אני מנסה להיות מישהו אחר, אבל גם הפעם אני חייב להיות ההוא. כלומר, ההוא שקרא את הספר. "המשחק של אנדר" הוא אחד הסרטים האלה שקהל הצופים בהם יתחלק לשתי קבוצות: הקבוצה שלא מפסיקה להתעסק בהשוואות לספר, זעקות ולחישות על שורות של רון שניתנו להרמיוני וסצינה חסרה פה ופרט שונה שם, והקבוצה שמנסה לגרום לקבוצה האחרת לסתום כבר כדי שהם יוכלו ליהנות מסרט בשקט. הפעם אני שייך לקבוצה הראשונה. בדרך כלל, אני משתדל מאוד לשפוט כל סרט כסרט, בין אם הוא מבוסס על ספר או על קומיקס או על עטיפה של מסטיק – אבל במקרים מסוימים קשה לעשות את ההפרדה הזאת. לצפות ב"המשחק של אנדר" כשאנחנו כבר יודעים מה קורה, מה יקרה ומה קרה בספר זו בוודאי חוויה שונה לחלוטין מצפיה בסרט כדף חלק.
אז "המשחק של אנדר". אחד מספרי המדע הבידיוני האהובים ביותר של הדור ומשהו האחרונים. סיפורו של ילד גאון, אנדרו "אנדר" וויגין, שנשלח לבית הספר ללחימה שממוקם אי שם במסלול סביב כדור הארץ, כדי לפתח את כישורי האסטרטגיה שלו, ולהפוך אותו למנהיג צבא האנושות במלחמה נגד גזע של חרקים חייזריים שמאיים להשמידה. זה היה הספר. הסרט הוא אותו הדבר, אבל אני מניאק אם התיאור שבו נעשה שימוש בפיץ' לאולפן לא היה: "זה כמו הארי פוטר, אבל בחלל".
הרי זה בדיוק אותו הדבר. ילד אחד מגלה שהוא נועד להיות The One, זה שיביס את האויב הגדול, ונשלח אל בית הספר המיוחד שבו התלמידים מחולקים לקבוצות יריבות שמתחרות זו בזו ומקבלות נקודות – זה הרי בדיוק זה! בחלל! "אנדר" הסרט מגיע לקולנוע כחלק מהטרנד של עיבודים לספרי נוער. מה שהיה יכול להיות סרט על טבען של אלימות, חמלה, מלחמה ושלום, מוגש באריזה נוחה לעיכול בתור הרפתקאה בחלל לבני הנעורים. ובתור סרט כזה, הוא בהחלט בסדר גמור. יש אפקטים וכל מיני.
הסרט נעשה באופן הארי-פוטרי מבחינה נוספת: הוא מאוד מכבד את הספר. הוא מנסה לא לוותר על שום דבר ובסוף מפספס את הכל. זה מדהים: "המשחק של אנדר" הוא הרי כולו 262 עמודים. אם אתם קוראים מהר, לא ייקח לכם הרבה יותר זמן לקרוא אותו מאשר לצפות בסרט. אז איך זה שהספר כולל כל כך, אבל כל כך הרבה דברים שהסרט משמיט? ואני לא מדבר אפילו על פרטים כמו עלילת המשנה של לוק ודמוסתנס, שנעדרת לחלוטין ובאופן מובן לחלוטין. אני מדבר בעיקר על מה שהיה לב הספר: האימונים בבית הספר ללחימה, הצבאות השונים, ההוויי של הילדים הלוחמים, חדר הקרב – כל זה עובר בסרט ביעף. אנדר לא יודע להילחם; סצינה אחת, שני משפטים – והנה אנדר כן יודע להילחם. הילדים האחרים בבית הספר, חבריו ואויביו של אנדר, הם ברובם הגדול לא יותר מבליפים על הרדאר של הסרט. בין מופיע, אומר "היי, אני בין", ובכך פחות או יותר מסתכם תפקידו בסרט. פטרה (היילי סטיינפלד, שנדמה לי שהזכרתי לא מזמן שהיתה נהדרת ב"אומץ אמיתי") פוגשת את אנדר, היא נחמדה אליו, וזה מלוא עומק הדמות שאליו היא תגיע. חלק גדול מהסרט נראה כמו קריאה ברפרוף של הספר, כאילו נדגמו שתי שורות מכל עמוד.
בית הספר ללחימה מפוספס גם מהבחינה הטכנית. חדר הקרב, מרחב בעל אפס כבידה שמשמש את הילדים להדמיה של קרבות בחלל, היה יכול וצריך להיות הדבר המגניב ביותר בסרט, המקום שאליו אתם רוצים ללכת רגע אחרי שהסרט נגמר. הוא נראה לא רע, התיאור מהספר משוחזר בנאמנות, אבל הקטעים המעטים יחסית שמתרחשים בו עשויים בחוסר השראה מייאש. למה כשאנדר עומד לצעוד אל תוך מה שהוא, מעשית, תהום בגובה עשרות מטרים, אנחנו לא מרגישים טיפה של ורטיגו? למה, אחרי שאנדר מסביר בשפה פשוטה שבחלל אין משמעות לכיוונים ולצורך העניין שער האויב נמצא למטה, הסרט ממשיך להראות את כל המשתתפים תמיד כשראשיהם מכוונים ל"למעלה" של המסך, ושער האויב נמצא מצד שמאל? הצלם לא קרא את התסריט? (ועוד שאלה: למה זה לא צולם בתלת מימד? זה הרי היה יכול להיות השימוש המוצדק ביותר בתלת אי פעם).
דווקא המשחק של אנדר, באופן קצת מפתיע, הוא לא רע בכלל. הליהוק של אסא באטרפילד הוא לא אחת מהטעויות של הסרט. הוא ילד מוכשר, ואת המועקה של אנדר, בתור ילד בודד שנמצא תחת המון לחץ, הוא מעביר טוב, כשצריך. הוא פחות אמין כמנהיג כריזמטי שאמור לסחוף אחריו צבאות. האריסון פורד, בתפקיד קולונל גראף – שמלווה את אנדר מהגיוס הראשוני ועד הסוף – לא יחייה את ימי האן סולו בזכות הסרט. הוא בעיקר נוקשה, והוא טוב בזה, אבל אותו הדבר נכון לגבי שולחן המחשב שלי.
העניינים משתפרים בהרבה בחלק האחרון של הסרט, שכבר לא מתרחש בבית הספר ללחימה. הצורה שהסרט בחר להמחיש ויזואלית את ההתרחשויות היא חכמה, וגם אנדר וקפטן פורד מגישים את המשחק החזק ביותר שלהם. וכמובן, אם אתם לא מכירים את הסוף מראש, תגלו של"המשחק של אנדר" יש יופי של סוף. המערכה האחרונה מספיקה כדי שלא להרגיש ש"המשחק – הסרט" היה בזבוז זמן.
במקרה הזה, קשה לי לשים את עצמי במקום מי שלא קרא את הספר, אבל אני חושב שהם יחשבו שזה היה סרט לא רע. פחות טוב מה"הארי פוטרים" המאוחרים, אבל יותר מ"פרסי ג'קסון וים המפלצות". שווה אפילו לחכות לסרט השני בסדרה, "אנדר וויגין ומסתרי החור השחור" או משהו. לגבי מעריצי הספר, "המשחק של אנדר – הסרט" הוא לא האסון שרבים ציפו לו. זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע – אבל כדי לעשות צדק עם הספר, זה היה צריך להיות הרבה הרבה יותר טוב.
אורסון סקוט קארד הוא שמוק הומופוב, אבל זה לא קשור לסרט. המקום לדבר על זה הוא כאן.
ויש לציין
הפעם רד פיש הוא לא סתם זה שקרא את הספר, אלא גם זה שעיצב את הכריכה.
נכון
זה כל כך נכון
אם נחכה כמה שניות
כנראה נגלה שמוכרים עכשיו את הספר עם עטיפת הפוסטר של הסרט…
זה דווקא נמצא בסרט
ולטעמי נראה בהחלט לא רע.
בתור זה שלא קרא את הספר
ועל פי התגובות שאני שומע מאז ההקרנה אתמול, כנראה אחד היחידים בסביבה שלא קראו אותו, המסקנה שלי בסוף הצפיה הייתה שהספר כנראה יותר טוב. הרגשתי שכמות האווירה והעומק הרגשי שאמורים ללוות את העלילה הלא מסובכת, לא מספיקה בשביל סרט באורך של פחות משעתיים. ליתר דיוק, הרגשתי שזה יכול לעבוד מצוין בתור סדרה של שניים-שלושה סרטים, כאשר כל אחד יתמקד בחלק אחר של הסיפור (לא בנקודות מבט שונות כמו בספרי ההמשך, אלא הכל דרך העיניים של אנדר). במוצר הסופי, זה דחוס מדי ועקב כך, שטחי ומחורר להפליא. הדמויות לא אמינות בתור בני אדם ועם קבלת ההחלטות המוצגת בסרט, קשה להאמין שהמין האנושי שרד כל כך הרבה זמן.
אנדר נראה בהתחלה פסיכופת נטול רגש, אלא שאז אומרים לנו שהוא בעצם מאוד רגיש ולכן לוחם יעיל. אומרים לנו כי הסרט מספר במילים את החלקים החשובים האלה במקום להראות אותם. כל השגרה השוחקת של האימונים והלימודים, המתיחות עם צוערים אחרים, השיקולים מאחורי ההחלטות התמוהות של גראף, טראומת המלחמה, הכל נדחק לקריינות והערות שוליים, כך שאין אפשרות באמת להרגיש משהו מכל זה. הסרט לא גרוע, אבל בלי הסבלנות הנדרשת בכדי להישאב לתוך העולם שאנדר חי בו, נותר קובץ קלישאות מדע בדיוני עם דמויות שטחיות ואפקטים לא אחידים ברמתם. אם לא הייתי יודע, הייתי מתקשה להאמין שהסרט מבוסס על מה שנחשב ליצירת מופת.
רד פיש, אני רוצה להודות לך באופן אישי
הביקורת הזו עזרה לי להחליט חד משמעית שלא לראות את הסרט, וכך חסכה ממני שברון לב על יצירה ספרותית אהובה נוספת שהוליווד החריב (אני עוד מלקק את הפצעים מ'מדריך הטרמפיסט', לדוגמא).
תודה.
הוליווד, במקרה הזה
מיוצגת גם בידי אורסון סקוט קארד עצמו, שהחברה שהקים Taleswapper הייתה מעורבת בהפקת הסרט. קארד עצמו רשום כאחד המפיקים.
מעורבות של הסופר בהפקה
לא בהכרח אומרת שההפקה מייצגת את הספר עצמו. בעיני היצירה היא יישות נפרדת מהיוצר, שיכול לעשות לה עוול בדיוק כמו מפיק או במאי חיצוני.
ממה שהבנתי
לקארד הייתה אפס מעורבות בהפקה עצמה, והקרדיט שלו כמפיק הוא סמלי בלבד.
הסיבה למה טוב שלוק ודמוסתנס הושמטו מהסרט
מתוארת היטב על ידי רנדל: http://xkcd.com/635/
לא, הסיבה היא
שהם עלילה חיצונית לגמרי שכמעט ולא קשורה לעלילה הראשית העמוסה ממילא.
ועדיין מגוחכים.
(ל"ת)
למה?
אנחנו מנהלים את הדיון הזה באתר שהקימו אנשים רגילים לגמרי, שלמיטב ידיעתי לא היה להם רקע מקצועי כלשהו בקולנוע. כמה מהאנשים הכי חשובים ומשפיעים ביותר בעולם עובדים באינטרנט והתפרסמו דרכו.
במילה אחת: מש"א! !סחטיין!
בשתי מילים: יאיר לפיד.
ובהזדמנות זו הרשו לי לקונן שוב את אובדנה של התצוגה המקדימה
(ל"ת)
מדובר במד"ב. היה אפשר לעשות את זה
מעניין ואמין לו היה מקום על המסך.
לפחות אני לא אצפה
כך אולי אהנה מהסרט.
היו צריכים לתת לפיטר ג'קסון לעבד את הספר לסרט, ככה היינו מקבלים לכל הפחות דואולוגייה מוצדקת (האמנם הספר הוא 260 עמודים, אבל יש בו המון עומק).
כלומר דואולוגיה נמרחת
עם איך שאני מכיר את פיטר ג'קסון: את שר הטבעות המפורט בצורה בלתי נתפסת הוא כיווץ וקיצץ, ואת ההוביט הקצר ולעניין הוא מרח. לא הייתי סומך עליו יותר מדי בעניין יצירת סדרות מספרים של פחות מ-300 עמודים…
את המשחק של אנדר לא ראיתי ועוד לא קראתי, אבל כן שמעתי את שיר הנושא הנהדר שכתבו וביצעו הפליימינג ליפס, Peace Sword. הוא מופיע גם בסרט?
באיזשהו מקום,
זה שהספר הפך לסרט הרפתקאות-נוער נחמד ושגרתי הרבה יותר מתסכל אותי מאשר אם הוא סתם היה אסון מוחלט.
ומה עם מי שקרא את הספר,
וחשב שהוא משעמם וטרחני עם טוויסט שקל לנחש אותו קצת אחרי העמוד הראשון, וכתיבה ספרותית באנלית?
כי אני כזה וכתוצאה מכך, אין סיכוי שהסרט יהרוס לי את הספר (אין מה להרוס).
הסרט עדיין יראה כמו משהו בין הארי פוטר לפרסי ג'קסון?
אני פחות נחרץ ממך לגבי הספר
אבל גם בעיני הוא רחוק מלהיות יצירת מופת, אולי בגלל שהדטרמיניזם וה״דאוס אקס מכינה״ שלו מרגישים קצת מגוחכים. מה שכן, בזמן שקראתי אותו חשבתי שאפשר לעשות ממנו סרט נהדר – חדר האימונים (בניגוד לסימולטור, שמרגיש קצת נדוש) הוא בסיס נהדר לסצינות אקשן מרהיבות באפס כבידה. ומשחק המחשב יכול להפוך למיני סרט אימה מצויין. והיה ברור שיסירו את העלילה הדי מגוחכת של האחים.
אבל כנראה שגם זה התפספס. טוב, לפחות יש בכל זאת סרט אפס כבידה מצויין בדרך…
למה כולם מתלוננים על זה שאפשר לנחש את הטוויסט?
זה לא ספר טוויסט. זה לא ישישה שוחה. הטוויסט הוא נחמד ומעניין אבל לספר יש עוד הרבה יותר מזה להציע. אני לא זוכרת את הקריאה הראשונה שלי בספר, בסביבות גיל 13 שבה גיליתי את הטוויסט [אני רק זוכרת שממש לא אהבתי את המסרים שלו, אבל מאז התבגרתי], ומאז כל קריאה היא עדיין מצויינת ומרתקת, למרות שאני כבר יודעת את הטוויסט.
לגמרי זכותך לא לאהוב את הספר, אבל אני לא מבינה למה זה שניחשת את הטוויסט הורס לך משהו.
מסכים
יש יצירות שבהם הטוויסט הוא לא סתם סוף מפתיע, אלא ממש משהו שגורם לך להסתכל על כל היצירה באור אחר (ולאנשים שמספיילרים אותם שמור מקום מיוחד בגיהנום, ליד עברייני מין ואלה שמדברים בקולנוע). כשקראתי את "אנדר" זה לא קרה. אבל יש יצירות שהן עדיין מעולות, גם אם הטוויסט ידוע לך מראש. כמובן שזה קצת הורס את אלמנט ההפתעה אבל לדעתי זה לא פוגם בהנאה. למשל, ידעתי על סוף העונה הרביעית של "דקסטר" לפני שהתחלתי לצפות בכלל, אבל זה עדיין השפיע עלי מאוד מבחינה רגשית כשהגעתי אליו, וזו כנראה העונה האהובה עלי [טוב, בתור עונות שלמות אולי הראשונה קצת יותר, אבל ברביעית יש את הפרק הכי טוב בסדרה לדעתי ("Hungry Man"). אבל זה כבר ^^].
תהיה לגבי סרט ההמשך
אם הסרט הזה (טרם ראיתי) משווק בתור הארי פוטר בחלל – מה בדיוק הם יעשו מבחינת סרט המשך? אני לא רואה דרך להפוך את קול למתים לסרט הרפתקאות חלל.
הם לא יעשו סרט המשך
כל המעורבים אמרו שהדבר הכי קרוב להמשך שהם אולי יעשו יהיה "הצל של אנדר".
זה עניין של הכנסות, לא?
בכל מקרה, הצל של אנדר נשמע לי עוד יותר מוזר כסרט המשך.
זה דווקא יכול להיות מעניין
אני חשבתי על הצל של אנדר בתור המשך לסרט, אני לא רואה סיבה שהוא לא יהיה. אם המשחק היה סרט הארי פוטר אז הצל יכול להיות בסגנון משחקי הרעב, גם שם יש ילדים שמנסים לא למות מרעב והמון שאלות מוסריות וביקורת חברתית. אני גם חושב שעלילה שלו הרבה יותר מתאימה לסרט מדע בדיוני מאשר העלילה של המשחק, הכול הרבה יותר ארצי.
כמובן שאין סיכוי שזה יקרה.
בקיצור, מה שאני אמרתי.
הסרט הזה פשוט דרש שיצלמו אותו בתלת-מימד, איזה בזבוז.
יש תקווה לבין?
["הצל של הגמון" ]
וואו רד זה בדיוק מה שהרגשתי
חזרתי כרגע מהסרט והרגשתי שבמקום לעשות סרט עשו חוברת תקציר לתלמידים עצלנים של שיעור ספרות. עברו על כול הנקודות החשובות למקרה שהמורה תשאל שאלות, אבל בכך פספסו לגמרי את כול מה שהיה צריך לעבוד, ויצרו סתם סרט אימפוטנטי וחסר ערך.
אולי בהמשך אני אכתוב תגובה יותר מפורטת אם יהיה לי כוח
רשמים שלפני צפייה
לעניות דעתי אחד הדברים שהוצגו בספר בצורה מבריקה, היא האכזריות הבלתי נתפסת של ילדים. אני לא מכיר הרבה יצירות שמציגות באופן כל כך בוטה את הפסיכוזות הגלומות בילדים שלמראית עין הם בני טובים, אינטליגנטים ומעוטרים בתלתלי זהב (ג'ופרי נטש את העמדת הפנים דיי מהר…). הדרך שבה אנדר מתמודד עמם הייתה לא פחות מאפית ואני בהחלט מקווה שיינתן לעניין מספיק זמן מסך.
ולפינת הWTF השבועית: עלעול בערכו של הספר בויקיפדיה העברית מציג את הכריכה משנת 1994. הגאונים בהוצאה לאור הסיקו שאם מדובר בספר מדע בדיוני, אז כנראה שהוא קשור למסע בין כוכבים. אז הם שמו את האנטרפרייז על הכריכה…
האנדרפרייז.
(ל"ת)
טוב שבעיצוב המחודש לא מופיעה האנטרפרייז.
אה, רגע.
סרט לא רע
לא קראתי את הספר (הוא מחכה לי על המדף כבר יותר מחצי שנה. יום אחד אני אקרא אותו, מבטיח) אבל כן ראיתי את הסרט. איך הוא? בכלל לא רע. הרפתקאת מד"ב נחמדה מאוד עם אקשן ואפקטים מוצלחים ושחקנים לא רעים. רק נראה שכול ניסיון לעשות משהו עמוק יותר בסרט מרודד לחלוטין ו/או לא תופס הרבה מהסרט. סך הכול סרט חביב מאוד שאפשר לראות. רק תנמיכו ציפיות ממנו.
שער האויב נמצא מצד שמאל!
איזה טוויסט בעלילה!
אין תלת מיימד לסרט?
אני בד"כ לא אוהב תלת מיימד, לא תמיד מורגש ומשקפיים מכהים את המסך, אבל הסרט הזה פשוט דרש תלת מיימד!
מדויק
מדויק כלפי כל הקטע עם הארי פוטר.. אני לא קראתי את הספר אבל מסיפורים שאבא שלי סיפר לי לפני שהלכנו לראות את הסרט איך שיצאתי מהסרט אמרתי הארי פוטר בחלל.. צפוי שיקחו ספר עם גיבור שהוא ילד למקום של סדרת סרטי נעורים.. אבל בתור מישהו שלא קרא את הסרט בסופו של דבר נהנתי.. לא מדהים אבל נחמד.. בתכלס הכנה לשבוע הבא לכח משיכה:)
נותר רק לשמוח שהסרט של "חולית" נעשה כבר מזמן
הרבה לפני שהארי פוטר הרעיל את מוחם של מפיקי הוליווד
חולית
כן, כי הסרט מ-1984 הוא כזה יצירת מופת, שכל סרטי הנוער הללו מחווירים בצילו.
לא יודע אם יצירת מופת, אבל הוא סרט מעולה
שעושה צדק עם הספר, בניגוד להרבה עיבודי מד"ב אחרים.
אתה רציני?
הסרט של דיון? צדק? אולי אתה מתבלבל וחושב על המיני סדרה? כי הסרט היה שחיטה ברוטאלית של הספר ברמה דומה להוליווד המודרני.
אם כבר אז המיני סדרה, בעיקר בגלל שהיא 6 שעות סה"כ, עושה הרבה מאוד צדק לספר ופוגעת כמעט בכל הנואנסים שלו.
המיני סידרה לא יותר טובה
קודם כל ומעל לכל, היא צולמה באולפן. ומרגישים זאת. הסרט צולם במדבר אמיתי והעוצמה של המדבר מכה בכך, גם אם השחקן תופס את רוב המסך.
במיני סידרה, לעומת זאת, כל פעולה, אפילו ריצה, נראתה מלאכותית על הרקע הכחול/ירוק.
אפשר לראות זאת יותר בעוצמה בסרטים החדשים של סטאר וורז. מעבר לתסריט המזעזע והבימוי הנדוש, הסרטים סבלו מחוסר דינמיות, השחקנים לא יכלו לנוע הרבה או להגיב לסביבתם כי הכל היה מלאכותי וממוחשב.
אם לסכם את זה בשורה אחת, הסדרה אולי דייקה בפרטים אבל הסרט דייק באווירה.
אין צורך להתווכח
מבחינתי זה נבלה וזה טרפה וזה* פיסת חרא נוראית
* זה – חמש מיליון רומני ההמשך שנכתבו ע"י כל מיני אנשים
מסכים איתך
הספר הוא מאוד בעייתי מבחינת הסרטה וההרגשה שלי מהסרט מ-1984 הייתה שניסו לקפוץ מעל הפופיק והתרסקו כשניסו להמיר את המדיום. אני ממש לא אהבתי את הסרט.
לעומת זאת, הסדרה מבחינתי הייתה מעולה. אני הרגשתי שהיוצרים הסריטו רק את החלקים שכן ניתנים להסרטה, העיצוב היה יפיפה, ולא הפריע לי שזה צולם באולפן.
אהבתי גם את סדרת ההמשך "ילדי חולית" שהייתה לטעמי יותר טובה מהספרים עליהם היא מבוססת.
הא? חולית היה סרט גרוע, לגמרי הרס את הספר
בחציו הראשון הוא נאמן למדי לספר, אבל אני חייבת לציין שהמימוש של הבמאי לכל מיני טכנולוגיות מהספר היה גרוע בעיניי, ממש לא כך דמיינתי את הדברים. מבחינה חזותית הסרט ממש לא הלהיב אותי.
בחציו השני הסרט נע בדילוגי קפיצה משולשת על פני עלילה של עוד חצי ספר וזה היה פשוט נורא. אבל יותר מכל, הסוף המומצא והמודבק, לא קשור בכלום לספר ומנוגד למעשה לכל מה שנאמר עד אז. סיום בלתי נסלח, יותר גרוע מהסיום המקורי של "בלייד ראנר" אפילו.
נותר רק לשמוח שהסרט נעשה מזמן, אז אולי מתישהו יחליטו להפיק אחד חדש במקומו (במיני סדרה לא צפיתי).
מה הסוף בסרט?
אני אוהבת את הספר מאוד ואין סיכוי שאתקרב לסרט.
אבל. למה? איך? מה קשור?
(ל"ת)
שאלות מצוינות שיש להפנות לדיויד לינץ'.
(ל"ת)
ותקפות כולן גם ללא מעט מסרטיו האחרים.
(ל"ת)
אלה לא "טעויות".
די ברור שאלה שינויים מכוונים שנעשו בשביל לצמצם את מספר הדמויות בסרט ולהגדיל את כמות הסצינות שבהן הדמויות האלה מופיעות.
סרט מאוד לא שגרתי
בפני עצמו – יעידו חמשת החברים שלא קראו את הספר – הסרט היה די נוראי.
אבל, ואני לא יודע אם זאת פעם ראשונה רק בשבילי או באמת משהו חדשני, הסרט התכתב עם הספר בצורה מדהימה.
כל הדמויות הוקצנו והפכו לקריקטורות של עצמם לפי תפקידם בעלילה, הסאבטקסט הועלה לפני השטח ונאמר במפורש כמעט אם לא בכל סצינה, רעיונות ווריאציות שלהם הופיעו במקומות שונים מבספר, פרטים שונו באופן רב משמעות… היה לי מעניין! למי שמכיר את הספר טוב ויש לו כוח לחויית צפייה לא פשוטה, אני מאוד ממליץ.
התהליך היצירתי מאחורי הסרט
(אין ספוילרים לעלילה, רק לחוויית הצפייה. מצד שני, הסרט עצמו הוא ספוילר לחוויית הצפייה).
גווין הוד (במאי ותסריטאי): אוקיי חבר'ה, מה זה המשחק הזה שאתם רוצים שאני אעשה?
אנשים: זו קלאסיקת מדע בדיוני, סיפור מרגש על ילד שנאבק מול-
הוד: עזבו את זה רגע, יש בזה ציצים?
אנשים: לא… זה על ילדים.
הוד: לא טוב. מה לגבי פיצוצים?
אנשים: יש קצת, אבל מה שחשוב זה המסע שאנדר עובר ו-
הוד: טוב, אנחנו נעשה הרבה מהפיצוצים.
אנשים: תשמע, יש הרבה מעריצים לספר, הם לא יראו את זה בעין יפה.
הוד: טוב, תביאו לי רשימה של 10 רגעים שצריך לעשות עליהם וי, נדחוף את זה פנימה.
אנשים: אתה לא מעדיף לקרוא את הספר?
הוד: רפרפרתי אבל לא מצאתי ציצים אז התייאשתי.
אנשים: נקווה לטוב…
הוד: יהיה מגניב. אה, ואני רוצה שבונזו יהיה ממש נמוך. זה מצחיק יותר ככה כי יש לו מבטא ספרדי.
בלי לראות את הסרט, הליהוק של בונזו הוא הגרוע בעולם.
קארד לא מתעכב הרבה על לתאר את הדמויות, אז אפשר לסמוך עליו שאם הוא מחליט להדגיש כמה דמות מסויימת נראית טוב, זה חשוב.
והוא יותר נמוך מאנדר! גם עליו דינק אומר שהוא (בונזו) יכול לעבור לו (לדינק) בין הרגליים בלי לגעת לו בביצים?
למען האמת, בונזו הוא הדמות הכי שטוחה בספר.
אבל הספר לא מנסה להגחיך אותו. הספר מבהיר שאמנם הוא פחות חכם מאנדר, אבל הוא לא טיפש. הוא מוצג כדמות מאד גאה. אבל בספר זה מאד מבוסס על משהו. הוא לא חסר מודעות עצמית כמו דמות בסיטקום. הוא גאה כי זו התרבות שהוא בא ממנה, כי הוא מפקד די מצליח, וכי הוא ילד מאד יפה. הוא בריון, אבל הוא לא בריון טיפש. הוא לא נטפל לחלשים- אנדר ופטרה- כי רק עליהם הוא יכול. הוא נטפל אליהם כי הכוח של הצבא שלו לא בא מהחוכמה והכישרון האסטרטגי שלו, אלא מהחיילים הטובים שלו ומיד הברזל שבה הוא מנהיג אותם. אנדר ופטרה יותר חכמים ממנו, ולכן קשה לו להשליט עליהם מרות, והם נראים לו חסרי תועלת- כי אנדר הוא משוגר והוא נמוך, ופטרה היא ילדה. הוא כן בריון קלאסי, בזה שהוא מפצה על איטלגנציה פחותה בכוח ושליטה, אבל הוא לא דמות מגוחכת ועלובה שמעדה לבית הספר החללי לילדים סופר מיוחדים בטעות. הוא פשוט מפקד קלאסי.
מסכים. המשפט האחרון שלך זה בעצם מה שבין טוען ב"צל"
(ל"ת)
זה לא נשמע לי ככה בכלל.
קודם כל, אני לא יודע לפי מה החלטת שגאווין הוד אובססיבי לגבי ציצים, לאור זה שבסרטים הקודמים שלו לא היו ציצים. כנראה כי זה היה מצחיק, אבל אל תאשים אותו בלעשות דברים "רק כי זה מצחיק" כשאתה עושה לו בדיוק את אותו הדבר.
חוץ מזה – אני בטוח שגאווין הוד קרא את הספר, מכיר את הספר, אוהב את הספר וניסה לעשות לספר צדק. בגלל זה הסרט משתדל לעקוב אחרי כמעט כל נקודה עליילתית בספר – ומפספס, כי הוא מנסה להכניס יותר מדי. אני בטוח שהיה פה ניסיון אמיתי לעשות צדק לספר – שלא לגמרי הצליח.
לא מסכים
מודה שהקטע של הציצים היה כדי שיהיה יותר מצחיק, אבל הוא פשוט עשה וי על כל נקודות המפתח של הספר בלי שום אופי וזה נורא מעצבן אותי.
הנקודה שבה זה הכי בולט בעיניי זה בונזו הגמד. זה שבונזו גבוה וחזק היה נקודה מהותית בספר ולשנות את זה לא הוסיף כלום אבל הרס לחלוטין את סצינת המקלחת.
בגלל זה אני אומר שזה הרגיש לי שהוא רפרף על הספר. קריאה שטחית שלו עשויה להניב סרט כמו שראינו.
אני לא מקבל את ההנחה שלך
ההנחה ש"מעריץ של הספר" = עיבוד קולנועי טוב יותר.
פרנק מילר היה מעריץ של ויל אייזנר, חבר של ויל אייזנר, עמית של ויל אייזנר – וכשהוא עיבד את הרוח לקולנוע התוצאה היא אחד האסונות הנוראיים של שנות ה-2000.
דיוויד קרוננברג, מצידו, לא ידע אפילו שהיסטוריה של אלימות היה מבוסס על רומן גרפי כשהוא התחיל לעבוד עליו – והתוצאה היא אחד הסרטים הטובים ביותר של 2005.
גווין הוד יכול להיות המעריץ הכי גדול בעולם של המשחק ולקרוא את הספר אלף פעמים – וזה לא אומר שהסרט יהיה טוב.
צודק לגמרי
באמת אפשר להיות מעריץ ולעבד לא טוב.
בכל מקרה, אני מתוסכל מהסרט ומזה שבניוף ירד מהתסריט שלו.
טוב שהסרט לא עונה על הציפיות.
לדעתי הספר החשוב ביותר בסדרה, זה שהרעיונות הקיומיים יותר חזקים ויותר משמעותיים – זה דוקא הספר השני "הצל – של אנדר". אחרי ה"כשלון" של הסרט הנוכחי, הסרט הבא יהיה עם יותר משמעות. אני כבר מחכה לו.
עוד לא ראיתי את הסרט – אבל לא אחמיץ אותו.
לפי איזו ספירה זה יוצא הספר השני?
(ל"ת)
הספר השני זה "קול למתים"
(ל"ת)
ראיתי את הסרט, ונהניתי ממנו מאוד.
אולי בעיקר כי כל העומק היה לי בראש, אחרי שקראתי את הספר. ולא הייתי צריכה שיאכילו אותי בכפית. אני יודעת מה אנדר חשב או הרגיש או עשה.
ויכולתי להכניס את הידע הקודם שלי לסרט ולהנות ממנו פי כמה.
בסך הכל , כמו 99% מהספרים שעובדו לסרטים, הספר יותר עמוק. ובסרט יש הרבה אפקטים.
לא ציפיתי למשהו אחר.
אולי אם לא הייתי קוראת את הספר הייתי מתאכזבת. אבל לא זה המצב, ונהנתי מאוד.
לא ראיתי את הסרט, ואני לא יודע אם אראה
אבל " rel="nofollow">הגיף הזה לבדו מצדיק את קיום הסרט
הסיבה פשוטה, גווין הוד sucks
אין לי בעיה שהוא השמיט את לוק ודמוסתנס, זה מובן. אבל כמו שאמרת רד הספר קצר יחסית, לא היתה שום בעיה לתת יותר זמן מסך לדמויות האחרות אבל במקום זה הבמאי בחר להתמקד בעיקר באנדר ורק באנדר. אנדר הוא אומנם הדמות הראשית אבל אלו הדמויות מסביבו שאנחנו לומדים להכיר והעולם, והבאטל סקול שנותנים את הנפח האמיתי לספר. אבל גווין הוד דילג עליהם כמעט לגמרי כאילו כלום. זה כאילו הוא בכוונה בחר להשמיט דווקא את הדברים שהיו הופכים את הסרט הזה מעוד סרט אפקטים חביב למשהו מדהים באמת. כמה מאכזב.
נו טוב, עכשיו רק לחכות לרימייק…
אה, והכי חשוב
"The enemy's gate is down", איך, איך יכלו להרוס את זה ככה? שורה כל כך חשובה ואייקונית בספר שנאמרת בסרט כאילו כלום ובקושי נותנים לה חשיבות אמיתית.
באיחור קל של עשור, למה זה היה חשוב ואייקוני?
(ל"ת)
זה היה יכול להיות בסדר גמור
עם הוא היה מעמיק באנדר כמו שצריך . אבל אפילו את אנדר בתור דמות הוא הורס. הוא לא חכם, אומרים שהוא חכם, וכול מה שעולה מתוך האסטרטגיה הצבאית שלו רק מצפייה הסרט זה שהוא אכזרי, כמה פעמים מתרצים את זה בכך שאומרים שהוא אוהב את הפרומיקים אבל גם את זה לא מראים בכלל.
באופן כללי הבמאי בחר שלא להתעמק בכלום. מרגיש כמו קליפ אחד ארוך: יפה, אבל חסר משמעות.
(התגובה הזו נחשבת ספוילר לסרט? אני לא מצליח להחליט)
הטבח של אנדר
סרט איום.
*אזהרה* אני לא חושב שיש כאן ספויילרים, ייתכן שלא כל אחד יחשוב כמוני. הקריאה על אחריותכם בלבד.
אוקיי, אז אמנם ממש אהבתי את הספר, לפיכך הייתי אמור לדעת שאין שום סיכוי שהסרט יעבור מבחינתי. אבל בכל זאת, קראתי את גיבוב המילים הטפל שהוא הארי פוטר והסרט לא הפריע לי. קראתי גם את אוסף הטרחנויות שהוא שר הטבעות וחשבתי שהסרט מגניב. אז אפשר להניח מצורה אמינה מספיק שאני לא משוחד מדי.
הסרט פספס בהכל. הדרך שבה אשמדאי, סליחה התכוונתי הבמאי- היד החליקה לי על המקלדת, בחר להציג את מהלך הדברים הייתה פשטנית בצורה כזו שהיא לא אפשרה חשיפה ולו מעטה של הפסיכולוגיה הפנימית של הדמויות. מבחינתי הכללה של מספר מסויים של פרטי עלילה אינו פוטר את אשמדאי (סליחה, שוב החליקה) מהתורך של העברת המהות של הספר. זהו אינו סיפור התבגרות. זהו גם אינו סיפור על מלחמה בין כוכבית בין שני מינים. זהו סיפור על חבורה של ילדים סופר מוכשרים שמוכנסים בעל כורחם למכבש לחצים אדיר תוך מניפולציות לא פוסקות. כל השאר זה תפאורה. השאלות שמועלות בספר הן מהותיות- פילוסופיות. הנושא החשוב ביותר שעוסק בו הספר הוא טיבה של אמביציה.
גם את הגמגמן הרכרוכי שאשמדאי מינה לגלם את אנדר לא סבלתי. אנדר הוא לא סתם מתבגר חרד עם קשיים חברתיים. הוא חמור סבר, הוא מבריק והוא מנתח ללא הרף את סביבתו (כמו שילדים מוכשרים אכן עושים). הוא מנהיג, כשהוא מוצא את המילים הנכונות כדי לטעת מוטיבציה (או פחד, או כל דבר אחר) בלב חבריו הוא אמור לעשות זאת בביטחון של מישהו שכבר ניצח, לא בהססנות של ילד כאפות שספג התעללות מינית ממושכת.
זה למעשה לב הביקורת שלי. כאשר יצאתי מהסרט שאלתי את חברי, למה דווקא אנדר ניצח. נקודה שעוברת כל כך טוב בספר והחרבה לחלוטין על ידי אשמדאי בסרט. התחושה שמקבלים בסרט היא שאנדר ניצח כי בני האדם הם הטובים והטובים מנצחים וזהו. אולם הספר אינו נקלע לרדידות כזאת ומנסה לתאר את הניצחון של בני האדם כעבודה ענקית על פני שנות דור של סינון ומיון וחתירה ללא הפסקה לניצול כל יתרון על פני האויב תוך מציאת האנשים הנכונים בדיוק בזמן הנכון בדיוק וכן, גם קורטוב של מזל. או בקיצור, איך שניצחונות מושגים בדרך כלל.
בקיצור, הסרט הזה מזכיר לי את הפרק בסאות'פארק כשהם מראים את היוצרים של אינדיאנה ג'ונס אונסים אותו באכזריות, בתגובה על הסרט האחרון שייצא בסדרה. זה מה שאני מרגיש, מחולל. מחולל כמי שראה יצירה שהוא אוהב נאנסת באכזריות.
הוצאת לי את כל החשק מלראות את הסרט.
פגעת בול באיך שאני עצמי הבנתי את הספר, וגם די הסכמתי איתך לגבי שאר הספרים/סרטים.
אוף! למה לעזאזל לא נתנו לספילברג לביים את זה עם היילי ג' אוסמונט?
או למשל לנולאן? (תחשבו פחות אינספשן ויותר האביר האפל – גיבור שאסור לו להפסיד)
damn
כריסטופר נולן לא
הסגנון שלו לא מתאים ל"המשחק של אנדר", אבל ספילברג לעומת זאת היה יכול להיות בחירה מושלמת, אס"ק אמר שהוא לא מוכן שספילברג יביים את זה כי עם כל כמה שהוא מוכשר הוא קרוב לוודאי היה משנה את סוף הספר לסוף טוב ומתקתק, אבל אני לא חושב שאני מסכים איתו, הסוף של "אינטלגנציה מלאכותית" שלו למשל היה סוף מאוד אפל ומדכא כשחושבים עליו אז אני לא חושב שלספילברג היתה באמת בעיה לסיים את הסרט כמו הספר.
וגווין הוד הוא ממש לא ספילברג.
אם אס"ק פחד שספילברג לא יעשה צדק לספר שלו,
ואז הביא במקום זה את הבמאי של "וולברין", אס"ק טיפש.
אני מסופק אם אס"ק "בחר" במאי.
מקסימום הביע את דעתו לגבי הצעות כאלו ואחרות, והאולפנים התחשבו (במידה מסוימת) בדעתו.
אני חושב שהמקרה של רולינג, שהיא אשכרה קבעה לאולפנים את מי מותר להם ללהק (!) להארי פוטר – הוא מקרה חריג, שתלוי בעיקר בכוח שהיה לה בגלל המכירות הבלתי נתפסות של הספרים שלה.
"המשחק של אנדר" לא היה מעולם קרוב למכירות כאלו.
היילי ג אוסמונט
איפה הוא היום לעזאזל ?!
מנחה את עובדה.
(ל"ת)
זה מה שאני תמיד שואל ועכשיו אמשיך לשאול!
(ל"ת)
לאחרונה צץ בטריילר הזה
http://www.youtube.com/watch?v=TkGEg4evHMY
דה פאק
באמת שלא הצלחתי להחליט אם זאת פארודיה או סרט גרוע באופן מדהים.
סליחה:
מיני סדרה גרועה באופן מדהים.
כנראה שהם רציניים. וואו.
לרווחתנו, על פי ימד"ב, וויקי, ושאר תוצאות גוגל, מדובר בקומדיה.
(ל"ת)
פארודיה, לגמרי
(ל"ת)
זו קומדיה מחברי
פאני אור דאי.
זאת הבעיה של האתר הזה
הפארודיות שלו משוקעות מדי
אתה צריך לישון יותר שעות
(ל"ת)
הייתי באמת רוצה שאנשים יפסיקו להשתמש במילה הזו
שלא לצורך.
כי אני בספק אם אישה או גבר שעברו את החוויה האיומה הזו, היו יושבים במשטרה ואומרים שזה היה ממש כמו לצפות במשחק של אנדר.
(וכן, זו בדיחה של דיין קוק, אבל היא כל כך נכונה שהייתי חייבת להשתמש בה)
נכון.
(ל"ת)
הבטחתי לעצמי שאני קודם כל אקרא את כל התגובות אבל פשוט הייתי חייב
התגובה שלך היא אחת המצחיקות שאני זוכר בעין הדג לדורותיו, וגרמה לי לצחוק בקול רועם (כן כן, פיזית) ברחבי הבית. אנשים כמוך מזכירים לי למה אני אוהב את האתר הזה. תודה, דארלינג. קבל ממני פישלייק מילולי בנוסף.
פוטנציאל לא ממומש
יצאתי מהסרט עם הרגשה של פספוס. העלילה רצה כ"כ מהר שאין לה זמן להסביר מדוע דווקא בעתיד ילדים הופכים לאדמירלים יעילים יותר מהמבוגרים בעלי הנסיון. דמותו של אנדר בסרט הזכירה לי שילוב בין שלדון לספוק (בסרטים החדשים) שמדי פעם חוטף קריזה. המשחק שלהאריסון פורד נע מנוקשה למשועמם, שלל השחקנים שיחקו היטב עם מה שניתן לה (ומדובר בכמות מזערית), אבל לא התחברתי לאף אחת מהדמויות והטוויסט הסופי היה צפוי כ"כ (גם למי שלא קרא את הספר, כמוני) וזורז כ"כ שהוא איבד מהעצמה שלו. אני אישית אקרא את הספר פעם הבאה.
המחשה ויזואלית ל"שער האויב נמצא למטה":
https://www.youtube.com/watch?v=SfaY0KH76nU
למה אין תצוגה מקדימה???
ספוילר למעלה!
(ל"ת)
להפתעתי הרבה לא רע בכלל, אבל קצר מדי
שתי מילים שנדיר לומר על סרט. אני מנסה לחשוב מתי לאחרונה (או אי פעם…) יצאתי מסרט ואמרתי לעצמי "קצר מדי". בימים שבהם במאים מאתגרים את שלפוחית השתן שלי בקביעות, חלקם מרסנים את עצמם לא לעבור שלוש שעות (או מפצלים את הסרט לשניים שלושה סרטים…) פתאום סרט של פחות משעתיים לספר שאפשר היה להוציא ממנו עוד זה כ"כ WTF!
בסרט נאמן למדי לספר (ביחס לעיבודים קולנועיים על פי רוב) שבו החזון החזותי של הבמאי הפתיע אותי לטובה ולא אכזב (וחבל שלא בתלת ממד, גם אלה מילים נדירות שכבר נכתבו כאן ובצדק) למה מסע הדילוגים הזה? למה לתת לנו להתענג עוד על בית הספר ללחימה בכלל ועל חדר הקרבות בפרט? יישלח מר הוד אחר כבוד ללמוד מפיטר ג'קסון איך לעשות יותר מפחות.
השחקנים היו בסדר בסה"כ; האריסון פורד נראה זקן, עייף ועצבני, אבל זה התאים לדמות המפקד המשופשף והמחוספס. הילד (אנדר) היה טוב למדי בסך הכול. קצת "עצי", אבל בקטנה. העובדה שיש לו בייבי פייס ועיניים כחולות גדולות עזרה לי לשכוח שהוא אמור להיות ילד ממש ולא נער.
לעומת זאת הליהוק של בונסו מ-ח-ר-י-ד. פשוט בלתי נסלח. מסוג הליהוקים שאמורים לגרום לפיטורי המלהק/ת לאלתר. הוא מתואר בספר כנער ספרדי יפה וגאה ("בפתח עמד ילד, גבוה וכהה ודק גזרה, בעל עיניים שחורות יפות ושפתיים צרות מעודנות. הייתי הולך אחרי יופי שכזה, אמר משהו בקרבו של אנדר") לא כבריון טיפש, גוץ עם אף נשרי ותסביך נפוליאון. הוא גם מתואר כמי שמדבר בשקט, גם כשהוא אומר מילים קשות הוא עושה זאת בעצמה ובביטחון, לא כמו סמי-ערס. דמות של מנהיג, מניאק אמנם, אבל לא ככה. אני חושבת שמאז הליהוקים של "טריליאן" (לדורותיהם…) לא התעצבנתי כך על ליהוק.
עוד הכעיס אותי הליהוק של אנדרסון כאישה. לא זכרתי שהוא אמור להיות הפסיכולוג מביניהם, חשבתי שסתם המוטרד והספקן יותר (הם שינו את הדמות או שאני כבר לא זוכרת?) אבל הרעיון לקחת דמות של גבר ולהפוך אותה לאישה לא היה פמיניסטי כאן אלא להפך, מקומם בקלישאיותו, כי זאת הייתה הפסיכולוגית הרחומה והדאגנית, סטריאוטיפ נשי לעומת המפקד הגברי המסוקס שיודע מה זה צבא. בשביל זה ליהקתם אישה? כבר יכולתם להשאיר אותו גבר וזהו… ת'צבנתי.
אבל נו, שוין… אני חייבת לפרגן בסך הכול. נכון, זה יותר סרט "לוחמי חלל" מסרט על התבגרותו של ילד קטן ורגיש שנולד ועוצב כדי להיות חייל ומפקד; ונכון, חלפנו ביעף על פני ספר שלם מהר מדי ללא הצדקה, וחסר עד מאוד פיתוח דמויות משנה; והם "נתנו את השורות של רון להרמיוני" (ומה לעזאזל עושה שם ברנרד?) אבל אלה היו שינויים מינוריים ולא מהותיים מבחינתי כי הם שמרו בגדול על המסגרת של הסיפור ועשו זאת לא רע בכלל. "המשחק של אנדר" הוא ספר שקראתי לא מעט, אבל עברו לא מעט שנים מאז הקריאה האחרונה, ואולי בגלל זה אני גם סלחנית יותר; אבל פשוט התענגתי על כל שורה שזיהיתי, כל רמז וכל פרט שהזכיר לי את מה שקראתי ואהבתי בספר. טוב שהיה, וחבל שלא היה יותר.
בספר אנדרסון הוא לא פסיכולוג.
רק מורה.
אחותי, את זריזה! תודג.
ואללה, לא זכרתי שהוא מורה בכלל… רק זכרתי את הדיונים ביניהם, שהיו בעיקר בדואל כמדומני, וזה היה מרשים למדי בהתחשב בכך שהספר פורסם בשנות השמונים. גם העובדה שתלמידים השתמשו אז בטאבלטים (או משהו בסגנון) מרשימה למדי. גם כשקראתי אותו (בשנת 96') הוא הצטייר כיותר טכנולוגי ומד"בי, ואיכשהו פתאום נראה שחלק ניכר מהחידושים הטכנולוגיים הם פחות ביג דיל… (ועדיין מצטלמים נהדר). אבל נו, כל עוד יש חלליות וחייזרים, אנחנו מסודרים.
ואם כבר הזכרתי חייזרים, מכיוון שאת זוכרת ואני כבר חלודה, רציתי לשאול אותך גם לגבי הפורמיקים. כשקראתי את הספר (בתרגום הישן) הם עדיין היו רק "באגים"; בשלב מסוים הם הפכו ל"פורמיקים", איכשהו זכור לי שזה היה סוג של PC בדיעבד; מתי ואיך קרה שכבר ב"המשחק של" הם פורמיקים?
השיחות בין גראף לאנדרסון בתחילת כל פרק היו פא"פ.
בסדרת הצללים, חוץ מהצל של אנדר, הופיעו בתחילת כל פרק חילופי אימיילים (בצל של אנדר חלק מהשיחות הן שיחות טלפון והשאר כנראה פנים אל פנים).
העניין עם המילה פורמיקים קצת מוזר. במשחק מתייחסים אליהם רק כאל באגים, וככה גם בכל שאר הסאגה של אנדר. בצל של אנדר זה עדיין באגים, אבל בשאר סדרת הצללים קוראים להם פורמיקים כי זה יותר פוליטיקלי קורקט. למה האנשים על לוזיטניה שקראו את מלכת הכוורת קוראים להם בשם הלא PC? כי קארד עוד לא המציא אותו. אבל אני לא מצליחה לחשוב על פיתרון שעובד בתוך העולם. וגם למה פתאום ילדי בית ספר ללחימה מחליטים להיות כל כך פוליטיקלי קורקט בקשר לאויב שלהם.
פוליטיקלי קורקט, אבל לא בעולם של אנדר
לפי המאמר הזה ב-Slate, המילה Bugger הוצאה בכוונה מהסרט כי בבריטניה היא משמשת כמילת סלנג להומואים (פעם ראשונה שאני שומע על זה, אבל אני מניח שהם עשו את התחקיר הדרוש). והדבר האחרון שהסרט צריך הוא את הרושם כאילו המפלצות מהחלל מייצגות הומואים.
הגיוני.
Bugger כפועל פירושו לקיים מין אנאלי (מופיע גם במאמר, מסתבר).
אחוז המקיימים מין אנאלי בקרב גברים הומוסקסואלים (כנראה ש)גבוה משמעותית מהאחוז הכללי באוכלוסייה. לא הכרתי את מקור המילה כשקראתי בזמנו את הספר אבל זה בהחלט צובע את בחירת המילה בצבעים אחרים, בהנחה שאס"ק כן הכיר יותר טוב את המילה.
עם-זאת, גם אם לא היו משתמשים בזה כסלנג להומוסקסואלים בפרט, עדיין סביר כי לא היו משתמשים במילה בכל-מקרה. כי מין אנאלי הוא עדיין מין אנאלי, בין אם מקיימים אותו שני גברים, גבר ואישה, שתי נשים וכן-הלאה.
Oh, bugger this.
(ל"ת)
או כמו שנאמר ב"פריצ'ר"
" rel="nofollow">It's Buggerin Time
וכמו שנאמר במטיף/Preacher
" rel="nofollow">It's Buggerin Time
בקשר לתיאור של בונזו בספר-
אני לא חובבת גדולה של תיאוריות שגורסות שכל הומופוב ממש גדול בעצם קבור בארון, אבל זכורים לי כמה מקרים לאורך הסדרה שבהם אנדר / בין [הדמויות שדרך עיניהן אנחנו צופים במתרחש] מתפעלים מיופי גברי, ולא ממש זכור לי שאיזושהי דמות נשית מתוארת כיפה [אולי ג'יין]. אני לא אומרת שאני תומכת בתיאוריית הקונספירציה הזה, אבל זה טיעון שיכול לשמש את מי שכן.
לול, בדיוק מה שרציתי להגיד
"הייתי הולך אחרי יופי כזה", ואנשים עדיין לא מאמינים שקארד הוא הומו בארון.
לא כל הומופוב חייב להיות הומו בארון
כמה מהם סתם חרא של בני אדם
ואולי גם וגם, זה לא סותר.
(ל"ת)
נו, וגבר סטרייט לא יכול לראות שגבר אחר הוא יפה?
(ל"ת)
יכול, אבל
כמו שפייפר אמרה זה קצת משונה איך בספר הזה יש כל כך הרבה תיאורים של יופי גברי אבל אפס תיאורים של יופי נשי.
ואני גם אוסיף, הילדים מתהלכים עירומים רוב הזמן בספר ולרוב אין לזה הצדקה אמיתית, ואני יודע שאני לא היחיד שהוטרד מזה וחשב שקארד הוא פדופיל בזמן שקרא את זה*
*לא שפדופיליה והומוסקסואליות הם אותו הדבר, אני רק אומר שקארד הוא גם הומו וגם פדופיל.
מה משונה? בתור התחלה יש בספר מעט מאוד דמויות נשיות
ורק שתיים משמעותיות (ולנטיין ופטרה) אז זה לא ממש מפתיע. אני גם לא זוכרת "כל כך הרבה תיאורים של יופי גברי", פשוט יותר תיאורים של בנים, גם מכוערים.
איזו הצדקה צריך לתיאור ניטרלי של עירום במסגרת כזאת? זה חלק מהרעיון של מגורים צבאיים, מתקלחים יחד, גרים יחד וכו'. לא עושים מזה עניין או משהו מיוחד. לא מצאתי בזה שום פדופיליות, גם לא ברמז.
השאלה היא איזו הצדקה יש לעירום כזה מלכתחילה?
הרי העולם שאנחנו מכירים חי (לצערנו) על צבאות, אשר כוללים "מגורים צבאיים, מתקלחים יחד, גרים יחד וכו'", בלי לעשות מזה עניין או משהו מיוחד, אבל גם בלי עירום.
מה העירום תרם לספר או לאווירה בספר, מלבד ההרגשה ש"יש פה משהו שונה"? אני באמת שואל, כי אני לא זוכר ממנו הרבה.
הפוך, גוטה...
השאלה היא לא איזו הצדקה יש לעירום, אלא איזו הצדקה יש לביגוד. אתה יוצא מנקודת הנחה פוריטנית שחייבים להיות לבושים ולכן עירום צריך "להצדיק את עצמו" וזו לא נקודת ההנחה של הספר. הוא פשוט לא עושה מזה עניין אלא רואה בכך התנהגות טבעית בסיטואציה.
אוקיי, מסכים שנק' המוצא שלי היתה זו.
אבל הכוונה שלי (שלא היתה ברורה בהודעה הקודמת) היא – כשסופר כותב סיפור, מה הוא מחפש להראות פה? הרי זו דוגמה די נדירה לחברה כזו, נראה לי.
אם אני מבין נכון (אני לא זוכר הרבה מהספר), רק הילדים בביה"ס "לבושים" כך. בכל שאר המקומות, בין אם ילדים או אזרחים, האנשים באמת לבושים. אז מה המסר, בהנחה שהיה כזה?
הוא "מחפש להראות" את האווירה בצבאות בביה"ס
יש לזה גם תפקיד קטן בעלילה, אבל זו לא הנקודה. הוא מתאר עולם במצב מסוים, הוא לא חייב "לחפש להראות" בכל פרט. זה חלק ממכלול. בכל מקרה אני רוצה להזכיר שלא אני פתחתי את הדיון בנושא ולא ניסיתי לדון במשמעות מאחורי הדברים, אלא רק להבהיר שאני לא רואה כאן שום פדופיליה (וגם בספר זה לגמרי לא פדופילי, זה רק בין הילדים, אין מבוגרים שמסתובבים ביניהם בעירום).
סימנתי ספוילר בטעות. אין פה כזה.
(ל"ת)
נכון (וזה לא ספוילר)
העירום הוא במגורים או בשירותים/מקלחות, ודאי.
לא ראיתי שמישהו טען שהם לומדים או נלחמים בעירום (זה לא יוון העתיקה… ).
אכן.
(הספוילר הוא בטעות).
כלומר- הם מתקלחים בעירום, שזה הגיוני, וישנים בעירום שזה גם סביר לגמרי כשהבגדים היחידים שלהם הם מדים. אין פה אף בעיה.
אוקיי, אני רק התעניינתי כי לא זכרתי כלום
וכי מוקדם יותר בדיון נכתב "רוב הזמן".
בקיצור, אם זה בדיוק להיפך, אין קייס לדיון.
רוב הזמן במגורים, לא רוב הזמן בספר...
ואאל"ט הכוונה למגורי הצבאות בלבד, זכור לי שהמשוגרים דווקא לא הסתובבו עירומים במגורים שלהם, זה היה הווי פנים מחלקתי.
אצטט מתחילת הדיון:
"הילדים מתהלכים עירומים רוב הזמן בספר".
תגובתי האחרונה נכתבה כהבהרה למשפט הזה (אם לא היה ברור).
(ל"ת)
גם הומו וגם פדופיל.
זה לא נחרץ יותר מדי בתור מישהו שלא פגש את הבחור מעולם/קיבל ראיות יותר מוצקות לטענה שלו מעבר ל"הוא כתב על שני בנים שהם יפים, ויש שם מלא ילדים קטנים וערומים"?
דווקא יש לזה כמה הוכחות.
כמו כמה כתבות שהוא כתב בעבר שבהם הוא פחות או יותר הודה שהוא נמשך לגברים.
יש לזה סיבה
במצבים חדשים אנדר מנתח את העולם שסביבו בצורה מאוד אנליטית ואחד הדברים שעושים את בונזו למנהיג חזק יחסית זה המראה החיצוני שלו.
לא נראה לי שיש לזה משמעות יותר עמוקה מזה (אפילו שזה מצחיק בהתחשב בדעות של אס"ק).
ועד כמה שזכור לי אין נשים בעמדות מפתח שנתפסו כאיום פוטנציאלי ולכן לא היה צורך להעריך אותן באותם פרמטרים.
נכון.
אבל התייחסתי גם לסצנה ב… צל של ההגמון נראה לי, שבה בין משתפך ארוכות על חייל אקראי וחסר חשיבות.
וגם כשדיברתי על נשים התייחסתי לכל השמונה ספרים הראשונים, שיש בהם לא מעט דמויות נשיות.
עברו כמה שנים טובות מאז שקראתי את הספרים
והזכרון שלי קצת מטושטש אבל לא טענתי שאין דמויות נשיות חזקות.
אמרתי שהן לא מהוות איום פוטנציאלי לאנדר (ואני מניחה שגם לבין) ולכן הן לא עברו באותה מערכת מיון כמו הגברים שכן.
אם נחזור לדוגמא של בונזו, אז אנדר הגיע לצבא חדש והוא פוגש את בונזו- המפקד, מה שמעמיד אותו אוטומטית בעמדה נגדית לאנדר.
אז אנדר מבצע הערכה כללית: מה עושה אותו מפקד רע? א,ב,ג… מה עושה אותו מפקד טוב? א,ב,ג..ואחד הסעיפים הוא מראה כי אין מה לעשות ואנשים יפים מושכים אליהם אנשים אחרים .אני בטוחה שגם יש מחקרים שמוכיחים את זה.
בצד השני יש את פטרה, החיילת המוקצת של הצבא שלא מקבלת תיאור מלבד "בחורה". היא לא בעמדה שמאיימת על אנדר (או תאיים עליו בהמשך) אז אין צורך לעשות לה את אותו מבחן "כשירות" כמו לבונזו. ואולי היא גם רגילה למראה בצורה כזאת שלמראה החיצוני שלה אין השפעה לכאן או לכאן.
למען האמת, כשאנדר נכנס לראשונה למגורים של צבא סלמנדרה ומדבר עם פטרה, הוא חושב שהיא בונזו (קצת מפליא כשמדובר בבית ספר שבו הילדים מסתובבים עירומים רוב הזמן).
ובספרים הבאים יש דמויות נשיות שמהוות איזשהו איום או תחרות על אנדר. אני לא טוענת שמה שאתה אומר לא הגיוני, רק מעמידה דברים על דיוקם.
מסכים עם רוח הדברים של הביקורת
לא סרט גרוע, אבל סובל מפגמים משמעותיים. דווקא אני לא אהבתי את הספר ולכן העובדה שקראתי אותו לא הרסה לי את הצפייה. למעשה, רוב המגבלות של הספר אכן הופיעו בסרט ככה שמבחינתי העיבוד היה מדויק יחסית.
– העובדה שמדובר בפאקינג ילדים שעושים עבודה של מבוגרים ומתייחסים אליהם כאל גאונים קטנים הפריעה ל, פשוט בגלל שלא התייחסו אליה מספיק. למה בדיוק אתם נותנים כל כך הרבה אחריות לילדים? האם הם מהונדסים גנטית? האם יש להם איזשהו שבב שמוריד אקספודנציאלית את מנת המשכל שלהם החל מגיל מסוים וחייבים לנצל אותם כשהם קטנים? אני בטוח שיש לזה תשובה בספר (לא זוכר, ולא כזה מעניין אותי) אבל בסרט לא הייתה לזה התייחסות.
– העובדה שנתנו נתח משמעותי לכל חלק מהספר לא הייתה נכונה מאחר שיש חלקים חשובים יותר וחשובים פחות ולא כולם צריכים לקבל זמן מסך. שתי מילים שהיו חסרות לי: חירות אמנותית. הבמאי של הסרט (או לפחות העורך שלו) היה צריך להשתמש במספרים ולגזור חלקים מהספר כמו האקספוזיציה המטורפת ולא הכרחית או משברון קטן של אנדר כדי לפנות מקום לדברים משמעותיים יותר (סצינות האקשן לדוגמה).
– המשחק הרע של חלק מהאנשים היה בולט. הריסון פורד לדוגמה. הבן אדם הזה היה פעם שחקן רציני, ככה אומרים. בנוסף מד"ב זה לא משהו שזר לו. אז מישהו יכול להסביר לי למה הוא נראה כמו קריקטורה של עצמו בסרט הזה? ושמישהו ימצא את הספר שסידר לו את השיער בסרט הזה ויגיד לו לעבור הסבה מקצועית לטיפול בבואשים וחיות בר קטנות אחרות. בנוסף הסמל משמעת השחור היה קורע מצחוק ולא מהסיבות הנכונות.
– שפכו על הסרט הזה כסף, מה שהגיוני כי זה סרט על חלל וכאחד כזה יש את שתי אופציות לצלם אותו: 1. לצלם את הסרט עצמו בחלל, קרי לאמן בנאס"א את אחד קלוני, אחת בולוק ואחד לובצקי ולשלוח אותם פלוס מצלמה לחלל (אופציה יקרה באופן מגונה) 2. עם הרבה אנימציה וCGI. האופציה הזו תצא טובה כפונקציה של הכסף שיושקע בה, קרי הרבה כסף – סרט טוב, מעט כסף סרט גרוע בצורה חובבנית. זה לא 'כלבי אשמורת', או כל סרט סטודנטים דל תקציב שאפשר לצלם במרתף עם שלוש מצלמות ובום. 'המשחק של אנדר' בחר באופציה השנייה, והשקיע הרבה כסף בעיצוב החלל, משחקי החוסר כבידה וכו'.. וכן הוא נראה טוב.
אם אתם כבר הולכים לא תמצאו משהו גרוע יותר או טוב יותר מעוד סרט סביר, אבל חבל.. יש סרטים הרבה יותר טובים בקולנוע עכשיו.
לשימוש בילדים יש תשובות הן בספר והן בסרט
זה מוסבר מפורשות בתחילת הסרט וגם נאמר מפורשות בסוף הספר (שתי סיבות שונות).
אבל בעיקרון חשוב לזכור שאנדר וחבריו לא חיילים אלא צוערים; ביה"ס ללחימה קיים כבר שנים רבות ופשוט מכשיר ילדים להיות לוחמים ומפקדים מילדות, כמו פנימייה צבאית רק מבי"ס יסודי.
איך שלא תסתכלי על זה, זה מופרך.
אני לא זוכר שזה נאמר בסרט, אבל אם זה כן נאמר אז הטענה שלי רק טיפה פחות תקפה. לכמה התייחסות זה זכה? הזכירו את זה במשפט? שני משפטים? מדובר על ילדים שמאומנים כמו לוחמים, עם סמל משמעת, סמל מחלקה, ויש להם קצת יותר אחריות מצוערים רגילים. אני הייתי מצפה לזה שיטחנו לנו קצת יותר חזק למה אלו שאנחנו רואים על המסך שעוברים את כל מה שחיילי מארינס עוברים (רק קצת יותר מרוכך) חייבים להיות ילדים, מהסיבה הפשוטה שזה לא הרגיש לי נכון בשום שלב.
אני מסתכלת על זה בעיניים שלי וזה לא מופרך בעיניי
מזעזע ומטריד כן, מופרך ממש לא. למעשה אני חושבת שזה חלומו הרטוב של כל צבא, רק שכיום לא מקובל להתייחס כך לילדים, אפעס.
מה מופרך במסלול הכשרה ארוך? מה מופרך ברעיון להתחיל אותו בגיל צעיר, לפני שמתקבעים דפוסים אחרים? למה זה מופרך שאנשי צבא ירצו לעצב ולחנך ילדים לתוך המערכת כדי להקנות להם את הכישורים והמיומנויות האלה מוקדם ככל האפשר?
נכון, במדינות דמוקרטיות זה לא מקובל, אבל הרעיון הוא שמדובר במלחמה גלובלית על עתיד כדור הארץ והמין האנושי, אז חורגים מהכללים הרגילים. כמו כן צריך לזכור ששולחים את החיילים האלה לחלל, מדובר בטיסות של שנים, לכן חייבים לשלוח חיילים צעירים אחרי שכבר סיימו מסלול הכשרה ארוך. אם יתחילו להכשירם רק בבגרותם, מאבדים שנים יקרות.
ממש בתחילת הסרט אנדר (ב-VO) מסביר שהוא חלק מתכנית להכשרת חיילים ושמתחילים אותה בילדות כי ילדים קולטים ומפנימים מהר (משהו כזה; זכור לי שההסבר היה טיפונת ארוך יותר, אבל מניח את הדעת). אגב, צריך לזכור שבסרט הם נערים צעירים ולא ילדים ממש (אמנם בעיקר מטעמי נוחות הפקה, ועדיין), אז הרעיון בפנימייה צבאית אפילו פחות "מופרך". אם כבר הספר הוא הקיצוני יותר, שהרי במקור אנדר מגיע לביה"ס ללחימה בגיל 6 (והקרב האחרון נערך כשהוא בסה"כ בן 11, אבל הוא החריג, כי הקפיצו אותו על פני כל השלבים כדי שיהיה מוכן בזמן, וזה נאמר מפורשות לכל אורך הספר כמה וכמה פעמים).
באשר להסבר שניתן בסוף הספר, אף על פי שלא קראתי אותו שנים אלה דברים שנחקקו בזיכרוני ולא התקשיתי לאתר אותם (מדובר בספוילר כבד ולכן בהודעה הבאה):
א. דווקא בסרט הם לא "ילדים קטנים" אלא נערים צעירים
ב. אני רוצה להזכיר לך שבישראל מתגייסים לצבא בגיל 18 ובעבר היו מקרים (ולא רק בישראל) שגם פחות. כאן מדובר בנערים צעירים יותר, נכון, אבל מצד שני מדובר בקומץ מובחרים גאונים שנבחרו בפינצטה ועברו הכשרה צבאית אינטנסיבית מקטנות, אז הם הרבה יותר מוכשרים ומאומנים ומיומנים מחייל ממוצע בן 18 שאתה נותן לו נשק ליד, אז אני לא מבינה למה זה כ"כ מופרך.
ג. המפקדים מעליהם הם אנשים מבוגרים, יש להם כל הזמן מורים ומדריכים והם ממלאים אחרי הוראות ולא מנהיגים את העולם או משהו כזה.
ד. בסרט הורידו לחלוטין (ובצדק) את עלילת המשנה של לוק ודמוסתנס, שניצלו לטובתם את האלמוניות ברשתות החברתיות בדיוק בגלל גישת "אבל אתם רק ילדים". לא כל הילדים הם "בסך הכול ילדים" ו"המשחק של אנדר" עוסק בדיוק באלה שלא, ומדגישים שוב ושוב עד כמה ילדי משפחת ויג'ין מיוחדים, חכמים מוכשרים וכו'.
אני לא רואה סיבה לזלזל בכישורים של ילדים גאונים במיוחד. נכון, הם נדירים, ולכן רובנו לא מכירים אותם אישית, אבל העובדה שאנחנו לא מכירים אותם לא מבטלת את קיומם. אין הרבה ילדים שמחברים סימפוניות ואופרות בגיל חד ספרתי, ועדיין היה וולפנג אמדאוס מוצרט, עובדה.
חיילים בימינו מתגייסים לצבא בגיל 18 – וזה בעיקר בגלל שההגדרות שלנו (התרבות המערבית לפחות) לגבי מהי ילדות השתנו מאוד במהלך השנים: חיילים וקצינים בגילאים שבימינו עדיין משחקים בפוקימון (יו-גי-הו? משהו, לפחות) הם דבר שהיה קיים בימי קדם.
למעשה – ילדים-חיילים הם עדיין עובדת חיים בחלקים מהעולם: בן 12 עם קלצ'ניקוב יכול ללמוד להרוג בדיוק כמו בן 18 עם מ-16.
ומאחר ואנחנו אתר קולנוע אני ארגיש רע לא להזכיר את "אדון ומפקד" שמציג (באופן יחסית מדוייק היסטורית – או לפחות כך נאמר לי) קצינים בני 11-13 שמפקדים על אנשים שגילם משולש משלהם להרוג את האוייב בעת פשיטה ימית.
חיילים קרביים מתקדמים בדרגות מהר יותר
ולשם הדגמה, המ"כיות בטירונות שלי היו בנות שהתגייסו בסה"כ מחזור לפניי והספיקו לעבור קורס מ"כיות מיד אחרי הטירונות (היינו המחזור הראשון שלהן). בכל מקרה, אתה רק מחזק את הנקודה שלי – מסלול הכשרה ארוך לוקח זמן, ולכן מתחילים אותו בילדות ולא בגיל 18.
אין לי מושג מה הקשר להארי פוטר; "המשחק של אנדר" נכתב בשנות השמונים, ובניגוד לג'יי קיי רולינג שכיוונה במוצהר לדור הצעיר, אס"ק לא כתב אותו כספר ילדים / נוער וגם ספרי ההמשך אינם כאלה (זה לא אומר שהם לא מתאימים לגילאים צעירים יותר, כמובן; בני נוער קוראים גם ספרים למבוגרים).
אנדר נקרא "שלישי" כי הוא הילד השלישי במשפחתו, בעולם שבו יש הגבלת ילודה ומגבלה של שני ילדים למשפחה, אכן. הוריו קיבלו אישור מיוחד להביא אותו לעולם כי אחיו הבוגרים הראו פוטנציאל מבטיח (אבל פיטר היה אלים מדי וולנטיין עדינה מדי) והחליטו לנסות אולי third time is the charm, כמו שאומרים.
צהל הוא לא פונקציה לשום דבר
כמו שהלכה הבדיחה פעם: קח חמור וקשור אותו לעץ. תחזור אחרי כמה שנים ותקבל מג"ד
אחלה, כי צה"ל אינו נושא הדיון
אלא האם מופרך או לא להתחיל הכשרה צבאית מהילדות.
צריך להזכיר שלא רק כיום יש חיילים-ילדים באפריקה (שבד"כ אינם מפקדים),
אלא שבעבר הקריירה הצבאית יכולה הייתה להתחיל הרבה יותר מוקדם. נפוליאון, אם לבחור דוגמה אחת, הוסמך כקצין בגיל 16, והוא לא היה מאוד יוצא דופן.
זה לא יפה,
הוא רק נראה בן 16 כי הוא היה נמוך –
זאת לא סיבה לצחוק עליו!
למען האמת נפוליאון לא היה נמוך.
גובהו היה 2'5 אינצ'ים צרפתיים, שהיו יותר ארוכים מאינצ'ים אנגלים. באינצ'ים אנגליים גובהו היה 7'5, כלומר 170 ס"מ, גבוה מהממוצע באותה תקופה. אולי הבלבול הזה גרם לו לבסס את השיטה המטרית בכל העולם.
עולב עולבי שמיים.
מה זה היה?! לא, באמת, מה זה היה?! לתת למויזס פאקינג ארייס תפקיד יותר גדול מלאביגייל ברסלין?! לתת להיילי סטיינפלד תפקיד יותר גדול מלאביגייל ברסלין?! לחתוך את כל קו העלילה של לוק ודמוסתנס?! לחתוך מהסרט הזה כל מסר *כלשהו* שקארד התכוון אליו?! (מי יודע, אולי התכוון?) אני לא הבנתי מהסרט הזה כלום חוץ מ"כולם תמיד שונאים את אנדר ללא הצדקה, חוץ מוולנטיין ופטרה כי הן הבנות היחידות בעולם שקארד בנה, ועל כן הן נבחרו להיות רחומות". אה, והמפקדת ההיא בצבא, נכון. אה, ובין שמופיע לחצי שנייה וחתכו את כל הגסויות שהוא מדבר בספר (מי יודע, אולי מדבר?). אה, ועלי, שפה בכלל קוראים לו איליי, כי צריך להראות שלא כל המוסלמים עושים טרור. וגם להראות שצבא זה רע ומלחמה זה רע אבל לפעמים אין ברירה. ושאורסון סקוט קלף זה בכל זאת לא שם סקסי כמו פייטון רועי רשימה.
מחריד.
הביקורת של דורון, וגם רבות מהתגובות פה, מעניינות ומאלפות הרבה יותר מהסרט המגוחך הזה. בטח ובוודאי הדיון שנוגע (גיחי) ברצינות בשאלה האם קארד הומופוב או לא.
בושה.
ושוב: בושה.
סרט נוראי.
סרט לא מוצלח.
ראשית זה אחד הספרים האהובים עלי, אבל גם חולית / שר הטבעות / משחקי הכס – ואני נהנתי לצפות בהם.
דורון די קלע לתיאור הסרט. הייתי מוסיף עוד כמה דברים:
מההתחלה, ורוב הסרט הוא הרגיש יותר כמו סרט טלוויזה מאשר סרט קולנוע, מין הרגשה של מלאכותיות במיוחד הילדים ברקע שכמעט תמיד שותקים.
ההתקדמות של אנדר היא מדי מטאורית – יותר מהארי פוטר בכל שמונת הסרטים. את כישוריו אנו מקבלים במסורה ולרוב בעקיפין.
חדר האימונים ממש מפוספס, אין התפתחות אסטרטגית או הקושי הגובר על אנדר באימונים.
כל שאר חבריו, הם שטוחים ולא אמינים, ולא ברור למה הם ממשיכים ללוות אותו.
לסיכום, הסרט בינוני ומטה, וגם רחוק מלהיות ברמה של הספר, אישית הייתי מראש מחלק אותו לשני סרטים על מנת לתת עומק לכל התחושות והרעיונות.