצרפתית הנהדרת הזאת?
אודה על האמת: זה הסרט היחיד של לואי דה פינס שראיתי, אבל הוא מספיק לי כדי להגדיר את לואי דה פינס כשחקן קומי מהטובים ביותר.
כאדם דתי שמתי לב לכמות בלתי נספרת של חוסר דיוקים בנוגע לציבור היהודי אורתודוקסי, עד כדי כך שאני מרגיש שהסרט מתרחש ביקום מקביל, אבל הסרט כל כך מצחיק וטוב שאני מוכן לסלוח לו על הכל (מה גם שיש משהו כיף בלמצוא את כל האי דיוקים הללו שמעידים על חיפוף בעבודת התחקיר של הסרט).
בכל מקרה, אם לא ראיתם עדיין, אז א׳: רוב הסיכויים שאתם לא דתיים לאומיים, כי נראה לי שבמגזר הציוני דתי אין מי שלא ראה את הסרט מתישהו, ו-ב׳: לכו לראות אותו בשבוע החמישי.
הסרט זמין ביוטיוב כך שהוא מתאים גם לשבוע 3 למי שרוצה.
יש מצב לקבל הארכה לשבוע הבונוס?
כי דווקא סרטים חדשים לראות במדיה פיזית לא חסר לי (אני אספן של בלו ריי ודיוידי, כך שיש לי לא מעט סרטים בדיוידי או בלו ריי שטרם צפיתי בהם), רק שלצערי השבוע הזה נופל על ״תשעת הימים״.
היות וממיילא זה השבוע האחרון ואין אחריו כלום, אז יש מצב לדחות את פרסום כתבת הביקורות של השבוע הזה בעוד איזה שבוע כדי לאפשר גם לדתיים כמוני להשתתף בשבוע הזה?
מניח שתלוי בהשתתפות?
(ל"ת)
אני לא מתכוון להשתתף כל שבוע, אבל בחלק מהשבועות אני מקווה כן להשתתף
וספציפית, כפי שכתבתי, בשבוע הזה לא אמורה להיות לי בעייה למצוא סרט בבלו ריי או דיוידי שלא ראיתי עדיין מעולם ואני רוצה לראות, מאחר ויש הרבה כאלה.
הבעייה היא שבמסגרת זמן של השבוע הזה אין לי אופציה להשתתף, כך שאשמח לאיזו הארכה של איזה כמה ימים אחרי תשעה באב כדי שיהיה לי אופציה להשתתף.
אני לא יכול להתחייב שאני בטוח אשתתף אם תהיה הארכה (אחרי הכל תמיד יכולים להיות אילוצים או אי אלו סיבות בגללם לא אספיק לראות את הסרט שרציתי), אבל סיכויים גדולים שאני אשתתף.
בכל מקרה, אני מניח שאני לא היחיד באתר עם ה״בעייה״ הזאת, כך שנראה לי כדאי לתת את ההארכה הזאת ולא רק בשבילי.
חוץ מזה, שוב, זה השבוע האחרון, אז מה הבעייה להרחיב אותו קצת?
יאללה, פעם ראשונה באתגר
בדרך כלל האתגר היה מתנגש עם לו״ז צפייה שתוכנן מראש או שסתם לא היו קטגוריות אטרקטיביות מספיק בשביל להכנס לזה במאה אחוז, אבל בתור סגן יו״ר עמותת נק״ם אין יותר סיבות לא לקחת חלק בפרויקט שמעודד צפייה בסרטים ישנים. כדי לאתגר את עצמי באמת אלך על שני סרטים בכל אתגר.
שבוע 1 (הופעות):
1. ״כנופיות ניו יורק״
2. ״אדפטיישן״
בהתחלה זאת הייתה בחירה אקראית, הלכתי על שני הסרטים הראשונים שלא ראיתי תוך כדי הדפדוף. אחר כך, בסוף הדפדוף, שמתי לב ששניהם בציר 2002 ושזאת השנה היחידה ברשימה עם יותר מסרט אחד שלא ראיתי מתוכה. אז הבחירה הייתה נכונה.
שבוע 2 (הטוויסטים הגדולים):
1. ״הסוד שבעיניים״. הזדמנות לבדוק האם הסרט שלקח את האוסקר הבינלאומי משלוש המאסטרפיסים – ״עג׳מי״, ״סרט לבן״ ו״נביא״ – אכן ראוי לתואר.
2. ״כוכב בודד״. שנים אני אומר לעצמי שמתישהו צריך להתחיל לבדוק סרטים של ג׳ון סיילס. סופסוף יש הזדמנות. מקווה שהסרט יפתח לי תיאבון לעוד סרטים בפילמוגרפיה שלו.
שבוע 3 (יוטיוב ושאר ירקות):
1. ״פאתר פאנצ'אלי״. בתקווה להתחיל לצלול מפה לשאר הסרטים ההודים בטופ 250 של דבי.
2. ״אחד ושניים (Yi Yi)״. עוד במאי מסקרן שלא ראיתי אף סרט שלו וזאת הזדמנות להתחיל.
שבוע 4 (זוכי פרס אופיר):
בתור הסוטה שעוקב אחרי הטקס מאז 95׳ לא הייתי צריך להכנס לרשימה כדי לדעת שראיתי את כל הזוכים בפרס הראשי. אחרי נבירה שמתי לב שראיתי גם את כל שאר הזוכים לאורך השנים בפרסים האחרים, לפחות את אלו שזמינים לצפייה איפשהו. לכן לא נותר לי אלא לאלתר אתגר אחר וללכת על קטגוריית ״סרטים בהפקת דורון ערן״, הטייטל היחיד בקולנוע הישראלי שהוא יותר יוקרתי מ״זוכה פרס אופיר״. מרפרוף בפילמוגרפיה שלו אני רואה שטרם ראיתי רק 3 מסרטיו (״פלאש״ ״זרים בלילה״ ו״אינג׳יל״), נותר רק לקוות שהפעם אמצא דרכים לצפות בהם.
שבוע 5 (סרטים יהודים):
1. ״ינטל״. איכשהו טרם ראיתי.
2. ״אירופה אירופה״. עוד במאית שאיכשהו לא ראיתי אף סרט שלה וצריך.
שבוע 6 (מסע בזמן):
חייב להודות שזה אחד הז׳אנרים שהכי מתסכלים אותי כצופה לכן השקעתי פה הכי פחות מחשבה ופשוט הלכתי על ״כל הזמן שבעולם״ (כי ריצ׳ארד קרטיס) ו״המזח״ (אולי צריך לפול על אחד מאבות טיפוס הז׳אנר כדי להבין את שורש הבעיה שלי עם הז׳אנר).
שבוע 7 (מדיה ביתית):
מרתון קאוריסמקי
מתישהו באחד מסגרי הקורונה הראשונים, ממש רגע לפני שהתדרדרתי למרתון אסקימו, עשיתי מרתון השלמות של דיוידי מהאוסף הפרטי, מקץ שלושה שבועות סיימתי את כולם למעט אחד – מארז קאוריסמקי (בן 9 סרטים) שקניתי ב2017 (הפעם האחרונה שרכשתי מדיה פיזית) לקראת ״הצד האחר של התקווה״. למרות שראיתי לפני כן שלושה מסרטיו ואהבתי זה תמיד הרגיש לי מחויבות גדולה מדי אז יצא שאף פעם אפילו לא התחלתי את הצפייה בסרטי המארז. עכשיו יש הזדמנות וסיבה (סרט חדש באופק) לנסות. בהצלחה.
רגע, סגן?
(ל"ת)
כל ילד יודע שהסגן הוא זה שעושה את כל הרעש והעבודה (בזמן שהיו״ר בעיקר נהנה מהטבות התפקיד) ובסתר רוקם מזימה לחילופי שלטון.
חיכיתי שיגיע!
השנה עשיתי עבודה טובה עד כה בהשלמת קלאסיקות, כך שאני מפיל על עצמי עוד הגבלה – חוץ מהסרט ביוטיוב, יכול לבחור רק מהמלאי המצומצם של הסרטים הזמינים בנטפליקס ישראל (צריך להצדיק את המנוי איכשהו ולדגום מהמבחר שם יותר).
שבוע 1: ״השטן לובשת פראדה״ הוא סרט שחבל לי שמעולם לא השלמתי, וישר קפץ לי כשראיתי שהוא נוכח ברשימה. נראה כמו סרט משעשע וכיפי לפתוח איתו את האתגר. אם לא יזרום, לא חסרות לי אפשרויות – ״המועדפת״, ״קרא לי בשמך״, "אבודים בטוקיו״ ו״הר ברוקבק״ מחכים בתור.
שבוע 2: סוף סוף סיבה טובה להשלים את ״מועדון קרב״. נראה לי חיכיתי מספיק איתו. לא נותן לעצמי אפילו עוד אופציה כי די, הגיע הזמן.
שבוע 3: "Living With Monsters" הוא סרט פאונד פוטג׳ של גודזילה ששוחרר במלואו ביוטיוב ואני לא באמת צריך לדעת יותר מזה. אם האתגר קורא לסרט ארוך, יש את הסרט הישראלי ״החברה הכי גרועה בעולם״.
שבוע 4: אף פעם לא צפיתי ב״קלרה הקדושה״. הזדמנות לתקן. אפשרויות נוספות הן ״עג׳מי״ ו״למלא את החלל״.
שבוע 5: אני לא יודע אם זה מופיע באחת הרשימות אבל ״שיבה בייבי״ חייב להיות מתאים, וחיפשתי סיבה לצפות בו. אם הוא לא נחשב, ״The Awakening of Motti Wolkenbrutch״ נראה כמו סרט שאצפה בו רק בגלל אתגר כזה.
שבוע 6: פספסתי את ״פרויקט אדם״ כשהוא יצא והוא נראה כיף גדול. אפשרויות אחרות הן ״׳When We First Met״ או ״Time Trap״ שנראה הזוי.
שבוע 7: מדף הבלו ריי שלי אמנם מצומצם אך הוא גדל בהדרגה, אם כי כרגע הוא בעיקר מלא בסדרות סרטים שכנראה לא אצפה בסרט אחד מהן סתם ככה – שר הטבעות, סטאר וורס, סרטי ספיידרמן וספיידרוורס, סרטי חולית או שומרי הגלקסיה. אם ננקה את הריווטצ׳ים שכבר עשיתי השנה לסרטים בודדים כמו ״התחלה״ או ״הכל בכל מקום בבת אחת״, עדיין יש אופציות נהדרות – ״הנסיכה הקסומה״, ״ענק הברזל״, ״לה לה לנד״.
או שאולי פשוט אעשה עוד צפייה נוספת ל״סקוט פילגרים נגד העולם״ כי הוא אף פעם לא יימאס. נראה מה יתחשק.
מאז האתגר הקודם גם הקמתי חשבון לטרבוקסד, אז הנה הרשימה שם! ובהצלחה לכולם!
מצחיק, פספסתי שזה אמור להיות סרט מדיה פיזית ש*לא* ראיתי כבר
אדאג להזמין משהו חדש עד אוגוסט!
לרוב אני מצליח, אבל נראה מה יהיה השנה
השבוע הראשון מתחיל עם "טרנסאמריקה", סרט שדי נשכח ואין לי סיבה אמיתית להשלים אבל לפחות אסיים אז את כל הסרטים ברשימה, אז יש לי את זה וכו'?
בשבוע הטוויסטים החלטתי לחזור לז'אנר שאני אוהב אבל לא מספיק רואה עם מותחני הפארנויה של שנות השבעים עם סרטו של אלן ג'יי פאקולה – "המעקב" (The Parallax View). אם יהיה לי זמן (חחחח) אנסה גם להשלים כבר את "יום שישי ה-13" המקורי (ולמרות שאני יודע מה הטוויסט), או אולי "המכונאי" או משהו.
בשבוע היוטיוב אני הולך על "שלום לפונדק הדרקון" (Goodbye Dragon Inn), ואולי אזלוג ל"נעורי איוון", שוב בהנחה הלא נכונה שיהיה לי זמן.
את שבוע אופיר אני אנצל להשלים סרט שאף אחד לא אמר לי אי פעם שהוא טוב, אבל נו, צריך לראות משהו, אז נראה את "קרקס פלשתינה" שכן רציתי להשלים, די נטו בגלל השם. אם "החברים של יאנה", "איזה מקום נפלא", "באבא ג'ון", "מעבר לים" או "נקמתו של איציק פינקלשטיין" טובים בהרבה, תגידו ויש מצב שאחליף.
בשבוע היהודי – בהנחה שאצליח לראות משהו בזמן פסטיבל ירושלים שלא סרט של פסטיבל ירושלים, מה שלא סביר – אנסה לראות את "באגסי", ורשמתי לעצמי עוד כמה סרטים שחצי מעניינים אותי, אבל לא סביר בהתחשב בשבוע שאגיע אליהם.
ולסיום הלכתי על "Happy End", פשוט כי הוא ברשימה, אבל בעצם הוא בכלל לא עם מסע בזמן אז במקום זה אראה את "Ivan Vasilyevich Changes His Profession" שנשמע מצחיק למדי.
ויש לי יותר מדי בחירות בשבוע הורדת האבק, אבל שמתי את "קצה העולם" של מייקל פאוול פשוט כי הוא גם קצר.
איפה רואים בעצם סרטים זוכי אופיר (וישראלים בכלל)
יש לי סטינג ונטפליקס ויש שם חלק קטן מהסרטים. מניח שעוד נמצאים בגופי סטרימינג אחרים. אבל איפה רואים סרט די נשכח כמו "קרקס פלסטינה"? או אפילו את "הבלתי רשמיים" ההרבה פחות נשכח שלא הצלחתי למצוא.
בעבר יכלתי להגיד "מה זאת אומרת? ה-VOD של הקרן!"
אבל הוא קרס. במקומו, ארכיון הסרטים של סינמטק ירושלים עושה עבודה לא-רעה-בכלל, כולל כמה סרטים בחינם. "קרקס פלשתינה" ספציפית נמצא שם, אבל "הבלתי רשמיים" אני לא בטוח.
עדיין מחכה לדרך לצפות ב 2 דוקומנטרים
חלום קוסטוריצה ולוס אנג'לס דרום. בכללי לשיג סרטים בארץ דרך vod זה דיי מבולגן. נקווה שהאתר של הארכיון ידיק את הפער כדי שלא נצטרך להסתמך על פסטיבלים, סנימטק תל אביב ולב ובמאי דקומנטרים שמתחזק אתר לצפיה בדוקומנטרים כדי לראות קולנוע ישראלי און ליין.
פעם ראשונה שאני משתתף
בוא נראה כמה אני אצליח. בחרתי שני סרטים לכל שבוע למקרה שאני ממש אהנה מהעניין:
שבוע ראשון – מסתבר שראיתי שבעים אחוז מהסרטים ומה שנשאר לא כל כך מעניין אותי. לקחתי את 'מועדון הלקוחות של דאלאס' ואת 'פרל' שדווקא כן רציתי לראות מתישהו.
שבוע שני – בחרתי את 'בלתי שביר' כדי להשלים קצת שאמאלאן, ואת 'המסור' כי אף פעם לא ראיתי סרט מהסדרה, אז שיהיה לפחות אחד.
שבוע שלישי – בחרתי את 'המשפחה שלי' ואת Yi Yi, כי דירוג לטר מבטיח על שני הסרטים האלו גדולות ונצורות.
שבוע רביעי – סרטים ישראלים הם נקודת חולשה שלי, ובהחלט הגיע כבר הזמן לראות את 'שבע ברכות' הכה מהולל. הוספתי גם את 'ביקור התזמורת', נדמה לי שזה עוד חור רציני שלי בהשכלה קולנועית ישראלית.
שבוע חמישי – 'ינטל' ו-'כנר על הגג'.
שבוע ששי – 'חצות בפריז' ו-'פתאום 30' (סתם בגלל שהם היו הכי פופלריים בלטר שלא ראיתי)
לגבי הבונוס עוד נראה
לעשות רשימה לא עולה כלום
לצפות בסרטים זה כבר סיפור אחר, אבל הקיץ די משעמם אז יש לי קצת סיכוי.
להלן בלטרבוקס: https://boxd.it/wrm3E
שבוע ראשון: המלכה
להיות מלכה זה לא תענוג גדול.
להוולד לעולם בו אין לך חיים פרטיים כלל, בו כל סכסוך משפחתי או אבל פרטי הופכים להיות עניין לאומי ונחלתם של כל המדינה שלא לומר העולם כולו.
הסרט מציג את ההתנגשות הזאת בצורה די טובה.
המלכה מוצגת בסרט כאדם פרטי המתמודד עם נושאים אישיים ופרטיים, רק שבמקרה שלה כולם, כולל כולם, חלק מהעניינים הפרטיים שלה.
בוא רק נגיד שאם יצפה בסרט מישהו שחש שחייו היו מושלמים לו רק היה נולד למשפחת המלוכה, אז אחרי הצפייה הוא ישנה את דעתו מן הקצה אל הקצה ויברך על המזל שלו לא להוולד למשפחה הזאת.
אבל לא רק בני משפחת המלוכה מתמודדים בסרט הזה עם לחצים גדולים.
אחת הדמויות המעניינות ביותר בסרט היא זו של ראש הממשלה טוני בלייר, אדם שמוצא את עצמו לא פעם בין הפטיש לסדן, בין ההמלכה לבין תוקפי המלכה.
בלייר מנסה למצוא איזשהו איזון בתוך כל המהומה הזאת, מה שהופך אותו לאחת הדמויות המעניינות בסרט, אולי אף יותר מהמלכה.
אינני בריטי ובזמן התרחשות הסרט הייתי ילד קטן, כך שאין לי שום זיכרון מהתקופה הזאת או קשר מיוחד לנושא הזה הכל כך זר לאקלים שלנו, ובכל זאת היה מעניין לצלול לעבר עולם אחר בו סיפור פרטי העוסק באבל של משפחה ספציפית הוא הנושא החם והמדובר ביותר במדינה.
זה ללא ספק הרגיש כמו טיול בעולם אחר, עולם שרחוק שנות אור מהעולם שלנו פה בישראל.
שבוע ראשון:
מוזר לי הקטע הזה שמבקשים מחובבי קולנוע לעשות את הדבר שהם הכי אוהבים וקוראים לזה "אתגר". הרי אף אחד לא יתן לילד שוקולד ויגיד לו, "בוא נראה אותך אוכל את זה". לראות עוד סרט *אחד* בשבוע זה לא באמת אתגר, לכן מתחתי קצת את כללי המשחק, הלכתי לאזור הזה שבין הכיף ל"אולי זה יותר מדי?" והחלטתי לצפות בכל שבוע של האתגר בחמישה סרטים שטרם ראיתי. זה אתגר. להלן רשמים בקצרה.
1. "השעות". סרט אוסקרים די למל"מי. יכול להיות שבזמן אמת אולי הייתי עף עליו טיפה יותר אבל כיום אין פה בו דבר מיוחד או זכיר מדי. לא במקרה הקריירה של דאלדרי גוועה לה אחרי סרט ורבע. 3/5.
2. "רעם טרופי". הדבר הכי מדהים בסרט זה שהוא שורד יפה (לפחות מבחינתי) את מבחן הזמן בכל הנוגע לשיח הזהויות, הוא גם די מבקר את הדמות של דאוני ג'וניור בזמן אמת. חוץ מזה מדובר בסרט די חביב. 3.5/5.
3. "אדפטיישן". קאופמן קלאסי. הרבה התחכמויות, התקפת יתר על המוח אבל בלי מספיק תוכן. ובכל זאת מדובר בסרט די מהנה עם (עוד) הופעה מושלמת של קייג'. 4/5.
4. "איירון מן". ביום מן הימים, כשמארוול יעמדו לדין על פשעיהם נגד האנושות והרס הקולנוע, אני מקווה שגם ג'ון פאברו ודאוני ג'וניור ישבו על אותו ספסל נאשמים על זה שעשו סרט כל כך טוב שאפשר את המשך השושלת. 4/5.
5. "כנופיות ניו יורק". עוד שיא של סקורסזה. מוזר שאיכשהו נמנעתי מהסרט הזה עד עכשיו כי מדובר בחתיכת וואו. מסגרת עלילתית די מוכרת ואפילו קצת נדושה אבל מרטי עושה ממנו מטעמים, לא מפסיק להפתיע לכל אורכו ומזכיר שהוא רב אמן (כאילו שאי פעם שכחנו). התאוששות די יפה מאיך שהוא סגר את הניינטיז. 4.5/5.
אתה מלכלך על "Bringing Out The Dead"?
שאני אדע אם להביא את החליפה של האיומים או לא.
תראה,
זה לא שהוא רע כמו שהוא לא ממש זכיר.
מעניין
כי אצלי הוא בהחלט נחרט בזיכרון במעין סיבוב שני של נהג-מונית-שיגעון-של-לילה, זה לעומת "כנופיות ניו יורק" שאני צריך כל פעם להזכיר לעצמי באופן פעיל שהסרט הוא לא רק דיקפריו ופרצוף הפיתה שלו והליהוק השגוי של קמרון דיאז אלא סרט מעניין וטוב עם ג'ון סיי ריילי, דניאל דיי לואיס, ועוד.
לא ברור לי איך כנופיות ניו יורק הפך לאחד הסרטים הפחות מוערכים של סקורסזה
כמו הרבה מהם הוא אולי ארוך מדי, אבל בעיקר בזכות דיי לואיס הוא יותר מלהיב וסוחף לכל אורכו ממרבית מהאופוסים שלו משנות האלפיים (חוץ, כנראה, מהשתולים).
שבוע 1 - המתאבק
בסרט שכל כך מתמקד במסע ההרס העצמי של הדמות הראשית, הרגשתי שהיה צריך במישהו עם יותר מנעד רגשי מאשר מיקי רורק. זה לא שהוא רע פה, והוא בעיקר בולט לטובה בסצינות עם הבת שלו, אבל משהו בהופעה שלו הרגיש קצת שטחי. גם מריסה טומיי לא ממש עבדה עבורי בתפקיד שלה. הבנתי מה הסרט עושה ומה הוא רוצה להגיד, אבל יצאתי בתחושה שזה היה יותר אפקטיבי עם ליהוקים מוצלחים יותר. אין לי מושג איך שניהם הגיעו למועמדות לאוסקר, אבל יכול להגיד את זה על הרבה מועמדויות.
כמו כן, הצילום ה hand-held ברובו לפעמים היה אפקטיבי ולפעמים עשה קצת כאב ראש. מה שכן, הצלם בהחלט עשה כושר בסרט הזה.
בקיצור, מבין הסרטים של ארנופסקי שראיתי, הוא במקום טוב באמצע.
ביקורת לגיטימית על הסרט
למרות שאני חושב שהדמות יושבת בול על המנעד (האכן מוגבל) של רורק. מה שכן, במדד הסרטים של ארנופסקי, הוא היחיד שאני אוהב באמת כי הוא היחיד שיש לו לב, לא אכזרי מדי ולא דופק עם פטיש בראש את המסר (אולי רק עד הסוף ממש).
שבוע ראשון
פרל:
X היה סרט שעשוי טוב אבל בסופו של סרט אימה בסיסי, היה משמח לגלות שפרל מתעלה עליו בהרבה. הוא גם מתפקד כסרט אימה ואפילו די אפקטיבי, אבל בעיקר מתעסק בגיבורה שהוא נושא את שמה. העשייה מעולה, הדמות כתובה היטב וההתכתבות עם הקוסם מארץ עוץ מוסיפה לאווירה המצמררת הכללית, אבל מעל הכול זורחת ההופעה של מיה גות'. סצנת מונולוג אחת וסצנת הסיום לבדן גרמו לי לכעוס מאוד למפרע על כך שהיא לא קיבלה מועמדות לאוסקר, אבל ההופעה שלה מדהימה לכל האורך.
הדבר היחיד שמפריע לי להשתפך על הסרט לחלוטין זו העובדה שבסופו של דבר הוא מתפקד לגמרי כסרט אוריג'ן של נבל, כזה שהוא רק הקדמה לבאות. הוא מזכיר במובנים מסוימים את הג'וקר, רק שאין מאחוריי פרל את המטען התרבותי שיש מאחוריי הדמות של הג'וקר שמייתר סרט המשך. כמובן, פרל הוא באמת רק סרט ראשון מתוך שלושה מבחינה כרונולגית, אבל X לא עשה שום דבר מיוחד עם דמותה של פרל, ולכן הרבה מאוד מונח על הסרט השלישי והמסכם שאמור לצאת ממש בקרוב.
מועדון הלקוחות של דאלאס:
אין סעיף אחד בספר 'כך תיצרו פתיון אוסקרים גנרי' שהסרט הזה מדלג עליו. יש את מתיו מקונוהיי בתפקיד שמבוסס על אדם אמיתי שאילץ אותו לרדת משמעותית במשקל, עם סיפור על מציאת משמעות לחיים ומלחמה בחברות ענק. יש את ג'ארד לטו בתפקיד טרנסג'דרית, מה שכנראה היה נראה מאוד מרשים לאוסקרים בשעתו והיום בעיקר גורם לתמוה מה היתה הבעיה ללהק טרנסג'דרית אמתית. יש גם כמובן דמות נשית חסרת איפיון מלבד היותה מאוד מאוד חכמה שמסתובבת עם עיניים מכווצות לכל אורך הסרט, והארק שלה הוא ללמוד לאורך הסרט להעריץ את הגיבור הדוש.
כנראה שזה כן סרט שטוב במה שהוא עושה, פשוט לא אכפת לי בכלל ממה שהוא עושה. שכחתי מקיומו עוד לפני שהסתיים.
האמתי שקראתי כמה ראיונות על הסיפור האמתי
ולמרות שהסרט כן עבד עלי הסיפור האמתי על "קרטלי הסמים" שהשלימו את מה שבתי החולים בארצות הברית לא היו מסוגלים לעשות נשמע הרבה יותר מעניין מהסרט הקלישאתי שקיבלנו. And the Band Played On הוא בערך הסרט הזה אבל הוא מנקודת המבט של הרופאים, יהיה מעניין לראות מה קרה מנקודת המבט של מוכרי התרופות הלא חוקיות.
קינג קונג
פיטר ג'קסון משלים בהצלחה את הפרויקט השאפתני ביותר בתולדות הקולנוע, ומחליט ליצור עוד פרויקט שאפתני – עיבוד מחודש לקינג קונג, קלאסיקת ההרפתקאות/פנטזיה/אימה משנת 1933. אין ספק שאם יש מישהו שמתאים למשימה הזו, הרי זה ג'קסון – האיש עשה קריירה על מפלצות, והוכיח שניתן לסמוך עליו עם הפקות ענק. אז הוא לקח איתו את אנדי סרקיס, שבזכות ההופעה שלו הסרט נכלל ברשימה לשבוע הנוכחי, ושכבר גילם בעבר דמות ממוחשבת תחת ג'קסון.
והתוצאה היא… אחלה. אבל מהאיש שהביא את פאקינג שר הטבעות אתה מצפה ליותר מאחלה. מכיוון שאני ניגש לסרט 2 עשורים מאוחר יותר, ואני מודע לקבלה הפושרת שלו יחסית, לא באתי עם ציפיות בשמיים. אבל אם הייתי צופה בסרט בזמן אמת, עוד בהתלהבות מטרילוגיית שר הטבעות, סביר להניח שהייתי מתאכזב. מצד שני הייתי רואה אותו על מסך גדול וזה ככל הנראה היה משפר את החוויה (איימקס היה קיים אז בארץ?).
סרקיס אכן מצוין בתור קונג, כרגיל, אבל 6 שנים מאוחר יותר הוא יגלם דמות של קוף הרבה יותר מעניינת. אבל סיזר הוא גם קוף הרבה יותר אינטליגנטי. אז הגיוני שיהיה יותר מעניין. גם דמות איש הצוות של סרקיס נהדרת, בניגוד לשאר אנשי הצוות המשמימים. סליחה ג'יימי בל, לא משהו אישי, אבל לא באתי לסרט קינג קונג בשבילך.
וזה מוביל אותנו לבעיה העיקרית של הסרט, האורך כמובן. לוקח בערך שעה עד שמגיעים לאי הגולגולות, ועד שרואים את קונג עובר כבר כמעט כל האורך של הסרט המקורי. בכיף הייתי מוותר על כל ענייני צוות הספינה. לעזאזל, באתי לראות את קונג נלחם בדינוזאורים, לא את ג'יימי בל נלחם בקלפטומניה. גם כשהםמתו בהמשך, לא היה לי אכפת.
חוץ מסרקיס יש עוד שחקנים בסרט. נעמי ווטס לא בשיאה אבל זאת נעמי ווטס ואני תמיד בעדה. אותו דבר אני יכול להגיד גם על ג'ק בלאק, למרות שהדמות שלו היא השמוק הכי גדול עלי אדמות, אבל שוב, ג'ק בלאק. אדריאן ברודי סבבה, מערכת היחסים של ג'ק ואן דווקא עבדה לי. קייל צ'נדלר מתמסר לדמות השמוק הנרקיסיסט עד הסוף.
האקשן טוב מאוד, והאפקטים מצוינים ומחזיקים מעמד, בעיקר קונג שנראה מצוין. רק סצנה אחת, סצנת המרדף עם הדינוזאורים, הרגישה קצת off, אבל גם לא יותר מדי. כל היצורים השונים והמשונים על אי הגולגולת בהחלט גרמו לי לא לרצות לבקר שם. סך הכל מדובר בסרט לא רע, שיכל והיה צריך להיות יותר טוב ומהודק, ואמנם ארוך מדי ולא משתווה למקור, אבל מבדר ומומלץ.
צפיתי ב״השטן לובשת פראדה״
סרט מאוד כיפי, שאני לחלוטין יכול להבין איך הגיע למעמד של קלאסיקה. הוא לא הסרט הכי מקורי או חדשני גם בז׳אנרים בהם הוא עובד, ולא לגמרי עובר את מבחן הזמן בחלק מההחלטות שנעשות בו, אך ניכר שכל המעורבים בדבר יודעים בדיוק מה הקלף החזק ביותר שלהם – הקאסט המדהים שבראשו מריל סטריפ.
מיותר לציין שזה היילייט קריירה של סטריפ, שזורחת בתפקיד הזה ועושה מטעמים מהתסריט (ולא רק בזכותו. מורגש כמה מהסרט הזה אולתר וזה מאוד מרשים). היא פשוט ממגנטת בתור הדמות הזאת, וכל סצנה איתה הייתה תענוג לצפייה.
שאר הקאסט של הסרט גם הוא מפוצץ בכישרון: אן הת׳אווי תפורה בול לתפקיד הדמות הראשית החמודה בסביבה לא מוכרת ועוינת, אמילי בלאנט מפתיעה בתור חברתה לעבודה (יריבתה לעבודה?) המרושעת והמשעשעת, וסטנלי טוצ׳י הוא תמיד נוכחות מנחמת ומבדרת, גם בסרט הזה.
אני מרגיש שזה סרט שהייתי מצטט בלי סוף אם הייתי צופה בו אז, אבל שמח שפשוט אוכל להתחיל מעכשיו.
כבונוס, יוטיוב הוביל אותי לשיחת אחת על אחת בין הת׳אווי לבלאנט שבה הן מדברות בין השאר על חוויות חביבות מהסט של הסרט. מומלץ גם בשביל הכימיה המופלאה בין השתיים:
לינק לשיחה (משום מה נעלם מהתגובה)
https://www.youtube.com/watch?v=skMFBH0a6yw&pp=ygUdYW5uZSBoYXRoYXdheSBhbmQgZW1pbHkgYmx1bnQ%3D
שבוע 1 - Sin City
[עם הופעתו של מיקי רורק בתור מארב (Marv) במקום השני בסקר]
הרעיון לעשות אנטולוגיית סיפורים בעולם משותף הוא מבריק ומוסיף לאווירת הקומיקס, ואני פשוט מת על הסגנון האמנותי. הסגנון "נשבר" קצת כשאין מה להתבסס עליו והכל עובד על מסך ירוק, אבל בסך הכל הוא באמת משהו שלא רואים כל יום, והוא עובד מדהים.
הסרט עצמו הוא… סרט הפילם נואר הכי פילם נואר שהיה בעולם: כל הגברים הם טנקים שריריים שמונעים על ידי כעס ונקמה, וכל הנשים הן או פם פטלז חצי ערומות או אובייקט הצלה/קורבנות חצי ערומות. והקטע הוא שלא הבנתי אם פרנק מילר מתכוון לזה באמת או שהכל סאטירה אחת גדולה. בסופו של דבר הסרט מתערבב לתוך ערפל של אלימות-סקס-קריינות שממש הוציא אותי ממנו.
לגבי רורק, הלא הוא מארב – בכללי הרגשתי שהוא וברוס ויליס (שמשחק את הארטיגן, גיבור הסיפור הראשון) עשו עבודה מצוינת ונכנסו לוויב כמו שצריך. מארב במיוחד מציל את הסיפור של עצמו והופך אותו מסיפור "מי רצח ת'בחורה" גנרי לסרט אקשן כיפי ומוגזם.
אני לא מתחרט שצפיתי בסין סיטי אבל כנראה לא אעשה את זה שוב מעבר לסיפור הראשון, שהוא הסיפור הטוב ביותר ומכליל בו את כל מה שיהיה בסרט. או שאראה פשוט "העיר הזאת", שעל כל מגרעותיו לא רק ידע שהוא פרודיה, אלא גם ידע לא למשוך ת'זמן סתם.
יש סיבה שמהשבוע החמישי השבועות הופכים להיות משלישי עד שני במקום מראשון עד שבת?
(ל"ת)
לא, אתקן
(ל"ת)
אה, רגע, אז אם כך זה אומר שהשבוע האחרון יתחיל לפני תשעת הימים
כך שאם אני ממש אזדרז אני אוכל עוד להספיק בשבוע הזה לצפות בסרט לפני ר״ח אב (או זה, או שאני אלך על סרט קצת עצוב שיש לי במדיה פיזית. חשבתי אולי ללכת על גנבת הספרים. אחרי הכל, זה סרט שואה, לא?)
חייב רק לציין שברשימת סרטי המסע בזמן שמקושרת פה
מורגש חסרונו של סרט אחד שהוא במקרה ״סרט המסע בזמן המרוויח ביותר בכל הזמנים״.
ולא, אין לרשימה הזאת תירוץ של ״היא מלפני 2019״ כי מצאתי שם לפחות סרט אחד מ-2020.
תמוה לי איך אפשר לשכוח סרט כזה כשבאים להכין רשימה של סרטים עם מסע בזמן.
טוב, זה אולי נכון טכנית
אבל אני לא מאחל למישהו שעוד לא ראה את הסרט הזה ספציפית לראות אותו רק כחלק מאתגר.
סתם מתוך סקרנות: למה?
זה בגלל שהסרט לא נגיש למי שבא לסרט בלי ידע מקדים, או בגלל איזו סיבה אחרת שקשורה באיכות הסרט?
כי זה סרט שחלק מרכזי מההנאה בו זה להכיר תריסר סרטים לפני,
ומי שמכיר אותם, בוודאי שכבר ראה את הסרט.