ביקורת: מהיר ועצבני 10

ישבו המוחות מאחורי "מהיר ועצבני 10" והבינו שהם בבעיה. אחרי שגיבורינו הקפיצו מכוניות בין בניינים, גררו כספת ברחובות, נהגו עם צוללות ואפילו הגיעו לחלל, לא נשאר עוד לאן להתקדם.

הפתרון שהם מצאו? פשוט לא להעלות את הרמה, אלא לערבב ולעשות הכל מחדש – כולל הופעת אורח של צוללת. וזה לא (רק) כי הם עצלנים, חלילה, אלא כי זה מתקשר לתימה של הסרט! באמת! כי הפעם, משום מה, ממש נשקיע בסיפור!

להלן הסיפור המושקע (לכאורה): מסתבר שלנבל מהסרט החמישי יש בן משוגע שרוצה לנקום את מות אביו, ועל כן בתחילת הסרט מוקרנים שוב חלקים רבים מהקטע שלדעת רבים היה ונשאר הטוב ביותר בסדרה: גרירת הכספת ברחובות ריו דה-ז'נירו. ואני לא מתלונן – היה ממש כיף לראות תקציר של הקטע הזה על מסך גדול, גם אם העריכה של הסצנות החדשות לתוך החומר הישן הייתה טיפה מחופפת (משום מה מדווחים לנבל פעמיים על כך שהכספת נגנבת, ובפעם השניה הוא עדיין בהלם).

בכל מקרה, אותו בן שרד את הבלגן, וחיכה ארבעה סרטים כדי לנקום בכנופיית טורטו בדרך הכי נבזית שאפשר: להחליף את כל בקבוקי הקורונה בבית של דומיניק בקרלסברג! אה, לא, יותר גרוע: שלילת רישיון לשנתיים! לא, גם לא זה. אה, הנה: לפגוע בשלל דרכים – מהפללה בפיגוע ועד רצח – במשפחה של טורטו, שגדלה עוד ועוד מפני שכל נבל מסרט קודם מצטרף לפמילייה בסרט הבא כי מה זה קצת ניסיון להרוג את החברים הטובים שלך בין בני משפחה.

אז הסרט רוצה להיות בעל משקל רגשי משמעותי מאי פעם. למשל, סצנת הארוחה המשותפת מופיעה הפעם בתחילת הסרט ורומזת בכבדות על שערי הגיהנום שעומדים להיפתח על המשפחה. או לחלופין, סצנות בהם דום ניצב בפני החלטה את מי מיקיריו להציל, והקלוזאפים על פניו החתומות ממש אמורים לרגש אותנו לאור גורלו של מה-שמו, ההוא מהסרט החמישי, נקרא לו מילטון.

יובהר כעת כי למרות הטון הציני עד כה, הקווים המנחים הללו לא בהכרח רעים. עלילה שמבוססת על ההיסטוריה של הדמויות? למה לא, בין כה וכה לא מאד אכפת לנו. ביצוע מחדש של רעיונות קיימים לאקשן מופרך? אני איש ממש סלחן בנוגע להעתקות וקלישאות, ואכן חלקים נרחבים מהמנה החדשה יעילים ומהנים, למרות שאינם מחדשים. האקשן עדיין טוב, כיפי וסוחף – הבמאי הצרפתי לואי לטרייר יודע את העבודה, והעיף מכונית בין בניינים עשור לפני שמהיר ועצבני עשו את זה. סיקוונס הפצצה המתגלגלת ברחובות רומא מבויים לעילא ולעילא, וגם המכות, המרדפים והפיצוצים שבהמשך עשויים כהלכתם.

מצד שני, עברו כמה ימים מהצפייה ואני מודה שאני לא זוכר הרבה מהאקשן. הרי העלילה של סרטי מהיר ועצבני אף פעם לא היתה משהו עבור משחק טריוויה פורה, ואנחנו באנו לסרטי "מהיר ועצבני" בשביל האקשן – ולכל סרט בסדרה החל מהחמישי היה את הסצנה שהעיפה את המוח: כספת, טנק, אוטובוס, צוללת, משהו. הפעם, סצנת האקשן הכי זכירה באפוס הזה היא פעלול קצר ומגניב של אופנוע שכבר הופיע בטריילר. קצת אירוני כשמכל בחינה אחרת הסרט נורא רוצה להיות הכי משמעותי ווואי-וואי אתם לא מבינים מה מונח הפעם על הכף, אבל עוד נגיע לזה.

מצד שלישי, אולי לא נורא שהאקשן לא הכי זכיר, כי יש לסרט קלף חזק אחר בשרוול: הנבל שלו, בגילומו של ג'ייסון מומואה. הוא בקלות הנבל הכי טוב שהיה לסאגה הזו מתחילתה, וכיוון שזאת לא חכמה גדולה אתם רשאים להשוות אותו גם לנבלים מזיכיונות אחרים לבחירתכם. אלה לא הדברים שהוא עושה, כמו האופן שבו הוא עושה אותם: מפזר פרשנויות לכל עבר, מבסוט מעצמו במידה נדירה, ומלא שמחת חיים שבסרט כל כך פומפוזי היא כמים חיים לנפש עייפה.

אז בסך הכל, במהלך רוב הסרט הייתי סבבה איתו. זאת הנוסחה של "מהיר ועצבני", אנחנו לא חדשים פה. אנחנו נכיל גם את ההופעות המיותרות של ריטה מורנו וברי לארסון, או את השורות שנועדו להצחיק וחוץ מאלו של מומואה (ואחת ממש טובה של ג'ון סינה) נכשלות כישלון חרוץ. אנחנו גם רגילים לכך שהאקרים בסדרה הזו הם כל יכולים ומחשבים יכולים לעשות מה-בא-להם. אנחנו לא מופתעים מטוויסטים חסרי היגיון מינימלי לגבי נאמנותה של דמות פלונית או אלמונית, ולא תוהים בשאלה האם המוות יצא לפנסיה בעולם הזה.

אלא שאז הסרט מסתיים ומבהיר באחת, לתדהמת הקהל, שהוא פאקינג התכוון ברצינות לכל העסק! אני לתומי חשבתי שהעסקה של יוצרי "מהיר ועצבני" עם הצופים היא זאת: אנחנו נעמיד פנים שהכל מאד חשוב, ואתם תכבו את המוח ותיהנו מהאקשן. אבל לא, הפעם הם החליטו שהסיפור באמת חשוב ורציני, ולכן לא מספיק סרט אחד כדי לספר אותו, אלא דרושים לפחות שניים (לפי דיווחים חדשים ייתכן שיהיו גם שלושה); ואם זה לא מספיק, יש גם קליף-האנגר ממש גדול בסוף הסרט כי אם זה עבד למארוול אז גם אנחנו רוצים.

הקליף-האנגר הזה כל כך מאולץ, כל כך טיפשי וכל כך מיותר – שבמקום למתוח הוא פשוט מעצבן. הוא לא מסיים שום מהלך עלילתי, הוא לא מרגיש מוצדק מבחינת הסיפור, אלא פשוט מונחת שם רק כדי שהצופים יהיו בהלם. לא, אדון דיזל, הסיפור שלך לא באמת היה חשוב לנו עד כדי כך. כשנכנסנו לסרט בהתחלה זה לא היה בשביל חצי סיפור, אלא על מנת לצאת עם מלוא תאוותינו בידינו. כששילבתם את הדמות של ג'ייסון מומואה ששימשה כדדפול מעלי-אקספרס זה בכלל היה מצוין, כי היא הפשירה את כל הדרמה המעיקה מסביב בצורה מהנה ומגניבה. אבל שניקח את זה ברצינות??? מה נסגר?!

הסוף הפתוח הזה גורם לכל המעלות שבאו קודם להישכח כמעט באחת, כי מה היה הטעם בפעלול המטורף של מכונית שמזנקת למפלס נמוך יותר וגורמת לשני מסוקים להתנגש זה בזה ואז לטאטא שורה של ג'יפים מהכביש, אם זה לא מוביל לכלום חוץ מ"המשך יבוא עוד שנתיים (אלא אם תהיה מגיפה עולמית אין החזרים ט.ל.ח.)".

אני בספק אם התרגיל הזה יעבוד ליוניברסל כמו שהם בוודאי מדמיינים, כי במקום להרהר בסצנות האקשן הכיפיות, יצאתי מסרט של "מהיר ועצבני" בעודי מריץ בראש את העלילה של הסרט ותנו לי להגיד לכם – לגרום לאנשים להרהר בעלילה של הסרט שלכם זה לא רעיון טוב אם הסרט הוא "מהיר ועצבני 10".