1. נפתח עם "שנות-אור" – הטריילר המלא:
אני עדיין לא בטוח מה אני חושב על הסרט. הטריילר נראה יותר כמו סרט אקשן חלל באנימציה, שזה נחמד אבל אני לא רואה איפה הטוויסט הפיקסארי שימצב דווקא אותו כסרט אקשן חלל שונה ומיוחד מאחרים. אבל היי, החתול חמוד! "שנות-אור", בכל אופן, צפוי לצאת לאקרנים ב-17 ביוני – ונשאלת השאלה האם דיסני יעשו גם לו אצבע משולשת ויכריזו שיצא במקביל בדיסני פלוס. אם זה יהיה המצב, עד ה-17 ביוני יש סיכוי שגם אנחנו נהנה משיטת ההפצה המפוקפקת הזו, משום ש…
2. דיסני פלוס מגיעים לישראל בקיץ הקרוב, והפעם על אמת נגעתי בכדור הארץ (אבל מי יודע, אולי בסוף נגלה שזו ציפי שביט בתחפושת חייזר), ומי שתשווק אותה פה בישראל זו חברת yes. זה לא אומר שתאלצו להיות כבולים אל yes כדי ליהנות מ"המנדלורי", אלא מדובר בהסכם "שותף מועדף": yes תפרסם את שירות הסטרימינג, ואילו לקוחות חברת הלוויין ייהנו מתעריף מוזל של דיסני פלוס: 30 ש"ח במקום 40 ש"ח (בבריטניה השירות עולה £7.99 שהם בערך 35 ש"ח. כך שלא דופקים אותנו, הכול טוב).
יש לי רק בקשה אחת לחברת yes: אנא מכם, בלי פרסומות של נועה קירל מסתחבקת עם מיקי מאוס. במיוחד לא עם דונלד דאק – הברווז הזה פאקינג קריפ.
3. ואם כבר פרסומות לחברות סטרימינג, זו החדשה לאפל TV, שבה ג'ון האם מתלונן שכולם שם חוץ ממנו, היא משעשעת מאוד. אל תדאג ג'ון, אתה לא לבד. גם אני לא מככב באף סדרה של אפל TV.
4. ואם כבר "אפל TV פלוס" (בואו נראה כמה ידיעות ברצף אצליח לקשר אחת לשנייה), ג'ואל כהן, מצמד האחים כהן, שחרר לאחרונה בשירות הסטרימינג את סרטו החדש (והראשון אי פעם ללא אחיו) "הטרגדיה של מקבת'". יהונתן חיבב אבל עם הסתייגויות, אבל מי שחיבב הרבה פחות הוא מבקר מתחיל/במאי הקולנוע אית'ן כהן, אחיו של ג'ואל, שפרסם ביקורת קוטלת לסרט, עם פנינים כמו: "… הטרגדיה של מקבת' הוא קערה מלאה בשפיך לטאות של הסוציופת הגדול בהיסטוריה". לא נו, זה לא באמת אית'ן כהן. לא שזה הפריע ל"הארץ" לגרום לנו להאמין אחרת.
5. ואם כבר שפיך לטאות, נטפליקס שחררו טריילר מסכם לכל סרטי 2022 שלהם:
טוב אגיד את האמת, אני לא שונא את כל מה שראיתי בטריילר (אם כי השטיק עם הדיבור למצלמה מעצבן), בטח לא את "רצח כתוב היטב 2", אשר לפי הטריילר נראה כי "Knives Out 2" זה אשכרה השם הסופי שלו, מה שמאכזב. הרי אין באמת המשכים בז'אנר "מי הרוצח". זה כמו ש"מוות על הנילוס" יהיה קרוי "רצח על האוריינט אקספרס 2". זה לא הגיוני! "רצח כתוב היטב 2" לא מתרחש באותה מדינה כמו קודמו, ומלבד בנואה בלאנק כל הדמויות בו חדשות. אתם יודעים, כמו בכל סיפורי וסרטי ז'אנר "מי הרוצח" שמקבלים שמות נוצצים משלהם.
מעבר לכך, סכינים היו מוטיב מרכזי ומאוד ספציפי בתעלומת הרצח בסרט הראשון. אז אלא אם ריאן ג'ונסון שוב ישתמש שוב בסכינים בתור מוטיב בסרט הבא, אין סיבה לקרוא לו Knives Out 2. תנו שם חדש, פחדנים!
איפה הייתי? אה כן, הטריילר ההוא לסרטי נטפליקס. הוא קצת מבלבל. הרבה מהם נראים רע, חלקם נראים נחמד, מיעוטם אף נראה די טוב. בסדר נו. גם השנה לא אבטל את המנוי לנטפליקס.
6. נכון שאתם מכירים את הצלם זוכה האוסקר רוג'ר דיקינס? טעות, מעתה כולכם מכירים את הצלם זוכה האוסקר סר רוג'ר דיקינס.
7. אוהבים תרנגולים? או מרד? סרטי המשך? במידה שעניתם "כן" לאחד מהם: סרט המשך של "מרד התרנגולים" יעשה דרכו לנטפליקס תחת השם "Chicken Run: Dawn of the Nugget". בסרט, ג'ינג'ר ורוקי מקימים מִקלט פסטורלי לחיות המשק באיזשהו אי, ואף נולדת להם בת. אבל איוּם חדש מטיל צל על חייהם השלווים.
ואם זה לא מספיק לכם, נטפליקס הודיעו כי ב-2024 יעלה סרט חדש בסדרת וולאס וגרומיט של אולפני ארדמן. אני בסדר עם כל אלה, נטפליקס בינתיים עושים בחירות נהדרות בכל הקשור לאנימציה.
8. טרם ראיתי את "צעקה" החדש אבל עם מדד 78% עגבניות טריות (82% במדד הקהל) והכנסות של 120 מיליון דולר כנגד תקציב של 24 מיליון דולר, לא מפתיע שפרמאונט כבר אישרו סרט שישי בסדרה. עכשיו נותר רק לנחש מי יהיה הרוצח הפעם: אני אומר, שמעיה. תמיד חשדתי בבחור.
9. חברת ההפקות A24 (שמתחילה להגזים עם הארטהאוסיות של "אופוריה") ובמאי "אקס מאכינה" (אבל גם "העולם שאחרי: הכחדה") אלכס גרלנד, עובדים על "מלחמת אזרחים" (Civil War), סרט אקשן עתידני בכיכובה של קירסטן דנסט. אבל עוד לפני זה, גרלנד ו-A24 צפויים להוציא עוד השנה את "גברים", סרט אימה בכיכובם של המועמדת הטרייה לאוסקר ג'סי באקלי ורורי קיניר אודות צעירה שנוסעת לחופשה באנגליה הכפרית לאחר מותו של הגרוש שלה. לא השתכנעתם? קבלו את הטריילר היפהפה הזה:
10. וכעת שטויות בטוויטר שלא ממש ראויות לסעיף משלהן, לכן פשוט ארכז אותן במקום אחד: הנה היקום הקולנועי של "סיפור הפרברים", הנה השת"פ המיוחל בין "מכוניות" של פיקסאר ובין "מהיר ועצבני" (בהשראת "הנהגת של מר יוסוקה") והנה הסוודר הנהדר בהיסטוריה.
11. סלבוי ז'יז'ק הוא פילוסוף סלובני ידוע.
סלבוי ז'יזק פרסם ניתוח פילוסופי מעמיק בנושא "מטריקס: התחייה".
סלבוי ז'יזק מעולם לא צפה ב"מטריקס: התחייה".
12. יאיר רוה, הפעם בכלכליסט, מנסה לרדת לשורש בעיה שמטרידה רבים מאיתנו: מדוע שוברי הקופות נהיו כל כך ארוכים? התשובה מורכבת אך השורה התחתונה היא שחברות הסטרימינג אשמות, ואיכשהו גם פורטנייט.
13. סיפור קצת מצחיק, עצוב אבל בעיקר מטומטם: "מועדון קרב" עלה לשירות הסטרימינג הסיני Tencent Video (השירות עם מספר המנויים השלישי הגדול בעולם אחרי נטפליקס ופריים וידאו) עם סוף שונה ממה שאתם ואני זוכרים – במְקום שהתוכנית של טיילר דרדן תצא לפועל (הבניינים המתמוטטים וכל זה), הסרט נקטע ובמקומו מופיעה שקופית שמסבירה שהמדינה עצרה את דרדן והוא נשלח למוסד פסיכיאטרי, שממנו השתחרר לבסוף ב-2012 (שקופית עם חופש יצירתי, הא).
אבל סוף טוב הכול טוב: בצעד יוצא דופן, הלחץ הציבורי עבד ו-Tencent Video העלו השבוע את הגרסה המקורית של הסרט. ובכל זאת, "מועדון קרב" תמיד צריך טוויסט טוב, והפעם צ'אק פלאניוק – מי שכתב את הספר המקורי שעליו מבוסס הסרט – טען שבאופן מפתיע, הצנזור הסיני קרוב יותר לחזון המקורי שהוא עצמו כתב (אם כי בספר, הפצצה לא התפוצצה בגלל תקלה).
אני מציע שנעשה מזה משחק בתגובות: קחו סרט, דמיינו שאתם צנזורה של שירות סטרימינג עם ערכים מפוקפקים ותנו לו סוף חדש. אני אתחיל: "חומות של תקווה", מנהלי הכלא עולים על תכנית הבריחה הזדונית של הפושע הנתעב אנדי דופריין, ובתור עונש הוא נשלח לכלא. אה, רגע…
14. "פרזיטים" יצא ב-2019 ומאז אני שומע את בונג ג'ון-הו עסוק יותר בלהכריז על סרטים ופרויקטים שהוא עובד עליהם מאשר אשכרה בלשחרר כאלה. בפברואר אשתקד כתבתי בפינה הזו שהוא כותב תסריטים לשני סרטים, אף אחד מהם לא נשמע כמו הסרט הבא שהוכרז לא מזמן שהוא עתיד לביים; מד"ב חללי בכיכובו של רוברט פטינסון על פי ספר בשם "Mickey7" שעתיד לצאת בהמשך השנה.
הספר יעסוק במשלחת לכוכב קרח בשם ניפלהיים. מיקי הוא בן אדם שאפשר להיפטר ממנו, כזה ששולחים למשימות מהסוג שלא חוזרים מהם בחיים. כשמיקי אחד מת, נוצר מיקי חדש עם הזיכרונות של הקודם. אולם אחרי מותו של מיקי6, מיקי7 מבין את התנאים של העסקה שעליה חתם. האמת היא שזה נשמע מעניין, אבל שיצא כבר לפועל.
15. כוכבת שאנג-צ'י מישל יאו מצטרפת לסדרה החדשה של במאי שאנג-צ'י דסטין דניאל קרטון, "American Born Chinese". סדרת האקשן-קומדיה, שמבוססת על רומן גרפי, מיועדת לדיסני פלוס והיא עוסקת בתלמיד תיכון שמנסה לאזן בין חיי הלימודים וחיי המשפחה, ונקלע למאבק שקשור באלים מהמיתולוגיה הסינית.
16. אוהבים את אבי נשר? אוהבים שירים מסרטים של אבי נשר? ספציפי למדי. בכל מקרה, ברכותי! יש לכם אפשרות להאזין פה ללהיטים הגדולים מהסרטים שלו.
17. ולסיום, הוכרזו המועמדים לטקס הראזי, שהפעם החליטו לירוק לברוס וויליס בפרצוף עם קטגוריה מיוחדת עבורו – כי מסתבר שהוא השתתף השנה ב-8 סרטים.
לי אישית מרגיש קצת זול (וקל מדי) לרדת על וויליס של השנים האחרונות. והסרטון החדש (כאן למטה) בסדרת Half in the Bag מבית RedLetterMedia עושה את זה די טוב. עם זאת, ראוי לציין שיש שמועות (שבשלב זה הן רק זה – שמועות) שברוס ויליס נמצא בשלבים ראשוניים של דמנציה. הסרטון למטה מראה, למשל, את ויליס עם אוזניות מיוחדות בסרטיו כדי שמישהו יזין לו את השורות שלו. ההנחה בסרטון היא שהוא פשוט עצלן מדי בשביל לשנן, אבל עניין הדמנציה יכול להסביר את זה בכיוון אחר ומעט טרגי יותר.
זה היה סיום יותר מדכדך משציפיתי. הנה כפיצוי דוק אוק שר את "לו הייתי רוטשילד".
14 - אהבתי את זה יותר כשקראו לזה Moon
גם כי בין היתר סם רוקוול > רוברט פאטינסון
ממש ככה
Moon זה אחד הסרטים המושלמים.
צעקה החדש ממש מאכזב
(ל"ת)
אהבתי את התגית החדשה
"אבי נשק"
זה חייב להיות השם של איזה עבריין באנשי קשר של עבריין אחר
(ל"ת)
עד כמה שהבנתי
לפי רמזים ששחרר ריאן ג׳ונסון, השם של הסיקוול ל-Knives Out הוא לא Knives Out 2, אלא שם אחר שפשוט עדיין לא הוכרז.
מניחה שהוא החליט שהסרט שלו מספיק ביג דיל בשביל לעשות את חשיפת הכותרת באופן קצת יותר חגיגי מאשר ״אה הנה זה נחשף יחד עם כל יתר הסרטים של נטפליקס״.
במחשבה קצת פחות נמהרת
זה אכן נשמע הגיוני יותר
האמת הוא הרוויח את זה ביושר
סרטי בלוקבאסטר למבוגרים זה זן כמעט נכחד, בטח באיכות של נייבס אאוט. קצת חבל לי שהוא יגיע לנטפליקס כי במסך הקטן לא חסר בידור מהסוג הזה, הסרט הזה צריך להראות נוכחות בבתי הקולנוע.
בסוף כל מה שיישאר זה סרטי קומיקס / גיבורי על וסרטי אימה
הו, האימה.
ייתכן שנטפליקס יתנו לו
הפצה קולנועית קצת יותר מכובדת מזו שהם נוהגים לתת לסרטי הדגל שלהם.
בהחלט מגיעה לקהל אופציה ריאלית לראות אותו בקולנוע, ואני גם מאמינה שאם הבאז סביבו יהיה חיובי כמו הראשון, צופים רבים יעדיפו לראות אותו בקולנוע (Covid notwithstanding).
מה שבטוח, בעוד שנהניתי מהטריילר של נטפליקס וסימנתי לעצמי כמה סרטים שנראים מעניין, רק כשהגיע Knives Out 2 הרגשתי התרגשות וציפייה אמיתית. ממש מקווה שהוא יעמוד בתקוות הגדולות שתולים בו.
בארה״ב דיסני פלוס עולה 25₪.
(ל"ת)
כן
אבל נראה לי שעדיף להשוות למדינות שיקבלו גם את שירות סטאר עם דיסני פלוס. ממה שהבנתי, זה פחות או יותר הולו.
כן, אבל זה הגיוני שבארה״ב זה יעלה יותר זול
השירות בארה״ב לא מצריך את דיסני להשקיע על תרגום תכנים או על דיבוב, זה לעומת מדינות שאינם דוברות אנגלית שבהם דיסני צריכים לתרגם את כל התכנים וגם לדבב את חלקם ואז גם לתרגם את כל הפורמט הגרפי.
הדברים האלה עולים כסף שמעלה באופן טבעי את מחיר השירות.
במיוחד כשמדובר בישראל שיש לה שפה שלא מדוברת באף מדינה אחרת בעולם.
כשמתרגמים לעברית או מדבבים לעברית זה ספיישל לישראל, אי אפשר לעשות עם זה שימוש באף מדינה אחרת בעולם.
כך שזה קצת מצחיק בעיני להשוות את המחיר בארץ לזה שבארצות הברית.
סבבה, אז שיאפשרו לקנות מנוי לאנגלית בלבד בפחות כסף או משהו
(ל"ת)
גם בארה"ב צריך להפיק כתוביות. עובדה שעושים את זה באיזה 20 שפות.
ולמה שאני אממן את הדיבוב לעברית עבור דיסני? אם הם מפיקים כתוביות בכל כך הרבה שפות עבור 8 דולר למה ישראל זה הקש ששובר את גב הגמל? הם במילא משלמים גרושים על זה.
בשורה התחתונה, כמו כל דבר שהוא לא שירותי מוזיקה, ישראל בין היקרות בעולם. ואנחנו ממש לא צריכים להפוך ל-shills של חברות הענק האלה. עובדה שבמוזיקה כולם הבינו שישראלים לא מוכנים לשלם הרבה, לצערי גם הבינו שישראלים פראיירים בנוגע לכל דבר אחר.
אני מניח שהם יבינו את זה מהר
כשישראלים צריכים לשלם הרבה הם מוכנים ללכת רחוק מאוד בשביל לא לשלם. יהודים.
באמת?
אני מרגישה שהרוב מתלוננים וקונים, כועסים וקונים.
אם הייתה תודעה צרכנית רצינית בארץ, ומוכנות לפעול בהתאם ולהחרים את מי שעושק את הציבור, לא היו יכולים לנפח מחירים באופן כל כך חסר פרופורציות לעומת יתר העולם.
על החתום – מישהי שירדה מהארץ, בין היתר, בגלל יוקר המחייה.
הישראלים כי פראיירים, לא מבינים כלום בכלכלה והממשלה לא רוצה שנדע
(ל"ת)
הרוב בהחלט רק מתלונן
אבל רק השבוע הצליחו להוריד את אוסם ב-20%. זה המון.
שבמקביל, החשמל, הדלק ובכערך על דבר שקיים ממשיך לעלות
ההישג הוא יותר עקרוני ותודעתי מאשר הוזלה בפועל של המחייה.
ל4 חודשים ולסדרת מוצרים אחת, זה די זניח
חרם צרכנים הוא דבר שכמעט לא קורה. במידה רבה רוב האנשים (לא רק בישראל) מאוד עצלנים, הם טובים בבאז וורדס אבל חלשים ביום יום. אין לי כח להדגים מהארץ ולהסתבך, אז לדוגמה לא ישראלית, השבוע אכלתי בחוץ עם קולגות, ופתאום הם רצו צ'יק פילה. אני אפילו לא הכרתי את הרשת, אבל אחד האנשים הזכיר שהם טעימים אך רעים, כי הם מעבירים כספים לארגון שעוסק בטיפולי המרה לנוער להט"בקי. ויתרתי על העונג, לצערי רק חצי מהקבוצה זרמה איתי על מקום אחר.
בארץ עוד רואים חרם צרכנים אחד מאוד יעיל, והוא של שומרי כשרות כנגד מקומות לא כשרים (הרי בתאוריה אין בעיה להכנס לטיב טעם ולקנות שם חטיף כשר סגור ועדיין זה מאורע יחסית נדיר)
אני לא יודעת מספיק על התרבות במדינות אחרות, בישראל לאנשים יש זכרון קצר, יש איזה אנטי מאוד גדול נגד המילה 'חרם' עם אפס מחשבה על האבחנה בין חרם על ילד בן 9 בבית הספר, לבין המנעות מתמיכה כלכלית בעסק/אדם שבוחר לבצע אקט פוגעני (בעיני המחרים). כך יוצא שמאבקים כנגד תאגידים או גופים עם כח כלכלי הם למעשה האשטג שדועך מהר מאוד. לצערי, בתור הנודניקית שאשכרה משתדלת להקפיד על חרם צרכנים אידאולוגי (ככל שאני יודעת וכמובן שעל פי הערכים שלי)- אני פוגשת הרבה מקרים ברשתות החברתיות בהם תוך חודשיים אנשים שוכחים שהבטיחו שיחרימו, או מחפשים נסיבות מקילות כשפתאום מתעורר צורך, או סתם כועסים אם מעיזה להזכיר את הסיבות לחרם צרכניות.
בהתחשב בכמות היהודים שישבו בהנהלה של דיסני לאורך 40 השנים האחרונות
תסמוך עליהם שמכירים ם את כל השטיקים שלנו.
ברוני הקולנוע: כיצד הפכה תעשיית הקולנוע בארץ לאנטי ישראלית?
תחקיר מעניין מאד של עקיבא ביגמן, שפורסם עכשיו בערוץ 14, על האופן בו הפכה תעשיית הקולנוע בארץ לאנטי ישראלית.
https://youtu.be/zrR0YJST3F0
איזו כתבה מגעילה, מניפולטיבית ולא מקצועית
קרנות הקולנוע הן "פי הטבעת של השמאל"
פסטיבלי קולנוע בעולם הם "מתייפייפים"
הגיע וצלצל באינטרקום של משרד, וכעס שלא הכניסו אותו ללא התראה וללא הסבר. ואז הלך להתיעץ עם מומחים, כלומר לראיין מומחים. מה אגיד, כולם נראים לבושים, מאופרים וממוקמים באופן פוטוגני להפליא. האם יתכן שהם דמויות קולנועיות שמתעוררות כך ללא התראה? או שהם קיבלו הזמנה וקבעו מראש מועד?
קשה לי עם הטיעונים שם- הם בפועל הטיעונים של רגב בזמנו, תחת טייטל של תיקון, הכתבה מבקרת את החד גוניות של הקרנות, אך עוסקת בקבוצה חד גונית אחרת אחת בלבד. ערבים מוזכרים רק בקונטקסט שלילי, יצירה נשית? פריפריה אמיתית? (סורי, באריאל יש יותר אקדמיה ויותר פיתוח מקרית שמונה, שדרות או אילת). אנחנו לא כאן כדי לדבר על מגוון, אלא כדי להשתמש בדיבור על מגוון כדי להסיט את הדיון לנקודה ספציפית של המרואיינים, שכולם מינויים של שרה ספציפית שמואדרת גם היא.
ביסודם של הטיעונים יש כמה נקודות מדויקות- צריך לקצוב את פרק הזמן שאנשים עומדים בראשות הקרנות, מסכימה. והייתי מוסיפה שצריך להגדיר קריטריון למינוי כי זה לא צריך להיות מינוי פוליטי בלבד. הצגת הטיעון קצת מניפולטיבית- ברור שיש מאות דחייות, כי יש מאות הגשות ורק מספר חד ספרתי נמוך של אישורים- יש מידע על פילוח הדחיות? ועם כל כך מעט תקציב, אכן צריך עבודת עורך לברור מבין כל עמדות הלקטורים מי הכי מתאים למימון. אם אכן יו"ר קרן בוחר במנותק מעבודת הלקטורים, אז יש בעיה הרעיון של תמיכה אזורית עשוי להיות נכון בעיני, אע"פ שהייתי שמחה להבין מה משמעותו. רק שאין בו הרבה ערך בעיני כשהשיח המאוד מאוד גלויי בכתבה הוא על יו"ש בלבד, ופריפריה ישראלית הוזכרה לשניה כדיי להזכיר שלא רק יו"ש נחשבת אזורית (כמה כסף מקבלים בשדרות ובגליל? ביו"ש 14 מליון, זה מה שאמרו בכתבה).
רגב הקימה ועדה שכתבה דוח מאוד מפורט עם הצעות, ובסוף שום דבר לא ייצא אל הפועל. במהלך כהונתה מומנו כל מיניי סרטים כמו פוקסטרוט שהם כל כך מבקרים, ואם יורשה לי להזכיר, היא נהנתה מאוד לצאת אל פסטיבלי הקולנוע ה"מתיפיפים" ולקצור כותרות. הכתבה קצת שכחה לשאול איפה היו הכשלים שלה, ולמה היא לא הצליחה ליצר שינוי עמוק מספיק או לקדם יותר שינויים. אני בעיקר זוכרת איך חתכה את תקציב כדורסל הנשים, או איך שהחליטה להעניק תמיכת מיעוטים לזמר הכי מצליח במדינה. בעיניי האדרתה מצחיקה ומעידה על בחירת נרטיב עלילתי לכתבה עצמה, יותר מאשר עיסוק בבעיה.
הכי מצחיק שבסוף מכל ה"מאות תגובות של יוצרים מתוסכלים" הסיפור שוב חוזר לרועי הורנשטיין, ההוא שטען שהכל פוליטי אך הדגים רק תגובה אחת או שתייים מתוך מספר הליכים שוניים, כלומר לא הציג את ה4-5 ביקורות הנוספות שקיבל (ונדמה לי שהיה מי שהגיב וטען שעיקר הביקורת על התסריט שלו נגעה לאיכות הכתיבה, אבל אני לא זוכרת לגמרי). אני די סקרנית לראות את התוצר המוגמר, להבין מי צודק בויכוח.
ומעל הכל- למה לעזעזל ואלס עם בשיר או פוקסטרוט הם אנטי ישראלים?
אגב, ניסיתי למצוא מידע על הסרט החדש
כך גיליתי שהליהוק וגיוס הכספים החלו לפני עשור, ואז היוצר קיבל אחלה כתבת יח"צ על איך יהיה הראשון לצלם סרט ישראלי ב3D
ומעניין יותר שגיליתי שבשונה מיוצרים רבים (כולל כאלו שיצא לי להכיר, כולל כאלו שויתרו על החלום ומעולם לא יצרו אף סרט אחרי סיום לימודי הקולנוע) הוא כן עשה סרט בעבר הרחוק, שנקרא 'המקלט' ומגולל את סיפורה של משפחה שנתקעת במקלט אחרי שפצצת אטום נפלה על ישראל. הסרט מומן על ידי קרן הקולנוע הישראלית, היה מועמד לפרס הסרט בפרסי אופיר, וזכה בפרס באיזה פסטיבל בחו"ל. בקאסט היו כל מיני עלומים כמו גילה אלמגור (שהצטרפה מייד כשקיבלה את התסריט, על פי דברי היוצר)
היוצר טען שלסרט ייש פוטנציאל למכור כמו בופור או אביבה אהובתי.
כל זה מהווה תגלית מרתקת כשלמעשה היוצר מהווה את מקרה המבחן האולטימטיבי של הטענות בכתבה- כי הוא "מתחיל" ו"לא קיבל תקצייב בגלל פוליטיקה", ומסתבר שבעבר, עם סרט פוליטי בלתי שמאלני, הוא עצמו נהנה מכל הנקודות שהכתבה לעי"ל מנגחת, וכדובדבן על הקצפת- לא הוכיח שהוא קולנוע מסחרי ראוי לתיקצוב, כפי שהם הלינו שצריך לעשות- שהרי לטענתם זה לא פייר שבמאים עם טעם אזוטרי, שזוכים בפסטיבלים בחו"ל, מקבלים את הכספים אע"פ שהעבודה שלהם לא מסחרית.
מישהו ראה את הסרט? איך הוא?
בטוחה שהוא היה מועמד לפרסי אופיר?
כי אני לא רואה לו זכר במועמדויות.
הוא לא
הרבה פעמים יוצרים, אנשי הפקה ואפילו עיתונאים מדברים על סרטים שנרשמו לתחרות כאל מועמדים, בין אם זה בכוונת מכוון כדי להעצים סרט ובין אם זה בגלל בורות וחוסר שליטה בטרמינולוגיה. טעות נגררת שלפעמים מגיעה עד לקורא (ועוד קורא) שעלול בטעות לתייק בראשו את המידע הזה כעובדה כמו שכמעט קרה כאן.
בנסיונות החפירה מצאתי שורה שפרשתי כך
אנסה לחפש אותה מאוחר יותר, אבל אם להיות כנה לא מספיק אכפת לי ואם שניכם בדקתם במקורות אמינים ולא מצאתם, כניראה שטעות שלי או כפי שאתה טוען, שורה שהבנתי לא נכון.
בשורה התחתונה כשיצא הסרט, היוצר שלו talked the talk שזה לגיטימי לחלוטין. גם הפסטיבל הזר הוא לא מה"מתייפייפיים" האירופאים אלא מהבלתי מוכרים אי שם באמריקה. ועדיין, זה מידע שהשתמשו בו לטובת הקהל הישראלי.
פשוט הכל מתחבר לכדי מה לעזעזל קרה באמצע שהיוצר מרשה לעצמו לצאת נגד סרטים שעברו מסלול דומה אבל גם שמענו עליהם? איך הוא מעז לטעון לאפליה כשקיבל מימון לסרט בעבר? זה ממש מאיר באור חדש את כל התלוונות שלו.
מצאתי כתבה אחת על הסרט, והיא סתומה ולא אינפורמטיבית.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/47/ART1/565/690.html
וזה רבותיי, למה לא צריך לממן תרבות ע"י הממשלה
(ל"ת)
הבעיה שבמדינות קטנות כמו שלנו מה האלטרנטיבה?
האזרחים מוכנים לממן מכיסם סרטים כמו לשחרר את שולי או החדש של אבי נשר אבל מה עם כל השאר? יש רשתות כבלים שמוכנים לשים כמה אחוזים אבל לאף אחד זה לא באמת משתלם לממן סרט מכל הכסף. גם ככה כרגע רוב הסרטים שלנו ממונים על ידי מדינות אירופאיות, כאשר סרט אחד צריך לקושש כסף מאיזה מאיזה חמש מדינות רק בשביל לממן 60 אחוז מההפקה בערך.
זה שלא ברור מה האלטרנטיבה
לא אומר שאני צריך לשלם בעל כורחי על הפקת סדרות בכאן 11. אם הקהל לא ירצה לשלם על התוכן הזה, זאת זכותו, ואם הוא ירצה, לא יצטרכו להכריח אותו. הדבר הזה שכספי מיסים שלי הולכים להפקות תרבות שאף אחד לא שאל אותי לגביהן הוא מטורף בעיניי.
אין ספק שהרבה מהתרבות הישראלית תימחק ללא תקצוב ממשלתי
הטענה הרווחת היא שלמה שאין הצדקה כלכלית אין זכות קיום. אבל גם אם נקבל אותה, אני לא בטוח שלתרבות הזו אין הצדקה כלכלית – נכון שבצורה ישירה (מכירת כרטיסים) היא לא יכולה להחזיר את ההשקעה, אבל היא עוד נדבך בסל השירותים הממשלתי שגורם לאדם להרגיש שהוא חי במדינה מודרנית ש"תחרותית" ביחס למתחרים (ודווקא למשלמי המיסים הגדולים ביותר יש את האפשרות הרבה ביותר "לעבור למתחרים"). כלומר, יבוש של התרבות, ממש כמו יבוש של מערכת החינוך/בריאות/שיטור ציבוריים (גם אם במידה פחותה) עשוי להקטין את האטרקטיביות של המדינה למשלמי המיסים שלה (בערך כמו שעובדות הוצאות הרווחה בחברות הייטק, שלמרות שלכאורה עובדים עשויים לטעון שהם היו מעדיפים את השווי הכספי שלהם לכיס, חברות מעדיפות להשקיע בעובד בצורה עקיפה דרכם ולא דרך העלאה קטנה בשכר). כמובן שזאת תאוריה שקשה למדוד, אבל תנסה לראות מה חסר לאזרחים ישראלים בחו"ל מישראל, ותגלה שמדובר הרבה פעמים בתרבות (הרבה פעמים פופולרית, ויעידו ההופעות המצליחות של זמרים ישראלים בארה"ב, אבל גם התכנים של "כאן" למשל, שרק השבוע היה כאן שרשור על גישה אליהם מארה"ב).
לא יודע אם זו אכן הטענה רווחת אב לפי הגישה הזו
הסרט היחיד שיש לו זכות קיום שיצא השנה זה ספיידרמן. אניע לא בטוח עד כמה הקונספט של האומנות מתחבר עם הקביעה הזו. כלומר, יש אומנות שהיא מסחרית (ותמיד רצוי שפיסת אומנות תכניס כסף) אבל זה ממש לא המצב הקבוע.
היו הרבה סרטים מצליחים השנה שהם לא ספיידרמן
ובכל מקרה, התרבות האמריקאית (כמעט) ולא מתוקצבת ציבורית, אז כל סרט שיוצא הוא כזה שלפחות האמינו שהוא יכול לכסות את התקציב שלו (או לפחות באופן עקיף, כמו שעושות חבילות הסרטים ה"איכותיים" של שירותי הסטרימינג). אבל קשה להשוות בין הפוטנציאל הכלכלי של התרבות האמריקאית לכל אחת אחרת בעולם (גם אם יש כאלו כמו סין, הודו, יפן או קוריאה שמשגשגות כלכלית בפני עצמן).
אז מבחינתך חוץ מלקולנוע האמריקאי לשאר אין זכות קיום?
וחשוב לציין שהתעשייה האמריקאית זה שם רחב להרבה מאד ברים. רובה היא גם די אינדי ולא בהכרח כלכלית. בכל מקרה לא התכוונתי לפתוח דיון על מתי סרט מכניס או לא, אלא על האם לדעתך סרט חייב להיות להתקיים?
אתה אומר "זכות קיום"
ומתכוון "פריוויליגיית מימון".
אוקיי ו?
אז הדיון נהיה על למה זה בסדר לממן את X (למרות שאם אני מבין את הראש של יצחק, כאשר אני לא מסכים עם הבחירה אז זה לא בסדר להשתמש במיסים שלי בצורה הזו) אבל לממן את Y לא תקין. אני באמת לא מבין. וגם זה לא שהמדינה מציפה את התעשייה בכסף, אני בטוח שלעומת מדינות מערביות אחרות האחוז שישראל מוציאה על תרבות מהתקציב הוא לא מהגבוהים. לא שאני משווה, לכל אחת וההוצאות שלה, אני פשוט באמת לא מבין לאן אתה חותר.
לא טענתי את זה בכלל, כיוון שאני חושב שהשקעה בתרבות
היא לא רק נכונה, אלא גם עשויה להיות משתלמת – פשוט שבמרבית המדינות שהם לא ארה"ב, הרבה מהתרבות הלא סופר פופולארית נשענת על מימון ממשלתי (או נדבנים אחרים, או רגולציה ממשלתית כמו המקרה של השקעות תוכן של יס/הוט) בעוד בארה"ב גם דברים שהם לא מיינסטרים מוחלט (בין אם זה סרטי אימה או דרמות כמו "כוחו של הכלב") יכולים להתקיים מתוך צידוק כלכלי טהור.
הקולנוע האמריקאי גם כן מתוקצב מלא מעט כסף ממשלתי
צבא ארה"ב נוטה להשקיע הרבה מאד כסף ולהעניק הרבה ציוד בחינם להפקות שמציגות אותו באור חיובי (שזה רוב הסרטים המסחרים האמריקאיים). ההבדל היחיד הוא ששם יש עוד פחות פיקוח מאשר במדינות כמו ישראל, וחלוקת הכספים נעשית בצורה הרבה יותר דמגוגית מאשר פה.
זאת טענה מעניינת מאד
ואני מקבל את הגישה הזו באופן עקרוני. אני פשוט משוכנע שבמקום שצריך תרבות, השוק החופשי יעשה את זה הרבה יותר טוב מאשר הממשלה (כמו כל דבר אחר).
הדיון הזה, כאן בדיוק, הוא הסיבה לכך שצריך מימון ציבורי של תרבות (בין היתר)
בשוק חופשי, תוצרי תרבות בעלי פוטנציאל הרווח הגדול ביותר ישגשגו. בדרך כלל זו התרבות הפופולרית ביותר. היא יכולה להיות פופולרית כי היא נגישה, ופונה למכנה המשותף הרחב ביותר, כמו שאכן קורה במרבית המקרים. במדינות מסוימות היא יכולה להיות פופולרית מספיק כיוון שהיא חשובה, או אינטליגנטית, או ביקורתית, או מוכרת דימוי של אחד או יותר מכל אלה. זה נדיר אגב, מאוד, ואין הרבה מדינות שבהן זה יכול להתקיים.
ישראל היא לא אחת מהן. תרבות כזו לא יכולה להתקיים כאן מהרבה סיבות, שלא קשורות לפופולריות, או חשיבות, או דימוי וכו'. הרבה אנשים יריעו לסרט שיזכה או יהיה מועמד לאוסקר האמריקאי, למרות שהוא בכלל סרט אמנותי פלצני שראו 200 אנשים לפני שהיה מועמד. יש לכך חשיבות ערכית, תרבותית, חברתית, ותדמיתית, חיצונית ובעיקר פנימית.
גם הקולנוע הפופולרי ברובו לא יצליח לשרוד כאן, או לפחות לשגשג. אולי בקושי לגרד רווחים. אבל נניח שכן, ויש שוק חופשי אמיתי בישראל, או כמו שעומר מואב אוהב להגיד (בצדק מן הסתם, הוא כלכלן מהשורה הראשונה, וזה מושג הרבה יותר מדויק), כלכלה תחרותית, והוא מאפשר קיום של סוגים שונים של קולנוע, אמנותי ולא אמנותי. במקרה כזה, מה הכלים של הציבור לנהל איזשהו סוג של דיאלוג עם היוצרים, או בכלל עם סוג האמנות הזה? אם הם מתנגדים לו, מה הם יכולים לעשות? הפתרון המרכזי שעומד לפניהם הוא חרם צרכנים, או סתם לא לקנות כרטיסים לסרט. זה העיקר. לכתוב מאמרים כועסים, פוסטים, ציוצים. לדבר נגד הסרטים, לנסות לשכנע. כל זה נהדר ונכון. אבל בשורה התחתונה, הכלכלה התחרותית ניצחה, הסרטים פופולריים, ולכן יש להם זכות קיום. זה המבחן היחיד.
ואם הם רוצים סרטים מסוג אחר, של יוצרים יותר מגוונים, או פחות מגוונים, או עם אידיאולוגיה אחרת, או יותר אמנותיים, אבל הם לא פופולריים. הם יכולים ליצור בעצמם ולפנות לקהל, נכון, אבל אם אין להם אפשרות כזו? כי הם לא מוכשרים, או כי אין להם יכולת כלכלית? הם יכולים לכתוב מהיום עד מחר, להשמיע קול. המבחן היחיד הקובע הוא מספר הכרטיסים/סטרימינג/הורדות חוקיות. אם אנשים ימשיכו לקנות כרטיסים לסרטים השנויים במחלוקת, זה מה שמשנה. זה לא אומר שלא מסכימים עם הביקורת. למשל, ממקום אחר, אני יכול להיות בעד מחזור מהיום עד אינסוף. אם אין מתקן מחזור קרוב אליי לבית, אני לא אלך עד לקצה השני של העיר שלי עם שקים מלאים בקבוקים כדי למחזר. זה לא אומר שאני לא מכיר בחשיבות של מחזור. במקרה של קולנוע, בא לי לראות סרט שקצת יבדר אותי, אין לי כוח לערך מוסף, או לסרטים כבדים. בסדר. נכון. אבל זה לא אומר שאני נגד סרטים עם ערך מוסף, או סרטים כבדים. סתם לא בא לי. ולא מספיק חשוב לי לקנות כרטיס לסרט כזה. אבל אני מכיר בחשיבות הסרטים האלה, ורוצה שהם יתקיימו.
במציאות שלנו, שבה יש סבסוד של אמנות, ושל קולנוע בפרט, מתנהל דיון ציבורי מחויב המציאות במדינה דמוקרטית שיש לו השפעה אמיתית על המשך קיומו של קולנוע שאין לו היתכנות כלכלית, לא מסיבות של חוסר פופולריות, או חוסר חשיבות תרבותית. קולנוע שוליים, שכיום אין לו קהל, שוב, מסיבות שלא קשורות לטיבו של הסרט או לפוטנציאל האמיתי שלו. הדיון כאן, באתרי קולנוע אחרים, בביקורות, ברשתות החברתיות, סביב שאלת הקרנות, והמימון הציבורי, ומה מותר, ומי מותר, והאם מותר, ואולי אסור סרטים כאלה, וחייבים סרטים אחרים. הדיון הזה הוא בעל חשיבות עצומה. במסות גדולות הוא מגיע לגורמים הרלוונטיים בממשלה ובקרנות, והוא יכול להשפיע ולשנות את דעתם. הקרנות, שלא כפופים לעקרונות הכלכלה החופשית, יכולים לשמוע את הקולות שעולים מהשטח, ולשנות באמת את מתווה ההיסטוריה התרבותית הישראלית. זה בעצם עוד ערוץ מימון, שמסיר חסמים שמציבה הכלכלה החופשית, אבל לא מבטל אותה. משקיעים פרטיים יכולים להמשיך להשקיע בסרטים בעלי פוטנציאל רווח מסוים.
ואם בכלכלה חופשית עסקינן, נחזור לשורה התחתונה, שהיא שורת הרווח. גם אם לסרט אין היתכנות כלכלית היום, זה לא אומר שלא יהיה לו מחר. אבל החסם הוא היום, והוא מונע פוטנציאל היום, והוא כמעט בלתי עביר. משמע, הכלכלה החופשית פוגעת בהתפתחות שלה עצמה, באמצעות הצבת חסמים בלתי עבירים, או שלפחות קשה לעבור אותם, שמונעים ממנה להשתנות, להתפתח ולגדול.
יפה כתבת
רק שלא מובן לי מי הוא אותו אורקל שיודע מהו הסרט שבו כדאי להשקיע כי היום אין לו קהל אבל בעתיד הוא יהיה נכס צאן ברזל?
גם ל"החדר" לא היה קהל. ובצדק.
אנשים כותבים שצריך להשקיע גם בתרבות לא פופולרית. אבל, במי? הרי יש הרבה המבקשים תקציב, מי טוב מהאחר?
הכתבה מתחילת השרשור טוענת שיש מניעים שאינם איכות, אלא אידאולוגיה. זה טוב? זה רע? לא יודע.
אני טוען שלא צריך בכלל להחליט. כמו שלא בוחרים לי את אופן הלבוש. וגם למה קולנוע? מה עם אומנויות אחרות? אין לזה סוף…
אין אורקל, גם לא בכלכלה תחרותית
יש ניסיונות, מבוססים יותר או פחות על עבר תחרותי, שחלקם מצליחים וחלקם לא. מי שהצליחו מקבלים הזדמנות נוספת, מי שלא, נזרקים לפח. המבחן המשמעותי היחידי הוא ההיתכנות הכלכלית לפחות, או שורת הרווח הסופית. התוצאה היא שנותנים בעיקר הזדמנות למי שכבר הוכיח שהוא הצליח כלכלית. זה המנגנון העיקרי והמשמעותי ביותר, שמייצר הצלחות כלכליות אדירות, אבל גם מונע אחרות מלהתפתח, ואולי להגיע לשיאים חדשים אחרים, שכולם ירוויחו מהם, לא רק בשקלים או דולרים, אלא ערך משמעותי לחיים שלנו (אמנות מרהיבה, בידור מצוין שלא נראה כמוהו, ביקורת שלא נשמעה וכו').
זה נכון בכל מוצר/שירות שמוצע בכלכלה החופשית. אני לא צריך לספר לך שיש המון סטארטאפים שנכשלים, הרבה יותר מאלה שמצליחים. גם אם הם מציעים שירות מעולה, שיכול להציל הרבה מאוד אנשים, או לשפר את תנאי החיים שלהם. לא תמיד זה בגלל שהשירות שלהם הוא לא מספיק טוב, או יעיל, כמו שמוצע פה. יש המון סיבות אחרות. למשל, קוטן שוק. המוצר יקר לייצור, אבל יש אנשים שירוויחו ממנו רווח עצום לחייהם האישיים (תרופה מצילת חיים למחלה נדירה , הנגשה לאנשים עם מוגבלות לא שכיחה וכו'). מנסים, נכשלים, טומנים את השירות או המוצר באדמה וממשיכים הלאה. ויחד עם המוצר או השירות גם את האנשים עצמם. בחלק מהמקרים, ממש מילולית.
השוק החופשי הוא אידיאולוגיה. עצם השימוש במושג הזה מעיד על כך. למה זו לא אידיאולוגיה? היד הנעלמה, האמון המוחלט בכך שיש איזושהי יד מכוונת, מנגנון קסום, שיסדר את הבלגן בשבילנו. יש כל כך הרבה הנחות יסוד שלא הוכחו. כל כך הרבה כשלים באמצע, כמו כל מנגנון שנוצר על ידי בני אדם. זוהי אידיאולוגיה לכל דבר ועניין, צורת הסתכלות על העולם, שמתוכה נגזרת שיטה כלכלית, שמיטיבה עם חלק, והורסת אחרים. אבל אנחנו נותנים לשיטה לקבוע מי ראוי ומי לא. למה? כי היא יודעת יותר טוב. אז מתעלמים מתוצרי תרבות ואמנות שקורסים כלכלית. כי אם השוק החופשי קבע שהם צריכים לקרוס, משמע זה מה שצריך להיות. גם אם החלטנו מראש שהמנגנון הקובע הוא שוק חופשי, נתנו לאידיאולוגיה להכריע מי לשבט ומי לחסד.
הכתבה בתחילת השרשור, ובכן… בעייתית, נגיד? את הטיעונים הבעייתיים שם לא קשה לערער. מספיק להסתכל על תקופת הזוהר של הקולנוע הישראלי, למול ההיתכנות הכלכלית שלו, ואיזה סרטים יצאו, ומה האופי האידיאולוגי שלהם, כדי להבין שדמגוגיה היא כלי מעולה, רק כשהיא טובה, ולא רואים את התפרים. כשהיא לא כזו, היא פוגעת במטרות של עצמה.
במי צריך להשקיע? יש המון שרוצים. נכון. לא יודעים. הלקטורים לא יודעים, כמו שחברות הפקה לא יודעות אם יצליחו או לא. זה הכול השערות. מנסים. נותנים אפשרות ליוצרים צעירים, אחרים. אולי בגלל פן אידיאולוגי, אולי אמנותי, אולי שניהם. מוציאים אותם לשוק. יש המון שלא מצליחים להגיע לקהל או להשפיע. יש מעט מאוד שכן מצליחים. רק שכאן הצלחה היא לא רק כלכלית, אלא גם אמנותית, ביקורתית, תדמיתית. איך תמדוד בכלכלה תחרותית סרט אמנותי קטן, שאין לו היתכנות כלכלית, אבל פוטנציאל עצום לזכות בפסטיבל קאן? אין שום כלים למדידה בפועל. לא משמעותיים לפחות. אז בדיוק כמו בשוק החופשי, ובדיוק כמו סטארטאפים למשל, מפיקים סרט, מוציאים אותו לשוק, נותנים לו הזדמנות להצליח. אם כן, מעולה. אם לא, בסדר, ניסינו. נתנו הזדמנות. רק שכאן יש עוד מדדים להצלחה, לא רק כלכליים. הסרנו חסם כניסה. נתנו עוד הזדמנות, שלא תלויה בשורת רווח כלכלית פוטנציאלית, אלא רווחים אחרים. אמנותיים, תרבותיים, חברתיים וכד'. נתנו עוד הזדמנות לקהל להשתתף בדיון כמשלמי המיסים, להשמיע את קולם, להגיע לגורמים מקבלי החלטות, לשנות דעות. ונתנו לקהל עוד לגיטימציה לעשות את כל זה, ועוד במות לעשות את כל זה.
ניכר שאתה מבין, אני מכבד את נימוקיך
ואף מסכים עם רבים מהם. אך מסקנתי קצת שונה.
בכדי לא לחזור על עצמי, ראה הודעה שכותרתה "נהדר!", כמה הודעות למטה.
זה דיון מורכב
ושאלת המימון הציבורי של תרבות היא מספיק מורכבת גם בלי להקצין את הטענות. זה ברור שאין אורקל שיכול להגיד מהו אותו סרט שיהיה נכס צאן ברזל, וברור שיהיו גם נפילות.
כמה סרטים זוכרים מתוך רצועת ראשון ברמה של ערוץ 3 של הכבלים? אני מוכנה לחתום לך שאצל הרוב המוחלט של האנשים המספר הזה יהיה אחד. קוראים לו מבצע סבתא.
(ואצל חלק המספר יהיה אפס, פשוט כי הם לא יודעים שמבצע סבתא התחיל מתוך רצועת שידור שנבעה מ"כפייה" של הפקות מקור על חברות הכבלים שנקראה ראשון בדרמה).
אז יש הרבה סרטים שנשכחו ויש אחד, מבצע סבתא.
אני חושבת שזה אחד מהסרטים שאפשר להגדיר כנכס צאן ברזל של החברה הישראלית.אבל בשביל שהוא יהיה קיים היה צריך בדיוק את הרצועה הזו שנתנה מקום (ותקציב) ליוצרים ליצור סרטים מסוג אחר.
אידיאולוגיה משפיעה. ברור שהיא משפיעה. מי שאומר שהיא לא משפיעה טועה (או משקר), ובאמת משקיעים גם בתחומים אחרים כמו תיאטרון וספרות מקור (הם פשוט קצת יותר זולים אז הדיון הוא על ה"כסף הגדול"). אבל אף אחד לא מדבר על אורקל שיידע לנבא בדיוק את הסרט הנכון. מדברים על הגדלת המגוון כדי שמתוכו יעלו אופציות שלא היו קיימות קודם.
(למען הסר ספק – זה לא חלק מהדיון השלם לגבי האם זה כן או לא תפקידה של הממשלה לממן את התרבות. זה רק כדי לדייק את הטענה הספציפית הזו)
רוב האנשים שמכירים את ״מבצע סבתא״
לא ידעו לעשות את החיבור לראשון בדרמה מהסיבה הפשוטה שרוב מי שמכיר אותו לא נחשף אליו דרך הרצועה (שהייתה בערוץ נישתי) אלא רק בהמשך, אבל כן, זאת דוגמא בעד מימון/כפייה של כסף ציבורי לטובת מי שמצדד בעמדה. כמו כן, שווה להזכיר שגם ״יוסי וג׳אגר״, סרט לא פחות אייקוני מ״מבצע סבתא״, הופק ושודר במסגרת אותו רצועה והתרחב להפצה קולנועית.
צודק, אז שניים...
משום מה יוסי וג'אגר זכור לי מתקופה יותר מאוחרת, ואמנם זכרתי שזה מהפקות המקור של הכבלים אבל חשבתי שזה היה אחרי תקופת "ראשון בדרמה".
אז שניים. בהחלט שני סרטים חשובים בתרבות הישראלית שהגיעו בזכות/בגלל התערבות ממשלתית, וכתוצאה מהגדלת המגוון (שמן הסתם דרשה על הדרך הפקה של סרטים נשכחים…)
נהדר!
אני מדגיש שיש שיטות אחרות לקידום תרבות, שאינן חלוקת כספים ע"י הממשל.
כפייה של אחוז הוצאה של גוף שידור עבור יצירה מקומית היא לדעתי יותר טובה. זו השיטה שמביאה לנו את הסדרות הנהדרות, והגרועות, המגיעות מחברות הכבלים והערוצים הציבוריים. בשלושים שנה מאז יצירת הרשות השנייה (שיטת כפיית הוצאה), היא הביאה לנו את מרבית הטלוויזיה הטובה והגרועה, וגם הרבה קולנוע. רשות השידור (מה שרובכם קראו לו הערוץ הראשון, מימון ישיר של המדינה) הביאה בערך כלום וחצי. היא חיה על האדים של מה שהיה בשנות ה 70-80. היה צריך לפטר את כולם ולסגור אותה בשביל לקבל את התוצרת של השנים האחרונות.
אני מדגיש, אני אישית נגד כפייה. אבל אם כבר אתם מחליטים שבמערכת האיזונים הכוללת, מחיר התרבות שווה כפייה, אז תנו חופש ליוצרים השונים, תנו שוויון הזדמנויות.
מדינת ישראל לא יודעת לבחור את הסטרטאפ הבא, הסרט הבא וכו'. צרו מנגנון המכריח השקעה, אבל לא מנסה לבחור מנצחים. זה עובד די יפה במערכות הפנסיה והבריאות.
באמת, הניסיון הספציפי פה בישראל מראה שניתן להפיק כל כך הרבה יותר תרבות מגוונת מאותם תקציבים, אם רק יתנו לאנשים להחליט לבד.
למען הסר הספק
אני אדגיש ששיטת כפיית יצירה מקומית היא מה שתדלקה את ערוץ 3 של חברות הכבלים שיצרו כל כך הרבה טלויזיה נהדרת (וגם לא נהדרת).
זה כולל את הדוגמאות שלכן (שאני שמח על קיומן).
כמו שאמרתי זה דיון מורכב
זה היה רק כדי לדייק את הטענה.
אין אף אחד שטוען שהמימון הממשלתי הוא אורקל שיודע לחזות בדיוק מה יצליח. זו דרך נוספת לפתוח אופציות שלא היו קיימות בעבר על ידי יצירת מגוון.
אם איפשהו השוו את זה לבית חולים – אז אני לא חושבת שההשוואה לבית חולים נכונה, אבל דימוי יותר קרוב בעיני יהיה מחקר במימון ממשלתי.
השיטה הנהוגה בישראל כיום לא מושלמת, רחוק מכך
שילוב מוזר של כלכלה ניאו-ליברלית, עם שאריות של סוציאליזם מפא"יניקי גרוע בפני עצמו. זה עובד טוב במקומות מאוד מסוימים ומראה פוטנציאל עצום (קופות החולים, כמו שאמרו כאן), אבל בפועל אברים בגוף תוקפים את עצמם וכולנו סובלים.
אני לחלוטין מסכים שמדיניות רווחה יכולה להתקיים במדינה קפיטליסטית. אני לא מסכים שעצם קיומו של שוק חופשי, יאפשר חלחול של העושר כלפי מטה. עושר תרבותי במקרה שלנו. אולי טיפות קטנות, שיספיקו לאדם צמא, אבל הנחלים ימשיכו לזרום לים, ולא ייצרו נתיבים חדשים משלהם, אם לא יהיה מישהו שישקיע משאבים רבים ויחפור תעלות, לעבר האנשים המפוזרים מסביב ומתחננים לשתות, גם אם זה לא רווחי עבורו. הפרטה מוחלטת של שוק הסרטים לא תוביל ליותר סרטים טובים. במקרה הריאלי, היא תוביל לקריסה מוחלטת של השוק. במקרה הטוב, היא תוביל לרווח מסוים, מזערי, של מעט שחקנים, שיציעו מעט סרטים, רק כאלה שהוכיחו בעבר שיוכלו להפיק רווח בעתיד. זה לא אומר שהסרטים יהיו זולים הפקתית בהכרח. להיפך. אולי נראה יותר סרטים מפוצצי אפקטים, כי זה מה שמושך את הקהל.
אז כן, לדעתי מה שצריך להדריך אותנו הוא הרצון לפתוח את השוק לכמה שיותר קולות, ולתת שוויון הזדמנויות לכמה שיותר יוצרים. זה אומר שצריך לבזר את הכוח והסמכות להחליט בין כמה שיותר גורמים, גם לא קפיטליסטיים במהותם, כמו חברות הכבלים והלווין. גם אנשים שחשוב להם אמנות, ואנשים שחשוב להם לקדם אוכלוסיות מסוימות. או אידיאולוגיות, או תפיסות דתיות-חילוניות. זה לא פסול, כל עוד הדבר גלוי וחשוף בפני הציבור, ויש לו אפשרות להגיב, להביע את דעתו, ולנסות להשפיע. במידה רבה, זה מה שקורה כאן עכשיו. לצערי, כרגע, זה לא מספיק.
ואולי כדאי להפסיק לדבר על "כפייה". כי מי כופה יותר? לחברה מסחרית עם עוצמה כלכלית, ובלי אף אחד שמפקח עליה, או בודק מה קורה מאחורי הקלעים, שפועל אך ורק לצורך מיקסום רווחים, ויש לו לגיטימציה ציבורית לפעול לצורך כך, או גוף ציבורי, שיש עליו אינסוף עיניים פקוחות, שיש לגיטימציה ציבורית לכך, כיוון שהוא פועל רשמית למען הציבור ומכספי המיסים, שהוא כפוף לחוקים ורגולציות, שגם הם כפופים לביקורת ציבורית. ושוב, המנדט שלו, הסיבה שהוא שם, הוא לפעול למען הציבור ולא למען שורת רווח.
רגע, שנייה
אנחנו קופצים כאן מנושא לנושא ואני קצת מתבלבלת.
א. לא כל כך הבנתי מה הקשר להפרטה. הפרטה היא לקחת משהו ממשלתי ולהעביר אותו לאחריות פרטית. זה לא המצב כאן. לא מדברים על להעביר את הקרנות לאחריות של מישהו אחר, אלא פשוט להפסיק אותם. אולי יפתחו קרנות פרטיות, אולי לא, אולי הם יכסו תחומים מסויימים, אולי לא, אבל זה לא שהממשלה דואגת שיפתחו קרנות פרטיות במקומה, אז לא כל כך ברור לי השימוש במינוח הספציפי הזה.
ב. לא כל כך הבנתי את נושא החלחול של העושר. זה דימוי שבדרך כלל משתמשים בו כדי לדבר על פערי שכר שהם מאפיין ספציפי של שוק (לרוב קפיטליסטי), קצת פחות להקשר של מעורבות ממשלתית מול שוק פתוח. ואגב, דווקא שם בארצות הברית "הקפיטליסטית" אנחנו בהחלט רואים את האחוזון העליון מקים קרנות מסוגים שונים שהמטרה שלהן היא לתמוך במימון גופים, הרבה מהם הם גופים אומנותיים. אז כן – לחלוטין רואים את זה קורה. אולי זה פחות מתאים לישראל, והאם זה מספיק? לא יודעת. גם לא יודעת אם אפשר להגדיר מה זה "מספיק". אבל להגיד שזה לא קיים או שזה זניח? לא בטוחה שזו הגדרה נכונה.
ג. בכל מקרה צריך להוציא את הטרמינולוגיה הבזויה של "כפייה" בהקשרים האלה. הוא לא רלוונטי במדינה דמוקרטית. יש תעדוף. אני לחלוטין תומכת בזכותם של פרטים להגיד שהם היו מעדיפים שההוצאות על XYZ לא יהיו ממשלתיות כלל אל מול הורדת מיסים כוללת. (בתחומים מסויימים אני אפילו מסכימה איתם) אבל המונח "כפייה" הוא מונח דמגוגי בהקשר הזה, תחת אותה קטגוריה של "מיסים זה שוד".
אתנסח קצת יותר טוב
כי אני עושה לעצמי שירות דב עם הניסוחים…
לגופי השידור ציבוריים אתם קוראים פרטיים, אז אחדד שאני מדבר על לדוגמא הוט ויס, שהן נסחרות בבורסה ולכן אתם הבעלים שלהן, או לפחות ע"י הפנסיה שלכם.
גופי שידור וקרנות ממשלתיים הם הוצאה ישירה של הממשלה.
הוכח בשטח בישראל שרגולציה על הגופים שדורשת לדוגמא, 5% מהתזרים יהיה הוצאה על סוגה עילית של תוצרת מקומית, מביאה לסדרות וסרטים נהדרים, כמו מבצע סבתא.
לכן, אפשר עם כמעט אפס תקציב ממשלתי לקבל אחלה תוכן.
זה הכל. להביא למינימום השפעות פוליטיות וכו (תמיד יהיו בעיות, שום דבר לא מושלם מלבד אישתי).
אני לא ליברל או סוציאליסט, אני פרגמט: מה שעובד הכי טוב בתחום הרלוונטי (תמורה למחיר). עם כל אהבתי ל"המפקדת" או "חיות כיס", אני חושב שמגיעים ליצירה באיכות דומה עם "על הספקטרום" זוכת הפרסים או הפודקאסטים של "עושים היסטוריה", שהופקו תחת פיקוח או לגמרי בכלכלה תחרותית (בהתאמה).
בבקשה ממך, די עם ההיתממות
אתה לא תומך בגרסא שלך לשוק החופשי בגלל שזה הדבר הפרגמטי ביותר, אתה תומך בזה כי יש לך העדפה מוסרית שדברים ימומנו באופן פרטי ולא באמצעות כספי מיסים. אתה לא יכול להשתמש במונח טעון כמו "כפייה" בהקשר של מיסים ואז להגיד שאתה בסך הכל רוצה את מה שעובד הכי טוב. הרי גם אם נוכיח שמימון ממשלתי עובד הכי טוב בהקשר הזה – לשלם עליו עדיין יהיה כפייה בעיניך. אז די.
אני לא אומר את זה כי "העדפה מוסרית" זה דבר רע – אבל קשה לי שאתה מציג את ההתנגדות שלך לגופי מימון ממשלתיים כאיזשהו משהו פרגמטי כשזה בבירור לא המצב.
לתת לכל אחד להחליט עבור עצמו זאת "העדפה מוסרית"?
זאת החלטה להעביר את ההחלטה על המוסריות לאדם עצמו, זה הכל. אולי המושג של לתת לכל אדם להחליט עבור עצמו נראה כבחירה מוסרית, אבל לא באמת: הרעיון בדמוקרטיה הוא לא שההמון חכם יותר, אלא שחשוב לנו לשלוט עליו מתוך הסכמה שלו כדי שהשלטון יצלח. זאת בחירה פרגמטית, ושיטת הממשל היחידה שעובדת בעשורים האחרונים.
אם חופש הפרט ודעתו חשובים לנו, אנחנו לא יכולים להגיד לו "בסדר אבל חוץ מהנושאים האלו והאלו". ומכיוון שלתת לממשלה להחליט עבורו זאת *ודאי* העדפה מוסרית כי המוסר של אלה שמחליטים יקבע בשביל כולם, זאת האופציה הגרועה יותר (ושבהחלט כוללת כפיה, תאהב את המילה או לא. היא מתארת מציאות).
אבל כבר דיברנו על כל זה. הקטע הזה בשרשור עוד לא הגיע למקסימום ההזחה, אבל הוא כן מתחיל לחזור על עצמו.
בגלל ששאלת -
כן, לתת לכל אחד להחליט עבור עצמו זו "העדפה מוסרית".
יש דברים שבהם אנחנו לא נותנים לכל אחד להחליט עבור עצמו. עם חלקם אני מניחה שתסכים (האם יש צורך במבחן נהיגה או שכל מי שרוצה יכול לעלות על הכביש בלי שום דרישות קדם? האם אני יכול להפעיל מוזיקה בקולי קולות בלב שכונת מגורים בשעה שלוש לפנות בוקר?) עם חלקן בטוח לא (גיוס חובה, נניח), אבל הרעיון בדמוקרטיה הוא שאנחנו מקבלים החלטה משותפת על אילו עקרונות אנחנו מסכימים שזה הגיוני לדרוש מהפרט שיתאים את עצמו לחברה.
אפשר להסכים או לא להסכים עם ההעדפה המוסרית הזו, אבל זו העדפה מוסרית.
לא. זאת העדפה מוסרית שהאנשים *הסכימו* לגבי מי יקבל אותה עבורם
ומי יאכוף אותה. ברור שצריך ממשלה. חז"ל כבר אמרו ש"אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". אבל הממשל הדמוקרטי שולט בהסכמת הנשלטים, והדיון שלנו לגבי מימון לתרבות הוא בהנחה ש*לא* שאלו את האזרחים על כך והאם יש סיבה לשנות מצב נתון.
אז כמו שאמרו קודם
הקושי המוסרי נובע מהעקרון של דמוקרטיה ייצוגית…
אי אפשר לשאול את הציבור לגבי כל רכיב ורכיב בתקציב. הממשלה נבחרת לפי עקרונות מסויימים ומכלילה אותם.
בסיטואציה מסויימת – הממשלה היתה כזו שיכלה לבטל לחלוטין את הקונספט של קצבאות ילדים ולכן היא ביטלה אותן, בסיטואציה אחרת הן חזרו, אבל אף מפלגה לא רצה על הסעיף היחיד של ביטול קצבאות הילדים. אף אחד לא עבר ושאל את הנשלטים האם הם מעוניינים ספציפית בקצבאות ילדים. בישראל כיום אין מספיק אנשים שתומכים בביטול התמיכה בתרבויות אתה יכול להגיד שזה בגלל שלא שאלנו, אבל יש סיבה שהמפלגה הליברלית בכלל לא עברה את אחוז החסימה, ומפלגת הגמלאים כן (כשהיא היתה קיימת).
הציבור מטומטם? מסתכל על פרמטרים לא רלוונטים? יכול להיות- אבל זו עדיין החלטה שלו. וזו ההחלטה שהתקבלה.
לצערי (הרב מאוד) האמת היא שהרכב הממשלות בכנסת (וכתוצאה מזה בממשלה) מייצג בצורה די סבירה את הדעות הפוליטיות הרווחות במדינה. אני יכולה לחשוב לעצמי שהן שגויות כמה שאני רוצה אבל זה מה שהציבור רוצה.
אבל עם כל זה אין לי ויכוח
וגם ההודאה שלי בבעייתיות של המצב הנתון הנוכחי היא חלק ממה ש"אמרו קודם". דיברתי על ההשקפה האישית שלי לגבי חלוקת משאבים ונטילת מיסים, איך הייתי רוצה שדברים יתנהלו בעולם אוטופי, ולמה *אני* סבור ששוק פרטי ייתן מענה לאלו שחוששים מה יהיה על התרבות.
מה שכן התווכחתי איתו זאת הטענה שעלתה כאן שאפילו אם *ידוע* לנו שהציבור לא רוצה צריך להכריח אותו כי הוא לא יודע מה טוב בשבילו. זאת טענה אחרת לחלוטין מלומר "הציבור הישראלי כן החליט שככה טוב לו".
מה הפירוש "לצערי"? היית מעדיפה שהממשלה לא תייצג את עמדות הציבור?
עונה במקומה: לא, היא היתה מעדיפה שהעמדות של הציבור תהיינה אחרות
(וגם אני, אני מניח).
כמובן שהכוונה למה שיצחק אמר
אני לא מסכימה עם הרבה מהעמדות ששולטות בפוליטיקה הישראלית כבר תקופה ארוכה, אבל אין לי ספק שהרכב הפוליטיקאים בכנסת מייצג בצורה די נאמנה את הלך הרוח הכללי באוכלוסיה.
זו הדמוקרטיה, זה דבר העם, ואני מקבלת את ההחלטות הללו כחלק מהעם הזה. גם אלה שאני יוצאת כנגדן ומדברת על חוסר ההסכמה שלי – המטרה שלי היא לשכנע על מנת שאולי בבחירות הבאות יהיו יותר אנשים שיסכימו איתי (זה לא קורה, למקרה שתהית…)
אני מסכימה שהמשפט יצא מבולבל ועם משמעות שגויה. זו ממש לא היתה כוונתי.
לא צריך לכעוס
ואני לא תמים ולא מתמם, בבקשה לשמור על רמת השיח.
1. אני מודע לכך שדעות רוב הציבור הן מימון וביצוע ממשלתי ברוב התחומים (הימין והשמאל הכלכליים לא מאוד רחוקים זה מזה בישראל).
2. אני כן ריאלי ולמדתי שקיצוניות לאף צד אינה בריאה. כן הוכח שאנשים עושים בחירות מאוד לא טובות מצד אחד (בעיות מסדר שני, חוסר תכנון לעתיד וכו).
מצד שני, ברוב המקרים פעילות ממשלתית היא מאוד לא יעילה (כחלק מאופי המבנה, זוהי גם מסקנה ממחקרים).
לא צריך להיות דוגמתי. Jaguar נתן למטה בשרשור דוגמאות יפות מהמגזר (הדרוזי?) איך "חופשי לחלוטין" לא תמיד עובד, כי יש הרבה משתנים.
3. ספציפית בתחום התרבות, וספציפית בתחום מימון הפקות, יש יותר הפקות לשקל בשיטה של פיקוח המורה על אחוז השקעה בהפקות מקור, מאשר בשיטת מימון ממשלתי של יצירות.
אין באמת מדד לאיכות ההפקות, חוץ ממיון לסוגה (נגיד דרמה מול תכנית אולפן). הדגמתי שיש הצלחות בשתי השיטות, אבל אחת יותר יעילה.
מצטער, אבל אני מעדיף לקבל 10 סדרות דרמה במקום 9. ככה יש יותר סיכוי למצוא יהלומים.
4. הפקות ממשלתיות מלאות הן הכי בזבזניות. לכן במבנה החדש של תאגיד השידור כל התכנים מופקים במיקור חוץ (זו ממש לשון החוק!). זאת אומרת שאפילו משרדי התרבות והתקשורת מודים שהם גרועים בניצול הכספים.
תוקפים אותי על אידיאולוגיה, אבל מי שאמון על הכספים מטעם המדינה פועל לפי מה שאני טוען כאן: זו המציאות בשטח. ואם קראת את הדוגמאות שלי, הדגמתי איך הכסף הממשלתי התפייד בעבר אפילו בלי הפקות בכלל. זה הגיע לרמה שרוב ההפקות היו בערוץ החינוכית בלבד, ושאר הערוצים הממשלתיים היו חדשות, שידורים חוזרים ותוכן מה bbc.
אולי שכחתם, אבל היה מס טלויזיה (אגרה) שמימן חלק מ(חוסר) יצירת התוכן הזו. יש עדיין מס רדיו לבעלי רכבים (חלק מרישוי שנתי). זה היה כל כך גרוע שהיו חייבים להרוס הכל (פיטורים המוניים) וליצור משהו חדש כדי שיתפקד (ושוב, גם פה זה בזבזני, פשוט פחות ממה שהיה קודם).
5. אין באמת חומת תשלום להפקות (כפי שנטען על הוט ויס), כי המצליחות שבהן אחר כך משודרות בסינדיקציה בערוצי ברודקסט חינמיים. אז גם העניים ללא כבלים/אינטרנט יקבלו (בישראל של 2022 זה מאוד נדיר, ומי שלא מחובר, לרוב זה אידיאולוגיה ולא עניין כלכלי). שוק התקשורת המקומי קטן, כולם עוזרים לכולם לשרוד.
תוקפים אותי על אידאולוגיה. אבל בסך הכל אני רוצה יותר תוכן איכותי בעברית, ואני טוען שיש דרכים מוכחות שהן יותר טובות מהקיים. וזה עוד לפני שאני בכלל נכנס לנושא אם יש אפליות של לקטורים וכו', כמו שמתלוננים בכתבה החובבנית שהתחילה את השרשור. אם יהיו יותר הפקות, נקבל יותר פלורליזם ויותר מגוון, יותר אופציות ליוצרים חדשים ודברים נועזים. כשיש מעט הפקות, אי אפשר להמר.
עייפתי.
אבל אם אתה מחפש פרגמטיות - זו לא הדוגמה
כי השאלה היא לא האם"המפקדת" יותר או פחות טוב מ"על הספקטרום" אלא השאלה היא מהי כמות התוצר האיכותי (תחת ההנחה שאנחנו מצליחים להגיע להגדרה סבירה יחסית של איכותי) שאנחנו יכולים לקבל תמורת מינימום מחיר.
באופן פשטני לחלוטין – אם תאגיד השידור משקיע 5 מליון בהפקות מקור (נניח) ומוציא סדרה אחת טובה בשנה. ויס משקיעים 20 מליון בהפקות מקור ומוציאים סדרה אחת בשנה אז בסיטואציה הזו המסקנה הנכונה היא שתאגיד השידור עושה את זה יותר ביעילות ולכן פרגמטית עדיף שזו תהיה ההשקעה. אז מישהו בטח יכול לבנות איזה מדד איכות/פופולרית שמבוסס על תגובת המבקרים+תגובת הקהל, ולחשב ביחד להשקעה של הגופים השונים ולנסות לתת איזה מספר שייצג את ההשוואה, אבל זה לא מה שאתה מדבר עליו. אתה מדבר על הכיס שממנו יוצא הכסף. אתה מדבר על העובדה שעל תאגיד השידור כולנו משלמים, וליס/הוט משלמים רק אנשים שבוחרים לשלם.
אבל גם זו לא השוואה נכונה. כי ברגע שמדינת ישראל מחליטה על רגולציה שמכריחה את יס והוט להקדיש תקציב מסויים להפקות מקור – זה מעלה את המחיר שלהן , זה מוריד נגישות, זה מעלה את יוקר המחייה. זה לא נכון להגיד שהמחיר הוא *רק* מה שהאנשים משלמים כי זה לא נכון. מוריד את היכולת של אנשים להוציא על דברים אחרים ולפתח כלכלות אחרות, או לחילופין לוותר על התשלום להוט/יס ואז יש פחות תקציב להפקות מקור, ופחות סיכוי להפקות איכותיות. יש עוד השפעות מסדר שני ומסדר שלישי שצריך לקחת בחשבון. (בדיוק כמו שהמימון הממשלתי עצמו הוא לא באמת המחיר של המימון אלא העלות האלטרנטיבית של מה היה אפשר לעשות עם הכסף אם לא היו משתמשים בו לתקציב התרבות – בין אם הוא היה הולך לבריאות/חינוך או שהיה חוזר לכיסים של האנשים).
למען הסר ספק – זו לא טענה בעד מימון ציבורי, יש כאן מורכבויות שצריך לשקול. אני פשוט אומרת שזה לא בדיוק טיעון פרגמטי של "מה יותר זול", זו אלא העדפה שהכסף יצא מכיסים פרטיים (גם אם בהכוונה ממשלתית) מאשר ישירות מהתקציב הממשלתי. זו לחלוטין אידיאולוגיה.
עין הדג כופה עליי להרשם כדי לעשות לייק
לכל זה גם אפשר להוסיף את העובדה שעבור ה-5 מיליון שהתאגיד משקיע, הוא מייצר תוכן שזמין לכולם, ועבור אותם 20 מיליון שיס משקיעים הם מייצרים תוכן שזמין רק למנויים שלהם.
למה ההגדרה שלנו ל"יעילות" לא כוללת את פוטנציאל ההפצה לכמה שיותר אנשים? כי אנחנו מחליטים מה "יעיל" ומה לא לפי ההעדפות האידאולוגיות שלנו.
אז צריך להסכים קודם על ההגדרה של יעילות
כי אם לא נעשה כן, נמשיך להסתובב מסביב לנקודה.
ההגדרה אחת יכולה להיות שכסף, שהוא המשאב החיוני ביותר, יגיע בכמות כמה שיותר גדולה לכמה שיותר אנשים, והם יחליטו מה לעשות איתו. זאת לא העדפה מוסרית, זאת העדפה פרגמטית שעומדת בבסיס הדמוקרטיה.
אתה טוען שיעילות של תוצרת היא לכמה אנשים היא הגיעה. זאת הגדרה הרבה יותר מצומצמת, שאולי חוטאת לדיון הכללי, כי הוא ממש לא רק על סרטים וסדרות.
זה האדג'ינג הכי קשוח שעברתי בחיים
בדוגמה הזו אנחנו מדברים על היעילות של מודל ההפקה והמימון של טלוויזיה באופן פרטי לעומת ציבורי.
הגדרה 1: הפקת תוצר באופן שממקסם את כמות הכסף שנשארת בידי האזרחים בסוף התהליך*
הגדרה 2: הפקת תוצר באופן שממקסם את החשיפה שלו לקהל.
לפי מה אתה קובע באיזו הגדרה לצדד?
אתה מוזמן לנסח את ההגדרות האלו מחדש אם אתה מרגיש שאני לא מייצג אותן נכונה, אבל אתה חייב להגיד לי לפי מה אתה מחליט.
*כמו שמיפ אמרה, זה קצת יותר מורכב מזה כי אזרחים בסיטואציה הזו עדיין משלמים על יס והמחיר של יס עולה בגלל מלא סיבות.
ברור שבהגדרה 1
כי כאמור, זאת השקפה כלכלית כללית לגבי חלוקת *כל* המשאבים הזמינים לאנושות. הגדרה 2 בעייתית מעצם הניסוח שלה כי למה שיהיה אכפת לנו לכמה אנשים הגיע התוצר אם אין לנו שום אינדיקציה שהם העדיפו אותו על פני שימוש אחר במשאב הכסף שלהם?
כי יש לנו אינדיקציה
אני לא מסכימה עם הטענה החוזרת שאין לנו אינדיקציה לגבי נושא מסויים (זה יכול להיות מימון לסרטים, אבל זה לא באמת משנה מה הנושא). כי יש אינדיקציות. אני מסכימה איתך שההצבעה בבחירות נעשית לפי סט שיקולים מצומצם מדי. בבחירות בארץ לרוב הבחירה למי להצביע הרבה יותר לפי שיקולים מדיניים-חברתיים, ופחות לפי שיקולים כלכליים, אבל השיח על הנושאים הכלכליים ער. מחאת הקוטג', מחאת העגלות, מחאת הנכים, מחאת הwhatever. יש כתבות כל הזמן. יש עיתונות ששמה לעצמה מטרה להשניא את כל שכבת ההייטק על האוכלוסיה בגלל הפשע הנורא שהם עושים בלהרוויח כסף.
אין כמעט קול הצעקה לגבי מימון התרבות בארץ. וכשיש זה בגלל אופי הסרטים הנבחרים (זה סרט אנטי-ישראלי!!! זו עיתונות מגוייסת!!!) ולא בגלל עצם המימון כלשעצמו. הקולות נגד המימון, ובגדול הקולות להתנהלות כלכלית ליברלית מהסוג הזה (שלא לומר ליברטניאנית) כמעט שלא נשמעים מחוץ לתיבת התהודה הליברלית, וכמות האנשים ששייכים לתיבת תהודה הזו היא די קטנה (ואני אומרת את זה למרות שבחברה שאני חיה בה הם לא זניחים בכלל).
הטענה שלך היא שאם היו אומרים לאנשים "קחו, תחלקו לאחוזים, ותתכנו בעצמכם את התקציב" – התקציב לאומנות יהיה אפס. אני לא מסכימה עם הנחת היסוד הזו (גם אם היו אומרים להם שהאופציות הן לתת לממשלה את הכסף שהיא תנהל את התרבות או שהוא ילך לכיס שלכם). וראינו את זה קורה, בלייב, עם מחאת העגלות ו"הרחבת חוק חינוך חובה חינם" שהכריחה אותי לשלם פחות על חינוך ממשלתי למרות שהייתי מעדיפה לשלם יותר על חינוך פרטי, ונאי רק מתפללת שעד שירחיבו את זה לגיל אפס הקטנה שלי כבר תהיה בת שלוש ואני לא אצטרך להשאיר פעוטה במוסד שאני לא סומכת עליו עם גננות שאין לי שום דרך לפקח עליהן פשוט כי זה מה שהמדינה החליטה.
למרות האבסורד, הדיסוננס הקוגניטיבי, וחוסר האמון בפוליטיקאים האזרחים במדינה עדיין סומכים על "הממשלה" לקבל החלטות בשבילם יותר ממה שהם סומכים על עצמם. אתה רואה את זה בכל תחום בחיים כרגע. מה גורם לך לחשוב שבתרבות זה שונה?
אני מוכנה לקבל את הטענה שלדעתך דעת הרוב שגויה. זו טענה לגיטימית. יש הרבה דברים שאני לא מסכימה עם דעת הרוב. מה שאני לא מסכימה זה עם הטענה החוזרת שזו לא דעת הרוב. אין לנו שום סיבה או אינדיקציה לחשוב שזו *לא* דעת הרוב, וכל מה שאנחנו יודעים על הציבור במדינה מראה שזו, ככל הנראה, כן טובת הרוב.
טעות במשפט האחרון
הכוונה היתה שזו, ככל הנראה, כן *דעת* הרוב…
איפה טענתי את המשפט הבא -
"הטענה שלך היא שאם היו אומרים לאנשים "קחו, תחלקו לאחוזים, ותתכנו בעצמכם את התקציב" – התקציב לאומנות יהיה אפס". לא אמרתי את זה, וגם לא שאני חושב ש"זו *לא* דעת הרוב". אני לא מתיימר לדעת מה אחרים חושבים. אני רוצה שהם יגידו לנו מה הם חושבים.
ולגבי כל השיקולים בפוליטיקה – כאמור, אני מסכים איתך מאד.
תשמע, יכול להיות שאני מתבלבלת
יש כאן שרשור ארוך עם הרבה דוברים. ואני מסכימה שאתה לא אמרת באופן ישיר את המשפט שציטטת.
אני הבנתי שעלו כאן שתי טענות ובין שתיהן ניסיתי להפריד.
א. האם זה בסדר (ברמה האידיאולוגית) שהממשלה תשקיע באומנות במקום לקצץ במיסים ולהשאיר את הכסף אצל האזרחים?
ב. האם בהנתן בחירה האזרחים במדינה היו מעדיפים שיקצצו את תקציב האומנות ויחזירו אותו במיסים, אבל בגלל שהבחירות מתמקדות בשאלות אחרות הנושא הזה בכלל לא עולה.
התשובה לשאלה א היא אידיאולוגית. אנחנו לא מסכימים לגבי התשובה, אם כי סביר להניח שדעתי יותר קרובה לדעתך מאשר רוב הכותבים בשרשור (חוץ מ esh), רק קצת פחות מוקצנת.
התשובה לשאלה ב. היא (לפי הערכתי את המצב הפוליטי היום) עדיין – לא. החברה בישראל רחוקה מליברליות, וזה עדיין רצון העם לתת לממשלה לנהל כל מיני דברים שאני הייתי מעדיפה שישאירו לבחירה האישית שלי. זו תשובה למשפט "ין לנו שום אינדיקציה שהם העדיפו אותו על פני שימוש אחר במשאב הכסף שלהם". יש אינדיקציות, ולא מעט מהן…
אבל יכול להיות שלא הבנתי נכון.
אנסה לעשות סדר בעצמי
א. הפרטה לא של הקרנות אלא של שוק הסרטים. להפסיק להזרים כסף ציבורי לחלוטין ולתת לשוק החופשי לעשות את שלו. זה לא אומר שלא יהיו קרנות. הן פשוט יפעלו אחרת, תחת כללי השוק החופשי, בלי כסף ציבורי. קולנוענים יצטרכו לגייס כסף פרטי. אולי זו בחירת מושג לא נכונה? לא יודע. נראה לי שדווקא מתאים, מעבר מידיים ציבוריות (חלקית) לידיים פרטיות לחלוטין.
ב. חלחול של עושר: לתפיסתי ולהבנתי, כשמדברים על חלחול של עושר, לא מדובר רק על רווחה כלכלית, אלא גם על רווחה גופנית, נפשית ותרבותית, שנגזרת בהכרח מאותה רווחה כלכלית. במקרה שלנו, נראה לי שהטענה שהועלתה כאן בנוגע להתערבות ממשלתית בקולנוע היא שנציגי המדינה מאשרים בעצם רק את מי שמתיישר עם הקו הפוליטי-אידיאולוגי שלהם, או מסיבות אחרות, נניח פרוטקציות, קרבה לצלחת ועוד. הם מוכנים להשקיע הרבה כסף, על חשבון הציבור, כדי להציף את השוק בסרטים שאף אחד לא יראה, כדי לקדם את האינטרסים שלהם, יהיו אשר יהיו. יש להוסיף לכך שלתפיסתם מדינה היא מנגנון ביורוקרטי מסואב ולא יעיל, בהגדרה, באופן אינהרנטי, ולכן אין להם את היכולת להחליט איזה סרט יצליח, או יש לו משמעות ערכית, ציבורית או תרבותית. התוצאה היא ששוק הסרטים מונשם מלאכותית.
אם הסרטים היו תחת השוק החופשי, או אז, ימות המשיח: הקולנוע מתחרה על ליבם של הצרכנים, ובעיקר על ארנקם. מי שזוכה בתחרות הזו הוא מי שיש לו ערך כלשהו עבור הצרכנים, שיכול למכור כרטיסים או צפיות. משקיעים עשירים ישקיעו כסף בסרטים, מרוויחים כסף, אותו הם משקיעים בסרטים אחרים, לטובת הציבור, והשוק מוצף בסרטים טובים, לרווחתו של הקהל. כולם מרוויחים: הקהל סרטים טובים, המפיקים כסף, והכול נהדר.
ג. יותר ממסכים. ניסיתי להראות שאם רוצים לדבר על "כפייה" אפשר גם להראות זווית אחרת, בהתאם לפוזיציה ממנה מדברים. מי שמדבר על "כפייה או על "הנדסת תודעה" או על "שטיפת מוח" המושג הוותיק והמחליא, בדרך כלל עושה את זה כדי לערער על הלגיטימיות של הצד איתו הוא לא מסכים לנסות לשכנע או להביע את דעתו
trickle down economics
אני מניחה את הנושא של הפרטה בצד כרגע כי אני חושבת שזה הבדל יותר סמנטי (לא בטוחה שזו המילה הנכונה להשתמש בה אבל הכוונה ברורה), אבל אני די סגורה על זה שזו לא הכוונה בחלחול של עושר.
למיטב הבנתי השיח על חלחול של עושר מדבר על מתן הטבות (בעיקר במיסים) לחברות ולעשירים, מתוך מחשבה שאם יהיה להם יותר כסף לבזבז אז הם יבזבזו יותר וזה בעצם יגדיל את נפח הפעילות הכלכלית במדינה ואז לכולם יהיה יותר. יש בתיאוריה הזו דברים מסויימים שהם נכונים, דברים אחרים שקצת פחות, אבל זה לא הדיון של השוק החופשי-רגולציה ממשלתית-מימון ממשלתי ישיר שמדובר כאן עליו. הקשר העיקרי שאפשר למצוא זה שאם הממשלה נותנת הטבות מס לעשירים שמחליטים לפתוח קרנות למימון התרבות – וצריך להבין שגם שם – זה לא באמת בחינם זה על חשבון כספים שהמדינה היתה יכולה לקבל ממיסים והיא בוחרת שלא לקבל. ויש שיגידו שזו שיטה יותר בעייתית מאשר מימון ממשלתי ישיר (כי מי שמממן זה העשירים בשביל הטבות המס, ובעל המאה הוא בעל הדעה וכל מה שנגזר מזה הלאה…)
מקבל
לא הסברתי את עצמי נכון. מכיר את השיח על חלחול העושר, ואת צודקת שלרוב משתמשים בו כך. אבל שיח ליברלי, גם אם הוא כלכלי, אף פעם לא מסתכם בכך. זה שיח אידיאולוגי, שבקצוות רואה בהתערבות ממשלתית גורם שמעכב צמיחה והתפתחות באופן אינהרנטי. הרעיון של חלחול של העושר תמיד מגיע בסופו של דבר לשאלות ערכיות נורמטיביות מהסוג שעולה כאן, ומקושר גם לרווחה, שכוללת גם בין היתר עושר תרבותי שהוא בעצם המרה של הון כלכלי, הבסיס להכול (דמיון קל לתפיסת עולם מנוגדת, משאיר את זה פתוח, מי שמבין מבין).
במילים אחרות, נדמיין לרגע שרגולציה ומימון ממשלתי לא קיים, ויש שוק חופשי לחלוטין בעולם הקולנוע. התוצאה היא, אליבא דליברלים:
עושר כלכלי (של חברות ואנשים פרטיים)>
השקעה בסרטים בעלי היתכנות רווח>
אנשים קונים כרטיסים/סטרימינג>
רווח>
המשקיעים יודעים מה הטעם של הקהל>
משקיעים בסרטים דומים נוספים>
הרבה רווח>
ענף הקולנוע מתפתח. סרטים חדשים, כולל לקהלים אחרים עם פוטנציאל רווח, שעכשיו ניתן להשקיע בהם כי הם פחות סיכון, ויש סיכוי מסוים להרוויח מהם>
כולם מרוויחים. עושר תרבותי. עושר כלכלי. מקומות עבודה, יצירתיות, ענף מתפתח וכו'.
כסף מומר לאמנות/בידור שמומרים לכסף שמומר למקומות עבודה, תעסוקה, ורווחה לכלל הציבור.
אבל זה נכון כמעט לכל המיסים
יש אנשים שמטורף בעיניהם סלילת כביש מסוים, או להקים בית חולים איפשהו. בין אם זה הסרט החדש של נדב לפיד וסבסוד כרטיסים ל"לשחרר את שולי" ביום הקולנוע או שאר הדברים שמדינה עושה, תמיד יהיה מישהו שזה מטורף בעיניו שהכסף הולך לשם. שואלים רק מי ינהל את חלוקת כספי המיסים בקלפי.
בגלל שבקולנוע בסוף מדובר בסכומים יחסית קטנים* ויחסית לא הרבה אנשים מתעניינים במשרד התרבות, זה לא נושא שמישהו רץ איתו בבחירות ובאמת אין כמעט רפורמות.
*אין לי מושג איך בכתבה הוא אמר שזה מגיע למיליארדים. מדובר במיליונים בודדים כל שנה, שבתקציב מדינה זה כלום. לפי זה שהם פעילים בערך 40 שנה, בשביל להגיע למיליארד אחד מאז ההקמה התקציב השנתי צריך להיות 25 מיליון. לא נשמע סביר אז שמדובר פה במיליארדים ברבים.
בול מה שהתכוונתי לענות
(ל"ת)
אתה כרגע השוואת בין סרט לבית חולים ?
ממש לא דמגוגי מצידך
לא, אמרתי בתי חולים כדוגמא לחלוקת מיסים שלא כולם מסכימים עליה
ועם שנתיים של קורונה גם שם היו מלא ויכוחים.
מוזמן להכניס שם קניית צוללת או תקציב לספורט כל דבר אחר אם זה עוזר.
אם הוא היה אומר "התנחלות חדשה"
זה היה מפריע לך פחות?
לא הבנתי מה המשפט "המתוקן"
(ל"ת)
באמת שלא הבנתי מה אתה מעדיף שיקרה.
שלא יהיה בכלל קולנוע וטלוויזיה ישראלית? שישאלו אותך כל חודש אם זה בסדר להשתמש ב2 אגורות מהמיסים שלך להפקה כזו או אחרת, או לדלג כי היא לא לטעמך? כי זה שכספי מיסים הולכים לדברים שאף אחד לא שאל אותך לגביהן זה קצת הקונספט של מס מדינה. לא מובן לי..
לא שלא יהיו בכלל
אלא שמי רוצה אותם, שישלם עליהם. אם אף אחד לא רוצה אותם (מה שבבירור לא המצב), אז כן, הם לא יהיו, אבל לאף אחד לא יהיה אכפת.
ואגיב כאן גם לזאב: טענות על "המיסים הולכים לכל מיני דברים שאתה לא שמח עליהם" רק מחזקות את הנקודה. בדיוק לכן אני תומך שוק חופשי, וחושב שהמדינה צריכה להגביל את ההתערבות שלה למינימום. הדיון מה תפקיד המדינה בחיי האזרח הוא רחב הרבה יותר מהנקודה הספציפית על התרבות אז לא אכנס כאן לשאלת בתי החולים והתשתיות וכו' וכו', אבל לפחות לגבי תרבות שהיא סוג של מותרות אני רוצה חד-משמעית שהכסף והמחירים יעשו את תפקידם, שזה לאותת אלו משאבים נמצאים במחסור ועל מה אנשים מעדיפים להוציא את כספם. להכריח אותי לשלם על תרבות זה מקומם בעיניי, ולפטור את זה "כי ככה זה מיסי מדינה" רק מגביר את ההתקוממות כי זה מחדד את הטענה ולא להיפך.
יש שיטענו שתרבות היא לא מותרות.
(ל"ת)
בדיוק
(ל"ת)
שיהיה להם לבריאות
וכאמור, גם בדברים שהם לא מותרות, השוק החופשי יספק במקרים רבים פתרונות טובים וזולים יותר מאשר הממשלה.
וואו כל כך אין לי כוח להיכנס לזה.
זה אתר קולנוע בסופו של דבר ואני לא בא לכאן בשביל לדון על איך מדינה הוגנת אמורה להיות. ממש לא בא לי על דיון שיעורי אזרחות של בעד נגד שוק חופשי. אבל מה שמעניין אותי הוא שאתה חושב שתרבות היא מותרות. בעיניי גן שעשועים, בית כנסת, מתנס או ווטאבר זה מותרות, מישהו שואל אותי? בשבילי תרבות זה מצרך הכרחי במדינה, שמהווה הרבה יותר מאסקפיזם או הסחת דעת. אם אתה לא שותף לדעה שלי זה בסדר גמור, אבל אל תצפה שפעם הבאה שתשלם למס הכנסה יקצצו את הכספים שהולכים לתרבות כי זה לא הכרחי בעיניך. בלי להיכנס לדיוני אזרחות, אם מקבלים את כללי המשחק אז הגיוני שלכל אחד יש תחומים שהיה מעדיף לא לשלם עליהם במיסיו התחתונה זה לא ממקומך לתעדף לאחרים מה חשוב ומה לא.
וואו, איזו תוקפנות
הבעתי את דעתי, נשמה; אתה יכול להירגע. לא הכרחתי אף אחד לשום דבר ולא תעדפתי לאחרים מה חשוב ומה לא.
לקבוע שתרבות זה מותרות ולכן לא צריך לממן אותה מהמסים.
אני באמת לא מבין את הקו שלך. כל אזרח אמור לשלוח לממשלה דירוג תחומים מההכרחי למיותר כדי שידעו כיצד לגבות מס מכל אדם? בהנחה שהשיטה קיימת כמובן, בלי קשר לדעתך האישית עליה. ואין דבר יותר מעצבן מלענות למישהו בוויכוח "שתה מים נשמה". פאסיב אגרסיב דוחה ומיושן בעיניי.
"לקבוע"? למי?
זאת דעתי. אני אקדם אותה, במדינה מודרנית, באמצעים המקובלים (למשל, להצביע למועמד שיביא תוכניות בנושא). לא "קובע" לאף אחד.
אני באמת מצטער אם התגובה הקודמת שלי הרגיזה אותך, אבל אני מוכרח לומר שהתוקפנות שלך לא עשתה לי טוב על הלב. הנימה שלך היתה מאד מרירה ובאמת ובתמים אני לא מבין למה התקיפות הזו. לא התיימרתי לומר שאתה, או כולם, חושבים כמוני.
שלא נאמר, שקולנוע זה לא הדבר היחיד שלא יכול להתקיים בלי מימון ממשלתי
הכדורגל הישראלי, למשל, זה גם דבר שיעלם בהיעדר מימון ממשלתי. עם כמה שהוא יותר פופולארי ומכניס יותר כסף – זה עדיין לא מספיק כדי לתחזק את עצמו. ספורטאים אולימפיים בקושי קיימים גם עם התקציב של המדינה – נראה למישהו שנראה עוד מדליה אולימפית אם נוותר על זה?
הרבה מחסידי השוק החופשי משתמשים בחוסר הופולאריות של הקולנוע הישראלי כדי לטעון שרוב העם לא רוצה להוציא את הכסף הזה, אבל אני בטוח שרוב העם כן מסכים להוציא את הכסף הזה על כדורגל. ואם את הסוג הזה של תרבות אנחנו מוכנים לממן, אז ראיו שנממן גם תרבות שמדברת לאוכלוסיות נוספות.
עוד דבר שאפשר לומר (וזה כבר טענה גדולה יותר, שאני לאו דווקא מסכים איתה) שהקולנוע הישראלי, עם כמה שהוא לכאורה "אנטי ישראלי" ו"מוציא את דיבתה של ישראל בעולם", הוא בעצם הכלי ההסברתי הכי טוב שיש לנו. עצם העובדה שקיים קולנוע חתרני, אפילו במקצת, אומר שאנחנו עדיין מדינה עם תרבות ליברלית שמוכנה לקבל ביקורת מבפנים ומבחוץ.
לא הבנתי
"אם את הסוג הזה של תרבות אנחנו מוכנים לממן, אז ראוי שנממן גם תרבות שמדברת לאוכלוסיות נוספות".
אתה מחליט כאן לאנשים אחרים, כן? אם הם מעדיפים לממן כדורגל ולא קולנוע ישראלי, למה אתה מחליט בשם כולם מה ראוי לממן בנוסף לכדורגל?
כי אם פתחנו את השער למימון של תרבות ע"י המדינה
אז ראוי שהמדינה תממן את כל סוגי התרבות, גם אם היא מדברת לפחות אנשים.
הייתי תחת הרושם שהבעיה שלך היא עם מימון ממשלתי ל"מותרות", האם כדורגל זה לא מותרות? האם אתה בסדר עם לשלם מיסים על כדורגל? אם כן, למה? האם זה בגלל שיש יותר אנשים בארץ שנהנים מכדורגל?
אם לא, האם זה לא כשלעצמו לקבוע לאנשים? הרי אם אתה סוגר את הברז הזה, אתה מונע מאנשים שנהנים מכדורגל את התחביב שלהם. אתה מחליט על אנשים אחרים. למה זו לא בעיה בעיניך?
שוק חופשי לא מונע מאף אחד שום דבר
פספסת את הנקודה: אני לא מחליט לאנשים אחרים, אני מחליט שהם יחליטו על עצמם. לו אני הרגולטור, אני לא לוקח מהם את הכסף מלכתחילה, ושכל אחד ישים את הכסף שלו איפה שהוא רוצה.
וכבר אמרתי למעלה שמותרות הן לא הנקודה. שוק חופשי תומך בהתערבות כמעט אפסית של הממשל בכל תחום. רק בגלל ש*אצלי אישית* תרבות נתפסת כמותרות, אז *אצלי אישית* תחום התרבות הוא סדין אדום, יותר, נניח, מתחבורה ציבורית.
אבל אתה כן מונע
אם קולנוע וספורט לא קיימים – אז אנשים לא יכולים לבחור לשים את הכסף שלהם שם.
אם תעצור מימון לקולנוע הישראלי לא יהיה קולנוע ישראלי ואם תעצור מימון לספורט הישראלי לא יהיה ספורט ישראלי. בכך שאתה עוצר את המימון אתה מונע מאנשים שנהנים מהדברים האלו (שלא נאמר, מאלו שעובדים בתעשיות האלו) את הדבר שהם נהנים/מתפרנסים ממנו.
אני, אישית, מעריך את העובדה ששני הדברים האלו קיימים (גם אם כדורגל לא מעניין אותי) יותר משאני מעריך את האקסטרה [הכנס סכום*] שאני אחסוך בכל חודש על זה שאני לא אשלם עליהם מיסים.
*אתה הרי יודע שאם יבטלו את המימון הממשלתי לתרבות הכסף הזה לא ירד מהמסים, הוא פשוט ילך למקום אחר. וזה מחזיר אותנו למה שכתב זאב קודם – כל דבר שהמדינה מממנת זה דבר שיהיו אנשים שיקומם אותם לשלם עליו.
אתה שוב לא עונה על הנקודה
ראשית, לטענה שלך בסוף – אם נבטל את המימון הזה הכסף יילך לפרוייקט ממשלתי אחר. נו, זאת בדיוק הטענה של תומכי שוק חופשי! לא זאת ההצעה שלי (לבטל את המימון וזהו). אני רוצה שהכסף לא יילקח מהאזרח, אני לא מדבר על מה לעשות איתו אחרי שהוא כבר נלקח.
ולשאר התגובה – מה זאת אומרת "קולנוע וספורט לא יהיו קיימים"? למה כל כך ברור לך שאם נעצור מימון ממשלתי לספורט ישראלי אז לא יהיה ספורט ישראלי? בוודאי שיהיה – אם אנשים ישלמו על זה. במקום המדינה שתממן את זה, תהיינה חברות שיהיו להן לקוחות שישלמו להם את המיסים שיישארו אצלם במקום ללכת לקופת האוצר, החברות יממנו את התרבות שאותם לקוחות רוצים וכך יהיו משחקים ויהיו סרטים.
מדד המחירים הוא הדרך היחידה לדעת מה חשוב לאנשים. מימון ממשלתי מסרס כל דרך לדעת האם מה שאנחנו מוציאים עליו כסף באמת נדרש על ידי האזרחים שמהם הגיע הכסף מלכתחילה. אני אמנם משוכנע שספורט ישראלי נדרש על ידי המוני אזרחים, אבל במקום לנחש, אני מציע לתת להם לספר לנו על זה דרך הארנק.
אני יודע שהספורט הישראלי לא יתקיים בלי מימון
בגלל שהוא בקושי מתקיים עם מימון. אם כבר, התוצאה הכי בולטת של השינוי שאתה מציע הוא עליית מחירים.
ונגיד שאנחנו זורמים על השינוי הזה, עכשיו יש שתיים שלוש חברות שיתפסו את המקום של קרנות הקולנוע והספורט, ולציבור יש אפילו עוד פחות שליטה על שני הדברים האלו בגלל שהחברות האלו לא עונות לשר (שנבחר ע"י הציבור) והן מחויבות רק לשורה התחתונה. הקולנוע למשל, יהפוך להרבה יותר שמאלני (כי הוא יסתמך רק על קרנות אירופאיות והכנסות מחו"ל).
אם אותן חברות יקבעו שלא משתלם להחזיק אצטדיון בפריפריה (ולא משתלם להחזיק אצטדיון בפריפריה) אז האצטדיון הזה יסגר. אני מבין שבעיניך מדובר בדבר טוב, כי זה אומר שאנשים בפריפריה לא רצו את האטצדיון הזה מספיק כדי לשלם עליו – אבל מה אם הם דווקא היו הולכים אליו בשמחה אם המחירים היו זולים יותר? מה אם לאצטדיון הזה יש ערך שלא בא לידי ביטוי בשורה התחתונה של מי שהוא בבעלותו (כמו סיפוק תעסוקה, התפתחות אזורית…)? השינוי שאתה מציע היא התפתחות שלילית לכדורגל הישראלי כי הוא אומר שהוא הופך לפחות נגיש עבור רוב הציבור.
התקציב של משרד התרבות והספורט הוא פצפון. אם באמת מה שאתה רוצה זה להחזיר את הכסף הזה לאזרחים אז אנחנו מדברים על ירידה של כמה מאות שקלים בממוצע לשנה במס הכנסה. בתמורה לסכום הזה – אנחנו הורגים שתי תעשיות שמעסיקות מאות אנשים ומספקות שירות שהרבה מחשיבים חיוני (ואם לא חיוני, אז לפחות "מעדיפים שהוא קיים על פני שהוא לא יהיה קיים"). אני מבין שזו סיטואציה שאתה מעדיף ברמה האידאולוגית, אבל אני שואל אותך – האם זה באמת שווה את זה? ברמה הפרקטית?
מה זאת אומרת "היו משלמים אם הכרטיסים היו זולים יותר"?
הכסף הזה מגיע מהיכנשהו, וההיכנשהו הזה זה הכיס שלהם. הכרטיסים לא זולים יותר – האזרחים משלמים על זה דרך מיסים. כנ"ל לגבי הטענה "התעשיות האלה מפרנסות המוני אזרחים". הכסף שמפרנס מגיע מכיסם של האזרחים. אין למדינה כסף אחר. זה כמו הטענה המרגיזה של החקלאים שאם נתיר ייבוא מחו"ל שיוריד מחירים הם לא יוכלו להתפרנס. אז לא, אני לא צריך לממן את משק הבית שלכם.
משפט הסיום שלך מתמצת את חוסר ההבנה. שוק חופשי אינו תומך בשום "אידיאולוגיה". כלכלה איננה ערך בפני עצמו. אין לי התנגדות עקרונית לא לספורט ולא לקולנוע; אין לזה קשר לימין או שמאל (בהקשר המדיני). שוק חופשי טוען שברמה הפרקטית רוב מוחלט של צורכי האדם יסופק בצורה הרבה יותר טובה ללא רגולציות והתערבות ממשלתית.
וברור שאני לא באמת יודע מה יקרה אם נבטל את משרד התרבות והספורט – זאת ספקולציה. אבל אם התקציב שלו הוא באמת פצפון אז אתה לא יכול לומר שאם נסגור אותו ונחזיר את התקציב לאזרחים לא יהיה תחליף בשוק הפרטי כי זה יהיה יקר מדי – אתה סותר את עצמך, כי מהיכן כעת מגיע הכסף? ואם מאזרחים אחרים שלא רוצים את הדברים האלה, אז נו – על זה בדיוק הנידון: האם זה בסדר להכריח את כולם לשלם עבור דברים שרק חלק רוצים.
בכל מקרה, הנושא הוא לא רק תקציב משרד התרבות והספורט – הנושא הוא כל כך הרבה דברים שכעת המדינה שולטת עליהם וגורמת יותר נזק מתועלת, ואם ניתן לאזרח להחליט עליהם בעצמו, נגלה שהוא הרבה יותר מרוצה. האוטופיה שאני מתאר בעצם רוצה שאלו שישלמו על ספורט, נניח, אולי ישלמו יותר כי אין את המימון הממשלתי – אבל יהיה להם את הכסף לשלם ועוד יישאר עודף כי לא ייקחו מהם כסף לממן רצונות של אוכלוסיות אחרות שעד היום הם נשאו בעולן. כל אדם לעצמו: הכספים של החרדים יממנו את הישיבות, הכספים של החילוניים יממנו את הקולנוע/הספורט (הדוגמאות כמובן מכלילות *מאד*) – במקום שהכספים של כולם יממנו את הכל וחלק ניכר מהם ייבלע במערכת ממשלתית שהיא תמיד, אבל תמיד פחות יעילה ממערכת פרטית.
סלח לי, אבל אתה לא יכול בעת ובעונה אחת
לטעון ש"שוק חופשי אינו תומך בשום אידאולוגיה" ובו בזמן להגיד דברים כמו "מערכת ממשלתית היא תמיד אבל תמיד פחות יעילה ממערכת פרטית".
איך אתה קובע מה זה זה נקרא להיות "יעיל"? מה זה אומר שהאזרח "מרוצה"? אם לחזור לדיון ממקודם – איך אתה קובע מה זה "מותרות"? אתה קובע סדרי עדיפויות לפי… התפיסה האידאולוגית שלך. כשאתה אומר שאתה לא צריך לממן את משק הבית של חקלאים בגלל שאתה מעדיף מחירים נמוכים יותר – זו בחירה אידאולגית. כשאתה טוען שאזרח עם עוד אלף שקלים בכיס הוא מרוצה יותר מאזרח שחי במדינה שיש בה תרבות וספורט – זו בחירה אידאולוגית. אתה אומר שרוב מוחלט של צרכי האדם ממולאים יותר טוב באמצעות השוק החופשי – מי מחליט מהו המיעוט של צרכים שלא ימולאו? זו בחירה אידאולוגית.
להגיד ששוק חופשי מאפשר לאנשים להחליט בעצמם על מה להוציא את הכסף זה לא נכון, בגלל שגם במערכת שאתה מתאר יש להם את החופש הזה רק כל עוד יש איזה חברה או תאגיד שרואים הזדמנות להרוויח מהדבר שעליו הם רוצים להוציא את הכסף. אם יש אנשים בארץ שרוצים לתחזק את תעשיית הקולנוע, אבל לא מספיק כדי לממן אותה בכספי הכרטיסים שלהם – הפתרון של העולם האוטופי שלך הוא "תתמודדו". זה גם הפתרון שלו לאותם חקלאים שאיבדו את הפרנסה שלהם בגלל כוחות שוק שלא באשמתם, וזה גם יהיה הפתרון שלהם לנהגים שיאבדו את העבודה שלהם לרכבים אוטונומיים.
אני ממש שמח שהעלת את הנושא של החלקאים בגלל שזה מראה שאתה מוכן לקחת את הרעיון הזה רחוק יותר מאשר רק "מותרות". יש לך שתי אופציות (בהנחה ש"תתמודדו" זו לא אופציה) – או שאתה מאפשר לחקלאים להתפרנס ע"י הגבלות על ייבוא, או שאתה מוציא אותם לפנסיה מוקדמת ונותן להם רשת ביטחון כלכלית לשארית חייהם. השני זה צעד קיצוני, שיוביל לעלייה כל כך גבוהה במיסים שכבר היה להם עדיך לשלם יותר על התוצרת החקלאית. מה עם אנשים שחולים במחלה כמו ALS, שמעט מאד אנשים חולים בה? לא מספיק כדי שיהיה משתלם לחברה פרטית לממן מחקר ופיתוח של תרופות? אם הם לא מצליחים למצוא את המימון הפרטי לתרופה – האם גם להם אין זכות קיום כמו הקולנוע הישראלי והחקלאים?
התשובות לשאלות שלך מתחילות להיות ארוכות
אתה צודק שצריך להסכים על ההגדרות לפני שמתווכחים, אבל הפורמט מתחיל להיות מוגבל.
בקצרה: דבר ראשון, די לנופף ב"מותרות". כבר לפני כמה הודעות כתבתי שלא זה הנושא, ואני באמת ובתמים לא מבין מדוע אתה מציין זאת שוב.
דבר שני, כדי לקבוע מה יעיל כלכלית, צריך להחליט מהי כלכלה. ההגדרה המקובלת היא "ניהול משאבים בצמצום שיש להם שימושים חלופיים". ככל שהמשאבים בעולם מוגבלים, הכסף והמחירים של אותם משאבים יאותת לנו איך לנצל אותם בצורה הטובה ביותר כך שכמה שיותר אנשים ייהנו מהם. זאת יעילות. אם ליותר אנשים יהיה יותר כסף – שהוא מה שצריך כדי לחיות חיים איכותיים וארוכים כמה שיותר – זה סימן ליעילות. מערכות ממשלתיות, וזאת עובדה, מטביעות חלק ניכר מהכסף בתוך המנגנון. הנה הלך לאיבוד משאב יקר ערך.
הלאה: לקבוע שלאנשים אחרים יהיה פחות כסף ממני זאת לא "בחירה אידיאולוגית", כי זה לא מה שקבעתי. החקלאים מתפרנסים, עובדתית, מכך שאני חייב לשלם יותר על תוצרת שאילולא הרגולציה הייתי משיג יותר בזול. השאלה מה לעשות כעת, בפועל, עם אנשים מבוגרים שהתרגלו לכך עשרות שנים ויהיה להם קשה למצוא עבודה אחרת – זאת שאלה אידיאולוגית, בהחלט, אבל להכריח את כל האזרחים לדאוג לקבוצה קטנה זאת החלטה אידיאולוגית שאחרים קיבלו עבורי בלי לשאול אותי בכלל. יש כאן בחירה אידיאולוגית – ולא של מי שמשלם. עבורו, זאת כפיה. לתת לי את הכסף ולשאול אותי האם אני מוכן לתמוך באמצעותו באנשים כאלו, זהו צעד *נטול אידיאולוגיה* שאותו מבקש השוק החופשי. ההחלטה שלי לא לתמוך, אם היא תהיה כזו (ראה בסוף התגובה), היא החלטה אידיאולוגית – אבל אני קיבלתי אותה בעצמי.
ולסכם בתמצות ולומר "הפתרון שלך הוא לומר תתמודדו" זאת – דבר ראשון – פריטה על מיתרי הרגש ולא השכל, ושוב, ולהכריח אותי לעזור לאחרים. אבל עצם הטענה הופרכה פעמים אין ספור בעבר. אנשים חששו מהמהפכה התעשייתית, וכשהומצאה המכונית איבדו עגלונים רבים את פרנסתם. התקדמות טכנולוגית עוזרת לאנושות והאריכה את תוחלת החיים בקפיצה עצומה רק בעשורים האחרונים. אנחנו לא נעצור את המכוניות האוטונומיות שיורידו בהרבה את הרוגי תאונות הדרכים בגלל חשש לפרנסה של קבוצת אנשים.
מה שמוביל אל פילנתרופיה. בניגוד לכל התחזיות על אדם לאדם זאב, התברר כבר שאנשים שחיים ברווחה תורמים, והרבה. יוזמות פרטיות עשו פעמים רבות הרבה יותר טוב בעולם מאשר יוזמות ממשלתיות ("מעבירים את זה הלאה" של גיא לרר ומאיר ליוש היא דוגמה מקומית נחמדה מהזמן האחרון, וכמי שהיה אב לילדה חולת סרטן אני יכול לספר לך הרבה על העמותות הפרטיות ומה שהן עשו עבורינו).
כאמור, היריעה קצרה ואני בדרך למיטה. אתה נשמע (נקרא…) אדם הגון שמידיין בנעימות ורוצה להבין את הצד השני. אציע לך פשוט לקרוא את מה שהוא בעיניי אחד הספרים החשובים בעולם, "יסודות הכלכלה" של תומס סוהל. הוא מסביר בהרחבה ובאריכות את כל הנושאים הללו, והיתרון הגדול שלו הוא שהוא מאד מפשט ומסביר בצורה שגם הדיוטות גמורים יוכלו להבין הכל, בכתיבה זורמת וברורה. אם תרצה, הוא באמת יענה במקומי הרבה יותר טוב על כל אחת מהנקודות שלך.
לפני שאתה שולח אותי לקרוא את המניפסט האידאולוגי של סוהל, ענה על השאלה הזו לגבי החקלאים -
אם אתה לא מוכן לממן את משק הבית שלהם, ומתנגד לחוק שמאפשר להם לפרנס את עצמם – מה הפתרון שלך בשבילם? פתרון ברמה החברתית כלומר, לא מה אתה אישית מוכן או לא מוכן לעשות.
אם בלי לקרוא את הספר אתה ישר מכתיר אותו כ"מניפסט אידיאולוגי"
אז כנראה טעיתי בהערכתי לגבי הרצון שלך להבין.
אין בספר הזה ולו שביב קלוש של אידיאולוגיה, אבל עזוב את זה – איזו הרגשה רעה יש לי עכשיו. ערב שלם של דיון נחמד נזרק לפח רק כי התעקשת ליפול לתוך כותרת. זה היה כל כך מיותר. באסה.
האמת היא שזו הייתה בדיחה
הרעיון ש"לתת לשוק החופשי להחליט" זו החלטה נטולת אידאולוגיה זה מאד מצחיק בעיניי, אז זרמתי על כמה הלצות משלי.
אבל עזוב את זה – אני רוצה לשמוע מה הפתרון שלך לסוגיית החקלאים. זה מה שמעניין אותי יותר מהכל עכשיו.
ולגבי החקלאים, שתי נקודות:
החוק לא "מאפשר להם לפרנס את עצמם". החוק מאפשר להם לקחת לי ולך כסף מהארנק ולשים בארנק שלהם.
דבר שני, שוב, השאלה כרגע אחרי המצב הלא הוגן הזה – שהוא מצב נתון – היא באמת בעייתית. אולי כסף מהמיסים שלי צריך לממן להם איזו תוכנית הכשרה לעבודה חילופית, כי אני עדיין יעדיף להשקיע את כספי בכיוון הזה ולצאת פחות צודק אבל יותר חכם. אבל להשאיר את המצב איך שהוא? זה בעיניי מאד מאד לא הוגן.
ובסוף בסוף, אנשים שיהיו במצוקה *אמיתית* יקבלו סיוע מהרבה מאד עמותות פרטיות שעוזרות למי שצריך עד שהוא נעמד על הרגליים. אולי לא יהיה נעים להם לבקש עזרה, אבל זה יותר טוב מלקחת אותה בלי רשות מכל משלמי המיסים גם יחד.
אבל כאמור בהודעה הקודמת, הטעם בדיון קצת נחמץ. אני הולך לישון. מאחל לך רק טוב ושגשוג.
אני אתעלם מהמסגור המאד לא אידאולוגי שלך לחוק היבוא ואתייחס לשאר-
אם הדאגה שלך זה בכמות הכסף שיורדת מהאזרח בדמות מס הכנסה – עדיף לך להוציא אותם לפנסיה מוקדמת על פני להכשיר אותם לעבודה חלופית. הרבה יותר זול ויעיל למשלם המיסים להוציא אדם בן 60 לפנסיה מוקדמת מאשר להתחיל להכשיר אותו לעבוד בתחום שהוא מעולם לא פגש קודם. היו אינספור מחקרים על זה בארה"ב, זה לא עובד, ומוביל לתלות גדולה יותר בשירותי הרווחה ככה שמשלם המיסים משלם גם על הנסיון וגם על הכישלון.
ומה יקרה כשכוחות השוק יקבעו שעדיף לעשות outsourcing לאותו תחום חדש? או להחליף את העובדים במכונות?
ההצעה הנוספת שלך זה להסתמך על צדקה, שזה קצת להגיד להם "תתמודדו".
מה שקורה בתחום הבריאות בארה״ב זה לגמרי דיסטופיה.
ותמרור אזהרה כלפי התערבות ממשלתית מינימלית.
שוב הפוך גוטה!
לצמצם נושא של כלכלת בריאות בהודאה זה קצת חטא, במיוחד מכיוון שארה"ב היא המדינה העשירה בעולם ולכן בעצם מממנת את רוב עלויות הפיתוח עבור כל העולם, בנוסף לכך שהמשכורות גבוהות אז הכל יקר.
אבל, אחד הטריגרים הכי חזקים לעליית מחירי הבריאות בארה"ב הייתה טעות ממשלתי (שאינה הפיכה) להפוך את ההוצאה על בריאות להוצאה מוכרת עבור המעסיק, מתוך תפיסה סוציאליסטית לבריאות לכל. רק שחכו את מי שלא עובד (או רצו לתמרץ עבודה: לא תעבוד, אין בריאות). ההוצאה הזו תמרצה את מחירי הבריאות לעוף מעלה, ליצירת ארגוני בריאות העובדים עם מעסיקים בלבד.
כך מי שלא עובד בארה"ב חוטף חזק מבחינה בריאותית.
בעבודה שלי עם ארה"ב אני תמיד צוחק איך הבריאות שם מטומטמת (ואנשים לא מסיימים לימודים או עוזבים עבודה רק בגלל הבריאות) ואצלנו נושא הרכב מטומטם, ומנהל עבר שלי , האמריקאי, היה צוחק עלינו שהמעסיקים בישראל הם כמו אופרה וינפרי: אתה מקבל מכונית, אתה מקבל מכונית, כולם מקבלים מכוניות! (כי זו דרך להתמודדות עם מיסים גבוהים).
תמיד מביאים את תחום הבריאות בארה"ב
בלי לדעת שבנושא הזה הם רחוקים משוק חופשי כרחוק מזרח ממערב (תרתי משמע). מצב הבריאות בארה"ב גרוע בגלל שהוא לא חופשי, לא ההיפך. esh כבר הסביר קצת, אבל הדוגמה שלך היתה צפויה. אנשים לא יודעים מה המצב שם.
לינק להרחבה וסימוכין
ממש כאן.
אה, המצב שם היה חרא הרבה לפני אובמה-קייר.
טענה שמרנית לא פחות צפויה.
אז לא קראת את המאמר, או לפחות לא בעיון
המצב היה חרא לפני אובמה קייר, נכון – וגם זה בגלל ההתערבות הממשלתית הקיימת בהחלט. המצב בארה"ב כרגע הוא שמערכת הבריאות סובלת מהכשלים של שתי האסכולות – הממשלתית והחופשית, במקום ליהנות מהיתרונות ששתיהן יכולות לספק.
אם אתה מחפש הפרטה מוחלטת, אני לא חושב שתמצא אותה.
כנראה שיש סיבה שאנחנו לא שם עדיין.
למצוא? כנראה שלא
אני מקווה שאנחנו בדרך לשם.
אבל לא דיברנו על הרצוי. דיברנו על המצוי – מה שקורה בארה"ב. ומה שקורה שם זה רחוק מאד ממערכת בריאות חופשית, אז להביא את זה כדוגמה ניצחת לנושא שלנו – ובכן, ממש לא.
בנושא הזה אין דוגמאות ניצחות משום כיוון.
בעיקר בגלל שמערכת ליברטריאנית מעולם לא נוסתה.
והצרות של ארה"ב היו גם לפני אובמה קייר, כשהמערכת היתה יותר פרטית ממה שהיא היום גם אם מעולם לא היתה פרטית לגמרי.
רק אעיר שההתנסחות שלך קודם ("תמרור אזהרה") היתה יותר החלטית
מ"אין דוגמאות ניצחות משום כיוון".
ומערכת ליברטריאנית מלאה לא נוסתה, אבל החלקים ממנה שיושמו, ברוב המקרים, הביאו תוצאות חד משמעיות.
אתה מתעסק יותר מדי בסמנטיקה.
מה שקורה בארה״ב הוא כמובן תמרור אזהרה בעיני.
אני מייצג רק את עצמי וזאת דעתי. עם נקודת ההנחה הזאת אני נכנס לכל דיון. בעיקר כשנראה ששום צד במילא לא משתכנע יותר וכולם מוסיפים לטחון מים.
אם אני אומר משהו בצורה החלטית זה רק בגלל שככה אני חושב. אני לא תופס את הטיעונים שלי כהוכחה ניצחת בדיונים כאלה, והחיפוש אחר אמת אבסולוטית בדיונים על קולנוע או תאוריות כלכליות שמעולם לא נוסו זה סר טעם.
אני זה שמתעסק בסמנטיקה?
היית יכול להגיד לעצמך שהמילים שלי "דוגמה ניצחת" הן סמנטיקה, אבל לא חשבת שזה מיותר כשמדובר על סמנטיקה של אחרים.
שיהיה. בין כה העסק כבר מסתובב במעגלים.
הדוגמא הטובה באמת היא לא תחום הבריאות בארה"ב
אלא דווקא תחום הבריאות בישראל.
בסופו של דבר תחום הבריאות בישראל הוא אחד מהמוצלחים. לא נטול בעיות, אבל יחסית למנגנונים במדינות אחרות – זו נחשבת אחת מהמוצלחות. והסיבה שהיא כזו היא אמנם יד המקרה אבל היא דוגמא לדעתי לטיעון העיקרי שמתפספס בכל דיוני השוק החופשי.
העניין הוא לא ממשלתי/לא ממשלתי. העניין הוא תחרות/חוסר תחרות. המנגנון ההיסטורי יצרכבר כמה תשתיות לקופות חולים, ובמקום לבחור בינהן החליטו להשאיר את כולן – ולתקצב לפי האזרחים הבוחרים את קופות החולים הללו. התחרות היא זו שגוררת התייעלות- בין קופות החולים, בין מחלקות יולדות בבתי החולים השונים (ואצ'רים). ועל זה אנחנו מוסיפים את העניין שאנחנו יוצרים בסיס התחלתי שווה לכולם (ביטוח בריאות ממלכתי) עם רמות שונות של השלמה (ואפשר לדבר על הפרטים של מה צריך להיות כלול ומה רק בהשלמות אבל מערכתית זה עובד).
הטענה שדברים ממשלתיים עובדים פחות טוב מדברים פרטיים היא רלוונטית רק אחרי שמצמצמים את שני הדברים העיקריים שפוגעים ביכולת של המגזר הציבורי לספק תוצרת יעילה- חוסר תחרות, וכוח מוגזם לעדי העובדים (שפחות רלוונטי בבנושא של הקולנוע, אבל כמובן שרלוונטי בנושא הבעיות שכן קיימות במערכת הבריאות).
אני מתקשה לקבל את הטענה שהשוק החופשי הוא בהכרח יותר יעיל בעיקר כי קיימות דוגמאות שמראות שזה לאו דווקא המצב…
אם להרחיב נקודה חשובה של מיפ
(הדיון הגיע לשלב המקסימום הזחה, מה שאומר שכדאי לעצור אותו בקרוב)
הנקודה החשובה בהחלטה האם מוצר מסוים צריך להיות בניהול ממשלתי או בניהול פרטי היא השאלה האם זה מוצר שיש לו תחרות טובה או לא.
כל עוד למוצר אפשר ליצור תחרות אמיתית, הוא צריך להיות תחת ניהול של השוק הפרטי. תחרות יוצרת התייעלות.
כאשר לא ניתן ליצור למוצר תחרות אמיתית, כאן נדרש ניהול ממשלתי במידה כזאת או אחרת.
לדוגמה, חשמל – ניתן לקנות חשמל מגופים פרטיים, ויש תחרות (עדיין לא מספיקה ולכן עדיין תעריף החשמל נקבע ברמה ממשלתית). אבל אין תחרות בהולכת החשמל – זה לא כלכלי לאף אחד להקים חוטי חשמל תחליפיים לחברת החשמל – ולכן החלק של ההולכה הוא מונופול ממשלתי.
לדוגמה – חקלאות – לכאורה מדובר בתחום שאפשר ליצור בו תחרות אמיתית, כי כמעט הכל ניתן לייבא. אבל, בפועל, מאד קשה להתחרות בייבוא בתחרות חופשית לחלוטין – הרי חקלאים בישראל צריכים להשתמש במים יקרים – ולכן הממשלה עדיין צריכה לנהל את השוק כדי לאפשר לחקלאים להתחרות, אחרת לא תישאר בארץ מספיק חקלאות, וחקלאות עצמאית היא כן ערך (כי צריך שתהיה אפשרות לגדל אוכל במדינה גם אם הייבוא נעצר).
מה שקורה בתחום החקלאות היא שאנחנו רואים את הבעיות כשהיא מנוהלת באופן ממשלתי אמיתי (היום במקרה שמעתי ברדיו חקלאי שנכנס למלחמה כי לא הקצו לו מספיק כוורות להאבקה), ואנחנו יודעים שלא באמת ייתכן ליצור תחרות אמיתית בלי לשנות באופן משמעותי את משק המזון בישראל, ולכן אנחנו עדיין מנסים למצוא את הדרך האידיאלית (שלא תהיה פיקוח מחירים מלא ולא תהיה מחיר מינימום תחרותי).
למה היה צריך לפרק את רשות השידור ולהחליף אותה בתאגיד? כי רשת שידור היא מוצר שיש בו תחרות. יש בו תחרות מאחורי הקלעים (על המגישים הטובים, הבמאים הטובים וכד') ותחרות מלפני הקלעים (הבחירה באיזה ערוץ לצפות). רשות שידור ממשלתית פשוט לא יכולה להתחרות בשוק הטלוויזיוני.
אבל זאת לא תחרות מלאה. יש דרישות לאחוז מסוים של יצירות איכותיות. והסיבה – כי אם לא תהיה שום רגולציה, התחרות תוביל ליצירה של המכנה המשותף הנמוך ביותר. אבל – זאת דרישה שאמורה להיות מוטלת באותה מידה על כל המתחרים.
דרך אגב, זה המקום לחדד נקודה – רשות השידור הייתה גוף ממשלתי. הממונה עליה היה מינוי ממשלתי לחלוטין, והעובדים שלה היו עובדי מדינה (עם ועד עובדים חזק *מדי*). תאגיד השידור הוא גוף עצמאי. הקשר היחיד שלו לממשלה (מה שווה התאגיד המפורסם) הוא שהממשלה היא זאת שמממנת את התקציב שלו. והסיבה לכך היא לא באג, היא פיצ'ר – המדינה מממנת את התאגיד על מנת שהתאגיד לא יהיה תלוי בגורמים אחרים. כבר היו מספיק דוגמאות בהן בעל פרטי של גוף תקשורת השפיע באופן ישיר על מה שהגוף עסק בו או לא. בתאגיד השידור, כפי למשל שהוכח במקרה של תם אהרון, יש עצמאות לעשות מה שרוצים, ואין צורך להתנחמד למפרסמים או לתת פרסומות במסווה של כתבות.
צריך לעצור לא רק בגלל ההזחה
אלא גם בגלל גבולות האוף טופיק. אבל רק התייחסות קצרה למה שכתבת על החקלאות המקומית: ביום שלא נוכל לייבא, החקלאות המקומית לא תציל אותנו. זאת טענה ישנה שהתפוגגה מזמן. ענף החקלאות נשען באופן כבד על עובדים זרים מחו"ל, למשל, ובלי סולר למכונות החקלאיות אתה לא תוכל לגדל כלום. מכסי המגן ואיסורי הייבוא על החקלאים עושים כיום רק דבר אחד: דואגים לפרנסתה של קבוצת אנשים על חשבון כל האזרחים, מונעים מאיתנו ליהנות מכל פירות של כל עונה במשך כל השנה – והכל במחיר יקר מאד.
ממש כעת מתחילים בלובי החקלאי להזהיר ממחסור בביצים בפסח בגלל הבלגן באוקראינה. הם לא מוכנים להתיר בשום פנים ואופן ייבוא ממדינות אחרות שכל אירופה סומכת על איכות הביצים שלהן, ואפילו לא מוכנים להגדיל את מכסות הייצור *המקומיות*! בעל משק *ישראלי* שיצאו לו יותר מדי ביצים יצטרך להשמיד אותן ולא למכור אותן בסופר הקרוב, שם יש תורות של אנשים שרבים על כל תבנית. אין לדבר הזה שום ערך, לא אידיאולוגי ולא כלכלי. זאת נטו סחטנות.
יש לך הרבה טענות נכונות לגבי החקלאות
בחלק מהדברים אתה צודק (נושא מכסות הייצור המקומיות הוא שערוריה), בחלק מהדברים יש מורכבות שלא מתייחסים אליה (כי בכל הקשור לאוכל טרי כן יש חשיבות מסויימת ביצירת buffer למזעור ומניעה של בעיות אספקה – כמו שהיה אז עם החסימה בתעלת סואץ- היתה בעייה של אוכל לפרות, זה נכון. אבל בעיה בהגעה של אוכל לפרות לא יוצרת את אותו המחסור כמו מכולות שלמות של חלב שלא מגיע ליעדו ומחמיץ וסופרים שעומדים ריקים, הייצור המקומי כן מזער את הנזק). בכל מקרה משק החקלאות, באופן ספציפי, הוא משק עם אוסף בעיות די ייחודי, אז זה קצת בעיה להשליך ממנו על תחומים אחרים – בטח על דברים שקשורים לעולמות האומנות.
ביטחון תזונתי מבוסס על מחסני מזון משומר
ולכן בכלל לא מחזיק שום דיון.
סופר אופ טופיק: עצרתי.
מסכים עם כל מילה
רק חייב לשאול מה הכוונה ב-"יד המקרה"? כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי נולד אחרי מלחמות רבות מול ובתוך ההסתדרות, והקמת ועדה ממלכתית שהגישה את הדו"ח המפורט שלה לאחר שנתיים של שמיעת עדויות והתייעצויות.
אם כבר, המצב הדי-סבבה כיום הוא תולדה של מספר רב של גורמים שהתכנסו לשנות את המצב המושחת שהיה עד שנות התשעים.
לשון סיפורית יותר מכל דבר אחר
הכוונה היתה שכבר היו מוסדות שהגדירו את עצמן כקופות חולים עוד לפני קום המדינה, והיו מאבקים פוליטיים (וגם שחיתות) כדי להשתלט על משאבים, כך שבאיזשהו מקום הבחירה להשאיר את התחרות (ולא לאחד את כולן תחת קורת גג אחת) היתה קצת יותר קלה מאשר סיטואציה בה מראש יש רק תשתית אחת לקופת חולים, או שיש הרבה תשתיות חלשות שיותר קל לאחד, ומכאן ואילך זה באמת היה כל פעם לתקן.
הנטייה הטבעית בקום המדינה היתה להלאים הכל וכמה שיותר. בלי אותן שחיתויות ומאבקי כוח של ההסתדרות לא היינו מגיעים בשנות התשעים למצב שיש לנו תשתית שנוכל לתקן בצורה הספציפית הזו.
היוש, חיה בארה"ב, יש לי ביטוח בריאות אמריקאי
מתגעגעת למערכת הבריאות הנפלאה בארץ.
יש לי ביטוח יחסית טוב, קיבלתי פה מרופא המלצות מזעזעות שנובעות משורת הרווח שיעשה, ולא מטובתי האישית (בתחום שאני מבינה מספיק, ואף התדיינתי בנושא עם רופאים אחרים). השיטה האמריקאית, הפרטית, יוצרת מצב שאני לא סומכת על המטפלים שלי כי בריאות המטופל היא לא השיקול הראשון או המרכזיי שלהם. אם בארץ מחפשים פתרונות יעילים למערכת (יחס מחיר ליעילות טיפול), כאן מחפשים פתרונות שימקסמו את השתתפות הביטוח גם אם אפשר היה להציע משהו מתאים יותר אך זול. הפעם היחידה שזה לא קרה לי היתה בשיא הבידוד הראשון כשנזקקתי לטיפול חירום ושילמתיי עליו באופן פרטי כי הלכתי לרופא שלא מכוסה בביטוח שלי. אכן לא חירטט ולא הוסיף הוצאות כשהבין שאני משלמת מכיסי ומוגבלת ביכולת ההוצאה.
כדי לחזק את הנקודה שלך,
אורטודופד מסויים בארה"ב שהייתי הולך אליו בגלל בעיה בגיד היה מתעקש לעשות לי צילום רנטגן בכל ביקור, כי הוא היה גובה מהביטוח כמה אלפי דולרים על הצילומים. כן, גם אחרי שידענו שהבעיה היא בגיד ולא בעצם, וגם כשבאתי סתם לביקור מעקב (ואף אחד לא הסתכל על הצילום כי לא היה בו צורך). כשחשתי כאב גב נוראי יום אחד והלכתי אליהם הם החליטו (אחרי צילום רנטגן) שיש לי פריצת דיסק, אבל סירבו להפנות אותי ל-MRI (שלא היה להם במרפאה ככה שהם לא יכולים לחייב את הביטוח עליו) ושלחו לי הביתה חגורת גב מיוחדת ב-$8,000. כשהחגורה הגיעה אחרי יומיים כבר היה ברור שהכאב נבע רק משריר תפוס, מה שיצר בעיה עם הביטוח שסרב לשלם למרפאה. למזלי הכל הסתדר בסוף, אבל אני לגמרי מבין את חוסר המקצועיות של הרופאים שמנסים למקסם רווחים.
רופ"ש רצה לעשות לי 32 צילומי שיניים
וממש רבתי איתו על הנושא (עשינו בסוף 3+2 הגדלות על החורים) הייתיי צריכה לשאול למה הוא בורח מהחדר בזמן הצילום אם זה כל ככך בטייחותיי כפיי שהוא טוען.
ואז הוא ניסה לשכנע אותי שעדיף כתר על סתימה, כי אם היה לי אוטו טרנטה ברור שהייתי מעדיפה לקנות חדש מאשר לתקן את הישן (א- לא נכון, ב- זה פאקינג איבר, לא אוטו)
חוויה דומה ושונה
המקום היחיד שיש לי טיפול רפואי שאני באמת מרוצה ממנו זו מרפאה ללא מטרות רווח שמבוססת על הסכמה מדעת, והטיפול שלי מתבסס על התייעצות עם הרופאה שלי והחלטה משותפת על מסלול טיפול.
(למרות שגם מאונט סיני הוא ללא מטרות רווח והיו לי שם גם רופאים מוצלחים וגם רופאה אחת שהאינטראקציה איתה היתה די טראומטית, עד כדי לעשות לי גסלייטינג על ההיסטוריה הרפואית המשפחתית כדי לדחוף לאבחנה שהביטוח יממן את הטיפול בה, בלי קשר לאם זו אבחנה נכונה או לא.)
אבל בארץ לא היה לי זמן לדבר עם רופאי קופ"ח על הטיפול שלי, לא איפשרו לי פרוצדורות אלקטיביות ש"רק" ישפרו את איכות החיים שלי ולא יצילו אותם, והיה לי רופא שונה כל פעם. לקבל אבחנה, שלא לדבר על טיפול, היה לי מורכב יותר. וזה היה נכון גם לדברים כמו חיסון שפעת (בארץ לא הייתי בקבוצות הזכאיות, גם כשלימדתי, עד הרבה אחרי תחילת שנת הלימודים, ואז לפעמים הספקתי ולפעמים נגמרו החיסונים לפני שהגעתי. כאן יש בכל בית מרקחת, ומכוסה על ידי כל ביטוח, כולל מדיקייד).
האמת שמדיקייד (הביטוח למעוטי הכנסה) של נ"י נותן טיפול יותר טוב מחלק מהביטוחים של מעסיקים, מחוויות של חברים. שזה בכלל מגוחך, והיה משמעותית פחות מגוחך אם אפשר היה להצטרף אליו בכל דרך שהיא מלבד להיות מעוט הכנסה. אולי המרפאה שלי מתנהגת ככה כי חלק ניכר מהפציינטים על מדיקייד.
זה נכון (כולל חסרונות המערכת בארץ)
וזה גם מתסכל, כי בהחלט יש חסרונות בארץ ועדיין הטענה שזו בין מערכות הבריאות היותר טובות בעולם (לרוב האזרחים) נכונה.
הדיון מתחיל לחזור על עצמו, אבל אני אשמח להוסיף את שתי האגורות שלי לדיון ואולי להחזיר אותו לאון טופיק.
(ואני אענה גם על נקודות מסויימות שעלו במהלך הדיון)
הייתה תקופה שמאוד תמכתי בליברטריאניזם, ומאז שעברתי להתגורר בארה"ב חוויתי את יתרונות השיטה בתחומים מסויימים. אבל כשהתחלתי לחשוב על הדברים לעומק אני מבין שזה לא באמת עובד.
אם מסתכלים על כפרים ערביים בישראל היום, הם הדבר הכי קרוב לליבירטריאניזם שקיים בישראל. אחוז מסויים לא משלם על שירותים חברתיים, אז המועצות המקומיות לא באמת מציעות שירותים כאלה (מינימום התערבות ממשלתית), ויש פה פתח ענק לשוק הפרטי להציע אותם. אבל לשוק הפרטי לא משתלם באמת להכנס לתחום, והציבור יכול להיות טיפש מכדי להבין את זה.
ניקח את הדוגמא ששנינו מסכימים שצריכה להיות בה התערבות ממשלתית; תחבורה ציבורית. גם באירופה, שאחוז גדול בה ממסתמך ומשתמש על תחבורה ציבורית, עלויות התפעול מצריכות סבסוד ממשלתי. בכפר שלי לדוגמא אין תחבורה ציבורית (יש קו שחוצה את הכפר ויורד לחיפה). אז אנשים מסתמכים על רכבים כדי להתנייד בכפר. אבל יש להם אפשרות "בחירה" גם ללכת ברגל, הבעיה שאפשרות כזו היא לא באמת ריאלית. דבר ראשון, הכפרים היום הם גדולים מאוד, ונמצאים בנקודות הרריות. דבר שני, המדרכות לא קיימות ברוב הכבישים, ואם כן הן משובשות או משמשות לחנייה את אלפי הרכבים שנמצאים בשימוש (מינימום התערבות ממשלתית). אז נוצר מצב שחופש הבחירה של האנשים הצטמצם לאפשרות אחת יחידה וזה להתנייד עם רכב, תקעת ילדים בבית, הוספת רכבים לכביש, וצמצמת את המרחב העירוני של בני האדם לטובת כלי הרכב. הנקודה שלי היא שבעצם *צמצמת* את חופש הבחירה של האנשים בכך שניסית להגדיל את החופש שלהם.
גם גני שעשועים זה דבר שלא קיים בכפרים ערביים (אצלנו הוא לא קיים). ו-ואללה, הציבור *טיפש* מדי מכדי להבין כמה זה חשוב שדבר כזה יהיה קיים. ילד שמשחק בגן שעשועים סגור ובטוח, שונה מילד שמשחק על הכביש. אין צורך להביא את סיפורי הזוועה על ילדים שנדרסים כל שני וחמישי בכפרים הערביים והבדואים, אבל הציבור עדיין לא השכיל להתעקש להקים גן כזה.
מאוד קל לקחת כמובן מאליו דברים שקיימים ולהחליט שאם הייתה תחרות, שוק חופשי, ואפשרויות בחירה אנשים היו מחליטים למה שווה לתת את הכסף. אבל כשהאפשרות לא קיימת בכלל, אנשים לא יעשו את זה.
ההשלכות של תרבות על אוכלוסייה הן לא רק בבידור. בכפרים הערביים אנשים צפו בספיידרמן והנוקמים ויש להם נטפליקס. אבל החברה הערבית לוקה בחסר בתרבות שיוצאת *מתוך* התרבות הערבית עצמה, תרבות שמאתגרת את החברה הערבית *מבפנים*, תרבות שיכולה גם להוות מקור לביטוי ומקור למפלט. קח את זה צעד קדימה, יצירה שתאתגר את הציבור הערבי עלולה להיות מוחרמת (יחד עם בתי העסק שינסו להציג אותה), ככה שהשוק החופשי *בטוח* לא יספק את הפתרון פה.
כדי לסכם את ההודעה הארוכה והמבולגנת הזו; הכסף שאנשים משלמים הוא לא המדד היחיד לחופש, כי חופש אמיתי נובע מהאפשרות לבחור בין מספר אופציות. לפעמים האופציות של הבחירה לא משתלמות לשוק החופשי ומחייבות סבסוד (תחבורה ציבורית), לפעמים לציבור אין חופש לבחור מתוך ראייה צרה (גני שעשועים), ולפעמים החופש הכספי באופן אקטיבי מגביל את החופש של אחרים (חרם בגלל יצירות שמבקרות את החברה הערבית). שוק חופשי שמגיע בתוך תרבות שהדברים האלה קיימים ועובדים יכול לתת מענה טוב יותר, אבל לפעמים ההתחלה חייבת להיות מסובסדת.
עמותות וקרנות
עמותת ידידי תיאטרון חיפה, תאגיד זמר המזרח, גמ"ח שמחה וששון ללהקות, קרן הפקות הדהה בלדונה לסרטים מהמגזר, התאגדות היידיש והלדינו, קרן פסטיבל מספרי סיפורים לתכניות להרדמות בשתיים בלילה, משש ורגש – פסלים משם ומכאן.
תקבל פעם בשנה טלפון לתרום 100 שקל, תרצה תתרום. אתה סומך עליהם שיבחרו במה להשקיע.
עמותות פטורות ממיסים, הפטור זה המימון מהמדינה. אבל זה רוחבי, בלי העדפה פוליטית, עדתית או אחרת.
מי אני שאקבע לאחרים מה הם רוצים לשמוע, לצפות או למשש?
האמת, אני חושבת
שכאן 11, על רמת הפקות המקור שלהם בשנים האחרונות, מספקת טיעון נגד די מוחץ לגישה הזו.
בעיני, שידור ציבורי עצמאי שאין לו תלות כלכלית ושאינו איזה ערוץ פראבדה בשירות השלטון, הוא ממש לא ״מותרות״, אלא נחוץ מאוד למדינה שרואה את עצמה כמפותחת ופלורליסטית.
אחרת, מה האלטרנטיבה? אפשר פשוט להסתכל למעלה בשלט, אל ערוצים 12 ו-13 וריבוי הריאליטי שנמרח עוד ועוד כדי לספק כמה שיותר זמן פרסומות. האם זה בידור שתומך בעצמו כלכלית? כן. האם לשם צריך לשאוף? אני מעדיפה תכנים שלא צריכים לרדוף אחרי המכנה המשותף (הנמוך, מה לעשות) כדי להצדיק את קיומם. ואני מעדיפה ערוץ שבו לא צריך לפשפש במי בעלי המניות או הספונסרים כדי להבין למה תכנית מסויימת מציירת תמונה מעוותת של המציאות.
ההנחה הגלומה באמירה ״אם הקהל ירצה לשלם, לא יצטרכו להכריח אותו״, היא שהקהל הרחב יודע לתעדף נכון ולתת ערך ומשקל ריאלי, נגיד, לדברים כמו תקשורת חופשית או תרבות איכותית. ואני אומרת לך חד משמעית – לא, הקהל הרחב לא יודע. והוא לא צריך להיענש על חוסר הידיעה הזה בכך שהדברים החשובים האלו יעלמו ויוחלפו במדיה שנרכשה על ידי בעלי אינטרסים וממון.
יש הרבה דברים שהמסים שלנו משלמים שאנשים לא מסכימים לגביהם, החלק של תרבות מתוך זה הוא פרומיל, וכשרואים את התוצרים הנהדרים של ההשקעה הזו בכאן 11, בעיני זה כסף שהושקע היטב, וכמה טוב שלא הצליחו אלה שזממו לסגור את התאגיד לפני כמה שנים.
הכל נכון - בעינייך
והטיעון שכנגד פשוט מאד: *את* נהנית מהתוצרים של כאן 11, אז *את* שמחה שהם כאן. אבל בפועל השתמשו בכסף של אנשים כדי ליצור את התוכן הזה, מבלי לשאול אותם. מה זאת הפטרונות להחליט בשבילם? המשפט שלך "לא, הקהל הרחב לא יודע. והוא לא צריך להיענש על חוסר הידיעה הזה" פטרוני ברמה מכעיסה. מי שם את מי שזה לא יהיה להחליט לקהל מה טוב בשבילו? אם הקהל אכן לא ירצה את התכנים של כאן 11, אז זה אולי מצער שהרמה שלו נמוכה, אבל זה לא נותן לנו את הזכות להוציא לו כסף מהארנק ולהחליט במקומו מה טוב לו.
(לעצם טענת האיכות, גם הערוצים המסחריים יודעים להפיק סדרות טובות ומוערכות (שבאבניקים, שטיסל, פאודה). וגם אם נניח שיש מערכת ממשלתית שפתחה פער איכותי בתחום, סביר מאד מאד שהגופים המסחריים ידביקו אותה בשנים הקרובות ברגע שהתברר שהקהל רוצה ונהנה מזה).
פטרוני? אולי. בעיקר מציאותי.
אפילו אתה לא באמת חושב שהקהל הרחב יממן ברצון וחפץ לב ערוצי תקשורת על מנת שיישארו חופשיים ונטולי שליטת בעלי אינטרסים.
הטיעון הזה של ״אם זה לא מספיק חשוב לאנשים, אולי זה לא צריך להתקיים״ הוא כל כך קצר רואי וילדותי בעיני. מצטערת. אני ראיתי איך ציבור שלם הצביע נגד האינטרסים שלו, באופן מובהק וברור, בגלל שעל ערוצי התקשורת הכי פופולריים השתלטו בעלי הון שהיה להם אינטרס לקדם את ההצבעה הזו (ברקזיט). אז זה פטרוני לומר שהקהל לא תמיד יודע מה החשיבות של אמצעי תקשורת חופשיים ומה נחוץ כדי לשמור על דמוקרטיה מתפקדת? סבבה.
חסרות דוגמאות למדינות שבהן התקשורת נשלטת על ידי מליונרים חברים של הממשל, שלא מפרסמים שום מילה שיוצאת נגדו? רלוונטי לחיינו מאי פעם.
אז כאן אנחנו מדברים על תרבות ובידור ולא על חדשות, אבל הדברים כרוכים זה בזה. ולא, הציבור לא תמיד יודע לבחור באינטרס של עצמו ולא תמיד מבין מה מוביל למה ואיך בחירה באופציה א׳ היום תשפיע עליו בעוד כמה שנים.
אם להגיד את זה זו פטרונות, guilty as charged.
אז לכי עם זה עד הסוף
עד לרעיון המלך הפילוסוף של אפלטון. לדמוקרטיה יש מחיר, והוא דורש התחשבות גם באלה ש"לא מבינים מה טוב להם ומה יקרה להם בעוד כמה שנים". אין אמצע.
ולטענה האחרת שלך – "חברים של הממשל". אם הממשל לא היה חודרני כמו שהוא במדינות האלה, לא היתה איתו בעיה ולחברות לא היתה בעיה לפרסם עליו ביקורת. את מביאה דוגמאות שליליות ממדינות קומוניסטיות כדי להוכיח שהרעיון הקומוניסטי הוא… נכון?
אנחנו חיים במדינה קומוניסטית? חדש לי
(ל"ת)
זאת היתה דוגמה לשיטת ממשל חודרנית, זה הכל
(ל"ת)
להביא דוגמה את ברקזיט זה yikes
ובמחשבה שניה
וואו, בהחלט הרבה דברים במדינת ישראל מתנהלים בשיטה הקומוניסטית. הפקק בנמלים? זה שעולה למדינה עשרה מיליון ש"ח ביום? בגלל וועד עובדים מונופוליסט שלא מוכן שיפרקו מכולות בנמל אחר חוץ מזה שלו, לא מוכן אפילו לקלוט עובדים חדשים, ו*החוק לצידו*.
אני מאד מסכים ובכלל לא חושב שזו פרטונות
הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן בעולם המודרני הן מסובכות מידי ורבות מידי בשביל שלאדם הממוצע יהיה את היכולת להבין אותן עד הסוף ולדעת מה נכון. קחו למשל את ההתחממות הגלובלית. לי, בתור מישהו שלא השקיע את חייו בללמוד את העניין, אין את הידע הנדרש כדי לדעת מה הפתרון. הדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לתמוך במקבלי החלטות שמשלבים את דעתם של אלו שכן השקיעו את חייהם בללמוד את העניין כמה שיותר. אותו דבר לגבי כל הבעיות האחרות שלנו. אף אדם אחד לא יכול להיות מומחה בהכל, וצריך המון ענווה בשביל להודות שכן – בהרבה תחומים אנחנו לא בדיוק יודעים מה טוב עבורינו. וזו ענווה שאנחנו צריכים שתהיה לנו כחברה, לא רק כאנשים בודדים.
אז גם אתה נגד דמוקרטיה, בקיצור
ומעדיף את המלך הפילוסוף שיודע הכי טוב מכולם ויחליט בשביל כולם.
לרדד ולהקצין את הטיעונים של מי שמולך
לאיש קש עלוב, ואז להעמיד פנים שניצחת בדיון, פשוט גורם לא לרצות להתדיין מולך.
רק אומרת.
מה שתגידי
אבל מי שלא ענה כאן לטענה זאת את, ומה שאת עושה כעת זה בדיוק מה שאת מאשימה אותי בו.
ואני לא מנסה להעמיד פנים שניצחתי בשום דיון. הלוואי שזה היה כל כך פשוט.
לילה טוב.
הדבר הכי שגוי שאמרת בכל השרשור הזה
זה מה שכתבת כמה הודעות למעלה על זה שאין אמצע. אולי בראייתך (האידאולוגית בטירוף) אנחנו או חיים בעולם שבו אתה אוטונומי לחלוטין ואיך לך טיפת אחריות לדברים שמסביבך, או שאנחנו חיים באריסטוקרטיה.
במציאות, אפשר למצוא אמצע ורבים מוצאים. אפשר ששוק חופשי וחברות פרטיות הן טובות בתחומים מסויימים ולא טובות באחרים. אפשר שאזרחים יכולים להחליט על דברים מסויימים ולא על אחרים. מערכת שלוקחת את כל הטוב מקפיטליזם אבל משתמשת בממשלה כדי לרסן כמה מהצדדים השליליים יותר אפשרית וקיימת ומשגשגת – היא פשוט לא טהורה ברמה האידאולוגית. וזה בסדר.
דגש: כתבתי שאין אמצע בין הדמוקרטיה למלך הפילוסוף
לא אמרתי שאין אמצע בין שוק חופשי מוחלט לשליטה ממשלתית מוחלטת. ודאי שיש. אבל גם השליטה הממשלתית יכולה לבוא בצורה דמוקרטית ששואלת את כולם לדעתם ומקבלת מהם *הסמכה ברורה* על אותם הנושאים בהם רגולציה היא הכרחית גם לדעת תומכי השוק החופשי (למשל בזמן מגיפה), ובעיקר צריכה להיות מינימלית ככל האפשר.
אז מה הבעיה?
האזרחים הצביעו, ברוב מוחלט, ארבע פעמים בשלוש שנים האחרונות, למפלגות שלא רצות על מצע של ביטול קרנות הקולנוע וסגירת התאגיד. אם זה לא "הסכמה ברורה" מספיק, אז הבעיה שלך היא עם דמוקרטיה נציגותית וזה דיון אחר. אני לא חושב שאפשר לנהל מדינה אם אנחנו יוצאים למשאל עם על כל דבר.
אם אתה חושב שצריך לבטל את המימון לדברים האלו, אתה מוזמן להצביע למפלגה שתרוץ על מצע של ביטול קרנות הקולנוע וסגירת התאגיד.
אם אין כזו, זה אומר שאין מספיק אנשים שתומכים בה ולכן אין לה זכות קיום.
אחרון להערב
ברור שהדיון הפוליטי בישראל מעוות לחלוטין. הכל סובב סביב שאלות מטופשות (ביבי כן/לא) והמון, המון דמגוגיה. ובוודאי שהמשטר הנוכחי בישראל גורם להמון עיוותים, וכמו שאמרת, זה דיון אחר.
אבל פוליטיקה (כמו הדמוקרטיה עצמה) היא פשרה. לומר שבגלל שהצביעו ל"מפלגות שלא רצות על מצע של ביטול קרנות הקולנוע וסגירת התאגיד" זה נקרא הסכמה ברורה זה נורא מוזר בעיניי. הרי המצב הוא נתון, כדי לשנות אותו צריך מעשה אקטיבי. זה שהצבעתי למפלגה שלא מתייחסת בכלל למשהו קיים ממש לא אומר שאני מעוניין שהוא יישאר איך שהוא.
אבל כל מה שכתבתי עכשיו בעצם מפספס את הנקודה הכי חשובה: אתה טוען משהו אחר מגלופי. היא טענה שהעם לא רוצה בידור איכותי וה"חכמים" צריכים להחליט בשבילו. אתה טוען כעת שהעם כן רוצה את זה. אני לא מסכים עם זה, ואתה בכל מקרה צודק שאני זה שצריך לשכנע את העם אחרת – אבל לא זאת היתה הטענה המקורית.
לא, אני לא טענתי
שהעם לא רוצה בידור איכותי וה״חכמים״ צריכים להחליט בשבילו.
אני טענתי שהעם (ברובו) לא ישלם מיוזמתו במטרה לשמור על ערוצי תקשורת עצמאיים וחופשיים מהשפעה של בעלי ממון ואינטרסים.
תרשים הזרימה הוא כזה, שברגע שמי ששולט בשאלטר הוא בעל ממון, הוא יכוון ליצירת תוכן שמכניס לו כמה שיותר כסף בכמה שפחות השקעה כספית, ויעדיף תוכן פופולרי וקל לעיכול על פני משהו שמאתגר את הקהל ופונה לנישה יותר מצומצמת (ראה ערך – למה יש יותר ריאליטי מדרמות איכותיות).
ברגע שמי ששולט בשאלטר הוא בעל אינטרס פוליטי/כלכלי, הוא יכוון את התכנים כך שהם ישרתו את אותו אינטרס ויתמכו באג׳נדה שלו, בין אם היא אג׳נדה שמועילה לציבור או מזיקה לו.
זה מה שאני טענתי.
איך לעשות זאת ממשלתי פותר את הבעיה?
השרשור החל מכתבה (לא מאוד איכותית) של מי שמתלונן על אפליה ובעייתיות בשיטה הממשלתית. אל תעשו זאת ממשלתי, לא תצטרכו לבחור.
אם התקציב היה חוזר לאנשים, הם היו בוחרים איפה לשים את הכסף. וכן, אנשים יודעים לשלם כשהם רוצים . שמת לב למחיר הכרטיסים בהופעות של אמנים פופולריים?
אז יבחרו לשים 40 ש"ח בחודש על ערוץ עם תוכן רוסי. זה הכל. אז יהיה מימון מכרטיסים לכדורגל: כנראה תהיה ליגה ראשונה (כמו פעם) ולא ימציאו עוד ליגת על…
דרך אגב, ריאליטי הוא בכלל לא זול. זו גרסאת הטלוויזיה של סרט בלוקבאסטר. עין הדג קם בכדי להוות אלטרנטיבה ולהדגים שיש סרטי אקשן טובים, למה שלא יהיה ריאליטי טוב? טלוויזיה זולה היא talkshow , ששני אנשים מדברים באולפן.
באמת שאני לא מבין את התמימות (כאילו, אני כן מבין, אבל זה מצער אותי). לכל משרד ואגף ממשלתי יש בעלי ממון שלמדו את השיטה וכך זוכים במכרזים ונהנים מכסף ממשלתי. ההצעה היא לחתוך את עלות המתווך (המשרד הממשלתי). כמו שיד 2 עשו לקנייה בלי עלות האלטהזאכן (המדינה).
זה לא מה שאני טוען
אני טוען שהעם, בכללי, מעדיף לחיות במדינה שיש בה תרבות וספורט מאשר מדינה שבה יש להם עוד אקסטה אלף שקל בשנה בכיס.
כמו שאמרת, המצב הנתון הוא שהמדינה מממנת תרבות וספורט, כדי לשנות את זה צריך מעשה אקטיבי – ואני לא רואה תנועה של אזרחים שמוכנים לשים את הקול שלהם עבור אותו מעשה אקטיבי. מזה אני לומד שהרוב הם בסדר עם הרעיון של מימון ממשלתי לדברים האלו.
אני פשוט חולק על המסקנה האחרונה שלך
כאמור לעיל, פוליטיקה – בטח בשיטת הממשל בארץ – היא מורכבת ובנויה מהרבה פשרות. אין תנועה לעשות את המעשה האקטיבי הלזה כי לאנשים יש דברים קודמים בסדר העדיפויות. לא הייתי ממהר להסיק מזה מה כולם חושבים על תקצוב ממשלתי לקולנוע.
ההמון הנבער לא יודע מה טוב לו
מזל שבחירי העם במינהל התרבות יכולים להחליט בשבילנו.
הפוך גוטה
כאן 11 מספק טלויזיה סבירה אחרי שפיטרו את כולם וחתכו את התקציב בחצי
זה אומר שבמשך 30 שנה שרפנו כסף לשווא.
מאז שהוקמה הרשות השנייה והציגה טלויזיה חופשית, הציבור בחר בה. הטלוויזיה הממשלתית הייתה ממשלתית: לא יעילה ובזבזנית. לא הפיקו כלום. ממש כלום.
אם בפיטורים וחיתוך תקציב בחצי השגנו שיפור כה דרמטי , רק תארי לעצמך מה היינו משיגים אם הכישרונות הללו היו יוצאים לחופשי ומצטרפים לשורות הטלוויזיה החופשית! אולי היינו מונעים את איחוד ערוץ 10 עם ערוץ 13 ומונעים את הפיטורים שקרו (פגיעה בפלורליזם ובכלכלה).
זה ממש היה כואב לכם אם הייתם יודעים עד כמה זה היה גרוע
אני מכיר אישית צלם בפנסיה מהערוץ הראשון. משכורת 28000 בתקופה שהשכר הממוצע במשק היה 7000 (אז זה כאילו הרוויח 35000 היום).
הוא עבד 5 שעות בשבוע, כשהיה צריך לראיין מישהו לחדשות באזור חיפה. וכל צילום כזה היה נחשב "הזנקה" מ"כוננות".
זה יכול לקרות רק בעבודה מאוגדת בתאגיד ממשלתי (שלא יכול לפשוט רגל כי הוא במימון המדינה).
טענת יעילות השוק החופשי מסתמכת על מחקרים, לא אידאולוגיה. ההיפותזה במקרה שלנו היא שאם המימון יהיה לא ממשלתי, אז או שזה יעלה פחות או שיהיו יותר מוצרי תרבות מאותו הכסף, כי חוסר היעילות הממשלתית היא יותר בזבזנית מבצע הכסף של בעל ממון.
שיטת התחרות של קופות החולים מראה שאפשר ליצור מבנים בהם יש פיקוח ממשלתי עם יעילות יותר גבוהה.
השיטה של הרשות השנייה היא להכריח אחוז מסוים של הפקות מקור בחברות הציבוריות (יס, הוט). צריך לתקן ולשפר את השיטה, אך היא כבר הרבה יותר טובה ממימון ממשלתי.
וגם וואו
לא חשבתי שייפתח כזה שרשור ארוך!
איך יכול להיות אתר כה איכותי כמו עין הדג
בשוק החפשי הפרוץ והפרוע של המרשתת, ללא פיקוח ממשלתי?!
אני קורא להלאמה מיידית וצירופו ל"כאן הסכתים"!
ששר התרבות יאשר כל ביקורת ויצנזר לפי הצורך, למען לא ישחית את הנוער הרך בימים!
אני תוהה כמה הבנת מה אנחנו בכלל כותבים פה
מי מדבר על הלאמה ועל צנזור ועל השחתת הנוער?
לא לא רגע
מדברים על זה שמישהו ייתן לי כסף, חכה שנייה, אולי יקרה עם זה משהו.
אני בשמחה חותם על הלאמה של עין הדג אם זה אומר שמישהו ישלם לי
(רגע, אני יכול לחתום – זו דמוקרטיה או שהעורך הראשי הוא רודן נאור / מלך פילוסוף?)
השוק החופשי לא משלם לי על הרבה על הכתיבה האיכותית שלי.
או שנלך לכיוון השני
הנפקה אג"ח של עין הדג
דירוג AAA מובטח
מצד שני, תראה כמה הכותבים (והמגיבים) כאן משקיעים זמן כדי לייצר תוכן איכותי!
כוחה של פילנתרופיה שנובעת מהשגשוג הכלכלי שהעניק הקפיטליזם למערב!
מצד שני
זה אומר שכל הקולות שנשמעים כאן (מצד הכותבים בעיקר) הם של אנשים מספיק מבוססים כלכלית כדי שיהיה להם זמן פנוי לכתוב בחינם, ואנחנו מפספסים דעות של פלחים אחרים באוכלוסיה.
מה שאני אומרת זה שאם יש תקציב לעין הדג, צריך להשקיע אותו במלגות כתיבה ולא בלרפד את הכיסים של הכותבים הנוכחיים חוץ ממני שכמובן זקוקה באמת למימון הזה.
"מפספסים דעות של פלחים אחרים באוכלוסיה"?
אולי ההודעה שלך הומוריסטית (הסיפא שלה רומזת לזה. ההודעה שלי – לה הגבת – היתה כזו, חשבתי שסימני הקריאה העבירו את הנקודה). אבל אם את רצינית, אז בהמשך לדיון למעלה: מי שזה חשוב לו, יכול לפנות ליהונתן ולשלם לו כדי למצוא כותבים מהפלחים האלה (אם כי אני מוכרח לומר שבהקשר של אתר בידור אני לא בטוח כמה המעמד הכלכלי משנה לחוויות סרטים וטלויזיה). האופציה פתוחה.
האפשרות האחרת היא להקים כאן חומת תשלום ולהכריח את *כל* מי שרוצה לקרוא את הטקסטים לשלם. לא נראה לי שאת מעוניינת בזה, אפילו שאני למשל בכיף ישכיב כאן כמה שקלים כדי ליהנות מהתוכן.
אני חצי צוחקת.
אני לא חושבת שזה באמת בטופ פייב בעיות של עין הדג, ואני לא חושבת שזה משהו שדחוף לתקן אקטיבית.
על ספקטרומים מסוימים המגוון בקרב הכותבים מרהיב, על אחרים הוא לוקה בחסר. אבל זה לא באמת רק מסיבות כלכליות מן הסתם.
מה שכן, התשובות שלך לבעיה הלא לחלוטין קיימת הזו ממש לא סבירות בעיניי. הראשונה דורשת שיהיה מישהו מהמעמד הגבוה שיהיה מספיק חשוב לו לתת ייצוג לאוכלוסיות אחרות כדי לשים על זה כסף, ואנחנו יודעים שאין מספיק כאלה, בטח אם הם לא נחשפים מספיק לזווית הראיה של המעמדות האחרים כדי לפתח את האכפתיות הזו, ואז זה מעגל שמזין את עצמו.
הפיתרון השני מצחיק כי כל הכותבים פה התחילו כקוראים, וחומת תשלום רק תהפוך את עין הדג למועדון אקסקלוסיבי יותר, ויהיה יותר קשה להביא כותבים מאוכלוסיות שאנחנו לא רגילים לשמוע. מי רוצה לכתוב לאתר שהוא לא יכול לקרוא.
תהיה נוספת:
האם חומת תשלום היא לא סוג של מס? הרי בתרחיש התיאורטי הזה אנחנו לא הולכים לגבות תשלום פר כתבה. אני לא יכולה להגיד "הי ביקורת על החדש של פיקסאר מעניינת אותי אז אני אשים פה כמה אגורות, אבל לא אכפת לי מביקורת על הסדרה של שר הטבעות אז אני לא אשלם עליה". זה שערורייתי. למה שאני אממן את הטולקינאים? תנו לי לבחור בעצמי על מה אני משלמת!
כמובן, יש לי אפשרות לא לשלם על גישה לעין הדג בכלל, מה שלא ממש נכון בנוגע למס, אבל השוק החופשי לא הולך ליצור לי אתר שמפרסם כתבות על פיקסאר ועל ספיידרמן ועל סרטים של ג'ימי סטיוארט, אבל לא מתייחס בכלל לשר הטבעות ולמהיר ועצבני ולסרטי אימה. ככל הנראה הסט המלא של ההעדפות שלי הוא ייחודי לגמרי, אז אלא אם כן אני אקים אתר לעצמי, בכל אתר שאשלם עליו אני אממן דברים שאני לא מעוניינת בהם. חומת תשלום זה לא פיתרון של השוק החופשי, אנחנו צריכים להתייחס לכל כתבה כמוצר בפני עצמו. ובשלב הבא אני גם מבקשת לא לשלם על פסקאות בביקורת שאני לא מסכימה איתן ועל בדיחות של המבקר שלא מצחיקות אותי.
וכן, כמובן שאני שוב חצי צוחקת ומקצינה דברים לאבסורד, אבל זה בגלל שכל הדיון הזה מצחיק אותי – גם המחשבה שיש מערכת כלכלית אידיאלית שתשפר את התוצאות בכל התחומים, מבריאות עד בידור, וגם המחשבה שנתקרב למציאת הפיתרון שאנשים מחפשים כבר 200 שנה בדיון בעין הדג.
בעוד שאני אניח שהמסקנה נכונה
אני לא חושב ששורש הנקודה הוא הזמן הפנוי.
נכון.
אני בדרך משתדלת להגיד "פנאי" ולא "זמן פנוי" והפעם לא שמתי לב לזה. לי למשל יש זמן פנוי יותר מכל מי שאני מכירה, אבל חסרה לי רווחה בתחומים אחרים כדי לכתוב יותר ולעשות יותר בשביל האתר.
אבל כמו שאמרתי ליצחק, אני לא *באמת* חושבת שהחסם הכלכלי הוא המרכזי שמונע מאנשים לתרום לאתר, ואם כבר הוא עוצר אותם מוקדם יותר במסלול, כשהם לא יכולים להתעמק בקולנוע ובטלוויזיה כתחביב בגלל החוסר הזה בפנאי (לא בזמן פנוי בהכרח) ובגלל סיבות אחרות (אני באמת צריכה לכתוב את הפוסט שלי על גייטקיפינג כבר, מה יהיה).
הערה על עניים
החיים האמיתיים בישראל 2022 הם לא סיפור של צ'ארלס דיקנס. רוב העניים הם לא אמהות חד הוריות שעובדות בשלוש משרות כדי לשרוד או הפזורה הבדואית בנגב (אלו אוכלוסיות שצריך ממש לעזור להן).
רוב העניים סתם עובדים בשלוש רבעי משרה בסופר ופשוט יש להם 4 ילדים או שהם מקבלי קצבה (נגיד נכות או זקנה) שבגלל חוקים לא חכמים בישראל הם לא יכולים לעבוד הרבה כי הם יאבדו אותה.
לעניים הללו יש הרבה זמן פנוי. הם גם מובילים במספר שעות הצפייה במסכים. ויש להם מנוי להוט או יס.
אז הם יכולים (ומוזמנים!) להגיב בעין הדג.
(יש גם עניים ערבים וחרדים, שהם גם לא מקשה אחת, אבל פחות יגיבו פה באתר לדעתי האישית והלא מבוססת).
כאמור, פנאי תהיה מילה מתאימה יותר
(ל"ת)
האמת שעין הדג הוא דוגמה מעולה
כנגד הטיעונים שלך, כי זה אתר שהושבת פעמיים בעבר.
פעם אחת בגרסה הישנה מנהלי האתר (דורון ועינת? רק דורון?) הגיעו למסקנה שזה גדול עליהם לאור העובדה שזה עיסוק התנדבותי וסגרו את הבאסטה. ופעם שניה, היה רגע שדורון עבר לעיסוקים אחרים (כאלו שככל הנראה גם מפרנסים אותו, אגב כאן הסכתים..) והאתר עבד על מודל גל שקט במשך מספר חודשים, עד שיהונתן לקח את המושכות.
כמו שכתבה פייפר, צריך משוגע לדבר עם זמן פנוי- וגם בגלגול הנוכחי אני מניחה שזמנו של האתר קצוב ויום אחד נפרד ממנו, או לפחות מהאופן שבו הוא קיים היום ונפגוש דור רביעי לאתר.
אוי, זה נהדר!
איך העובדות הן זהות ואובייקטיביות אבל המסקנות הפוכות!
עין הדג הוא אתר התנדבותי מסוגה עילית שחגג לאחרונה 22 שנה. זו הצלחה בקנה מידה עולמי.
לשם השוואה (כן, אני משווה לערוצים ולא אתרים, אבל שם יש לי מידע, והדיון שלנו תכלס סובב סביב הפקות):
ערוץ 10, שעלה מאות מיליונים מאנשים פרטיים, שרד רק 17 שנה.
ערוץ 33 הממשלתי נסגר אחרי 22 שנה: ערוץ עם תקציב של 80 מיליון שקל (!) בשנה עם אפס רייטינג, כמעט אפס הפקות ושחיתות של התעלמות מחוקי מכרזים או מהוראות המשרדים הממונים. הידעתם? מטרתו הייתה לשדר ברוסית וערבית לעולים ולארצות ערב ובכך לקדם את תדמית ישראל.
בדיוק מה שהמגיבים רושמים כמטרות למימון ממשלתי:
1. קידום תרבות ישראלית: לא נעשה, לא שודרו בו התכניות שתוכננו. שנים שידרו את כנסת ישראל במקום.
2. זמינות לכל הציבור כי זה במימון ממשלתי: לא נעשה. זה היה הערוץ היחידי שהיה חסום בחומת תשלום כי היה בעצם זמין רק בשידורים בכבלים/לוויין ולא לקח חלק בסינדיקציה עם ערוצי חינם כי לא ייצר שום תוכן (!) שמישהו רצה לצפות בו.
3. יצירה שלא הייתה יכולה לקרות אחרת: כלום. במקום זה קיבלנו את "הלילה יענקלה לאן" שנקבע בבגץ (!) שזו שחיטות ופיטרו את כולם. 350,000 שקל בשנה לתוכנית בה יענקלה (שקיבל משכורת גם כמנהל מופעי תרבות בעריית תל אביב) מדבר למצלמה. זו דוגמה, אבל היא הייתה הכלל (לפי החלטת בגץ).
אז יש תיאוריות, יש אידיאלים ויש מציאות. במציאות, כסף ממשלתי על תרבות מנוהל בביזבוז כמעט בכל מדינה בעולם.
אתר עין הדג הוא הצלחה, אפילו לא נישתית, אלא חילחלה אל המיינסטרים. באמת, תקראו את הערך על האתר בויקיפדיה (עוד אתר חינמי ולא ממשלתי שנגיש הכל, וברובו בהתנדבות, כולל קצת שלי).
איך אפשר לקרוא לזה "תחקיר"
כשהוא אשכרה דפק בדלת של קרן הקולנוע, אמרו לו "לא תיאמת איתנו" (משהו סביר לגמרי שהיית מצפה לפני שאתה מכניס מצלמות למקום) והלך. אחרי זה הוא רק הביא אנשים שברור שיסכימו מראש עם האג'נדה שלו והנהן עם הראש.
זה לא חשף אף בעיה בקולנוע הישראלי מימין או משמאל, ויש המון בעיות כאלו. סטנדטים עיתונאיים של עיתון בית ספר יסודי. יש כתבות על מועצת תלמידים עם יותר השקעה מזה.
זה קצת מצחיק.
הטיעון המרכזי כאן הוא שיש קבוצה של אנשים שהודרו מהקולנוע הישראלי, אבל בידיעה שהקבוצה הזאת היא "דמגוגים ימנים" (כמו שמישי כתבה למטה, לא באמת מעניין אותם ייצוג הוגן או מגוון) הכתבה גם ממחישה למה הם מודרים – כי הם מונעים משנאת קולנוע, ולא מרצון ליצור.
"אנחנו שמים שני מיליון כדי שהשפוטים בפרס גחלילית הזהב בדומברובה גוריצה יתנו את פרס סרט הביקורים המעניין ביותר?"
"כך חוסלו סרטי הבוקרס והוקם הקולנוע האומנותי והמנוכר…"
ככה לא מדברים אנשים שרוצים לראות גיוון גדול יותר בקולנוע המקומי, ככה מדברים אנשים שרוצים *לא* לראות סוגים מסויימים של קולנוע. ככה מדברים אנשים שמנצלים את הקולנוע כדי לשחק משחק מחנאי של שמאל נגד ימין.
שלא נדבר גם על כמה עיוותים של המציאות יש פה. הדוגמה הכי יפה היא כשהם מקריאים עדויות של אנשים שלכאורה נדחו על ידי הקרן, ואחד מהם הוא ציטוט של יו"ר הקרן שמדבר על נער שהגיע עם דעה קדומה ש"התל אביבים בוועדות מיד יראו אותו כדוס מירושלים", אבל בסוף הציטוט הזה (בקטע שהם לא מקריאים בקול רם) נאמר שהוא דווקא כן קיבל תקציב, ושהם מאד רוצים לתקן את התפיסה הזאת.
הוא מדבר על זה שמנהלי קרנות קולנוע אף פעם לא יגידו ליוצר לא, אלא יתנו לו אלטרנטיבות וינסו לסדר משהו אחר – ומציג את זה כאילו זה דבר רע.
ההתממות בכל מה שקשור לחרמות נגד קרן השומרון גם כן מצחיקה. אתם לא יודעים שזה אולי האיזור הכי שנוי במחלוקת בעולם? לא ציפיתם להתנגדות? אני מבין שזה פוגע ברגשות שלכם כשיוצרים שעובדים עם המימון הזה מקבלים backlash, ואולפנים ואנשים שמסרבים לעבוד איתם בגלל השיוך לקרן השומרון – אבל מה אתם רוצים לעשות עם זה? המציאות היום היא שרוב האנשים בתעשיית הקולנוע לא רוצים לקחת חלק במה-שקורה-שם, אתם רוצים לחייב אותם בחוק? אנשי קולנוע ימנים לא מסרבים לעבוד על סרטים שהמסר הפוליטי שלהם לא לרוחם? עם זה אין לכם בעיה?
הוא מדבר על העדפה פוליטית בבחירות של הסרטים, אבל אני שואל את עצמי – אם תסריט כמו "ויהי בוקר" היה מגיע לצוות הלקטורים של קרן השומרון (הרי הסרט מתרחש בשטח שלהם!), האם הם לא היו זורקים אותו מכל המדרגות בגלל המסר הפוליטי שיש בו? הם לא הוכיחו את ההעדפה הפוליטית של סרטים "שמאלניים" לכאורה, התיאור שלהם את שלושת הסרטים שהם בחרו כדי להמחיש את כמויות הכסף הוא לא רק עושה עוול לסרטים האלו ("חייל יורה בערבים סתם ועוד שעה וחצי של קלוזאפים וחיבוטי נפש" – שורה שנכתבה על ידי אדם שאוהב סרטים), אלא גם מתעלמת לגמרי מהכמויות של סרטים ישראלים שהם לא כאלה. ממה שהם אומרים משתמש שהם רוצים לייצר בדיוק את מערכת ההשתקה שהם מתלוננים עליה כל כך.
השורה הכי חושפנית בכתבה היא התלונות על הנסיונות להפוך את הסרט "לחיות או למות באנטבה" לפחות ציוני (כלומר, פחות מגמתי) ויותר ביקורתי (כלומר, שמציג יותר נקודות מבט).
אלו לא אנשים שרוצים להיפטר ממגמתית בקולנוע, הם אלו שמבקשים ליצור אותה. אבוי לקולנוע הישראלי אם הוא יתן לאנשים האלו טיפת כח ויכולת לקבוע מי מקבל ולא מקבל תקציב.
*ואגב לגבי קרן השומרון – מעניין אותי כמה סרטים של לא-יהודים היא מממנת. אם היא אמורה להיות איזורית, מעניין האם היא באמת נותנת הזדמנות שווה לכל מי שגרים באיזור (או אפילו כל מי שגרים באיזור שיש לו תעודת זהות כחולה). סתם, אפשר להיכנס לאתר שלהם ולראות. התשובה היא 0. מעניין אם זו אולי אפלייה שאולפנים פרטיים לא רוצים לעבוד איתה….
אני ארשה לעצמי לדבר רגע בתור ימני (בערך) וחובב קולנוע
הסיבה *היחידה* שאין קולנוע ימני מצליח בישראל היא שבמשך שנים הימין לא הלך לשם. בתקופת קום המדינה ימנים לא היו רצויים בעמדות השפעה כידוע, ואחר כך הימין פשוט התמכר לפוזיציית המחאה וויתר על התחום. זה הכל.
אני מסכים בערך
אני כן חושב שהיו הרבה סרטים עם נטייה פוליטית ימנית בשנים הראשונות של הקולנוע הישראלי (או פרוטו-ימנית, בתקופה שבה ההגדרות שלנו לימין ושמאל היו מאד שונות).
אבל אני מאד מסכים עם הטענה שהימין וויתר על תחום התרבות והאמנות בכללי. אני יודע מהרבה חברים שבאו ממשפחות ימניות שיש הרבה דחף, ברמה האישית, ללכת ללמוד רק מקצועות שמבטיחים עתיד כלכלי וסוג של זלזול בפקולטות לאמנות או רוח (סוציולוגיה וכאלה) מתוך טענה שהם משלמים הרבה כסף סתם. אני מאד מבין את התפיסה הזאת, רק שמי שמחזיק בה לא צריך להתפלא שרוב אנשי הקולנוע הם שמאלנים.
אני לא חושב שנכון לקרוא לסרטים בעברנו ימניים
אני חושב שהיום הם נתפסים ימניים, אבל זה כמו ש"הנהג של גברת דייזי" נחשב שמרני, מאוס וכמעט גזעני. אז כן, המחוגה למהי "שמאל" (לא בדיוק המילה כאן אבל לצורך הדיון) זזה ומתקדמת ולפתע אנשים טוענים שהבעיה עם סרטים כמו "ואלס עם באשיר" זה שהם ימניים ולאומנים מדי – אבל לתקופתם, כמעט רוב הסרטים שהופקו בארץ (אולי חוץ מסרטי מנחם גולן) הופקו עם סנטימנטים שהם בסך הכל "שמאלנים"*.
* – אם כי גם כאן יש שאלה מסוימת שכן חלק מה"בעיה" עם "יצירה ימנית אותנטית" זה כאילו חוסר יכולת להגיד ביקורת כלשהי על המצב שאנחנו אחראיים אליו כי אז אתה מצטייר כביקורתי/אמנותי/שמאלני. כלומר, שעל פי ההגדרות שהצדדים הציבו לעצמם, גם יצירה שהיא ימנית בהוויתה בכך שהיא מפרשת את הערבים כאויב אכזר וצמא דם (נגיד, תמונת הניצחון) אבל גם במקביל מבקרת חלק מההחלטות הישראליות שנעשו – נתפסת כיצירה שמאלנית ולא ימנית. אז אנחנו נכנסים, בעצם, לשאלה מאוד מסובכת שהיא "מהי יצירה ימנית" – תעמולה? אני מאמין שלא. יצירה שתוקפת רק את מי שבימין רגילים לתקוף ובשמאל פחות (עיתונות, מערכת המשפט)? אולי, אבל זאת הגדרה צרה למדי במובנים מסוימים. רק יצירות שמופיעים בהם פוליטיקה ימנית מוצהרת? אף אחד לא יראה את זה. ואז, כשיש כבר יצירה שיש בה כמה סנטימנטים ימניים מאוד חזקים כמו "מחילה", היא לא נחשבת "יצירה ימנית".
בקיצור, אני מאוד מתעניין בשאלה "מהי יצירה ימנית ומתי אנשים שמתלוננים על חסרונה יתרצו", אבל אני חושב שזה באמת משחק שנועד יותר לנגח מלפאר או לבחון מה שיש. אם השאלה היא "למה אין סרטי "ישראל פאק יה" בארץ" – התשובה, לטעמי, היא פשוט שאין לזה קהל. סרט שבא לפה 100% להלל את המורשת שלנו ואת מה שאנחנו עושים פשוט יראה כמו נטע זר בתרבות שבה גם הצדדים הימניים צופים ומחשיבים ליצירות מופת סרטים כמו "גבעת חלפון" ו"סאלח שבתי". (ולכן הדבר הכי קרוב ליצירה ימנית ישראלית שאפשר למצוא הוא סרטים הודים. אבל זה כבר דיון אחר)
אני חושב שאני משתמש בהגדרות שונות של שמאל וימין
פחות מעניין אותי המשחק המחנאי שהכתבה הזאת למשל באה לשחק. אם ב"האנשים שמתלוננים על חוסר ביצירה ימנית" זה "כתבי ערוץ 14" – התשובה היא שהם כנראה לעולם לא יתרצו, וזה בגלל שכמו שאמרת, הם בעיקר באו לנגח.
בגלל זה אני גם חושב שיש לנו בעיה עם לזהות סרטים "ימניים", בגלל שהרבה מהם מסווגים כ"שמאלניים" בשיח הרחב רק בגלל שיש בהם סממנים של ביקורת עצמית, רפלקציה, חרטה, או דברים כאלו. אני חושב שאפשר להבדיל בין ביקורת עצמית כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרט כמו ואלס עם באשיר לבין אין שהיא באה לידי ביטוי בסרט כמו אגדת חורבן. אני חושב שזה קצת מעליב ל"יצירה הימנית" להגביל אותה רק לתעמולה מחנאית, אבל זה עלבון שהוא self inflicted – ולכן הכתבה הזאת כל כך מפריעה לי.
קולנוע, תרבות, תקשורת הם תחומים שיש בהם הטיה לצד שמאל ברוב מדינות העולם, לא רק פה. במקום שיש כסף יש נטיה קצת ימינה (הוליווד למשל, שגם היא נמצאת שמאלה ביחס לציבור האמריקאי) ובמקום שהמימון אוטומטי התחום נשאר במקום הטבעי שלו. בארץ אולי זה יותר בולט כי יש שונות גדולה יותר בין השמאלן הממוצע והימני הממוצע (למרות שבזמן האחרון אני תוהה אם העולם לא משיג אותנו)
לא קיבלתי בכניסה לאינטרנט את המזכר שאומר שלכל אחד ואחד חייבת להיות דעה על כל פאקינג נושא גם אם אף אחד לא שאל וזה בכלל לא לדיון, אז אין לי דעה בנוגע למימון ציבורי של תרבות. אבל מודה שבמשך יום או יומיים גלגלתי בראש תגובה ארוכה ומפורטת על העיוותים, ההטיות והשקרים שבכתבה, איזה משפט על זה שזה לא *תחקיר* אם אין פה שום שקר חדש (הכל ישן וממוחזר), וגם איזו פסקה נדיבה על הבורות של ה"חוקר בדיני קולנוע" שמופיע בכתבה ומדבר על הסרטים עצמם. תוך כדי התהליך הבנתי שכל התייחסות לכתבה המביכה הזאת זה לשחק לידיים של סוכני הפייק ניוז מ"עכשיו 14", אז ויתרתי.
היום במהלך שיטוט בחנות ספרים נתקלתי בספר דק כרס בעל כותרת מפוצצת: "כיצד הפך נתניהו את ישראל לאימפריה". חתום עליו לא אחר מאשר ידידנו עקיבא ביגמן. וואלה באמת מזל שלא התפתיתי להשחית עליו מילים.
אוקיי אני הולך לצפות בזה
הטריילר לwinning time
לחלוטין אחת הסדרות המצופות של השנה
(ל"ת)
מסתבר שבו ברנהאם היה אמור לשחק את לארי בירד (?!) ואז ליהקו במקומו מישהו אחר. WTF.
(ל"ת)
Cat Burglar
סרט אנימציה קצר של נטפליקס שאמור היה לצאת היום ומאפשר לך להשפיע על מהלך העלילה בעזרת מענה על שאלות טריוויה (טריילר)
נשמע מעניין, משום מה נראה שזה לא הגיע לישראל.
תכנים בנטפליקס מתעדכנים רק ב-10
(ל"ת)
כבר עלה, אבל רק בממשק באנגלית
לת
יש תאריך מדויק להגעת דיסני פלוס לישראל
ה-16 ליוני.
דיסני גם הודיעו רשמית שהעלות תהיה 39.90₪ לחודש.
מה שקצת מצחיק זה שקצת לפני, ב-8 ליוני, מתחילה הסדרה ״מיס מארוול״.
מה, לא יכולתם להקדים טיפה את ההשקה כדי שנוכל להתחיל את הסדרה עם כל העולם?
מוזר לי.
נראה שמי שהסדרות מארוול מספיק מזיזות לו כדי לראות אותן עם כל העולם גם ככה רואה אותן עם כל העולם
(ל"ת)
מבחינתי לפחות
יש הבדל גדול בין לראות את הסדרות של מארוול באופן פיראטי עם איכות של תוכן פיראטי ותרגום ברמה של פיראטים, לבין לראות באיכות HD ועם תרגום רשמי.
אז יהיה לך אותם 8 ימים אחרי. אני לא חושב שזה משפיע יותר מדי על הלקוחות הפונציאליים של דיסני
שאין לי מושג איך הנתח אמור להיות גדול. הם לא מציעים כל כך תוכן למבוגרים. הולו בחבילה? גם זה לא בדיוק משנה אם רוב הסדרות שלה, ביניהם סדרת הגדל "סיפורה של שפחה", נמצאות בכבלים.
לא אמרתי שזה ישנה יותר מדי
זה פשוט סתם נראה לי תמוה שהשירות עולה ב-16, כשבסך הכל הקדמה של שבוע וקצת תאפשר להשיק את השירות ביחד עם סדרת מארוול חדשה, מה שנראה מאוד הגיוני שהיה אמור לקרות.
לגבי מידת ההצלחה שצפויה להם: אני דווקא חושב שיש להם בהחלט סיכוי להצליח.
אתה מדבר על תוכן למבוגרים, אבל ההצלחה של דיסני פלוס היא בעיקר בשל זירת התוכן לילדים ונוער, שם היא מובילה בהרבה על כל המתחרות.
ולא צריך לזלזל בשוק התוכן לילדים / נוער.
הרבה הורים חושבים על זה כעל שיקול משמעותי בהצטרפות לסטרימינג, מאחר והילדים יושבים הרבה יותר שעות מול המסך וצריך לשמור להם על עניין כי אם הם ישתעממו הם יתחילו לשגע את ההורים.
לנטפליקס אמנם יש תוכן לילדים ונוער, אבל הוא חלש הרבה יותר מזה שבדיסני פלוס.
בתחום הילדים והנוער יש לדיסני שליטה, היות והיא מחזיקה במותגים של פיקסאר, דיסני אנימציה, מלחמת הכוכבים ומארוול.
ודבר נוסף, זה שסדרות מסוימות של דיסני נמצאות בשירותי הכבלים, לא אומר שזה ישאר כך אחרי שדיסני פלוס ינחת בישראל.
בהחלט יתכן שהתכנים אחד אחרי השני יתחילו לרדת משרותי הכבלים ולהשאר בלעדית רק בדיסני פלוס.
כהורים שזה בדיוק הדילמה שלהם
לנטפליקס יש ספריית ילדים טובה מאוד, שמתחרה באופן קשוח בדיסני. לדיסני יש את דיסני, כן – אבל לנטפליקס יש את פפה פיג, ג'יבלי, דרימוורקס, ועוד עשרות סדרות וסרטים אחרים. כלומר, אם אני רוצה גיוון כלשהו במה שאני מראה לילדים שלי, אני חושב שכרגע (אבל זה בלי לראות מה יש שם באופן מלא) הכף נוטה לנטפליקס.
הורים שלא רוצים להוציא המון כסף ישארו עם נטפליקס שמציע תוכן לכל פלחי הקהל.
כמו כן, אני לא בטוח שהולו בכלל נחשב חלק מהתוכנית, עם כן אני מניח שבהדרגה התכנים האלו יעלמו. עם זאת, גם התכני מבוגרים שלהם לא השאירו המון חותם, חוץ מסיפורה של שפחה, סדרה שאני מניח לא תיעלם מהכבלים כי סביר להניח שנחתמו חוזים לגבי כמה עונות עם הכבלים. אני ממש לא בטוח עם חובבי סטאר וורס ומארוול זה קהל מספיק גדול בארץ בשביל לתפוס נתח משמעותי, אלו עדיין מותגים חזקים אבל ממה שאני יודע ישראלים פחות נמשכים אליהם בצימאון ואטרף כמו האמריקאים (בעיקר לסטאר וורס יש כאן פחות מעריצים). בכל מקרה אנחנו שוק כל כך קטן בשבילם שלא מאד ישנה להם האחוזי הצלחה שלנו ספיצפית.
יש להולו ספרייה לא רעה, תיאורטית
הדברים של FX ו-FXX ועוד כמה הם טובים, וזה בלי לדבר על דברים מקוריים של הולו אחרים.
אני יודע אגב דווקא הורים שעשו ההיפך, ואחרי שקנו דיסני פלוס נפטרו מהנטפליקס, כי רמת התוכן שם ירדה. אני חושב ששתי הבחירות סבירות בסך הכל.
שכחתי שFX חברו אליהם. אם כך יש להם הרבה תוכן שווה.
בכל מקרה, אני מאד לא בטוח שהולו זה בחבילה של דיסני בישראל אז יכול להיות שכל השיח לא רלוונטי
הולו לא תהיה חלק מהחבילה הישראלית בינתיים
(ל"ת)
החודש (לא עד הסוף הבנתי למה דווקא)
עלו מלא תכנים לנטפליקס. ספריית הסרטים לכל הגילאים נראית כאילו נופחה בלהיטיים.
בהחלט היה רגע בחודשים האחרונים שהמון תכנים נעלמו, אפילו הופתעתי לראות בפרסומות שכל סדרות מארוול שצולמו בלעדית לנטפליקס עכשיו שייכות לדיסני. רוצה לומר שנטפליקס משיבים מלחמה, ואני לא הייתי ממהרת לקבל החלטות לפני המועד עצמו, לראות מה ההיצע של השירותים המתחרים.
אגב הולו וFX לא יכללו בדיסני פלוס בארץ, שזה הדבר המכריע מבחינתי.
לFX יש קטלוג איכותי ביותר והיא תמיד הייתה בין הרשתות החזקות שמספקות תוכן איכותי למבוגרים, מעין מתחרה של HBO. ובנוסף על כך החיזוק של הולו (שיש לה את הסדה השווה מאד the great), אמור להכריע את ההחלטה אצל המבוגרים שמאסו בסדרות שונדה ריימה של נטפליקס.
אבל מסתבר שדיסני חושבים שישראלים מספיק מטומטים בשביל לשלם להם על כך שהם מספקים סדרה בחודש של 6 פרקים באורך חצי שעה, שבמקרה הטוב היא חביבה (וונדה וייזן) וברוב המקרים לא שווה צפייה (הוקאיי, בובה פאט). לא מתכוון להיכנס שוב לויכוח כמה גדול קהל היעד של סדרות דיסני אבל לדעתי אין למבוגרים טעם להסתכל לכיוון של דיסני, עדיף לעשות מנוי לאפל.
מאיפה אתה יודע שלא יהיה ?
יהיה סטאר הרי, למה שלא יהיה בו fx? I
בערך בכל כתבה שראיתי. הולו זו חבילה שמיועדת לאמריקאים מסתבר
(ל"ת)
הולו כן אני דיברתי על סטאר .
סטאר זה חבילת ״הולו״ צרה יחסית עם דברים מעט שונים תלוי חוזים בארץ.
כנס לסטאר פלוס בויקי ותראה
חחח, קיבלתי פלאשבקים לסטאר פלוס.
(ל"ת)
ושוב אני מוצא את עצמי תוהה
כמה מגולשי האתר הבינו את הרפרנס.
צריך רק אחד.
(ל"ת)
כל הדוגמאות שהבאת מנטפליקס אלה תכני רכש
מה שאומר שמתישהו הם יכולים לרדת.
התכנים שדיסני פלוס מתהדרת בהם לילדים ונוער הם תכנים מקוריים שנשארים לתמיד.
ובתחום התוכן המקורי לילדים ונוער, נטפליקס חלשים מדיסני לדעתי.
גיבורי על, לדוגמא, זה דבר חזק הן אצל תכני ילדים והן אצל תכני נוער, ולנטפליקס אין כמעט שום דבר בנושא בזמן שלדיסני יש ספריה שלמה של מארוול שכוללת כל דבר של מארוול (כולל כמובן היקום הקולנועי, אבל גם כולל כל סדרות האנימציה הקלאסיות והחדשות ובעצם כל דבר ששייך לחברת מארוול).
גם בתחום סרטי האנימציה יש לנטפליקס כמה סרטי אנימציה מקוריים טובים, אבל לדיסני יש את כל ההיסטוריה בת הכמעט מאה שנה של סטודיו האנימציה שלהם לצד פיקסאר לצד (אני מניח) תכני ערוץ דיסני לאורך השנים.
התחושה שלי היא שיותר הורים ילכו על דיסני פלוס, אבל באמת נצטרך להמתין ולראות (בהנחה שדיסני פלוס ישחררו נתונים על כמות מצטרפים, מה שלא בטוח בכלל).
הכל יכול להשתנות
אבל זה שזה רכש זה לא חיסרון מהותי, אלא יתרון עקרוני – בעוד שדיסני בונה על האימפריה שלה ולא מסתכלת ימינה או משאלה, נטפליקס צריכה לראות מה מעניין ומה חדש עבור ילדים ולהביא אותו.
שוב, אני מדבר כרגע רק על ילדים – לא על מבוגרים.
אבל לנטפליקס כן יש רכש.
הם קנו את פוקס, משמע קנו את האקס מן, כוכב הקופים, הנוסע השמיני, אווטאר ועוד.
לוקאספילם נרכשה יחסית לא מזמן גם.
לך תדע מה תהיה הרכישה הבאה שלהם?
פשוט להבדיל מנטפליקס זה רכש תמידי, ולא זכויות להשכרה. אבל דיסני בתהליך התרחבות שעוד לא נגמר.
זה סוג שונה של רכש
יש הבדל בין רכישה סיטונאית של אולפן ובין רכישה יותר ספציפית של מגוון סדרות.
אני לא מסכים. אין לדיסני סדרות שהם ממש סדרות נוער.
נגיד אני יודע להגיד ש"חינוך מיני" להיט רציני אצל בני נוער (ובכלל, סדרה באמת אחלה) אבל לדיסני אין שום דבר שדומה לכך. בעיקר בגלל שהם נורא שמרנים בתכנים ולעומת זאת נטפליקס הרבה יותר משוחררים. אני לא חושב שסדרת מארוול או סטאר וורס כל חודשיים זה בהכרח הדבר שיטה את בני הנוער מדיסני לנטפליקס, מקסימום בנוסף ל.
לכל הפחות לנוער גיקי (ויש בהחלט כאלה)
ולמבוגרים גיקים יש עדיפות גדולה ללכת לדיסני פלוס.
נכון, לא כולם גיקים, אבל הרבה מאוד כן, ותעיד על זה העובדה שסרטים גיקים הם אלה שעושים כיום מלא כסף בקולנוע בפער ענק מהשאר.
והעובדה הזו לא מעידה כלום כי אנחנו מדברים על שתי פלטפורמות שונות.
נכון שאנשים מרגישים פחות בנוח לצאת לקולנוע אם אין לפחות כמה מולטיוורסים של גיבורי על אבל אנשים לא מחפשים רק את זה בטלוויזיה. וכבר ציינתי שיש למותגים האלו מעריצים בארץ (לא בהכרח גיקים) אבל בסופו של דבר אם נער ישראלי ממוצע יצטרך לבחור בין הפלטפורמות הוא ילך על נטפליקס שפשוט מציעה יותר תוכן לגילו (וגם שם יש תוכן "גיקי" אבל הוא גם יותר קורץ לבני נוער כמו "וויקינגים" "דה וויצר" או "דברים מוזרים").
אם בנוער אתה מתכוון לסיווג 16+
אז יש לנטפליקס בהחלט הרבה מה להציע.
אני יותר התכוונתי לסיווג 13+, שם יש לנטפליקס הרבה פחות מה להציע, במיוחד בכל הנוגע לתוכן גיקי.
היום ילדים בני 14 צופים בחופשיות בשובר שורות, לא בטוח עד כמה הסיווג הזה נכון לנוער הישראלי.
(ל"ת)
מאיפה המסקנה הזאת?
תרגומים זאת אכן בעיה כרגע*, אבל איכות וידאו וסאונד זהה עם פיראטיות, ובלא מעט מקרים גם עדיפה.
*כשהתוכן יעלה ישר עם תרגום אולפנים, אותו תרגום אולפנים יהיה גם באתרים הפירטיים.
האיכות של אתר sdarot, דרכו אני רואה, הוא בכמה וכמה רמות נמוך מהאיכות שאני מקבל כשאני צופה בנטפליקס או באפל טיוי
רק לצורך ההקשר, אני צופה בסטרימינג דרך ממיר של אפל טיוי, יש מצב שדרך ממירים אחרים או טלויזיות חכמות האיכות נמוכה יותר.
ולגבי המשפט האחרון: עבורי זה לא רלוונטי.
אני מתנגד לצפיה בתוכן פיראטי כשיש אפשרות חוקית, כך שכשיגיע דיסני פלוס מבחינתי לא תהיה אופציה להמשיך לצרוך באופן פיראטי.
אני גם ממש לא אוהב את הגופן של התרגום הפיראטי
וזה בלי להזכיר את הקטע המעצבן שאחת לכמה רגעים מופיע למעלה כיתוב שמזכיר שהתוכן הועלה בלעדית לאתר סדרות. בחיי שזה מעצבן.
בקיצור, מי שאין לו בעייה עם תוכן פיראטי הרי ממיילא לא יתחבר חוקית לדיסני פלוס ולכן הוא כלל לא קהל היעד שלהם. האנשים שצורכים באופן פיראטי ורואים בזה יתרון ימשיכו לעשות את זה גם אחרי שדיסני פלוס יגיעו לארץ.
אבל אני דיברתי על קהל היעד שדיסני פלוס מכוונת אליו: כלומר אותם אלה שרוצים לצרוך את הסדרות של דיסני פלוס באופן חוקי וכעת צופים באופן פיראטי רק כי אין ברירה.
הקהל יעד הזה בהחלט היה יכול להנות מהשקה של דיסני פלוס שבאה במקביל לעליית סדרת דגל חדשה.
אין דרך טובה מזו להשיק את השירות ולכן זה כל כך מוזר לי שהם פיספסו את זה.
השלכת פה הרבה מהחוויה האישית שלך על כולם
קודם כל, האיכות ב-sdarot/sratim אשפה. לקחת אותם כדוגמא כללית על פיראטיות זה כמו לקחת באסטה של קסטות בשוק כדוגמא. אני רואה כמעט הכל פיראטית, ולא ראיתי דברים באיכות כזאת בערך מאז 2007 כשה-HD התחיל לתפוס.
דבר שני, מי זה "הקהל שלא רוצה פיראטיות"? ישראל אחת המדינות הכי פיראטיות בעולם. יש יוצרים ישראלים שמודים שרואים בסדרות, כלומר פוגעים בעקיפין בפרויקטים שלהם עצמם או של חברים שלהם, אתה חושב שתמיכה בתאגיד אמריקאי ענק תשכנע אנשים לעזוב פיראטיות? זה עניין של נוחות ותמורה לכסף בשביל רוב האנשים פה.
כנ"ל לגבי איכות, לרוב הישראלים לא אכפת. נתוני הצפייה של סדרות והמצב של הספקיות החוקיות בארץ מוכיח את זה.
לא השלכתי שום דבר על כלום
למקרה שלא שמת לב, פתחתי את דברי ב״מבחינתי לפחות״.
לא באתי להשליך על שום דבר מלבד להציג את נקודת המבט שלי.
ובכלל, למען האמת, לא באתי להיכנס לדיון על פיראטיות כן / לא, כי זה לחלוטין לא רלוונטי לכאן.
כל מה שטענתי הוא שדיסני פלוס היו צריכים להקדים בטיפה את ההשקה בארץ כדי להתאים להשקה של סדרת מארוול חדשה, משום שבעבור קהל היעד שדיסני מכוונים אליו יש הבדל בין לראות פיראטית לבין לראות דרך סטרימינג רישמי.
וזה ממש לא מעניין אותי אם הרוב הם כאלה או מיעוט, העובדה שמשנה היא שיש מספיק אנשים שמעוניינים לצרוך תוכן באופן חוקי ולא פיראטי כדי שדיסני ישקיעו בהבאת דיסני פלוס לארץ.
בסופו של דבר כל מה שכתבתי נוגע לקהל היעד הזה, בלי קשר לשאלה אם הוא מיעוט או רוב.
אין ולא היתה לי שום כוונה להיכנס לדיון האם פיראטיות זה טוב או רע ועד כמה זה נפוץ.
נאמר זאת כך
אתר סדרות הוא אחת האופציות האחרונות למי שרוצה לראות תוכן באיכות טובה. מי שטיפה יתאמץ ימצא טורנטים באיכות שאף עולה על מה שישודר לו בסטרימינג.
ואגב, לגבי תרגומים: דיברו על זה כאן לא מזמן, ואכן יש מחסור משמעותי בתרגומים איכותיים. אבל דווקא לגבי הסדרות ה'גיקיות' המובילות (בעיקר של דיסני פלוס) יש בחור אחד שעושה את זה כבר זמן מה ועושה ממש יופי של עבודה. הוא גם רפרר לאתר עין הדג באיזה פרק של 'מה אם'. אם דיסני ישראל לא לוקחים את העבודה שהוא כבר עשה הם פראיירים, ועדיף גם שפשוט ישלמו לו כדי שימשיך אחרי שהם יגיעו ביוני.
אתה מדבר על הקטע עם ספיידרמן בפרק של הזומבים?
כי ״עין הדג״ מופיע בתרגום של זה באתר סדרות.
אז אולי הבחור שאתה מדבר עליו פשוט לקח את התרגום של אתר סדרות (או להפך)?
כולם לוקחים ממנו
לא רק אתר סדרות.
חלילה שיסתפקו בעבודה שלו
אני מקווה שיהיה בדיסני+ רק תרגום אולפנים ולא תרגומים חובבניים ברמה שיש בנטפליקס.
בלי לפגוע, מהמעט שראיתי התרגום שלו סביר. הוא מבין את שפת המקור, אבל יש לו עוד הרבה מה ללמוד בהתאמה לשפת היעד.
רמות התרגום בדיסני פלוס, על פי השמועות
עתידה להיות יותר גרועה מזו שיש בנטפליקס. לא כולה, אבל בשביל לספק את כמות התוכן הם פשוט פנו לכל מי שמוכן לתרגם – עם ניסיון, בלי ניסיון, כן אולפן, לא אולפן – והתוצאות, טוב… כנראה יהיו בהתאם.
קשה לי לדמיין תרגומים יותר גרועים מאלה שיש בנטפליקס...
(ל"ת)
מזה אני חוששת
הרבה תוכן לתרגם בזמן קצר, אז בדיוק כמו נטפליקס, למה יותר גרוע?
כי נטפליקס השיקו בכלל בלי עברית
או שהשיקו כמות מצומצמת ממש של תכני מקור עם כתוביות. לקח להם משהו כמו שנה או יותר להגיע למצב הקיים. אז היה להם פחות לחץ, כנראה.
בדיסני פלוס לכאורה הכל אמור להיות מתורגם בהשקה.
בנטפליקס זה שילוב של עבודה מול פרטיים נהלים מוזרים
בדיסני עד כמה שהבנתי הרוב מול אולפנים כרגע, שזה בהחלט עדיף מנטפליקס ואמזון.
יותר מעניין אותי מה יעשו עם התרגומים המזעזעים הישנים יחסית נגיד, אם ימחזרו אותם או יתרגמו מחדש.
לגבי תרגומי הרשת של מארבל – לא משנה כמה הוא טוב או לא (הרפרנס לעין הדג הוא טעות גם אם מסכימים על המרת מושגים למקומיים, כן?), קרה כבר שגנבו תרגומי רשת, בדרך כלל אחרי עריכה של מישהו באולפן. בספק שזה יקרה בתוכן קל לתרגום כמו מארבל, אבל לך תדע.
לא, הרפרנס לעין הדג לא היה טעות
היה דיון סביב זה בפייסבוק והוא הסביר את עצמו יפה מאד.
על איזה רפרנס מדובר?
(ל"ת)
בפרק הזומבים ב"מה אם"
ספיידרמן נשאל איך הוא מכיר כל כך הרבה סרטים. התשובה שלו היא "מועדון ה-A/V".
מכאן, המחלוקת היא האם מדובר מילולית במועדון שיש מדי פעם בבתי ספר או אזכור (של הסדרה) לאתר התרבות הידוע "מועדון ה-AV", שתורגם ל"עין הדג".
בגדול סביר יותר שמדובר באתר מאשר במועדון מכיוון ש"מועדון ה-AV" הוא לא מגמת קולנוע, אלא יותר "מועדון עזרה טכנית עם כבלים" שכזה. אבל היו דברים מעולם.
לא הכרתי את זה אבל זה ממש מגניב שהמתרגם רפרנס לעין הדג. מעניין אם זה הפך לקטע שבכל מדינה המתרגם מרפרנס לאתר הקולנוע שלה
(ל"ת)
סיקרנת, בדקתי בתרגומים הרשמיים בכמה שפות
עד כמה שאני רואה, הגרמנים היחידים שהלכו על לוקליזציה וכתבו AG film, שזה או ארגון הסרטים הקצרים בגרמניה, או איזשהו ארגון לתמיכה בקולנוע, אלא אם פספסתי משהו. אלו התוצאות הראשונות בגוגל, בכל מקרה.
הספרדים והצרפתים הלכו על מגמת הקולנוע של התיכון – "Es por el insti" בספרדית ("זה בשביל מוסד (הלימודים)"), "Le cinéclub du lycée" בצרפתית ("מועדון הקולנוע של התיכון").
באיטלקית ופינית הלכו על "מועדון הקולנוע", Al club del Cinema, ו-Leffakerhossa, בהתאמה.
והפורטגזים והשוודים השאירו את התרגום כמו שזה, כלומר Clube do audiovisual ו-AV-kursen בהתאמה.
נכון או לא, לוקליזציה או לא, עד כמה שאני רואה התרגום הישראלי הפיראטי הוא היחיד שבחר לפרש את זה כאתר קולנוע.
ובהערה – הרבה פעמים בתרגומים רשמים מקבלים חוברות עם הסברים לרפרנסים ומושגים מקומיים כאלה, וגם יש אופציה לשאול את ההפקה. ברור שעדיין יש להם טעויות, אבל אם זה גורף ככה בתרגומים רשמיים של כמה שפות, הסיכוי שכולם פספסו וזה בעצם אתר קולנוע מאוד נמוך.
ספיידרמן
מכיר סרטים מצפייה ולא מקריאה עליהם. מוזר בכל מקרה.
גם אם הכוונה לאתר, תרגום כזה לא מתאים לעולם של הדמות.
אם דמות תגיד שהיא צופה רק בסרטים באנגלית, יתרגמו ל"בעברית"?
כלומר, כן, הרבה אנשים מכירים סרטים בלי לצפות בהם
וזה בגלל שהם קראו עליהם לפני זה. אני לא בטוח מה הבעיה?
לגבי החלק השני – כן, טוב, כאן יש דילמה וסגנונות תרגום. האם להשאיר מונח שאומר מעט לצופה הישראלי (כי "מועדון ה-AV" לא כזה מוכר) כי ככה זה התרגום או לנסות כן למצוא את המקבילה התרבותית שלו.
אני מניח שכל אחד יענה לתשובה הזאת באופן אחר.
תרגום הוא פשרה
במקרה הזה, לוותר על השם המסוים למען משפט מובן, בלי להעלות את ספיידרמן לארץ הקודש.
אני הייתי מתרגמת ל"אתרי בידור" או לחלופין "מגמת קולנוע".
אז זה שאת חולקת עילו
לא הופך אותו למתרגם פחות טוב ממך. הוא החליט אחרת והסביר את עצמו יופי, ולא ממקום של זלזול או חאפריות.
הדוגמה הזו היא סתם בחירה
הדעה שלי על התרגום שלו קשורה לרמה הכללית ולא למקרה חריג שרק עכשיו למדתי עליו.
בעקבות הדיון בדקתי עוד כתוביות שלו ונזכרתי שהוא כותב "אוקיי"… אוי.
יש מצב שיש לנו ציפיות שונות מתרגום
את מביאה דוגמה נוספת כהוכחה שהיא אוקסימורון, ואני מרים גבה ושואל: "מה הבעיה"?
אולי באמת הרף שלי נמוך (אין לי בעיה למשל להעזר בתרגומי מכונה פרופר אם אין משהו אחר, האנגלית הבסיסית שלי ביחד עם זה עושה את העבודה). אבל אני באמת לא חושב שזה הענין.
ובסוף – למרות שזה לא קשור לאיכות התרגום – חשוב לזכור גם שזה בחור שעושה את זה בהתנדבות וכנראה אלפי אנשים נהנים מהעבודה שהוא עושה לגמרי בחינם. הוא משקיע, והרבה (מידיעה). אפשר לכבד החלטות שהוא עושה בקשר לתרגום, במקום להחליט שהוא גרוע בעבודה שלו.
כהוכחה שהיא *אקסיומה
יש לי באג בראש, אני תמיד מתבלבל בין שתי המילים. פעם מישהו אמר לי "תגיד לי משפט שהוא אקסיומה" ויריתי מיד "לחם כשר לפסח". אוף.
אני בטוחה שאלפים מודים לו
ואין לו כל כוונה לפגוע בו או לרפות את ידיו.
עם זאת, אתאכזב לראות תרגומים ברמה דומה בדיסני+.
על תרגום מכונה אני מעדיפה לא להגיב…
תגיבי, למה לא?
זה באמת מעניין אותי. אני חושב שיש כאן מפתח להבנת העניין.
אני מסתכל היום בקנאה על כאלה ששולטים באנגלית בצורה טובה ולא צריכים תרגום. יש לי סרט בכונן שאני מאד רוצה לראות אבל לא מצאתי שום תרגום שלו (למרות שהוא היה פעם בVOD של הוט עם תרגום), ואני כעת בתהליך איטי של לתרגם אותו לאט לאט עם גוגל טרנסלייט, לא פחות.
אם יש תרגום מכונה לסרט מסויים, אז כאמור, הוא יכול להועיל לי מבחינת העברת המילים בשפה שהאנגלית הלא משהו שלי תתקשה לפענח. אז למה לא? אין לי עניין בחווייה ספרותית גבוהה – אני רק רוצה מידע של "מה נאמר עכשיו". על פי רוב, כשיצא לי להשתמש בתרגום כזה, הטעויות של זכר ונקיבה ומושגים שתורגמו כשמות או להיפך – עברו בשלום כי הבנתי מה נאמר.
ברור שתרגום ברמה גבוהה מסייע לחווייה, ולפעמים הוא גם חובה ("המפגש"). אבל אני לא יכול לפסול שימוש בתרגום ממוחשב אם אין ברירה אחרת, כי בסוף הוא גם יעיל.
אם אתה רק רוצה לדעת בערך מה נאמר, כן
אז תרגום מוכנה יעשה את רוב העבודה. זה רחוק שנות אור מהציפיות מתרגום מקצועי.
לגבי תודות – בוא, לכולם ברשת מודים. יש מתרגמת רשת מאוד ותיקה עם שגיאות מאוד בסיסיות. באחד הסרטים האחרונים תרגמה hot sauce ל"רוטב חם". היא מקבלת יותר תודות משאתה יכול לדמיין.
ואגב, איזה סרט? סיכוי טוב מאוד שיש לו תרגום.
לא הבנתי את הנקודה לגבי התודות
אני לא טענתי שאם מודים לו סימן שהוא עושה עבודה טובה.
והסרט הוא באמת משהו שכוח א-ל שכמעט אף אחד לא שמע עליו: "אקדחים, בחורות והימורים" של מייקל ויניק מ2012. חיפשתי בכל חור אפשרי ולא מצאתי כלום (הסיבה שאני רוצה לראות אותו היא סוג-של-אישית, אין לי רצון לפרט).
תרגום מכונה
ברמה של היום, מאנגלית לעברית, הוא אפילו לא תרגום מילולי נחות. הוא בכלל לא ראוי להיקרא "תרגום".
לעיתים קרובות אין זיהוי נכון של מבנה המשפט ולעיתים קרובות יותר המילים מתורגמות לא נכון כי אין הבנה של ההקשר.
בשבילי, תרגום לקוי מפחית מחוויית הצפייה ועדיף בלעדיו. הוא מאלץ אותי לתקן אותו בראש, להתעייף ולעבור לכתוביות באנגלית.
אז לי זה לא מפריע עד כדי כך
כאמור, הוא מסייע לי ברוב המקרים להבין מה שנאמר, ודי לי בזה. הטעויות שלו – ודאי שהן ישנן – נסבלות בשבילי.
אגב, כדי לשפר את הקרוא וכתוב שלי באנגלית (שמפגר אחרי הדיבור/שמיעה), אני רואה מדי פעם סרטים שאני מכיר ואוהב עם כתוביות באנגלית. היה גם פרק סיום סדרה אחד שכל כך חיכיתי לו עד שראיתי אותו עם כתוביות באנגלית ועצרתי מדי פעם לבדיקה בטרנסלייט, אבל וואו, *זאת* באמת חווית צפיה לא משהו. השלמתי אחר כך צפיה שניה כשהגיעו הכתוביות בעברית.
אם האנגלית שלך לא טובה
אתה במיוחד תלוי בתרגום איכותי.
ראיתי המון טעויות תוכן בתרגומי נטפליקס. כל אלה שמסתמכים על התרגום בכלל לא מודעים לכך שיש להם טעות בהבנה.
הבעיה אצלי נגיד זה שכתוביות בעברית ממש מסיחות את דעתי
כי אני מבין את הנאמר אבל לפעמים הכתוביות קצת סותרות את הדברים או סתם משנות מעט ואז זה זורק אותי מהסרט או הסדרה. זו הסיבה שלפעמים קשה לי ללכת לקולנוע, אני נלחם בלהתעלם מהכתוביות אבל המוח בנוי בצורה שאם כתוב משהו על המסך אני מתוכנת לקרוא את זה. ובמקרים האלה תרגום טוב הוא מה שיגרום לי להכי פחות דיסוננסים תוך כדי הסרט.
אני מכיר את התחושה מסרטים דוברי עברית
זה ממש קשה לא לקרוא את הכתוביות. כשאני מכריח את עצמי לא לקרוא אלא רק להקשיב המוח שלי ממש צועק עליי שאני מפסיד חלק מהסרט.
צפית פעם
בסרט מצויר מדובב לעברית עם כתוביות בעברית שהן תרגום של המקור ולא תמלול של הדיבוב?
נשמע מיינדבנדר
(ל"ת)
וואו, נשמע מתיש
לא בדיוק זה, אבל הכי קרוב שהיה לי זה התרגומים הנפוצים (לא רק בנטפליקס) לסרטי ג'יבלי. השמע באנגלית, הכתוביות בעברית הן תרגום של הטקסט היפני המקורי, שברוב המקרים קצר בהרבה. אני זוכר שממש התרגזתי על המתרגם שלא תרגם חלקים ארוכים מהסרט עד שהבנתי את הענין.
אז למה לא לראות פשוט ביפנית?
התרגום הוא של המקור היפני ולכן גם ברירת המחדל שנטפליקס שמו (לפחות אצלי) היא הגרסה היפנית המקורית.
הדיבובים לאנגלית של סרטי ג׳יבלי עשו לא מעט שינויים שחלקם זכו לביקורת.
אני לא מבין, אם כך, למה בכלל לראות בגרסה באנגלית.
הסיבה היחידה שיכולה להיות לכך היא כדי לא להזדקק לתרגום (למי ששולט לגמרי באנגלית), אבל אם ממיילא אתה מפעיל את התרגום אז איזו סיבה יש לראות בדיבוב לאנגלית במקום פשוט במקור היפני?
אישית לפעמים אעדיף בשפת המקור אבל אני די מחבב את הדיבובים של ג'יבלי
שמביאים שחקנים כמו קייט בלאנשט, אמילי בלאנט או כריסטיאן בייל זה יכול לעשות חשק לצפות בגרסאות המדובבות.
למרות שצפיתי ברוב סרטי מיזאקי יותר מפעם אחת ולרוב בסופו של דבר יש יותר קסם לגרסה היפנית, גם אם אני לא מכיר את השפה.
בהתחלה, כי זה לא היה בנטפליקס
אלא ב… גירסה, אהמ, שהיתה רק עם השמע האנגלי.
אבל גם מה שכן ראיתי אחר כך בנטפליקס העדפתי לשמוע באנגלית. חלק גדול מזה אני כן מבין.
אוי, זה נורא ואיום!
אחוז ניכר מסרטי נטפליקס המדובבים נופלים בזה. זה משגע אותנו!
אני חושב שכשמדובר בנטפליקס יש בזה הרבה היגיון
הרי מי שצופה בדיבוב יכול להסיר את התרגום ואז אין שום בעייה.
ומנגד, מי ששם את התרגום, כנראה שבסבירות גבוהה הוא רואה את הסרט באנגלית ואז מה שהוא צריך זה תרגום למקור ולא תמלול של הדיבוב.
אם הייתה דרישה לכתוביות תמלול לדיבוב, ניתן היה להעלות את זה כאופציית תרגום נפרדת מהעברית הרגיל, רק שלא נראה לי שיש מספיק דרישה לכך בקרב הקהל (כי סביר להניח שרוב הצופים מסירים את הכתוביות בשעה שהם שמים דיבוב. למען האמת, הכתוביות מוסרות באופן אוטומטי ברגע שבוחרים בדיבוב).
לא כזה הגיוני
דבר ראשון, מדובר ככה על עבודת תרגום כפולה, פעם אחת לדיבוב ופעם אחת לכתוביות במקום לתרגם פעם אחת וזהו.
דבר שני, כתוביות מיועדות גם לכבדי שמיעה או סתם למי שפחות מרוכז בקול. זאת הסיבה שמוסיפים כתוביות גם לתכנים בעברית ושיש בנטפליקס גם כתוביות באנגלית (עם הערות מצחיקות לגבי סגנון המוזיקה וקולות אחרים).
אוקי, אז שיעשו שתי גרסאות של כתוביות בעברית
אבל אין היגיון שאדם שרואה את התוכן באנגלית יצטרך לקרוא בכתוביות את תמלול הדיבוב (וכידוע תמלול הדיבוב הוא לא התרגום הכי מדויק, מאחר ונאלצים לעשות שינויים בטקסט כדי להתאים לתנועות השפתיים ולמבנה של המשפט בדיבוב. כל האילוצים האלה קיימים כשמדובר בדיבוב, אבל אין סיבה שהם יהיו רלוונטיים למי שרואה את הסרט באנגלית ובסך הכל מבקש לקרוא תרגום מדויק של מה שהוא שומע).
מרגיש קצת כמו להוסיף שמן למדורה,
אבל אם חסרות לכם דיעות, לפני חודש היה בטוויטר דיון על הנושא:
https://twitter.com/MemeR/status/1498233158742982661
פספסת את הנקודה העיקרית:
הבעיה היא שיש כל כך הרבה טקסט שהוא כן שומע ו*אין בתרגום*. הדיבוב האנגלי הוסיף בסרטי ג'יבלי מילים רבות מאד, וכיוון שאין לזה כתוביות אלא רק למילים המקוריות ביפנית, זה ממש מרגיש בעייתי בזמן הצפיה.
אני דיברתי על צפייה בסרטים שהאנגלית היא השפה המקורית עם תרגום שהוא תמלול של הדיבוב לעברית
אם תעבור על ה״בתגובה אל״ תראה שהתגובות פה הם לא להודעה שלך בה כתבת על העניין עם ג׳יבלי, אלא להודעה הראשית שדיברה על סרטים אמריקאיים בדיבוב עם כתוביות של התרגום.
האופן שבו התגובות מסודרות בשלב כזה של דיון בהחלט עשוי לבלבל.
אכן, צודק.
מצטער על הבלבול.
הסבר ל-AV Club מהאתר AV Club
What does A.V. stand for? “Audiovisual.” Back in olden times, a school's audiovisual club would be composed of a bunch of geeks who actually knew how to run the filmstrip and film projectors, and were typically deeply involved in things like audio fidelity and newfangled speakers.
זה לא מועדון כבלים ויותר "החוג לקולנוע". אם אני זוכר נכון השאלה הייתה איפה הוא רואה כל כך הרבה סרטים, לא רק מכיר, ואז תשובה שהיא "אתר של עדכוני וביקורות תרבות" לא ממש מתאים. לעומת זאת ההגדרה שציטטתי פה יושבת בול.
גם אם הולכים על הפירוש הזה ורוצים אתר מקביל מקומי, זה אתר שהרבה יותר דומה נגיד ל"סרט" ולא "עין הדג".
איך ההגדרה של מה שתיארת יושבת על "החוג לקולנוע"?
הם לא הקרינו לעצמם סרטים – הם היו החברה שקוראים להם כשהמקרן לא עבד. זה שני דברים שונים.
כמו כן: מועדון ה-AV היה נכנס בך בכל כוחו אם הוא היה שומע שהשוות אותו לאתר "סרט". אני לא יודע אם אנחנו החלופה הכי מתאימה, אבל אתר "סרט" בטוח לא.
הייתי בכזה בעצמי בתיכון
כשאתה אחראי על ההקרנות וההגברה אתה רואה כמויות של סרטים, מארגן הקרנות בעצמך וכו'. זה לא רק להביא כבל.
וסבבה שיש לאתר "סרט" שם רע, אבל האתר הזה נראה הרבה יותר כמו מדור תרבות של אתר חדשות מאשר פורום וקהילה כמו פה. בכל מקרה, לא מקום שבו *רואים* סרטים.
שותפות פעילה באתר כמו פה
מובילה לראות סרטים רבים שלא בהכרח היו רואים בלי המעורבות הזו. לפחות חצי מהסרטים שראיתי בשנים האחרונות ראיתי בזכות האתר הזה. לי ההקשר היה ברור לחלוטין. "טעות" זאת ודאי לא; מקסימום מחלוקת בפרשנות.
אני לא בטוח מה זה חוג "כמו זה" (וצריך לדעת שיש הבדל בין ארה"ב וישראל במובן הזה)
בנוגע לאתר – הרושם שלך מוטעה מאוד. אומנם ימי הזוהר שלו מאחוריו, אבל "מועדון ה-AV" היה מקום שקראת בשביל התגובות שהיו מלאות בבדיחות פנימיות, מנהגים, מגיבים מוכרים, ועוד. כאמור, בימינו זה קצת שונה אבל אפילו במקרה הזה – הטון של החדשות הוא סרקסטי, עוקצני ורחוק מ"אתר חדשות" כמה שאפשר. כלומר, כתבה של מועדון ה-AV היא אף פעם לא סיקור "יבש" ויכולה לכלול דעות מאוד חריפות על כל המעורבים בידיעה.
טוב, אז היום צריך לתרגם אותו
למועדון הHDMI 1?
דווקא ההשקעה הניכרת שלו היא בהתאמה לשפת היעד
ואני ראיתי כבר כמה וכמה תרגומים של סרטים בקולנוע שעשו עבודה פחות טובה ממנו.
לא יודעת מה הסטנדרטים שלך
אבל התרגום שלו רווי תרגמת.
שום אולפן לא יאשר תרגום כזה, ואם הוא יעבור הגהה מקצועית, רוב המשפטים ישוכתבו.
טוב, נאלץ שלא להסכים.
(ל"ת)
אם נבדוק זאת ביחס לשכר
אז תרומתו לא ניתנת למדידה :)
אבל זה היה נכון גם אם הוא היה מתרגם כל משפט ל"פיפי פיפי פיפי פלוץ"
נכון לגמרי!
אז כדי לאזן את השטות שלי, אוסיף פה המלצה לסדרה reacher
של אמזון: אני לא מאמין שליהקו את טום קרוז לתפקיד הזה בסרטים, תפקיד שמצריך ענק שקט שיכול לשבור אדם באצבע, המפתיע בתפקיד שרלוק הולמס. אולי עם האגו, קרוז גבוה ב 30 ס"מ.
טריילר: https://youtu.be/GSycMV-_Csw