"נצחיים" כולל בתוכו הרבה פריצות דרך עבור מארוול: זה הסרט הראשון שנוצר על ידי במאית זוכת אוסקר (כי טכנית, טאיקה וואטיטי הוא תסריטאי זוכה אוסקר), הסרט הראשון של החברה שכולל דמות של גיבור על הומוסקסואל (באופן שנוכח על המסך וכולל אפילו נשיקה חד-מינית – אבל לא באופן שאי אפשר לחתוך באיזה "גרסת סין" שבה נחתכו כל חמש השניות ושני האזכורים לדבר), הסרט הראשון שלה שכולל סצנת מין (סצנת מין אליבא מארוול, אם תהיתם, זה "שני אנשים ערומים מצולמים מהכתף ומעלה זזים בקושי, כאשר הם ממלאים חצי מהפריים, ואז מדי פעם יש תקריבים לפנים שלהם שבהם הם נראים מאוד מובכים ומבולבלים מהסיטואציה"), הסרט הראשון שמתעסק בשאלות כבדות משקל כמו אמונה (הוא מתעסק בהן באופן לא משהו בכלל, אבל זה נושא אחר), והסרט הראשון הגרוע של מארוול. הידד!
עכשיו, צריך לשים את המושג "הסרט הראשון הגרוע של מארוול" בהקשר ראוי: "נצחיים" הוא לא הדבר הכי גרוע שאתם יכולים לעשות לעצמכם, והוא לא קטסטרופה של סרט – הוא פשוט סרט לא טוב. בכלל. כשאני אומר "לא טוב", אני מתכוון שאין לו אף אלמנט שמצליח להפוך אותו למשהו מלהיב ומגניב – יש בדיחות חמודות, הסרט יפה בסך הכל, האקשן סביר, הדמויות זניחות, ואז אחרי ששעה עוברת אתה שואל את עצמך "השם ישמור, אנחנו עדיין באקספוזיציה?"
כי לסרט הזה יש מאסה של עלילה, הסברים, פלאשבקים וסיפורי דמויות שהוא מכה בכם איתם עד שאתם מתפתלים בפינה וצועקים "נכנעתי! נכנעתי! רק בבקשה שיקרה משהו מעניין!" ואז הסרט צועק עליכם "לא! לא הרווחתם את זה! קחו עוד קרב מול מפלצות CGI!". אנסה לתקצר אותה: פעם היה חייזר-על-שאינו-אל מזן ה"שמימיים" העונה לשם ארישם, והוא יצר מלא מלא חייזרי-על-אבל-פחות-על-ממנו-שאינם-אלים שנקראים "נצחיים" ויש להם כוחות מופלאים כמו "כוחות סופרמן מעלי אקספרס", "שטיפת מוח", "זיקוקים קטנים", ו"להפוך דברים לפרפרים". המטרה של הנצחיים היא להילחם ב"סטיות", זן מפלצות CGI גנריות שנועדו לתת לגיבורים אפס נקיפות מצפון כשהם הורגים אותם ומרביצים להן כי הן מפלצות CGI גנריות.
אני מדלג קצת, כי הסרט חוזר לפלאשבקים שמתפרשים על פני 7,000 שנה, אבל בגדול בזמן שהסרט לא מראה לנו עוד סצנה מהעבר שהיה אפשר להעביר באופן אלגנטי וחסכוני יותר, הוא מראה שבזמן ההווה (של מארוול, אז אחרי אירועי "סוף המשחק") יש לפתע רעידות אדמה חזקות מסביב לכדור הארץ ויש עוד סטיות שחזרו, אז אחרי שכל הנצחיים הלכו והתפזרו ברחבי הארץ, זה הזמן לאסוף את החברה מחדש, להבין מה האיום, ולתכנן איך לנטרל אותו. עוד בתוכנית: תככים, גילויים מפתיעים, סודות, ריבים, ועוד דברים שמתרחשים כשתוקעים שמונה אנשים ביחד למשך אלפי שנים על אותו כדור. לא בתוכנית: דמויות שאכפת לנו מהן, תחושת איום אמיתית, פיתולי עלילה שאינם צפויים להחריד, עורך.
כי אומנם "נצחיים" הוא לא קטסטרופה משמידת עולמות, אבל הוא בהחלט משמים עולמות. הסרט מציג גלריית דמויות ענקית ומגוונת שאחרי שביליתי שעתיים וחצי איתן אני יכול להגיד שאני יודע עליהן בדיוק את השטיק האחד שלימדו אותי עליהם וזהו: איקאריס (ריצ'ארד מאדן) הוא (לא) מנהיג הנצחיים, פאסטוס (בריאן טיירי הנרי) אוהב להמציא תכסיסים, קינגו (קומיל נאנג'יאני) מדליק אבל חוצפן, תינה (אנג'לינה ג'ולי) סובלת מאלצהיימר. קוואבנגה!
חוץ מאלה יש עוד בערך 5-6 דמויות ראשיות שיש להם אפילו פחות אפיון, וזה בעייתי – בייחוד כשאחת מהן היא הדמות הראשית. וזה אולי מה שכל כך מוזר: אם יש משהו אחד שמארוול מצטיינת בו, גם בסרטים החלשים שלה, זה הצגת דמויות שקונות את עולם הצופה ושבכלליות אכפת לו מהן ושהוא רוצה בטובתן. ולא רק הדמויות הראשיות: מארוול גרמה לאנשים להתאהב בדמויות משנה שהצליחו להיות משהו מעבר להפוגה קומית, או מדי פעם נשארו הפוגה קומית – אבל הפוגה קומית מיוחדת, מעניינת ומגניבה שרצינו עוד ממנה. כאן… זה לא המצב. הסרט זורק עלינו דמות אחר דמות ומצפה שיהיה לנו אכפת מהן כי כך כתוב בתסריט, או לכל הפחות כי הביאו שחקנים מהשורה הראשונה שיגלמו אותן, אבל השחקנים הולכים לאיבוד בהוראות בימוי שאומרות להם "להביט באופן מאוד דרמטי", עריכה מגושמת, ושורות דיאלוג לא טובות בכלל, והתוצאה היא בליל דמויות שקשה להתחבר או להיקשר אליהן. ואז כשהן רבות ומסתכסכות ומתרגשות ונלחמות וקרובות למוות, זה פשוט לא מעניין. אני רוצה להגיד שאולי דון לי (שמגלם את גלגמש), קומיל נאנג'יאני או בריאן טיירי הנרי מתקרבים אולי לדמויות מובחנות, אבל אם הם לא יחזרו אף פעם, אני לא באמת אתגעגע – הם מבצעים את הדמויות באופן נחמד, אבל הדמויות עצמן כאילו יצאו מבנק דמויות גנרי. ראיתי עשרות, אם לא יותר, סוגים של הדמות הזאת.
בעצם, יודעים מה, יש דמות אחת שאכפת לי ממנה ואני רוצה לדעת מה קורה לגורלה: קארון, בגילומו של האריש פאטל, שנותן לסרט לא רק הומור אלא גם רגש כן ומערכת היחסים והדינמיקה שלו עם קומיל נאנג'יאני באמת נהדרת. חבל רק שהוא מופיע בדיוק לחמש דקות והוא הדמות השנייה הכי שולית לעלילה – הראשון הוא קיט הרינגטון שמגלם את בחיר ליבה של ג'מה צ'אן. אה, כן, שכחתי להגיד – עקרונית סרסי (ג'מה צ'אן, שכבר גילמה תפקיד אחר ביקום של מארוול) היא הדמות הראשית עם קונפליקט מנהיגותי שנראה סתום לחלוטין, כי לא נתנו לה אפיון כמעט בכלל. ועל זה אפשר להגיד: חבל.
אז אין הרבה דמויות מרתקות ב"נצחיים", וקורים לדמויות הלא מרתקות האלה הרבה דברים מסובכים ומסורבלים שלא לצורך, וכל זה קורה במשך שעתיים וחצי, שזה פשוט הרבה יותר מדי זמן לבלות בחברת אנשים שלא אכפת לנו מהם. אבל לפחות הסרט כמעט ועומד בפני עצמו ולא צריך להכיר את כל הסרטים והסדרות של מארוול? זה לא מאוד מעודד. מה לגבי זה: האקשן… סביר? מינוס? הבדיחות נחמדות? ובסך הכול יפה בעיניים כשמסתכלים על המסך? לא, נו, כאמור: אין בסרט הזה משהו אחד שממש טוב.
"נצחיים" הוא הפאשלה הרצינית הראשונה של מארוול מזה הרבה זמן, וראוי להעריך את האולפן שהגיע לפאשלה שכזאת רק בסרט ה-25 שלהם, ולתהות האם אי פעם נשמע מה קרה מאחורי הקלעים ולמה קלואי ז'או בסדר עם כך שהיא מופיעה פעמיים בקרדיטים כתסריטאית. אולי פייגי מראש לא האמין שאפשר ליצור סרט טוב עם דמויות כל כך מופרכות כמו "הנצחיים" ולכן הוא השקיע פה פחות, אולי מארוול רצו להראות לנו איך זה נראה כשיוצא להם סרט לא טוב, ואולי סתם כולם קיוו שהכול יהיה להיט ובסוף זה מה שיצא. אין לי מושג. הדבר היחיד שאני יודע זה שלראשונה בתולדות מארוול, הכתובית "הנצחיים יחזרו בסרט הבא" נשמעת יותר כמו איום מאשר הבטחה.
שתי סצנות אחרי הכתוביות. שתיהן "מקדמות עלילה". השנייה מעליבה את האינטליגנציה של הצופים ומשהו שבכנות לא ציפיתי לו ממארוול. אין שום סיבה לראות בתלת מימד.
סתם מסקרנות, יש פה מישהו שמכיר את הקומיקס או את חרושת השמועות סביב ה-MCU ויודע להגיע איך הם משתלבים בתמונה הגדולה של ה-phase הזה?
האם צריך לראות את "שאנג צ'י"-
וכל הטבעות שלו לפני הסרט הנוכחי? עדיין לא צפיתי בו ואני תוהה אם הוא קשור במשהו לעלילה של "הנצחיים".
ואגב "הנצחיים" כבר מהטריילר הראשון זה היה נראה לי כמו סרט לא ממש מעניין. ועם הביקורות הקוטלות שיש עליו- איזה פאדיחה למארוול.
לא
בקושי יש בו התייחסויות ל-MCU, ואין שום קשר לשאנג-צ'י.
תודה!
(ל"ת)
"האנטרס הרומנטי"
זה לא ביטוי שקיים בעברית. קצת מפריע לי.
תודה על הביקורת.
התיאור "יש בדיחות חמודות, הסרט יפה בסך הכל, האקשן סביר, הדמויות זניחות"
מתאים לכל סרטי המארבל באשר הם, וככזה אני לא מבין מה הסרט הזה עושה שונה משאר הסרטים של מארבל.
במיוחד בשלב הזה, שכל הדמויות עברו פלנדריזציה לאותו טייפקאסט "סרקסטי ושנון" גנרי.
כמו שהדגשתי, הדמויות
כלומר, לדעתי לרוב סרטי מארוול אחד מהדברים האלה מתעלה מדרגת ה"סביר" שהצמדתי לו, אבל בעיקר בעיקר עד כה רוב סרטי מארוול, עבור החובבים, התאפיינו לכל הפחות בדמויות שכיף להיות איתן. גם בסרטים החלשים כמו "תור 2", "איירון מן 2" או "האלמנה השחורה" היה לך דמויות כמו לוקי, איירון מן או ילנה שהפכו את הסרט לכיפי יותר כשהן הגיעו למסך. בסרט הזה? יוק. תוסיף את העובדה שהסרט הזה נמתח הרבה מעבר למה שצריך, העלילה מסואפת ומסורבלת שלא לצורך, ויש חולשה רצינית בגזרת הנבלים – וזה מוריד גם את כל מה שהפכו את המוצרים של מארוול ל"לכל הפחות בסדר" ומציג אותם בלי כלום.
צפית בסרט או רק קראת את הביקורת?
הסרט הזה שונה מאוד מהנוסחה של מארוול.
הוא דומה יותר למיני סדרה. משקיעים זמן בלבנות סיפור ודמויות, במקום בום-בום-בום כל 30 שניות.
רק קראתי את הביקורת
כי אני מנסה להבין במה ואיך הסרט הזה שונה.
"חולשה רצינית בגזרת הנבלים" נכון לגבי כל נבל שהוא לא קילמונגר.
נכון גם לגבי קילמונגר
אבל דווקא היה השנה נבל נהדר למארוול בשאנג צ'י.
זה היה סרט מארוול השני שלי
אז הנה חוות דעת של "צופה נייטרלית שיכולה לצפות גם בלי להכיר את העבר של מארוול".
זה היה… ממש נחמד במיקרו, ממש גרוע במאקרו.
מיקרו: הצילום והעריכה והתפאורה וכל זה ממש יפים. גם התלת-מימד היה מגניב. נהניתי במיוחד מהקטעים ההיסטוריים, שפשוט עשו לי חשק לראות דוקו ארוך של יוצרי הסרט על העולם העתיק, בלי גיבורי על. חלק מהגיבורים התחילו להביע קונפליקטים מסקרנים (אבל התחרטו אח"כ) הסצנות עצמן היו מעניינות מספיק כדי לגרום לי להרגיש לראשונה שאולי שווה לי להשלים את כל היקום הקולנועי. היה מעניין. באמת נהניתי לצפות.
מאקרו: וואו. כל דבר שניסו להגיד בסרט היה יותר מטופש מזה שלפניו. ערבוב של אינספור סוגיות עאלק כבדות משקל שנפתרות במשפטי מוטיבציה גנריים ויותר מדי מזל. קצב איטי בתחילת הסרט ואז האצה בסוף עם עוד סצנה ועוד סצנה ועוד אחת כדי שכל הגורמים בסרט יוכלו להתכנס יחד למסיבת פיצוצים שלא ראיתי שום סיבה הגיונית לקיים אותה. הפרטנר לצפייה טען שיש לקונפליקט הראשי לאן להתפתח ברמת היקום, אני חשבתי שהייתי רוצה לראות עיסוק אינטילגנטי במורכבויות.
לא ידעתי מה מכל זה אופייני למארוול ומה לסרט הספציפי הזה, אבל לפי הביקורות כבר די הבנתי.
אני מצטער, אבל קשה לי להאמין שהסרט יותר גרוע מסרטים כמו
איירון 2, הענק המופלא ות'ור 2. ואם כן – אז הוא לא סתם גרוע אלא כנראה ממש מחריד.
הענק המופלא לא ראיתי
יותר גרוע מאיירון מן 2 ות'ור 2 – בהחלט.
לסרט הזה נמצא גם כן אנשים בסגנון של 'תתפלאו, אבל אני מת על הסרט הזה' כמו שיש לעולם האפל ודומיו? או שזה יותר מדי גרוע בשביל זה?
כבר שוחחתי עם כמה כאלה
כאמור בביקורת, זה לא סרט נוראי. יש מה למצוא בו.
בתגובות בקבוצת הפייסבוק היו כמה שקפצו להגן עליו
לא אדבר בשמן כי בטח אעשה להן עוול, אבל בגדול יש מי שמצא את אלמנט המשפחה עשוי ברמה גבוהה, וכן שבירת הנוסחא הגנרית של החברה.
לא "מתה" על הסרט אבל כן נהנתי והיה לי אכפת מהדמויות והקונפליקטים.
כן, זה סרט מארוול "לא טיפוסי" ומאד איטי יחסית למה שאנחנו רגילים אבל דווקא אהבתי את זה. קצת לשבור שגרה ולהסתכל על זה בעיניים אחרות.
זה לא מפתיע שהסרט נכשל . דחפו מלא שחקנים מפורסמים ובדרך כלל כשזה קורה מצפים שהם פשוט יסחבו את הסרט .הבמאית הזו יוצרת סרטי אינדי כבדים לצפייה , לא יודע למה ציפו ממנה ליצור סרט מארוול כיפי וקליל. חבל יכלו לתת לגיימס גאן שהראה איך עושים סרט אנסמבל נהדר עם יחידת המתאבדים 2.
מגיע למארוול לחטוף טיפה . לא נראה שהם מתאמצים. הם נותנים אותו סיפור פעם אחר פעם ומצפים שהכל יצליח . במקום לדחוף בדיחות לשבירת המתח אולי תזרמו עם הדרמה וצאו מהנוסחה הרגילה שלכם . אבל אל תדאגו למארוול יש להם מלא מבקרי חצר , ועוד מעט יצא להם סרט ספיידרמן שישכיח מכולם את הסרט הזה.
איזה פספוס
כמו ששמעתם: הסרט הכי גרוע של מארוול. רק חשוב לזכור שזה כמו לומר "הסרט הכי גרוע של פיקסאר". זה סרט לא טוב, אבל הרף גבוה.
ועדיין, בסוף זה סרט לא טוב. האקשן סבבה, ההומור חביב, אבל הדמויות עם אפס ענין למרות נסיונות רבים ליצוק בהן תוכן, וכל המערכה השלישית צפויה מקילומטרים שזה מרגיז. שום מתח, שום לחץ, שום הפתעה. דמויות מתנהגות בטיפשות מתסכלת והמכות והאפקטים נשארים חסרי משמעות. וכל האדישות הזו אחרי סרט שלם שניסה להיות מפותל ומסתורי ככל יכולתו.
יש גם כמה רגעים קרינג'יים לחלוטין, ברמת ה"אין מצב שאולפן כל כך מנוסה ומשופשף נפל בזה", כמו למשל סצינת הכתוביות השניה או קיצה של אחת הדמויות.
ועוד קצר אחד: הדיון הכי משמעותי שהסרט פספס זה דיון על אמונה. אם הדיון היה נעשה נכון, תוך בניה טובה של הדמות המרכזית שנושאת את הקונפליקט הזה (איקאריס), זה היה יכול להיות אדיר, לא פחות. אבל התסריט והשחקן (ריצ'רד מאדן) לא מתקרבים אפילו לפיצוח נורמלי של כל העסק, והפספוס הזה מעורר את תחושת ההחמצה הגדולה ביותר.
אוקיי, זה מוזר
את הטקסט בתגובה פרסמתי גם בפייסבוק, כמעט אחד לאחד.
הפוסט הוסר בטענה שהוא, איך לא, "אינו מתאים לכללי הקהילה". מארק צוקרברג מעריץ של מארוול יותר משידענו, כנראה.
כן, בגדול
כתבתי כאן בהרחבה (כולל מם מ"גברים בטייטס"), אבל בגדול מסכים עם הביקורת. סרט מ-ש-עמם. שעתיים וחצי של כלום בפיתה. יש כאן ארבע דמויות ששולטות באנרגיה בדרכים שונות שאני לא מבין למה הם לא דמות אחת, דיאלוגים מביכים וסצינות אקשן מעפנות נגד מפלצות גנריות. לא רק למעריצי מארוול כדאי לוותר (למרות שהם כנראה ילכו בכל מקרה), אלא לכל מי שאוהב סרטים טובים ומעניינים.
סרט בינוני, והדבר שהכי אהבתי ביקום הזה כבר הרבה זמן
אני עוקב אחרי היקום הזה מהיום הראשון מתישהו כשהייתי בחטיבה, לא ויתרתי על אף סרט בקולנוע (גם "הענק הירוק" של נורטון). תמיד היו לו עליות וירידות ובסופו של דבר מכל שלב אהבתי באמת אולי שני סרטים, עוד כמה שהיו לי כיפיים ועל כל השאר חושב שאפשר לוותר, אבל בערך מתחילת השלב השלישי התחיל להימאס לי. זה היה פחות הנוסחא או שאר הדברים שכולם אומרים, פשוט הרגשתי שאני כבר לא הקהל. הרפרנסים לא עניינו אותי, הפאנצ'ים לא הצחיקו אותי, הכל די שיעמם אותי, המשכתי מהאינרציה.
ואז שנה הפסקה בגלל הקורונה, והשלב הרביעי עם הסדרות בדיסני+. ב"אלמנה שחורה" ו"שאנג צ'י" כמעט נרדמתי, זה הרגיש כמו כל מה ששנאתי בשלב השלישי מזוקק לתוך סרט. הסדרות נראו לי כמו רעיונות טובים שמתבזבזים על ביצועים עלובים לגמרי, יש אולי כמה סצנות שנהניתי מהן ב"וונדהויז'ן", "הפלקון" ו"לוקי" וזהו. ב"מה אם" סגרתי אחרי הפרק הראשון ולא היה לי כוח לחזור. אני די אוהב את קלואי ז'או אבל הטריילר של "הנצחיים" שעמם, וכששמים בקולנוע את הטריילר של ספיידרמן החדש הוא נראה יותר כמו פרסומת לצעצוע חדש בארוחת ילדים במקדונלדס מאשר סרט שארצה לראות (אולי בגלל הפרסומת לנאגטס לפני).
הלכתי עדיין לסרט הזה והופתעתי ממש לטובה. היא ניסתה לעשות משהו אחר שהרבה פעמים לא פגע, אבל עבד לי ברמה הכללית. ויזואלית זה אולי הסרט הכי יפה שלהם, הצילום, הסטים והתפאורה עבדו הפעם ולא נראו כמו רקעי ברירת מחדל של adobe. עלילתית אני מרגיש שהיא כיוונה למלא דברים והיה באמת עדיף להדק את זה, אבל סוף סוף סרט ביקום הזה שמנסה לבנות את הדמויות שלו לבד ולא מרפרנסים ודמויות קיימות או פאנצ'ים לילדים וצעצועים. בכללי, זאת פעם ראשונה מזה המון זמן שהרפרנסים בסרט לא עיצבנו אותי. בסרטים האחרונים תמיד היה איזשהו איום פיזי על הדמויות הראשיות ששעמם אותי לגמרי כי ברור לי שהוא לא יתממש, פה הוא פשוט לא היה ונתנו לדמויות להיבנות. הרבה פעמים להיבנות גרוע, במיוחד עם המהלכים הדביליים בסצנה האחרונה ובקרדיטים, אבל גם טוב בהרבה מקרים. גם רואים ממש שקלואי ז'או אוהבת את "העולם החדש" של טרנס מאליק, ברמה שכמעט גונבת ממנו, אבל לפחות די נתנו לה לעשות מה שהיא רוצה. בכללי, בניגוד לשני הסרטים הקודמים שנראו כמו משהו שהמפיקים בדיסני הזמינו, זה נראה סרט שהאנשים שנמצאים בו באמת רצו לעשות.
בסוף נהניתי, והוא עבר לי משמעותית יותר מהר ובכיף משני הסרטים האחרונים ביקום הזה. סרט באמת טוב? כנראה שלא, אבל מבחינתי הוא איפשהו בחצי העליון אם אצטרך לדרג את סרטי מארבל (אבל לא יותר מדי גבוה שם).
בכל מקרה, לא נראה לי שציון ברוטן זה מה שיעניין את דיסני ויכריז על הפרויקט ככישלון. זה יהיה רק מכירות כרטיסים ולא חושב שהוא ייפול עד כדי כך, ועדיין די ברור לי שהם לא יעשו "ניסויים" כאלה יותר. אני לא בטוח שבאמת ארצה לראות עוד סרטים כאלה, אבל גם לא באמת ארצה לראות את הפרויקטים הבאים של מארבל. לפחות זה היה יותר מגוון.
והייתה סצנת סקס ל"איירון מן" בסרט הראשון די על ההתחלה, שנראית "יותר מינית" ממה שהיה בסרט הזה. ראיתי שבהרבה מקומות לא סופרים אותה, למה בעצם? כי זה לפני הקנייה של דיסני או כי רק דמות אחת ראשית?
כי זאת לא סצנת סקס
יש לפני, יש אחרי, אין.. נו, מין.
ישבתי שם והרגשתי שמישהו אמר ליוצרים "תעשו סרט DC", והם בהחלט עשו.
זה מרגיש כמו סרט ליגת הצדק רק עם צבעים בהירים יותר ויותר בדיחות. לאורך כל הסרט הכל הרגיש נורא נורא מאולץ. ההקשרים ההיסטוריים היו חביבים, סצנות הקרב היו דיי משעממות וה"טוויסט" בסוף היה צפוי דיי מההתחלה ובעצם הולך על עלילת "סופרמן הרשע" שהיו מקומות שעשו את זה הרבה יותר טוב כמו the boys או invincible.
פעם ראשונה שיצאתי מסרט של מארוול בתחושת אכזבה עמוקה
וואו, זה ממש לא הסרט הכי גרוע ב MCU.
עלילה בעייתית יותר: איירון מן 2
משחק גרוע יותר: קפטן מארוול
CGI גרוע יותר: הפנתר השחור
משעמם יותר: שוב איירון מן 2
היו פה כמה רעיונות מקוריים:
– קרב הסיום הוא פחות נגד רעים ויותר אחד נגד השני
– כל המיתולגיה האפית שלהם היא שקר אחד גדול
– האלים שבראו את היקום לא כל כך נחמדים (עד כמה שאפשר להיות נחמד לחיידקים)
[hiddentext]
מצד שני הסרט ארוך מדי, יש בו יותר מדי דמויות ויש בו קדימון לסרט עתידי הכי מיותר שראיתי
נראה לי שגם המעבר בין עבר להווה היה יכול להיות סינמטי יותר.
יש לי גם בעיה עם ה MCU. הוא נהיה גדול ומסובך מדי.
מי קדם למי? המולטיוורס של לוקי או ה CELESTIALS?
מי מחליט מה יקרה? קאנג שנשאר או האלים בגודל כוכב?
כל הקוסמים, החייזרים והרובוטים לא שמו לב עד עכשיו שיש עובר בליבת כדור הארץ?[/hiddentext]
מאוד מעניין
רק מוסיף שיתכן בהחלט שגם חוברות קומיקס של מארוול קיימות ביקום הזה.
אני יודע את זה כי יש אחת שכבר ראינו מפורשות: החוברת הראשונה בה הופיע קפטן אמריקה, שהופיעה בסרט הראשון של קפטן אמריקה בדיוק באותה צורה שהופיעה בעולם האמיתי.
קפטן אמריקה התחיל בתור דמות בידורית וזה איפשר ליוצרים להכניס את חוברת הקומיקס האמיתית שלו בצורה שהשתלבה עם הסרטים וההופעות בכיכובו שהיו חלק מהתפקיד הראשוני הזה שלו.
אז אם קפטן אמריקה כיכב בקומיקס לפני שהוא החל באמת להיות קפטן אמריקה, אז די הגיוני להניח שברגע שהוא באמת הצטרף למלחמה המשיכו לצאת חוברות הקומיקס שלו, רק הפעם עם סיפורים אמיתיים.
כך שיכול להיות שכל זה הוביל לתרבות של קומיקסים מבוססים על אירועים אמיתיים בכיכובם של הנוקמים האמיתיים.
רק שאם זה כך, אז לא ברור מי ירצה לקרוא קומיקס על גיבורי על בידיוניים כשיש לו קומיקס על גיבורי על מגניבים לא פחות שגם באמת קיימים.
רק אזכיר
שסטן לי קיים ביקום של מארוול לא רק כשלל הדמויות האחרות שלו, אלא גם כסטן לי יוצר הקומיקס שיש לו הופעת אורח ב"עכברי הקניון" של קווין סמית' – סרט בו הוא דן באריכות (או יותר נכון – מתחמק באריכות מדיונים) על איברי המין של ארבעת המופלאים ושאר גיבורי על (אם כי אני לא זוכר אם ספציפית גם הענק הירוק ומי כן ולא היה שם). אפשרי, כמובן, שסטן לי של יקום מארוול המציא גיבורי על אחרים – אבל עדיין הבדיחה ב"קפטן מארוול" קורצת שזה יוצר הקומיקס שאנחנו מכירים, אז לכל הפחות הוא קומיקס גיבורי על קיים באותה עוצמה עד לשנות התשעים.
הבעיה היא שמה שאתה מדבר עליו
דורש לכידות ומחשבה ותכנון מעמיקים יותר ממה שמארוול יכולים להרשות לעצמם.
וכך, למרות שהעולם הזה הוא לא העולם שלנו, ולא יכול להיות שעולם שבו יש אישור לחייזרים ואלים (או, נו, "אלים") מתנהל בדיוק כמו עולם בלי על אלה, מארוול רוצים להאמין שהאנושות כמעט ואדישה להשלכות העקרוניות של כל זה, ומתנהלת בדיוק כמו שאנחנו מתנהלים עם הבדלים קוסמטיים קטנים.
אז מכיוון שמארוול עם יד קלה על ההגה עם רפרנסים, יש יקום שבו אזכרו כבר סרטים בהם הופיעו שחקנים באותו יקום, וההשלכות כאילו לא קיימות. הכל כשורה, הכל כרגיל, לא משנה כמה פעמים העולם על סף השמדה וכמה גילויים ופריצות דרך מדעיות נשמעות. וזה מתסכל נורא, אבל אני מניח שגם הדרך היחידה למשוך צופים היא לנסות למכור עולם שממש כמעט דומה לשלהם – אחרת זה נהיה מד"ב ופנטזיה "כבד" מדי.
אבל, כאילו, לעזאזל – בא לי לדעת מה קרה לעולם המוזיקה בחמש שנות הסנאפ! חצי מהיקום נמחק! האם בנסיון להתגבר העולם עבר למוזיקה אופטימית בקיצוניות כדי לשכוח מהצרות או הייתה חזרה לרוק? נרמז בכלליות על שינוי בגישה לגלובליזציה ב"פלקון" (שכחתי כבר לאיזה כיוון) אבל מה זה עשה? האם היה חזרה ללהקות והופעות? מה זה עשה לעולם הספרות? האם קרנות לקטורה שלמות נמחקו ובמקומן קמו לקטורים חדשים ששינו את כללי המשחק? מה לעזאזל קרה שםםםםםםםםםם
ומה שמצחיק שתמיד משבחים את מארוול בבניית עולם
למרות שבבירור זה דבר שלא מעניין אותם. לדחוף הופעות אורח בסרטים ולאזכר שמות זה לא מספיק בשביל למכור לנו את זה בתור עולם מגובש. מה שאני אוהב ביצירות פנטזיה או מדב זה שמציגים יקום עם כמה הנחות יסוד מאד שונות משלנו ומראים איך הם משפיעים על כל תחום בחיי האנשים ואיך ההשלכות של השינויים האלה נוגעים בכל דבר. גם ביצירות היסטוריה אלטרנטיבית יש את זה ובעיניי זה מרתק וחסר מאד בסרטי מארוול. מרגיש שהסרטים לא באמת נטועים עמוק בעולם הספקולטיבי אבל מנסים באופן קוסמטי להיראות כאילו.
טוב, אבל זה עניין של ההיקף.
הפוח"ח היה הדבר הכי קרוב במארוול לחקר עולם – וגם לו זה לקח שישה פרקים, ואפילו על זה קרקר טען שזה היה כללי מדי.
סוכני שילד עשו עבודה טובה בשביל לבנות את המיתולוגיה של הידרה וההשפעה שלה על העולם של מארוול… עד ש.
בניית עולם היא דבר נהדר, היא בהחלט אחד מהדברים שהכי מחבבים עלי את הז'אנר הספקולטיבי, אבל היא לוקחת זמן, והיא חייבת לבוא בנוסף, לא במקביל ולא במקום, לעלילה, בשביל שתתקבל יצירה טובה. בספר זה חובה. בסיפור זה דורש אורך מסוים, או מסלקות מידע. בסרט, במיוחד סרט אקשן, אין מספיק אורך ויש סבילות מאד נמוכה למסלקות מידע. כלומר שהעובדה שאין בMCU בניית עולם די מתחייבת מהפורמט, היא לא באג.
לא נכון
משיכת תשומת לב לבניית עולם היא משהו שאין לו זמן בסרטים. אבל בניית עולם? יש די והותר זמן. תראה את "כביש הזעם" כדוגמא מוחצת – יש שם עולם שברור לך שהוא קיים, מוסבר, מושקע והסרט לוקח בדיוק 10% מהזמן שלו להסביר מה קורה שם וכל השאר? לך תבין.
אז אני לא מצפה שמארוול ישקיעו ביצירת להקות מזויפות שיככבו ברקע (למרות ש.. למה לא?) אבל לכל הפחות הם יכולים לחשוב איזה רפרנסים תרבותיים הגיוני שבאמת יהיה בעולם הזה, ואיזה פחות, וכשזה פחות עובד – להגיד לתסריטאים "זאת בדיחה מאוד מצחיקה, אבל לא".
(אני אגב לא בטוח שאני מצפה מהם את זה – אני די נהנה בסך הכל מהמצב כמו שהוא. אבל זה מצב מאוד טיפשי ובלתי הגיוני שכן מקשה לקחת את העניינים שם ברצינות. אני לא חושב שמארוול רוצים שניקח אותם ברצינות יתרה, אז זה מסתדר לכל הצדדים – אבל אם היו רוצים, אז הם היו צריכים).
לא נכון ללא נכון שלך
אתה מדבר על מקס הזועם? עולם פוסט אפוקליפסי עם חוסר קיצוני במשאבים, אבל שכולם מתעקשים לבנות רכבים לא יעילים ובזבזניים בחומרי גלם? שאין נפט אז כולם נוסעים במקום ללכת או להשתמש בבהמות, כמו רוב ההיסטוריה האנושית? שאין כדורים לרובים אז כולם יורים? שהמבנים הם סטים פאנק עם שערים וגשרים, שאין כמעט חשמל, אבל יש רמקולי ענק ולהביורים ללא סיבה?
העולם הזה מחזיק בדיוק כמו וולברין מול אויביו: בכח הקול cool
לא הבנתי מה לא נכון ללא נכון
השאלה היא לא האם העולם הגיוני או לא הגיוני – השאלה היא האם יש עולם שלם, שחשבו עליו, השקיעו בו, ותכננו אותו – ואז הסבירו רק חלקיק ממנו.
מה בכביש הזעם
מראה לך שזה עולם שהשקיעו בו ותכננו אותו?!
אם היו משקיעים 3 דקות של מחשבה זה היה קורס. או שהיו חושבים שצריך לעשות מרדף שכולל גם סוסים או גמלים (תקווה שלי לפיוריאוסה).
מקס הזועם הוא דוגמה מצוינת לפיצ' מגניב שמחזיק כי נותנים רק טעימה ממנו. כל מה שאתה צריך זו האשליה שיש עוד עולם גדול מסביב.
זו גם ההרגשה שמלחמת הכוכבים הצליחו להעביר בסרטים הראשונים. וככל שמרחיבים ומראים יותר מהעולם זה יותר קשה לשמור על הגיון פנימי (ולכן יש הבדלים גדולים באיכות התוצרים השונים בעולם הזה).
כמו שהמפלצת המפחידה היא זו שלא רואים, העולם שמצית את הדמיון שלך כי נתן רק טעימה הוא המסקרן. זה בכלל לא פשוט ליצור זאת.
התלונות כלפי מארוול על איכות תוצרים זהה ובינונית פלוס מדגישות שהם מצליחים לדחוק את הקצה: עוד תוכן באותו עולם תוך שמירה על איכות וקוהרנטיות יחסית. כמות הנפילות קטנה ומדודה: הם בחרו לספר בדיחות שיוצרות בעיות המשכיות כי כנראה החליטו שהן שוות את זה (אולי טעו, לא מנסה להגן). אולי גם רצו לגרום לבאז בדיונים אצל מעריצים…
שוב, אתה מסתכל על השאלה האם זה הגיוני
זה לא מעניין אותי. מעניין אותי אם השקיעו בכלליות בבניית העולם. בניית עולם לא חייבת להוביל לתוצאה הגיונית – קח את הארי פוטר, אחד העולמות הכי שואבים לתוכם שיש… וגם אחד המטומטמים ביותר. בניית עולם טובה היא לאו דווקא זאת ההגיונית ביותר (זה פרמטר, לא הסף), אלא כזאת שתשאב אותך פנימה במקום לזרוק אותך החוצה.
מארוול, כרגע, מנסים לבנות את העולם ככזה ששואב אותך על סמך "ממש כמו שלנו אבל רק X". בהתחלה זה עבד, אבל ככל שהם מוסיפים להכביד על העולם, במקום לשאוב פנימה זה זורק החוצה – וכל זה כי הם לא מוכנים להשקיע חשיבה בשאלות האלה. האם זה נורא? לאו דווקא. האם זה עוזר לאנשים שמצטרפים באמצע? בוודאות – וזה קהל חדש, כי לא כולם היו בני 10 ומעלה כשאיירון מן הראשון יצא. האם זה לא עדיין מתסכל? ובכן, זה כן עדיין מתסכל.
הכוונה שלי לא הייתה שהעולם צריך להיות הגיוני
בבקשה קרא את ההודעה שלי שוב. הדוגמאות שאנו נותנים הן די דומות…
הכוונה שלי הייתה שאתה צריך "הרגשה שיש עולם שלם" ולא שצריך שמישהו באמת יחשוב על עולם שלם.
מקס הזועם ממש טוב בלהעביר את ההרגשה הזו. אני מקווה מאוד שזה לא יתקלקל בסרט ההמשך.
ג'ון ויק, מלחמת הכוכבים והסדרה "אבודים" גם התחילו נהדר ואז החלו לקרוס כשהרחיבו או המשיכו אותם עוד, והתקשו לסגור פערים או בעיות בבניית העולם.
המטריקס לדוגמא, קרס עוד במהלך הסרט, אבל כח המגניבות עזר לסספנד אותו. את הסרטים הנוספים כבר היה קשה יותר לסספנד. הארי פוטר הגיע כבר כעולם שלם, אך עקום, וזו דוגמא נהדרת לזה שלא צריך עולם שלם, כי זה לא יעזור לך.
עולם מארוול לא הגיע כעולם שלם והוא נבנה. הם יחסית הצליחו להתחמק מבעיות גדולות (רפרנס לגיבורי על מדי.סי. זו בעיה קטנה מאוד) אבל כמו שעניתי בתגובה אחרת, הם בחרו לא להתמודד עם בעיות עקרוניות כמו האירוע של תאנוס. אני מבין אותם, כי כנראה קשה להכניס את זה לסרט המיועד לקהל רחב וצעיר ברובו. זו בחירה עסקית של ההפקה המשליכה על היצירה.
רוצה לחזק
לדוגמא בג'ון ויק היו רמיזות לעולם מתנקשים סודי. ככל שהראו יותר ממנו בסרטי המשך, זה מתחיל להיות טפשי.
מאוד מאוד (מאוד) קשה לחשוב על שינויים דרסטיים מעוררי עניין ואז באמת להבין השלכות שלהם. אנחנו בני התמותה בעולם האמיתי לרוב לא מצליחים להבין אפילו השפעות מסדר שני של פעולות. תחום הכלכלה סובל מכך רבות. אנשים לא מבינים למה מס גודש על רכבים הוא טוב, כוחה של ריבית דריבית, למה מחירים בפיקוח לא עובדים (ואף מזיקים) וכו'.
אז אתם מבקשים להבין למה כל הקוסמים בהארי פוטר הם חבורה של חארות שלא פותרים את הרעב בעולם ואת שינוי האקלים??
לא מצפה שייתחסו לכל סוגיה בעולם אבל שכן יתחסו למשהו
אירוע הבליפ הרגיש כל כך חסר חשיבות שזה היה מגוחך. רק על אירוע כזה גם בלי כל גיבורי העל מסביב היה אפשר לבנות סדרה (למעשה יש כזו בhbo ולא אפרט מחמת הספוילרים). ובסרטים וסדרות אני לא בהכרח מחפש בניית עולם מפורטת ברמת הליכוד אלפי שנות אלא ברמת הלהרגיש שלקונספט יש השלכות גם בלי לדעת אותם תמיד לפרטי פרטים. כביש הזעם הוא אחלה דוגמה, יש הרבה פרטים בסרט שנמצאים בשולי הפריים ולעולם לא נדע את הסיפור מאחוריהם אבל אנחנו מרגישים שיש סיפור מאחוריהם ושהוא רלוונטי למצב המתואר בסרט.
ומהארי פוטר אני לא מצפה לכלום כי אני לא עף על הבניית עולם שם. או יותר מדוייק, הסדרה עובדת בשבילי יותר טוב כשאני מתייחס להוגוורטס (ומקומות קסומים נספחים כמו סמטת דיאגון) כעולם סגור בפני עצמו כי כאשר מסתכלים יותר מדי על הארי פוטר כעולם שנמצא לצד העולם שלנו הוא מתחיל לקרוס (זכורים לי דיוני למה חוגגים שם קריסמס).
פה אני מסכים איתך
האקט של תאנוס הוא פרט עלילתי משמעותי ולא מתייחסים אליו מספיק. אין דינו כמו רפרנס לסופרמן.
לא עולה בדעתי התייחסות שמתאימה ל pg13 …
למעשה, זה מחזק אצלי את התחושה שהפרויקט היה של 10 שנים (כבר הכי גרנדיוזי אי פעם בהיקפו) ושפייז 4 הוא הודעה של האולפנים שלא שוחטים פרה חולבת.
וואלה. איכשהו פספסתי את הרפרנס הזה.
(ל"ת)
אני כל כך שונא שנהניתי בסרט
כי זה לא כיף לאהוב סרט שכולם שונאים ולא להבין את הדעה הרווחת ומאיפה היא מגיעה. וזה לא שהתלהבתי ממש מהסרט. הוא בסך הכל נחמד, מבדר ושינוי מרענן ביקום המארוולי המאוס. הכי גרוע של מארוול? רחוק מאוד מזה.
הנמכתי ציפיות מהסרט למרות שבתאוריה הוא נשמע כמו משהו שמיועד בשבילי. סרט נורא איטי שלוקח את הזמן לפתח את העלילה, מלא פאתוס וחשיבות עצמית ועם במאית שמושפעת מסרטים של טרנס מאליק? זו בדיוק כוס הקפה שאני מחפש בבלוקבאסטרים שלי.
ואכן, הסרט נפתח בקצב איטי ונעים, עם ויזואליה נחמדה (אם כי ממוחשבת מדי, לעתים), דמויות שהיה נחמד להכיר ועלילת קומיקס סטנדרטית שהיה מרענן לראות אותה נחשפת לאיטה ובצורה מעט שונה ממה שהורגלנו אליו (את הסרט הזה ראיתי באותו יום ביחד עם 'האב' ו-'טיק טיק….בום' כך שסרטים עם סצינות שקופצות בזמן נהיה משהו בשגרה עבורי לאחרונה וזה מעולה). לצערי האווירה הנחמדה הייתה מהולה בדיאלוגים קיטשיים נוראיים, יותר מדי אפקטים ממוחשבים מכוערים וכמה סצינות מיותרות שמורחות את הסרט אבל יחסית למארוול זה עוד היה בסדר.
הדילמה/קונפליקט המוצגת בסוף הסרט היא עוד נקודה חיובית גדולה לטובת הסרט. אין פה נבלים של ממש, אין פה מישהו עם תוכניות זדוניות. יש קונפליקט מעניין בין שני צדדים שמציגים טיעונים טובים מאוד כשגם הם בעצמם לא בטוחים עד כמה הם צודקים. זה לא אחד הדברים הכי מרתקים שראיתי בקולנוע אבל זה יותר מעניין מ-"הדילמות המוסריות" המשמימות בסרטי גיבורי על אחרים. הסוף של הסרט אומנם מטפל באותו קונפליקט בצורה נורא משעממת רק לשם האקשן אבל מה שאהבתי בסוף זה שהוא לפחות מסיים את הסרט שגם ככה נשמך קצת יותר מדי זמן.
ומה הקטע עם סופרמן? אולי הדבר שהכי פחות אהבתי בסרט זה האזכור של דמות מהיקום של דיסי. זה העלה יותר שאלות מאשר כל דבר אחר בסרט.
התאוריה שלי
ספיידרמן יוביל את האוונג'רס, לפחות נראה שמפתחים אותו להיות כזה. כאשר אליו יצטרפו הפנתר.ית השחור.ה, אנטמן, שאנג צ'י, ברוס באנר ו\או ג'ניפר וולטרס יחד עם ת'ור ולוקי (?)
מנגד באופן מאוד מובהק במארוול בונים תשתית למה שנראה כמו Young Avengers עם קייט בישופ, מיס מארוול, רירי וויליאמס, אמריקה צ'אבז וגם קייסי לאנג, הבת של סקוט שיכול להיות שתהפוך לגיבורה Stature. אז יש את זה לצפות לו
מה שמשאיר, לפי התאוריה שלי, במה פתוחה לדוקטור סטריינג' להוביל חבורה של גיבורים פארנורמלים, יחד עם מון נייט, בלייד ואולי וונדה. אולי
מצד שני, זו רק תאוריה ולרוב אני לא מוצלח באלו.
הלוואי ונזכה לראות צוות על טבעי של מארוול.
בלייד, גוסט ראנר, מון נייט, וכן – גם סטריינג' וסקרלט וויץ'. יכול להיות ממש מגניב ויש לזה תקדים בקומיקס – אם כי זה נישה די קטנה.
לחילופין – וזה לגמרי תלוי טייק – אפשר לשלב את מון נייט ובלייד גם עם גיבורי street level כמו דרדוויל וג'סיקה ג'ונס.
מבאס. עד שיש סרט סטנד אלון של מארוול שלא קורס לתוך עצמו מרוב רפרנסים - הוא בינוני.
ועדיין, לא מצאתי אותו גרוע ממש. פשוט תפל, אבל לחלוטין בר צפייה.
סחתיין לז'או שהתעקשה לצלם כמה שיותר בלוקיישנים אמיתיים, זה מוביל לשימוש פחות מלאכותי בתאורה. חבל שנראה שהתקציב ללוקיישנים בא על חשבון האפקטים הממוחשבים.
רק אותי הרג ה-diversity של הסרט?
אני מסכימה לחלוטין עם הביקורת. בשורה התחתונה זה סרט גרוע וממש לא מתאים ל-MCU. גם העובדה שאין כאן אף השתתפות או אפילו cameo של אחד הגיבורים מהסרטים הקודמים מחזקת את הניתוק שהרגשתי.
ומה נסגר עם ה-diversity? זה כאילו הכינו צ'ק ליסט עם כל הטיפוסים הנכונים ודאגו ללהק: אסיאתית – צ'ק, שחור – צ'ק, הומו – צ'ק, חרשת שחורה ואישה – צ'ק צ'ק צ'ק. מוזר שלא ליהקו אף טרנס.
ראיתי את "ארץ נוודים" של קלואי ז'או – הוא סרט טוב מסוגו אבל לא ברור לי למה קיבלה אוסקר עליו, ועוד פחות ברור לי איך נתנו לה לביים סרט גיבורי על עם עלילה גנרית ושטוחה כל כך.
במילה אחת: אכזבה!
הערה טכנית בלבד: את צורתם האנושית הם קיבלו עוד לפני שהם התפזרו בכל העולם
אין בהערה זו הבעת דיעה לעצם הנושא.
ההערה הטכנית מתקבלת
ואם היינו צריכים להגיד מה הכי סביר – הכי סביר שקבלת הגוף האנושי נעשתה באופן רנדומלי (זה לא צ'ק ליסט, יש עוד הרבה תרבויות ותכונות שלא מופיעות כאן – זו הטלת קוביה ובהטלת קוביה לרוב לא מקבלים את אותה התוצאה 10 פעמים ברצף,בטוכשלקוביה יש הרבה יותר פאות). ולאחר קבלת הגוף כל אחד מהנצחיים הלך למקום שבו הוא הרגיש הכי בנוח מבחינת הגוף שהוא קיבל.
ועדיין מתוך 10 יותר מחצי היו בארה"ב ובלונדון. אז אני שלמה עם הטענה שגם בסיטואציה הזו המגוון לא היה רחב מספיק.
ובכן
זה מלכוד קבוע של מארוול, ברגע שבו הם בחרו לעבוד בצורת יקום קולנועי.
אני אישית מעדיף שבסרטים מהסוג הזה יניחו להסברים ויתנהגו כאילו הם לא קיימים, במקום לתת הסבר מאולץ וארוך שמתרץ איפה כל אחד ואחת מגיבורי העל האחרים נמצא ולמה הוא לא מגיע. זה סיספונד שאני מוכן ומעדיף לעשות.
מבחינתי הסבר כזה נדרש רק באירועים כמו מלחמת האזרחים או הנוקמים.
הבעייה היא
שפעם מארוול ביקשו מאיתנו לסספנד את זה בסרטי הסולו כדי לשמור את המומנטום לסרטי האנסמבל, וזה די עבד בצורה הזאת.
אם לרגע הרגשת ש״למה האחרים לא משתתפים?״ היית מזכיר לעצמך ש״לא נורא, עוד כמה שנים נגיע לסרט הבא של הנוקמים ואז כולם יהיו ביחד״ וזה איכשהו היה עוזר לסיספונד.
אבל מאז 2019 אין ולא נמצא באופק שום סרט אנסמבל.
כך שזה לא רק ״למה שאר הגיבורים לא באים לעזור?״ אלא ״למה הם בכלל לא הולכים להיפגש? ולמה אין כרגע שום חבורת גיבורי על סטייל הנוקמים?״
היקום עכשיו מרגיש קצת מבולגן, אין סרט אנסמבל שאליו הכל הולך להתחבר וכל גיבור על פועל בנפרד כשבמקסימום מפגישים איזה 2 ביחד.
מרגיש שאין כיוון מסודר לשלב הזה והחיסרון של סרט אנסמבל סטייל הנוקמים מאוד מורגש.
ייתכן
אבל תלונות כאלה, בין אם אני מסכים איתן ובין אם לא, צריכות להיות מופנות לפייגי ולא לסרט הזה.
הרי הסרט יכל להיות באותה מידה בפייז 1, ביקום של דיסי, או לגמרי סטנדאלון – כפי שהוא, בעצם, דה-פאקטו (האזכור של הנהגת הנוקמים לא מהותי בשום צורה לסרט).
הסרט אכן לא משהו, אבל לא הייתי אומר שזו אחת הסיבות לכך.
אכן התלונה שלי היא לא על הסרט הזה ספציפית
הגבתי פה כי זה מתקשר לעניין הסיספונד על היעדרם של גיבורים אחרים שעליו דיברת.
אבל כמובן שהבעייה לא קשורה לסרט הזה ספציפית אלא לכל השלב הרביעי וכנראה גם החמישי שבו אנחנו מקבלים הרבה מאוד סיפורים שחלקם מתקשרים לאחרים אבל אין שום דבר שקושר את כולם כמו שהיה עד היום עם סרטי הנוקמים, מה שגורם להרגשה שאין כיוון ברור לשלב הזה ולשלב הבא אחריו.
אני חושב שיש בסרט הזה יותר אזכורים לדי סי מאשר לסרטי מארוול אחרים.
(ל"ת)
מסכים עם רוב מה שנאמר רק שאלה אחת
לא הבנתי איך הסצנה אחרי הכתוביות מזלזלת האינטליגנציה של הצופה
לא מצאתי ספוילר בתגובה שלך, קרקר
זה אולי רמז ברור למי שיודע במה מדובר (אז במקרה הזה הוא כבר יודע וזה לא ספוילר) אבל למי שלא צפה בסרט (אני) זה לא אומר דבר.
אגב, הערה כללית בעניין ספוילרים: הם מספיילרים בהינתן בסיס ידע כלשהו (למעט מקרים חריגים ידועים במיוחד, למשל קשרי משפחה ב"מלחמת הכוכבים"). אנחנו זוכרים פרטי מידע כשיש לנו איך "לארכב" אותם, ואם אין שום "עוגן" שקושר אותם, הם צפים הלאה ומתפוגגים (למעט בעלי זיכרון פנומנלי שבאמת זוכרים כל פירור מידע שאי פעם נחשפו אליו). אני לא אומרת שזו סיבה להפסיק לסמן, ממש לא, רק מציינת מניסיון שכששמעתי כל מיני פרטי עלילה תלושים על יצירות שלא הכרתי כלל, לא זכרתי אותם בסופו של דבר כשקראתי/צפיתי ברבות הימים. זה היה כמו השכן הנודניק שעוצר אותך לספר לך על בת-דודתו שמעולם לא פגשת: המוח מתייק את זה בתיקיית הזבל.