אחד המוזיקאים הגדולים של המאה ה-20 נפטר היום.
אני לא בקיא במוזיקה במיוחד – יכול לומר שדיוויד בואי, ביונסה ומתי כספי עושים מוזיקה שהיא אושר בעיני, אבל מונחים כמו "מודולציה" ו"שלוש שמיניות" הם משהו שאני שומר לאחי הקטן והמחצרץ. אני כן יודע לומר שאין הרבה מוזיקאים שהצליחו להלחין גאולה כמו אניו מוריקונה.
והעניין הוא שגם לא ראיתי הרבה סרטים בהלחנתו, לפחות לא ביחס לגוף היצירה העשיר בקטע די הזוי שלו. ויקיפדיה מציינת כ-400 פרויקטים לקולנוע ולטלוויזיה להם הלחין פסי-קול ואני מכיר בעיקר את העבודות המוכרות שלו: "סינמה פרדיסו", "הבלתי משוחדים", ובעיקר – מערבוני הספגטי שהלחין, ובכללם גוף היצירה של סרג'יו ליאונה.
מוריקונה הלחין מלודרמות, מותחנים, סרטי אמנות, סרטי אימה, ובכל זאת הנעימות המוכרות שלו משויכות לז'אנר מערבוני הספגטי. אולי יהיה נכון בכלל לומר את ההפך – מערבוני הספגטי באותה מידה יכולים להיות משוייכים לאניו מוריקונה. הסרטים האלה נעשו בתקציבים מזעריים, אבל הדלות של ההפקה שלהם קוזזה עם העובדה שהם נעשו בידי אנשים מוכשרים בטירוף – ולעיתים, נשארו בזיכרון בעיקר בזכות הפס-קול המוזיקלי שלהם. סביר להניח שאם תגידו לאדם האקראי "תזמזם לי מערבון ספגטי" הוא יזמזם מנגינה אחת, שהיא אולי המוטיב המוזיקלי המפורסם בתולדות הקולנוע. שירו איתי:
עם הזמן נעימת הנושא של "הטוב, הרע והמכוער" נהייתה לפארודיה, ואני לא חושב שזה בטעות. "הטוב, הרע והמכוער" הוא מערבון שלא לוקח את עצמו כל-כך ברצינות וזה מה שהופך אותו לסרט הגדול שהוא: הוא ציני, משעשע ומצחיק בטירוף, וכל זה לא מונע ממנו להיות אפוס רחב יריעה ועוצר נשימה. כל המימדים האלה משתקפים בפסקול של מוריקונה שמורכב מאפקטים קוליים לא קשורים בהאזנה ראשונה אבל קורעים מצחוק ויפהפיים בו זמנית: הצלפות שוט, יריות, שריקות. מוריקונה לא לקח את עצמו ברצינות על פני השטח, ודווקא בגלל זה נפש המאזין התרחבה כל-כך כשהמקהלה הגיעה.
כי נעימת הנושא המפורסמת של "הטוב, הרע והמכוער" נהדרת כשלעצמה, אבל הטראק המוזיקלי היפה בסרט – אולי הנעימה המוזיקלית האהובה עלי, מתוך ומחוץ לקולנוע – היא "אקסטזת הזהב" (The Ecstasy of Gold), שמתנגנת כשהמכוער (טוקו בגילום אלי וולך, השחקן ההוליוודי הכי טוב שאי פעם ענה לשם שנשמע כמו של חבר מועצה מקריית מוצקין) מתקרב צעד אחד קדימה לעבר האוצר אחריו דלק סרט שלם. זאת סצנה טובה עם צילום יפה, עריכה אפקטיבית והופעה נהדרת מצד וולך, אבל אין עולם שהיא הייתה סוחבת ככה אלמלא המנגינה הזאת. מוזיקה היא משהו שכמעט בהגדרתו אי אפשר לתאר במילים – היא הרי זו שמשתמשים בה כשאי אפשר להשתמש במילים. אני יכול לפאר במילים גדולות את היופי, אפילו את האלוהות שאפשר לשמוע מהמוטיב העצוב ומעורר ההשראה של "אקסטזת הזהב", על הדרך שבה כשהזמרת מצטרפת ועושה קול שני לכינורות האפקט עשוי להיות מגוחך בהתחלה אבל נהיה משלהב בגדול שלוש שניות לאחר מכן – אבל מספיק להאזין לה כדי להבין לבד.
"הטוב, הרע והמכוער" שייך לטרילוגיית "האיש ללא שם" של ליאונה, אבל המערבון השני הגדול ביותר שלו, "היו זמנים במערב", הוא זה שלו כתב מוריקונה את הפסקול השני-האהוב עלי בהלחנתו. גם שם נעימת הנושא מתחילה בצליל צורם, מהסוג שכמעט בא בכוונה להציק לאוזן, ומתפתחת משם לאחת המנגינות הגדולות של הקולנוע – עם פריטות גיטרה כואבות, מפוחית מצמררת ומשם צומחים הכינורות והופכים את הכל לכעין סימפוניה כואבת, צינית, חומלת ויפהפייה.
בשעותיו היפות, מוריקונה היה הסיבה שסרט ייזכר. הוא אחראי למאות פסי-קול – סביר שלא כולם היו דגולים מרבבה כמו השיאים שהגיע אליהם עם ליאונה (האוסקר היחיד בו זכה, על "שמונת השנואים", תפקד בעיקר כמו פרס מפעל חיים שני מטעם האקדמיה. אני אישית לא התלוננתי). ובכל זאת, בפנתיאון הגדולים מכולם מוריקונה לא עומד רק ליד המלחינים הגדולים של המדיום, לצד נינו רוטה וברנרד הרמן, אלא גם לצד היצ'קוק, קובריק ובילי וויילדר. מוריקונה היה אחד האנשים המוכשרים שאי פעם עסקו בקולנוע. ובמקום רגע דומייה לזכרו, אני מציע שעוד פעם אחת מיני רבות, נזמזם כולנו יחד:
אאאאאאאאאאאא. ווה ווה ווה.
כתבת יפה, בהחלט אחד הגדולים שהיו.
הרגשתי צביטה בלב כשקראתי שהוא נפטר.
הוא היה מסוגל להפוך סרט טוב לסרט שגורם לך להתאהב בקולנוע.
ביחד עם מערבוני הספגטי(לא באמת יודע מה הטופ 5 סרטים שלי, אבל "הטוב הרע והמכוער בטוח שם"), הפסקול של סינמה פרדיסו יכול לגרום לי לבכות.
הוא פשוט ידע לגעת בכל הנקודות, בנאדם מופלא.
הפסקול של הטוב הרע והמכוער הוא יצירת מופת.
אין הרבה דברים מושלמים בעולם – זה אחד מהם.
![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
בקלות הגדול מכולם
נדמה לי שיותר מחצי מעשרת הפסקולים הגדולים בהיסטוריה שייכים לו. השאר? קצת ג׳ון ווליאמס, אולי איזה דני אפלמן אחד. זהו.
מוריקונה תמיד היה נקודת השה בין שני תחומים שאני אוהב.
סרטים – וביניהם הסרט האהוב עליי, הטוב הרע והמכוער, ומוזיקה – וספציפית הלהקה האהובה עליי (או יותר נכון, הלהקה שמחליפה מקומות ברוטציה עם פינק פלויד ו-Tool כלהקה האהובה עליי), מטאליקה. ברור לכל בר דעת ש"הבהלה לזהב" ידועה יותר בתור הנעימה ההיא שמטאליקה מתחילה איתה הופעות. אין באמת דרך להתנגד לאפיות של השילוב בין המנגינה הזאת באיצטדיון חשוך שמיד אחריה מגיע שיר פתיחה אגדי כלשהו. חבל על אניו.
אגדה עוד בחייו, יהי זכרו ברוך
וכפי שכבר דרשו הגשש החיוור – לא מחצרץ, מחצצר.
ecstasy of gold לגמרי
מעולם לא ראיתי את הטוב הרע והמכוער, ומעולם לא הייתי בקונצרטים של מטאליקה, אבל הנעימה הזו היא משהו אפי במיוחד. היא יכולה להיות השיא של כל פסקול מבחינתי.
מת עליו ועל דני אלפמן. אבל אין ספק שאנייו היה הגדול מכולם.עשו לי טובה כולכם ושימו לעצמכם את הפסקול של בעבור חופן דולרים. יותר טוב מהקפה של הבוקר
עצוב
במיוחד כשקראתי שהוא מת מסיבוכים של פציעה מיותרת הנגרמה מנפילה.
אבל מאחל לעצמי שאתרום לאנושות 1/1000 ממה שהוא תרם.
טוב, אז מישהו שלח לי את הלינק הזה הבוקר
איזה ביצוע מרהיב לנעימה של 'הטוב, הרע והמכוער'. מומלץ בחום.
https://youtu.be/enuOArEfqGo
הרבה סאונדטרקים הם מעורבבים.
מבלי לגרוע מאומה מגדולתו של מוריקונה, רק צריך לציין שהחל מסוף שנות ה 70 (גם לפני זה, אבל במיוחד החל מסוף שנות ה 70) כל המלחינים והיוצרים הגדולים באיטליה – מוריקונה באקאלוב דה מאסי האחים דה אנגליס האחים רוורבריס: היו סחבקיאדה אחת גדולה.
ולא רק שעבדו ביחד – גם נתנו במתנה את הקרדיט אחד לשני.
בהרבה ראיונות היסטוריים ועכשיווים הם מציינים את זה.
https://www.youtube.com/watch?v=cNJDYL4DZ_w
למי שמחפש בשפה האנגלית יכול למשל לראות כאן כשסטיב קארבר מספר איך מוריקונה למעשה הלחין את רוב הפסקול של הסרט, אבל נטש לקראת סיום* ונתן לדה מאסי להשלים את היתר, וגם נתן לדה מאסי לקחת קרדיט על כל הפסקול כולו.
https://www.youtube.com/watch?v=xWs9vyxVRBo
וזה מורגש גם בפסקול דרך אגב. בהמון סרטי פשע אירופאים משנות ה 80 הרבה פעמים אתה שם לב איך חצי ראשון של הפסקול לא דומה לחצי השני שלו. לא רק מבחינת ביצוע אלא מבחינת תמה.
*מוריקונה נטש כנראה לטובת סרגיו ליאונה ו"היו זמנים באמריקה" שלו… שיצא כמה חודשים לאחר מכן. מוריקונה בעצמו לא פעם ולא פעמיים סיפר שכשסרג'יו לאונה היה קורא לו: הוא פשוט היה מפסיק את כל מה שהוא עושה – מעביר את העבודה לאחרים – ומתמסר ללאונה.
מה עם נינו רוטה?
(ל"ת)
זה קורה בכל עולם הפילם-מיוזיק, ממש לא רק באיטליה
בערך 80 אחוז הפסקולים שהאנס זימר חתום עליהם בעשרים וחמש שנה האחרונות נכתבו בפועל ע"י מלחינים אחרים (כאשר זימר לרוב תורם את הנעימה הראשית ואולי כמה קטעים מרכזיים). ואותו דבר אצל הרבה מלחינים אחרים. לעיתים זה נובע מסיבות חוזיות ולעיתים פשוט מאילוצי לו"ז וקוצר זמן.
ואולי לזכרו כדאי ש...
נעשה סקר של מוזיקת הסרט (theme) היפה ביותר?
שודדי הקאריביים קלללללל
(ל"ת)
כבר היה ב-2003.
https://www.fisheye.co.il/%D7%9E%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A0%D7%A2%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%94%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C/
אני חושב שמאז אפשר להוסיף משהו כמו ארבע וחצי נעימות לרשימה הזאת: שודדי הקאריביים כפי שיצחק ציין, הנוקמים, שר הטבעות, נעימת באטמן של האנס צימר וכמובן הזוכה הבלתי מעורער, מיייי אתםםםםםם בכלל שתעזו לחשוב אחרת – "פסיפיק רים"!!!
https://www.youtube.com/watch?v=1vU7XqToZso
תודה רבה - ועדיין
ניתן היום לעשות סקרים של יותר מעשר אופציות… בסקר ההוא – חסרות כל כך הרבה נעימות מוצלחות..
כגון
לב אמיץ
בחזרה לעתיד
סינמה פרדיסו
פורסט גאמפ
מלתעות
הפריצה לאלקטרז
המספרים של אדוארד
בלייד ראנר – ונגליס
מרכבות האש – ונגליס
1492 – ונגליס
סופרמן
הסנדק
ספרות זולה
רקוויאם לחלום
השוטר מבברלי הילס
שודדי הקריביים – כפי שצויין
טיטאניק (מוזיקה, לא השיר ההוא של סלין דיון)