היה ברור שהשלב הזה יגיע: רכבת ההייפ של מארוול תיהפך למוגזמת מדי, שלא לומר תפנה כבר נגד עצמה. מאז השיא של "סוף המשחק" אנחנו רק מחכים לדעת איך מארוול יעשו לנו שוב שיא מטורף כזה, ושוכחים שהוא נבנה, די לאט, במשך עשור. ומארוול, משום מה, במקום לכבות את האש ולבקש סבלנות, נהנים מהאטרף הכללי ונותנים למעריצים לשקוע בשלל תיאוריות לגבי מה יהיה הלאה, מי הנבל הגדול הבא, וכיצד האקס מן ייכנסו ליקום. כל רמז קלוש נהפך לעובדה מוגמרת, כל תיאוריה לידיעה מוסמכת, ובין שמועה לשמועה ההייפ פשוט יצא משליטה.
כל הציפיות הללו עומדות בעוכריו של "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף". בשם העברי הוסרה המילה המפורשת "מולטיוורס", ובדיעבד זה היה רמז מטרים לציפיות הנכונות לסרט הזה: אל, בבקשה אל, תבואו לסרט עם ציפיות ל"מולטיוורס של מארוול!!!" ואני לא אומר להנמיך ציפיות – אני אומר לשנות אותן. טוב, אולי גם קצת להנמיך.
נבהיר: זה לא שאין כאן "יקומים מקבילים". אוהו יש, וממש מהר – הסרט נפתח באינטנסיביות כמעט מבהילה ומצניח אותנו ישירות לתוך סצנת אקשן שבה גרסה של דוקטור סטריינג' מיקום מקביל מנסה לגונן על נערה צעירה מפני שד אש ענקי ומאיים בסביבה מכושפת כלשהי, כשבסוף המרדף אותה נערה נשלחת ליקום הקולנועי המוכר לנו.
אבל גם ביקום הזה הסרט לא באמת נותן למישהו לנשום, ובעוד סטריינג' מתארח בחתונתה של אהובתו כריסטין פאלמר (רייצ'ל מקאדמס) ודן על סיפוק בחיים, הוא מוצא את עצמו מגן על אותה נערה לא מוכרת מפני שד נוסף, תמנוני ומפלצתי. מתברר שהנערה, אמריקה צ'אבז (סוצ'י גומז), היא בעלת הכוח שכולנו חיכינו לו: היכולת לעבור בין יקומים שונים, ומישהו בעל כוחות מפלצתיים רודף אחריה ורוצה את הכוח לעצמו כדי לעשות משהו ממש רע. כנראה.
סטריינג' פונה לעזרתה של וונדה מקסימוף, שכעת סוף סוף מכנים אותה רשמית בסרט של מארוול "מכשפת השני". לוונדה תנאים ואינטרסים משלה, ומכאן הסרט הוא בעצם מרדף ארוך של הנבל אחרי אמריקה המבוהלת וניסיונותיהם של גיבורינו לעצור בעד חורבן היקומים כולם.
ולפני שכותבים מה לא עובד כאן, צריך לומר – ובהרחבה – מה כן.
כי מארוול טובים בעבודה שלהם, וזה לא ממש השתנה: רוצים אסקפיזם מהוקצע של שעתיים? קיבלתם. הפעם הבידור הזה נוצר תחת שרביטו של סם ריימי, ולכל החוששים שגם הוא יירמס תחת "הנוסחה של מארוול", ובכן, הלא יאומן קרה וקיבלנו לפחות חצי סרט של ריימי שאי אפשר לטעות בו. ככל הנראה, זה הסרט הגרוטסקי ביותר ביקום של מארוול. כן, הוא עדיין מדורג PG13 – אבל גם הדברים שרק כמעט מוצגים עלולים לככב בסיוטים של לא מעט מהצופים. ריימי לא חוסך במיתות מקוריות של דמויות, וגם לא בסצנות שנראות כאילו נלקחו ישירות מסרט אימה. הורים, ראו הוזהרתם; כל השאר, ראו הומלצתם.
ריימי גם מביים נהדר את האקשן, עם יצירתיות שמתעלה גם מעל היעילות המוכרת של מארוול (והגרוטסקיות שלו עוזרת, כן). הסצנה הבולטת ביותר בהקשר הזה, ובעצם בסרט בכלל, היא סצנת קרב מוזיקלי מהפנטת ומרשימה, שבה גם המלחין דני אלפמן שלא מאוד הלהיב אותי בכל שאר הסרט (גיטרה חשמלית אקראית, מה נסגר איתך?) נותן עבודה לפנתיאון. זו סצנה מהסוג שאין דרך לתאר את הקטע שלה במילים – צריך לראות כדי להבין כמה היא נהדרת.
בכלל, הוויזואליה פה – כראוי לרף הגבוה שהציג הסרט הראשון – מדהימה ומטורללת. זוכרים את הסיקוונס מעיף המוחות שטילדה סווינטון העבירה את סטריינג' בסרט הקודם? ריימי מסתכל על הקטע ההוא ישר בעיניים, משווה ומעלה: סיקוונס ארוך של מעבר מופרע בין יקומים כל כך מרהיב ומפורט שהוא בטוח עוד יפורק לאלפי סקרין-שוטים של אינספור אימג'ים פסיכיים יותר או עוד יותר.
הסרט גם מצחיק. כרגיל. סטריינג' של קאמברבאץ' הוא דמות כריזמטית שמעומתת כאן שוב ושוב עם הבעיות שלה, אבל הוא מוצא תמיד את הקאמבק המושלם. יש גם שיח קצר וקורע על היכולות של ספיידרמן, שזה אחלה מקום לעצור ולדבר על מה שהסרט הזה הוא לא.
כי השיח הקצר והבהחלט מצחיק הזה הוא הפעם היחידה שבה ספיידרמן מוזכר בסרט. מולטיוורס? נבלים מיקומים אחרים? קסם שכמעט חרבש את כל העולם? נאדה. לא היה.
כי למרות כל הציפיות ולמרות כל התיאוריות, הסרט הזה לא משמעותי ליקום של מארוול, שנשאר בסופו בדיוק כפי שהיה בתחילתו. שום התפתחות משמעותית לא קורית, וקשה להאמין שהסרט הזה יהיה צפיית חובה בדרך ל"אנט מן 3" או סרטי מארוול אחרים.
איך אני יודע את זה? כי עזבו את העתיד – הסרט הזה מוכיח שהעבר לא משמעותי. לא מעט מעריצים שאלו ברשתות החברתיות "מה להשלים לפני הסרט החדש? חייבים את כל סרטי ה'אקסמן'?! חייבים את 'לוקי'? 'מה אם'? 'וונדה ויז'ן'? מה צריך?!"
התשובה המצערת, או המשמחת אם אתם לא צופים בטורנט+, היא שאין. צורך. בכלום. הסרט יהיה ברור ונהיר לכל אורכו גם למי שלא שמע על ווסטוויו או על הרמ"ז מימיו. יש מצב שאפילו עדיף לבוא "נקיים".
ומה לגבי המולטיוורס? כאמור, לא שווה ולא כדאי לבוא לסרט במיוחד בשבילו. הסרט יכול וצריך היה להיות משווק כהמשך סיפורם של וונדה מקסימוף וסטיבן סטריינג'. הוא היה הרבה יותר אפקטיבי ככה, וההפתעות שלו היו במקרה כזה בדיוק מה שהן: קריצות נחמדות וחביבות מאוד, מוקפות בהמון בידור מעולה שמבוים ומוגש בצורה ערֵבה לעיניים.
אבל גם אם מנפים את עניין הציפיות, ואפילו נותנים איזשהו קרדיט למארוול שלא התפרעו עם הופעות האורח, נותרת בסוף הבעיה העיקרית של הסרט: עמוד שדרה די רעוע. כי הוא אומנם מספר את סיפורם של סטריינג' ומקסימוף, אבל הסיפור הזה חלש, ואפילו מחורר.
הארק העלילתי של סטריינג' עצמו לא ממש מפותח. כאמור לעיל, הסרט זורע ממש בתחילתו את השאלה של סיפוק בחיים, ואז מנסה לקצור את הפירות בהקשר המולטיוורסי – האם בגרסאות אחרות המצב שלי היה יותר טוב. אבל סטריינג' פשוט קופץ בין התחנות של ההתפתחות שלו, במקום שהוא יתקדם מאחת לשנייה בצורה הגיונית.
האכזבה היותר גדולה נרשמת מדמותה של וונדה מקסימוף. זאת לא אשמת השחקנית – אליזבת' אולסן עושה יופי של עבודה – אבל המוטיבציה של הדמות בעייתית, פיתולי העלילה מרגישים כמו הכרח תסריטאי נטו ולא משהו שמגיע מהדמות, והכול בא לידי סיום צפוי מדי ולא מספק בעליל.
אז האם "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" הוא כישלון? סרט לא טוב? ממש ממש לא. רחוק מאוד מכך. קמברבאץ' נהנה מכל רגע, בנדיקט וונג מקבל תפקיד גדול יותר וזה נהדר, אולסן ראויה לשבחים, כבר התלהבתי מהוויזואליה והבימוי של ריימי ובכלל – תהיו בטוחים שאלך לצפייה נוספת, ושוב באיימקס תלת ממד. אבל למרות האמון הרב מאוד שאני רוחש לקווין פייגי, אי אפשר לצאת מהאולם בלי התחושה שמארוול, חמישה סרטים ושש סדרות לתוך פייז 4, עדיין מחפשים את דרכם.
שתי סצנות: אחת באמצע הכתוביות שרומזת על הבאות (וכמו לא מעט סצנות כאלה בפייז 4 – היא יותר "הא?" מאשר "אומייגאד!"), והשנייה בסוף הומוריסטית, בסגנון "ספיידרמן: השיבה הביתה".
מסכים עם הנקודות שלך
ותודה.
האמת שזה היה אדיר
(ל"ת)
המעריצים שכנעו את עצמם שזה מה שהולך להיות.
(ל"ת)
וזה חלק מהבעיות של הציפיות מהסרט
וכל הדיון על למה הפרסום לסרט עשה לו שירות רע. תראו אילו ציפיות היו מכמה פריימים, איך אפשר לעמוד בהן?
מסרטי ה-MCU הכי טובים, אם לא הכי טוב.
זה סרט קאמפי, מקושקש, אייטיזי, מבולגן, לא קוהרנטי, מרהיב ויזואלית, עם פסקול מטורלל שהוא מעבר למונחי טוב או רע והכי חשוב – זה הקייס הכי חזק לנוכחות במאי בפס הייצור הזה.
כן, התסריט לא הכי מהודק (ובעיני הוא מעולם לא היה בסרטים האלה), אבל אני אקח אינטגריטי אמנותי בסרט מסחרי על פני תסריט בכל יום.
ויזואלית הסרט מתקן את כל מה שרע בסרטי ה-MCU.
המוח שלי סוף סוף נח! יש פה סטורציה שלא מפחדים להתפרע איתה, יש ניגודיות נורמלית. יש black levels! יש כוריאוגפריית אקשן מצוינת עם מכות שמתחברות ואלימות שמפלרטטת עם דירוג ה-R. הסרט הזה יחד עם באטמן של מאט ריבס הם דוגמאות חזקות לזה שאפשר לעבוד בצורה יצירתית מסביב להגבלות.
שלא נדבר על האלמנטים של האימה וכמה רחוק הלכו איתם.
קמברבאץ׳ ואולסן היו מצוינים גם והציגו יפה את הצד האנושי של הדמויות האלה במקביל לטרללת והאקשן.
אוי עשית לי חשק לצפות בזה על מסך גדול.
והנקודות לרעת הסרט שהועלו בביקורת הם גם ככה דברים שלא מעניינים אותי במיוחד כך שאולי יש פה פנוטציאל לטרלול הוליווד נחמד.
לגמרי שווה בקולנוע. חגיגה לעיניים ולאוזניים. הדולבי אטמוס היה גם לא רע. לא ברמות של חולית אבל מורגש.
התגובה שלך גרמה לי להבין שהסרט הזה יכול להיות אבן בוחן מעניינת
מה שאני אוהב במארוול, ואני מניח שההצלחה שלהם מעידה שעוד הרבה אנשים, זה הסיפור. הדמויות מעניינות אותנו, והעלילה שלהם סוחפת אותנו. כתבתי על זה קצת בפוסט על 'מה אם'.
מנגד, הטענות מצד שני טענו במידה מסויימת של צדק שאין למארוול מעוף, העשייה חסרת השראה, הם גנריים וכו' וכו'.
הסרט החדש הופך את היוצרות: המבע הייחודי של ריימי ניכר והעשייה נהדרת ויוצאת דופן. הסיפור, לעומת זאת, חלש.
אז כתבת "אני אקח אינטגריטי אמנותי בסרט מסחרי על פני תסריט בכל יום". ובכן, אני ממש לא, כי הסיפור אצלי הוא העיקר – ולכן האכזבה היחסית מהסרט החדש. אבל מנקודת המבט שלך, אני חושב שאני מסוגל להבין את ההתלהבות.
אני חושב שכבר מזמן ברור שאנחנו שופטים סרטים בסטנדרטים מאד שונים. בעיקר את מארוול :)
אה, אין ספק
אבל חידוד השאלה "מהם הסטנדרטים הללו" מרתק בעיניי. שנינו אוהבים קולנוע, והפער באמת מעניין אותי.
בינוני מדי
עקרונית, מדובר פשוט בסרט שלוש כוכבים די קלאסי של מארוול – יתרונות, חסרונות, מעריצים, שונאים וכל הג'אז הזה.
אבל כמו שיצחק אומר, 11 סיפורים לתוך הפייז הזה, שלוש כוכבים – לסרט שמותג כאירוע – זה רחוק ממספיק. שתי סצנות ויזואליות יפות לא מחפות על קשקוש של תסריט, על נפילה של מארוול לכל הדברים הגרועים ביקום המשותף שלהם (קרי: לקחת דמויות ולזנוח את כל הסיפור הרגשי שנבנה להם בשביל להתקדם לנקודה שבא להם), ועל חוסר שימוש באף אחד מהקונספטים הגדולים של הסרט (וונדה, מולטיוורס, שאלת הסיפוק מהחיים).
אז, בנימה זאת, מארוול יכולים להתחיל לעבוד בשבילי במקום שאני אעבוד בשבילם. במקום שאני אתחיל להתלהב לקראת סרט עתידי א-מורפי שאולי יבוא ובו הכל יסתדר הם מוזמנים להתחיל ליצור המשכים לגיבורים שלהם ולפתח אותם באופן מספק. במקום הופעות אורח הם מוזמנים להתחיל להשקיע בדמויות. במקום להסתיר כל מידע שעלול להיות משמעותי מהצופים בטריילרים שלהם ולמכור סרט אחד, הם מוזמנים לספר לי מה התוכנית שלהם, ומי הולך להיות בה. קופסת המסתורין הזאת מיצתה אותה, ואני אשלים אותה בזמן שלי, בקצב שלי, אם תהיה לי איזשהי ערובה שהיא אשכרה שווה את הזמן שלי.
וסטריינג' 2, למרות ריימי, לא באמת שווה את הזמן שלי. הוא לא בזבוז זמן (שתי סצנות יפות ושלוש כוכבים, כאמור) אבל אי אפשר יותר לקנות אותי ב"שלושה כוכבים ובעתיד זה יתחבר, אנחנו מבטיחים". תשקיעו בסרטים שלכם. כן, גם בתסריט.
"במקום להסתיר כל מידע שעלול להיות משמעותי מהצופים בטריילרים שלהם ולמכור סרט אחד, הם מוזמנים לספר לי מה התוכנית שלהם, ומי הולך להיות בה"
כל כך נכון. מיצוי מדויק של הענין.
הגעת לנקודה שאני הגעתי אליה אחרי 'סוף המשחק'.
ראיתי את ספיידרמן שכחו אותי בבית 2, והבנתי שכל היקום הזה פשוט לא מעניין. אף סרט מהפייז הזה לא גרם לי לרצות לראות אותו בקולנוע, ופאק, למרות שיש לי דיסני+ לא ראיתי אף אחד מהם גם בבית. פשוט לא מעניין יותר. קצת משך אותי לראות את ספיידרמן האחרון, אבל אני מתחיל להבין שמדובר בעוקץ פונזי. כל סרט הוא בעצם מכירה לסרט הבא אחריו, ולסרט הבא אחריו, ולסרט הבא אחריו. היקום הזה לא מעניין אותי מספיק בשביל זה, ואני מרגיש כמוך שמארוול מזמן לא מנסים לשכנע שסרט ספציפי הוא טוב, אלא שהוא חשוב ליקום ולהמשך.
הגעתי למצב שפתחתי את התגובות עם הספוילרים בביקורת הזו, עד כדי כך הגיעה תחושת המיאוס.
כן.
(ל"ת)
שלושה כוכבים. תודה ;)
אני אוהב סרטי אקשן בקולנוע
פשוט הרבה מהם הם מארוול, אז רואה אותם.
למרות שנגעתם בזה בביקורת, אוודא שוב:
לא ראיתי ספיידרמן האחרון. כן ראיתי לוקי.
האם חסר לי משהו מבחינה סיפורית בכדי לראות ? ואם מי שאיתי לא ראה גם לוקי?
חד משמעית: לא חסר לך כלום, ולא לחבר שלך.
(ל"ת)
אז יש מצב שתסריט הסרט כן יותר דומה
לתכנון המקורי, בו הוא היה צריך להיות מוקרן לפני ספיידרמן.
קונספט המולטיוורס בקולנוע היה משהו חדש שיש להציג, ואז זה הרבה יותר שיגעון: לקחת את סצנת הפורטלים ב"תור 2", ולהפוך לסרט שלם.
אני מזכיר שמארוול חייבים להציג נושאים בקולנוע באופן כזה שלא תהייה חייב את הסדרות, אחרת הם יפסידו קהל (הסדרות אמורות להביא מנויים לסטרימינג, אבל לא לפגוע בהכנסות מהסרטים).
הדבר היחיד שחובה זה Wandavision.
(ל"ת)
ממש לא "חובה"
זה יהיה נחמד, אבל לא יחסר במיוחד למי שלא צפה. יש מצב גם שמי שצפה דווקא ישאל את עצמו כמה שאלות.
כאחד שראה את הסרט עם אשתו שלא ראתה את הסידרה ,
הסידרה היא לא חובה כדי להנות אבל היה צריך להסביר לאחר הסרט לא מעט דברים .
לא יזכו באוסקר על משהו סוף סוף
(ל"ת)
לא נורא לא אבכה חשבתי על אפקטים אולי
(ל"ת)
אגב מה עם האפטר קרדיט של ״רחוק מהבית״ לא רלוונטי?
(ל"ת)
לא מדויק
הסצינה שאחרי אנטמן היתה בעלת חשיבות, למשל, אבל זה אכן היה מזמן.
בזמן אמת היה נדמה שהסצנה בסופו של דוקטור סטריינג' הראשון היא בעלת חשיבות עלילתית.
הסצינה שבסוף "רחוק מהבית" גם בעלת חשיבות, שאולי נלמד עליה בסדרה "פלישה סודית".
בהחלט היה כיף להיזכר בצמד ריימי ביחד עם קמפבל
לפני שנים רבות התבלבלתי
בין שרליז ת'רון לסקרלט ג'והנסן, אבל עבר לי.
אני מסכים איתך לגבי כמעט הכל
וחושב לי במיוחד כן להגיד שאני חושב שעלילה טובה מאוד לדעתי
זה היה סרט פשוט מעניין
ונקודה נוספת ששכחתי
זה לא אימה ולא קרוב לאימה.
לא היה בזה שום דבר מפחיד או אלים במיוחד, ובכללי זה הרגיש לחלוטין כמו סרט מארוול רגיל ולא כמו משהו שונה.
אם כבר, אז האלימות ב״קפטן אמריקה חייל החורף״ ו״קפטן אמריקה מלחמת האזרחים״ הייתה הרבה יותר ברוטלית ואפלה מהסרט הזה, ושם הרבה יותר הורגש השוני מסרטי מארוול האחרים.
הסרט הזה, לעומת זאת, הרגיש לי כמו סרט מארוול טיפוסי, ואני לחלוטין לא מבין את כל הדיבורים על ״אימה״ ״קטעים מצמררים״ ״אפלה״ ו״אלימות שמאתגרת את ה-PG-13”, אני פשוט לא מוצא איפה זה בסרט.
מפחיד זה יחסי
אולי עבור בני 10 זה ממש מפחיד? אני מכיר בת 8 שקיבלה סיוטים מהפנים של וולדרמורט בהארי פוטר 1. הדירוג של הסרט הוא פיג'י13, כך שכנראה שיש הרבה בני 10 שצפו עם ההורים.
התכוונתי ביחס לסרטי מארוול
לא ראיתי פה משהו שונה מיתר סרטי מארוול.
בעיני, הקרבות בסוף קפטן אמריקה חייל החורף ומלחמת האזרחים היו הרבה יותר אלימים וברוטליים והרבה יותר ״לא לילדים״ מהסרט הזה.
ובאופן כללי צריך לזכור שהמשמעות של PG-13 היא שמומלץ לצפות בסרט רק מגיל 13.
הורה שבוחר לתת לבן ה-10 שלו לצפות בסרט PG-13 אמור לקחת דברים כאלה בחשבון.
ראיתי דברים מזעזעים פי כמה וכמה יותר מזה בסרטי PG-13 (רק לאחרונה הצטמררתי מאוד מהסצינה של תלישת הציפורניים ב״האיש האפור״ שהוא סרט PG-13).
סרטי PG-13 בהחלט עשויים להכיל קטעים שממש לא מתאימים לבני 10, ועל ההורים לקחת את זה בחשבון כשהם מחליטים ללכת עם ילד בן 10 לסרט כזה.
הסיפור של "אין דרך הביתה" הוא ממש לא רק הפאן סרוויס שלו
והעומק הרגשי שלו היה טוב בהרבה ממה שזה לא יהיה שניסו לעשות כאן. אבל כבר רבנו על זה שם.
ולגבי ההערה בתגובה הבאה שלך – רק דוגמה אחת מהרבה: השוט של המגן מכוסה בדם ובשאריות איברים פנימיים אחרי שחצה את קפטן קרטר לשניים. לא היה שום דבר שמתקרב לזה בכל תוצר של מארוול עד היום ללא יוצא מן הכלל.
לא יודע איך אתה מגדיר אלימות
אבל בכנות שאני תמה על התמיהה שלך. המיתות בסרט היו אכזריות, מפורטות וחסרות רחמים. אין לי איך לשכנע על דבר שהוא כל כך ברור לעין עד שברור שמשהו בהגדרות שלנו פשוט שונה.
לי זה הזכיר בעיקר את סטארו נלחם בהארלי.
(ל"ת)
אותי ואת היושבים לידי זה צמרר בהחלט
האנקה באולם היתה מוחשית, ולא רק בקטע הזה.
הראשון כמובן
צודק שהייתי צריך לדייק.
ואנחנו מסכימים גם על עוד דברים! למשל, שזה מרגיז שהנעימה היפה של מייקל ג'אקינו מהסרט הראשון לא שומשה בסרט הזה.
התכוונתי ספציפית בנושא ה״קטעים המצמררים״
ברור שאנחנו מסכימים בהרבה דברים, במיוחד בכל הנוגע למארוול (זכור לי דיון אחד שאני ואתה היינו היחידים שהתייצבנו לצד מארוול בדיון).
אז זה לא מולטיוורס...
ראשית, תודה על הביקורת.
אחד מעמודי התווך בביקורת הוא שבסופו של דבר לא מדובר ב"מולטיוורס".
מבלי לחלוק על כך, רוצה להציע נקודת מבט אחרת:
רק על עצמי לדבר ידעתי – אמנם אני לא הארדקור של מארוול, לא קורא קומיקסים וכאלה.
אבל, לגבי הסרטים – ראיתי את כולם יותר מפעמיים, וחלק לא מבוטל בקולנוע ויותר מפעם אחת.
ובכל זאת, פשוט לא אכפת לי אם זה "מולטיוורס" במובן שמחבר בין כל היקומים (שכרגע אין באמת מה לחבר).
מבחינתי, כל סרט שמפתח את הדמויות ומרחיב את היריעה לגביהן הוא אבן בניין בבניית היקום ש -כמו שאמרת- לוקח לא מעט זמן.
אם הסרט עושה את זה באיכות כזו מרשימה, הרבה יותר מדיינו.
התגובה הזאת מסבירה יפה את כל מה ששנאתי בסרט.
עוד דברים ששנאתי בו:
כמות הקלישאות הייתה אסטרונומית. ״את פשוט תצטרכי לסמוך עליי״, סורי, אבל זו פשוט כתיבה גרועה.
הכירו לנו שני ספרי כישוף עוצמתיים רק כדי להשמיד אותם באותו סרט. ואת הספר הטוב בכלל לא פתחנו.
״אהי לא מפלצת, אני אמא!״ זאת פשוט מוטיבציה שלא מחזיקה.
פאקינג להעמיד את כל הכשפים שלהם נגד וונדה, ולתת להם להשתמש בחץ וקשת?!? האישה יורה טילים מהידיים! מה זה אמור לעשות??
ועוד המון דברים שלא עבדו לי בסרט הזה.
אני יצאתי ממנו בתחושת מיאוס עמוקה…
לגבי ספרי הכישוף השונים
הנקודה היא שהעיקר בכישוף זה לא המקגאפין התורן, אלא הגיבור שיודע איך להשתמש בו כמו שצריך.
וספציפית – סטריינג' לא היה צריך ספר כשפים חדש שאף אחד לא השתמש בו אף פעם. הוא היה צריך חברה שתתמוך בו כאשר הוא מקיים קסם קיים ומוכר ותגן עליו מפני ההשלכות השליליות שלו
הרגע האהוב עליי מעכשיו במארבל
הוא כשמחאתי כפיים כמו משוגע ל-cameo/רפרנס מ-Evil Dead, רק שהייתי היחיד באולם שעשה את זה, וגרמתי לכולם מסביבי להתחיל להתלחשש ולתהות מה הם פספסו.
חוץ מזה מאוד מהנה, המארבל היחיד שלא שנאתי כבר הרבה זמן. אולי כשאתה שונא את כל ה-build-up שהם מפמפמים כבר שנתיים, ה-payoff המושלם הוא סרט שמתעלם ממנו לגמרי. תודה ריימי שגם דאגת שיהיה שווה להישאר עד סוף הקרדיטים.
איזה אולם היית ? גם אצלי מישהו מחא כפיים בקטע שאף אחד אחר לא
אגב אם יש משהו שמרגיז אותי שקורה מאז ספיידרמן האחרון(יענו הסרט הזה וספיידי)
זה המחירו
כפיים בלתי פוסקות שכאילו הפכו לנורמלי
הייתי ברב חן דיזנגוף
ומבחינתי בסרטים מסוימים זה חלק מהכיף. אני לא עושה את זה כשהקהל לא זורם גם.
אם זה מפריע לך ממליץ להתרחק מההקרנות של הסרטים ההודים שיש פה לאחרונה, כי כל מחיאות הכפיים ששמעתי במארבל ביחד לא מתקרבות למה שהולך בסצנות בודדות שם.
ואם כבר הזכרנו את זה, אמרו פה איפשהו שוונדה היא הכי מצופה בסרט וכל זה. בהקרנה הזאת וונג קיבל משמעותית יותר כפיים.
יש מצב שהיינו ביחד זה היה בחמישי בהקרנה של 19
שמע אני לא מתנגד לכפיים בכללי
אבל זה הפך להיות בדיחה של ילדים למחוא כל חמש דקות על שטויות (לראות את פרופסור אקס אחרי 20 שנה הגיוני, למחוא כפיים בסצנה שבה סטריינג וחברה שלו מדברים על זה שהם היו צריכים להיות ביחד או משהו כזה – מיותר)
לגבי וונדה גם אני הגבתי על זה כבר
היא חשוב ה אהובה אבל עם כל הכבוד זה היה בפירוש סרט של סטריינג
אהה ואל תדאג אני לא אלך לסרטים הודים בעד כסף 😉
(ל"ת)
אז אתה מפסיד סרטים מעולים
(והייתי בהקרנה של 10)
גם אני לא מצטרף או מבין את ההתלהבות כל פעם, אבל לדעתי בסרטים "קלילים" שהם כבר יותר אירוע מסתם סרט, זה מוסיף לחוויה.
אז גם אצלנו היו מליאות כפיים שלא זרמו
שוב זה כנראה בגלל שמוחאים כפיים על שטויות ואולי זה לא היה בגלל משהו רציני והפעם לא זרמו איתו
בכל מקרה זה לא הורס לי את החוויה(כמו שנשמע שלאנשים אחרים שאיתי כן לפי הדיבור שלהם), אני לא אוהב את זה אבל סבבה אני בכללי לא אדם שמתמרמר משטויות של אנשים אז לא אכפת לי , כל אחד שיעשה מה שטוב לו .
בקיצור לא מפריע לי אבל לא רואה בזה ערך
אותי ריגשו המחיאות כפיים בthe northman כאשר הסרט נגמר והכתוביות עלו.
זו הייתה הקרנה במולטיפלקס ולא בבית קולנוע סיניפילי במיוחד ולכן ריגש אותי לראות שהקהל נענה לסרט עד כדי מחיאות כפיים בסיומו.
מעבר לזה אני די סולד ממחיאות כפיים (גם בטיסות, הבן אדם עושה את העבודה שהוא מתוגמל עליה בשכר יפה, למה שלא נמחא כפיים לבריסטה גם?) במהלך הסרט, זה מוציא מריכוז ומעורר מבוכה. למה אנשים מוחאים כפיים כאשר כל מה שקרה זה ששלפו שחקן ממוצר אחד של מארוול והצניחו אותו במוצר אחר, בלי שהוא עושה משהו מיוחד מאשר להופיע על הסט. למי מוחאים כפיים בדיוק? לסוכנים, חוזים מחייבים, מפיקים ואנשי תאגיד של דיסני שסידרו דקת מסך? קרינג'
לאף אחד
לא מוחאים כפיים למישהו מסויים, אלא זו דרך ביטוי של התלהבות הקהל, זה הכל.
הקהל מתלהב ממשהו וכדי לבטא את זה הוא מוחא כפיים, באותה המידה שהקהל יצחק אם משהו יצחיק ויתרגש בקטע מרגש (אם כי את זה בדרך כלל לא שומעים).
מי שלא אוהב את זה, מומלץ לו פשוט להמתין עם הצפייה לפחות איזה שבוע. מחיאות הכפיים באות בעיקר בהקרנות הראשונות.
וזה, אגב, ממש לא חידוש של מארוול, אלא קטע ידוע בהקרנות מעריצים.
זה היה גם בהקרנות הראשונות של סרטי מלחמת הכוכבים.
אין בעיה, זה לא מה שאמרתי
לא נכנס לריב מי יותר חשוב, קיבל זמן מסך או תסריט מושקע. רק אומר שהטענה שוונדה היא מי שהכי הרבה הגיעו בשבילה לא הייתה נכונה בהקרנה שהייתה בה בכלל.
כן, באותו אופן שבו
"האביר האפל" הוא הסיפור של הג'וקר, "קראטה קיד" של ג'וני לורנס, ו"שליחות קטלנית" של T-800.
בקיצור, כן, אם אתה ברני סטינסון.
האביר האפל הוא לא-לא הסיפור של הג'וקר
אבל, למשל, "באטמן חוזר" הוא הסיפור של פינגווין וסלינה בדיוק כמו שהוא הסיפור של ברוס/באטמן, דמות שמחווירה לחלוטין בהשוואה לשניהם וגם מפסידה להם בספירת זמן המסך. הראייה הברני-סטינסון-ית של נבלים/גיבורים היא משהו אחד, אבל יש סרטים שמוגדרים על ידי הנבל שלהם (אני לחלוטין באסכולת ה"למי אכפת מחניבעל לקטר" כשמדברים על "שתיקת הכבשים", אבל עובדתית לאנשים אכפת ממנו בדיוק-אם-לא-יותר משאכפת להם מקלריס). אפשר, כמובן, לדבר על טפשת אקדמיה שמשבצת במיקומים תמוהים שחקנים שגילמו דמויות עם זמן מסך לא הולם לקטגוריה שלהם, אבל בקצה "וויפלאש" הוא הסרט של פלטשר, וזה לא שונה מהמצב של וונדה בסרט הזה.
כי אם נחזור ל"דוקטור סטריינג' 2", הוא בקלות יכול היה להיקרא "דוקטור סטריינג' נגד מכשפת השני" או "קרב הקוסמים" או משהו בסגנון. אני לא יודע לדבר בשם אנשים שהם לא אני, אבל לחלוטין באתי בשביל עוד קצת מוונדה, ואם יש הופעת אורח שמצער אותי שלא קיבלתי (והייתה יכולה להיות רלוונטית הרבה יותר מכל שאר השחישות שבאו לחתום על צ'ק וללכת) הרי זו קתרין האן.
אתה קופץ כאן בין כמה נושאים
אבל הנקודה העיקרית היא זאת: הסיפור פה הוא של סטיבן סטריינג', שהוא גיבור הסרט, ו-וונדה היא דמות משנה, משמעותית – אבל משנה. יש לה גם סיפור משל עצמה כמו לכל נבל שהוא, אבל זה רחוק מאוד מלהיות סרט דו-ראשי. שיבוץ שלה כ"שחקנית ראשית" בסרט הזה באקדמיה יהיה תמוה, בטח אם הסף הוא "הית' לדג'ר הוא משנה" אבל גם סתם.
צפיתי בסרט בהקרנה פרטית (בהוט סינמה חיפה)
ככה זה כשלא מוצאים זמן (ועם מי) לצפות. אז לפני שהסרט ירד (או איחשף לספוילרים בטעות), ביום חמישי לפני שבועיים הלכתי להקרנת אחר הצוהריים. כשקניתי את הכרטיס היו עוד שני מקומות מסומנים שהוזמנו מראש, אבל הם לא הגיעו, והייתי לגמרי לבד באולם (קצת בזבוז, הצטערתי שלא הייתה איתי חברה לקשקש איתה כל הסרט).
קרה לי פעם אחת, ב"טנט"
זו הייתה בין ההקרנות הראשונות לאחר פתיחת בתי הקולנוע אחרי הסגרים, והיה עדיין תו ירוק… אז היינו רק אני וחבר וכל הסרט קישקשנו בלי רגשות אשם ^_^
בייסיקלי זה היה פרק של דוקטור הו
מאה אחוז אתה צודק פרשנות יפה מאוד
(ל"ת)
פישלייקתי אותך מייד לאחר המשפט הראשון כי כתבת "נבלה"
ובכך קנית את עולמי (קל לרצות אותי ;-)). לשמחתי גם ההמשך היה מצוין, מבחינת התוכן כמובן (אני רק אתקטנן ואגיד שהיא לא "לוקחת להם" היא לוקחת/גוזלת מהם את אימם).
השאלה האמיתית, יש פאנטה בסרט?
כי אם לא, זה לא "ממדי הטירוף". מקסימום "ממדי החוסר יציבות רגשית".
בדיוק.
הוא המלך של הבלתי-אנושיים שחיים על הירח.
מה שכן, לא זיהיתי שזה קפטן פייק.
סבבה מעולה תודה
(ל"ת)
אז תלת מימד?
כאילו, אני מניחה שהתשובה היא כן, אבל לא כתוב באופן מפורש אז רק כדי לוודא – אחד הסרטים היחידים שבאמת הרגשתי שהיה טעם ב3D היה סטריינג' הראשון. זה המצב גם כאן? שווה להשקיע ב3D?
הייתי בטוח שדבר הזה די חלף מהעולם במהלך העשור הקודם.
יש עדיין סרטי תלת מימד בקולנועים או שהסרט הנוכחי הוא יוצא דופן בעניין?
טכנית יש הקרנות 3D
כשנכנסים לאתר של הקולנוע הוא מאפשר לרכוש כרטיסים להקרנה בשלושה מימדים (או בארבעה אם ממש מתעקשים. לא כל כך הבנתי את הקטע)
לא יודעת איך הם כי אני באמת כמעט ולא הולכת (נניח לספיידרמן NWH הלכנו להקרנה רגילה).
אבל איכשהו סטריינג הראשון היה בתקופה שניסינו את הקטע הזה של התלת מימד וזה היה הסרט היחיד שהרגשתי שהיה שווה את זה. זו הסיבה היחידה שיש לי התלבטות אולי ללכת בכל זאת.
4DX זה עם כיסאות זזים, עשן והשפרצות מים אקראיות
זה יכול להיות מאוד אימרסיבי בקטעי האקשן, אבל בסרט הספציפי הזה הכיסאות זזו קצת יותר מדי.
אני יודעת מה זה 4D, פשוט לא התחברתי לקונספט
זה כבר מבחינתי כבר יותר בכיוון של מפריע לצפייה בסרט…
אבל אם כבר ראית ב 4D, ה3D שווה את המאמץ?
ה-3D בסרט חביב
לא עושה כאב ראש או מחשיך את התמונה, ויש כמה אפקטים חביבים בקטעי האקשן (ואומר זאת בתור אחד שלא סובל 3D).
זה מה שמבאס, ההקרנה ב4DX היא לא ב3D
זה כן נראה כמו סרט שיהיה מוצלח בתלת מימד!
תשובה לשאלה כזאת היא משהו קצת בעייתי
תלת ממד תלוי בהרבה מאוד משתנים, כך שאם מישהו נהנה מסרט בתלת ממד, הוא יכול להמליץ רק על בית הקולנוע בו הוא ראה את הסרט ולא יכול להמליץ באופן גורף על תלת ממד.
יש פה גם את ההבדל בין תלת ממד רגיל לאיימקס, שהוא בהחלט הבדל רציני.
אני יכול להגיד שראיתי את הסרט באיימקס ביס פלאנט בירושלים והתלת ממד בהחלט היה טוב.
היו רגעים שהתלת הורגש יותר והיו שפחות, אבל הרושם הסופי היה טוב בהחלט.
תלוי בית קולנוע ברור.
אבל בגדול נראה לי כבר יש מיפוי לאולמות נורמלים ומעפנים, לא?
בכל מקרה, באופן מפתיע התלת מימד ביס פלאנט בבאר שבע נחשב סבבה (לפחות היה ככה במעט סרטים שראיתי שם) אז הכוונה היא יותר מבחינת הסרט עצמו, יש סרטים שלא באמת מתאימים לתלת מימד ו"מכריחים" אותם, ויש סרטים שבאמת מתוכננים לתלת מימד.
בלת"ק, שאלת הכנה
סרט מארוול האחרון שצפיתי בו היה ספיידרמן, ובסדרות הטלוויזיה צפיתי רק בוונדה-ויז'ן ובכמה פרקים של הפלקון וחייל החורף (היה משעמם). צריך להשלים עוד משהו?
את מוכנה לצפייה
וונדה-ויז'ן הכי קרובה לשיעורי בית עבור הסרט, וגם הם רשות ולא חובה.
(וגם דוקטור סטריינג' הראשון, במידה ולא ראית, כדאי להשלים)
ניסיתי להשלים את הראשון בשביל וונדה-וויז'ן והשתעממתי נורא נורא
אבל כן, בעיני וונדה-וויז'ן די חיוני למרות שהסרט בגדול נותן את תקציר הפרקים הקודמים הרלוונטי לעלילה ולדמות.
"את הראשון" - הסרט של דוקטור סטריינג'?
למה ניסית להשלים אותו לכבוד וונדה-ויז'ן? לא אמור להיות ביניהם קשר.
והוא ממש לא משעמם, לדעתי.
תודה
למיטב ידיעתי צפיתי בכל סרטי מארוול (לפחות עד ספיידרמן האחרון, ת'ור כבר יצא? אני מתקשה לעקוב…) וכמובן גם בד"ר סטריינג' הראשון, לפחות פעמיים. אבל עברו מאז כמה שנים, אני לא בטוחה מה אני זוכרת. כדאי להתרענן או שלא קריטי?
לא קריטי במיוחד
(ל"ת)
באתי עם ציפיות גבוהות מדי וזה הרס
התסריט מאוד מקושקש והסרט מלא בבעיות הרגילות של מארוול, כמו להתעלם לחלוטין ממה שקרה בסרטים/סדרות הקודמים ולבטל את האירועים שם כדי להמשיך הלאה הפרעות, לא מבין איזה סיבה יש לנו לראות את הסדרות של מארוול אם הם פשוט זורקים לפח את כל התהליכים וההשלכות שקרו שם כדי לנסות להזיז את העלילה למקום הנכון בלי בעיות (לא אכפת לי מווסטויו באתי לדבר על משהו אחר) וכמובן כל ההתפתחות של וונדה והסיום שהיא קיבלה בסדרה שלה נזרק לגמרי לפח כי צריכים אותה במוד אחר לסרט הזה.
ריימי עושה דברים מעניינים מאוד ויזואלית, והמשחק ברובו די טוב, כנראה אם היו משווקים לי את הסרט הזה כהמשך לדוקטור סטריינג' ופחות כאירוע הגדול הבא של מארוול הייתי נהנה יותר ופחות מאוכזב.
אני הבנתי את זה מצוין מהסרט
פשוט מהתגובות פה יצאתי בתחושה שהרבה אנשים לא הבינו את זה ולכן כתבתי שהם לא הבהירו את זה מספיק.
אבל לפחות מבחינתי, זה לגמרי היה מובן.
גם שמתי לב בצפיה בסרט שהאצבעות של וונדה שחורות, בדומה לאצבעות של אגת׳ה בפרק האחרון של וונדה-ויז׳ן, כשהיא חושפת את צורתה האמיתית.
משהו שכדאי לדעת לפני שהולכים לסרט
לפני הסרט מופיעה שקופית בה כתוב שהסרט מכיל אורות מהבהבים ולא מומלץ לצפיה למי שרגיש לכך.
אישית לא הבחנתי באורות מהבהבים בסרט, אבל היות ואני לא רגיש לעניין אז יכול להיות שפשוט לא שמתי לב.
בכל מקרה, אם שמו את ההודעה הזאת לפני הסרט, אני מניח שיש דברים בגו, רק שההחלטה שלהם לידע על כך את הציבור רק בתחילת הסרט עצמו היא מטומטמת להחריד (לא יכולתם לכתוב את זה על הכרזות או בטריילרים?).
אז לטובת מי שרגיש לעניין ועוד לא ראה את הסרט, ראו אוזהרתם.
ביס פלנט לפחות יש הודעה בנושא בקופות.
(ל"ת)
אבל הרבה אנשים שקנו כרטיסים מראש באינטרנט לא היו בכלל בקופות
ובסרט כזה יש הרבה מאוד אנשים כמוני שהיה להם כרטיס דיגיטלי מרכישה באינטרנט והם לא היו צריכים בכלל להגיע לקופות.
המידע הזה היה צריך להופיע באתר שלהם לפני רכישת הכרטיסים לסרט, כדי שיהיה ברור שכל מי שרוכש כרטיסים יודע את העניין הזה.
מצוין למי שלא מושקע ביקום של מארוול
נהנתי מאוד מאותה הסיבה שנהנתי פחות בספיידרמן האחרון: בימינו, לא אכפת לי במיוחד מכל היקום הזה.
יותר מדי מהחן של 'אין דרך הביתה' נבנה על הופעות האורח, שיש להן משמעות רק אם אתה מכיר את כל סרטי ספיידרמן אי-פעם. כסרט שעומד בפני עצמו, הוא היה בינוני. 'ממדי הטירוף', לעומת זאת, כמעט מזלזל בסרטים שבאו אחריו (ולצדו), כשהוא משנה עד היסוד את הדמות של וונדה, הופך את כל הפאייאוף של סצנת הפוסט-קרדיטים מהסרט הקודם למשהו שקרה אוף סקרין, והופעות האורח בו קצרצרות ולא משמעותיות לעלילה. אם הוא עובד, הוא עובד בפני עצמו.
ועבורי, הוא מאוד, מאוד עבד – כי הוא הרשה לעצמו להתפרע. היו כמה וכמה קטעים שבהם אמרתי שאין סיכוי שמשהו הולך לקרות, ואז הוא קרה בכל זאת, כי את המחירים בסרט משלמים הגיבורים של הסרט, לא היקום שנמצא מחוץ לו; וכל מה שמגיע מחוץ לו, שם רק בשביל הכיף, והוא יופיע ויעלם מהר מאוד.
בקיצור, הסרט הוא תשובה נהדרת לשאלה "מה אם ריימי היה עושה סרט של ריימי, אבל ביקום של מארוול?". הוא תשובה רעה מאוד כמעט לכל שאלה שמתחילה "מה אם ביקום של מארוול…", כי הוא לא ממש ביקום של מארוול. וטוב שכך.
מאוד מזדהה
בגדול, מאז Infinity War שחשבתי שלא היה טוב כמו שעשו ממנו, אין לי ציפיות גבוהות במיוחד מהMCU.
אני די עוקב אחרי הסרטים והסדרות, אבל בעיקר כבידור מושקע ומתוך אינרציה.
כי אחרי שלא עפתי על האירועי הקולנועיים הכי גדולים שלהם, אין לי באמת למה לצפות או להיות במתח ונשאר רק הבידור והעניין מכל פיסה בפני עצמה.
טוב הסרט הזה רע רע מאוד! במובן הטוב והרע של המילה
אני לא יודע מאיפה להתחיל כי יש לי כל כך הרבה מחשבות על הסרט, אבל אנסה. קודם כל הסרט הזה לא מארוול, נקודה סוף. כמעריץ מארוול שנים זה פשוט לא מארוול. זה לגמרי סם ריימי, יש פה ושם טיבולים של מארוול אבל שם זה נגמר. אז מה זה כן? מעבר לנקודות חולשה והזכרה סרט של DC דווקא, אני חושב שאם נשים את הציפיות והתיאוריות בצד, הצלחתי להגיע לדימוי מה הסרט הזה. פנטזיה, כן כן פנטזיה של דיסני!
המוזיקה, המראות הבניה הכול כמו פנטזיה. ואני אגיד את זה גם כאן וגם בביקורת ספויילרים מורחבת. אני לא אוהב סרטי אימה! ומסיבה הכי פשוטה שיש, אני פוחד, ממש! זה גורם לי לחרדות רגילות ואז לסיוטים בחלומות. זה לא כיף ולכן תמיד אהבתי יותר דיסני, כי תמיד בסוף הסוף יותר טוב וזה מרגיע. אגב גם בדיסני יש היום פחות רוע, רשע ואימה ממה שהיו בסרטים שלהם של פעם. כאן הסרט ממש חוזר אחורה בזמן ולוקח את זה לאימה, כמו בפנטזיה של פעם שיש שם סצינות ובמיוחד ספציפית של השטן. אלוהים איך ציפו מילדים לישון בלילה אחרי דבר כזה.
גם הסאונד, מדני אולפמן, הוא הסכים לעצמו לרקוד עם התווים וללכת לכיוון ממש רשע, טירוף ופחד. ואוי מיי גוד הג'אמפ סקרר, ג'יזס באמת שהיה לי קשה לעמוד בזה. הוא כל כך אפקטיבי בזה סם ריימי. הוא עשה את זה גם בסרט הראשון של ספיידרמן עם הגובלין והוא פשוט חזק בזה. כמו שאמרתי אני לא אוהב סרטי אימה! אבל הסרט בין היחידים שאהבתי הוא גם של סם ריימי והוא, 'קח אותי לגהנום' גם הוא הכניס לי סיוטים, אבל משהו בו פשוט מאוד אפקטיבי, מאוד ברור בכוונותיו. וסצנה עם אשה מבוגרת שפשוט עובדת טוב מידי.
לסיכום, בלי ספויילרים, הסרט הזה היה לי קשה, קשה מאוד. הוא עשה לי רע במובן הרע ובמובן הטוב, הוא היה אפקטיבי יותר מידי. ארחיב בספויילרים אבל מי שכבר צפה יודע למה אני מתכוון. יצאתי מהסרט בהרגשה שהתישו אותי, גמרו עליי ואני צריך להודות על זה? מהנקודות שהזכרתי באמת לא יודע מה לחשוב. חשוב לי להדגיש, הורים יקרים, בדקו שהילד שלכם -לא- רגיש- לאימה לפני שאתם לוקחים אותו, אפילו אם הוא בגיל המותר! זה אומנם PG-13 אבל זה פשוט רע וכל זכר לפורמולה 'הטובה' של מארוול לא קיימת. לי הראו סרטים שלא יכולתי לעמוד בהם שהייתי צעיר וזה פשוט גרם לי לחרדות. אז בבקשה שימו לב.
בין אם הסרט הזה טוב באספקטים מסויימים שלו ובין אם הוא פחות טוב. פליז מארוול אל תעשו עוד סרטים כאלה, תשאירו את האימה והגור לDC. לא רוצה שיהיה לי קושי לראות את בפרנצ'ייז האהוב עליי בצורה שמשאירה לי טעם של רוע.
חייב להודות שממש חיפשתי את התגובה שלך על הסרט
אחרי הבילד אפ העצום שעשית לו באתר. אז אולי פעם הבאה זה לא רעיון טוב במיוחד לספר לאנשים איך הסרט ומה יקרה בו לפני שהוא יוצא?
קבלתי
אתם צדקתם, אני טעיתי. זה היה הסרט הכי מצופה שלי למארוול והתאכזבתי מאוד.
איזה טוויסט בעלילה
(ל"ת)
השאלה מי ניצח במשחק.
(ל"ת)
אנחנו
(ל"ת)
קודם שתהיה עלילה, בשביל שיהיה טוויסט
(ל"ת)
חובבי ריימי, אנא הסבירו לבורה כמוני למה אתם מתכוונים
באמירות כמו "לגמרי סם ריימי" כי מעיון חפוז ברשימת סרטיו נראה שצפיתי רק בטרילוגיית ספיידרמן (המטופשת) שלו, ואני לא מוצאת שום דמיון אליה.
אימה קמפית.
(ל"ת)
ואללה, לא הרגשתי כזאת בסרט הזה (ואני שונאת סרטי אימה)
(ל"ת)
סם ריימי
סם ריימי לא ביים סרט מאז 2013(אוז) , מישהו יודע מאיזו סיבה?
זאת אומרת ללא קשר לסרט הנל אין ספק שהוא במאי מוכשר ואני מאמין שחברות הפקה גדולות וקטנות היו רוצות שהוא יעשה להם סרט .
היום הוא בערך בן 60 שזה מבוגר אבל לא מאוד ולפני עשור היו היה בן 50 שזה בהחלט גיל סביר לבמאי קולנוע.
שוב השאלה שלי האם מישהו ראה ראיון שלו שנמאס לו או שאין לו רעיונות/הצעות טובות?
תודה מראש בכל מקרה
השם שלו נקשר בבימוי עיבוד של רשומות קוטל המלכים של פטריק רותפוס.
בזמנו היה דיבור על סדרת טלוויזיה שלין מנואל כותב ומלחין חלק מהשירים (גם בספרים היו המון שירים כך שזה הגיוני) וריימי נקשר בתור הבמאי של הפיילוט ואולי עוד כמה פרקים. הפרוייקט נפל ואין לי שמץ כמה באמת ריימי היה מושקע בו. זכור לי ששמו נקשר גם לעוד כמה פרוייקטים שלא יצא מהם כלום.
ותודה לאל על זה.
לא יכול לדמיין במאי פחות מתאים ממנו לרשומות קוטל המלך.
הסדרה, אאל"ט, לא היתה אמורה להיות עיבוד ישיר של הספרים
(במקרה כזה יוצרי הסדרה היו מסיימים את העלילה בקליף-האנגר אחרי שתי עונות, ומפלצת הספגטי יודעת מתי רותפוס היה נותן להם את הספר עם הסיום) אלא סיפורים שמתרחשים באותו עולם שבו הסדרה מתרחשת.
נכון
התכנון היה פריקוול על שני מוזיקאים נודדים ששייכים לשבט שקבות׳ ( אין לי מושג איך לכתוב, עבר מלא זמן וקראתי את זה באנגלית) נולד אליו. אולם אני זוכר שלין אמר באיזה רעיון שיש גם תכנון לעבד את הספרים המקוריים.כנראה התכנון היה שעד שסדרת הפריקוול תסתיים, במידה והיא תצליח, הספר השלישי יצא ויהיה אפשר לעבד בבטחה ולא להיכנס למערבולת ששאוק.
טוב עדיין מוזר לי אולי באמת נגמר לו הכוח
בכל מקרה תודה על התשובות ! (:
לא הודיעו על כך רשמית
אבל אני די בטוח ששני המוזיקאים הנודדים האלה הם ההורים של קוותה.
עד כמה שאני הבנתי
ריימי אמור היה לביים סרט שיעבד את הספר הראשון, בזמן שמירנדה היה אחראי על סדרת הספין אוף/פריקוול.
במאי אימה שמביים אפוס פנטזיה
עבד לפיטר ג'קסון, יכול לעבוד גם לריימי (בעיקר כשאותו ריימי הוכיח שהוא יכול לצאת מאיזור הנוחות שלו).
אותו במאי שהפך את ספיידרמן לחגיגת קמפ אייטיזית?
אני לא בטוח שאפשר לומר על ריימי שהוא באמת עזב לגמרי את אזור הנוחות.
אבל לא ראיתי את אוז, אז אולי שם הוא הראה יכולת אחרת.
גם שם לא חסר קאמפיות
ואפילו כמה סצנות כמעט טימתיות שהוצנחו כמו סצנת הניתוח בספיידרמן 2.
עם זאת, אני מהאלה שלא תמיד בעד עיבוד מדוייק. אם יהיה לו ספין מעניין לרשומות קוטל המלך, בא לי לראות אותו. את הספרים כבר קראתי.
מוזמן לקרוא את כל
הסרטים שסאם ריימי היה ״מחובר״ אליהם אך לא התממשו.. מסתבר שמאז אוז היה דיבור גם על סרט שעוסק במשולש ברמודה (לא נשמע כמו אבדה גדולה).
קול תודה רבה
(ל"ת)
קול תודה רבה
(ל"ת)
לא תאמינו מה קרה לנו
הלכנו למארבדונלדס של יקום 625, המסעדה שמגישה את אותן המנות המוצלחות אך בינוניות בכל היקום. שנים אחי הקטן ואני הולכים ומזמינים את המנה הקבועה, ותמיד היא מגיעה. לאחרונה הם גם התחילו לעשות שירות עד הבית, מארבדונלדס+, שאפשר להזמין בו את אותה המנה מחולקת ל-6 חלקים קטנים במחיר מופחת. ההנחה ניכרת גם באיכות, אבל זה עדיין טעים.
זה לא מה שקרה לנו הפעם. כשהגענו לסניף הקבוע שלנו, אחרי חודשים של פרסומות שמבטיחות שאותן מנות אהובות יגיעו, פתאום במקום ארוחת ילדים לאחי הקטן ומק רויאל לעצמי, צץ השף שמואל רמי (מקווה שכתבתי את זה נכון, אני לא מכיר כל כך מסעדנים) והאכיל אותנו בסעודת מלכים. טוב, אולי לא מלכים, זאת עדיין לא הייתה איזו יצירת מופת של קולינריה, אבל אוכל ברמה גבוהה בהרבה מזו שאנחנו רגילים אליה. מקורי, חדש, טעים, מרענן, מפתיע.
מה לעזאזל נראה לכם שאתם עושים?! אחי הקטן כל הזמן בכה. זה נורא מפחיד, פתאום אוכל עם עוד ירקות. נהרסה לו ההמשכיות של סדרת הצעצועים שאסף מארוחות הילדים, והוא כבר יומיים לא מצליח להתגבר על זה. גם אני לא מבין לאן המק רויאל שלי נעלם. ממש מולטיברס של טירוף. כבר עדיפה הפעם ההיא שעובדת המטבח, ז'קלין טאו, פשוט לא חיממה את המנות עד הסוף.
אני אלך עם השיימינג הזה עד הסוף ואפרסם אותו בכל מקום, עד שתפשטו רגל. התעסקתם עם הפנדום הלא נכון. תתביישו.
לפי אבנר שביט זה סרט ליובבי מארוול ודיסני פלוס בלבד ומי שלא מתמצא בהם ילך לאיבוד בסרט.
לעומת זאת באתר נראה שהדעה הפוכה לגמרי, בעיני אחדים לטוב ובעיני אחרים לרע- הסרט עושה מה שבראש שלו ללא חשש לדרוך על מוצרי עבר של מארוול. נוטה להאמין למגיבים כאן כמובן אבל עדיין זה דיסוננס רציני.
קראתי, ביקורת מאוד מוזרה
כתבתי בתגובה הראשונה שלי קודם – בתור מישהו שדי שנא את כל מה שמארבל עושים כבר תקופה, לראות סרט שמתעלם מזה לגמרי ואפילו "מחרבן" על זה קצת היה תענוג.
מבין את הכעס, בסוף אנשים (וגם אני) אוהבים מקדונלדס לפעמים, אבל היות והסרט הזה טוב לדעתי, זה להתלונן שבאתי לשם וקיבלתי המבורגר ממסעדת שף. הלוואי שאקבל עוד הפתעות כאלה ממארבל.
אני מקווה שהוא גם לשמשוני מארוול, שלא תהיה פה אפליה.
(ל"ת)
טוב, בוא נעצור את הרעיון הזה כאן ועכשיו
האנשים שלא נהנים מהסרט לא נרתעים מפני שינוי סגנון של מארוול כי היה להם מנה בטוחה ונעימה עד כה. יש אנשים שאוהבים מארוול ואוהבים את הסרט, יש אנשים ששונאים מארוול ושונאים את הסרט, יש אנשים שדעתם על מארוול מורכבת ודעתם על הסרט לכאן או לכאן.
מבחינתי זה לא סרט טוב בכלל: לא יצירת מופת של כלום, ולא טירוף מופרע ומתפרע.
אשמח להפסיק עם הרמיזות שהדעות האנטי-ות לסרט זה אנשים שלא יודעים להתמודד עם משהו שאינו מוצר מארוול מהקופסה.
תודה ויום טוב.
ואבהיר נקודה מסוימת
זה סבבה לחלוטין להגיד שאתם אוהבים את הסרט כי לכם הוא שונה מהשטיקים הרגילים של מארוול (לי הוא נראה די עוד מאותו דבר, כאמור). להגיד שאנשים אחרים שונאים אותו כי המוח שלהם לא מסוגל להתמודד עם השינוי הזה – כאן הקו.
זה לא מה שהתכוונתי
ראיתי בעיקר בפייסבוק וטוויטר וגם קצת פה אנשים שמתלוננים שזה לא המארבל הרגיל שלהם או מה שהבטיחו להם, בלי קשר להאם הדבר הזה בכלל טוב או רע מבחינתם בפני עצמו, ועל זה הייתה התגובה.
זה ממש לא אומר שאפשר לחשוב שזה עוד מאותו הדבר רק טוב או גרוע, או משהו שונה וגרוע. סתם הצחיקה אותי ההתייחסות הכללית לקולנוע כמוצר שמצפים לקבל עוד מאותו הדבר ממנו בלי הפתעות אצל אנשים, אז כתבתי את זה. לא הייתה כוונה לרדת על יכולות המוח של אף אחד.
בכלליות כדאי להיזהר כשאתה מנסה לנתח
למה אנשים אחרים אהבו או לא אהבו משהו. זה לרוב יוצא מתנשא, ולעיתים רחוקות משנדמה יוצא מדויק.
אולי קצת מוקדם מדי להכריז על זה באופן גורף...
אבל נראה שזה סרט MCU לאנשים שלא אוהבים את ה-MCU וזה נפלא בעיני. עוד כאלה בבקשה! באמת לא חייב שהכל יהיה ככה, אבל ממש נחמד שיש את המגוון.
את התואר הזה הייתי נותן לנצחיים
זה באמת היה סרט מאוד שונה מסרט מארוול טיפוסי, וזה התחיל כבר מהשנייה הראשונה עם כתוביות הפתיחה.
הסרט הזה, לעומת זאת, די הרגיש לי מארוול רגיל (במובן הטוב של המילה, כמובן) ולא ברור לי איך כל כך הרבה אנשים ראו פה משהו מאוד שונה.
אבל נצחיים היה סרט שיכול לגרום לך לשכוח שאתה צופה בסרט של מארוול מרוב שהוא משהו אחר.
הוצאת לי את המילים מהמקלדת
נשגב מבינתי איך אנשים לא מאמצים בחום ניסיונות של היוצרים ללכת בכיוונים שונים מהנוסחה הרגילה והשחוקה.
כי לא צריך להחמיא לסרט לא טוב רק בגלל שהוא מנסה לעשות משהו שונה?
גם במקרה של הנצחיים, יופי שמארוול מנסים לצאת מהנוסחא שלהם, אבל זה לא מספיק צריך גם לייצר סרט טוב שעובד בתוך היקום.
ולגבי הסרט של דוקטור סטריינג היציאה מהתבנית והטביעת אצבע של רייצי זה לגמרי דברים שאהבתי, פשוט התסריט לא עובד ומתעלם מדברים חשובים שקרו ביקום הזה.
ובעיני אנשים מסוימים זאת המעלה העיקרית שלו.
(ל"ת)
לדעתי אחד הסרטים הטובים ביותר ב mcu
מה לא עובד בתסריט? שהוא לא דוחף את הסרט בכוח להיות עוד קדימון לסרט אחר?
ובעולם שבו עפו על ספיידרמן אין דרך הביתה, שהוא בערך בעל התסריט המחורר והעצלני בעולם, ובאופן כללי מרבית הסרטים ביקום הזה הם לא בדיוק פאר היצירה התסריטאית, איך אפשר לבוא בטענות לסרט כמו דוקטור סטריינג דווקא על התסריט? ממה שאני קורא אנשים רבים לא אהבו את דווקא הסגנון השונה של הסרט.
מה לא עובד בתסריט
המוטיבציה של הנבל
ההיגיון הפנימי של השימוש בכוחות של הנבל
הדינימיקה בין הדמות הראשית והדמות שהוא מלווה לאורך כל הסרט
מסע הגיבור שהוא מנסה לדון בו על אושר וסיפוק אבל רק בסוף הסרט נזכר שזה התימה שלו וזורק מונולוג לא משכנע וחושב שזה הופך את כל הסרט למסע כלשהו
דיאלוגים
חוקיות העולם (איזה קסם חזק יותר מאיזה קסם. למה הקסם הזה חזק יותר מהקסם האחר)
הדמות של אמריקה צ'אבז
כן, יש גם עניינים מציקים בנוגע לאחדות הסרט עם היקום שמסביבו (היי, מישהו רוצה להתייחס לויז'ן כאילו… בכלל?) אבל הבעיה עם התסריט היא ממש לא החריגות שלו בנוגע לסרטים אחרים ביקום.
וכלומר.. גם הסרט הזה הוא עוד קדימון לסרט אחר בסופו של דבר. אז זה בהחלט עוד אחד מהבעיות בתסריט שלו.
זה שיש בסרטים אחרים בעיות בחוקיות
לא אומר שאין בסרט הזה בעיה של חוקיות. בסרט הזה העניין בוטל יותר כי זה יותר מסצנה פה סצנה שם, אלא כל בסיס הסרט הוא קרב קוסמים שלא ברור מי יותר חזק, באיזה גבול של כוח, ולמה.
נכון
אבל עדיין, לא הייתי מצפה שזה יעלה כנקודה לרעת הסרט, בשעה שכל הסרטים של מארוול סובלים מאותה תופעה בדיוק ולא זכור לי שאי פעם מישהו התעכב על זה. בסרט הזה עוד יותר היה לי קל לקבל זאת, כי מדובר בכוחות שלא מבוססים על כוח פיזי או כלי נשק, ויותר קשה להסביר אותם. אבל זה אני.
שוב, זה שיש בעיות בתסריט לא אומר שהן יפריעו לכולם
או יפריעו באותה מידה.
הנקודה שלי היא שלא הצלחתי להרגיש איום בסרט הזה כי לא היה לי קנה מידה של מה אפשרי ומה לא, מה סקאלת מערכת הכוחות ומה האפשרויות שעומדות בפני האנשים.
בסרט שהוא מעין-מרדף ארוך בלתי פוסק שבו עצם העניין הוא מאזן הכוחות, זה היה לי קריטי ופשוט לא הורגש – אם הנבל כל כך חזק למה בעצם משהו בסרט קורה בכלל. "כי הוא מתחשב"? זאת לא סיבה הגיונית.
בנוגע לשאלת הסרטים האחרים – כל סרטי הבלוקבאסטר (לא רק של מארוול) סובלים מבעיות מהסוג הזה, ולרוב מפצים במשהו. או משהו אחר בתסריט, או משהו בתחום אחר. כאן לא היה (מספיק) מהפיצוי הזה, והבעיות היו רבות מדי (בעיניי).
אז שוב, אולי זה לא מפריע לך וזה בסדר – אבל הבעיות של התסריט זה ממש לא "זה לא סרט מארוול נוסחתי"/"זה לא קדימון לסרט אחר".
אני חובבת מאוד את היקום הקולנועי של מארוול
(ובינתיים גם את רוב הסדרות שצפיתי בהן) ונהניתי מהסרט. יש בהחלט מה לנטפק בו, אבל ברוב הסרטים זה לא מפריע לי בזמן הצפייה, ולמען האמת גם לא נורא מפריע לי בדיעבד… אני לא מהאנשים שמקטרים על שינויים בדמות (כל עוד הוא לא חריג מדי או שאפשר להסביר אותו בקלות, דיינו) או "בגידה" בקו הזמן (כנ"ל) או כל דבר אחר. אם לסרט יש היגיון סביר שמחזיק מעמד בזמן הצפייה שלי בו, היה מותח/מעניין, נהנית וכו' – באתי על סיפוקי, תודה ושלום (אל תבואו לי בחלום, אני כבר אבוא לקולנוע בזמני הפנוי).
שמתם לב שבאז שנייה לפני שהסרט התחיל?
זה היה חמוד
חייב לציין שבתור אחד שנהנה מאוד מהסרט וחושב שהוא מוצלח למדי
דווקא סצינת הקרב המוזיקלי, שבביקורת תוארה כאחת הטובות שבסרט, היא בעיני די מטופשת ומביכה ברמות סם ריימיות מוכרות.
לא אגיד שאין בה גם משהו מהנה, אבל זה עדיין מרגיש מטופש ומביך.
מסוג הסצינות שרק סם ריימי יכול להכניס לסרטים שלו.
זה מגיע משום מקום, אין לזה שום היגיון או סיבה עלילתית וזה די מטופש ומביך, או במילים אחרות: הסגנון המוכר של ריימי.
לא ראיתי את הספיידרמן הזה אז לא הכרתי את סצנת הריקוד הזו. תודה רבה לך
(ל"ת)
מאיזה גיל הסרט מתאים לדעתכם?
הוא הוגבל בארץ לגיל 12 ומעלה. מקריאת התגובות פה אני מתרשם שהאימה המדוברת לא מאוד אימתית, אבל ליתר ביטחון – האם אתם הייתם ממליצים לקחת אליו ילד בן 12 (שצפה כמעט בכל סרטי ה-MCU)?
לדעתי לא מפחיד בכלל
יש בו אלמנטים של סרטי אימה, אבל הסרט לא מפחיד לטעמי. מצד שני, יש ילדים שחוטפים סיוטים מסרטים כמו אליס בארץ הפלאות, אז מה אני מבין.
קצת תלוי בילד בן 12
יש בסרט כמה הבהלות ולא מעט דימויים אלימים (אנשים שנחצים לשניים, למשל) – אם כי הרבה מהם לא נראים באופן מפורט על המסך. זה בהחלט הסרט הכי מפחיד אצל מארוול עד כה, אבל זה אומר מעט מאוד.
אם הילד שלך טיפה רגיש לאימה לא הייתי ממליץ בכלל
כבוגר, זה היה לי קשה לצפייה. אתה יודע כמה הילד שלך רגיש בסופו של דבר ועל פי תכנים קודמים שהוא צפה. אני ממליץ לשקול בכובד ראש לפני.
הרגע תיארת את כל סרטי הרובוטריקים.
(ל"ת)
מינוס מייגן פוקס.
(ל"ת)
רגע, זה לא היה דם?
אני הייתי בטוח במהלך הצפייה שזה דם.
גם אם זה לא דם, זה נראה אחד לאחד כמו דם, כך שלא ברור לי איך דבר כזה אמור היה להשפיע על הדירוג.
אתה מכיר את הסיפור למה לקלינגונים יש דם ורוד?
(ל"ת)
לא
(ל"ת)
בסרט מסע בין כוכבים 6, יש סצינה שבה יורים בקלינגונים
ויש המון בועות של דם מרחפות.
אבל הסרט היה אמור להיות PG-13, ולכן הדם שלהם ורוד.
אבל את זה אני עוד יכול להבין
אני די בטוח שאם לגרמלינים ב״גרמלינס״ היה דם אדום, הייתי מזועזע הרבה יותר מסצינות רבות בסרט.
כן, לשינוי הצבע יש השפעה על המוח שמפחיתה את אפקט הזעזוע.
אבל פה אני בכלל לא שמתי לב לשוני במראה מדם רגיל (כשדם נקרש הוא נהיה כהה יותר), ולכן לא ברור לי איך זה אמור להשפיע על הדירוג.
אם אני ראיתי את זה כדם לכל דבר ועניין, אז סביר שעוד אנשים ראו את זה כך ולכן זה לא רלוונטי העובדה ש״רשמית״ זה לא דם, מה שמשנה זה מה אנשים רואים.
ועדיין, לאורך הסיקוונס הזה לא יכולתי שלא לחשוב על קארי
(ל"ת)
לא תאמינו מה קרה להם
הם לא אוהבים מקדונלדס, אבל תמיד אוכלים במקדונלס (לא אני, אני באמת לא סובל מקדונלדס ולכן לא אוכל שם), עכשיו תמיד הם מתלוננים כשהם שם, למה האוכל כזה ממוחזר והטעם לא זר?יום אחד הופתעתי לראותם עם חיוך על פניהם ואמרו לי שהטעם היה שונה ומיוחד, פתאום היה להם מגעיל קצת בפה ואפילו קצת מסריח. האח הקטן גיהק והתחיל להקיא ואני שאלתי את המוכר, מה קרה שהם ככה מגיבים? ואימה הייתה בפניו, אוי לא הם כנראה אכלו מנה ניסיונית, שהתעפשה שבוע על המגשונית. אחרי שנרגעו מבחילת התולעת, השאירוני בשוק, הם הודו למוכר, על המנה השונה והמוצלחת.
המרמור הזה לא מתאים
יותר חיבבתי אותך במוד "התלהבות חסרת פרופורציות"
ברשותך אשמור על המוד של המ' ואצא מדוייק
3 ממי'ם בשבילך, ממ"מ – ממורמר מקדונלדס מתלונן.
לא שמעתי בשום מקום שהכריזו על סרט למכשפת השני
אם יש לך מקור, אשמח לראות.
אז מישהו חוץ ממני שם לב למינוטאור בקאמאר-טאג׳?
כלומר, אני יודע שזה היקום הקולנועי של מארוול והכל יכול להיות, אז למה שלא יהיו גם מינוטאורים בעולם הזה, אבל בשום שלב לא התייחסו לעובדה שיש שם מינוטאור ונתנו לנו איזשהו הסבר לכך שמינוטאורים הם אמיתיים.
הוא פשוט נמצא שם כאחד המכשפים ואף אחד אפילו לא מרגיש שזה מוזר במקצת.
אז אם החלטתם שביקום הזה יש גם מינוטאורים, סבבה, רק למה לא להסביר לנו את זה בצורה מפורשת או לעשות משהו עם זה שיש מינוטאורים ביקום של מארוול במקום סתם לשים אותו ברקע בלי שהוא עושה משהו חשוב אחד?
לא ראיתי את הסרט
אבל אני יודע שיש דמות קוסם מינוטאור בקומיקס של סטריינג'. זו דמות בינונית בחשיבות שלה, לא משהו גדול. אין משהו מיוחד בעובדה שהיא חצי פרה.
למה ספציפית מינוטאור מפריע לך? מה ההבדל מכל חייזר אחר?
הוולקירי רכבו על פגסוס בראגנארוק למיטב זיכרוני. לא אמרו כלום.
אבל על הקטע שהמיתולוגיה הנורדית היא אמיתית אנחנו כבר יודעים
והם לא חיו על כדור הארץ, אלא באסגרד שבחלל.
אם יש מינוטאורים בעולם של מארוול, הם לא חיים על כדור הארץ והמפגש הראשון שלהם עם כדור הארץ צריך להיות משהו שאנו חוזים בו כשם שחזינו בהגעתו של ת׳ור לכדור הארץ.
העניין הוא שמעולם לא ראינו מינוטאורים, גם לא כשראינו בפעם הקודמת את קמאר-טאג׳ ואף אחד לא טורח להסביר לנו מאיפה המינוטאור הזה מגיע, כאילו אנחנו כבר יודעים שיש מינוטאורים בעולם.
אני לא יודע איך זה בקומיקס, אבל ביקום הקולנועי אני מצפה שאם פתאום אנחנו רואים לראשונה יצור מגזע שנחשב מיתולוגי מסתובב בכדור הארץ כאחד האדם, יהיה איזשהו הסבר ל״מה הוא ומאיפה הוא״ ולא שהוא יהיה ברקע ואף אחד אפילו לא יתיחס לקיומו.
אבל מצד שני, אולי הסבירו לנו כבר על המינוטאור הזה בסרט שבו הראו לנו את מורדו הופך לאויבו המושבע של סטריינג׳, אותו סרט שנראה שדילגו לנו עליו.
בחלק מסרטי מלחמת הכוכבים עשו זאת יפה
אתה רואה ברקע דברים שונים ומשונים וההתנהלות לא יפה ונקייה: אתה מקבל רושם של עולם מלא תוכן, שאתה מקבל צוהר רק לחלק ממנו.
היה דיון באתר לפני כמה זמן בנושא האם צריך עולמות מלאים ובנויים היטב. הדעה שלי שלא: שצריך רק מצג טוב ומעניין. אתה רואה פתאום מינוטאור ואומר לעצמך, היי, אולי זה קשור למיתולוגיות שיש לנו? אולי הוא המקור?
כמו שהמפלצת הכי מפחידה כשעדיין לא רואים אותה, כך העלילות האפשריות שאתה משלים בראש לעצמך הן הכי מסקרנות (חשבו על ההייפ שנוצר מרמיזות בטריילרים).
אולי האזכור של "מרכבות האש" העולות השמיימה זה בעצם חלליות של חייזרים מלפני מלא שנים? יאללה נעשה סרט בערוץ ההיסטוריה!
אבל זה בדיוק ההבדל
מלחמת הכוכבים מתרחש בגלקסיה רחוקה רחוקה, כך שאני לא מצפה לדעת הכל ולהכיר כל יצור.
גם במארוול, כשמציגים לנו כוכבים אחרים, אני לא צריך שיסבירו לי על כל דבר, כי אני בסדר עם חוסר הידיעה.
אבל בכדור הארץ, כשעד עכשיו לא ראינו מעולם שמסתובבים בחופשיות יצורים מיתולוגיים בלי שזה יהיה עניין, זה קצת מוזר כשאין הסבר.
אם זה היה דבר רגיל שמסתובבים בכדור הארץ כל מיני יצורים מיתולוגיים, אולי זה היה נראה טבעי, אבל עד עכשיו ראינו מספיק פעמים את כדור הארץ ביקום של מארוול ולא ראינו יצורים מיתולוגיים מסתובבים חופשי בלי שזה יצור עניין כלשהו.
הרי אפילו כשאנחנו לא צריכים אקספוזיציה ויודעים מי זה החייזר על כדור הארץ, עדיין יש התיחסויות לכך שזה לא טבעי. כך באנדגיים, כשהסתובב בכדור הארץ ראקון מדבר, היו כמה התיחסויות לכך שבשביל בני האדם על כדור הארץ זה בהחלט לא משהו רגיל, אפילו שכבר ידענו מי זה רוקט ראקון ולא היינו צריכים הסבר.
כדור הארץ של מארוול דומה במידת מה לכדור הארץ שלנו ומאוכלס ע״י יצורי כדור הארץ, וכשמגיע יצור שלא מוכר לכדור הארץ יש התיחסות לכך כשם שהייתה התיחסות לכך אם זה היה קורה בעולם שלנו. זה, בכל אופן, מה שהיה עד עכשיו, והגיוני היה להמשיך את זה גם כאן.
אוקי. מקבל בערך
כי זה עדיין בחלק של הקוסמים של כדור הארץ. כמו הארי פוטר כזה, אז אני מצפה לראות דברים יוצאי דופן.
צודק
אני עומדת מתוקנת
בדיוק כמו ש-Two Face דיבר ב"האביר האפל".
כנראה שעם מספיק כח רצון, אפשר לדלג מעל מגבלות שרירותיות כאלה.
מארוול אולד סקול
בפייזים הראשונים אני זוכרת ראיונות עם קווין פייגי שהוא אמר שגיבורי על זה לא ז'אנר מבחינתו. אלו דמויות שבמקרה יש להם כוחות מיוחדים בתוך סוגות אחרות. אז יש דרמה פוליטית, טרגדיה/קומדיה שייקסיפירית, סרט שודים, סבונית חלל וכו…. ובפייז 3 ותחילת 4 פתאום יותר ויותר סרטים הרגישו כמו סרטי אקשן גנריים. סרטי אקשן גנריים עשויים טוב, סרטי אקשן מהסוג שכיף לבזבז עליהם שעתיים, ומדי פעם אפילו אקשן איכותי, אבל אי אפשר לשייך אותם לשום סוגה שהיא לא "סרט אקשן גיבורי על".
והנה חזרנו ל"מה קורה אם יש גיבורי על ב…" כשהפעם הסוגה היא סרט אימה. וזה רעיון מגניב. הוא בעייתי מבחינתי בתור פחדנית אקסטרה שלא מסתדרת אפילו לא עם טיפת גור וג'אמפ סקיירס מקפיצים לה את הנשמה, אבל אני מעריכה את הנסיון לחדש ומצד שני להחזיר את את הסרטים של מארוול לבסיס שעשה אותם טובים, להתייחס אליהם בתור עוד משהו מעבר ל"סרט גיבורי על". ואני מקווה שזה כן איזשהו סימן טוב לעתיד.
יש טרוניות ספציפיות שכשיהיה לי כח אתייחס אליהם בהודעה מספיילרת, אבל מבחינתי זה דווקא חזרה למקורות ואני בעד, גם אם את הסרט הספציפי הזה אין שום סיכוי שאראה שוב.
רגע, למה "לא"?
הרי כתבתי שנטשה אהובה מאוד (זו כל הנקודה) ולא בזכות מארוול, שלא נתנו לה סדרת סרטים משלה… זו כל הנקודה. היא לא קיבלה סרט מקור משלה ב"שלב 1" ולא סדרת סרטים בשמה, היא תמיד התארחה בסרטים של אחרים ונתנה להם קונטרה, תמיד הייתה שחקנית צוות מופלאה שלא קיבלה את הבמה לעצמה. והינה ת'ור ממשיך ומקבל עכשיו סרט רביעי, ונטשה קיבלה בסופו של דבר סרט שנראה בעיקר כאילו ניסו לצאת לידי חובה. הטרוניה שלי היא שעד "קפטן מארוול" לא קיבלנו באמת אף סרט ברמה כזאת על גיבורת-על, ולתחושתי זה מעט מדי ומאוחר מדי (ולפחות בינתיים נראה שהיא גם לא זכתה לאהדה גדולה במיוחד).
כנראה לא הבנתי אותך נכון.
חשבתי שאת אומרת משהו אחר.
בכל מקרה ייתכן שהמקור להחלטות הוא לא מגדרי אלא רגשי נטו, זה נכון, אבל התוצר של ההחלטות מגביר את הבעיה המגדרית (שגם ככה קיימת), וזה צריך להיות שיקול בעיני.
האמת ששכחתי את זה.
שכחתי את רוב מה שראיתי ב"מה אם".
אני חושבת שהפרק היחיד שאני זוכרת ממנו משהו ב"מה אם" זה הפרק של ד"ר סטריינג'.
(והראש של אנטמן בפרק הזומבים)
ג'ורג' ר.ר. מרטין בממדי הטירוף
איך ששמעתי את תקציר העלילה של הסרט הנוכחי היו לי חשדות בנושא, ואחרי שראיתי את הסרט הן די התחזקו. בקיצור נמרץ: קצת אחרי שהוא נהיה סופר מד"ב ידוע, ג'ורג' ר.ר. מרטין פנה למרוול (לאורך ילדותו ונעוריו הוא היה חובב קומיקס נלהב וכותב סדרתי למדורי המכתבים של החוברות האהובות עליו) והציע להם את שירותיו ככותב. הם דחו אותו בבוז. וכך, כפי שמרטין כתב בהקדמה לאחד מאוספי הסיפורים שלו, "ביקום חלופי כלשהו, אני יושב וצופה בעיבוד התורן לקומיקס של מרוול ומקלל אותם על המיליונים שהם עושים בלי לשלם לי גרוש בתמלוגים".
והנה מגיע "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" והיקום החלופי שמרטין דיבר עליו דילג ישר ליקום שלנו.
בסוף שנות ה80, אחרי כשלון מסחרי של הספר שלו The Armageddon Rag, מרטין נאלץ להפוך את הקריירה הספרותית שלו לקריירה משנית ולעבור לקריירה טלוויזיונית כדי להתפרנס. לשיא הקריירה הטלוויזיונית שלו הוא הגיע עם Doorways פיילוט שהוא כתב והפיק, שהתבסס באופן רופף על אחד מהסיפורים הקצרים שלו*. הרשת שהזמינה את הפיילוט התלהבה, הזמינה ממנו עוד שישה תסריטים לפרקים נוספים, הבטיחה לעלות עם הסדרה באמצע העונה… ואז ההנהלה ברשת התחלפה. ההנהלה החדשה הודיעה למרטין שבעצם הם לא רוצים את הסדרה שלו, תודה ושלום. מרטין החליט בעקבות האפיזודה הזאת שעם הטלוויזיה הוא גמר, והלך לכתוב סדרת ספרים שאולי שמעתם עליה.
למה אני מספר לכם את כל זה? ובכן, העלילה של אותו פיילוט, בלי יותר מדי ספוילרים:
אשה מסתורית מופיעה משום מקום בעולם שלנו, וההופעה שלה גורמת הרבה מאוד נזק היקפי שמעורבים בו כלי רכב. רופא שוחר-טוב נחלץ לעזרתה, ומגלה שאותה אשה מסוגלת לעבור בין יקומים חלופיים, כשקבוצת יצורים מפלצתיים שמסוגלים גם הם לעבור בין ייקומים כאלה רודפת אחריה. במהלך בריחה מאותם יצורים, אותו רופא מוצא את עצמו נזרק, ביחד עם אותה אשה, לאחד מאותם ייקומים, תוך שהוא משאיר מאחור את ארוסתו בייקום שלנו.
עד כאן הצבת הכלים על הלוח, שהדמיון בינה לבין הסרט הנדון פה די זועק לשמיים. מכאן ואילך הדברים כבר מאוד שונים – במיוחד באופי של הייקום החלופי שהגיבור והגיבורה מגיעים אליו (אגב, אחד הפספוסים הגדולים של הסרט לטעמי – הייקום החלופי שסטריינג' ואמריקה מגיעים אליו עושה רושם מעניין ולא הייתי מתנגד אם הסרט היה חוקר אותו עוד קצת). ועדיין, התמיכה הנפשית שסטריינג' ואמריקה נותנים זה לזו לקראת סוף הסרט, והשינוי הנפשי שגם הוא וגם היא עוברים מאוד מזכירים את התהליך שעוברים הגיבורים בפיילוט של מרטין.
"בממדי הטירוף" נמצא בחברה טובה – Doorways זכה לכבוד המפוקפק של להיות כנראה הפיילוט הכושל המשפיע ביותר בהיסטוריה, כשיצירות שהושפעו ממנו כוללות את "גולשים בזמן" (בוודאות), "לעולם לא עולם" (אני יותר ממשוכנע), "האלמנט החמישי" (יכול להיות) ו-"מטריקס" (אולי). אני גם די בטוח שריימי לכל הפחות שמע על הפיילוט – כל סיפור ההפקה שלו והיציאה שלו לוידאו התרחש בערך בתקופה שבה ריימי עצמו נכנס לתחום הטלוויזיה. מעבר לזה? אין לי מושג. אבל כל הסיפור קצת מצחיק בהתחשב לא רק בציטוט של מרטין שפתח את הפוסט הזה אלא גם בעובדה שלפני כמה שנים מרטין הצהיר שהוא ישמח לכתוב לקומיקס על הדמות האהובה עליו, דוקטור סטריינג'. כמו שאפשר להבין, אני חושד שבמובן כזה או אחר זה אכן קרה.**
* לטעמי הסיפור הזה הוא הדבר הכי טוב שמרטין כתב אי פעם. אזהרה: סביר מאוד שתבכו בתום הקריאה.
https://www.fantasy-magazine.com/fm/fiction/the-lonely-songs-of-laren-dorr/
** משהו ששמתי לב אליו בקרדיטים: אחרי האזכור המתחייב של סטן לי וסטיב דיטקו, הופיעה רשימה ארוכה של כותבים ואמנים שעבדו על הדמות לאורך השנים. לא יודע אם כולם, אבל הרבה מאוד מהם. מחווה יפה מאוד; עשו אותה גם בסרטים קודמים של מרוול?
תודה על ההעשרה רז, ומצטרף להמלצה בסוף.
ובכלל, מרטין כתב לא מעט סיפורים קצרים מוצלחים מאוד, רבים מהם גם עדיפים על חלק מהספרים שפורסמו עד כה (ואי פעם, כי בהצלחה) בסדרה שהפכה אותו לעשיר באמת.
אגב, הפיילוט של Doorways זמין לצפיה בפריים וידאו, לסקרנים:
https://www.amazon.com/Doorways-Anne-Guernac/dp/B008GHA03G/ref=sr_1_1?crid=313K8J7HOEWOC&dib=eyJ2IjoiMSJ9.SNwT9JozdTHvZaiusS4q2jT_IZWr-cu8KOJ2rTOiLExMiZ4aQOtV4bBeOcuTR4xgp9aGkI4eaQdRQfCZGbwCfVbvxkVZx2H7T15l6zDVZFEIyLtFNX3qroA_yH8vp-UOaI0DtJ4Qj3ygF1tnKx3f2h9VLHKnTUDRMyOU0wuQ9JTmn1F1uKGjcLkDK6Wscm7CqvjhaoCRMIo3rna_-ogguXJ6yYO8w8lh2bPTwRF5e3A.5WCzbCGjNtZJQYb2sPIEPqqW51gbaFSdpsv9bVg-9Tk&dib_tag=se&keywords=doorways&qid=1715664792&s=instant-video&sprefix=doorways%2Cinstant-video%2C228&sr=1-1
מסכים
גם לי זה צרם קצת
ואו כמה ספוילרים
ספויילרים מעלי
(ל"ת)
ספויילרים מעלי, שכחתי לסמן. סליחה!
(ל"ת)
אוקיי, יכולה להבין את הביקורת הפמיניסטית.
על וונדה.
לא ראיתי עניין כזה על אמריקה וכריסטין, ואני אשמח (לא בציניות! ברצינות!) לראות מה החמצתי.
כי בעיניי אמריקה הייתה יכולה להיות גם ילד פעור עיניים באותה מידה, והיא אפילו הזכירה לי גיבורים בנים ספציפיים (חתול מחיי קסם, בסטיאן מהסיפור שאינו נגמר, האחיין ההוא של הקוסם מאחיינו של הקוסם). חשבתי שהיא ילדה סתם מתוך תקינות פוליטית.
כריסטין היא קלישאה
אני לא זוכרת את השם של הטרופ אבל זו אישה שכל המהות שלה היא
א. להוות את מושא האהבה של הגבר
ב. להבליט תכונות מסויימות בגבר.
ג. להציל את הגבר (מטפורית או מילולית).
בשיא כנות- שני סרטים+פרק מה אם אחד ואני לא יכולה לחשוב על שום תכונה שמאפיינת את כריסטין חוץ מ"חכמה ואמיצה" גנרי כזה. סטריינג' מאוהב בה. איך אני יודעת? אמרו לי את זה. למה הוא אוהב אותה? כי ככה. לא חושבת שיש לי איזשהי דרך לדעת את זה מהתסריט. אין שום טיפול דמות של כריסטין כי לכריסטין אין דמות. היא פלקט. אני בעיקר אומרת תודה שטרחו לתת לה שם. תחליפי אותה בשחקנית אחרת, בדמות אחרת וכלום בתסריט לא ישתנה.
לפפר היה אופי. לא קונסיסטנטי וגבינית היא אחת המעצבנות בעיני אבל לדמות היה אופי מוגדר משלה. לפגי קרטר היה אופי – מספיק אופי כדי להחזיק על הגב שתי עונות של מיני-סדרה. פעמיים MJ וגוון אחת – ולשלושתן היה אופי. אף אחד לא יתבלבל בין MJ של ספיידרטובי לMJ של ספיידרטום. אפילו לאישתו של הוקאיי בשלוש ורבע דקות שהופיעה בנוקמים 2, ובשני אסמסים בהוקאיי היה יותר אופי.
בכנות – אין לי מושג איזה תכונות יש לדמות של כריסטין חוץ מ"מושא האהבה של סטריינג' "
לגבי אמריקה- אני מסכימה איתך ששם הקלישאתיות יותר קשורה לילדותיות של הדמות מאשר לנשיות שלה, אבל היא לחלוטין דמות של ילדה פעורה שצריכה "ללמוד להאמין בעצמה". והסיבה שהיא למדה להאמין בעצמה בתזמון שבו היא למדה להאמין בעצמה זה כי התסריט אמר לה ששם היא צריכה ללמוד להאמין בעצמה. זה כל כך גנרי וצפוי שאני אפילו לא חושבת שיש טעם לסמן את זה כספויילר. אבל שוב, שם הבעיה היא פחות פמיניזם. יותר כתיבה גרועה באופן כללי.
טוב, אני חושבת שבשתיהן זה פשוט חוסר טרחה לכתוב דמויות שהן לא סטריינג' ו-וונדה בסרט הזה. מלבד שניהם, כל הדמויות הן רפרנסים להיכרות מוקדמת עם הדמויות או ליצירות אחרות (לא הכרתי את הדמות של המכשף העליון האסיאתי, ואחרי סרט שלם אני עדיין לא מכירה אותו, רק מצטערת שהוא לא מת באף שלב שחשבתי שהוא מת כבר). חשבתי שהחמצתי משהו אפל יותר ולפחות אני שמחה שלא.
אגב, גם בתור מישהי שהכירה את ספיידרטובי בעל פה ובילתה אתו ילדות שלמה, לא הבחנתי באופי מוגדר של MJ ההיא. היא רצתה להיות שחקנית וזמרת, וכריסטין היא רופאה. MJ צרחה ממש טוב ודאגה תמיד להיחטף על ידי הרעים או לצאת עם בחורים שהם לא ספיידי- הארי והבן של עורך העיתון (לא חזקה בשמות כרגע). למעשה, כדי להסביר לי בילדותי את הטענות שלך על כריסטין, הביאו לי את MJ ההיא.
וכריסטין מקבלת את הזכות לזרוק את סטריינג', וכמה פעמים אם הבנתי נכון, כי הוא מאוהב בעצמו ושתלטן שלא רואה ממטר, אף אחד ושום דבר. הוא כל כך בלתי נסבל שזה נראה לי יותר מהנה מאופי או מדמות מורכבת
בגלל שהנבלות של וונדה קשורה לאימהות שלה, אני רואה איך זה שוביניסטי. אבל גם עוצלי גוצלי והחלילן מהמלין לא הראו יחס בריא לחוסר יכולתם להיות הורים ביולוגיים לילדים, והם היו גברים. וונדה הזכירה לי בעיקר את הארכיטיפ של עוצלי גוצלי.
MJ ספיידרטובי
תראי, יכול להיות שאני זוכרת לה חסד נעורים. ואני לא חושבת שהיה לה *הרבה* אופי, אבל ממה שזכרתי כן היה לה אופי (מעצבן, אבל היה…).
אבל אפילו בדוגמא שנתת אפשר לראות את ההבדלים כי רצתה להיות שחקנית וזמרת זה כבר איזשהו אייג'נסי. יש משהו שהוא בסטטוס של *לא* (בסרט הראשון היא לא שחקנית וזמרת) והופך לסטטוס של *כן* (בסרט השלישי היא כבר מככבת במחזה) והוא לא קשור לגיבור הראשי שלנו. יש לה רצון משלה שהיא מוציאה אותו לפועל. הוא משני, זו דמות נשית שרחוקה מלהיות מושלמת ויש בה המון בעיות. אבל זה שגם מול הדמות המשנית הזו כריסטין נופלת בהשוואה עוד יותר מוכיח את הנקודה שלי.
כריסטין כבר רופאה, אין לה שום דבר שהיא פועלת לכיוונו, וגם את פרט המידע הזה די ביטלו בסרט השני והפכו אותה לחוקרת מימדים.כאילו יש הקבלה בין המיומנויות הנדרשות כדי להיות רופאה מנתחת לבין המיומנויות הנדרשות כדי להיות חוקרת עולמות מקבילים . וגם שם לא ברור מה היא חוקרת ומה מטרת המחקר הזה ומה היא מנסה לגלות. גם זה שהיא זרקה את סטריינג' זה לצורך ההתפתחות של הדמות של סטריינג'. זה לא באמת קשור אליה. היא לא חוותה שום פיתוח דמות בעקבות זאת. היא בדיוק מי שהיא היתה קודם. אין לה שום אייגנסי מש עצמה שהוא לא לשרת את מה שסטריינג' צריך באותו הרגע (ולא משנה אם מה שהוא צריך באותו הרגע זה מקל או גזר).
רק הבהרה
שלא ישתמע מדברי שאני טוען שמלחמת הכוכבים מציג ייצוג נשי בצורה טובה ומכובדת, כי אני ממש לא חושב כך.
ספציפית דיברתי על האופי שנתנו ללאה, שזה דבר שהטרילוגיה מצטיינת בו, אבל אני לא שוכח גם את זה שהיא ליטרלי האישה היחידה בטרילוגיה וחמור יותר: היא ממש הוטרדה מינית על ידי האן בסצינה שלצערי הפכה לקלאסית ומובילה להתאהבות שלה בהאן.
הסרט ממש מראה שגבר מטריד מינית אישה ובעקבות זה היא מתאהבת בו, שזה מסר הרסני ומחריד וקשה לי להאמין שהוא נמצא בסרט כל כך קלאסי ונראה שלאף אחד כמעט אין בעייה עם זה.
ועוד לא התחלתי לדבר על לאה השפחה ועל פאדמה בטרילוגיית הפריקוולים.
בקיצור, הייצוג הנשי במלחמת הכוכבים הוא מעליב, אבל לפחות בכל הנוגע לאיפיון של הדמות הנשית הם עשו את זה יותר טוב מהרבה סרטים מודרניים.
אתה כמובן צודק, רק שזו הפואנטה שלי
בדיוק כמו הסיפא שנתת על ליאה –
זה לא שהדמויות האחרות הן מושלמות מלאות נפח ועם סיפור עלילתי מלא משלהן. הן פשוט יותר מ"כלום". לא רף מאוד גבוה לעמוד בו, אבל נתנו להן משהו. בחלק מהמקרים את המינימום ההכרחי ובחלק מהמקרים קצת יותר, אבל זה לא שמארוול באופן עקרוני מתייחסים בצורה נורמלית לדמויות הנשיות שלהן. אני פשוט אומרת שפה אין אפילו את המינימום ההכרחי.
פעמיים לא.
קודם כל – ברמה הטכנית לחלוטין הסרט עובד מבחן בכדל כי יש שתי דמויות נשיות שיש להן שם שמדברות על משהו שהוא לא מערכת יחסים עם גבר (אמריקה וכריסטין מדברות על העולמות, וונדה פגי וקפטן מארוול הולכות מכות)
דבר שני זה לא "אפילו" מנקודת מבטו של סטריינג'. אלא *רק* מנקודת מבטו של סטריינג'. כל מה שאנחנו יודעים על כריסטין שור לנקודת מבטו של סטריינג' והתפקיד היחיד שלה הוא להיות זו שלא מתרשמת מהכוחות שלו. די סגורה על זה שזה תיאור הדמות היחיד שלה, וגם הוא – מאופיין על בסיס הגיבור. זה נכון שברמה מסויימת כולם שם כדי לאפיין את הגיבור אבל בדרך כלל נהוגג לתת להם תכונה נוספת, סתם כדי שלא יהיה משעמם. במקרה הזה לא מצאתי אחת כזו.
הנקודה שלי
שאם דמות לא מתרשמת מדמות הגיבור, מפני שחסר לו ערכים האנושיים שהיא מאמינה בהם, זה עצמו מספר על דמות עם המון אופי וערכים, גם אם הסרט לא מראה אותם.
אני לא רואה בעיה בדמויות משנה שמשרתות דמויות ראשיות
את צודקת במה שכתבת על כריסטין, אבל זה לא ייחודי לסרט הזה והוא לא שמור רק לנשים. תכלס גם "הדוד בן" הוא לא יותר ממכשיר עלילה.
אגב, אחת הסיבות שאני רואה ב"בת הים הקטנה" סרט פמיניסטי לתקופתו (הכול יחסי כמובן; אבל יותר משנותנים לו קרדיט) היא שהנסיך אריק הוא פלקט מוחלט. הוא יפה ולא חכם במיוחד, והוא חייב לה את חייו.
כל הנסיכים בימי וולט דיסני היו אפילו יותר פלקטיים
אם אינני טועה, היחיד מבין שלושתם (הנסיך בשלגיה, הנסיך בסינדרלה והנסיך ביפהפיה הנרדמת) שיש לו בכלל שם, זה הנסיך פיליפ מהיפהפיה הנרדמת.
כך שאני לא רואה פה משהו פמניסטי, אלא פשוט המשך של איך שהנסיכים היו מיוצגים עד אז באולפני דיסני.
אם כבר, אז החידוש היה לאחר מכן, כשביפה והחיה ובאלאדין העניקו אישיות לנסיך ונתנו לו עומק וסיפור רקע, במקום להיות רק מושא אהבה שטחי של הנסיכה.
אבל כן, זה שהוא חב לה את חייו, זה בהחלט חידוש פמיניסטי של הסרט.
נקודה יפה, אז זה רק מחזק יותר את הנקודה שלי
שזה לא בהכרח שמור דווקא לדמויות נשים. עברו שנים רבות מאז צפיתי בסרטים ההם, אני זוכרת בעיקר שהנסיך הגיע בשלב מתקדם יחסית בעלילה וכמובן כדי להציל את הבחורה. ב"בת הים הקטנה" הוא הופיע כבר במערכה הראשונה והדינמיקה הייתה שונה, אז הייתה ציפייה הגיונית שהוא יהיה דמות עם קצת בשר, אבל הוא נשאר בעיקר חתיך טוב לא חריף במיוחד…
יש הבדל בין דמויות משנה ובין מושא אהבה.
יש הבדל הין באופן שבו מתייחסים לדמויות גבריות בקולנוע לדמויות נשיות. ויש הבדל בין דמות שבהגדרה התפקיד שלה נגמר בחצי שעה הראשונה של הסרט הראשון לבין דמות שמלווה אותנו כבר שני סרטים (וגם שם – בספיידרמן המופלא האנדרייטד הדוד בן בהחלט הרבה יותר אופי ממה שיש פה לכריסטין).
עכשיו – האם זה לא ייחודי לכריסטין וזה לא ייחודי לדמויות נשיות? צודקת, זה קורה הרבה. ובכל הפעמים שזה קורה זה נקודה לרעה בסרט. לא קרה שחשבתי "הממ…. לדמות הזו אין אופי בכלל, אבל למי אכפת". אפילו בבת הים הקטנה הבחירה לעשות את אריק פלקט חשובה לסיפור – הוא צריך להיות מאוד פאסיבי בשביל שהמזימה של אורסולה תצליח. הוא צריך לא לנשק אותה על הסירה (למרות שאין שום סיבה הגיונית שלא), הוא צריך "להתאהב בקול" בלי סיבה. הטיפשות של אריק היא כן חלק חשוב בדמות, ונאי מסכימה איתך שבת הים הקטנה הוא בהחלט אחד הסרטים היותר פמיניסטיים לתקופתם. וזה בניגוד לנסיכים האחרים שהוזכרו כאן מסינדרלה ושלגיה ויפיפיה הנרדמת שהם באמת שיא הגנריות.
מה שהיה מקובל לפני שלושים שנה (שלושים שנה מאז בת הים הקטנה! לא יאמן!) כבר לא מקובל היום והיום אני מצפה מהסרטים שלי ליותר, וזה אומר שאני מצפה שלמושא האהבה (גברי או נשי, למרות שבואי נהיה כנות, סטטיסטית זה יותר בעיה של נשים) יהיה אופי.
עוד סרטים עושים את זה גרוע? אחלה סיבה עוד יותר טובה להתלונן כדי שיתחילו לשנות את זה.
למה? אני לא רואה כאן סתירה
מושא אהבה הוא דמות ככל דמות, כלומר בכל נפח בהתאם לצורכי העלילה ורצון היוצרים – מדמות ראשית ועד דמות שאפילו לא נראית על המסך (במקרי קיצון).
אני לא חושבת שלכריסטין אין אופי או שלדוד בן היה יותר, אבל הואיל וב"מופלא" גילם אותו מרטין שין המופלא, עצם ליהוקו יצק לתוך הדמות תשעה קבין של נוכחות ואופי שהוא הביא איתו מהבית…
זה משפט נכון טאוטולוגית
"מושא אהבה הוא דמות ככל דמות, כלומר בכל נפח בהתאם לצורכי העלילה ורצון היוצרים – מדמות ראשית ועד דמות שאפילו לא נראית על המסך (במקרי קיצון)."
אין שום דרך לשלול את נכונות המשפט הזה, ומן הסתם כל מה שקורה הו בהתאם לצרכי העלילה ולרצון היוצרים. זה כמו להגיד שהוספת דמויות נשיות היא לפי צרכי העלילה ורצון היוצרים. כן, נכון, ועדיין אני אעדיף סרטים שעושים דברים בצורה מסויימת, נניח – לא מתייחסים לכל הדמויות בתור התחלה כגבר סטרייט לבן, והופכות דמות לאישה רק כשיש סיבה ספציפית.
בהקשר הספציפי הזה (כשאני מניחה בצד את הקושי העקרוני שיש לי עם האידאליזציה ההוליוודית לקשרים רומנטיים) – עדיין אני חושבת שלמעט מקרי קיצון – מושא אהבה (גברי או נשי, לא משנה) צריך להיות בצד של ה"יותר נפח" ולא ה"פחות נפח". זו דמות שבדרך כלל יש לה חלק משמעותי בהתפתחות של הגיבור.ה לכאן או לכאן, והרבה פעמים האופי שלה הוא זה שמשפיע על ההתפתחות של הגיבור, אז אפילו אם מסתכלים מבחינה עלילתית/תסריטאית בלבד – מושא אהבה אנמי זו בעיה. את אומרת שזה קורה הרבה? אני מסכימה איתך. זה מתסכל אותי כל פעם מחדש.
הנקודה שלי היא שאני לא רואה באפיון הזה מעמד מיוחד
שמצדיק התייחסות אחרת דווקא לדמות שתפקידה בעלילה להיות "מושא אהבה", בלי תלות במגדר. גם אני מעדיפה יותר דמויות נשים, ודמויות מוצלחות בכלל, אבל זה לא קשור בעיניי לתואר "מושא אהבה". אם האופי שלה משפיע על הגיבור, צריך להיות לה אופי כזה… אבל במקרים רבים לא מדובר בדמות גורלית במיוחד, ולכן מה שכתבת נכון בעיניי לכל דמות באשר היא: אם היא דמות חשובה, מרכזית, ראוי להשקיע בה ולתת לה את הכבוד המגיע לה. אם היא משנית למדי ולא הרבה יותר מכלי עלילה, פחות.
לתחושתי אופייה הולם את רמת חשיבותה לעלילה
בסרט שלא מתמקד בסיפור אהבה, בפרט שזו אהבה לא ממומשת ולא מדובר באיזו זוגיות מפוארת, היא הייתה ונשארה עמיתה שהיא ידידה קרובה (די נפוץ בסדרות בי"ח, חברים לעבודה שהם גם החברים מחוץ לשעות העבודה, אולי כי אין הרבה כאלה…). לפיכך היא דמות די משנית שהיא בעיקר כלי עלילה, והיה לה אופי מספק לתפקיד הזה. בואי נאמר שאלמלא הדיון הזה לא הייתי זוכרת את שמה, וכשהדיון ישכך, שוב אשכח.
זו אכן הנקודה. שלי. תיארת כלי עלילה.
דמות משנית שהיא חברה טובה, והיא עוזרת לו וכו', אבל היא לא עומדת בפני עצמה (לפחות בקו הרשמי; ב"מה אם" לא צפיתי, אז אני לא יכולה לחוות דעה). ובעיניי זה בסדר גמור שהיא כזאת, בהרבה סרטים יש דמויות כאלה, ואני לא מרגישה שהיא צריכה לקבל יחס מיוחד כי היא אישה. אילו לא היו בסרטים דמויות נשים אחרות מרכזיות, זה היה כנראה מפריע לי, אבל היו.
הפכת את היוצרות
לא אמרתי שהיא צריכה לקבל יחס מיוחד כי היא אישה.
אמרתי שהיא צריכה לקבל יחס, איזשהו יחס כלשהו, ושהסיבה שהיא לא מקבלת את היחס הזה היא, בין השאר, בגלל הנטייה להקטין דמויות נשיות.
לא צריך להגדיל את התפקיד שלה כי היא אישה. צריך להגדיל את התפקיד שלה כי כרגע (בעיני) החלק שלה בסיפור לא עובד וזה משפיע בעיני על כל הסרט ובעיקר על התהליך הרגשי שסטריינג' עובר ושכרגע בעיקר מסומנת בנקודות של "עכשיו אתם צריכים להרגיש ככה כי התסריט אמר לכם את זה אבל לא באמת הראו איך זה קרה באופן רגשי".
אבל אם שואלים אותי למה אני חושבת שלא טרחו להגדיל את התפקיד שלה – לזה התשובה היא כי לראייתם "אישה" זו הגדרת דמות מספקת, לא? בשביל צריך להסתבך עם עוד תכונות?
זה לא משנה, אני לא חושבת שזו הסיבה
וזה קורה במצבים דומים גם לדמויות של גברים. אבל בשלב זה אני חשה מיצוי, אפשר לעצור ולהסכים שלא להסכים.
לטעמי זה לא רק התסריט זו גם השחקנית
המשחק שלה כל כך עצי ושטוח – וכך גם בסרטים אחרים שראיתי אותה בהם – שהיא לא מצליחה לתת לדמות שום אופי מעבר לשורות הכתובות.
זה נכון
שחקנים טובים מצליחים לתת נפח לדמויות מעבר למה שכתוב בתסריט ויכול להיות ששחקנית אחרת היתה מצליחה לעשות עם התסריטים הללו קצת יותר. אבל, שהחוסר מתחיל החל מרמת התסריט. פשוט לא היה אכפת להם מהדמות הזו בכלל.
באמת סימנת ספוילר לבת הים הקטנה? אדיר! :)
(ל"ת)
אם יש ספק אז אין ספק.
את כותבת מפוזיציה! :)
(ל"ת)
יפה.
שאפו על הניתוח.
אוי, לא הסברתי את עצמי.
וונדה היא רעה. הפנטזיה שלה היא רעה. היא רעה במאה אחוז. נבל מוצלח הוא לא "נבל שהוא טוב ומסכן ורק לא מבינים אותו"- הוא רע. אבל הפנטזיה שלו יושבת אצל כולנו. כשאנחנו רואים את הנבל מציג את הפנטזיות שלו, אנחנו מזדהים לשנייה ואז אומרים- טוב, אבל זה ממש ממש רע.
אז היא יושבת על פנטזיות קיימות- לא לחטוף ילדים, אלא לפגוע בכל העולם כדי לממש את הפנטזיה שלך (ועד כמה הערך "לממש את הפנטזיה/ חלום בכל מחיר" מפתה אנשים, ע"ע המזדהים ברצינות עם אתי כרייף). בעיניה היא חוטפת את הילדים *שלה*, היא לא רוצה ילדים אקראיים, אחרת הייתה יכולה להוליד מחדש (תרומות זרע קיימות גם למכשפות, לא?), היא רוצה את בילי וטומי הספציפיים שלה.
זאת אחת הסיבות שמלך האריות הוא סרט גאוני, על כל פגמיו.
הרי סימבה הילד וסקאר חולקים חלום, להיות מלכים. בעוד אצל סימבה זאת פנטזיה ילדותית ותמימה "משתגע כבר מלך להיות", אצל סקאר זה "נתכונן", ארצח את אחי המעצבן והמושלם ואכתיר את עצמי למלך ואנקום בכל מי שדחה אותי עד עכשיו. גם התוכנית של סקאר רעה מטבעה והמטרה היא לא לגיטימית- המטרה היא לגנוב משהו שלא שייך לו. לא רק זה- הוא רוצח את אחיו ואז מפיל על הילד את האשמה! זה סרט שמאפשר לילדים לאבחן טוב טוב את ההבדל בין סתם פנטזיה תמימה לרוע, ולראות דרך המניפולציות שסקאר מפעיל על סימבה הקטן.
סקאר הוא נבל מורכב לא כי הוא "בעצם טוב שלא מבינים אותו", אלא כי הסצנה הראשונה בסרט היא מהעיניים שלו- מופסה נורא לא נחמד בסצנה הזאת, הוא מושלם ומתנשא ולא מעורר הזדהות (וזאזו קרצייה מתגרה)- ואנחנו לרגע קטן מזדהים עם הטינה של סקאר למופסה. זה לא משנה את העובדה שסקאר הוא רע. רע מאוד מאוד.
ואולי אני אנסה להסביר מכיוון אחר
תקופה מסוימת ביליתי בקרב אנשים מאוד מאוד לא מוסריים. הם גנבו ממני, בלי הפסקה, בתור התחלה. איימו עליי באלימות פיזית ומינית (איומים שלא התממשו בזכות מזל בלבד), התנכלו לי, ניסו להבהיל אותי באמצעות מתיחות והטרדות, העלילו עליי, שיקרו לי ועשו הכול כדי למרר את חיי.
כמובן, זה קרה בצבא.
בסיס סגור. שנה. הרבה מאוד זמן איתם, לשמוע אותם ואת כל סיפורי חייהם ומצוקותיהם ומחשבותיהם.
יכולתי להבין למה הם עושים את זה. זה היה רע, זה היה לא מוסרי, זה היה לא מוצדק. שנאתי אותם. רציתי שייענשו וקשה ולא ריחמתי עליהם. עדיין לא מרחמת עליהם.
ועדיין הבנתי אותם. הבנתי איך הם חושבים. איך הרחמים העצמיים שלהם, תחושת העוול הקיומית הכל כך חזקה שלהם, וחוסר המוצא שהם הרגישו מהחיים שלהם- מצדיקים בעיניהם כל פגיעה באחרים. כל ניסיון לגנוב ממני את החפצים שלי, את השמחה שלי, את החיים היפים והאידיליים שהם דמיינו שיש לי, שבמובן מסוים בהחלט היו לי.
מבחינתם זה היה צריך להיות שלהם, זה לא הוגן שזה לא שלהם, נעשה להם עוול שזה לא שלהם. ואם הם הקורבנות בסיפור חייהם, הקו המעוות שלהם הוביל אותם למסקנה שמותר להם לקחת "בחזרה" מאנשים אחרים. גם אם האנשים האחרים יסבלו. אדרבה, מגיע לאחרים לסבול.
כמו הבדיחה על המפץ הגדול של גדוד צבר בגבעתי- בראשית כל הציוד בצה"ל היה שייך לגדוד צבר, קרה המפץ הגדול והציוד התפזר לכל שאר היחידות. מאז גדוד צבר אוספים אותו בחזרה…
אבל לא סיפרו ולא הראו כי כבר הראו קודם
וכל מה שכתבת כאן הוא הנחה סבירה ודי ברורה למי שמכיר את ההיסטוריה של הדמות (ולמה שלא יכירו? הרי כל הרעיון ביקום הקולנועי של מארוול הוא סדרה של סרטים שאינם עומדים בזכות עצמם ומנותקים מקודמיהם), ומה שאת מבקשת הוא שבעצם כן יספרו לך את כל מה שאנחנו כבר יודעים והסקת בקלות בעצמך, אז… לשם מה זה נחוץ?
כי לא הסקתי את זה
נניח לרגע בצד את העובדה שבגדול הסרטים אמורים להיות נגישים לכולם, ומילא להגיד אנשים שלא צפו בכל סרטי הMCU צריכים לדעת לאן הם נכנסו, זה דורש צפייה גם בסדרות (ספציפית וונדהויז'ן) – אחרת אין שום דרך להבין מאיפה הטירוף הזה הגיע.
מה שאני מבקשת זה שיראו בסרט הזה גם את הכאב של וונדה (על כל מה שקרה בעבר ולא רק על הילדים) כי אחרת אנחנו נופלים לקטגוריה של "היא היסטרית בגלל שהיא רוצה ילדים" וזו קטגוריה שאני מאוד לא מעריכה. כן, אם זה היה מונולוג מייגע כנראה שעדיין לא הייתי מאוד מעריכה את זה אבל עדיין זה עדיף על מה שיש פה עכשיו.
ויש דרכים יותר טובות לעשות את זה אבל עידן אחר פרט אותן יותר טוב ממני.
מי קבע שהם "אמורים"?
הרי יש כאן תופעה תרבותית חדשה של "יקום קולנועי" חסרת תקדים בהיקפה ובהצלחתה, והיא כבר מזמן לא רק בקולנוע. אם בכל סדרה אחרת הגיוני שמי שצבר פערים לא יבין הכול, למה כאן לא?
כן, הסרט הזה ממשיך את וונדהוויז'ן, ומי שרוצה להבין יותר צריך לצפות בסדרה. דווקא טענו כאן שאפשר להבין לא רע את הסרט גם בלי "שיעורי בית", אבל מן הסתם זו לא אותה רמה של הבנה והכרת הנפשות הפועלות. אני לא רואה בזה שום בעיה, להפך: זה לא באג, זה פיצ'ר.
הסרט הזה לא חף מבעיות, יש דברים שאפשר היה לעשות בו טוב יותר (זה נכון כמעט לכל סרט), אבל לטעמי יש לנו ידע מספק כדי להשלים את הפערים, אין צורך לחזור על מה שכבר סופר ונראה ב"וונדהוויז'ן", והיו קצת תזכורות לעבר, למשל הסבר מפורש לטינה שיש לוונדה כלפי סטיבן. זה למשל לא פרט ששכחתי, אבל הוא לא היה לי בתודעה, וכשהיא הציגה את הדברים מנקודת מבטה חשבתי לעצמי "הא, ואללה" וזה כבר התחבר לי לשלל הטרגדיות הקודמות.
הכל בכל מקום בבת אחת > דוקטור סטריינג' 2
(ל"ת)
והשמש עולה במזרח.
(ל"ת)
לא כזה אתגר
סטריינג' היה בין החלשים בשנים האחרונות, בטח בהתחשב בשני "האחים" שלו, וונדוויזן ולוקי
אז עכשיו, כשגם פה יש דיסני פלוס, אנחנו יכולים ליהנות מהעידן החדש בו סרטים משתחררים להפצה ביתית הרבה יותר מוקדם ממה שהיה פעם
אז כן, הסרט זמין לצפייה בדיסני פלוס.
מה שלא ברור, זה למה הסרט לא מכיל (לפחות ממה שאני ראיתי ברפרוף מהיר) סצינות בפורמט איימקס כמו שאר סרטי מארוול?
אם כי נראה לי שהפורמט של הסרט הוא אמנם לא פורמט איימקס, אבל הוא קצת יותר ממלא את המסך מפורמט הפס רחב הסטנדרטי. ככה זה לפחות נראה לי.
אגב, הסרט קיבל סיווג של 14+ בשונה מיתר סרטי מארוול שמחזיקים על 12+, מה שאומר שגם דיסני חושבים שהסרט מצמרר יותר מיתר סרטי מארוול, כפי שרבים חושבים (ואני, כידוע, לא ביניהם). מצד שני, הסדרה מון נייט סווגה 16+, מה שאומר שדיסני מסכימים איתי על כך שמון נייט יותר קשה לצפייה מדוקטור סטריינג׳ 2.
שאלה: איזה סרטים וסדרות צריך לראות לפני שצופים בסרט הזה
שאלה: איזה סרטים וסדרות צריך לראות לפני שצופים בסרט הזה, כדי להבין את כל מה שקורה?
כי אני קצת בפיגור עם מארוול
עוד לא ראיתי בכלל את הסדרות שלהם שבדיסני+ (רק את זאת שהתחילה בשחור להן, איך קראו לה בכלל)
גם לא את הסרטים שאנג צ'י ומורביוס
את הנצחיים לא שרדתי (אחרי חצי סרט לא יכולתי להמשיך מרוב שעמום)
ואת הסרט דוקטור סטריינג' הראשון אני בקושי זוכר מה היה בו.
וונדהויז'ן
וזהו, בגדול.
כלום. לא צריך לצפות בכלום
אולי סרטי האוונגרס בכדי לקבל קונטקסט. כל האחרים לא חשובים, כי או שמוסרים לך את המידע הרלוונטי, או שפשוט מתעלמים מהם.
ספציפית, לא כדאי לצפות בוונדהויזן לפני: זה רק הורס.
החלטתי שגם אני רוצה להשתמש במנוי הדיסני+ , אז השלמתי את וונדהויזן ואז את סטריינג. אוי אוי אוי.
בכדי להמשיל ללא ספוילרים: לאחר בניית נרטיב לאורך סדרה שלמה, החליטו לקדם דמות ראשית לכיוון הנדרש בסרט על ידי סצנה אחת בלבד, לאחר הכתוביות. זה פשוט זעק לי "חאליסי!!!". גם במשחקי הכס היה נרטיב שנבנה במהלך כל העונות, אבל נזכרו מאוחר מידי מה התפקיד של הדמות בסוף הסדרה ודחפו לשם מהר מידי , כך שזה הרגיש לא נכון.
בשני המקרים: אין לי תלונה על האפיון והכיוון שמכוונים את הדמות. יש בעיה נוראית בכך ששמו את כל זמן המסך על הבנייה אחת וכמעט כלום על שינוי הכיוון הגדול שנעשה. היו חסרים איזה שני פרקים בוונדה וכמעט עונה במשחקי הכס (לאו דווקא פרקים נוספים, כמו אולי להתחיל את השינוי מוקדם יותר).
רוב הסרט נראה מכוער למדי,
במיוחד הנקסוס בין יקומים עם הספר במרכז שנראה כמו איזה משחק מחשב של דיסני מ2008. חבל. ומחסור חמור באימגים פסיכודליים. האם כאשר סם ריימי עובד בשביל דיסני יש לו קטע לעשות סרטים יקרים שנראים די זולים? אני ממש זוכר שככה הרגשתי לגבי ארץ אוז.
אז אפשר להחשיב את שלושת סרטיו האחרונים של סאם ריימי
לטרילוגיית המכשפות הלא רשמית שלו. אין לי משהו להוסיף על העובדה הרנדומלית הזו, חוץ מזה שזה יכול להיות מרתון מאד מוזר.
טוב, נקודה מאד מעניינת
מהסרט הדוקומנטרי שעלה על הפקת הסרט הזה בדיסני פלוס: מייקל וולדרון, תסריטאי הסרט ויוצר הסדרה "לוקי", מבהיר חד משמעית שמבחינתו "צירי זמן שונים" (לוקי) ו"יקומים מקבילים" (סטריינג') אלו *דברים שונים לחלוטין*.
הא. כמה תיאוריות והסברים ופלפולים, כולל שלי עצמי, הושלכו לפח בן רגע. הסוף של לוקי, איפוא, הרבה פחות משמעותי ליקום משחשבנו.
זאת נקודה מעניינת באופן כללי
מסע בזמן ויקומים מקבילים נפוצים במדע בדיוני.
יקומים מקבילים:
לאופן היווצרות היקומים בדרך כלל אין הסבר.
קיימת העדפה ברורה ליקומים דומים, כנראה בשביל דמויות מקבילות והשוואת הבדלים.
תמיד תפסתי דמיון כזה בתור יקום שהתפצל בנקודה מסוימת בזמן.
זה לדעתי ההסבר המתבקש כברירת מחדל, ואלו בעצם צירי זמן לכל דבר.
מסע בזמן:
כאן זה קל, שינוי בציר הזמן שמפצל ולא דורס יוצר יקום מקביל, מההגדרה.
אפשר כמובן להכריז שיקומים מקבילים נוצרו בדרכים נוספות.
מה שמחזיר לתהייה למה יש דמיון ביניהם.
תמיד תפסתי דמיון כזה בתור יקום שהתפצל…
נקלעתי ללולאת זמן וזה נושא לדיון אחר.
הקטע של הרמזורים הוא לגמרי גנבה מ"גולשים בזמן"
(ל"ת)
בעיית המשכיות לא אופיינית
משהו קטן שקפץ לעיניי בצפייה בסרט – כשוונג מופיע השיער שלו קצוץ, ורגע אחרי זה בסצינה על הגג יש לו בלורית מסורקת הצידה.
בשאר הסרט הוא שוב קצוץ.
כמובן שעניין צורני קטנטן, לא כמו זה שהרסו רטרואקטיבית את הסדרה הכי מוצלחת של מארוול, אבל על זה כבר דובר כאן באריכות.
וכך מרוול תהפוך סופית ל WWE
(ל"ת)
היא כזו עוד לפני שהקימו את ה WWE :)
(ל"ת)
הסרט הזה סותר בנקודה משמעותית את מלחמת האינסוף.
ספוילרים לשני הסרטים, כמובן:
כשד"ר סטריינג' חוזה את מיליוני המציאויות האפשריות במלחמת האינסוף, הוא מגלה שמכל היקומים הללו, רק באחד מהם הנוקמים מנצחים; ואילו האילומינטי כאן מודיעים לו שהם הביסו את ת'אנוס. האם המולטיוורס ויקומים אפשריים הם שתי חיות שונות, או שזו שוב חוסר ההמשכיות הידועה לשמצה של מארוול?