ביקורת: מוצאים את דורי

מאת
עידן זיירמן
– פורסם ב 3 ביולי 2016Posted in: ביקורות
האם סרט ההמשך החדש של פיקסאר הוא באמת חיפוש אחר דורי, או רק חיפוש אחר עוד כסף? עידן זיירמן חוזר לאתר כדי לדבר על דגים
שם רשמי
מוצאים את דורי
שם לועזי
Finding Dory
סרט מס' 2 בסדרת מוצאים את נמו
בימוי
אנגוס מקליין
אנדרו סטנטון
תסריט
אנדרו סטנטון
ויקטוריה סטרוס
שחקנים
אד אוניל
אידריס אלבה
אלברט ברוקס
אלן דג'נרס
דיאן קיטון
יוג'ין לוי
לדף הסרט

כשאני קונה כרטיס לסרט של פיקסאר, אני יודע שאזכה לטיפול טוב. כרטיס לסרט של פיקסאר משרה תחושה של חמימות ובטחון שאין לאף כרטיס לסרט אחר.

זה מה שכתבתי בביקורת על ״מוצאים את נמו״ – ביקורת ששמור לה מקום מיוחד בלב שלי, כי זו היתה הביקורת הראשונה שכתבתי שפורסמה ב״עין הדג״. ועכשיו, 13 שנים מאוחר יותר, פיקסאר מוציאים לו סרט המשך. אבל הרבה דגי ליצן פרנואידים שחו מאז ב… לא יודע, איפה שדגי ליצן שוחים בדרך כלל. אני כבר לא אני של פעם, ״עין הדג״ הוא כבר לא ״עין הדג״ של פעם, ופיקסאר… פיקסאר הם בהחלט לא פיקסאר של פעם. פעם הטענה שפיקסאר יוציאו סרט שהוא פחות ממעולה רק בגלל שהוא סרט המשך לסרט שהרוויח הרבה כסף היתה זוכה לגיחוך מוחלט ונקברת תחת מפולת של יצירות-מופת עטורות-שבחים. והיום? היום אנחנו אחרי ״מכוניות 2״ ופריקוול ל״מפלצות בע״מ״.

אירועי ״מוצאים את דורי״ מתרחשים שנה אחרי ״מוצאים את נמו״. דורי, הדגה הכחולה בעלת בעיות הזכרון לטווח הקצר, נזכרת פתאום במשהו מהעבר שלה. היתה לה משפחה פעם, והיא איבדה אותה. ועם הזכרון, מגיעים הגעגועים, והיא תעשה הכל בשביל למצוא אותם. אפילו אם זה אומר לשחות מאוסטרליה עד לקליפורניה.

הייתם חושבים שבגלל שהמסע הפעם ארוך פי כמה מהמסע ב״מוצאים את נמו״ הוא יתפוס את רוב הסרט. אחרי הכל, ״מוצאים את נמו״ בנה עלילה אפית ומפותלת שעיקרה שחיה מצד אחד של אוסטרליה לצד השני. אבל לא. מרלין, נמו ודורי מגיעים לקליפורניה בפחות מהזמן שייקח לכם לסיים דלי קטן של פופקורן. שאר העלילה של הסרט ממוקדת באזור הרבה יותר קטן: רגע אחרי שהם מגיעים לשם (נניח, פחות מהזמן שייקח לכם לסיים דלי בינוני של פופקורן), דורי נלקחת למכון מחקר ימי סמוך, ומרלין ונמו מנסים למצוא אותה בזמן שהיא מנסה למצוא את ההורים שלה. בדרך, הם יפגשו הרבה חיות ים משעשעות, יעברו הרפתקאות מסמרות-שיער וילמדו שיעור חשוב ביותר על משפחה וחברות לפני שתספיקו לסיים את הדלי הגדול של הפופקורן, כי ככה הדברים האלה עובדים.

לטובת הסרט ייאמר שלהבדיל ממה שקורה בהרבה סרטי המשך אחרים, הדמויות המשעשעות האלה כמעט לא חוזרות על עצמן מהסרט הראשון. פה ושם יש קריצות קטנטנות לאירועים שקרו בו (השחפים שאומרים "Mine", למשל, מבזיקים בו בערך לשניה ורבע), אבל את מקומם של הכרישים, השחפים והמדוזות מחליפים כלבי ים עצלנים, ציפור פסיכוטית, לוויתנים עם בעיות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות שונות ותמנון עם חרדה חברתית קשה בשם האנק. ורוב הדמויות האלה מוצלחות ממש: הייתי אומר שלסרט ההמשך הבא צריכים לקרוא ״מוצאים את האנק״ אם זה לא היה ברור שהאנק לא רוצה שתמצאו אותו ומעדיף שתעזבו אותו בשקט.

אבל זה לא רק הדמויות המוצלחות. באמת שקשה למצוא סיבות להתלונן על "מוצאים את דורי". כי זה פיקסאר. וכרטיס לסרט של פיקסאר משרה תחושה של חמימות ובטחון וכל זה. גם כשהם עושים סרט ממוצע לחלוטין, הוא מצחיק בקטעים הנכונים ומותח בקטעים הנכונים ומרגש בקטעים הנכונים. הוא לא מושלם מבחינה עלילתית: ספציפית, בעיית הזכרון של דורי הופכת למשהו כזה שנדלק ונכבה לפי הצורך התסריטאי, ודורי, מרלין ונימו נכנסים לצרות ויוצאים מהן במהירות ובקלות רבות מדי. ובכל זאת, הוא מוצלח מספיק, ובאופן כללי אתם יוצאים מהאולם קולנוע ולא חושבים שכרגע בזבזתם שעתיים מהחיים שלכם ומה לעזאזל הקטע עם מרתה.

אבל.

זה לא שאני עדיין מצפה מפיקסאר ליצירות מופת בלבד. כאמור, הם כבר לא האולפן שמטיל ביצי זהב דיגיטליות בתלת-מימד. ובכל זאת, עדיין מאכזב לראות אותם עושים ״סתם״ סרטי ילדים, שזורקים לרוח כל פיסת הגיון עלילתי רק בשביל לדחוף את העלילה לכיוון הלא-סביר הבא, או בשביל סתם עוד בדיחה משעשעת. ומילא אם הגישה הזאת היתה לפחות משתלמת מבחינה רגשית: ״למעלה״ גם לא בדיוק היה אחד מהסרטים הכי מדויקים מבחינה פיזיקלית, אבל לפחות הוא גרם לי להתרגש. המקסימום ש״מוצאים את דורי״ יכול להתהדר בו, מלבד כמה צחוקים, הוא הצגה יפה של היחסים במשפחה עם ילד שסובל ממוגבלויות.

מילא. הייתי אומר שהבעיה היא אצלי. הם בסך הכל הוציאו סרט אנימציה חמוד לילדים מה הבעיה שלך יא פלצן, וכאלה. אבל במהלך השנים שעברו בין מסע האיתור של נמו למסע האיתור של דורי הם גם הוציאו סרט קטן שנקרא "צעצוע של סיפור 3". וזה, מה לעשות, יצר אצלי ציפיה מסוימת. זה יצר אצלי את הציפיה שאם פיקסאר בוחרים להחיות מותג אחרי 13 שנה, הם עשו את זה בשביל רעיון ממש, ממש טוב. משהו מקורי ומעניין שיגרום לי לחשוב שוואלה, זה נראה לי קצת מיותר בהתחלה, אבל איזה יופי שהם עשו את סרט ההמשך הזה.

ול"מוצאים את דורי" אין שום דבר כזה. הוא לא סרט רע, וברור לי שבשוק סרטי הילדים זה בפני עצמו אמור להיות ציון לשבח… אבל הוא גם לא שום דבר אחר. סרט המשך כזה שבו פיקסאר חיברו את הנקודות וצבעו בתוך הקווים ויצא להם הרפתקה משעשעת לכל המשפחה. זה גורם ל"מוצאים את דורי" להרגיש כמו כל אחד מהמותגים האחרים שאולפני סרטים ברחבי העולם מחיים עכשיו כדי להרוויח מלא מלא כסף. ואני לא רוצה להגיד שאני מרגיש שפיקסאר בגדו בי או משהו מגוחך כזה, אבל באמת שקיוויתי ליותר.

תגיות: