טוב, הכינו את עצמכם כי זה יהיה טיפה ארוך – במהלך כתיבת הכתבה התווספו עוד ועוד חדשות.
1. נתחיל עם נטפליקס שראו את ההיסטריה סביב המילטון בדיסני פלוס, נשכו שפתיים ואמרו "אנחנו גם רוצים". אמרו, ועשו. פלטפורמת הסטרימינג הידועה תעלה בשירות שלה את המחזמר "דיאנה" שמבוסס על חייה של, ניחשתם נכון, חני נחמיאס. אבל מה בעצם מיוחד פה? כי זה יקרה לפני שהמחזמר בכלל יוצג בברודוויי (פחות בגלל המזומנים של נטפליקס, ויותר בגלל נסיבות הקורונה). גרסת נטפליקס תעלה בתחילת 2021, ובברודוויי צפוי "דיאנה" לעלות בחודש מאי אחריו.
2. האוסקר הודיעו על חוקים חדשים, מה שאומר שהיום יום חמישי או משהו.
מה על הפרק הפעם? ובכן, החל מטקס האקדמיה ה-96 שייערך ב-2024 הוכרז כי על-מנת שסרט יהיה כשיר להתמודד, הוא יהיה חייב להכיל ייצוג לאוכלוסיות שאינן מיוצגות דרך קבע בסרטים (דוגמת בני מיעוטים, נשים, חברים בקהילה הגאה או בעלי מוגבלות) לפחות בשניים מתוך ארבעה מישורים: בקאסט עצמו (כלומר, שאחד מהגיבורים יהיה בן מיעוטים, או ש-30% מהקאסט באופן כללי כולל דמויות משנה יהיה אחת מהאוכלוסיות הנ"ל), מאחורי הקלעים (כלומר, ש-3 מתוך 14 בעלי תפקידים משמעותיי כמו עורך, תסריטאי, אחראי אפקטים, מאפר, מעצב תלבושות וכו' יהיו מהאוכלוסיות הנ"ל), אצל מתמחים בחברות הפקה או במסע היח"צ. נשמע מבורך, אבל קצת עצוב שדרושות 3.5 שנים כדי שהאולפנים יוכלו להיערך לזה.
חשוב להדגיש, כי נראה שהרבה אנשים פספסו את זה, שלא מדובר "גם וגם וגם" אלא "או-או". סרטים עדיין יוכלו להיות בלעדית עם גברים לבנים סטרייטים ועל גברים לבנים סטרייטים, כל עוד יש מספיק מיעוטים בצוות היח"צ ובין המתמחים. אז על אף שזה נשמע כמו שינוי מפוצץ מאוד – זה רחוק מזה.
3. לפני הסרטון הבא, טיפה קונטקסט. הכירו את Omegaverse: תת-ז'אנר של ספרות ספקולטיבית-ארוטית ופאנפיקשן ובו, למעשה, לוקחים גיבורים או נבלים אהודים – בין אם מהאביר האפל, חניבעל וכיוצ"ב – ומציבים אותם בחברה דיכוטומית בה כולם (אבל כולם) מקוטלגים כ-"אלפה" (שליטים), "בטא" (ניטרליים) ו-"אומגה" (כנועים). מדובר בקהילה אינטרנטית לא קטנה ובה ז'רגון, טרופּים וחוקים די ברורים, כשחלק מהיוצרים אף ניסו למנף את הצלחתם באפיק מסחרי (כפי ש-"50 גוונים של אפור", לדוגמה, נולד כפאנפיק של "דמדומים").
מדוע, לכל השדים, אני יודע את זה?
כי לינדסי אליס, היוטיוברית הכי טובה ביוטיוב (אבל רק כי ג'ני ניקולסון הורידה פרופיל) העלתה לאחרונה סרטון בן למעלה משעה (עם הופעות אורח של יוטיוברים ידועים, כולל ג'ני ניקולסון) שמסביר מהו ה-Omegaverse, והיא מתארת לפרטי פרטים כיצד בבית משפט פדרלי בארה"ב התקיימו דיונים אינטנסיביים אודות הז'אנר – הכל בגלל סכסוך בין שתי כותבות ידועות בתחום.
לא תכננתי לצפות בכל הסרטון, אבל מצאתי את עצמי גומע אותו בשקיקה בגלל האבסורדיות שבו. יש בי רצון בוער לספר עד כמה מגוחך קונספט ה-Omegaverse, אך בתור אחד שהגיע מעולם האנימה – היפנים עשו את זה הרבה קודם עם ז'אנר היאוי, ויש שם כמה יצירות לא רעות בכלל.
4. טוב, הממ… אוקי. בואו נחזור לעולם המתורבת. פסטיבל ונציה!
אם חשבתם שאין פסטיבלי קולנוע השנה, טעיתם טעות מרה: הפסטיבל הוותיק פתח שעריו ויתקיים עד ה-12 בספטמבר – כמובן תוך שמירה על הנחיות התו הסגול או איך שלא קוראים לו שם. הסרט הפותח הוא סרט איטלקי, ואם חשבתם שזה מובן מאליו – דעו כי סרט איטלקי לא פתח את הפסטיבל מזה עשור. רציתי להשקיע ולספר על מה הסרט, Lacci ("הקשר") שמו, אבל ציון הימד"ב שלו עומד על 5.8 והחלטתי שזה לא שווה את הטִרחה.
סרט שכן כדאי לשים עליו עין הוא Nomadland עם פרנסס מקדורמנד (ויש גם סוג-של טריילר). הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם ומתאר אישה בשנות השישים לחייה שמאמצת את חיי הנוודות. זה הסרט השלישי שמביימת קלואי ז'או, ובקרוב תשמעו עליה הרבה כי מארוול חטפו אותה כדי לביים את "הנצחיים".
גם אלמודובר מציג בפסטיבל את סרטו החדש (והקצר, 30 דקות), "הקול האנושי", עם טילדה סווינטון בתפקיד הראשי. הסרט רובו ככולו הוא שיחת טלפון אחרונה בין אישה לבין אהוב שלה שעומד להינשא לאחרת.
לוקה גואדנינו (קרא לי בשמך) עתיד להציג גם הוא סרט קצר, "פיורי, פיורי, פיורי" (לא להתבלבל עם הדוקומנטרי על השף גיא פיירי, "פיירי, פיירי, פיירי". אני מרגיש צורך עז להתנצל על הבדיחה הנוראית הזו). הסרט לא עלילתי, אלא הוא מתאר כיצד גואדנינו יצא ממילאן לסיציליה במהלך סגר הקורונה, כשהוא מצויד בסמארטפון וטאבלט – רק כדי לדפוק על דלתות בתיהם של חברי הילדוּת שלו ולשאול אותם אודות המצב.
סרט מסקרן נוסף לעקוב אחריו הוא The World to Come. ונסה קירבי, קייסי אפלק, קתרין ווטרסון וכריסטופר אבוט מרכיבים שני זוגות באיזור כפרי בניו-יורק של אמצע המאה ה-19, כששתי הנשים מגלות את "הקשר הרוחני" שלהן זו עם זו (דרך יפה לתאר רומן).
נוסף על כך, רג'ינה קינג צפויה להציג בוונציה את סרטה הראשון כבמאית, "לילה אחד במיאמי" (שמבוסס על מחזה בעל אותו שם). העלילה? מוחמד עלי, מלקולם אקס, סם קוק וג'ים בראון נפגשים כדי לחגוג את ניצחונו של מוחמד עלי (טכנית, עדיין קסיוס קליי, אבל ממש לא לעוד הרבה זמן) בזירת האיגרוף.
הופה, וולס! כלומר, הופר/וולס, סרט דוקומנטרי שמציג שיחה בין אורסון וולס ודניס הופר. איך שיחה משנות השבעים של שני קולנוענים הפכה לסרט דוקומנטרי? לא ברור, אבל מי יכול לסרט לעוד אורסון וולס?
זוכרים את הסרט "צמיג"? ודאי שאתם זוכרים, כמה סרטים בכיכובם של צמיג רצחני אתם מכירים? אל תענו על זה. בכל אופן, הבחור שביים את הסרט ההוא (ועוד הרבה אחרים, מסתבר) צפוי להוציא סרט חדש שיוקרן בפסטיבל, ואם אתם תוהים "טוב, יותר דבילי מ-'צמיג' זה לא יכול להיות" אז טעות בפיכם: הסרט, מנדיבולס שמו, עוסק בשני חברים שמוצאים זבוב ענקי בתא המטען – והם מחליטים לביית אותו. לא מאמינים לי? יש טריילר!
ג'יה קופולה (הנכדה של-) כתבה וביימה סרט מיינסטרים חדש. אה, סליחה. לסרט קוראים "מיינסטרים". מככבים בו אנדרו גרפילד, מאיה הוק, ג'ייסון שוורצמן ו… המ… ג'וני נוקסוויל? באמת? אוקי. בכל אופן, הסרט מתואר כמשולש אהבה בעידן האינטרנט. מיינסטרים.
עמוס גיתאי – שאנו יודעים כמה הוא אהוד פה בעין הדג – צפוי להתמודד (בפעם השביעית בחייו) על פרס אריה הזהב עם סרטו "לילה בחיפה" (כשלילה במקרה הזה הוא שם של דמות). מצד אחד, שום דבר שגיתאי עושה לא אמור לעניין אותי, מצד שני… כחיפאי אני מסוקרן, והטריילר לא לגמרי רע.
5. אפרופו חיפה, פסטיבל הסרטים בחיפה אמור להתקיים השנה – אם כי במתכונת מצומצמת (ועם הפיכתנו בסוף השבוע לעיר כתומה, יש מצב שגם זה עתיד להתבטל). הפסטיבל ייערך בלי אירועי חוצות ועם הקרנות למספר מצומצם של צופים. במידה וזה אכן ייצא לפועל, הפסטיבל ייערך בחול המועד סוכות בין ה-3 ל-10 באוקטובר.
6. אם חשקה נפשכם לראות סרטים כמו האצולה הבריטית – כלומר להחזיק כוס פפסי ביד עם הזרת בולטת החוצה ולומר "My My" אם הפופקורן מלוח מדי – הכתר הבריטי לשירותכם: בית סאנדרינגהאם (שהוא יותר אחוזה ופחות בית), שהוא מקום שהמלכה אליזבת' שוהה בו מדי פעם, יערוך הקרנות דרייב-אין החל מה-25 בספטמבר – עם הקרנות של "מואנה", "רפסודיה בוהמית", "צעצוע של סיפור", "רוקטמן", "האמן הגדול מכולם", "1917" ו-"כוכב נולד" (הם לא ציינו זאת, אך מניח כי זה ההוא עם ליידי גאגא).
כרטיס עולה כ-32.50 לירות שטרלינג, שהם כ-145 שקלים. אין לי מושג מדוע סיפרתי לכם את זה, כולנו ממילא תקועים בארץ.
7. ומפסטיבלי סרטים והקרנות באצולה הבריטית, נושא דומה: בוראט!
מסתבר כי "בוראט 2" כבר צולם ואף הוקרן בפני מספר אנשי תעשייה (תעשיית הקולנוע אני מקווה, אבל עם סשה ברון כהן אין לדעת). העלילה נשמרת תחת מעטה סודיות אולם בדיווח הבלעדי של "קוליידר" נאמר כי בוראט כבר אינו כתב זוטר אלא אישיות ידועה, ועל כן הוא יוצא לראיין אנשים במסווה – כשמקור אחד מסר כי מדובר ב-"כהן מגלם את בוראט שמגלם את כהן" אך מקור אחר הכחיש זאת. אני רק מקווה שזה לא ייצא אנמי כמו הקמבק של אותה דמות אצל ג'ימי קימל לפני כשנתיים.
בכל אופן, אני אישית לא חובב גדול של "בוראט". אבל בימים אלה של כאוס פוליטי, מדיני, בריאותי וכלכלי – אולי בוראט זה מה שאנחנו צריכים?
8. Wolfwalkers, סרטו השלישי של אמן האנימציה האירי טום מור, יוקרן באפל טי וי פלוס (וגם בבתי הקולנוע). כמיטב המסורת של מור, הסרט יעסוק במיתולוגיה האירית ויעקוב אחר רובין, ציידת צעירה ואביה שמגיעים לאירלנד כדי לחסל זאבים (שנתפסים בסרט כשדים רבי עוצמה), אולם כשהיא פוגשת ילידה מקומית – מגלה רובין כי הזאבים הם לא מה שגידלו אותה לחשוב. הסרט יוקרן בבכורה בפסטיבל טורונטו ב-12 בספטמבר אבל בינתיים אפשר להזיל ריר על הטריילר הנהדר:
9. עוד בזירת האנימציה: סרט הדגל הבא של אולפני האנימציה של דיסני, ריה והדרקון האחרון, הוא הראשון שהפיק האולפן בתקופת הקורונה כשעבודת האנימציה נעשית בחלקה הגדול מהבית, ו-EW מספקים הצצה על העבודה האינטנסיבית מאחורי הקלעים.
הסרט עצמו צפוי, ממה שהבנתי מהכתבה, להיות אחד מסרטי האנימציה היפים והשאפתניים שאי פעם נוצרו – וכשזה מגיע לסרטי האנימציה של דיסני, אני נוטה להאמין להם. עם זאת, הסיפורים מאחורי הקלעים לא מעודדים: הבמאי פול ריגס, שהסרט הזה הוא החזון שלו, הוחלף באמצע העבודה (אם כי עדיין מקבל קרדיט כבמאי שותף) בדון הול מ-"שישה גיבורים" ובקרלוס לופז אסטרדה שביים נכון להיום רק את "בליינדספוטינג", שהוא אמנם הרבה דברים – אבל לא סרט אנימציה של דיסני.
נוסף על כך, המדבבת של הדמות הראשית, קאסי סטיל, הוחלפה בקלי מארי טראן מ-"מלחמת הכוכבים" – כנראה על-מנת להימנע מביקורת אודות ליהוק אתני לא מתאים. דיסני אף מתגאים כי מדובר במדבבת הדרום-מזרח אסייתית הראשונה שמובילה סרט אנימציה של דיסני, שזו עובדה מאוד… ספציפית? זה כאילו מחלקת היח"צ מיהרה לפרסם "אסייתית ראשונה מדבבת תפקיד ראשי בסרט של דיסני!" לפני שמישהו בא ולחש "מינג-נה ון דיבבה את מולאן" והם הגיבו ב-"אמרנו אסייתית? סליחה, התכוונו דרום-מזרח אסייתית!".
בכל אופן, נגלה עוד שנה וחצי אם הסרט יהיה טוב או לא.
10. הקאסט של "הנסיכה הקסומה" צפוי להתאחד (וירטואלית, כמו כל דבר בימינו) להקראה של סרט הקאלט הידוע של רוב ריינר. כן, זה כולל את רובין רייט, מנדי פטינקין, קרי אלווס, בילי קריסטל ואחרים (ואם מישהו מקשיב, בבקשה שפרד סבאג' יחזור בתפקיד הילד. הוא כבר עשה את זה עבור דדפול). האירוע, שנועד לגייס תרומות עבור המפלגה הדמוקרטית בויסקונסין, ייערך ב-14 בספטמבר ב-2 בלילה לפי שעון ישראל.
11. כיוון שיונתן גנב לי את האפשרות לשים טריילרים חדשים בפוסט הזה, אני נאלץ לשים אחד פיקטיבי. על "בתול הים" כבר שמעתם?
(הסרטון הוא מבית הערוץ How To DAD, ערוץ ההורות היחיד ביוטיוב שלא לוקח את עצמו ברצינות).
12. כוכבי הוליווד נגד האולפנים: הראשון הוא ריי פישר, מי שגילם את סייבורג ב-"ליגת הצדק". השחקן בן ה-32 טען כי בעת צילומי "ליגת הצדק" הוא חווה השפלות והעלבות מצד מצד ג'וס ווידון, והפנה אצבע מאשימה כלפי המפיקים ג'ף ג'ונס וג'ון ברג. אולפני וורנר, מצדם, טענו כי פישר לא שיתף פעולה עם החקירה העצמאית שניהלו – מה שהוביל את פישר להשיב אש ולטעון כי אולפני וורנר מתייחסים אליו בעוינות ובאיומים. תחושת בטן כי פישר לא יחזור לנעליו של סייבורג.
ובינתיים ג'ון בויגה, פין מ-"מלחמת הכוכבים", האשים את דיסני בכך שדחקו הצידה שחקנים לא-לבנים בטרילוגיה שהסתיימה שנה שעברה. בינתיים דיסני שומרים על שקט בנושא, אך תחושת בטן כי בויגה לא יחזור לתפקיד של פין.
13. פוסטרים כנים, עמוד הפייסבוק שנוצר משיתוף פעולה של כמה חבר'ה שאתם מכירים פה מהאתר, יצא לחל"ת בפוסט מרגש.
היה טוב וטוב שהיה. זה עמוד שתמיד העלה חיוך על פניי. אך לפני שאתם שולפים ממחטות, קחו בחשבון כי איש לא רשם פטנט על הרעיון (אם כי אני בטוח שמישהו פעם ניסה). אם יש לכם פוטושופ ומוח יצירתי, אתם יותר ממוזמנים מוזמנים לנסות בעצמכם.
14. ונסיים עם דברים נחמדים מטוויטר ואינסטגרם, כי גם כאלה יש:
מייסי וויליאמס עושה חשק לראות את "המוטנטים החדשים":
Sounds like a must see! 🧚🏼♀️ Get your tickets now ✨ https://t.co/4fqry3JAse
— Maisie Williams (@Maisie_Williams) August 28, 2020
אני יודע מה חשבתם במהלך הצפייה של "רצח כתוב היטב": מעניין איך השחקנים היו נראים בתור עזים:
The cast of KNIVES OUT as baby goats (thread) pic.twitter.com/PgdBqAhRHH
— Kaila Sarah Hier (@cleverrgirrl) September 6, 2020
ואם כבר "רצח כתוב היטב", אז הנה ציור שמסכם היטב את עלילת הסרט (זהירות ספוילרים), והנה כריס אוונס והכלבה שלו זה אולי הצימוד הכי יפה בפלנטה:
💙💙💙#NationalDogDay pic.twitter.com/kJUDx3KaMr
— Chris Evans (@ChrisEvans) August 26, 2020
אך הנרי קאוויל מעלה את ההימור, ובונה מחשב לגמרי בעצמו.
שמתי לב שלינדזי אליס שינתה את כל ארכיון סרטוני ה-Nostalgia Chick שלה ומעכשיו קוראת לזה Nostalgia Woman.
אני כמובן מבין מה עומד מאחורי זה – הרצון להתקדם הלאה ולא להיות מוגדרת על ידי פרוייקט מלפני 12 שנה, הקונוטציה הלא נעימה של המילה Chick וכמובן כל הבלאגנים בצ'אנל אוסום. והשלישי מביניהם הוא למה אני מציין את זה בכל: כל האתר הזה היה חלק כל כך חשוב מתקופה מאוד חשובה בחיים שלי שלראות מה קרה להם, באשמתם הכמעט מלאה של העומדים בראשם ודאג ווקר עצמו, שתראו איזה "יפה" הולך להם מאז – זה גרם לי בזמנו לבאסה הרבה יותר ממה שזה אמור היה לגרום, אני הרי תמיד אומר ש"חבר'ה זה כולה אתר, די לקחת את זה בכזאת רצינות", אבל שמה היה לי רגע שבו לא עמדתי בסטנדרטים של עצמי.
חבל, חבל כל כך זה שככה זה נגמר. היו צריכים ללמוד מג'יימס רולף.
מודה שקצת התרחקתי מהעולם הזה בשנים האחרונות אבל
מה בעצם קרה בצ'אנל אוסום?
אמ;לק: לפני שנתיים
היה אקסודוס מטורף של יוצרי תוכן מהאתר בעיקר בגלל עניינים ניהוליים מחפירים שבחלקם דאג ווקר ואחיו היו שותפים ובחלקם לא, וכמו כן, הסתבר שהבנאדם העיקרי מאחורי הקלעים היה מטרידן מינית ובלי קשר אדם רשע במיוחד. הסרטון הזה עושה עבודה טובה בלהסביר את עיקרי הדברים.
https://www.youtube.com/watch?v=8NcI-2ih-84&ab_channel=TheGamerFromMars
בשבוע שעבר
הגעתי איכשהו לצפות לראשונה בווידאו אחד של לינדסי אליס (על הסרט קאטס ולמה הוא כל כך גרוע). זה נגמר די הרבה שעות מאוחר יותר אחרי שכיליתי הרבה יותר מדי קטעי ווידאו שלה ברצף. הבחורה קורעת ונהדרת.
ממש ממש התבאסתי לגלות שפרוייקט הנסיכה הקסומה פתוח רק לתושבי ארה״ב. הייתי בכיף תורמת כמה דולרים בשביל לקבל גישה להקראת תסריט עם (רוב) הקאסט המקורי של הסרט הזה, בעיקר אחרי שהפרוייקט של ג׳ייסון רייטמן הזכיר לי לאחרונה כמה הוא על-זמני ונהדר. מקווה שאולי יתעוררו לפוטנציאל שקיים פה ויאפשרו הקרנה חוזרת בינלאומית שהכנסותיה יוקדשו לאיזו מטרה ראויה אחרת.
או שהפיראט רוברטס ידאג לנו.
אז בסוף הצלחתי לצפות
בהקראת התסריט של הנסיכה הקסומה, וזה היה פשוט נהדר.
חוץ מקצת בעיות טכניות (בעיקר בהתחלה), הכל זרם חלק ומוצלח להפליא. כל הקאסט (שבחיים כמובן) חזרו אל התפקידים שלהם וניכר על כולם כמה הם שמחים ומתרגשים לקחת חלק בפרוייקט הזה.
בעיקר היה תענוג גדול לראות את הגווארדיה הוותיקה (יותר) – בילי קריסטל וקרול קיין, כריסטופר גסט וכריס סרנדון… וואלאס שון ומנדי פטינקין הענקי באחד התפקידים הזכורים ביותר שלו. איזה כיף לשמוע שוב שורות כל כך אלמותיות מהשחקנים שגילמו את הדמויות האלה לפני 33 שנים.
אחרי סיום הקראת התסריט עשו Q&A שהיה לא פחות משעשע ומהנה.
כיף ענק. לגמרי שווה לילה לבן.
מקווה שיעלו הכל לצפייה חוזרת לטובת מי שפספס!
למי שמעוניין
כמה אנשים העלו הקלטות מלאות של השידור החי מאתמול ליוטיוב, למשל זו.
לאוהבי הנסיכה הקסומה, לגמרי שווה שלוש שעות מזמנכם.
אתם אנשים מוזרים, אוהבי הנסיכה הקסומה.
אוקיי?
אם לאהוב את הנסיכה הקסומה עושה אותי מוזרה, אני די סבבה עם זה.
לא הבנתי אף פעם מה הטעם ללגלג על מישהו בגלל שהוא אוהב משהו שאת לא, אבל היי, אם זה מה שעושה לך כיף…
אז מה יש לנו כאן? כבר 8 אנשים שקראו תגובה ספציפית על נושא ספציפי וחשבו "הנה הזדמנות להפגין את עליונותי המוסרית באופן כללי!" כיף.
בחייך
אנשים הגיבו על מה שהם אוהבים, כתבת תגובה מלגלגת וליגלגו עליך חזרה אז את משחקת אותה נעלבת?
אלו שברגעי האמת הציגו חוש מוסר מפוקפק בלשון המעטה, מצקצקים על כלום כשזה קל ונוח. גיבורים גדולים.
זה יפה
שחוץ מלקטלג פה אנשים כ״מוזרים״ בגלל הטעם הקולנועי שלהם את גם מחזיקה לנו גליון ציונים על מוסריות.
באמת, איפה היינו בלי אמות המוסר והטעם שלך שיכוונו אותנו אל דרך הישר.
דרך הישר? נשמע כמו מאמץ.
אני בטוחה שרובכם פשוט תצומו ביום כיפור ותרגישו צדיקים.
או וול
לפחות ככה תוכלי להמשיך לחוש עליונות מוסרית על כולנו.
עד הפעם הבאה שכמה לייקים יערערו את זה.
מה?
מה לכל השדים והרוחות קרה פה? מישהי יכול להסביר על מה הדיון?
*הכנס ציטוט מפורסם מרעם טרופי*
(ל"ת)
טוב אחי
(ל"ת)
בנוגע לשינויים באוסקר,
שינויים בצוות היח"צ, העובדים וכדומה – מבין את הרעיון שעומד מאחורי זה ואת הדרך שרוצים שזה יבוצע / לעודד זאת.
מבחינת שינויים בקאסט – איך בדיוק זה יבוצע? לא כתוב על המצח לדמות מסויימת שהיא היספנית / להט"ב. הרעיון הוא שדמות היספנית תשחק הכל מלבד היספניותה… אני לא רוצה לכתוב לדמות להט"ב "מאפיינים" להט"בים.
כלומר, להט"ב, נשים, אנשים עם מוגבלות וכל "אוכלוסיה שאינה מייצגת דרך קבע" ישחקו "סתם" דמות, סתם חבר של הגיבור, סתם את הגיבור, סתם מישהו שבונים סרט סביבו אבל אין שום קשר להיותו להט"ב/היספני/אדם עם מוגבלות. בדיוק כמו "גבר לבן".
אני חושב שיש כאן סוג של Loophole. הם בעצם מגדירים את ברירת המחדל כ"גבר לבן", ומבקשים ייצוג אחר. אבל האחר הוא שווה בדיוק כמו כולם.
מה הדין בנוגע לשחקן "לבן" שמגלם אדם עם מוגבלות? (פורסט גאמפ)? או שהמוגבלות של הדמות רק נרמזת? או שהלהט"ביות רק נרמזת? לא מצליח להבין איך הדרישה הזו בכלל מסתדרת עם כל הרעיון של קולנוע. שוב, מתייחס לדמויות בלבד.
שחקנים, לא דמויות.
כלומר – הסעיף הזה לא נועד להכתיב את טיב הדמויות שיהיו, אלא פשוט שבצוות עצמו יהיו יותר אנשים מאוכלוסיות שהוליווד ממאנת ללהק. השאלה מה הוא משחק ו"כמה מאפיין" הוא היא לא הרלוונטית.
אם אני מבין את הכל נכון, כל הרעיון הוא בכלל להתעסק כמה שפחות עם תוכן הסרט ואופי הדמויות שלו וכמה שיותר עם סוג האנשים שיש בתעשייה בכל הרמות ובכל המקצועות.
נו, מה הבעיה?
אם יש לך דמות שלמיניות שלה אין שום השפעה בסרט, היא להט"ב. ואם זה לא נאמר בסרט? כי המיניות שלה לא חשובה לסרט.
אני שמח שמירי רגב סוף סוף הצליחה להגיע לאוסקר עם הייצוג לפריפריות.
סוף סוף ישראל מקדימה את ארה"ב.
התקנות החדשות באוסקר מזכירות לי את זה
https://www.youtube.com/watch?v=Uhro0PMIKIw
זאת בדיוק הבעיה הקלאסית של צנזורה ו/או התאמה פוליטית
לא משנה איזה רעיונות בדיוק ואיזו פוליטיקה מכניסים/מוציאים בכוח. זה יכול להיות המצב המוזכר למעלה על "מי הערבי", או שהופכים את הנבל לחלק מבקוצה ששנואה כרגע, או לוקחים סיפור על חברה נוראית ושליט מושחת, ומחליטים שהחטא העיקרי שלהם הוא לא חוסר מוסר או שחיתות, אלא שהם מזהמים את האוויר, כי בדיוק אופנתי עכשיו להילחם על הגנת איכות הסביבה.
יש מערכון דומה על כתיבת תסריט מלפני 90 שנה, מברית המועצות.
הנקודה היא שזה לא טוב ופוגע בתסריט, אפילו עם הרעיון עצמו שנלחמים עליו הוא טוב. ובדרך כלל לא טוב כשמה שאנשים עושים דומה מאוד לכל דבר בברית המועצות (למרות שלא תמיד, זה מה שנקרא "גם היטלר אכל סוכר").
כל כך נכון
התאבדות פוליטיקלי-קורקט של האמנות…ושום הר של מילים לא יכסה את הערווה הזו…
חיים חדשים לאמנות
יש יותר סיפורים לספר מאלו שגברים לבנים מספרים לגברים לבנים.
אז ספרו אותם
מה עוצר בעדכם
בוא נחשוב ביחד
מי מחליטים בהוליווד לאיזה פרויקט לתת כסף וכמה.
(((היהודים))). דה.
(ל"ת)
אף אחד
ואף אחד גם לא עוצר אנשים מלספר סיפורים של גברים סטרייטים לבנים אך ורק על ידי גברים סטרייטים לבנים.
אני רוצה לציין, שוב, שכמעט כל סרט "גברים לבנים" שאתם יכולים לחשוב עליו בשנים האחרונות עובר את תנאי הסף שהאקדמיה הציבה, ואם לא, זה לרוב על חודו של מאפר כזה או אחר.
באמת, אני מרגיש שהבעיה העיקרית עם הדיון פה היא ההנחה שמשהו מהותי הולך להשתנות בהוליווד. אבל אלה תנאים בדיחה שממש *ממש* קל לעמוד בהם, ורוב הסרטים מן הסתם כבר עומדים בהם. השינוי היחיד, אם יהיה, יהיה שיחליטו להעסיק איזה מאפר אפריקאי, איש אפקטים עם מוגבליות או אשת סאונד. אני לא בטוח שזאת אפוקליפסת הפי.סי שהובטחה לנו.
אישית אני לא מעוניינת ב"אפוקליפסת פי.סי"
אני מעוניינת בלראות על המסך סיפורים קצת שונים מאלו שבדרך כלל מספרים לנו. מקווה שאירועים כמו הזכיה של "פרזיטים" באוסקר מסמלים צעד בכיוון הזה.
זה לא נשמע לי רע בכלל
(ל"ת)
אפוקליפסת הפי.סי
העניין כאן הוא עקרוני. ברגע שמתחילים להציב תנאים כאלה זה מדרון חלקלק.
עכשיו קל לעמוד בתנאים האלה, אבל מחר יחליטו שבמקום 20% מיעוטים
צריך 50% ואחר כך יגיעו ל-70%. איפה עובר הגבול?
אנשים צריכים להתקבל לעבודה לפי הכישורים והיכולת שלהם, לא לפי השתייכות/מגדר/גזע/נטייה מינית.
מתחילים להציב תנאים כאלה לפרס, כן?
לא להפקת סרטים מלכתחילה (בניגוד, נניח, למצב שיכול לקרות בארץ) – אלא לפרס שיזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר (כי כל שאר הקטגוריות, יש לציין – עדיין פתוחות בפניו).
ואני פשוט לא רואה את המדרון החלקלק שאתה מדבר עליו. להגיד "מחר ידרשו שמיעוטים יהיו הרוב" זה לא משהו שאפילו על השולחן. בסך הכל מדובר באפליה מתקנת, ויכוח ישן וידוע עם טיעונים טובים בעד ונגד, כאשר השאלה העיקרית היא "כמה באמת חמורה כרגע האפליה הרגילה". אם אני זוכר נכון (ואולי לא) – היא קיימת, וחמורה, ומונעת דריסת רגל מאנשים מוכשרים שלא יכולים להתקבל לפי הכישורים שלהם כי אנשים מעיפים אותם מכל המדרגות בגלל המגדר/גזע/נטייה מינית שלהם (בטח מאחורי המצלמה).
אז לפני שמתחילים לדבר על גברים לבנים שמאבדים את העבודה שלהם וצוותי קולנוע שנשלטים על ידי "לא גברים לבנים סטרייטים"* – כדאי לזכור שיש למטבע הזה בהחלט צד שני, שאני חושב שכולנו חשבנו שהוליווד כבר עברה, אבל אם היא עדיין מתחילה תהליכים כאלה – כנראה שלא.
* – "גברים לבנים סטרייטים", האוכלוסיה המופלת פה, היא, בארה"ב משהו כמו קצת פחות מרבע מהאוכלוסיה (חישוב גס של חצי מהאוכלוסיה לבנים [אם לא כוללים היספנים לבנים, דבר שאני חושב שהאקדמיה לא כוללת], חצי מהאוכלוסיה גברים, ומשהו כמו 5% להט"ב). בהתחשב בכך שנכון לעכשיו מדברים על כך שהצוותים מאחורי המצלמה יהיו ביחס הפוך (כלומר, 75%-70% יכולים להיות גברים סטרייטים לבנים), אני חושב, שוב, שאפשר להירגע. ובכלליות גם אני פשוט לא מת על "מדרון חלקלק" כטיעון בלי משהו שיגבה אותו.
היא מתחילה תהליכים כאלה
לא בגלל שחברי האקדמיה קמו בבוקר והחליטו. זאת תגובה ישירה למצב בארהב כרגע. ואם אתה חושב שאין מדרון חלקלק, אולי אתה לא ממש עוקב
אוקי, ומה יקרה אם נחליק במדרון?
גברים לבנים יהיו בסוף מיוצגים בתעשיית הסרטים בהתאם לחלקם באוכלוסיה?
יש הרבה תרחישים שאני רןאה
אבל זה ממש אוף טופיק, אז רק אומר שיש דבר כזה מיעוט ששולט ברוב בעולם, אבל זה לא התסריט הכי סביר. בכל אופן, לכולם יהיה רע לדעתי.
אוקי, בוא נחזור לאון-טופיק:
למה זה רע שגברים סטרייטים לבנים יהיו מיוצגים בהוליווד בהתאם לחלקם היחסי באוכלוסיה? אני לא מדברת על קיפוח, חס וחלילה, אני מדברת על ייצוג הוגן.
זה לא רע
השאלה היא האם אפליה מתקנת היא הדרך לעשות את זה. וכמו שיונתן אמר, זה וויכוח ארוך שנים. זה שמישהו מתנגד לזה לא אוטומטית אומר שהוא נגד זה
ודרך אגב
בין האנשים שנלחמים בשביל זכויות של מיעוטים כבר קיים המונח tokenism, והבנה שהוא לא באמת פוטר את חוסר השוויון שהוא אמור לפתור. וחוץ מזה (למרות שזאת דעה יותר נדירה ופחות פופולרית) הוא גם גורם להם להראות פחות טוב בעיני האנשים שלא שונאים את הקונספט של זכויות, אבל כבר יש להם ספק לגבי הפוליטיקה.
טוקניזם הוא תופעה שנצפית באינטראקציה עם מיעוטים קטנים
כשיש רק איש אחד או שניים שמייצגים מיעוט , יש איזו נטיה לראות באדם הזה יצוג אבסולוטי לכל המגזר. למשל, אפשר לראות הרבה אנשים שעונים לאדם פרטי אחד ב"אתם תמיד…" (אתם תמיד נחמדים, לא מבין למה פתאום התחלתם להפגין ככה באלימות- זה ציטוט מאוד ישראלי)
אפשר לראות אספקטים של טוקניזם בקולנוע. הרי יש לאחרונה המון ביקורות על תפקיד "השחור"- היחיד בשכונה, אולי גם אשתו שחורה וזהו, בסרט אימה הוא הראשון למות, בדרמה הוא החבר הכי טוב של הגיבור, אם חלילה זו אשה לסבית אז היא גם תמות ביסורים.
וולכן בהעדפה מתקנת מדברים במכסות, מתוך תקווה שממספר מסויים (קצת נמוך מ-30%, ע"פ מודל שהוצג לפני כמה שנים באיזו הרצאה של חוקרת ממשל ומגדר) האפקט של הטוקניזם יטושטש, ואנשים יבינו שהמיעוט הוא מקבץ של בני אדם שאולי נראים אחרת אבל הם מגוונים כמו כולם.
אפשר לראות הרבה אנשים שעונים לאדם פרטי אחד ב"אתם תמיד…"
נכון, זה בדיוק מה שקיבלתי כאן בתגובה ממאיה…
אני דווקא ראיתי את השימוש
במונח "טוקניזם" בשביל לתאר מכסות. כלומר, הרעיון שאם ניקח מספיק אנשים ממיעוט לאיזשהו תפקיד זה ימנע גזענות ו\או בעיות של המיעוט. והדעה שזה לא באמת עוזר למיעוטים אן לזכויות שלהם וזה רק דבר שאנשים (וחברות) עושים כדי להראות טוב.
לא בטוח לגבי גברים ולבנים
אבל יש את הדוגמא המאוד מעניינת – סופר (ביסקסואל*) החליט שבסיפורים שלו חלוקת הנטיות המיניות תיהיה מקבילה בדיוק לסטטיסטיקה ריאליסטית. כולם התלוננו "למה כולם סטרייטים אצלך בסיפורים?מה, אין להט"ב בכלל?".
* לא שזה באמת משנה, כי עצם העובדה שהנטייה המינית של אדם משנה את הדיון לגבי הנכונות של הדעות שלו היא כבר סימן לבעיה.
כבר כרגע המיעוט שנקרא
גברים סטרייטים לבנים שולט ברוב העולם, כך שזה לא רק תסריט סביר, אלא המציאות. ואם ככה נראית בעיניך תחתית המידרון ("מיעוט ששולט"), אז אנחנו כבר שם ואין מה לפחד משינוי.
כמו ש-"הראשון מהסוף" כתב, ההחלטה הזו באה רק בגלל המצב הנוכחי בארה"ב.
בהוליווד מאוד אוהבים לעשות מה שנקרא virtue signaling.
הם לוקחים מיעוטים רק כדי להשלים מכסה, ללא קשר להתאמה לתפקיד או לסרט. ג'ון בויאגה תקף את דיסני בדיוק על זה ומה שהם עשו לדמות שלו בסטאר וורז.
"גברים לבנים סטרייטים" הם לא הנפגעים היחידים מהפיסי ופוליטיקת הזהויות.
סטודנטים אסייתים תובעים אוניברסיטאות בארה"ב שלא קיבלו אותם למרות ציוני הפסיכומטרי
הגבוהים שלהם, אבל כן קיבלו מיעוטים אחרים ( למשל שחורים והיספנים) עם ציונים יותר נמוכים.
ולכן אני חוזר שוב, אנשים צריכים להתקבל לפי כישורים ויכולת, לא לפי השתייכויות.
אם אנשים היו מתקבלים לפי כישורים ויכולות, לא היה צורך בהתערבות מתקנת.
"קבלה ללימודים", "קבלה ללימודים", "קבלה ללימודים"…
הדוגמה היחידה שמציבה רף שונה, וכל הזמן מדוקלמת בכל הקשר, כמה נוח.
איפה הסכנה במכסה פחותה מהחלק באוכלוסייה?!
תהיו כנים ותכתבו "נשים ומיעוטים פחות כשירים בעינינו מגברים לבנים" וזהו.
למשל, לתגובה הזו ייקח שעות להתפרסם, כי יחד עם אישה אחרת העזתי למחות פעם על התנהלות צבועה מצד מנהל האתר.
גברים מתייחסים לגברים אחרים בכבוד, מקשיבים ברצינות למה שיש להם לומר.
נשים יכולות להיות טובות, חכמות, מוכשרות, ועדיין יתעלמו מהן.
בארה"ב האוניברסיטאות מבטלות את הGRE, לא יודעת לגבי SAT
מתוך הבנה שזה מבחן שלא מעיד על כישורים רלוונטיים, אפשר לומר שלתביעת הסטודנטים האסיאתים היתה תוצאה מפתיעה.
אני הבנתי שה-GRE מתבטל רק בגלל הקורונה, אבל לא עקבתי.
(ל"ת)
ממש לא
כלומר, השנה אולי כניראה יחפשו חלופות בגלל קוביד (לא יודעת). אצלינו, בבית ספר להנדסה, הודיעו שה- GRE בוטל כחלק ממערך ההתמודדות עם הגזענות באקדמיה. זה עלה לדיון בתקופת ההפגנות של BLM
"אנשים צריכים להתקבל לפי כישורים ויכולת, לא לפי השתייכויות."
הבעיה שזה לא קורה ככה.
אנשים כן מתקבלים לאוניברסטיאות יוקרתיות על פי השתייכות. לא השתייכות גזעית, לא בעיקר, אלא השתייכות מעמדית.
לדוגמה, הנוהל של legacy admissions שנותן העדפה לצאצאים של אנשים שכבר למדו במוסד – אם ההורים שלך למדו בפרינסטון או בפנסילבניה יהיה לך הרבה יותר קל להתקבל לאוניבסטאות האלו. ואני מניח שזה לא יפתיע אף אחד לגלות שרוב הילדים האלו הם בנים להורים לבנים.
וכל זה בלי להזכיר את הדרך בה תרומות כלכליות של ההורים סוללות את הדרך של ילדי העשירים למוסדות יוקרתיים.
צ'ארלס קושנר, לדוגמה
תרם 2.5 מיליון דולר להארוורד ב-1998, לא הרבה לפני שג'ארד התקבל לשם.
אז היה עדיף למישהו לא לקבל אותו?
(ל"ת)
זו לא היתה הטענה ולא על זה הדיון
הטענה כאן היתה ש"אנשים צריכים להתקבל לפי כישורים ויכולת, לא לפי השתייכויות" ולכן הניסיון לתקן פערים לטובת אלו שיש להם פחות אפשרויות מהקושנרים של העולם באופן מכוון הוא רע.
לא נכון
לא טענתי שלא צריך לנסות לתקן פערים. אני פשוט טוען שהדרך הספציפית הזו לא נכונה.
השתייכות מעמדית גם עוזרת לציונים גבוהים יותר: ילדים שנשלחו לשיעורים פרטיים יגיעו עם נתונים גבוהים יותר מילדים שדאגו יותר לארוחה הבאה שלהם, בנוסף לפערים ברמת ההוראה בין בתי ספר.
רף לפי מוצא אתני הוא דרך לא מוצלחת לאזן את הבעיה, אבל הבעיה קיימת. ההעדפה היא ניסיון לתקן אותה, לכן היא נקראת "מתקנת".
אני רוצה רק לדייק את מה שמאיה אמרה
קבלה (כל קבלה, לאוניברסיטה, למקום עבודה, לכל דבר) צריכה להתבצע על פי פוטנציאל ההצלחה במקום. השגי העבר הם דרך סבירה למדוד פוטנציאל הצלחה. ממש לא יותר מסבירה.
האם מישהו שניגש לפסיכומטרי אחד בלי קורס וקיבל 700 יהיה פחות טוב ממישהו שעשה שלושה קורסים ואחרי הקורס השלישי קיבל 710? ממש לא בטוחה.
ההעדפה המתקנת מנסה לתקן בדיוק את זה, להתחשב בעובדה שאנשים לא הגיעו מאותו הרקע, ולכן לא מימשו את הפוטנציאל שלהם באותו האופן, כשהבעיה הם זה (בערך כמו כל בעיה בחברה האנושית) זה שאין שום דרך באמת לבדוק את זה באופן פרטני אז זה מבוסס על סטטיסטיקות. וכשזה עובד על סטטיסטיקות יש שגיאות לכאן ולכאן. אבל השגיאות האלה קיימות גם בלי ההעדפה המתקנת. אז תחת ההנחה שבכל מקרה יש אנשים בינוניים שמתקדמים, ויש אנשים מוכשרים שנופלים בהגדרות, ותחת ההנחה שכן יש גורמים תרבותיים שיוצרים העדפה למצב הקיים – סביר להניח שההעדפה המתקנת משפרת את המצב מבחינה סטטיסטית.
את זה אפשר לבדוק באופן אמפירי
אם זה הרעיון, אפשר לבדוק ולראות אם אנשים שהתקבלו לאונ' על בסיס אפליה מתקנת סיימו את לימודים באותו שיעור כמו אוכלוסיה שלא הייתה זכאית להקלות בתנאי הכניסה או כמו אוכלוסיה שהייתה זכאית להקלות אך לא נזקקה להן.
כנ"ל לגבי ממוצע ציונים, המשך לתארים מתקדמים, כמות citations למאמרים שהם כתבו וכו'.
מחיפוש של כמה דקות ב-google scholar, לא הצלחתי למצוא שום דבר רלוונטי.
(לא שאני רומז שאין. דווקא ציפיתי למצוא כמה מחקרים שתומכים שהשערה הזאת ובכנות הופתעתי, וחלק ממטרת ההודעה הזאת היא לעודד אחרים לבדוק בעצמם. אין לי הרבה ניסיון עם google scholar, אז אולי אני לא מנסח את שאילתת החיפוש באופן מספיק יעיל)
ברור שבודקים
יש אנשים שמתמצאים בזה הרבה יותר ממני, הבעיה היא שיש הרבה משתנים.וצריך להבין שחלק מהפרמטרים של "הצלחה" הם פרמטרים שהם עדיין תרבותיים.
אם חלק מההצלחה דורש ממני עכשיו לשבת ולכתוב עבודה של 40 עמודים שמבוססת על 10 מאמרים, אז מעבר ליכולות הבסיסיות שלי ("פוטנציאל") אני גם צריכה שיהיו לי את האמצעים לעשות את העבודה הזו – מחשב זמין, גישה לאינטרנט, זמן כי אני לא צריכה לעבוד במקביל וכו…אלה דברים שבתיאוריה כשמסיימים ללמוד ומגיעים לעבודה – העבודה מספקת את התנאים האלה (מחשב, זמן, משכורת), אבל בשביל זה צריך לסיים את הלימודים וזה דורש מחשב, וזמן ואיזשהי משכורת אחרת שתממן אותי במקביל, ואם אין לי את זה – זה מוריד את הסיכוי שלי להצליח בלימודים משמעותית.
בשנתיים הראשונות שלי ללימודים לא היה לי מחשב, והסתמכתי על חדרי המחשבים באוניברסיטה. אפילו אם נניח שהייתי מחדר מחשבים כל היום, אז כל פעם שרציתי לאכול משהו הייתי צריכה לסגור את הכל, לפנות את המחשב, לקוות שכשאני חוזרת עדיין יהיה מחשב פנוי ולא כולם יהיו תפוסים, לפתוח הכל מחדש, להבין איפה עצרתי. זה לא אותו דבר כשננמצאים עם המחשב בבית וכשרוצים לאכול פשוט עוצרים, אוכלים, חוזרים והכל מחכה בדיוק איפה שעצרת את זה. עבדתי בעמדת קפה והייתי הולכת עם סיכומים למשמרות, ובין כוס קפה אחת לשנייה הייתי קוראת סיכומים, כשחברים פשוט היו יושבים ולומדים בבית. ואצלי זה באמת היה בקטנה, כי בסופו של דבר אמנם קיבלתי החלטה להסתמך כמה שפחות על עזרת ההורים ולנסות לממן את הכל בעצמי בעזרת עבודות ומלגות, אבל ידעתי שאני לא אזרק לרחוב. ידעתי שאם נגיע לנקודת האין ברירה יש למי לפנות, ולאנשים אחרים וחברות מסויימות שאפילו את זה אין. אז נכון שזה קשור למעמד סוציואקונומי ולא למיעוט זה או אחר, אבל מה לעשות שיש איזשהו מתאם מסויים בין המעמד הסוציואקונומי למקום שממנו אנשים מגיעים.
(אגב, הכניסה לשוק העבוה היא אפילו יותר בעייתית כי יש את כל הנושא של המתמחים – שזה ברור שזה אפשרי רק לאנשים מקושרים וממעמד מספיק גבוה כך שהם יכולים להחזיק את עצמם תקופה בלי משכורת, ואז הם יכולים להרוויח נסיון שמי שאין לו את הכסף לא יכול, אבל זה כבר דיון אחר)
ונ.ב. אחרון – גוגל סקולר זה מקום ממש ממש גרוע למצוא בו מאמרים. צריך לדעת את מילות החיפוש המדוייקות וגם אז מקבלים הרבה זבל (כמו חיפוש רגיל בגוגל…). אבל מאחר ואני מהצד השני של הקמפוס – והדוקטורט שלי במדעי ההנדסה, אני לא יודעת אילו אתרי חיפוש טובים יש לתחומים הללו, אם יש כאן מישהו מהתחום בטח ידעו, אני יכולה לנסות לברר אצל חברים.
הכל נכון,
ובגלל זה בית המשפט העליון בארה"ב מאפשר לאוניברסיטאות לנקוט בגישה הוליסטית שבה לוקחים את התכונות והרקע של המועמדים ומקבלים אותם על מנת ליצור גיוון אתני. הבעיה, שבית הספר יכול להגיד שהוא נוקט בגישה הוליסטית כזו, ועדיין לפעול בצורה לא חוקתית שבה צבע עור מקבל נקודות זכות מסויימות. וככה נוצר מצב שהאנשים שתיארת בהודעה שלך לא מתקבלים, כי אם יש אדם שהוא מרקע אתני שונה אבל בעל אמצעים ולכן כן היה לו את היכולת להצליח ולהרוויח ניסיון, הוא עדיין יתועדף גם על אנשים מרקע אתני אחר (שאולי יותר מוצלחים) וגם על אנשים בלי האמצעים.
מצד שני, המצב הוא שאין באמת דרך לבדוק את זה. לא יודע אם אני בעד אפליה מתקנת בצורה שבה היא פועלת, אבל למען ההגינות הייתי שמח לנצל את זה אם אוכל, ואני ממליץ לחברים שלי (מיעוטים בארה"ב) לנצל את האפליה המותקנת לטובתם, גם אם הם בעלי אמצעים.
זה מה שכתבתי בהתחלה
ברור לי שבשתי השיטות יש אנשים שמרוויחים מהשיטה ואנשים שמפסידים. העניין הוא סטטיסטי. באיזה מהמצבים יש *יותר* אנשים שמגיעים לאן שהם מגיעים בעיקר בזכות הפוטנציאל שלהם ולא באמצעות אמצעים חיצוניים שמאפשרים להם לצבור השגים באופן טכני.
ומאחר והמערכת היתה מוטה לכיוון אחד, זו הנחה סבירה שצריך תיקון לצד השני כדי להגיע לאיזון. האם כבר הגענו לאיזון? האם עברנו אותו? לא חושבת, אבל dude101 צודק שזה לא עניין של מה אני או אתה חושבים, צריך מחקרים כדי לבדוק את זה.
אני לא מסכים.
השיטה ההוליסטית היא בהחלט השיטה הכי טובה לתעדף אנשים מרקע שונה שהישגי העבר שלהם פחות טובים, אבל יש להם פוטנציאל הצלחה.
ברגע שבית הספר *מצהיר* שהוא נוקט בגישה ההוליסטית, בית הספר מוגן מכל התביעות האפשריות. אבל לא בטוח שבתי הספר באמת נוקטים בגישה הזו וזו הבעיה שאני מצביע עליה.
בעיה אחרת שאולי לא הייתה ברורה מההודעה שלי, זה שהרקע השונה (עם פחות הזדמנויות) לאו דווקא מקבל תעדוף מסויים, אלא מוצא אתני. בגלל איך שהשיטה מויישמת, אני (אולי) נפגעתי ממנה (יותר נכון לא הרווחתי), אבל אם הייתי יכול לנצל אותה הייתי בהחלט משתמש באפליה מתקנת. *אבל* המטרה הממשלתית (בבתי ספר ממלכתיים) מאחורי אפליה מתקנת זה בדיוק על מנת להביא גיוון אתני לבתי הספר ומקומות העבודה, כי מוסדות הראו מחקרים שמצביעים שיש יתרונות לסביבת לימודים ועבודה מגוונת. להגיע לאיזון אתני זה *לא* מטרה מורשית לפי בית המשפט העליון.
בעיקרון, לא באתי לסתור אותך או להסכים איתך (למרות שאני חושב שאנחנו די מסכימים), באתי להסביר את הזווית החוקתית של העניין בארה"ב, ולהצביע על הצביעות האנושית (שלי). אסייג ואומר שלמדתי משפט חוקתי לפני יותר משנה, אפליה מתקנת תפס חלק קטן בקורס, ולא המשכתי להתרכז במשפט חוקתי.
יש גם הבדלים שנובעים ממין/דת/ומוצא אתני באופן ישיר
גם ברמה הפרטנית (גזענות, שוביניזם, דעות קדומות שמשפיעות על ההתייחסות לפרט), וגם ברמה המערכתית (חלוקת תקציבים לדברים מסויימים).
שוב חשוב לציין
שזאת לא באמת התאבדות. זה לא משהו ייחודי שקורה פעם ראשונה בהיסטוריה. התאמה של תוכן האומנות לפוליטיקה זה משהו שקורה כל הזמן. זה לא טוב, כמו שכל אובדן של חופש יצירתי (אפילו ברמה הנמוכה הזאת) הוא לא טוב, אבל זה לא קריטי.
מה שכן, מעניינת העובדה שהסוג הספציפי של ההתאמה הפוליטית הזאת מספיק אמיץ ו"מוכח לעצמו" (אני לא מוצא דרך טובה יותר להגיד את זה) כדי להכריז "הנה תראו, אנחנו מכריזים על התאמה פוליטית של החוקים ומוכנים לטעון שזה טוב".
כמובן שאפלייה (זאת מתקנת, אבל אפליה) יכולה להיות גם לא רשמית, אבל דברים לא רשמיים פחות חשובים מדברים רשמיים.
זה לאו דווקא רע – אפשר לטעון שהאפלייה הזאת מוצדקת, ולכן היא גם מוצגת בצורה כל כך פתוחה – אבל זאת נקודה מעניינת שצריך לזכור.
אתה מאמין
שעד עכשיו הוליווד לא התאימה את התוצרים שלה לפוליטיקה?
הייתה ויש אפליה בהוליווד, פשוט כרגע היא לטובת גברים לבנים.
כמובן שהייתה, זה בדיוק מה שאמרתי
אבל זה שהיא הייתה קודם לא אומר שהיא צריכה להיות עכשיו, אפילו אם היא הפוכה. "ההפך מטיפשות הוא לא תמיד חוכמה".
שאלה לכל המומחים כאן
לאור החוקים החדשים, אם שחקן נולד לזוג מעורב, נגיד אם היספנית ואב לבן, אז הוא נחשב
לבן ולא עומד בתנאים, או שהוא נחשב היספני וזה נקבע לפי האמא (כמו אצל היהודים ששולטים בהוליווד)?
ועוד שאלה, אם מישהו הוא גם שחור וגם להט"ב, אז הוא עומד בשני תנאים? או במילים אחרות, האם יש כפל מבצעים?
ועוד שאלה קטנטנה, אם מישהו בראיון הקבלה טוען שהוא להט"ב, איך בדיוק יבדקו את זה?
ישלחו חוקר פרטי כדי לבדוק עם מי הוא שוכב?
fruit machine
כמו כן, מה זה עסקו של המעסיק אם העובד הוא להטב
(ל"ת)
שאלה: האם לעוד אנשים האינסטגרם בסיום הכתבה לא עולה?
או שרק אני התברכתי בג'יבריש לפניי?
עולה אצלי בלי בעיה.
האינסטגרם היא אפליקציה חכמה
גם אצלי
(ל"ת)
גם אצלי לא עולה
כרום על ווינדוס 10 אם זה משנה משהו.
(יש לי חצי כיתוב ולינק לאינסטגרם אבל בעיקר חלל ריק)
לא עולה
כרום על אנדרואיד, לא מציג דבר.
אז כרגע ירד עד שנבין מה שורש הבעיה.
מעצבן.
פער של 85 אחוז בדעות בין מבקרים לצופים בעגבניות רקובות
המבקרים מהללים את הסרט החדש Cuties של נטפליקס עם 88 אחוז.
הקהל פחות מתלהב והחל האשטאג #CancelNetflix שאפילו גרם לירידה במניות של נטפליקס בימים האחרונים. לסרט 3 אחוז בלבד.
מעניין אם ההימור של נטפליקס במלחמות הסטרימינג ללכת על הקהל חובב הפדופיליה ישתלם להם.
טוב, זה מקרה ברור של צופים שמבקרים סרט שלא צפו בו
גם אני לא צפיתי (מלבד כמה שניות מתוך הסצינה המדוברת) – והסרט ללא ספק מציג ילדות צעירות באופן מיני – לטענת הבימאית כביקורת על ההחפצה הזו שבאמת קיימת (הסצינה היא של ילדות בלבוש מעודדות שרוקדות ריקוד מיני, דבר שבהחלט קיים בתחרויות ריקודים לגיל הזה). הביקורת הלגיטימית היחידה שניתן לתת מבלי לצפות בסרט כולו היא על עצם השימוש בשחקניות כל כך צעירות בסצינה כזו – אבל לטעון שהסרט מעודד פדופיליה/פונה לפדופילים אי אפשר מבלי לצפות בו (מן הסתם זאת לא הייתה הכוונה של הבימאית).
אני די בטוח שרוב הדיסלייקים הגיעו מאנשים כמו האחד הזה
כי בשביל חלק גדול מהעולם, להיות פדופיל זה בסדר, אבל להיות פדופיל *יהודי* זה בלתי נסלח. הצפייה על אחריותכם בלבד.
https://youtu.be/myyUBdAxbPk?t=130
לא ראיתי סימן לזה בדיון שאני ראיתי בטויטר
וממש לא נראה לי אפילו מעצם העובדה שהמדיה קפצה על הסיפור, והיא יותר ניזונה מ-cancel culture משמאל מאשר מתיאוריות פדופילים-אנטישמיים מימין. בכל מקרה, יש לפחות טענה אחת שראוי לדבר עליה בלי לצפות בסרט – האם במסגרת ביקורת על החפצה של ילדות יש צידוק להחפיץ ילדות (כי זה, בפועל, מה שהשחקניות הצעירות עוברות). אבל קשה לנהל את הדיון הזה כשטיעון כמו "נטפליקס מקרינים סרט שבא לעודד פדופיליה" עולה.
כאשה, אני יכולה להבטיח לך
שכל הנסיונות (הגבריים בעיקרם) לתייג עבריני מין כקבוצה כזו או אחרת היא מגוחכת ומכעיסה (תלוי איך קמות בבוקר). זה חלק מהקטע של קרבות האגו בין גברים, ועוד דרך מתוחכמת להזיז את השיח מהנפגעות.
היומיים האחרונים עוררו בי המון עצב (וזכרונות, אע"פ שאת ארד עצמו לא פגשתי ולא הייתי מודעת לסוד הגלוי בנושא). יש לי המון מה להגיד, נראה לי שאשמור את זה ל*אחרי* הצפיה בסרט.
אני לא מבינה על מה אתם מדברים
הטריילר בנטפליקס נראה ממש אחלה, אם לא הייתם מנהלים את השיחה הזו, לא הייתי שוקלת לצפות בו. עכשיו עוררתם את סקרנותי.
לא יהיה שום דיון בעקבות הסרט
כי בעקבות הקטעים שנועדו למשוך קהל של צופים פדופילים, כל הדיון על הסרט יתמקד בהאם זה לגיטימי להציג את הקטעים האלו ולא באיזה ביקורת נסתרת ששלושה מבקרים בעגבניות בחרו להדגיש. הסרט לנצח יהיה סרט הפדופיליה. ותעשיית הסרטים (כולל קהילות מקוונות של פאנבויז שלה) לנצח תהיה סלחנית כלפי פדופיליה: רומן פולנסקי, וודי אלן ועוד.
עשית חשק, תודה
(ל"ת)
עוד לא ראיתי את הסרט
למיטב הבנתי כל הדרמה התחילה מזה שנטפליקס קידמה אותו בדרך פרובוקטיבית שהדגישה את האלמנטים המיניים בגיבורות הצעירות מדי שלו.
אבל – לפי הביקורות שקראתי מאנשים שכן ראו את הסרט, דרך השיווק הזו לא תואמת לגישה בה הסרט עצמו נוקט, והוא מציג ראייה ביקורתית של הנושא, לא נסיון לקדם או להציג אותו באור סלחני.
משם והלאה נראה שאנשים מסוימים פשוט החליטו שזה ״סרט פדופילי״ וזה מוזן הרבה על ידי כל מיני אתרי קונספירציות שגם ככה מאוד אוהבים סיפורים על הוליווד הפדופילית. נשמע לי שכמעט כל הביקורת של ה״צופים״ מגיעה מאנשים שלא ראו את הסרט.
היות וזה אותו גל עכור שהוביל בזמנו את הפיטורים של ג׳יימס גאן, אין לי הרבה אמון שהם פועלים ב-good faith במקרה הנוכחי. אבל אני בהחלט אגבש דעה מוצקה יותר אחרי שאצפה בסרט.
זה כל כך צבוע
אין שום דבר בסרט הזה שאין במיליון תכנים אמריקאים, רק שהם לא מציגים זאת כביקורת או בקטע אירוני. זה כל מה שיש לי להגיד (אגב מדובר בסדרה הכי מצליחה של לייףטיים בעשור האחרון):
https://www.youtube.com/watch?v=rORADLmuFQI
אני לא חושב אגב שהעובדה שהתוכן צרפתי ולא רק תוכן זר מאד סייעה לביקורת על התוכן, כי התרבות הצרפתית ממתגת את עצמה כתגובה הליברלית לשמאל האמריקאי בהקשר תרבותי.
לא רואה שום בעיה בשום מקרה, חוץ מזה שהסרט הצרפתי משעמם וטרחני, ולכן המחלוקת סביבו מיותרת
(ל"ת)
ראיתי אותו היום.
"חמודות" הוא, נכון לעכשיו, עד כמה שהתואר הזה אומר משהו ב-2020, הסרט הכי טוב שראיתי השנה. בנוסף, הוא מקדם חיפצון גופן של ילדות בנות 11 כמו ש"רקוויאם לחלום" מקדם הרואין. זה מקרה קלאסי של קיטרוג בלי לראות את המקוטרג עצמו; הסרט אדיר, הבמאית במפורש הצהירה שהיא באה למתוח ביקורת על הפטריארכיה, וגם בלי לשמוע את הבמאית (המהממת!!!!), מספיק לראות את הסרט עצמו ולראות שבאותה מידה אפשר לפרש אותו בצורה שמרנית שרק רוצה לשמור על הילדות שלנו מפני האינטרנט האיום והנורא (ובתור מי שלא היה ילדה צעירה באינטרנט מימיו אבל שמע עדויות מאוד לא-קלות – השמרנות הזאת לא כ"כ מנותקת מהמציאות, ככל הנראה).
עוד ביקורת על הסרט
מאת Sidalpha, שמבקר לרוב משחקים ואת הרעות החולות של התעשיה. אבל עושה את זה בסגנון ישיר ובלי גימיקים והתחכמויות.
https://youtu.be/X8ioa7LiBIE
הביקורת מספרת את רוב עלילת הסרט, ומציגה את הטיעון למה הסרט יכול לענות על ההגדרות של "פורנו ילדים".
משמיעת הביקורת, אני אישית לא חושב שהוא נורא כמו שהמבקר תיאר.
לא סרט שאני רוצה לצפות בו אבל גם לא זוועת עולם שמשחיתה את נפשם הרכה של התינוקות.
מה שהכי הפריע לי הוא שקשה למצוא מאפיינים חיוביים אצל הדמות הראשית והיא נשמעת כמו בן אדם נורא.
קצת חבל לשפוט סרט על פי הביקורת, לא?
כאילו, אם השיפוט הוא "אני לא מעוניין לראות את זה" אז מהמם. לעולם לא אראה את "סאלו" או את "סרט סרבי" בגלל המוניטין שלהם והלב החלש שלי, אבל לא תשמע אותי קורא להם בשמות מסוימים פשוט בגלל שאין לי מקום לשפוט אותם.
הדמות הראשית מורכבת, והיא עושה דברים איומים, תודה לאל; לא בגלל שיש לי איזושהי התמכרות לאנטי-גיבורים אפלים כמו שאני מעדיף שהאנטי-גיבורים שלי לא יראו כולם אותו דבר. אמי היא ילדה שחורה בת 11, ודמויות כאלה, כשבכלל ניתן להן זמן מסך, בדרך כלל עסוקות בעשיית דברים חמודים מול המצלמה. אמי ילדה מבולבלת שעושה דברים מחרידים, ופטיה יוסוף שחקנית מספיק טובה (ומיימונה דוקורי במאית מספיק חכמה) כך שהיא בוראת דמות שגם כשעשתה דברים בלתי נסלחים, הבנתי אותה. באמת, בשביל מי שיכול לשרוד קצת (הרבה) קרינג', סרט חובה.
לינדסי אליס
רק באתי לפה לומר שאני מסכימה לחלוטין עם התואר "היוטוברית הטובה ביותר" ללינדסי אליס.