1. עדויות שהגיעו אל מערכת פוליטיקלי קוראת על ארז דריגס ("חזרות"), חושפות התנהלות שבלשון המעטה נוכל לקרוא לה "בעייתית", כמו הודעות מיניות לקטינה והודעות לנשים נוספות כמו "אם אאנוס אותך רק תרוויחי מזה" (אוף, ידעתי שללמוד לקרוא יתנקם בי מתישהו), כאשר גם אחרי שהנשים ביקשו מדריגס לחדול הוא המשיך לשלוח את ההודעות המיניות. מדובר בדפוס שחושף כיצד דריגס, באופן שיטתי, יזם שיחות והטריד מינית מגוון בנות לאורך שנים ושאותו דריגס, אגב, לא מכחיש (הדבר היחיד שהוא מכחיש זה שהוא "מעולם לא נתן לשום עניין אישי להשפיע על החלטות מקצועיות"). זה מן הסתם מטיל צל כבד על תעשיית התיאטרון בה צמח ופעל דריגס. שותפתו ליצירה, נועה קולר, הגיבה שהיא שבורה וכואבת מהגילויים.
מה כל זה אומר על העונה השנייה של "חזרות"? נכון לעכשיו "מסתמן" כי ארז דריגס לא ישוב לעונה נוספת של "חזרות", ובכאן מחכים שקולר תחליט מה לעשות לגבי כל הנושא, אלא שקולר בהודעתה התייחסה לעניין העונה השנייה ואמרה ש"אין לה מה לומר כרגע", אז לא נראה לי שנדע בקרוב מה יהיה עם זה.
2. המסיבאפי הבא יהיה מדכא: בעקבות הקמפיין שמנהל השחקן ריי פישר נגד ג'וס ווידון ונגד מפיקים בוורנר (כזכור, פישר טען כי חטף מווידון השפלות והעלבות בעת צילומי "ליגת הצדק"), יצאה להגנתו שחקנית "באפי קוטלת הערפדים" ו-"אנג'ל", כריזמה קרפנטר, שחשפה בטוויטר כיצד ווידון התעמר בה במשך תקופה ארוכה כשעבדה בסדרות הידועות שלו, כולל בתקופה בה נכנסה להיריון (הוא שאל אותה "את הולכת לשמור את זה?", האשים אותה כי היא מחבלת בסדרה ופיטר אותה אחרי שילדה).
זמן קצר אחרי הפוסט של קרפנטר, שחקניות 'באפי' אמבר בנסון ומישל טרכטנברג (שהייתה קטינה כשהשתתפה בסדרה) אישרו כי גם הן חוו מצדו של ווידון התעמרות, ומישל אף שיתפה כי ההפקה אסרה על ווידון להיות איתה לבד בחדר, שזה רק הופך את הסיפור למטריד יותר. שרה מישל גלר (היא באפי) ודייוויד בוריאנז (הוא אנג'ל) הביעו תמיכה בנפגעות והרחיקו עצמם מההתנהגות הדוחה של ווידון.
במובן מסוים זהו רגע שידענו שיגיע אחרי טור הדעה של אשתו לשעבר על ההתנהגות שלו, טור שנמנע מלציין שמות מפורשים אבל העלה את סוג ההתנהגות הכללית שעכשיו מפרטות שחקניות הסדרה. זה לא הופך את הרגע לפחות כואב או מתסכל למעריצים והמעריצות הרבים, עבור מי שלפני מספר שנים נחשב כאחד מאלילי הגיקים, וספציפית כקול פמיניסטי חשוב, ומתגלה כמישהו שהמילה "דוש" קטנה עליו.
3. טוב, בואו נוציא את זה מהמערכת: טריילר לסניידרקאט.
שתי הדקות האלה הרגישו לי כמו ארבע שעות, ואני מפחד לדעת איך ארבע השעות האמיתיות ירגישו. כי בכנות, אני לא זוכר מתי פעם אחרונה ראיתי טריילר כל-כך יומני ורווי פתוס, מה שגורם לי לתהות האם סניידר פשוט בוחן גבולות. קשה לי להאמין שאפילו הוא ישתמש במשפט "We live in a society" ברצינות כה גמורה, אחרי שהמשפט נהפך למם פופולארי. למעשה, לא אהיה מופתע אם ביום שהסרט יעלה ב-HBO Max (ב-18 במרץ) נגלה שהוא בכלל בשחור לבן ובלי פס קול.
4. ולסרט גיבורי-על שאנחנו אשכרה מצפים לו: ספיידרמן 3 קיבל סוף סוף טייטל! אחרי "השיבה הביתה" ו-"רחוק מהבית", הסרט השלישי ייקרא "רחוק מהלב". טוב, כנראה שלא (אלא אם למפיצים בישראל יש חוש הומור). שמו האמיתי של הסרט הוא…
This, we can confirm. #SpiderManNoWayHome only in movie theaters this Christmas. pic.twitter.com/kCeI8Vgkdm
— Spider-Man: No Way Home (@SpiderManMovie) February 24, 2021
חמוד, אבל אני מעדיף את "Phone Home".
5. טריילר ראשון לסרט של של מורטל קומבט, שבשביל לראות אתם חייבים לאשר ליוטיוב שאתם מעל גיל 18 כי וואי וואי, אין לכם מושג, תזהרו עוללים ועוללות:
זהו? לזה אתם קוראים "Restricted"? בחייאת, כשארתור הכה את גילי זה היה אלים יותר. לא שהטריילר עצמו גרוע, אבל הוא נראה כמו תוצר הוליוודי מאוד גנרי, שזו דרך יפה שלי לומר שאולי זה כן טריילר די גרוע. כבר עדיף היה לקבל גרסה הוליוודית לחבילת ההרחבה ההיא מהמשחק שמעודדת חברוּת.
6. ועוד בגזרת סרטים מדורגי R מבוססי משחקים: ג'ק בלאק יגלם את הרובוט קלאפטראפ בעיבוד המתקרב של Borderlands, סרט בו יככבו גם קווין הארט (באיחוד קטן של "ג'ומנג'י"), קייט בלאנשט וג'יימי לי קורטיס.
לא שיחקתי הרבה Borerlands (וב-"לא שיחקתי הרבה" אני מתכוון לחצי שעה בנסיעת רכבת לפני כמה שנים) אבל אם הסרט יהיה ברוח המשחקים (ולפי הליהוקים, מסתמן שכן) הוא צפוי להיות מעין "שומרי הגלקסיה" בדירוג R – שזה מצחיק, כי זה גם התיאור של "יחידת המתאבדים 2". יוצר "צ'רנוביל" והגיימר המוצהר קרייג מאזין הוא שכותב את התסריט, כך שיש סיבה להיות אופטימ… אה, אלי רות' מביים. לא חשוב.
7. נטפליקס עמלים על סרט אנימציה על פי רדוול, סדרת ספרי הפנטזיה לילדים שכתב בריאן ג'ייקס, ובה מככבים – אני לא צוחק – עכברים נזירים לוחמים. חכו, זה רק משתפר: יוצר "מעבר לחומת הגן" פטריק מק'הייל נשכר לכתוב את התסריט שיתבסס על הספר הראשון בסדרה, "רדוול". במקביל עובדים בנטפליקס על מיני סדרה על פי דמויות מהספר השישי, "מרטין והלוחמים" (שהוא מעין פריקוול לרדוול. ב"רדוול", הגיבור הוא עכבר בשם מתייאס שנבואה כלשהי גורסת שהוא היורש של מרטין).
לא קראתי את הספרים אבל יש לי זכרונות נעימים מסדרת האנימציה הישנה ששודרה בערוץ הילדים. אם הנוסטלגיה לא מטעה אותי, זו אחת מסדרות הפנטזיה לילדים היותר-טובות שנוצרו ויש לי תחושה שהגרסה החדשה תהיה נהדרת – כל עוד פטריק מק'הייל לא יתפטר.
8. אם כבר נטפליקס, במאי "הפשיטה" גרת' אוונס חתם על הסכם עם ענקית הסטרימינג (זוכרים את "כופר נפשה" שהוא ביים עבור נטפליקס? גם אני לא), כך שגם כל הסרטים הקרובים שלו יופקו עבור החברה – מה שמרחיק אותנו צעד נוסף מ-"הפשיטה 3".
הסרט הראשון שאוונס יביים במסגרת ההסכם הוא "Havoc" ("חורבן"?) עם טום הארדי שיגלם בלש משטרה ממלמל (הממלמל זה ניחוש שלי) שמוצא עצמו בעולם התחתון כדי לחלץ בן של פוליטיקאי שנחטף (הבן הוא שנחטף, לא הפוליטיקאי).
9. בונג ג'ון-הו עובד על שני סרטים חדשים (בשעה טובה), כך הוא סיפר לריאן ג'ונסון בשיחה שהם ניהלו בפודקאסט The Director's Cut. תסריט אחד הוא כתב בקוריאנית ואת השני באנגלית, כאשר זה הקוריאני, אותו הוא סיים לכתוב, יתרחש בסיאול ויש בו "אלמנטים יחודיים של אימה ואקשן". אבל אותי מסקרן דווקא התסריט באנגלית עליו הוא עדיין עובד: ג'ון-הו מספר שזהו סרט דרמה על פי "אירוע אמיתי שהתרחש ב-2016" – כשחצי מהסרט יתרחש בבריטניה והחצי השני בארה"ב.
אז האם בונג ג'ון-הו כותב סרט על ברקזיט? השבעתו של דונלד טראמפ? סנסציית פוקימון גו? הרצח של האראמה הגורילה? קדימה, בואו נפתח טורניר הימורים. נחלק יונדאי לזוכה, אבל זהירות כי ניקול ראידמן עשויה לצאת איתכם (אנחנו חיים בחברה בה הזכרתי את ניקול ראידמן ובונג ג'ון-הו באותה ידיעה. מה יש לך לומר על זה… באטמן?).
10. "פדינגטון 3" בדרך. עדיין אין אישור אם הבמאי/תסריטאי פול קינג חוזר לסרט השלישי (אנחנו יודעים שהוא עסוק עם "וונקה", אבל הסרט ההוא צפוי לצאת רק ב-2023; אפשרי לתקתק סרט נוסף בזמן הזה. לא?) אבל עוד פדינגטון זה אף פעם לא דבר רע. אלא אם הסרט ייצא רע, אני מניח, אבל למה להכניס שליליות כזאת לחיים שלי?
11. זוכרים את סדרת הילדים הדנית עם הבחור בעל השמקה'לה הגדול? ובכן, אם אין לכם לְמה להתחפש בפורים, יש לכמה וכמה ילדים דנים רעיון עבורכם…
12. אדגר רייט עתיד לביים סרט על-פי "הנרדף" של סטיבן קינג (כן כן אני יודע, תחת שם העט "ריצ'רד בקמן". קרציות). הגרסה של רייט לא תהיה רימייק לעיבוד מ-1987 עם ארנולד שוורצנגר אלא גרסה נאמנה של הספר המקורי מ-1982.
מצד אחד קשה לא לחוש אכזבה. הרי מה לאדגר רייט המבריק והייחודי לעשות עם עיבוד #59485 לספר של קינג? אבל כבר ב-2017 נשאל רייט איזה סרט הכי בא לו ליצור מחדש, והוא ענה "הנרדף". חוץ מזה, הספר עוסק בתכנית ריאליטי זדונית באמריקה הדיסטופית (בערך עשרים שנים לפני שריאליטי נהיו קטע), ואני סומך על רייט שיידע לתת לסיפור הזה טוויסט אדגר-רייטי שכזה.
13.ג'סי פלמונס מצטרף אל "רוצחי ירח הפרחים" שמביים סקורסזה עבור אפל TV+. פלמונס יגלם את סוכן ה-FBI טום ווייט (לא תפקיד זר עבור הצעיר, הוא גילם סוכן FBI ב-"יהודה איש קריות והמשיח השחור" והוא היה נהדר שם). במקור דיקפריו אמור היה לגלם את הסוכן ווייט אך הוא העדיף להחליף תפקיד ולגלם את האחיין של הנבל הראשי (רוברט דה נירו) שגם נשוי לחברת שבט האוסיינג'. לא ברור בינתיים האם דיקפריו ירד לתפקיד משנה או שתפקיד המשנה הזה הפך לראשי. אבל היי, ג'סי פלמונס פה אז למי אכפת? הסרט, אם תהיתם, עוסק ברצח של מספר חברי שבט ילידים מקומי, האוסיינג', אחרי שהתגלה מצבור נפט בשטח שלהם ובסוף החקירה אמור לקום ארגון ה-FBI.
14. "מאנק" בא וחלף בקול ענות חלוש…ה… חלוש? חלושה? רגע… אוקי, כן. חלושה. כעת דיוויד פינצ'ר שם עין על הפרויקט הבא שלו, ולצערי זו לא עונה שלישית של מיינדהאנטר. פינצ'ר יעבד עבור נטפליקס את הנובלה הגרפית הצרפתית "The Killer" של אלקסיס נולנט, ובה מתנקש עובר משבר פסיכולוגי בעולם נטול מוסר. רק יצאה ההכרזה וכבר יש שמועות כי מייקל פסבנדר יגלם את התפקיד הראשי, אבל יותר מעניין ממנו – אנדרו קווין ווקר נשכר לכתוב את התסריט, באיחוד ראשון שלו עם פינצ'ר מאז "שבעה חטאים". אמנם כל הסרטים שכתב ווקר במילניום הנוכחי זכו לביקורות שליליות, אבל אולי הוא פשוט זקוק לפאפא פינצ'ר שיוציא ממנו את המיטב.
15. חדשות טובות: אחוז הבמאיות הישראליות שעבדו על סרט עלילתי ישראלי עלה מ-7% (עד שנת 2000) ל-21% (בין 2013 ל-2018). החדשות הפחות-טובות: השינוי הזה לא מתבטא כל-כך בשאר מקצועות הקולנוע, כמו צילום למשל (רק 3% מהנשים הן צלמות קולנוע).
את הנתונים הללו ועוד אתם מוזמנים להוריד ולקרוא במסמך של מרכז אדוה בשם "תקרת הצלולואיד: מבט מגדרי על חלוקת העבודה, הפרסים והתמיכות בקולנוע הישראלי". המסמך בוחן את מידת מעורבותן של נשים בתעשיית הקולנוע הישראלית וכן יש בו ניתוח מגדרי של פרסי אופיר.
16. טריילר חדש לסרט הפריקוול של "השטן לובשת פראד…", סליחה, לסרט החדש של הארלי קווי-, לא, התבלבלתי, לסרט האוריג'ין החדש של הג'וקר שבו הוא אישה בריטית. לא, רגע, מסתבר שזה "קרואלה".
אני לא נהנה כל-כך לדבר על מבטא בריטי של שחקנים אמריקאים, כי כמעט אף פעם לא מדברים על מבטא אמריקאי של שחקנים בריטים – אבל אני מוכרח לציין שאמה סטון נשמעת נהדר בהגייה מקובלת.
לגבי הטריילר עצמו, הוא נראה כיפי ממש. אני מופתע שקרואלה מטורפת על ההתחלה, כי חששתי שנקבל סרט בו רוב הזמן תגלם סטון צעירה גיקית חמודה שמתנדבת עם כלבים – ורק בסוף היא משנה את השיער ומאמצת את השם "קרואלה" (ואולי מוסיפה גם "We live in a society"). הסרט ייצא בדיסני פלוס בקולנוע במאי הקרוב.
17. נראה לי נגמרו כל הדברים שמצאתי באינטרנט, אז הנה מתכון לחביתה מקמח חומוס: בעודכם מטגנים מעט בצל בשמן, ערבבו בקערה 4.5 כפות קמח חומוס וחצי כוס מים. המליחו לפי הטעם, ניתן להוסיף גם פטריות או זיתים (אבל ממש קצת). את התערובת שיפכו אל המחבת עם הבצל שהזהיב, וטגנו על אש בינונית עד ש-אה, אופס. כן יש עוד משהו שמצאתי.
אנחנו חיים בחברה בה פיקסאר הכינו רמיקס אנימה לסרט "למעלה":
אני אוהב אתכם פיקסאר, אל תשתנו.
ניקולודיאון מודיעים על הקמת "Avatar studios" שירחיב את הסדרה המצויירת
https://www.vulture.com/2021/02/nickelodeon-announces-avatar-studios-the-legend-of-korra.html
הם ממש רוצים לכלוא עוד ברק בבקבוק הזה
(ל"ת)
בנוגע לג'וס ווידון: איזה מטריד להיות בצד הרע של גלורי. נכון?
אני לא מבין.
ארז דריגס הוא לכאורה סוטה מין וזה לא בסדר. ג'וס ווידון הוא לא סוטה מין אלא סתם asshole. עכשיו גם להיות asshole זה לא בסדר בעידן הפוליטיקלי קורקט? ואז לא יתנו לו לעשות סרטים בגלל זה?
אולי בעצם כל הפוליטיקלי קורקט הם assholes מסוג חדש שרודפים את הassholes מהזן הישן?
נשמע לי…סיפור מהתחת?
מאוד פשוט, אנשים לא רוצים לעבוד עם Assholes
עבודה על סרט/סדרה היא קודם כל מקום עבודה, והבמאי/יוצר הוא המנהל. השם של ווידון ירחיק משתתפים ואנשי מקצוע פוטנציאליים, בעיקר כאלו מצליחים ומבוקשים, לא בהכרח כי הם מחרימים (למרות שרבים כן), אלא כי אף אחד לא ירצה לעבור את החוויה של לעבוד איתו. ועם כל הכבוד, לא מדובר במישהו בסדר הגודל של היצ'קוק שעל הכישרון שלו אי אפשר לוותר.
מתי להתנהג לאנשים כמו זבל היה בסדר? גם בתקופת הברונזה זו היתה עלולה להיות בעיה
(ל"ת)
ג'וס היה צריך לעמוד בסטנדרטים יותר גבוהים.
ג'וס הוא סמל פמיניסטי, הוא הגבר שיצר סדרה פופולרית וחשובה שבה הגיבור הייתה נערה חזקה ונשים היו חזקות יותר מגברים.
ואז כשמסתבר שהוא אולי היה פמיניסט בתור יוצר אבל דושבג נגד נשים תוך כדי? זה לא סתם בוס מהגיהינום, זה כבר שבר של מוניטין.
אם אני מבין נכון הוא לא נחמד לא רק לנשים אלא גם לגברים. התלונה הראשונה היתה בכלל מצד שחקן.
קראתי ועברתי על הכתבות במקורות השונים מחו"ל. הוא לא הואשם בהתנהגות מינית חריגה אלא בהיותו לא נחמד. אולי הוא הוא כן שוביניסט ואולי לא – זה לא לגמרי ברור.
אשתו מתלוננת על זה שניהל פרשיות.
האמריקאים כרגיל מתחרפנים לגמרי ומדובר על זה שהרשתות לא יקרינו יותר יצירות שלו.
אני מציע לכולנו שנהיה קצת פחות מטורפים מהם.
אולי הוא לא נחמד ואולי הוא לא בעל למופת אבל אף אחד לא תבע אותו על שום דבר ואיןמאף טענה לכך שפגע במישהו חוץ מאולי להעליב.
היצירות שלו צריכות להישפט גם בלי שום קשר אליו.
אנחנו חיים בעולם עצוב ומעוות שבו מבלבלים בין היוצרים ליצירה ומענישים את הקהל ואת היצירות בשל היוצר. וגם יוצרים ממהרים לצלוב בכיכר העיר רק בשל היותם דמות ציבורית וכל מי שיש לו טענה נגדם ממהר לשפוך אותה ברשתות…
קשה לדון ביצירות בלי להתייחס ליוצרים – זה ברור. אבל האתר המדהים הזה (עין הדג כמובן) הוא מפלט מהרוע בעולם. אולי כדאי להסות לשמור עליו גם חופשי ככל האפשר מטהרנות ומוסרנות…
יש כאן כמה שאלות, ונראה שאתה שואל את כולן
השאלה "מה הסיפור" היא, ובכן, זה שאדם שלא רק שהעריכו את היצירה שלו אלא גם העריכו אותו, התגלה כמישהו שלא רק שלא ראוי להערכה הזאת – אלא גם ניצל בדיוק את ההערכה הזאת לעשות דברים שלא ראויים לכלל הערכה.
השאלה "האם זה אומר שלא אפשר לתת לו עבודה", אז התשובה היא "לא הקופים ולא הקרקס שלי" – ג'וס וידון לא עובד במקומות עבודה שאני עובד, והשאלה האם לתת לו עבודה היא לא מתחילה להיות השיקול שלי. יש לזה פלוסים ומינוסים כאלה ואחרים, אבל אני כן יכול להגיד שבחלקות האחריות הקטנות שלי אני מנסה למנוע מאנשים כמו וידון להיות קול משפיע ובולט, כי אנשים מנייאקים ובריונים כמוהו הם פשוט הרסניים.
השאלה "האם זה אומר שצריך לשרוף את כל היצירות שלו" היא שאלה אחרת שאני לא חושב שעד כה נידונה באיזשהי תגובה והיא מורכבת ושונה עבור כל אדם. אני לא חושב שצריך לזרוק את כל היצירות שלו מכל המדרגות (בייחוד כי השאלה כמה הן שלו וכמה הן של השותפים שלו ליצירה היא לא חד משמעית) אבל זה משהו אישי – לאדם ש"באפי" הייתה קרובה לליבו גם בגלל זה שג'וס זה ג'וס, העובדה שג'וס אינו ג'וס משנה מאוד את היכולת לראות אותה באותה הצורה. זה לא אומר שצריך לגנוז אותה – אבל זה כן אומר שחלק מסויים מהמעריצים שלה, אולי, לא יחזרו אליה – לפחות לא בזמן הקרוב.
זו בוודאי חלקת אלוהים שלך יותר משלי אבל חבל שאתה "מוציא להורג" ללא משפט…
לצערי – אם זו תהיה הגישה כנראה שאני אתחיל להדיר רגליי מחלקת אלוהים הזו…
לא עלתה פה קריאה לא בתגובות ולא בכתבה לגלגל את וידון בזפת ונוצות ולהוציא אותו מהקהל וגם לא למחוק את היצירות שלו. היה פה דיווח של ההאשמות, הסכמה איתן, והתאכזבות וכאב.
אם אפילו את המינימום של לדווח על כך ולנהל על כך שיח אי אפשר, איזה דרך אפשר להעלות נושאים כאלה לאור? או שלדעתך לא צריך בכלל לדבר על דברים מסוג הזה?
שאלה מצויינת – דיון על מה? על האשמות? ההאשמות הן אמת צרופה רק בגלל שהועלו?
סוגייה מאד בעייתית באופן כללי בעידן הנוכחי.
אבל השאלה המעניינת והמהותית שאולי אין ברירה אלא להידרש לה בהקשר של ביקורת קולנוע וטלוויזיה היא באמת ההפרדה בין היוצר ליצירה. מה עוד שנאמר כאן דבר חשוב מאד בנוגע לעובדה שיצירה טלוויזיונית או קולנועית אינה מוצר של אדם אחד.
אם במסעדה השף הוא אדם איום ונורא (וחלק הם כך כנראה לפי התיאורים שלהם בטלוויזיה ובקולנוע) האם זה פוגם בחווית האכילה? הטם זה פוגם באיכות המאכלים? האם מקובל לדווח על אישיותו במסגרת הדיון בביקורת המסעדות?
אין לי תשובות מובהקות – יש לי דיעות. אבל אני חושב שהדיון חשוב
בנוגע להאשמות: הן לא אמת צרופה רק בגלל שהועלו
אבל כשהן מועלות ממספר גורמים, קרובים ורחוקים, במרחק כמה סדרות וסרטים באופן עקבי – יש כאן משהו. ואפילו וכל אחד מהם קצת מגזים או קצת מקצין סיטואציה שאפשר לפרש באופן דו משמעי (והדברים שכריזמה מתארת הן לא ממש כאלה), המחשבה שכולם התאגדו סביבו כדי לרקום מזימה על אדם חף מפשע היא לא בלתי מתקבלת על הדעת, אבל פחות מתקבלת על הדעת מכך שהוא כנראה עשה את רוב, אם לא כל, הדברים שהוא מואשם בהם (ואגב, כמובן, כדאי לזכור שהרבה מהאנשים שמתדיינים על הדברים האלה לא מכחישים את המיוחס להם – וידון אולי יכחיש בעתיד, אבל כרגע שומר על זכות שתיקה).
ההפרדה בין יוצר ויצירה היא שאלה שיש לה כמה רבדים: הראשון הוא הפרדה בין יצירות עבר ליצירות עתיד – כלומר, כן, על הסרטים של פולנסקי ווידון עבדו עוד הרבה אנשים ש(ככל הידוע לנו) לא עשו כלום בעצמם, וכמו שלמדנו מהמקרה של וידון – חלקם אף סבלו מוידון עצמו בזמן היצירה: אז עכשיו להפיל עליהם גם את החרמת היצירה שיצאה בסופו של דבר מזה? מצד שני, אולי הם רוצים כך, כי הם לא יכולים להסתכל בחיוב על התקופה הזאת, לא משנה כמה טוב היא עשתה למעריצים?
וזה מה שמוביל אותי לרוב לדבר האוטומטי שאני עונה לדברים האלה: הפרדת השאלה בין יוצר ויצירה היא לא פעולה שכלית, אלא רגשית. אם אתה מצליח לשמוע שירים של מייקל ג'קסון בלי לשמוע את העדויות מ"לעזוב את ארץ לעולם לא", ובלי שעולה בך קבס – כנראה שתעשה את זה. גם אם זה "לא נכון". אבל יש אנשים שלא. יש אנשים ששומעים עכשיו את העדויות החדשות על אלן ולא יכולים כרגע להסתכל ליצירות האלה בעיניים. זה לא עניין מוסרי דווקא, או שכלתני או כל דבר שכזה: זה משהו רגשי ובסיסי יותר מזה, ואחרי שהגעת למסקנה אפשר לעבוד על ההצדקה המוסרית שלה לכאן או לכאן. יש אנשים שהקו הרגשי הזה עובר ביחס לנשים אבל מבחינתם אנטישמיות אישית (כלומר, כזאת שלא באה לידי ביטוי ביצירה) לא תפריע להם ליהנות מיצירה כזאת או אחרת. אולי חלק יהיו סבבה עם יחס לנשים אבל גזענות היא הקו שלהם. לחלק זה יהיה יחס לילדים. או משהו אחר. אבל לבוא לאנשים שכואב להם ושאומרים שלא יצליחו לעכל את היצירות בזמן הקרוב ולהגיד "צריך להפריד את היוצר מהיצירה" זאת אמירה שפשוט לא ניתנת באמת לביצוע – וכמובן שגם ההיפך (אנשים שרוצים לקשור את היוצר ליצירה ולהחרים יצירות של יוצרים עקב גילויים וטוענים שמי שלא עושה את זה הוא נבל) נכון באותה מידה. נערים ונערות שיראו את "הנוקמים" הם לא מי שמנציח את הפטריארכיה ואנשים שיזרקו את אוסף וודי אלן שלהם לפח הם לא טהרנים שאיבדו את עצמם לדעת. אנחנו נחשפים באופן תדיר לעדויות קשות על אנשים וזה בסדר שכל אחד יתמודד עם זה בצורה שלו, ושכחברה ניתן לאנשים למצוא את הדרך, כל עוד היא לא רומסת את הדרך של אנשים אחרים (פרט למקרי קיצון וכו') .
הולך ומתבהר שהתשובה היא 'כן'
הדיון על הטרדות מיניות ועל תקיפות מיניות, ועל איך להתיחס אליהן, פתח בעצם פתח שלם וחדש לדיון על התעמרות והתעללות.
מאוד שגור לקרוא דברים כמו "אבל למה אתן מגינות רק על נשים, אני חוויתי XYZ וסבלתי מאוד ואף אחד לא מקים עבורי שדולה" או כל מיני טיעונים לעומתיים שכאלו, שנועדו להוכיח שנשים "סתם מתלוננות".
בפועל, נסיון ההוקעה הלעומתי מצביע על כיוון מאוד מעניין שהגענו אליו. הדיון החברתי בסוגיות של הטרדות מיניות למעשה אילץ אותנו כחברה להתמודד עם איך להגדיר התעללות מסוגים שונים. הטרדה מינית היא לא עניין שכל כך קל לנסח ולהסביר. מאוד קל לזהות כשאת מוטרדת, אבל לא תמיד קל להסביר במילים איך זה שונה מסתם התנהגות מציקה ולא מסוכנת, מאוד קשה לכמת מה בדיוק המחיר שמשלמות על הטרדה וכו'.
הדיון הזה, יצירת ההגדרות, יצירת ההגדרות למהי סביבה בטוחה, פתחו הרבה מאוד תיבות פנדורה. קודם כל, כשהסתבר שלא רק נערות תמימות עוברות הטרדות ותקיפות, אלא גם נשים בוגרות ש"אמורות לדעת לשמור על עצמן" וגם גברים, ונערים. כיוון נוסף שההגדרות האלו תפסו, הוא הנושא של התעמרות שאין בה אספקט מיני. מה שבישראל נופל להגדרה שאאל"ט קיימת בחוק של הטרדה מאיימת, שם משתמשים בנוסח מאוד דומה לזה של הטרדה מינית, אבל ללא הפן המיני בתוך ההטרדה. ובשנים האחרונות עולה לדיון (בהובלת מרב מיכאלי המהממת) של התעמרות בעבודה.
כי בפירוש התעללות מהסוגים שקשה לכמת, ושתלויה בפערי כוחות ומעמדות, שגם קשה לכמת, לא קיימת רק באספקטים מיניים. ובהחלט זו פגיעה אמיתית ומהותית באנשים.
אז השאלה פה היא לא רק האם האדון ווידון הוא אסהול, או חרא של בן אדם, אלא האם הוא בוס מתעלל. אני לא חושבת שהטרדה או התעללות צריכה להגיע על רקע מיני כדי להיות איומה וכזו שדורשת גינוי, הוקעה וטיפול. אני שמחה שהגענו לימים שבהם אפשר לדבר על הדברים. מה שנקרא- ברגע שלמחלה יש שם, אפשר להתחיל לעסוק באיך לפתור אותה.
רגע רגע רגע...
בגלל שאתה אולי לא מסכים עם הדעה של קרקר בנוגע לחרמות על יוצרי סרטים בעקבות המעשים שלהם, אתה הולך להחרים את האתר? זה רק אני, או שהאירוניה שרוקדת מולי באמת נמצאת כאן?
להיות Asshole זה מה שג'פרי טמבור עשה לג'סיקה וולטר
על הסט של Arrested Development (ואני לא חושב שזה משהו שצריך לעבור עליו בשתיקה בסביבת עבודה); אבל כאשר הדברים מגיעים לידי כך שההפקה אוסרת על Asshole להיות לבד באותו חדר עם עמיתה בת 16 – אתה לא חושב שיש כאן בעיה אפילו יותר גדולה?
אם שלושה אחוזים מהנשים בישראל הן צלמות קולנוע
זה אומר שיש כאן מאה עשרים אלף צלמות, פלוס מינוס. שזה לא רע, או יותר מדי, תלוי את מי שואלים.
זה לא 3% מכלל הנשים הן צלמות
זה ״3% מכלל הסרטים שצולמו צולמו על ידי נשים״
הוא צודק אבל שכך זה מנוסח בכתבה
כלומר – ״רק 3% מהנשים הן צלמות קולנוע״.
זה צריך להיות ״רק 3% מצלמי/ות הקולנוע הינן נשים״.
נכון, אופס (:
(ל"ת)
ואו רדוול?!?!?!
איך אהבתי את הסדרה הזו בערוץ הילדים.
אני עוד זוכר שקמתי בבוקר ב6 כדי לראות אותה. סדרה פצצה
אהבתי את האזכור לסיינפלד בכותרת... צריך עוד מזה.
(ל"ת)
טיזר לחדש של פיקסאר
https://www.youtube.com/watch?v=YdAIBlPVe9s
נראה טוב
סוף סוף פיקסאר עוזבים את המראה הריאליסטי ועוברים למראה הרבה יותר ציורי וקרטוני, שימשיכו כך.
נראה מעניין מאוד
(ל"ת)
אוקי נראה מעניין
(ל"ת)
זה... נראה כמו סרט לילדים *ממש* קטנים.
(ל"ת)
אני אגיד אפילו יותר מזה.
אחרי צפיות חוזרות בטריילר זה עושה לי קצת וייבים של ג'לי טרזן.
מאיזו בחינה? כי ויזואלית הסרט נורא יפה, בעיניי
ויהיה נחמד לראות את פיקסאר משתעשעים עם הסגנון אנימציה הדרימוורקסי-קרטוני הזה לשם שינוי. מבחינת האווירה הטיזר בהחלט נראה קליל מדי לטעמי אבל משער שזה רק הטיזר, הסרט בטח יכלול לא מעט דרמה ורגעים כבדים לצד האווירה הכיפית והקומית שהוא משדר פה. רק מקווה שזה לא עוד פעם סיפור על אחוות אחים כי אחד כזה (ועוד טוב) היה לנו רק לפני שנה.
קודם כל, זה באמת רק טיזר שהמטרה שלו היא לתת את הקונספט של הילדים שהופכים ליצורי מים וצריכים להסתיר את הסוד הזה, אין מה לשפוט יותר מדי על פיו.
אבל גם אם הסרט יהיה קליל ולא יכלול ״לא מעט דרמה ורגעים כבדים״, אני לא חושב שזה אמור להוריד מערכו.
אין שום פסול בסרטים קלילים בלי רגעים כבדים ודרמטיים.
אז נכון שפיקסאר ידועים בזכות הרגש שלהם, אבל אני לא חושב שזה אומר שכל סרט שלהם צריך להיות עמוק ומרגש ועם רגעים כבדים, מותר לפעמים גם לעשות סתם סרטים קלילים ונחמדים שלא שמים להם כמטרה ללהפוך את העיניים לברזיות.
בכל זאת, הסרט האחרון של פיקסאר מתעסק עם נושאים הרי משמעות ומנסה לענות על השאלה הנושנה ״מה משמעות החיים״, אז אני חושב שאחרי זה אפשר ולמען האמת גם רצוי לקבל סרט פשוט וקליל, זה בהחלט יכול לאזן.
"נגלה שהוא בכלל בשחור לבן ובלי פס קול"
אתה אולי צוחק, אבל סניידר באמת דיווח שהוא היה מעדיף להפיץ את הסרט בשחור לבן. הוא הסתפק ב־4:3 צבעוני.
רק ניג'וס
Killers of the flower moon זה לא רוצחי פרח הירח (להלן, moon flower), אולי רוצחי ירח הפרחים.
מה זה אומר? אין לי מושג, תשאלו את מרטי.
תודה
(ל"ת)
הפחד שלי שמרטי עושה לדיקפריו דה נירו ועוד מעט הוא לא ישחק בסרטים שלו
(ל"ת)
במקרה הזה
פשוט הלכתי לפי הערך העברי בויקיפדיה, אבל מניח שגם הוא צריך להשתנות.
במקום לחכות לסרט הלכתי לבדוק
ע"פ נאסא, זה הכינוי של הירח המלא של מאי שהוא הירח המלא השני של האביב. האינדיאנים בצפון מזרח ארה"ב קראו לו ככה על שם הפרחים הרבים שיש בעונה הזו.
https://solarsystem.nasa.gov/news/1220/may-2020-the-next-full-moon-is-a-supermoon-flower-moon/
תגובות נאכלות כאן...
(ל"ת)
סוג של מצאתי באינטרנט
אני יודעת שבארץ חיים בעולם מקביל וחצי פתוח, אני שמחתי לגלות את הפודקאסט של לואי ת'רו (מתה עליו)
רוב הראיונות שם פחות מעניינים בעיני, אבל באוירה קולנועית, השיחות שלו עם רוז מקגוון ועם הלנה בונהם קרטר היו ממש מעניינות.
עם מקגוון הוא דיבר על חייה והקדישו זמן ניכר להנגדה של כל החוויות שלה (גדלה בכת, הסתובבה כנערה כמה שנים ברחובות) אל מול האונס שעברה דווקא בהוליוווד הנקיה, העשירה והנוצצת. הדיון מאוד מעניין סביב המחיר שהיא שילמה, ובכלל המחיר שמשלמים על החיים שם, לעומת מקומות שאנשים יודעים שהם בסיכון. הפך את השיחה למאוד מרתקת בעיני.
עם בונהם קרטר היתה שיחה שיותר עסקה בדימוי ההוליוודי שלה, וגם זו היתה שיחה מעניינת, משום שהיא לא נפלה למשבצת של טייפ קאסט נשי טיפוסי, וזה הוביל אותה לדרכים קצת שונות משחקניות אחרות. היה מעניין להקשיב.
שמעתי עוד כמה שיחות, הרבה מהן פחות מעניינות אותי כי האנשים קצת פחות מוכרים או פחות מעניינים אותי. אבל אולי תמצאו בהם עניין.
יופי, הנה הלינק:
https://www.bbc.co.uk/programmes/p089sfrz/episodes/downloads
מה לגבי שני סרטי אימה שמאוד ציפיתי להם בעולם טרום-הקורונה -
"מקום שקט 2" ו"אמש בסוהו"? מוזר, כי עליהם לא שמעתי מילה. יגיעו בסוף לקולנוע? לסטרימינג?
נדחו לספטמבר ואוקטובר (בהתאמה)
כרגע מיועדים עדיין לקולנוע
לוהקו השחקנים שישחקו את ג'ואל ואלי לעיבוד ש-HBO עושים לThe Last Of Us
פדרו פסקל יישחק את ג'ואל ובלה ראמזי (ליאנה מורמונט ממשחקי הכס) תשחק את אלי .
https://deadline.com/2021/02/pedro-pascal-star-joel-the-last-of-us-hbo-series-video-game-playstation-1234691935/
הפרוייקט הזה עניין אותי עד עכשיו
אבל בלה ראמזי הייתה… נוראית במשחקי הכס.
ובהתחשב בכמה הסיפור שם נשען על חיבור רגשי עם אלי, נראה לי שזה פספוס רציני.
היא דווקא נראית לי ממש מתאימה לתפקיד.
הבעיה היחידה שאני רואה זה שיש לה מבטא בריטי ממש כבד אבל אפשר לסדר את זה או להתעלם מזה פשוט.
ליגת הצדק גרסת הבמאי
מי יודע־ת איך עובד עניין הרזולוציה? באיזה יחס צילמו?
אם צילמו ביחס 4:3, המשמעות היא שהקודם היה חתוך מתוך 4:3 והבא יהיה שלם? או שבכל מקרה תמיד נעשים חיתוכים בגודל כזה או אחר מכל 4 הצדדים?
שאלות לגבי המתמשכים
האם יש דרך לעבור לדף שמראה לי את כל המתמשכים שיש לי במקום ה-טופ 10 שמופיע לי בצד שמאל? ושאלה נוספת אך קשורה – האם יש אופציה לרוקן את כל המתמשכים שלי בלחיצת כפתור אחת?
כי זכור לי שהיו קיימות אפשרויות כאלה באתר הישן (או שמה זה היה באתר החדש אבל שכחתי איך?).
כאן
https://www.fisheye.co.il/user-account/newstorylist/
מגניב, לא ידעתי שהדף הזה קיים
יש דרך לגשת עליו דרך האתר ולא לינק ישיר? לא הצלחתי, וזה נראה כמו כלי יעיל
תודה על הקישור. הרשימה עוזרת, אבל כפתור 'הפסק לעקוב אחרי דיון זה'
ובכן זה לא בדיוק מה שאני מחפש. מכאן והלאה אני כן רוצה שכל תגובה חדשה שנכתבת תופיע אצלי במתמשכים. אני פשוט רוצה לסמן את כל ההודעות שכבר נכתבו כ-'קראתי'. אם אני אלחץ על 'הפסק לעקוב אחרי דיון זה' האם האתר יתייחס לכתבה כאילו לא נכנסתי אליה אף פעם ומעכשיו תגובות שייכתבו בה לא יופיעו יותר במתמשכים? כי זה לא מה שאני מנסה להשיג.
מקווה שהייתי ברור. ואם אין כלי כזה אז לא נורא, אני אמשיך לנבור במתמשכים מדי יום עד שיתרוקנו :)
יש בתחתית כפתור
"קריאה פיקטיבית של המתמשכים". יש מצב שזה הכפתור שחיפשת?
כן, זה מושלם, תודה!
(ל"ת)
רגע רגע, מה קרה כאן עכשיו
וואו, הנה פיצ'ר של האתר שלא היה לי עליו שמץ מושג עד עכשיו, ואני נמצא כאן המון. ממש תודה על זה.
ויהונתן/רדפיש, למה באמת הפיצ'ר הזה מוחבא?
מה זאת אומרת, מוחבא?
הוא מוצג במרתף של משרד התכנון המקומי מאחורי שלט "זהירות נמר"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
https://www.fisheye.co.il/beat_mama/
היי, בקשה קטנה
יש אפשרות שתסמנו לנו תגובות עם ספוילרים שלא קראנו כבר?
נניח, אני מבקר פעם-פעמיים ביום בביקורת המתגלגלת של וונדהויז'ן כדי לעקוב אחרי הדיונים, אבל קשה לי לדעת אילו מן התגובות המספיילרות כבר קראתי ואילו לא. אם יש כבר סימון כזה אשמח שתכווינו אותי.
Keep up the good work!
יש סימון 'חדש' גם על הודעות ספוילר, הוא רק צנוע יותר
(ל"ת)
צודקת, לא הבחנתי בכך עד כה. תודה!
(ל"ת)
עם כבר החלטתם להזכיר את המחקר של מרכז אדוה "תקרת הצלולואיד" (עברנו לדיגיטאלי כבר מזמן דרך אגב) אולי כדאי להזכיר נתונים כמו:
בהקשר של בימוי סרטי סטודנטים הנתונים מראים על שוויון מלא, ממוצע של 50% מהבמאיות הן נשים!.
בין השנים 1999 ל2019 כל (!) הזוכים בפרסי אופיר בקטגוריות ליהוק ואיפור הן זוכות – כן, כן רוב נשי של 100%!
ודרך אגב אפשר גם לראות את הזליגה של סרטי סטודנטים כי הזכיות בפרס לסרט עלילתי קצר עומדות על בדיוק 50% לנשים – חלוקה שווה בין גברים ונשים.
בתחום הדוקומנטרי אפשר לראות רוב של 82% זכיות לנשים בתחום העריכה, ורוב נשי מוחלט בתחקיר ובבימוי של סרט תיעודי קצר.
חבר'ה בחיית החלטתם לפרסם את הנתונים – סבבה זה בהחלט חדשות, אבל מה הטעם לעבור עם פינצטה ולהוציא סעיף מאוד ספציפי כדי להתבכיין?, עם כבר למה לא לנסות להציג את התמונה המלאה.
ובנוסף לזה רוצים לדבר על למה יש רק 3% של נשים צלמות? אין בעיה.
לכו למחסן השכרה הקרוב לביתכם ותבקשו מהצוות שיכין לכם אלקסה עם סוללה כמובן + עדשת זום של זיס, ריג מלא שכולל משדר ווידיאו אלחוטי ופולו פוקוס, פלוס מינוס יצא 10 ק"ג עכשיו תחזיקו את זה על הכתף 12 שעות +.
ברור שלא כל צילום מתבצא על מצלמות קולנוע גדולות וכבדות, וברור שלא תמיד מצלמים כתף יום שלם, גם ידוע שDP לא בהכרח אמור להפעיל את המצלמה בעצמו, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות הפיזיולוגית. להיות צלם קולנוע בישראל זה תפקיד שמעבר לדרישה מנטלית מאוד גבוהה גם מציב דרישה פיזית מאוד גדולה, יש נשים שמסוגלות להתמודד עם זה וכל הכבוד להם – אבל זה מיעוט.
נראה לכם שיום יגיע ו50% מכל עובדי הבנייה יהיו נשים? או 50% מעובדי ההובלה?.
יש צלמות – והן חכמות, מוכשרות וחזקות אבל זה לא לעולם לא יגיע ל50%. וזה לא בגלל מִיזוֹגִינְיָה זה בגלל ביולוגיה.
ואם באמת רוצים לעזור לעובדי התעשייה ולעודד יצירה שוויונית אולי המאבק צריך להיות על תנאי ההעסקה המחפירים שמשפיעים לרעה על כולם! גם נשים וגם גברים
לא כתבתי ניתוח מעמיק של המחקר
הבאתי את דבר קיומו (אולי אני חורג לפעמים להגיגים, אבל הפינה היא "מצאנו באינטרנט" – וזה משהו שמצאנו באינטרנט). הוצאתי אמנם נתון או שתיים, אבל לא כדי לצייר איזושהי מציאות אלא להדגים, לפני שלוחצים על הקישור, איזה סוג נתונים יש בו.
נניח שהיית בוחר לכתוב את זה כך:
חדשות טובות: בבימוי סרטי סטודנטים ובפרסי האקדמיה לסרטים קצרים יש שיוויון מלא בין נשים וגברים!. החדשות הפחות טובות הן שבמקצועות הטכניים זה פחות מתבטא כאשר כל הזוכים בפרסי אופיר בין השנים 1999 ל2019 בקטגוריות הצילום והפסקול הם גברים, וכל הזוכות בקטגוריות הליהוק ואיפור הן נשים.
אתה מסכים איתי שזה משאיר רושם אחר לחלוטין ממה שאתה כתבת?
תבין אני לא מאשים אותך – We live in a society שהחליטה להתעלם מהחלטות אישיות שנעשות על ידי בני אדם וגם מהבדלים מהותיים בפיזיולוגיה ופסיכולוגיה של נשים וגברים ולקבץ את כל הנשים לתפקיד של קורבנות ואת כל הגברים למשרתים של הפטריארכיה.
ככה שיכול בהחלט להיות שההחלטה לרשום את הפסקה כפי שרשמת אותה הייתה תת מודעת לחלוטין, אבל בחרת לשלוף עם פינצטה נתונים מסויימים שיציגו תמונת מצב מסויימת.
אני פשוט מנסה להציף את העובדה שהמציאות הרבה יותר מורכבת מאחוזים על הנייר זה הכל.
כתבת we live in a society ברצינות?
לא, זה נהדר.
באמת כדאי לכולם לקרוא את הדו"ח במלואו. הנתון שרם בחר להציג כטעימה מתוכו אמנם לא מציג את מלוא המורכבות של יחסי המגדר בתעשיית הקולנוע הישראלית אבל זה בגלל שהוא לא יכול – אין פה מקום לצטט דו"ח שלם, ואפילו הדו"ח השלם לא יכול לצטט את המציאות כולה. זה כן נתון שמייצג לא רע את הנקודות המרכזיות בדו"ח, בטח אלה שמעניינות בו (למי כזה אכפת מסרטים קצרים? אף אחד שידוע לי). ממש לא ברורה לי ההיטפלות אליו והדרישה למורכבות בהתייחסות של מאה מילים לדו"ח שזמין במלוא מורכבותו לכל מי שירצה לקרוא.
ואם מדובר רק בבחירות אישיות (מסקנה שלך שסותרת את מה שנאמר בדו"ח בבירור, כולל מפיהן של יוצרות קולנוע ישראליות), למה בסרטים של במאיות יש יותר נשים בשאר התפקידים? אם נשים לא רוצות להיות צלמות אז צלמות קולנוע לא אמורות להיות קיימות, וקיומן של במאיות לא אמור לשנות את זה.
אתה קורא את עצמך?
"רוצים לדבר על למה יש רק 3% של נשים צלמות?"… "זה לא לעולם לא יגיע ל50%"
"בהקשר של בימוי סרטי סטודנטים הנתונים מראים על שוויון מלא, ממוצע של 50% מהבמאיות הן נשים!"… "הבדלים מהותיים בפיזיולוגיה ופסיכולוגיה של נשים וגברים"
אכן "מה הטעם לעבור עם פינצטה ולהוציא סעיף מאוד ספציפי כדי להתבכיין?"…
לא יודע אם אי פעם היית על סט
אבל בין להיות צלם/ת לבין יכולת הרמת מכשירים כבדים אין כל כך קשר, אלא אם כן אנחנו מדברים על הפקות מאד קטנות בהן לצלם/ת אין ולו עוזר אחד. צלם/ת הם יותר מנהלי מחלקת הצילום ופחות פועלים שסוחבים ציוד.
גם אף צלם לא יחזיק את המצלמה על הכתף 12 שעות רצוף, ואם כן (וזה לא קורה לעולם), זה יהיה קשה גם לצלם הגבר הממוצע.
"המציאות הפיזיולוגית" בהקשר הזה היא יותר הנדוס לאחור של תירוץ ללמה אין שוויון בתחום הזה מאשר "מציאות"