ד"ר דוליטל 2

מאת
פיטר פן
– פורסם ב 5 ביולי 2001Posted in: ביקורות

במקור: Dr. dolittle 2
במאי: סטיב קאר
תסריט: לארי לוין
שחקנים: אדי מרפי, קריסטן
ווילסון, ג'פרי ג'ונס

ד"ר אדי מרפי הוא שחקן שגורל הסרטים שלו תלוי ברגל עליה הוא קם עם תחילת הצילומים: כשהוא קם על רגל ימין, התוצאה בד"כ טובה ('שחק אותה סטאר' ו'הקדוש מכולם'), אבל כשהוא קם על רגל שמאל – כאן יש בעיה, כי אז התוצאה היא… איך לומר, לא משהו ('הפרופסור המטורף' ו'ד"ר דוליטל').

לכן כשהלכתי בשבת בבוקר לקולנוע הייתי בהתלבטות גדולה: מכיוון שאת 'טומב ריידר' כבר ראיתי, ואת 'ספיי קידס' רציתי לראות בלי דיבוב, נשארו רק הדוקטור ו'פוקימון 3'. עם כל הכבוד לפוקימונים, אותם אני יכול לראות בטלויזיה. וכך נשארנו רק אני והדוקטור, בלי שום אופציה אחרת.

אז על איזה רגל החליט לדרוך אדי הפעם – ימין או שמאל?

ראשית כל, הרגעה לחוששים: גם אם עוד לא ראיתם את 'ד"ר דוליטל' הראשון תוכלו לראות את השני. לא זו הסיבה למה לא ללכת. אבל אל תדאגו – יש סיבות אחרות.

"אדם שבא לראות קומדיה לא מצפה לסיפור טוב, גם לא למשחק משובח או מרגש. הוא מצפה לצחוק" (מתוך האנציקלופדיה "תולדות הקומדיה בקולנוע" כרך א', עמוד 1, פרק 1: "מה אדם מצפה לראות בקומדיה").

ד"ר דוליטל הוא מקרה עצוב ומרגש: גבר בגיל העמידה, נשוי ומתוסבך, המחלק את זמנו בין שתי משרות ומשפחה. בבוקר הוא רופא של בני אדם ושל חיות (לא בו זמנית), ובערב הוא מנסה לרצות את אשתו, להבין מה עובר על בתו המתבגרת, ולתת תשומת לב גם לבתו הקטנה. אבל מה לעשות שהוא לא מצליח: כל כך הרבה חיות מציפות אותו מבוקר ועד ערב והוא פשוט לא יכול לשאת בנטל.

כאילו זה לא מספיק, וכאילו הוא לא סובל די, הדוקטור נקרא למשימה חשובה נוספת: מספר חיות, שהיער שלהן נמצא בסכנת הכחדה, מבקשות ממנו להציל אותן ואת היער. אבל זו, מן הסתם, משימה לא קלה, כי כדי למנוע את הריסת היער צריך דוליטל סיבה טובה. וסיבות, כידוע, לא גדלות על העצים.

"תמיד טוב לשלב חיות, ועדיף שהן גם ידברו. זה תמיד מצחיק את הקהל…" (מתוך האנציקלופדיה "תולדת הקומדיה בקולנוע" כרך ד', עמוד 765, פרק 4 – "מה לעשות כשאין לך לא תסריט, לא צוות שחקנים, ולא כסף").

והסיבה – הפתרון – האור שבקצה המנהרה, הוא זן נכחד של דובים, מסוג ווסטרן יוניון, החי ביער. אבל מה? בעיה. יש רק דובה אחת. ודובה אחת לא יכולה להתרבות לבד. הדוב הזכר היחיד מסוג זה חי בשבי, והסיכוי לזווגו עם הדובה קטנים. אבל הדוקטור שלנו הוא לא מאלה שנכנעים בקלות, והוא מחליט לנסות ללמד את הדוב כיצד לחיות ביער וכיצד לכבוש את ליבה של הדובה.

עד עתה לא ברור לי על איזה רגל קם אדי מרפי כשהוא צילם את 'ד"ר דוליטל 2'. סביר להניח שהוא קם על שתי הרגליים, או אולי לא קם בכלל: בקטעים מסוימים בסרט אתה פשוט יושב, נהנה וצוחק, אבל ישנם גם קטעים אחרים, שם זה פשוט לא זה. רוב 'ד"ר דוליטל 2' מבוסס על הומור פשוט מאוד – הומור אדי מרפי. מי שמשתעשע מאוד מעצם הצפיה באדי מרפי עושה פרצופים וקולות מצחיקים, צפוי להנות (למרות שודאי יתאכזב מעט) ומי שלא אוהב את זה… לא ברור לי מה הוא עושה כאן.

לא נשמע מבטיח, הא? אבל גם לנו יש אור-בקצה-המנהרה פרטי משלנו: בתוך כל הסיפור הזה מסתובבות ומרצדות להן על המסך עוד שלל חיות מסוגים שונים ומשונים – החל מזיקית המחמד ועד לילדה הגדולה – שמדובבות באופן מצחיק למדי, עם קריצות לסרטי קאלט פה ושם (הבואש – 'הסנדק', החזיר – 'חניבעל').

"אדם שבא לראות קומדיה של אדי מרפי לא מצפה לסיפור טוב, גם לא למשחק משובח או מרגש. אדם שבא לראות קומדיה של אדי מרפי גם לא מצפה לצחוק. למה? כי הוא מתפלל. הוא מתפלל שאת הסרט הזה צילם אדי מרפי כשהוא קם על רגל ימין…" (מתוך האנציקלופדיה "תולדות אדי מרפי בקומדיה" כרך א', עמוד 1, פרק 1 – "מה אדם מצפה לראות בקומדיה של אדי מרפי").

החיות הן מה שהופך את 'ד"ר דוליטל 2' לסרט לא רע. אפשר אפילו להגזים ולקרוא לו סרט טוב. אבל האם הוא מספיק טוב בשביל לבזבז שלושים שקלים יקרים, ושעה וחצי מחייכם? אני חושש שלא. אולי במקום אחר, בזמן אחר. אבל דווקא עכשיו, כשיש סוף סוף סרטים אחרים בשוק ('ספיי קידס', 'אטלנטיס' ובקרוב גם 'שרק') אני חושד – מבלי שראיתי אף אחד מהם – שהדוקטור פשוט לא מהווה תחרות רצינית. כך שאם יש לכם ברירה – לכו ל'ספיי קידס'. רצוי בלי דיבוב.

תגיות: