1. נתחיל עם הטריילר של "יחידת המתאבדים 2":
טוב, אם זה הטריילר שאמור למכור את הסרט, אז אבוי לנו. אני מבין שסיפור של "יחידת המתאבדים" אמור להיות כאוטי ומופרע, אבל הרושם הוא שג'יימס גאן כתב סרט של "שומרי הגלקסיה" והוסיף בדיחות גסות – ואף אחת מהן לא מצחיקה במיוחד. לפי התגובות ביוטיוב אני מבין ש-"כולנו הולכים למות", "אני מקווה", "למען השם" זו קומדיה במיטבה, אבל אני אישית לא רוצה לראות שעתיים של אנשים (או כרישים) ממורמרים. מזכיר שהטריילר של "יחידת המתאבדים" הראשון היה מוצלח בהרבה – וכולנו זוכרים איך הסרט ההוא בסוף יצא.
2. פפה לה פיו לא יופיע בסרט החדש של ספייס ג'אם. בעקבות טור דעה בניו יורק טיימס שטוען כי הבואש הצרפתי מעודד תרבות אונס, סצנה שצולמה כבר ב-2019 עם פפה והשחקנית גרייסי סאנטו ("ג'יין הבתולה") נותרה על ריצפת חדר העריכה.
טוב נו, האמת שוורנר טוענים כי לטור הדעה אין קשר לפיטוריו של פפה – אבל שימו לב שהסצנה שהוסרה היא הומאז' לקזבלנקה ובה פפה מגלם ברמן שמתחיל עם אישה (סאנטו), בטרם לברון ג'יימס ובאגס באני מופיעים, לשניהם הוא מספר שפנלופה החתולה הוציאה נגדו צו הרחקה. תמיד ידעתי שמשהו מסריח עם הבואש הזה.
3. הסרט על פי Uncharted עוד לא יצא והסדרה על פי The Last of Us טרם החלה להצטלם, אך אולפני סוני הודיעו על פרויקט חדש תחת הבאנר "Playstation Productions": סרט על פי Ghost of Tsushima, ועוד עם הבמאי של ג'ון וויק, צ'אד סטהלסקי.
המשחק, שטרם חגג שנה, הוא הומאז' לסרטי הסמוראים של אקירא קורוסאווה (יש בו אפילו מצב משחק בשם "קורוסאווה" שהופך הכל לשחור-לבן עם אפקטים ישנים), ועוסק במסעו של הסמוראי ג'ין סקאיי להדוף את הפלישה המונגולית ליפן – וספציפית, אל איי טסושימה הדרומיים שהם שער הכניסה לכל שאר יפן. 'טסושימה' הוא אחד המשחקים המקוריים הטובים ביותר שיצא לי לשחק בשנים האחרונות, ואם צ'אד סטהלסקי יתרגם את קרבות האקדחים בהם הוא מומחה לקרבות קצביים עם חרבות קטאנה – יש כאן פוטנציאל לסרט אקשן יוצא מן הכלל.
נשאלת כמובן השאלה אם הסרט ידבר אנגלית (כנראה שכן) ומתי נזכה לראות אותו (כנראה לא בקרוב, ג'ון וויק 4 צריך קודם להצטלם), ואם אתם סקרנים מדוע המשחק כל-כך טוב אתם מוזמנים לקרוא ביקורת שכתבתי עליו ׁ(או פשוט לצפות בטריילר).
4. דף פייסבוק ישראלי מקורי שגיליתי החודש נקרא "קוד מהסרטים" ובו רון אורבך – מפָתח באמזון ישראל – מנתח קודים אמיתיים שהופיעו בסרטים וסדרות, ועל הדרך הוא חושף הרבה שטויות (הרבה מהם דווקא בסדרה "עמק הסיליקון"), אך לצדם גם לא מעט הפתעות אינטליגנטיות (כולל מתוך "המפץ הגדול", מי ידע, ו"הרשת החברתית"). אתם מוזמנים לקרוא ראיון שנערך עם אורבך בגיקטיים ובו הוא מסביר את תהליך העבודה המעניין שלו.
5. אורבך לא הישראלי היחיד שעשה לאחרונה עבודה יסודית בחקר הקולנוע. הדוקטורנט גיא מור-לן בדק מדוע שמות הסרטים בעברית כל-כך גרועים – והוא עשה עבודה יסודית להפליא. אבל במקום להסביר בעצמי, הנה האמ;לק שהוא עצמו פרסם:
"בחנתי את המרחק הסמנטי בין השמות של 14 אלף סרטים והתרגום העברי שלהם, משנות ה-40 ועד היום. מצאתי שהמידה שבה התרגום ‘גרוע’ תלויה בז’אנר, גיל היעד, “עממיות” הסרט, תקציב ההפקה ואיכות הסרט לפי מבקרים, אבל לא בדיוק באופן שניתן לצפות. החדשות הטובות: השיא בתרגומים הגרועים מאחורינו, וגם – זה גרוע יותר בשפות אחרות".
מדהים.
6. אז ערב הסעודית עובדת על סרט אנימה, ויש טריילר:
בואנה, זה נראה לא רע בכלל בסטנדרטים של סרטי אקשן, בעיקר ביחס לְמה שהייתם מצפים מסרט האנימה הראשון שיוצא מערב הסעודית.
אבל לצערי זה לא בדיוק נכון. הסרט הוא למעשה הוא קו-פרודוקציה עם אולפני Toei המיתולוגיים, כשהבמאי יפני, מעצב הדמויות יפני, המלחין יפני (קאורו וואדה, מי שהלחין גם את "אינויאשה") וכפי ששמעתם: גם הדיבוב יפני לחלוטין (ועוד עם קאסט מרשים למדי שכולל את הירושי קאמייה, יוּאיצ'י נאקאמורה וטוֹרוּ פורויה. חובבי אנימה יודעים טוב מאוד מי כל אלה). הסרט אמור היה לצאת בפסטיבל קאן 2020 אבל, אתם יודעים, קורונה, אז כרגע התכנון הוא לשחרר אותו בבתי הקולנוע ביפן ובמזרח התיכון במהלך 2021 (כולל בגרסה דוברת ערבית).
7. אולפני דיסני (אוף, הצלחתי להגיע די רחוק בלי לדבר על דיסני) דחו מספר סרטים: "האלמנה השחורה" נדחה ל-9 ביולי וישוחרר במקביל לקולנוע, גם ב-VOD של דיסני פלוס תמורת 30$, מהלך שכנראה הרגיז את קווין פייגי שנלחם בשיניים על מנת שכל סרט MCU יזכה להפצה קולנועית סדירה. כיוון ש"האלמנה השחורה" תפס את מקומו של "שאנג צ'י ואגדת עשר הטבעות" בלוח ההקרנות, 'שאנג' צ'י' זז ל-3 בספטמבר (בינתיים בלי איזכור של "דיסני פלוס", עם דגש על "בינתיים").
במהלך שהוא זובור די רציני לפיקסאר על סף ה"זה סרט מסריח שאנחנו לא מאמינים שאנשים יבואו לראות בקולנוע": "לוקה" של אולפני המנורה הקופצת ידלג על בתי הקולנוע לחלוטין ויגיע ישירות לדיסני פלוס ב-18 ביוני, בעוד "קרואלה" ישוחרר באותו מודל כמו "האלמנה השחורה" ב-28 במאי.
בנוסף, "לשחרר את גיא" עם ריאן ריינולדס זז פעם נוספת, הפעם ל-13. באוגוסט הפריקוול של "קינגסמן" ייצא (בערבון מוגבל) ב-22 בדצמבר ו"מוות על הנילוס" נדחה שוב וייצא ב 11 בפברואר 2022.
8. בעוד דיסני משחררים מבתי הקולנוע, וורנר דווקא מתכוננים לחזור לשיגרה ב-2022: החברה חתמה על הסכם עם רשת Regal Cinemas (רשת בתי הקולנוע השנייה בגודלה בעולם) במסגרתו יתאפשר לסרטים חלון הפצה בלעדי בבתי הקולנוע למשך 45 יום – החל משנת 2022. אני מזכיר שלפני עידן הקורונה, חלון ההפצה בבתי הקולנוע היה בערך 3 חודשים לפני שסרט נשלח לפורמט הביתי, מה שאולי רומז על עתיד בו גם אם בתי הקולנוע יחזרו לשגרה, לחברות ההפצה לא תהיה הפעם סבלנות לחכות לפני שהן יוכלו לשחרר את התינוקות שלהן בסטרימינג.
9. ערוץ היוטיוב batinthesun (ערוץ שלרוב עוסק בקרבות מושקעים למדי בין דמויות פיקטיביות, כמו וולברין נגד הטורף או ספיידרמן נגד דארת' מול) עמל בתקופה האחרונה על הפקה של סרט בן עשרים דקות ושמו "BATMAN: DYING IS EASY". הנה הוא לפניכם:
מודה, תכננתי לצפות בחמש דקות גג ולפרוש, אבל מצאתי את עצמי גומע הכל בשקיקה. זה פרויקט באטמן ברוח הקומיקס, כולל הסגנון, הדיבוב ואפילו המהות שלו – כי זוכרים שבאטמן אמור להיות בלש אינטליגנטי? אז כאן הוא בדיוק זה. אפילו הג'וקר פה מוצלח בהרבה מהג'וקר של ג'ארד לטו. סרט טוב, בעיקר למי שמחפש משהו מוצלח יותר מהסניידר קאט.
10. אם כבר סניידר קאט – מה עם הקולומבוס קאט של "גברת דאוטפייר"? כי מסתבר שקיימת גרסה למבוגרים-בלבד של סרט הילדים המפורסם, גרסה שנוצרה נטו בגלל אלתוריו של רובין וויליאמס על הסט (כך הבמאי כריסטופר קולומבוס חשף). קדימה אינטרנט, עשו את שלכם.
11. הגענו שוב לעונת הרבייה של סדרות ספין-אוף של "משחקי הכס", כשהפעם ב-HBO נמצאות על הכוונת "תשע מסעות" של יוצר "רומא" אלפונסו קוארברונו הלר – ספין אוף שיעקוב (במידה וייצא לפועל, כן?) אחר לורד קורליס ולריאון, הידוע בכינויו "נחש הים". הדמות תופיע גם בסדרת הספין אוף "בית הדרקון" בה הוא יגולם על-ידי סטיב טוסיינט. זה הופך את "תשע מסעות" לספין-אוף של ספין-אוף שעוד לא יצא. כל הכבוד HBO, לא נואש בכלל.
פרויקט נוסף הוא "10,000 ספינות" שיעקוב אחר הדמות המיתולוגית (בתוך יקום הסדרה) הנסיכה נמירייה, ממנה נוסד בית מרטל וממלכת דורן. הסדרה, אם תאושר, תתרחש אלף שנים לפני הסדרה הראשית, והיא עשויה להרחיב את "משחקי הכס" גיאוגרפית, כי נמירייה ביקרה ביבשות מרוחקות מאוווווד מווסטרוז. אני מחזיק אצבעות לפרויקט הזה, כי אם יש משהו שעדיין מעניין אותי ב-"משחקי הכס" זה כל דבר שקרה ביבשות שלא היו ב"משחקי הכס".
ספין אוף שלישי ואחרון (לחודש זה) יתרחש סביב Flea Bottom, שוק הפשפשים העני של מעלה מלך בו גדל דאבוס אהוב לבי. מרתק כמו במבה שהתייבשה, מה אגיד.
כל הפרויקטים האלה הם בעיקר בגדר רעיון, אבל נראה כי HBO מקווים להפוך את "משחקי הכס" לארגז חול שייתן קונטרה ל-"מלחמת הכוכבים": סדרות (ובעתיד סרטים?) מסוגים וז'אנרים שונים אותם אפשר יהיה לדחוף על ציר הזמן, בתקווה למשוך עוד ועוד מעריצים – ומי יודע, אולי משהו מכל זה גם יעבוד? העובדה כי ספין אוף אחד כבר צילם פיילוט ואז HBO גנזו אותו הוא סימן לכך שהחברה, למרות עונות 7-8, ניגשת ליקום הזה עם כפפות משי. אני יודע שהסוף של "משחקי הכס" הותיר אצל כולנו טעם מר, אבל אני מזכיר ש-"המנדלורי" נהייתה אהובה ופופולרית על אף "עלייתו של סקייווקר". פרויקט טוב אחד עשוי להשכיח פרויקט רע אחר.
12. הוכרזו המועמדים של טקס פרסי הטלוויזיה הישראלי ובלי הרבה הפתעות מעניינות לדווח עליהן (אלא אם התעוררתם מתרדמת בת 5 שנים ואתם לא מבינים מדוע ערוץ 11 פופולרי כל-כך): "טהרן", "מנאייכ", "הטבח", "שעת נעילה" ו"שטיסל" מועמדות בדרמה. "שטוקהולם", "ככה זה", "חזרות", "לעבור את הלילה" ו"הדבר הגדול המיוחד" מועמדות בקטגוריית הקומדיה, ובקטגוריית קומדיות המצבים (רגע, למה קומדיות מצבים צריכות קטגוריה משלהן?) מועמדות "הנחלה", "נבסו", "סברי מרנן", "קופה ראשית" ו"רון".
גם קטגוריות המשחק יבשות כמו קקטוס במדבר, בעיקר המועמדות הממש-לא-מפתיעה של שירה האס עבור "שטיסל", כי אם יש הזדמנות להעמיד את שירה האס למשהו אז למה לא? אה, בעצם יש הפתעה אחת בקטגוריות המשחק: ארז דריגס מועמד על "חזרות" (ובנוסף גם בתור תסריטאי בקטגוריית התסריט יחד עם נועה קולר, שם "חזרות" מועמדת ובטח תזכה). אני בטוח שזה יעבור בשקט ובלי שום תרעומת.
"שטיסל" מובילה במספר המועמדויות (16), אחריה "חזרות" (15), ונראה כי התחרות היא בעיקר בין הפקות המקור של תאגיד השידור (סך הכל 110 מועמדויות) ובין הפקות המקור של yes. אבל תגידו רגע, מה קרה לימים ש-HOT הייתה מילה נרדפת לתוכן ישראלי איכותי שגורף את רוב הפרסים? כי חברת הכבלים הוותיקה מועמדת השנה רק בקטגוריית הדרמה היומית (שם "קיבוצניקים" שלה מתחרה אך ורק ב"תאג"ד" של yes. האקדמיה, שמעו, אם לקטגוריה כלשהי הצלחתם למצוא רק שתי מועמדות – אולי היא לא צריכה להתקיים?) וסדרות התעודה "עפרה" ו"ערות". קדימה HOT, להתעורר. עשיתם פעם אחלה סדרות.
הטקס יתקיים ב-11 באפריל בסינמה סיטי גלילות (רואים? בתי הקולנוע כן פתוחים!).
13. אתר בשם Does The Dog Die התחיל בתור אתר פשוט: אתר שמאפשר לדעת האם הכלב מת במהלך הסרט או לא. מפה לשם, עברו כמה שנים וכמה גלגולים והיום האתר מציע מגוון שירותים של ספויילרים אמוציונלים לסרטים, בשביל שתדעו להתרחק מהם כמו מדרקון שמת – שזה, אם תהיתם, אחד הספויילרים האמוציונלים שאפשר לבחור מתוכם. אם אתם חושבים "אה, אז זו סתם בדיחה", אז לא: לאתר יש סימון של סצנות של קטיעת איברים, הטרדות מיניות, מוות של ילד או הורה… אבל גם, נו, סימון של סצנות בהם צעצוע יקר לילד נהרס וסצנות בהן יש מקלחת. אני מבולבל, מכיל ובטוח שיש סיבה טובה והסבר לכל הדברים האלה. אבל בעיקר מבולבל.
14. שני סרטי אנימציה קצרים של פיקסאר עלו בערוץ היוטיוב שלהם (בניגוד לתכנון המקורי להעלות את זה בערוצי היוטיוב של קווין ג'יימס ומת'יו מקונוהי). הראשון, "Float" (מ-2019) עוסק באב חד הורי שמתקשה עם הבן המעופף שלו (תרתי משמע). הבמאי והכותב בובי רובּיאוֹ (שגם מדבב את האבא) יצר או "Float" בהשראת הבן שלו שמתמודד עם אוטיזם.
אני לא בוכה, אתם בוכים.
הסרט הקצר השני, "Wind" (מ-2019), עוסק בסבתא ונכד שמנסים לברוח מתהום אינסופית. נסו לנחש בהשראת מה הפעם הסרט הזה נוצר.
בינגו, הגירה!
אם לדייק, בהשראת אביו וסבתו של הבמאי והכותב אדווין צ'אנג שברחו מצפון לדרום קוריאה במהלך מלחמת קוריאה, ובהמשך הופרדו כשהאב היגר לארה"ב בעוד סבתו של צ'אנג נותרה מאחור (די נו אל תהיו עצובים, בהמשך הם התאחדו).
15. לסיום, זה לא בדיוק חדש אבל לא זכור לי שנתנו לי חוקים ברורים כשקיבלתי את המפתחות של הפינה הזו. חוץ מזה, תמיד יש הורים טריים שישמחו לשמוע על תוכן איכותי לזאטוטים שהם לא שמעו עליו קודם.
אז ככה, לא מזמן קניתי לבת השלוש ספר ילדים שלא הקדשתי לו מחשבה שנייה במעמד הקנייה – "טרמפ על מטאטא", ספר ילדים בחרוזים שהתרגום העברי שלו שומר על המקצב באופן מקסים, ובו מכשפה אוספת אל המטאטא שלה עוד ועוד חיות. סיפור הרפתקאות משובח, מותח, מצחיק ומקסים, כזה שכיף לקרוא וכיף אפילו יותר להקריא (בעיקר כמו ראפ, כי אני אוהב לעשות פדיחות).
לכן מה הייתה גדולה הייתה ההפתעה שלי כשגיליתי שיש לספר גם סרט אנימציה בן חצי שעה עם קולותיהם של סיימון פג, ג'יליאן אנדרסון וסאלי הוקינס – סרט שהיה מועמד באוסקר ב-2014 לפרס סרט האנימציה הקצר. לא הייתי מספר לכם עליו לולא הייתה דרך לצפות בו בישראל, ואכן יש: הוא זמין בישראל באמזון פריים, ואם יש לכם סלקום TV, תוכלו למצוא שם גרסה מדובבת לעברית.
יש תאריך יעד כלשהו לפתיחת הקולנועים הגדולים?
הבנתי שאושר להם לפתוח את המזנונים.
במידה והם יפתחו בזמן הקרוב – יש להם מה להקרין?
טרמפ על מטאטא
כמו שזה נראה, קיים סרט אנימציה קצר עם דיבוב בריטי כמעט לכל ספריה של ג'וליה דונלדסון…
ע"ע הלוויתן והשבלול שהיה בשורטליסט של האוסקר השנה.
אכן, טרופותי, טרופותי הבת, זוג, איש עץ ונוספים…אבל הקסום ביותר הוא טרמפ על מטאטא.
ניתן לראות את רוב הסרטים גם בנטפליקס על בסיס vpn. כמו כן, את טרופותי ואת טרופותי הבת יש בvod של יס.
למישהו יש מושג
איפה אפשר לראות את זוג?
הראיון עם רון אורבך
נערך בגיקטיים עד כמה שאני זוכר. אכן דף מוצלח.
ומי שלא בוכה ב-"Float" צריך לבדוק דופק.
מצד אחד, הצדק עימך
מצד שני, קוויקטיים מצחיק אותי ממש.
אם כבר מדברים על "משחקי הכס" (שחזור הודעה מקבוצת הפייסבוק)
שני עיבודים קולנועיים לסיפורים קצרים של מרטין (לא קשורים ל-"שיר של אש ושל קרח") כרגע בפיתוח:
In the Lost Lands – סיפור פנטסיה על מכשפה ושכיר-חרב שהיא מגייסת כדי לעזור לה למצוא מרכיב כלשהו לאחד הקסמים שלה באזור מסוכן. הפרויקט הזה עבר כמה ידיים, ובשלב כזה או אחר היה אמור לשלב את העלילה של שלושה סיפורים שונים של מרטין, אבל כפי שזה נראה כרגע הוא יתבסס רק על סיפור אחד שנושא את שם הסרט. מילה ג'ובוביץ' תככב ובעלה פול ("לא ההוא ממגנוליה") אנדרסון שביים אותה בהרבה סרטי אקשן חסרי טעם ומעוף יביים. אין מה לפתח ציפיות, אבל גם אין יותר מדי מה להרוס – הסיפור המקורי לא-משהו.
SandKings – וכאן אנחנו מגיעים לחלק היותר טוב (אם כי, למרבה הבעסה, גם הפחות קרוב להפקה). מדובר בסיפור אימה שמרטין כתב בסוף שנות ה-70 והוכתר כקלאסיקה של הז'אנר, וזכויות ההסרטה שלו נרכשו מספר פעמים בלי שהן ימומשו – עד שהוא זכה לעיבוד אפקטיבי במידה, אבל לא נאמן מדי למקור ובלי יותר מדי ניצוצות, בפרק של סדרת הטלוויזיה "גבולות המסתורין" בגרסת שנות ה-90. העיבוד הנוכחי כבר נשמע כמו משהו עם הרבה יותר פוטנציאל, החל מהבמאי גור ורבינסקי ("שודדי הקאריביים") ועד לתסריטאי דניס קלי (יוצר הסדרה הבריטית המצוינת "אוטופיה"). אני תוהה עד כמה יוצרי הסרט ירשו לעצמם להצמד לאופי המזוויע של הגיבור בסיפור המקורי – הוא חלאת-אדם נטולת כל מאפיין גואל כלשהו – אבל אני בטוח שיהיה מעניין.
וביט של פרסום עצמי – בעוד יומיים בעולמות אני מרצה על יצירות המופת הקולנועיות/טלוויזיוניות בז'אנר המד"ב/פנטסיה שמעולם לא הופקו, ואיך הן קמו לתחייה בכל זאת, ובכלל זה סדרת משטרה מד"בית שכתב ג'ורג' ר.ר. מרטין:
https://www.facebook.com/events/186413442939528
עיינתי בקישור ששמתם של ״האם הכלב מת?״
ועכשיו אני יודע שיש אנשים שמתייחסים לגובלינים בהארי פוטר הראשון והאחרון כייצוג סטריאוטיפי אנטישמי.
יופי, עכשיו בכל פעם שאראה את הארי פוטר הראשון או האחרון אני לא אוכל להתעלם מזה.
ממש תודה.
אני אגב, ממש לא מסכים עם הפרשנות וסובר שמדובר בצירוף מקרים שלא נכתב מתוך כוונה להקבלה אנטישמית כלל ועיקר. אם העולם ימשיך לחפור לעומק ככה, נאלץ לצנזר את כל הסרטים שיצאו אי פעם כי בטוח בכל סרט יש משהו שעלול להתפרש למישהו כאיזשהו סטריאוטיפ של עם או גזע כלשהו.ֿ
זה שאין כוונה לא עושה את זה לא אנטישמי.
בכלל, לכוונה לעיתים נדירות יש קשר לכתיבה גזענית, סקסיסטית, סטריאוטיפית בכל צורה שהיא או פוגענית בכל אופן שהוא.
זה המקרה לומר "הכל בראש שלכם".
מי שהגובלינים מזכירים לו יהודים, למרות שהעיצוב שלהם הוא פארודיה על בנקאים בריטים – נניח אלה ממרי פופינס – חוששני שזה בגלל שיש לו בראש סטריאוטיפים מקדימים מסויימים מאוד על יהודים. וכמו הרבה דברים שבהם מוצאים סטריאוטיפ בלי כוונה, לא פעם זה מלמד אותנו הרבה יותר דברים רעים על מי שמוצא מאשר על מי ש'עשה' את הסטריאוטיפ. וראיה: תוכל לראות בתגובות שם שאנשים כותבים שרולינג היא אנטישמית ידועה לשמצה (לא נכון) ושיש מגן דוד בכניסה לגרינגוטס (שזה נכון כמו שיש סמל הבונים החופשיים בבית המשפט העליון בירושלים).
זאת אומרת, נכון?
(ל"ת)
זאת אומרת, אם מישהו רוצה למצוא הוא ימצא.
אבל זה שמישהו יכול לפרש משהו, לא אומר שזה נכון.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/501/962.html
לא אמרתי שהם בנו את הבניין.
אבל זה שהפרמידה שנמצאת בתוכו קשור לבונים החופשיים זה משהו ששמעתי כבר מכמה וכמה אנשים, כולל בהדרכה רשמית בבית המשפט העליון, כשהמדריכה (הבכירה) אמרה שרם כרמי, שהיה בונה חופשי, שם שם את הפרמידה כמחווה.
זה נשמע לי בלתי אפשרי, אבל מצד שני, אנחנו חיים בעולם שבו עשו שלוש סדרות סרטים של ספיידרמן בשני עשורים, אז לך תדע.
לא צפיתי בהארי פוטר, אז אני די מגיבה על עיוור
הבעיה באסוציאציה מושרשת במקום אחר- כמו גרגמל, כמו הרבה דברים אחרים- אנחנו חיים בעולם שיש בו ערכים מסויימים. למשל אם נשאר בדרדסים, דרדסית הרעה היא ברונטית, כשהיא הופכת לטובה היא בלונדינית, בגדול בנראות אנושית אנחנו חיים בחברה שמתעדפת עור בהיר ועיניים בהירות. ברמת אסוציאציות לדברים רעים, אנחנו רואות שוב ושוב הקבלה בין תכונות ויזואליות מסויימות לבין 'רוע'. היצוג הזה שימש כל פעם כדי להצביע על קבוצה לא אהודה כזו או אחרת ולהשוות. אז אנחנו רגילים מהתנועות האנטישמיות שרעים שפופים=יהודים, וממהרים לאמץ את הדימוי גם אם הכותבים חשבו באופן תמים מאוד שהרשע "יראה כמו רשע", בלי שום כוונה מעבר.
רוצה לומר שאני מסכימה עם 2 קודמי לתגובות, וגם שהדיון שבאמת צריך להתקיים הוא מדוע אנחנו כחברה, או כחברות (הרבה יותר מאחת) ממהרים לשייך תכונות ויזואליות מסויימות לרוע או סכנה.
*** החריג ל'רשע מכוער' הוא 'רשעית יפייפיה' וגם זה עניין שדי חוצה מגזרים וחברות. זו האדונית מהסיפור של עגנון כמו שאלו כל מיני מכשפות פתייניות בסיפורים נוצריים מאוד. **
דין הארי פוטר כדין חברים
כל עוד לא מוצהר ספציפית בגוף הטקסט שדמות כלשהי היא יהודיה, אין לקהל שום סיבה לראות אותה ככזאת. זה עד כדי כך פשוט, ודורון יודע להסביר יותר טוב מכולם מה ההבדל בין סטריאוטיפים שנועדו לאפיין רעים באופן כללי לעומת יהודים באופן ספציפי. (ואם באמת נראה למישהו ברצינות שאחרי האלגוריה השקופה של "אוכלי מוות=נאצים ומוגלגים=יהודים" רולינג תתקע קריקטורה אנטישמית כדמויות שוליות שלא מקדמות בשיט את העלילה, הוא כנראה פשוט לא קהל היעד של הספרים האלה.)
מה אני אגיד לך, אם הגובלינים יעשו סדר, אני אאמין שהם יצוג אנטישמי
(ל"ת)
סדר=אמירה מפורשת על יהדות הדמויות.
הגובלינים גם לא רעים ומרושעים, אז סטריאוטיפ שלילי בוודאי שאין כאן.
ורק כי אני פשוט חייב לפרוק – מאז דיוני חברים אני נתקל בעוד ועוד דוגמאות לאיך עושים את זה נכון. לא מדהימה, למשל. סדרה שאין בה ליהדות שום חשיבות ואין שום הכרח שהדמות הראשית בה תהיה יהודיה, היה אפשר גם שהיא לא תהיה, אבל החליטו שכן אז העבירו את זה בצורה ברורה, גם אם במשפט קטן אחד (״בבר מצווה של אח שלי״.) מאז גם ראיתי המון ניסיונות מגוחכים למצוא יהדות במקום שאין, כמו באגס באני (כי הוא כביכול מדבר במבטא ברוקלינאי ובברוקלין יש יהודים… מה?!) או יאקו וורנר (כי איזה אידיוט החליט שיאקו זה בעצם יעקב) אז מעכשיו הכלל הוא שאם היהדות מוזכרת במפורש ביצירה עצמה – היא שם. אם לא – זאת סתם שטות חיצונית שמישהו (כולל היוצרים עצמם) החליטו להדביק עליה כי ככה.
אתה מסתכל על דברים באופן מאוד צר
יצא לי לקרוא ולכתוב על יוצרים יהודים שהמלה "יהודי" לא מוזכרת אף פעם ביצירות שלהם, וגם לא שום מאפיין יהודי חיצוני אחר – אבל התרבות היהודית שממנה הם באו בהחלט הדהדה באותן יצירות. לא רק מה שנמצא "על פני השטח" ביצירה נתון לפרשנות.
דוגמאות?
(ל"ת)
בוא נסתכל על כמה מהדמויות האייקוניות בז'אנר גיבורי העל האמריקאי
סופרמן – הדמות עצמה אינה יהודית, אבל לא חסרות פרשנויות שטוענות שמדובר בסיפור הגירה שדי משקף את ההגעה של מהגרים יהודים לעולם החדש. זה לא מפתיע, לא רק בגלל שהיוצרים של הדמות היו יהודים*, אלא בגלל שהם גם לקחו נוסחה די מוכרת סיפורי הקומיקס/מד"ב הפופולאריים של אותה תקופה (גיבור מכדור הארץ מגיע לעולם אחר, שם היכולות הפיסיות/שכליות שלו מציבות אותו הרבה מעל האוכלוסיה המקומית עליה הוא מגן מפני רשע/רשעים כאלה ואחרים תוך שהוא מציל עלמה במצוקה, עד לפרק/ספר הבא) והפכו אותה על הראש – הפעם מדובר בדמות מעולם אחר שמגיעה לעולם שלנו (כאמור, הגירה). כמובן שיש גם פרשנויות אחרות – לא חסרים ניתוחים על הדמות של סופרמן שמהם עולה שמדובר באלגוריה נוצרית דווקא, וזה סבבה: הטענה היא לא שהסיפור של סופרמן הוא "סיפור יהודי" באופן בלעדי, אלא שהמרכיבים היהודיים גם קיימים שם.
קפטן אמריקה – נוצר על ידי צמד (אחר) של יהודים. שוב, לא גיבור יהודי, אבל כבר בעטיפה של הקומיקס שהתפרסמה עוד לפני שארה"ב נכנסה למלחמת העולם השניה, הם גרמו לגיבור הזה לממש את אחת הפנטזיות היהודיות הכי גדולות של תקופתם – להעיף בוקס להיטלר.
ספיידרמן – נוצר על ידי כותב יהודי, ומתנהג כמו נעבך יהודי טיפוסי, עם או בלי התחפושת.
ויש עוד די הרבה דוגמאות, מהז'אנר הזה לבדו.
* שבהתנהלות שלהם מול המו"ל הצליחו להפריך גם סטריאוטיפ אנטישמי ידוע – שיהודים טובים בלעשות עסקים וכסף.
אוקיי, אבל זאת פרשנות, לא קאנון
ושוב, מי שיודע להסביר הכי טוב מה ההבדל בין ניתוח פרשני, תיאוריית מעריצים ותיאוריית קונספירציה זה כמובן דורון. אני בהחלט חושב שיש הבדל בין מאמר אקדמי מלומד שנוקט בגישה של "במאמר זה, אנסה לנתח את סופרמן על פי נושאים יהודיים, והשוואה מעניינת בין סיפור המקור של סופרמן לבין סיפורי הגירה יהודיים ידועים" גם אם זאת גישה של מלמעלה למטה לבין מה שהלך פה עם רייצ'ל גרין (אמירות כמו "סופרמן יהודי וזה ברור! מה אתה לא רואה? יש לזה ספק-רמיזות מעורפלות פה ופה ופה!") שזה כבר הרבה יותר קרוב ל"גרגמל יהודי". אגב לא רק מציאת יהדות במקומות שהיא לא קיימת מביאה לי את החלסטרה, אלא גם מציאת נצרות; אולי לפעמים אפילו יותר, כי זה עוד יותר רחוק מהחיים שלי. לא כל ארוחה היא הסעודה האחרונה, לא כל הופעה של תפוח היא רמז לגירוש מגן עדן ולא כל פריסה של לחם היא מיסה; ואני בהחלט אתייחס ביותר סובלנות והתעניינות למי שיציג את דעתו כפרשנות אפשרית ומעמיקה ולא כ"זה ברור כי ככה". כמובן שגם על זה יש מוסכמה ידועה במוסכמוטלוויזיה:
https://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/EveryoneIsJesusInPurgatory
רק שהטענה מעולם לא הייתה שגובלינים בהארי פוטר
הם יהודים באופן קאנוני, אלא בדיוק זו. שניתן לנתח את היצירה תוך השוואה שלהם לסטריאוטיפים יהודים (בנקאים, חובבי זהב, נמוכים ומכוערים. בספרים המאוחרים הם אפילו משמשים כמושא פגיעה והתעללות מצד האלגוריה של עולם הספר לנאצים).
לא ברור לי למה כל פעם אתה חש צורך לציין שיש הבדל בין טקסט וסאבטקסט. אני חושב שזה די ידע מקובל בשלב זה.
זה בעייתי מכמה וכמה סיבות.
א. גובלינים הם לא המצאה של רולינג, הם יצורים מיתולוגיים שרולינג עשתה בהם שימוש, ממש כמו המון יצורים מיתולוגיים אחרים שהיא השתמשה בהם (טרולים, קנטאורים, היפוגריפים) שלא הומצאו כסטריאוטיפ אנטישמי בשום צורה.
ב. איך דורון אומר? חמדנים, נמוכים ומכוערים זה לא סטריאוטיפ על יהודים, זה סטריאוטיפ על אנשים רעים באופן כללי שכל קבוצה שרצתה להכפיש קבוצה אחרת השתמשה בו מאז ומעולם. זה שבישראל הדבקת הסטריאוטיפ הזה על יהודים בידי אנטישמים ונאצים יותר ידועה מאחרות כי יש בה כל שנה את יום השואה לא הופך כל הופעה שלהם לייצוג גזעני של יהודים.
ג. כמו רייצ’ל, ייחוס יהדות לגובלינים עומד בסתירה מוחלטת לאופי היצירה עצמה. אם כל הסדרה היא אלגוריה שקופה שבה הרעים הם כמו הנאצים ובני דמותם של הקוראים (המוגלגים) הם כמו היהודים הטובים, למה לרולינג להשתמש בסטריאוטיפים שליליים כלפי מי שהיא רוצה לעורר כלפיהם אמפתיה?
ד. מביך אותי שוב ושוב לצטט את דורון אבל… תסתכלו על הגובלינים ותסתכלו על קריקטורות אנטישמיות של יהודים. אין שום דמיון ביניהם, וכמו שדורון אומר, קריקטוריסט שהיה מנסה לצייר את הגובלינים מהארי פוטר לדר שטירמר היה נזרק מכל המדרגות. יהודים בקריקטורות אנטישמיות צוירו כשמנים וגבוהים, עם פנים שקועות ועם אף מעוקל כלפי מטה, לא סתם ארוך או מחודד. צריך כישרון אקרובטי גודוויניסטי יוצא דופן על מנת להסיק שהגובלינים הם יהודים.
ה. לא רק שהגובלינים לא נראים כמו סטריאוטיפים אנטישמיים, הם גם לא מתנהגים כמותם. הם בנקאים, זה נכון, אבל… זהו. האם כל בנקאי באשר הוא הוא יהודי? האם העיקרון שלפיו הגובלינים פועלים שהחפצים שהם ייצרו שייכים להם ורק להם גם אם הם נמכרו להרבה אנשים אחרים מזכיר במשהו עקרונות של מסורת יהודית, הלכה יהודית, משהו? ממש ממש לא.
ו. בקיצור, למצוא אופל ביצירות המיועדות לילדים זה אולי מאוד כיף וחתרני כביכול, אבל זה לא זה.
אפשר שנוותר על הטקס הקבוע?
אתה באמת צריך שאזכיר לך שביקורת תרבות לא עובדת ככה? שאיש לא חושב שהארי פוטר הוא כרזה אנטישמית או שרולינג היא נאו-נאצית במסווה? שאנחנו לא מדברים על תעמולה שבה האלגוריה מכריזה על עצמה בשופרות וניתנת לפריטה אחד לאחד, אלא על ניתוח עומק שבו ניתן לדבר גם על רמזות תרבותיות דקות כפועלות בתוך הקשר? שכאשר מבצעים קריאה ביקורתית בטקסט כדי למצוא למשל מה היחס שלו לפוליטיקת גזע, יש חשיבות לא רק למסרים המוצהרים, אלא גם לאופן השימוש בשפה ובסמלים?
כי גם בתור אדם שלא מוצא המון עומק בניתוח הספציפי שקושר בין גובלינים אצל רולינג ויהודים (תקראו לי כשנדבר על גמדים אצל טולקין ויהודים), די ברור שכל הטיעונים שלך מגיעים מתוך אותה נטיה פבלובית לדחות כל ניתוח מלבד השטחי ביותר, ספציפית כשמדובר על סרטים שקהל היעד שלהם הוא (גם) ילדים. וזה מוכיח את עצמו פעם אחר פעם כדרך גרועה מאוד לבחון טקסטים, שמיצרת דיונים מאוד מעגליים ומאוד משעממים (בעיקר כי נקודת המוצא הזו לא מאפשרת בשום שלב לצאת מעמדת ההוכחות המשפטיות של "כן קיים – לא קיים" ולהגיע לשאלות מעט מעניינות יותר).
אה, אבל גם לא חשבתי שמישהו חושב שהארי פוטר אנטישמי.
אבל יש מקרים בהם גם הפרשנות עצמה מופרכת ומגוחכת. מפלצות הן בדרך כלל מכוערות, מרושעות וחמדניות, זה חלק מהגדרת התפקיד שלהן. האם זה אומר שכל מפלצת וכל נבל הוא קריקטורה של יהודי? גם הטרולים מכוערים, מרושעים וגונבים זהב, האם גם הם יהודים? גם דרקונים הם גדולים, מרושעים ושומרים על זהב, האם גם הם יהודים? אני מאוד בעד להגיע לשאלות מעניינות יותר, לכן כתבתי תגובה ארוכה מפורטת ומסועפת על למה הפרשנות הזאת משוללת היגיון מן היסוד. מה הטיעון הנגדי של מי שטוען שהגובלינים הם כן יהודים? ״כי זה מרגיש ככה״.
זה שכתבת הודעה ארוכה לא הופך אותה לתקפה יותר
וזה שלא הבנת ואתה מסרב בתוקף להבין כבר לאורך עשרות דיונים דומים את הטענות על קריאות מעמיקות ברמה כלשהי בטקסטים לא אומר שהטענות של אנשים שמעמיקים היא "זה מרגיש ככה".
ספציפית על הגובלינים והיהודים אף אחד לא כאן טען שיש קשר הדוק, והמגיבים אכן לא מסכימים שיש כאן הרבה דברים בגו (חוץ מהישענות כללית אולי על סטריאוטיפים שקודמים לסטריאוטיפים וכו'), אבל הקריאה שלך נגד קריאות מעמיקות זורקת את התינוק, מי האמבט, האמבטיה, האסלה ואת כל השירותים.
נהפוך הוא
אם יש למישהו קריאה מעמיקה על למה הגובלינים כן בכל זאת מייצגים יהודים אני אשמח לקרוא ולהתייחס ואולי אפילו גם להסכים ולהשתכנע. בינתיים לא ראיתי אחת כזאת, כולל לא באתר הכלב שהעלה את הטענה.
כן, יש סאבטקסט ליצירה.
אבל קריאה ביקורתית בשלב מסויים נוטה להפוך דומה לתקשור שהיה פעם פופולרי בציבור החרדי עם אוטיסטים: לכאורה עמוק, אבל בעצם מלמד אותנו הרבה יותר על המתקשר מאשר על המתוקשר. תמיד יש שאלה של גבול; אבל באיזשהו שלב כשמניחים לא רק שאפשר לפרש דברים בצורה מסויימת אלא שמתוך כך ש*אפשר* לפרש בצורה מסויימת זה אשכרה מעיד שהפרשנות נכונה, זו קפיצה לוגית לא מוכרחת, שמתבצעת לעיתים קרובות מדי (ואני מדגים עם הניתוח החתרני שלי את ה'טיטאניק', שהדרך היחידה להבדיל בינו לבין ניתוח רציני באותה רוח הוא זה שאני אומר, והעובדה שאנשים יודעים מי כתב את זה. https://www.fisheye.co.il/avatar_4dx//#target-comment-512498).
קריאה מעמיקה בטקסטים זה דבר אחד; שימוש בטקסט בתור קולב לתלות עליו את התפיסות שבאת איתן מהבית, זה דבר אחר לגמרי.
נכון, ולכן על הויכוח סביב השאלה "האם הגובלינים יהודים"
אף אחד לא התווכח, והעמדה הכי תומכת לו הייתה "אני מבינ/ה אם, איך כשממצמצים, אנשים יכולים לראות את זה".
אבל על השאלה "האם סממנים יהודיים קיימים בדמויות שלא מוצהרות כיהודיות ודברים שיוצאים מכן", אותו אסתטיקה החליט להעלות ולשלב משום מה – בהחלט יש מה להתווכח וראוי. הטענה שאתה מציג נכונה, אבל זאת לא הטענות של אסתטיקה, שמסרב להכיר בכל דבר שאינו הפשט של הפשט ובכל אפשרות של רובד או פרשנות (אפל או אחר) לכל יצירה כלשהי – בייחוד אם היא מיועדת לילדים, ובלי קשר לשאלה מה המסקנה הנובעת ממנה.
לצורך העניין: האמירה "מעשה בחמישה בלונים הוא על השתקה סדרתית של נשים כי כאשר לרותי מתפוצץ הבלון מרדדים את הכאב שלה ומתווכים אותו דרך כאבו של רון ולא נותנים לה מקום ייחודי להתבטא" זאת קריאה קיצונית משהו, אבל האמירה "מעשה בחמישה בלונים הוא על אובדן ומוות" – פחות. מתיחת קו כללי בקריאה ביצירות שאומר שצריך לקחת בערבון מוגבל את הראשון זה מה שאתה מדבר עליו (או בהקשר הדיון הזה: העובדה שהגובלינים הם ספציפית קריקטורה אנטישמית). מה שאסתטיקה מדבר עליו הוא השני (או בהקשר הדיון הזה: שדמויות לא יכולות להיות יהודיות אם לא מופיע בטקסט שחור על גבי לבן שהן יהודיות, גם אם כל סממן אחר מצביע על כך והיוצרים מכריזים שזאת הכוונה).
בתור מי שהקריא את "מעשה בחמישה בלונים" די הרבה לילדים שלו
אני יכול להגיד, חד-משמעית, שהדבר הזה הוא פאקינג ספר של אגתה כריסטי, עם מוות מזוויע חדש בכל עמוד שני, כשהרוצח (הבלון האדום) מצליח לברוח בסוף.
יש המון ניתוחים מעמיקים שלי להרבה מאוד דברים שמפוזרים בעין הדג.
מאמין שהם מוכרים וידועים ואין צורך להציג אותם פה ברשימה מפורטת שכולה תהיה פרסום עצמי ונרקיסיזם חסר בושה, אז להגיד שאני תמיד מתעקש להיצמד רק לפשט של הפשט זה, ובכן, פשוט לא נכון. ספציפית בעניין היהודים, אם המון אנשים או אפילו רוב האנשים לא מבינים שיש מולם סממנים כאלה ואחרים ולא רואים את אותם הדברים כרמזים בכלל, אז או שהיוצרים נכשלו בבנייתה של אותה דמות אם הייתה כאן כוונת מכוון (רייצ׳ל) או שמישהו חיצוני פשוט בא והחליט שהוא נורא חתרני ומגניב כי הוא מצא רבדים אפלים שלא קיימים שם (הגובלינים.) כל מקרה לגופו.
רגע, בעצם, יש לי את זה ביותר מדויק -
הטענה שגובלינים=יהודים לא הגיעה סתם, היא הופיעה באתר של אזהרות טריגר שאני נוטה להאמין שמי שהוסיף אותה שם באמת התכוון לזה כאזהרת טריגר פוטנציאלית ולא כהטרלה, שזה אומר שאיפשהו יש מישהו או כמה אנשים, שהם יהודים בעצמם או סתם רגישים לגזענות, שבאמת מאמינים לשטות הזאת ורוצים לגונן על ילדים מפני ״הגובלינים היהודים מסרטי הארי פוטר״ . גם אם זה לא אף אחד מעין הדג שזה סבבה לגמרי.
הניתוח שלך לטיטניק מבריק
גם כי הוא פארודי, כמובן, אבל גם כי טיטניק הוא בפירוש סרט שאפשר למצוא בו יסודות פמיניסטיים, בנוסף לעובדה שהוא חלק מפילמוגרפיה של במאי שגם אם אינו פמיניסט גדול, לחלוטין אהב לספר סיפורים עם נשים חזקות במרכזם. אני לא מאמין במותם של מחברים, אבל מאמין שמותר לתת להם לנמנם מפעם לפעם ולחשוב גם עלינו כמפרשים ולא רק על כוונתם כמחברים.
גיגול פשוט מראה שהדרך בה סרטי "הארי פוטר" פירשו את תיאור הגובלינים נראית דומה בצורה מצמררת לקריקטורות אנטישמיות. רייצ'ל גרין קראה לסבתא שלה Bubbie ואת אבא שלה גילם שחקן יהודי מוכר. פרשנות לא חייבת להיות נכונה או לא נכונה, היא יכולה להיות גם פרשנות, ואם רבים מזדהים איתה, סימן שהיא לכל הפחות הגיונית.
אבל הקטע הוא שרבים גם לא מזדהים איתה, וחושבים שהיא מצוצה מהאצבע.
מעבר לעובדה שלבסס מוצא או אמונה דתי/ת על מילה אחת בודדה (שאמרה הדמות הראשית בסדרה בת עשר עונות בהן יכלו הכותבים לפתח ככל שניתן את ״יהדותה״ אם אכן רצו בכך) ומעבר לכך ששחקנים יהודים יכולים לשחק דמויות לא יהודיות ולהפך (ואניסטון עצמה גם לא יהודיה), הדיונים האלה שלחו אותי בחזרה לסצנה המזערית והזניחה הזאת וכן, היא אומרת שם ״בובי״ ככינוי כללי מאוד לסבתא, בשום אופן לא ״בובע״ בהגיה יידישאית מובהקת שממנה אפשר לחלץ יהדות. אז לא, זה לא שם, צר לי. בדיוק כמו שרוס ומוניקה שקוראים לסבתם ״ננה״ לא מעידים על מוצא או על דת, אלא דברים אחרים, מהותיים ומשמעותיים יותר.
אם רבים מזדהים איתה, יכול להיות שזה, כמו שאמרתי בהתחלה, בגלל שזה מעיד עליהם יותר מעל מושא הפרשנות.
והפרשנות שלי לטיטאניק אולי מבריקה, אבל היא, באופן מוצהר, הנחת המבוקש. קודם החלטתי מה תהיה הפרשנות, ואז התחלתי לחשוב איך להגיע אליה. זה לא מאוד קשה, רק שפה זה היה במודע לגמרי.
אנשים שבאמת מאמינים שהגובלינים נראים כמו יהודים וגם מצטמררים מזה,
מזכירים לי את הדוד ליאו שבטוח שאם הסוס שעליו הוא הימר הפסיד במירוץ, אז כנראה שהסוס אנטישמי.
"אני בעד שנגיע לשאלות מעניינות יותר מ'כן קיים או לא קיים?'
ולכן כתבתי הודעה ארוכה שבה אני טוען בתוקף ש'לא קיים!' ושזו בכלל שטות מדהימה לחשוב ש'כן קיים!' ומחכה לאחרים שיבלעו את הפתיון ויתווכחו איתי"
ברצינות?
ככה זה. כשאף אחד לא מביא טיעונים משכנעים על פרשנות מופרכת לגבי למה כן, נשארים רק עם הלמה לא.
וגם עם ״מה פאקינג עובר בראש לאנשים שבאמת מאמינים בזה״.
אגב, בינתיים אני זה שמרגיש כמו מי שבלע את הפיתיון (של טועני הטענה המקורית) ולא אתם.
לדעתי גם רייצ’ל מחברים היא בכלל לא יהודיה, אלא חייזרית מכוכב אחר. תחשבו על זה: שם המשפחה גרין הוא רמז לגוון עורם הירקרק של חייזרים וכל ההתנהגות שלה בעונה הראשונה אופיינית לחוצן שנחת בכדור הארץ ולא מכיר את חוקי המקום (כי איזה בן אנוש בן 25 לא יודע להתנהל עם כסף או להפעיל מכונת כביסה?). לא ככה? אמין (וגם נרמז בטקסט עצמו) באותה המידה.
הטענות ל"למה כן" הופיעו כאן
כאמור, בנקאים נמוכים ומכוערים שמוצגים כקורבנות של אנשי עליונות גזעית. זהו. זה הכל. אף אחד לא הציג זאת כשימוש מכוון בסמלים אנטישמיים, או אפילו כזיהוי שמייצר פרשנות קוהרנטית ועמוקה במיוחד. אבל כאסוציאציה אפשרית שעולה מהטקסט, לא קשה להבין על מה היא מבוססת.
מכיוון שסמלים תרבותיים זה לא משהו שמוכיחים במעבדה אלא בנויים בדיוק מאסוציאציות ותחושות, אפשר לקבל גם את העובדה שחלק מהצופים זיהו פה רמזים כאלה כמשהו שהיצירה מעוררת. לטוב ולרע. לא כי אנשים מנסים לשקר לך או כי הם מחפשים את זה בכח, אלא פשוט כי הם רגישים לאסציאציות האלה יותר ממך.
מכאן אפשר היה לנסות לבנות פרשנות. לנהל דיון על היחס של הארי פוטר לסוגיות גזע, לבחון את השימוש שלו בטרופים כמו "גובלינים", לדבר על ההנחות הסמויות שמוטמעות בשימוש בגזעי פנטזיה בכלל, או על המאפיינים הספציפיים שרולינג מעמיסה עליהם (ורולינג בהחלט מרפררת ספציפית לסוגיות גזע כשהיא מדברת הן על גובלינים והן על גמדוני בית, גם אם ברור שהאנלוגיות אינן אחד לאחד). או… שאפשר להמשיך להתקע ב״מה פאקינג עובר בראש לאנשים שבאמת מאמינים בזה״.
לאחת מהאפשרויות יש פוטנציאל כלשהו להגיע לדיונים מעניינים. השניה היא במקרה הסביר דיון בו כולם פשוט מגלגלים עיניים מול ההתפרצות שלך לדלת פתוחה, או לחלופין עוד דיבייט משפטי מתיש שבו אתה מתעקש להשאר בפני השטח ומכחיש כל אפשרות לדבר על מימדי עומק. החלטה שלך אני מניח.
אסוציאציה עדיין איננה הצדקה לאזהרת טריגר.
ומכיוון שיצאתי נגד מי שהוסיפו את הפרשנות הזאת לאתר של אזהרות טריגר ולא נגד מי מבאי עין הדג, לא הבנתי על מה יצא קצפך. (לי גמדוני הבית תמיד הזכירו עובדים זרים באופן כללי ולא גזע אחד ספציפי, אבל זה כבר נושא אחר.) מכיוון שזוהר אמר שגיגול פשוט של הגובלינים מראה דמיון מצמרר לקריקטורות אנטישמיות, גיגלתי ויגעתי אך לא מצאתי; ואם הגובלינים הם ייצוג של גזע אזי כל יצור מיתולוגי בהארי פוטר או בכלל הוא ייצוג של גזע, שזה בלתי אפשרי. (מה הקנטאורים מייצגים למשל? איזה סטריאוטיפים הם מגלמים?)
יודע מה? אדבר עלי ספציפית
כשהצלם ספנסר טוניק הגיע לארץ לצלם צילום עירום המוני בים המלח סבא שלי הזדעזע. מבחינתו לא היה ספק שצילום כזה הוא התיחסות ברורה לתמונות עירום ממחנות ההשמדה היכן שהוריו ואחיו מצאו את מותם. מבחינתו ספנסר טוניק מצלם תעמולה אנטישמית, ושום פרשנות אחרת אינה מתקבלת על הדעת. לראות אותו מתווכח על כך בלהט חצי-מטורף עם אמי היה מראה שובר לב שגרם לי להבין שככל שהוא מזדקן חוויות חייו נעשות לו קשות יותר ויותר להדחקה.
סבא שלי הוא לא אדם טיפש. לא מעט פעמים יכולת הניתוח שלו חדה למדי. הוא לא מחפש בכח דימויים אנטישמיים, ולא מעוניין להזדעזע או להתקרבן. מה שקרה זה שבגלל נסיבות מאוד מובנות – מראות מסויימים מעוררים אצלו אסוציאציות מסויימות, לפעמים גם מטרגרות. זה הכל.
אז האם יצירות ספנסר טוניק הן באמת תעמולה אנטישמית? ברור שלא.
האם ניתן להציג ניתוח בעל ערך של יצירות ספנסר טוניק שמשווה אותן לדימויים מהשואה? כן. ניתן.
יתכן שניתוח כזה לא יהיה קוהרנטי במיוחד בתוך גוף היצירה של טוניק, או סותר אמירות מפורשות שלו, אבל הוא בהחלט יכול לחדד היבטים מסויימים בבחירות של טוניק, ולחשוף הקשרים חדשים דרכם אפשר לבחון את הדימויים שהוא מציג. גם אם לא הייתי מקבל כזה ניתוח כפרשנות סבירה, היה מעניין אותי לשמוע אותו, ולו רק מכיוון שהוא מאפשר הצצה לעולם האסוציאציות של אדם אחר, ובכך פותח דרכים חדשות להסתכל על היצירה (למשל, המשמעות של הפיכת הגוף העירום לחומר גלם. היותו גורם משותף שמאחד בין בני אדם מעבר להבדלים מלאכותיים מחד, ומאידך, צילומים המוניים כמשהו שיוצר קהל חסר פנים וחסר אינדיבידואליות).
מה שבטוח, אם היה אתר שהיה עוזר לסבא שלי להמנע מיצירות שעלולות להיות מטרגרות עבורו, טוניק היה בהחלט צריך להופיע בתוכן. מי שהיה טוען "מה פאקין עובר בראש של אנשים שבאמת מאמינים שיש ביצירות שלו אנטישמיות??" היה מבחינתי צריך לבדוק קודם את עצמו. למשל להבין למה כל כך חשוב לו למחוק חוויות של אנשים שהוא לא מכיר או לנסות לשפוט עבורם מה אמור או לא אמור לעורר בהם טריגרים.
אוקיי, עכשיו זה כבר הרבה יותר מובן.
ואם יצא או התפרש כאילו שניסיתי למחוק חוויות מטרגרות של אחרים – אני מתנצל בכנות, בתור מי שבעצמו מאוד רגיש לכל מיני דברים (אם כי פחות באמנות/בקולנוע/בטלוויזיה/בספרות). אם אזהרת הטריגר הזאת על הגובלינים באמת שימושית למי שהוא ניצול שואה בעצמו, או למשפחתו או סתם למי שרגיש לנושא, אני לא אתיימר למחוק את מה שהוא מרגיש. פשוט גם בגלל הפופולאריות העצומה של הארי פוטר וגם בגלל שזאת יצירת פנטזיה מובהקת (מלבד הלקחים לעולם האמיתי שמועברים בדרך כלל כמו סדן על הראש מצד רולינג) לא נראה לי הגיוני שמישהו באמת צריך אזהרת טריגר לדבר כזה, לא רק כי זאת בטוח לא הייתה הכוונה של רולינג אלא גם כי בתור ניתוח ופרשנות זה נראה לי מוגזם, אבל אם אזהרת הטריגר הזאת באמת עוזרת למישהו – דיינו.
כיוון שהאתר הזה הוא רשימה של טריגרים ולא מאגר סמלי השנאה של ADL, השאלה אם זה היה בכוונה לא באמת רלוונטית. אם צופה מסוים הוא סופר רגיש לאנטישמיות, יש סיכוי שהוא לא ירצה לראות גובלינים בנקאים, בלי קשר לדעות האמיתיות של רולינג.
כמובן, השאלה היא כמה זמן צופים שאוהבים לדון על טריגרים יכולים לדבר על החוויות האישיות שלהם מסרט או ספר לפני שהם משליכים אותם על היוצר. מדיונים אינטרנטיים במקומות פחות מתורבתים מ"עין הדג", הייתי אומר שתי דקות. הלוואי ויותר אנשים היו מכירים בזה שאמנות היא לעיתים קרובות משחק של טלפון שבור.
ואפילו לא בדימויים. לפעמים אמנות היא טלפון שבור,
במובן שבו גלריה מסדרת מברשות ופחיות צבע בשביל להדגים את אופן העבודה של האמן, והצופים חושבים שזאת הזמנה פתוחה לבוא ולצייר בעצמם על היצירה.
זה ממש עצוב
פעם מאוד זלזלתי בסוג היצירות הזה, עד שיצא לי להכנס למיני תערוכה של פולאק ודי קשה להסביר אבל פתאום מצאתי המון הגיון והמון רגש בתמונות. ויותר משזה נורא שהיצירה הושחתה, זה נורא שעמדו שם אנשים ובכלל לא הבינו שהם מסתכלים על יצירה.
הם הבינו מאד שהם מתסכלים על יצירה
הם רק לא הבינו שהם אמורים רק להסתכל עליה. ואני לגמרי בצד שלהם – אם הגלריה מפזרת צבעים ומברשות אבל לא רוצה שישתמשו בהם, שתשים שלט אזהרה.
לגבי האזהרות וכו' ברור שהגלריה רשלנית בטירוף
אני ברגע של התרגשות התקרבתי פעם לציור יותר מידי וישר קפץ עלי שומר, ובצדק (לצערי)
אבל כשאתה מסתכל על אומנות וגם נהנה ממנה, אתה לא אמור לקבל הנחיות מאחרים, אתה אמור להבין שאתה רואה משהו מיוחד. אם הם חשבו שזה קנבס חופשי, הם מן הסתם פספסו את הקטע של להתרגש/להבין.
או שבמקרה הזה לא היה מה לפספס
יכול להיות שעם כל הרצון הטוב – היצירה הספציפית הזו באמת לא היתה כזו משמעותית.
?We're some kinda The Suicide Squad
– מתחיל לחשוב שאולי ג'יימס גאן מוצלח רק כשמרסנים אותו קצת. הסרט האחר שלו עם דירוג R שראיתי, "Super", היה פשוט בלתי-נסבל. מקווה שלסרט הזה יש יותר מה להציע מאשר אלימות ו dick jokes. לפחות הוא נראה יפה ויזואלית, וכוכב-ים ענקי זה די משעשע. כמו כן, השיר מהטריילר כנראה עומד להיתקע לי בראש בימים הקרובים.
– אפרופו עיבודים למשחקי וידאו, וראייטי מדווחים שסרט על-פי "Sniper Elite" נמצא בפיתוח. אין לי היכרות עם המשחק, אבל אני אזרוק ניחוש פרוע שיש שם צלף שיורה באנשים.
– בגיל כמעט-91, קלינט איסטווד עדיין מביים סרטים, איכשהו. סרטו החדש, שהוא גם מככב בו, נקרא "Cry Macho" (מוזמנים להציע שם עברי) ומספר על כוכב רודיאו לשעבר שצריך להעביר נער מקסיקני מאמו האלכוהוליסטית בחזרה לאביו. הסרט יצא ב-22 לאוקטובר, ויעלה ל-HBO MAX באותו יום.
– חדשות בסרטי D.C.: הלן מירן תהיה הנבלית ב"שהאזאם!: זעם האלים", פירס ברוסנן הצטרף ל"בלאק אדם" (שקיבל תאריך יציאה בקיץ 2022) ואמרלד פנל תכתוב סרט על דמותה של הקוסמת זטאנה.
– והסרטים הקצרים מפסטיבל SXSW האחרון זמינים לצפייה בחינם ממש כאן.
Sniper Elite - משחק סטנדרטי של צלף במלחמת העולם השנייה
עם גימיק / סימן מסחרי מוצלח למדי – צילום סינמטי הילוך איטי של הכדור מפרק לאויב את השלד ואיברי הגוף הפנימיים בכל פגיעה (מי שסקרן, חפשו ביוטיוב).
עלילה מעניינת כנראה שלא תהיה שם אז הסיכוי היחיד של הסרט להיות ממוצע ומעלה הוא לשלב את הגימיק הנ"ל בצורה מוצלחת כך שזה חייב להיות משהו די הומוריסטי ומודע לעצמו סטייל overlord לדעתי. כיוון שאני לא רואה את זה קורה, לא נותר אלא לצפות לסרט סתמי ונשכח.
הקטע על הקולומבוס קאט ל"גברת דאובטפייר"
הזכיר לי את הטריילר הקלאסי הבא של הסרט
https://www.youtube.com/watch?v=1Ckv_Dz-Sio&ab_channel=wikkidprawn
ניטפיקינג לשוני קטן
מסע אחד -> תשעה מסעות, לא תשע מסעות.
ממליצה גם על טרופותי
נכתב ע"י ג'וליה דונלדסון, הכותבת של טרמפ על מטאטא
קראתי את זה "טראמפ על המטאטא"
והתחלתי לדמיין סרט מאוד אחר.
טוב, אני עכשיו רוצה להתלונן
שיש שיר שמאד חיבבתי בעבר והיום אני כבר לא יכול לשיר אותו עם המילים המקוריות.
אם טראמפ אי פעם יכנס לתרדמת ויתאשפז
וירד אל יהיה חייב, *פשוט חייב* לעדכן את המילים לפי ההצעה שלך.
וגם זוג
פעם הסרט היה זמין בוימאו. עכשיו אני כבר לא מוצאת את הסרט המלא בשום מקום, אבל אם מישהו מוצא בטעות את הסרט המצוייר של זוג (zog) – מומלץ בחום.