1. בוב עוזב, בוב חוזר: מנכ"ל דיסני לשעבר בוב איגר, מי שכיהן בתפקיד 15 שנים מוצלחות, מוחק את התואר "לשעבר" וחוזר לנהל את החברה במקומו של בוב צ'אפק שעוזב לאחר שנתיים וחצי בלבד בתפקיד (ורק ביוני האחרון החוזה שלו הוארך ב-3 שנים).
ובאינטרנט כמו באינטרנט כבר עלו, כמובן, ספקולציות לאין שיעור אודות הפיטורים המפתיעים והחזרה המפתיעה אף יותר. יש שטענו שההערה של צ'אפק לפיה אנימציה היא רק לילדים הכעיסה עובדים בדיסני ובפיקסאר, ולפי מקורות אחרים, איגר קיבל הצעה לנהל תאגיד מדיה מתחרה (יוניברסל? וורנר? תאגיד השידור הישראלי?? עין הדג???), מה שגרם למועצת המנהלים של דיסני להזיע. גרסה אחרת שהרגע המצאתי טוענת שצ'אפק הוא למעשה שני ילדים אחד-על-גבי-השני בתוך מעיל גשם, ורק עכשיו בכירי דיסני עלו עליהם.
אבל אם נפעל לפי עיקרון התער של אוקאם, התשובה הסבירה ביותר היא כסף, ואם לדייק: היעדרו של-. מניית דיסני צנחה לשפל של שנתיים בעוד ההפסדים מהסטרימינג צפויים להימשך אל תוך 2025. וראו איזה פלא, יום-יומיים לאחר הדו"חות הלא מזהירים של דיסני, צ'אפק עזב/הועזב ואיגר חזר. צירוף מקרים זה לא. בכל אופן לא הייתי מזיל דמעה על צ'אפק: האיש עוזב את דיסני עם חבילת פיצויים בשווי מינימום 23 מיליון דולר, כך שהוא כנראה יסתדר.
2. עיניים אליי: "המפקדת" תחזור לעונה שלישית בחידוש שמזכיר התנהלות הוליוודית (כלומר, מהר ויעיל) ולא ישראלית (כלומר, עונה נוספת בעוד 8 שנים שמשודרת כל יום רביעי בחודשים שיש להם ו' בשם בהנחה שירד גשם בהונלולו שבועיים לפני כן).
ואם כבר ענייני תאגיד, מזל טוב: כספי המיסים שלכם סוף סוף עשו משהו יעיל. כאן השיקו אפליקציה חדשה שבה תוכלו לצפות בכל תכני התאגיד בחינם (כן כן אנחנו משלמים מיסים, הבנו), ולשם שינוי באפליקציה שהיא לא פח. את האפליקציה אתם יכולים להוריד לטלוויזיה החכמה שלכם, ומהתנסות קלה בינתיים היא לא רעה בכלל. רק חבל שעם כל ההשקעה בה, לא יכלו בתאגיד לחשוב על שם מוצלח יותר מ"כאן BOX".
3. תאהבו או תשנאו את זה, אבל "אינדיאנה ג'ונס 5" קורה ואין לנו איך לעצור את זה, אלא אם נעצום עיניים ונסיט ראש הצידה בזמן שהצופים החמדנים בקולנוע נשרפים למוות. או שנמנה את דיוויד זסלאב לראש לוקאספילם. אחד מהשניים.
בכל מקרה, כעת גם יש פרטים חדשים על הסרט וצילומים מתוכו באדיבות מגזין אמפייר. עלילת הסרט תביא את אינדי לשנת 1969 (כלומר הדמות תהיה בת 70 – צעירה מפורד עצמו בעשור) על רקע המירוץ לחלל. פיבי וולר-ברידג' תגלם את בת הסנדקות של אינדי שאותה מתאר הבמאי ג'יימס מנגולד בתור סוג-של ברברה סטנוויק מהסרט "ליידי איב". לא לדאוג, בדקתי. סטנוויק גילמה שם נוכלת.
כמו כן, מנגולד שיתף שבסיקוונס הפתיחה של הסרט נפגוש את אינדיאנה ג'ונס מודל הטרילוגיה המקורית, וזאת באמצעות טכנולוגיית De-aging (בעברית "הצערה", מלשון "צעיר" ו"זה גורם לצופים צער"). סיקוונס הפתיחה יתרחש ב-1944, כלומר 5 שנים אחרי סיום "מסע הצלב האחרון", והריסון פורד מבטיח שהפעם זה לא גרוע, ויודעים מה? אני מוכן לתת לו את חמת הספק, כל עוד בהפקה ישכילו להשתמש בכפיל גוף כדי שלא נקבל שוב את מקרה "האירי" שבו רוברט דה נירו בן ה-30 הרביץ לאחרים כמו רוברט דה נירו בן ה-77. לא יכלו פשוט להשתמש שוב באלדן ארנרייך?
4. ניפרד מאגדת הילדוּת ג'ייסון דיוויד פרנק, הלא הוא טומי אוליבר: לוחם הפאוור ריינג'ר הירוק שחזר בתור הריינג'ר הלבן שהפך בהמשך לריינג'ר האדום וחזר, כעבור שנים, בתור הריינג'ר השחור. פרנק מת שבוע שעבר בנסיבות מצערות בגיל 49, והותיר את המיליונים שגדלו על טומי המומים (אני אישית הייתי מעריץ של הריינג'ר האדום ג'ייסון אבל גם טומי סבבה).
ואם זה מנחם מי מכם, בשנה הבאה צפוי לצאת הפרויקט האחרון בהשתתפותו, סרט בשם "אגדת הדרקון הלבן", והטריילר נראה גרוע במובן החיובי של המילה.
לזכרו, להלן סרט מעריצים קצר מ-2018 שהפגיש את הפאוור ריינג'רס עם הדמויות מסטריט פייטר. הסרט הוא הפעם האחרונה שבה דיוויד פרנק לבש את מדי הפאוור ריינג'רס על המסך.
5. בחדשות יותר חמודות, כריס המסוורת' השתתף לאחרונה בסדרה תיעודית של נשיונל ג'יאוגרפיק בשם "ללא גבולות" (זמינה גם בדיסני+) שבה הוא חוקר כיצד לחיות חיים ארוכים וטובים יותר.
ועכשיו, בחדשות יותר מדכדכות, המסוורת' גילה במסגרת הפרק החמישי שהוא בעל סיכון גבוה לחלות באלצהיימר ועל כן הודיע האח החתיך לבית המסוורת' כי הוא לוקח פסק זמן מעולם המשחק כדי לבלות בחיק המשפחה. כלומר, אני תמיד בעד זמן עם המשפחה (אם זה לא כולל את סבא שלי) אבל אין ספק שאלה נסיבות די מבאסות לצאת בגללן לפסק זמן. בכל מקרה, תהנה כריס!
נוסף על כך, לאחר מכן קיים המסוורת' ראיון עם ג'וש הורוביץ ובו הוא דיבר על "מסע בין כוכבים", "פיוריוסה", "ללא גבולות" ועוד שלל נושאים, ובין היתר ציין המסוורת' שאם יזמינו אותו לגלם שוב את אל הרעם ת'ור, הוא מקווה שזה יקרה בגרסה "חדשה לחלוטין" ולא האחת של ואיטיטי, כדי לשמור אותו ואת המעריצים מופתעים מהכיוון שהדמות לוקחת. כריס, אתה צודק לגמרי. רק אל תשכח שאמרת את זה.
6. מזל טוב לתלמידי מגמת הקולנוע והתקשורת של תיכון עירוני ה' בחיפה שזכו במקום השני בפסטיבל סרטי תלמידים שהתקיים בניו-יורק.
הסרט, "שעת מבחן" שמו, הגיע לגמר לאחר שגבר על 5,000 סרטים מכל העולם, והוא עוסק ביונתן, נער שניחן ביכולת לחזור בזמן. הכוח החדש שלו מאפשר לו לזכות בתדמית של בחור אינטליגנטי ומצליח, אך בד בבד הופך הצעיר לאובססיבי כלפי הפרטים הקטנים ביותר, וכתוצאה מכך המצב הנפשי שלו מתדרדר. נשמע נהדר, איפה רואים את זה?
7. ואם כבר אנימה (דמיינו ש"שעת מבחן" הוא סרט אנימה). לא מזמן סיפרתי לכם על Chainsaw Man, אחת מסדרות האנימה המדוברות של השנה שעלתה בחודש שעבר לשידור; ובאמת שלא תכננתי לדבר עליה שוב, אלא שבתור חובבי קולנוע (אני מקווה, אחרת מה אתם עושים באתר?) אתם מוכרחים לצפות בפתיח שלה:
כן, קליפ הפתיח כולו מלא במחוות לסרטים של קוונטין "הפוך על הפוק" טרנטינו (זיהיתי לפחות שלושה) וגם ביג לבובסקי, פייט קלאב, ארץ קשוחה, קונסטנטין, המנסרים מטקסס ואפילו קוררוק. הנה סרטון יוטיוב שמציג את רוב הרפרנסים (הקהילה עדיין מחפשת כאלה שטרם התגלו). נהדר, רק חבל שהשיר עצמו לא משהו.
8. סרט המאפיה המפורסם של סקורסזה ורוברט דה נירו, "גונצ'רוב", ההוא שעוסק בבעל מועדון דיסקוטק שמהגר לנאפולי אחרי נפילת בריה"מ במטרה להפוך לבוס פשע, יחגוג בשנה הבאה 50 – ואם אתם מתרגשים כמוני, סימן שאתם שקרנים מסריחים. הסיבה: "גונצ'רוב" לא קיים.
מדובר בסרט שטאמבלר (נו, כמובן) המציאו (אם תהיתם איך סרט מ-1973 מתרחש אחרי נפילת בריה"מ), אבל רמת ההשקעה פה היא משהו יוצא דופן: גולשים בטאמבלר הכינו עבור הסרט פוסטרים פיקטיביים, עיצבו עטיפות של קלטות וידאו, הלחינו פסקול ואפילו יצרו משחק וידאו זול. ב-The Guardian מביאים את הסיפור הנפלא והמלא סביב הסרט.
תגובת מרטין סקורסזה, אם תהיתם: "כן, יצרתי את הסרט הזה לפני שנים רבות". תנו לאיש עוד 5 נקודות בסינמונדיאל.
9. אני לרוב לא כותב על פוסטרים חדשים לסדרות וסרטים כי הם לרוב לא מאוד מעניינים. אני למשל מחכה מאוד ל"האחרונים מבינינו" אבל הפוסטר החדש ששוחרר מרתק כמו בית שחי. אלא שלעתים מגיע פוסטר מקורי, מעניין, שגורם לך להרים גבה ולחייך, ולאחרונה זכינו לשניים כאלה.
האחד הוא של הסרט הישראלי (שפתח את פסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב) "כאילו אין מחר". סרטים ישראליים לרוב לא מקבלים פוסטר מקורי או מושקע אלא המעצבים לוקחים פריים מתוך הסרט, שמים אותו על רקע שחור או לבן וחוזרים לשחק ב"סימולטור עז". אך "כאילו אין מחר" שובר את המוסכמה באופן יפהפה, ואני מקווה שנזכה לפוסטרים מושקעים כאלה גם לסרטים ישראליים נוספים.
והפוסטר המגניב השני הוא "רעש לבן" של נואה באומבך, פוסטר בסגנון "איפה אפי" שאפשר לבהות בו שעות ועדיין לגלות פרטים חדשים. יש גם טריילר חדש לסרט אבל הפוסטר יותר טוב.
10. הכירו את ערוץ היוטיוב של הבמאי איתן גפני, ובו, מלבד הסרט "בשר תותחים" שביים (כן, כל 92 הדקות שלו), תוכלו ליהנות מהפרויקט השאפתני החדש של גפני: "100 הסרטים הטובים בכל הזמנים", פרויקט שיתפרס על פני 100 סרטוני וידאו שונים (טוב, בעצם 101 כי יש גם סרטון שמציג את המיזם).
גם אם לא תסכימו עם הטעם של גפני, הרבה מהסרטים שעליהם הוא מדבר הם לא בדיוק, מה שנקרא, שגרתיים, וכולם נעים על פני טווח גיאוגרפי רחב כך שסביר שתכירו פה סרטים שמעולם לא שמעתם עליהם – ורק בגלל זה שווה לתת לגפני את הזמן שלכם. נכון לכתיבת שורות אלו הפרויקט יחסית בתחילתו, מקום 81 ("הבוגר"). נעקוב.
11. "נוספרטו" חוגג 100 ואם טרם צפיתם בקלסיקת הערפדים המפורסמת (שכמעט נגוזה), תוכלו לעשות כן בשבוע הבא: ביום חמישי, ה-8.12, מוזיאון חיפה לאמנות יקרינו את הסרט בליווי פסקול חדש שיבוצע לייב על הבמה (בביצוע המוזיקאית אליוט שהלחינה את המוזיקה החדשה). לא נותרו עוד הרבה כרטיסים אבל מי יודע, אולי אם יהיה ביקוש יפתחו עוד הקרנה.
12. טריילר חדש של "עיניה התכולות" (Pale Blue Eyes), סרט נטפליקס ששימו לב: אני אשכרה מחכה לו (משהו שקורה לאחרונה עם נטפליקס הרבה, משהו פה מוזר).
ואיך אפשר שלא? יש לנו חקירת רצח באקדמיה צבאית, אווירה גותית, 1830 (אח, איזו שנה מקסימה), כריסטיאן בייל שמגלם בלש, הארי מלינג (דאדלי מ"הארי פוטר". כן, בדקתי פעמיים) הוא העוזר שלו אדגר אלן פו (איזה צירוף מקרים, יש משורר עם השם הזה שחי באותן שנים) וגם ג'יליאן אנדרסון בסביבה.
החשש היחיד כרגע הוא שני שיתופי הפעולה הקודמים בין בייל והבמאי סקוט קופר, "אויבים" ו"אחים בדם", סרטים שהקונצנזוס סביבם הוא "בסדר".
נגלה אם הסרט בסדר או יותר מזה ב-6 בינואר, בנטפליקס.
13. ועכשיו נעבור לידיעה הבאה שהיא על… אוי לא, עונת הפרסים? אבל עונת הפרסים הופכת אותי לאלטר אגו המרושע שלי, יהונתן! לא, תברחו, לא, לאאאאאאאא.
*אהם*
עונת הפרסים עוד לא ממש נכנסה להילוך גבוה, אבל אחד מהגופים היותר משמעותיים (וכיפיים) כן פרסמו את המועמדויות שלהם והם… די דומים לאלה של גותהאם לפני איזה שני מצאנו, למען האמת. כלומר, בשני הגופים המועמדים המובילים הם "המנצחת" ו"הכול בכל מקום בבת אחת", ובין פרסי המשחק שלהם (גם האינדי ספיריט עברו לניסוי של קטגוריית משחק ראשית ומשנית עם 10 מועמדים במקום חלוקה על פי מגדר עם 5 מקומות) יש חפיפה של 5 מקומות בקטגוריה הראשית (אוברי פלאזה ב"אמילי הפושעת", קייט בלאנשט ב"המנצחת", מישל יאו ב"הכול בכל מקום בבת אחת", טיילור ראסל ב"עצמות והכול", ופול מסקל ב"אחרי השמש"), ו-5 בקטגוריה המשנית (קי היי קוואן ב"הכול בכל מקום בבת אחת", מארק ריילאנס ב"עצמות והכול", נינה הוס ב"מנצחת", בריאן טיירי הנרי ב"גשר ימי" וגבריאלה יוניון ב"The Inspection").
מה שכן, אם בפרסי הגותהאם שמרו על איזון מגדרי מסוים עם חלוקה של 6-4 (לטובת הנשים) בקטגוריה הראשית ו-5-5 במשנית, הרי שבפרסי הספיריט לא התחשבו בנושא והנשים דרסו את הגברים 8-2 בקטגוריה הראשית בעוד הגברים גברו על הנשים בקטגוריה המשנית 7-3.
בכל מקרה, המועמדים לפרס הסרט הם "הכול בכל מקום בבת אחת" (עם 8 מועמדויות סך הכול), "המנצחת" (עם 7), "עצמות והכול" ו"נשים מדברות" (עם 3) והסרט "Our Father, The Devil" עם מועמדות יחידה לפרס הסרט וזהו. נראה לי שמצאנו את הזוכה שלנו!
עוד מועמדים בולטים: "אחרי השמש" (5 מועמדויות), "אמילי הפושעת" שראינו בירושלים (עם 4 מועמדויות) וכמו תמיד, כיף למצוא בטקס הערכה לסרטים שלא זוכים לה בטקסים "גדולים" יותר – והפעם, סרטי האימה הקטנים של A24 – "גופות גופות גופות" (שמועמד לבימוי ולתסריט ראשון) ו"פרל" שזיכה את מיה גות במועמדות מוצדקת למדי בתפקיד ראשי.
כל שאר המועמדים והמועמדיות כאן. ועכשיו אחזיר אתכם למר קיץ, קורבנות תמימים שלי.
14. ונסיים עם סרטון של ערוץ היוטיוב Man Carrying Things שאני מחבב במיוחד, בעיקר כי רוב המערכונים שלו בני חצי דקה (חלקם גם מחצית מזה), סרטונים שבהם הוא מנתח באופן מבריק ומצחיק סיטואציות מחיי היומיום (להצטרף מוקדם לשיחת זום, להציג לחברים את התכנית האהובה עליך), ראיונות פיקטיביים, פרודיות לא מעודנות על יוטיוברים אחרים, סרטונים שקשורים בקולנוע (לנסוע עם אימא שלך באוטו אחרי שראיתם סרט של A24) וגם כל סרטון סיכום גנרי של "סצנות המשחק הטובות ביותר":
רק אומר שבקרב השמרנואידים יש תיאוריה נוספת לגבי צ'אפק
הוא פוטר בגלל שלדיסני נמאס מה-Woke שהוא קידם. כן, אנשים באמת חושבים ככה.
get woke, get $23 million
זה קורע.
רק מנכ״לים יכולים לקבל עשרות מיליונים כי עשו עבודה רעה.
שאתה הולך לעבוד בתור שכיר יש לך חוזה עם החברה
בחוזה רשום אתה מועסק לשנתיים ותקבל בזמן הזה 10000 שח לחודש. נניח אתה מפוטר אחרי שנה, אתה מקבל פיצויים , סיים סיים
??
לא יודע על הארץ (לא עבדתי שם תריסר שנים), אבל בארה"ב, החוזה בדרך כלל הוא at will, וממש לא לתקופה מוגדרת.
* אלא אם אתה אתלט
לכאורה יש כאן נקודה
אחרי הכל, זה גרם למלחמות מול פלורידה, היכן שדיסני עושים הרבה מהכסף שלהם.
אבל מצד שני, אוקהם זה אוקהם.
גם עם אוקאם יש בעיה
מה, ביוני כשהוארך לו החוזה לא ידעו על ההפסדים הכספיים? ועכשיו הם רק "גילו" את זה ופיטרו אותו?
עולם מוזר ולא הוגן
בזמן שהרבה מוכשרות ומוכשרים ממתינים להזדמנויות, בוב רושם הפסדים וזוכה בהארכת חוזה.
כנראה הגיע שלב שלא היה אדם אחר להאשים.
זה דווקא לא כזה מוזר.
כנראה ההחלטה לפטר היתה ביוני, וההעסקה הוארכה עד שימצא מחליף.
מי זה "דיסני" בהקשר הזה?
וולט? הוא איית להם על לוח וויג'ה "ראיתי סרטון יוטיוב של מומחה לשפת גוף שהוכיח שכל הכריסים שונאים את ברי לארסון"?
מיני מאוס, כמובן
האינטרנט לימד אותה שדיסני מחסלת את כל הבנים הסטרייטים, והיא נחלצה להגנת מיקי.
יש אנשים בעולם ששונאים את לארסון? זה דבר?
(ל"ת)
ברוך הבא לאינטרנט
נטוש כל תקווה
אפשר למצוא אנשים ששונאים כל אחד וכל דבר
אבל אם להיות כנים היא ממש לא מהשחקניות המועדפות עלי.
כאילו – שחקנית טובה והכל, אבל אני לא אהנה לראות ראיונות שלה לקידום סרטים כמו שאני אהנה לראות ראיונות של כריס המסוורת' או אנה קדריק (או כמובן אנדרו גארפילד כפרה עליו…).
יש בה משהו שאצלי, באופן אישי, משדר על תדר של "מעצבנת".
ראית את "תחת נס השמיים"?
(under the banner of heaven)
אני דווקא חושב שהיא מתראיינת סבבה וראיתי אפילו כמה סרטונים מעמוד היוטיוב שלה
התקופה בה היא קידמה את אנדגיים וקפטן מארוול לא ממש מייצגת אותה. אני חושב שאפילו הערוץ הכי מוביל בניתוח שפת גוף החמיא לה על ראיונות מתקופות אחרות והוא הראה שהיא יודעת להתראיין אחרת.
מסתבר שגם האירוסין שלה קרסו בשלב הזה ואני מאמין שגם דיסני לא נתנו לה את הפרטנרים המתאימים לקידום (יש ממש עוינות בינה לבין דון צ׳ידל וכריס המסוורת׳ בקידומים לאנדגיים אבל כן יש לה כימיה גם מחוץ למסך עם רד״ג, ל. ג׳קסון ועוד). דיסני יכלו לעשות קצת אקסטרה כדי לנתב את הכוכבים.
בסופו של דבר גם הם בני אדם, ואני באמת חושב שיצאו עליה ב-200 קמ״ש על אמירות שאם היו יוצאות מפה של גבר היו כנראה מוחלקות יותר מהר.
וכנראה הם צודקים
לרוב הסרטים והסדרות עם הכי הרבה ייצוג הרגישו כאילו כל הפוקוס הלך למסר ולא לסיפור. עולם מוזר הוא הסרט עם הדירוג הכי גרוע בתולדות דיסני עם B סינמה-סקור וחבל שזה הסרט הראשון להציג דמות מרכזית כגיי. סדרות כמו שי-האלק צריכות להימחק על ידי המפיקים במיידי.
מישהו כאן כתב פעם
שתמיד נתכנס להנחה השמרנית שהמסרים שלה הם לא מסרים.
ואז מגיעות התגובות האלה.
בכול השנים שמחינו על ייצוג שמרני ומסרים שמרניים (דיסני/מארוול וכל השאר), לא חלמנו לקשר בין שפע הכישלונות לבין ההעדפה של הוליווד לסוג אחד של במאים או להעדפה של הבמאים לסוג עיקרי של דמויות.
תסבירו את זה.
הלוואי והיה להם הסבר הגיוני לסוגיה…
(ל"ת)
יש לי כמה הסברים
1. עם השנים וההתמקצעות הם למדו להסוואות את המסרים שלהם גם אם היום הם יותר בולטים לנו.
2. בגלל שהיה קונצנזוס יותר ברור לקהל איזה מסרים צריכים להיות בסרט, אז מלכתחילה פסיכולוגית אתה מקבל את זה כמובן מאליו ולא משהו שונה. אבל אני חושב שגם אז היו כאלה שיאמרו שזה נסיון לחנך.
3. הקולנוע והמדיה בכללי התחילו ממקום יותר פשוט והרפתקני מלכתחילה ופחות עסק במסרים, אולי אפילו גם עבור היוצרים, הם לא חשבו בהכרח על המסר כמו שזה היה להם ברור מאליו, אז אני חושב שזה בא לידי ביטוי גם ביצירה. תחשבי על זה כמו מתמודדת נינג'ה שהתבטאה כמה פסיכולוגית היא צריכה להתשחרר ולהאמין בעצמה כי היא מייצגת את המין הנשי ויש לה חובת הוכחה מה שלא יהיה לבחור צעיר. גם כיצירה של במאי חושבים על החשיבות של הייצוג והצורך להראות היום, מה שפעם לא העסיק אותם.
5. ההפקות היום לא רק שלא מתמקצעות הם מאוד דוחפים את זה לפרצוף בצורה שמרגישים ורואים שזה היה יותר חשוב להם מהסיפור עצמו ככה שלפעמים לא נותר הרבה מלבד מסרים. אתן לך דוגמה יצאה לא מזמן ריבוט לסדרה Queer as Folk צפיתי ב2 פרקים וזה היה ממש גרוע (ומוסכם על ידי רוב הקהילה שמדברת על תוכן) מה שהיה בסדרה המקורית הבריטית והאמריקאית היה פאן עם הרבה מיניות, סקסי ומגניב, נהפך למסר של טרנס, מסר של רציני, מסר ועוד מסרים שממצו את כל הרעיון של הסדרה. תביא לי תרשים מסרים וזהו למה צריך עלילה?
6. אולי הקהל הרחב ואני לא מתעניינים בדמויות אמיניות או טרנסיות כל כך? אני מאמין שיחס התוכן צריך להיות דומה ליחס הקהל ואם אני כגיי רק 10% מהאוכלוסיה אז אני לא מרגיש צורך שייציגו אותי עכשיו בכל מקום, הוליווד לא צריכה להיות משרד חינוך עבורי, שיהיו פשוט הם עם יחס הוגן, לא מתקן.
סעיף 2 שלך מדויק מאד ומסביר הכל בתכלס.
דיסני תמיד היו חברה "חינוכית", רק שפעם הם פנו לציבור יותר מצומצם, גם אם מאד מיינסטרימי.
מסביר מה?
למה ליברלים שמזהים שמרנות בסרט נאנחים, ושמרנים שמזהים ליברליזם נחרדים מאובדן השליטה ומרגישים שהכול נדחף ומאולץ והעולם מתהפך? בסדר.
נניח שהסרט נקטל בביקורות או נכשל בקופות.
ביקורות ליברליות יהיו כנות כמו עם סרט מצליח. יציינו בדיוק מה מפריע ויתאמצו להבהיר היטב למה.
לא יגידו שהאג'נדה החליפה את הסיפור, שהשחקן הלבן הראשי גרוע כי מגדר וצבע תואמים לבמאי היו עקרוניים יותר מליהוק של כישרון, שאין כימיה בין הזוגות כי נזהרו רק שכולם יהיו סטרייטים, שהדמויות משעממות כי שמרו על יחס 3:1 לגברים במקום על רמת הכתיבה וכדומה.
השאלה היא: למה שמרנים טווים מעשיות על איכות ואג'נדה?
אפילו ביניהם, בתוך תיבות התהודה שלהם!
זה בדיוק ההסבר.
לא בדיוק כוונת המשורר (של רוי) אבל זה בדיוק מה שאני מתכוון אליו :)
מעניין לשמוע, אילו ביקורות אתה מתכוון?
כשאני חושב על "ביקורת ליברלית לסרט שמרני" אני חושב למשל על הביקורות שהיו לסרטים של ז'אנג יימו. ושם לחלוטין דיברו על אג'נדה לטובת סיפור, ויותר נכון, סיפור שמשרת אג'נדה.
אם מתייחסים לשמרנות שהייתה אצל דיסני – להציג נשים כ"עלמות במצוקה" או דברים בסגנון – קיבלו בדיוק את הביקורת הליברלית ולא את הביקורת האיכותנית – אף אחד לא מדבר על רמת הכתיבה של היפה והחיה (סרט נפלא שהיה מועמד לאוסקר) אלא על תסמונת שטוקהולם של בל, ועל אריאל שמשנה את עצמה (פיזית ונפשית) כדי להגיע לגבר שלה וכו' וכו'.. זה לא שהסיפור שם לא מעניין. הסיפור מעניין וסחף ילדים. אבל הביקורת על הסרטים האלה היא בדיוק מה שהיא – ליברלית – אלו סרטים שאנשים לא רוצים להראות לילדים שלהם היום, כי המסר שלהם לא בריא.
בנוגע לקולנוע הוליוודי מיינסטרימי – איזה מסרים שמרנים היו בעשור האחרון נניח? אני באמת מנסה לחשוב.
בכל אופן, מנסה להבין את הנקודה שלך טוב יותר.
היפה והחיה זה לא סרט שרוצים להראות היום?
ממש לא בטוח שזה נכון.
"סיפור שמשרת אג'נדה" זו ביקורת לגיטימית כשהיא מנומקת היטב ונשמרת למקרים המתאימים, בדיוק כמו "סיפור שמשרת בדיחות" או "סיפור שמשרת אקשן".
המילה "מסרים" גורמת לחשוב על מוסר השכל.
כל בחירה היא ביטוי לאג'נדה.
כשבמאי אומר שהוא מכניס אישה רק כשהעלילה מחייבת – הוא מבטא אג'נדה.
תפקידי מגדר שחולקו באגביות משמרים אג'נדה.
תבנית לפרוטגוניסט, לחבר הטוב ולמושא האהבה עם מגדר וצבע בילד-אין – אג'נדה מוטמעת.
כל האג'נדות האלה מחנכות את הקהל, מעצבות את התפיסה ומשפיעות לא פחות ממסרים מכוונים.
אני מנסה להבין את הטיעון שלך
בהודעות קודמות כתבת שביקורות ליברליות הן "כנות" ושמתאמצים להבהיר בדיוק למה יש להן בעיה עם הסרט וכן הלאה.
בהודעה הזו כתבת ש"סיפור שמשרת אג'נדה" זו ביקורת לגיטימית, אז השאלה היא – האם היא לגיטימית רק כשמעבירים ביקורת על סרטים שמרנים, או היא גם לגיטימית כשמעבירים ביקורת על סרטים ליברלים? (בהנחה ובכלל יש חלוקה כזו, אבל נשים את זה בצד כרגע..)
ואז כתבת שכל בחירה היא ביטוי לאג'נדה. בהחלט. אבל שוב, רק בחירות "ליברליות" או רק בחירות "שמרניות"?
למשל, תפקידי מגדר שמחולקים באגביות מבטאים אג'נדה, אמת, אבל גם תפקידי מגדר שמושקעת בהם מחשבה מבטאים אג'נדה – שהבמאי רצה מגדרים ספציפיים לתפקידים ספציפיים כדי להעביר מסר מסוים.
תבנית לפרוטגוניסט היא בחירה שמרנית לגיטימית, כמו ששבירה של התבנית הזו היא בחירה ליברלית לגיטימית. אז כל ביקורת של "עוד גבר לבן פריבילג בתפקיד הראשי" מקבילה ל"עוד להטב שדחפו לי בפרצוף". שתיהן ביקורות זהות שאני שומע המון.
ושוב, יכול להיות שלא הבנתי את כוונת המשורר, אז אשמח להסבר…
כן
(ל"ת)
טעות קשה למעשה.
(ל"ת)
ביקורת עם אג'נדה, ככל אג'נדה, יכולה להיות לגיטימית או פסולה (הדעה ולא ביטויה).
ביקורת אמנותית יכולה להיות כנה או הצגה.
כל ביקורת אמנותית כנה היא לגיטימית.
הביקורת על שיעור הגברים הלבנים היא מחאה על ייצוג-היתר של קבוצת כוח אחת בהוליווד במחיר אפליה לרעה של כל השאר. זו אג'נדה.
כל השאר לא נראים כמוני ונעים לי לדחוק אותם לפינה? אג'נדה הפוכה.
כל השאר בסדר אבל הם תמיד נדחפים בכוח ומאולצים? אותה אג'נדה, מוסווית. יש הסוואות מתוחכמות יותר ופחות.
הנכחה ומגוון הם אג'נדה – עובדה מוסכמת.
הדרה ותת-ייצוג הם אג'נדה – עובדה מוכחשת.
הנכחה/העלמה של נשים ומיעוטים הן אג'נדות.
ביקורת עליהן היא אג'נדה גלויה.
"ביקורת" שמתלוננת על ההשקעה בהנכחה במקום בתסריט ובבימוי ובמשחק היא לא ביקורת כנה.
"ביקורת" הפוכה לא קיימת.
ליברלים מצהירים על האג'נדות שלהם, ומבחינים בין מה שהוביל לכישלון לבין האג'נדות. לא מנצלים כישלון כדי לקטול אג'נדה.
שמרנים מתביישים ומכריזים שרק האיכות חשובה להם, וחוגגים על כישלונות כדי לקטול את מה שבאמת מפריע להם.
ובכן,
נייסיתי לחשוב על כל מיני תגובות, אבל אני לא ממש רואה כאן פתח לדיון, בטח לא כזה שיעסוק בהגדרה של ייצוג ואג'נדה. בכל אופן אסכם שביקורת חברתית/פוליטית זהה בדיוק, עד הפסיק האחרון, מכל צדדי הקשת, כל עוד זה מובע בצורה מנומקת ולא מלאת שנאה ודעות קדומות.
נשמע בנוסף מהודעתך שליברלים תמיד מנומקים ("לא מנצלים כשלון" "תמיד ביקורות כנות" וכן הלאה) ושמרנים תמיד לא, ומנסים להסוות דעות קדומות.
אז גם כאן, לא רואה פתח לדיון, אין ממש מה לפתח כאן.
בהצלחה.
כמה צדדים יש לקשת?
שנאה ודעות קדומות הן בעצמן אג'נדות שאפשר להעביר בצורת ביקורת חברתית.
אני מדברת בהכללה, על סמך המון המון דעות שבוטאו בצורה כזאת או אחרת.
איזו עוד דרך יש לדבר על קבוצות גדולות? לשתוק? להוסיף "לדעתי" בסוף כל משפט?
לצורך ההבהרה,
ממש אין צורך להוסיף לדעתי, וזה לא קשור.
כשאני אומר "פתח לדיון", זה פשוט ניכר מעמדתך ששמרנות זו לא עמדה פוליטית/חברתית לגיטימית, אבל, את לא שוללת את הלגיטימיות כיוון שאת לא מסכימה עם העמדות (כנראה גם), את שוללת את אופן הבעת הדעה שלהם.
כלומר, מלכתחילה, כל דבר שמרני שיגידו, יהיה בחזקת פסול/מוסווה/לא כנה.
לצורך העניין , ודוגמה לביקורת פוליטית (בלי להיכנס לשטח אש יותר מדי): כשחבר כנסת כלשהו, מכל צד שהוא, אומר על חברת כנסת אחרת שהיא: "בוגדת", "מסוכנת לדמוקרטיה", "אלימה" ושלל ירקות, אני לא באמת רואה פתח לדיון איתו, כי הוא מנסה לערער על הלגיטימות של הבעת הדעה של הצד השני.
הוא מנסה לבנות תרחיש שבו גם כאשר הצד השני יגיד דברי טעם מנומקים והגיוניים, הם יהיו מתוייגים כ"בגידה" או "סכנה לדמוקרטיה", וזה הרבה יותר קל מאשר באמת להתמודד עם דברי הטעם הללו.
זה הרושם שקיבלתי, ולכן לא ראיתי פתח לדיון.
אם טעיתי, אשמח לשמוע אחרת.
אני מודה שאיני בקיא בביקורות ליברליות ושמרניות באופן נרחב וגם כתבתי את זה מספר פעמים לעיל, לכן התעניינתי ושאלתי הראשונה הייתה ישירה: לאילו ביקורת את מתכוונת?
אני מכיר ונתתי מספר דוגמאות שאני מכיר.
לא נשמע לי הגיוני שלא יהיו ביקורות שמרניות מנומקות. הרי זו עמדה לגיטימית, לא?..
למה אתה מצפה?
ביקורת שמרנית נגד אג'נדה ליברלית בתרבות הפופולרית שלא מתחזה לביקורת אמנות? לא מכירה.
יש עמדות שמרניות שפשוט לא לגיטמיות בעיני.
אני לא אצעק ברחוב נגד שמרנות כלכלית אבל ברגע שזה נכנס לחדר המיטות שלי, לגוף שלי, ליכולת שלי להיות בכלל קיים ונוכח במרחב הציבורי- למה שאחשוב שעמדה שמבטלת את הקיום שלי היא לגיטמית? לא כל דעה או עמדה צריך להוקיר ולכבד. פלורליזם זו מילה יפה שבתיאוריה אני בעדה. אבל לפעמים היא מעודדת קבוצות חשוכות להביע את שנאתם, והכי מפחיד שהשנאה הזאת מוצאת אדמה פוריה לתקוע בה את שורשיה ולשגשג.
שלא נדבר על זה שצד אחד רוצה פלורליזם והרחבת זכויות ככל הניתן,
בזמן שצד שני מתעסק רק בהגבלה של תכנים ובני אדם כולל הגבלה על אוטונומיית הגוף ואפילו איומים כאלה ואחרים לטרנספר. אותו צד גם אוהב לבכות על צנזורה בזמן שהדיעות שלהם מודפסות בכל עיתון ומשודרות בכל טלוויזיה.
לכן יש בי הבנה שחשוב להכיר לקהל את זה בנועם וסבלנות
לא הכול במכה אחת. כשהייתי מלצר בג'פניקה ידעתי איך לפתות את הלקוח שנגרר עם הקבוצה לאוכל אסייאתי. בחיים לא הייתי מציע לו סשימי עם כמות נדיבה של דג חי היה נגעל ובורח. היו לי שיטות, קודם היה רול ג'פנקו שזה מטוגן כמו שניצל שמוכר לכולם הייתי ממליץ לו ירקות עם מוצרלה 🔥 פעם אחרי זה רול I/O עם ירקות או דג בטמפורה. אחרי זה גם מאקים קטנים שירגיש מה זו אצה ורק בפעם השלישית הייתי חושב להמליץ לו דג חי בתוך רול. בקיצור כחלק מקהל המיעוט אני עדיין חושב שצריך לעשות אסטרטגיה שתחבב על הקהל הותיק של המותג. (לא שצריך אותם לצדק עצמו) אפשר בניחותא, אין איזה שעון מתקתק שאם דמות של גיי תצא רק ב2027 למיינסטרים במקום 2024, נחרב עולמה של הקהילה יש תהליך והוא יקרה בסופו של דבר. המטרה הסופית שכולם ירגישו בבית, אפשר ורצוי להנעים את הדרך לשם.
אתה מגיב כאילו
התגובות השמרניות המדוברות הן רתיעה מדובים מתעלסים, משימוש מבלבל בשלל כינויי גוף או משהו כזה.
שנים של דמויות שחורות ולטיניות ואסייתיות, ועדיין קיומן מחוץ למשבצות סטריאוטיפיות ומעל המכסה נחשב מאולץ.
נשים מושוות באובססיה מתישה לגברים שלצידן כאילו כל סצנה היא תחרות מאיימת.
כל רול עם ירקות הוא "ניסיון לחנך", כל מאק קטן "נדחף לגרון".
רול מטוגן זה לא הנעמה, זה חוסר מקוריות. תכינו מנות משלכם.
למה ההקרנה של 'נוספרטו' עלתה לי 0 ש''ח?
קצת מוזר אבל בזמן רכישת הכרטיס הסכום שהופיע מולי עמד על אפס שקלים ולא התבקשתי למלא פרטי תשלום וכו' ובכל זאת קיבלתי את הכרטיס. זה אמור להיות בחינם?
טוב, כתוב בעמוד הראשי שזה לא עלות
אבל אם בא לך לשלוח להם כסף לא נראה לי שהם יתנגדו
צ׳יינסו מן היא הקרינג׳ הכי כיף והכי מלא בסטייל שמשודר כרגע.
הסדרה הזאת נוראית, אבל קשה שלא להיות דבוק למסך.
ולגבי נטפליקס וציפיות – יש מצב שזאת השנה הכי טובה של נטפליקס אי פעם. המון תוכן טוב ושני התותחים הכבדים אפילו לא עלו עדיין.
ממליץ לא לסמוך על רם ולבדוק לבד את "ליידי איב".
זהו אחד מאותם סרטים שמצדיקים את קיומה של הוליווד וחבל לפספס.
בדיוק מה שבאתי לכתוב
סרט נפלא, חכם ומצחיק שלחלוטין מחזיק בצפייה עכשווית. בית ספר לתסריטאות.
לא רק שהשיר של chainsaw man מעולה
אלה גם שהוא מכיל מספר מפתיע של סגנונות וז'אנרים בהשוואה לשירי אנימה אחרים
אלכס מוקאלה מסביר את זה מדהים פה:
https://youtu.be/wwWDirZMdps
בובבי בובבי בוב
ולחשוב שרק בפעם הקודמת כתבתי שהכול השתגע והתעשיה הזו נהייתה לא צפויה🤷🏽♂️ זה באמת מצחיק איך שהעיפו את בוב צ'אפק בשניה וחצי ולא פחות מצחיק שזה פשוט משחק כסאות של בובים. חלק אומרים שהוא פוטר בגלל woke (ואני אצביע רק על זה, מי שלא מעוניין יכול לרדת 2 קטעים יש עוד 3 שמועות מעניינות) אבל חלק אומרים שהוא פשוט שיקר והחביא הפסדים לחברה, סיניסטר מישהו?👺 על הדרך גם פוטר המפיק קארים דניאל, האיש של צ'פאק, שהיה אחראי על מדיה והפצה והיה מתערב ליוצרים לאן מיועד הסרט שלהם, דיסני+ או לקלונוע ועוד. מי ששאל אותי הרי בוב אייגר הוא זה שהחליט על הסרטים כמו מכושפת וכדו' להוציא לפועל נכון, אך יש להפקות עוד דרך לעשות עד ליציאתם והניהול שלהם תמיד יכול להתעקם במיוחד בהחלטות קשות גורל כאלה כמו לאיזו מדיה הסרט מיועד. (אגב גם לילה במוזיאון נראה גרוע). ואייגר ישר מחזיר את הכוח ליוצרים.
את ג'ניפר לי כנראה גם יפטרו ואני באמת לא יודע מה הסיבה שהיא נבחרה אבל אשה (כן יכול להיות היא הייתה הכי פחות גרועה) וקארים שהוא ממוצא שחור ונשמע לי ערבי, הוא האיש ממוצא אתני שונה בין היחידים (אם לא היחיד) שהיה בעמדת כוח כזו גדולה באולפנים הגדולים. אז אחד בחוץ ועוד אחת כנראה. השלישית בדרך.. (לא מנסה להסביר רק מציין שאלה שבאו מקבוצות עם פחות כוח, כנראה ישוחררו)
אז 3 שמועות ב3 דרגות, אני אתחיל מהריאלית וארד משם. אז ככה, הראשונה היא השלישית, מעוררת המחלוקת קטלין קנדי, שלכאורה גם אמורה להמשיך בלוקספילם לתוך 2024 לפי ההסכם, אבל לפי השמועה היא מסיימת בשנה הקרובה, לפני או אחרי יציאת אינדיאנה ג'ונס 5. מאז אחרוני הג'ידיי כשהתסיסה את המעריצים, עד היום לא סומכים עליה ב100% והיא פגעה כל כך במותג, שלא יודעים לאן לקחת אותו. אומנם בדיסני+ היא מצליחה (בעיקר בזכות דייב פילוני וג'ון פברו, המעומדים לכס?) אבל היא לא הצליחה לקדם סרט של מלחמת כוכבים מאז פרק 9, היה לה זמן ונראה לי דווחו כבר כ7 במאים שיעשו סרט והיא פשוט לא הצליחה לעשות אפילו אחד, אפילו שהיה לה דדליין רחוק, לדצמבר 2023 והיא נכשלה. (אז יוצא ש2 נשים בדרך החוצה ועוד אחד ממיעוט שכבר פוטר).
השמועה השנייה קצת רחוקה אבל גם ריאלית, היא משהו שאני אמרתי לפני שנים, שזה הצעד הבא והטבעי של דיסני, כשיש לך הרבה פרנצ'ייזים – הקולנוע. קאט זה מידל מן, מן!, אם זה היה חכם עבורם במדיה הביתית למה לא בקולנוע עצמו? ככה שלפי השמועה הזו, דיסני מתכננת לקנות את בתי התיאטראות AMC. מי שיהיה לו מנוי בדיסני+ יקבל קאש באק בקולנוע לבזבוזים בדיסנילנד סתם.. אני פשוט מנחש הלאה.
השמועה השלישית והממש רחוקה, זוכרים את משחק הכס של WB לAT&T ומשם לדיסקוברי רק בשביל שזסלב ימכור אותם ליוניברסל? (כנראה) אז יש איזו שמועה שבוב אייגר חזר לחברה להחזיר טובה לחבר מהקבר – סטיב ג'ובס💀 הגאון, כשהם היו מיודדים ושניהם ניסו לקנות את פיקסאר, אבל בוב לקח לג'ובס ת'ג'וב. אז עכשיו הוא מתכוון למכור את דיסני לאפל?! ואני אומר -רק- -לא- -זה- ברצינות! החברה האהובה עליי היא דיסני ואיתה ביחד היא גוגל בעולם. אני לגמרי איש של גוגל ונגד כל מה שאפל מיצגת אז תחשבו על האימה עבורי – מזעזע. העכבר נוגס בתפוח המורעל רק לא זה.! הסבר למטה לחזקים. וזהו בעיקר, נראה שלא רק מלחמות סטרינמיג יש לנו כאן אלא מלחמות הקניבלים מי אוכל את מי?
[ועוד סיבוב טרלול אחרון של מיתוס או אחת מהסיבות של הסמל של חברת התפוח מבוסס על אלן טורינג שגם היה גיי וגאון, גיבור מלחמה שעזר לבנות את המחשב הראשון שעלה על תכנוני הצבא הגרמני עם אלוגריתמים. הוא נשפט על פשע בהיותו הומוסקסואל וככזה הוא כנראה אהב נסיכות (דיסני) והתאבד כשנגס בתפוח המורעל.. ולכן הלוגו עם תפוח נגוס בצבעי גאווה שהרעיל את הגיי המעריץ את נסיכת דיסני 🤐Once Upon a Nightmare… TheEnd]
אני כנראה אתחרט על זה
למה גוגל עדיף על אפל מבחינתך? לא מדבר עכשיו על IOS לעומת Android, מה בחברת גוגל עדיף על אפל לדעתך?
(אישית אני שונא את שניהם ואת דיסני וכל תאגיד ענק, אבל בראש שלי אפל ודיסני מסתדרים יותר מגוגל ודיסני. מוזר שאתה מאוד אוהב את דיסני אבל שונא אפל)
אין ספק שאפל הם הדיסני של עולם המחשוב והסלולר.
(ל"ת)
רק בגלל המצלמה שלהם אין לי בעיה עם ההתנהלות המעצבנת של החברה.
לא זכור לי שסודברג או שאזל צילמו סרטים ממכשירי הגלאקסי או השיאומי שלהם. וכרגע אני בטיול שבמהלכו אנשי הגלאקסי מבקשים ללא הרף מאנשי האייפון שיעבירו תמונות שצולמו במכשיריהם. את דיסני אני פחות אוהב כחברה (וזה בלי להזכיר שהשלוחה של אפל בסטרימינג היא ממש מעולה עד כה, בטח יותר מדיסני פלוס הבלתי).
לאפל באמת יש חומרה טובה, ולי עצמי יש אייפון.
ההשוואה לדיסני יותר קשורה לבניית המותג שלהם, ולמגבלות שלהם על התממשקות עם מערכות ומכשירים מחוץ לאקוסיסטם.
למנות את ג׳ון פאברו לנשיא לוקאספילם נשמע הדבר הכי הגיוני ונכון
אבל בבקשה לא את דייב פילוני.
ביחד עם פאברו הוא עשה דברים טובים, אבל זה בעיקר בזכות פאברו.
באנימציה, לעומת זאת, שם הוא בלי פאברו, הוא לא ממש מוצלח לדעתי.
ראיתי את העונה הראשונה של מלחמת המשובטים ואת העונה הראשונה של מורדים ושתיהן לא טובות במיוחד.
מדובר בבמאי שנחשב למעריץ של הפריקוולים (הוא מדבר על זה בגלוי לגמרי, בין היתר במאחורי הקלעים של המנדלוריאן), שמבחינתו ג׳אר ג׳אר בינקס הוא דמות סבבה לגמרי (הוא גם הכניס אותו למלחמת המשובטים) ואימת הפנטום הוא מופת של כתיבת תסריט (באחד הפרקים של מאחורי הקלעים של המנדלוראין הוא נותן ניתוח עמוק על הפריקוולים ברמה שלרגע גורמת להרגשה שאולי באמת יש עומק בכתיבה שלהם, עד שנזכרים כמה מדובר בתסריטים דפוקים ולא מעניינים בגרוש), אני לא חושב שהוא האדם הנכון להוביל את לוקאספילם.
למה בכל זאת יש הבדל בין ביקורת שמרנית לליברלית?
לפני הכול, אגיד שאני בעד ביקורת, מכל סוג. שמרנית, ליברלית, אנטי פרוגרסיבית, פרוגרסיבית, גם גזענית. יש המון בעיות, לדעתי, עם תרבות הדיון בצד השמאלי של המפה הפוליטית. תרבות הביטול נוראית בעיניי, ואני חושב שגם לדעות שמרניות מותר להישמע. גם כאלה שקוראות לצמצום החופש שלי ושל אנשים כמוני. אני מקדש את חופש הביטוי ולוקח אותו עד הקצה. אני כן בעד פלורליזם גם כשהוא לא נעים לי. אבל כחלק מהפלורליזם, אני גם בעד החופש לצעוק כשמשהו פוגע בי, וגם להתלונן, וגם לבכות. וגם להתאכזב. וגם להביע בפומבי את כל אלה. כן, מותר גם את זה, בלי שיצעקו עליי בחזרה לשתוק כי אני משתיק. אני אלחם על זכותי לדבר, כמו שאלחם על זכותו של אדם אחר לצעוק בחזרה.
אבל אסור לבלבל. יש דמיון מסוים בין דעות מהצד הליברלי פרוגרסיבי הקיצוני לבין דעות מהצד האנטי פרוגרסיבי השמרני הקיצוני. ועדיין, אני חושב שיש הבדל מהותי בין ביקורת פרוגרסיבית ואנטי פרוגרסיבית. אני לא אוהב צביעות. והיום הצביעות בצד השמרני אנטי פרוגרסיבי חוגגת. בעוד הצד הפרוגרסיבי לא מסתיר ש"אג'נדה" היא חלק ממערך השיקולים שלו בבחינה והערכה של יצירת אמנות, לצד שיקולים אחרים (יותר או פחות. לעתים כשיקול מרכזי), הצד האנטי פרוגרסיבי מתכחש לכך מבחינתו. אין דבר כזה "אג'נדה" ימנית. יש טבע, היגיון, ברירה טבעית, חוקי הבריאה, שהקומיסרים הפרוגרסיבים מאיימים לעקם בשם אג'נדה ליברלית. עצם הניסיון לשנות את חוקי הטבע האלה, יוצרים עיוות במציאות, ולכן הם קשורים קשר ישיר לאיכות היצירה. לא יכולה להיות יצירת אמנות או בידור טובה ופרוגרסיבית, כי היא משקרת, היא מנסה להנדס את המציאות. היא כופה ערכים ותפיסת עולם מדומיינת. ולכן היא מלאכותית, מזויפת, שטחית ופונה לקהל מצומצם ושטוף מוח.
למה עד עכשיו לא היו נשים בחזית? כי הן צריכות להיות ברקע, זה הטבע. למה לא היו לוחמות נשים? כי הן לא יכולות להיות. זה הטבע. למה לא היו שחורים בתפקידי מפתח? כי הקהל לא רצה. למה הוא לא רצה? כי זה לא טבעי לו. אז למה עכשיו כן רואים יותר נשים ושחורים כדמויות חזקות וחשובות? כי כופים את זה על היוצרים ועל הקהל. הם לא באמת רוצים את זה. אה, יש לזה קהל? מרוויחים הון על הסרטים האלה? זה בגלל ששוטפים לקהל את המוח. חייבים לעצור את זה! סרט שיש בו ייצוג נכשל? הגיוני. הנה, הוכחה לזה שאנחנו צודקים. עכשיו צריך לעצור את כל השאר!
מכאן, כל יצירה שמדגישה שיש בה מגוון וייצוג, היא פגומה מטבעה. הגענו אפילו למצב כל כך מעוות בו בת ים שחורה לא יכולה להתקיים במציאות. היא לא טבעית. בת ים. יצור דמיוני, חציו אדם חציו דג. יצור מיתולוגי שבסיפורים קדומים, לפני אנדרסן, לא נראה כמו אריאל, אגיד בעדינות. הביקורת הזו, שהיא ביקורת פוליטית חברתית, מתחפשת לביקורת אמנותית, עוד לפני שהסרט יצא, כמו שכתבה אונליין. לא, היא לא מתחפשת. היא משוכנעת שהיא כזו. לא יודע מה יותר גרוע.
וזה ההבדל בין "הנה עוד גבר לבן פריבילגי", לבין "דוחפים לנו עוד להט"ב". הטענה הראשונה, הפרוגרסיבית, מכירה בכך שמדובר באג'נדה. אג'נדה היא חלק ממערך השיקולים, כאמור, והיא עומדת כקריטריון נפרד מאיכות. אפשר לחבר בין איכות לאג'נדה, אבל זה לא קשר ישיר, חד כיווני וברור מאליו. ולכן, אפשר להדגיש את הייצוג כעניין מרכזי וחשוב, ולשים את האיכות במיקום משני. זה בסדר. זה טיעון לגיטימי, גם אם בעייתי (בעיניי, לדעתי). אפשר לחבר בין אג'נדה לבין איכות גם מהצד הפרוגרסיבי, אבל זה נעשה במודע, באמצעות שימוש בשני קריטריונים שונים וחשובים.
"דוחפים לנו עוד להט"ב" זה כבר סיפור אחר. יש עוד להט"ב? זה אומר שדחפו אותו. ואם דחפו אותו זה אומר שהיצירה נפגעת. וזה אומר שהיא פחות איכותית ופחות מבדרת, ועולם הקולנוע יקרוס אם לא נעצור את הסחף המטורלל הזה. קו ישר עובר בין הביקורת החברתית לביקורת האמנותית. קו שאולי נעצר לפעמים לפני הסוף הקיצוני הזה ששמתי, אבל זה הכיוון שהוא זורם אליו.
זו הסיבה שאפשר למצוא אנשים רבים מהצד הפרוגרסיבי שאוהבים את "חברים", וצופים עדיין בסרטי דיסני ישנים, כשהם מעקמים את האף מול חוסר הייצוג או הייצוג הלקוי של שחורים ב-"חברים", או של מגדר בסרטי דיסני. הסרטים הישנים ממשיכים לצאת, ולהצליח, גם בקרב דור Z, וגם בקרב הדור שאחריו, עם כל עיקום אף מול נסיכה נרדמת, ונסיך מקרטון עם חרב שלופה. אפשר לראות את זה בסרטונים של קראק'ד, ב-SNL, או בסדרות שמתכתבות באופן ישיר עם תרבות הפופ (כמו מרוששות) איך האהבה לסדרות ולסרטים הישנים בולטת לצד ביקורת רכה, עיקום אף, אמירה חדה, שנשמעת ברקע.
איפה זה מתקיים בצד הלא פרוגרסיבי? אולי אני לא מכיר מספיק טוב, אבל לא מצאתי. כל מה שראיתי מקשר בין חוסר איכות לבין עודף ייצוג. מלחמת הכוכבים נכשלה בגלל דמות אסייתית או בגלל דמות נשית גיבורה. קו ישיר בין איכות לקויה של תסריט לבין הייצוג. הסדרות החדשות של מסע בין כוכבים גרועות. למה? כי יש דמות א-בינארית, ודמויות של גייז. ברור שהפרוגרסיביים הורסים את הכול. זה כל מה שמעניין אותם. אז הם מזניחים את התסריט וכופים עלינו את האג'נדות שלהם.
הנוסע השמרני
בדיוני פרוגרסיביים שמרניים בעין הדג, אף אחד לא שומע אותך צועק
תרבות הביטול
בבידור – הבעיה הפוכה, אין מספיק "ביטולים".
ידוענים שמשמיעים דעות מחליאות משפיעים על ילדים ונוער, תופסים מקומות של טובים מהם, ומאלצים אנשים טובים לסבול את נוכחותם או לוותר על עסקת חבילה (כגון סדרת טלוויזיה) בגללם.
באקדמיה – זו הבמה לביטוי דעות, להשפעה ולשינוי דעות. תנו להשמיע דעות איומות ומנגד להפריך את השקרים שהן מתבססות עליהם. תנו להשמיע דעות לא נעימות, להבין למה הן מפריעות וכמה אמת יש בהן.
הרמאות השמרנית דומה לתרבות הביטול: מטבע שמצידה האחד אין מקום לדיון ומצידה השני אין כנות בדיון. כך או כך לא נתקדם לשום מקום ולא נלמד שום דבר.
מסכים בנוגע לאקדמיה
בנוגע לבידור פחות. כי ידוענים מבטאים ומהדהדים דעות שכבר קיימות בשטח. הם לא מגיעים משום מקום עם דעות מוזרות וחריגות כל כך. יש להם קהל. והקהל שלהם רואה מה התגובה של הצד השני, שמדברים עליו. אם משתיקים, זה נתפס כהשתקת שעות. אם מדברים, צועקים, מתווכחים, רבים, באופן מנומק, יש אוזן קשבת. לפחות מצד חלק מהמעריצים/תומכים. זה יכול להוות בסיס לשיח ובסופו של דבר להפרכה של דעות, אפילו קיצוניות ומחרידות, כמו אלה של קניה ווסט. אם משתיקים, זה בסופו של דבר חרב פיפיות, כי זה נראה כאילו הצד המשתיק לא יכול להתגונן. אין לו כלים להתנהל מול דעה לגיטימית, הוא מפחד ולכן משתיק.
בנוגע למה שכתבת על רמאות: מסכים מאוד. מעבר למה שכתבת, אני חושב שהתוצאה של זה, בנוסף לכך ששתיהן מעוותות את המציאות, ומשקפות תמונה חלקית, היא שהן גורמות לאנשים לא להאמין לדמוקרטיה ולחופש הביטוי, כי "כולם משקרים", ו-"אין אמת, רק נקודת מבט" (רעה חולה שאני שומע כל הזמן מצד התלמידים שלי, שקפצו לפוסט מודרניזם ולפוסט אמת, לפני שהבינו מהי אמת, מהו שקר, ואיך מבחינים ביניהם). הדמוקרטיה הופכת לבדיחה מעוותת, של מאבק מקיאוולי של צבירת כוח.