ההברקה הכי גדולה ב"תחרות הזמר של האירוויזיון: סיפורה של פייר סאגה" בכלל לא קשורה לסרט עצמו, אלא לאכסנייה שלו. סרט אירוויזיון הוא רעיון כל כך לא כלכלי בשוק האמריקאי שהוא כנראה בכלל לא היה מגיע לבתי הקולנוע שם, אבל עם קצת עזרה מנטפליקס ומתאגיד השידור האירופי, וויל פארל הגשים חלום ושלח אותו היישר אל הלפטופים של אירופה. כשלא צריך להתעסק עם חוזי הפצה לבתי הקולנוע, ולא רק בגלל שפאקינג אין כאלה עכשיו, אפשר לכוון מראש את המוצר שלך למי שבאמת ירצה לצפות בו. בערך ארבעים מדינות משתתפות בתחרות מדי שנה, בכל אחת מהן יש קהל פוטנציאלי עצום שרואה את התחרות כל שנה + מעריצים אובססיביים שיהפכו את הסרט לקאלט. זאת ועוד – ב-2020 התחרות הרשמית בוטלה והשידור שהיה אמור להחליף אותה היה משעמם ונטול קלוריות, כך שלא היה זמן יותר מתאים בהיסטוריה לסרט אירוויזיון.
לא עשיתי סקר שוק מבוקר לקהל היעד המתבקש של הסרט – הגרופיז – אבל אם לשפוט על פי סיבוב שטחי ברדיט של האירוויזיון ולפי כמות הצרחות שנפלטו לגרופית שהיא אני מהפה במהלך הצפייה, נראה לי שההימור הצליח. וויל פארל, שגם כתב את התסריט לצד אנדרו סטיל, מעריץ את התחרות מאז שאשתו השוודית הפגישה אותו עם התופעה ב-1999. ניכר שהמטרה שלו לא הייתה (רק) להצביע ולצחוק על תופעה ביזארית, אלא גם להדגיש את הצדדים היפים, ההומניים והמרגשים שלה. שוב, המדיום הוא המסר ויצירה של סרט אמריקאי דובר אנגלית שקהל היעד העיקרי שלו איננו אמריקאי (או סיני) היא לא דבר מובן מאליו. לא מאמינים? חכו לסצנות שבהן וויל פארל צועק על תיירים אמריקאיים שחושבים שאירופה היא עיירת הנופש שלהם ושהאירוויזיון זה "משהו כמו דה ווייס".
"פייר סאגה" הוא, בכל המובנים, ממתק. הוא מרים, צבעוני, מצופה סוכר ולא מזין. הוא לא מגיע לרמה של "והרי החדשות" או "אחים חורגים", אבל תודה לאל, הוא ממש לא "הולמס & ווטסון" ואפילו לא "גבר גבר". זאת קומדיה חמודה ומהנה מאוד עם שחקנים טובים שמתחייבים לדאחקה. יש כמה בדיחות מצוינות, עלילה בסיסית לגמרי אבל גם אווירה טובת לב שמפצה על הרגעים החלשים ועל התסריט המחורר מאוד. פייר סאגה הם לארס וסיגריט, שהכירו כילדים בערב שבו אבבא לקחה את האירוויזיון. מאז ועד היום הם מנגנים ושרים יחד, חולמים על היום שבו יזכו ליצג את איסלנד מולדתם בתחרות. סיגריט (רייצ'ל מקאדמס) הייתה ילדה שתקנית ובבגרותה עדיין מדברת בלחישות מפוחדות, בעוד לארס (פארל) הוא ילד מגודל ואובססיבי, מקור בושה לאביו החתיך (פירס ברוסנן).
איסלנד מעולם לא ניצחה באירוויזיון ולא נחשבת למתחרה חזקה בו, אבל המשדר זוכה בה מדי שנה לרייטינג פסיכי של למעלה מ-95 אחוז צופים. העובדה שאיסלנד בילתה את רוב העשור האחרון מחוץ לגמר ושב-2019 היא הגיעה למקום העשירי והמכובד בזכות הרכב של ווירדים כועסים בבגדי BDSM, לא מונעת מהסרט להתעקש שדווקא פייר סאגה ושיר הפופ הדי גנרי שלהם הם בחירה איומה ונוראה. הם סוג של וואן היט וונדר מקומי שידוע רק בזכות "יא יא דינג דונג" שהוא כנראה פארודיה על Sing Ding Ding Dong ושאר להיטי אירוויזיון מתקתקים מהסבנטיז. הוועדה האיסלנדית יותר בקטע של כוכבת הפופ קטיאנה (דמי לובאטו בקוספליי של דאינריז), אבל כצפוי, התוכניות משתבשות ושני הגיבורים נשלחים אל התחרות באדינבורו.
דווקא כשחלומם מתגשם, שני החברים הטובים מגלים שיש ביניהם קרע הולך וגדל. עם כל סצנה הולכת ומתבהרת העובדה שזה בכלל לא הסיפור על איך לארס התאפס על עצמו, אלא דווקא סיפור ההתבגרות של סיגריט. האישה הביישנית שתמיד חשבה על עצמה כעל שחקנית חיזוק יוצאת בפעם הראשונה מהעיירה הקטנה ומה אתם יודעים, מסתבר שהיא בעצם הדבר האמיתי. הסלוגן המוביל של האירוויזיון הפיקטיבי בסרט הוא "הרמוניה מושלמת" והניסיון למצוא את ההרמוניה הזו מחדש, ואולי לראשונה אי פעם, היא בסיס הסיפור. זאת קומדיה מאוד מטורללת, אבל כשצריך להתחייב לדרמה הסרט עושה את זה, ואפילו די טוב. בידיה של רייצ'ל מקאדאמס סיגריט הופכת מלוזרית בסוודרים מצחיקים לנסיכת דיסני קסומה עם קול פעמונים (כאילו, השירה מדובבת, אבל בואו לא נהיה קטנוניים).
את המשבר בין הגיבורה לגיבור מתדלקים אלכסנדר הרוסי (דן סטיבנס), חתיך פומפוזי שמסרב לכפתר חולצות עד הסוף, ומיטה היווניה (אני לא אנסה אפילו לתרגם Melissanthi Mahut), דיווה שנבראה בצלם דמותה של אליינה פוריירה, ההיא מ-"Fuego". שניהם נראים כמו נבלים ברורים שעוד רגע יחשפו את תוכניתם המרושעת, אבל האמת היא שהם דווקא די בסדר, הם פשוט מגיעים בדיוק כשההרמוניה מסתבכת. הייתי רואה סרט המשך על העלילות של שניהם, ועל הבמה הם לגמרי נראים ונשמעים כמו הופעות אירוויזיון אמיתיות.
בכלל, כפארודיה אוהבת "פייר סאגה" עושה עבודה מעולה. מאוד קל להמציא "שיר אירוויזיון" חסר מעוף וגימיקי, אבל כאמור, זה סרט שנעשה באהבה (ובשיתוף מארגני התחרות האמיתיים) וכיאה לכזה אפילו השירים הפארודיים שלו מבינים בדיוק איך התחרות נראית היום. היא נראית כמו אוסף שירי פופ אמריקאיים כושלים, רק עם אנגלית גרועה ומשפטי מחץ זכירים. זה נשמע רע, אבל בשביל זה אנחנו פה – בשביל הופעות מוגזמות ואידיוטיות עם הפרשנות של אגדת האירוויזיון גראהם נורטון.
ב-Vulture אמרו ודייקו שהסרט הוא קצת כמו גרסת הסרט של Love Love Peace Peace, הפארודיה המבריקה שביצעו באירווזיון 2016 המנחים מטעם שוודיה פיטרה מידה ומאנס סלמרלוב (שזכה בתחרות ב-2015 עם השיר Heroes). הסרט מלא בעקיצות ורמזים קטנים למעריצים, מנגן רחוב תמים שהוא בעצם זוכה מהעבר ועד לרגע שבו אלכסנדר מציג בפני סיגריט את הנציגים הבריטיים ואומר "הם דווקא בסדר אבל אף אחד לא אוהב את בריטניה". השיא מגיע בסצנת מיוזיקל מרהיבה בסגנון פיץ' פרפקט שבה משתתפי וזוכי עבר (כולל קונצ'יטה ונטע ברזילי) מבצעים יחד מחרוזת להיטים אמריקאיים + ווטרלו + שיר האירוויזיון של סלין דיון. כל כך נהנתי מהסצנה האחת הזו שמבחינתי היא מצדיקה את כל קיומו של הסרט, והיא בטח תספק גם את מי שאינם גרופיז.
אם גם לסרט היה סלוגן מתקתק משלו, הוא כנראה היה "בואו לא נהיה קטנוניים", כי יש ממש המון להתקטנן פה. הזמנים לא מסתדרים, חוקי התחרות לא מדויקים, לדמויות יש שמות דניים ולא איסלנדיים, הצמד הראשיים מבוגר יותר ממה שהגיוני שהוא יהיה, האירוויזיון מתרחש באדינבורו למרות שסקוטלנד לא משתתפת באירוויזיון ואת בריטניה, כאמור, כולם שונאים, וזאת רשימה ממש חלקית בלבד. כידוע, כאן בעין הדג אנחנו לא ממליצים לכבות את המוח כשמפעילים סרט, אבל אנחנו גם לא Cinema Sins ולא שופטים סרט על בסיס היגיון פנימי נטו. אני יכולה להעיד ספציפית רק על עצמי, ואצלי סרט מקבל נקודות זכות אם יש בו הרבה לב וקטעים מוזיקליים מהנים. אה, ובדיחות על אלפים רצחניים. זה תמיד נחמד.
רק לי הם נראים בתמונה כמו אסי כהן ויעל בר זוהר?
חברה המליצה לי על הסרט לפני כמה ימים, אבל טרם הספקתי.
ההערה "אף אחד לא אוהב את בריטניה" מוזרה בהתחשב בעובדה שבסרט בריטניה מארחת את האירוויזיון.
משמע, שנה קודם דווקא כן אהבו אותם?
בעיקר אני לא מאמינה שראיתי סרט שחצי ממנו מתרחש באדינבורו ולא שמעתי מבטא סקוטי אחד. הייתי מבקשת את הכסף בחזרה אם לא היה עוד חודש עונה שנייה לאקדמיית המטריה.
ג'יזס אפילו לא שמתי לב שלא קראתי עד הסוף לפני שהגבתי.
אז משהו אחר: ההתעסקות הנרחבת בתיירים האמריקאים לא כזה מצאה חן בעיניי, אבל אם הסרט היה קצת מודע לדקויות של האירוויזיון הוא היה מצביע על זה שהם צריכים להיות ממש סתומים כדי לא לשים לב שהם משלמים מחיר ממש מוגזם על המלון שלהם.
זה השם העברי הרשמי? כי כבר עדיף "אירוויזיון בהפתעה" או משהו
(ל"ת)
והרי האירוויזיון
(ל"ת)
פייר רייצל השחקנית הכי טוסה באמריקה ובושה שאין לה אוסקר (היא מופלאה בשרלוק הולמס). לא מבינה למה האמריקאים מתלהבים מכל השחקניות הינוניות האלה כמו גניפר לורנס וסנדרה בולוק שיש להם שחקנית כזו שמעולם לא זכתה באוסקר!
הבעיה בסרט הזה
זה שהחלק הכי חלש שלו זו הדמות הראשית.
אני מבינה שזה פרוייקט שוויל פארל פיתח וכתב, והגיוני שהוא ייתן לעצמו את התפקיד הראשי. אבל וואלה, הוא miscast בעיני, והדמות הייתה די בלתי נסבלת (ובאופן מאוד ספציפי לוויל פארל, מה שגורם לי לחשוב שאולי שחקן אחר היה משפר את המצב). הרגעים הכי חלשים בסרט היו אלו שמתמקדים בלארס, ולרגע לא קניתי את החיבור הרומנטי שלו עם סיגריט.
לעומת זאת, יתר הסרט שסביבו חמוד ומשעשע ועם לב, אז סך הכל נהניתי.
הכי כיף היה להיזכר כמה דן סטיבנס כריזמתי וכיפי לצפייה. מבחינתי הוא לגמרי גנב את הסרט והחיבור שלו עם רייצ’ל מקאדמס היה נהדר. גם היא הוכיחה שוב שהיא שחקנית קומית נהדרת, ולגמרי קניתי אותה בתור הדמות הזאת. ההופעות היו מהנות, השירים הולמים לרמת הפאן המטופש של האירווויזיון במציאות.
סך הכל דרך כיפית למדי להעביר שעתיים בתקופה המבאסת הזו.
הסרט זמין גם בדיבוב לעברית בנטפליקס
אין לי מושג למה, אבל נראה שזה יותר מצחיק מהסרט.
כן!
ראיתי איזה סצנה וחצי בדיבוב (ספציפית השיחה בין אלכסנדר וסיגריט לפני המחרוזת) וזה היה בלתי צפי ומביך מאוד. אני לא מבינה למה בכלל השקיעו בזה, מי בדיוק הולך לראות את זה בעברית? זה לא שיש פה מסורת של דיבוב מחוץ לסרטי ילדים
אמזון הציעו משום מה את The Terror בדיבוב לעברית.
(ל"ת)
ואת כל אימת המתים המהלכים
לא בטוח שההנהלה האמריקאית יודעת למי מיועד הדיבוב בארץ.
להגנתם
מחוץ לארץ הזאת, דיבוב סרטי מבוגרים הוא לא פרקטיקה בלתי קיימת.
זה אכן יותר מצחיק
לא ראיתי את הכל, אבל זה אחד הדברים היותר מוזרים שנתקלתי בהם בנטפליקס: המקסוס של הדיבוב נוראי, השחקנים לא מנסים לעשות מבטא אפילו, והם החליטו משום מה לתרגם את "יא יא דינג דונג" (בניגוד לשירים האחרים). זה פשוט נשמע כמו דיבוב יוטיוב, וזה… קצת נפלא? לא יודע.
מקאדמס נהדרת, וויל פארל הרבה פחות
הסרט עצמו בלתי נסבל לפעמים, אבל לפעמים הוא ממש כיפי ונחמד גם אם לא מאוד מצחיק רוב הזמן.
אני מסכים עם התגובה שמעליי שפארל miscast ושחקן אחר היה עושה את הסרט הרבה יותר טוב.
זה מוזר כי פעם ממש אהבתי את וויל פארל אבל בשנים האחרונות הוא נהיה בלתי נסבל בעיניי ואני לא יכול להסביר למה בדיוק.
לסיכום ממליץ למי שאוהב את האירווזיון, מי שלא אוהב לא יהנה לדעתי.
ויל פארל הוא אליל שעבר זמנו
הוא עשה בעשור הקודם לפחות 4 קומדיות לפנתיאון, והוא עדיין טוב בתפקידי משנה וכמדובב – אבל כל דבר אחר שהוא עשה בעשור האחרון הוא (לטעמי) פשוט מזוויע. קיוויתי שהסרט הזה ישבור את המסורת הלא-משמחת הזאת, אבל נשברתי בשלב מאד מוקדם – השילוב שלו עם מקאדמס (שחקנית מדהימה בכל מה שהיא עושה) היה ביזארי מדי עבורי.
פארל פשוט מבוגר מדי
הוא מבוגר בעשר שנים ממקאדמס, וצעיר רק ב-15 שנה מ"אבא" שלו. ורואים את זה עליו.
מצד שני, אני יכול לנחש מי היה משחק את אריק במקומו, ובואו נאמר שעדיף וויל פארל מבוגר מג'וש גד צעיר.
אגב אני בכלל אל חובב אירוויזיון וממש אהבתי את הסרט.
דווקא מבחינת דיוק בשנים, הליהוק של פארל הגיוני יותר. הוא היה בן 7 כשאבבא ניצחו באירוויזיון. מקאדמס היתה בת מינוס 4. לא הייתי מוותרת עליה רק כי היא צעירה מדי לתפקיד כמו שלא הייתי מוותרת עליו כי הוא נראה מבוגר. עצם זה שהוא מבוגר לא בא בסתירה לחלום שלו להשתתף באירוויזיון. צביקה פיק השתתף בקדם האירוויזיון השישי והאחרון שלו בשנת 2005, והוא היה בן 56. גם אז היו מי שריננו על כמה הוא נראה פאתטי. כמעט בכל שנה צץ באירוויזיון פרפורמר שנראה כאילו הוא חלם שנים ופתאום זה קורה לו (סרהאט מסן מרינו הוא דוגמה מצוינת, והוא ממש חורש על האירוויזיון בשנים האחרונות). אז אם יש לך חלום – אף פעם לא מאוחר לתחוב גרביים לספנדקס ולרוץ על גלגל.
אם סיגריט הייתה בת 7 כשווטרלו ניצח באירוויזיון, סיגריט אמורה להיות בת 53
וכל זה לא כדי להשוויץ בידע המתמטי שלי או כדי לנטפק את "פייר סאגה", אלא כדי לתפקד כנביא ולומר זאת כך: אני די משוכנע שרייצ'ל מקאדמס תיראה פחות או יותר כמו שהיא נראית עכשיו גם כשתהיה בת 53.
כל-כך אהבתי שאני חושב שמצאתי את סרט החבר'ה החדש שלי
(בהנחה שיום אחד יהיו לי חבר'ה)
אני יודע שהכל פה אדיוטי – אבל בחיי שנהניתי (תיאור מדויק אגב של האירוויזיון עצמו), חלק מהשירים עדיין רצים לי בראש. פרל אמנם הנקודה החלשה, אך הוא לפחות היה חכם מספיק לתת את הספוטלייט לרייצ'ל מקאדמס (שחזרה אלינו אחרי היעדרות של שנתיים מהמסך) ופשוט וואו. שכחתי כמה היא נהדרת. הכוכבת של הסרט כולו.
גם פירס ברוסנן הוא ליהוק מבריק, אחרי שפיזז לצלילי אבבא במאמה מיה, מדהים לראות אותו בתור נרגן זקן ששונא שירי אירוויזיון. בכל אופן, שאפו. לא אתנגד לסרט המשך על האנשים האלה.
אפרופו סרטי אירוויזיון
ראוי לציין את הסרט הישראלי "בננות", שיצא אי שם ב-2013 ודי נשכח. הדמות של ולאדי בלייברג כנציג הרוסי היא עדיין אחד הדברים הכי מצחיקים ומדויקים שראיתי בקולנוע ישראלי.
בננות
אמא שלי מתה על "בננות" ורואה אותו כל שנה לקראת האירוויזיון. אני חיבבתי אותו אבל לא יותר. הוא לא פארודיית אירוויזיון מאוד טובה בעיניי, בעיקר מטעמי תקציב, אבל הוא חמוד והיה שווה לצפות בו רק בשביל נאום "כוסאומו כל המסייה" של ענת וקסמן
בננות הוא אחד הסרטים הישראלים האהובים עלי,
וסצנת הלפני-סיום שלו לא יכולה שלא לגרום לי להזיל דמעות של אושר. הדבר הכי טוב שאיתן פוקס עשה, שעתו היפה ביותר של עפר שכטר והלוואי שענת וקסמן (ודנה איבגי, טלי אורן, יעל בר-זוהר, שרית וינו-אלעד, אפרת דור וקרן ברגר) תמיד תהיה בריאה ומאושרת.
אז עוד מישהו מסכים עמי שאיתן פוקס הוא אלמודובר הישראלי?
שאלה טובה. הוא סובל מכאבים כרוניים וגדל במערה?
(ל"ת)
סרט חביב אך לא מלהיב
ולפרקים אף דביק ומביך… ויותר מכל עצבן אותי שהשיר די גרוע, ובמקרה שלהם הוא לא אמור להיות.
יש שמועה שכל חובב ישראלי כבד מכיר
שאומרת שהסיבה היחידה שפינג פונג והשיר המחריד שלהם נבחרו היא כי הסולן (צ'יקי או צ'יקו או משהו כזה) חבר טוב של הזוג אוחובסקי פוקס.
כשצפיתי בבננות הבנתי שברור לי שהם שפינג פונג נשלחו בגלל הזוג פוקס את אוחובסקי, אבל יותר מכך השניים באמץ אוהבים את השיר המחריד ההוא. כי הסטייל הצבעוני-ילדותי, העמדה, הדלות הבימתית והשיר התפל של אותה הופעה הזכירו לי בעיקר את פינג פונג
זו לא ממש שמועה, זה יותר מזה.
גיא אסיף, הידוע כגיאגיא, היה אחד מעובדי התכנית של גל אוחובסקי, והם היו חברים. 'שמח' נבחר בידי ועדה פנימית של רשות השידור, שאחד מחבריה היה אוחובסקי. והנה תיאור שזכור לי כדי מדוייק, אם כי בכ"ז עברו 20 שנה, אז לכו תדעו.
"לאחר בחירת השיר נשמעו על ידי גורמים ברשות השידור טענות כי גל אוחובסקי, שהיה חבר בוועדה, הוביל את הבחירה בשיר על רקע חברותו האישית עם שניים מחבריה. אחת מחברות הוועדה, עירית לינור, העידה שהיא הלכה לוועדה רק מפני שמדובר היה בארוחת צהרים במלון בקיסריה. כשנשאלה האם לדעתה לשיר "שמח" יש סיכוי באירוויזיון, היא השיבה: "למי אכפת?". הדברים עוררו תרעומת בקרב חובבי אירוויזיון, ואף זכו לביקורת מפי הפזמונאי זוכה האירוויזיון אהוד מנור, שאמר: "אם לא אכפת לה מהאירוויזיון, היא לא הייתה צריכה להסכים לשבת בוועדה"."
https://www.wikiwand.com/he/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%95%D7%9F
לא שמועה, אבל גם לא שיר מחריד בעיניי
"שמח" הוא שיר פופ אווילי ודבילי במידה סבירה, ושלחנו לתחרות גרועים ממנו לא פעם ולא פעמיים. לטעמי הבעיה העיקרית הייתה הביצוע – חבורת חובבנים בהופעה רשלנית ומזויפת (אם כי יש לציין שגם זמרים מנוסים זייפו בתחרות לא מעט). לו היו משקיעים לפחות בהופעה סבירה זה היה יכול להיות עוד שיר כושל ותו לא. במצעד הפאדיחות וההופעות ההזויות של התחרות "פינג פונג" לא מגרדים אפילו את העשירייה הראשונה.
נשכח בצדק, לדעתי. אם יש משהו שלא השקיעו בו בשום צורה ב"בננות" והיה נקודת חוזקה רצינית בפייר סאגה, הוא איכות המוזיקה. אני עוד זוכרת את השיר המחפיר מ"בננות", כי שמעו אותו מיליון פעם בסרט והוא היה נורא מהרגע המביך שבו הגו אותו ספונטנית כדי לנחם את ענת ועד השלב שבו הוא אשכרה מייצג את ישראל ביוניברסונג. וכן, אני זוכרת את כל האינפורמציה הזו מצפייה אחת. אני טייפרקורדר :)
אני אהיה קטנוני ואציין
שסינמה סינס הם לא סתם קטנוניים, והם לא באמת שופטים סרטים על הגיון פנימי, כי חצי מהתלונות שלהם על כל סרט הם דברים שכן יש להם הסבר בעלילה, או דברים בסגנון "למה המכונית הזאת אדומה? אני לא אוהב מכוניות אדומות, זאת טעות של הסרט!".
הו, Love Love Peace Peace גאוני
(ל"ת)
אני במיוחד תמה פה על התרגום לשם הסרט.
טוב, אני לא באמת תמה כי אין לי הרבה ציפיות,
אבל מדובר בשם מסורבל שהתרגום שלו בעברית עוד יותר מסורבל וגם מיותר: הרי בארץ 'אירוויזיון' הוא בהחלט מושג, ובהחלט אני מטיל ספק האם יש מי שמשתמש בביטוי "תחרות הזמר של האירוויזיון". יכלו לקרוא לזה, נניח, "פייר סאגה בדרך לאירוויזיון" ולקבל כותרת מובנת באותה מידה בחצי האורך.
נטפליקס רוצים להוכיח שהם בליגה של הגדולים
ושהם יכולים לחרבש שמות פשוטים בדיוק כמו כל המפיצים האחרים!!!
פה כדי להזכיר ש"מותר לאהוב" הוא כנראה התרגום האהוב עלי לשם של סרט בעשור האחרון
(ל"ת)
באמת?
כי ראיתי את הסרט, ובחיי שלא מצאתי שום קשר בינו לבין השם העברי (כאילו, יש שם דמויות שמתאהבות בדמויות, כמו בחצי מהסרטים בעולם, זהו בערך).
טוב, ממש חבל שויל פארל החליט שהוא צריך לשחק פה
כי נראה לי ששחקן אחר עם אנרגיה אחרת היה מצליח לעשות עם זה הרבה יותר – הוא נגרר מאחורי רייצ'ל מקאדאמס ודן סטיבנס, הכימיה שלהם לא עובדת והוא לא באמת צולח את הקטעים הדרמטיים.
ובכל זאת, כמו לא מעט סרטים השנה – הסיום חמוד ממש ומשפר את חווית הצפייה המעורבת, ו"הולסוויק" ממש עובד (בתוך הסרט. כשניסיתי לצפות בו לראשונה מחוץ לסרט זה היה קצת meh).
המממ.. ההודעה שלך מטרידה אותי מאוד
כי אני פתאום מבינה שאני בכלל לא זוכרת את 'הסיום החמוד' וצפיתי בסרט ממש לא מזמן. כניראה שזה מסכם את עמדתי על הסרט, חשבתי שהוא חמוד ומיותר, כעבור חודשיים זוכרת רק את סצינת המאוורר.