מצאנו באינטרנט 77: כל העניין הזה כנראה יישכח במהרה

מאת
יהונתן צוריה
– פורסם ב 24 בספטמבר 2023Posted in: חדשות
תחקירים, שוברי שביתה, פסטיבלים, פרסים, ודחיות.

שלום כאן עין הדג ג', השעה היא 13:40 בצהריים. להלן החדשות, ועיקרן תחילה: דרו ברימור יצאה אהבלה כשהיא שברה שביתה, ג'ימי פאלון בוס גרוע, החשדות ש"עגבניות רקובות" מאפשר לקנות ביקורות התגלו במקרים מסוימים כנכונות, כולם אוהבים את "7 ברכות", "מסכנים שכאלה" ו"סיפור אמריקאי" נכנסו באופן רשמי למירוץ האוסקרים, והטריילר לפרסי ג'קסון החדש מעפן. מזג האוויר יהיה חם ומגניב לעונה. ועכשיו בהרחבה.

1. צדיקים, בסטיב מרטין מבצע את השיר "Which of the Pickwick Triplets Did It" כבר צפיתם? כי לפנינו לא מעט חדשות מבאסות, ורצוי להתחיל אותו במצב רוח יחסית מרומם. זהירות, סוג-של ספויילרים לעונה 3 של "רק רוצחים בבניין".

2. ב"Dream Scenario" (תרחיש החלומות? תרחיש מהחלומות? תרחיש חלומי? חלום של תרחיש?) ניקולס קייג' מופיע בחלומות של כולם.

טוב, לא קייג' עצמו, אלא דמות שהוא מגלם. זה עדיין קונספט נהדר, ועל פי הביקורות גם סרט נהדר, ולכל הפחות זה טריילר נהדר.

עדיין אין הפצה בארץ. בואו נתקן את זה, בבקשה.

3. שביתת התסריטאים עוד לא הסתיימה, ויש אנשים שהחליטו שצריך להיות אמיצים ברגעים אלה ולשבור שביתה כדי לקדם את תוכניות האירוח שלהם. אנשים אמיצים כמו דרו ברימור.

עכשיו, אם נרצה לשפוט אותם לטובה הם טכנית (מאוד טכנית) לא שוברים את כללי השביתה של הגילדות שלהם, והם כן אחראים לתעסוקה של לא מעט עובדים בתוכנית שאינם הכותבים שלה. וגם, היי, אני אחשוב שאתם טועים (וגם שאר האינטרנט) אבל אתם יכולים להחזיק בעמדה עקרונית שהכותבים שובתים על פארש.

אבל דרו ברימור הצליחה לעשות בערך כל טעות בניסיון לחדש את העבודה על תוכנית האירוח שלה, ואלא אם אנחנו מאמינים שהמטרה הייתה מעין "אין פרסום רע" שכזה, קשה להבין למה היא התעקשה לגרור את עצמה לתוך זה. החל מסרטון שמתעקש שזה הדבר הנכון, דרך העפה מההקלטה של הפרק הראשון אנשים שלבשו סיכות בעד איגוד התסריטאים, וכלה בדחיית תחילת התוכנית כי מן הסתם (לפחות גם אחרים שהסתבכו פחות כמו ביל מאהר עשו כמוה), כל זה מוביל לשאלה למה זה היה טוב.

4. הייתי רוצה להיות אופטימי ולהגיד, במיוחד לנוכח כך שמסתמן שהמגעים מתקדמים! אבל בואו, אני חי בישראל. מגעים מתקדמים פה כל הזמן, ואיכשהו עדיין שום דבר לא קורה פה. מגעים יכולים להתקדם כמה שבא להם, שמישהו יודיע לנו כשיש עסקה.

במקום זה אגיד שבמקום זה היא הייתה צריכה לעשות מה שכל הסלבריטאים המגניבים עושים וזה… אה… למכור דברים אקראים באיביי במחירים אסטרונומיים. וזה לא כזה "הנה החליפה שלבשתי בפרק ההוא". לא, זה יותר "אדם סקוט יוציא את הכלב שלך לטיול", "ג'ון לית'גו יצייר ציור של הכלב שלך" (אוהבים כלבים שם בהוליווד) ו"נטשה ליון תעזור לכם לפתור תשבץ". כל העסק הזה התחיל ב-500 דולר לפריט, ולא קראתי דיווחים בכמה זה הסתיים אבל אני מניח שיותר מדי.

5. עדיין בשביתה: מארוול דוחה כל מיני סדרות. בגללה? לא בגללה? בשלב הזה, התשובה העיקרית היא שלאף אחד לא יותר מדי אכפת. התלבטתי אפילו אם זה שווה את הפיקסלים והזמן שלי, אבל נו – זה עדיין לכאורה הזיכיון הגדול בעולם. אמור להיות לנו אכפת, לא?

העונה השנייה של "מה אם?" תעלה באזור דצמבר השנה, "אקו" תצא בינואר, סדרת ההמשך "אקס-מן 97'" תצא "מתישהו בתחילת 24" (אם אתם מאמינים לדיסני), והסדרה על אגאתה, ששינתה כמה פעמים שמות אז מעכשיו היא פשוט תיקרא "הסדרה על אגאתה" – לא שזה משנה כי הסדרה הזאת אף פעם לא תצא – כרגע היא אמורה לצאת באזור ליל כל הקדושים של 2024. נראה.

6. אם כבר דיסני וסדרות שאמורות להיות מעניינות בגלל שהן חלק מזיכיון זכור לטובה אבל כשאני מסתכל על זה עם העיניים שלי אני אפילו לא מצליח לעורר רגש באופן אקטיבי: הטריילר הראשון של הסדרה של "פרסי ג'קסון" פה.

הוא נראה מעפן כמו רוב התכנים המקוריים של דיסני פלוס. הידד.

7. אבל, יודעים מה? מעפן זה לפחות לא נוראי או הכי גרוע.

כן, זוהי הדרך שבה אני מקשר לכתבה החמודה הזאת על "50 ההחלטות הכי גרועות בתולדות הטלוויזיה האמריקאית" (אם כי, קצת יותר מדי דגש על חדשות לטעמי. אבל נו טוב). וזה כמובן רק הטלוויזיה האמריקאית, אחרת המקום הראשון היה "לבטל את 'החפרפרת' אחרי עונה אחת".

8. ואם כבר החלטות מפוקפקות: הסיפורים על עגבניות רקובות וההשפעה הרקובה שלהם על הוליווד הם לא חדשים, אבל אתר וולצ'ר ריכז את כל הסיפורים למקום אחד – בתוספת לכמה תגליות לא מזעזעות אבל כן חדשות על האופן שבו, באופן המילולי ביותר, אולפנים קונים ביקורות על מנת שיהיה להם אחוזי עגבניות טובים.

כאמור, קשה להגיד שמישהו ייפול מהכיסא בתדהמה אחרי קריאה בכתבה, אבל עדיין יש משהו בכך שהוא מגיע ממקום אחד שמבהיר לך כמה מתסכל כל העסק הזה. היתרונות של המדד (ויש לו) לא אמורים לבוא עם החסרונות האלה ולעוות את איך שהוליווד מייצרת ומשווקת סרטים, אבל הנה אנחנו כאן בכל זאת. כיף.

9. טלוויזיה אמריקאית אחד אחרון ודי: ג'ימי פאלון הוא בוס שמוק למדי, כך נטען – צועק על אנשים, מתפרץ, ומגיע שיכור לעבודה. הוא התנצל, ג'רי סיינפלד טען ש"הסיפור הוא עיוות של המציאות", ונראה שבניגוד לאלן דג'נרס – שעל תחקיר כזה די סגרה את הבאסטה – כל העניין הזה כנראה יישכח במהרה כי לא נראה שהוא יתפטר או יפוטר או משהו. כיף.

10. אם כבר, עוד תחקירים שכנראה ישכחו במהרה: חסן מינאג', סטנדאפיסט שהנחה את טקס פרסי האינדי בשנה שעברה ובכלליות היה נראה מסוג האנשים ש"כוכבם עולה" ושאו-טו-טו הוא יחליף את נואה טרבור ב"דיילי שואו", התגלה כשקרן. עוד לא אומתו הטענות אם גם בן שקרן.

מה שכן אומת הוא שסיפורים רבים שסיפר היו, נגיד זאת כך, פחות מאמיתיים. שזה בסדר, רק ש:
א. על חלק מהם הוא דיבר גם מחוץ לסטנד-אפ שלו והתייחס אליהם כאמיתיים.
ב. כשנשאל בכתבת התחקיר הוא טען שהם מבוססים על "אמת רגשית" (מה שזה לא יהיה)
ג. אחד מהם כלל סיפור על מישהי שהוא הכיר ושסירבה להצעה שלו לצאת איתו לנשף הסיום ביום הנשף עצמו כי המשפחה שלה גזענית; סיפור שכלל מספיק פרטים מזהים שלה כדי שמעריצים שלו יציקו לה… למרות שעל פי הגרסה שלה, היא סתם אמרה לו שהיא לא רוצה, וזה היה כמה ימים לפני כן.

כאמור, בעולם שבו אנשים כמו לואי סיקיי ועזיז אנסארי ממשיכים להופיע למרות שנחשפו דברים שקצת מעוותים את הדימוי שהם ניסו ליצור לעצמם, אני בספק שחסן ימצא את עצמו לא עובד רק בגלל שהוא סיפר שקרים על במה. אולי הוא לא יקבל את התפקיד של הנחיית הדיילי שואו, אבל יש כמה דברים גרועים מזה.

11. תחקירים, לעומת זאת, שלא יישכחו: ראסל בראנד הוא אנס ומתקיף מינית. מדובר בתחקיר מקיף שיצא בערוץ 4 הבריטי שמתאר כמה וכמה עדויות על מעשים מזעזעים מצד בראנד וכזה… תראו, לא שאני אומר שכל קומיקאי ששם על עצמו פרסונה מסוימת הוא בדיוק אותה פרסונה אבל אולי, בכל זאת, הקומיקאי שמתקשר לאנשים בלי הקשר ומספר להם שהוא שכב עם הבת שלהם, וכן מציע לאנשים "שהעוזרת שלי תבוא אליך בלי בגדים" הוא… אמממ… לא אדם שהייתי רוצה להיות או שמישהו מהיקרים לי יהיה איתו בקשר רומנטי או מיני, ולא אדם שצריך להיות מופתעים מדי כאשר דברים שכאלה נאמרים עליו.

עם זאת, אם התגובה שלכם לכל זה היא "וואו, נכון ראסל בראנד, מה באמת הוא עושה בימינו" אז התשובה היא בעיקר סרטוני יוטיוב. או סרטוני ראמבל, מה שזה לא יהיה. יוטיוב בעקבות הגילוי החליטה להסיר את האפשרות של בראנד להרוויח כסף מהסרטונים שלו. זאת החלטה מעניינת שאני חושב שאני בעדה (אלא אם מתגלה שיוטיוב מרוויחים את הכסף על חשבונו) – מצד אחד כן להשאיר את התוכן שלו באוויר, ומצד שני לא לתמוך בו באופן משמעותי.

12. ובנושא דומה – אני לא חושב שצריך לשפוט אנשים שהם חברים טובים של מי שמתגלה כאדם אלים, ולא בטוחים איך להמשיך את הקשר שלהם משם. יש איזושהי דיסאסוציאציה בין הזכרונות שלך מהאדם ובין הגילויים החדשים שאתה מגלה עליו, ומדי פעם קשה לגשר עליהם. אני לא חושב שהגיוני לצפות שכל מי שמגלה משהו על חבר שלו אוטומטית ינתק איתו קשרים ויצא בהצהרות לא כנות.

מצד שני, אני גם לא מצפה שהם יכתבו מכתבים לשופטי משפט האונס של אותו מכר בטענה שהוא "בחור כארז ואבא נהדר" ו"ראוי לרחמים כי הוא נגד סמים". שזה בדיוק מה שעשו מילה קוניס ואשטון קוצ'ר עבור דני מסטרסון, שהורשע בשתי עבירות אונס. ראוי לציין שהבעיה היא לא המכתב עצמו – מדובר בנוהל די מוכר בארה"ב – אלא ספציפית ניסוח המכתבים המוזר של קוניס וקוצ'ר שכאילו לא מכיר בעבירות שמסטרסון עשה. כתבה של Vox מסבירה קצת יותר על הנוהל ומה כדאי שיהיה במכתב שכזה, ומה לא (קוניס וקוצ'ר, אם תהיתם, נופלים ל"ממש ממש לא").

זה, מן הסתם, לא התקבל היטב, כי למה שזה יתקבל היטב, וניסיון ההתנצלות המגושם שלהם התקבל אפילו פחות טוב. ואם זה לא מספיק גרוע, אז עכשיו גם עסקי ה-NFT שלה קורסים. אבל מסיבות אחרות וטיפשיות.

13. זה חד משמעית היה רצף חדשות מדכא מדי, בואו נצפה בטריילר לסרט האנתולוגיה החדש של ווס אנדרסון.

נפלא. ביום רביעי אצלנו בנטפליקס.

14. בחדשות קצת יותר מקומיות – פרסי אופיר התרחשו. ואכן, כמו שכולם ניחשו, "7 ברכות" גרף כמעט את כל הפרסים. זה כולל את פרס הסרט (בהצלחה באוסקר!), שחקנית ראשית (ריימונד אמסלם), שחקנית משנה (תיקי דיין), הבימוי (איילת מנחמי, שגם זכתה על עריכה), התסריט (שוב ריימונד אמסלם, עם אלינור סלע), הליהוק (אורית פוקס רותם, הבמאית של "סינמה סבאיא") ועוד הרבה. תכלס יהיה קל יותר להגיד באיזה פרסים זכו סרטים אחרים, אז בוא נעשה את זה. "הפילגש" זכה בעיצוב האמנותי הטוב ביותר (ולא בתלבושות, משום מה), "החייל הנעלם" זכה בצילום (אחד משלושת הפרסים היחידים שתאמו את ההצבעות שלי), "המנצחים" זכה בפרס המוזיקה כי בכל זאת, מחזמר גדול, ו"בית" זכה בפרס השחקן הראשי לרועי ניק (הגיע יותר לששון גבאי על "בתי אהובתי", אבל אכן יש גבול כמה פרסים הבן אדם יכול לקבל), ובפרס שחקן המשנה לדרור קרן מה ש, אם יורשה לי: פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

עכשיו, לפני שאואשם בשנאת שחקנים ישראלים, תנו לי לציין שלו קרן היה זוכה בפרס שחקן המשנה על "חדר משלו", הייתי מריע. לעזאזל, לו קרן היה זוכה על "טור פרידה" – סרט שאינו סרט טוב – הייתי זורם. אבל קרן לא עושה כלום ב"בית", ומה שהוא עושה לא טוב בכלל. לקחת את הפרס הזה ממאור שוויצר ("בחורים טובים") ואלברט אילוז ("בתי אהובתי") זה פשוט פספוס מטורף. טוב, לפחות זה לא ניב מג'ר.

בקטגוריות הגטו זכו "אם זה נגמר" (תיעודי ארוך), "הרף התחתון ביותר" (תיעודי קצר), ו"בצילו של ההר" (עלילתי קצר). כפי שאור סיגולי שם לב, זה אומר שבכל קטגוריות הסרט הטוב ביותר של אופיר 2023 זכו סרטים שביימו נשים. מגניב.

15. ואם כבר אור סיגולי ופרסי אופיר – אחרי הפרויקט שלו בסריטה על זוכי פרס הסרט הטוב ביותר כבר עקבתם? הוא עוד בתחילת הדרך, אבל במיוחד בשנים הראשונות, איפה שהתיעוד לפרסים מועט, מדובר בקריאה ששופכת אור על תעשייה במצוקה ומסבירה הרבה על איך פרסי אופיר נהיו כמו שהם נהיו. או לפחות, מזכירה לנו שיכול להיות הרבה יותר גרוע.

16. ואם כבר דברים ישראלים – פסטיבל חיפה. לצערנו, השנה לא נספיק לעשות פוסט המלצות ואזהרות מרוכז לפני הפסטיבל (סריטה יכולים לעזור גם פה), אבל ברפרוף מהיר הכוכבים הבולטים בגזרה הבינלאומית הם "אזור העניין" (סרטו החדש של ג'ונתן גלייזר), "מפלצת" (סרטו החדש של הירוקאזו קורה-אדה), "הכל בסדר עם ג'ורג'י" (סתם נראה חמוד), "היא באה אליי" (קומדיה רומנטית שנראית חמודה למדי עם פיטר דינקלג'), "ספר הפתרונות" (החדש של מישל גונדרי), "דוג מן" (החדש של לוק בסון), "גבריות" (ג'סי אייזנברג שוב מתמודד עם גבריות רעילה), "הרוע אינו קיים" (החדש של ריוסוקה המגוצ'י), "דרך מוזרה לחיות" (החדש הקצר של אלמדובאר), "חלום של רובוט" (סרט אנימציה שנראה חמוד ממש וזכה בפסטיבל אנסי, שהפריים בראשית הפוסט בא ממנו), ו"הממציא", שרז גרינברג פרסם פה בתגובות לאחרונה טריילר בשבילו.

בגזרה הישראלית יש את זוכי פרס אופיר "המנצחים" ו"החייל הנעלם" וכן את לא-זוכה-פרס-אופיר-איך-קרה-המחדל-הזה "לרוץ על החול" הנהדר (ועוד סרטים שמתמודדים מולם בתחרות ולא היו מועמדים לפרס אופיר כמו "ארוגם ביי", "אין צל במדבר", "דבי הייתה פה" ו"סיפור חיים").

בגזרת הקלאסיקות יש רטרוספקטיביות לפיטר גרינוויי ולוורנר הרצוג, וכן לדיסני שכולל הקרנה של "פנטסיה" עם קונצרט. כל הפרטים וכל הסרטים באתר של פסטיבל חיפה.

17. ועוד פסטיבלים: הזוכה הגדול בפסטיבל ונציה הוא "מסכנים שכאלה", מה שהזניק את סיכויי האוסקר שלו – לכל הפחות למועמדויות כאלה ואחרות. חוץ ממנו זכה סרט הנטפליקס "הרודן" על הדיקטטור פינושה בפרס התסריט, הפרס השני ניתן ל"הרוע אינו קיים" של המגוצ'י, והשחקנית של "פריסילה" זכתה בפרס השחקנית – אם כי לא נראה שאנשים מחשיבים אותה במרוץ האוסקר. אבל אוסקרים זה לא הכול וגם פרס מפסטיבל ונציה זה מאוד נחמד.

טורונטו, לעומת זאת, הזניקו אל מרוץ האוסקרים את "American Fiction" (סיפור אמריקאי? בדיה אמריקאית?), סרט שלא היה על הראדר עד עכשיו, וכעת כולם מנסים להבין מה כמה גדול הוא יהיה אחרי הזכייה בפרס חביב הקהל שם. במקום השני והשלישי זכו "נשארים לחג" ו"הילד והאנפה" (נו, החדש של מיאזאקי). בפרס "חביב הקהל לטירוף של חצות" זכה "Dicks: The Musical" מהבמאי של "בוראט". למה לא.

18. ג'יבלי טכנית הוזכרו בפסקה הקודמת, מה שאומר שאני יכול להגיד "ואם כבר ג'יבלי". אז, ואם כבר ג'יבלי – האולפן נמכר לאולפן ה"Nippon TV". מה זה אומר? קצת מוקדם להגיד. קודם כול זה אומר שג'יבלי יפסיקו להיות עצמאיים (דבר שהם היו מאז 2005), ושהחלום שלהם שמישהו יהפוך להיות ראש האולפן נגוז; אבל בנוגע לשאלה האם מדובר ברכישה כמו דיסני שקנו את פיקסאר, ועכשיו נראה את "טוטורו 2: חברים לנצח" או "הטירה הנעה בחלל" – קצת קשה לדעת. סביר להניח שזה אומר שהאנימטורים של האולפן שוב יעזרו לאולפנים אחרים (ספציפית אולפנים תחת ניפון טיוי), ואפשר רק לקוות שזה אומר שהתנאים שם יישארו אנושיים כמה שיותר.

19. ונסיים בטריילר ל"All of Us Strangers". סרט שנראה שהוא על זה שאנדרו סקוט ופול מסקל הם זוג חמוד, אבל אז יש גם אלמנט פנטזיה לא ברור עם זה שההורים של אנדרו סקוט חיים שוב ובגילאי ה-30. טריילר להתמוגג איתו לקראת סיום, ומי ייתן שאת מצאנו הבא נפתח ב"עכשיו שהשביתה הסתיימה".

תגיות: