שרשרת הפרסים לקראת האוסקר נמשכת: גילדת הבמאים (DGA) חילקה את הפרסים שלה, והו כמה מפתיע, הזוכה הוא "הארטיסט". או, במקרה הזה, הבמאי של "הארטיסט", מישל הזנוויציוס. ומכיוון שהזנוויציוס הוא שם שהיה לגמרי לא מוכר בהוליווד עד השנה, ומכיוון שהמתחרים שלו היו דייויד פינצ'ר, אלכסנדר פיין, וודי אלן ומרטין סקורסזה, הזכיה הזאת אומרת משהו. מה שהיא אומרת זה: אתם מטורפים אם נדמה לכם שעוד יש סיכוי שסרט כלשהו מלבד "הארטיסט" יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר באוסקר.
בינתיים ננעל פסטיבל סאנדנס לסרטים עצמאיים, שעליו לא מדווח כאן הרבה כי אנחנו לא שם. הרבה פעמים הסרט שזוכה בפסטיבל הוא לאו דווקא הסרט המדובר ביותר בו, אבל הפעם הסרט שדיברו עליו הכי הרבה ושיבחו הכי הרבה הוא גם הסרט שזכה – "Beasts of the Southern Wild", מין סרט אפוקליפטי על ניו אורלינס עם דינוזאורים, או משהו.
רשימת הזוכים (הארוכה) כוללת גם נציגים ישראליים: במסגרת לסרטים תיעודיים בינלאומיים, שני הזוכים בפרסים הגדולים הם ישראליים. "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ' זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, ו"חמש מצלמות שבורות" קיבל את פרס הבימוי לגיא דוידי ועימאד בורנאט.
קודם כל, הרבה הרבה כבוד ומזל טוב לזוכים, וההכרה שהקולנוע הישראלי מקבל בשבועות האחרונים באמת מדהימה. אבל מה לעשות, עם כל הרצון הטוב וכל האהדה שיש, קשה מאוד להתעלם מהעובדה ששני הסרטים הזוכים הם סרטים פוליטיים מובהקים, מה שמעורר חשד שהפרסים ניתנו לסרטים הנכונים ביותר פוליטית. כמו שבקטגוריות מסוימות באוסקר תמיד זוכים אם מגיעים עם סרט שואה, אולי הדבר הנכון בסאנדנס הוא להגיע עם סרט על בילעין.
אלוהים ישמור
זה כבר דוסקס בכתבה אחרת, אבל לעזאזל, כמה גילדות יש להם? חשבתי שכולן כבר מאחורינו. כל איזה 5 חבר'ה שם פותחים גילדה, כאילו זה משחק רשת.
ניו אורלינס עם דינוזאורים? נשמע מעניין. אבל למה דווקא שם, לא הספיק להם הצונאמי? או שמגלים בעצם שהצונאמי סחף לחופים של ניו אורלינס מפלצות סטייל 'קלוברפילד'. בכל מקרה , זה נשמע מגניב.
הצונאמי היה ביפן
בניו אורלינס יש הוריקנים
Well, this is awkward
ידעתי שניו-אורלינס זה בארה'ב, אבל חשבתי על תאילנד משום מה…לעזאזל עם האסונות טבע האלה.
דורון, ראית את "שלטון החוק" ואת "חמש מצלמות שבורות"? אני מניח שלא. מדובר בשני סרטים מצויינים, מכל בחינה אפשרית. אנא ממך, ראה אותם ואז הגב להם באופן ענייני. לא ברור למה באתר המוקדש לקולנוע אתה מעקם לעומתם אף רק בגלל שהם "פוליטיים" – זו גישה שהייתי מצפה לה מטוקבקיסט ב-YNET, לא כאן.
בכל מקרה, זה לא פלא שחלק כל כך גדול מהסרטים התיעודיים שנוצרים כאן קשורים לכיבוש הישראלי בשטחים, וגם לא פלא שחלק גדול מהסרטים התיעודיים הטובים שלנו עוסקים בכך. קצת לא נעים להצביע על הפיל הענק והמזיע שעומד באמצע החדר, אבל גם אם נבחן את העסק מבחינה קולנועית גרידא, הכיבוש הוא נושא הכי דרמטי, הכי טעון והכי מעניין שקורה כאן. מה לעשות שביטול נסיעות הרכבת לחיילים בימי א' בבוקר, או פרשיית ההטרדה האחרונה במשרד ראש הממשלה, לא מתקרבות לאותה רמת דרמה ועניין שטמונות בקונפליקט בין ישראל לפלסטין. דרמה, כידוע, היא מה שהופכת סרט טוב לסרט נפלא, ולמרבה הצער, יש לנו לא מעט ממנה אצלנו במדינה, ורובה קשורה לכיבוש.
הטיעון שלך כמעט מושלם.
רק ש'הערת שוליים' דופק אותו. הוא עוסק בנושא שלא מעניין אף אחד, ומעסיק אולי שלושה אנשים במדינה שלא משלמים להם על זה. אבל הפלא ופלא- הוא מצליח מאד בארץ ומסביב לעולם ונרכש להפצה בארה"ב. משמע- זה לא הנושא שיוצר עניין, זה הסיפור.
ממש לא טענתי שזה הנושא היחיד הרלוונטי. טענתי שקצת קשה להתחמק מהכיבוש, ושלא מפליא שמרבית הסרטים הישראלים המעניינים עוסקים בו. זה לא פוסל קיום של סרטים בנושאים אחרים, אבל באמת היה מפליא אם לא היו סרטים ישראלים רבים ומשמעותיים שעוסקים בנושא זה. אגב "הערת שוליים" והמועמדות לאוסקר, מתוך ארבעה סרטים ישראליים עלילתיים שהיו מועמדים לאוסקר בשנים האחרונות, שלושה היו סרטים מצויינים שעסקו ברמה זו או אחרת ביחסים ובסכסוך בין ישראל לפלסטינים ולשכנותיה. זה דווקא מחזק את טענתי, לא?
העימות עם מדינות ערב בכלל, וכיבוש הפלסטינים בשטחים בפרט, הוא אולי הנושא המרכזי שמגדיר את מדינת ישראל מאז קיומה, הן כלפני פנים והן כלפי חוץ. אני מניח שגם בדרום אפריקה של שנות השמונים היה אפשר לחפור ולמצוא סיפורים מרתקים על חוגי רקמה של קשישים, אבל מה לעשות, הנושא הדרמטי והרלוונטי ביותר באותה התקופה היה האפרטהייד. בישראל של 2012 זה הכיבוש, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו.
למעשה, לא. בכל מדינה החיים הם הנושא המרכזי.
אפשר להפיק במדינת ישראל סרט דרמה על בחור-פוגש-בחורה-ומטאור-מהחלל-מביא-את-גודזילה-שאוכל-בחור-ובחורה גם בלי 'הכיבוש'; וגם העובדה שבעשור האחרון הסרטים ש*נשלחו* לאוסקר היו ברובם *לא* על הסכסוך-הישראלי-פלסטיני (שכולל גם, אני מבין, את הכיבוש ביפו, לפי זה שאתה מתעקש להכניס את 'עג'מי' למשבצת הזו), מעיד בהחלט שדרמות יכולות להיכתב גם בארץ על דברים שהם לא 'הכיבוש', ומקסימום על כך שהנושא הזה (לפי ההגדרות שלך: אם יש ערבי בסרט, זה הכיבוש) מוכר טוב יותר בחו"ל. סך-הכל, 'כנפיים שבורות' היה סרט טוב בהרבה מ'בופור'. אז בופור זכה למועמדות, ו'כנפיים שבורות' לא. מה זה אומר על איכות הסרט?
אה, כן, ולטעון ש'מרבית הסרטים הישראלים המעניינים עוסקים בו' זו טענה שנכונה רק, ואך ורק, אם אתה מחליט על העניין של הסרט לפי הנושא שלו, ואז כמובן יש לך טאוטולוגיה. וכבר העירו על זה, לפני עשור, שאותם סרטים שמתעניינים בהם – בעיקר לפי ושא – בעולם, לא מוצאים קהל צופים בבית (http://www.haaretz.co.il/misc/1.800491), כנראה כי הקהל הישראלי לא חושב שכל סרט על הכיבוש הוא נפלא או קרוב לזה (והוא גם צודק. יעיד עמוס גיתאי).
אופס, לא שמתי לב שדיברו פה על סרטי תעודה בלבד.
אני מניח שהצגת המועמדים הלא-תיעודיים לאוסקר פלוס השימוש במילה דרמה בלבלה אותי קצת.
מסכים איתך ש'עג'מי' אנו קשור כלל לסכסוך.
כן, הוא מדבר על ערבים בשכונתם, ושכנותם עם יהודים. זהו מרקם החיים במדינה, בין *ישראלים* והוא אינו קשור כלל לסכסוך. גם נקודת המבט של הילד הפלסטינאי לא אומרת כלום על הסכסוך כמעט.
אולי רואים את הסרט כפוליטי לאחר התבטאותו של היוצר.
עג'מי לגמרי קשור לסכסוך
בתור התחלה, גם ערבים אזרחי ישראל הם פלסטינים. אם אתה לא מאמין, תשאל אותם. חוץ מזה, אחד מקווי העלילה המרכזיים בסרט עוסק ברצח החייל שהוא אחי השוטר, במסגרת הסכסוך, ואיך הדבר משפיע על יחס השוטר היהודי כלפי פלסטינים אזרחי המדינה, וכלפי ערבים בכלל.
נכון,
וכל סרט הוליוודי שמראה אדם קובני עוסק ביחסי ארה"ב וקובה, או כל סרט שעוסק באדם שאביו נהרג במלחמת העולם השנייה עוסק במלחמת העולם השנייה.
התגובה שלי נראתה לי עוקצנית מדי ללא סיבה. אני מתנצל.
במהלך כל הסרט לא מובאת שום התייחסות למצב הפוליטי. יש ערבים שהם אזרחי ישראל (הטיעון שלך שיש כאלו שמעדיפים לקרוא לעצמם פלסטיניים ממש לא קשור לפה), יש בישראל הרבה שב"חים מהשטחים שעובדים פה, יש פה הרבה אנשים שאביהם או אחיהם או דודם נהרגו במערכות ישראל או במסגרת הסכסוך. זו המדינה בה אנו חיים, זהו מרקם החיים שלנו ולהתעלם מכך יהיה מלאכותי ולא אמין. מצד שני, אף דמות לא מביעה עמדה על המצב. יש מחסומים כי יש מחסומים, והדיבור היחידי עליהם שהוא מקשה על הילד להיכנס לארץ. יש שוטר שאחיו נעדר וההעדרות שלו לא באמת משפיעה על מהלך הסרט מבחינת יחסו לערבים. יש ערבי שיוצא עם יהודייה וחבריו לא מקבלים את זה כי היא *יהודייה* ולאו דווקא ציונית.
אם כבר, הסרט נמנע בצורה חיננית ביותר מלהציג עמדה פוליטית כלשהי.
כנפיים שבורות משמעותית פחות טוב מבופור, לדעתי
(ל"ת)
בדיוק להפך
אם המועמדות של "הערת שוליים" יכולה לשמש פה כטיעון, זה יכול להיות רק הטיעון הנגדי:
הקולנוע הישראלי מצליח בעולם לא כי הוא פוליטי, אלא כי הוא טוב.
עובדה, זה לא רק "ואלס עם באשיר" ו"בופור" האנטי-מלחמתיים או "עג'מי" הערבי-ישראלי, אלא גם "הערת שוליים", שאין לו שום קשר לנושא.
ובכל מקרה, אוטו פוקוס דיבר על תעודה ולא על סרטים עליליתיים, והוא גם לא אמר שהנושא *היחיד* שיכול לעניין הוא הסכסוך, אלא שזה הנושא הכי דרמטי ומעניין כאן. והוא צודק.
לא ראיתי את הסרט
אבל אני מניח שאם זה עוסק בזה זה מציג כאותנו נאצים. ושזה בא מישראלים זה ממש ממש לא טוב להסברה. לא שאני אומר שצריך להסתיר את האמת, אבל בד"כ בסרטים כאלה מעוותים את האמת.
הקולנוע הישראלי לא אמור להיות שלוחה של משרד התעמולה
ולא צריך להציג אותנו כנאצים בשביל להוציא אותנו רע מאוד, מספיק פשוט להראות באמת מה קורה בשטחים, ולא בגרסה הקלה לעיכול של התקשורת הישראלית.
בכל זאת אנחנו ישראלים
ולא היינו רוצים לסבול מגזענות או שיחשבו שאנחנו נאצים בעולם בגלל סרטים כאלה.
אם הסרטים אינם מעוותים את המציאות,
אז אם מישהו יחשוב שאתה נאצי, זה לא יהיה בגלל הסרטים, אלא בגלל המציאות.
או בגלל שהוא בא לסרט עם תפיסה מקובעת מראש
וידאג למצוא בו הוכחות שאנחנו נאצים בין אם זו הייתה כוונת היוצר ובין אם לא.
תראה את התגובה הראשונה שלי
אמרתי שהם כן מעוותים את המציאות.
גם אמרת שלא ראית את הסרט.
מי שבא עם דעה מקובעת מראש כאן זה אתה.
לא, לא אמרת.
האמת, אני לא בטוח מה כן אמרת. כתבת – "בד"כ בסרטים כאלה מעוותים את האמת". שזה:
א. לא אומר כלום על הסרטים הספציפיים הנדונים.
ב. לא אומר שום דבר על כל הסרטים "האלה", ולכן אמרתי את מה שאמרתי – כי אתה לא באמת יכול להאשים סרט שמראה מציאות במציאות שהוא מתאר.
ג. לא מגדיר בעצם את קבוצת הסרטים המדוברת. סרטים תיעודיים בכלל? תצטרך להתאמץ כדי להוכיח את הנקודה. סרטים תיעודיים ישראליים? כנ"ל, וטוב שאתה מעורפל, כי אחרת אתה חושף עצמך לתביעות דיבה. סרטים סמולניים עוכרים ותוקעי סכין בגבו של עמיר בניון? תצטרך שוב להתאמץ קצת יותר להגדיר את הקבוצה.
כי האמת, כרגע נראה שמה שכתבת זה ש"בד"כ בסרטים שמעוותים את המציאות מעוותים את המציאות". שזה, מה לעשות, לא משפט ממש ברור.
אגב, כמה "סרטים כאלה" כבר ראית?
אישית, לא ראיתי אף אחד. כי אני לא חובב סרטים תיעודיים. אבל אני גם לא מחלק להם ציוני אמינות או איכות. אבל אם אתה טוען שבד"כ "סרטים כאלה" מעוותים את המציאות, כמה כבר ראית כדי לגבש דיעה כזאת?
ובכן, אני ראיתי את הסרט (לפחות את רובו)
והוא פוליטי. מאד. תנחש לבד באיזה צד של המפה הפוליטית הסרט נמצא.
עכשיו, אתה טוען שזה טבעי שסרטים יעשו פה בכמויות על הכיבוש. נניח.
אבל למה כל הסרטים מציגים את אותה תפיסת עולם בנוגע אליו,
השקפה שמשותפת למעט מאד ישראלים?
למה היה לי ברור מראש שמערכת המשפט בשטחים תוצג
כמעוותת, אדישה, אכזרית, שמקפחת פלסטינאים באופן שיטתי?
מדוע הסרט מראה מקרים בהם שופטים מאמינים לחיילים ולא לפלסטינאים
– בנימה ביקורתית כמובן – ומתעלם מהסיבות שמובילות לחוסר האמון הזה
(ואני מניח שכל מי ששירת קצת בשטחים מבין על מה אני מדבר)?
בנוסף, יש שפע של מקרים
בהם מאמינים לפלסטינאים ללא היסוס,
אף שיש סתירות רבות בעדויות שלהם ודי ברור שמשהו שם בעייתי
(ויש מקרים רבים כאלה. נפוץ בעיקר במשפטים נגד מתנחלים).
בקיצור, בנימה פשטנית, כל הסרטים האלה מציגים את ישראל כאיש הרע בסיפור
ואת הפלסטינאים כאיש הטוב, ומתעלמים ממה שלא מתאים לתזה.
חזית אחידה של יוצרים שמספרים את אותו
סיפור. מצטער, זה לא מעניין, זה כבר ממש משעמם.
וחוץ מזה, אני נזכר עכשיו בספר (המצוין) "ישראל לאן". יש שם ראיון עם מאיר שלו,
שבו כמעט על כל שאלה, בכל נושא שהוא, הוא עונה בכיבושכיבושכיבוש.
התגובה הפבלובית הזאת קצת נמאסה.
"אם מגיעים אם סרט שואה"
צריך להיות: "אם מגיעים עם סרט שואה".
לא זה לא מחזק את טענתך.
אמרת שהסכסוך הישראלי ערבי הוא נושא כל כך מעניין שבלתי נמנע לעשות סרטים עליו ורק עליו. אז אני אומרת- לא. אם יוצרי הסרטים בארץ יתאמצו קצת הם ימצאו עוד אלף נושאים מעניינים. אפשר לעשות כאן גם דרמות משפחתיות, קומדיות רומנטיות וסרטי מד"ב בדיוק כמו בהוליווד. והנה דוגמה- סידר התאמץ ומצא נושא שבכלל לא זועק "תעשו ממני סרט", ויצא לו סרט מצוין.
אם אתה מתעקש לדבר על סרטים תיעודיים אני לא חושבת שזה צריך להיות שונה בכלל. גם סרטים תיעודיים אפשר לעשות על שלל נושאים בלי לברוח למובן מאליו. דוגמה? ראיתי לא מזמן כתבה / דוקו על הדריסה של לי זיתוני והמסע של בן הזוג שלה בעקבות הדורסים, וזה היה סיפור כל כך מעניין ומותח שהייתי צריכה להזכיר לעצמי שזה אמיתי ולא סרט אקשן הוליוודי.
ועוד דבר קטן- אתה משתמש המון במילה כיבוש וככה אתה מבליט את הדעות הפוליטיות שלך, שלא ממש שייכות לכאן, על חשבון הטיעונים הלגיטימיים שלך.
תגובה לתגובה חסרת הכותרת של אוטו פוקוס.
מצטערת שאני מטריחה אתכם עם כל ההודעות שמשורשרות לא נכון.
פשוט לא נכון
אנא ממך, קראי את דברי שוב. בשום מקום לא טענתי שהכיבוש והסכסוך הם הנושא היחיד, אלא רק שבלתי נמנע שהוא יתפוס מקום משמעותי בקולנוע הישראלי. פרט לכך, הכיבוש בשטחים הוא עובדה קיימת, לא עמדה פוליטית – וזה אכן לא המקום לדון בכך.
אני ממליצה גם לך לקרוא שוב את ההודעה שלי.
כי זה בדיוק מה שכתבתי.
חוץ מזה שלכתוב את דעתך ואז להוסיף שזה אוף טופיק- ובכך למנוע מאחרים לכתוב דעה ששונה משלך- זה ממש מרגיז, וזה לא פעם ראשונה שנתקלתי בזה באתר [אצל אנשים אחרים, לא בהכרח אתה]. אין לי שום עניין ושום כוונה לכתוב כאן מילה על הדעות הפוליטיות שיש או אין לי, כי זה אוף טופיק וכי מתיש לדבר על זה, ואני מצפה מאחרים לנהוג כמוני.
אההה, לעזאזל. תגובה ל"פשוט לא נכון".
(ל"ת)
לא זה לא מה שכתבת:
"אמרת שהסכסוך הישראלי ערבי הוא נושא כל כך מעניין שבלתי נמנע לעשות סרטים עליו ורק עליו."
הוא טען "… לא פלא שחלק כל כך גדול מהסרטים התיעודיים שנוצרים כאן קשורים לכיבוש הישראלי בשטחים".
ואני מסכים עם אוטו פוקוס גם על המילה 'כיבוש'. אין בה שום עמדה פוליטית אלא הגדרת המצב.
ואם כבר אנו מדברים על סרטים פוליטיים, האם יש איזשהו סרט *טוב* שמראה את נקודת המבט הישראלית ימנית של הסכסוך?
אם אתה חושב שלמילה כיבוש אין שיוך פוליטי והיא לא ממקמת את מי שמשתמש בה חמש פעמים בהודעה בשום צד של המפה, אני לא רואה איך אני יכולה להתווכח איתך.
ואם אין אף סרט "ימני" טוב, איך זה קשור לדיון ומה זה אומר לדעתך?
כי כמעט אין אף סרט ימני, נקודה.
היה פה דיון מעניין פעם על למה בעצם קרן הקולנוע הישראלית כמעט לא תומכת בסרטים עם השקפות ימניות. אולי מישהו שזוכר יכול ללנקק.
לא ניסיתי להבהיר איזושהי עמדה.
אני לא מספיק מתוחכם בשביל שאלות רטוריות. שאלתי על מנת לספק את יצר הסקרנות שלי האם יש סרטים המביאים נקודת מבט ימנית יותר הנחשבים טובים על מנת שאוכל לצפות בהם. בתור אחד שמשתייך *לרוב* לצד השמאלי של המפה הפוליטית ורואה באומנות כאחד האמצעים הטובים ביותר להבהרת עמדות או דעות, אני אשמח לראות סרט "ימני" טוב.
ומבלי לעלות את הדיון לפסים פוליטיים, כיצד את היית מגדירה את המצב אם לא במילה כיבוש? לפי מה שאני יודע, 'כיבוש' היא הגדרה של שלטון צבאי על אוכלוסייה אזרחית, וזה די מה שקורה בגדה. כיבוש לאו דווקא מתאר מצב שלילי (בשביל זה יש את מילים אחרות).
זה כן דיון פוליטי.
כי במילה יש יותר מהפירוש המילוני שלה, יש בה משמעויות שניתנו לה על ידי השימוש בה. אי-אפשר להיות ניטרלי כשמשתמשים בשפה, וכבר כתבתי למה אני לא אדבר על פוליטיקה [רמז: אוף טופיק, מתיש].
ומשום מה את מתייחסת רק לנקודה הזו ומתעלמת משאר ההודעה.
(ל"ת)
אני לא מספיק בקיאה בשביל לענות לשאלתך.
לא ראיתי את כל הסרטים שיצאו בישראל. למען האמת, בקושי ראיתי סרטים ישראלים.
אי-אפשר להיות ניטרלי כשמשתמשים בשפה
אם אי אפשר להיות ניטרליים כשמשתמשים בשפה, אז כל דיון מראשיתו הוא סובייקטיבי ולא נייטרלי. זה גם נכון, אבל לא בהכרח. כיבוש זאת הגדרה מילונית של מצב, וזה המצב שיש. מלבד זאת, בהסתכלות הרחבה יותר של הדיון-יחסים בין ערבים ויהודים, בין אם כחלק מהסכסוך או כחלק מהוויה היומיומית הם נדבך חשוב בזהות הישראלית. כמו שיחסים בין המשפחה(התמה המרכזית בהערת שוליים לפי דעתי), או התבגרות הם חלק חשוב מהזהות של כמעט כל אדם-ועל כן גם נעשים הרבה סרטים בנושאים אלו בארץ, בדומה לשאר העולם.
נדמה לי שהיה יותר נחמד כאן כשהסרבר נפל
ברור שישר יהיה מי שיקפוץ לכל התגובות הפבלוביות הרגילות. אז לפני שממשיכים להתווכח על משמעות המילה "כיבוש" וכאלה, רק הדגשה של מה שכתבתי (ושאנשים מבינים ממנו מה שבא להם): לא ראיתי את שני הסרטים האלה, אני לא יודע עד כמה הם טובים (כנראה מאוד. הם זכו בפרסים) וגם לא מה העמדה הפוליטית שלהם. מה שאני כן יודע זה ששניהם עוסקים בכיבוש, או בסכסוך הפלסטיני ישראלי, או במצב החסה בשטחים או איך שלא תבחרו לקרוא לזה. העובדה ששני סרטים שעוסקים באותו נושא פוליטי חם זכו בשני הפרסים הראשונים גורמת ל*רושם* כאילו ל*נושא* הסרטים היתה השפעה על הבחירה. אתם יודעים, כמו שסרטים שעוסקים ב*נושא* השואה נוטים לזכות בקטגוריה התעודית ובסרט הזר באוסקר, למרות שאני בטוח שכל המצביעים בטוחים שהם בחרו בהם רק משום שאלה היו הסרטים הטובים יותר.
לא אמרתי שהסרטים האלה שמאלניים.
לא אמרתי שהם שמאלניים מדי.
לא אמרתי שהם לא שמאלניים מספיק.
לא אמרתי שהם לא טובים.
לא אמרתי שהם כן טובים.
לא אמרתי שהם מעוותים את המציאות.
לא אמרתי שהם מציגים את המציאות כפי שהיא.
לא אמרתי שהזכיה שלהם לא היתה מוצדקת.
לא אמרתי שהזכיה שלהם היתה מוצדקת.
לא אמרתי שמשחת שיניים בטעם תפוז אסורה לשימוש ביום חג.
(אני תוהה אם זה מספיק ברור. אולי צריך להוסיף עוד כמה הבהרות).
לא מגניטו ולא פרופסור X. וולברין!
(ל"ת)
אבל אמרת משהו אחר.
את כל אלו אמנם לא עשית, אבל כתבת שייתכן שסרטים אלו זכו בפרסים לא בשל איכויותיהם הקולנועיות ולא בצדק, אלא רק בגלל שהם "נכונים פוליטית". זה אמנם לא קביעת עובדה, אבל זה כבר לא מריח טוב. מה שבעייתי הוא בעיקר שהעלת השערה זו בלי לראות את הסרטים עצמם – אנא ממך, צפה בסרטים, וכתוב את דעתך המנומקת על הצדק או אי-הצדק שבזכייתם בפרס. אם תצפה בסרט תהיה לך הצדקה לכתוב גם שזה סרט שלא ראוי להקרין גם בבית שימוש בקלקיליה, עד אז, רמיזות על כך שלא איכותו הביאה לזכייתו בפרס, אלא תוכנו או נושאו, הן לא ענייניות.
ואגב, התגובה הפבלובית היא לומר "זה בגלל שזה סרט פוליטי". אתה מוזמן לבדוק ברשימת התגובות של YNET, יש שם לא מעט תגובות אוטומטיות ממין זה.
אם כמעט רק סרטים פוליטיים זוכים,
ראוי לפקפק ברציונל הבחירה ללא קשר לאיכותם של הסרטים. גם אם במקרה בוואינטים טוענים את אותו הדבר.
אבל בתור התחלה, ההגינות מחייבת לפחות שתצפה בסרט
אפשר לפקפק, אבל זה מאוד שטחי לעשות זאת בלי לטרוח לראות את הסרט שבו אתה מפקפק. יתר על כן, כמו עם "הערת שוליים" בתחום העלילתי, תוכל למצוא גם לא מעט סרטים תיעודיים ישראלים שלא קשורים בכיבוש וזכו בפרסים מרשימים ברחבי העולם ("גוגל בייבי", למשל, כיכב בשנתיים האחרונות בלא מעט פסטיבלים), כך שייתכן מאוד שבפסטיבלים החשובים דווקא כן בוחנים את הסרטים הישראליים לפי איכותם, ולא סתם לפי הסינופסיס.
לא. ההגינות מחייבת לומר אם צפיתי או לא.
לא צפיתי. וגם כותב השורות לא צפה. שטחי? כמובן. אין לי או לאף אחד אחר אפשרות להתעמק בכל נושא ועניין על גבי הפלנטה. אלו החיים.
לא רוצה.
אני לא צריך לראות את כל הסרטים שזכו או היו מועמדים אי פעם לפרס הסרט הזר באוסקר כדי להצביע על העובדה שסרטי שואה תמיד או כמעט תמיד זוכים שם. אני גם לא צריך לראות את כל הסרטים שהוקרנו בסאנדנס כדי להצביע על העובדה שמבין כולם, בחרו בשני סרטים ישראליים פוליטיים במפגיע. גם אתה, אני מניח, לא ראית את כל הסרטים שהשתתפו בתחרות בסאנדנס, ולכן גם אתה לא זכאי להביע שום דעה לגבי מידת הצדק שבזכייתם.
גרוע יותר - אף אחד מאיתנו לא ראה את כל הסרטים ש*לא* זכו
למועמדות. איך נוכל להתדיין על שיקולי הבחירה של סאנדנס ללא מידע זה?
ראיתי כמה מאות סרטים דוקומנטריים בחיי, מתוכם חלק ניכר זכו בפרסים ו/או נחשבים לטובים ביותר בתחומם, כך שארהיב עוז ואטען שיש לי יכולת לשפוט אם סרט דוקומנטרי אקראי הוא מבריק או בינוני. אני מניח שגם לך יש את אותה יכולת, אם רק תרצה לצפות בסרטים עליהם אנו דנים. לא צריך לצפות בכל הסרטים התיעודיים שיצאו באותה שנה בעולם בשביל לדעת אם סרט מסויים ראוי באופן עקרוני לפרסים, כבוד ותהילה, או שזה בולשיט שנובע ממניעים פוליטיים. אני חוזר ודוחק בך – אנא ראה את הסרטים, וחזור עם דעה מגובשת ומנומקת. אחד מהם מוקרן בסינמנטקים לציבור הרחב, ואני מניח שהיוצרים של השני ישמחו לשלוח לך עותק אם רק תבקש. אחרי זה – שחוט אותם כאוות נפשך. עד אז, הדיון על היותם ראויים אמנותית או עיזים פוליטיות נשמע לי מופרך.
אבל הדיון אינו על הסרטים.
הדיון הוא על הפרס.
אתה ממשיך וטוען שנושא הדיון הוא איכות הסרטים
וזה פשוט לא נכון. אי אפשר להתעלם מהעובדה שמתוך הסרטים הישראלים – עלילתיים ותיעודים כאחד – שזוכים לשבחים בזירה הבינלאומית, אחוז ניכר, וכנראה גם לא מייצג, עוסק בסכסוך הישראלי-פלשתינאי, או ביחסי יהודים-ערבים. קשה שלא להסיק שיש תפיסה שהנושאים הללו הם הנושאים הראויים עבור הקולנוע הישראלי, ושקולנוע שמשקף את הפנים האחרים של ההוויה הישראלית נחשב לפחות רלוונטי. אף אחד לא אמר שהסרטים שזכו בסאנדנס אינם ראויים, אבל השאלה היא האם סרט ישראלי ראוי לא פחות שעוסק בנושא שאינו מדיני היה זוכה לאותה התהודה.
להערכתי העניין הוא אחר
סרטים בדרך כלל עוסקים בקונפליקט, והקונפליקט הכי ידוע בישראל הוא הישראלי-פלסטיני. לכן הכי קל לעשות על זה סרטים. לא צריך לעבוד קשה בשביל למצוא נושא. היוצרים פשוט מחפשים מתחת לפנס.
כבר הבאתי דוגמא לסרט ישראלי ראוי לא פחות שדווקא זכה לתהודה אדירה – "גוגל בייבי", שזכה לא מזמן באמי הדוקומנטרי. גם הסברתי את העובדה שסרטים על הכיבוש נפוצים בקולנוע התיעודי בישראל מפני שאפילו מהבחינה הקולנועית גרידא, זה הנושא הכי דרמטי, הכי טעון והכי מעניין בנמצא, ולכן לא פלא שיש כל כך הרבה סרטים עליו. הבעיה שלי היא לא עם הדיון, הבעיה שלי היא שדורון ממהר להעלות שאלות שמפקפקות בכך שהסרטים ראויים מבחינה קולנועית לפרסים (ולרמוז שצריך לעשות סרט על בילעין בשביל לזכות בפרס זה פקפוק באיכותו של הסרט המדובר, וביושרתם המקצועית והאישית של יוצריו), וזאת מבלי שצפה בהם. שיצפה בהם ואז יכתוב. זה באמת כל כך קשה? זה נראה לי אלמנטרי, במיוחד באתר שעוסק בסרטים ובקולנוע.
אז אני מדגיש שוב פעם: אין בעיה עם הדיון, אין בעיה לטעון שהסרטים זכו בגלל נושאם ולא בגלל איכותם, אין בעיה לטעון שהסרטים זכו גם בגלל נושאם וגם בגלל איכותם, ואין בעיה לטעון שאלו הסרטים הגרועים ביותר מאז אד ווד. הבעיה היחידה היא היומרה לנהל דיון זה על גבם של שני סרטים שבכלל לא ראית. ראית? תכתוב. לא ראית? קצת צניעות.
לא טענתי אף אחד מהדברים האלה.
(ל"ת)
לא טענת, ולא כתבתי שטענת. הדבר היחיד שעשית הוא להעלות את השאלה הבאה:
"קשה מאוד להתעלם מהעובדה ששני הסרטים הזוכים הם סרטים פוליטיים מובהקים, מה שמעורר חשד שהפרסים ניתנו לסרטים הנכונים ביותר פוליטית". השאלה, במיוחד כשהיא מוגדרת כ"חשד", היא פקפוק בכך שהסרטים ראויים מבחינה קולנועית לפרסים. פקפוק כזה ראוי שיתבסס על יותר משורת הסינופסיס שמפורסמת בידיעה עיתונאית.
בנוסף, כתבת ש:
"כמו שבקטגוריות מסוימות באוסקר תמיד זוכים אם מגיעים עם סרט שואה, אולי הדבר הנכון בסאנדנס הוא להגיע עם סרט על בילעין". לרמוז שצריך לעשות סרט על בילעין בשביל לזכות בפרס בסאנדאנס זה לפקפק באיכותו של הסרט המדובר, וביושרתם המקצועית והאישית של יוצריו. גם פקפוקים כאלו ראוי שיתבססו על יותר מדעה קדומה.
אין בעיה להעלות שאלות כאלו, ואולי אף רצוי, וגם הוספתי בתגובה הקודמת עוד רשימה של טענות שתוכל לטעון (ולא טענת) – בתנאי שתראה את הסרטים ויהיה לך על מה להתבסס. במקום להתווכח עד כלות השרשור, למה לא לראות אותם ולכתוב דעה מנומקת? אולי תמצא ביסוס מהותי לחשד הראשוני שלך, ותוכל לנמק אותו. מצד שני, מי יודע, אולי תגלה שדווקא מדובר בסרטים שראויים לכל שבח. כל שצריך לעשות הוא לראותם.
זו האשמה לא הוגנת.
רד לא אמר דבר על כך שהסרטים לא איכותיים. גם בפרשנות המחמירה ביותר (זו שאתה מציע), אי-אפשר לטעון אלא שהוא אמר שהסרטים לא זכו בפרסים בגלל איכותם. זה לא אומר שהם לא איכותיים ולא אומר שהם כן איכותיים. זה רק אומר שלא קריטריון האיכות היה השיקול שהוביל לבחירתם.
וכאמור, זו בכל מקרה הפרשנות המחמירה ביותר.
אתה כבר הרביעי שטוען את אותו הדבר בדיוק.
בהצלחה.
ומאחר שכך, גם לראות את שני הסרטים זה לא מספיק.
אני מציע שייאסר על רד להעלות חשדות עד שיראה את כל הסרטים המתחרים בשתי הקטגוריות. רק כך ניתן לבסס את ההשערה הפרועה, לפיה הסרטים הזוכים לא זכו רק בגלל היותם שני הסרטים הטובים ביותר והעובדה ששניהם עוסקים בסוגיה מאוד מסוימת מזווית מאוד מסוימת איננה מקרית לחלוטין.
.
זה בכלל לא משנה
יש הרבה סרטים טובים. זה גם (ובעיקר) עניין של טעם.
גם אם כל הסרטים טובים, עדיין אפשר להצביע על כך שמבין כל הסרטים הטובים האלה, הבוחרים בפרסים נוטים לבחור סרטים בנושא מסוים.
זה עדיין לא אומר שום דבר בעד או נגד איכות הסרטים. זה אומר רק מה ההעדפה של הבוחרים.
"שחוט אותם כאוות נפשך"?
אם אמירה שבעצם נוגעת *לפסטיבל* ולא לסרטים עצמם, ולא מתייחסת בשום צורה לאיכות הסרטים, ואף מצהירה שהסרטים לא נצפו על ידי הכותב – ומכך משתמע שהוא לא אומר דבר וחצי דבר על איכותם – היא בעיניך שחיטה, ייתכן שאתה עדין מדי ל… לגלוש באינטרנט, אולי? לא יודעת. נדמה לי שגם מחוץ לאינטרנט אנשים מביעים דעות לפעמים.
ובמילים אחרות:
רוב מהומה על לא מאומה.
מהאנשים שהביאו לכם את
"יותר מדי חוקים שהם טו מאצ' אפילו בשביל מדינה פאשיסטית" מגיע "אין נאמנות, אין אוסקר":
http://e.walla.co.il/?w=//2508948
(הצעת חוק: "סרט לא יקבל מימון מבלי חתימה על הצהרת נאמנות").
עפ"י הכתבה הצעת החוק הזאת כבר עלתה בעבר (בעקבות "עג'מי" והאוסקר) אבל ירדה מהפרק, אבל מה הסיכוי שחוק פופוליסטי כזה לא עובר בתקופה מוזרה כזאת? בכל זאת, יש מצב שדווקא חוק "פאשיסטי" הוא שיציל את הקולנוע הישראלי מעצמו.
כן, כי חוקים כאלה יעזרו למעמדנו בעולם!
זה לא כאילו אנשים הולכים לבקר אותנו יותר על מה שהוא פחות או יותר צנזורה ושלא כל מי שמעביר ביקורת כנגד ישראל בהכרך לא נאמן לה
*Sarcasm self-test complete*
נו באמת, לא קצת הגזמתם?
אני לא חס וחלילה תומך בהצעת החוק הזאת (או בכל הצעת חוק של הפנאט ההוא מיכאל בן-ארי), אבל בחיי שאני לא מבין למה כל העולם ואשתו מתרגשים מכל דבר קטן שהימין הקיצוני עושה. באמת נראה לכם שאנשים שהם לא המפלגות הדתיות ישארו את החוק הזה? המחאה החברתית והתקשורתית שיווצרו בארץ יכולים להיות כל-כך מאסיביים, שאני בספק אם חברי הכנסת יהיו מוכנים לקחת סיכון כזה. החוק על הכדורגל לא עבד להם, אז למה שזה כן יעבוד? זה חוק מטומטם וחסר תועלת ללא שום סיכוי להתקבל באופן רשמי (ע"ע SOPA) ולא צריך להתייחס לכל מעשה טיפשות כאקט פאשיסטי בלתי הפיך. לפעמים עדיף פשוט לא להאכיל את הטרול.
העובדה שאנשים אפילו חושבים על זה
מספיק גרועה בשבילי
מעניין,
את שונאת כשאנשים מנסים להחליט איזה מחשבות מותר ואיזה מחשבות אסור, ואז עושה בעצמך את הדבר ההוא שאת שונאת?
זה היה ניסוח גרוע
אני מתנצלת, אני איומה בדברים כאלה.
אני לא רוצה לאסור עליהם לחשוב שכל אדם שעושה סרט שמבקר את מדינת ישראל הוא לא נאמן לה וזומם בשקט את מפלתה, אני לא רוצה לאסור עליהם לחשוב שהחוק הזה לא יפגע במעמדה של ישראל בעולם, אני אפילו לא רוצה לאסור עליהם לחשוב שצריך לצנזר את תעשיית הסרטים בישראל (והחוק הזה הוא פחות או יותר צנזורה, הוא נותן מימון לסרטים על רקע פוליטי). אני פשוט מודאגת.
גם אם החוק הזה לא יעבור, העובדה שהוא אפילו הוצע מדאיגה אותי. אני לא רוצה למצוא דרך למנוע מהם להתקבל לממשלה או משהו, אבל זכותי להיות מודאגת מהעובדה שזה סוג האנשים שהעם שאני משתייכת אליו בחר. להיות מודאג עדיין אפשר, נכון?
עסק מסובך, הדמוקרטיה הזו
בקצרה
גם הצעד של הח"כ וגם החשש שלך הם שני צדדים של אותה מטבע. שניכם דואגים לתדמיתה של המדינה בעיני העולם, אבל אותי לא מעניינות ההשלכות הפוליטיות של העניין. יש גבול לרפיסות של הישראלים (ימין כשמאל) בפני שאר העולם. מה גם שיותר גרוע מבחינה תדמיתית כבר לא יכול להיות. ההיתחסות שלי הייתה להשפעה של הצעת החוק (שקרוב לודאי שלא תעבור) על תעשיית הקולנוע המקומית. ממבט על אני חושב שדווקא החוק הפאשיסטי הזה הוא מה שיציל את התעשיה המדממת מההתבוססות המתמשכת בתוך צרכיה שלה. אני בעד.
באמת? למה?
(זה לא נאמר בזלזול או משהו, זה באמת מעניין אותי לשמוע למה זאת דעתך)
אם לתמצת את זה לכדי ססמא,
"רק פוליטיקה תמגר פוליטיקה (בקולנוע)". (אני כמעט בטוח שיש סוג של קונצנזוס בתגובות שהפולטיקה בסרטים ישראליים הוא סוג של רעה חולה, או לפחות מכשול שמונע ממנו לבחון את טיבו של המוצר בפרספקטיבה הנכונה).
תן לי להבין
אתה רואה את הקולנוע הישראלי כיום (להזכירך: מועמדות שלישית לאוסקר תוך ארבע שנים) כ"תעשיה מדממת" ואת התכנים שלו (נאמר, סיפור על יריבות אקדמאית של אב ובן חוקרי תלמוד) כ"התבוססות מתמשכת בצרכיה שלה"?
לי נראה שתעשיית הקולנוע הישראלית נמצאת כיום בתור זהב שהיא לא ידעה מימיה, וזאת בלי שום עזרה של חוקים סמי-פאשיסטיים. איך אומרים, "אם זה לא שבור, אל תסתכל בקנקן".
שוב, רביעית תוך 5 שנים.
בופור, ואלס, עג'מי והערת שוליים
צודק לחלוטין
מה שרק מחזק את הטענה.
לקחת הישג של סרט בודד בשנה ממוצעת, תוך כדי שאתה מתעלם ממה שיש לשלושים ומשהו סרטים אחרים באותה שנה להציע וממה שהשיגו, ולהשליך מזה על מצבה של תעשיה שלמה, זאת נקודת מבט מעניינת במקרה הטוב. עם כל הכבוד ל"הערת שוליים" (ול"פעם הייתי", "עג'מי" ו"סיפור גדול" בשנתיים שקדמו ל-2011), העובדה שהוא הצליח להכנס לתוך קטגוריית הרפאים של האוסקר לא מבטלת את זה שרוב גורף (אם לא "כל") של הסרטים העלילתיים האחרים שיצאו באותה שנה היו דשדוש אחד גדול, בלשון המעטה. על נתוני הקופות שלהם אני אפילו לא מדבר. "הערת שוליים", מכל הבחינות, הוא משהו שמעיד על הפוטנציאל, לא המצב הנתון. "הערת שוליים" הוא הציפוי, הצורה שבה מוכרים את המוצר הזה שנקרא קולנוע ישראלי, לא המוצר עצמו. איך אומרים, "אם לא תסתכל לתוכו, אין סיכוי שתגלה שמבפנים הקנקן סדוק לגמרי".
במהלך מרץ האחרון יצאו לאקרנים שני סרטים עם צחי גראד ורונית אלקבץ בתפקיד זוג הורים לנערים במצוקה שהסרטים מתרכזים בהם. יותר "התבוססות בצרכים" מזה אין. והס מלהזכיר את כל סרטי הנוסחה ואת כל "סרטי בצלם" שנראים אותו דבר.
אוקיי, אז איך אתה מציע לבדוק איכות של תוצרת קולנועית?
בשנים האחרונות סרטים ישראלים זוכים להצלחה ביקורתית ולהכרה חסרת תקדים בפסטיבלים בעולם, מועמדים לאוסקר כמעט בכל שנה, מישרים קו עם יכולת הצילום הסאונד והעריכה של הקולנוע העולמי, פורצים לגבולות לתחומים שלא ראינו פה בעבר (ואלס, כלבת…) ואפילו מרוויחים סכומים לא רעים, בעולם וגם כאן בבית. הדבר הזה הוא לא מובן מאליו, הוא לא קרה פה בשלושים השנים האחרונות והוא לא קורה לכל מדינה בעולם. זה לא אומר שאין עוד לאן לשאוף ובטח לא אומר שלא נוצרים גם סרטים גרועים אבל להתעלם מכל זה זה בהחלט תמוה.
אבל אפילו אם נקבל את הטענה שלך שבכל שנה יוצא סרט מוצלח אחד בלבד שמצליח בדרך פלא להתעלות על הביצה של התוצרת המקומית ולהשלח לאוסקר בעוד שאר שלושים ומשהו הסרטים הם דרמות משפחתיות מדשדשות ו"סרטי בצלם" לעוסים, איך החוק המדובר רלוונטי פה?
קודם כל, מדוע שחוק שמגדיר תנאים למועמדות לאוסקר ישפיע על משהו מעבר לאותו הסרט הקסום ש"מעיד על הפוטנציאל" (וספציפית, פסילתו לעיתים לטובת אחד מתוצרת הסחי)? ושנית, איך המחויבות להצהרת נאמנות תמנע את יצורן של עוד עשרות דרמות משפחתיות שבלוניות ולא פוליטיות? אם בכלל, נדמה לי שזה בדיוק מה שהחוק מעודד.
אני רק רוצה להעיר
שאתם מגיבים הרבה יותר מדי לטרול פוליטי.
מכיוון שהרגישות פה לדעות קיצוניות היא מאוד גבוהה אני אתעלם מהעניין הטרולי של הדיון ואתייחס רק לחלק הראשון של הודעתך. אציין רק ש, בניגוד למה שציינת, הצעת החוק מתייחסת לחתימה על הצהרת נאמנות כנתנאי למימון הפקת סרט, לא כתנאי לכשירות למועמדות לאוסקר.
"אבל אפילו אם נקבל את *הטענה* שלך שבכל שנה יוצא סרט מוצלח אחד בלבד …"
זה קצת יותר מטענה. זה די סוג של עובדה. לא ראיתי שניסית לסתור זאת עם דוגמאות.
"אוקיי, אז איך אתה מציע לבדוק איכות של תוצרת קולנועית?"
אני לא אומר שיש רק דרך אחת לבדוק איכות של תוצרת קולנועית ולחוות על כך דעה, רק אל תתפלא שיש גם דעות אחרות וקיצוניות משלך בנושא. כשהתוצרת היא מספר סרטים, ולא סרט אחד, טבעי שיהיו מסקנות שונות וקיצוניות בקשר לאיכותם. זה כנראה עניין של פרספקטיבה, ציפיות ותדירות החשיפה לסרטים. כשאתה רואה רק סרט ישראלי אחד בשנה (בהקצנה) ובמקרה לאותו אחד קוראים "הערת שוליים", קרוב לודאי שתעטוף עצמך בבועה ורודה בכל מה שנוגע לכלל התוצרת המקומית. כשאתה חוזה במו עינייך בחמש "סימיקו"אים, חמש "השוטר"ים, שני סרטים גנריים עם צחי גראד ורונית אלקבץ ורק "הערת שוליים" אחד בשנה אחת, השימוש במילים דימום והתבוססות הוא בלתי נמנע.
אתה מתייחס למועמדות (או זכייה ) של סרט בקטגוריית הסרט הזר באוסקר כסוג של שיא מבחינת סרט ישראלי. ארבע שנים אחרי שתהיתי למה חשוב ש"בופור" יקטוף את האוסקר, עדיין לא הבנתי מה הערך של הדבר הזה, אם יש לזה ערך בכלל. למען השם, מדובר באחת הקטגוריות השוליות של הטקס, אם לא ה. אומרים שזה עוזר לנתוני הקופות של הסרט בזמן ההקרנות בארה"ב, אבל זה די משעשע בהתחשב בעובדה שאת שני המקומות בראש רשימת הסרטים הישראליים המכניסים ביותר בארה"ב תופסים סרטים שלא זכו למועמדות בכלל (לא הצלחתי לודא מה קורה בהמשך הטבלה). אגב, המכנה המשותף של שני הסרטים ("ביקור התזמורת", "ללכת על המים") הוא ששניהם דוברים אנגלית בחלק לא קטן מהזמן.
אתה מציין את העניין של ההצלחות בפסטיבלים השונים ובהקרנות במדינות אחרות כמשהו להתבשם בו. לדעתי זאת אחת החולשות ומקור כל הבעיות של התעשיה. מרוב שהיוצרים רוצים לרצות אחרים הם לא שמים לב שיצא להם מוצר שלא מדבר לקהל המקומי ואחרי כל סיבוב הדאווין בפסטיבלים השונים הוא מתרסק בקופות פה. זה לא שיש משהו רע בהצלחה של סרט בנכר, אבל אם הוא מפספס בצורה טוטאלית את הקהל שבשבילו הוא כביכול נעשה זה לא סוג של מעילת כספי ציבור? הקולנוע בישראל הוא תחום התרבות היחיד שבו חלק נכבד מהתוצרת שלו פונה בעיקר החוצה. "הערת שוליים" (וסידר בכלל), שוב, הוא זה שמעיד על הפוטנציאל. סרט כל כך ישראלי שמצליח בשני המגרשים. אבי נשר הוא מקרה בולט יותר של יוצר שלא מתחנף לקהל חיצוני או לפסטיבלים השונים (או למכנה המשותף הנמוך ביותר של הקהל בארץ) ומתרכז בעשיה מקומית (לא רעה, אם יורשה להוסיף). לא במקרה הוא היוצר היחיד ששורד בפסגת העשייה המקומית כבר ארבעים שנה. באופן אירוני הוא גם הבמאי הישראלי היחיד (כמדומני) שאפשר לזקוף לזכותו קריירה של במאי הוליוודי (עד כמה שבימוי מספר סרטי בי נחשב להוליוודי).
ואם בכל זאת להתייחס למשהו מהחלק האחרון של הודעתך,
זה לא שבהכרח יש משהו שלילי או תבוסתני עם עשייה של דרמות משפחתיות. בכל זאת, מגבלות תקציב וזה. הבעיה מתחילה כשאין חידוש כלשהו, או לפחות רענון (שמי זרחין הוא דוגמא כמעט בודדת לבמאי שמצליח להתעלות על עצמו כל פעם מחדש למרות שהוא עושה בעיקר דרמות משפחתיות). כנ"ל לגבי "סרטי בצלם", רק שפה המאמץ צריך להיות עילאי יותר על מנת לחדש.
_______
סליחה על הדיליי.
אמרת כמה דברים נכונים
(וכמה דברים לא מדויקים), אבל לא אמרת איזה קשר יש לכל זה, לדעתך, לחוק הנאמנות.
זה נראה לי בחזקת מובן מאליו
שסרטים גרועים נובעים מחוסר נאמנות למפעל הציוני.
ששש...
אל תגלה לאף אחד, אבל אני חושב שגם סרטו של הבמאי ההוא שהתדיינת איתו שנייה לפני שדף הסרט שלו נמחק מרשומות האתר, סרט שלא הצטיין במיוחד בהיותו חסר נאמנות למפעל הציוני (בלשון המעטה), הוא גרוע. לא שראיתי, אבל יש מקרים קיצונים בהם אתה יכול להרשות לעצמך להחזיק דעה על סרט על סמך הטריילר בלבד.
נחמד מצדך שאתה מנכס לי עמדות ודעות פוליטיות למרות שאמרתי שלא אכפת לי מהגוון הפוליטי של העניין ולמרות שרמזתי שמבחינתי זה (ימין) נבלה וזה (שמאל) טרפה.
לא אמרתי שיש קשר
כמו שאמרתי בפסקה הראשונה, ציפור קטנה (=שלמקו) לחשה שעוד קצת התעסקות בזה עשויה לזרז את בואו של המחק, אז רק ניסיתי לסגור פערים ולעמוד על הסיבות שבגללן אנחנו מגדירים דבר מסוים בשתי צורות קיצוניות.
אם בכל זאת לענות על איך זה קשור, אני חושב שתמצתי דעתי בתגובה האחרונה שלי לזאת עם הכובע. אני לא ממש בעד הצעת החוק הזאת, אבל אם דבר פופוליסטי מעין זה יעבור אני לא בטוח שאני מרגיש שזה ממש גרוע כמו שמציירים את זה משמאל. אם זה מה ש(כנראה) יבער את כל "סרטי בצלם" (כאמור, לדעתי חלק נכבד מהם מתקשים לחדש באמת ורובם הם כאלה שפונים בעיקר לקהל חיצוני) מהמסך שלי ויפנה מקום לדברים אחרים, אני לא אמחה מנגד.
אתה רוצה גם להרחיב בקשר לאי דיוקים? אתה אתה מתכוון רק לזה שהפרזתי כשאמרתי שיש רק סרט אחד בשנה במאזן החיובי כשלמעשה יש שנים גם עם שניים, שלושה וארבעה סרטים כאלה, אני עומד מתוקן. אבל זה לא ממש משהו שישנה את התמונה הכללית בצורה משמעותית.
בעניין במאים ישראליים שפעלו בהוליווד
אבי נשר בהחלט לא היחיד. מנחם גולן הוא הדוגמה הבולטת ביותר – אפשר להגיד עליו הרבה דברים, אבל אי אפשר לקחת ממנו את זה שהיתה גם היתה לו קריירה גם בארץ וגם בהוליווד. גם בועז דוידזון וחבורתו עשו הרבה דברים בארץ ובחו"ל. יש די הרבה במאים ישראליים במקור שעובדים רק בהוליווד – בועז יכין, רוד לוריא, אורן מוברמן, אורן פלאי. ובטח יש עוד דוגמאות ששכחתי.
בגלל זה גם כתבתי "כמדומני"
אני לא מבטל את הישגיהם של גולן ודוידזון, אבל הם בעיקר התרכזו (והצליחו) יותר בהפקה של סרטים. במאים ישראליים (לשעבר) שמצליחים בהוליווד מבלי שהתעסקו לפני בסרטים בארץ, בעיקר כאלה שמתנערים מכך שמתארים אותם כישראלים (פלאי), זה כבר עניין אחר.
זה נראה כמו הזמן להזכיר
שהצעת החוק הביזארית הזו, להבדיל מהצעות חוק אחרות מהזמן האחרון, לא מתייחסת לתוכן הסרט הממומן. היא מתייחסת להתבטאויות של השותפים ליצירת הסרט בראיונות ונאומים.
שזה, לדעתי, קטע היסטרי. כאילו, אני מת לדעת אם גם צלמים זרים, או שחקנים מחו"ל, יאלצו להישבע לערכיה היהודים (והדמוקרטים!) של מדינת ישראל. או לחילופין, האם בקופרודוקציה ישראלית-בריטית ידרשו היוצרים להישבע גם למלכה.
אבל מה שיותר מצחיק אפילו מזה, זו המחשבה על חוק פורמלי שיאסור על יוצרים לעסוק בנושא מסוים, כדי להציל אותם, לטובתם, מקלישאות. ברצינות. יש בזה איזושהי איכות סטון-פארקרית. אם כי ברמה המעשית, אני לא לגמרי משוכנע שברגע שישראלים יפסיקו לכתוב על הכיבוש, יצוצו פה מיד אזרחי קיין על ימין ועל שמאל לאומי.
הצעת החוק לא מתייחסת לתוכן של הסרטים, אבל די ברור במאים של אלו תכנים יעמדו בסירובם לחתום על הדבר הזה.
כאמור, זה לא שאני בעד ההצעה, זה יותר שאני לא נגדה. ואני לא רואה סיבה להתנצל על כך שלמרות שאיני מחסידיו של הברנש, אני לא מצליח להזדעזע מהעניין כמוך.
הברנש לא מזעזע אותי, לרוב,
כמו שהפרובוקציות שלו מתחילות לעייף אותי. הרבה רעש לבן. והחוק הזה בטח לא מזעזע אותי, כי אפילו לברנש ברור שהוא לא יעבור. החוק שלו, עם יד על הלב, בעיקר מצחיק אותי- הוא אבסורדי לגמרי, פרדוקסאלי מהיסוד, ובלתי אכיף לחלוטין.
ומה זה "ברור מי ייסרב לחתום"? סליחה, אבל זה לא ברור בכלל. כאילו, מה, אודי אלוני? ומה עם יוצרי הסרטים שהזכרת כמה הודעות מעליי כיוצאים מן הכלל? נראה לך שמישהו מהם יהיה מוכן לחתום על הצהרה כזאת? אני שואל כי היוצר של אחד מאותם צדיקים בסדום, היווה השראה להצעת החוק הזו בגלגולה הקודם. זה שאתה פוסט-ציוני-עוכר-ישראל, לאו דווקא מתבטא ביצירה שלך. הגם שלא צריך להיות פוסט-ציוני-עוכר-ישראל-מהרסיך-ממך-יצאו-תעשו-לייק-ותפיצו כדי להתקומם על פגיעה בוטה כל-כך בחופש הביטוי, ויוצרים ציוניים רבים אכן היו מתקוממים. ראבאק, אני לא הייתי חותם על דבר כזה.
ולענייננו, עזוב את מיכאל בן ארי, אני שואל ברצינות: הרשות המחוקקת נראית לך כמו כלי יעיל לשבירת קונבנציות אמנותיות? אתה לא מוצא שום דבר מצחיק ברעיון לעגן בחוק איסור שימוש בנושאים שחוקים? באמת, פוליטיקה בצד. תחליף את דרמת המחסום בפיתול העלילה "הם בעצם אותו בן אדם!". היית תומך בהוצאתו מהחוק? לי זה נשמע, בלשון עדינה, לא רציני.
תהייה
אם הצעת חוק מעין הצעת החוק הנוכחית הייתה עולה בתקופות מוקדמות יותר של המדינה (נאמר שנות ה-50 של המאה הקודמת) על סדר היום, האם השמאל הישראלי היה מגיב לענין באותו בוז ובאותם טונים? יכול להיות שהראייה ההיסטורית שלי לוקה בחסר, אבל הרושם שלי הוא שדווקא השמאל הוא זה שהיה משתמש באותם טריקים של הברנש במקרה הצורך, או לפחות לא מתנגד לעניין כזה בצורה כל כך נחרצת כמו היום. לפיכך, אני מתקשה להבין למה *זה* נחשב לדבר כל כך נורא כמו שרוצים שאחשוב אלה מהצד המצומצם של של המפה הפוליטית.
יש באוויר עוד הצעת חוק (או שזה כבר חוק?) שעל פניו נראית כמשהו בלתי אכיף. זה לא מוריד מחשיבות ההצעה, או מהנכונות לטפל בנגע. אבל הדיון-הפמניסטי-של-הרגע-באתר הוא בביקורת על "אשה יפה", אז אנוח. ולא, אני ממש לא משווה בין שני הדברים, רק חיברתי קו.
מקבל את את התיקון לגבי זהות האנשים שיסרבו לחתום. בינתיים ראיתי שגם נשר התבטא כנגד ההצעה. קבל תיקון, די ברור בעיקר במאים של אלו תכנים יעמדו בסירובם לחתום על הדבר הזה.
"הרשות המחוקקת נראית לך כמו כלי יעיל לשבירת קונבנציות אמנותיות?"
אני לאו דווקא משווע למישהו שיגרום לשבירת קונבנציות אומנותיות, אני מוכן להסתפק במישהו שישבור קבעונות מחשבתיים בקרב אנשי הקרנות שרומזים ליוצרים שיש כמה קווים מנחים מאוד מסוימים שנדרשים מסרטים שרוצים לינוק מהם משהו. הרשות המחוקקת היא בהחלט הגוף שיכול להביא לשינוי בתחום (תסכים איתי שאם לא חוק הקולנוע שעבר ב-1999, הקולנוע המקומי לא היה מצליח להתרומם מאשפתות שנות ה-90 ל"רנסנס" של העשור הקודם?). הברנש דנן והצעתו הם לא בדיוק משהו להשען עליו, אבל זה התחלה של זעזוע ואיתות שיש פה משהו שמצריך טיפול, למרות שכוונותיו לא הכי טהורות.
"האזרח קין"? לא תודה. לא ממש חסרים סרטים שהמבקרים גומרים עליהם הלל וזוכים לאדישות (במקרה הטוב) ובוז של הקהל ("השוטר"). אני אסתפק גם ברק עוד כמה "פעם הייתי"ים שלא מחדשים יותר מדי אבל מצליחים לרענן, להיות קומוניקטיביים ועשויים בקפידה.
שתי ההצעות שאתה מדבר עליהן
הן חלק מאותו גל של הצעות פופוליסטיות של חוקים בלתי אכיפים, שנועדו רק לתת נקודות למי שמגיש אותן, והן בזבוז מוחלט של זמן (וכסף) יקר של הרשות המחוקקת.
לגבי הפסקה הראשונה: מה זה משנה, ולמה זה שייך? אם זה עוזר, אני מבטיח שבמידה ויום אחד אני אקלע לשנות החמישים של המאה הקודמת, אני לא אציע חוקים שמוקיעים את דעת האחר. סגרנו?
תראה, הייתי מקדיש יותר תשומת ללהסביר מה לדעתי אידיוטי ספציפית בחוק המסוים הזה, אלמלא היית מזכיר כמה פעמים במהלך הפתיל שאתה בעצמך חושב שהוא אידיוטי, והערך היחיד שאתה מוצא בו הוא עקיף ובלתי מכוון. או בקיצור, מש"א.
עכשיו, כשהסטנו את כל זה מדרכנו: הרעיון הזה, שאין מספיק קולנוע קומוניקטיבי ויצירתי בתעשייה הישראלית, שיש בה משהו מקובע, הוא לא באמת כזה חדש, קיצוני ונונקונפורמיסטי. למעשה, הוא דיבור די רווח כבר שנים. באתר כמו עין הדג, שהקהילה בו מאופיינת בזיקה לקולנוע אסקפיסטי, בידורי וז'אנרי, הנושא הרעיון הזה בכלל נפוץ, אבל לא רק. זה בעיתונים, בראיונות, בבלוגים, בבתי הספר לקולנוע- בכל מקום. אתה רוצה סרטים ישראליים מרעננים ועשויים בקפידה? ברוך הבא למועדון. ביחד נביא את המהפכה.
אבל אם יסתבר בסוף שטקס ההשבעה של הקאסט לא שיפר את איכות הסרט, אל תגיד שלא הזהרתי.