1. עונת הפרסים נגמרה (וקונאן כבר הוכרז כמנחה של האוסקר הבא, שחלילה לא יעבור פוסט בלי חדשות בנושא), אז סרטי הקיץ מתקרבים. איכשהו דווקא אלו שמעניינים אותי פחות בהילוך כרגע: מה עם עוד מ"משימה בלתי אפשרית 8" והאולי אחרון בסדרה? מה שלום סרט המרוצים של פול תומאס אנדרסון עם לאונרדו דיקפריו שכנראה מבוסס על אחד הספרים האהובים עליי אבל הם לא מאמתים את הנושא? אז ה"מצאנו" הנוכחי יכלול הרבה וידאו מאוד מקצועי וערוך בטוב טעם. טוב, בחלקו. בינתיים אתחיל עם זה שעושה וורום-וורום:
קול. ג'וזף קוסינסקי הצליח להפציץ כשהפך את הפרסומת לחיל האוויר בדמות "אהבה בשחקים: מאווריק" לכמעט קלאסיקה מודרנית, ומרוצי פורמולה 1 פנו אליו גם הם בבקשה דומה. אני לא תמיד מת על הבחירות שלו באקשן, הוא יכול להרגיש מלאכותי מדי, אבל נראה שהרבה מצלמות הוצמדו להרבה רכבים, אז מי אני שאתלונן. בראד פיט תמיד טוב, חוויאר ברדם בלי מבטא מוגזם הפעם, ויש מוזיקה של האנס זימר, אם זה עוד אומר משהו למישהו.
2. מה שלום האנס זימר אתם שואלים? בשנים האחרונות די נמאס לו לכתוב והוא עבר בעיקר להופיע עם הפסקולים שהלחין. הופעה אחת שלו כבר צולמה וזמינה בכל מיני מקומות, ועכשיו ההופעה החדשה תועדה בסרט הופעה שלם שיעלה בקולנוע (לא בארץ כמובן), עם הפסקות לאנשים שעבדו איתו לאורך הדרך ויתחנפו לו יפה:
זה ממשיך את הקונספט של ההופעות שלו, מוזיקת סרטים בלי הסרטים, רק עכשיו ממש בסרט שגם יוקרן בקולנוע. זה גרם להאנס זימר לצאת לבליץ ראיונות יח"צני, שהמעניין ביניהם היה עם המפיק המוזיקלי ריק באטו, שם הוא נכנס יחסית גם לחלק הטכני של העבודה שלו, וכלל גם סיפורים על איך הוא הציל את "שודדי הקאריביים" ולמה הוא אוהב ערבי יין עם התזמורת שלו לפני הקלטות. עכשיו רק שיהיה מוכן להגיב על הטענות על השימוש ב"כותבי צללים" בחברת המוזיקה שלו ולא רק יעשה ראיונות חנפנים.
3. חבר אחר של קוסינקי הוא טום קרוז, שמצלם בלונדון את הסרט החדש של אלחנדרו גונזלס איניאריטו בימים אלה, יחד עם ריז אחמד, ג'ון גודמן וג'סי פלמונס. מישהו נפצע על הסט. תעשו בראש אגתה כריסטי ותנסו לנחש מי.
חשבתם על קרוז, נכון? כולם חשבו. אז לא, זה ג'ון גודמן בן ה-72 שנפצע בירך וגרם לעיכוב בצילומים. אולי הוא הכפיל של טום קרוז? אולי הוא ניסה שוב לשחק באולינג? האם השוט שבו הוא נפצע יישאר בסרט כמו שקרה לטום קרוז ב"משימה בלתי אפשרית: התרסקות"? העיקר שיחלים מהר כי אני רוצה לראות את הסרט.
4. ג'ונתן טרופר הוא יוצר סדרות אקשן אלימות ומדממות. אני חולה על "באנשי", הסדרה האלימה שלו שרצה ב-Cinemax, רצועת האלימות המדממת של HBO, שעבורה הוא יצר גם את "לוחם" מלאת הדם לפני שוורנר הפסיקו ליצור עבורה סדרות. עכשיו הוא עבר ל"תפוח טלוויזיה פלאס", עם "החברים והשכנים שלך". טריילר:
חמוד ואני תמיד בעד ג'ון האם, אבל אחרי שהשתמשתי ב"מדמם" 70 פעם? נראה כמו סדרה די רגילה ולא מדממת. אולי יהיה עוד דימום ברגע שהסדרה תגיע, אם כי אני בספק. כאילו טכנית יש סיכוי שיש דימום פנימי בסדרה שמתחבא מאיתנו למרות שזה בכלל לא נראה הנושא. אני אגיד שוב דימום כדי להגיע למספר הראשוני 73.
5. עוד בנאדם שהלך לכיוון פחות מדמם מהעבר שלו: מייק פלאנגן הוא אחד מיוצרי סדרות האימה המועדפים על נטפליקס ("בית היל"). הפעם הוא שוב מתבסס על ספר של סטיבן קינג עבור סרט קולנוע ולא סדרה בנטפליקס, וזה לא נראה מדמם במיוחד. וגם זה קיבל ביקורות חיוביות בפסטיבל עם פוטנציאל לעונת הפרסים. משום מה אף אחד לא הפיץ אותו אז, אז רק עכשיו קיבלנו טריילר ל"החיים על פי צ'אק":
אווירה זה חשוב. טום הידלסטון זה חשוב. הרבה שמות של שחקנים זה חשוב. זוכרים טריילרים שגם הראו בהם עלילה פעם?
6. מקווה שאתם לא זוכרים, כי הטריילר של "לילו וסטיץ'" כן מראה עלילה אבל עושה את זה כל כך גרוע שעדיף כבר שלא:
פשוט… למה? אני הייטר של העכבר כבר תקופה, אבל זה אפילו לא עשה לי חשק לראות שוב את הסרט המקורי. שוב כל הרגעים שהיו חמודים אז פשוט מכוערים עכשיו, התלונה שתמיד חוזרת בסרטים האלה ולא נראה שמזיזה לדיסני, עד שפשוט אין כוח כבר אפילו להגיד אותה. לכו תלמדו מבונג ב"מיקי 17" איך לגרום ליצורים מכוערים להיראות טוב.
7. ואם העולם הדיסטופי שבו "לילו וסטיץ'" מקבל סרט לייב אקשן לא העציב אתכם מספיק, יש עוד עונה ל"מראה שחורה" ב-10 לאפריל:
נטפליקס, אנחנו יודעים שיש לכם כסף להביא אנשים מוכשרים. אנחנו גם יודעים שקל היום לגרום לדברים להיראות טוב. אז איך אין פה אף רעיון (דיסטופי או שלא) שנראה אפילו טיפה מגניב או מעניין?
אם אלו שלוש הדקות הכי טובות שהצלחתם להרים, קשה לי להביא את עצמי לראות שש שעות של זה. אולי אם תצלמו את הכל בשוט אחד (שמעתם על "התבגרות"? תראו "התבגרות").
8. ולדיסטופיה עתידנית אחרת: סערת היח"צ של הסרט "שלגייה". אם חייתם מתחת לסלע בשנים האחרונות, אז כחלק מהטרנד המטופש של דיסני לעשות עיבודי לייב אקשן לסרטים המצוירים שלהם, ועכשיו הגיע תורה של "שלגייה". זה עשה כמות רעש בלתי נסבלת.
הסערה הראשונה הייתה על הליהוק של רייצ'ל זגלר, שחקנית חצי קולומביאנית ולא לבנה כשלג. הסערה השנייה הייתה על השימוש המעליב בגמדים שבעקבותיה החליפו אותם בכאלו ממוחשבים (כי אם זאת אנימציה זה לא מעליב? אני כבר לא עוקב). הסערה השלישית הייתה כשזגלר ירדה על הסרט המקורי שהוא "מיושן", ואז למה בכלל הסכמת לפרויקט? או – כמה כסף הציעו לך בשביל להצטרף לפרויקט? והסערה האחרונה היא יותר מקומית, כי זגלר תמכה בפלסטינים, כשבתור המלכה הרעה מלוהקת גל גדות (ידעתם שהיא ישראלית?). עכשיו זגלר גם מתנגדת לטראמפ, מה שהכעיס עוד אמריקאים שהצביעו לו.
זה גרם לדיסני להתלבט מה לעשות, והם החליטו בצעד חריג לצמצם את הפרימיירה, אירוע יח"צני מראש, לאירוע שכולל ממש רק כתבי רכילות ותמונות יח"צ בלי ראיונות "עומק", וגם לנסות להפריד בין זגלר לגדות באירוע. אתרי הקולנוע והחדשות זרמו עם כל הדבר והמשיכו לסקר את הסרט ואת הפרימיירה.
אז כתבי קולנוע, או לפחות אנשים שקוראים לעצמם ככה, מה נסגר? מתי כל המטרה של האתרים האלה הפכה להעברת הודעות יח"צ מהאולפנים הגדולים? למה כולנו זורמים עם זה? הייתי רוצה לראות את כל מסקרי הקולנוע הגדולים אומרים לדיסני: אם אתם מגבילים אותנו ככה אז אין סיקור לפרימיירה, תסתדרו בלעדינו. סיכוי טוב שדיסני היו גם מסתדרים, אבל לפחות אתם הייתם עושים את העבודה שלכם.
וגם, אני מאמין לפחות שזה פשוט ניפח את המצב והמציא סכסוכים. מכירים את הצמד הזה בעבודה, השמאלני והימני, אלו שתמיד לוקחים את שיחות המטבחון לכיוון פוליטי ומתווכחים, אבל בסוף עדיין עובדים ביחד וביחסים סבבה? אולי אתם אפילו אחד הצדדים בצמד הזה כמוני? אז גל גדות ורייצ'ל זגלר. אולי שוררת איבה אמיתית ביניהן, אנחנו כנראה לעולם לא נדע. אבל הן הגישו פרס ביחד באוסקר ונראו בסדר, והצטלמו ביחד בפרימיירה מחויכות למרות הניסיונות של דיסני להפריד ביניהן. מגזין "פיפול" למשל ממש חפר עמוק כדי למצוא פערים ביניהן – יש להן דעות שונות! אחת מהן אימא לילדות והשנייה עוד צעירה! – אבל בסוף לא מצא שום הוכחה קונקרטית לאיזה ריב. קשה לראות את זה באינטרנט, אבל אנשים עם דעות מנוגדות על סכסוך מסוים, אולי אפילו ממש כאלו שנמצאים פיזית בצדדים מנוגדים לגמרי, יכולים להיות מיודדים, או במינימום, לעבוד ולהצטלם יחד. מה קרה לרעיון שאמנות אמורה לחבר בינינו? אז כשדיסני ועמודי קולנוע רק מפמפמים את המצב הזה, שאולי בכלל לא קיים, הם עושים בדיוק את ההפך.
9. וחדשות יותר טובות – סלין סונג חוזרת! לסרט החדש יקראו "חומריים" (Materialists), וישחקו בו דקוטה ג'ונסון, פדרו פסקל וכריס אוונס. עד כאן החדשות הטובות, כי הטריילר הוא חדשות רעות בעיניי:
אה… זה לא נראה מאוד סלין סונג, אלא יותר קומדיה רומנטית גנרית. לא שאני נגד, הן יכולות להיות מוצלחות, אבל זה רק הסרט השני שלה בקריירה אחרי "חיים שלמים", שהצליח להשיג מועמדות לאוסקר לסרט הטוב ביותר ולתסריט, אז ציפיתי להרבה יותר מעוד משולש אהבה של המאהב החדש מול המאהב הישן. מקווה להיות מופתע לטובה כשהוא יעלה עוד שלושה חודשים. סתם, על מי אני עובד, זה בחיים לא יעלה בארץ תוך שלושה חודשים.
10. ולעוד דובר עברית בהוליווד: סשה ברון כהן מחפש מפיץ. מסתבר שהוא הספיק לצלם קומדיה מתוסרטת (כלומר, לא עוד בוראט? מה עם ערן מורד? בא לי לראות סרט עליו) שהוא מאוד מעוניין שתראה את אור היום עוד השנה – כנראה כי היא שוב פוליטית. אז הוא פנה ליוניברסל שלפי הדיווח נפנפו אותו בטענה שהלו"ז שלהם כבר מלא, מה שמוזר כי ממתי סרט של סשה ברון כהן מפריע לחדש של נולאן או שפילברג? אז הוא עדיין מחפש. הוא ניסה כבר את משה אדרי?
11. עוד בענייני הפצה: בואו נדבר על חלונות. הם לרוב מרובעים ושימושיים להכנסת אוויר או להשארת האוויר בחוץ. רגע, אומרים לי באוזניה שהכוונה לחלונות הפצה, קרי הזמן שסרטים בקולנוע. הם לרוב לא מרובעים.
בניגוד לישראל, בארה"ב בתי הקולנוע ומפיצי הסרטים הם ישויות נפרדות כדי למנוע יצירת מונופולים. היסטורית, בתי הקולנוע ניסו לרוב לגרום למפיצים להשאיר את הסרטים בלעדית אצלם – כלומר, שלא יהיו זמינים גם בצפייה ביתית – כמה שיותר זמן. בשנים האחרונות כל האולפנים הגדולים הקימו שירותי סטרימינג משל עצמם, מה שגרם להם לרצות לצמצם את חלון ההפצה הקולנועית הזה כדי לקדם את הפלטפורמות החדשות שלהם.
מאז הקורונה והירידה במכירות הכרטיסים, האולפנים הצליחו לשכנע את בתי הקולנוע לצמצם את החלון הזה מאוד, ולהקרין סרטים שעולים אפילו במקביל בסטרימינג לתקופה. לאחרונה זה יותר באזור חלון מינימלי של כמה שבועות, וסרטים גדולים עדיין מקבלים באזור החודשיים, אבל זה מעט מאוד לעומת רק עשור אחורה, אז סרטים היו עולים אפילו חצי שנה אחרי הפצה (הסרט הגדול האחרון שהיה כזה הוא "אופנהיימר", בזכות התעקשות של כריסטופר נולאן לחלון הפצה ארוך).
עכשיו בתי הקולנוע מבינים שזה, בעצם, גומר להם את העסק, ומנסים להילחם בחזרה כדי להאריך את החלון בחזרה בצורה ממוסדת, כי שוב, זאת אחת הסיבות שהמצב של בתי הקולנוע לא משהו לטענתם. למה לצאת מהבית ולטרוח בשביל משהו שזמין אצלך בבית עוד דקה (ולפעמים באיכות יותר טובה, עוד דבר שלפחות לי אישית גורם להישאר בבית)? שון בייקר ("אנורה") אפילו דיבר על זה בנאום הזכייה שלו באוסקר. אני בעד, ואם אפשר, גם תסדרו את המקרנים על הדרך.
12.הידעתם? יש "ספיינל טאפ 2".
אבל כבר ידענו מזמן שיש "ספינאל טאפ 2", למה היה צריך את זה גם בווידאו חסר כל משמעות? בכל מקרה, רוב ההפקה המקורית חוזרת וניפגש בספטמבר (לא ב-11 לחודש הזה, כי, נו, זה).
13. אולפני Village Roadshow שבדיוק הודיעו על פשיטת רגל. האולפן לא מאוד מוכר אבל בטח ראיתם את הלוגו איפשהו. למי שעוד לא זיהה, הם הפיקו את סרטי "המטריקס", סרטי "לגו", "ג'וקר" ועוד. זה לא צוין בפירוש בבקשה לפשיטת רגל, אבל אחת מהסיבות שהם נכנסו לקשיים היא כי וורנר החליטו לשחרר את סרט "המטריקס" האחרון בסטרימינג במקביל לעלייתו בקולנוע, מה שגרם לצניחה במכירת הכרטיסים שלו לטענתם. אני לא מהאנשים שאוהבים להתאבסס ולנתח דוח"קו-ים, אבל מה לעשות, בסוף כשסרטים לא מצליחים כלכלית, האולפנים הקטנים יחסית והשותפים החלקיים בפרויקט, אלו שמוכנים לקחת את הסיכון, דווקא הם נסגרים לפני המפיץ העיקרי (וורנר ברוב הסרטים של Village), וזה מבאס.
14. בואו נמסד את סבב ההכרזות המהיר:
- המפיק של סדרת "מקום שקט" זרק באחד הראיונות בפסטיבל SXSW שהם עובדים על הסרט השלישי בסדרה. אין עוד מידע כי הם שומרים על הכול בשקט.
- לארס פון טרייר עובד על עוד סרט בשם "אחרי" שעוסק במוות, אחד הנושאים האהובים על פון טרייר (ועל כולנו), וגם הסרט "יותאם למצב שלו". לא זה שהוא נאצי, זה שהוא חולה פרקינסון. אולי גם זה שהוא סוג של נאצי, ההגדרות מאוד מבלבלות היום.
- הכרזה הפוכה: "המסור 11" בוטל. הסרט כבר תוכנן לעלות בסתיו השנה, אבל המפיקים לא הצליחו להחליט מה הם רוצים שהסרט יהיה, אז כרגע אין סרט לאף אחד. אני מציע לחלק אותו לשניים ולראות מי מהמפיקים יתנגד, ולתת לו להמשיך.
- "גברים בחלל" (Starship Troopers, למי שמעדיף) מקבל רימייק שניל בלומקאמפ ("מחוז 9") יביים. ניל לא עשה סרט מעניין בערך מאז "מחוז 9", והסרט המקורי (כלומר, מבוסס על ספר, לא באמת מקורי) די קלאסיקה אז אני לא רואה מה הטעם.
15. עוד גברים בסרטי גברים: הבמאי המוזר הרמוני קורין ("ספרינג ברייקרס") חוזר עם הסרט "פלישת התינוקות", שמסופר בו על… פשוט תראו טריילר:
כן, זה שוד במשחק ירי בגוף ראשון של משתתפים מרובים (אכן תרגמתי עכשיו multiplayer FPS game לעברית. תירו בי) עם משתתפים בפרצוף של תינוקות שעוצב בבינה מלאכותית. למה לא.
16. רוצים עוד בינה מלאכותית? משהו שאמר אף אחד אף פעם, אבל טריילר אחרון להערב: הנה "האישה בעלת השיער האדמוני":
זה מגיע מ"אולפן הבינה המלאכותית STAIRCASE". מדובר באולפן חדש שמנסה ליצור הפקות מאוד זולות בכך שישלים את רובן בעזרת אותה בינה מלאכותית, והסרט הראשון שלו צפוי לעלות בקיץ הקרוב. האולפן כרגע מנסה להיות ידידותי לכוחות הפועלים בשוק ולא לעלות יותר מדי על העצבים של כולם, בכך שהוא משתמש בתסריטים מ"הרשימה השחורה" – רשימה שיוצאת כל שנה של תסריטים מבטיחים שמחפשים הפקה – ולא כותב את כל התסריט עם הבינה. הוא גם משתמש בשחקנים אמיתיים (ואנונימיים מסיבות תקציב ועוד), ובעיקר משלים עם AI את הסטים, האפקטים וכו'. האם זאת הנישה החדשה של הפקות זולות שיצליחו להרוויח כסף, בדומה למה שבלומהאוס עשו בזמנו עם סרטי אימה? אני מקווה שלא, כי זה נראה רע כמעט כמו עיבוד לייב אקשן של דיסני.
17. אבל מה בינה מלאכותית לא תצליח לעשות בחיים? את הסרטון הזה שיהונתן העביר אליי:
אוקיי, הפעם שלום הבית הושג במחיר זעום יחסית לפעם שעברה. אנחנו לומדים להסתדר לאט לאט.
נראה לי שמה שגרם לסערה סביב הסרט שלגיה היה דווקא העובדה שהחליפו את הגמדים ביצורי CGI מכוערים במקום לתת יצוג לשבעה שחקנים נמוכי קומה
היצוג הכביכול ״מעליב״ של דמויות הגמדים בסרט שלגיה הפריע לאדם נמוך קומה אחד בלבד.
לעומת זאת, העובדה שבסרט שהיה אמור לתת יצוג ללא פחות משבעה שחקנים נמוכי קומה, אנחנו מקבלים בסוף יצורי CGI שרק אחד מהם משוחק ע״י שחקן נמוך קומה, זה הפריע ללא מעט נמוכי קומה ברחבי העולם (וכמובן גם לאנשים שאינם נמוכי קומה).
לפני ההפיכה ל-CGI לא הייתה שום סערה אלא רק התבטאות של נמוך קומה אחד, חשוב ככל שיהיה, אבל דיסני נבהלו מזה והחליפו את הגמדים ב-CGI ואז באמת פרצה סערה כשבאינטרנט נראה שכולם, כולל כולם, מתעבים את הרעיון ואת איך שהגמדים נראים.
באופן כללי, עם כל הסערות והשנאה המטורפת שיש כלפי הסרט והשחקנית הראשית שלו (שלפי ימד״ב, אין לה שום פרוייקט עתידי אחרי שלגיה, כך שהיא כנראה מסיימת פה את הקריירה הקצרצרה שלה), אני מהמר שהסרט הולך להיות אסון קופתי מטורף מהגדולים שדיסני ידעה.
נראה לי שזה הסרט שיגרום לדיסני לחשוב שבעצם המארוולס היה הצלחה מטורפת.
יש סיבה ספציפית לא להזכיר את פיטר דינקלג׳ בשמו?
(ל"ת)
את האמת, פשוט התעצלתי לבדוק איך מאייתים את השם שלו בעברית
(ל"ת)
לא "ייצוג", "פרנסה"
נכון שככה נמנעה פרנסה מכובדת משבעה שחקנים שבטח קשה להם לקבל תפקידים בקולנוע, אבל זה לא בדיוק "ייצוג".
לגבי נקודה מס' 5
אני בעיקר זוכר טריילרים שסיפרו את כל עלילת הסרט. אם יש טרנד של טריילרים שמגלים כמה שפחות הוא מבורך.
במיוחד כשטרנד ה״טריילרים שעושים ספויילרים רציניים״ עדיין כאן
עיין ערך הטריילרים של קפטן אמריקה האחרון.
אני מאד אוהב את גל גדות
אבל מעניין אם תצליח להתעלות על גוליה רוברטס בתור אמא של שלגיה
חדר קולנוע ביתי
לא הייתי בטוח איפה לשאול אז כתבתי כאן.
יש לכם טיפים/המלצות/מידע בקשר לחדרי קולנוע ביתי?
כל תגובה תתקבל בברכה(:
האם התכוונת ל
"תפוח טלוויזיה ועוד"?
התבגרות
אני שמח שהזכרת אותה
זה יצירת מופת בין מבחינה טכנית one shot אמיתי בלי טריקים
אבל בעיקר מבחינת הסיפור, הסדרה הזאת שברה לי את הלב
סטיבן גרהאם יצר דבר לא יאומן (וגם שיחק מדהים)
שלא להזכיר את הילד, שזוהי הופעת בכורה מדהימה שלו
צפיית חובה (ועוד בנטפליקס, מי היה מאמין)
אולפן הAI אולי נמצא בדרך להפיק ככה סרט,
אבל בתור מצגת זה אכן סרטון רע – גם מכיל הזיות בטקסטים וגם משאיר את הדמות הראשית שלו בuncanny valley.
שאלת הפצה אוף טופיקית
יש צפי מתי (אם בכלל) אמור לצאת בארץ הסרט Warfare של אלכס גארלנד?
10/4
תחת השם "יחידת העילית"
מעולה, תודה רבה!
(ל"ת)
יש סיבה שנטפלים דווקא להאנס זימר עם הקטע של הגוסטרייטינג?
(את הכתבה שמקושרת בכתבה לא קראתי כי היא רק למנויים אז אם יש שם תשובה/התייחסות לשאלה שלי אשמח לשמוע)
זה הרי לא משהו שהוא מסתיר או מכחיש. "המיניונים" שלו בהחלט מדברים בגלוי על העבודה שהם עושים תחת שמו ודווקא זימר מרגיש כמו מישהו שמשתדל לתת קרדיט לכמה שיותר אנשים מהצוות שלו (אם תעברו על הקרדטים של רצועה-רצועה בפסי קול שלו תמיד יופיע קרדיט של הצוות שעבד עליה כל עוד תרומתם לא שולית מדי).
אבל יותר מזה, זה לא משהו שהוא ייחודי להאנס זימר. כך תעשיית פסי הקול עובדת בהוליווד וכך היא תמיד עבדה (גם בשנות החמישים). כשמבקשים מזימר להלחין פסקול הם לא מצפים שהוא יעבוד עליו לבד. לכל מלחין יש את הצוות שלו, שלפעמים מורכב מעשרה עד עשרים איש שעובדים במקביל (כמו עם זימר, אם כי הוא ממש לא היחיד) ולפעמים זה המלחין הראשי ולפחות שני עוזרים שעובדים איתו על כל הרצועות. שלא לדבר על מוזיקאיים חיצוניים שהמלחינים נעזרים בהם על פיסות ספציפיות. המלחין הוא כמו הבמאי שידו מכוונת את כולם למטרה אחת ומחבר רעיונות של אנשים רבים לכדי יצירה קוהרנטית אחת.
זה דומה ללהגיד ש-'יצורים מסכנים' הוא סרט של יורגוס לנתימוס. זה נכון אבל זה מתעלם ממאות אנשים נוספים ומהתרומה שלהם. אם רוצים אז תמיד אפשר לראות את השמות שלהם בקרדטים (ומי שנספיל בטוח יודע לפחות מי צילם, הלחין, כתב ושיחק בסרט בכל מקרה. בדיוק כמו שמי שעוקב באדיקות אחרי פסי קול גם זוכר את שמות כמה וכמה מה-'מיניונים' של זימר ושם לב לנוכחות שלהם בעבודותיו השונות).
וסרט הופעה של מוזיקה מסרטים נשמע כמו חלום שמתגשם וחבל שזה נופל על חודש שאני לא יכול לטוס בו. הצעד הבא זה להקרין משהו כזה באיימקס (בעיקר בגלל הרמקולים. מצידי לא צריך את המקרן והמסך ושיהיה חדר חשוך שרק מפציץ מהרמקולים שלו מוזיקה).
כי זימר נחשב לאחד מ"ממציאי השיטה" הזאת
נכון שזה קיים במידה מסוימת מתחילת הקולנוע, אבל זימר מתגאה בהיותו האיש שהביא את המחשבים והאלקטרוניקה להלחנת הפסקולים בהוליווד, ואחרי זה הקים גם את Remote Control Productions שמתבססת יותר על "ראש המחלקה (זימר) יוצר את הבסיס, תוך דקה זה נשמע סבבה בעזרת המחשב, ומשם 'המיניונים' שלו ממשיכים". זאת מאוד הפשטה של השיטה והוא עדיין אחד המלחינים שאני הכי אוהב, אבל זימר שכלל והעמיק את השימוש בדרך הזאת, אז לא סתם הוא אוכל יותר ביקורת בנושא.
ואם כבר לטוס – למה בשביל סרט ההופעה, ולא פשוט להופעה החדשה?
האנס זימר לא הביא את המחשבים והאלקטרוניקה לעולם הלחנת פסקולים בהוליווד (ובטח שלא לעולם המוזיקה)
כבר בשנות השמונים היו מלחינים מפורסמים שהתנסו ועשו שימוש כבד במחשבים ובמכשירים אלקטרוניים בעבודתם (ריוצ'י סאקאמוטו, למשל). כן, הקריירה של זימר פרחה בעיקר בשנות התשעים במקביל לפריחת המחשבים והיגיוני שהוא היה אחד החלוצים בתחום אבל אתה מציג את זה כאילו זה משהו רע. מחשבים היו נכנסים לעולם המוזיקה גם בלי זימר. הם בעצם נכנסו לעולם המוזיקה (הלא קולנועית) בלי קשר אליו וגם היום אין כמעט מלחין אחד, מהכי קטן להכי גדול, שלא משתמש במחשב בעבודתו במידה כזו או אחרת. זה מרגיש כמו להגיד שהשימוש בסאונד בקולנוע התרחש "באשמת" 'זמר הג'אז' כאילו זה לא היה קורה בלעדיו גם ככה וכאילו זה רע.
לדעתי גם אין דבר רע בשיטה של הקמת חברת הפקה בה צוות של מלחינים עובדים ביחד על יצירה אחת ואין לי בעיה שרוב המלחינים עובדים ככה. כל עוד התוצאות טובות ומשרתות את הסרט אז אני לא מבין את התלונה. התלונה העיקרית שאני יכול להבין לגבי זימר היא שהוא לא נותן קרדיט לעוזרים שלו, מה שאנחנו לא יודעים בוודאות אם נכון או לא כי הוא כן זורק להם קרדטים על כמעט כל יצירה תחת שמו (היום הרבה יותר מבשנות התשעים). וגם איך אתה יודע שהוא "יוצר דקה ואז המיניונים ממשיכים" (שאגב גם לא נשמע כזה רע, אם הוא יצר דקה שלמה לבד, שהיא הבסיס של הפיסת מוזיקה והעוזרים שלו הרחיבו אותה לאורך של שלוש דקות וקיבלו קרדיט משני אז זה לא בדיוק ghostwriting)?
התגובות של העוזרים שלו, אגב, לגבי ההאשמות כלפי זימר נעות בין 'זימר כתב כמעט את כל המוזיקה ואולי במקרה הטוב השתמש בכל הסרט בלייט-מוטיף אחד או שניים של כמה שניות שהייתי מציע לו' (הארי גריגסון-ויליאמס) ל-"קניתי בית מהתמלוגים/כסף שהרווחתי כמלחין עם קרדיט תחת זימר. ולא קיבלתי יחס מיוחד" (ג'אוף זנילי). יכול להיות שהם נחמדים כי הוא המנטור/חבר שלהם ולא נעים ללכלך עליו אבל גם אין משהו שיוכיח את ההפך.
אני כן בטוח שיש המון מקרים בהם זימר מקבל קרדיט גדול משל העוזרים שלו גם כשהתרומה שלהם גדולה יותר, זה בטוח קורה בהרבה רצועות. אבל אני לא מאמין שהעניין הזה מוקצן כמו שעושים ממנו וזה לא מאוד שונה מליידי גאגא שמקבלת את הקרדיט הראשי על 'אברהקדברה' כשהיא בסך הכל אחת מתוך שבעה מלחינים (שלא לדבר על מפיקים).
הוא לגמרי טוען שהוא הביא את זה ואני לא טוען שזה רע
קטע מהדוקו "האנס זימר: מרדן הוליוודי":
ב"יוצר דקה" לא התכוונתי שהוא יוצר קטע באורך דקה, אלא שהוא עבד עליו דקה. אני גם מודע לזה שרוב מי שעבד תחתיו מאוד אוהב אותו ומפרגן לו, לפחות פומבית.
להבנתי נופלים עליו כי בעזרת המחשבים ושיטת הדמואים שלו תהליך יצירת הנעימות וההלחנה הפך להרבה יותר מהיר. אם בעבר ג'ון וויליאמס היה צריך לכתוב ידנית שעות יצירות, לנגן על הפסנתר מול במאים ומפיקים, ולתקן ידנית שוב ואז אולי לאט לאט להוציא חלק מהכתיבה למלחינים שעובדים תחתיו, עם הטכנולוגיה שהאנס פיתח והביא להוליווד (או לפחות, טוען שהוא הביא), הוא יכול רק ללחוץ על כמה קלידים ומשם לגלגל את היצירה הלאה.
שוב, אני בעד האנס. הוא כתב את רוב הפסקולים שאני הכי אוהב. אני חושב שהוא אחד המלחינים הכי מבריקים שהיו בהוליווד וקניתי כרטיסים (יקרים בהגזמה) להופעה שלו שהייתה ערב מדהים בעיניי. אני גם חושב שהשינוי הטכנולוגי שהוא הביא גאוני.
אני גם לא בטוח כמה כל ה"תחקירים" האלה כמו זה שלינקקתי אליו בכתבה באמת נכונים. אני כן יודע שהאנס לא מתראיין כמעט, וכשכן הוא לא טורח להגיב על זה, וזה חבל בעיניי, כי הייתי רוצה לשמוע את הצד שלו.
האמת שכתבתי בתגובה הקודמת פסקה שמתייחסת לכך שהאנס היה אחראי על הכנסת ה-Demo לעולם הפסקולים
אבל אתה בטוח שזימר הביא את השיטה הזו בשביל לקצר תהליכים מה שגרם למפיקים להקטין את חלון העבודה על הפסקול ולא שהוא חיפש איך לקצר תהליכים כי גם ככה אין זמן? כי אני רואה שגם לפני שנות התשעים בהוליווד דרשו ממלחינים לעשות פסקול מלא תוך מספר חודשים קטן (שלדעתי זה מטורף מכל כך הרבה סיבות. בעיקר כי אני לא מבין איך אפשר לצלם סרט או אפילו לכתוב אותו בלי לדבר עם המלחין לפני. מצד שני, גיליתי לאחרונה שברוב ההפקות אין זמן לעשות חזרות עם השחקנים ושביום הצילום עצמו השחקנים מבצעים את הסצינה מול הבמאי בפעם הראשונה וזה קצת הזוי בעיניי) מה שגורם למלחינים למצוא קיצורי דרך. לא שזימר מוצא קיצורי דרך ואז הוליווד מצמצמת בתגובה עוד יותר את חלון העבודה שלהם, כמו שהבנתי ממך.
אני גם לא רואה איך ה-Demo מקצר תהליכים. אם כבר אז הוא מוסיף עוד צעד. כי הוא בכל מקרה צריך ללכת אחרי זה ולכתוב את היצירה על דף נייר וללכת איתה לתזמורת. פעם ג'ון ויליאמס היה מנגן לספילברג את הנעימה על הפסנתר הביתי שלו, מתאר לו את שאר הפיסת מוזיקה ("פה נכנסים כינורות") ואז ספילברג שומע אותה לראשונה רק ביום ההקלטה ואם הוא רוצה שינויים אז זה רק במקום. האנס מוסיף את הצעד הזה של 'בוא נעבוד על היצירה ביחד לפני שאנחנו מקליטים אותה'.
מה שכן זה בטוח לא "רק ללחוץ על כמה קלידים ומשם לגלגל את היצירה הלאה". הוא עדיין צריך להמציא את המנגינה/נעימה. וזו, נראלי, עבודה קשה בדיוק כמו לכתוב אותה על דף נייר. בעצם יותר קשה ליצור Demo מאשר לרשום את אותה מוזיקה על דף נייר. גם וויליאמס, אם היה רוצה, היה יכול לשרבט כמה תווים מוזיקליים על הדפים שלו ולשלוח את זה לעוזרים שלו. לא הבנתי איך השימוש במחשב רלוונטי לנקודה הזו.
האנס טוען שהוא הכניס את שיטת הדמואים כי ככה הוא מתבטא
שהוא לא פסנתרן חזק במיוחד, וכמו שאחרים מנגנים בפסנתר הוא ידע לנגן על המחשב ובסינתיסייזרים שנתנו הדמייה של תזמור מלא מאוד מהר.
בסוף האנס היה יכול לתת דמו כזה תוך לילה, משהו שגם היום עם כל השכלולים וה-AI בודדים יכולים לתת, ואז להתנתק יחסית מהפרויקט תוך כדי שהוא עדיין מקבל את רוב הקרדיט (במקרה הזה בגלל חוזה קודם הקרדיט הראשי הלך לבאדלט, אבל כולם עדיין חושבים על זימר שם).
המלחינים הקלאסיים יותר פשוט לא היו מסוגלים לזה. הם היו מסיימים לילה אחד עם ערימת תווים, והיו צריכים לעשות עוד מלא עבודה בעצמם.
אתה צודק שזה לא בהכרח יותר קל או יותר עצלני או מוריד מהכישרון הפסיכי שלו. שוב, אני מעריץ מושבע. זאת פשוט שיטת עבודה שונה, שחלקים בה בעייתים ופתחו דרך לניצול (כמו כל התקדמות טכנולוגית כמובן), והייתי רוצה לראות מישהו מוכשר ובמעמד כמו של האנס זימר מתמודד עם הביקורת הזאת, אבל הוא מתעלם ממנה.
למה צריך חזרות בלי הבמאי?
(ל"ת)
צריך שיהיו חזרות *עם* הבמאי אבל ברוב ההפקות (בהוליווד) אין חזרות בכלל, מסתבר.
(ל"ת)
למה צריך חזרות, בכלל?
השחקנים לא חייבים ללמוד את הטקסטים שלהם, יש טלפרומפטרים.
השחקנים לא צריכים לשחק באופן מושלם בפעם הראשונה, זה לא תיאטרון. יש טייקים.
לא צריך לחסוך בפילם. אפשר לצלם גם את החזרות ולהשתמש במה שטוב.
בשביל מה לבזבז זמן של השחקנים על חזרות, אם אפשר לעבור ישר לצילומים, לצלם עד שיתקבל הטייק הנכון, וישר לעבור לסצינה הבאה?
יום צילום עולה הון
אם עושים חזרות לפני הצילומים זה יכול להוביל לפחות טייקים ולחיסכון בכסף. חוץ מזה, יש במאים שאוהבים לעשות חזרות לפני, לעבור עם השחקנים על הסצנות ולהבין אותן ביחד. מרטין מקדונה הוא כזה למשל, שזה הגיוני בהתחשב בעובדה שהוא מגיע מהתיאטרון.
כן, יום צילום עולה הון.
ויום חזרות לפני יום צילום, שבו כל האנשים כבר מקבלים את הכסף שלהם אבל לא יוצא ממנו חומר לעריכה, הוא בחינם?
תלוי בחוזה של השחקנים
אבל בהחלט יש מצב – יום שהוא כולל רק את השחקנים – בלי המצלמות היקרות, הסאונד, הלוקיישן, ומה לא, בחוזה שבו אין דגש על כמה עולה כל יום צילום לשחקן? זה לא בחינם, אבל זה בהחלט מוזיל עלויות.
אני לא מדבר על השחקנים.
אנשי הסאונד, הצלמים, נערות התסריט – כל אלו מקבלים כסף רק עבור יום צילום בפועל? למרות שהם מחויבים לפרויקט (לא יכולים ללכת לצלם סרט אחר ביום של חזרות)? אם כן, זה נראה כמו בעיה משמעותית של ארגוני העובדים שלהם.
בגדול כן, הם מקבלים כסף על יום עבודה
ואני מניחה שהימים שסגורים להם בלוז זה הצילומים עצמם ולא כל הפקת הסרט. אבל אני גם מכירה את עולם הקולנוע הישראלי אולי בארה״ב זה שונה.
אבל כאן יש הבדל
בין להגיד "הפקת הסרט היא בין מרץ לנובמבר, הצילומים מתוכננים ליוני-יולי" ובשאר הזמן יש פרה ופוסט, ובין לומר "הצילומים יהיו ב2,4,5,7,10 לחודש" ואז על הימים שבין לבין האנשים מובטלים (כי מה הסיכוי שתהיה להם עבודה שתתאים בדיוק ל1,3,6,8,9?)
השורה התחתונה היא שלמעט הנושא המקצועי (חזרות כדי שהשחקנים יהיו מוכנים לזמן הצילום), אני לא רואה האם יש עדיפות להביא את האנשים הטכניים רק לחלק מהימים, או לצמצם את אורך שלב הצילומים הכולל על ידי שילוב חזרות כחלק מהצילומים עצמם.
אני לא רואה בשרשור מישהו אחד שדיבר על להביא את הצוות לחזרות חוץ ממך.
המשפט שכתבתי התייחס לחזרות ומפגשים בין הבמאי לשחקנים (אפשר גם לצרף ראשי מחלקות כמו במאי הצילום, אבל רק אדם בודד מכל מחלקה רלוונטית ובלי ציוד, וגם זה לא חובה), אפשר במשרד של אחד מהם ובטח שלא על הסט עצמו וזה כולה לכמה מפגשים בודדים (שבוע במקרה הטוב).
לי זה נשמע מאוד פרקטי אבל אפילו את זה, שגם מרגיש לי מאוד בסיסי בעשיית סרט, לא עושים ברוב ההפקות (להבנתי).
אם כבר עושים חזרות זה לפני
אז יש חזרות מה1-10 ואז צילומים מה11 עד ה30. השחקנים באים לכל החודש והצוות בפועל רק מה-11. זה לא כזה מופרך
רק חוזרת פה לדברים אחרים רגע
שחקנים לומדים טקסטים בע״פ, הם ממש לא משחקים עם טלפרומטר זה העבודה שלהם. לשלם לעוד מישהו שיהיה על טקסטים זה סתם יקר.
השחקנים לא צריכים לעשות הכל באופן מושלם אבל הרבה טייקים זה יותר זמן צילום = יותר ימי צילום / יום ארוך יותר = בזבוז יותר כסף.
ואומנם זניח אבל גם האחסון של צילום דיגיטלי זה כסף.
כן ניסיתי להבין איפה הטלפרומפטר משחק תפקיד
(ל"ת)
טלפרומפטר קיים בטלוויזיה
ושם זה גם שחקנים. השאלה שלי היא היכן נמצא קולנוע בספקטרום שבין הזמן הנרחב שיש לחזרות בתיאטרון לבין הצילום-תוך-כדי-כתיבת-התסריט שיש לפעמים בטלוויזיה.
איפה בטלוויזיה? בתכניות אירוח וטקסים?
אני לא מבינה איך טלפרומפטר קשור לנושא בכלל. אתה באמת מציע ששחקנים בסרטים (או בסדרות טלוויזיה) לא צריכים ללמוד את השורות שלהם כי יש טלפרומפטר?
לא לא צריכים, לא חייבים.
כמו שאמר אור, הם שחקנים והמקצוע שלהם זה ללמוד טקסט.
אבל אם שחקן לא זוכר את הטקסט שלו, יש פתרון יותר אלגנטי מלחשן בתחתית הבמה.
ואם יום של חזרות מעכב יום צילום, לא צריך לחכות עד שהשחקן ילמד את כל השורות שלו לסצינות שמצולמות באותו היום.
ולא רק בתוכניות אירוח. בסדרה שבועית שבה תסריטים נכתבים תוך כדי צילומים. או למשל כאשר יש שכתוב באמצע.
אז אתה מדבר על סיטואציות מאוד ספציפיות
שדורשות אמצעים חריגים על מנת להתמודד עם קושי נקודתי. אבל באופן כללי משחק (חוץ מחריגים ספציפיים מאוד) אמור לשכנע אותך שאתה רואה מציאות כלשהי. שהדמויות באמת מאמינות במה שהן אומרות, שזה מגיע מהן ולא מתסריטאי שנתן להם את השורות דקה קודם. זה אומר ששחקן חייב לדעת מה הוא הולך להגיד, כדי להיות מסוגל לשכנע, וכדי להיות מסוגל לשחק, כי המשחק הוא לא רק לומר טקסט, הוא כל המסביב. מי שקורא טקסט מטלפרומפטר בזמן הצילומים ייראה כמו מי שקורא טקסט. אתה לא תאמין לרגע שהמילים האלה הן שלו. באופן כללי ככל ששחקן יודע יותר טוב את התפקיד שלו, הוא יותר פנוי לדברים החשובים באמת – הבעות פנים, תגובות, תשומת לב למה שהשחקנים האחרים בסצינה עושים ויצירת הדינמיקה מולם. כל אלה דברים שאתה לא יכול להיות פנוי אליהם אם אתה צריך להיות עם העיניים על טלפרומפטר במקום להיות שקוע בסצינה.
ורק להדגיש – אני לא מדברת פה על תכניות סקטץ׳ קומדי כמו סאטרדיי נייט לייב או ארץ נהדרת, או על הנחייה כמו לייט נייט, או על טקסי פרסים. מצב שבו שחקן לא יודע את הטקסט שלו ברמה שהוא צריך שהוא יהיה כתוב מולו במהלך הסצינה הוא מאוד חריג, ומסמן לרוב רמה די גבוהה של חוסר מקצועיות או בעיה רצינית בהפקה. זה נדיר מספיק שאני יכולה לזכור את שני המקרים שאני זוכרת שדווחו – ברוס וויליס בתקופה שניצלו אותו לשורת סרטים רעים כשכבר סבל מאפאזיה ולא יכל יותר ללמוד טקסט, וג׳יימס קאביזל שהיה פשוט מאוד לא מקצועי ולא שם קצוץ על כלום, על הסט של Person of Interst, וגם אז לא היה מדובר בטלפרומפטר אלא בפתקים שההפקה שתלה סביבו בסצינות עם השורות שלו, פשוט כי הם הבינו שאחרת אין להם סיכוי להשלים את הצילומים. אבל זה לא משהו מקובל, וזה לא נחשב פתרון לגיטימי במקום למידת התסריט ושינון של השורות.
נ.ב. חזרתי להודעה שפתחה את השרשור הזה
ואני לא ממש מבינה את הקישור שעשית בין חזרות ללמידת השורות מלכתחילה. חזרות לא נועדו לגרום לשחקנים ללמוד את השורות שלהם. את זה כל שחקן עושה עם עצמו או עם מי שנמצא בסביבתו הקרובה וזמין לעזור לו ללמוד את התפקיד שלו. חזרות (שזה אכן דבר די נדיר בימינו) נועדו לרוב כדי לראות מה עובד יותר או פחות טוב גם בצד הטכני של ההעמדה של הסצינה (אם זו אחת המטרות של החזרה כמובן) וגם כדי לתת לשחקנים הזדמנות לנסות דברים ולהחליט איך הם רוצים לשחק רגעים מסוימים. זה הרבה יותר עבור החלטות משחק ודינאמיקה (ולעתים עבור בדיקה של אלמנטים טכניים) מאשר עבור למידת שורות. בעיקרון הציפייה היא ששחקן יגיע לחזרות כשהוא כבר יודע את השורות פחות או יותר (אפילו שלעיתים שחקן גם יעשה חזרה עם תסריט. זה תלוי מצב).
ודרך אגב, לא כל שחקן אוהב לעשות חזרות. יש לא מעט שמעדיפים להגיע לסט בלי אף חזרה כי הם מרגישים שהספונטניות והגילוי של הדינמיקה בזמן אמת מול המצלמה, הוא הדרך הכי טובה לתפוס משהו אמיתי/מיוחד. אבל אין קשר זה לבין לא לדעת את השורות שלהם.
שינויים בלו"ז של וורנר
דדליין מדווחים על כמה שינויים בתאריכי הפצה:
"נשקים" של זאק קרגר הוקדם מינואר 2026 ל-8.8.25.
הסרט החדש של פול תומאס אנדרסון – שלפי הכתבה נקראה עכשיו "One Battle After Another" – זז מהתאריך הנ"ל חודש וחצי קדימה, ל-26.9.
בכך הוא מזיז את "הכלה!" של מגי ג'ילנהול, שנדחה בחצי שנה ל-6.3.26.
זה גורם לדחייה ב(כמעט) חצי שנה של הסרט החדש של דייויד רוברט מיטשל, "Flowervale Street", שזז ממרץ ל-14.8.26.
אוקיי, אז:
הם סומכים על "נשקים" (או לא רואים סיבה לחכות איתו, בייחוד שסרט אחר של קרגר אמור לצאת באותה שנה), לא סומכים על הפוטנציאל המסחרי של פת"א אבל כן חושבים שיכול ללכת טוב באוסקר, וחושבים ש"הכלה!" הולך להיות ה"מיקי 17" הבא שלהם, קרי: משהו בלתי מסחרי שהשקיעו בו יותר מדי כסף וכולם יגידו עליו "נראה לי???".
חלונות הפצה
אני מאוד רוצה שבתי הקולנוע ימשיכו לעבוד והכל, אבל הם באמת חושבים שחלונות ההפצה זה מה שיעשה את ההבדל?
אם אני לא מאלה שדחוף להם לראות את הסרט בשבוע הראשון רוב הסיכויים הוא שזה לא כזה קריטי לי אראה אותו אחרי חודשיים או אחרי ארבעה חודשים.
כן, פעם בכמה זמן יש איזה סרט שהוא כל כך מוצלח שכולם מדברים עליו ואז פתאום כולם רצים לראות אותו, אבל כמה כאלה כבר יש?
אני חושבת שחלונות הפצה זה מאוד חשוב
זה לא רק ברמה הפרקטית של כמה זמן יש לראות את הסרט בקולנוע, או תוך כמה זמן הוא יהיה זמין להשכרה בתשלום, או בסטרימינג חינם. זה גם האלמנט הפסיכולוגי של איך כל זה גורם לנו לתפוס סרטים מסוימים, ואיך זה משפיע על ההליכה לקולנוע בכלל.
יש היום הסכמה די רחבה שרוב הסרטים שיוצאים ישר בסטרימינג, לא מקבלים אותה תשומת לב ציבורית ואותה רמה של הייפ מהקהל, כמו סרטים שיוצאים קודם לקולנוע. יש משהו בסרטי סטרימינג שמשדר לקהל ״זה סוג ב׳, זה לא היה טוב מספיק לקולנוע, אבל בחינם אתם תקחו את זה ותגידו תודה״. בעיני זה דומה לאיך שאנשים הסתכלו פעם על סרטים שיצאו ישר לשוק הוידאו הביתי, כמו ההמשכונים הנחותים של סרטי דיסני.
אבל מה עם סרט שכן יוצא לקולנוע, ויום אחרי הוויקאנד פתיחה שלו מתפרסם שהוא ייצא ב-VOD תוך שבועיים-שלושה, מה זה מסמן לקהל? למה שמישהו יילך לסרט בקולנוע כשהוא יודע שתוך כלום זמן הוא יוכל לראות אותו בזול יותר בבית? למה שהוא ירגיש שהסרט הזה שווה כסף וזמן אם האולפנים מאותתים לו שהוא לא שווה? כי זה תכלס מה שהם עושים – הם מאותתים לקהל שאין מה ללכת לקולנוע, הסרט לא שווה את זה, עובדה שהוא לא יישאר שם כמעט. זה נותן תחושה של כשלון, כי מן הסתם, אם הוא היה כזה מוצלח, היו רוצים לתת לו עוד זמן להמשיך להצליח, לא?
אבל למה שיהיה לנו איכפת מכל זה? נוח לנו לראות סרטים בבית.
בגלל שסטרימינג, וגם VOD בצורתו הנוכחית, הם פשוט לא תחרות למודל ההפצה הקולנועי מבחינת רווחים לאולפנים. הם לא מכניסים מספיק כסף. אז בטווח הארוך (וגם הלא כל כך ארוך) המשמעות של יותר ויותר סרטים שלא יוצאים לקולנוע, או בקושי יוצאים לקולנוע, תהיה שהסרטים שיוצאים יכניסו הרבה פחות כסף, מה שיגרום לאולפנים ללכת יותר ויותר על בטוח (ראה ערך סיקוולים ופרנצ׳ייז), הסרטים שיצאו יעשו פחות כסף, וכפועל יוצא האולפנים יפיקו פחות ופחות סרטים, ויהיו פחות ופחות בתי קולנוע.
בתור מי שנהנית מאוד מהחוויה הקולנועית ומעדיפה תמיד ללכת לקולנוע על פני צפייה ביתית, התרחיש הזה מאוד מאוד עצוב בעיני. אני לא בטוחה שניתן למנוע אותו, אבל אני בעד כל מי שמנסה.
יום קולנוע ישראלי נוסף יתקיים ביום רביעי הקרוב
(ל"ת)
שזה היה פעם בשנה זה היה מיוחד שזה הופך להיות רבעוני זה לא כזה מעניין (:
אבל פינק ליידי איט איז
התלבטות
אני מתלבט בין יום באמסטרדם ,בנות שכמונו, חלב ופינק ליידי. מה מבינהם יותר מומלץ
אגב ההמלצה שלי היא לנדל"ן
ולברווזים…. רגע שינו לו את השם? למה? "לצערי אני אוהבת אותך" כן זה מתאר יותר טוב את העלילה הראשית אבל ברווזים זה שם יותר מגניב שמתיחס לכל הסרט. טוב חבל "ברווזים" היה שם טוב
כתבה ברוטן טומטוס על סרטי האימה המבטיחים מפסטיבל SXSW
ובהחלט נשמע שיש שם כמה דברים מעניינים מאוד:
https://editorial.rottentomatoes.com/article/10-horror-films-from-sxsw-you-need-to-put-on-your-radar/
ואל קילמר הלך לעולמו
ההופעה שלו בסרט ״אהבה בשחקים מאווריק״ נטענת במשמעות חדשה, במיוחד כשחושבים על זה שזאת ההופעה האחרונה שלו בחייו.
סשה ברון כהן לא בוטל?
אולי מתקשה למצוא מפיץ בגלל ההאשמות נגדו של שחקנית מוכרת? לא שנראה שזה מפריע לכותב.
בישראל החזרה לקולנוע לא תעבוד
בתי הקולנוע פה קיבלו החלטה אסטרטגית שהם מיועדים אך ורק לקטינים, וכל בגיר שמגיע זה כאילו נכנס לג'ימבורי עם צעקות, טלפונים ומה לא.
תלוי סרט
עם זה סרט ילדים או חלק מהקומדיות כן זה גימבורי עם צעקות אבל עם זה סרט דרמה לא פופלארי תקבל אולם כמעט ריק עם 4 אנשים גג (למרות שזה היה המקרה בהקרנה שהייתי בעם הזרם שהוא גם סרט ילדים וגם דרמה לא פופלארית).