13 סרטים קצרים מומלצים של דיסני בדיסני+ (ועוד 5 שלא בשירות)

ברווזים, עכברים, עצים ועוד - הסרטים הקצרים המומלצים ביותר מהמבחר (המצומצם יחסית) בדיסני פלוס.

לצד הטענות על שלל בעיות טכניות שליוו את השקת "דיסני+" בארצנו, וטענות על חוסרים קריטיים בכל מני תכנים כאלה ואחרים, נראה שמבחינת המגוון לשירות יש לא-מעט להציע: יש כאלה שיכולים לצפות סוף-סוף באופן חוקי בשלל סדרות מ-"המנדלוריאן" ועד "הפלקון וחייל החורף", יש כאלה שנמשכים לקטלוג הקולנועי הגדול, ויש כאלה – כמוני – שמה שמעניין אותם זה הסרטים הקצרים.

בדיסני+ אפשר למצוא 83 סרטי אנימציה קצרים (נכון לספירה האחרונה שלי, פירוט בהמשך), שהופקו באולפני דיסני מאז 1928 ועד ימינו. ישנם גם סרטי אנימציה קצרים של פיקסאר ושל פוקס, שהם סיפור אחר לכתבה אחרת. 

מצד אחד, חגיגה עבורי, כחוקר אנימציה וגם כצופה מהשורה. מצד שני, גם בתחום הסרטים הקצרים דיסני+ מחפפים. 83 סרטים קצרים זה מכובד, אבל האולפן הפיק לאורך שנותיו מאות סרטים קצרים. למעשה, עוד לפני שדיסני הקים את האולפן שלו, הוא הפיק את סרטי "אליס" ששילבו גיבורה מצולמת בתוך סביבה מצוירת ואת סרטי "אוזוולד הארנב בר-המזל", שלהם בכלל אין זכר בדיסני+ (אבל למען ההגינות, הערך של רוב הסרטים האלה הוא היסטורי נטו).

אם כן, ההיסטוריה של אולפני דיסני כיצרני סרטים קצרים די מתחילה בשנת 1928 וממשיכה משם לאורך כמעט שני עשורים שבהם האולפן עיצב מחדש את האנימציה האמריקאית. סרטים קצרים של האולפן המשיכו לצאת אחר כך (למעשה עד ימינו אלה), אבל החל מסוף שנות ה-40 המיקוד של האולפן התחיל לנדוד למקומות אחרים – אל סרטים מצוירים (ומצולמים) באורך מלא, ומאוחר יותר גם אל דיסנילנד. 

הסטנדרט ההפקתי הגבוה שעליו שמרו בדיסני לאורך השנים הופך את הצפייה בכל הסרטים האלה – גם כאלה שבבירור הושקע בהם פחות מאמץ יצירתי – למבדרים מאוד. אבל ישנם כאלה שמתעלים מעל השאר ובאמת מהווים צפיית חובה. הרשימה הבאה של 13 הסרטים שלפניכם שנמצאים בדיסני+ מבוססת לחלוטין על טעם אישי, ואני בטוח שתהיה התרעמות על דברים שהשמטתי – אני ממש לא מתחבר, למשל, לסדרת סרטי ה-"איך ל…" בכיכובו של גופי או לסרטוני "צ'יפ ודייל עושים צרות"  – ואם אתם כן אוהבים אותם זה סבבה, אתם מוזמנים להוסיף את הפייבוריטים שלכם פה בתגובות. 


ספינת הקיטור ווילי (Steamboat Willie)

בקצרה: מיקי מאוס עושה שמח על סירה ששטה בנהר

בניגוד לדעה הרווחת, הסרט הקצר הזה לא היה הסרט הראשון שהופק על מיקי מאוס (אם כי כן הראשון על הדמות שיצא לבתי הקולנוע) וגם לא סרט האנימציה הראשון שהכיל סאונד מסונכרן, אבל הוא בהחלט היה הראשון להבין את הפוטנציאל של הטכניקה הזו – לא רק בהשוואה לקודמיו בתחום האנימציה אלא גם בהשוואה לרבים מהסרטים המצולמים של תקופתו. 

כיוצר בתחום האנימציה, דיסני הבין שהמעבר לסאונד לא מייתר את חשיבות התנועה הפיזית, וכך הוא נתן לאנימציה יצירת מופת של סנכרון מושלם בין מוסיקה לתנועה. עד היום, סנכרון כזה מכונה "מיקי מאוסינג", וההשפעה שלו חורגת הרבה מעבר לתחום האנימציה (מבקר הקולנוע המנוח אורי קליין העיד פעם שכילד הוא נמשך הרבה יותר לג'ין קלי מאשר למיקי מאוס, אבל כשרואים את הסרט הקצר הזה מבינים שג'ין קלי חייב למיקי מאוס לא-מעט). 

חוץ מזה, הסרט מתהדר אמנם בעלילה דלה, אבל הוא מצחיק מאוד ומהווה תזכורת לכך שבראשית דרכו מיקי מאוס היה חוליגן אלים (כמו לא מעט גיבורי אנימציה אחרים של תקופתו) לפני שהצנזורה הכריחה את דיסני להפוך אותו לגיבור חיובי. שימו לב גם לשימוש בשיר העם האמריקאי Turkey in the Straw במהלך הסרט, עוד נפגוש אותו בהמשך הרשימה.

פרחים ועצים (Flowers and Trees)

בקצרה: עץ מתאהב בעצה (?) בלב היער, עץ אחר מקנא

עוד תחום חשוב, במידה רבה אפילו יותר מהסאונד, שוולט דיסני היה חלוץ שלו הוא הצבע – כאשר הוא היה אחד הראשונים לעשות שימוש בשיטת ה-"טכניקולור", בניגוד לחוסר ההתלהבות של אולפנים אחרים (גם כאלה של סרטים מצולמים) שהעלויות הגבוהות שהיו כרוכות בטכניקה הרתיעו אותם. 

הסרטים הקצרים שהאולפן הפיק בצבע לאורך שנות ה-30 אכן היו יקרים מאוד, עד לנקודה שבה נהיה בלתי-אפשרי עבורם להחזיר את התקציב שהושקע בהם – אבל בדיסני חשבו לטווח רחוק יותר מהמתחרים, וכך הצבע הפך בעשורים שבאו לאחר מכן לסטנדרט, והשימוש בו הוביל להפקת סרטי אנימציה באורך מלא. 

הסרט הנ"ל הוא הסרט הראשון של האולפן שהופק בצבע, ואם מתעלמים מהסטריאוטיפים הסקסיסטיים הדי בוטים שהוא משתמש בהם (וגם מאלה הגזעניים שמופיעים בו בצורה עדינה יותר), הוא מספק חוויית צפייה מקסימה למדי. ניכר שהאולפן רצה לתת אופי "מכובד" יותר לסרט הראשון שלו בצבע, וכך נעדרים מפה קטעי הסלפסטיק הפרועים והפסקול העממי יותר שליווה סרטים קודמים בשחור לבן, לטובת אווירה רומנטית ומוסיקה קלאסית שנותנים לצפייה תחושה אופראית.

שלושת החזרזירים (The Three Little Pigs)

בקצרה: שלושה חזרזירים בונים להם בתים. הזאב הרע רוצה לאכול אותם

דיסני הפיקו המון סרטים קצרים, אבל זה אחד המעטים שהשתדרג לרמת קלאסיקה שמוכרת לקהל הרחב, לא מעט בזכות שיר הנושא (תשאלו את מייק ניקולס או קשלס ופפשודו) אבל גם בזכות שלמות-ביצוע די חסרת תקדים, גם בסטנדרטים המחמירים שהאולפן קבע עד אז. 

ההישג החזותי והמוסיקלי בסרט הזה עדיין מעורר התפעלות, אבל "שלושת החזרזירים" הוא עדות גם לחשיבות הגדולה שדיסני ייחס – הרבה יותר ממתחריו – לסיפור, ולעובדה שבצעד חסר תקדים עבור אולפני אנימציה באותה תקופה, הוא הקים מחלקה שלמה שנועדה לנושא. הסרט לא רק שומר על קצב סיפורי מושלם, הוא גם מפגין הבנה עמוקה (שלא בהכרח הגיעה ממקום מודע) למה גורם לאגדות מסוגו להיות אפקטיביות. 

לצד כל אלה, מפתיע לגלות בסרט גם הומור מורבידי למדי (אביהם של גיבורי הסרט מיוצג על ידי תמונות שתלויות על קירות בית האבן – פעם אחת בתור נתח-בשר ופעם נוספת בתור שרשרת נקניקיות) וגם בדיחה יהודית מאוד במקור, שלמרבה הצער לא נכללת בגרסה שנמצאת בדיסני+ בגלל צנזורה אידיוטית שהסרט עבר עשור וקצת לאחר צאתו.

The Goddess of Spring (בדיסני+ לא ראו לנכון לתת לסרט הזה שם עברי. יש עוד כמה כאלה בהמשך, שיופיעו רק בשמם המקורי)

בקצרה: אלת האביב נחטפת על ידי אל השאול כדי להיות כלתו

המבקרים הגיבו באופן מסויג לסרט הזה כשהוא יצא לראשונה, אולי בגלל ההתנדנדות שלו הלוך ושוב בין סגנון אופראי רציני לבין אווירה (סגנונית ומוסיקלית) קלילה ושובבה יותר – אבל לטעמי זה בדיוק מה שנותן לסרט את הייחוד שלו: העיצובים הריאליסטיים של שני הגיבורים מונגדים עם המראה הקריקטורי של הדמויות שמשרתות אותם, שמונגד בתורו עם תחושה אפלה וקודרת של השאול, שמונגד שוב כאשר הפסקול הקלאסי דרמתי נסחף לסגנון קצבי ומודרני יותר.

וכך זה נמשך – הסרט הזה מציג, בעצם, את שני הצדדים המנוגדים בתהליך היצירתי של דיסני, הרציני מול הקומי, ומוכיח שהם יכולים לא רק לשכון זה לצד זה אלא גם להשתלב זה בזה ליצירה אחת שלמה. מבחינה חזותית, זה היה אחד הסרטים היותר שאפתניים של האולפן בתקופת הקצרים שלהם, שבו האנימטורים התנסו לראשונה בהצגת דמויות אנושיות-ריאליסטיות על המסך, דבר ששירת אותם היטב במעבר לסרטים באורך מלא. שימו לב גם לשימוש המרשים בצלליות של הגיבורים.

קונצרט הלהקה (The Band's Concert)

בקצרה: מיקי מנסה לנצח על תזמורת, כשנגנים סוררים, סופה אדירה ובעיקר דונלד דאק עושים לו את המוות

גם היום, כמעט 90 שנה לאחר שהסרט הזה יצא לראשונה, הוא עדיין אחת מיצירות המופת הקומיות הגדולות של האנימציה, והוא מסמל את אחת הנקודות המשמעותיות, אם לא המשמעותית שבהן, שבה דונלד דאק החליף את מיקי מאוס בתור הכוכב הגדול של האולפן. 

הסרט בנוי כרצף של רגעים קומיים, כל אחד מהם מבריק ומצחיק יותר מקודמו, כשההתעקשות של מיקי שהתזמורת תמשיך לנגן הופכת ליותר ויותר אבסורדית. את ההצגה גונב, כאמור, דונלד דאק בתור החוליגן שמתעקש לחרב למיקי את הקונצרט בשלל דרכים יצירתיות, וגם מדגים איך הסרט הצליח לפנות בו-זמנית הן לחובבי הסלפסטיק הפרוע והן לחובבי ההומור המתוחכם יותר: הראשונים יצחקו מהתחרות האלימה בין מיקי לדונלד, האחרונים יעריכו את המאבק בין השיר העממי-אמריקאי Turkey in the Straw (שהיה השיר של מיקי ב"ספינת הקיטור ווילי", כזכור, לפני שהנ"ל התמסד והפך לדמות מהוגנת יותר) למסורת המוסיקה הקלאסית האירופאית המכובדת של "וילהלם טל". 

Three Little Wolves

בקצרה: הזאב הרע חוזר, נחוש להפוך את החזרזירים לארוחת הערב שלו, עם צוות-חיזוק של זאבים צעירים

ידעתם של"שלושת החזרזירים" היה סרט המשך? למעשה, היו לו שניים כאלה, אבל השלישי והאחרון בסדרה לא זמין בדיסני+ כרגע.

אחד הדברים הבולטים בסרט, בעיקר בהתחשב בעובדה שמקודמו חתכו החוצה בדיחה שנחשדה כאנטישמית (כאמור, היא לא), הוא שהסרט הזה, כבר בסצנת הפתיחה שלו, צוחק בלי רחמים על הנאצים והאידיאולוגיה הרצחנית שלהם – וזה מגיע מסרט שיצא בשנת 1936, כן? חוץ מזה, הסרט פחות מבריק רעיונית מקודמו, אבל מצחיק לפחות כמוהו אם לא יותר.

התחנה הישנה (The Old Mill)

בקצרה: להקת חיות מתכוננת לבלות את שנת הלילה השלווה שלה בתחנת-רוח ישנה ונטושה. הלילה הופך לסיוט כשסערה גורמת לגלגלי התחנה להתחיל לפעול

סרט שונה מאוד מכל יתר הסרטים שנדונים פה: הוא במובהק יותר אווירתי ופחות עלילתי, וגם הוא נחשב, בצדק, לאחת מיצירות המופת הגדולות של האולפן. דיסני השתמשו בסרט הזה כדי לבחון את הפיתוח החדש שלהם – המצלמה הרב-שכבתית (Multiplane Camera) – שיצרה אשליה של עומק בציורי הרקע. התוצאה היתה כל-כך מרשימה, עד שהפטנט אומץ כמעט מיד לסרטים באורך מלא של האולפן, לפני שאפשר היה לגייס מחשבים כדי ליצור את האפקט הזה ("בת הים הקטנה" היה הסרט האחרון של האולפן שעשה שימוש במצלמה הזו). 

הסרט סוחף מצד אחד, אבל יש בו גם משהו קודר ומרתיע, לא רק בגלל ההתרחשויות והאווירה אלא גם בגלל האופי הכמו-וגנרי שמדגיש את אפסותו של הפרט מול איתני הטבע. מצד שני, בהחלט אפשר לראות בסרט הזה גם מטאפורה לרוחות המלחמה שכבר נשבו באירופה בעוז בשנה שבה הוא יצא (1938) ולחפים-מפשע שעומדים להילכד בהן. 

מר דאק צועד החוצה (זה השם העברי שנתנו בדיסני+ ל-Mr. Duck Steps Out. באמת)

בקצרה: דונלד דאק יוצא לדייט עם דייזי. האחיינים שלו נחושים להפוך את הדייט הזה לגהנום

עוד שיא קומי שאולפני דיסני הגיעו אליו, ולטעמי הטוב מבין סרטי "דונלד דאק נגד האחיינים המופרעים". דייזי עושה כאן את הופעת הבכורה שלה, וארבע הדקות האחרונות של הסרט הן בעצם קטע מוסיקלי אחד ארוך, עשוי בתזמון וכוריאוגרפיה מושלמים.

תן כף (Lend a Paw)

בקצרה: חתול נכנס לבית של מיקי, פלוטו מקנא

פלוטו היה אחת הדמויות שהאנימטורים בדיסני הכי אהבו להנפיש, והסרט הזה – גרסה צבעונית (ומוצלחת בהרבה מהמקור) לסרט שיצא בשחור-לבן שמונה שנים קודם לכן – מדגים יפה למה. להבדיל מהכוכבים המצוירים האחרים של האולפן, פלוטו קרוב יותר מבחינת האופי שלו לצופים הצעירים של סרטי האולפן, והם יכולים להזדהות עם התסכול והקנאה שלו שהאנימטורים מביאים למסך תוך שימוש במחוות-גוף נטו, בלי דיאלוגים. 

הסרט זכה בפרס אוסקר מוצדק בהחלט לסרט האנימציה הקצר, וזהו הסרט היחיד בסדרת מיקי מאוס שזכה לכבוד הזה, למרות שמיקי הוא בכלל דמות משנה בסרט (ולא יוצא ממנו נחמד במיוחד).

Donald's Tire Trouble 

בקצרה: לדונלד דאק יש פנצ'ר בגלגל של האוטו

"דונלד דאק מתעצבן על משהו שלא עובד" זה ז'אנר בפני עצמו, ו-Donald's Tire Trouble הוא הטוב שבסרטי הז'אנר האלה, לטעמי. 

לכאורה, זה סרט על המאבק בין דונלד דאק לצמיג סורר, אבל זה גם סרט על המחסור בגומי והמחסור הכללי בתקופה שבה הוא נוצר (מלחמת העולם השניה, וזה הסרט היחיד מבין סרטי דיסני הקצרים בדיסני+ שמכיל התייחסות מפורשת לאותה תקופה), ועל קריעת-התחת שהיתה מעורבת בהחזקת ואחזקת רכבים בשנות ה-40 של המאה הקודמת. "זן ואמנות אחזקת המכונית" – רק בלי הקטע של הזן, כי אין שום דבר רחוק יותר מזן מאשר פקעת-העצבים של דונלד דאק.

Don's Fountain of Youth 

בקצרה: בטיול עם האחיינים, דונלד דאק מחליט ללמד אותם לקח ומספר להם שמעיין הנעורים נמצא בסביבה. העניינים מסתבכים

לצד דונלד דאק של הקולנוע, התקיים במקביל גם "יקום דונלד דאק" נפרד לגמרי בסיפורי הקומיקס של האמן קרל בארקס, שבו הדגש היה אחר לגמרי – לא (רק) השתוללויות ועצבים, אלא גם הרפתקאות ברחבי העולם ביחד עם האחיינים שלו והדוד סקרוג'.

שני היקומים נפגשו בפעם הראשונה בשנות ה-80 המאוחרות עם סדרת הטלוויזיה "אגדות ברווזים" (עוד היעדרות כואבת משירות דיסני+, אגב), אבל הסרט הזה קרוב מאוד ברוחו לאותן הרפתקאות, עם תסריט מתוחכם מהרגיל, שהיה יכול לתפקד גם במסגרת ארוכה יותר.

The New Neighbor 

בקצרה: דונלד דאק מנסה להסתדר עם השכן החדש שלו, אבל העניינים מגיעים מהר מאוד לכסאח רבתי, לשמחתם הרבה של השכנים האחרים שמביאים את הפופקורן

עוד ניסיון לצאת מהמסגרת הקבועה של סרטי דונלד דאק בסרט הזה, שחוגג בלי בושה את חוסר הסובלנות וההתחשבות באשר הם. "שכנים", סרטו הידוע של הבמאי והאנימטור הניסיוני נורמן מקלרן (אזהרה: לא לילדים), שיצא שנה לפני הסרט הזה וזכה באוסקר, מן הסתם נתן לסרט הזה לא-מעט השראה.

חג שמח מיקי מאוס (בדיסני+ כנראה מפחדים שילדים יהודים טובים יחפשו "חג המולד" ולכן זה השם שהם נתנו ל-Mickey's Christmas Carol)

בקצרה: גרסה לסיפור הקלאסי של דיקנס עם הדמויות של דיסני, ובראשן סקרוג' בתפקיד סקרוג'

הנוסטלגיה קצת מדברת מהמקלדת שלי כשאני מצרף את הסרט הזה לרשימה – פשוט יש לי המון זכרונות מהתקופה שהמפיצים בארץ הצמידו אותו להמון הקרנות של סרטי דיסני באורך מלא בשנות ה-80. הסרט הזה שונה מהסרטים האחרים שנדונים פה, קודם כל בשל היותו ארוך יותר (למעלה מ-20 דקות) וגם עם שלד עלילתי חזק יותר והרבה יותר דיאלוגים – הוא היה יכול בקלות להכלל באחד מ-"סרטי החבילה" של האולפן אם כאלה היו ממשיכים לצאת בתקופה שבה הוא הופק. 

עדיין, העיבוד הזה מצליח לשמור על נאמנות מרשימה למקור ועדיין להתאים בשלמות את קאסט הדמויות הקבוע של האולפן, עם בדיחות מושלמות (גופי בתפקיד שותפו המנוח של הגיבור הוא אחד ההיי-לייטים). מעניין להשוות עם גרסת האנימציה הרצינית שביים ריצ'ארד וויליאמס – וויליאמס יגויס על ידי דיסני כמה שנים לאחר מכן לביים את קטעי האנימציה ב-"מי הפליל את רוג'ר ראביט".


רוצים עוד? יש. לקראת העבודה על הכתבה הזו עברתי על רשימת הסרטים הקצרים של אולפני דיסני, הרצתי חיפוש עליהם בשירות דיסני+ והכנתי רשימה של הסרטים הזמינים. יתכן מאוד שמאז הכנת הרשימה הזו נוספו עוד סרטים למאגר, אבל למרבה הצער אין דרך לברר כי אין קטגוריית "קצרים" בשירות. מלבד זאת, כאמור, ישנה כמות גדולה של סרטים שנעדרים מדיסני+. הייתי שמח אם פשוט כל הסרטים הקצרים שדיסני הפיקו היו זמינים בשירות, אבל ההעדפות – שוב, האישיות לגמרי – שלי הן לסרטים הבאים:

Plane Crazy

בקצרה: מיקי בעזרת ידידיו בעלי החיים מרכיב מטוס ומזמין את מיני להצטרף אליו לטיסת בכורה. 

הסרט הראשון שהופק (אם כי לא הראשון שהוקרן) אודות דמותו של מיקי-מאוס הוא בבירור פחות מלוטש מ-Steamboat Willie, אבל דווקא האופי הגס שלו – במראה, ובמיוחד בתוכן – הופכים אותו לחוויית צפייה מבדרת בהרבה. הסרט מדגיש את האופי האנרכיסטי לגמרי של מיקי מאוס בראשית דרכו, ואת החשדנות שדיסני גילה כלפי מכונות וטכנולוגיה בתחילת דרכו (בהמשך הוא יעבור מהפך מאוד רציני בנושא). הסרט הופק במקור כסרט אילם, עם פסקול שנוסף לו מאוחר יותר, והטכניקות החזותיות שדיסני ושותפו אוב אייוורקס השתמשו בהן כדי ליצור דרמה – למשל התנועה הלא-יציבה של המצלמה בזמן הטיסה – מרשימות.

Music Land

בקצרה: נסיכת ארץ הסימפוניה, כינורית צעירה, ונסיך אי הג'אז, סקסופון חצוף, מאוהבים זה בזו. האם הם יצליחו לגשר על הפער המוסיקלי בין ממלכותיהם?

בשיאה של התחרות בין האולפן של וולט דיסני לזה של האחים פליישר, החלוקה המוסיקלית בין השניים היתה די ברורה: דיסני הם אלופי המוסיקה הקלאסית, האירופאית והכפרית, פליישר הם נציגי הג'אז הפרוע, העירוני והגס-לעיתים. כמו בכל חלוקה מהסוג הזה, גם היא לא היתה ממש דיכוטומית, בעיקר בגלל שאנימטורים עברו בין שני האולפנים בלי הפסקה. הסרט הזה – שנוצר ברובו על ידי ותיקי אולפן פליישר שערקו לדיסני – הוא לא רק מכתב אהבה למקום העבודה הקודם שלהם, הוא גם הכרה בסגנון של מקום העבודה החדש שלהם ובעובדה שעירוב סגנונות, מוסיקלי וחזותי, יכול לעשות רק טוב לכולם.

Donald's Dilemma

בקצרה: דייזי הדומעת מספרת לפסיכולוג שלה על הדייט שבו נפל לדונלד דאק עציץ על הראש, והוא הפך לזמר מצליח עם קול מלאכי – שזרק אותה מכל המדרגות

ניסיון של האולפן להתנסות במבנה עלילתי קצת פחות שגרתי, שמכיל כמה רגעים אפלים (במיוחד הקטע שבו דייזי מכוונת לעצמה אקדח לראש ושוקלת להתאבד), הופך את הסרט הזה למשהו על גבול הקומדיה השחורה, פחות מתאים לקהל צעיר, אבל צופים מבוגרים יותר בהחלט יעריכו אותו.

The Little House

בקצרה: בית קטן נאלצת (בסרט המגדר שלה הוא נשי) לצפות כיצד בניינים גבוהים ועוינים הולכים ומקיפים אותה עם התפתחות העיר מסביבה

הסרט המקסים הזה מתהדר בסגנון שונה מאוד מזה של יתר הסרטים הקצרים של האולפן – נאיבי במכוון, כמו ספר ילדים מאויר (והוא אכן מבוסס על ספר כזה), עם סיפור שובה-לב, שללא ספק השפיע מאוחר יותר גם על אנשי פיקסאר בבואם ליצור את "למעלה".

Roller Coaster Rabbit

בקצרה: רוג'ר ראביט נדרש להשגיח על בייבי הרמן ביריד שעשועים. זה מתפתח בערך כמו שאפשר לצפות

אולי ההיעדרות הכי מוזרה משירות דיסני+ היא זו של סרטי רוג'ר ראביט הקצרים – בעיקר בהתחשב במעמד המיתולוגי של הסרט באורך מלא על הדמות, והעובדה שהוא כן זמין לצפייה שם. הסרט הזה, בעצם הרעיון והשם שלו, מסכם יפה את האופי של הדמות – רצף מרהיב של אסונות-שכמעט-קורים בקצב רצחני, רכבת הרים של ריגושים.