בכל פעם שיוצא סרט חדש שמבוסס על משחק וידאו, לא עובר הרבה זמן לפני שמוזכרת "הקללה" שרובצת על הז'אנר. "האם זה הסרט שישבור את קללת סרטי משחקי הווידאו?" הכותרות שואלות. הנושא הזה עולה שוב ושוב באופן אוטומטי, ולא נראה שאף אחד עוצר לרגע לחשוב כמה מוזר כל העניין: מהי בדיוק ה"קללה" הזאת, ומי החליט שהיא רובצת דווקא על הסרטים האלו? יש הרבה סוגי סרטים שהרוב המוחלט שלהם גרוע, אבל לא שמעתי אף אחד קורא להם "מקוללים". ואם באמת יש קללה, מה צריך לקרות כדי שהיא תוסר? שסרט משחקי וידאו יקבל לפחות 90% ב"רוטן טומייטוז"? יזכה באוסקר? יוקרן פעם בחודש סטייל "מופע הקולנוע של רוקי"? באמת שאשמח לדעת מה הרף שסרט צריך לעבור כדי שאנחנו הצופים נחליט באופן קולקטיבי שהקללה הוסרה.
בהנחה שהקללה הזאת עובדת לפי טעם וריח, מבחינתי היא לא שרדה הרבה זמן והסתיימה כבר בשנת 1995, כשיצא לאקרנים הסרט הרביעי שמבוסס על משחק וידאו. אחרי שלושה עיבודי משחקים גרועים ביותר ("האחים סופר מריו", "דאבל דרגון" ו"סטריט פייטר"), הגיע אחד מוצלח שהראה להם איך עושים את זה כמו שצריך, ואף עיבוד של אחר של משחק וידאו לא הצליח להשתוות לו מאז. אני מדבר, כמובן, על
מורטל קומבט
חושבים שאני צוחק? לפני שאנחנו רואים אפילו פריים אחד מהסרט עצמו, הוא נפתח עם לוגו של דרקון בוער כשברקע מתנגן שיר שכל ילידי שנות ה-80 וה-90 מכירים, גם אם לא שיחקו באף משחק "מורטל קומבט" בחייהם. אפילו אם מישהו פתאום יצעק לידכם באקראי "מורטל קומבטטטט!" אני בטוח שהמוח שלכם אוטומטית ישלים את המנגינה. זאת פתיחה כה אפית שלקחו לי עשר דקות לסיים לכתוב את המשפט הזה כי ניגנתי את הלינק הנ"ל שוב ושוב. השיר הזה פשוט מתאים לכל סיטואציה: הוא יעיל בתור שעון מעורר, ירים את האנרגיה בכל אירוע ויהיה אחלה מנגינת רקע כשתאתגרו מישהו לקרב מדמם ואכזרי עד המוות.
אם השיר הזה אכן מסכם את ההיכרות שלכם עם "מורטל קומבט", זה בסדר. בכל זאת מדובר בעיבוד למשחק מכות, אז העלילה לא מורכבת יותר מדי: קיסר מרושע ממימד מקביל רוצה להשתלט על העולם שלנו. כדי לעשות זאת, עליו לצבור עשרה ניצחונות רצופים בטורניר שנקרא "מורטל קומבט", הנערך פעם בדור. אותו קיסר נמצא במרחק של ניצחון בודד מהשלמת העשירייה, וכעת גורל עולמנו תלוי בכמה אנשים: ליו-קאנג האסיאתי שאיבד את אחיו, ג'וני קייג' הסרקסטי וסוניה בלייד ה…אישה. שימו לב שכתבתי "כמה אנשים" ולא "כמה דמויות", כי התיאורים האלו הם האפיון שהסרט נותן להם, בגדול. גם כריסטופר למברט כאן בתפקיד ריידן, אל הרעם והמנטור של גיבורינו, והוא נשמע ומתנהג כמו באטמן מסטול. זה לא מהפספוסים, זאת סצנה אמיתית מהסרט! וזה נהדר.
כנראה לא מפתיע שהסרט לא מנסה לחקור את הדמויות האלו, אלא פשוט מראה אותן הולכות מכות אחת עם השנייה, ואת זה הוא עושה בהצלחה. ל(כמעט) כל דמות יש את היכולות שלה, הלוקיישנים מגוונים והאפקטים נראים בדיוק כפי שהייתם מצפים מהם להיראות בסרט כזה. להגנתם – רוב האפקטים והפעלולים הם מעשיים, שזה משהו שאני תמיד מעריך. קחו למשל את גורו, יצור שרירי וגדול בעל ארבע ידיים. בגרסת 2021 הוא נעשה באפקטים ממוחשבים וקשה להאמין שהוא באמת שם. לעומת זאת, כאן הוא בובה אנימטרונית שנדרשו 13-16 אנשים לתפעל אותה. כבר לא עושים אותם ככה יותר.
אני מניח שצריך להתייחס גם להפיל שבחדר, שהוא כנראה הגורם העיקרי לחוסר החיבה של אנשים כלפי הסרט: יש לו דירוג PG-13. משחק שמפורסם בזכות מהלכי סיום גרפיים ומדממים – כמו אחד שבו דמות תולשת ליריב את הידיים ואז משתמשת בהן כדי להכות אותו למוות – קיבל עיבוד קולנועי שבו אסור להראות דם, בטח ובטח שלא גפיים שאינן מחוברות לגוף כלשהו. אני יכול להבין את המאוכזבים, אבל ההיגיון של האולפנים לא כזה מופרך: הם רוצים להרוויח כסף. לא שיחקתי הרבה ב"מורטל קומבט" בזמנו, אבל אני מוכן להמר שהרבה מהשחקנים עוד לא היו בגיל של להוציא רישיון. הסרט הופק בתקציב של 18 מיליון דולר והרווחים שלו בעולם היו כמעט פי שבעה מזה. אם הסרט היה הולך על דירוג R, המעריצים אולי היו שמחים, אבל אין ספק שזה היה מהווה fatality רציני להכנסות שלו.
סוד הקסם של "מורטל קומבט" הוא שהוא לוקח את עצמו בדיוק במידה הנכונה של רצינות: לא יותר מדי. אף אחד לא מזלזל בתפקיד שלו, אבל כולם יודעים כמה מגוחך כל העסק הזה. הרבה סרטים היום נוטים ללכת או על גישת ה"אפל יותר, בוגר יותר", או על קלילות על גבול הילדותיות. הייתי רוצה לראות יותר סרטים כמו "מורטל קומבט": מגוחכים, קאמפיים ולא מתביישים בזה. הרבה ממשחקי הווידאו מטופשים מיסודם, והעיבודים שלהם לא צריכים להיות "האביר האפל" כדי להיות טובים.
הפסקת כרבולים
לפני שנמשיך לסרט השני, חשבתי שכדאי לעשות קצת הפוגה ולתת לכם ליהנות מהסרטון הזה של בריאן דייוויד גילברט (הנהדר), שערך בדיקה מקיפה כדי לגלות עם מי מהדמויות של משחקי "מורטל קומבט" הכי כדאי להתכרבל. התוצאה תדהים אתכם:
מורטל קומבט 2
"מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" הוא ביטוי שמקורו בארמית, והמשמעות שלו כאן היא "דבר שנפל ממעמד גבוה לשפל המדרגה". אני לא חושב שיש דרך טובה יותר לתאר את המעבר שלי מ"מורטל קומבט" לסרט ההמשך שלו. מצד שני, אי אפשר להגיד שלא הזהירו אותי: על הפוסטר של הסרט מופיעה האזהרה המפורשת "השמידו את כל הציפיות". אבל כרגיל, אני אף פעם לא מקשיב. הייתי צריך ללמוד לקח אחרי שהלכתי לראות את "הצלצול 3" למרות שהפוסטר העברי אמר לי בפירוש לא לעשות זאת.
אם תחפשו ביוטיוב "worst movie line", אחת התוצאות הראשונות כנראה תהיה קטע של שתי נשים, כשאחת אומרת "אמא, את בחיים!" והשנייה מגיבה "חבל מאוד שאת *פאוזה דרמטית* תמותי". הקטע נלקח מהסרט הזה, ספציפית שלוש וחצי דקות לתוכו, והדיאלוג הזה הוא דבר תמוה אחד מתוך רבים שמתרחשים רק בסצנת הפתיחה. אזהרת ספוילר – הסרט הקודם נגמר בכך שגיבורינו ניצחו בטורניר, אבל הקיסר המרושע החליט שחוקים הם לבני תמותה מעפנים והוא פולש לכדור הארץ בכל מקרה. הסרט הזה ממשיך ישירות מאותה נקודה, עם כמה הבדלים קטנים. כמו זה שהשחקן של ג'וני קייג' הוחלף. וגם השחקנית של סוניה. וגם זה של ריידן! ג'יימס רמאר סבבה והכל, אבל הוא לא כריסטופר למברט. יכול להיות רק אחד.
אותו קיסר, שאו-קאן, מאיים להשמיד את כדור הארץ בעוד שישה ימים. למה? "כדור הארץ נוצר בשישה ימים, וכך הוא גם יושמד". אל תסתכלו עליי ככה, זה התסריט אמר, לא אני. לא פשוט, בלשון המעטה, להסביר מה קורה בהמשך העלילה. לפעמים נראה שגם הסרט עצמו לא בטוח מה קורה. ליו-קאנג פוגש שוב את סאב-זירו – שאותו הוא הרג בסרט הראשון – רק כדי לגלות שזה בעצם אחיו של סאב-זירו. ואז מופיע סקורפיון, שגם הוא מת בסרט הראשון, וההצדקה לחזרה שלו היא, אמממ… תראו, סאב-זירו וסקורפיון נלחמים! ריידן מקבל מייקאובר אקראי באמצע הסרט ומופיע פתאום עם שיער קצוץ. בסצנה אחת לשאו-קאן יש צבא שלם, ובפעם הבאה שרואים אותו יש לו רק תריסר אנשים. למה כל הדברים האלו קורים, בדיוק? אני מאתגר אתכם לצפות בסרט הזה ולנסות להסביר לי, כי אשמח לדעת.
מעבר לחוסר הקוהרנטיות, הדבר הכי מדהים בסרט הזה הוא שלמרות שהתקציב שלו היה גדול ב-10 מיליון דולר מזה של הסרט הראשון, כל דבר בו – אבל כל דבר – איכשהו נראה זול יותר: מהתחפושות ועד האפקטים, מהתפאורה ועד השימוש המופרז במסך הירוק. כמה הסרט הזה זול? יש סצנה שבה דמות מוצאת את מותה בכך שהיא נזרקת לתוך בור של אש, ומאוחר יותר בסרט דמות אחרת נהרגת באותה הדרך. למרות שאלו שתי דמויות שונות שלא נראות דומה בכלל, הסרט ממחזר את שוט המוות של הדמות הראשונה גם כשזה קורה לדמות השנייה. בנוסף, יש כאן גרסה נשית של גורו מהסרט הראשון, גם לה יש ארבע ידיים. היא מתה לפני שהיא אפילו מספיקה להילחם נגד מישהו. למה? כי לא היה לזה תקציב, איכשהו. השחקנים יותר גרועים, האפקטים יותר גרועים ויש שוטים ממוחזרים. על מה לעזאזל התקציב הגדול יותר הזה הלך?! (*מנגינה מ"המפיקים" מתנגנת ברקע*).
הדבר השני הכי מדהים בסרט הזה הוא השימוש המוגזם לחלוטין בסלטות ואקרובטיקה. מילא אם זה היה רק בקרבות, אבל יש סצנות שבהן דמות עושה סלטה כדי לעבור ממקום אחד לאחר בלי שום סיבה נראית לעין. וכמובן שיש גם את הסצנה הזאת, שאולי יצא לכם להתקל בה בסרטונים כמו "טופ 10 סצנות האקשן הכי מה-לעזאזליות אי פעם". אני לא מסוגל לצפות בכל הקטע הזה בפרצוף רציני. זאת סצנה של קרב או של מחול מודרני? למה הם רק עושים סלטות ובועטים באוויר שוב ושוב אחד מול השני? זה "מורטל קומבט" או "מורטל פליק-פלאק"? חלק מהסיבה שגם האקשן בסרט הזה גרוע יותר היא כי חצי מהזמן אין אקשן, אלא פשוט אקרובטיקה. במילותיו של מורפיוס, תפסיקו לנסות להרביץ אחד לשני ותרביצו אחד לשני!
"מורטל קומבט 2" נראה פחות כמו סרט אמיתי שקיבל תקציב מאולפנים ויותר כמו משהו שכמה מעריצים של המשחק צילמו אחרי שגייסו קצת כסף במימון המונים. לקרוא לו "סרט" זאת או מחמאה ענקית או שימוש בהגדרה מאוד רחבה של המושג "סרט". גם אם אתם לא מחסידי הסרט הראשון, הוא נראה כמו זוכה אוסקר ליד הסרט הזה. המבקרים קטלו אותו, הביצועים בקופות היו על הפנים והתוכניות לסרט שלישי בסדרה הוקפאו. אחרי שצופים בסרט הזה, אפשר להבין טוב מאוד למה הוא חיסל את הפרנצ'ייז עד היום (על המסך הגדול, זאת אומרת).
טרם צפיתי ב"מורטל קומבט" החדש, אבל הפער בין רמת האהבה שלי לסרט הראשון לסבל שחשתי בשני כה גדול שלא אתפלא אם החידוש הזה ייפול איפשהו באמצע. הסרט המקורי של "מורטל קומבט" שבר את קללת משחקי הווידאו, אבל סרט ההמשך שלו כנראה הצדיק את הקאמבק שלה.
לינדן אשבי הוא חלק גדול מהסיבה שהסרט הראשון עבד
השחקן של ג׳וני קייג׳, ובכלל הדמות שלו כפי שהוצגה באותו שלב, היו חלק גדול מההומור והקלילות של הסרט. הוא ספציפית אילתר והוסיף המון שורות אייקוניות (כמו ״מזל שלא ביקשתי ממך להחנות לי את המכונית״ או ״אלו משקפיים שעלו 500 דולר״).
יותר מכך, מדובר בסרט טורניר מכות. משהו שהלך יפה מאוד בשנים שאחרי ספורט הדמים, לא פחות מסרט משחק וידאו. וגם ככזה הוא עובד מצוין.
דבר אחרון, לגבי דירוג הR, קצת מפריזים בחשיבות של האלימות גם למשחקים באותם שנים. בשנים הראשונות כל האלימות הגרפית במשחקים היתה בכלל מוסתרת תחת קוד סודי והיתה בגדר הפתעה רק למי שידע אותו. לא היה מדובר בנקודה שמוכרת את המשחק כמו סגנון הצילום המיוחד שהסתמך על שחקנים חיים או התנועות המשונות ביחס למשחקים אחרים (הקפאה, מכה לביצים וכו׳)
ראשית, ״פנטומימאי הנינג׳ה״ שבר קופות
אז אוהבים אותי הרבה יותר משנדמה לך.
שנית, הסיבה המרכזית שהסרט השני כל כך שנוא היא הבחירה הזו לפגוע בדמות של ג׳וני קייג׳.
שלישית, המשחק הכי מצליח בסדרת מורטאל קומבאט הוא זה שנפתח בג׳וני קייג׳ כאלוף המציל את כדור הארץ מידיו של שינוק. שוב, לא סתם זה המשחק שמכר אי פעם הכי הרבה עותקים בסדרת המשחקים הזו.
אז אני אהיה מחרב המסיבות ואגיד שגם הסרט הראשון גרוע ברמות
לא קרוב ללהיות גרוע כמו הסרט השני שהוא בין הסרטים הכי גרועים שאי פעם נעשו אבל עדיין גרוע. יש שני דברים טובים בסרט הזה. הלוקיישנים שהם אכן מדהימים וכמובן שיר הנושא. סצינות המכות הם לדעתי מתחת לממוצעות והאפקטים פשוט נוראים אפילו לאותה תקופה. ראיתי אפקטים ממוחשבים יותר טובים כבר בשנות ה80. תוסיף לזה גם משחק גרוע ועלילה משעממת ותקבל סרט בציון של 4 מתוך 10.
לא ממש מאמין בקללת משחקי המחשב. יצאו לא מעט סרטים שמבוססים על משחקי מחשב שהם מעל לסבירים. רק לאחרונה יצאו שתיים. סוניק והבלש פיקאצ'ו.
הקללה היא אבל לא סרט סביר, אלא סרט טוב
כלומר, כאמור, מתן מדבר בדיוק על זה והשאלה ש"מה זאת הקללה הזאת", אבל בגדול ההנחה היא משהו שממש יוצא נהדר.
כמו כן – הקללה הזאת היא מעט עיוורת לכך שיש תעשייה לא קטנה בכלל של סרטי משחק מחשב ביפן, אבל, נו, ניחא.
וגם, נראה לי, שהסרט ייצא טוב בקטע רציני, לא קאמפי.
הרעיון מאחורי הקללה, לדעתי, הוא זה – גיימרים רבים מחשיבים את משחקי הוידאו למדיום רציני לא פחות מספרות או קולנוע, וכר פורה לרעיונות שמתחרים ואף עוקפים את מה שיש להוליווד להציע. הם מאמינים שליצור סרטים טובים על פי משחקים לא אמור להיות קשה יותר מלעבד ספרים או קומיקס, והם גם רוצים לראות את זה קורה, בין היתר כי זה יתן הכשר לסטטוס של המדיום כאמנות רצינית. ויש גם כמה סרטים בעלי תחושה של סרטי משחקים שיצאו מעולים (כמו לירות כדי להרוג, קצה המחר ומקס הזועם) ומראים שזה אפשרי. אז כשפעם אחר פעם סרט שתלו בו תקוות מתגלה כפארסה צ׳יזית שמחרבת את מה שהם אהבו במקור וזוכה ללעג מהדהד מצד המבקרים והסינפילים, הם מרגישים טיפ׳לה חסרי מזל.
כל מילה
ואני לא גיימר כבר קרוב לעשור.
מרבית הגיימרים סולדים דווקא מהרעיון
רובם ככולם מתעבים את רעיון ה״משחקים הם אמנות״, כיוון שזה מנחיל פולמוסים וויכוחים שפשוט לא שווים את זה ושבסוף פוגעים באיכות המשחקים וגוררים יותר מדי בעלי אינטרס לדרישות של צנזורה והרס של משחקים קיימים. זה ככה לפחות מאז 2014 כאשר קרה אחד הפולמוסים הגדולים בנושא הזה. כעקרון, אני כבר שנים לא רואה קריאה אמיתית לא להתיחסות אמנותית לפורמט המשחקים וגם לא ליצירת סרטים (שנחשבים כרגע כמדיום נחות יחסית בקהילות הגיימרים) מעלילות של משחקים. אם פעם בכל קהילה וירטואלית של כל משחק היית רואה אינספור שרשורי ליהוק, היום בעיקר נדחים מעצם הרעיון הזה.
אני לא יודע מאיפה את.ה מקבל.ת את המידע שלך על מרבית הגיימרים,
אבל אני חושד שבמעגלים שאני מסתובב בהם עדיין לא קיבלו את הממו.
לא מכיר שום דחייה של הרעיון שמשחקים הם אמנות (אם כבר, מתייחסים לטענה שמשחקים הם לא אמנות כמוקצה מחמת מיאוס), בטח שלא מכיר תפיסה שקולנוע הוא מדיום נחות, וגם לא חושב ש*זו* המסקנה שצריך להסיק מגיימרגייט.
לא הבנתי ואשמח להסבר.
רובם ככולם של הגיימרים מתעבים התייחסות למדיום כל אומנות כי אומנות מטבעה גוררת דרישות לצנזורה שבתורן הורסות משחקים?
כמו-כן, ממתי התייחסות למשחקים כאל אומנות אמורה להתבטא בכך שקהילות וירטואליות פרטניות שלהם מתעסקות בשרשורי ליהוק?
ההתרשמות שלי היא שהמדיום התפתח בשנים האחרונות בצורה כזו שהסרטה לכדי סרט או סדרה תהיה די חסרת טעם, כי היקף היריעה, היכולת לשקוע בסיפור שהמשחק מציע מעצם המעורבות הפעילה הם כאלו שפשוט אינם אפשריים במדיום הקולנוע.
בעבר אולי היו יותר קולות שגם היו גורסים שבמשחקים ישנו חופש יצירתי משמעותי יותר, אבל לאור תפיחת התקציבים וההכנסות בענף, וכניסתו המוחלטת למיינסטרים בדור הנוכחי, נדמה כי בכל הנוגע לנראטיבים ותוכן 'דעתני', הפער בין משחקים לבין מדיומים עתירי תקציבים אחרים נתפס כמצטמצם. מזל שהטכנולוגיה היום מאפשרת גם לצוותים קטנטנים לספר איזה סיפור שהם רוצים עם איזו משחקיות שהם רוצים, אז לי אישית פחות משנה אם משחקים בעלתי תקציב תלת-ספרתי של מיליונים אמורים להתחשב בזייטגייסט פוליטי או לא. על כל TLOU2 (רק כדוגמה למשחק שליווה אותו המון רעש דעתני) יש Spiritfarer או Neversong.
אמנם אני לא אחד שעושה אינדוקציה מהאנקדוטות הפרטיות שלו לכדי "רוב ככל", אבל יש כאן פער מסוים בזיהוי תפיסות רווחות בקרב צרכני וחובבי המדיום, ואני מודה שאני מרשה לעצמי לייחס משקל משמעותי יותר להתרשמות האנקדוטית שלי מאלו של אחרים. אשמח לקבל מידע אמפירי שידגים לי כמה ההתרשמות שלי שונה מזו של מרבית הגיימרים האחרים.
לא ראיתי אף סרט "מורטל קומבט" אז יכול להיות שמדובר ביצירת מופת
אבל כן ראיתי שני סרטים אחרים של הבמאי, "חייל קטלני" ו-"האויב שבפנים" הראשון, ואלה היו שני סרטים יותר מדי. הבעיה היא לא שהאיש לא יודע לכתוב תסריטים נורמליים בכל הרמות – דיאלוג, קצב סביר, נאדה (ב-"חייל קטלני" – שנכתב על ידי תסריטאי שהוכיח בעבר שיש לו כשרון – מרגישים פה ושם את הפוטנציאל שהיה מתחת לסרט כפי שהוא יצא בסוף). הבעיה היא גם לא בעובדה שהאיש לא מסוגל להוציא הופעה סבירה מהשחקנים שלו וכנראה לא יוכל לעשות את זה גם אם חייו יהיו תלויים בזה. הבעיה היא שהאיש מביים סרטי אקשן.
ואין לו מושג איך לעשות את זה.
האקשן אצלו הוא בליל מכוער וקטוע של שוטים, לא מלהיב ולא מעניין. בימוי הפחדות אצלו סובל מאותה בעיה – האיש לא יודע איך להחזיק את הקהל במתח, איך להפתיע אותו, כלום.
לאיש אין כשרון – אפילו (ובמיוחד) בקטעים הקריטיים לז'אנרים שהוא עובד בהם.
היתרון של מורטל קומבט זה שזה סרט שלא לוקח שום סיכון
מה שעבד במשחק עבד בסרט,
מה שעבד בסרט זה כל מיני נגיעות קטנות כמו קאצ'פרייזס, לוקיישנים, משחק משעשע או סצינה מגניבה פה ושם, והבמאי לא ניסה לשבור את התבנית או המוסכמות הקולנועיות ולהראות כמה הוא חכם.
תארו לכם שהיו מכניסים לדמויות סיפור רומנטי, סיפור אבא ובן, נבואה ונבחר, כוח פנימי מיוחד שצריך לעורר, מסר חברתי ודמות קומיק רליף? הסרט היה אבוד.
באופן דומה, גם סוניק למד לא לתקן את מה שלא שבור
אמנם זה לקח קצת מבאס למי שמחפש אמנות ויצירתיות, אבל כשמתעסקים עם קללה אפלה שרובצת על משחקי הוידאו צריך לעשות ויתורים כנראה.
שניהם אחלה ומסיבה אחת פשוטה:
זה כל מה שהיינו צריכים. בסך הכל לראות את הדמויות שבילינו איתן עשרות שעות מול המחשב קמות לחיים. לא באמת הקשבנו לדיאלוגים. אפילו הקטע של ג'קס בסרט השני זכור לי עד היום כ"מגניב בטירוף!!!"
מאותה סיבה אני גם אוהב את סרט סטריט פייטר עם ואן דאם, אגב, שבו יש ניסיון ממשי ל"עלילה" וראול ג'וליה בתפקידו האחרון.
בנוגע לסרטים טובים שמבוססים על משחקי מחשב – זו בעיה, כי משחקי המחשב עם העלילה המורכבת יותר לא קיבלו ממש במה בקולנוע. לכן כל מה שנשאר זה הדמויות הכיפיות..
התלונות שלך על האקשן בסרט השני רלוונטיות גם לסצינות האקשן בסרט הראשון.
צפיתי בכמה מהן בפעם הראשונה מזה שני עשורים וזה די עגום כמה מעט kombat יש בהן. אם מקזזים את נפנופי הידיים, הצעקות והאפקטים, מרובן נשארות רק שניות בודדות עם מס׳ חד ספרתי של מכות (בקרב אחד המספר הזה הוא 0).
אתם מתכוונים להעלות בקרוב ביקורת על מורטל קומבט 2021?
(ל"ת)
כן
(ל"ת)